שיעור בוקר 19.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קע"ד,

הסתכלות פנימית, פרק ז', אותיות א'-ה', פרק ח', אות א'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ג', "הסתכלות פנימית", דף קע"ד, פרק ז', אות א'.

פרק ז'

מבאר עשר ספירות דסוף הפרצוף ובו ג' ענינים:

א. בע"ס דתוך אין עביות המסך שולטת, משום שמלכות דמלכות המסיימת האורות נמצאת למטה בטבור, ואין עביות שלה יכולה להשפיע למעלה ממקום מציאותה. אבל בע"ס דסוף שהמלכות המסיימת היא ממעל להן, כבר עביות דמסך שולטת עליהן. ב. ע"כ עשר ספירות דסוף מכונות אור נקבה שמקבלת ואינה משפעת כי אינה ראויה לקבל רק או"ח בלבד. ג. משום זה מסיימות את הפרצוף, ומפסיקות הארתו.

אות א'

ההפרש שמפה עד הטבור, לבין מטבור ולמטה

"ומה שהרב מכנה תמיד לכל גוף בשם ז' ספירות תחתוניות, יש בזה ענין נכבד מאד. והוא, כי כבר ידעת, שאין דבר העביות והגבול שבמלכות פועל, אלא רק בשעת הארת האו"ח מלמעלה למטה, דהיינו ממלכות ולמטה, ותדע, שיש כאן הפרש גדול מאד בין הארת האו"ח מלמעלה למטה, בטרם התלבשות האור בכלים גמורים, שה"ס מפה עד הטבור, ובין הארת האו"ח מלמעלה למטה, אחר שכבר נעשתה ההתלבשות בכלים גמורים, שה"ס מטבור ולמטה. כי המלמעלה למטה שבטרם התלבשות, מכונה בשם תוך הפרצוף, שפירושו עיקר הפרצוף, כי שם מלובש כל האור ישר שבפרצוף, והמקום הזה מכונה מפה עד הטבור דפרצוף, שהפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות דמלכות."

שאלה: למה הוא מתכוון שתוך הפרצוף הוא מכתר עד המלכות, שהפה הוא כתר, והטבור הוא מלכות דמלכות? האם יוצא שתוך זה המלכות?

מפה דראש של הפרצוף והלאה זו כבר מלכות. רק מפה עד הטבור יש את ט' הראשונות של המלכות, ומטבור עד סיום זו המלכות דמלכות. אנחנו יכולים לחלק את זה לשלישיים, לתשעה חלקים ולעוד, אבל בסופו של דבר הרצון לקבל שנמצא מפה עד הטבור, עד המלכות של הפרצוף, הוא ט' ראשונות של המלכות של הפרצוף, ומלכות דמלכות נמצאת למטה מטבור.

אות ב'

ע"ס דסוף הפרצוף הן או"ח

"אמנם האו"ח היורד מלמעלה למטה, אחר שכבר נעשתה ההתלבשות בכלים, נבחן לע"ס של סיום הפרצוף. ומקום זה מכונה מטבור ולמטה, עד סיום הפרצוף. כי הטבור הוא מלכות דמלכות, שמעת הצמצום ואילך, כבר אינה יכולה לקבל מאור ישר כלום, ולפיכך אותן ע"ס שמפה עד הטבור, אע"פ שמתנוצצות גם למטה מטבור, אמנם, לפי שהאור ישר אינו נמשך עם ההתנוצצות, אלא האו"ח לבד, נבחן ע"כ לאור נקבה, כלומר שמקבלת ואינה משפעת. וכיון שאין בע"ס הללו שום השפעה והתפשטות, ע"כ המה מסיימים לאותה המדרגה."

אות ג'

כל מה שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. הפה עוד אין בו מבחינת קבלה

"ואין להקשות, לפי"ז איך עובר האור ישר מפה ולמטה, אחר שגם הפה הוא בחינת מלכות, שאינה מקבלת או"י מהצמצום ואילך, כנ"ל. אמנם כבר ידעת, שהצמצום נעשה על בחי"ד מבחינת היותה כלי הקבלה, שפירושו, אחר שהמלכות כבר התפשטה בעצמה, והלבישה את האור העליון כולו, מה שאין כן, הפה שהוא המלכות של ראש, המשמשת שם בבחינת ממטה למעלה, דהיינו שאין עוד בה מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא רק שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, ע"כ משום שגרמה להתפשטות ע"ס דראש, יכולה גם היא להתפשט משם ולמטה, מינה ובה, על ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר ג' בחינות הראשונות: חכמה, בינה, ת"ת, שבמלכות ראויות לקבלת האור ישר, ורק המלכות דמלכות, דהיינו הטבור, נחשבת כאן לכלי המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה יכולה לקבל לתוכה כלום מהאו"י."

בכל הספירות או בכל הרצונות שיש לנו מטבור לפה או מפה לטבור אנחנו יכולים לקבל אור בעל מנת להשפיע, גם אור חכמה, גם אור חסדים. מה שאין כן למטה מטבור אנחנו לא יכולים לקבל אור בעל מנת להשפיע אלא שם רק יכול להתפשט אור אחר.

אות ד'

הטבור, שכבר בא לכלל קבלה, אינו ראוי להתפשטות עם או"י, אלא באו"ח בלבד

"ומכאן תשכיל תמיד להבחין אשר המלכות המשמשת ממטה למעלה, יש לה יכולת, להתפשט מינה ובה על ד' בחינות, אשר בג' בחינות הראשונות היא מקבלת אור ישר. אמנם המלכות המשמשת כבר ממעלה למטה, דהיינו המלכות שבאותה המלכות שהתפשטה, כנ"ל, כבר אינה ראויה לקבל לתוכה כלום מאור ישר, כי כבר כח הצמצום רוכב עליה. ומלכות המשמשת ממטה למעלה נקראת בשם כתר מלכות, או פה. ומלכות המשמשת ממעלה למטה, נקראת בשם מלכות דמלכות, או נפש דנפש, או טבור."

יש לנו שתי צורות מלכות - פה וטבור, שמשמשת ממטה למעלה ומשמשת ממעלה ממנה ולמטה.

אות ה'

בראש רק שרשי כלים. בתוך, כלים לאו"י. בסוף, או"ח בלבד

"והנה נתבאר ההבחן, שבין ראש תוך סוף של כל פרצוף: כי הע"ס דראש, אין שם כלי קבלה גמורים, כי האו"ח העולה ומלביש אותם ממטה למעלה, אינם נחשבים לכלים, אלא רק מועילים להתפיס האור ישר בפרצוף, באופן שיוכל אח"כ להתנוצץ ולעבור ממעלה למטה, כנ"ל, וע"כ מכונים בשם שרשי כלים. והע"ס של תוך הפרצוף מפה עד הטבור, הן הכלים הגמורים ושם עיקר התלבשות האור ישר בפרצוף. והע"ס של סוף הפרצוף, הן בחינת אור נקבה, להיותן או"ח בלי או"י, ומקבלות ואינן משפיעות, וע"כ מסיימות לפרצוף, ומפסיקות את אורותיו."

שאלה: פגשנו אור חוזר, אור שנהדף מהכאה במסך התחתון, בטבור, ועכשיו מתואר אור חוזר שנמצא בסוף הפרצוף. האם מדובר בשני סוגים, ואם כן, מה הבדל ביניהם?

אנחנו נלמד בחלק הבא, בחלק ד', שיש עשרים ויותר סוגים של אור חוזר, ואז תראה מה קורה שם.

שאלה: כתוב "בראש רק שרשי כלים. בתוך, כלים לאו"י. בסוף, או"ח בלבד". מה הם שרשי הכלים האלה?

אלו שורשים, עדיין אין כלים, עדיין אין התקשרות של האור בכלי כי עדיין אין כלי. ראש זה רק אור. נגיד שבעל הבית נותן לך כיבוד ואתה דוחה אותו, אחר כך אתה אולי עושה חשבון, ואחרי החשבון אתה מתחיל כבר להתייחס למה שהוא נותן בצורה ממשית, זה נקרא שאתה מתחיל לעבוד עם הכלים. לכן בראש עדיין אין כלים.

תלמיד: הוא כותב "ומלכות המשמשת ממטה למעלה נקראת בשם כתר מלכות". האם זו העבודה של אלה שעוסקים ברוחניות?

כן.

תלמיד: זו לא תיאוריה, נכון?

נכון.

תלמיד: איך אפשר להסביר ש"מלכות המשמשת ממטה למעלה נקראת בשם כתר מלכות", מה העבודה פה?

היא עושה צמצום ודוחה את כל מה שבעל הבית רוצה לתת לה. אחר כך היא עושה חשבון באיזה קשר עם בעל הבית היא יכולה להרשות לעצמה להיות כדי לא להיות המקבלת אלא המשפיעה כמוהו. את כל החשבון הזה היא עושה בפה דראש.

שאלה: מה זה כלים גמורים?

כלים גמורים זה אומר שיש בהם רצון לקבל שמצויד בצמצום, במסך ובאור חוזר, בדרך כלל. יכול להיות שיש בהם רק רצון לקבל, אבל רצון לקבל מבורר, ברור.

תלמיד: מה זה אומר רצון שהוא מבורר?

שלפרצוף הזה ברור איזה כלים יש לו והוא יכול לעבוד עימם.

שאלה: הוא מסיים את האות בזה שהוא אומר שהכלים שנמצאים מתחת לטבור אלו כלים שהם רק לאור חוזר. איך יכול להיות אור חוזר מתחת לטבור? האם אור חוזר לא נוצר רק מהמסך, מהזיווג דהכאה?

ודאי שיש שם עביות, צמצום, מסך, דחייה ואור חוזר, שלא רוצה לקבל, כי צורת הדבקות שלו בבורא יכולה להיות רק בזה שהוא דוחה.

כשאתה נמצא אצל בעל הבית, אז יש בך רצונות כאלה שאתה יכול לקבל מבעל הבית וליהנות על מנת להשפיע לבעל הבית, נגיד שיש. ויש רצונות שאתה לא יכול למלאות אותם כי זה לא יהיה לטובת בעל הבית, אתה לא תחשוב על בעל הבית ברגע שתתחיל למלאות כאלה רצונות, ואז אתה לא מרשה, אבל יש שם צמצום ואור חוזר.

תלמיד: האם האור החוזר הוא לא תוצאה מזיווג? כי הרי הצמצום הוא הפעולה הראשונה שאנחנו לומדים בארבע בחינות.

הצמצום הוא הפעולה ראשונה, ואחרי הצמצום אתה ממיין את הכלים שלך, את הרצונות שלך, באיזה כלים אתה יכול לקבל, באיזה אתה יכול רק להשפיע. זה שאתה לא מקבל ושומר על הכלים האלה שהם לא יקבלו, גם זה מכך שאתה רוצה להשפיע לבעל הבית, כי אתה חושב עליו, על הקשר איתו, ולא חושב אם נעים לך או לא.

שאלה: נניח שעשירייה היא עליון והחבר בה הוא תחתון. באות ג' כתוב ש"כל מה שהתחתון גורם לעליון," הוא "זוכה בו גם". האם הנתינה לעליון היא המבחן של התכללות?

אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: דאגה.

דאגה למי?

תלמיד: לאחר, לחבר בעשירייה.

אם אתה לוקח את הרצונות של החבר בעשירייה ועימו יחד רוצה להשפיע לבורא, זו הדאגה לחבר בעשירייה.

תלמיד: האם אפשר לקרוא לזה התכללות?

כן.

פרק ח'

"מתחיל לבאר סדר השתלשלות עשר הספירות היוצאות זו למטה מזו הנקראות א"א או"א וזו"ן, או גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, הנאצלים זה מזה בדרך גורם ונמשך".

לא חשוב לנו איך אנחנו מכנים את הספירות, או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, או כתר, אריך אנפין, אבא ואמא, זו"ן, או גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, השמות הם שמות. אנחנו מכנים אותם בשמות שונים כמו שאנחנו נותנים שמות לבני האדם כדי להבדיל ביניהם, כדי שיהיה לנו קל יותר להיזכר, להצביע וכן הלאה. כל שם מתכוון לעשר ספירות שלמות שיש שם מסך שרוכב על הרצון לקבל, ועשר הספירות האלה רוצות להידמות לבורא בצורה כלשהי. זה הפרצוף, המבנה הרוחני ועליו אנחנו מדברים.

הוא נותן לנו צורה כללית, ציור כללי של המבנה.

אות א'

ביאור סבת השתלשלות ה"פ געסמ"ב, ויציאתם זה מזה

"עתה נבאר סדר השתלשלותם של הפרצופין זה מזה, ואיך שהם עלולים זה מזה בדרך ההתחייבות של "קודם ונמשך". וכדי לקצר בלשון ולהרחיב במובן, נכנה את ה' הבחינות של ראש, בשמות: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה." אלו חמישה חלקים של ראש הפרצוף. במקום להגיד כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אנחנו אומרים גלגלתא, עינים, אוזן, חוטם, פה.

"וה' הבחינות של גוף, בשמות: כתר, חכמה, בינה, ז"א, ומלכות. ודבר הזדככות המסך, נכנה, בשם עליה, כי עליה פירושה הזדככות, כנודע, וכשנרצה למשל לומר, שבחי"ד נזדככה לבחי"ג, נאמר שהמלכות עלתה לז"א. והזהר שלא לשכוח זה."

את הדברים האלה אנחנו צריכים פשוט לדעת בעל פה, שככה זה.

אני חושב שרובכם הייתם אתמול בשיעור צהריים או שמעתם אחר כך שיעור מוקלט. מה אתם חושבים שאנחנו יכולים לשנות, להוסיף, ואיך לקיים אותו להנאת כולם? מאוד חשוב לי לקבל מכם תגובה, פידבק.

תלמיד: אני מאוד אהבתי את השיעור. כשהיה שאלון כתבתי שיהיה טוב אם נקרא "תלמוד עשר הספירות" או "זוהר", אבל את החומר שהיה אתמול אספו בצורה נפלאה והוא מאוד פרקטי. אני חושב שטוב שיהיו קטעים קצרים ומאוד מעשיים.

נקווה שהאחראיים יספקו לנו חומר טוב. אני לא קובע מה נלמד, אני סומך עליכם שאתם תבחרו לעצמכם. לפעמיים אני נכנס לזה, אבל בדרך כלל אתם קובעים.

תלמיד: למדנו את החומר האקטואלי ביותר. לא קל היה להגיע לשיעור הזה כיוון שזה משהו נוסף. אולי מידי פעם לקרוא "זוהר".

אני מקווה שהם יביאו את זה בחשבון, וניקח חלקים עסיסיים מהזוהר וגם נלמד אותם.

תלמיד: באמריקה איפה שאני גר, השיעור הוא ב-17:00 בערב, לכן זה ממש עוזר שיש שיעור בבוקר, קמים ב-04:00 בבוקר וממשיכים את היום, זה נותן הרבה אור במשך היום ואני מודה לך על זה.

יופי, תודה.

תלמיד: אתמול היו מחוברים לשיעור צהריים 4,321 אנשים.

זה כמעט כמו בשיעור בוקר שלנו, כך נראה לי.

שאלה: עד עכשיו אחרי שיעור הבוקר במשך כמה שעות היינו דנים בו ומפנימים אותו תוך כדי היום, וכעת כשיש שיעור צהריים אז כביכול כל מה שהיה בשיעור בוקר נמחק, יכול להיות שזה בסדר, אבל שכחתי את המנה שקיבלתי בשיעור בוקר וכביכול התחיל משהו חדש לגמרי. השאלה אם לא פספסנו משהו כשלא לשנו מספיק את מה שהיה בבוקר?

לא. כל השגה שאתה מתכוון להשיג ברוחניות היא תבוא אחרי שתלמד הרבה ותשכח הכול. לגמרי לא חשוב מה זוכרים. אני מבין שאצלנו זה כמין מדד כמה עשינו, כמה למדנו, מה עשינו, אבל בעצם לא חשוב לנו כמה נשאר.

גם מתוך הלימוד של גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כל מיני פרצופים, לא חשוב כמה נשאר בראש, חשוב לנו רק כמה אנחנו מתחברים, רוצים להשיג את זה בפועל בתוך הכלים המתוקנים שלנו, רק זה חשוב.

שאלה: אני מאלה שבשעה הזו מצליח קצת לשמוע, אבל זה לא כמו בבוקר שאני יושב ונמצא בזה, אלא זה תוך כדי הרבה מאוד עיסוקים בעבודה. מה צריך להיות היחס לשיעור במצב הזה?

כל אחד משתדל איכשהו להגיע למצב שהוא נכלל בשיעור. אם הוא לא יכול, אז גם זה קורה. אנחנו לא רואים את השיעור הזה כשיעור העיקרי אלא כדבר נוסף שעוזר לאנשים להמשיך בחיבור ביניהם.

תלמיד: האם יש טעם להיות כך בשיעור?

במשך הזמן אתה תראה מהי הצורה הנכונה.

(סוף השיעור)