שיעור ערב 19.02.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטאני מרוסית)

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020

mlt_o_rav_2020-02-19_lesson_achana-le-kenes_n2_p1_vx95vQ4J

יש לנו עכשיו שיעור ערב עם קבוצות החברים שהגיעו לכנס הבינלאומי שלנו של 2020. כנראה היו לכם היום כל מיני פגישות וסדנאות, אם יש לכם שאלות או בכלל הצטברו כל מיני שאלות, אני רואה שנמצאים כאן אנשים חדשים שהגיעו רק היום, בבקשה תשאלו שאלות, נתחיל מהם ולאחר מכן נתקדם לפי הנושא.

שאלה: שתי שאלות, השאלה הראשונה היא איך להפסיק לפחד מהבורא? שאלה שנייה, מה זאת אומרת לתת לבורא לעבוד על עצמך?

אני אתחיל מהשאלה השנייה, מה זאת אומרת לתת לבורא לעבוד על עצמי? צריך להבין את שפת הקבלה, ה"בורא" נקרא כוח הבריאה היחיד, האבסולוטי שקיים בטבע. הכוח הזה נקרא "בורא" ורק הכוח הזה קיים. חוץ ממנו קיימים כוחות שליליים שנבראו בכוונה על ידי הבורא, כוחות שליליים קטנים שאנחנו בתוכם. זה נברא כדי שמהמצב השלילי שלנו אנחנו נוכל להשיג את המצב של הבורא, רק לשם כך.

הבורא הוא כוח קבוע וחיובי ואין בו שום שינוי בכלל. זה שאנחנו אומרים שהבורא מתקרב לאדם, מתרחק ממנו, עושה משהו, זה לא נכון, אין שום דבר כזה בבורא, בהגדרה הזאת, בכוח הזה, אין שום שינוי. אם בכוח הזה היו שינויים אז הוא לא היה מושלם, לכן הוא כוח חיובי קבוע.

מה שנברא בכוונה חוץ ממנו זה הכוח השלילי שנקרא "אדם", שהוא מנוגד לבורא וחייב לעשות כל דבר אפשרי כדי להשתוות עם הבורא, להיות דומה לו. אבל את המצב שלו, את הטבע שלו, הכוח הזה לא יכול לשנות, זה כוח שלילי, ודווקא בזכות זה הוא קיים ויכול להרגיש את הבורא כמנוגד לו. הדבר היחידי שהכוח הזה יכול לעשות, הוא יכול לקבל מהבורא כוח חיובי ולהלביש אותו על עצמו ככוונה שלו.

כלומר להישאר אגואיסט, להישאר מקבל, אין כאן בכלל שום שאלה, זה דבר שלא יכול להשתנות, אלא כוח הנברא יכול רק לקבל מהבורא את כוח הנתינה ואז הוא יכול לעבוד בקבלה בשביל הכוונה הזאת. זה מה שצריך לקרות לנו, לזה אנחנו משתוקקים, ואז אנחנו הופכים להיות דומים לבורא. אבל הדמיון הזה הוא לא במעשה, אנחנו לא נוכל לתת, להשפיע מתוכנו משהו, אלא אנחנו נוכל רק לקבל אבל לשם ההשפעה.

כלומר אם אנחנו נמצאים מול הבורא והוא רוצה לתת לנו, אז אנחנו צריכים רק להוסיף לתכונת הקבלה שלנו את הכוונה לתת כדי שאנחנו נקבל בשבילו, ואז אנחנו הופכים להיות דומים לו, ממש שווים. כי ברוחניות מה שחשוב זה לא המעשה אלא המשמעות של המעשה הזה. לכן הקבלה של הכוונה בעל מנת להשפיע זה התיקון שלנו. הבורא הוא בעצם קבוע, לא עושה שום מעשה. אבל מה שקורה ברצונות שלנו, אנחנו מרגישים שכביכול הוא פועל עלינו ולא אנחנו, אבל כשאנחנו משתנים אז אנחנו מרגישים אותו כאילו הוא פועל עלינו. אנחנו עוד נדבר על זה.

תלמיד: איך להפסיק לפחד מהבורא?

להפסיק לפחד מהבורא, אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק לפחד רק מעצמנו כי חוץ מהכוח השלילי שלנו אין שום דבר יותר בטבע, יש רק את הכוח השלילי שלנו והכוח החיובי של הבורא. אין לנו מה לפחד מהבורא כי אין דבר טוב יותר, מושלם וחיובי, אלא פשוט צריך לטפל בעצמנו, כי האדם הוא המקור היחיד של כל הבעיות, האדם עצמו.

שאלה: היום כבר כמאה איש נסעו למדבר, ראינו שממש מתפתחת שם עיר, איך בעצם אנחנו יכולים לעזור להם עכשיו כאן בשיעור?

תחשבו עליהם שהם עובדים בשבילנו, עושים הכנות למעננו, ואנחנו צריכים לחשוב איך נגיע אליהם וביחד נשיג את גילוי הבורא בינינו. כן, אני יודע, יש שם הרבה אנשים, הייתי בקשר עם חלק מהם.

שאלה: זה זמן מאוד אינטנסיבי, אנחנו עוברים הרבה מצבים. עד כמה כדאי לדבר עליהם או לשאול על המצבים האלה שאנחנו עוברים עכשיו?

אתם יכולים לשאול מה שאתם רוצים, בשביל מה אני משקיע בכם זמן, בשביל מה הגעתם לכאן? הבוקר השיעור היה בשבילכם, גם עכשיו ומחר בבוקר ובערב ובכלל במשך כל הימים האלה, אני מוכן לענות על כל השאלות שלכם, אל תתביישו.

שאלה: בקשר לנושא "העיבור", אנחנו כל הזמן מדברים על קבוצה ועשירייה, ויוצא שאנחנו רוצים לשמוע את הבורא אבל אנחנו לא שומעים מה זה "עשירייה". פתאום אני נופל לעשירייה ומגלה שהיא דואגת לי, אז איך אני צריך לדאוג לעשירייה כדי שהיא לא תזרוק אותי מתוכה, שלא תהיה הפלה ודחייה?

הפלה, דחייה מה שנקרא, זה קורה לעיתים רחוקות מאוד בהיסטוריה, אבל ההיסטוריה של המקובלים היא כבר קרוב לששת אלפים שנה. אנחנו נלמד את זה יותר מאוחר. במצרים, ביציאת מצרים היו פעולות כאלה, אבל זה קורה לעיתים רחוקות מאוד. זו תופעה מאוד לא נעימה כשיש הפסקה של ההיריון או איזו תאונה במהלך הלידה, זה קורה אבל לעיתים רחוקות מאוד. כעיקרון כל הזמן זה נגמר בצורה טובה, כך שאין לכם מה לדאוג ומה לפחד.

אם אתם נמצאים בקבוצה וכל הזמן דואגים לקבוצה אז אין שום בעיה, הכול יהיה טוב. העניין הוא שכל העבודה שלנו בנויה על ביטול עצמי של תכונת הקבלה ביחס לתכונת ההשפעה, לכן רק הקבוצה שתשפיע עליכם היא תהווה עבורכם אותו הרחם שבו אתם מתפתחים, אותה האמא שדואגת לכם ואתם מצידכם דואגים לה. זו עבודה כזו שאתם תומכים במצב הזה של העיבור ומתפתחים בהדרגה.

אבל עובר הוא בעצם מצב שאתם מבטלים את עצמיכם. אתם מבינים מזה עובר בתוך רחם האם? זה יצור חי שמתחיל מאפס, מטיפת זרע ובהדרגה הוא מתפתח, מתפתח כך שהוא לגמרי מציית לגוף האם וכך במשך 9 חודשים. יש 7 חודשים, 9 חודשים ו 12 חודשים במקרה הרוחני.

לא חשוב כמה חודשים, אלא העיקר אנחנו צריכים להבין את המערכת הזו בעצמה, שעיבור מתרחש בקבוצה, והקבוצה צריכה להיות בתכונת ההשפעה, בבורא. תארו לעצמיכם שאתם נמצאים יחד עם הקבוצה בתוך הבורא, בתכונת האהבה וההשפעה ואתם צריכים לבטל את עצמיכם לגמרי יחד עם כל הקבוצה ותכונת ההשפעה כלפי הבורא.

זוהי בעצם ההמצאות שלכם בתוך האמא, זו התקופה של העיבור שלכם וכל מה שמתפתח בכם, כל הכוחות, המחשבות, הרצונות, מה שלא יהיה, כל זה צריך להתפתח בכם כדי שתהיו דומים, כולכם יחד מחוברים באמא עילאה שלכם, בתכונת ההשפעה, בתכונת האהבה, בבורא שבו אתם מתפתחים. כך זה קורה.

לכן תארו לעצמיכם לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע כדי להגיע למצב העיבור הרוחני שלנו. זה אפשרי, זה נראה מאוד פנטסטי, קשה ורחוק מאיתנו ובלתי אפשרי אבל זה לא נכון, זה בעצם יכול לקרות מאוד מהר.

בכלל, החודשים האלה, נניח 9 חודשים, אלה לא 9 חודשים גשמיים, הם יכולים לעבור תוך זמן הרבה יותר קצר. אז אנחנו צריכים לחשוב איך לעשות מעצמינו משהו שדומה לעובר, כלומר להתאחד, להתאסף בעשיריות וכל עשירייה חייבת להתאחד בתוך עצמה כך שכל אחד יבטל את עצמו ביחס לחברים וכולם יחד צריכים לבטל את עצמם ביחס לבורא, זה הכול.

תלמיד: האם העשירייה צריכה לעזור לי לבטל את עצמי, אין לי כוחות לבטל את עצמי אלא היא צריכה איכשהו לעזור לי לבטל את עצמי?

ואיך לעזור לך?

תלמיד: זאת השאלה, איך הם צריכים לעזור לי?

מצד אחד רק בדוגמה, ומצד שני בלחץ עליך. איזה לחץ יכול להיות? שהעשירייה מראה לך שאתה צריך, חייב לבטל את עצמך בפניהם, זה מצד אחד, ומצד שני אתה צריך לעזור בכל דבר לחברים. כל התנאים האלה שרב"ש כותב עליהם על העבודה בעשירייה, אם אתה מקיים אותם אז אתה הופך להיות עובר בתוך העשירייה והעשירייה שסביבך הופכת להיות גוף האם.

כשכולכם, אחד כלפי השני תסיימו את העבודה הזאת, כאשר אתם מבטלים את עצמיכם כלפי כולם, אז יוצא שעשרה רצונות אגואיסטים מבוטלים באופן הדדי, אתם הופכים להיות עובר רוחני, עובר שלם, עובר ברור ואין כבר תנועה אחורה, אתם כבר מתחילים את ההתפתחות התוך רחמית שלכם, ההתפתחות שלכם כבר תהיה בתוך הבורא, בתוך תכונת ההשפעה, בתוך תכונת האהבה.

אתם תתחילו להרגיש את העולם העליון, כפי שכתוב שהעובר בתוך האם רואה מסוף העולם ועד סופו כי הוא מבטל את עצמו לגמרי ולכן הוא רואה את הכול. אחר כך, לאחר הלידה הוא לא רואה אבל בתוך רחם האם הוא כן רואה כי זו התקופה שבה הוא מבטל את עצמו. והלאה, זה מתרחש כבר במשך כל ימי ההתפתחות מה שנקרא ימים, כלומר שינויים תמידיים, קבועים שהאור מאיר יותר ויותר וביטול יותר ויותר של עצמו בתוך האור, זו ההתפתחות. כלומר מצד אחד הוא מתפתח באופן אגואיסטי, נוצרת בו מסה יותר ויותר אגואיסטית אבל מצד שני הוא יותר ויותר מבטל את עצמו ומבטל את המסה הגדלה בו וכך הוא מתפתח.

שאלה: אנחנו יושבים כאן בעשיריות ומתכוונים לעיבור. אנחנו לוקחים את הקורס לעיבור, ואני עכשיו מרגיש את החסרונות של החברים שלי, היינו עכשיו בסדנה והרגשתי את החברים האלה, מה זאת אומרת הביטול ההכרחי, שאני לא חושב על שום דבר פרטי רק עליהם או שעוד משהו צריך להיות כאן?

הרי אתם הגעתם לכאן בשביל לעשות איזושהי עבודה רוחנית, אחרת חבל על כל המאמצים האלה ועל הזמן שלכם, לכן אני ממליץ כל מה שאנחנו מדברים עכשיו על העיבור, פשוט לקבל את זה ולממש כל הזמן, כל הזמן לחשוב על זה, ולא צריך יותר כלום, כל הזמן לתאר את עצמך שאתה נמצא במצב הזה, לחשוב על זה, מה אני צריך לעשות כדי להיות במצב הזה של העיבור, כדי לתמוך בו, כדי לפתח אותו כדי לא ליפול ממנו.

זאת צריכה להיות הדאגה של כל אחד, ואז אתם תראו שאתם כולכם מתחילים לחשוב, כי הרי כל המחשבות מתערבבות כאן אצלכם, ואתם תתחילו לראות איך אתם נמצאים כולכם באותו הזרם, והזרם הזה כבר יחזיק אתכם ויפתח אתכם.

תלמיד: כולנו דואגים עכשיו, אני בטוח שכל אחד מהחברים דואג עכשיו לזה, למצוא את העיבור בתוך הקשר שם בינינו אבל איפה החיפוש הזה? אנחנו הרי מנסים למצוא את המצב הזה של העיבור בחסרונות של החברים, בקשר בין החסרונות החברים, מה זאת אומרת לחשוב בצורה נכונה על המצב הזה של העיבור?

לחשוב נכון על המצב הזה של העיבור זה לחשוב איך אני מבטל את עצמי, אני לא מעביר שום ביקורת על החברים, אני סובר שהם כולם שלמים לגמרי, אם אני רואה איזשהו פגם בהם אז אני משייך את הפגם הזה אלי, לתכונות שלי, לכן אני רואה את הפגם הזה בהם ואני לא זקוק לשום דבר אחר, רק לבטל את עצמי ביחס אליהם, ביטול קבוע שלי כלפיהם, רצוי שהוא יהיה גם במעשה וגם במחשבה וגם ברגש, ואז אני תוך זמן קצר ארגיש שאני באמת משיג את המצב הזה.

תלמיד: מה מרגיש אדם שהוא באמת, באופן רציני רוצה להגיע למטרה?

הוא מרגיש שהעבודה העיקרית שלו זה ביטול קבוע כלפי הקבוצה וכלפי הבורא, שום דבר אחר, האגו ורק הוא מהווה את העזר שלנו, ההפוך, כלומר שניתן לנו בכוונה כדי שאנחנו נבטל אותו וכך נהיה דומים לבורא, רק על זה צריך לחשוב, סביב זה יש כל מיני מגוון רחב של מחשבות וכוונות, אבל זה הדבר העיקרי.

שאלה: אפשר איכשהו להבין את המונח לבטל את עצמך בפני אנשים, הנה, יושבים כאן חברים ואני יכול להשתדל.

תנסה בכל הכוח, תשרת אותם, תעשה כל מה שהם רוצים, תחייך, תעשה כל מה שאפשר, תשתדל.

תלמיד: כן אבל ביחס לבורא, מה זאת אומרת לבטל את עצמי ביחס לבורא?

בשום צורה, רק כאשר אתה מבטל את עצמך בפני החברים אתה תתחיל להרגיש כוח אינטגרלי מיוחד, שהם ביחד מהווים, ולכוח הזה אתה תקרא לו בורא.

תלמיד: אני צריך לחבר את הביטול כלפי החברים וביטול כלפי הבורא ביחד?

אתה לא צריך לפנטז על זה עכשיו, החברים נמצאים לפניך, ואתה יכול לעסוק בביטול כלפיהם וביחס לבורא עדיין אין עבודה, העבודה כלפי הבורא תהיה כאשר החברים יתחברו בתוך ההרגשה שלך למשהו אחד שלם.

שאלה: אתה אמרת שצריך להתאסף עם העשירייה, מה זאת אומרת? כי מורגש איזשהו פיזור וחוסר אונים, לא ברור לאן להתקדם.

אתה יושב כאן, הנה עשירייה לפניך, אתם תצא ותאכל ארוחת ערב, גם שם עשירייה, לא חשוב עשירייה, יכול להיות חמישייה או שישייה או שביעייה, העיקר שזו קבוצת אנשים שביחס אליה אתה משתוקק לבטל את עצמך, אתה לא צריך להכיר אותם במיוחד, גם להם יש כוונות כאלה ותנועות כאלה, ותוכניות כמו שלך, לכן תשתדל פשוט לעשות את זה, זו העשירייה.

לאחר מכן אתה תתחיל להרגיש, שתנועות כאלה כלפי החיבור נמצאות לא רק בך אלא גם בכולם, ואתה תתחיל כבר לאחד את הכוונות שלך והמחשבות והתשוקות, זה יתחיל להתחבר בתוכך, להתאסף בתוכך, אתה תתחיל לחלק אותם, לקטלג אותם לכוונה, למעשה, לחיבור, להשפעה, זה כבר ימשיך ויתפתח כמו יחסים בין בני אדם, כך גם לך יהיו כאלה קשרים ולא משנה שכל פעם העשירייה תהיה אחרת, זה טוב, כך אתה תעשה, במהלך כל הימים האלה שאתה תהיה כאן, נגיד עשרה ימים, אתה תוכל להשיג הרבה מאוד, אם ברצינות תעבוד על עצמך.

שאלה: איך אני יכול להגיע לביטול, האם אני צריך כוחות מיוחדים כדי להגיע לביטול, האם אני צריך לשאול משהו או שאני צריך לעשות משהו כדי להגיע לביטול, אני צריך איזשהו כוח שאני אהיה מסוגל להתבטל?

אני לא זקוק לשום תנאים חוץ מרצון, כל אדם שמרגיש בתוכו לחץ פנימי כזה הוא יכול להשיג את זה, והוא לא זקוק יותר לכלום רק את אותן התכונות שיש בו, הקבוצה לפניו, והלאה אנחנו כבר נדבר איך אנחנו יכולים לבקש מהבורא, כדי שייווצרו בנו כוחות כאלה של השפעה וביטול עצמי, ביטול עצמי זה נקרא צמצום כמו שאנחנו מכנים אותו, זה הכול יהיה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע לערבות לפני העיבור או שזה כבר אחר כך?

הערבות זה תנאי הכרחי לעיבור אבל באותם התנאים שאנחנו נמצאים בהם, בכל רגע אנחנו נמצאים בתנאים שונים ובתנאים השונים הללו אנחנו צריכים לעבוד כדי לבטל את עצמנו, כל אחד ביחס לעצמו ולקשור את עצמו עם האחרים בעזרה הדדית, והמצב הזה הוא נקרא ערבות, כלומר תמיכה הדדית, ערבות הדדית, ערבות.

שאלה: מהו הכוח הזה שיחזיק אותנו והחיבור לא יהיה חלש, אלא יהיה חיבור חזק בינינו?

הבורא, כוח הבורא, אין שום דבר אחר, בעולם יש סך הכול שני כוחות, כוח החיובי שהוא כוח הבורא, הנותן, הממלא וכוח השלילי, הנברא, המקבל, הדורש, רק שני הכוחות הללו, לכן בין שני הכוחות הללו אנחנו צריכים להימצא, כלומר אני צריך להבדיל את עצמי מהכוח השלילי המקבל, להציב את עצמי כנגד הכוח החיובי, הנותן, ולבנות מתוכי מכשיר, מערכת שהיא תהיה כלולה מכוח השלילי שזה הרצון לקבל, וגם מהכוח החיובי שזו הכוונה להשפיע.

את הכוח השלילי, לקבל, אני לוקח מהטבע שלי אבל אני עושה עליו צמצום, אני מתייחס אליו כמשהו לגמרי זר, לוקח ממנו נגיד עשרה גרם של רצון לקבל, ולוקח מהבורא עשרה גרם של כוונה להשפיע, מחבר אותם יחד ויוצא לי מרכיב רוחני, רכיב רוחני של קבלה בעל מנת להשפיע, וזהו העובר שלנו וכך אנחנו נתפתח.

שאלה: מעשה אנחנו רואים אבל כוונה אנחנו לא רואים, העבודה של הש"ץ זה עבודה בכוונות, כוונה אנחנו לא רואים לכן אנחנו מוסיפים מעשים, נגיד בונים איזושהי תפילה, כותבים משהו ולתפילה הזו מוסיפים עוד מעשים, בואו למשל נקרא את התפילה הזאת, האם כדאי לפחות לדבר על הכוונה?

כעקרון אני לא יודע, אני אגיד לך, כל העבודה היא בכך שללמוד את כתבי המקור שלנו, מה שנכתב על ידי בעל הסולם ורב"ש ולממש אותו בתוך הקבוצה, אין שום דבר אחר, אתה כאילו מחפש מה עוד לעשות, אבל שם יש עוד כל כך הרבה לעשות, לכן אני לא מבין מאין באה הרגשה שאתה לא מבין כאילו איך לעבוד.

תלמיד: לא, אנחנו מבינים איך לעבוד אבל אנחנו רוצים להוסיף.

מה להוסיף?

תלמיד: לפחות לדון מהי הכוונה שלנו כי המעשים שלנו רואים אותם, למשל אנחנו עושים משהו שרואים את זה, אבל כוונה אנחנו לא רואים לכן אנחנו אפילו לא מדברים בעשירייה על הכוונה.

חכמת הקבלה לכן נקראת חכמת הנסתר כי היא מדברת על הכוונה, כי מעשה זה לא נורא כי תמיד רואים את המעשה ותמיד ברור לאדם, וכוונה היא לא ידועה אפילו לאדם עצמו, הוא לא יודע איזה כוונה יש לו, לכן חכמת הקבלה היא נקראת חכמת הנסתר

תלמיד: בעשירייה יש גבאי וש"ץ, גבאי ברור, הוא מכין את החומר, הוא מכין את הכול וש"ץ לא רואים מה הוא עושה, כל אחד כל שבוע יכול להיות ש"ץ, אנחנו מתחלפים כל שבוע בעשירייה ואני לא יודע איך ש"ץ עובד.

תאר לעצמך איך אתה אוסף מכל החברים שלך את הרצון, את ההשתוקקות, את הכוונה, את הדחף הפנימי, את כל הדחפים הפנימיים האלה, אתה אוסף יחד ואתה פונה לבורא, זו העבודה של הש"ץ.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לדבר על זה, איך ש"ץ עובד, אנחנו צריכים לדון בזה שהבא שיהיה ש"ץ, בתפקיד הזה, האם אנחנו צריכים לדעת איך הוא עובד, האם צריכים לדון בזה?

אפשר לדבר על זה, כן אבל כעיקרון אתם צריכים פשוט לתאר לעצמכם באופן אישי, לחפש את הדרכים האלה, את האפשרויות האלה, את המעשים האלה, כי כל החיפוש הזה זו ההגדרה של המצב הרוחני העתידי שלך, בכוונה נותנים לך בלבולים כאלה ואי הבנה, ואתה מתוך כל זה צריך לאסוף את המצב שכבר ייקרא קבוצה, ש"ץ וגבאי.

שאלה: אם כולנו, שהתאספנו כאן באיזו רמה ודרגה, מרגישים את המערכת הזאת, אני והחברים וכוח הבורא, וזו העבודה שלנו המשותפת, והאדפטור הממשי שאפשר להיתפס בו זה אתה רב, האם אנחנו יכולים לגלות או לומר משהו על התפקיד שלך כדי שנוכל להשתמש בך, בכוח שאנחנו מקבלים ממך, בצורה יותר אפקטיבית ומועילה?

אני אפילו לא יודע איך לדבר איתכם על זה, כי העבודה שלי היא לעצב אתכם, לאסוף, לארוז אתכם, אני מרגיש איך אתם צריכים להתאסף ולהשלים אחד את השני כדי שיהיה מבנה מסוים, אבל המבנה הזה הוא כמו חיבור קוביות ולבנים אבל אין ביניהם עדיין דבק, מלט, בטון או משהו שידביק אותם. לעזור לאסוף את המבנה הזה, אני עושה את זה איתכם, אבל את הדבק אתם צריכים לבקש מהבורא בעצמכם. ככה זה עובד.

שאלה: יש לנו עשירייה נהדרת אבל אנחנו עכשיו מפוצלים, האם אני צריך להתמקד בחברים שנמצאים עכשיו כאן או על העשירייה שלנו?

זה לא משנה, אתה לא צריך להישאר בעשירייה שלך, להיפך, תשתדל להתחבר עם אנשים שאתה לו מכיר, בכל מקרה אתה נמצא בעשירייה כלשהי מה שנקרא, נגיד חמישייה, שביעייה, שמינייה, זה נקרא עשירייה, לא חשוב, הם כולם כמוך מכירים את התנאים, מכירים את המטרה, יש להם את אותה הבנה שיש לך שצריך לבטל את עצמם, וצריך להיות מקושרים כאחד עם השני בהסכמה, בערבות. אין שום משמעות להיות בקשר עם אנשים שאתה מכיר לפי העולם הזה באופן פיזי, באופן חיצוני, או שאתה קצת מכיר אותם באופן פסיכולוגי, אתה צריך להשתדל להיכנס למגע רוחני כזה עם אנשים זרים לגמרי, נניח אני יושב בקצה השולחן, נמצאים שם חמישה, שישה אנשים, אנחנו עכשיו נעסוק בשאלות כלשהן, בסדנה, אז בשבילי זו העשירייה, עכשיו אני אתחבר איתם ואוכל להשיג את הבורא, וברגע הבא, נניח בשיעור הבא או בעשירייה אחרת ואז בעשירייה השלישית והרביעית וכך אני כל פעם אחפש כל מיני צורות להתחבר אל הבורא.

ההיפך, זה ממש טוב אם תפעלו בצורה כזו. לא צריך להחזיק בקבוצות שאיתן הגעתם, לא כדאי. להיפך, זה יחזיק אתכם לתפוס בכל מצב שדרכו אתם תגיעו לבורא.

שאלה: המטרה שלי לשרת את העשירייה ולבנות תנאים עד כמה שאני יכול כדי שתשעת החברים יתחברו.

בעצם אתה לא משרת אותם, אתה משרת את עצמך, רק שהאגו אומר לך שזה אתה וזה הם, אבל בעצם הם זה אתה הרוחני.

תלמיד: ואני מבין שכל המעשים שלי נובעים משכל וחשבון ולא מהלב. השאלה היא, איך ללמוד לבקש מהעשירייה כדי לקחת מהם כוחות וללכת עוד יותר רחוק? אני מבין שאני לא הולך עד הסוף. אני יכול יותר ואני לא עושה.

העניין הוא, קודם כל לבקש זה טוב מצד אחד, אבל מצד שני, אתה צריך להבין שבהדרגה, מתוך המאמצים שלך יבואו אליך רגש ושכל ומחשבות וקשרים למיניהם איתם ואתה תתחיל להבין איך להתקשר אליהם. אתה תתחיל להיות אמן של המקצוע שלך. כמו שאתה מתחיל לעבוד עם איזה חומר או מבנה שאתה לא מכיר, עם איזו מכונה שאתה לא מכיר, אתה לא מבין ובהדרגה אתה מתחיל להרגיש עם מה אתה עובד, מה זה הדבר הזה.

ולכן בינתיים אין לנו הרגשה מה זו עשירייה. וכשאני מתחיל לעבוד עם קבוצה ראשונה ושנייה ושלישית ובהדרגה אני מתחיל להיכנס ולהשתדל להתחבר איתם, אז בתוכי מתחילים להיווצר כל מיני מבנים של האובייקט הזה בתוכי. ובצורה כזו אני אתחיל להבין מהו הכלי הרוחני. זה לא מה שאנחנו מציירים שם, כל מיני שרטוטים של כל מיני ספלים למיניהם, אלא אני ארגיש את זה בתוכי. ותהיה לי היכולת לתפוס את זה בשכל. ואפילו העשירייה שלי כל הזמן משתנה ואני מרגיש איך היא משתנה ואני יכול להתחבר אליה ואפילו יכול להיות עם עשיריות אחרות.

בקיצור אל תדאג, כל הזמן תשתדל להיות בעשיריות שונות. העיקר להתחיל להתחבר. הרי לא משנה לך, בכל מקרה כולנו מהווים עשירייה אחת גדולה, כל האנושות. לכן אין כאן שום בעיה להיות במצבים שונים.

שאלה: אני באתי עכשיו, ישבתי סביב שולחן, עשירייה, ואני אוהב את כולם. ובבית כדי להגיע לזה עם העשירייה שלי אני צריך לבזבז שעה וחצי של שיעור. והחברים אומרים אנחנו רוצים לחזור לעשיריית האם, ואני עכשיו כאן מקבל תענוג ובכלל לא נזכר בעשיריית האם שלי.

אתה לא צריך להיזכר בשום דבר. אני מדבר על זה כבר שעה. זה לגמרי לא חשוב. למה אתה לא שומע אותי? איפה שאתה יושב וסביבך יש אנשים שמשתוקקים לאותה המטרה, זו העשירייה שלך.

תלמיד: אם כך, יש לי שאלה, אני כאן בלי מאמצים ושם אני במאמץ.

אני לא מכיר את המאמצים שלך וזה לא מעניין אותי, וגם אותך זה לא צריך לעניין. אתה רוצה להתקדם? תעשה מה שנאמר כאן עכשיו. אחרת אתה סוחב איתך את הטעויות מאיפה שבאת. לא צריך. רק מה שיש לפניך כאן תתחבר באופן מוחלט עם עשירייה ראשונה, שנייה ושלישית, לא משנה עם מי ואיך. העיקר תשתדל להיאחז אחרת אתה מתחיל לדחוף את הפילוסופיה שלך. אני צריך שם לשבת חצי שעה כדי להתחבר? עם מי אתה מתחבר שם במהלך השיעור? הכול פנטזיה שלך. כאן עכשיו תעבוד.

שאלה: רציתי לשאול, לחדד, אנחנו יושבים כאן בסדנה ועובדים עם עשירייה, השולחן שלנו והשולחן שליד, בעשירייה מקרית כזאת, וכשאנחנו שומעים אותך או שואלים שאלות איך אני עובד עם העשירייה הזאת?

השאלות הן הרי על מבנה העשירייה, על איך אנחנו צריכים להתחבר, מהו מצב הערבות, וכן הלאה. הכול סובב סביב החיבורים בינינו, לכן הנושא הוא אותו נושא. בכלל חכמת הקבלה היא מאוד פשוטה. לממש אותה קשה אבל המחשבה שלה היא מאוד פשוטה.

היה רצון אחד, הבורא שבר אותו למיליארדי חלקים והחלקים האלה, שהם מפורדים על ידי האגו ביניהם, צריכים למרות האגו להתחבר שוב לאותה המערכת שבה הם היו. והאגו, האגו שביניהם צריך לא להפריע להם אלא להפך, לעזור להם להתחבר. ואז החיבור ביניהם ביחס לעבר יהיה פי שש מאות עשרים, כמו שכתוב פי תר"ך פעמים יותר חזק מאשר קודם. ואז הרצונות האלה לא ירגישו את אותו מצב שבו הם היו מלכתחילה לפני השבירה, שבו הם הרגישו סך הכול את עצמם כקיימים במקצת, אלא הם ירגישו את עצמם בדרגה של הבורא. זוהי התנועה והשבירה והתיקון. לכן כל דבר שקורה, קורה לפי שיטת ההתקרבות והחיבור של החלקים השבורים, כלומר החלקים שלנו בינינו.

שאלה: בימים האלה אתה נותן לנו את התנאים בנוגע למה שאנחנו צריכים לעשות, איך להתבטל, ומצד שני אתה אומר הרבה פעמים שאנחנו לא יכולים לחכות לכנס הערבה אלא אנחנו צריכים להתחבר ממש עכשיו. אז מה זאת אומרת להתחבר עכשיו? להעלות מ״ן?

עכשיו אם יש לכם זמן פנוי, אתם צריכים לקחת כל חומר מהמאמרים של הרב"ש או מבעל הסולם ולקרוא אותם יחד ולדון עליהם יחד, וכך אתם תתקרבו ביניכם לפי המאמרים הללו.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות בכנס כדי לגלות את הבורא?

מה שאנחנו עושים עכשיו. שום דבר אחר. כשאנחנו מתחברים יחד בינינו, אם אנחנו מגיעים למדרגה הראשונה של החיבור אז נוצר בנו אור בדרגת נפש, הדרגה הראשונה של האור, הדרגה הקטנה ביותר מחמשת האורות שאנחנו צריכים להשיג. לאחר מכן אנחנו ממשיכים לעבוד. כאשר אנחנו עוברים את מצב העיבור, אז אנחנו נולדים ברוחניות ואז אנחנו מתחילים להרגיש את המצב הבא של הרוח וזה נקרא המצב הבא של הקיום שנקרא "יניקה", כמו בעולם שלנו וגם בגלל זה בעולם שלנו יש את הפעולות האלה. אנחנו עוברים את השלב הזה, את התקופה הזאת, זה נקרא בדרך כלל, במשמעות הרוחנית, שנתיים יניקה. ולאחר מכן אנחנו מגיעים לדרגת הרוח מה שנקרא "אור הרוח". והלאה אנחנו כבר גדלים לדרגת נשמה, חיה ויחידה דנפש וכן הלאה, אלה אותן מדרגות שאנחנו כבר לומדים בתלמוד עשר הספירות. זה מה שמניע אותנו. כל חכמת הקבלה בנויה על כך שהאדם יקבל הזדמנות לצאת לעולם הרוחני ולהתחיל להשוות את עצמו לבורא.

שאלה: מאוד חשוב לנו להתחבר ולבנות כלי נשי.

נכון.

תלמידה: האמירה שלך בשיעור, שמטרת הכנס במדבר זו התלבשות הרצון הנקבי בכוונה הזכרית וזה נגע בנו מאוד. אנחנו עשינו על זה הרבה סדנאות, היום עשינו מפגש נשים ורצינו לשאול אותך איך עלינו לפתח עוד לפני הכנס את הנושא הזה של התלבשות הרצון הנקבי בכוונה הזכרית.

מה הנשים צריכות לעשות? אולי לעשות סדנאות כל הזמן ולבנות את הכלי ולא לחשוב על עצמינו, לחשוב רק הגברים? מה תמליץ לנו בבקשה?

אני מרגיש את הכאב שלך, כאילו את חסרת אונים ללא הגברים. אבל זה לא נכון, האמת היא זה לא נכון. את צריכה להבין, שאם אתן מתאספות ביניכן ומשתדלות להתעלות מעל הדחיות הנשיות האגואיסטיות, אז יש לכן הזדמנות נפלאה לבנות כלי כזה שאפילו לא יזדקק לכלי הגברי.

כמובן לאחר מכן אנחנו נגלה שישנה השלמה הדדית של החלק הגברי והחלק הנשי, אבל בשלב הראשון אין שום צורך לערבב איכשהו את הניסיונות הנשיים והגבריים להתחבר. כל אחד במעגל שלו, אין צורך.

אם אתן תתחברו ביניכן בצורה רצינית וחזקה, אתן לא תזדקקו לשום גברים. העניין הוא שהבורא נותן מסכים, כוונות, גם לגברים וגם לנשים. היו לנו מקובלות מאוד גדולות, נביאות שהיו יותר מהגברים, לכן אין מה לדאוג לזה.

לאחר מכן אנחנו נשלב את התכונות המיוחדות של הגברים והנשים, אבל זו לא תהיה עבודה כזאת שאנחנו נמצאים יחד אחד ליד השני, גברים ונשים, אלא אנחנו נרגיש זאת כרצון שפורח באוויר, שזה חלק גברי וזה חלק נשי. ואנחנו נרגיש בחלק הגברי את החלק הגברי הנשי ואת החלק הגברי הגברי וגם בחלק הנשי אנחנו נרגיש את החלק הנשי הגברי ואת החלק הנשי הנשי וכך אנחנו נהיה בקשר.

כלומר עלינו עדיין להתפתח ולגלות מי אנחנו ואז אנחנו נראה שאנחנו יכולים לעבוד גם באופן הדדי. אבל עכשיו זו עדיין דרך ארוכה, בטוח לא בכנס הזה עד סופו, זה עוד לפנינו הרבה חודשים עד שאנחנו נספיק, כל אחד מאתנו, להבין, מהי העשירייה, עשיריית נשים ועשיריית גברים. ואז אנחנו נוכל לא רק להיות במגע רוחני פיזי, אלא ממש במגע רוחני, להתחבר בינינו.

שאלה: חברה מהכלי העולמי שלחה מכתב.

אני קוראת באופן קבוע את הטוויטר שלך ואת הבלוג שלך, ולאחרונה כתבת שווירוס קורונה זה פרחים ולפנינו עוד וירוסים יותר רציניים שיגעו בפסיכולוגיה שלנו וממש יהיה משהו עולמי.

למה זה יקרה? האם אנחנו בבני ברוך לא נוכל להשפיע על זה לקו זכות ולעצור את זה? האם יש דברים בעולם שניתן לעצור אותם? הרי אנחנו מתקדמים קדימה ואתה בעצמך, כל הזמן אומר, שבעתיד הקרוב לפחות שעשירייה אחת היא תפרוץ לרוחניות.

אם עשירייה אחת תפרוץ, אז כל שאר העשיריות גם יפרצו, זה אחד. ושניים, אנחנו כמובן נוכל ואני בטוח שנוכל, להעביר את הווירוסים שלפנינו למשהו חיובי. אנחנו בטוח נוכל לעשות את זה, אבל עדיין אנחנו צריכים להבין שהתפתחות האנושות זה התפתחות האגו והיא נמשכת ולפעמים נותנת תוצאות חיוביות, אבל כעיקרון התוצאות החיוביות האלו נגמרו ועכשיו לפנינו אנחנו רואים שיש לנו רק תוצאות שליליות.

וכמה שהן לא יהיו נפלאות איפשהו בטכניקה וכן הלאה, אבל אנחנו כבר לא מצפים לדברים טובים מכל הקדמה הזאת, האנושות כבר סיימה את הדרך הזאת. לכן עכשיו המילה שצריכה להיאמר היא שלנו, לכן בעל הסולם כותב שאנחנו נמצאים בדור האחרון, כלומר במצב שהאגו מגיע לצורה שחייבים לתקן אותו ובזה אנחנו עוסקים.

ולגבי הווירוסים, אני לא חושב שנוכל לעצור את הכול, כי האנושות זקוקה למקל כדי לדחוף אותה מאחורה, כדי להכיר באפסיות הטבע שלנו והמצב שלנו ושצריך לעשות משהו. ושנית צריך להבין שהייסורים עצמם, עד כמה שהם לא יהיו נעימים, הם מזככים את האדם. זאת לא דרך רצויה, אלא כשזה קורה האדם מתחיל לנוע ולחשוב מה לעשות וכן הלאה.

כלומר צריכים להיות ייסורים לא כאלה, אלא ייסורי אהבה, שכבר יש לי תחושה שאני יכול להגיע לקשר עם הבורא אבל עדיין משום מה לא מגיע אליו, וייסורי האהבה האלה הם מאוד מועילים. אנחנו נשתדל שרק אלה הייסורים שיהיו אצלנו.

שאלה: שאלה על העיבור. יש רצון גדול להיכנס לעולם הרוחני כמה שיותר מהר.

בשביל מה?

תלמידה: כדי להשפיע לאחרים.

אז מה מפריע לך עכשיו?

תלמידה: מצד שני אני שומעת שאתה אומר שהאגו גדל לוקח הרבה זמן לעלות לרוחניות, אבל מצד שני עולים למדרגה גבוהה. מצד אחד אני רוצה יותר מהר, מצד שני אני רוצה יותר גבוה. יש לי ניגודיות.

את עדיין רוצה באופן אגואיסטי את הדבר הזה לכן יש לך ניגוד. אם את תרצי באופן אלטרואיסטי אז את תראי שאין לפנייך שום מחסום, את יכולה כבר עכשיו להרגיש את עצמך בעולם הרוחני במידה של ההשפעה.

אני משתדל לא לסובב אתכם ולדבר בדו משמעות, אלא אני מדבר בצורה מאוד ישירה. אולי זה מכה באדם שאני אומר לו בבקשה, אתה רוצה רוחניות? תשפיע. זה נשמע מאוד חד, אבל זה נכון.

שאלה: איך להתכלל בשאלה של החבר ואיך לעבוד עם השאלה של החבר אלייך?

אני נכלל בשאלות של החברים ואני כל שאלה משתדל להרגיש בתוכי כאילו אני שואל אותה לעצמי. אני חייב להרגיש את השאלה בדרגה שלכם, איך אתם שואלים, וחייב להרגיש אותה בדרגה שלי, איך אני הייתי שואל, וההבדל בין הדברים האלה אני צריך לחשב איך אני יכול להבין בדרגה שלכם את השאלה ולענות עליה בדרגה שלכם. וכך אתם צריכים לעשות עם השאלה של כל חבר וחבר. אתם לא מתארים לעצמכם איך אתם תתעשרו כל אחד מכם. כעקרון את השאלות הקשות ביותר שואלים אותנו הילדים, כי הם ככה שואלים באופן נאיבי. והאמת אנחנו לא התרגלנו לשאלות האלה ולכן צריך להשתדל להתחבר לתוך החבר. חוץ מזה שאלות ששואלים אנשים עוזרים לי לייצור איתם קשר, לבוא איתם במגע, אחרת איך אני אוכל להיכנס לתוכם והם לתוכי? בשיעורים אתכם אני רוכש הרבה יותר ממה שכל אחד מכם.

שאלה: למה עשרה חברים הם לא כמו עשר ספירות? איך זה קשור עשרה חברים לעשר ספירות? האם אנחנו יכולים להשתמש במידע הזה שיעזור לנו בבירורים הפנימיים? באיזו צורה? כשאנחנו עושים את העבודה הפנימית בעשירייה יש כל מיני מצבים שאתה כאילו נדחה מהחברים ואתה לא יכול להתקרב אליהם. אנחנו כל הזמן מדברים על העשירייה, ואנחנו לומדים את עשר הספירות, האם יש דרך לחבר ביניהם?

אני לא מבין, הבעיה היא לקשור עשירייה רוחנית לעשירייה גשמית? אז תאר לעצמך שכל אחד מאיתנו מהווה איזה רצון ויש עשר רצונות אגואיסטיים נפרדים שהם מקושרים ביניהם ונותנים את האפשרות לבנות כוונה אלטרואיסטית שלמה. איך עוד לומר את זה? אנחנו לומדים את ד' בחינות דאור ישר, 0, 1, 2, 3, ו-4, למעשה זה 5 שלבים אבל אנחנו סופרים 4, כי מצב ה-0 לא נחשב, כי הוא המקור. וחמשת החלקים האלה של האור הם הופכים להיות לעשר ספירות, כי חלק אחד הוא קיים משישה חלקים, שזה שליש אמצעי דתפארת. לכן הדרך מהאור אל הרצון הוא עובר בדיוק לפי החלקים הללו. לכן לא יכול להיות יותר או פחות מעשרה. יש מספר מאמרים אצל הרב"ש, מספר מאמרים אצל בעל הסולם, יש הרבה הסברים של בעל הסולם בנושא הזה, לא יכול להיות פחות מעשירייה, יותר מעשירייה.

כלומר מהאור אל הרצון שהוא בורא את האור צריכים לעבור עשר מדרגות. כשהמדרגה העליונה זה האור והמדרגה התחתונה זה הרצון והמדרגות שבאמצע זה האור שבהדרגה בהדרגה מוליד את הרצון. ולאחר מכן יש פעולה הפוכה, שהרצון מתחיל בהדרגה מתוך עצמו להיות דומה לאור ואז יוצא שיש עשר ספירות דאור ישר, כשהאור בונה את הרצון, ויש עשר ספירות של אור חוזר, שזה הפוך, שהמלכות רוצה להידמות לאור מהמלכות עד הכתר.

תלמיד: אז אנחנו מחליפים עשיריות, ואנחנו גם מחליפים את זה עכשיו, האם יש איזה דמיון בין כל עשירייה שהיא מחוברת? האם יש דמיון בין העשיריות האלה שאנחנו מחליפים ורואים אותו?

מה זה משנה לי? אני נמצא בגוף אחד. אתם גם צריכים לקרוא על זה אם לא קראתם עדיין, שלמעשה כל האנושות מהווה עשירייה אחת, ואם אתה נכנס לחלקים השונים שלה זה בעצם לא חשוב, כי אלה דברים של גוף אחד ואנחנו בעצם צריכים לקיים את התנאי של "ואהבת לרעך כמוך". כלומר אנחנו צריכים להגיע להסכמה מלאה אחד עם השני. לכן מה אכפת לי עם מי לשבת, עם אלה, או עם אלה, להיפך, אני לומד מאנשים כל מיני גישות וצורות, ולהיפך, זה נותן לי ניסיון מאוד גדול. כלומר בעשירייה אחת אני יושב כל השנה וכאן תוך שבוע אני יכול לעבור את כל המצבים הללו. תחשבו על האפשרות הזאת. ולכן אין צורך להשתוקק לאותם אנשים, הנה מצא חן בעיניי איזה בלונדיני, והחבר ההוא הוא מדבר יפה וכן הלאה, לא משנה, העיקר שתהייה שפה משותפת.

שאלה: אז מה עוצר בעדנו, האם זה מחסום פסיכולוגי?

מה עוצר אותנו להיות בעשירייה זרה?

תלמיד: לא, מהחיבור בינינו.

יש לכם בעיה עם החיבור גם בעשיריית האם שלכם. הקשר עם העשירייה זו בעיה קבועה ודווקא כאן שאתה נמצא בעשירייה אקראית בכל פעם אתה יכול, לבטא את עצמך. אני איתם עכשיו ולאחר מכך אף פעם לא, אז תשפיע עליהם, תגלה את עצמך, תשתדל להתקרב באופן מכסימלי. אתה לא צריך לעשות איתם שום הסכמים מיוחדים או תנאים מיוחדים או איזה חוזים, אלא אין חוזה ואין כלום, פשוט ככה, התחלת והתחברת ולאחר מכן אתה הולך. ואז אתה לומד שאתה מתחבר לאיזו עשירייה אקראית, ואתה אחרי זה גם תראה בעשירייה שלך בבית, שהמצבים האלה עוברים כל יום ולכן העשירייה היא כל הזמן אחרת. גם כל רגע יכולה להיות אחרת. בקיצור, תעבדו.

שאלה: איך אנחנו מצד אחד רואים את עצמנו בעשירייה כפזורה של אגואיסטים שצריכים להתחבר ביניהם וגם לראות את עצמי כמלכות, שאנחנו נקבל את הרצונות האלטרואיסטים של תשעת הראשונים?

איך אני יכול לפעול שאני מקבל הכול מהם ונותן הכול להם? על זה כותב הרב"ש במאמרים על הקבוצה. צריך פשוט לקרוא אותם מחדש וזה יהיה ברור. לכן מה ההבדל? אם אני נמצא עם החבר שלי, נגיד אני נמצא בשבילו והוא נמצא בשבילי וכך אנחנו מוסרים אחד לשני את הרגשות שלנו וזה שאנחנו נמצאים אחד ליד השני מה זה מפריע לנו לאסוף את הרגשות, כי גם ההשפעה שלי וגם הקבלה שלי זו תכונת ההשפעה שאני נותן וזה הכול שווה ערך להשפעה. אותו דבר אצלו, גם כשהוא מקבל ממני ונותן לו זה הכול קורה למען ההשפעה אליו. לכן אין בעיה בין נתינה ואין בעיה במעשה, אלא הכוונה היא כוונה זהה.

שאלה: אם להסתכל על השאלה הזאת בצד ההפוך. אנחנו מרגישים בצורה טובה מאוד את הניצוץ שיש לכל אחד ואת המצב הכללי, אז מה חסר למצב שלנו כדי להרגיש את כל זה, שזה אור חוזר והאור הישר שמתלבש בו?

האור הישר והאור החוזר אלה סך הכול יחסים בינינו, ברגע שיהיו לנו כאלה יחסים, אני לחבר והוא לי חזרה וכך עם כולם בעשירייה, אז מיד יהיה לנו מצב שאנחנו נתחיל להרגיש מתוכנו אל הבורא ומהבורא אלינו. וככה אנחנו יוצאים לדרגה אחרת לגמרי של הבריאה, אנחנו מתחילים להבין מה קורה כאן בעולם הזה ובעולם העליון. והעולם הזה הופך להיות עולם עליון ואנחנו מתחילים להרגיש איך הכול זורם בו בצורה אחרת. אבל זה משהו שצריך להצליח לכם, כי אני רואה שאצלי זה כל כך קל, אני מספר את זה לכם ולפיכך אני מרגיש שאתם כבר מוכנים. לכן אל תדאגו אלא תפעלו, יש עוד זמן, היום, מחר ואחר כך עוד ועוד, במדבר, ואחר כך עוד יומיים וכן הלאה.

שאלה: אם אנחנו הופכים להיות כולנו כאחד, כרצון אחד, אז איך אני ארגיש את האנשים מבחוץ, האם הם ידחו או האם ימשכו אלינו?

אני חושב שלא זה ולא זה כעיקרון. למה יש לי ספק? כי אנחנו נמצאים לא במצב הרגיל, כי כל מה שאנחנו עושים זה חדש. המקובלים אף פעם לא פעלו בצורה כזו, כי הם התפתחו אפשר לומר באופן אישי. והיום שאנחנו יוצאים לדרגה, כמו שכותב בעל הסולם, של הדורות האחרונים, שאנחנו צריכים לבנות את העשיריות האלה ולבנות קבוצה גדולה ולהתחיל הפצה לכל האנושות וכן הלאה. לכן אני לא יכול לומר במדויק לפעמים על שאלה שנשאלה. נגיד עכשיו, איזו שאלה הייתה?

תלמיד: איזו תגובה תהייה כלפי החיבור בינינו באנשים שסובבים אותנו?

אני לא יכול לומר. קבלה זו חכמה ממש פרקטית ומה שאנחנו עושים כאן זה מה שאנחנו רואים, כמו שכתוב "אין לדיין מה שעיניו רואות". כלומר השופט רואה רק את מה שעיניו רואות. לכן אני אומר לכם את זה ככה שאתם תבינו שזו חכמת מעשית. אנחנו בפעם הבאה כבר נוכל להבין שככה זה יכול להיות. ואני לא יודע איך יתקדמו כל האירועים הבאים בעולם, יש לי מחשבות על זה ואני לפעמים מדבר על זה וחושב על זה, אבל אני משתדל לא לקפוץ עם הנבואות שלי, כי זה בעצם לא ידוע.

אנחנו צריכים לפעול לפי אותו העיקרון של התקרבות בינינו והתקרבות לבורא והתוצאה בכל שלב יכולה להיות גם אחרת וזה טבעי. והוא תמיד יהיה לקראת הכיוון הטוב אפילו שנרגיש אותו כלא רצוי.

שאלה: עד כמה צורות קיצוניות של חיבור אנחנו צריכים להיות מוכנים אליהן? כי יש עכשיו סרט תיעודי שעושים סדנאות בתוך הכלא ושם מתגלות כל מיני צורות, רצונות ילדות, והם אפילו מחזיקים ידיים והוא כאילו יוצא ומשתחרר. האם במקרה שלנו יתגלו דברים דומים או שהאור יעשה את זה אחרת?

אנחנו לא עוסקים בפסיכולוגיה אלא בחכמת הקבלה. אנחנו עוברים מצבים הרבה יותר רציניים אבל כל הזמן גדל בנו הכלי. התחושה שלנו הופכת יותר ויותר חזקה. אנחנו יכולים לעשות ככה כאילו אין לנו כל מיני דברים קיצוניים כמו שיש בפסיכולוגיות או בתי כלא וכן הלאה כמו שאתה אומר, אלא להפך, אדם שמתקדם בחכמת הקבלה הוא יהיה בצורה חיצונית הרבה יותר מאופק.

ולא שהוא כאילו גורם לעצמו איפוק ומחזיק את עצמו בכוח אלא יש לו עומק הרבה יותר גדול תחת המסך שלו. לכן הוא באופן רגוע יכול לעבור מצבים כאלה שאדם בעולם שלנו לא יכול לסבול, הוא פשוט ישתגע, העצבים והשכל לא יחזיקו, אבל בחכמת הקבלה כן, דווקא בגלל זה שאנחנו כל הזמן מפתחים את הכלי שלנו.

שאלה: איך להתייחס לכל החברים? איך לחבר אותם לכוונה שלנו? החברים שנשארו שם הם ישתתפו בכנס מראה ולאותם החברים שהגיעו לכאן, איך לחבר את הכוונות שלנו כדי לכבות את העצב עבור החברים שלא הצליחו להגיע?

אתם כמובן יכולים להתקשר ולדבר עם החברים שהשארתם אותם בבית אבל כעקרון אתם צריכים להתכלל עם מה שיש כאן. וכאשר אתה תרכוש יותר כלים לחיבור עם החברים החדשים המקומיים שכאן, כל פעם. אז כשאתם תחזרו הביתה יהיה לכם מצב אחר לגמרי ואתם תוכלו לחלוק אותו עם החברים שלכם.

והם מצידם, אם הם יעקבו אחרינו כל הזמן הזה, הם גם יתכללו במצב וגם ישתנו. לכן לא צריך להתקשר אליהם במיוחד אלא פשוט שיסתכלו עלינו ויעשו מה שאנחנו עושים. אל תסיחו את דעתכם לזה.

שאלה: בשיעור הזה אנחנו דיברנו על העיבור, אז השאלה היא, איך אנחנו מחזיקים במצב העיבור הזה בינינו ולא נפספס את זה ונבנה את זה ביחד שלא תהיה הפלה?

המטרה העיקרית שלנו זה להגיע ממצב העיבור שאנחנו מתחברים יחד כולנו למשל בעשירייה, חמישייה, שישייה, שביעייה, תשיעייה, שמינייה, לא חשוב, העיקר שיהיו לא יותר מעשרה, פחות יכולים להיות, והמטרה העיקרית שלנו זה להגיע למצב שאנחנו מתחברים יחד. זה נקרא עיבור.

וברגע שזה קורה לנו אז אנחנו עוברים את ג' ימי קליטת הזרע. הזרע שחודר לרחם, בתוך הרחם הוא צריך להדבק לקיר וזה בדיוק כמו המצב שבעולם שלנו שזה שלושה ימים של הדבקת העובר כלפי אימא שלו. זה המצב שאנחנו צריכים לעבור אותו ולהיות מחוברים אל הבורא כמו קבוצה בשני הקווים האלה ואנחנו חייבים להשיג את זה.

שאלה: יש תחושה כזו שאי אפשר לתפוס את האור הזה שמגיע לתוך הכלי ואיך לעבוד עם זה? איך להחזיק את זה?

לא. אף אחד מאיתנו לא יכול לעשות כלום. באף אחד מאיתנו אין אפשרות לקבל את האור. זה רק אם אנחנו נתאסף יחד כל אחד מאיתנו. אף אחד מאיתנו הוא לא כלי. אין לנו כלי אלא את הכלי אנחנו יוצרים אותו שאנחנו מחברים את התכונות הקבלה ותכונות ההשפעה. ואז בתפר הזה בין תכונות הקבלה והשפעה אנחנו יוצרים את הרשת וברשת הזאת אנחנו תופסים, קולטים את הבורא.

שאלה: איך לקבל מהעשירייה ומה אנחנו מקבלים מהעשירייה?

אנחנו מקבלים מהעשירייה כל אחד מאיתנו את תשע הספירות הראשונות, את תכונת ההשפעה, ואנחנו מבטלים את עצמנו ביחס לעשירייה אנחנו כמלכות. וכך כל אחד מאיתנו.

שאלה: האם תפילה וכוונה יכולה לשנות את המצב של הטבע?

בטח שאפשר. זה מה שאנחנו רוצים לעשות.

שאלה: האם ניתן לדבר על כך שהחברות בעשירייה זה אח"פ של המדרגה העליונה?

לא. עשירייה זה לא אח"פ של המדרגה העליונה. עשירייה זה הפרצוף שלי. ואם אנחנו נרצה אחר כך להתחבר לעשיריות אחרות אז יהיה האח"פ וגלגלתא עיניים ומצבים נוספים.

שאלה: אם כל כך חשוב להתכלל בשאלות של החברים, האם כדאי לנו לעשות סדנה שכל אחד ישאל איזו שאלה ושאני אוכל להתכלל בשאלה הזאת? ואיך אני עובדת בצורה מדויקת? אולי אני לא מבינה איך לענות לחבר אבל אז אני מעלה מ"ן כלפי הבורא שהוא יענה על השאלה של החבר.

אנחנו יכולים להתכלל אחד בשני כמובן גם בסדנאות, אבל עוד יותר טוב אם אנחנו מתכללים אחד בשני שאנחנו עוזרים אחד לשני. נגיד עכשיו יש לכם אפשרות כזאת לפני הכנס לעבוד יחד, תשתדלו למצוא עבודה משותפת כזו שהיא תיתן לכם אפשרות להשתתף במשהו יחד.

אפילו אם זה לא משהו בעל משמעות גדולה. הדבר הכי טוב זו עבודה פיזית יחד. זה פשוט רווח נקי. זה מה שאני ממליץ לכם. וכל החכמולוגיות, שאלות ותשובות, זה לא נותן תוצאה רוחנית רצינית.

שאלה: מה הכוונה הנכונה כדי לקבל את הדבקות שאנחנו צריכים כדי לאחד את העשירייה כמו שצריך?

זו הכוונה הנכונה דבקות בינינו. אנחנו צריכים לראות את הדבקות כמטרה ההכרחית והמצב שבו אנחנו מחוברים בהשתוקקות שלנו לבורא ובחיבור של ההשתוקקויות האלה אנחנו יוצרים מגרש, מרחב, כלי או משטח שהבורא יכול להתגלות בתוכנו זו העבודה שלנו.

אני מקווה שעניתי בצורה נכונה.

שאלה: באיזו צורה אנחנו, החברות, יכולות להתחבר כאן כדי לעזור לגברים שלנו שהם יעבדו במדבר?

אני חושב שלא צריך לחשוב על הגברים במדבר וגם הגברים לא צריכים לחשוב על הנשים שכאן, אנחנו צריכים להבין שאנחנו עושים עבודה. אנחנו שם ואתן כאן ואנחנו משתתפים באותו הכלי האחד ולכן לא חשוב גברים או נשים, במה כל אחד עוסק, כל אחד עוסק במה שהוא צריך לעסוק ואיך שהוא צריך לעסוק. לכן אנחנו נעבוד שם, בשבילנו מאוד חשוב להתנתק מכם, מהעולם, מהכול, ובצורה כזו להתאחד.

ולנשים העבודה צריכה להיות דווקא כאן, להתאסף כולן ולהשתדל להתעלות מעל הכוונה הטבעית הזאת להיות לבד, מנותקת מהאחרות, כמו שכל אישה רוצה להיות כך. זאת ''תכונת המלכות'' שיש בכל אחת מכן. לכן אם אתן מבינות את הטבע שלכן תתעלו קצת מעליו כדי להתחבר בשביל הבורא עם אחרות.

רק הדבר הזה, אתן לא צריכות לבטל את עצמיכן באופן מלא כאילו שאין לכן כלום אלא רק ביחס לבורא, איך אתן יכולות להתחבר ביניכן כדי לתת לו את האפשרות להתגלות ביניכן. זה מה שאתן צריכות לעשות, תשתדלו לעשות את זה. לא צריך לעשות את זה מתוך כל הגוף, מתוך כל הלב, מתוך כל השכל אלא רק בדרגה הזו שבה אנחנו יכולות להתחבר כדי לגלות את הבורא, משהו כזה מחוצה לנו, קצת זר לנו, שאתן תוכלו לבטל את עצמיכן קצת בתוך זה, זה מספיק.

בכלל לאישה במובן הזה יש יותר אפשרויות לגלות את הבורא מאשר לגבר. כי הדחייה ההדדית הזו אחת מהשנייה היא כבר נותנת תנאים לעלייה מעל עצמי וגילוי הבורא. קצת להתעלות כל אחת מעל עצמה וכבר יש אפשרות לגלות את הבורא. תחשבו, תרגישו ותנסו.

שאלה: אני מאוד מתרגש לקראת הכנס שמגיע והמצבים שאנחנו עוברים דרכם עכשיו. החברים שואלים אותי האם אתה מוכן? אז אני רוצה שהחברים יהיו מוכנים, אני רוצה לדעת מהי התפילה עבור החברים עכשיו?

מה שאתה מרגיש בתוך הלב שלך, עד כמה זה הכרחי בשבילך שהחברים יהיו יחד במחשבה אחת, בכוונה אחת, ברצון אחד, בהשתוקקות אחת כלפי הבורא, זוהי התפילה שלך. זה מאוד פשוט, כך לחשוב, מהרצון הזה עם הכוונה כלפי הבורא. אתה צריך להצליח. בעצם כל אחד מכם כבר יודע את זה, צריך רק להשתדל לעשות את זה באמת כי בכל זאת אתם עברתם, דיברתם, למדתם הרבה, צריך איכשהו לממש את זה סוף סוף.

שאלה: שאלה על העייפות, יש לנו הכנה מאוד רצינית וגם עכשיו מורגש שהחברים השקיעו את ליבם. יש מאמר של הרב"ש שמדבר על כך שצריך לרומם את הרוח של החברים, האם אתה יכול לספר איך אתה היית מעלה את הרוח של החברים כשהייתה מורגשת עייפות כזאת, רצינות כזאת?

קודם כל, כל המצבים שלנו הם תמיד התקדמות, תמיד, כמו שכתוב ''מעלים בקודש ולא מורידים בקודש''. לכן אף על פי שנראה לי כאילו אני נופל והולך אחורה, זה נדמה לי. זה כמו גלגל שמסתובב קדימה ואחורה, קדימה ואחורה אבל הוא מתקדם קדימה. זה דבר אחד.

דבר שני, ברגע שאתה מרגיש שיש נפילה בחשיבות המטרה, נפילה במצב רוח, נפילה בכוונה, נעלמת הפרספקטיבה, מיד צריך לשבת ללא דיחוי ולעשות עבודה רצינית. תרגום, עיבוד טקסטים, לכתוב בטוויטר, בפייסבוק, לא חשוב איפה, לעסוק או בתרגום או בכתיבה או בהפצה, במשהו שהוא מועיל, בעיסוק מועיל. את זה חובה לעשות, זה מאוד עוזר. ולאחר מכן, העיקר זה הלימוד המשותף עם הקבוצה.

המצב שבו אדם נופל, המצבים האלה הם בעצם טובים כי הנפילה היא בתכונות האגואיסטיות שלכם ובעצם מוסיפים לך אגו ולכן אתה מרגיש נפילה. האגו היה נסתר ועכשיו קצת הוסיפו לך אותו, לכן אתה צריך לעבוד עליו ולעלות.

שוב תתחילו לעבוד עם האגו ושוב אתם תעבדו עליו ותעלו ואז בצורה כזו אתם תרדו, תיפלו ותעלו, תיפלו ותעלו. לכן הנפילה היא בעצם התקדמות, רק בקו שמאל, בהתפתחות האגו. בקו ימין זו התחושה שאתם כבר עולים, תחושה של עליה, אבל זה לא משנה, גם במצב הזה וגם במצב ההוא אתם מתקדמים קדימה.

שאלה: אם אני רואה את החבר שרוחו נפלה, איך אני יכול להעלות לו את מצב הרוח?

בזה זה יש מגוון אפשרויות. לנסות לדבר איתו, לעשות איתו משהו, לשיר, לשתות, לאכול, לא יודע מה, תשתדלו לעשות כל מה שאפשר.

שאלה: מהי התפיסה הפנימית של להיות כלול בתוך החברים?

אני מרגיש שאין הבדל ביני לבינו, להיפך, הרצונות שלנו מתחברים ולא סתם מתחברים בצורה מתמטית של 10 ו-10 או 20 ו-20 אלא הם מתחברים בסדרה, בטור, אין מספר כזה. כשאנחנו מתאספים יחד אני והחבר אנחנו יכולים לחבר את הרצונות שלנו יחד ואז יוצא לנו כלי, רצון וכוונה, מוגבר פי תר"ך פעמים, אבל זה לא מידה, זה הרבה יותר.

שאלה: בזמן השיעור מורגש שהכוונה שלך מכסה את כל השדה הזה, זה ממש נעים לשבת ולשמוע ולספוג את זה לתוכך. האם זה משהו טוב או שזה מראה שאני לא עושה איזו עבודה?

את זה אתה תגיד לעצמך. האם אתה מרגיש לחץ פנימי שאתה מעבד מה שאתה שומע ממני, האם אתה נמצא במצב שאתה חייב לספוג את זה ולקלוט את זה בתוך השני ולהתאסף יחד ואיכשהו לממש את זה.

תלמיד: הלחץ הזה ישנו אבל לא ברור מה לעשות עם זה הלאה.

זה משהו אחר. טוב חבר'ה, אני אגיד לכם רק דבר אחד, גם לנשים איך שאני מרגיש אותן, יש לכם הכנה מאוד רצינית, ובכלל הכנות מאוד רציניות, ובאמת הפעם אתם יכולים להצליח. הפעם אנחנו צריכים לא להתפזר אלא להתאסף יחד בהכרח ולתת כזה רצון משותף עם כוונה אל הבורא ופשוט לחייב אותו להתגלות בתוכנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

(סוף השיעור)