שיעור בוקר 29.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 506,

מאמר "ששים רבוא נשמות"

ששים רבוא נשמות

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.

לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח] ".

שאלה: האם אפשר להבין מזה את היחס של האדם, כמה הוא מרגיש את העשירייה, שבהתחלה הוא לא מרגיש כלום, אחר כך מרגיש את עצמו, אחר כך חלק מהעשירייה, עד שבסוף הוא והעשירייה וכלל ישראל אחד?

כן.

תלמיד: המאמר הזה ממש מדבר עלינו, זה לא משהו כללי.

לא, זה לא היסטוריה ולא גיאוגרפיה. זה ממש רק עלינו.

שאלה: מה זה מצב הא' שהוא כותב, "שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל"?

האדם כך מתחיל להשתוקק להבין מי אני, מה אני, מה זו נשמה, מה זה הבורא וכן הלאה. בבחינה א' הוא עדיין מרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, "ואינו מבין כי זה הכלל ישראל", שיש לו קשר עם הכלל של כל הכלי הרוחני, זה עכשיו מתחיל להתגלות לו, "וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל". כי זה מגיע מזה שמרגיש את הנשמה שלו לפרט חתוך מהכלל, לפרט מיוחד.

תלמיד: למה הוא כותב שהוא מרגיש את הנשמה שלו?

הוא מרגיש שזאת הפנימיות שלו, אבל הוא טוען שעדיין לא מרגיש את זה ככלל, שהוא מחובר לכלל. אלא שיש בו את זה כנשמתו, והוא חי וקיים כביכול מחוץ לאחרים.

תלמיד: במצב הב', "שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה", מה זה חלק מההארה שמאיר?

הוא כותב לך, תמשיך לקרוא.

תלמיד: "פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל".

כן. במידה שמתחבר לכלל, בצורה כזאת, במידה הזאת הוא מזכך את הנשמה שלו ומרגיש שהוא חלק מהכלל.

שאלה: בכנס הרגשנו ממש את העשירייה בכל מיני הזדמנויות, במיוחד בזמן חברתי זה היה מאוד עוצמתי, הרגשנו שאנחנו מתרוממים עם העשירייה. אני רוצה לשאול על החיצוניים. אנשים שמתחברים בעת צרה, כמו לוחמים שיוצאים יחד לקרב וממש מתארים מצב שלי הוא נשמע רוחני, האם יש לזה נגיעה למצבים שאנחנו עובדים איתם?

יכול להיות שקורה להם איזה זיכוך, שמזככים את הנשמות ומרגישים כך לעת עתה אולי. בדרך כלל זה אחר כך עובר, כי החיים מגיעים אליהם ומכבים את זה, אבל יש זמנים שממש מרגישים.

תלמיד: אני רק רוצה להגיד תודה לכל החברה על הכנס הזה, תודה לך על כל הכוחות שאתה משפיע, ולבורא שנתן לנו הזדמנות להרגיש אהבה פה בישראל בתקופות כאלה מורכבות.

שאלה: מה זה אומר המצב שמתואר כאן, ששופעת עליו הנשמה בכל כוחה כמו שהופיעה באדם הראשון?

אני לא יודע, את המצב עצמו אני לא משיג. אבל לפי מה שכתוב אפשר להגיד, שבזה שאדם כך עושה ומתחבר לשורש העליון, אז הוא יכול לגלות את אותו האור שממשיך עליו מלמעלה.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים עם החברים, עם הנקודות שבלב, האם אנחנו מתחברים עם נשמות פרטיות או עם נשמה אחת?

אנחנו מתחברים לנשמות פרטיות בינן לבין עצמן, וככל שאנחנו מתחברים, כך אנחנו מחברים אותן לחלק אחד שלם משותף.

תלמיד: האם החלק המשותף הוא חלק בנשמת אדם הראשון?

כן, כמובן.

תלמיד: מה זה אומר ששים רבוא נשמות אם יש רק נשמה אחת?

למדנו ועוד נלמד על שבירת הפרצוף, שמורכב משישה חלקים כמו זעיר אנפין, ולכן הוא נשבר לשש מאות אלף חלקים.

קריין: אנחנו בפסקה "וז"ע ג' זמנים לאדם".

"וז"ע ג' זמנים לאדם.

א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר].

ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה.

ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.. ... .... ... ...

אִיתָא, "וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חָדָא אִי יִתְקְרֵב קַמֵי מָארֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא מִיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא" [למדנו, ואפילו איש אחד, אם יתקרב לפני אדונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח].

ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש"ר פ"א, ועוד) "שקול משה כנגד ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.

והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.

לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל.

וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, וְאָגָבָה יתוקנו כל נפשות דורה, וז"ע שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, (סנהדרין יא.) "ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".

ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל הדור שלה למעלתה.

וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.

ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים], צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.

וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.

לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן.

ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש.

ואמרו, (שבת סז. ב"מ קיג:) "כל ישראל בני מלכים הם". (ירושלמי הוריות ג ה) "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". וז"ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל להתגלות הקץ, וע"כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד מלך ישראל חי וקים", כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים וכו'.

וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) "מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות". והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.

וזה ענין, (סוטה מט:) "בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא [בסמוך למשיח החוצפה תתרבה]". (ישעיהו ג, ה) "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד". פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.

כי גם הַנִּקְלֶה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כלל הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה, לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי X מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' שכולל הכל, (ברכות סד. ב"ב קמה:) וְהַכָּל צְרִיכִין לְמָרֵי דְּחִטֵּי [לבעל החיטים] וְכָל פְּרָט וּפְרָט חַיָּיבִין בּוֹ. והבן.

וזה שאמרו, וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חֲדָא אִי יְזַכֵּי לְמִיתַב בִּתְיוּבְתָּא שְׁלִימְתָּא מִיַּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא [ואפילו איש אחד, אם יזכה לשוב בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח], פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד שיזכה בעד כל דורו.

מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.

אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל.

והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו".

שאלה: כתוב "לפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו". מה זה "לפי המדה שמזדכך"?

תיקן את העביות שלו.

תלמיד: ואז מה קורה?

יותר אור יכול לבוא מהמקיף לפנימי.

תלמיד: האם אז הנשמה הכללית מאירה עליו?

כן.

תלמיד: יש פה גם ביטוי "כלל ישראל". מה זה נשמה כללית, כלל ישראל? מה יש בהתקרבות לכלל?

אין חלוקה אחרת חוץ מאותם כלים שעובדים בעל מנת להשפיע, ולפי כוונתם, לפי כיוונם הם נקראים ישָר-אל, ישראל.

תלמיד: יש נשמה כללית, יש כלל ישראל. הפרט שמזכך את עצמו ומתקרב אל הכללות הזאת.

לפי זה הוא נכנס לכלל.

תלמיד: מה זה הכוח הזה של "כלל"?

אלו שכבר תיקנו את עצמם בכוונה על מנת להשפיע ונכנסו לכוח אחד עם הבורא.

תלמיד: המבנה הזה של כללות, הוא כבר באחדות עם הבורא.

כן.

תלמיד: אותו אחד שרוצה להזדכך, מה הקו שמביא אותו להתכלל בדבר הזה המתוקן שהוא כבר באחדות?

שורש נשמתו.

תלמיד: בכנס הייתה מורגשת איזו כללות.

כן.

תלמיד: מה זה הכוח הזה של הכללות שהוא עצום?

זה כוח, כוח משיכה לבורא, לגמר תיקון, לחיבור בינינו, זה הכול כוח.

שאלה: מה זה "וקונה עולמו בשעה אחת"?

שמקבל תשובה כרגע, והתשובה הזאת שקיבל מלמעלה מרשה לו, מאפשרת לו לעשות תיקון סופי.

תלמיד: במיוחד היום יש הרגשה של מה שבעל הסולם כותב פה במאמר הזה. הודיה שיש לנו כזה צדיק בדור שמכיר את כל הנשמה ומוסר את זה בצורה כזאת, שיש מישהו שיודע הכול, וגם יודע להעביר את זה בצורה שאנחנו בדור שלנו נוכל להרגיש את זה.

כן, בעל הסולם זכה לכל המדרגות.

שאלה: הוא כותב על הפרט שמתחיל לחזור אל הכלל. יש לכאורה רק שתי בחינות, גם לפי המאמר וגם לפי ההרגשה, יש את הפרט שמרגיש את כללות ישראל. למה יש בדרך עשירייה? מורגש שהיא צריכה להיות כדי שאדם יוכל לחזור לכלל, אבל לא ברור איפה היא נמצאת פה בדרך בצורה טכנית, איפה היא נמצאת בין הפרט שמיד מרגיש את כלל ישראל לדורותיו.

פרט ששומע לפי עצות מקובלים איך לחזור לכלל, שהוא צריך להביא את עצמו לכוונה על מנת להשפיע, כאיש אחד בלב אחד וכולי, אותו הפרט חוזר וזה התיקון שלו.

תלמיד: ומה זה המבנה של העשירייה שהוא נמצא בה, האם הנשמה הכללית מאירה לו והוא מרגיש אותה דווקא דרך העשירייה?

כן.

תלמיד: זה מעניין. איך האדם מרגיש את כללות עם ישראל לכל דורותיו דווקא דרך המבנה הזה של העשירייה, זה לא מצמצם אותו?

אנחנו לא מבינים עד כמה העשירייה, שנראית לנו דבר פרטי וזמני, מקרי כביכול, ממש עשויה להביא כל אדם ואדם למטרה, לחיבור, להביא אותו למקומו, לתחנה הסופית האמיתית.

שאלה: מה מהות השיטה של בעל הסולם?

מהות השיטה היא אמת. שאין שום דבר חוץ מהכוח שבאדם, הכוח שבבורא והקשר ביניהם. ככל שאדם יכול להשתמש בכוח שלו ובכוח הבורא ששופע עליו, מאיר עליו, כך הוא מתקדם למקור שלו.

תלמיד: אתמול קראנו את המאמר "אין עוד מלבדו", וברור שזו יצירה של בעל הסולם, אבל הוא כותב שם "חז"ל אמרו, כתוב כך" הוא מאגד שם המון דברים. גם תע"ס, גם "שמעתי", כל הכתבים האלו מרכזים המון מקורות. מה הוא הוסיף, מה הוא נתן שם שבאמת הופך את זה לשיטה שלו, לכך שמרגישים שיש משהו ממנו?

בעל הסולם פעל רק במאה העשרים, לפניו פעלו הרבה מקובלים וגם בדורו היו כמה, ולכן אי אפשר להגיד שזה המקובל שנשלח על ידי הבורא והוא אחד ואין שני. אבל בעצם המיוחד בו זה שהוא קיבל רשות מלמעלה והוא פתח לנו חלק חשוב מאוד בחכמת הקבלה שמדבר על תיקון האדם. לפני בעל הסולם היה קשה מאוד להבין, להשיג, והיו צריכים לעבור, כמו שהוא מסביר, שבע חוכמות, כל הדברים האלו למיניהם, וזה לא היה פשוט. לעומת זאת אנחנו, כל אחד יכול כביכול להתקרב ולהגיע.

תלמיד: אז הוא בעצם זיקק את כל הדרך או את כל העבודה הרוחנית של האדם לעבודה ממש מדויקת.

כן. אם קוראים אותו מילה מילה, ומרגישים את המילים האלה קצת מבפנים, אז רואים שהוא כתב את זה לאלו שרוצים להרגיש, כי העיקר זו ההרגשה. יש אנשים שקשה להם מאוד להתעלות מההרגשה שלהם.

שאלה: אני רוצה לשאול, בכדי שאולי נלמד מזה, אם תהיה מוכן לספר לנו, פתחנו את השיעור היום ואמרת שלא ישנת כל הלילה בעקבות הכנס.

אני ממש נעשיתי שבור. בסוף הכנס הגעתי למצב שאני לא יודע איך אני מחזיק.

תלמיד: אמרת שנחכה, שאלנו מה עושים עם זה ואמרת "נחכה". כנראה שזו התחלה של השלב הבא, של ההתפתחות הבאה, לא סתם אתה לא ישן, זה לא שיש לך בעיות שינה, זו התחלה של השלב הבא.

אני רוצה שנלמד מזה עכשיו. כולנו נעבור את כל המצבים, איך נכון להתייחס למצב כזה שאי אפשר לישון נניח. כי לא ראיתי שאתה ישן בשיעור הזה, להיפך, לא היה מישהו יותר ערני ממך בשיעור. איך מתייחסים נכון כשמקבלים מצב כזה?

אני לא יודע, זה לא תלוי בי. אין לי מה לענות, אבל באמת לא ישנתי. לא צריכים ללמוד מזה.

היום צריכים לסגור את כל החג הזה שהיה לנו, ולהכין את עצמנו למחר בבוקר. בכל זאת גם עכשיו אפשר להגיד תודה על הכנס, ונמשיך. יכול להיות, אם לא נכנס לשגרה, שנוכל לעשות כנסים כאלו אולי ארבע פעמים בשנה. תחשבו על זה.

תלמיד: זה בדיוק מה שקורה, יש תאריך לכנס הבא, רביעי וחמישי למאי.

זה כמעט עוד חצי שנה.

תלמיד: בדרך יש עוד את פורים, פסח, יש לנו ערבי איחוד, כמעט כל שבוע שבועיים יש כנס.

טוב, בסדר.

שאלה: האם העשיריות צריכות לסכם ביניהן את הכנס שהן עברו?

רצוי. רצוי לדבר בתוך העשירייה, מה עשינו, מה עברנו, איך יצאנו ואיך מתנהגים הלאה. שיהיה ברור לכל אחד.

תודה לכולם ונתראה בשמחות.

(סוף השיעור)