שיעור בוקר 19.12.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'סה, עמ' 2065,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות קס"ח – קע"ה

קריין: לגבי מה שהחבר חיפש קודם, יש קטע מתוך הספר של הנרי פורד, "היהודי הבינלאומי הבעיה המרכזית של העולם".

"הוגי דעות מודרניים, הבונים מודלים של מערכות חברתיות, כדאי להם לבדוק ולבחון את המערכת החברתית שבה היהודים הקדמונים היו מאורגנים."

דווקא עכשיו שאנחנו נמצאים במעבר מאוד מיוחד במבנה של החברה, זה טוב מאוד להשתמש בזה.

קריין: יש עוד אמרות כאלה מאותו הספר, "הדת היהודית נותנת את המבנה המוסרי לשתי הדתות האחרות." הנצרות ואסלאם.

כן. הוא היה אדם מאוד חכם ומאוד רציני ודיבר בצורה פתוחה ממש, יש את מי לכבד. אתם יודעים שהיה נביא בישראל והיה נביא באומות העולם, תמיד זה היה כך, כאלו וכאלו. והיתה בקשה נוספת שלי, לגבי זה שאם היית רואה שאתה יכול להציל, לא היית טורח לזה.

תלמיד: עמוד 833 בכתבי "בעל הסולם", בדור האחרון, קטע י כתוב,

"אם היית באי של פראים, אשר לא תוכל להציל חייהם, שלא ישמידו את עצמם באכזריות נוראה, זולת על ידי הדת, ההיית מפקפק בזה לסדר להם דת המספיק להציל מציאות האומה הזו שלא תשמד מן העולם."

את ההמשך לזה תביאו לנו מחר ואנחנו נקרא.

קריין: אנחנו ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, בדף ב' ס"ה, עמוד 2065, נושא "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה". אנחנו ב"לוח התשובות לפירוש המילות", שאלה קס"ח "מהו מקום בי"ע".

"מהו מקום בי"ע. קסח) בעת צמצום ב' שהמלכות המסיימת עלתה להבינה דגופא של הפרצוף תנה"י דא"ק ופרצוף דנקודות דס"ג, ויצאו הב"ש תחתונים דת"ת ונהי"מ למטה ממלכות המסיימת לחלל הפנוי, המה נעשו אז לבחינת המקום של בי"ע. כי הב"ש, ת"ת, נעשו למקום בריאה. ונה"י למקום יצירה, ומלכות למקום עשיה. (אות ח)."

גלגלתא התפתחה מלמעלה למטה, הזדככה, היא יכולה למלא את עצמה רק עד הטבור (ראו שרטוט מס' 1). אחר כך בא ע"ב, מפה דגלגלתא ועד הטבור, הוא לא יכול להתפשט למטה כי יש בו אור החכמה. ולמטה, איפה שאפילו גלגלתא לא יכולה למלאות את עצמה, ודאי שע"ב לא יכול למלאות את עצמו. אחרי ע"ב שהזדכך, מגיע ס"ג. בגלגלתא יש לנו רשימות ד'/ד', בע"ב ד'/ג', בס"ג ג'/ב'. ג' זה עדיין חכמה, חכמה נגמרה בטבור, ובהזדככות כבר אין חכמה ולכן כל האורות האלה הם יכולים לבוא למטה מטבור.

ואז הם באים, במיוחד אנחנו מדברים על החלק הזה שממלא את התנה"י דגלגלתא, כי כאן זה מקום ריק מאור החכמה, אבל יש לו אור חוזר שלא רוצה לקבל חכמה ועכשיו יש לו בנוסף אור החסדים מב' דהתלבשות, שזו בינה. יש גם את בחינה ד' שמשפיעה על הבינה, ואז יוצא שד' מצמצמת את הב' בדרגה שנקראת חזה דנקודות דס"ג. יש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, שליש תפארת, שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (ראו שרטוט מס' 1). מעל החזה זה מקום עולם האצילות, שני שליש תפארת זה מקום עולם הבריאה, נצח, הוד, יסוד, זה עולם היצירה ומלכות זה מקום עולם העשיה. ויש גם את רשימות ב'/ב', ו-ב'/א'.

שרטוט מס' 1

שאלה: כתבת שיצירה זה נה"י. כל נה"י?

כל הנה"י זה יצירה, ודאי.

שאלה: לא רק נצח הוד? גם יסוד.

כולל יסוד, ודאי.

תלמיד: אתה התחלת עם זה שאמרת שג'/ב' נמצא למעלה מטבור.

ג'/ב' נמצא למעלה מטבור. זה ג' דהתלבשות וב' דעביות והעיקר זה ג' דהתלבשות, לכן הוא לא יכול לרדת למטה מטבור. כי ג' דהתלבשות זה אור החכמה, אבל בטבור נגמר אור החכמה ומתחיל להיות רק חסדים, ב'/ב', ואז חסדים מגיעים לב'/א' ואז יוצא שכל האורות האלו הם יכולים לרדת למטה, כי זה אורות ששייכים רק לבינה והם מתפשטים למטה, הם ממלאים את הנה"י דא"ק והם מושכים את הנה"י דא"ק שישפיע על בחינה ד' (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

שאלה: השאלה שלי, למה שיעלם פתאום אור החכמה? מה הסיבה שאור החכמה פתאום נעלם?

אני אסביר לך. כדי לקבל את אור החכמה אתה צריך להיות מספיק חזק. צריך להיות רצון גדול, זאת אומרת חיסרון גדול ומסך גדול.

אני בא למסעדה. סלטים, אוכל חלבי, כל מיני סוגים של שתיה קלה, בבקשה. דגים ובשר לא. למה לא? בבקשה, אבל תבדוק אם יש לך כסף. דגים עולים כך, ובשר עולה עוד יותר, אז הכול תלוי במסך. אם המסך שורש, א', ב', אין אור החכמה, רק חסדים. אם המסך ג' וד' יש חכמה (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

תלמיד: כאילו אור חכמה, אל תבין אותי לא נכון, הוא לא סימפטי כלפי.

את זה אני לא מבין.

תלמיד: מה הקטע של אור החכמה? אני לא מת עליו במיוחד למרות שאי אפשר בלעדיו.

אני לא מבין את הנעים או לא נעים שאתה אומר.

תלמיד: בוא נגיד כך, אור חכמה עושה לי את כל הצרות, את כל העביות.

על זה אני לא רוצה לדבר.

תלמיד: בוא נגיד אחרת, מה תפקידו של אור החכמה?

אור החכמה זה אור שבא מהבורא.

תלמיד: כן, מה התפקיד שלו במערכת?

זה אור של מטרת הבריאה. מטרה, לקבל וליהנות מאור החכמה. הבורא שמתגלה בי זה אור החכמה.

תלמיד: חשבתי שזה אור החסדים.

אור החסדים זה תיקון הבריאה.

תלמיד: תיקון הבריאה?

כן.

תלמיד: ואור חכמה?

הבורא בעצמו שמתגלה זה נקרא חכמה.

תלמיד: אבל אז אני מגלה את כל הבעיות אצלי.

אני לא רוצה להתייחס לבעיות שלך.

תלמיד: אני עדיין לא מבין. מה התפקיד של אור החכמה?

גילוי הבורא בנברא נקרא חכמה. נקודה.

תלמיד: גילוי הבורא?

כן.

קריין: שאלה ק"ע בעמוד בס"ו.

"מהו מקום ישוב. קע) כמו שהמקום בי"ע בכללו נחלק לג"ע בי"ע שהם מדור הקדושה, ולהי"ד ספירות שהם מדור קבוע אל הקליפות. כן העוה"ז נחלק למקום ישוב הכולל בי"ע: שהם מקום המקדש ארץ ישראל וחו"ל. ולמקום חורבא שהם המדבריות שאין שם ישוב בני אדם ארץ לא עבר אדם שם. (אות מ"ד)."

לפי אותה החלוקה שיש לנו בין אצילות לבי"ע, אותה החלוקה יש לנו, לא רק בזה, גם בתוך הקליפות ובכל מצב ומצב. זה נובע לא מזה, זה נובע עוד מנקודות דס"ג שהתחלנו, כמו שציירנו כאן, שסך הכול נקודות דס"ג, היחס בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, הוא קובע את כל החלוקות.

שאלה: מהרגע שיש צמצום ב', איך יכול להיות שממשיכה שם התפתחות, הרי לא נכנס אור בכלי אז מה מפתח?

צמצום ב' לא קורה בגלל שיש אור או אין אור, צמצום ב' קורה בגלל שהכלי מרגיש שאין לו מסך על הרצון שלו. אם צמצום ב' היה על האורות, כמו שאתה אומר, זו הייתה שבירה. אתה שואל נכון. אם אורות דחכמה היו מתפשטים למטה מטבור ופתאום הייתה מגיעה לשם בחינה ד', התגלות דבחינה ד', זה כמו בשבירה. בגלל שיש שם רק אור חסדים ומגיעה בחינה ד' אז זה רק מקצץ אותם. הוא אומר "חסדים? יפה. אבל עד כאן, יותר מזה אני לא יכול".

אתה יכול לשאול כך, ומה יש להם אם כך? למה הם לא יכולים לקבל עכשיו אור החסדים למטה מחזה? יכולים לקבל אור החסדים או לא? כן, אבל חסדים כאלה שבהם לא יתגלה אור החכמה. יש הבדל, יש אור חסדים של למעלה מפרסא, ואור חסדים של למטה מפרסא. אבל למעלה מפרסא זה אור חסדים שמסוגל לקבל אור החכמה, ובלמטה מפרסא לא. ההיפך, אור החסדים שנמצא שם הוא דוחף את הכלים ממטה לפרסא ללמעלה מפרסא.

תלמיד: מרגע שיש צמצום ב', מה גורם להתפתחות הכלים?

הם ממשיכים להתפתח עם האיסור הזה של צמצום ב'. אין להם כוחות, במה שאפשר לקבל על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע הם מקבלים.

תלמיד: אבל על בסיס איזה חיסרון הם מתפתחים, אם יש צמצום ב'?

להשפיע נחת רוח לבורא, אין חיסרון אחר. ואפילו שאני מקבל במקצת, אם זה מה שאני מסוגל על מנת להשפיע, זה נקרא אצלי דבר גדול.

תלמיד: אז מגיע לשם אור או לא מגיע לשם אור?

מגיע אור של דבקות. לא אור של מטרת הבריאה, אלא אור של תיקון הבריאה. ולאט לאט על ידי האורות של תיקון הבריאה, הכלים האלה מיתקנים ומגיעים למצב שמקבלים אפילו אור החכמה של גמר התיקון.

תלמיד: אם מגיע לשם אור של תיקון הבריאה, למה צריך צמצום ב'?

למה צריך זו לא שאלה. פשוט הכלי לא מסוגל לעמוד במצב שהאור מאיר עליו אם הוא לא הצטמצם.

תלמיד: אז מה זה נותן שיש שם חסדים?

שאפילו בצמצום ב' הוא משפיע לבורא, נחת רוח ליוצרו. אפילו בצמצום ב', אפילו שהוא לא עושה כלום כאילו. אתה אומר, אם אין לי לקבל על מנת להשפיע מבעל הבית אז מה יש לי לעשות לידו? כשאני מקבל אפילו מים, לחם, משהו, זה גם השפעת נחת רוח, כי אני עובד נגד הרצון לקבל שלי.

זה לא כמה שאני מקבל, אני יכול להיות תינוק קטן ואני עושה תענוג הכי גדול. זו שאלה שאני עושה את זה על מנת להשפיע בכל כוחי. ילד קטן הוא עושה במאה אחוז השפעה לאמא, כי הוא עושה את זה בלי מחשבה, בלי עבודה, בלי כלום. כי הוא נכלל בה, הוא משתמש באהבה שלה, לכן הוא עושה לה נחת רוח הכי גדולה. כמה שנעשה נבדל ממנה, כבר נחת הרוח פחותה.

תלמיד: אז בצמצום ב' יש שימוש ברצון, יש שימוש בכלי?

כן, אפילו בכלים דהשפעה. אלה כלים דהשפעה, הם משפיעים. אבל זה לא כמו שבלקבל על מנת להשפיע, שם אתה משפיע בזה שאתה דומה לבורא, זו עבודה אחרת. אבל תלוי בכוח של הנברא, אם אני לא מסוגל יותר אז אני עושה את זה ושמח, זה השמח בחלקו.

תלמיד: במה בדיוק הצמצום פה?

צמצום על הכלים שאני לא יכול לקבל בהם על מנת להשפיע. תנה"י דנקודות דס"ג כבר הצטמצמו, בהם אני לא יכול לקבל על מנת להשפיע. אתה יכול להגיד, אבל נה"י דא"ק, בהם אני גם לא יכול לקבל על מנת להשפיע, אז מה זה מוסיף לי? זה מוסיף לך צמצום בבינה.

בבחינה ד', אתה לא יכול לקבל על מנת להשפיע ודאי, אין כאן, כתבתי ריק (ראו שרטוט מס' 4). אבל איפה שיש לך בינה, התפשטות הבינה, ב'/ב', אם זה ב' דהתלבשות, ב' דעביות זה מתפשט למטה. ב'/ב', התפשטו האורות האלה למטה. הם הצטמצמו, בינה הצטמצמה. יש את מלכות ויש את בינה, ואנחנו עובדים הלאה רק עם הבינה. כמה שמלכות יכולה להצטרף לבינה, לצמצם אותה, כמה שיכולה לקבל מבינה ולהרחיב את עצמה, זו העבודה.

אתם צריכים להיכנס לזה בצורה יותר רגשית, עניינית, ללעוס את זה קצת יותר, מה זה כלים דקבלה, מה זה כלים דהשפעה. אין כלים דהשפעה, זה תרתי דסתרי. כלי זה כלי קבלה, מה זה דהשפעה?

שרטוט מס' 4

קריין: שאלה קע"ב.

"מהו מקום הנוקבא. קעב) הד' ספירות שבאחורים דז"א הם מקום הנוקבא, דהיינו מחזה ולמטה. וטעם הדבר עי' לעיל תשובה נ"ו. (אות נ"ו)."

זה ברור לנו. אין נוקבא, אלא התפשטות תנה"י דזעיר אנפין, הם בונים את המקום דנוקבא ובכלל את נוקבא עצמה.

מאיפה יש לה תכונות? הוא אומר כאן עיין בתשובה נ"ו.

קריין: תשובה נ"ו בעמוד ב' נ"א, 2051, שאלה נ"ו.

"מהי ד' רומזת להנוקבא. נו) הנוקבא משורשה בז"ת דנקודים, היא בחינת נקודת הסיום, הנקרא נקודת החזה, ששם נסתיימו ז"ת דנקודים בעת הקטנות. ובעת הגדלות ע"י אור חדש דע"ב ס"ג, שהחזיר אח"פ דכל המדרגות והתחברו למדרגתם, וגם תנהי"מ שיצאו לבר מסיום האצילות, חזרו גם הם ונתחברו אל הז"ת דנקודים, הנה אז הרויחה הנוקבא את תנהי"מ האלו לחלקה, והם נעשו לט"ת שלה, כי נתפשטה לפרצוף שלם. וע"כ בעולם התיקון, נמצאת הנוקבא חוזרת ונתבררת מהשבירה, ומשגת שוב את תנהי"מ שהיו לה לט"ת בעת גדלות נקודים, אלא לא בדרך התפשטות אל בי"ע אלא שנבנית מהם למעלה מפרסא של האצילות. הרי שכל מקורה של הנוקבא אינה אלא רק ד' הספירות תנהי"מ לבד, דהיינו מחזה דנקודים. ולמטה. ועל שם זה היא נקראת ד' ספירות דכלים דאחורים בלבד. (אות נ"ו)."

במקום שיש לנו תנה"י דנקודות דס"ג, ואחר כך תנה"י דנקודים איפה שהייתה השבירה בעיקר, אח"פ דעולם הנקודים, במקום זה יש לנו נוקבא שלמעלה מפרסא שהיא נבראה מתנה"י דזעיר אנפין. ואז בנוקבא הזאת אנחנו עוסקים, אותה אנחנו צריכים לתקן. עד שהיא מגיעה לגובה של זעיר אנפין, לשני המאורות הגדולים ואז נקרא שהיא נמצאת בגמר התיקון.

קריין: אנחנו חוזרים לעמוד ב'סו שאלה קע"ג.

"מהו מקום סיום או"מ. קעג) נקודת הסיום של אורות דיושר דהיינו הקו א"ס, היא ג"כ נקודות הסיום של העיגולים ויושר דמקיפים, הן בצמצום א' והן בצמצום ב'. אלא ההפרש הוא כי באורות דיושר נמצאת נקודת הסיום למטה ושם מעכבת את האור מלהתפשט עוד. ובאורות דמקיפין נמצא נקודת הסיום במרכזם, באופן כי העיגול היותר פנימי דמקיפים שהוא האחרון שלהם, הוא המקיף סביבות הנקודה המסיימת את היושר, ומקום הנקודה היא בחינת חלל פנוי הן מאו"פ והן מאורות המקיפים. (אות ד')."

שוב.

"מהו מקום סיום או"מ. קעג) נקודת הסיום של אורות דיושר דהיינו הקו א"ס, היא ג"כ נקודות הסיום של העיגולים ויושר דמקיפים, הן בצמצום א' והן בצמצום ב'." זאת אומרת החושך גמור, אין יותר.

אתה שומע? אתה מפחד?

תלמיד: לא.

כי אתה לא יודע מה זה. זו נקראת "הארת המלכות", זה משהו נורא, אני אומר לך, תזכור את זה. זה משהו איום ונורא. למה? כי אין שם לא מקיפים ולא פנימיים. אין לנו עדיין אור פנימי, יש איזו הארה. יש הארת המקיפים שבזכותם אנחנו קיימים. אבל אם אין גם מקיף, הכלי לא יכול להחזיק. אפילו הארה מרחוק של הנקודה הזאת שאין שם לא אור פנימי ולא אור מקיף, זה מעבר למוות, כי האור בכל זאת זה החיים.

הנקודה המרכזית הזאת היא מאוד עניינית, חשובה.

"אלא ההפרש הוא כי באורות דיושר נמצאת נקודת הסיום למטה ושם מעכבת את האור מלהתפשט עוד." נגיד בסיום רגלין, "ובאורות דמקיפין נמצא נקודת הסיום במרכזם, באופן כי העיגול היותר פנימי דמקיפים שהוא האחרון שלהם, הוא המקיף סביבות הנקודה המסיימת את היושר, ומקום הנקודה היא בחינת חלל פנוי הן מאו"פ והן מאורות המקיפים. (אות ד')."

מישהו יכול להסביר לי את זה? זאת אומרת, יש חושך שונה מסוף הקו ומסוף דעיגולים. איך להסביר את זה?

תלמיד: סוף הקו זה המקום הכי פחות, ולעומת זאת פנימיות העיגול הוא המקום הכי חשוב. זו כאילו סתירה, הוא גם הכי חשוך וגם הכי חשוב.

מה המהות של סוף הקו? סוף, אבל של קו. מה זה?

תלמיד: מלכות דמלכות.

לא המילים האלה.

תלמיד: עיגול זה הכול, זו השלמות זה להתחבר לתכונה של הכולל.

ובקו?

תלמיד: סוף הקו?

כן, מה הוא מסמל לנו?

תלמיד: שאין אפשרות להשפיע יותר.

זאת אומרת, סוף ההשפעה, אין לי שום כוחות להשפיע. בכל זאת זו שייכות לקו, זה סוף הקו. מצד אחד קו מצד שני סופו.

אם כך העיגולים, מה זה סוף דעיגולים? מה העיגולים נותנים לנו? עיגולים נותנים לי עתיד. ואם זה נעלם אז זה [...]. קו זה הווה, עיגולים זה עתיד, ואם זה ביחד, זה מצב של סוף ממש, של סוף.

קריין: שאלה קע"ה "מה הוא משבר ובוקע המסך".

"מהו משבר ובוקע המסך. קעה) מטבע של כל מסך הוא לעכב על אור העליון שלא יעבור מטבורו ולמטה, וע"כ כשהאור העליון נפגש בו נעשה זווג דהכאה, כי הוא מדחה האור לאחוריו ומעלה או"ח ומלביש האו"י. כנודע. ולפעמים אור העליון מתגבר על המסך ומשבר כח העיכוב שבו ועובר דרך בו ממנו ולמטה, והוא נקרא שבירה ובקיעה וזה הוא בעת מיעוט הירח, כי הט"ת דפרצוף האחור דנוקבא בקעו את המסך והפרסא שמתחת האצילות ועברו בו למטה לבי"ע. (אות רל"ג)."

אנחנו עוד לא למדנו את זה, זה בחלק ט"ו.

(סוף השיעור)