שיעור בוקר 10.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1396,

מאמר "מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה"

קריין: מאמר רב"ש, "מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה". המאמר נמצא בספר "כתבי רב"ש", כרך ב', בעמוד 1396, ובמערכת הערבות. מאמר רב"ש, "מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה".

כנראה שכך אנחנו צריכים להגיע למטרת הבריאה, בצורה שאנחנו הולכים אחרי האחוריים של הבורא ודורשים את הפנים. נראה, בבקשה.

קריין: מאמר רב"ש, "מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה".

מהו, "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה

תשנ"א - מאמר מ"ג
1990/91 - מאמר 43

"ידוע שסדר העבודה בכדי להגיע למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, הוא בב' בחינות:

א. בחינת מוחא, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהיא בחינה הנקראת נגד הדעת, כלומר, הדעת של האדם הוא הקובע אם כדאי לעשות את הדבר או לא, וכפי הכלל שאין האדם יכול ללכת נגד השכל, נמצא, האדם המקבל על עצמו לעבוד את ה', אפילו שהשכל לא מבין את הכדאיות, ומכל מקום, האדם מקבל על עצמו אמונת חכמים, איך שהם קבעו לנו איך לעבוד את ה'.

והם אמרו שצריכים ללכת לפי חוקי התורה ולא לפי השכל, זה נקרא, בחינת מוחא.

ב. בחינת ליבא, שפירושו, רצון לקבל, והוא צריך לעבוד ללכת נגד הרצון. היינו לעבוד ולעשות מעשים בכדי להשיג את הרצון להשפיע, זה נקרא, ליבא.

והיות האדם מצד הטבע נולד עם רצון לקבל לעצמו, וכשהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע אז מגלין לו שידע שהרצון לקבל הוא רע, אולם אסור לו לראות מיד עד כמה שהרצון לקבל שולט באדם, היינו לדעת איך שהוא רע ויש לו שליטה על האדם. שאין האדם מסוגל בכוחות עצמו לצאת משליטתו.

וזהו מטעם, שאם האדם יראה את כח הרע שיש בו, ועד כמה שהוא מרוחק מה' מכח הרע הזה, אז האדם יגיד ששליטת הרע זה אצלי גדול מאוד יותר משאר אנשים, ואיך אני יכול לנצח אותו, אם כן חבל על היגיעה שלי, היות שכל היגיעה תלך לריק, כי אני לא רואה שום מוצא משליטת הרצון לקבל, והרצון לקבל היא כל הרע, היינו שרק היא המפריע מלהגיע לבחינת דביקות והשתוות הצורה, אם כן יותר טוב בשבילי שאני אברח מהמערכה הזו.

והיות שאין מגלין לו את הרע בפעם אחד, אלא לאט לאט, היינו נותנים לו עליה, והוא חושב שכבר אין לו רע, היות שהאדם מרגיש בעת עליה שהוא מקורב לה', וכבר אין הוא זקוק שה' יתן לו עוד הפעם עזרה, מטעם שהוא חושב, שעכשיו הוא ישאר בעליה זו לעולמים, כי עתה הוא רואה שהכל הבל הבלים, אלא עיקר הוא להתקרב לה'. והיות שהאדם צריך לראות את כל הרע שבו, בכדי שיהיה בידו לתת תפלה בכל הלב, כי רק אז יש לו כלי שלימה, היינו חסרון אמיתי, לכן הוא מקבל ירידה מלמעלה, היינו שמגלין לו עוד קצת רע מה שנמצא בהרצון לקבל והוא לא חשב על זה, וכן חוזר חלילה, עד שכל פעם מתגלה אצלו יותר רע, ואם הוא לא בורח מהמערכה, נמצא, כשהוא כבר הגיע לבחינה תחתונה שבהרע שלו, אז הקב"ה נותן לו את העזרה הדרושה שבאה אליו בכדי להצילו משליטת הרע שבו, שאז האדם זוכה לבחינת רצון להשפיע, הנקרא, טבע שני, ואז הוא מקבל פקיחת עינים בתורה.

ובהאמור יוצא, שזהו לא כמו שהאדם חושב איך שסדר עבודה צריך להיות, כפי שכלו של האדם, אלא להבורא יש סדר אחר, וגם על זה יש לומר, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי" (ישעיה נ"ה). כלומר, האדם מבין שסדר העולם הוא, שהאדם לומד איזה חכמה או איזה מקצוע, אז כל יום ויום הוא מתקדם והולך, ומבין תמיד יותר ויותר, עד שהוא משיג את הדבר שהוא לומד בשלמותו, לכן לאחר שהאדם כבר רגיל בעבודה, כפי מה שקיבל בבחינת החינוך, היינו שרק על בחינת המעשה צריכים לעבוד. כלומר, שמחנכים אותו לקבל על עצמו בחינת אמונה, להאמין בה', וגם להאמין באמונת חכמים מה שהם סדרו לנו איך לקיים תו"מ, והאדם צריך רק לזכור בזמן שעוסק בתו"מ, שהוא מקיים מצות ה', אשר ציווה לנו ע"י משה וחכמים שבאו אחריו, וע"י זה אנו נקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא, זהו סדר תחילת עבודת האדם בתו"מ.

ושזה נקרא, עבודה בבחינת המעשה, כלומר שהאדם צריך לזכור בעת עשיית התו"מ, שהוא מקיים מצות ה', וזה נקרא, עבודת הכלל, וכמו כן נקרא זה, דומם דקדושה.

ואחרי זה, היינו לאחר שהוא כבר רגיל בעבודת המעשה, ושומר אותם בשמחה, בזה שהוא זכה לקיים מצות ה', אז יכולים לדבר מבחינת הכוונה, אבל מטרם שהאדם מקיים את התו"מ מבחינת הכלל, היינו מבחינת המעשה, אין לדבר עם האדם הזה בבחינת הכוונה, וזהו כמו שאמר הרמב"ם, שענין הכוונה הנקרא בשם, לשמה, אין מגלין זה לכל אדם, "אלא עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט".

זאת אומרת, שהכלל ישראל, הנקרא, בחינת דומם דקדושה, מאיר להם בחינת אמונה בסוד אור מקיף, ומכח זה יש להאדם לקיים תו"מ בבחינת המעשה, אבל אלו אנשים שהם עוד לא מקיימים תו"מ אפילו בבחינת הכלל, בטח שאין לדבר אליהם מבחינת הכוונה.

מה שאין כן אלו אנשים שמבחינת הכלל הם בסדר, רק מרגישים דחף פנימי, שיש ענין כוונה גם כן, ששמעו שיש ענין, שצריכים לעשות שכל המעשים יהיו לשם שמים, הנקרא, לשמה, אז מתעורר בלבבם שגם הם רוצים להיות מאנשים האלו שעוסקין בתו"מ לשם שמים. ובענין לשם שמים יש כמה פירושים:

א. שעוסק בתו"מ לשם שמים, פירוש, לא שהוא מקיים תו"מ בשביל כבוד או כסף, אלא רק מסיבת שהקב"ה ציווה לנו ע"י משה, שעלינו לקיים מצותיו, בגלל זה אנו מקיימים, ולא בשביל כבוד או כסף וכדומה, נמצא, שזה נקרא, לשם שמים, היינו מטעם שה' ציווה לנו לקיים את התורה ומצות.

אבל תמורת זה האדם רוצה שה' ישלם לו שכר, כמו שאמרו חז"ל "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך" (אבות פרק שני כ"א).

ויש פירוש ב' בענין לשם שמים, היינו לא שהתועלת עצמו היא הסיבה המחייבו לקיים תו"מ, אלא מחמת חשיבותו וגדלותו של הקב"ה, זה מחייבו לעסוק בתו"מ, כלומר, זה שהוא משמש את המלך, ומקיים פקודות המלך, זהו הסיבה שרוצה לעסוק בתו"מ.

נמצא, לא שהשכר היא הסיבה, כמו שהסברנו בבחינה א' דלשם שמים, שהסיבה מה שמקיים תו"מ הוא שרוצה שה' ישלם לו שכר, היות שלא קיום תו"מ בשביל אנשים כנ"ל, אלא הוא עבד בהצנע לכת, שאף אחד מבחוץ לא יודע את עבודתו בתו"מ, רק ה' לבדו, לכן הוא מבקש מה' שיתן לו שכרו.

נמצא, שהתועלת עצמו היא הסיבה. מה שאין כן בזמן שהוא רוצה לעבוד רק בשביל גדלות המלך, זה נקרא, לשם שמים, היינו שכוונת השכר היא במה שהוא משמש להבורא, וזהו כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר אות קצ"א) וזה לשונו "דהיינו שירא משי"ת (לכן הוא מקיים תו"מ) משום שהוא גדול ומושל בכל".

ובהאמור יוצא, שדוקא בזמן שהאדם עובד לא לשם לקבל תמורה, אלא כוונתו הוא לשם שמים, שהוא גדלות ה' היא המחייבו לקיים תו"מ, זה נקרא, לשמה, היינו לא השכר אלא גדלותו של ה', זהו הסיבה שבגללה הוא מקיים תו"מ. אם כן יש לשאול, ומה יהיה הפירוש מה שאמרו "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", אם האדם לא עובד בשביל שכר.

יש לפרש, שאלו אנשים שעובדים שלא על מנת לקבל פרס, פירוש הדבר, שהם רוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, אולם הגוף מתנגד לזה ואין ביכולתם להתגבר על הרצון לקבל לעצמו, אבל יש להם רצון וחשק לזה, ומתפללים לה' שיעזור להם שיוכלו לעבוד בלי שום תמורה, אז ה' שומע תפלתם ונותן להם טבע שני, הנקרא, רצון להשפיע, וזהו השכר שלהם במה שהם זוכים לעבוד רק לתועלת ה'.

אולם יש לדעת כנ"ל, שדוקא בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו שהוא רוצה להגיע לדרגה זו, והיות שזה נגד הטבע, ואין האדם מסוגל מצד עצמו להגיע לזה, אלא שה' צריך לתת לו את הרצון להשפיע, והיות שיש כלל, כי אין מילוי בלי חסרון, כי אי אפשר למלאות איזה דבר אם אין שם בית קיבול, הנקרא, חסרון, והיות שהחסרון של אי יכולת לעשות מעשים דלהשפיע, גם זה אינו בידי אדם להרגיש, אלא הרגשה זו, שהאדם צריך לעשות בעל מנת להשפיע, האדם שואל, לאיזה צורך אני רוצה לעשות מעשים דלהשפיע, אז בטח האדם צריך מקודם להרגיש, שבלי הרצון להשפיע הוא נמצא במצב של חסרון, היינו שהוא נפרד מה' מחמת שינוי צורה, גם זה אין בידי אדם כח להרגיש, אלא גם זה, היינו הרגשת הרע שיש ברצון לקבל לעצמו, שבזה הוא נעשה נפרד מה', גם זה אין בידו להבין, כי שואל, מה יהיה לך מזה שאתה תעשה הכל בעל מנת להשפיע, עם שאלות כאלה נאבד לו הרצון והצורך לעשות הכל בעל מנת להשפיע.

לכן דוקא ע"י המאור התורה שמאיר לאדם, אפילו בזמן שהוא לומד שלא לשמה, המאור הזה נותן לאדם יכולת שירגיש את החסרון והצורך להשיג את הרצון להשפיע, אלא כנ"ל, שלא מראים לאדם את כל הרע הנמצא בהרצון לקבל כנ"ל, אלא מראים לו כל פעם קצת, היינו אחרי כל ירידה, שהוא רואה שהוא נמצא בפירוד, ואין לו חשק לעבודה, נותנים לו בחינת עליה, ואחרי כל עליה הוא מקבל עוד הפעם ירידה, עד שמתגלה אצלו כל הרע, ואז לאחר שיש לו כבר חסרון שלם, אז הוא מקבל מלמעלה את הרצון להשפיע, אבל באמצע עבודה, כשהאדם מקבל ירידה, הוא רוצה לברוח מהמערכה, המצב הזה נקרא, אחוריים, היינו שאינו מאיר לו את האמונה שימשיך בעבודה, אלא הוא מבין שה' צריך להתנהג עמו כמו שהאדם מבין, כנ"ל, אבל ה' עושה כדעתו ולא כדעת האדם, שחושב שהסדר בעבודה צריך להיות דומה לכל המקצועות שהאדם לומד, וכל יום הוא הולך קדימה, וכאן האדם רואה שכל יום הוא הולך אחורה, היינו כל יום הוא רואה שהוא נמצא במצב אחוריים, אבל האמת הוא כנ"ל, שהבורא מתנהג עמו כפי שהבורא מבין ולא כמו שהאדם מבין.

ובהאמור אנו רואים, שסדר עבודה היא בהיפך מדעתו של אדם, כי האדם מבין, שעל ידי זה שיהיה לו כל פעם עליה בדרגה הוא יגיע לשלימות המטרה, אבל הבורא מבין להיפך, היות שאם האדם היה נשאר במצב של העליה, אז הוא היה חושב עצמו שהוא כבר שלם, היינו שהוא לא רואה שום חסרון בעבודתו, אז הוא היה נשאר בבחינת הדומם שלו, ובחינת הרע שיש בו מצד הרצון לקבל, לא היה מרגיש שהוא רע, כי הוא לא רואה שיפריע לו מלעסוק בתו"מ. ולא היה יודע מה זה בחינת אחוריים, היינו מהו שהתו"מ אינם מאירים, אלא היה תמיד שמח מזה שהוא עובד את ה' ומקיים מצותיו, ויש כלל, שמלמעלה לא נותנים מותרות, כלומר, בזמן שהאדם לא מרגיש שחסר לו העיקר, אסור לתת לו מותרות.

שיש כלל, בזמן שחסר לאדם חיים הכרחיים, כלומר בזמן שחסר לאדם נשמת חיים, הנקרא, דביקות בה', המכונה, אמונה שלימה, לא שייך לומר שיתנו לו מותרות, כלומר, דבר שאדם לא מרגיש שחסר לו, שבלעדו לא יכול לחיות, ברוחניות נקרא דבר זה אצל האדם, למותרות, היינו דוקא בזמן שאדם מבקש מה' שיתן לו איזה דבר, שכל כך נחוץ לו את הדבר, עד כדי כך שבלי זה החיים שלו לא שוים כלום, זה נקרא, הכרחיות, וזה נקרא, רצון אמיתי, היינו חסרון שהיא ראוי לקבל מילוי, מה שאין כן אם הרצון שלו לא כל כך גדול, זה נבחן למותרות.

לכן בזמן שיש לאדם סיפוק בתו"מ מבחינת המעשה, לא שייך לומר שיתנו לו מדרגה יותר גדולה, כי הוא לא כל כך נצרך לישועה.

ובהאמור יוצא, שאין האדם מסוגל לעלות במעלת הקודש, אלא דוקא בזמן שמרגיש שהוא נמצא בתכלית השפלות, שזה נקרא, מצב של אחוריים, היינו שבזמן שהוא נמצא במצב אחוריים, אז הוא יכול לקבל כלי, הנקרא, חסרון לקבלת עזרה מלמעלה, והעזרה שבאה מלמעלה נקראת, בחינת נשמה, כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו, ושואל, במה, והתשובה היא, בנשמתא קדישא".

וכל פעם שהוא מבקש עזרה, הוא מקבל כל פעם מדרגה יותר גדולה, עד שזוכה להשיג את הנרנח"י שבנשמתו.

ובזה יש לפרש, מה ששאלנו, מהו "וראית את אחורי ופני לא יראו", שיש לפרש, "וראית", היינו אם האדם רוצה לזכות לבחינת ראיה, היינו לפקיחת עינים בתורה, כלומר, מבחינת תורה שהיא בחינת שמותיו של הקב"ה, אין האדם יכול לזכות לזה בזמן עליה, היינו בזמן שהוא רואה שמאיר לו בחינת תו"מ, היינו מזה שיש לו סיפוק, ורוצה שכל פעם תהיה לו מדרגה יותר גדולה, כדרך הנוהג בדברים גשמיים, שכל פעם האדם רואה שהוא מוסיף והולך בהשגת מבוקשו, הן שלומד איזה מקצוע והן שלומד איזה חכמה, נמצא, שהאדם תמיד בבחינת עליה, הנקרא, בחינת פנים.

מה שאין כן ברוחניות הוא ההיפך, שדוקא מבחינת אחוריים, היינו ממצבים שהם לא מאירים, היינו דוקא מירידות, שפירושו, שכל פעם מתגלה אצלו יותר רע, כלומר שמידת הרע שיש בהרצון לקבל, איך שהוא המפריע לאדם שיגיע למטרתו שבגללה הוא נברא, והוא מטעם הנ"ל, כי אין האדם יכול לקבל מה' עזרה, אלא על מצב ששם הוא מרגיש את החסרון אמיתי. נמצא, שאין האדם יכול לומר שהקב"ה לא מסתכל עליו בזה שהוא רואה שהוא הולך אחורי, אלא אחוריים הזה שהאדם מרגיש, זה בא מלמעלה, כלומר שה' נתן לו עזרה בזה שהוא רואה את הרע שנמצא ברצון לקבל.

נמצא, שהאדם כן מתקדם, אלא כנ"ל, לא לפי דעתו של אדם, אלא לפי מה שהבורא מבין, וזה שכתוב "כי לא מחשבתי מחשבותיכם", זאת אומרת, שהקב"ה נותן לו מקודם העזרה, שירגיש כל פעם יותר את שיעור הרע שיש בהרצון לקבל, כנ"ל, שאי אפשר לגלות לו כל הרע בפעם אחת, אלא כל פעם מתגלה אצלו שיעור קטן, בגלל שאם האדם יראה את כל הרע בבת אחת, הוא יברח מהמערכה, לכן מגלין לו מעט מעט, עד שרואה את שיעורו האמיתי, אז יש לו הצורך אמיתי לעזרתו יתברך, ואז הוא זוכה להמשיך את בחינת הנרנח"י שבנשמתו.

וזה שכתוב, "וראית את אחורי", שדוקא ע"י המצבים של אחוריים האדם יכול לזכות להמטרה.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן שביעי) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, כי אתם המעט מכל העמים".

ויש לשאול, מה בא זה ללמדינו, וכי יש למי שהוא ספק שעם ישראל מרובים מכל העמים, שעל זה בא הכתוב להודיענו, שלא נטעה, שה' בחר מחמת שעם ישראל מרובים מכל העמים, אלא שיש לפרש כנ"ל, כי בזמן שמדברים מעבודה, אז בין בחינת ישראל ובחינת אומות העולם מדברים באדם אחד, כמו שכתוב בזה"ק, "שכל אדם הוא עולם קטן בפני עצמו".

לכן יש לפרש, שלפעמים האדם נמצא במצב, שבחינת ישראל שבאדם מרובה מבחינת אומות העולם שבו, היינו במצב עליה, הנקרא, בזמן שהאדם מרגיש שהוא שלם בתו"מ, לכן ע"י זה האדם יכול לזכות לאהבת ה', כי השכל מחייב, שבזמן שהאדם מרגיש שהוא הולך בדרך הישר, לפי דעתו של האדם, בזמן שהוא עובד בבחינת הכלל כנ"ל, ובגלל זה ה' צריך לאהוב אותו.

על זה באה התשובה, "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם".

ונשאלת השאלה, ומדוע לא חשק ה' את האדם בזמן שהאדם מרגיש עצמו שהוא עובד ה' בשלימות. על זה באה התשובה כנ"ל, כלומר שאין האדם צריך לעזרת ה' שיזכה לאהבת ה', כי האדם מרגיש עצמו לשלם מבחינת המעשה, שהוא בחינת דומם דקדושה.

אלא אומר הכתוב, אני חושק בכם מטעם "כי אתם המעט מכל העמים", היינו, דוקא מהמצב שאתם מרגישים שאתם המעט מכל העמים, זאת אומרת, שכל הרצונות של אומות העולם מושלים עליכם, ובחינת ישראל שבכם אינם עולים בשם, ואתם רואים את הרע שבקרבכם בשיעור הרע אמיתי, ואז מתפללים שאני אתן לכם עזרה, והיות שיש לכם עכשיו חסרון אמיתי, שאתם מרגישים איך שאתם רחוקים מלעשות משהו בעל מנת להשפיע, אז מתעורר הזמן המתאים לתת לכם עזרה, היות שאז אתם מבקשים הכרחיות ולא מותרות כנ"ל.

במצב עליה לא חסר לאדם שה' יעזור לו רק על מותרות, וזה שכתוב "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם", כי אז אין אתם צריכים אותי לענין הכרחיות, היות המצב שלכם הוא מרובה מכל העמים, שאתם מרגישים שאתם שולטים על הרע שבכם מבחינת הכלל, שהוא בחינת מעשה. אלא מדוע ה' חשק בכם, דוקא מהמצבים שאתם המעט מכל העמים, כלומר שהאומות העולם שבכם שולטים על בחינת ישראל שבכם, ואתם צועקים אלי הצילו בכל הלב, אז אני אוהב אתכם, ורק אז אני יכול לקיים את כל מה שהבטחתי להאבות על ירושת הארץ, מטעם כי עתה כבר יש לכם כלים לקבל את ברכתי, היינו כלים דהשפעה, שבזמן שיש להאדם כלים דהשפעה, אז הוא יכול לקבל את הברכה מלמעלה.

היוצא מכל הנ"ל, שאין האדם צריך להתפעל שבזמן הירידה בא אליו הרע שבו להתווכח עמו, ונותן לו להבין, הלא אתה רואה שאין אתה מתקדם בעבודה, לכן אני מייעץ לך לברוח מדרך הזה, שהיא בחינת עבודה דלהשפיע, וללכת לעבוד בדרך שכל הכלל עובדים, היינו רק בבחינת המעשה, ואז הוא הזמן של בחינת הבחירה, כלומר או להתגבר ולומר, עתה אני רואה את האמת, איך שאני מרוחק מה' ורק ה' יכול לעזור לו, והוא מאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", אפילו שאינו ראוי לעזרה גם כן ה' עוזר. לכן הוא אומר, אני בטח אקבל עזרה מלמעלה, היות שאני מרגיש שהעזרה מה שה' יתן לי עכשיו, זה ממש בחינת "מחיה מתים", מה שאין כן אם האדם לא זוכה, אז הוא בורח מהמערכה ואומר, שעבודה זו שייכת לאנשים מוכשרים אבל הוא אינו מוכשר לזה, ועל זה דרשו חז"ל "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ורשעים יכשלו בה", לכן לא לברוח."

שאלה: הירידה היא הזדמנות לפתח את הכלי, אבל בדרך כלל אני מגלה שבעשירייה אנחנו רק רוצים להעלים את הבעיה, ולא רואים את הירידה כהזדמנות לפתח את הכלי. אם יש חבר בירידה איך לעזור לו לפתח את הכלי ולא רק לצאת מהירידה?

הכי נכון זה דוגמה. כולכם נמצאים בעשירייה אחת, בכלי אחד, הבורא משפיע עליכם, אז תנו דוגמה אחד לאחר.

תלמיד: וכשהעשירייה מרגישה עביות מה היא יכולה לעשות כעשירייה? איך אנחנו עובדים כשעולים רצונות שונים מאנשים שונים והעשירייה ככלל עדיין לא מצליחה לאחד אותם?

צריכים להסתכל אחד על האחר, ללמוד זה מזה מה עושים, ולפנות לבורא ולבקש שכוח החיבור ישרה ביניכם, שהבורא קצת יתגלה ואתם תרגישו שאתם מוכנים לחיבור.

תלמיד: האם מצב כזה לא דורש מאיתנו יותר מאמץ או כיוון?

כן, ברור שכן.

שאלה: כתוב במאמר, "שהכלל ישראל, הנקרא, בחינת דומם דקדושה, מאיר להם בחינת אמונה בסוד אור מקיף, ומכח זה יש להאדם לקיים תו"מ בבחינת המעשה". המושג הזה "כלל ישראל", "דומם דקדושה", הוא מושג חדש בשבילי והוא מופיע כמה פעמים במאמר. מהו הכוח הזה "כלל ישראל" ואיך מתחברים אליו?

"כלל ישראל" זה הכלל שבכל זאת נמצא בנטייה, בדרך להשגת הבורא, אבל הוא כלל.

תלמיד: איך אני מתחבר אליו? זאת אומרת, אני עובד בעשירייה אבל זה לא כלל ישראל, ורב"ש אומר שבתחילת הדרך אנחנו צריכים להתחבר לכוח הזה כדי להתחיל בעבודה.

אם אתה עובד בעשירייה, אז אתה צריך להיות שייך לעשירייה, אתה צריך כל הזמן להתחשב במצב של העשירייה ולהתכלל שם.

שאלה: כתוב, עזרה שבאה מהשמיים נקראת נשמה. אפשר להרחיב על זה קצת?

כשבאה לאדם עזרה היא באה מהבורא, מהשמיים, כוח השפעה, כוח הבינה, וזה מציל את האדם, מעלה אותו לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: מה פירוש להגיע למצב של חיסרון שהוא נעשה לנו הכרחיות?

"הכרחיות" זה נקרא שאני חייב להשיג אותו, לא חשוב באיזה מחיר. וזה מה שאנחנו אומרים על החיים שלנו, שאותו חיסרון שפעם לא היה עבורי כל כך חשוב, אני כן מרגיש אותו כחיסרון חשוב.

תלמיד: אני מרגיש שהמאמץ שלנו למשוך את המאור, מביא לנו גם את הגילוי הטבע שלנו, גילוי הרע, וגם מתקן אותנו במקביל. האם זו הרגשה נכונה?

זו הרגשה נכונה. לכן כתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: זה מאוד מעניין, כי במאמר מדובר על התמקצעות, על התעלות מדרגה אחת לדרגה יותר גבוהה. האם זה נכון שאם אני רוצה לזכות להתקדמות בתורה בזמן ירידה, לא יתנו לי לראות את זה, כי זה על מנת לקבל עבור עצמי, ורק כשאני אוכל לבנות את החיסרון הנכון, אז אני אוכל לבקש עבור כל החברים ולא עבור עצמי, ואז אוכל להתקדם. האם זו הבנה נכונה?

אנחנו עוד נברר את זה, יש בזה הרבה מקרים.

שאלה: בחיים שלי היו מצבים כאלה שפניתי לבורא, ממש עמדתי לפניו ואמרתי לו או שתיקח אותי או שתעזור לי. איך להגיע למצב כזה, לרצון כזה להשפעה, לחיסרון כזה, להכרחיות להשפעה?

צריך לעבוד על זה, לחשוב איזה רצון מנהל אותי, איך אני מתקדם, לאיזו מטרה בדיוק, מי מעורר את המטרה הזאת וכן הלאה.

תלמידה: מה זה אומר "איזה רצון מנהל אותי"? האם זה אומר לברר אם זה רצון לקבל או להשפיע, מה אני רוצה לקבל?

כן, ודאי.

שאלה: איך מתוך עבודה אינדיווידואלית ליציאה מתוך הרצון לקבל אנחנו מתחברים בעשירייה ביחד?

אנחנו רוצים להיות מעל לרצון לקבל האינדיווידואלי של כל אחד ולהתחבר רק ברצון להשפיע. וכך בהדרגה אנחנו עושים פעולות והבורא מאיר על הפעולות האלה עם האור שלו, ויוצא שבהדרגה אנחנו נכנסים לרצון להשפיע.

שאלה: מהניסיון שלי, בהתחלה הבורא מקרב אותך לחבר אחד, ואז מתגלה לך רצון להתחבר עם עוד חברים שכבר מוכנים, שעברו מצבים, שנתנו להם להרגיש שרק בחיבור בינינו אנחנו מגיעים למטרה. מה אני יכול לעשות עבור החברים כשאני עובר אחוריים, ולא לחכות שהבורא יגלה להם אחוריים?

להתעלות מעל לרצון העצמי לעבר ההשתוקקות להתחבר עם החברים.

תלמיד: כלומר, אם אני מראה להם דוגמה, אז דרך הדוגמה הזאת עובר כוח עליון שמשפיע עליהם, ואז הם לא יצטרכו לעבור מצבי אחוריים או שכולם צריכים לעבור את המצבים האלו?

לא. כולם צריכים לעבור את המצבים, אחרת מאיפה יהיו להם כלים?

שאלה: זה מאמר נפלא והמסקנה המפתיעה שרב"ש מגיע אליה, שהאדם לא צריך להתפלל בזמן נפילה, ירידה ולהתווכח. זה לא צפוי, כי בדרך כלל מתוך מצבים של ירידה מתבצעת כל העבודה, והעבודה שלנו היא רק לפנות לבורא. אז האם תוכל להסביר מה זה להתווכח ולא להתפלל?

נצטרך לקרוא שוב את המאמר הזה ואז הכול ישב אצלך נכון.

שאלה: נכתב במאמר, לאחר מכן, כשהגיע כבר לעבודה מעשית, וזכה לתורה ומצוות, הוא יכול לעבוד על הכוונה. אבל לפני כן, בבחינת המעשה הוא לא יכול עדיין לדבר על הכוונה.

לדוגמה, במהלך חג הפסח, אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים מיוחדים, אנחנו מנסים לבנות את הכוונה הנכונה בפעולות שלנו. האם גם עכשיו בזמן שאנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת, אנחנו צריכים לחזק את קיום התורה והמצוות כדי לזכות לכוונה הנכונה? האם זו תקופה מיוחדת שצריכים לבנות בה כוונה נכונה?

רק לתת כוחות להתחבר יותר עם החברים, זה העיקר.

תלמיד: איך אנחנו מפרשים את המילה "מצוות"? אנחנו מבינים שהמאמצים העיקריים שלנו, כמו ששמענו מהרב עכשיו, הם להתחבר בינינו. האם מצוות זה גם משהו יותר כללי? האם אנחנו יכולים לקחת את הטקסט או את מה שכתוב ולנסות לממש זאת בתוך הקבוצה עצמה? מה העבודה המיוחדת שלנו עם המצוות דווקא עכשיו?

מצוות הן כל מיני אופנים וצורות של הקשר בינינו.

שאלה: כתוב במאמר "ואתם צועקים אלי הצילו בכל הלב, אז אני אוהב אתכם, ורק אז אני יכול לקיים את כל מה שהבטחתי להאבות על ירושת הארץ,". מהי ההבטחה של הבורא לאבות?

הבורא הבטיח שהבנים שלהם יקבלו את ירושת הארץ, ארץ ישראל. ארץ נקראת "רצון", כלומר הבנים יקבלו את הרצון לארץ ישראל ואז הבורא יוכל לתת להם זאת.

שאלה: איך העשירייה יכולה לבנות תפילת רבים כדי להרחיב את הנשמה?

התפילה צריכה להיות עבור הקשר בין כולם. שהכלי שלנו יהיה יותר גדול, יותר מורכב, שנוכל להרגיש בו את הבורא ביתר כוח ואת עצמנו יחד עימו וכך נגדל.

שאלה: הבנתי שאחת הנקודות העיקריות במאמר היא שאם יש תענוג מהעבודה, אי אפשר לתת לאותו אדם שנהנה מהעבודה מדרגה יותר גבוהה, כי הוא לא משתוקק לעזרת ה'. אבל הרב"ש כתב שדווקא בירידות צריך לראות עליות, כי מצווה גוררת מצווה. לכן רואים שהמצב האידיאלי, המטרתי הוא גם להיות בחיסרון, וגם להיות בשמחה מזה. זה נכון?

כנראה.

תלמיד: איך לבצע זאת, מה תפקיד העשירייה כאן, איך לעזור לחברים?

העשירייה קודם כל חייבת לדאוג לעצמה. לכך שקיימת חברה כזו, הרגשה כזו שאתה נמצא בפנים, בתוך החברים שלך, איתם יחד. זה קובע את מצבכם הרוחני ומוביל אתכם לעתיד.

תלמיד: האם תפקיד העשירייה לתת אווירה כללית וכל אחד בעשירייה עושה את העבודה בעצמו?

כן.

שאלה: היום היה לנו דיון בעשירייה על ההכרחיות ועל הצורך לעשות יותר כדי להתקדם. האם הכוונה בעל מנת להשפיע היא הכרחיות או מותרות?

הכרחיות, כי בלעדיה לא נהיה דומים לבורא ולכן היא דווקא החשובה ביותר.

שאלה: הבנתי שפעולות בלי כוונה הן לא לשמה ובשביל שהן יהיו לשמה צריך להוסיף להן כוונה.

כן.

תלמיד: מהי הכוונה הזאת ואיך אני מוסיף אותה לפעולה בצורה נכונה?

איך אני מוסיף כוונה לפעולה? אני חייב להוסיף כוונה לכל מעשה, בשביל מה אני עושה זאת? למה? עם מי אני עושה זאת? וכן הלאה. ואז יש לי פעולה שלימה, כמו שנאמר, "מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה".¹ כלומר, אם אני לא חושב על התוצאות שיוצאות מהמעשה אז המעשה שלי נחשב כמת.

תלמיד: למה עליי לחכות, איזו כוונה אני צריך לבנות, לאיזו תוצאה אני אמור לצפות?

תצפה מהבורא לתוצאה.

שאלה: מובן מהמאמר שכשהאדם נמצא בעליה אז הוא במותרות וכשהוא בנפילה אז הוא בחיסרון. הרבה פעמים אנחנו מתפללים על חיסרון, האם זה אומר שאנחנו מתפללים על נפילות, הרי זה לא טוב?

כן. אנחנו בכל זאת צריכים לחשוב במצב הזה, לא באיזה מצב אנו נמצאים, אלא באיזה מצב הבורא רוצה לראות אותנו. זוהי הכוונה הנכונה, ומתוכה אני כבר אוכל לפעול בהתאם.

תלמיד: האם נכון להתפלל על הגברת חיסרון לחיבור, להשפעה?

כן.

שאלה: כתוב במאמר, "ונשאלת השאלה, ומדוע לא חשק ה' את האדם בזמן שהאדם מרגיש עצמו שהוא עובד ה' בשלימות. על זה באה התשובה כנ"ל, כלומר שאין האדם צריך לעזרת ה' שיזכה לאהבת ה', כי האדם מרגיש עצמו לשלם מבחינת המעשה, שהוא בחינת דומם דקדושה." איך להבין את המצב הזה?

"דומם דקדושה" זה דומם שלא יכול, אין לו כוח לזוז מעצמו, אבל הוא בכל זאת רוצה להיות בקדושה, בעל מנת להשפיע. זו הדרגה הראשונה של האדם.

שאלה: נאמר במאמר שהאדם לא צריך את עזרת ה' כדי להשיג את אהבת ה'. איך להבין את זה? אם הבורא לא נותן לי חיסרון שלם איך אקבל עזרה מלמעלה?

הבורא נותן לך חיסרון שהוא לא שלם, ועל ידי זה שאתה לומד ומתחבר עם החברים אתה מגדיל את החיסרון שלך באופן שהוא מספיק לך כדי לפנות לבורא ולדרוש ממנו עזרה נכונה.

שאלה: מה זה אומר 'עזרה נכונה'?

שיתנו לך כלים, כוחות והבנה איך להגדיל את עצמך, להתקרב לחברים ודרכם לבורא.

שאלה: האם חייבים למלא את הסאה?

אתה עושה את זה בדרך, ודאי. לכל אחד יש סאה משלו.

שאלה: כתוב "דוקא מהמצב שאתם מרגישים שאתם המעט מכל העמים, זאת אומרת, שכל הרצונות של אומות העולם מושלים עליכם, ובחינת ישראל שבכם אינם עולים בשם ... ואז מתפללים שאני אתן לכם עזרה". אם הרצונות האגואיסטים מושלים באדם ובחינת ישראל לא עולה בשם, אז מתוך איזו הבחנה האדם מבקש עזרה מהבורא? מה מביא את האדם לבקש עזרה אם כל אומות העולם שולטים בו?

דווקא מתוך זה שאתה מרגיש שהם שולטים בך.

שאלה: אז מהי זו הנקודה הנוספת הזו, שכביכול לא נשלטת?

היא לא נשלטת, היא לא שייכת לאומות העולם. היא דווקא מרגישה שכולם שולטים עליה.

שאלה: מה יש בה, שכביכול תמיד קיים?

היא נקראת ישראל, היא הפוכה מאומות העולם ולכן אדם פונה מתוך הנקודה הזאת.

שאלה: מה היא מרגישה? האם יש משהו שהיא מרגישה בכל המצבים, אפילו הכי שפלים שממנו אפשר להתחיל לעלות?

כן, שהיא נמצאת בשבי. בשבי.

שאלה: מדוע "דומם דקדושה" נקרא כלל ישראל?

דומם דקדושה זה הכלל, שהם כולם נמשכים לקיום הגשמי.

תלמיד: האם 'דומם דקדושה' זה מי שאין לו כוח לזוז בכוחות עצמו אבל יש לו רצון לבקש עזרה נכונה להתקרב לחברים ומהם לבורא?

נגיד שזה ככה.

שאלה: מהו המצב ההופכי לזה? האם זה שיש לו כוח לזוז בעצמו?

כשיש לו כוח לזוז בעצמו זה לא נקרא דומם.

שאלה: השאלה היא האם יש מדרגה גבוהה יותר, שהיא מדרגה מעל דומם דקדושה?

כן, כן.

שאלה: האם זה מצב שהוא כבר יכול לנוע בעצמו, האם הוא עצמאי, מה זה אומר?

ההפוך מ'דומם דקדושה' זה צומח דקדושה'.

שאלה: השאלה היא בנוגע להתקדמות.

מדומם דקדושה מתקדמים לצומח דקדושה.

שאלה: ואז לדרגת מדבר וכך הלאה?

כן, עד שמגיע לדרגות האלה.

שאלה: לגבי איכות הבקשה. כשאתה פונה לעשירייה יש לך ספקטרום של אפשרויות לפי המצב בו אתה נמצא, אני לא יודעת להבחין בין שני המצבים, האחד בו אתה בא עם רצון לעזור, והאחר, עד המקום הנמוך ביותר בו אתה רוצה לשרוד, איזה מהם איכותי יותר הראשון או האחרון?

האחרון.

תלמידה: ואז אתה ... עבור עצמך, אתה לא מבקש עבור אף אחד רק לשרוד?

אתה רואה עד כמה זה קשה.

שאלה: אמרת שאם אדם עובד בעשירייה הוא שייך לקבוצה, איך אני יכולה לראות ולהבין את השפעת המעשים שלי במיוחד בכוונה לפי הדרגה או המצב של העשירייה?

את צריכה לראות מה מצבך בעשירייה, עד כמה את נכללת בהם ועד כמה את דוחפת אותם למטרה, אחרת איך יהיו לך הבחנות כאלו?

שאלה: במצב פנים אנחנו שמחים ויכולים להשפיע, במצב אחוריים מאיפה יהיה לנו כוח להשפיע כשאנחנו מרגישים ריקניים, מרוחקים מהבורא וזקוקים לעזרתו, איך אפשר להשפיע במצבים של ריחוק וירידה?

רק על ידי רק תפילה - אני מתחבר לחברים ככל שאני מסוגל ומבקש מהבורא שהוא ייתן לי קשר לכולם ויחד איתם אני אעשה שינוי.

שאלה: אמרת שהבורא נותן לנו חיסרון לא שלם, איך אנחנו משלימים את החיסרון הזה?

כרגיל, דרך התפילה. ואיך אנחנו מרגישים את זה? בזה שאין לנו מספיק כוחות לתפילה, לבקשה כדי להתחבר בצורה כזו שהבורא יענה לנו.

תלמיד: במה שונה חיסרון שלם מחיסרון לא שלם?

חיסרון שלם הוא חיסרון שהבורא עונה עליו. חיסרון לא שלם הוא שהאדם מרגיש אבל הבורא לא מרגיש, יותר נכון לא עונה עליו.

שאלה: כתוב שאם הרצון לא גדול זה נחשב למותרות, איך להימנע מהמותרות האלה, ואיך לכוון להגיע לרצון האמיתי והגדול הזה תמיד?

רק על ידי התחברות יחד, שכל אחד מקבל דרך השני חסרונות, ואז בכל אחד יהיה חיסרון שלם עליו הבורא עונה.

שאלה: כתוב "נמצא כשהוא כבר הגיע לבחינה תחתונה שבהרע שלו, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את העזרה הדרושה שבאה אליו בכדי להצילו משליטת הרע שבו", האם יש סימנים בדרך שאנחנו כבר מתקרבים לנקודה הזאת שהרב"ש מדבר עליה כאן?

עוד לא, אבל אנחנו מתקרבים.

שאלה: להגיע לכוח אמונה התנאי לכך הוא להגיע לכוונה נכונה?

כן, ודאי.

תלמיד: אבל צריך כוונה כדי להגיע לאמונה, אז איך זה מסתדר?

אמונה זה כוח השפעה, וכוח השפעה צריך להיות מורגש באדם שהוא עובד כדי להגיע לכוח הזה.

תלמיד: כדי לקיים תורה ומצוות בצורה נכונה, צריך כלי של השפעה אבל קודם צריך כוח אמונה, איך מתקדמים בתוך התהליך הזה? הכוונה זה משהו שמגיע כתוצאה או זה משהו מקדים שאנחנו צריכים להגיע לזה קודם?

יש כוונה שאני רק מתכוון לעתיד מסוים, ויש כוונה שאני מתכוון להגיע למשהו בטוח ונכון. בכוונות יש כמה רמות, אם אתה שואל על זה,

תלמיד: אם כך יש דרגות או רמות שונות של כוונה ואננו צריכים להגיע לכוונה מלאה שנקראת כוונה לשמה?

כן.

שאלה: כתוב "ואחרי זה, היינו לאחר שהוא כבר רגיל בעבודת המעשה, ושומר אותם בשמחה, בזה שהוא זכה לקיים מצות ה', אז יכולים לדבר מבחינת הכוונה, אבל מטרם שהאדם מקיים את התו"מ מבחינת הכלל, היינו מבחינת המעשה, אין לדבר עם האדם הזה בבחינת הכוונה". מה הכוונה שרק אחרי שהאדם רגיל בעבודת המעשה ושומר אותה בשמחה, מותר לדבר איתו על עבודת הכוונות?

כי לפני זה הוא לא מסוגל.

תלמיד: למה אני חייב לעשות את המעשה בשמחה?

זה סימן שאתה עושה את זה ברצון.

שאלה: מהמאמר קיבלתי הרגשה שממש הכול בידי הבורא כך שאין לנו בחירה, לא בחיסרון, לא במילוי החיסרון, לא בלבקש את החיסרון, כי גם אותו הבורא נותן, ורק דבר אחד אנחנו יכולים לעשות והוא למשוך את המאור, אז מה הפעולות הכי אפקטיביות שאנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי להתמקד במשיכת המאור?

חיבור בינינו.

תלמידה: מה זה אומר בפועל אם שום דבר לא בבחירה שלי?

זה אומר שאת צריכה לבחור בזה שאת תהי מחוברת יחד עם כל החברות ויחד תפנו לבורא ונדרוש ממנו כוח חיבור וכוח תיקון, זו מטרת העבודה שלנו.

שאלה: בסוף המאמר רב"ש נותן עצה, לא לברוח, מה זה אומר?

לא לצאת מהעבודה בתוך הקבוצה ולקראת המטרה שהמקובלים קובעים.

תלמיד: זה אפשרי? זאת אומרת, אני רואה על עצמי ואני חושב שכולם כל הזמן בורחים ואז אני מגלה שעה או יום אחרי שאתה שזה שברח.

בכל זאת, זה לא נקרא שברחת.

שאלה: האם עלייה וירידה היא עד כמה האדם מרוחק מה' ומבקש שה' יעזור לו, וזה שהוא כל פעם הוא עולה ויורד הוא מגדיל את רמת הקשר שלו עם הבורא?

כן.

(סוף השיעור}

---

1. טניא, חלק א' ל"ח.↩