שיעור בוקר 18.03.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נושא – פסח, חלק פרעה, כותרת - מי שחיזק לבו קטע מס' 74.

אנחנו רואים שכנראה לא מספיק האגו איתו אנחנו נולדים וגדלים ומגיעים לחכמת הקבלה, ואפילו נכנסים לעשירייה ומשתדלים איכשהו לקשור את עצמנו לכל המערכת הזאת, זה לא מספיק, האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו צריך להיות עוד יותר גדול. וזה נקרא "לחזק את לב פרעה". על ידי מה זה נעשה? ודאי שבסופו של דבר זה הבורא שעושה זאת על ידי כל מיני אירועים, קטנים, גדולים, פרטיים, כלליים, שאנחנו נרגיש את עצמנו נמצאים בתוך האגו שלנו המתגבר. בואו נראה.

מי שחיזק ליבו

"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב"." 

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

מי שמתעסק בעבודה הרוחנית ויש לו קשר עם הרצון לקבל שלו ומטפל בו כל הזמן ורוצה להכניע אותו כלפי הבורא ולעבור מ"לא שלמה" ל"לשמה", מרגיש שהאגו שלו, פרעה שלו דווקא מתחזק מאוד, ואין חוץ ממנו שגדל ומתחזק בו כל כך. ולפי גדלות האגו אנחנו יכולים למדוד איפה אנחנו נמצאים, לקראת מה אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה זה אומר שחיזקו לבם נגד ישראל ולא נגד הבורא?

בתוך הכוונה הקיימת באדם ללכת לקראת הבורא, להגיע להשפעה דרך חיבור עם החברים בעשירייה, הוא מרגיש התנגדות, בלבולים, כל מיני סתירות, וזה קורה דווקא אצל אלו המתקרבים לקראת הבורא, הם מרגישים שיש להם לב יותר אטום, יותר אגואיסטי. זה לא נעשה כך, אלא עכשיו הם מגלים זאת, שהלב שלהם הוא כזה. וכך למרות זאת מתקדמים, אבל התורה מלמדת ואומרת לנו כבר מראש, "תדעו שכל הדברים האלה קורים בכם, הלב נעשה יותר אגואיסטי, אתם נעשים פחות סבלניים" ועוד, כל זה מפני שפרעה, היצר הרע שלהם גדל. יותר ויותר הוא מבליט את עצמו.

שאלה: אני רואה בכל פעם שהאגו יותר גדול. איפה בעצם ניתן לראות את גדלות ה'?

את גדלות הבורא אנחנו רואים בצעדים שאנחנו עושים קדימה. כשאנחנו מתחילים ללכת נגד ההפרעות ומבקשים מהבורא כוחות, הוא אומנם נותן לנו את ההפרעות כדי שעל ידן נוכל לעלות למטרה, אבל אנחנו מבקשים אפשרות להתגבר ולאסוף כוחות וללכת בכל זאת עוד ועוד לקראת המטרה. לפי זה נראה כמה אנחנו מתקדמים, זאת אומרת אפשר למדוד את התהליך, ההתקדמות שלנו לפי הפרעות שאנחנו מגלים.

שאלה: כתוב שפרעה חיזק את לבו אפילו שראה את גדלות הבורא. האם זה תנאי הכרחי?

יש כמה שלבים בדרך שלנו, בהתקדמות לדבקות בבורא. השלב הראשון הוא שאנחנו פשוט רוצים להתנגד להפרעות, ואחר כך יש כל מיני שלבים נוספים, אחרים, ושם אנחנו כבר הולכים ממש נגד הבורא כביכול, כי הוא עושה לנו הפרעות, ואנחנו נלחמים עם פרעה ומבינים שפרעה והבורא הם בעצם אותו מקור כוח אבל כלפינו הוא כל הזמן משתנה כדי לחנך אותנו נכון ל"לשמה".

תלמיד: איך הכוח הזה מתחלק לשניים, מצד אחד גדלות הבורא ומצד אחר אני אומר, אני לא ארכין את ראשי בכל מקרה?

לפי המעשה תוכל לראות שכך יהיה, אנחנו נהיה בשפלות ויחד עם זה בגאווה, נהיה בשמחה ויחד עם זה בעצבות. כל הדברים האלה, דבר והיפוכו עוד יעברו עלינו, כך הבורא יציג לפנינו.

שאלה: האם נהיה יותר רגישים כלפי הבורא ככל שיכביד את לבנו?

ודאי שהכול משתנה. את יכולה להגיד שכוח ההשפעה של הבורא עלינו גדל, או מידת הרגישות שבלבנו גדלה. אבל בין כך ובין כך אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים מול כוח יותר ויותר גדול. זה נקרא שלב פרעה מתחזק.

שאלה: האם כשאני רואה את האגו פועל כסרט הרץ לפניי, ומרגיש שאין לי את היכולת לשנות את מסלולו בעצמי בשום דבר, זה נקרא "מצרים"?

לא, נכון שככה זה, שהאגו נפתח לפי תוכנית עליונה, אבל אנחנו צריכים לקבל את ההתפתחות שלנו ולהשתדל להיות מעליו.

שאלה: מה רוצה הבורא כשהוא מכביד את ליבי? איזו שפה שלי הוא שומע?

הבורא שומע את מה שאתה מרגיש מעומק הלב וחשוב לו מה שאתה מרגיש, מה שאתה רוצה. ואפילו לא מה שאתה מרגיש, כי יכול להיות שזה לא בדיוק אלא הוא נמצא בתוך הלב שלך, ושם הוא מרגיש את המחשבות והרצונות שלך, כמה אתה מתעורר אליו. לכן להשפיע על עומק הלב אנחנו לא יכולים מלבד דרך חיבור עם העשירייה. רק בצורה כזאת, בצורה אלטרנטיבית.

שאלה: למה בדיוק להתפלל כשמבקשים על החברים כדי שנתחבר בצורה העוצמתית והמדויקת ביותר? לאיזה פרטים?

על זה שאתה רוצה לעזור להם בכל התנועות שלהם לקראת מטרת הבריאה, והפרטים כבר יתגלו מעצמם.

שאלה: איך מבדילים בין הפרעות שנובעות מהתקדמות ממאמץ, להפרעות שנובעות מחוסר השקעה ורצינות?

קשה מאוד להבדיל בין זה לזה וממש לא כדאי לחטט ולברר את זה, אלא כל הפרעה והפרעה שהיא נגד חיבור בעשירייה בדרך, היא הפרעה עיקרית. כי הקטע הזה שעכשיו אנחנו הולכים בו, החצי הראשון של הדרך, זה "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: איך עובדים נכון עם הרע כשמתגלה אגואיסטיות? זה משהו שהוא בלתי נסבל.

רק יחד. לא נגדו בצורה אישית אלא רק יחד בצורה קבוצתית. וזה נעשה קל, זה כנגד זה אלה שתי דרכים, שתי גישות שאחת היא מאוד קלה אם מבינים ומדברים ועושים יחד. מה שאין כן, אם אדם אחד משתדל לעשות זה לא טוב, לא בקלות הוא יוכל אפילו לגלות איפה הוא נמצא.

תלמיד: עכשיו אני מרגיש אגואיסטיות, אז מה הכוונה יחד?

אז אתה רוצה להתחבר עם החברים שגם מרגישים כך במשהו, ויחד איתם אתה רוצה להתגבר ולעשות צעדים קדימה. בצעדים קדימה, הכוונה להיות יותר ויותר מחוברים ביניכם, ומבינכם לבורא.

קריין: קטע מס' 75.

"יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

שאלה: "מי ה' אשר אשמע בקולו", אף פעם לא שאלתי את עצמי שאלה כל כך נוקשה, חזקה, ואני מפחדת לשאול כזה דבר, וגם לא שמעתי על זה הרבה בלימוד. האם אפשרי להתקדם מבלי להיות כל כך סקפטי?

למה צריך להיות סקפטי? יש לפנינו תוכנית, מפה, ואנחנו צריכים להתקדם. וכמו למשל כשיוצאים לדרך, לטיול, אז לפי המפה אנחנו צריכים להתקדם בדרך עד שמגיעים למטרה. אז למה צריך להיות סקפטי? כבר מראש ידועים לי החלקים שאני צריך לעבור בדרך ומה קורה לי, ומי מסדר לי את הדרך ומי מחכה לי בסוף הדרך. אז אני לא צריך להיות סקפטי. אני צריך להיות כל הזמן בשמחה, כי כל צעד שלי קדימה מקרב אותי למי שאני צריך להגיע ולהידבק אליו, ולהיכנס לקשר נצחי עימו. אז איך יכול להיות שאני סקפטי?

שאלה: מה זאת אומרת "לסמוך על הבורא" בעבודה שלנו בעשירייה?

לסמוך על הבורא בעבודה שלנו בעשירייה, זה נקרא שבכל דבר, בכל תנועה שלנו מרגע זה והלאה עד לגמר התיקון, כלומר עד לדבקות המלאה עם הבורא, כל פעם אנחנו יותר ויותר סומכים על הבורא, ואנחנו לא צריכים יותר דבר מלבד להרגיש שאנחנו נמצאים בתוך שליטתו. כלומר, התנועה הראשונה שלנו, הכי ראשונה, הפעולה שלנו היא לבטל את האגו שלנו ששולט עלינו ברגע זה, וגם לבצע את כל מה שהבורא היה רוצה ממני, וככה בכל צעד קדימה.

אני מבטל את עצמי יותר ויותר, מקבל את תנאי הבורא, מידבק בהם, וכך מתקדם כך שבסופו של דבר אני לגמרי מידבק בבורא עד כדי כך שאי אפשר להבדיל כבר ביני לבינו. אבל כל זה מתרחש בקבוצה. כלומר, אני צריך להקדים את הדבקות עם הבורא בדבקות עם העשירייה, לבטל את עצמי מול החברים בהתקדמות שלנו, וככה אני אתקדם בחיבור איתם ובחיבור עם הבורא לקראת דבקות שלמה. בזה מסתכמת הדרך שלנו בעצם.

שאלה: השאלה הזאת, מי ה' שאשמע בקולו, נשמע כמו שאלה מתוך צורך פנימי. מה אני צריך לפתח בי כדי שאוכל לשמוע את קולו ולהשתוות בצורה אליו?

תנסה להרגיש שהבורא מדבר מתוך הלב שלך, ומה אתה עונה ללב שלך, איך אתה מתקשר לחברים כדי לענות לבורא בצורה ככל האפשר שלמה. תנסה כך לדבר עם הלב שלך, אתה והלב, ואז תראה שזה לא דומה למה שהיה לך קודם.

תלמיד: אני רוצה להעמיק את השאלה, האם אפשר לפסוח על המדרגה הזאת של השאלה, מי ה' אשר אשמע בקולו, בדרך התכללות? כי יש מי שמהחינוך שלהם, מינקות, השאלה הזאת תולשת אותם מכל המציאות שהכירו עד עכשיו. האם אפשר לדלג, לפסוח על המדרגה הזאת על ידי התכללות עם חברים אחרים בעשירייה?

על ידי התכללות עם החברים אתה יכול להגיע בצורה הכי ישירה לגמר התיקון, בצורה הכי קצרה לגמר התיקון. בבקשה. הכול לפניך.

שאלה: האם ניתן להימנע ממצב שבו האדם שואל את עצמו "מי ה' אשר אשמע בקולו"?

לא. "מי ה' אשר אשמע בקולו" לא האדם שואל אלא הוא מרגיש שכך הטבע שמתפתח בו דורש ממנו. מה פתאום שאני אשמע את זה? אני צריך ללמוד, אני צריך לעשות משהו, כל מיני דברים, לקבל על עצמי כל מיני הגבלות וכן הלאה. זה סוג השאלות.

תלמיד: האם אדם צריך להגיע בתהליך למצב נחרץ, חריף וחד שבו השאלה הזאת מתבררת לו, מי ה' אשר אשמע בקולו, או שניתן לדלג על זה דרך התכללות עם חברים?

לא. הוא צריך לברר באיזו מידה הוא נמצא מול הבורא, עד כמה הוא לא אוהב את הבורא, שונא אותו אפילו, הפוך ממנו, עד כמה שנוא עלינו כל מה שהבורא מפיל עלינו בתנאים להתקדמות, את זה צריכים לברר בדרך. אנחנו צריכים להתקדם על ידי שני כוחות מקבילים.

שאלה: כאשר אנחנו מרגישים את האמונה מעל הדעת האם אנחנו מבטלים את הכוח של פרעה?

באמונה למעלה מהדעת אנחנו מבטלים את הכוח של פרעה, כי באמונה למעלה מהדעת אני כבר נמצא באותה התכונה כמו הבורא. לפי המדרגה שלי, אבל לעת עתה בזה אני כבר מבטל את פרעֹה. פרעה מחזיק בתוך הדעת, ואני מחזיק באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך נוכל לעבוד בעשירייה עם האגו, כאשר כל העבודה שלי היא ביטול? מה המשמעות של עבודה עם האגו מול החברות שלי בעשירייה?

גם כשאני עובד עם האגו וגם כשאני עובד נגד האגו, אני עובד כלפי העשירייה לחיבור איתם, וכך אני מתקדם.

שאלה: מהן התכונות סיחון ועוג ופרעה ואיך אנחנו מבדילים ביניהן?

קודם אנחנו צריכים להרגיש שהן נפתחות בנו, מתגלות בנו. אנחנו נרגיש מהן התכונות האלה ונתקדם איתן, במלחמה איתן או בחיבור איתן.

שאלה: לא ברור מהו בדיוק המפריע השני כנגד ישראל.

אנחנו נבדוק את זה.

תלמיד: אפשר להגיד שהוא יותר קרוב אלינו מהמפריע הראשון?

לא.

שאלה: מהו ביטול והאם ביטול זה איפוס או הפעולה הכי גדולה שאני יכול לעשות על עצמי?

"ביטול" נקרא כאשר אני מבטל את דעתי ומקבל את דעת הקבוצה, כאשר הדעה שלי היא הפוכה, מנוגדת ואני לא מסכים איתם. יש לי רק שתי דרכים, או לבטא את חוסר ההסכמה שלי וללכת בדרכי, או לקבל את דעתם וללכת בעקבותיהם. אם אני מבטל את עצמי ומקבל במקום דעתי את דעת הקבוצה, זה נקרא שביטלתי את עצמי.

שאלה: האם השאלה מיהו ה' אשר אשמע בקולו תמיד מגיעה בצורה ישירה? במצב שבו קיבלתי החלטה לא ללכת לפגישה של הקבוצה או ללכת לשיעור, אלא החלטתי לעשות משהו אחר, האם כבר עניתי על השאלה הזו בשלילה?

כלומר אתה לא רוצה להקשיב לבורא.

תלמיד: כן.

נכון, כל המחשבות והרגשות באים לך מהבורא, ואתה מסרב לבצע או ללכת בעקבותם, זה אומר שאתה פה כנגד הבורא, אתה הולך בעקבותיך.

שאלה: הקטע הראשון קצת בלבל אותי שרב"ש מתאר כאילו לפרעה יש לב.

בטח שיש לו לב. כתוב שמי שחיזק את ליבו של פרעה זה הבורא.

תלמידה: זה מה שכתוב בקטע הראשון וזה גרם לי להתבלבל, כי אנחנו תמיד אומרים שהבורא טוב ומטיב לרעים ולטובים, אז איך הוא טוב עם הפרעה?

הבורא אוהב את פרעה, כי על ידו הוא יכול לקרב אותנו לעצמו.

תלמידה: אבל פרעה לא מרגיש שהבורא טוב איתו.

אני מדבר על בני אדם, במידה והבורא רוצה לקרב את הבן אדם הוא שולח לו כוחות ואירועים נגד עצמו, ואחר כך מקרב אותו. כמו שאנחנו עושים לפעמים עם ילדים, כדי לעורר אותם יותר ולעשות אותם יותר רגישים למה שאנחנו מדברים, אז אנחנו כאילו מפחידים אותם במשהו, ואחר כך מקרבים אותם, ועל ידי זה הרגשות שלהם נפתחים והם מרגישים יותר את היחס שלנו אליהם. תנסו לראות את הדברים האלה בחיים שלנו.

שאלה: כאשר יש דעה אחת בעשירייה מאוד קל לבטל את דעתי מול דעת העשירייה. אבל כשיש מגוון דעות של חברות, האם אני צריכה לבטל את דעתי מול דעה של כל חברה בנפרד?

אני חושב שכן, העיקר שיש לי הזדמנות לבטל את עצמי.

תלמידה: זאת אומרת לא משנה מה החברה אומרת, אני מבטלת את דעתי?

כן, העיקר שיש לי הזדמנות לבטל את עצמי ולא חשוב מה אני מקבל תמורת זה.

תלמידה: אני לא צריכה לנסות שזה יהיה על מנת לעשות נחת רוח לבורא, למען המטרה?

יש לפניך שתי אפשרויות, או לא לבטל את עצמך, או לבטל את עצמך, את לא יכולה לבדוק מה יותר טוב ומה פחות טוב, את לא יכולה גם לגלות איפה בדיוק את נותנת נחת רוח לבורא ואיפה לא, אבל אם את מבטלת את עצמך כלפי החברות, בטוח שאת עושה דבר נכון.

אם את מרגישה שרק את חושבת כך, בדעה ברורה שאת בטוחה שכך צריך לעשות, אבל כולם נמצאים בדעה אחרת, ואת מבטלת את עצמך, אז את עוד יותר מרוויחה וחזקה.

שאלה: אם אני מבטלת את עצמי לכל דעה שתהיה בעשירייה, אז איך מגיעים לבירור של אמת?

אם אני מבטל את עצמי כלפי עשירייה, אז אני נמצא באמת. אומנם לפי השכל שלי אני מרגיש שזה נגד השכל, נגד הרגש, שהכול לא נכון, אבל מפני שיש לפַניי עשירייה והם חושבים אחרת, אני מקבל את זה, ומרגע זה והלאה אני משתדל לחשוב ולעשות מה שהם דורשים מעצמם.

תלמידה: האם אני יכולה לתת דוגמה ודרכה לנסות להבין?

אין כאן מה להבין. את צריכה רק לדעת מה דעתך ומה דעת החברות ולהשתדל להפוך את דעתך לדעת של החברות.

תלמידה: ואם נשארות בתוכי סתירות מזה שהתבטלתי?

תאכלי אותן.

תלמידה: האם הסתירות האלה יתיישבו מתישהו אם אני מתבטלת?

זה לא חשוב לי, שלא יתיישבו. יהיה מהן אחר כך הר סיני.

שאלה: מה זה אומר שפרעה ראה את הכוח של הבורא ולא חזר בתשובה?

כי זה התפקיד שלו. פרעה ממש מבצע את מה שהבורא דורש ממנו. זה אותו כוח כמו הבורא, רק הוא חייב לשחק את התפקיד שלו כדי לגדל את האדם.

שאלה: נניח שיש פעולה שהעשירייה עושה לטובת הכלי העולמי ויש הנחיות ברורות, אבל לחברים בעשירייה יש דעות אחרות. האם אני צריך את הדעה שלי, או לא לבטל אותה? מה אני עושה במצב כזה?

אתה צריך לגרום לזה שהעשירייה תגלה את דעתה. ואז אתה אומר לפני כולם שאתה מוכן לעזוב את דעתך ולקבל את דעתם. כמו שרב"ש כותב, אחד כנגד עשרה.

תלמיד: מה זה אומר שהעשירייה מגלה את דעתה?

הם אומרים שהם חושבים שצריך לעשות כך וכך.

תלמיד: האם לנהוג כך על אף שיש לנו הנחיות ברורות מהכלי העולמי מה צריך לעשות ואיך לפעול?

יש הנחיות מהכלי העולמי, יש הנחיות מרב"ש, מבעל הסולם, ממני. העשירייה צריכה בסופו של דבר לגלות את דעתה, ואם דעתה הפוכה משלך, אז אתה צריך לשנות את עצמך ולהסכים עם דעת החברה. תקראו שוב את מאמרי רב"ש על החברה.

שאלה: אם נבטח בה' מעל הכול, האם הוא ישלים בעדנו?

מה שהוא יעשה, אני לא יודע. העיקר הוא שאני דואג לעשות את מה שמוטל עליי. לכן מה שיקרה לאחר מכן אני ממש מוחק מהאופק.

תלמיד: כיצד ניתן לבטוח בה'? מתי הוא יעזור?

לבטוח בה' ניתן במידה שאתה בוטח בחברים, כי הבורא נמצא בתוך החברים. ככל שאתה מגלה את הלב שלהם הכללי, הכולל, בזה אתה יכול להרגיש את הבורא, להתחבר ולהתכלל עימו.

שאלה: האם אפשר לומר שביטול הוא הורדת חשיבות דעתי בפני דעת הקבוצה? כי הרי אי אפשר לבטל באופן מלא את דעתך, בכל מקרה הדעה קיימת בי, אבל להוריד את החשיבות של הדעות והתפיסות שלי ביחס לחברים ספציפיים או ביחס לחברים זה אפשרי, זה משחק בחשיבות.

אפשר.

שאלה: בהמשך לבירור נראה שאין הבדל בין מי זה ה' אשר אשמע בקולו לבין מי זה החבר שאשמע בקולו. האם יש בכל זאת הבדל ביניהם?

בסופו של דבר אין הבדל.

שאלה: האגו של העשירייה והקבוצה הוא מקור ליראה, איך לעבוד איתו נכון כדי לקדם את הקבוצה ואת עצמך בתוכה?

כל הזמן להסכים עם הקבוצה, גם אם נראה לך שהם ממש לא צודקים.

שאלה: שאלה פרקטית על שיעור הבוקר שקשורה לנושא הביטול. יש חברות בעשירייה שחושבות שצריך להיות בחדר שלנו במערכת הערבות, גם אם זו רק חברה אחת או שתיים, ויש חברות שחושבות שכל עוד אין 4 חברות בחדר עם מצלמות פתוחות עדיף להיות ב Heb1, Heb2 . ובנושא הביטול, אנחנו לא יודעות מה נכון לעשות. איך הכי טוב להיות בשיעור הבוקר?

בשיעור הבוקר הכי חשוב להיות כל האפשר יחד. החלוקה הזאת לקבוצות, לעשיריות, מה שיש עכשיו לפַנַיי, כמו שרואים עכשיו, אני לא חושב שזה יחזיק כל כך הרבה זמן, אנחנו נצטרך לעבור לסגנון חיבור חדש, אבל אחר כך. זאת אומרת, העיקר להחזיק את הקשר בינינו, את החיבור בינינו, יותר ויותר.

שאלה: בקשר לביטול, האם זה חשוב להביע את דעתי לפני שאני מתבטלת, או לא צריך?

צריכים. את צריכה לבטל את עצמך ככול היותר כך שזה יהיה ברור לקבוצה.

תלמיד: אבל האם חוץ מזה שאני מבטלת את דעתי אני גם צריכה להביע את דעתי ולתרום את דעתי לתוך הדיון נניח?

בדרך כלל כן, כדי שנהיה יותר קרובים זה אל זה, שנבין יותר זה את זה. בחכמת הקבלה אנחנו כולנו מתחברים בלב אחד, ו"בלב אחד" בסופו של דבר זה הבורא, עד כדי כך אנחנו צריכים להיות קרובים זה אל זה.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא שהאדם נהיה אילם פתאום, מבטל את דעתו, לא מדבר?

לא, ההיפך, הוא מתחיל לראות עד כמה הוא נפתח כמו שושנה. בזוהר יש לנו את מאמר "השושנה", אנחנו נלמד אחר כך איך לפתוח את עצמנו.

שאלה: האם לבטל זה כמו לוותר לחבר, או שזה משהו אחר?

לא, לוותר ולבטל אלה שני דברים שונים, אתה עדיין לא מרגיש את ההבדל ביניהם, אבל לאט לאט תבין, יהיו גם כאלה רגעים וגם כאלה.

שאלה: אנחנו מאוד אוהבות את הנושא של הביטול בעשירייה שלנו, הרי זה לא רק ויתורים, אלא נניח התגלה איזה ניגוד בדעות בין החברות, ואני מבינה שאני לא סובלת את האגו של החברה והיא לא סובלת את האגו שלי. האם הביטול זה כשאני לגמרי מזיזה את עצמי מהדרך כדי לראות דרך העיניים שלה, דרך המחשבות שלה?

כן.

תלמידה: ומה הצעד הבא?

הצעד הבא יהיה אותו דבר רק בדרגה אחרת.

תלמידה: כלומר, כך יותר ויותר?

יותר ויותר ביטול, עד שתבטלי לגמרי את האגו שלך.

שאלה: למשל אתמול קיבלתי טיפה של כוחות לעבודה, והיום אני כבר לא רוצה ללכת ולהתחבר עם החברים, אני חושב שגם כך יש לי מגע עם הבורא, אז בשביל מה אני צריך לעסוק בזה. האם מצב כזה נקרא "הכבדת הלב"?

ודאי. איך אתה חושב בכלל להתקדם אם אתה לא מתקדם לקראת חיבור עם החברים?

תלמיד: אני מרגיש מילוי, שהכול טוב אצלי ואני בסדר.

אצלך הכול בסדר, אבל זה לא בא באופן רוחני, זה לא בסדר ברוחניות, זה בטוח.

תלמיד: בדיוק על זה אני רוצה לשאול, אני הרי יכול גם לא לשים לב או לפספס מדי פעם כשיש לי כאלה מחשבות והכבדת לב אם אני מרגיש מלא?

כן, אז לפני שאתה מגיע לקבוצה בבוקר נניח, אתה מכוון את עצמך, בשביל מה אתה בא, למען מה, למען מי, לְמה אתה משתוקק, מה אתה רוצה מהבורא, מהקבוצה, מעצמך? באיזו צורה אתה רוצה לראות את עצמך אחרי השיעור, אחרי הפגישה, אחרי האספה, אחרי הסעודה? ורק כך אתה מתחיל את העבודה שלך עם הקבוצה.

תלמיד: אני מנסה לדייק את הקשר שלי עם החברים, וכשאני לא מצליח להבין את ההתנהגות שלהם לחלוטין, נניח אני משתדל להציב את עצמי במקום של החבר ומתוך הפוזיציה הזו לשאול שאלה, אז כשיש לי הכבדת לב, זה הרי לאו דווקא אומר שמופיעה בי שאלה בתוכי "מי ה' אשר אשמע בקולו". כלומר, הכבדה זה כשהמצב הרע שלי נסתר ממני, האם אני מבין את זה נכון?

העיקר להמשיך ולהשתדל בכל זאת לשאול את עצמך, אני עכשיו מגיע לשיעור, לקבוצה, מתחבר איתה, מה אני רוצה מהם? ושאלה עמוקה יותר, מה אני יכול לתת להם?

תלמיד: אז אם מספיק לי רק קצת, באתי והלכתי – בסדר, אבל אם כל הזמן לא מספיק לי, אז אני לא מתנתק בכלל, אף פעם?

מה אתה נותן להם כל רגע ורגע, ומה אתה משתוקק כל רגע ורגע לקבל מהם?

תלמיד: תודה רבה. אחשוב.

שאלה: יחד עם הכבדת הלב, האם העבודה שלי נעשית קשה יותר, או דווקא קלה יותר כי יש לי יותר סיבות לבקש מהבורא שהוא ילחם עבורי?

כאן זו עבודה אחרת, כדי שה' יגמור בעדי, שה' ילחם בעדי, אילו תנאים צריכים להיות בינינו, ביני לבין הבורא כדי שהבורא יעשה לי את העבודה? זאת אומרת, צמצום, מסך, אור חוזר, צריכה להיות השקעה גדולה מאוד מצידי כהכנה, כדי שאני אקבל עזרה מהבורא כמאור המחזיר למוטב, ושאני ארגיש אותו ואדע איך לעבוד עם המאור הזה, ואז ה' יגמור בעדי.

תלמיד: אם כך, בעבודה שלי גדלה היגיעה, גדל הסבל, במה מתבטאת הגדילה של העבודה שלי?

ככול שאתה מתקדם יותר, אתה יכול להגיד שיש לך עבודה עם רצון אגואיסטי גדול יותר, והעבודה היא קשה יותר ודורשת יותר בירור, יותר מאמץ שכלי ונפשי, זה נכון. כמו בחיים שלנו, כשאנחנו מסתכלים על הילדים, אילו בעיות יש להם כשהם בוכים או צועקים, או אפילו מרביצים זה לזה, לעומת הבעיות שיש לנו? כך אנחנו גדלים.

שאלה: האם לפני שאני מבטל את דעתי אני צריך לבטא את דעתי כלפי העשירייה, או שאני צריך לשתוק?

אם אתה לגמרי התבטלת בפני העשירייה והכול כבר הסתדר, כבר הגעתם לאיזו החלטה סופית, אבל אתה עדיין צריך לברר משהו, אתה יכול לשאול אותם ולברר יחד איתם. בעיקרון אני צריך את העשירייה בשביל שאני אשתנה, ולכן לא משנה מה יש מולי, אני מקבל על עצמי את מהות העשירייה או את רצונה, ואני לגמרי בטוח שעשיתי את הצעד הנכון לקראת הבורא. וגם אם לא, הוא יתקן אותי.

שאלה: יש לי פחד כאילו הבורא עוד רגע ייתן לי תוספת ואני אצטרך לקבל אותה נכון.

אל תפחד, תסתכל על החברים שלך, תראה כמה אנשים יש לידך, מה אתה מפחד?

תלמיד: אני מסכים, אבל אין לי פחד עליהם, אני לא מפחד עליהם, אלא על עצמי, שאני צריך לקבל נכון ולעכל נכון את מה שאקבל לקראת החיבור.

ושהם יקבלו את זה נכון או שלא יקבלו את זה נכון, מזה אתה לא חושש?

תלמיד: עוד לא הגעתי לזה.

כלומר, אתם צריכים להחזיק את כולכם יחד, כל הזמן להחזיק ככה, שאף אחד לא יטעה, אז תתחילו מזה.

שאלה: שמענו שאנחנו צריכים לגלות את דעת העשירייה. מה זה דעת העשירייה?

דעת הרוב בעשירייה?

לא, לא דעת הרוב, עשירייה זה עשר, זה לא פחות ולא יותר.

תלמידה: כלומר, בכל מקרה חייבים להגיע לדעה של כל העשירייה, פה אחד?

כן, אתם צריכים לדון בזה, לשאול, להחליט, אבל בסופו של דבר אתם צריכים להגיע להחלטה משותפת, אחרת אין עשירייה ואין לכם כלי.

תלמידה: ואם אנחנו לא מגיעים לדעה משותפת, אז לא מקבלים החלטה? מה לעשות אם העשירייה לא יכולה להגיע לדעה פה אחד?

אם היא לא יכולה להגיע להחלטה משותפת, אז היא לא עשירייה, היא סתם חבורה.

שאלה: כשאני שואלת את עצמי מה אני יכולה לתת לחברות שלי, אני תמיד מגיעה למילים של רב"ש, שאני לא יכולה לתת להן שום דבר חוץ מתפילה. האם זאת התשובה הסופית לשאלה שלי, או שצריך לברר עוד?

את צריכה לתת להן את כל הלב שלך ואת כל המוח שלך. כלומר, את צריכה להיות בהסכמה מוחלטת איתן גם במחשבות וגם ברגשות.

שאלה:, שרשרת הפעולות האלה, לבטא את דעתי בעשירייה, לבטל את עצמי ולפתוח את עצמי כשושנה, תוכל לתאר את התהליך הפנימי הזה?

לא, אתם בעצמכם צריכים לגלות את זה, אבל לדעת שיש מולכם את הצורך הזה, בהכרח.

תלמידה: אני מבטלת את עצמי לדעת העשירייה, אבל האגו אומר לי שבעצם דעת העשירייה היא גם לטובתי, בעצם זה יקל גם עלי לפעול כמו שהעשירייה רוצה. ויוצא שאני בעצם לא באמת נפתחת אולי כמו שאמור להיות?

ואם דעת העשירייה הפוכה מדעתך?

תלמידה: זה המצב. רק שאני אומרת לעצמי שהבורא בעצם פועל דרך העשירייה לטובתי. השאלה אם אלה מחשבות שמקלקלות את כל הביטול, או שזה בסדר שגם זה יהיה?

בסופו של דבר, האם את רוצה להתחבר לעשירייה בדעה כמו שלהן?

תלמידה: אני צריכה לברר את זה, תודה.

טוב.

שאלה: אנחנו מדברים על ביטול בפני החברים בעשירייה, על יציאה מעצמך, מהאגו שלך, ממצרים. האם בכלל אפשר כך לצאת מעצמך ולהתבטל באופן מוחלט בפני החברים, ללא תנאי? שזה לא יהיה איזה משחק מתמיד כזה, כמו ריצה אינסופית אחרי הזנב של עצמך? האם אפשר ממש לצאת פעם אחת ולתמיד מעצמך לעשיריה?

לגמרי אפשרי, אפשרי לגמרי. ואת זה אנחנו משיגים בגמר התיקון של עצמנו.

תלמיד: אני רוצה להבין איך להשתוקק לזה, מהי בכלל המטרה הזאת?

להשתוקק לזה כל רגע ורגע, כי אתה בזה מוחק את האגו שלך, משמיד אותו ורוכש במקומו כלי כללי.

שאלה: האם אדם צריך להתבטל למרות שהוא רואה פעולות ומילים שהן נגד השפעה או שהן באמת קיצוניות? האם בכל מקרה אני אמורה לבטל את עצמי, גם כשאני שומעת דברים שהם נגד השפעה וחיבור?

לא, אם את רואה שהם באמת מדברים או חושבים כך, אז את צריכה להיכנס ולברר יחד איתם. הביטול לא צריך להיות לפני שאני מבין ומרגיש את דעתם. אני חייב לברר, חייב לבטל את עצמי נגד הרגש והשכל שלי בזה שאני מקבל את דעתם, ובודק האם זה נכון או לא נכון, כמה אני מסוגל או לא מסוגל וכן הלאה. הביטול חייב להתבצע באחריות גדולה.

שאלה: בזמן הכנס נוצר איזשהו אמון מלא בחברות. הלב מלא באמון כלפי הבורא הודות לשיעורים, והודות להשקעה של החברות בעבודה בעשירייה. אם בתחושת הלב יש איזון בין החלקים של ימין ושמאל אז מה לבקש מהבורא, איך לעזור לחברים?

לבקש שהבורא יגלה עוד יותר את הלב שלי, זה הכול.

שאלה: כשאני מרגיש רע באופן בלתי נסבל מכך שהחברים לא רוצים להתחבר איתי או להתחבר בניהם, אני בוכה לבורא במשך שעות, ממש שופך את ליבי לפניו ומתלונן כמו שאתה מלמד אותנו. אז בכיתי וצעקתי קצת, והוא חיבק והרגיע אותי והכול בסדר. האם זה שנרגעתי צריך להספיק לי או שכתוצאה מזה אני צריך לראות קשר עמוק יותר בין החברים או תפילה?

איך אתה מתחבר או מתחנן לבורא להתחבר עם החברים? אני חושב שצריך לבחון את המצבים האלה שוב כדי שהם יהיו קצרים ואינטנסיביים יותר כך שתוכל לעבוד איתם בצורה מעשית. תחשוב על זה.

שאלה: אני רואה חבר שכולו מרוגש ושואל שאלות או מגיע למצבים עמוקים, ואני כביכול נמצא מיליון קילומטרים רחוק מכל זה, וככל שמתקדמים כך גדלה יותר ההתרחקות. הפעם האחרונה ששאלתי שאלה הייתה לפני שנה וחצי. משהו פשוט ניתק אותי ואני רק מביט בחבר ששואל שאלות. מה קורה, איך לעבוד עם זה, מה לעשות, מה הבורא מראה לי?

הבורא מראה לך שיתכן שאין לך עבודה עצמאית. אתה צריך לקרוא לפני השיעור את הטקסטים עליהם אנחנו עומדים לעבור ולרשום שאלות המגיעות אליך ולאחר מכן להשתתף בבירור השאלות.

שאלה: האם עלינו להרגיש איך אנחנו עוזרות לכל אחת מהחברות להחזיק בביטול, על ידי זה שכעשירייה אנחנו נכנסות ללב של החברה?

תעשו כך, זה טוב.

שאלה: מה קורה לדעת שלי ולדעת העשירייה בשיעור הבוקר, אם אני מגיע עם שאלות מדויקות או מגיע ללא שאלות?

רצוי לקרוא לפני השיעור את החומר שנלמד, אבל להיזהר שזה לא יפחית ממני את ההתעניינות בחומר עצמו, להיזהר שאחר כך לא אשמע ולא אכנס לתוך הבירורים יחד עם הקבוצה. רצוי אולי לרשום את השאלות האלה, שיהיו לפניכם ואז נתקדם בצורה יותר עניינית.

שאלה: בשיעור, כשאני מנסה לצאת מעצמי באופן מוחלט, ולהחליף את עצמי בחברים ובעשיריה. שמתי לב שאחרי זמן מה אני מתחיל להרגיש מאוד רע, אפילו פיזית, זה נמשך כבר חודשים. מה לעשות, איך לשנות זאת, האם אני עושה פעולות נכונות?

אתה צריך להרגיש שאתה נמצא בבורא ואפילו אם אתה לא מרגיש זאת הוא בכל זאת קרוב אליך. אתה צריך להשתוקק להרגיש את עצמך בתוכו כילד או אפילו כעובר ברחם אמו, תשתדל.

שאלה: האם כל הרגשות והמחשבות של החברות הם הסיכום של העשירייה?

תחשבו על זה.

שאלה: כשאני מקבל הכבדת הלב ומנסה להתבטל כלפי העשירייה, איך אני יודע שאני עושה עבורם משהו טוב?

רק אם אתה קרוב לעשירייה.

תלמיד: האם קרוב לעשירייה זאת אומרת שאני משרת אותם?

איך שרב"ש כותב.

שאלה: לגבי הביטול בפני דעת העשירייה. חשבתי שאני צריכה לראות את עצמי מול דעת העשירייה בצורה שקולה, בצורה כללית יותר קל להסביר זאת, אבל לפעמים כשאנחנו עשר אגואיסטיות המנסות להתבטל זה הופך יותר מדי קשה ועושה רושם שרק נס יאפשר באמת לעשות זאת. איך להגיע לביטול אמיתי אם אנחנו מרגישות שאנחנו עשרה אגואים מאוד שונים שמנסים להתחבר?

לא חשוב שאתם עשרה, חשוב כמה אתם רוצים להגיע לביטול של כל אחד ושבנקודת הקשר ביניכם יהיה אפס. ושלא יהיה שם רצון לקבל ואפילו לא רצון להשפיע, כי גם הוא עדיין אגואיסטי, וכלום, רק להרגיש שאנחנו אפסים, ובאפס המוחלט והמיוחד שלנו אנחנו רוצים להרגיש את הבורא, זה המקום לתחילת הגילוי שלו. אני מבטלת את עצמי כלפי כל החברות ובכך אני מבטלת את עצמי כלפי הבורא.

שאלה: אחרי שמתפרקים ומתגברים בעזרת החברים במה שניתן לנו, האם זהו הזמן להודיה ולחזרה לעבודה?

כן, אז אנחנו מבררים בינינו נקודה חדשה לעבודה וממשיכים.

שאלה: מאיפה אני מוצאת את הכוחות להצדיק את החבר כדי לבטל את האגו?

אם אין בך את הכוחות האלה אז תתפללי ותבקשי אותם מהבורא.

שאלה: האם לגלות את דעת הקבוצה זה לגלות את הבורא בעשירייה?

לא. אבל זה קרוב לדעת הבורא ככלל.

שאלה: אנחנו לומדים שלפני התיקון הכול זו כוונה ליהנות לעצמנו. מהי ההנאה שיש לפרעה שבאדם לעמוד לעומת הבורא להזדקף ולהגיד "מי ה' אשר אשמע בקולו"?

פרעה והבורא הם בעצם אותו כוח המתראה כלפי האדם כשני כוחות כדי לחנך ולגדל אותו. כמו בסיפור על משה שהולך לפרעה והולך לבורא ונמצא בתסכולים ובבירורים. כך עלינו לעשות.

תלמיד: למשל בעשירייה לחבר יש איזו דעה ואני מתנגד לדעה הזאת, יש לי המון הצדקות למה אני חושב שאני צודק והוא טועה. אם אני מבין נכון, אז כל הכוונה שלי היא רק ליהנות לעצמי, ובהתנגדות הזאת אני חושב שאני הולך להרוויח איזו הנאה לעצמי. האם זה נכון?

תלוי על מה מדובר. אם מדובר על איך שהקבוצה מתקיימת כלפי הארגון, כלפי כל מיני תהליכים, סעודות, מנהגים, זה משהו אחד, אז אתה צריך לברר את זה ולא לתת לזה לזרום כמו שזה. אם מדובר על היחסים בין החברים, אז אתה צריך להמתין, לחכות ולחקור, יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות שהחבר צודק, ויכול להיות ששניכם צודקים, ואז צריכים אולי לברר את זה בקבוצה. אבל אלו דברים שצריכים לתת להם זמן.

תלמיד: כלומר צריך לעשות הבחנה בין סדרים, עניינים מנהליים, לבין יחסים בינינו.

כן.

שאלה: אנחנו רואים שדווקא מהעבודה המשותפת עם החברים פתאום מתעוררות השאלות האלה. אם כך, זו בעצם מתנה שהבורא נותן לאדם, לא איזו הכבדה.

ודאי שבלי הבירורים שלנו בינינו בקבוצה לא נתקדם, כי כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: למה מתעוררת תחושה לא נעימה מהשאלות האלה, ולאו דווקא הרגשת שמחה, הרגשת אהבה בינינו וגדלות?

האגו שלנו משחק איתנו ונותן לנו הזדמנות להיות עוד יותר גמישים.

תלמיד: מה יש בכוח הזה, בעבודה למעלה מהדעת, שנותן לאדם כוחות על אנושיים?

ודאי, כי זה למעלה מהדעת. אני עולה למעלה מהאגו שלי ורוצה להתחבר עם הבורא, מקבל את הדעות שלו, את המחשבות שלו, ובמשהו אני כביכול מטפס לרמה שלו.

תלמיד: כל הכוחות האלה, פרעה וכדומה, הם התגלות של הבורא.

כן, ודאי.

תלמיד: הוא מביא אותי עכשיו להיות קרוב אליו יותר, דבוק בו יותר, ואני בעצם לא מרגיש את זה. מהי התפילה?

התפילה שלך היא להתבטל כלפי הקבוצה ולקבל ממנה דעות וכוחות, על ידי זה תתקדם יותר כי יהיו לך עוד יותר קושיות ובעיות וגם עליהן תצטרך לטפס להר ה'.

תלמיד: בנקודות האלה זה תמיד מרגיש כאילו הבורא עכשיו עומד מולך ושואל אותך "עד כמה אתה רוצה אותי? עד כמה אתה באמת רוצה קשר איתי?". מה התשובה שאני אמור לתת פה?

עד הסוף.

תלמיד: מה זה עד הסוף?

עד כמה אני רוצה את הבורא? עד כמה אני רוצה קשר עמו? עד הסוף, עד אין סוף.

תלמיד: ועל זה גם לבקש.

כן.

שאלה: אמרת ש"אם אתם לא מגיעים להסכמה משותפת אתם לא עשירייה". בעשירייה שלנו אין החלטה כבר כמה חודשים על איזה מקרה.

יכול להיות שאין החלטה ולא תהיה החלטה אלא בעוד שנה שנתיים. לא לכל החלטות אתה יכול להגיע עכשיו, היום.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שאין הסכמה והחלטה כי כולם לא מסכימים, לבין זה שאין החלטה והסכמה אומנם כולם מוכנים להתבטל כלפי דעה, אבל אין את הדעה המשותפת?

אז כל הביטול שלכם לא שווה כלום.

תלמיד: מה לעשות?

שום דבר לא לעשות, אתם עדיין לא יכולים לפתור את הבעיות.

תלמיד: האם אנחנו לא עשירייה?

אתם עשירייה אבל עדיין לא מבוררת למדרגה הבאה.

תלמיד: אנחנו רוצים.

מה שאתם רוצים זה במובן לי, אבל תבינו שאתם לא יכולים להתקדם לפי מה שבא לכם. אלא יש מדרגות שעליהן אני יכול לעלות, יש מדרגות שעליהן אני לא יכול לעלות, ומה אני עושה? אני נמצא איפה שאני נמצא ואוסף כוחות, הוכחות.

תלמיד: זה מצב מוזר, כי אנחנו חושבים שאנחנו עשירייה חזקה, ויש עניין שאנחנו לא יכולים להגיע להסכמה כבר חודשים ולא יודעים מה לעשות עם זה.

עשירייה חזקה? איזה ילדים.

תלמיד: מה זה אומר עשירייה חזקה במצב שלנו? הרי עוד מאה שנה נהיה עשירייה אמיתית.

תרצה, זה טוב. צריך לרצות להיות גיבור.

שאלה: איך אפשר לעזור לעשירייה כזאת?

כולנו נמצאים יחד וכולנו עוזרים זה לזה, ומה שמבררים כולם זה עובר מעשירייה לעשירייה, וכך נגיע לתיקונים. העיקר לא לעצור.

תלמיד: האם עשירייה כזאת יכולה להיעזר בעשירייה אחרת, להזמין אותה לאסיפת חברים, ולנסות לייצר שם חיבור שיעזור להם לברר את הנקודה הזאת שהם לא מצליחים לברר לבד או שלא?

בזמן הרב"ש זה לא היה נהוג. צריכים לקרוא, ללמוד מהדברים שאנחנו קוראים או על ידי הבנה או על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל נקבל שכל נוסף ונמשיך.

שאלה: לגבי לומר את דעתי, האם זה תורם לעשירייה, אם אני מבטלת את עצמי, כי אם לא אחלוק את דעתי, מה תהיה דעת העשירייה אם כל החברות מתבטלות, ולא מביעות את דעתן?

אני לא יודע מה להגיד. אם אף אחד לא אומר כלום, זה לא טוב. בכל זאת צריך להגיע למצב שכל אחד מדבר לפני כולם, ומתוך זה אנחנו מבחינים בדעה הכללית, המשותפת, הממוצעת. ואפילו אם לא עושים סיכום לאספה, איכשהו מהדיון עצמו כבר נעשה בכל אחד איזה סיכום.

שאלה: אני צריך מצב פיזי שמונע ממני להיות מחובר לדרך ולחברים בשביל להרגיש שאני צריך את זה, ואני לא יודע איך לקבל את אותו חיסרון בלי הניתוק הזה. מה לעשות?

תחשוב על ידי מה אתה הולך להתקדם למטרת החיים, ותראה שחוץ מכך שאתה מתחבר עם החברים, ומגלה במרכז שלכם את מטרת החיים, אין לך דרך אחרת.

שאלה: כשיש מחלוקת בין שתי חברות, האם יהיה נכון לעשות בירור בעשירייה כדי להבין את הדעה האמיתית של העשירייה על המחלוקת?

לפעמים כן, לפעמים לא, אני לא יכול להגיד.

שאלה: איך למצוא את מרכז הביטול בינינו בלי שאנחנו מבררים, ומדברים על זה?

אתם לא יכולים. איפה נתקשר יחד, בלב אחד, ברצון אחד?

שאלה: מה הקשר בין פרעה לדבקות? כי אנחנו מבקשים בלב דבקות, והתשובה של הבורא שהוא מגדיל את פרעה בחיים שלנו.

כן.

תלמיד: איך לוקחים את העזרה הזאת בשתי ידיים ולא נכנסים לעצבות ורחמים עצמיים?

אתם צריכים למצוא את הדרך, תשאלו את עצמכם כמה פעמים, ובואו נראה.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על איך להביע את הדעה שלנו בתוך העשירייה, אבל איך להקשיב, לשמוע את החברים? איך לעבור מלהגיד את הדעה, ובאמת לשמוע, ולהרגיש את מה שהחברים אומרים?

להשתדל להתקרב, אין כאן מה להגיד. אני צריך להרגיש את החבר, פעם הוא כמו תינוק שלי ואני מקשיב לו, מה הוא רוצה, ואני רוצה לשמח אותו, לחבק אותו, לחמם אותו, וכן הלאה. על ידי כל מיני צורות התקרבות כאלו בסופו של דבר אני פותח את ליבי לשמוע מה הוא אומר, ולהבין מה הוא רוצה.

שאלה: סיפרת שלרב"ש היה קשה אפילו לאכול. אני מגלה שדברים שעשיתי בקלות, שום דבר לא נותן לי הנאה. פעם היה לי קל להיפגש עם חברות, ועכשיו הכול כרוך בהתגברות. איך במצב הזה לפתוח את הלב, איך לבנות את הכוונה הנכונה?

אני לא יודע מה לומר לך. תארי לעצמך שיש לך עשר חברות ואת רוצה לבכות לפניהן, לספר להן מה כואב לך, ושהן ירחמו עליך, יספרו לך, יסבירו לך, יחבקו אותך, יחלקו איתך את מה שהן מרגישות כפי שאת חלקת איתן, זה מה שהאדם רוצה. אז תשתדלי פעם אחת להיפתח כך.

תלמידה: אבל זו קבלה לעצמי, איך לבנות דווקא את זה כהשפעה?

את מציעה להן לפתוח את הלב, זה הכול. לפתוח את הלבבות. ואין כאן מה לסובב בין קבלה להשפעה, וכן הלאה. את רוצה שהלבבות שלכן יתחברו, וזה הדבר החשוב ביותר.

תלמידה: כלומר, אני נותנת להן דוגמה?

כן.

שאלה: כשאני מתבטלת מול דעת הכלל של החברות, אני נשארת בדרך כלל עם הרגשה של דחייה. מה זה קשור לפנימיות של הבורא כדי שיגרום לכזאת הרגשה להיווצר בתוכי?

תמשיכו ותמצאו את התשובה לבד.

שאלה: אפשר היה להרגיש איך כל עשירייה בעולם נמצאת בבירור, עושה בירורים. מה העשירייה צריכה לזכור בזמן שהיא עושה בירור? מה המטרה?

רק להתכלל זה מזה.

תלמיד: מה צריכה להרגיש עשירייה שיוצאת מבירור, ומה כל חבר צריך להרגיש בלב?

הוא צריך להרגיש שהוא נכלל עם כל החברים, ויש להם איזו הרגשה משותפת.

שאלה: אמרת שצריך לעבור את המצבים בצורה יותר אינטנסיבית, האם אפשר לומר כשעוברים את המצב בצורה אינטנסיבית המטרה הסופית שלי היא הרגשת הדבקות. אבל האם יש בדבקות הזאת איזו עבודה בהמשך, איך אני מקבלת החלטה שאני צריכה עוד לחפור בתוך האגו שלי כדי להימצא במצב יותר מתקדם?

זה יבוא מעצמו.

שאלה: כשיש לחברה בעשירייה מחשבות כפירה, איך אנחנו אמורות להתייחס לזה? האם להתייחס אליה, להצדיק את החברה, או להתייחס בצורה אחרת?

כמו שהיינו מתייחסים לתינוקת שלנו, לילדה שלנו, כך צריכים להתייחס אליה, ולהשתדל לתקן אותה ברכות.

שאלה: כתוב בוא לפרעה, וכתוב מי ה' שאשמע בקולו. בנקודה הזו, האם לעבוד לפרעה פירושו להישאר תחת שליטת העשירייה, ולהשתמש בשאלות פרעה כדי להתקדם בעשירייה?

למה זה נקרא פרעה? אם אנחנו מתבטלים כלפי העשירייה, זה נקרא שאנחנו מתבטלים כלפי הבורא, ולא כלפי פרעה. תחשוב.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו לא זורקים את הפשעים, אלא מכסים אותם בחיבור, באהבה. מה זה נקרא להגיע לדעה אחת בעשירייה?

דעה אחת זה כשמתגלה לכולם מטרת הבריאה בצורה שכולם מסכימים עליה, זו נקראת דעה אחת.

תלמיד: אז התוצאה היא חיבור, אהבה?

כן.

שאלה: אם לעשירייה אין זמנים לביקורת, לשאלות, להחלטות, לדיונים בתוך העשירייה, האם זה בסדר או שכדאי שיהיו זמנים כאלו?

צריכים לברר למה אין להם זמנים, יכול להיות שמישהו שם לוחץ, שמישהו שם קובע, והעשירייה לא רוצה להיכנס לבירורים כאלו. צריכים לחשוב, כי הבירור צריך להיות בעדינות.

(סוף השיעור)