שיעור בוקר 12.05.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי "מתחברים לאין עוד מלבדו" מאי 2025

שיעור 2 - להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב

קריין: הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי - "מתחברים לאין עוד מלבדו" - מאי 2025. שיעור 2 "להאמין שהבורא טוב ומיטיב", קטע מספר 2.

"הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא ית' הוא טוב ומטיב, היינו שהשגחתו ית' מתגלה להתחתונים בבחינת טוב ומטיב. וכך אנו מחויבים להאמין. לכן, בזמן שהאדם מסתכל בדרכי הנהגת העולם, ומתחיל להסתכל על עצמו או אצל אחרים, איך שמצד השגחה הם סובלים יסורים ולא תענוגים, כראוי לשמו ית', שהוא טוב ומטיב, קשה לו במצב הזה לומר, שההשגחה עליונה מתנהג בבחינת טוב ומטיב, ומשפיע להם כל טוב.

אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם. ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו", היינו שאומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא")

זה באמת התנאי הראשון שאנחנו צריכים להשיג בקשר עם הבורא, שהוא טוב ומיטיב לכולם. הדברים הכי גרועים שהאדם עובר בחיים גם הם מגיעים מהבורא, וגם הם מביאים את האדם להכיר את הטוב ומיטיב.

תלמיד: בקטע כתוב שהכול נמדד לפי הרגשה.

כן.

תלמיד: שמענו בחלק הראשון שהרוחניות היא כוונות, זה לא קשור לגופים, לרצונות.

כן.

תלמיד: האם אפשר להרגיש בכוונה, או שתמיד ההרגשה היא בתוך הגוף, בתוך הרצון?

אנחנו צריכים להרגיש את הכוונות שלנו, ולהשתדל לחבר אותן ולייחס אותן רק לכוח אחד.

תלמיד: האם יש מצב שאני יכול להרגיש כאב או ייסורים בתוך הגוף ויחד עם זה להרגיש תענוג בכוונות? על מה מדובר פה בקטע הזה, האם מדובר לא על ההרגשות בתוך הגופים?

כן.

תלמיד: כלומר מדובר על משהו אחר לגמרי, על העולם הרוחני, שהאדם נכנס לשם והוא חי בכוונות, פחות חשוב לו מה הגוף מרגיש. מה עם הרגשות הגוף?

הרגשות הגוף, אדם מתעלה מהן, והן נעשות לו לא חשובות כביכול.

תלמיד: כלומר הכול נמדד לפי חשיבות.

כן.

תלמיד: האם האדם צריך להסתכל על איך הבורא מנהיג אחרים, כמו שהאדם מסתכל על איך הבורא מנהיג אותו?

אני לא יודע אם אנחנו יכולים להרגיש איך הבורא באמת מתייחס לכולם בעולם כי כך זה נראה לנו, לכן אנחנו לא יכולים להגיד שזה באמת כך.

תלמיד: כשאדם נמצא בייסורים, אז ברור לו שהוא צריך לתקן את עצמו כדי לקבל מהבורא השפעות טובות. מה הוא עושה כשהזולת נמצא בייסורים, מה התיקון במצב הזה?

האדם מרגיש מהבורא לפי ההזדהות שלו עם טבע הבריאה.

תלמיד: ענית עכשיו שהכול תלוי במידת ההזדהות עם פעולות הבורא. אבל יש פה תוספת, שהזולת נמצא בייסורים. מה התיקון פה, האם זה רק ההזדהות שלי שמתבונן בזה, או יש פה עוד משהו שצריך לעשות?

להבין את הזולת אנחנו יכולים רק בתנאי שנהיה באותן התכונות, ולכן אין לנו כאן מה לשנות אלא רק את היחס שלנו כלפי הבורא. אם אנחנו אומרים שלפי חז"ל הוא טוב ומיטיב, שמשיגים את זה, מרגישים את זה וכך מדברים על זה, אז אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שנתייחס לבורא שהוא טוב ומיטיב. אפילו שלא מרגישים את זה בכוח, אבל כדי לכוון את עצמנו אליו עלינו כך לקבל ולהתחיל את הדרך.

תלמיד: כשאני מסתכל על הזולת שסובל ייסורים, למשל אני מסתכל על בני עמי ואני רואה שהם נרצחים, נאנסים, נחטפים, רק סבל אני רואה בעיניים שלי, מה אני צריך לספר לעצמי?

אתה צריך להסביר לעצמך שמה שאתה רואה, אתה רואה העתקה מהמצב הפנימי שלך. לכן אתה צריך להסתכל על עצמך כך, שבהתאם למה שאתה מרגיש, אתה גם מבין מאיפה זה בא, למה, לשם מה, וכך להתקדם.

תלמיד: מה שאני רואה זה בעצם העתקה מהמצב הפנימי שלי.

כן.

תלמיד: איך אני צריך לראות את זה אחרת? האם אני צריך בכלל לראות את זה אחרת, אני צריך לשנות את מה שאני רואה?

אתה רוצה לראות את יחס הבורא אליך שנקרא "השגחה", בצורה כזאת שלא יהיה לך מה להוסיף לזה.

תלמיד: האם אני צריך להשלים על כל הסבל שאני רואה, סיפור שאני מספר לעצמי עד שארגיש, שהבורא הוא "טוב ומיטיב", או שאני צריך לדרוש שינוי שאני גם אראה בעיניים שלי, שתשתנה המציאות הפנימית והחיצונית?

לא. המציאות היא תוצאה ממה שאתה מרגיש. מה שאתה רוצה זה רק לשנות את ההרגשה שלך.

תלמיד: לשנות לְמה?

עד שתראה את ההשגחה שהיא נכונה, שהיא טובה.

תלמיד: כשאני ארגיש שהבורא הוא "טוב ומיטיב" והוא משגיח, מה אני אראה?

אז תרגיש עד כמה אתה משנה את המציאות, את תפיסת המציאות, את היחס למציאות.

תלמיד: היחס למציאות משתנה, התפיסה משתנה, מה עם המציאות עצמה, מה אני רואה? לפני כן ראיתי סבל, מה עכשיו אני רואה בעיניים שלי, מה משתקף?

אם היית משתוקק לראות דבר אמת, אז כבר היית מתייחס למה שאתה רואה בצורה אחרת, ובציור שאתה מקבל היה חסר לך רק להצדיק את הבורא.

תלמיד: האם אני רואה מציאות אחרת, או שאני רואה את אותה מציאות רק מצדיק את הבורא?

אתה רואה את אותה המציאות, רק אתה מצדיק את הבורא.

תלמיד: איך לראות את המציאות כדבר טוב? איך להצדיק?

להצדיק אתה יכול בתנאי שאתה רוצה להצדיק את הבורא, שאתה משתדל לראות שהוא טוב ומיטיב לכולם, ושההשגחה שלו היא נצחית וכוללת את כולם.

תלמיד: מה ההבדל בין הסבל והייסורים שהבורא מעביר אותי, לבין הייסורים שהוא מעביר את הזולת ומראה לי את הייסורים שהם עוברים?

אנחנו לא יכולים להשוות את הייסורים של האדם לייסורים של החבר שלו כשאדם רואה את הייסורים האלה. בעתיד זה יתחבר למקור אחד.

תלמיד: זה נשמע נושא מאוד אינטימי בין אדם לבורא. הוא כותב "איזהו צדיק שמצדיק את קונו". למה הוא קורא לבורא "קונו"?

אני חושב שזה כדי להראות שיש רק כוח אחד, שופט אחד שקובע את הכול. והתפקיד שלו, שממנו יוצאים כל הכוחות ואליו חוזרים כול הכוחות.

תלמיד: מה היא מערכת היחסים בין הנברא שרוצה להצדיק את קונו, לבין הבורא, איך הבורא עוזר לו או מלמד אותו להצדיק אותו?

כשהנברא רוצה להצדיק את הבורא הוא משתדל להיכנס למערכת שמכוונת אותו נכון לבורא, שהוא טוב ומיטיב לכולם, וכך הוא מתקרב אליו.

תלמיד: מה ההבדל בין מקובל שמצדיק את קונו, לבין מישהו שאומר על כל דבר "ברוך ה', הכול בסדר, יהיה בסדר"?

מקובל שמצדיק את קונו אומר שהבורא הוא טוב ומיטיב כתוצאה מהשגה שלו, ומה שהוא משיג.

תלמיד: בהשגה הזאת יש איזו מערכת יחסים.

כן.

תלמיד: במערכת היחסים הזאת מי עוזר למי להצדיק, הבורא לנברא, או שהנברא מרגיש שהוא בזה עוזר לבורא, מה מערכת היחסים ביניהם?

אדם שרוצה להצדיק את הבורא ומגלה שהבורא רק טוב ומיטיב לכולם, אז הוא נמצא באותן התכונות, שמרגיש מתוך המצבים שלו, מתוך הטבע שלו, שהבורא הוא טוב ומיטיב לכולם.

תלמיד: זאת אומרת שהוא יכול באמת להצדיק אותו רק כשהוא רוכש ממש את התכונות שלו.

כן.

תלמיד: מה לפני זה, בדרך לרכוש את התכונות?

לא.

תלמיד: הוא לא מסוגל עוד להצדיק.

אסור לו, הוא לא יכול. או שהוא משקר או שהוא לא מבין איפה הוא נמצא.

תלמיד: זאת אומרת צריך כל הזמן לבחון, אני עכשיו מרשיע ואני רוצה להצדיק, במה אני מרשיע ובמה אני רוצה להצדיק, ותעזור לי להצדיק.

נגיד.

תלמיד: זו כל הזמן מערכת יחסים שמתפתחת.

כן.

תלמיד: האם יש שלבים בתהליך של הצדקת הבורא?

ודאי שיש מדרגות.

תלמיד: מדרגות הן ברמת ההצדקה. נניח שהאדם רואה מצב מסוים, מרגיש מצב מסוים, סובל ייסורים וכולי, מה הוא עושה עכשיו?

הוא צריך להחליט מה הוא עושה. אנחנו לא יכולים להגיד במקום האדם.

תלמיד: מה רצוי שהוא יעשה? נניח אדם כמונו, תלמיד, מגלה מצב שבו יש סבל, הוא סובל, רע לו, יש לו מחלה, או הקרובים אליו סובלים, המצב הוא שלילי. האם הוא מבין שהוא צריך לשייך את זה לבורא?

כן.

תלמיד: מה זה לשייך את זה, מה הוא עושה?

הוא נמצא בעולמו של הבורא, ורואה שממצבו הוא מגלה שלא טוב לו.

תלמיד: אבל זה נשמע תהליך שכלתני. זאת אומרת הוא מנתח את המצב, הוא מבין את המצב, ועדיין הוא סובל. איך הוא מצדיק את הבורא כשהוא סובל?

הוא מצדיק מתוך זה שמבין שאחרת הוא לא יכול להרגיש. הוא מרגיש מתוך מה שמקבל מהבורא, יש כאן יחס הדדי בינו לבין הבורא, וכך הוא מגלה, כך הוא מרגיש.

תלמיד: אבל רע לו.

רע לו.

תלמיד: או לבהמה רע, כמו שפעם סיפרת שהרב"ש אמר "שיסבול".

כן.

תלמיד: איך הוא מנתק את הבהמה שסובלת, מהאדם שמנסה להצדיק את הבורא?

למשל אדם שמטפס על ההר וחייב להגיע לפסגה, וממש מרגיש שהוא בנטישת הכוחות, מה הוא יכול לעשות? אז הוא מתפלל. מאין ייקח עוד כוח? יש כאן בורא, היחס של האדם לבורא, היחס של הבורא לאדם, והתוצאה מהיחסים שביניהם.

תלמיד: כשהבהמה שלו סובלת, מה האדם מבקש מהבורא?

הוא מבקש מהבורא שהסבל הזה סוף סוף ייפסק.

תלמיד: הוא מבקש שהסבל ייפסק?

אפילו שהוא לא רוצה לבקש, אבל הגוף שלו, הרצון שלו, מבקש.

תלמיד: למה שהסבל ייפסק?

כי הוא רוצה בכל המצבים להיות בלב ונפש דבוק בבורא.

תלמיד: אבל יש לו הזדמנות עכשיו להיות בקשר עם הבורא.

אבל את ההזדמנות הזאת הוא לא יכול לנצל.

תלמיד: מתגלה לנו בכל רגע מצב חדש, לפעמים מצב נעים לפעמים מצב לא נעים. העבודה הנכונה, האיזון הנכון, השילוב בין הפעולות הגשמיות שאנחנו עושים לבין העבודה עם הכוונה, מהו השילוב הנכון?

על ידי העבודה על החיבור במאמצים בינינו אנחנו מתקרבים איש לחברו, ומגלים בסך הכול מהו הטבע המשותף שלנו, ואיך אנחנו יכולים לגלות אותו בכל מצב.

תלמיד: כל פעם במצבים שמתגלים, מסדרים לך מלמעלה תנאים מסוימים, כך שאתה צריך לעשות פעולות. זה מזכיר לי את הדוגמה עם הסבל שמרים מזוודה כבדה, מתאמץ ומזיע ובסוף לא מקבל כלום, כי אומרים לו, "לא הרמת את המזוודה הנכונה". איך אנחנו פועלים נכון כדי להרים את המזוודה הנכונה, הקלה, לא להתאמץ ולעשות כל מיני פעולות ולבזבז כוח?

צריך שתהיה לפנינו צורה ברורה של הקשרים בינינו ועם הבורא.

תלמיד: איך אני בודק את הפעולות שאני צריך לעשות? הרבה פעמים אתה בורח מהפעולות האלה, אתה לא רוצה לעשות אותן. איך אנחנו מחשבים נכון או פועלים נכון כשצריך לעשות פעולות?

אנחנו משתדלים להתקרב לבורא, משתדלים להתקשר אליו, להבין באיזו צורה הוא רוצה שנהיה קשורים אליו, להרגיש מתוך המאמץ שלנו איך ועד כמה הוא יכול להיות קשור אלינו, דבוק אלינו, ואיך אנחנו מתוך זה משיגים את גדלותו. 

תלמיד: כשמגיעים אליו מצבים שהוא צריך לעשות פעולות בידיים וברגליים, איזה יחס הוא צריך לתת לאותן פעולות?

הוא צריך ככל האפשר לצרף כל פעם את הכוונה הנכונה לפעולה נכונה.

תלמיד: כשבעל הסולם כתב את עיתון "האומה", כשהוא הזהיר בסיום ספר הזוהר ובהקדמה לספר הזוהר על זה שכל הפורענויות יבואו לישראל כתוצאה מאי מימוש תפקידנו, למה הוא דאג, האם לפורענויות או לזה שאנשים יסבלו ובזה ירשיעו את ההשגחה?

אל תשאל אותי עליו. זאת לא שאלה.

תלמיד: מהי דרך של צדקות?

יש בזה הרבה פירושים. יכול להיות שזה קורה לאדם שרוצה כל הזמן להצדיק את הבורא, או להיפך, להצדיק את מצבו, ומתוך זה להתייחס לפעולות הבורא אליו. כך אני חושב.

תלמיד: למרות כל המצבים שאנחנו מקבלים, איך אני עושה את המאמצים להיות בדרך הזאת, להצדיק אותו, למרות כל מה שאני רואה?

זה באמת לא פשוט. יש כאלה שלא רצו לראות את העולם, וקשרו את כלי הראייה שלהם כך שלא רואים את העולם. איך אנחנו יכולים להצדיק את הבורא על כל מה שהוא מסובב לנו, אנחנו לא יודעים. רק מתוך זה שאנחנו מתבטלים, אנחנו בסופו של דבר משיגים את הצדקות שלו בכל דרכיו.

תלמיד: מה נותן הביטול בדרך כדי להצדיק את הבורא? מה המשמעות של הביטול כלפי החברים בעשירייה, כלפי כולם? מה התוספת שהביטול נותן לי כך שאני יכול להצדיק את הבורא?

אתה צריך לדמיין לעצמך שכל מה שאתה מגלה, זה בסך הכול מה שאתה קולט ממה שהבורא שולח לך. יש בזה שני סוגי תנאים, התנאים שלך והתנאים של הבורא. הבורא הוא טוב ומיטיב ואין לו כלום חוץ מזה. בכל הפעולות שלו הוא רוצה רק להביא את האדם להרגשת האיחוד. לכן אתה מקבל את זה בעיניים עצומות.

תלמיד: בזמן הביטול, כשאני מתעלה מעל הטבע שלי, אני בונה כלי קליטה אחרים שאני לא מכיר. מה הם כלי הקליטה האלה? איך רוכשים כלי קליטה חדשים שהם לא בחושים שלנו?

אותם אני מרגיש, אותם אני משיג, מתוך ההזדהות עם הבורא במצבים הכי גרועים שלי.

תלמיד: ושם נכנסים החברים.

כן.

תלמיד: מה זה אומר לקבל מה שבא בעיניים עצומות?

מדובר על אדם שנמצא בקשר עם הבורא, ובטוח שהוא מקבל מהבורא כמטוב ומיטיב, ובזה שומר את עצמו.

תלמיד: אז מה זה אומר להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב?

להאמין, את זה אני כבר לא יודע איך להסביר. אבל יש ידיעה, יש אמונה, ואין לי הגדרה מדויקת.

תלמיד: פעם סיפרת לנו על מקרה, שהיה לך התקף חזק של מחלת עור וטיילת עם הרב"ש וסבלת, ואז הוא תפס אותך ואמר, "אתה לא יודע כמה אתה מרוויח". מהו הרווח הזה, מה מרוויח בן אדם?

זה לא כל כך שייך אליי, אבל יש כאן דבר והיפוכו. שאדם מצד אחד סובל, מצד שני הוא נהנה. אנחנו עוד נעבור על זה.

כן.

תלמיד: לגבי ההצדקה של הבורא, יש מצבים שהאדם מרגיש שהוא לא מצדיק את הבורא, יכול להיות בגלל דברים גשמיים כמו בריאות, עבודה, וכן הלאה, ויכול להיות גם מבחינת העבודה בתוך העשירייה, איך שהוא רואה את החברים, לא רואה את הגדלות שלהם, לא מצליח להתפלל, זאת אומרת שלא מצדיק את הבורא. איך מייצרים באלאנס נכון? והאם יש באלאנס נכון בין חוסר הצדקה להצדקה?

היחס לא נכון. אתה רוצה לראות איפה אתה מתקשר לבורא, בלשלם פחות ולקבל יותר.

תלמיד: איך דואגים שלא להיסחף בזרמי החיים לכל מיני חוסר הצדקות. דוגמה, דברים גשמיים שקורים לאדם שהוא רואה שבהם הוא לא מצדיק את הבורא, והם סוחבים אותו לא בדרך הנכונה, או שכל פעם כשיש יחס כזה, זה מקום עבודה נכון?

זה לא פשוט. אבל לאט לאט קונים את זה בדרך, מתוך ניסיון.

תלמיד: מתוך התשובות האחרונות, מהי הסיבה הנכונה שאנחנו רוצים להצדיק את הבורא? למה אנחנו צריכים להצדיק אותו?

על זה אתם צריכים לענות לבד.

תלמיד: נשמע שיש פה איזו סכנה כביכול, יכול להיות שאני רוצה להצדיק אותו בשביל שיהיה לי נוח ונעים?

זה בטוח.

תלמיד: ואז זה לא טוב.

לא טוב.

תלמיד: כי זה ירגיע וישאיר אותי כמו שאני, ולא יגרום לי להשתנות.

כן.

תלמיד: אז צריך לחפש כל הזמן, למה אנחנו רוצים להצדיק אותו?

כן.

אנחנו נמצאים עכשיו במצב שהוא ללא דרך פתוחה, ולכן להמשיך לשאול על כל הדברים האלה, לא נראה לי שכדאי.

תלמיד: הקטע מתחיל "מפי ספרים ומפי סופרים", וזה לקוח ממאמר שלם של "שמעתי" ל"ד¹. ונראה שהמאמר עצמו, אם נקרא את כולו, יש שם הרבה מה לברר.

ודאי שיש.

תלמיד: אנחנו רואים שאנחנו מתמקדים בקטע אחד איתך כמעט כל השיעור. יש מקום לבירור מתוך המאמר עצמו?

לא.

תלמיד: לגבי הכנס. בעוד שבוע וחצי אנחנו מתכנסים בכל רחבי העולם בכנסים פיזיים, והנושא שלנו הוא בדיוק הנושא הזה, "אין עוד מלבדו" בכל ההיבטים שלו. השאלה שלי היא דווקא על חברים ותיקים. אתמול הייתה לנו ישיבה עם מארגני הכנס, ומה שמתרשמים מההתכנסויות ברחבי העולם, שיש קושי דווקא לחברים וותיקים. הכוונה לחברים שלומדים 15, 20, 25, 30 שנה, שלא נרשמים. "בסדר, עוד כנס, עוד שיעור עם הרב, עוד ישיבת חברים, עוד סעודה, שגרה, מה אני כבר יכול לקבל שם, זה אולי כבר הכנס המאה שלי". וזה לא קורה רק בישראל אלא גם באירופה, בארצות הברית, באוקראינה ובעוד נקודות. איך אתה מתייחס לזה, מה אתה יכול לייעץ לחבר שמתייחס כך?

יש שחיקת הדרך. אנחנו מתרגלים, הגוף שלנו, העצבים שלנו, אנחנו כבר לא יכולים לשמוע את כל הדברים האלה בפעם האלף ואחת, כי אלה אותן הסיסמאות, ולתת פירוש חדש לא תמיד יכולים. וכך נעצרים במקום.

אני רואה על עצמי שחיפשתי מה יכול לעזור לי להתקדם, ובעצם חוץ מעזרת ה' אין למי לקוות ולחכות. לכן אני חושב שרק החיבור בינינו יעזור לנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לכן "איש את רעהו יעזורו", זה העיקר.

תלמיד: שמעתי אותך אומר קודם, שחוץ מעזרת ה' אין למי לקוות ולחכות. אז על מה האדם מקבל עזרת ה', לָמה שהוא יזכה לעזרת ה'?

כי הוא רוצה, ומתוך ליבו הכין את עצמו לקבל עזרה.

תלמיד: איך להגיע לכנס הקרוב עם כלים חדשים?

שילך למקווה ויטבול את עצמו טוב, וכך יבין שכל החברים עימו יחד, צריכים, זקוקים לעזרת ה׳ כדי שיוציא אותם מהביצה כלפי מעלה, לגילוי, ושום דבר חוץ מזה לא יעזור לו.

תלמיד: תודה על זה. אני חוזר רגע לשאלה על חברים וותיקים שקשה להם עם "עוד כנס". גם בשבילך זה לא כנס ראשון, איך אתה ניגש לכנס כזה, להוציא ממנו משהו חדש, איך אתה מתייחס לזה?

אני מכין את עצמי לחידוש, כי אף כנס לא דומה לכנסים שעברנו, ואין אותו דבר בעולם, כל רגע לא דומה לחברו, ולכן אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח דווקא בכנס הזה יותר מכולם. וכל אחד יגלה ככל האפשר בליבו כאלה רצונות, כוונות, תנועות, חיבורים, שקודם לא היו לו, קודם לא הרגיש, לא גילה אותם ועכשיו הוא כן מסוגל לזה, והוא מקווה שהבורא יעזור לו, ויוציא אותו מהגלות לגאולה.

(סוף השיעור)

---

1. לד. יתרון ארץ בכל הוא↩