סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 28.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
בעל הסולם. עמ' 394. מאמר "הערבות", אות כ"ב.
קריין: מאמר "הערבות", ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 394, אות כ"ב.
אות כ"ב
"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו."
אם היינו מרגישים שמה שאני עושה לחבר זה ממש מה שאני עושה לבורא, אז עד כמה זה היה משנה לנו את כל היחסים, את כל המחשבות, הכוונות, את כל החיים שלנו, היינו מעלים את עצמנו ישר לגילוי הבורא. אם אני מרגיש שמה שאני עושה לחבר, בצורה ישירה באותה פעולה זה מה שאני עושה לבורא, ומעשה לחבר ומעשה לבורא, או מעשה לבורא ומעשה לחבר הם ממש אותו דבר ואין שום הפרש, הבדל ביניהם, אז זה היה משנה לי את כל החיים. כי עם כל החברים אני נמצא בקשר, אני מדבר, אני נותן, אני מקבל, אני עושה משהו, אז איזו משמעות היו מקבלים כל הפעולות, כל הדיבורים, כל המעשים בינינו אם היינו מרגישים שאנחנו ממש נמצאים בקשר עם הבורא אחד לאחד.
"כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית". כלומר לעצמי, לחבר או לבורא זה חייב להיות אותו דבר, רק להשפעה. "כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה". לא מגיע לו בחזרה כלום מזה שעושה משהו מחוץ לו לחברים, לבורא, לא חוזר אליו כלום. זה כבר נקרא צמצום, שלא משתמש ברצון לקבל בעל מנת לקבל.
"אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.
כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה."
לקח לעצמו שומשום אחד במקום לחלק לאחרים, מה יש בזה? אבל מזה כבר הכלי נשבר.
שאלה: הבורא הוא משהו אבסולוטי, העשירייה היא גם הבורא והיא מתוקנת לחלוטין, אבל אני לא מתוקן. איך אני יכול לתת למשהו שהוא מוחלט?
את הבורא אתה לא רואה כל עוד אתה לא מתקן את הכלי שלך לפחות לאיזו מידת השתוות הצורה, להשפעה במשהו, לזה שאתה דומה לו. אבל עם החברים הבורא עושה כאן ירידת מדרגות, ואז הוא נותן לך במקום לעבוד עמו לעבוד עם הזולת. אתה יכול להתחבר איתם, וכמה שאתה אגואיסט זה לא חשוב, אז אתה נמצא איתם בהתכללות, בהתחברות גשמית - אתה משפיע להם, משקר להם, גונב מהם, משתמש בהם בצורה אגואיסטית - זה ניתן לשימוש שלך וכך גם לכל החברים בעשירייה. לאט לאט תתחילו לתקן את הקשר הגשמי האגואיסטי ביניכם ותגיעו לקשר הנכון.
זה שהבורא שבר את המבנה שנקרא "אדם הראשון" ונתן לנו לחיות בתוך המבנה השבור, זו עזרה גדולה מאוד והכרחית, כי בלי זה לא היינו האגואיסטיים יכולים לעלות לדרגה למעלה מזו, לא היינו יכולים לעשות את זה. אלא דווקא בגלל שיש לנו חברה שבורה ואנחנו יכולים בבקשת עזרה מהבורא לבקש מאור המחזיר למוטב שהוא יחבר בינינו, אז נראה איך הקשרים בינינו הופכים משבורים למתוקנים, למאוחדים, וכך נגלה את הבורא מתוך הריחוק, החושך, האפלה, ולאט לאט נתקרב.
שאלה: לא ידעתי אם לשאול את השאלה כי רואים חברים חסרים או חברים נמצאים. אמרת קודם בלי חזרה לעצמו, אבל הוא מקבל לכאורה קשר עם הבורא, לא?
טוב שיש לפניך חברים, אתה צריך להבין שהבורא סידר לך את זה כהזמנה להתקרב אליו, וכך תמשיך. הכול תלוי בזה שהביאו אותך לקבוצה, אתה כבר נמצא בקשר עם החברים, ועכשיו אתה חייב להחיות את הקשר הזה, עד שתגיע בקשר הזה לעשירייה המקורית הרוחנית, ותגלה שם בורא כאור העליון ששורה בתוך הקשר בין רצונות שונים אבל שנמצאים בהתקשרות ביניהם.
שאלה: כשאנחנו מבצעים פעולות לעורר את החברים, איך אנחנו שומרים על עצמנו מהרגשת הכבוד?
יש לנו הרבה נטיות אגואיסטיות שאנחנו צריכים להישמר ולהתרחק מהן, זו העבודה שלנו, זו כבר העבודה שלנו בעשירייה.
תלמיד: אם יש פעולות מסוימות שלא חשוב מה הייתה הכוונה לפני זה, אבל תמיד בסופו של דבר זה מביא לזה שאתה תקבל מזה כבוד, האם עדיף להימנע מהפעולות האלה ואולי לעבוד עם רצונות אחרים?
יש ויש. טוב אם אני מתקדם בלימוד, אומנם בסופו של דבר המטרה שלי היא לקבל כבוד מזה. טוב שאני מלמד את האחרים, אומנם יש לי מזה פיצוי של כבוד. אבל בינתיים ביני לביני אני נותן יגיעה ואני מקרב אנשים, וכך אני פועל בחיבור בעשירייה. כך זה עובד, אין מה לעשות. זה דומה לתינוק שאומנם מלכלך את הבגדים שבהם הוא נמצא, אבל בינתיים כך גדלים.
שאלה: אמרת שצריך לשים את כל הפוקוס על החבר ולא על התועלת הפרטית שלי, אבל איך לעשות את זה, כי אתה בכול זאת מרגיש משהו בעצמך, אז איך לשים את הפוקוס דווקא על החבר?
לחשוב יותר. בכל מקום לרשום לפניך שאתה צריך לחשוב על החברים, על החיבור ביניכם, על התקרבות מהחיבור ביניכם לבורא. להזכיר לעצמך עד שההרגל נעשה טבע שני.
תלמיד: מה אמור לקרות?
שהבורא כל הזמן יהיה ברקע עד למצב שהוא יהיה ביניכם תמיד באיזושהי צורה, בכוח, בעוצמה.
תלמיד: עוד אמרת שאין הבדל בין הרגשת החבר להרגשת הבורא. מה זה המצב הזה?
זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". באיזה כלי הוא מתגלה? בקשר הנכון ביניכם אתם מתחילים להרגיש שהבורא מופיע.
שאלה: בפסקה השנייה באות כ"ב, רשום "כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו,". מה הפירוש של "נאמן לך בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולותיך"?
אתה עושה פעולות השפעה ולא דורש עבורן שום תשלום גשמי, אלא לאט לאט התשלום עבורן נעשה כזה שאתה לא רוצה שום דבר. אתה רוצה רק להשפיע, רק לתקן את הכלי הכללי, לעזור לכולם, ושאף אחד לא ידע ולא יגלה שאתה פועל ועושה זאת, כלומר אתה רוצה לעשות בלי שום חזרה לעצמך. זה נקרא שאתה משתוקק להשפעה.
שאלה: בעל הסולם כותב שבנקודה הגבוהה הזאת מתחברים אהבת ה' ואהבת חברו. אם זה דבר אחד, אז למה הוא מתאר זאת פה כשני דברים? הוא אומר, אהבת ה' ואהבת חברו מתחברים. אם מתחברים אז מובן שמדובר בשני דברים שונים.
כלפי האדם זה נעשה אחד. היחס לבורא והיחס לחבר בסופו של דבר הם מתחברים בשבילו, כי הם נמצאים מחוץ לגופו.
שאלה: איזה חשבון יש איתנו מלמעלה בשלב הזה של תקופת ההכנה?
החשבון הוא פשוט, אנחנו מקבלים כל רגע התעוררויות, לפעמים אנחנו מרגישים שמעוררים אותנו מלמעלה, ומשתדלים לתת תגובה מתאימה לבורא שמעורר אותנו.
תלמיד: האם בפעולות הקטנות אנחנו באמת יכולים להכריע את כל העולם לכף חובה או לכף זכות?
כן, אנחנו צריכים לעורר. אני רואה שלפעמים תלמיד פותח מצלמה ואנחנו רואים אותו, אחר כך הוא מכבה שלא יראו אותו ואז שוב מדליק, האם זוהי ההשתתפות בינינו? למה זה קורה? זו בדיוק דוגמה להשתתפות, להתחברות, שכול אחד מכבה ומדליק את המצלמה שוב ושוב. האם זו צורת ההתחברות? האם זו צורת העזרה זה לזה, להסתיר את עצמי כדי שיהיה לי יותר קל? אם אני מכבה את החלון שלי, ובמקום לראות אותי מופיע כתם שחור ואני חופשי, האם זאת אחריות, האם זאת ערבות? אני ממש מזדעזע מזה. אולי גם אני אכבה את המצלמה?
אנחנו מדברים על ערבות וזה שייך לערבות הדדית.
תלמיד: זאת נקודה מאוד כואבת בהרבה עשיריות. יש את הגישה לקבל את החברים כמו שהם, ואם הם מגיעים או לא מגיעים, אני נותן מקום לכולם.
שיבוא ויישן. אני רוצה לראות שהוא נמצא כאן גם אם הוא ישן. כי אולי הוא עייף, אולי יש לו כל מיני בעיות בריאות חס ושלום, אבל הוא נמצא. אפילו שיסחבו אותו באלונקה, שיגיע על כיסא גלגלים, אבל הוא רוצה להשתתף.
תלמיד: יש את הגישה של להיות מאוד בּרכּוּת כלפי החברים, לקבל אותם איך שהם עם כל המצבים.
אני לא מדבר על איך אנחנו צריכים להתייחס אליו, אלא איך הוא צריך להתייחס לעשירייה שלו ולתמוך בה, כי הוא חלק ממנה והוא חייב להחזיק אותה.
תלמיד: בנוסף, יש באמת את הצורך בערבות, את הרגשת התלות ההדדית, את המחויבות לשמור על המסגרת. אבל יש מצב שבהרבה עשיריות נוצרת איזושהי אווירה של קבלת החברים כפי שהם, בצורה סגולית, ואז איש הישר בעיניו יעשה, ולא מדברים כדי לא לפגוע. ואז העשיריות מתחילות קצת להתפורר, פתאום רק שניים, שלושה חברים בעשירייה מגיעים לשיעור בוקר, חצי מהאנשים אולי עוזבים במהלך השיעור ולא נשארים עד הסוף.
אני לא חושב שזה צריך להיות כך. היחס הפנימי שלנו כלפי החברים צריך להיות גם רך וגם קשה בבת אחת. אני חייב לתת לו את כל מה שאפשר כדי להחזיק אותו בדרך, אבל אני בכל זאת דורש שהוא יהיה בדרך, כי הוא השותף שלי ובלעדיו אני לא אגיע למטרה. מה זו ערבות הדדית? שאנחנו מתחייבים וחותמים שהאחד ללא האחר לא מגיע למטרה. האם אנחנו באמת מרגישים שאנחנו יכולים להיות כך בעשיריות שלנו או לא? זה דבר מאוד עקרוני.
כל פעם כשאני רואה שמדליקים ומכבים את החלונות, אני מרגיש ממש סכין בלב. אדם בורח משדה הקרב והוא פשוט נעשה עבריין. אם אנחנו נמצאים עם הקבוצה, אז נמצאים, ולא שאני מכבה את החלון ויכול לעשות כרצוני. מה מפריע להיות עם חלון דלוק? אתה רוצה לעשן, תעשן. אתם רוצה לשתות ולאכול, תשתה ותאכל, אין שום בעיה, העיקר הוא שאתה חייב להביע נוכחות ותמיכה בכולם, כי כשאחד חסר אז כבר חסר.
שאלה: האם שבירת הכלי זו שבירת הערבות?
נכון, שבירת הכלי זו שבירת הערבות. לא נשבר שום דבר חוץ מהערבות, הקשר שבין החלקים. כל חלק וחלק הוא לא שבור, רצון נשאר רצון, וככל שמתחברים בינינו, בזה אנחנו מודדים את הגובה של המסך, של הכלי ושל היכולת להשיג את הבורא. כי משיגים אותו לא בפנים בתוך התא, אלא בקשר שבין התאים, ככל שכל אחד יכול לצאת מעצמו ולהיות קשור עם השכן שלו בקבוצה, עם החבר וכן הלאה, רק לפי זה מודדים. בפנים לא נשברות ספירות, הן נשברות רק בקשר בין הפרצופים.
שאלה: הרבה חברים שואלים על עניין המצלמות בשיעור. אם אני קם להכין קפה, הולך לשירותים, מה אתה ממליץ, להשאיר את המצלמה פתוחה?
להשאיר אותה פתוחה ואז רואים שהלכת לאיזה רגע.
תלמיד: יש לנו תיבה של צ'אט, אפשר לכתוב שם שאני הולך רגע לשירותים.
לא צריכים לכתוב, כי ברור שאם אתה כל הזמן כאן אבל קם לאיזשהו צורך שלך, אז אנחנו מבינים את זה ואתה לא צריך להצדיק את עצמך.
שאלה: עכשיו אמרנו שמצד אחד אנחנו צריכים להשתוקק לפעולות דהשפעה שאף אחד לא ידע שאני עושה משהו לשם החיבור. מצד אחר, אנחנו אומרים שאסור לנו לתת דוגמאות.
לא, הבנת לא נכון. מצד אחד אני חייב לעשות פעולות חיבור בכל הקבוצה שלי, בעשירייה שלי, ויש דברים שאני יכול להסתיר את הפעולות האלו, אבל בדרך כלל אני צריך לפרסם את הפעולות כי זה גורם לשלום, לחיבור בין החברים.
אפילו שאני עשיתי איזו פעולה קטנה כלפי החברה, כלפי מישהו בחברה ואני יכול לא לדבר על זה, אני חייב לדבר על זה, כי אני בזה נותן דוגמא לאחרים. לא שיכבדו אותי, אני רוצה בזה להעלות את רמת חשיבות ההשפעה בקבוצה, ולכן אני חייב על זה לדבר, זו החובה שלי, אחרת אני לא מחזק את הקבוצה, אני לא גורם לחיבור ביניהם.
"הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו", תזכרו. כך כתוב, הנותן מתנה לחברו חייב להודיע לו, אני נותן לך את המתנה, זה לא מתן בסתר, מתן בסתר זה משהו אחר. אבל אני חייב להודיע לך שאני עושה לך את זה. למה? מתוך אהבה, מתוך כל מיני דברים, כי זה מגלה את האהבה בעולם, מגלה את החיבור בעולם, לכן אסור לנו לעשות הכול בשקט. דווקא ההפך, דברים טובים שקורים בינינו אנחנו חייבים לפרסם בצורה שיגרום דוגמא טובה לאחרים. שימו לב לזה.
שאלה: אנחנו סידרנו את החיים שלנו לפי הפעולות שאנחנו עושים מדי יום עם העשירייה. איך אנחנו יכולים לרכז את שיפור הכוונה, להגביר את הכוונה, לשרת ולגלות את האהבה בינינו עם ההרגשה הזו של השלמות?
תעשו יותר ויותר פעולות יפות כל אחד כלפי החברה ותספרו על זה. תפרסמו ביניכם ותראו כמה הרוח הזו כבר תעלה אתכם. אין מה להתבייש, אין מה להסתיר, כי אתם עושים את זה על מנת להעלות את כול העשירייה להשפעה הדדית.
שאלה: אם אפילו פעולה קטנה שאדם אחד לקח שומשום לעצמו כבר גורמת לנזק אז איך אנחנו יכולים להגיע לגמר תיקון יחד?
אנחנו צריכים להגיע להשפעה הדדית, לערבות הדדית כך שאף אחד לא יוכל לעשות שום פעולה על מנת לקבל. אנחנו כן יכולים את זה לעשות. זה נקרא "שליטת הסביבה על האדם", אנחנו כן יכולים להגיע למצב שתהיה לנו אווירה כזאת שאף אחד לא יוכל לגנוב, אף אחד לא יוכל לעשות שום דבר לעצמו.
שאלה: בנוגע למצלמות, אם אני לא יכול להתעלות על הרצון לאכול ואני אתחיל ללעוס עם מצלמה פתוחה, אז אני גם מעורר בהם תיאבון, האם כך אני לא אזיק להם עוד יותר?
אתה תנתק את עצמך מהמקום הזה, תשאיר מקום ריק, שכולם ידעו שאתה נמצא, כמו שיצאת לשירותים, כמו לאיזה דבר שאתה צריך לקום - תאכל בצד ואחר כך תחזור שוב למקום, אבל לא לכבות, לא לכבות, אתה לא גנב, אתה לא צריך את זה.
שאלה: כמו שתיארת את המצב שאתה לא רואה את החבר, הוא מסתתר כביכול, זה כמו סכין בלב כל פעם מחדש, למה הבורא ככה מתייחס אליך שזה כמו סכין בלב?
אני לא שואל את הבורא במקום שעוסק בקשר בין החברים. הבורא לא אחראי, אנחנו אחראים על זה, אנחנו צריכים לתקן את המצב. ואם הוא מביא אותנו למצב כזה שאנחנו רואים שחבר לא נמצא, זה סימן שאני צריך לתקן את היחס שלי עם החבר. עלי לעורר אותו, או עלי להתפלל לבורא שיעורר את החבר, אבל אין יותר מזה. מה אתה שואל, מה אתה רוצה שאני אענה לך?
תלמיד: תמיד מגיעים לאותה מסקנה בסוף שהתפילה והדוגמה האישית זה מה שנותר לנו, והרבה סבלנות.
בהתאם לכמה אתה צריך לתקן את עצמך אז אתה צריך סבלנות. הסבלנות זה דבר פשוט. אני חסר סבלנות במאה אחוז, אין לי, אני לא סבלן בכלום. אתה יכול לשאול את התלמידים שלי שנמצאים איתי 30 שנה ויותר, הם יגידו לך שאני איש ממש פרוע - אבל לא כלפי התיקון, לא כלפי מטרת הבריאה.
בתיקון כל רגע ורגע אתה יכול להגיד לעצמך, אני לא מסוגל, אני עוזב, אני הולך, אני כך וכך, ורגע אחרי זה – לא עובר רגע ואתה אומר "זהו", אתה ממשיך הלאה לרגע הבא. התחל-הפסק, התחל-הפסק, אין ברירה, ככה זה, "אלף פעם ייפול צדיק וקם".
שאלה: האם ככל שאנחנו יותר לומדים כך אנחנו יותר מאבדים סבלנות?
ודאי, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1, הרצון שלו יותר גדול, יותר אכזרי, יותר קשה, עד שרוצה להרוג את החבר.
תלמיד: לפעמים קשה לשלב את הדברים האלה בעשירייה, אתה הופך לפעמים כמו כלב שנובח.
אז תדברו בינתיים ביניכם כמה אתם כולכם כלבים, כמה אתם רוצים לנשוך זה את זה. אז מה? גם על זה אפשר לדבר. אבל זמן מוגבל - עכשיו אתם מדברים, אני מבטיח לכם שזה לא ייקח יותר מכמה דקות. אם אתם נותנים לזה זמן - אתה תראה פתאום שאין על מה לדבר הכול ברור - כולנו כלבים. אז כולנו עכשיו מחליטים שצריכים לעבוד וממשיכים. יותר טוב כך משלא לנגוע בזה.
שאלה: לגבי המצלמות. כשהייתי הולך להכין קפה הייתי מנתק מצלמה, אבל כתבתי לחברים שהלכתי להכין קפה. עכשיו הסברת טוב יותר.
לנו יש זמן אחר, נגיד חבר יוצא לעבודה מוקדם והוא מכבה מצלמה כי הוא עכשיו בנסיעה לעבודה, אז איך עליי להתייחס?
לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, אנחנו רוצים לראות אותו איתנו, כל חבר וחבר. מצידי שילך בדרך, שילך להתלבש, יקום, ירוץ, שיעשה מה שהוא רוצה, אבל אני רוצה לראות אותו איתנו יחד.
שאלה: כשאנחנו דורשים מחבר שיעשה איזו פעולה, הרבה פעמים החבר נעלב, אז העשירייה מעדיפה לא להתערב. איך להיות רך וקשה בו זמנית?
זאת צריכה להיות החלטת הקבוצה. נגיד כמו שקבוצת קזחסטן לא יכולים להיות ברבע שעה האחרונה של השיעור, כי אצלם מתחיל כבר יום העבודה. הם מחליטים שהם הולכים. שיעשה איזה כתובת וישימו בחלון שלהם, "אנחנו הלכנו לעבודה". התחלנו את היום. אנחנו יודעים שהם איתנו בלב ונפש, אבל לא יכולים להיות בנוכחות פיזית איתנו. משהו כזה.
שאלה: מה עם עשיריות שבאמת נמצאות בחצי השני של הכדור והשיעור נופל להם באמצע היום, אוסטרליה, פסיפיק? מאוד קשה.
כן, זה מאוד קשה.
תלמיד: אז מה עושים עם המצלמות? לפעמים הוא נמצא בעבודה, או עם משפחה, חלק יכולים, חלק לא יכולים.
תחליטו אתם, תדברו כולכם ואולי נעשה משהו. אני לא יודע. אני מוכן לעשות אפילו עוד איזה שיעור או שיחה בזמנים שנוחים להם. אני מוכן לעשות הכול כל עוד אני מסוגל, אני מוכן.
שאלה: לגבי כל מה שדיברנו עד עכשיו על מצלמות פתוחות. האם זה נוגע רק לגברים או הכול נוגע גם לנשים?
לא, רק לגברים. מה שאני מדבר, אני מתכוון לגברים. תמיד כשאני לא אומר שום דבר במיוחד לנשים, אז הכוונה שלי קודם כל לגברים. לנשים יכול להיות שזה לא מתאים. ובכלל, אצל נשים הצניעות קודמת לכל. איך שמסוכם גם בעשירייה. יכול להיות שחסר שם ליפסטיק והיא לא יכולה להופיע לפני החברות, אני לא יודע. אבל איך שהן יסכימו ביניהן.
שאלה: איך לבקש מהבורא כשיש לך בפנים לב של אבן, ומה מרכך את הלב ומביא לתפילה?
יש מרכך כמו בכביסה. בכל מיני דברים יש מרכך, כך אנחנו צריכים שיהיה לנו מרכך ללב. בדרך כלל מרכך את הלב, זה שאנחנו פועלים בינינו במשהו, עושים איזה פעולות ניקיון, חיבור, בישול, טיול. כשאנחנו מדברים, אם אנחנו רחוקים זה מזה, אז בכל זאת כשאנחנו מדברים על משהו שיש לכל אחד ואחד, על הילדים, על כל מיני דברים כאלה שבכל זאת נמצאים בעולמה של אישה, ואז על ידי זה הלבבות מתקרבים יותר ומתרככים. נעשים יותר רכים.
שאלה: כמה חשוב לברר בתוכנו את ההבדלים בין עם ישראל ואומות העולם, או שמספיק פשוט להתפלל באופן כללי?
עם ישראל - הוא מי שליבו דואג בקרבו למטרת הבריאה ורוצה להתקרב לזה, זה נקרא "עם ישראל". זאת אומרת, זה לא עם ככל יתר העמים, אלא בכוונה. יש קבוצה בתוך האנושות שנבדלת מכל האנושות, לא לפי הרצון שלה אלא לפי הכוונה שלה. הרצונות האגואיסטים נמצאים בכל אחד ואחד, אבל אם יש לנו כוונה להגיע למחשבת הבריאה, למטרת הבריאה, בזה אנחנו נבדלים.
האנשים האלה, מתוך כל האנושות, מכוונים להגיע למטרה להיות יחד, הם רוצים שכל האנושות תגיע בסופו של דבר. לכן הם הופכים להיות "עם ה'", העם של הבורא. והאנשים האלו מתקרבים לבורא לפי המעשים שלהם - ככל שמתחברים ביניהם. לכן הם נכנסים לערבות הדדית ביניהם. אנחנו עכשיו בדיוק לומדים את הנושא הזה. אז בצורה כזאת הם מעלים את עצמם יותר ויותר דומים לבורא, לכן נקראים "עם הבורא", "עם ה'".
אין בזה שום דבר מנוגד לכלום. אנחנו שונים על ידי הכוונה שלנו, שאנחנו רוצים להגיע לעל מנת להשפיע, אנחנו רוצים שכל האנשים יהיו באמת באהבה הדדית. שהאהבה, כוח האהבה, ימלא את כל העולם, זה הכול. לא שייך ללאום ולמין, לשום דבר. לכל אחד שיש אפשרות להשתוקק לזה, הוא שייך לאותה הקבוצה שנקראת "עם ישראל", ישר-אל מכוון לבורא.
אבל אין לאום כזה. בצורה היסטורית, בימינו, בזמננו, במשך החיים האלו נעשה כך, שיש קבוצה שקוראת לעצמה "יהודים". "יהודים" מהמילה ייחוד, שרוצים להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", אבל זו לא הגדרה של עם, של אומה.
יכולה להיות קבוצה שמתאספת כמו בבבל העתיקה - התאספו מכל העמים, מכל הקבוצות, כל מי שרצה להיות בזה - הגיע לאברהם ואז נעשתה הקבוצה הזאת. כך אנחנו, חוקי העולם לא השתנו.
שאלה: למה אצל נשים לא חשוב עניין פתיחת המצלמה? גם עלינו זה מאוד מקשה על העבודה כשכולן עם מצלמות סגורות. איפה נמצא הגבול בין אישה שבאמת לא יכולה כי היא נגיד עם הילדים או משהו, ואיפה לעשות מאמץ ולפתוח מצלמה?
יכול להיות שהיא מחזיקה תינוק בידיים, יכול להיות שהיא לא מאופרת, ואז היא לא יכולה להופיע לפני כולם בצורה כזאת. אלה דברים שאני לא יכול להבין אותם. אבל הנשים מבינות אותי שאני לא יכול להבין אותן. לכן אני אומר, אומנם אני רואה אתכן כולן יפות, מאופרות והכול יפה וטוב, אני לא רואה אף אחת שצריכה להסתיר את עצמה. באמת, אולי אני כמו אימא הרואה את כל ילדיה כיפים, כך אני רואה אתכן, ככה זה.
למה אני מדבר עוד דווקא על זה? כי אני בטוח שאתן תבינו שזה לא חשוב. אם אני מופיעה לפני חברה והיא לפניי ואנחנו צריכות להגיע לחיבור, הצורה החיצונה לגמרי, לגמרי לא משנה כלום, העיקר הנטייה הפנימית, אהבה. נשים מבינות את זה יותר. לגברים יותר חשובה החיצוניות, לכן נשים כל הזמן מתאפרות. ולנשים לא חשובה חיצוניות של הגבר כל כך, אלא הלב שלו, האם הלב שלו מסור לה, זה מה שהן דורשות. נשים בזה יותר רציניות.
תלמיד: זה מעניין, האישה מאוד מקפידה על החיצוניות מבחינתה.
כלפי הגבר.
תלמיד: ובגבר חשובה לה דווקא הפנימיות.
בגבר היא רוצה לראות יותר פנימיות, בטח. ברוחניות אישה יותר רצינית מגברים, היא יותר פנימית, היא יסוד הבריאה, זה לא גבר. מצד אחד הנוקבא סובבת את הזכר, אבל מצד אחר זה גם ההיפך. יש בזה עוד מה ללמוד.
שאלה: בעניין המצלמות, מה הכלל לגבי נשים? איך הן יכולות לקבל החלטה? מה העיקרון המנחה?
אני חושב שבכל זאת המצלמות צריכות להיות פתוחות ועלינו לראות את כל מי שנמצא. בכך אני מחזקת את כולם, מוחקת את עצמי מכל הכלי העולמי, ואני רוצה להופיע כלפי הבורא. מי זה הבורא? הבורא נמצא בתוך החברות שלי, אז אני נמצאת לפניו בצורה כזאת, זו אני, אין לי מה להתבייש. ואם אני לא מאופרת כמו האחרת או חסר לי משהו, זה לא חשוב. עלינו להראות שאנחנו מוכנים לקבל את כולם בלב פתוח, ולא חשוב הגיל ולא חשובה הצורה, הבורא דורש לבבות וגם אנחנו. בסופו של דבר, ודווקא נשים מבינות את זה יותר, אם הלב ישר, פתוח, מוכן לחיבוק, לחיבור, לדבקות, זה כל היופי שיכול להיות.
שאלה: אם אני מצליחה להצדיק את הזולת בכל המצבים השפלים שהבורא מראה לי אותו, האם זה אומר שאני אוהבת אותו?
כן. כמו שאנחנו כלפי ילדים, זה מאוד פשוט, כמו אימא כלפי הילד.
שאלה: האם תוכל להסביר איך אנחנו מגיעים להיות עצמאים ובכל זאת נשארים מאוד תלויים אחד באחר?
אנחנו כל פעם נעשים יותר ויותר תלויים זה בזה, כי הכוח שלנו הוא בערבות, ואם נפר את הערבות, נחתוך את הקשר בינינו, אז לא יהיה לנו כלי רוחני. הייתה לי דוגמה באמת יפה, טרגית ממש - בן אדם שהיה עם קבוצה מאוד רצינית של מקובלים נחתך מהם, וכשראיתי אותו שנים לאחר מכן הוא היה ממש כסמרטוט, זקן שאין לו כלום לסוף החיים וכך כנראה שהוא נפטר, הלך לעולמו.
להתנתק מהעשירייה אסור בכל מקרה שיהיה. לא חשוב באיזו צורה נמצאת העשירייה, אם אתה קשור לעשירייה, אז אתה יכול להיות במצב הכי גבוה והכי נמוך, אבל כשאתה בעשירייה אתה נמצא באותו שדה אשר ברכו ה', זאת אומרת הבורא נמצא בך אפילו שאתה לא מגלה ולא מרגיש.
שאלה: איך אפשר למשוך חברה לשיעור אם היא לא כל כך מעוניינת וגם הדוגמה לא משפיעה עליה?
להשתדל לספר לה עד כמה זה חשוב, עד כמה כולם נמשכים ונמשכות לזה, שבלי זה לא משיגים את מטרת החיים, ויש לה עכשיו הזדמנות. מי יודע מתי תהיה לה הזדמנות, יכול להיות שעכשיו היא תשכח מזה, תצא מאיתנו ותמשיך את החיים שלה כמו חיה, בדרגת חי, ויכול להיות שהבורא לא יעורר אותה יותר, והיא תישאר כמו נשמה שפלה שמקומה אי שם. זה כמו שיש לאדם הזדמנות להיכנס לאוניברסיטה לרכוש חינוך, תרבות והשכלה גבוהים ביותר ולהיות המוצלח ביותר, והוא מסרב לזה באיזשהו רגע, ואז הולך ונכנס לדרך אחרת, אפילו בטעות, והלאה החיים שלו משתנים לגמרי כבר מההחלטה הקטנה הזאת. כך אנחנו בחיים כשבוחרים את הדרך. צריכים להשתדל לעזור לכל אחד.
שאלה: מה זה אומר לשמוע את השיעור דרך החברות?
זה שאני משתדל לממש בקשר בינינו את מה שאנחנו לומדים. ב"תלמוד עשר הספירות" למדנו על ארבע בחינות, על רגל אחת עברנו את זה. לָמה לא יכולתי להיכנס פנימה? כי אנחנו צריכים להיות יותר מקושרים בינינו, אחרת לא נרגיש על מה הוא כותב. אנחנו חייבים להיות יותר מקושרים אחרת לא נרגיש את החומר שאנחנו לומדים. תראו מה שאני עושה, האם אני עושה משהו בזמן הלימוד יותר ממה שכתוב? לא, אני רק פותח אותו קצת בהרגשה, זה כול מה שאני משתדל לעשות. אנחנו צריכים להיות יותר פתוחים בהרגשה, ולכן כל אחת שמשתדלת לצאת כלפי החברות בהרגשה היא באמת נותנת ללב שלה לפתוח את עצמו, וכך נתקדם.
שאלה: איך אפשר לזהות את הבורא בפעולות שאני עושה כלפי החברות?
קודם כל בשביל מה אני עושה את הפעולות האלה, לשם מי אני עושה את הפעולות האלה? אני עושה את הפעולות האלה רק בשביל הבורא. כמו ילדים קטנים כלפי אבא ואימא, הם רוצים לשמח את ההורים ולכן הם עושים כך וכך, זה גם מה שאנחנו עושים. לכן לא חשוב מה שאנחנו עושים, אלא חשוב היחס שלנו, חשובה הכוונה שלנו. ההורים כמו הבורא לא צריכים את העבודה שלנו, הם צריכים את הכוונה שלנו, כי זה מה שמקשר אותנו להורים.
שאלה: כלפי מה צריכים להיות ערבים בקשר עם החברים, כלפי מה הערבות?
הערבות היא שאני אחראי על כולם, על כל העולם, על כל הכלי. אני ספירה פרטית דפרטית דפרטית בתוך המערכת הכללית שהיא כלי של אדם הראשון, ואני יודע שאם אני לא אהיה קשור נכון וטוב עם כולם, אז המערכת הזאת לא תתקיים, היא חייבת להיות שלמה. לכן אני חייב בכל הרגש, השכל, הכוח, להיות מקושר עם כולם, להחזיק את כולם, לתמוך בכולם, וזו הערבות. ערבות היא תנאי לכלי בריא שהולך ומתייצב יותר ויותר כלפי האור העליון.
שאלה: האם אנחנו מקבלים את התורה רק אחרי שהתחברנו לאחד, והאם זה קורה ברמת עשירייה או עם כל האנושות?
"תורה" היא אור שמשפיע עלינו ומשנה את הטבע שלנו. הוא גם משפיע על אנשים שלא קשורים לחכמת הקבלה ולתיקון הרצון שלהם ומשנה אותם לאט לאט. זה שכל האנושות משתנה מדור לדור, משנה לשנה, גם זה על ידי המאור המחזיר למוטב העליון שמשפיע. אבל "תורה" במיוחד היא מהמילה אור, הוראה, שהיא כבר פועלת ומכוונת אותנו בצורה אישית יותר, לזה אנחנו קוראים "תורה". וגם מהמילה הוראה, שהיא מכוונת אותנו ומסבירה לנו באיזו צורה אנחנו צריכים להיות מחוברים כדי להיות אנושות שמתפתחת נכון.
תראו כמה חסר היום, ועוד בזמן הקרוב נראה עד כמה חסר קשר בינינו. אנחנו צריכים לגלות בזמנינו עד כמה החיבור הוא הכרחי, ואנחנו נהיה במצב שאם לא נתחבר נכון, אז לא יהיה לנו מה לאכול. אתה לא יכול לחיות בדרגת חי, דומם, צומח, חי, אם אתה לא מסדר את דרגת המדבר שאתה כבר צריך לצאת אליה. לכן נראה שבכל העולם תהיה חסרה אספקה של דברים הכרחיים לקיום. לא צריכים מלחמות, אנחנו לא יכולים להתקיים בלי שנספק לעצמנו מזון, חומרים מסוימים, בגדים, ועוד. מה נעשה? קודם חיבור. במידה שתתחברו ביניכם, אז יהיו לכם הדברים שאתם רוצים. הגענו למצב שעל ידי זה נקבל חינוך נכון. כתוב, "אם אין תורה אז אין קמח", "אם אין קמח אין תורה", אז נראה עד כמה זה קורה בצורה הדדית.
שאלה: האם החבר יכול להיות בערבות כלפי העשירייה כשיש לו רצונות הכרחיים במשפחה שלו שלא מסופקים?
הוא חייב לדאוג למשפחה, על זה אין מה לדבר. אבל בכל זאת הוא חייב לבדוק עד כמה החיים שלו, חיי המשפחה וחיי הקבוצה, הולכים יחד ככול האפשר. ודאי שיכול להיות שהחיים הרוחניים שלו הם במשהו על חשבון המשפחה כביכול, אומנם בדרך זה כלל לא קורה. ככול שתעשו אחר כך בדיקה וחשבונות אתם תראו שאין דבר כזה שאם אתם עוסקים בחכמת הקבלה בצורה נורמלית זה מפריע במשהו לחיים שלכם.
אפשר להגיד שזה מפריע להתקדמות בעבודה ואני לא ישן, לכן אני לא יכול לעבוד נכון בעבודה שלי ועוד כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר זה לא כך. אני עוסק בחכמת הקבלה והתחלתי ללמוד בקבוצה משנת 1979, ומאז ועד היום לא ראיתי שזה סחף את האדם למצב של צמצום, למצב של עוני, כולם הסתדרו וכולם התקיימו, והתקיימו נכון יותר וברוגע.
שאלה: האם העשירייה צריכה לחשוב גם על הערבות כלפי כל הכלי העולמי? איך מתקדמים לזה בפועל?
אנחנו רוצים להיות בקשר עם כל הכלי העולמי שלנו ולהשתדל ככול האפשר. זה יהיה עוד מעט, זה יבוא מעצמו מכך שאנחנו נמצאים יחד. עכשיו נרגע גם העניין של הפנדמיה ואנחנו נצא לקשרים רחבים יותר בינינו. בקרוב נעשה כנס גדול בצפון אמריקה וגם באירופה, בדרום אמריקה, נעשה כנסים ונרגיש מחוברים. גם עכשיו אנחנו מחוברים, זה שאנחנו לומדים נושא אחד זה מאוד מחבר אותנו, כי בזה יש לנו כוח עליון, המקור שלנו הוא אחד, לכן דרכו אנחנו מחוברים.
שאלה: המחשבה, ההבנה הזאת שאני יכולה להשפיע על כוח החיבור והאהבה בעשירייה מאוד מלחיצה ומרגשת. איזו פעולה בטוח תעזור לי לחבר את העשירייה לאהבה בינינו?
צריכים למצוא חומר ולקרוא עם העשירייה עד כמה הבורא מושג ככוח אהבה באהבה בינינו. קודם כל צריכים להגיע לאהבת הבריות ואחר כך לאהבת הבורא, אלה שני השלבים שאנחנו צריכים, מתיקון הבריות, זאת אומרת מחיבור בינינו לחיבור עם הבורא, אך ורק בצורה כזאת. לכן לא נזלזל בחיבור בינינו, ובחיבור בינינו אני מתכוון גם לחיבור בין העשיריות מכול הקבוצה הגדולה שלנו.
שאלה: האם אני יכולה לראות כשהחברה עושה חטא או מצווה, או שזה משהו שאפשר לקבוע רק כלפי עצמי?
בדרך כלל אנחנו לא יכולים לקבוע את זה כלפי האחר כי אנחנו לא מבינים את הסיבות והכוונות, אנחנו לא נמצאים במקום האחר, על זה כתוב "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". ולכן לא כדאי לנו לשפוט את החברים, אפילו את החברים הקרובים בעשיריות שלנו אני לא ממליץ לשפוט. כל אחד נשאר בעשר הספירות הפרטיות שלו, לכן רק בכוונת החיבור בינינו אנחנו יכולים להשפיע זה על זה. תשדלו להיות דוגמה טובה לאחרות.
שאלה: האם אני יכולה לחתום על ערבות לפחות עם אדם אחד מתוך העשירייה, כי בלי שניים שמחוברים אין עשירייה בכלל?
תנסי, ודאי שכדאי.
שאלה: אנחנו לומדים שאדם לא יכול להוציא את עצמו מבית האסורים, האם זה אומר שהערבות היא מצב שבו אני שומרת על החברה מהיצר הרע שלה?
הערבות היא שנותנת לנו את הרגשת החופש, שאני לא נמצא בבית האסורים, כי הקבוצה חותמת עבורי בכתב הערבות ואז אני יוצא מבית האסורים לחופשי. אבל שוב, זה לא שהם חתמו ואני יוצא, אנחנו כל הזמן צריכים להיות יחד בכוח הערבות. זאת אומרת אני יוצא מבית סוהר אבל בעצם אני נמצא בבית סוהר והולך יחד עם בית הסוהר, רק שזה כבר לא בית סוהר בשבילי אלא קשרי הערבות, ואני שמח מזה ומשתוקק לזה. וככול שיהיו יותר ויותר קשרי ערבות בינינו, זה יקבע את הדרגה הרוחנית שלנו, את כל 125 הדרגות.
שאלה: אם שיעור הבוקר הוא מקום למשוך מאור, אז איך למשוך את המאור בצורה הטובה ביותר בזמן שאלות ותשובות? זה חלק מרכזי בכל שיעור שלנו.
זה נכון שזה חלק חשוב. משאלות ומתשובות אנחנו יכולים ללמוד יותר מאשר מהטקסט, כי בשאלות האלה אנחנו מגלים את החסרונות של החברים, שדווקא דרך החסרונות אנחנו יכולים להתחבר ולעלות בדרגות רוחניות. לכן להקשיב יותר, להשתדל להיות בתוך השאלה.
שאלה: בהתחלה התאכזבתי מזה שהקשר עם הבורא מושג רק דרך החברות.
זה ברור. "מה פתאום הקשר שלי עם הבורא תלוי בקבוצה שלי, אני בכלל לא רוצה להכיר אותן, אני רחוקה מהן, וכל רגע לחדש איתן קשרים?", אבל כך זה קורה. מעלי נמצאת תחנת הקשר, ואם אני רוצה להגיע לבורא, אז אני חייבת לעבור את תחנת הקשר הזאת ואז אני אגיע אליו. והקומוניקציה שבתוך התחנה הזאת היא מאוד מאוד מורכבת, מסובכת ומשתנה, ואני כל הזמן צריכה לדאוג שהבלוק הזה, הקבוצה, תהיה מחוברת נכון, בצורה מיוחדת, שיתאחדו כולן יחד ככל האפשר, במידה הזאת אני קובעת את הקשר שלי עם הבורא.
אם אני לא קשורה נכון לחברות, אז אני לא קשורה לבורא. ככול שאני קשורה אליהן, ככול שאני מתחברת אליהן, כך אני בונה בינינו קשר יפה וטוב, עד שהקשר הזה דומה במשהו לטבע של הבורא בהשפעה, ואז אני מרגישה שאני נכנסת לקשר עימו. רק בצורה כזאת, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אומנם אהבה היא הקשר האידיאלי השלם, אבל להיות כך לפחות במשהו. עלינו להבין שאנחנו תלויים בזה כאחד, שאין יותר, או אהבת הבריות ואהבת הבורא או שאין רוחניות. תחליטו.
תלמידה: אחרי ההבנה שזה דרך החברות זה דווקא מביא שמחה, כי זה ממש נמצא מול העיניים, אפשר להתקדם.
יפה מאוד. מקבלים את זה כאמצעי. מאין ברירה רואים את זה אחר כך כאמצעי הטוב ביותר שהבורא נתן לנו, שזה אמצעי מעשי שאנחנו יכולים להשתמש בו וכך להתקדם ולהגיע לחיבור הדוק עם הבורא, דווקא בתוך הקשר שלי עם החברות.
שאלה: אחרי שמגיעים לזה שאנחנו שמחים שהאמצעי נמצא מולנו, איך לא ליפול למלכודת של האגו?
הקשר בינינו הופך להיות לפרצוף הרוחני שבו אנחנו מגלים את העוצמה ואת אופי הקשר שלנו עם הבורא. הפרצוף הרוחני קיים כדי לגלות בו את הבורא, מתגלה בפרצוף האור הפנימי שבינינו. אנחנו כבר מגיעים לקבלה מעשית, שאותו חיבור, אותה ערבות, שלא ידענו בשביל מה היא, מה פתאום מכניסים לנו אותה, דוחפים לנו אותה, עכשיו אנחנו מבינות שהאמצעי הזה הוא אמצעי הכרחי, כי זה הכלי שרק בו אני יכול לגלות את הבורא, כוח השפעה, עולם נצחי, את הנשמה שלי.
שאלה: אמרת שאם לא היה הבדל בין מעשה לחבר לבין מעשה לבורא אז היה מיד גילוי הבורא. איך להחזיק כזה יחס לחברים אם זה כל הזמן נעלם?
תחזיקו בכל רגע ורגע בכך שהבורא נמצא בתוך החברים ושהיחס לחברים והיחס לבורא יהיה אותו יחס.
שאלה: מה לחשוב על החברות במהלך היום?
שאנחנו נמצאות בכל זאת יחד ומכוונות לבורא, ועימו יחד אנחנו רוצות להתאחד עד שנגיע לנקודה, נקודת הקשר.
תודה רבה לנשים ושיהיה לכן יום טוב ושמח.
תלמיד: אני מתפעל מאוד מהקשר שלך עם הנשים, זה כמו שיעור בתוך שיעור, צורה בתוך צורה, זה משהו מיוחד מאוד.
גם אני מרגיש שזה כלי שונה מאוד. הוא לאותה מטרה, עם אותם הכללים, אבל הוא שונה מאוד, אי אפשר להסביר. וזה לא שייך לגשמיות, כי אם נניח לא היינו מבדילים בכלל בין נשים לגברים, ולא היתה לנו שום התרשמות קודמת מבחינת דומם צומח חי, היינו בכל זאת מרגישים משהו מאוד מאוד שונה.
בהמשך נגלה את ההבדל הרוחני שבינינו. בינתיים זה הבדל גשמי, נשים וגברים הם שונים קצת באופי ובצורה פיזית, אבל ברוחניות ההבדל הוא ביסוד הנשמה, נגלה את זה בהמשך. אבל טוב שיש לנו קבוצה כל כך גדולה וחזקה של נשים, זה נותן כוח ויציבות, במיוחד יציבות לגברים.
שאלה: בנוגע למצלמה בשיעור זה ברור, אבל יש לנו גם שתי פגישות של העשירייה במהלך היום, האם גם שם כדאי להדליק מצלמה?
לי לא חשוב מה תחליטו, תחליטו לפי כמה זה תורם לחיבור ביניכם. אני לא יודע אם זה אפשרי או לא, מה אתם עושים שם באמצע היום ואיפה כל אחד נמצא.
שאלה: שמעתי שלנביא יש קשר ישיר עם הבורא, האם יש לו גם קבוצה?
"נביא" זה אדם כמוך שהגיע למצב כזה דרך הקבוצה שלו, אחרת אין לו עשר ספירות, אין לו עשירייה, אין לו תבנית, אין לו כלי שדרכו הוא מתקשר לבורא. אתה מבין מה זה עשר ספירות? שכל החברים שלו שאיתם היה מחובר, הפכו להיות אצלו כספירות, הוא רואה אותם כבר מבפנים, עד כמה הם פנימיים, והוא מתקשר אליהם, ובתוכם הוא מגלה את האור העליון כאור פנימי, כבורא, ולכן הוא יכול בצורה כזאת להיות באור ישר ובאור חוזר ובהתקשרות כזאת, בדרגה שנקראת "נבואה".
אתם יכולים לקרוא על זה בספר "דרך ה'" של הרמח"ל, מקובל שחי במאה ה-18 באיטליה. הוא כתב ספר יפה מאוד על דרך ה' והוא מסביר שם את המדרגות. זה עוד מוקדם לנו, נלמד על זה בהמשך.
שאלה: איך אפשר להגיע לערבות מעשית בעשירייה? האם הפרעות גשמיות יכולות לעזור, נניח אם קורה משהו לחבר ואנחנו דואגים?
אנחנו צריכים להשתדל לעזור ככל האפשר בצורה מאוזנת לכל אחד ואחד, גם בצורה גשמית אבל בצורה רוחנית בטוח.
תלמיד: זה לא עניין של לעזור או לא לעזור, אלא איך מגיעים לערבות?
על זה אנחנו מדברים, צריכים להתקשר בינינו בעזרה הדדית פנימית כך שאנחנו מבינים שאחד ללא האחר ברוחניות לא קיים. שרק העשירייה שבה כולנו יחד, אם אנחנו מחוברים נכון בינינו, היא הופכת להיות לכלי לקבלת האור העליון.
תלמיד: האם במפגש עשירייה עלינו לכרות ברית בינינו או שכל אחד מחליט עם עצמו אם הוא משתתף בערבות או לא?
תדברו על זה, בבקשה, אני לא לוחץ. בכל דבר שאנחנו לומדים אתם צריכים להחליט מה עליכם לעשות, עד כמה אתם כבר יכולים לקיים מה שלומדים.
שאלה: קודם החבר נתן לנו דוגמה מאוד יפה שהוא מתפעל מהעבודה שלך עם הכלי הנשי. אני גם הרגשתי התפעלות מזה ורציתי לשאול, האם יש הבדל בין קנאה לבין התפעלות?
ניכנס לפסיכולוגיה? מה זה חשוב? העיקר בשבילנו, האם הדבר פועל להשגת המטרה. זה כל ההבדל, האם הדבר פועל להשגת המטרה או לא, ואתה צריך להחליט. תשתדל להחליט נכון ותצליח.
שאלה: שאלה בנושא המצלמות. יש שתי אפשרויות להתחבר לשיעור, אחת היא להיות עם עשירייה במערכת "ערבות", ואפשרות נוספת היא לשמוע את השיעור ב"סביבה טובה". הרבה פעמים גם בארץ וגם בעולם אנשים שומעים את השיעור תוך כדי עבודה או כשהם עם המשפחה, והאפשרות היחידה שלהם לשמוע את השיעור במערכת הערבות היא עם מצלמה סגורה. אז מה עדיף, לשמוע את השיעור ב"סביבה טובה" או לשמוע אותו במערכת ערבות עם מצלמה סגורה?
שאדם יחליט עם העשירייה שלו יחד. אחרי שהוא מבין עד כמה חשובה ההשתתפות שלו כלפי החברים, לפי זה שיחליטו, אבל העשירייה צריכה לקבל החלטה עימו יחד.
אנחנו חושבים שאנחנו לא תלויים זה בזה. אם אנחנו לא תלויים זה בזה, זה קול הצועק במדבר, שום דבר לא ישפיע, אין לנו שום סיכוי להגיע לקבלת הרוחניות כי אין לנו עשירייה, אין לנו כלי.
אתם מתחילים עכשיו לדבר איתי האם לעשות כך או כך, תחליטו לפי מה שאתם רוצים - אתם רוצים להגיע לקליטת הבורא, אז אתם צריכים לבנות כלי שקולט אותו, וזה חייב להיות כלי של עשר ספירות.
שאלה: למדנו בשיעורים קודמים בתלמוד עשר הספירות על הרכנת הראש של העליון כלפי התחתון, שהעליון רוצה ליצור קשר עם התחתון אז הוא מרכין אליו את ראשו. האם העשירייה מהווה את הרכנת הראש של הבורא כלפי כל אחד מאיתנו?
לא. על זה לא נדבר, זה עוד רחוק, נלמד את זה אחר כך. אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל מלמעלה את פניית הבורא.
שאלה: כתוב "שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה." איך אפשר להתקדם לערבות אם לי באופן אישי יש קושי להתגבר על היצר הזה כשמעליבים אותי? איך אני מתגבר עליו והאם זה מפריע לי לערבות?
זה הבורא שמסדר לך כאלו תרגילים. יש לך רצון חזק, נשמה גבוהה, לכן אתה צריך לקבל מכות, תרגילים קשים. תלך קדימה ותצליח.
תלמיד: כשאתה אומר לי איזו מילה אני נעלם לחודש. אני פשוט לא מסוגל להתגבר על מישהו שאומר לי איזו מילה שהיא לא במקום.
ואני אומר לך שראיתי אותך במשך חודש ימים ולא אמרתי אף מילה.
תלמיד: אני ציפיתי שדווקא כן תגיד.
בטח, לכן בכוח החזקתי את עצמי לא לפנות אליך.
תלמיד: בבוקר ישבתי עם שני חברים שאמרו לי "לא יכול להיות שדווקא אתה תיפול במקום שכולם נופלים, ואם לא תשאל, אז אתה עושה צרה לעצמך". לכן החלטתי ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאני אפול בצורה כזאת. איך מתגברים על זה?
אתה רואה שיש לך שני מלאכים שמביאים אותך בשתי ידיים עד התיקונים.
תלמיד: אבל איך אני מגיע לא ליפול?
תלמד מזה איך אתה צריך להתייחס לאחרים, תעזור גם להם בכזאת צורה. כל אחד זקוק לכזאת תמיכה.
תלמיד: לבוא ולהגיד לבן אדם "אתה נופל, תתרומם"?
לא, אל תגיד לו כך. אלא בכל מיני צורות חיצוניות, צדדיות, תעזור לו, תתמוך בו, תיתן לו דוגמה, אבל שהוא לא ירגיש שאתה עושה לו זאת בכוונה, אלא שיוכל לקבל את זה בלי חשבונות.
תלמיד: אני באמת מבקש ממך סליחה. מאוד כעסתי עליך. אני זוכר שאמרת, "אתה תשנא אותי יום אחד", וחשבתי לעצמי האם אתה באמת מתכוון לזה ברצינות, כי אני אוהב אותך כל כך, ומאוד הצטערתי שפתאום יש נתק כזה והתביישתי להראות את עצמי מולך. לכן כל הכבוד לחברים שעוזרים אחד לאחר.
באמת כל הכבוד להם וכל הכבוד לך שעברת את זה, זה כאב לי יום יום. אבל איך יכולתי לפנות אליך?
תלמיד: תבייש אותי מול כולם.
לא, עד כאן, ככל שאדם יכול לסבול, לא יותר מזה. זה כבר לא היה תרגיל כדי לעלות, זה היה חס ושלום כדי להפיל, לכן פשוט שתקתי.
אז "שולם שולם לעולם".
שאלה: איך אנחנו יכולים לאסוף חסרונות של חברים בשיעורי הבוקר כדי להקדיש את המאמץ בשיעור למשיכת האור המחזיר למוטב על החיסרון שאספנו מהעשירייה?
אני רציתי להציע לכם דבר כזה, רק אם הוא יהיה מקובל על כולכם. אני מוכן לקבל מכולם שאלות דרך אחד מהחברים, שיהיה מישהו שיציג את השאלות האלה אחת אחת יום יום או פעמיים בשבוע, אני אענה עליהן באיזו שעה במשך היום, ואתם יכולים להצטרף, להתחבר או שתשמעו אחר כך. אני מוכן לעשות את זה. כי אם נשארות שאלות, אז אני מוכן לענות עליהן וכך נתקדם אולי יותר מהר. תבחרו מישהו שיוכל לשאול אותי, שיאסוף שאלות מגברים לחוד ומנשים לחוד, אני אענה על השאלות האלה וכך נתקדם אולי יותר מהר.
שאלה: למה דוגמה רעה גורמת ליותר התפעלות?
כי אתה אגואיסט.
תלמיד: לא על עצמי.
זה לא משנה, כל אחד אגואיסט.
שאלה: אמרת שכתוצאה מהעבודה שלנו החברים הופכים לעשר ספירות, מה זה אומר?
רצון עם צמצום, עם מסך, שרוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז על ידי זה שמקבל בעל מנת להשפיע הוא מתחיל להאיר, לכן הוא נקרא מאיר או "ספירה", כל רצון ורצון. כל הרצונות שבפרצוף כשהם מתחברים ומשפיעים בצורה כזאת, יוצא שכך הם מאירים. לכן פרצוף הוא אוסף של ספירות, תכונות של אדם, שעובדות בעל מנת להשפיע, ולכן האדם הופך להיות כמקור האור. הוא בעצם מאיר באור החוזר שלו, אומנם אור חוזר הוא לא אור זו רק כוונה, אבל מאיר בו אור ישר מהבורא. אנחנו עוד נתקרב לזה.
תלמיד: כדי שהחברים יהפכו לספירות, האם אני צריך לראות אותם כך, או שעליהם לעשות משהו?
אתם צריכים להתחבר ביניכם, וככל שאתם משיגים רצון להשפיע, צורת השפעה ביניכם, אז בצורה כזאת אתם מגיעים להיות מאירים, ספירות, ספירים. אתם, הכוונה לרצון להשפיע שיתגלה בכל אחד מכם.
שאלה: אתה אומר שהכלים נשארים במסגרת עשר הספירות של האדם אבל העבודה היא בכוונות. אני מבין שדווקא הכוונות מקשרות אותנו לעשירייה, האם זה נכון?
כן.
תלמיד: מה הן עשר ספירות פרטיות?
התכללות האדם עם העשירייה שלו בונה בו את עשר הספירות הפרטיות שלו.
שאלה: למה ערבות היא תנאי כזה חותך? איפה נכנס פה הבורא וגם ערב?
הבורא הוא הערב הכללי שבלעדיו הערבות לא מתקיימת. כי בערבות הדדית מתקשרים כל רצון ורצון עם הרצונות האחרים, ואז כל הנבראים הופכים להיות לנברא אחד כלפי בורא אחד ובצורה כזאת יש תיקון לכולם.
בלי הערבות אף אחד לא יכול להשפיע לאחר, אף אחד לא יכול לצאת מעצמו, כי הוא יוצא מעצמו רק במידה שמשפיעים עליו מבחוץ, שהחברים בכוח מוציאים אותו מתוך הכלי שלו, מהאגו שלו, אחרת הוא לא יכול לצאת. לכן כתוב "או חברותא", או חברה, עשירייה, "או מיתותא", או מוות. אנחנו חושבים שתנאי הערבות הוא סתם דבר יפה, אז לא, הוא הכרחי לבניית הכלי הרוחני שנקרא "נשמה", ובלעדיו לא תרגישו עולם רוחני, לא תגלו את עצמכם ברוחניות.
תלמיד: נראה שזה לא הגיוני שאדם לבד יכול לבצע זאת.
אדם לבד לא יכול. לכן הוא כותב, "עד שיהיו מחוברים, ועד שיתגלו שישים ריבוא נשמות".
תלמיד: האם זה אותו דבר אצל עשירייה?
אחרי השבירה כשהמצב הזה כבר קיים, אומנם שבור, וגם קיים האור העליון שהיה בתוך הכלי של אדם הראשון כאור מקיף, אחרי זה יכולה לקיים זאת אפילו עשירייה אחת כמו של רבי שמעון. אבל גם שניים יכולים, כתוב "מיעוט הרבים שניים", כי כשאחד מבטל את עצמו כלפי האחר, אז מתחילות ביניהם כל מיני בעיות שעוזרות להם להתקדם ולהגיע לרוחניות. אבל בשניים זה קשה מאוד, כי כמה הם מסוגלים להתגבר על האגו שלהם? בעשרה זה יותר קל.
תלמיד: איך אפשר להרגיש שאנחנו מכניסים את הבורא גם כערב? איך אפשר להרגיש שהבורא נותן לנו את האישור הזה לערבות?
הכוח החדש הזה שאני פתאום מרגיש שמתעורר בי, שמעלה אותי, שמרגיע אותי, שמסובב אותי, הכוח הזה הוא כבר הבורא שעוזר לנו לעבור ממצב למצב. לכן אני מתחיל להיות כך יותר ויותר מכוון אליו, כאל מקור הערבות, מקור הקשר.
שאלה: מה השוני בין יחסי ערבות ויחסי אהבה?
אם אנחנו מדברים על רוחניות, אז קודם כל צריכה להיות ערבות. על ידי ההתכללות שאנחנו משיגים בערבות בינינו אנחנו משיגים מידת קשר, מהות קשר שנקרא "אהבה". אהבה היא כבר התכללות שלימה שיש בין הרצונות שבהם מתגלה הבורא וקושר את כל הרצונות האלה יחד, וגילוי הבורא הוא שמביא אותם לאהבה. אהבה זו תכונת הבורא.
שאלה: לגבי חשיבות השיעור בשבת. קיבלנו החלטה בכל הקבוצה שבשבת נשתתף מקסימום חברים, לפחות פעם בשבוע. ככל שאני יותר לומד, אני תמיד מתפלא כמה השיעור בשבת הוא מיוחד. במה הייחודיות של השיעור שהוא כל כך מיוחד שהופך את כל השבוע, נותן איזושהי הבנה, הרגשה חשובה של כל העבודה?
בשבת יש הארה מיוחדת. פעם נלמד יותר איך הרוחניות מתלבשת בגשמיות. מצד אחד, מה זה חשוב? האור העליון מאיר והכול תלוי במקבלים. גם תלמידי האר"י אמרו פעם, "נעשה שבת ביום שני". הם החליטו ועשו ביום שני כמו שצריך להיות בשבת, עם התפילות, עם הדיבורים ועם הסעודות, ולא הרגישו הבדל. יש כאן הרבה שאלות שאנחנו עוד לא יודעים לפתור אותן, מה קורה אם זה כך או אחרת.
האם גם בעולם הזה יש הבדל בגשמיות בדרגה האחרונה שלנו שאנחנו נמצאים או אין הבדל? ברוחניות זה מובן. אבל ברוחניות זה מובן כי שם יש אורות מקיפים, אורות פנימיים, מסכים, הנבראים עושים שינויים, מעלים ומורידים את עצמם במדרגות כלפי אור אין סוף. ואנחנו בדרגה הגשמית שלנו? אנחנו מעוררים את האורות בטוח והם משפיעים עלינו וגם על כל האנושות דרכנו, אבל אנחנו לא מרגישים את זה, לא מבינים ולא יכולים למדוד, לכן יש כאן בעיה מסוימת. בינתיים לא הייתי מרבה לדבר על זה, נדבר פעם כשנבין יותר.
אני לא סוגר מכם שום דבר, אני לא רוצה להסתיר שום דבר, דווקא ההפך, רק השאלה שלי עד כמה תבינו אותי נכון. לכן במידה שיכולים להבין נכון אני מיד פותח ומדבר. הכול לפנינו.
שאלה: לגבי השאלות שביקשת שנאסוף, האם אתה רוצה שהשאלות האלה יהיו סביב החומר שאנחנו לומדים?
יכולות להיות גם שאלות אחרות, כי יש כאלה שמפיצים חומר וזה חשוב להם. אבל צריכים למיין את השאלות האלה שאני לא פתאום אראה כאלה שלגמרי לא קשורות אלינו. ואם יהיו לא קשורות, אז שיהיו מסודרות לפי נושאים. תציגו לי את השאלות האלו, מישהו יקרא ואני אענה, ושיהיה מישהו אחראי על זה.
שאלה: איך אתה מסכם את השיעור המופלא הזה?
אני לא דיברתי היום על שום דבר מסוים אלא על הרבה דברים. רציתי לסדר, פחות או יותר, כל מיני זנבות שיהיה לכולם קצת יותר ביטחון ורוגע בדרך, יותר כוח, יותר עוצמה להתקדם. אני מרגיש שאנחנו נמצאים לפני ימים חזקים, טובים. נרגיש גם יותר ויותר עד כמה זמנים רעים וזמנים טובים כביכול חייבים להיות קשורים יחד, כמו שתי וערב, כמו יום ולילה, כך הכול חייב להיות וכך נתקדם.
תשמרו על עצמכם ועל הקשר ביניכם ותחזקו את הקשר, זה מאוד חשוב. אם אתם יכולים מתוך השיעור לקחת כוחות ולחזק את הקשר בכל עשירייה ועשירייה, זה טוב, זאת התוצאה הרצויה.
(סוף השיעור)
-
כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב ע"א)↩