שיעור בוקר 02.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – יום הכיפורים

אנחנו צריכים בכל יום להרגיש שאנחנו נמצאים במשהו ביום הכיפורים, כי זה יום של חשבונות, מי אני, מה אני, למי אני נמשך, מה קורה לי, מה קרה ומה יקרה, מה אני רוצה שיקרה. זאת אומרת, זה יום דין, אני נמצא במשפט, לפי הדעה שלי, לאן אני פונה והולך. לכן בכל יום ויום יש משהו מיום הכיפורים, ובאמת יש משהו מכל המצבים בכל יום, רק יש ימים בשנה שבהם אנחנו צריכים להיות שקועים בכוונה בנושא אחד מכל המצבים שאנחנו נמצאים בהם במשך כל ימות השנה, ולהבליט אותו, להרגיש אותו, לדון בו, וכך זה הסדר שלנו.

לכן יום הכיפורים הוא יום מיוחד בשנה, כי זה היום החשוב ביותר, הייתי אומר, יום הדין, יום שבו אנחנו צריכים להרגיש עד כמה אנחנו דנים את עצמנו ועד כמה אנחנו מתאימים להגיע למטרת הבריאה, לדבקות בבורא, ועד כמה אנחנו מבקשים ממנו שיעזור לנו בזה, יקרב אותנו ופשוט יפתח לנו את העיניים ובעיקר את הלב, כך שנרגיש איפה אנחנו נמצאים.

כי אדם בדרך כלל לא מרגיש את הרצון הפנימי שלו שצריך לתקן אותו, וכאן אנחנו מבקשים מהבורא שיפתח ליבנו ויעזור לנו להבין מה יש בתוך הלב שלנו, עד כמה אנחנו רחוקים מהמטרה, עד כמה אנחנו צריכים עוד ועוד לכופף את עצמנו כדי שנרצה דבר נכון, עד כמה אנחנו צריכים לדעת איך לבקש מהבורא שיעשה את העבודה הזאת עלינו, שיפתח לנו גם את העיניים, גם את הראש ואת המוח, את המחשבות והרצונות וכל מה שיש לנו, כך שנראה בצורה אמיתית, בצורה הפתוחה ביותר, מי אנחנו ולאן אנחנו מכוונים.

לכן יום הכיפורים זה יום מיוחד שנותן לנו להתעמק בתוך ההרגשות האלה. נקווה שנתקדם להרגיש את מהותו של היום הזה וכתוצאה מזה נתקן עוד יותר את כיוון ההתפתחות שלנו ונגיע למטרה.

קריין: קטע מס' 5 מסמך יום הכיפורים. כותב הרב"ש.

"כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו. אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'." 

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

זה ישנו בכל אחד ואחד. לבקשה הזאת, לבדיקה הזאת, לתשוקה הזאת, אין גבול. הגבול הוא גמר התיקון. אבל חוסר הרגשת גדלות הבורא וכבוד שמים, יראה והכנעה, אלו דברים שאין להם שיעור, הם ממש עד בלי די.

ולכן אנחנו כל הזמן יכולים להיות בבדיקה, בבקשה לקבל את שליטת הבורא עלינו ולהתחזק באמונה, זאת אומרת, להיות מסורים לכוח העליון בכל הכוחות שלנו, בכל לב ונפש.

זה מה שכתוב. הקטע הוא קצר, אין כל כך במה לאחוז בו.

אני חוזר.

"כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה'," אין הרגשה בגדלות הבורא "ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים," את כבוד הבורא. כי אם אין הרגשת גדלות הבורא, אז אין לו את ההרגשה של כבוד הבורא. "ולא לפגוע בו." לא יכול לעצור את עצמו, בגלל חוסר הרגשה. זה כמו שילד קטן מסתובב בין אנשים גדולים, ולא שם לב אליהם. אומנם הם גדולים, אבל הוא לא מרגיש אותם. "אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה'," מהבורא, ומבקש "שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת." דעת אין לו, קשר אין לו, הרגשה אין לו, אבל הוא מבקש מהבורא שיהיה לו למעלה מכל זה. "היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'." 

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

"אמונת ה'" זו הרגשת הבורא וזה מה שאנחנו מבקשים. אז יהיו לנו הרגשת כבוד והרגשת גדלות הבורא, יהיה לנו הכול, אנחנו צריכים רק הרגשת האמונה.

שאלה: מה זה אומר להעריך את גדלות ה', להעריך את כבוד ה'?

הבורא הוא הכוח היחידי שקיים. נגיד שאתה ילד קטן ויש לך מטפלת, והיא כל הזמן מטפלת בך ושייכת רק לך ועובדת איתך, משחקת וממלאת אותך בהכול ומטיילת איתך, הכול היא. כך הבורא איתנו. כל מה שהוא ברא בנו, כל מיני עיסוקים, משחקים, כל מיני דברים, נותן לנו כל מיני חסרונות, רצונות, הוא עושה את זה כדי להיות בקשר איתנו, אין לו שום צורך אחר. לכן אנחנו צריכים לראות בכל העסקים שלנו, בכל מה שיש לנו, עד כמה אנחנו יכולים דרך זה להיות מקושרים אליו.

תלמיד: האם את הקשר הזה עימו והערכה של חשיבותו ניתן לקיים רק באמונה למעלה מהדעת?

ודאי. אם יהיה לנו כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה, אז בכוח הזה אנחנו נוכל להרגיש אותו, להבין אותו, להיות עימו בקשר, בקשר הדדי "אני לדודי ודודי לי". והכול באמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה.

תלמיד: בדוגמה של המטפלת, אני כתינוק מקבל ממנה ולכן מעריך אותה, אבל כאן זה משהו אחר.

אתה לא חייב לבורא שום דבר, הכול לטובתך, אם רק תכיר עד כמה הכול בשבילך, עד כמה אתה רק מקבל ממנו. הוא לא מקבל ממך שום דבר ולא צריך את זה, הוא לא בעל חיסרון, אלא כל הרצון שלו רק למלא אותך בכל טוב. רק כדי להרגיש כל טוב, באמת טוב, אז אתה צריך ר לסדר את הרצונות שלך שהם יהיו בעל מנת להשפיע, אחרת לא תרגיש שזה טוב. אתה צריך להגיע עימו להשתוות הצורה, שמה שטוב לו גם טוב לך, ובצורה כזאת תגיע לאותו מצב כמוהו, אתה לאט לאט תעלה לדרגה שלו.

תלמיד: טוב לו זה שהוא יוכל להשפיע אליי?

הבורא לא צריך לתת לאף אחד שום דבר, הוא לא בעל חיסרון, יש לו רצון לתת אבל הוא לא סובל אם מקבלים ממנו או לא. כך אנחנו מדברים בלשון שלנו, אבל הבורא הוא לא בעל חיסרון. לכן אל תעשה לו טובה, על אף שלפעמים כך אנחנו מדברים, שכאילו עושים טובה לבורא בזה שמקבלים ממנו.

שאלה: איך אנחנו משיגים את תחושת האמונה בעבודה?

על ידי זה שעושים קשר טוב עם הסביבה שלנו, עם העשירייה, ומבקשים מהבורא שייתן לנו יכולת להשפיע לחברים, להידבק בהם, להיות קשור אליהם, אנחנו מגיעים לכוח האמונה. כוח האמונה זה כוח השפעה.

שאלה: להיות באמונה למעלה מהדעת - פשוט לראות ולהרגיש שהבורא עושה את הכול בכוונה טובה ואנחנו צריכים לקבל את זה כמו שזה. אני לא יכול לעשות שום תוכניות, הכול נעשה על ידו. אם זה המצב אז אני צריך לבטל את עצמי אל מול המחשבה והפעולה הזאת. האם בזה כל העניין?

בסופו של דבר - נכון. על זה אנחנו דיברנו כל הזמן, עכשיו גם אתה מדבר.

שאלה: בקטע מס' 5 נאמר, כיוון שאין לו הרגשה בגדלות ה'. מה זאת ההרגשה שכל פעם מביאה אותנו שוב ושוב לנסות להגיע להשתוות הצורה?

אדם צריך לתאר שהוא נמצא בשליטת הבורא שעושה הכול, ממלא הכול, סובב הכול ואין עוד מלבדו והוא הטוב ומטיב בלבד. ומה שנראה לאדם שיש עוד כוחות, זה האגו שלו, ושלא כל הכוחות הם טובים, זה האגו שלו, ושהוא נמצא בקשר לא טוב איתם, זה גם האגו שלו. אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לגלות את הבורא כטוב ומטיב לרעים ולטובים ולכולם וסובב את כל העולמות, ומשגיח על כל רגע בחיים שלנו.

ואם אנחנו בצורה כזאת נשתדל להרגיש אותו אז אנחנו נגיע למצב שבאמת נגלה אותו ואז נידבק בו. אבל לזה אנחנו צריכים להיות בכוח השפעה, ככל שיותר שנתקרב לבורא. וכוח השפעה אנחנו מקבלים מזה שאנחנו משתדלים להתחבר בעשירייה.

שאלה: מה זה אומר להשתדל להרגיש שהבורא טוב ומטיב?

זה נקרא להשתדל להרגיש.

תלמיד: איך לעשות את זה?

להשתדל להרגיש.

תלמיד: אני יודע שאני לא מרגיש את זה. איך, אני לא יודע.

תנסה להיות יותר קרוב לחברים. לשרת אותם, ככל האפשר להיות קרוב אליהם.

שאלה: בקטע מס' 5 הוא מבקש סליחה מה'. אז על מה הוא מבקש סליחה מה', מה הוא עשה לא בסדר?

על זה שלא שם לב שהבורא סובב לו את הכול ולכן הוא צריך לפנות רק לבורא ולא לחפש עוד מקורות בחיים שלו, הגורל שלו וכן הלאה. רק הבורא, הוא העליון ממני וממנו אני מקבל את הכול. על זה אנחנו מבקשים סליחה שלא מספיק כמו לעליון היחידי שמנהל אותנו, שאנחנו לא כך מתייחסים לבורא, שוכחים, מזלזלים וכן הלאה. הכול מחוסר ההרגשה שנקרא "חוסר אמונה".

קריין: קטע מס' 6. כותב הרב"ש:

"אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר. נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: למה אנחנו צריכים לבקש סליחה מהבורא שיעזור לנו ביום כיפור והוא לא עוזר לנו בעצמו?

לא רק ביום כיפור, אנחנו צריכים בעצם לבקש כל יום. אבל יש זמן מיוחד בשנה שאז אנחנו מתרכזים ממש בבקשות שלנו כלפי הבורא שיסלח לנו, שיתקן אותנו, שיסובב אותנו נכון וכן הלאה. המצב הזה צריך להיות במשהו יומיומי. פעם בשנה אנחנו מקדישים לזה יום שלם.

שאלה: האם נוכל מהבורא לסלוח על חטאי החברים?

תנסה. "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה", לכן אין בעיה. ודאי שאנחנו יכולים לבקש על החברים וזה עדיף במקום שאנחנו נבקש על עצמנו.

שאלה: אם הבורא לא בעל חיסרון, אז למה הוא ברא את הנבראים ולמה אומרים שהפרה רוצה להיניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק?

כי היא רוצה לתת וזה מה שאנחנו מכבדים באימא, בפרה, בכל אדם שרוצה לתת. זה היחס המיוחד שיש מאדם לאדם.

כן.

שאלה: באיזה אופן או באילו פעולות אנחנו מבקשים סליחה?

סליחה על זה שלא יכולנו לפתוח את עצמנו ולתת לשני כמו שבאמת היה צריך להיות.

שאלה: האם מבקשים סליחה רק פעם אחת או אין סוף פעמים?

אנחנו צריכים תמיד להיות במשהו מורכבים מהרגשת הסליחה, מיחס הסליחה לכולם. כי אני אחראי על היחס הטוב שלי לכולם, כמו כל אדם ואדם כלפי אנשים אחרים ממערכת אדם הראשון שנשברה. לכן אני בעצם בתוכי, בליבי מבקש סליחה על כול העולם. אני לא נתתי ויש לי חלק בכל העולם למה הוא שבור ושאני לא ממהר לתקן אותו.

שאלה: מה צריכה להיות הצורה של בקשת הסליחה, האם זה דרך הצדקה כלשהי, מה זה בדיוק לבקש סליחה מהבורא כשאין לנו שום דבר בחיים שלנו?

יש לנו כוח מיוחד שנקרא "בורא", שמוכן לעשות הכול לפי המידה שנבקש ואיך שנבקש, ככל שהבקשה שלנו תהיה בקשה נכונה, אמיתית, מטרתית. ולכן אנחנו צריכים לבקש סליחה שלא קיבצנו את עצמנו, לא מצאנו בתוכנו את המשפטים הנכונים כדי לפנות לבורא אומנם שהוא קורא מה שיש בנו בלב. ושבלב שלנו אנחנו לא מספיק מרגישים צער עבור כל העולם, שלא מכין את עצמו לבורא. הבורא לא דורש מאיתנו שום דבר, רק שאנחנו נכין את הלבבות שלנו כדי לקבל ממנו כל טוב, את המילוי. ועל זה אנחנו מבקשים סליחה, שהבורא יסלח לנו שלא הכנו את הלבבות שלנו לקבל ממנו כל טוב.

תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו בונים דרישה כלפי הבורא לחיבור?

נכון.

שאלה: איך אני באמת בודק כל יום שאני לא פוגם ביחס שלי לבורא?

דרך החברים. כל הבדיקות הם רק דרך חברים. אי אפשר אחרת, אין לך שום מנגנון.

שאלה: במספר 6 קראנו, "אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו", זו תפילה. אני מוכן אבל כל הזמן כשאני מנסה לעשות אני רק רואה שאני יותר ויותר גרוע. מה עושים אם זה?

מבקשים. כל הזמן נמצאים בבקשה, בתפילה. ככל שמרגישים את עצמנו יותר רחוקים מהבורא, זה דווקא סימן של התקרבות, אז אני מרגיש כמה אני הפוך ממנו.

שאלה: אני מוכן להשפיע לבורא רק בחלקים קטנים מהרצון. מה הלאה?

תשפיע. תשפיע כל הזמן בחלקים קטנים.

תלמיד: כשאני מסתכל איפה אני נמצא לעומת מה שנראה לי, אני רואה שאני מאוד רחוק לעבוד עם כל הרצון. האם אני צריך לאסוף את פירורי ההשפעה טיפה לטיפה או לארגן תפילה על כל הרצון?

לא. לארגן תפילה על כל הרצון אתה לא תוכל. תנסה לעבוד על הפירורים. אבל כל הזמן כמו יונים או ציפורים שאוכלות, טיפ טיפ טיפ טיפ, ויש להן למלאות את עצמן.

שאלה: האם החטא היחיד שלנו זה שאנחנו לא מזכירים לעשירייה שלנו שאין עוד מלבדו, שהוא עושה גם את הטוב וגם את הרע?

כן.

שאלה: ואנחנו צריכים לבקש תיקון. האם זה החטא היחיד שלנו?

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים תמיד להחשיב את עצמנו כחוטאים? האם גם הצדיק הוא חוטא?

כן. חטאים יכולים להיות רק אצל צדיקים, אצל רשעים לא מורגשים החטאים והם מרגישים את עצמם כצדיקים. רק הצדיקים, ככל שהם צדיקים, מרגישים בעצמם שנמצאים בחטא.

שאלה: הוא כותב שאת כל החטאים שיתגלו יצטרך להתקן. האם חייבים לחזור לרשימות האלה במכה אחת או שמתקנים אותן טיפין טיפין?

גם כך וגם כך, העיקר לא להתנתק מהפנייה לבורא, מהתפילה לבורא.

שאלה: התהליך של יום הכיפורים קורה אצלנו בכל מדרגה או כל שלב, כל התאספות, כל פעם שאנחנו מנסים להיכנס לרוחניות?

כן.

תלמיד: ומה זה אומר שזה גם יום בלוח השנה? מה זה אומר שאנחנו בעשירייה יכולים לבקש סליחה במהלך יום שלם?

יש גם עניין של חיבור המחשבות, הרצונות, התשוקות של אנשים שבימים וזמנים מיוחדים, מתחברים ורוצים משהו. הרצונות האלה פועלים בצורה הדדית זה על זה ולכן מורגשים בימים אלה וזהו מצב מיוחד.

יש לך מיליוני אנשים שחושבים לפנות לבורא ולבקש ממנו סליחה ורוצים להרגיש במה הם חוטאים ואיך לא לחטא, אפילו שלא יודעים ורחוקים מהאמת, יש איזו בקשה, תפילה, קשר מיוחד מביניהם לבורא. המצבים האלה אפילו בצורה פשוטה, גם פועלים.

תלמיד: אז עלינו בצורה כלשהי לכלול את כל שאר האנשים שככה מרגישים באותו יום?

כך אנחנו גם אומרים בתפילה, "על הצדיקים ועל הרשעים" ועל אלה ואלה "ועלינו", ורוצים לכלול את כולם, כולל צדיקים ורשעים, טובים, רעים, לא חשוב מי ומה, את כולנו, רוצים להעלות בקשה עבור כולם.

שאלה: בעשירייה אני משתדל ויותר מצליח להתחבר, להצדיק, הנקודה היא במציאות שמחוץ למסגרת העשירייה, לי קשה להרגיש שאני יכול לסלוח. אני נמצא באיזה צער וכעס מאוד פנימי שממש פגעו ביקרים לי. וזה משפיע, לפעמים אני אני מצליח להצדיק, ממשיך הלאה עד שעוד אירוע מתעורר, ושוב אני אומר "הבורא מנסה אותי שוב", מה לעשות?

אין מה לעשות, הכול עושה בורא, הוא מעביר את האדם דרך כל המצבים הללו שאדם עובר ואין עוד מלבדו, ויש לנו זמנים קצובים שאנחנו צריכים להצטער אבל רק זמן קצוב, ולא יותר. ולכן בכל זאת לא לצאת מהמצב של אין עוד מלבדו.

תלמיד: איפה הסליחה שאני צריך לבקש מהבורא כאן, זאת אומרת צריכים לקחת את זה למקום אחר, אני צריך לבקש מהבורא סליחה על מה? מה אני לא עושה טוב?

שאתה עדיין לא דבוק בו בכל מה שהוא מעביר עליך, אתה מרגיש את העולם בפנים, בתוך הרצונות שלך, בתוך המחשבות שלך, זאת הרגשת העולם, ולכן כשאתה מרגיש את העולם, אתה לא מסכים עימו בכל מיני מצבים בכל מיני אופנים, על זה אתה צריך לבקש סליחה, גם בצורה פרטית וגם בצורה כללית. אין לי מה להוסיף.

שאלה: נתת קודם דוגמה של ילד קטן שמסתובב בין גדולים ולא מרגיש מה קורה סביבו, למה אדם צריך לבקש סליחה על זה שהוא לא רגיש למה שהעליון נותן לו, הוא פשוט נמצא בהתפתחות שלו כרגע, הוא לא רגיש לזה אז על מה סליחה?

אבל האדם יכול להעלות את הרגישות שלו, הילד הזה צריך עוד כמה שנים עד שהוא יהיה גדול ועד שהוא יהיה קרוב לגדולים והוא גם יסתכל על הילדים שמסתובבים וכאילו מפריעים לו ורצים ומשחקים, אז אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להיות גדולים.

תלמיד: אז הסליחה על מה היא בדיוק?

סליחה על זה שאני עדיין לפי השכל והרגש הקטנים שלי?

שאלה: איך מורגשת קבלת סליחה מהבורא, מה זה אומר שהבורא סלח לי?

אני לא יכול להגיד לך, פשוט אתה תרגיש שאתה יכול קודם כל להסכים עם הבורא ולהתקרב אליו, ובמשהו להידבק בו.

קריין: "חטאים ועבירות" קטע מס' 7 כותב ברב"ש:

""על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו." 

(הרב"ש. 890. "צער השכינה - ב'")

שאלה: כתוב שיש להסביר שהחטא הוא בזה, שהוא אומר שיש יצר רע. אז מה החטא בזה?

כי אין יצר רע, יש בורא שמעורר אותנו בכל מיני כוחות, ואנחנו צריכים כל הזמן להיות מכוונים אליו לסיבה, לכוח העליון בלבד, ואין עוד מלבדו.

תלמיד: אז על מה האדם צריך לדון את עצמו?

כי שייכת כל מיני פעולות, מצבים, אירועים, עם כל מיני כוחות הטבע ולא עם הבורא. אם אתה משייך הכול לבורא בלבד, אין לך שום טעות אתה נמצא דבוק בו.

שאלה: איך באופן נכון להיות בדבקות כזו, זרימה כזו שלא יהיו לי טעויות, וכל הפעולות יהיו נכונות?

כשכל החברים יתחברו יחד איתך וכל העשירייה כך תחשוב, אז כולם יהיו בזה, ולא לפני זה.

תלמיד: אם כך נתחבר בעשירייה, אז הזרימה הזאת צריכה לסחוף את כולנו ולא יהיה שום דבר פרטי אצל אף אחד ואז נוכל לא לעשות טעויות אלא להיות רק בקשר?

יופי כן, אני שמח לשמוע את זה ממך.

תלמיד: אני מדבר על משהו תיאורטי, אבל יש רצון פרקטי להגיע לזה.

תמשיך כל הזמן לחשוב על זה ותדחוף לזה כמה חברים ואתה תראה איך אתם מתקרבים ליישום טוב ומיטיב אין עוד מלבדו ואין חטאים. אלא החטא הוא בזה שאתם מתנתקים מהבורא לפי אותו כלל, אין עוד מלבדו. כשמתנתקים ממנו זה שורש כל החטאים, וכל מה שנובע זה רק כתוצאה מזה שהתנתקתם מאין עוד מלבדו, הפסקתם להחזיק אותו מהמחזיק אתכם.

שאלה: אני לא מרגיש שום אהבה לחברים שלי למרות שאני מנסה להרגיש זאת. מה הסיבה שזה קורה לי ומה עלי לעשות?

הבורא עשה את הרצון לקבל שיש בי. יכול להיות שנראה לי שכל החברים כבר אוהבים זה את זה וקשורים זה לזה ואני לא. מה אני יכול לעשות? יש לי לב אבן ואני לא יכול להתקרב לחברים שלי. אני יכול לבכות אבל בינתיים שום דבר לא עוזר, הם נמצאים קרובים זה לזה ואני מחוצה להם, וזו בעיה.

אבל בכל זאת אין דבר כזה שאני עוזב את הדרך ואני מצפה בכל יום שהבורא יתקן לי את הלב, כי הלב שלי נמצא בידו והוא יעשה את זה לפי הבקשה שלי. אז להמשיך בבקשה.

שאלה: כל יום כיפור אני מתקשה למצוא את נקודת הסליחה. דיברת על הנקודה שהתנתקנו מהבורא. זאת הנקודה שהבורא נתן לנו לבחירה ושליטה שלנו ומשם אנחנו מבקשים סליחה?

תחפש, אני לא רוצה להוסיף לך כלום זאת עבודה שלך.

שאלה: איך מתחילים את פעולת תיקון?

פעולת התיקון היא בזה שאני מתקרב לבורא, זה צריך להיות כל התיקון שלי.

תלמיד: זה בעוצמות עד שאני מרגיש ממש קרוב?

כן.

תלמיד: זה סיום התיקון?

כן.

שאלה: אם אני אומר שלא הייתי בסדר, או שלא עשיתי משהו טוב, זה גם חטא?

כן אתה מודה בחטא. .

תלמיד: אבל אמרנו שאני צריך לבקש סליחה על זה שלא ייחסתי לבורא, או שאני מייחס את זה לעצמי, שלא עשיתי מספיק לחברים?

תמשיך לחשוב במה אתה מרגיש שאתה חוטא, כמה אתה רחוק מהבורא, מה עשית כדי להתקרב לקראתו, ואז יהיה לך ברור מה לבקש. אבל עוד לפני זה תדע, ש"את אחי אני מבקש" - אתה צריך לבקש שהבורא יקרב אליך את כל החברים, שאתה תתקרב אליהם, שאתם תהיו דבוקים "כאיש אחד בלב אחד", ואז כשתתחברו באותו לב אחד, אתם יחד יכולים להזמין את הבורא, לבקש קשר עמו.

ככה זה עובד. קודם מתחברים "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זאת אומרת שקודם אנחנו מתחברים בינינו, ורק ממרכז הקשר בינינו, אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא.

קריין: קטע מס' 8, תלמוד.

"דרש ר' אלעזר בן עזריה (ויקרא טז, ל), מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר," בין אדם לבורא. כשאדם מזלזל בבורא, לא פונה אליו ולא מבקש ובכלל לא שם לב אליו - יום הכיפורים מכפר, זאת אומרת, זה לא נורא, יום כיפור מגיע וזה נמחק. אבל "עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, עד שירצה את חבירו. "

(תלמוד בבלי. מסכת יומא)

אבל אם אתה רוצה להתקרב לחבר, אתה חייב להתקרב אליו ממש ולבקש ממנו סליחה ואיכשהו להיות קרוב, לפתוח אליו את הלב, לחבק אותו, לבקש ממנו כמה שאפשר יותר סליחה וכך תהיה ראוי לבקש סליחה ותגובה מהבורא. אבל לפני זה אתה צריך להיות מסודר בצורה כזאת כלפי החברים.

שאלה: האם יום הכיפורים זה השלב שבו אנחנו מבינים ומרגישים, שכדי להתקדם אנחנו צריכים את החיבור עם החברים, וזה שלב ההכרה שזה מה שחוסם אותי עכשיו?

כן, יום הכיפורים זה סימן בדרך שאנחנו צריכים לחזור אליו מידי פעם וכך להתקדם, זה יום הדין שעושים בו חשבון, והאדם שהולך בדרך, צריך לפעמים להתיישב ולעשות חשבון, מה איתי? איפה אני? איך אני מתייחס לחיים שלי? וכן הלאה. זה נקרא "יום הכיפורים".

תלמיד: ביום הכיפורים תמיד מדגישים את העניין של התיקון שיש בין בני האדם, בין אדם לחברו?

כן.

תלמיד: למה דווקא ביום הכיפורים? מהו השלב הזה שקורה בתוך לב האדם, או בעשירייה?

כי בלי זה אי אפשר לגשת לבורא, אי אפשר לקבל כפרה וסליחה מהבורא ולהתקדם הלאה בצורה נכונה, אם אני לא מסדר את היחסים שלי עם הנבראים, לפחות עם החברים בתוך העשירייה. אני חייב להיות מקושר עם כל החברים בתוך העשירייה מלב ללב, ללב אחד, ולא יכול להיות שיש כאן בלב שלנו איזה חלקים, או פינות שאותן אני מסתיר מהחברים, זה חייב להיות ממש פתוח. הנשמה צריכה להיות פתוחה לכל החברים, ואנחנו צריכים לחבר את כל הנשמות הפרטיות שלנו לנשמה אחת ואז להפנות את הנשמה הכללית המחוברת לבורא.

שאלה: כשאני מרגיש את עצמי קרוב לבורא, אני מרגיש לא ראוי. איך אני יכול להידבק לבורא אם אני מרגיש שאני חוטא?

לא חשוב אם אני חוטא או לא, אני בכל זאת קרוב לבורא, כמו ילד כלפי אימא. אני קרוב אליו ואין לי למי עוד לפנות, אין עוד כוח שיכול לתקן אותי, לשנות אותי.

תאר לעצמך שאתה מגלה עכשיו באופי שלך כל מיני תכונות לא נעימות ולא נכונות - אז יש לך למי לפנות. אתה פונה לאימא ואימא מסדרת לך הכול מתוך האהבה שלה. לא רק שהיא הולידה אותך, היא גם מוכנה הלאה במשך כל החיים, ככל שיש לה כוחות, להשקיע בך וכך הבורא כלפינו. רק אנחנו צריכים קודם לבקש ממנו.

תלמיד: האם הדרך ללב החבר היא דרך חרטה, כמו שנכתב בקטע הקודם.

כן. ודאי. אנחנו, בינינו, פשוט צריכים להגיד לכל החברים, שלא נשאר לנו כלום, והברירה היא או שאנחנו רוצים להיות בני אדם, זאת אומרת חלקים מהבורא שעובדים עימו יחד על תיקון העולם ולכן אנחנו צריכים להתחבר בינינו בכל הכוחות שאנחנו מגלים בתוכנו, או שאנחנו יורדים לדרגת החיות, שכל אחד חושב על הנוחיות שלו, וזהו. אין לנו יותר מזה.

שאנחנו מתקרבים לבורא עוד ועוד ומתחילים להידמות לו, זאת אומרת, שאנחנו מתחילים לדאוג לכל בני האדם בעולם, לכל האנושות, שאנחנו ממש רוצים שיהיה שלום בעולם, שיהיה חיבור בעולם, שכולם יהיו "כאיש אחד בלב אחד" וכולנו נגלה את הבורא בצורה האמיתית והשלמה. בזה אנחנו עושים לו נחת רוח אמיתי.

שאלה: האם החטא נברא רק כדי שתהיה לנו בחירה חופשית ונוכל לבקש סליחה?

בטח. הבורא בכלל לא ברא את הרע, אלא רק כדי שאנחנו נדמיין אותו ונתעלה מעליו. כך כתוב.

שאלה: מה אני צריך לעשות כדי לרצות את החברים?

לעזור להם בחיבור בכל מה שאתה יכול.

שאלה: האם כאשר אני מבקש סליחה עלי להביע בפני הבורא את העבירה או את האשם שנעשה?

לא, בדרך כלל אנחנו רק צריכים לבקש על הטוב. אבל עם הטוב שאתה מבקש, אתה כולל את הרע שגילית.

שאלה: האם יש חטא בפעולה או שכל החטא הוא במחשבה, והאם החטא היחיד הוא לא לייחס הכול לבורא?

מרכז ומקור החטא זה שאתה לא מייחס משהו לבורא. אבל אחר כך מזה יוצאות עוד כל מיני תוצאות לא נכונות, לא טובות.

שאלה: אם רק הבורא קיים, אבל כתוב שהוא ברא את יצר הרע, והחטא הוא להאמין שיש יצר רע, אז מה ברא הבורא?

הבורא ברא את האדם שחושב שיש בו יצר הרע.

קריין: קטע מספר 9, כותב הרב"ש.

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

ברור לנו שהכל בא מהבורא, כולל כמו שהוא אומר "בראתי יצר הרע".

קריין: קטע מס' 10, כותב הרב"ש.

בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה. נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי" זה נקרא "אמונה", שאדם מרגיש את "הרגשת אלוקות באופן פרטי". "שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת. 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

כאשר כל אחד יגיע בצורה כזאת להתקשרות עם הבורא, אז יתוקן סך כל העוון הכללי הזה שנקרא "חטא עץ הדעת".

שאלה: מה זה נקרא "שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל." איזו מין אמונה זאת?

בוא נגיד שזו אמונה כללית שאתה מעמיד. האדם צריך להגיע למצב שבאופן פרטי הוא מרגיש שהבורא הוא אלוהים, הכוח העליון שמנהל אותו, ששורה עליו והוא קשור אליו. ליחסים כאלה אדם חייב להגיע. כמו שכתוב, "שלא יהיה לך א-ל זר".

שאלה: אם על כל מה שעברנו לטוב ולרע צריך לומר "אין עוד מלבדו" ולא לייחס שום מעשה לעצמנו, איך אפשר לבקש סליחה על העבר?

אני מבקש סליחה על העבר כמו שאני מבקש סליחה על ההווה. האם הבעיה היא שאני כביכול לא יכול להגיד על העבר שהיה עוד כוח, אפילו לא הכוח שלי, אלא "אין עוד מלבדו"?

תלמיד: כן.

אז אני מבקש סליחה על זה שאני לא הייתי ב"אין עוד מלבדו", ולכן עכשיו אני מבקש סליחה. כשאנחנו מגיעים לראש השנה ומתקרבים ליום כיפור, לסוכות, לכל הזמנים האלה זה כדי לקבוע שהבורא מנהל את הכול, כאן אנחנו מבקשים סליחה על כל המצבים וכל הזמנים.

ולא שאני מבקש סליחה שהייתי בזה בעבר, כי זה ודאי שייך לבורא שהעביר אותי את כל המצבים האלו, אלא זה התיקון היום, שאם אני מבקש סליחה אז אני מתקן את הכלי שלי. זה לא חשוב אם זה היה קודם, עכשיו, או אולי יהיה אחר כך, אלא אני צריך לבקש סליחה על היחס שלי לאין עוד מלבדו.

שאלה: לא כל כך מובן פה האם מדובר על כך שהאדם איבד אמונה בבורא?

כל הבעיה שלנו זה חוסר אמונה. חוסר אמונה זה חוסר הרגשת הבורא בסופו של דבר, חוסר הרגשת הבורא בתוך האדם. אם הבורא היה ממלא את הכלים שלנו לפי תכונות השתוות הצורה בין אדם לבורא אז הכול היה בסדר, היינו חיים בצורה של דבקות.

תלמיד: בשני הקטעים האחרונים כתוב שאדם צריך להאמין, אבל גם כתוב שאדם לא יכול להאמין כי הוא נכשל באמונתו.

כן. אין לו הרגשת הבורא.

תלמיד: אין לו הרגשת הבורא, אבל הוא צריך להאמין.

איך הוא יכול להאמין אם אין לו הרגשת הבורא?

תלמיד: זו בדיוק השאלה.

אין שאלה. אז אין לו.

תלמיד: אבל הוא צריך אמונה.

שיבקש, שיעשה פעולות, שיתקרב באופן כזה שיהיה לו כוח אמונה.

שאלה: אז זו בדיוק השאלה, על מה החטא?

שלא ביקש.

שאלה: האם הצמצום הוא כדי לפתח אמונה למעלה מהדעת, האם זו המטרה היחידה שלו?

כן. כל הפעולות שעשה הבורא הן כדי שאנחנו נוכל לרכוש את תכונת האמונה למעלה מהדעת, כלומר לעבור מטבע של קבלה, לטבע של השפעה, לעלות ממלכות לבינה.

שאלה: אם לבורא אין חיסרון כמו שאמרנו קודם, אז הסליחה היא בשבילי או בשביל הבורא?

ודאי שבשבילך.

תלמיד: וסליחה מחבר היא בשביל החבר או בשבילי?

גם בשבילך, הכול בשבילך כי הכול שייך לכלים שלך הלא מתוקנים באיזו מידה, באיזו צורה ואתה מתקן אותם.

שאלה: הסברת לפני כמה רגעים שסליחה זה לא על משהו שהיה בעבר אלא זה מתקן את הכלי, מה הכוונה?

שנדמה לנו שאני מבקש על העבר, "למה הייתי כזה וכזה", אבל באמת זה לא העבר, אין עבר, הווה, עתיד בכלים שלנו אלא מצב של הכלים.

תלמיד: אז במה זה מתקן את הכלי כשמצטערים?

שאנחנו רוצים להפטר מעל מנת לקבל.

שאלה: קראנו עכשיו שתהיה לאדם הרגשת אלוהות באופן פרטי ואת הכלי אנחנו משיגים בעשירייה, אז זה אומר שהחיסרון תמיד מושג דרך העשירייה והמילוי הוא באופן פרטי?

לא, גם המילוי הוא לא באופן פרטי, אמנם אנחנו מרגישים שהוא כביכול מגיע אלינו בצורה פרטית לכל אחד בינתיים, אבל המילוי הוא כבר בעשירייה. לא יכול להיות שלאדם יהיה מילוי באופן פרטי, חייבות להיות עשר ספירות, תכונות שחייבות להיות מקושרות ואז בין התכונות המקושרות נמצא הבורא, האור עליון שממלא את הכלי.

תלמיד: אז מה זה להרגיש את הליכוד באופן פרטי, זה רק הרגשה רק שלנו?

כן, כך בינתיים.

שאלה: מה היה החטא שביצע האדם הראשון?

הוא נברא בכוח ההשפעה ומשך את כוח הקבלה לעצמו ונכנס לרצון על מנת לקבל וזה נקרא "חטא", כי השתמש בעל מנת לקבל ואז האור העליון שהיה ממלא את הכלי שלו הסתלק ממנו ונשאר ריק, זה נקרא מצב של אדם הראשון אחרי החטא. שהרצונות שלו כולם הפכו להיות בעל מנת לקבל וכול הרצונות נשארו ריקים.

שאלה: זה נכון להרגיש ולחשוב שבעצם הבורא צריך לבקש ממני סליחה?

בטוח שכן, אם אתה אגואיסט אם אתה נמצא בעל מנת לקבל אז יש לך הרגשה נכונה.

תלמיד: אז אני יכול לדרוש ממנו שיבקש ממני סליחה?

תעשה מה שאתה רוצה, אתה צדיק, אתה מצדיק ואתה צודק.

תלמיד: לא, אבל הוא גרם לכל החטאים, הוא גרם לכל השבירה, הוא גרם לכל הסבל שאני מרגיש.

אז מה?

תלמיד: הוא אשם בכל הסבל, בכל החטאים. הוא החוטא היחיד שקיים, הבורא.

בסדר, אז מה?

תלמיד: אז מי צריך לבקש סליחה ממי?

אבל לא על הסליחה מדברים, מדברים על איך משתמשים בטבע שלנו כדי להגיע לטוב. זה כמו שאתה קונה לילד שלך איזשהו משחק, נגיד קוביות או משהו שהוא צריך להרכיב מזה בית, אז אתה לא קונה לו בית מוכן, אתה קונה לו משהו שבור. למה? אתה לא אוהב אותו? אלא כך אתה רוצה ללמד אותו את חוקי הבריאה.

שאלה: איך להימצא כל הזמן באופן קבוע ביחס לבורא? בקבוצה זה עוד איכשהו ברור, אבל במהלך החיים, בעבודה וכן הלאה, האם כדאי להשתדל לעשות את זה כל הזמן?

אמונה זה נקרא כוח השפעה שנמצא באדם ולפי כוח ההשפעה שנמצא בו כך הוא מתייחס לאחרים ולבורא. אז על זה אנחנו צריכים לבקש שהבורא ייתן לנו כוח אמונה. זה כוח הבינה.

שאלה: האם החטא שמצוין בקטע הוא חלק או הוא כל החטא של עץ הדעת?

כל החטא של עץ הדעת זה שהרצון להשפיע קיבל כוונה על מנת לקבל, והתיקון שלנו הוא הפוך, למשוך את כוח הבורא, מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", "האור העליון", שיעשה פעולה הפוכה, שיהיה בכוונה על הרצון לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אפשר להסביר מה החטא שבין אדם לחברו, איפה הוא נוגע בבורא?

זה כהקדמה. זה כהכנה בין אדם לבורא, שעל ידי זה שאנחנו מתקרבים לחבר בצורה הדדית, ואנחנו רואים באיזה מצבים אנחנו נמצאים עם החברים, עד כמה שאני מוכן להשפיע להם ולהיות איתם יחד בחיבוק, בחיבור, בלב אחד, כאיש אחד, על ידי זה אני מתחיל להרגיש כמה אני מתקרב לבורא. ולא יכול להיות שאנחנו נתקרב לבורא אלא דרך הפעולות שלנו בהתקרבות לחברים.

תלמיד: מה עיקר החטא של האדם?

שלא רוצה לראות עד כמה הוא רחוק מהחברים. זה כל היסוד של חוסר התיקון.

תלמיד: ואיך מתקנים את זה בעשירייה?

שמים לב לזה ככל האפשר יותר. מה עשיתי היום? מה אני הולך לעשות? האם אני יוצא מהבית? האם אני מגיע לשיעור? בכל מיני פינות ופניות והבחנות שלי אני תמיד בודק עד כמה אני נמצא בכיוון, להתקרב לחברים. יכול להיות שלא רואים מבחוץ. יכול להיות שלא תמיד מרגישים שככה זה, כי זה כמו תלמידי רבי שמעון שהיו בשנאה גדולה לפעמים ביניהם, אבל ככה זה צריך להיות. כך הם כל התיקונים זה אל זה. תראה מה שקורה היום בעולם, זה הכול לפני התיקון הגדול.

תלמיד: מה שעושים בעשירייה מתקן את החטא של הבושה?

מה שעושים בעשירייה מתקן, אבל הבושה היא לא חטא. בושה זה סימן. החטא הוא בזה שאנחנו דוחים זה את זה.

שאלה: המטרה של הסליחה היא ניתוק מהרצון לקבל, נכון?

כן.

תלמיד: את זה אני לא מצליח לעשות. בזמן שאני מנסה לבקש סליחה או להצטער על הרצון לקבל או על היחס לחברים או על כל דבר, אני מזהה כבר את המוטיבציה של הרצון לקבל בתוך זה.

זה בסדר. על זה אתה צריך לבקש תיקון. זאת אומרת, אתה נמשך לחברים, נמשך לאילו פעולות ובתוך זה אתה מרגיש, מגלה שאתה עושה את זה מטעם התועלת העצמית, אז בדיוק על זה אתה צריך לבקש תיקון, שאותו דבר אתה רוצה לעשות, אבל לא בכוונה על מנת לקבל.

תלמיד: הבקשה שאמרת עכשיו צריכה להיות מעומק הלב?

כן.

תלמיד: וזה לא הולך.

גם על זה תבקש. מה הבעיה?

תלמיד: לפעמים אומרים שתעביר את הפוקוס לחבר, לא עכשיו על היחס שלי.

לא. אל תברח. אם אתה מרגיש את השורש של החטא שלך, הדחייה מהחברים, אז אל תברח. תבקש על זה תיקון. הבורא הוא הכול יכול.

שאלה: איך לבקש נכון אמונה מעל הדעת?

אני רוצה שכוח ההשפעה בי יהיה יותר חזק, שולט, עליון מכוח הקבלה שבי.

תלמיד: איפה כאן החברים?

אתה יכול לחבר באותו משפט גם חברים, גם קבוצה, גם הכול. בבקשה. אני נתתי לך משפט קצר.

תלמיד: האם יש מדרגה שבה אני רוצה את כוח ההשפעה כדי שאני אוכל להשפיע לחברים ולאחר מכן כביכול אנחנו יחד צריכים להשפיע לבורא או איך זה עובד?

בטח. קח דף נייר ותרשום את כל התפילה שיהיו כמה משפטים מחוברים ביניהם מתחילה ועד הסוף ואתה תראה איך שזה עובד. אין בעיה.

שאלה: שמעתי אותך מדבר על דרגת בינה, האם נכון לומר שכשאנחנו כל הזמן מצדיקים את הבורא ש"אין עוד מלבדו", אנחנו מגיעים אז לדרגת בינה? האם זה התנאי?

כן. אפילו שהוא לוקח את החיים שלך אתה חייב להצדיק אותו.

שאלה: לפי קטע 5 מה הכוונה לעבוד את ה' רק בשיעורים קטנים?

זה שאדם צריך לבקש על החלקים הקטנים בעבודה הרוחנית שלו שיוכל להתגבר, שיוכל להגיע לאמונה, להצדיק את הבורא.

שאלה: זה מרגיש כאילו התפילה האמתית היא עבור אמונה, האמונה תגרום לנו להרגיש שכל מה שקורה בהשגחה ולטובתנו אז למה לבקש סליחה כאשר שורש בעיה הוא חוסר אמונה?

חוסר אמונה, לא חסר לנו יותר כלום, אמונה זה כוח השפעה ואנחנו לא צריכים כלום, במידת הכוח ההשפעה אנחנו נהיה דומים לבורא, דבוקים בבורא, נמצאים עימו בהשתוות הצורה.

שאלה: מאיפה מגיעה האמונה?

אמונה מגיעה מלמעלה, זו ההארה העליונה, אור העליון שמשפיע על האדם ואדם מקבל כוח אמונה, כוח השפעה.

שאלה: אם אני לא מרגישה צורך לבקש סליחה מהבורא האם נכון לומר שזה החטא?

זה עוד לא החטא אבל באמת חייבים להגיע לתפילה, בכל מקרה חייבים להגיע לתפילה.

שאלה: מה ההבדל בין יצר הרע שברא הבורא לבין הרע שאליו חייב אדם לחזור בתשובה?

אלה רק ההבדלים בגודל.

שאלה: האם עלי לבקש סליחה עבור עצמי או עבור חבריי?

לא, עבור חברים, אני רוצה להיות דבוקה בחברים ורק בזה אני רואה את העתיד שלי הרוחני.

שאלה: האם אני חייבת לנתח פנימית יחסים שלי עם כל חברה וחברה בעשירייה ולהגיע לבקשת הסליחה הפנימית עבור כל חברה בנפרד?

גם עבור כל חברה בנפרד וגם עבור כל החברות.

שאלה: האם יואיל לעשירייה לקיים פגישה ושכל החברים יבקשו סליחה מהעשירייה?

בבקשה, כן, ודאי. כמה שיש לכם זמן אתם יכולים, זה טוב מאוד, תתחברו ביניכם גברים בקבוצה, נשים בקבוצה שלהן ותפנו לבורא ותבקשו ממנו, תדברו עימו. תאמינו לי שהוא שומע מה שאתן תדברו ואם אתן תגיעו פחות או יותר לאיזו הסכמה ביניכן, לאיזו בקשה משותפת ביניכן אז בטוח שזה משפיע על הבורא, הוא שומע ובטוח שהוא יענה, אולי אתן לא תרגישו את זה מיד, אולי אתן לא יודעים עדיין איך לזהות תגובת הבורא אבל זה יהיה.

שאלה: על מה עשירייה מבקשת סליחה מהבורא, מה היא רוצה לתקן? האם העשירייה צריכה להקדיש זמן לחשבון משותף כדבר שבשגרה בתדירות כלשהי?

עשירייה צריכה לבקש מהבורא קודם כל על היכולת להתחבר יחד ואחר כך מהחיבור שלהם הם יכולים להיות בקשר עימו, יהיה להם כלי כמו לבורא ואז יבינו וידברו זה עם זה ויהיו שניהם כשותפים.

שאלה: האם ביום הכיפורים אנחנו מגלים בעשירייה את המגבלה שלנו להתחבר שלא מצליחים לבנות את הבורא בינינו?

כן, אבל זה לא שייך ליום מיוחד, אחרת אנחנו נעשה את היום ולמחרת לא אכפת לנו, אנחנו נזרוק אותו, אלא בכל יום צריכה להיות איזו הרגשה כמו שמסופר, מדובר על יום הכיפורים.

שאלה: עדיין לא ברור לי למה קוראים לזה לבקש סליחה ולא סתם לקרוא לעזרה? כשאנחנו חולות אנחנו לא מבקשות סליחה מהרופא, אנחנו מבקשות עזרה מהרופא.

יום הכיפורים או יום כיפור נקרא כך בגלל שהוא מכפר, שהוא כפרה על כל העוונות שלנו, שאנחנו רואים שעשינו דברים רעים ורוצים לשנות אותם ולהגיע לדברים טובים ומבקשים את זה מהבורא שיעזור לנו לעשות.

שאלה: האם עבודה הנכונה הוא רק לבקש סליחה או שגם להתאמץ לסלוח?

אנחנו צריכים לסלוח כל אחד לכל בני האדם בכל העולם ולהבין שמה שמגיע לנו, לכולנו, בכל אחד ואחד, לעניים, למשפחות, לחברים, לא חשוב למה, זה הכול בא מהבורא ועל ידי זה הוא מכוון אותנו לתיקון ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים להיות בתיקונים הדדיים, בהשפעה הדדית.

שאלה: לפי קטע מספר 8, כתוב שיום הכיפורים מכפר על חטאים של בן אדם למקום אבל אינו מכפר על חטאים שבין אדם לחברו.

כן.

שאלה: במה שונה חטא לפני הבורא לבין החטא לפני החבר, במה השוני בין היחס?

השוני הוא כחטא עם הבורא מבקשים סליחה ובטוח הבורא מבין אותנו, מרגיש אותנו ומגיב על זה. מה שאין כן החטא בין אדם לחברו אנחנו צריכים לשכנע את חברו שאנחנו רוצים באמת לכפר על העוון שנעשה, שנגיד עשיתי לו ולכן כאן אין יום הכיפור מכפר אלא אני צריך להגיע לחבר ולשכנע אותו בזה שאני באמת מצטער על כך שאני מזלזל בו, ולפי זה אני צריך לראות עד כמה הוא סולח לי, אם אני לא מקבל סליחה ממנו זה לא עוזר.

שאלה: כיצד תפילה לתיקון שלי יכולה להפוך לתפילה עבור העולם כולו, איך לבנות את זה?

תתפלל על העולם כולו, שאתה רוצה שכל הדברים הרעים שאתה רואה בעולם, חוסר השפעה הדדית, חיבור הדדי בין בני אדם, שכל הדברים האלה הם ייעלמו מן האופק ושבמקום זה יהיו רק יחסים טובים בין כולם.

שאלה: האם בקשת הסליחה מהבורא ניתנת מלמעלה או שבקשת הסליחה מהבורא מכוונת מלמטה וכלולה בתפילה הנכונה?

בקשת הסליחה לבורא היא צריכה להיות מלמטה, מאיתנו, מכולנו לבורא, כמה שיותר נתחבר יחד הבקשה תהיה יותר חזקה.

שאלה: איך מגיעים לבקשה מכל הלב שהבורא ייתקן לנו את הלב?

איך מגיעים לבקשה מכל הלב? צריכים לפתוח את הלב ולהרגיש בו את החברים וכך כל אחד את כולם ואז מתוך הלב המשותף לפנות לבורא, זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: אמרת שהחטא הגדול ביותר שאדם לא רואה עד כמה הוא רחוק מהחברים, במה נמדד הריחוק הזה ואיך אני יכול להבדיל בינו לבין מה שקרה היום ומה שקרה מחר?

כדי למדוד את הדברים האלה אתה צריך כבר להיות בדרגות רוחניות, על ידי מה תמדוד, כמות האור שנכנסת לכלים שלך, הריחוק שיש מהרצון לקבל שלך לרצון להשפיע? עדיין מחוסר רצון להשפיע אתה לא יכול למדוד.

שאלה: אנחנו לומדים שאחרי פעולה אדם צריך להגיד אין עוד מלבדו, איך אנחנו כאילו נגד אין עוד מלבדו, אחרי הפעולה אומרים סליחה?

אני לא יודע מה אתה אומר, אני לא יודע את זה שאדם צריך להגיד אין עוד מלבדו אחרי הפעולה, מה זה סתם מנטרה?

תלמיד: שהכול עשה הוא.

אבל האדם עשה את זה אז מה הוא אומר אין עוד מלבדו? אני לא יודע, תראה לי איפה זה כתוב?

שאלה: האם אני צריך להרגיש אשם, אם זה התהליך של התיקון? אז זה לא קשור אלי.

כן, ודאי שזה התהליך של התיקון.

שאלה: לאחרונה אני מקבל הרבה טלפונים מהקרובים, חברים, מבקשים מחילה, זה מה שמקובל בעולם שלנו, אצלנו בארץ. מה זה לסלוח לחבר? אנחנו אומרים לבקש סליחה במה אני אסלח לחבר?

אצלנו זה לא היה מקובל, אצל רב"ש, כאילו שאני מגיע לכל החברים, לוחץ להם ידיים ואומר גמר חתימה טובה וסליחה וכל הדברים, זו עבודה שבלב שצריכה להיות בכל אחד ואחד ולכן אנחנו לא מדברים על זה, הכול בהצנע לכת, בצניעות.

שאלה: אבל בכל זאת, לבקש סליחה אני מבין, לבקש סליחה אבל הפוכה, איך אני אסלח לחבר, במה אני אסלח לו?

אני רוצה לסלוח לכולם, לכל העולם וגם רוצה לבקש סליחה מכל העולם במה שגרמתי להם כל מיני צרות, עוול שבטוח גרמתי. אני מבין את זה ואני מרגיש את זה ואני רוצה עם זה לחיות אחרי יום הכיפורים שכל היחס שלי לעולם יהיה רק לתיקון העולם, שזה בעצם אני גרמתי, אדם צריך להגיד בשבילי נברא העולם וביחס שלי לעולם אני יכול להביא אותו לרע או לטוב.

שאלה: אם כבר נכנסנו למנהגים, אני מכיר שני מקומות שכסף נוגע לרוחניות, זה מעשר ויש את המנהג כפרות שנהוג לתת 18 שקל.

כן, נכון.

תלמיד: יש לזה שורש רוחני ואם כן אז מהו?

כי זה קנה מידה שאנחנו נותנים, 18 זה כמו 9 באור ישר ו 9 באור חוזר ושאנחנו נותנים 18 שקל כפרה ביום כיפור.

תלמיד: זה רק סימן או שזה מכסה?

בכסף אתה לא מכסה על כלום, כסף זה מהמילה כיסופה, מכסה, אז מה אתה מכסה על ידי הכסף?

תלמיד: כי נגיד מעשר אני יודע שמכסה על איזשהו תיקון שאנחנו לא יכולים לעשות.

זה משהו אחר, זה חודש בחודשו שאתה נותן להפצת חכמת הקבלה, זה לתיקון העולם הכסף הזה. מה שאין כן המעשר זה מעשר, מה שאין כן כפרה זה כשאתה מביא פעם אחת בשנה 18 ש"ח, אתה יכול להביא 18 כפול 100, כפול 1000, זה לא חשוב אבל זה 18 ש"ח שאתה מביא לכפרה. מה עושים מזה? בדרך כלל עושים מזה סעודה.

(סוף השיעור)