שיעור בוקר 18.02.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "בני ברוך בחינת מעבר"

קריין: שיעור בנושא "בני ברוך בחינת מעבר". נקרא קטעים נבחרים בנושא.

אפילו אם לא היה כתוב כך, היינו בכל זאת מבינים ש"בני ברוך", או בכלל כל מקובל ומקובל, כל מי שרוצה להתקרב לבורא, הוא צריך להבין שכל מה שהוא הולך לעשות, כל מה שהוא הולך להשיג, זה אך ורק על ידי החיבור. כי בסך הכול זה מה שניתן לנו.

מלכתחילה אנחנו נמצאים במערכת שהיא הייתה אידיאלית, מחוברת היטב, מלאה באור אין סוף, והמערכת הזאת נשברה. המערכת עצמה כולה נקראת "נשמה". היא נקראת נשמה לפי האור שממלא אותה שהיה אור של נשמה. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, חמישה אורות שממלאים, עביות שורש, א', ב', ג', ד'. כמו שאנחנו לומדים.

כשהמערכת הייתה בחיבור היה לה רק אור הנשמה. חיה ויחידה לא היו, כי חיה ויחידה זה כבר אור החכמה. אור החכמה צריך להיות רק אם המערכת משיגה את הבורא. ולא הייתה לה את האפשרות הזאת להשיג את הבורא, כי הוא ברא אותה, וברא אותה בצורה כזאת שהמערכת הזאת מרגישה את החיות בלבד, כמו דרגת חי. דומם, צומח, חי. דרגת האדם לא הייתה. אמנם היא נקראת "אדם" על שם עתיד, הדומה לבורא, ולזה היא צריכה להגיע.

כדי לתת למערכת הזאת אפשרות להגיע להשגת הבורא, לשלמות, המערכת הזאת נשברה. דווקא על ידי השבירה היא התחילה לגלות חיסרון, מה שחסר לה, חיסרון לגלות את הבורא. מזה מתחילה הבריאה. בריאה נקראת "בר" ממדרגה, חוץ משלמות. שמלכתחילה, כמו שכתוב לנו בתורה, אדם היה שלם, הוא לא הרגיש שחסרה לו דבקות בבורא. על ידי השבירה שאבד לו הכול, ונשארה לו כיסתא דחיותא, חיים שבעולם הזה, אז התחיל להרגיש שבאמת יש לו חסרונות.

אנחנו מתחילים להרגיש את זה מהחומר שלנו כשהוא התחיל להתפתח. מדרגות דומם, צומח, חי התחילו להתרבות ולהתקשר ביניהם חלקי הבריאה, רצונות שונים, עד שמגיעים כבר למצב שהם מתחילים להבין, להרגיש, להשיג את המציאות האמיתית איפה שהם קיימים. לא כמונו, אלא למעלה מאתנו. התהליך הזה התחיל כבר מלפני ששת אלפים שנה.

אנחנו רואים את זה גם בבריאה. שלא התאספו בבריאה כל מיני פריטים, חלקים, אלא רק החיבור שביניהם הוא שמביא לכל הבריאה התחדשות. גם אנחנו, כשאנחנו נמצאים כאן אתכם בעולם הזה, צריכים להבין שאין חידוש מתוך האדם, שהוא משיג, שהוא מרגיש, שהוא מתקדם, אלא כל ההתקדמות היא אך ורק על ידי החיבור בין החלקים. כמו באטום, שאלקטרונים, פרוטונים, ניטרונים מתחברים יחד במספר שלהם, ואחר כך בין אטומים למולקולות, ובין מולקולות לגוף היותר מורכב, כך הבריאה הזאת שהיא כוללת סך הכול מספר מיוחד של מולקולות, אטומים וכן הלאה, היא מורכבת, גבוהה ומיוחדת. הכול תלוי במידת התרכובת בין החלקים.

גם אנחנו צריכים להבין, שכל ההתקדמות שלנו שיכולה להיות, היא לא בכל אחד מאתנו, אמנם אנחנו כל כך רגילים לזה. כי בעולם האגואיסטי שלנו אני הולך ללמוד, אני הולך לעבוד, אני הולך לרכוש מקצוע, אני רוצה להיות ידוע, אני רוצה להיות גדול, אני רוצה להיות מיוחד, זה אני, אני, אני. זה כמה שאני מנפח את עצמי דווקא לעומת אחרים. ברוחניות זה הפוך, כמה שאנחנו מתחברים יחד באיזו תרכובת מיוחדת, בהתקשרויות מיוחדות בינינו, כשאנחנו מתחברים, לפי זה אותו החומר, אותה הצורה, אותו הייצור יהיה מיוחד יותר.

מה שאנחנו צריכים זה לייצר את הנשמה. זאת אומרת, אותו מבנה אחד שמלכתחילה היה קיים בדרגת נפש, רוח, נשמה ונשבר. כדי שאנחנו נרכיב אותו מהאלמנטים הבדידים, שהם יתקשרו ביניהם, שיתחברו ביניהם, שימצאו בעצמם את סוג ההתקשרות, עד כמה הם מקושרים או לא, איך כדאי להתקשר ואיך לא כדאי להתקשר. שהם ילמדו בעצמם, שיבנו את עצמם, את המבנה המיוחד הזה, וירגישו כך להתחבר נכון וכך לא, כך יותר מועיל וכך פחות מועיל וכן הלאה. זאת העבודה שלנו.

כמו שאנחנו רואים במיקרוסקופ ששם מתחברים, נמצאים חלקים בכל מיני תנועות בראון, ואיך הם מתחברים ומתחברים ושוב מתפרקים ושוב מתחברים, כל פעם, כל פעם, עד שמגיעים לאיזה מבנה יפה, יציב שיכול להתקדם. וגם המבנה הזה הוא שוב מתפרק ושוב מתחבר עם מבנה עוד יותר גבוה, יותר גדול וכן הלאה. החיים הם כך. אין חשבון עם איזה פריט, עם איזה אטום או מולקולה אפילו, אלא החשבון הוא תמיד כלפי יתר התחברות, כלפי מערכת יותר מורכבת, יותר נעלה.

עד שמגיעים למצב שבמערכת הזאת אנחנו מתחילים להרגיש איך בכל צעד שלנו שאנחנו מתחברים, לפי מה אנחנו מתחברים ומה אנחנו צריכים להשיג ולעשות? את הבורא. אז מגיעים לשלב שאנחנו מתחילים כבר לראות אותו, לזהות אותו כתבנית, כדוגמה, ואז אנחנו בונים את עצמנו לעומתו.

אנחנו מבינים שהדרך שלנו כוללת שני שלבים, השלב הראשון, שאנחנו כמו ילדים בעולם שלנו לא מבינים מה אנחנו עושים, אבל מלמדים אותנו, תעשה כך, ואל תעשה כך, יותר טוב כך. אנחנו עדיין לא רואים את המערכות, לא רואים בשביל מה ולמה, אלא מלמדים אותנו קרוא, כתוב, לעשות חשבון, לבנות משהו, מלמדים אותנו אפילו ללכת, כל דבר צריכים ללמד. זה פלא, את החיה לא צריכים ללמד שום דבר, היא יודעת את כל מה שצריך לעשות, ואנחנו לא. זה פלא גדול שכך זה קורה. כך האדם נברא, שאת הדברים האלמנטריים אפילו, מה ששייך לדרגת החי כביכול, הוא צריך ללמוד. כך אנחנו מתקדמים, הכול מתוך דוגמה, ואת הדוגמאות המקובלים מעבירים לנו, כותבים, ואנחנו צריכים לבצע.

ושלב שני, למה אנחנו צריכים לבצע? גם כדי ללמוד מראש שאנחנו צריכים להתחבר, צריכים להיות כמעבר למבנה השלם, ולהגיע לא לדרגת הנשמה, אלא לדרגת היחידה. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, שכל החלקים שלנו יהיו מחוברים בכל החלקים של המבנה הזה שהבורא ברא. ואז כל אחד משיג את כל המבנה כולו וכך כולם מתחברים, יודעים ומבינים את כל הבריאה הזאת, כל אחד וכולם יחד. זאת העבודה שלנו.

בעבודה הזאת יש תקופות, תקופת דומם, צומח וחי, כמו שאנחנו לומדים באנושות, ותקופה שאנחנו נכנסים לעבודה בצורה הדרגתית יותר פנימה, לעבודה הכרתית, שהתחילה לפני ששת אלפים שנה באדם, וממנו והלאה כבר התחילו להתגלות בעולם שלנו אנשים שמשיגים את הבריאה, משיגים את העבודה, נכנסים לכל ההתחברות כדי להיות מעבר בין הבורא לכל הנבראים בצורה הכרתית, נמצאים בשליטה על מה שהם עושים ועושים פעולות שצריכות להיעשות. הכול מתוך הבנת המערכת כולה.

אנחנו קוראים עליהם בתורה, מהאדם הראשון עשרים דורות עד אברהם, כך הם התקדמו. מאברהם כבר התחילה עבודה אחרת, עבודה קבוצתית. לקבוצה שחיבר הוא קרא "ישראל", "ישר א-ל", וכך מכול בני בבל, מכל האנושות הוא ליקט את הקבוצה הזאת, מכל בבל שהייתה שם כל האוכלוסייה, כל האנושות, והקבוצה הזאת אמנם התקיימה מבבל עוד בערך אלף חמש מאות, אלף שבע מאות שנה, אבל אחר כך התפרקה ונפלה מתפקידה והפסיקה להיות מעבר.

אנחנו צריכים להחיות אותה המטרה, שוב לקום ולהמשיך אותו המבנה שכבר קיים מהעבר, "אין העדר ברוחניות", ולהמשיך אותו. לראות איפה אנחנו יכולים למבנה הזה להתחבר, איך אנחנו יכולים להמשיך את החיבור.

בעבודה הזאת אנחנו צריכים להתחבר בינינו, ללמוד על עצמנו איך להתחבר בינינו, בין האנשים שבאיזו צורה נמשכים לחיבור או לא נמשכים לחיבור, אבל לפחות מבינים שישנה איזו מטרה רוחנית וכדאי לנו ללמוד עליה ואפילו לממש אותה, כי זו מטרת החיים, מטרת הבריאה, קיבלנו חיסרון לזה ויכולים לממש אותו. ולהיות מעבר לאנשים שלא קיבלו חיסרון, שחיים חיים רגילים, חיים של דרגת חי. זה לא לגנאי, פשוט כך הם חיים, ואנחנו צריכים גם אותם לחבר לנשמה הכללית. למה אנחנו צריכים לבצע את הפעולה הזאת, רק אנחנו ולא ביחד עם האחרים? כי כל אחד לפי הרצון שמתעורר בו מהשבירה.

לכן בואו נשתדל להגדיל את הרצון הזה, את החיסרון הזה כמה שאפשר יותר. אנחנו רואים שהעולם בזמננו מאוד זקוק לזה, דיברנו על זה עשרות שנים והיום אנחנו מתחילים לראות עד כמה שזה יותר ויותר בכל יום, ביתר כוח, ביתר קצב, במהירות, מתחיל להתממש. העולם מתחיל לגלות עד כמה הוא לא מסוגל להתקיים לפי המתכונת הקודמת, עד כמה הוא צריך לגלות את שיטת הקיום האמיתית הנכונה, כי לפי כל מיני שיטות קודמות כבר אין לו שום סיכוי להתקיים נכון, ובכלל להתקיים.

לכן אנחנו צריכים, חייבים ויכולים סוף סוף לצאת לעולם ולספר להם, בכלל איפה אנחנו קיימים, למה אנחנו קיימים, בשביל מה אנחנו קיימים, ואיך אנחנו בזמננו יכולים פשוט לצאת מהמציאות הזאת ולהתחיל לחיות במציאות אמיתית ולא באשליה כמו שאנחנו היום נמצאים כפי שהמקובלים אומרים "בעולם המדומה", שאנחנו באמת מדמיינים אותו בתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלנו. אלא אנחנו לאט לאט יכולים להתחיל לראות את המציאות העליונה, ממד יותר עליון. זה לא שהאנשים הרגילים עוברים אליו אחרי המוות, לא. את זה משיגים בכלים מתוקנים, אם האדם מתקן אותם, ואם לא מתקן אז הוא לא יוכל להשיג. פשוט אנחנו צריכים להבין שכדאי לנו להשקיע את כל הכוחות שלנו בהשגת המציאות האמיתית, כי לא יעזור לנו, אנחנו לא נקבל אותה חינם ללא תיקון אף פעם.

כל התיקון הוא על ידי המעבר. מה זה מעבר? שאנחנו מתקנים את העולם. כי אחרי שקיבלנו איזה ידיעות ראשונות, התחלתיות שבהכרח היינו צריכים לקבל, עכשיו עלינו לתקן את הכלי, על ידי זה אנחנו נתפתח.

כמו עם ילד קטן, אנחנו דואגים שהוא יתפתח כבר מהרגע הראשון, שיתפתח קצת יותר מדרגת החי. לא שהגוף שלו יתפתח, אלא שיתפתח להבנה ולהרגשה, והבנה והרגשה הם על ידי ההתפתחות כלפי הזולת. לכן אנחנו צריכים להבין שכל ההתקדמות שלנו היא מתוך ההתחברות או במילים אחרות מתוך ההפצה. לכן אם נצליח להסביר לכל העולם, מה שכתבו על זה המקובלים, מה שדאג לזה כל מקובל ומקובל מזמן האר"י מלפני שש מאות שנה והלאה, אם נדאג לזה נצליח, כי אנחנו יכולים להתפתח רק אם אנחנו מעבירים את הידיעה הזאת לכל האנושות, כמה שיותר.

לא סוגרים את הדברים האלה בתוך העשירייה. אלא ברגע שאנחנו בנינו איזו עשירייה, איזה חיבור בינינו, כל יתר ההתפתחות היא על ידי זה שאנחנו מתרחבים, אנחנו מתחילים לעבוד על העיגולים החיצוניים, רק על זה. כי אם לא יהיה לנו למה עוד למסור אז מלמעלה גם בנו לא יכנס שום כוח רוחני, שום מילוי רוחני. לכן רק צריכים להבין שבחינת מעבר זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות מעצמנו. כמו שבעל הסולם כותב, הקבוצה שאברהם חיבר מכל העמים שהיו אז בבבל, מקובצים, הוא חיבר אותם שמהם והלאה, אחרי שמקבלים את השיטה הזאת, זה יתפשט לכל העולם.

והיום אנחנו נמצאים בשלב שכל העולם מתחיל להבין, עוד לא לגמרי, אבל מתחיל להבין שהוא נמצא במצב שממנו והלאה אף פעם הוא לא יתפתח לכיוון הטוב, ורק יסתובב ויסתבך יותר ויותר, ולכן הוא זקוק לשיטת התיקון וישמע לאט לאט. הכול תלוי בנו, הוא בעצמו לא ימצא את הדרך. ולנו מתוך שאנחנו נמצאים בתכונת ההשפעה אסור לנו לחכות עד שהוא יסבול יותר ואז יוכל להבין את זה.

אנחנו לא עושים כך עם הילדים שלנו האהובים. אנחנו משתדלים בכל זאת להעביר להם את המסר שלנו, את הלימוד שלנו, החינוך שלנו, המוסר, להביא להם בכל זאת אפילו שלא שומעים, עוד ועוד ועוד. לכן אם אדם מבין שהתיקון שלו הוא בחיבור את כולם לנשמת אדם הראשון, הוא חייב, חוץ מהלימוד ההכרחי שמקבל נניח בשיעור בוקר, כל יתר הזמן לחשוב איך הוא מחבר את כל האנושות כאח"פ לגוף שלנו שנקרא "גלגלתא ועיניים".

וכך נגיע למצב שרק על ידי חיבור של האח"פ, אנחנו נוכל לשמח את הכוח העליון, את הבורא. כי באמת אנחנו סך הכול מעבר, אנחנו אותם אנשים שפועלים מתוך הרצון שהוא החדיר בנו. הוא נתן לנו את הרצון הזה שאנחנו יושבים כאן ומחפשים איך להתחבר, איך להבין, איך להרגיש, איך להגיע לבורא, איך לגלות אותו, הוא נתן לנו את הרצון לעצמו, אליו. ולכן אנחנו רק מממשים אותו רצון שקורא לנו. אנחנו מתוך החיבור בינינו מגדילים את הרצון הזה, אבל מלכתחילה הוא נמצא בנו, ממנו, מה שנקרא "ניצוץ הנקודה שבלב".

מה שאין כן, ביתר באי עולם, ביתר בני האדם הוא לא נתן את הניצוץ הזה, והם לא מרגישים את הדחף להתעלות למעלה מהרמה הזאת של העולם הזה. הם רוצים רק חיים פשוטים, רגילים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה מה שהם רוצים ואין יותר. ואנחנו צריכים לכבד אותו רצון שהבורא נתן להם. ובמישור הזה שהם יתחברו כדי להשיג אוכל, מין משפחה, כסף, כבוד, מושכלות מה שהם משתוקקים, ברצון הזה הם ישיגו את הכול. כי הם יהיו מחוברים איתנו, הם יקבלו מאיתנו, הם יתמכו בנו, והם דווקא בעלי כוח גדול מאוד מה שלנו אין כוחות.

אלו שמשתוקקים לבורא, הבורא לא נתן להם כוח, נתן להם רק רצון אליו, רצון קטן שיהיו כמעבר, שיהיו כנקודה שיכולה להידבק בבורא, אבל כל יתר ההתפתחות זה מתוך שהנקודה הזאת דבוקה במסה גדולה, ברצון גדול של ההמונים, של כל האנושות, ובהם דווקא הרצון הענק. אצלנו רצון איכותי, אצלם רצון כמותי, ועל חשבונם אנחנו נזכה להעביר לבורא את החסרונות הגדולים שנקבל מהם ולהעביר לקהל אורות גדולים. ואצלנו יישאר אור לא גדול אבל אור מיוחד. כי הדברים היקרים בטבע נמצאים בכמות מיוחדת כמו יהלומים נניח, כמו זהב.

ולכן אנחנו נקבל אורות חיה ויחידה, אורות מיוחדים שאנחנו באמת רוצים אותם, זקוקים אליהם, יש לנו רצון. והם יקבלו רצונות דומם, צומח, חי ואורות נפש, רוח, נשמה, וזה יספק אותם לגמרי. ואנחנו נזכה למה שיספק אותנו, ידיעת הבורא, השגת הבורא בצורה השלמה. כך אנחנו יכולים להתפתח אך ורק על ידי זה שבהתחלה מתחברים בינינו, אבל מתחברים מלכתחילה כדי להתחבר לזולת, ודווקא בו אנחנו נמצא את הכלי אמיתי שלנו.

שאלה: דיברת על זה שבמעגלים החיצוניים יש רצונות יותר פשוטים. לא ברור מה אנחנו יכולים לתת להם, איזה צורך למלא. ברור שאם יש להם איזה צורך לחיבור אז נוכל לענות על החיסרון הזה, ואם לא, במה נוכל לענות על הרצונות הפשוטים שלהם?

אותם הרצונות שהם רוצים כדי בסך הכול לחיות טוב, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הם רוצים לחיות טוב קודם כל, אז אפילו את הרצונות הבסיסיים האלה, אנחנו רואים בעולם שלנו, שהם לא יכולים לספק לעצמם, זה פלא.

יש לך שפע בעולם, אין שום בעיה. אתה יכול להביא עוד מיליארד אנשים ועוד מיליארד אנשים, ואנחנו נוכל לספק להם אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל מה שאתה רוצה. הבעיה היא החלוקה, שאף אחד לא רוצה להתחלק עם השני, אף אחד לא רוצה להעביר לשני, להיות מעבר לשני ולכן הכול נחתך, הכול נסגר. לכן אין לנו מזל, אין לנו הצלחה.

הבעיה בעולם שלנו היא באותם הרצונות שהקהל הזה רוצה לספק לעצמו, כלומר חיים טובים. "אני רוצה לעבוד, אני רוצה ללמוד, אני רוצה משפחה, אני רוצה להיות במנוחה, אני רוצה לנסוע לטיול, להעביר חופשה עם המשפחה שלי באיזה מקום, לתת לילדים שלי תנאים יפים, טובים שיגדלו", מה שנקרא "עמך", דברים נורמאליים שכל אחד רוצה בכל חברה, בכל אומה שהוא נמצא. אנחנו לא נוכל לספק את זה. אנחנו דווקא יורדים, האנושות יורדת באספקה לכל אדם ולכל משפחה. האליטות מתעשרות וגם לא ידוע בשביל מה, אבל האגו עובד כך שכביכול הוא כל הזמן רעב, זה ברור, והמסות הופכות להיות עניות יותר ויותר וזו המגמה, ככה זה יהיה.

אתה אומר, "אין לי מה לתת להם". יש לך מה לתת, אתה מביא להם שיטה שעל ידה הם יוכלו למלאות את החסרונות הבסיסיים שלהם, שבצורה אחרת הם לא יכולים. אנחנו נגיע עוד מעט לכאלו מצבים, ואני לא רוצה להיות נביא רע, אבל ככה זה יוצא בזמננו, שמה שאמרנו לפני עשרים שנה היום זה יותר ברור, ומה שנגיד היום, בעוד חמש שנים אתה תראה שככה זה יהיה, שאנשים לא יוכלו לספק לעצמם אפילו אוכל, עד כדי כך תהיה ביניהם אי הבנה, ניתוק וחוסר יכולת להתחבר, הם לא יוכלו להתחבר. אתה רואה מה קורה באירופה, מי חשב שכך זה יהיה. אנחנו חשבנו ודיברנו על זה עוד בתחילה, כשהם התחילו להתחבר.

עוד כשגרתי ברחובות, היה אצלי חבר שהוא היה שם כשהם התחילו תכניות על האיחוד אירופי, כבר מזמן. הוא סיפר לי בערך בשנת 1980, 1982, כשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה, מה הם עושים. הוא היה רואה חשבון ועבד באירופה. בחור ישראלי שלקחו אותו לשם כי הוא היה צעיר ורציני והוא עבד שם. כשהוא סיפר לי על זה כשעוד לא דיברו על זה אלא רק תכננו, אני אמרתי שזה לא יתקיים. התחלתי אז ללמוד את חכמת הקבלה, כבר למדתי אולי שנתיים או שלוש, ואמרתי שזה לא יכול להתקיים כי אין חיבור קודם. הם לא חושבים על חיבור, הם חושבים איך לאחד את הבנקים, את התעשייה ועוד כל מיני כאלה דברים כאלה ולא את בני האדם, לכן זה לא יתקיים. הוא לא הבין את זה.

אבל אם מאז כבר היו הולכים לפי חכמת הקבלה, הם היו מבינים שצריכים קודם להפעיל איזו שיטה בכל אירופה, שיטת חינוך שצריכה לאחד את האנשים באיזו צורה, לקרב אותם ביניהם. להסביר להם שאם רוצים חיים טובים, אלה חיים יותר מקושרים אלו עם אלו, כולם, ולא כל מדינה ומדינה דואגת לעצמה. עכשיו זה עוד יותר בולט. אם לא מטפלים באגו, לא יכולים להתקדם.

כל ההבדל בין הדומם לצומח ולחי הוא שדרגת החיבור ביניהם, הקומוניקציה היא בצורה יותר גבוהה, יותר נעלה. לכן דברים דוממים הופכים להיות לצמחים ומצמחים לחי. במה? בתוך ההתחברות, בתוך התרכובת ביניהם. בסך הכול יש שם אלקטרונים ואטומים, אין יותר חלקים. רק מידת ההתחברות ביניהם וההתמזגות ביניהם זה השוני, זה מה שמבדיל בין הדרגות. החומר הוא אותו חומר, רק הופך להיות לאיכות חדשה על ידי מהות החיבור החדשה. לכן אין לנו סיכוי להצליח בחברה האנושית אם אנחנו לא מגיעים לחיבור יותר מהותי. את זה אנחנו צריכים להסביר לכולם.

אתה פונה לחיסרון שלהם, אתם רוצים שתהיה לכם משפחה, ילדים, עבודה, בית, פרנסה, ביטוח, טוב לילדים עם כל החינוך, אתם רוצים קודם כל לסדר מה שאתם רוצים לפי דרגת החי ולפי דרגת האדם, בבקשה, זה אפשרי, בתנאי שאתם בונים חברה שהיא מאוחדת, שהיא מחוברת, וחברה רגילה לא יכולה להיות כזאת.

כמה שאנחנו מתפתחים, אנחנו מתפתחים על ידי האגו שלנו. אם אנחנו לא לומדים איך האגו יכול להיות מחובר בצורה נכונה וטובה, אנחנו לא נוכל להתקיים, או שנתרחק או שנהרוס ונהרוג זה את זה. אנשים יכולים להכיר את זה בצורה רעה על יד מלחמות ובעיות, או שאתה תביא להם את שיטת התיקון שזה טוב בעיני הבורא וטוב בעיניהם.

רק צריכים [להסביר] עוד קצת ועוד פעם ועוד פעם. זה תפקיד המעבר שלנו, כך כתוב, שישראל הוא המעבר מהבורא לכל האנושות, לכן אנחנו צריכים להיכנס לתפקיד הזה. ואז גם אנחנו נזכה על ידי זה להתקרב לבורא ונתחיל להרגיש אותו, נתחיל להבין אותו, ונתחיל לעבוד איתו יחד כי אנחנו נהיה כשותפים. כי הוא מוריד לנו, ואנחנו נרגיש את זה ונבין את זה במוח ולב שהוא מוריד לנו את תכנית הבריאה, את תכנית החיבור ואנחנו מבצעים את זה בפועל עם האנושות. כל הקבוצות שלנו בכל העולם יקבלו הבנה, יקבלו כוח, יקבלו יכולת ולב גדול להתייחס לכולם. אנחנו מתקרבים לזמן הזה, ואם לא אז ההיפך, יהיה לנו גרוע מאוד וגם לכל האנושות.

שאלה: אנחנו מעריכים את אבותינו המקובלים על העבודה המיוחדת שהם עושים והם דומים לאלמנטים הנדירים בטבע כמו היהלומים, זה אומר שהמקובלים חשובים לנו כי הם הראשונים שהתחילו את העבודה, אבל לבורא דווקא חשובים הילדים, אלה עם הכלים העבים יותר.

נכון, לבורא חשובים כל האנשים הקטנים, כביכול הכי פחות מפותחים שנמצאים ממש בפריפריה של האנושות, כי דווקא בהתקרבות האנשים האלו מגיעים לאורות "יחידה". דווקא בהתקרבות האנשים הללו שאין בהם רצון גדול והרצונות שלהם מאוד פרימיטיביים, פשוטים.

יש גיבור בכמות וגיבור באיכות, לבורא חשוב דווקא האדם הפשוט הרחוק ממנו כי הוא מסיים את כול תיקון הבריאה, בו מסתיימת הבריאה. ולכן אנחנו צריכים לחשוב על זה. אותו לאהוב, אליו להימשך ולתקן. אבל [בעניין] תיקון, על ידי מה מתקנים? אנחנו מתקנים על ידי כל המקובלים הגדולים שהביאו לנו את כל השיטה, סיפרו לנו על התכנית ואנחנו על ידם, על ידי זה שמקבלים מהם, ממשיכים לבצע את השיטה. ואנחנו צריכים להודות שבזמננו זכינו, לא כמו בדורות האחרים, אלא בדור שלנו זכינו באמת להיות המעבר. זה תפקיד מאוד מיוחד שבו אתה יכול לעשות את ההשפעה המקסימאלית והטובה ביותר, גם לבורא וגם לכל האנושות, שזה בעצם היינו הך.

תלמיד: אולי אפשר למצוא ציטוט שבו נאמר שהתיקון נראה לצדיקים כהר גבוה ולרשעים הוא נראה כחוט השערה. תוכל להסביר למה הבורא מעריך דווקא את אלה עם הכלים העבים שהעבודה נראית להם כחוט השערה?

אתה לא מבין את זה בגלל שאתה משייך את זה לשני סוגי אנשים ואנחנו צריכים לשייך את זה לאיש אחד שנמצא בשני מצבים, פעם בירידה ופעם בעלייה. ואז לפעמים זה נראה לו כהר גבוה ולפעמים כחוט השערה, זה כל כך קרוב ופתאום זה כל כך רחוק. והמצבים האלה שאנחנו עוברים כלפי האנשים הרגילים שנמצאים ברחוב, אין להם לא המצב הזה ולא המצב הזה, פשוט יש להם בעיות בחיים והם טרודים כל הזמן מהבוקר עד הלילה בכל דבר.

והחיים מסודרים בצורה כזאת שאתה רוצה או לא רוצה, אבל אתה חייב לדאוג לאלף דברים שבכלל לא היית מציב אותם כדאגה לפניך אבל האחרים דואגים לזה. אתה צריך ביטוח, ואתה צריך רפואות, ואתה צריך לדאוג לפח הזבל שלך, ולעירייה שלך, ולחשמל ולמים, ולכל דבר ודבר, ומתנפלות עליך הרשויות ורוצות ממך עוד ועוד מיסים. כך החיים שלנו. על זה הם חושבים. הם לא חושבים על "חוט השערה", על "הר גבוה", אלא זה אנחנו.

שאלה: שמעתי בהתחלת השיעור שאדם צריך לעסוק בחיבור במשך שיעור הבוקר.

במשך שיעור בוקר אנחנו עוסקים בחיבור בעשירייה וגם אחר כך במשך היום החברים בעשיריות מתקשרים ביניהם ארבע פעמים ביום. בצהריים באחת עשרה וחצי ובאחת וחצי למאמר צהריים, בחמש ובשמונה וחצי בערב, בקיצור החברים מתקשרים ארבע פעמים חוץ משיעור בוקר. אחרי הכנס אנחנו שוב מחדשים את שיעור הזוהר בערב מחמש וחצי עד שבע, אז אנחנו נמצאים בזה. אבל ביני לביני, אנחנו נמצאים בתכנית ההפצה. כמו שחילקנו עיתונים, כך בכל רשת האינטרנט, הקמפוסים וכל מיני דברים.

תלמיד: יש הרבה חיבורים כאלה בכל העולם כמו כאן במשך היום. האם כדאי שנושא החיבורים שלנו בעשיריות במשך היום יהיה סביב ההפצה או לפחות כדאי להגדיל את ההפצה ולדבר על גדלות הבורא לפני ההפצה?

אני לא יכול להגיד לכם איך להפיץ. יש אחראי על כל אזור בעולם, בדרום אמריקה, בצפון אמריקה, באירופה, ברוסיה, באפריקה, ובאסיה עם הסאטלייטים, הלוויינים שלהם. יש לנו אחראים, עם האחראים האלה אתם צריכים להיות בקשר ולהפיץ. אני לא מבין מה אתם רוצים מאיתנו אחרי שאתם שומעים ומקבלים את כול מה שאתם מקבלים כאן? ואנחנו לא יכולים להיכנס לשטח של צפון אמריקה למשל. מה אני מבין איך להפיץ שם? וגם אם אני מבין, מאיפה יש לי כוח? אם תאספו את כל הכלי האמריקאי, יהיו לכם לפחות חמש מאות איש שיכולים לעורר אותם לזה. יהיו להם אפילו יותר מאלה שרואים מה קורה באמריקה. אמריקה גם נמצאת בנסיגה. זה לא חשוב שהחיים שם כביכול משתפרים מבחינת הכלכלה, אלא בכל יתר הבחינות הם מתדרדרים. מבחינה חברתית, עם כל הסכסוכים שיש בחברה, המצב הוא לא לטובה.

אנחנו נראה עוד מעט עד כמה הנאציזם פורח גם באירופה וגם באמריקה וכמה הוא מתחיל לשבור את החברה ומתוך שבירת החברה לא ייצא שום דבר טוב לאף אחד. אז אתם צריכים לדאוג לזה.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, שאין חוסר בחומר להפצה בארצות הברית וצפון אמריקה, אבל יש חוסר חשיבות שבאה בדיוק מהקול של העשיריות, שמחברים ומחברים עשיריות עוד ועוד, אבל למען מה מתחברים?

למען מה מחברים את העשיריות? את העשיריות מחברים כדי לגלות בהן את הבורא. חיברנו עשיריות. ברגע שאנחנו מתחילים לחבר עשיריות אנחנו צריכים להרגיש באיזו דרגת חיבור, באיזו דרגת קומפרסיה בינינו, אנחנו צריכים להרגיש שחסרה לנו גם עבודה מחוצה לנו. ואז בעבודה החוצה ופנימה, פנימה והחוצה, אנחנו מתחילים להכין תשתית לגילוי הבורא. הבורא צריך להתחיל להתגלות בעשירייה ככוח המחבר, ככוח הפנימי. הבורא זה כוח האיחוד. לכן באור היחידה אנחנו משיגים אותו במלואו.

לכן אנחנו מתחברים בעשירייה, כי אי אפשר לגלות את הבורא אם אין עשירייה. למה אני נלחם על המבנה הזה כבר שנים? אתם רוצים לגלות את הבורא? בבקשה, תבנו עשירייה כמו שצריך. אתם עדיין לא מבינים שבלי מערכת, בלי מקום שהוא יכול להתגלות הוא לא יתגלה. זה חוק הטבע. מה יש להגיד?

שאלה: איך אני יכול לדעת שאני על הדרך הנכונה? איך אני מחזיר את עצמי כל פעם בחזרה לדרך הנכונה, איך אני מכוון את עצמי בחזרה?

זו עבודה יומיומית, אתה לא יכול לעשות את זה היום ולהיות רגוע. זה לא שאתה נמצא בפסים כמו ברכבת, שאתה נכנסת לפס שלך ואז אתה ממשיך, הפסים מחזיקים אותך. כאן בכל רגע אתה צריך לבדוק את הכיוון ולשמור על עצמך, וזה רק על ידי הסביבה. הפסים שבהם אתה מתקדם זו רק הסביבה שמחזיקה אותך.

ככל שאתה מוסר את עצמך כלפיהם, הם בחזרה מחזיקים אותך ואז אתה מתקדם נכון. אחרת אתה מאבד את הכיוון, אחרת אתה לא בטוח איך עבר היום. אם אני לא הייתי קשור לעשירייה שכל הזמן מחזיקה אותי, אני לא יודע איפה אני נמצא, אני נמצא באיזה עולם מעורפל, הכול כערפל, הכול לא ידוע, אני לא מתמצא, כאילו איבדתי את החושים. כי חמישה חושים זו העביות שלי, שורש, א', ב', ג', ד', שבהם אני נמצא. אם אני לא אוחז עם העשירייה, אין לי את החושים האלה.

ולכן אנחנו נמצאים הרבה פעמים בחיים שלנו מבולבלים, שלא בדיוק יודעים מה קורה לנו. פתאום נכנסים לאיזה פחד, פתאום נכנסים לדבר לא ידוע, פתאום אני בכלל מאבד את הראש שלי, אני לא יודע איפה אני נמצא, אני חצי בהכרה, חצי ללא הכרה. יש הרבה מצבים כאלה שאנחנו עוברים. כל זה כדי להכניס אותנו, לחייב אותנו, להכניס את עצמנו למסלול הנכון, ממש פסי ברזל בתוך העשירייה. אחרת אנחנו לא נגיע.

כי אם אתה רוצה להגיע לבורא, זה על ידי זה שאתה מתקשר בצורה בריאה עם כל החברים שלך, "עשר ולא תשע ולא אחת עשרה". זה חייב להיות, כך המבנה של המציאות, אחרת הוא לא מתקיים. אחרת אתה נשאר בדרגת חי כמו עכשיו. כדי לעלות לדרגת המדבר אתה צריך לבנות את המציאות של המדבר. בדרגה שלך, בדרגת חי כמו שעכשיו, אתה נמצא, אתה נולדת ככה, אתה התפתחת כך, בזה לא הייתה לך בחירה.

כדי להיות בדרגת המדבר, אתה צריך לממש את הבחירה. הבחירה שלך היא רק בתוך הסביבה, איך אתה מתחבר עם העשירייה. בצורה שאתה מוסר את עצמך להם והם מייצבים אותך הרוחני.

שאלה: בכדי לעשות את ההפשטה הזאת, את האדפטציה של השיטה לאדם הפשוט, לפי החסרונות הבסיסיים שלהם, מה חסר לנו בהעברת המסר? איזה צעדים אנחנו צריכים לעשות באמת בהפצה?

להסביר לו שהעולם עגול, שכולנו מחוברים. תסתכל בטבע, דומם, צומח, חי. תסתכל מה אומרים המדענים, שכולנו נמצאים במצב כזה שכולנו מחוברים זה עם זה, כולנו תלויים זה בזה ונמצאים באיזון מסוים, ואנחנו בחברה האנושית לא מרגישים. האקולוגים, הביולוגים, הזואולוגים, כל מיני [מדענים] צועקים שאנחנו הורסים את הסביבה. אנחנו הורסים את הסביבה בגלל שאנחנו הרוסים.

אנחנו צריכים לחשוב איך לבנות את המציאות שלנו, את הסביבה האנושית בצורה שכולנו נהיה מחוברים בצורה נכונה. לפחות מאוזנת, הומוגנית. כי אחרת לא תהיה זכות קיום לכולם. כדי שאנחנו לא נהרוס את הסביבה, אנחנו צריכים לייצר רק דברים הכרחיים לקיום, לא יגונה ולא ישובח. דברים בריאים ופשוטים. אם אנחנו רוצים להתקיים יפה עם הטבע, בכל רמה שלנו, בכל מה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לחיות חיים טובים, נורמליים, פשוטים, שיהיה טוב לנו, לילדים, לנכדים וכן הלאה. קודם כל את זה אנשים רוצים.

אנחנו כבר הופכים להיות אנושות [חולה] במחלת הסרטן, אנחנו אוכלים את עצמנו. אנחנו נכנסנו לכאלה מיאזמות, לכאלו עיוותים בחינוך, בתרבות, בכל מיני דברים כאלה, שאנחנו מייצרים משהו שהורס אותנו. את הדברים האלה אנחנו צריכים להפסיק. אם לא נפסיק אותם על ידי החינוך, על ידי הפצת חכמת הקבלה, שתראה להם את התמונה האמיתית שצריכה להיות, אנחנו נגיע למצב מלחמה שתהרוס לנו את הכול ונתחיל שוב. כמו שבעל הסולם כותב, וגם איינשטיין אמר כך, שנתחיל שוב כמעט מאפס, לבורא אין זמן, אבל אנחנו נצטרך לעבור אסונות.

תלמיד: אמרת שהבורא אוהב שאנחנו מגיעים לאדם האחרון, לאדם הפשוט ביותר. אנחנו מדברים בצורה מאוד כללית, אז מה הצעדים שאנחנו צריכים לעשות כדי להפשיט את המסר לאדם האחרון בעולם החדש? מה אנחנו עושים עם כל זה?

משתדלים. מה עשית אתה עם כל זה?

אני מצפה לתשובה.

תלמיד: אני מרגיש שלפעמים אין אהדה לזה.

לא מה שאתה מרגיש, אלא מה עשית?

תלמיד: אני משתדל לעבוד.

משתדל, אני לא יודע מה אתה משתדל, אלא מה עשית? לא על ההשתדלות ולא על המחשבה שלך אני שואל, אלא על המעשה.

שב ותחשוב מה נשאר לך לעשות.

שאלה: איך האנושות תקבל את הרוחניות דרכנו, אם אין להם כלי או רצון לרוחניות?

אנחנו לא משפיעים להם רוחניות. אנחנו מביאים להם חיים טובים גשמיים, כי עוד מעט הם ירגישו יותר ויותר, מיום ליום הם מרגישים יותר ויותר עד כמה קשה להם להשיג אפילו את הדברים ההכרחיים לקיום. אתם חושבים שבאמריקה זה לא כך, ברוסיה זה לא כך, באירופה זה לא כך. אתם חושבים שרק באפריקה או באיזה מקום אין מה לאכול?

העניין הוא שההתקשרות בין בני האדם היא זו שמביאה לנו אספקה, רק ההתקשרות בין בני האדם. אם אין התקשרות, לא תהיה אספקה. הכול יירקב בשדות ובמחסנים ולא יגיע לבני האדם, אנחנו נמות מרעב. בעולם יהיה שפע, ונמות מרעב. ככה זה יהיה, אם לא יהיה קשר בינינו.

על זה אנחנו צריכים לדבר, ולא על רוחניות. איזו רוחניות? לא מדובר על רוחניות, הבורא לא רוצה להביא לנו רוחניות. מזה שאנחנו נתקשר בדברים הכרחיים, שאנחנו רוצים חיים נורמליים פשוטים, מזה שאנחנו נתקשר בצורה נכונה, אז בתוך החיים האלה, "בתוך עמי אני יושבת", אנחנו נגלה את הבורא. בתוך העם, בתוך המסה הגדולה הזאת, שהיא תתחיל להבין שאין ברירה, שטוב להתחבר בינינו כדי לחיות, כדי לאכול.

ואחר כך הם יבינו שלא בגלל זה אנחנו רוצים להתחבר, אלא יש בזה דרגה מיוחדת, עליונה, קיום רוחני, "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'"¹, זאת אומרת שהבורא יתגלה על זה. אבל דווקא בתוך הקשר הפשוט בין בני האדם.

ואנחנו, עזוב אותנו, אנחנו רק מביאים את השיטה. זה כל התפקיד שלנו.

שאלה: איך אפשר להרגיש חיסרון וביטחון באותו הזמן? מה זה חיסרון?

זו הבעיה, מה זה החיסרון. אם החיסרון הוא נכון, לקראת הבורא, אז אני נהנה מהחיסרון הזה. דיברנו על זה, היה לנו שיעור שלם כמעט, איך נהנים מהחיסרון. זה נקרא "חולת אהבה אני", שאני אוהב מישהו ומשתוקק, והשתוקקות זה חיסרון, חסר לי, אבל עד כמה שזה נעים ועד כמה שאני אוהב את המצב הזה. אני לא רוצה שזה יפסיק, אני נמצא בזה במילוי. כולם מכירים את זה, אפילו מהחיים הגשמיים, שלכל אחד בחיים שלנו, בגיל 13, 14, אולי היום זה בגיל 10, בגיל 9 ואפילו פחות, ישנה פתאום נטייה לאהוב. פתאום אתה רואה איזו ילדה שאתה אוהב אותה פתאום.

מה פתאום, מה רע, מה טוב, מה קורה? ככה זה, הטבע מדליק כדי ללמד אותך על אהבה. וזה עובר על כולם, עד כמה אז אנחנו נמצאים כמשוגעים, כל הזמן חושבים רק על אהבה, אתה עוד לא יודע מה לעשות עם זה, אתה רק נמשך.

זה כדי לגלות את הרשימו שבתוך האדם, עד כמה הוא נהנה מזה, עד כמה יהיה לו רשימו לכל החיים, שההתרשמות הזאת מהאהבה היא ההתרשמות הכי גדולה, הכי אמיתית, הכי חזקה.

שאלה: כיצד לחבר את האגו בצורה נכונה?

אני לא כל כך מבין את השאלה, לחבר את האגו אנחנו לא יכולים. אגו זה רצון שסגור בתוך עצמו. תראה ילדים קטנים, הילד מחזיק צעצוע ורוצה לקחת עוד ממישהו. המישהו הזה לא נותן לו, אז אתה אומר לו, "אתה תיתן לו את שלך והוא ייתן לך את שלו". הוא לא יכול. לתת משהו שאני מחזיק אני לא יכול. אני רוצה גם את השני, אבל לתת את זה אני לא יכול. זה האגו.

לכן על ידי האגו אנחנו לא יכולים להתחבר וזו הצורה האמיתית שלנו. כשאנחנו גדלים אנחנו מתחילים להבין, אבל זה מתוך הייסורים, שאני נותן את זה ומקבל את זה, וכך יותר וכך פחות. והיותר ערמומיים, היותר חכמים, הם הולכים למסחר, הם הולכים להיות בעלי עסקים וכך מתעשרים, מתפתחים, אבל סך הכול זה מתוך הבנה איפה אני יכול לוותר כדי להרוויח כל פעם יותר.

אבל זה שימוש באגו ולא האגו האמיתי, האגו האמיתי זה משהו שרק סופג. בפיזיקה יש מושג כזה, מקום שרק סופג, זו סְפירה שכולה שחורה מבפנים, בצבע שחור, ויש חור קטן שנכנס בו אור ולא יכול לצאת אלא נשאר שם. זה האגו, כמו שיש לנו כאלה חורים שחורים בחלל.

תלמיד: אז מה אנחנו באים לחבר פה?

אנחנו מתחברים לא על ידי האגו. גם בחיים שלנו בדרגות צומח וחי אנחנו לא מחוברים על ידי האגו בלבד, יש שם כוח עליון שמחבר בין הרצונות האגואיסטיים על ידי כך שהבורא נותן להם חיות, אחרת לא היו חיים, אחרת האטומים לא היו מתחברים מהחלקיקים. החלקיק הראשון הוא חומר היולי מה שנקרא, הוא לגמרי לגמרי לא מסוגל להתחבר עם שום דבר ועם אף אחד. אלא מגיע כוח מהבורא, חוץ ממינוס גם פלוס, ויש עוד כל מיני חלקיקים ביניהם, כמו ענן כזה, והם מתחילים לחבר ביניהם. זה הבורא שנכנס בבריאה, האור בונה את הרצון.

אם האור היה רק בונה את האגו, את הרצון לקבל, שום דבר לא היה קורה. הוא גם נמצא בזה, הוא שותף בזה, לכן יש חיבור בין החלקיקים לאטומים, למולקולות, אחר כך לדרגת חי, זאת אומרת בדרגות צומח וחי. אחר כך גם לדרגת המדבר כלפיי הבורא, שיש כבר השתתפות בין החלקים האלה. אנחנו רוצים להוציא את הכוח שנמצא אצלנו, שזה כוח הבורא שמחבר את החלקים שלנו, אנחנו רוצים לפתח אותו כוח גם בדרגת ההבנה, המחשבה, ההכרה, ההשפעה. אנחנו ממשיכים את הבריאה מעבר לדומם, צומח, חי שבהם נמצא הרצון לקבל האגואיסטי עם כוח הבורא ואנחנו רוצים להמשיך את כוח הבורא בצורה שהיא למעלה מזה, זה התפקיד שלנו.

איך אנחנו ממשיכים, על איזה חומר? על חומר של הזולת, על האח"פ שלנו. לכן במידה שאנחנו מתקשרים לכלל, לאנושות, במידה הזאת אנחנו יכולים להתחבר עם הבורא. אחרת איך אתה מושך את הכוח שלו, בשביל מה, בשביל מי? אתה לא יכול יותר, אתה חייב להתחיל לחבר אותם ואז תקבל ממנו כוח נוסף. כי לדרגות דומם, צומח וחי הוא נותן את הכוח שלו בצורה אינסטינקטיבית, פשוטה, זה הטבע. בדרגה יותר מזה, בבקשה, תביא לו מקום שבו הוא יכול להשפיע את כוח ההשפעה שלו, כוח החיבור שלו, הוא יעשה את זה, אבל אתה לא מביא לו את זה.

במידה שאנחנו מקשרים את האח"פ אלינו, לגלגלתא ועיניים, אנחנו כביכול מביאים לו ואומרים תחבר אותם בצורה נכונה, חסר להם כוח השפעה ביניהם, רק כוח קבלה יש ביניהם, ואז הוא מוסיף, משפיע, דרכנו. ואז אנחנו מקבלים כוח השפעה, זה נקרא גילוי הבורא בנו ומביאים להם, לפי הדרגה שלהם. אנחנו מורידים את כוח ההשפעה הרוחני לכוח ההשפעה הגשמי וממלאים אותם, את האנושות, והם חיים יפה וטוב. הכול בזכותנו מהבורא שמעבירים כצינור.

תלמיד: אני חושב שהבנתי מה ששאל החבר מטורונטו, יש פה הזדמנות לשאול שאלות.

בקשר לשאילת שאלות או משהו, אנחנו יכולים לקבוע אם אתם רוצים פעם אחת בשבוע שעה או שעתיים. אין לנו זמן, כי כולם נמצאים בבלגן של העולם הזה, אבל אני מצידי מסוגל, מוכן להקדיש לכם זמן ונעשה. אין שום בעיה, אם אתם יכולים להיות נוכחים אז נעשה במשך שעה בשבוע שאלות ותשובות. אתם תשלחו לנו שאלות, אנחנו נבדוק את השאלות האלה שלא יהיו שאלות [סתם] כי חבל על הזמן, ואת השאלות הכי נחוצות, טובות, יקרא מישהו מאצלנו עם תרגום, עם הכול, ואני אענה עליהן, אין שום בעיה. תחשבו אם אתם רוצים איזו שעה בשבוע, אין לי שום בעיה.

תלמיד: יש לנו מספר נקודות חיבור במהלך היום, אני באופן אישי חושב שהן מאוד חשובות. אבל יש רצון להשקיע יותר זמן בהפצה, במיוחד כרגע כשיש כזאת עדיפות. תעזור לנו לסדר את החשיבות הזאת כי עיסוק תמידי דורש התמדה. יש לנו שיעור בוקר בלילה, זה ברור, אבל נניח באמריקה זה לא לילה, וכל שאר הזמן מושקע לאותן נקודות חיבור בינינו. אולי כדאי לנו להכניס איזה כיוון אחר בהפצה או שצריך לחלק בינינו, שחלק יעסקו בזה יותר וחלק בזה יותר?

הייתי מחלק את האנשים לפי הגישה שלהם, לפי היכולת שלהם, לשני סוגים. אלה שיכולים ללמד הייתי נותן להם עבודה עם הקמפוס, עם התלמידים החדשים, עם הנקודות שבלב, שאחר כך יצטרפו אלינו כחברים שלנו, זה מצד אחד. מצד שני הייתי מייצב קבוצת אנשים שהם יכולים לכתוב ולפרסם דרך האינטרנט, דרך כל מיני צורות מדיה. יש ביניהם כאלה שכותבים, אפילו דברים קטנים, יותר גדולים, לא חשוב מה, ויש ביניהם כאלה שמפיצים, שיודעים רק לזרוק לכל המקומות לפרסם את הדברים. הייתי כך מחלק את כל הכוחות שלנו, לאלה שעובדים על לבנות קמפוס ולאלו שכותבים את החומר לקהל הרחב ומפיצים את החומר לקהל הרחב. בעיניי גם זה חשוב וגם זה חשוב, ההפצה לקהל הרחב היא אפילו יותר חשובה.

תלמיד: מתוך מה שאמרת נשמע שאתה דוחף אותנו להפצה יותר רחבה.

דרך האינטרנט, לא בצורה שאתם תצאו לתת הרצאות לקהל הרחב, את זה אני לא אומר, בהרבה מקומות זה אסור.

אני לא יודע איך להגיד לכם אם מותר או לא, יש מקומות, ארצות שזה בכלל אסור, יש כאלה שזה קצת מותר וכן הלאה.

תלמיד: יוצא שאם לא אומרים את המילה קבלה אבל ניתן להפיץ את השיטה יש איזו נקודת מגע?

נכון, אפשר בלי חכמת הקבלה, בלי המילה קבלה, בלי להזכיר בכלל אותנו, לפרסם את הדברים האלה, אבל גם אז אני לא חושב שכולם יקבלו את זה בצורה יפה. יש כאלה שיגידו לך, מה פתאום אתה מחבר אנשים, בשביל מה ולמה ומה קורה לך, יש לנו מי שידאג לחיבור אנשים, זה לא ענייך, שב בשקט. יש לנו ממשלה, יש לנו ארגונים בממשלה, יש מי שאחראי על כל מיני דברים. מה זה החיבור שאתה הולך לעשות? אתה בונה מפלגה, אתה עושה משהו שאתה רוצה אחר כך לנצל את זה לאיזה מקום? בדרך כלל הרשויות, אף ממשלה לא אוהבת דברים כאלה, אלא מאין ברירה יסבלו אותך. לכן אני לא אומר לעשות את זה בצורה כזאת, אלא להפיץ את הידיעה, להפיץ את השיטה אפשר דרך האינטרנט, הכי פשוט, ולבנות שם איזה מעגל, חוגים.

תלמיד: חכמת הקבלה נחשבת כמדע נסתר, אבל פעם גם שאר המדעים היו נסתרים מהציבור הרחב והיה אסור לעסוק בהם.

פעם זה היה כך, אתה פשוט לא יודע מה שכותבים מקובלים. יכול להיות שהייתה תקופה סגורה כזאת, ועכשיו זה אחרת, אנחנו צריכים כן להפיץ.

שאלה: הכול תלוי בשילוב החלקים, האם לכל אחד מאיתנו יש את מקומו בבריאה או שאנחנו צריכים להרוויח את מקומנו?

לא. לכל אחד ואחד יש. אנחנו צריכים להבין שהמערכת היא מתקיימת. מערכת הנשמה, מערכת אדם הראשון, מערכת הבריאה שהבורא ברא, שהאור העליון ברא ומחזיק היא מתקיימת. רק כלפינו היא נמצאת כאילו בשבירה, כאילו בחוסר אור, בחוסר כיול, בחוסר כיוון. זה רק כלפינו כדי שאנחנו נשיג מה שנאבד ממנה, כדי שאנחנו נרגיש מה חסר לה כדי להשלים אותה למצב השלם. על ידי זה אנחנו מתחילים להבין, אנחנו מתחילים להרגיש, אנחנו לומדים את מערכת הבריאה, אנחנו מתחילים להפעיל אותה.

אתה קונה לילד שלך משחק, פותח את הקופסה, כל החלקים שם מפורקים, שבורים כאלה. אתה אומר לו "בוא נאסוף עכשיו בניין", ואז הוא מתחיל לחשוב איך לחבר את זה. כך הבורא בדיוק עשה את הפאזל הזה או משהו כלפינו. זאת אומרת, אנחנו נמצאים במערכת שהיא מערכת שלמה, מערכת שלא היה בה שום פגם, רק כלפינו נעשתה הסתרה. רק כלפינו.

ואנחנו צריכים להשלים אותה על ידי זה שאנחנו בונים את עצמנו. זה משחק מאוד מיוחד, כמו שאתה נניח מחובר לאיזה מחשב, ועד כמה שאתה מבין איך צריך להיות, אתה רואה שבמחשב מתחיל להיות עוד חלק ועוד חלק בצורה מיוחדת ונכונה מחובר לאחרים. כך אתה כאילו בונה את המערכת, אבל אתה רק מגלה אותה שהיא [קיימת] מכבר, אנחנו מגלים מה שכבר קיים.

שאלה: איזה מאמץ אני צריך לעשות בשביל להרוויח את המקום שלי?

רק להתחבר לאותו מקום שהבורא הביא אותך, לעשירייה ולהתחיל להשתכלל שם, להתחבר שם, להתכלל שם, ועל ידי זה אתה תבין את המקום שלך. זה הכול. אין יותר. ועכשיו יש לנו לפנינו כמה ימים שאנחנו יכולים לעשות ממש קפיצת הדרך. אנחנו עשינו הכנה גדולה, אנחנו נמצאים ממש בחיבור המתקדם. יכולים מאוד להצליח.

לפי מה שאנחנו עשינו במדבר אנחנו יכולים, אנחנו, אני מדבר כבר על החלק הזה שעבר את המדבר או אלה שעברו איתנו יחד בכל העולם, אנחנו יכולים לעשות עכשיו קפיצה גדולה מאוד. דווקא על ידי זה שאנחנו בימים האלה מתחברים עם האח"פ שלנו. זה אח"פ שלנו. זה לא אח"פ החיצון. לא האנושות. זה אח"פ ששייך לגלגלתא עיניים דראש.

שיש לנו (ראו שרטוט מס' 1) גלגלתא עיניים דראש, ויש לנו אח"פ דראש, וזה הכול ראש. ויש עוד גלגלתא עיניים ואח"פ ששייך לגוף. אז אנחנו הולכים עכשיו להתחבר. גלגלתא עיניים דראש זה אנחנו. זה בני ברוך, מי שהיה במדבר, נדגיש. ואלו האח"פ שמתחת, הם בני ברוך,

[שבאים] לכנס, והם עדיין שייכים לראש, ובגוף זה כבר על ידי אינטרנט, עיתון, על ידי הפצה חיצונה.

שרטוט מס' 1

שאלה: דיברנו על שלושה כיווני הפצה. כיתות לימוד, כתיבת מאמרים והפצת חומרים באינטרנט, למה אנחנו לא מדברים על מימוש פרקטי של הפצת השיטה האינטגראלית, בנייה של סביבה של מעגלים מתוך אנשים בעשיריות?

למי לדבר? למי שבכלל לא יודע, לא חושב?

תלמיד: לא. בינינו, למה אנחנו לא דנים, חושבים איך לסדר את כל העם, את האנשים בעשיריות במבנה נכון?

אנחנו דנים על זה כל בוקר שלוש שעות. מי שרוצה, מתוך זה הוא ידע מה לעשות. מי שלא רוצה, לא יעזור לו כלום.

שאלה: האם אפשר להסביר את משמעות החיים בלי חכמת הקבלה?

לא. אתה יכול להיכנס לכל מיני פילוסופיות. הם לא יסבירו לך בסופו של דבר כלום. תכלס במצב הפרקטי, לא. הבעיה שלנו שכדי להגיע למימוש של חכמת הקבלה אתה צריך לעבור הרבה מכות, אכזבות, שאתה כבר יודע שהחיים שלך נגמרים ואין בהם שום סיכוי בכלל להצליח, ואתה הולך למות כמו כל בהמה ולהירקב בתוך האדמה ושום דבר לא יישאר ממך, כמו שמכל האלו שהיו לפניך, אלא אם כן אתה מכניס את החלק הפנימי שלך לרוחניות. או במילים אחרות, שאתה מפתח את הנקודה שבלב בצורה רוחנית המינימאלית. זאת אומרת, מחבר אותה בקבוצה לעוד כמה בני אדם כמוך ואז יש לה זכות קיום.

כמו כל חלקיק בבריאה שאם הוא לא מתקשר לחלקים האחרים שיש ביניהם השתתפות, אמת מידה, אנרגיה וכן הלאה, אז אין לו קיום. זה כל ההבדל בין חומר רקוב לחומר חי, כי ההבדל ביניהם זה ההתקשרות הפנימית שבין החלקים. וזה מה שאנחנו רוצים, להתקשר בינינו בצורה כזאת שיחיו בינינו, שיהיו בינינו חיים רוחניים ולזה צריכים התקשרות. לכן אנחנו צריכים עשיריות, חיבור. לכן אנחנו עושים פעולות כאלו. בלי זה, מה [יתקיים]? אין חכמות, זה הטבע, אתה לא יכול לעשות כאן מה שבא לך, או שאתה מקיים או לא. בבקשה, הבחירה היא בידך.

תלמיד: אז בסופו של דבר כולם יצטרכו ללמוד את חכמת הקבלה.

לא, כמו שמסביר לנו בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", לא כולם. כי יש חלק שנקרא ישראל, "ישר א-ל", שמשתוקק לחיבור עם הבורא ומוכן בשביל זה גם להתחבר ביניהם, למרות שלא רוצים. אבל מאין ברירה, כדי להשיג את הבורא מוכנים גם להתחבר ביניהם. ויש כאלה שלא רוצים חיבור עם הבורא, לא רוצים גילוי הבורא, הם רוצים לחיות טוב בדרגת החי בעולם הזה ולא אכפת להם, אין להם חיסרון. חיסרון אתה לא יכול לפתח ולקנות, יש חיסרון או לא. אם דרגת החיסרון שלנו בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר ואנחנו רוצים את הכול, אז החיסרון שלהם רק בדרגת דומם, צומח וחי בלי דרגת המדבר. ואז אתה פשוט לא יכול להעביר להם שום שיטת תיקון, חיבור, עשיריות. הם לא זקוקים לזה, הם לא רוצים את זה.

אתה לאט לאט תעביר להם משהו מזה, איך צריכים להיות מקושרים אנשים ביניהם כדי לא למות במלחמה, כדי לא להגיע לחיסול, כדי לא להגיע למכות הטבע הנוראות שעכשיו עוד מעט מגיעות אלינו ועוד ועוד דברים. מתוך הפחד, מתוך הרצון להצליח בחיים הגשמיים האלו. הם ישמעו אותך, הם יוכלו להתחבר בדרגה כזאת ולא יותר.

ואחר כך בגלל הקשר איתנו, אז הם גם יקבלו חיסרון נוסף. אבל בכל זאת, בדרגות ב' א' ושורש, מ"בינה" ומטה ולא מבינה ומעלה כמונו. זה עניין של חיסרון, נתנו לאדם כן, לא נתנו לא. אבל כשמתקשרים כולם, אין בכל המערכת הזאת אף חלקיק, זאת אומרת, אף אדם שהוא ירגיש שחסר לו, אלא לכולם יהיה עולם מלא רק [כל אחד] בדרגה שלו.

שאלה: אולי מערכי ההפצה שלנו עבור העולם הרחב צריכים להתבסס על תכנים ללא שימוש במילה קבלה?

ודאי. אתה שומע מה הם שואלים? האם לדבר על חכמת הקבלה עם הקהל הרחב? ודאי שלא. אם אתם עדיין שואלים שאלה כזאת, זה מראה עד כמה עדיין יש בינינו אנשים שלא שומעים אותנו.

שאלה: בהפצה שלנו, בקריאה לערכי החיבור, אנחנו מקבלים את אותו סוג של תגובה.

אתה מתכוון שהם אומרים שאי אפשר להגיע לחיבור? גם אנשים שיש להם נקודה שבלב וגם אנשים ללא נקודה שבלב, האנשים הרגילים, אלו ואלו אומרים שהחיבור הוא בלתי אפשרי. נכון?

תלמיד: אולי המסר שלנו בהפצה צריך להתמקד בזה שהמגוון, השונות בין האנשים זה מה שמועיל לחברה.

אני לא רואה שזה מועיל, גם בחברה שלנו בישראל. איפה זה מועיל? זה לא מועיל בכלום. אם יודעים להתחבר למעלה מההבדלים, זה מועיל. אבל אם לא יודעים? אצלנו בישראל עוד מעט יהיו בחירות, יש ארבעים מפלגות, וכל מפלגה רוצה להיות בשלטון. איפה יש דבר כזה, באיזו מדינה יש ארבעים מפלגות? אז אנחנו כל פעם מקצצים, אנחנו אומרים, בפחות מכך וכך בוחרים אי אפשר להקים מפלגה, זאת אומרת, ללכת לשלטון, לבחירות. אחרת היו לך לא ארבעים אלא ארבע מאות מפלגות, אחרת כל אחד או שניים היו מקימים מפלגה.

עכשיו, בקשר לשאלתך, ברור שאי אפשר להתחבר. ולמי שאומר כך, אתה צריך להגיד לו, אתה צודק, אי אפשר להתחבר. גם לאדם עם נקודה שבלב, שנמצא בתוך הקמפוסים שלנו וגם לאדם ברחוב. כשאתה מדבר איתו על חיבור והוא אומר, על מה אתה מדבר? תראה מה קורה בכל האנושות. תן לי דוגמה.

אנחנו צריכים להסביר להם, אבל בשני מישורים. את אלה עם הנקודה שבלב אנחנו מביאים לעשירייה ואומרים, אם תשתדלו להיות בעשירייה, כמה שאתם מסוגלים להשתדל, אתם תגיעו למצב שיתגלה לכם המאור המחזיר למוטב, כוח מיוחד רוחני נוסף לא מהעולם הזה. לא מהעולם הזה, זאת אומרת, מעולם ההשפעה, לא מעולם הקבלה, וזה הכוח שיחבר אתכם. את זה אומרים לאנשים שיש להם נקודה שבלב.

לאנשים שאין להם נקודה שבלב, כאן אתה צריך להסביר יותר. אתה צריך להגיד כך, אם אנחנו מתחברים לפי השיטה הזאת, אתם בעצמכם תגלו בתוך החיבור ביניכם, בתוך העשירייה, שיש ביניכם כוח מיוחד שמחבר אתכם. פשוט, אתם מתחייבים להתחבר ואתם צריכים לפתח רגישות שיש משהו עכשיו בינינו. אנחנו עשרה ויש כוח, יש איזשהו מקור מספר אחד עשרה שנמצא בטבע.

להם אתה אומר, ש"א-להים" בגימטרייה זה "הטבע", ולהם אתה אומר שבטבע מושרש כוח חיבור כזה, ואם אנחנו רוצים להתחבר, הוא מתחיל להתעורר. למה? זה חוק הטבע, בוא ננסה. מה אנחנו מפסידים? שום דבר, קצת מאמץ. ומה אנחנו מרוויחים? חיים, כך אנחנו מתחילים לקבל כוח רוחני. בלי הכוח החיובי בינינו לחיבור, אנחנו לא נוכל להתחבר, לכן אתה צודק כשאתה אומר שזה בלתי אפשרי.

ואני אומר שאפשר, אם נתחבר בשיטה המיוחדת הזאת לעשירייה. שכל אחד משתדל קצת לבטל את עצמו, קצת כך, קצת כך, תראה שזה אפשרי. אתה מזמין, אתה מוציא את הכוח החיובי מהטבע. ואז על ידי שני הכוחות, פלוס ומינוס, אתה מחבר את שני הכוחות האלה לחברה האנושית והיא מתחילה לחיות. אחרת, רק עם הכוח השלילי, אתה לא יכול לעשות כלום. ועוד יותר מזה, בגלל שאתה מגדיל את הכוח השלילי שלך, כי הוא גדל בצורה טבעית, אתה הורס את הכוח החיובי הקטן שיש לך, שמגיע אלינו מדרגת דומם, צומח, חי. אתה הורס אותו וכך אף פעם לא תצליח להגיע לחיים, להתכללות הנכונה בין החלקים. כי החיים בסך הכול הם שכפול, שכלול, והתכללות.

שאלה: אמרת שיש שני סוגי אנשים לעבודה בהפצה, אלה שיכולים ללמד, שיעבדו בקמפוס. ומי שאמור להפיץ ברשתות, לכתוב או להפיץ את החומר.

כן.

תלמיד : יש חברים שעובדים, כותבים, מפיצים ועושים את זה באופן עצמאי.

לא, רצוי שזה יהיה מסודר, ואז תהיה ברכה מלמעלה על העבודה שלנו. רצוי שזה יהיה מסודר, ולא שכל אחד כותב את מה שבא לו. זה חייב להיות מסודר, כדאי שאנשים שכותבים יכתבו, וישלחו את זה לבדיקה. האנשים שבודקים יהיו אנשים אחראיים, כדי שנדע מי כתב ומי חתם על הבדיקה. אחר כך זה עובר לאנשים שמפיצים, שיודעים למי להפיץ, למי לא, לאיזה קהלים, לאיזה מקומות וכן הלאה. בכל דבר צריכה להיות מומחיות, ולא סתם שכל אחד מומחה.

זאת אומרת, מומחה בכתיבה, מומחה בבדיקה, ומומחה בהפצה לקהל הרחב. בנוסף צריכים להיות כאלו לא רק לקהל הרחב, אלא גם לקהל עם הנקודה שבלב. אז הם כותבים מאמרים לנקודה שבלב, למרות שאולי יש לנו כבר הרבה מאמרים כאלה, ואז שולחים אותם לבדיקה ומפיצים. זאת אומרת צריך ששלושת סוגי המומחים יפעלו גם בהפצה לאנשים עם הנקודה שבלב. חייב להיות גם את זה וגם את זה ובצורה מסודרת.

עדיין אין לכם את זה, השנים עוברות ואתם לא מתארגנים, אז מה אתם רוצים? תסתכלו עליכם איך אתם פועלים, מה יכול לצאת מצורת העבודה שלכם? ואני חוזר ומסביר שוב, אתם לא תקבלו רוחניות אם לא תגיעו להשפעה לקהל הרחב. כי הבורא לא מתחשב בכם, הוא מתחשב רק ביכולת שלכם להביא לו את אותם אנשים שנקראים אח"פ. אנשים שאין להם התעוררות ממנו כמו שאתם קיבלתם, אותם הוא רוצה.

אם אתם רוצים להידמות לבורא, תעשו את העבודה הזאת, תהיו המעבר בינו לאחרים. אם לא תהיו, הוא לא צריך אתכם, הוא לא צריך, אני אומר לכם ברצינות. חבל על הזמן, חבל לבזבז כסף, הייתם יכולים לנסוע לג'מייקה או למקום אחר ולבלות שם בחופש במקום הכנס הזה. אני אומר זאת בשיא הרצינות, אתם נמצאים בציפיות ללא תשתית, ציפיות שווא.

תלמיד: אני מדבר על מומחים, נניח אדם שהוא סופר וכותב רומנים כמקצוע. האדם הזה יכול להגיע לאלפי אנשים. הוא לומד קבלה, אבל דרך העבודה שלו הוא יכול להגיע לאלפי אנשים. האם יש מקום לאנשים כאלה במערכת?

יש מקום לכל אחד. כל אחד יכול לפזר את החומר באינטרנט, אבל באחריות, תחת מישהו שמלמד אותו ואומר לו איפה כן ואיפה לא. כדי שהוא לא יעשה נזק לאנשים, לעצמו ולנו. אבל לכל אחד יש מקום. אם כל אחד מאיתנו קיבל ניצוץ, סימן שהוא מסוגל למשוך דרכו אור מלמעלה לאנשים שנמצאים מחוץ למערכת שלנו, הוא מסוגל, וחייב למצוא את המקום שלו. לכל אחד יש חלק בנשמה הכללית והוא חייב להחיות אותה.

שאלה: לגבי הציור של הגוף וראש. בכנס במדבר הרגשתי שאני ועוד חברים הגענו לרמה של חיבור. בכנס שבא עכשיו, איך אנחנו מגיעים לחיסרון הזה לחבר את הראש לגרון, איך יוצרים את הגרון כדי לחבר את הראש עם הגוף?

גרון זה מהמילה גר, מה שנמצא מחוצה לנו. אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מחברים אותם אלינו. בכל מיני פניות, לא יותר. אנחנו לא יודעים בדיוק, אנחנו לא יכולים כל כך להכיר כל אחד, אז בעיקר על ידי חום. כי אם הם באים יש כאן בתוכם רצון מצד הבורא, הוא כיוון ודחף אותם אלינו, ואנחנו צריכים להתחבר לרצון הזה. אנחנו רוצים כאילו לכבד את הרצון הזה של הבורא בתוך האדם, הוא מגיע אלי ואני יכול לחייך אליו, אני יכול להגיד לו משהו, והוא ירגיש שהחיבור שלנו עושה לו טוב, שהחיבור הזה מושך אותו, מזמין אותו לאיזו עליה רוחנית. כי הם לא באו סתם, הם מבינים מי זה "בני ברוך" איכשהו, ומחפשים משהו מעבר לחיים הגשמיים.

לכן אנחנו יכולים לדבר איתם על התעלות רוחנית.,על חיבור, עד כמה שהוא מועיל לזה. אין שום בעיה. וחוץ מזה אם אתה לא יכול, אם אתה לא מוצא כל כך מילים, תן לו חיוך, קצת חיבוק, אם יש מקום לחיבוק, כי לא כולם מוכנים להתחבק כמו כאן, שכל אחד מתנפל על השני.

אבל תדעו שמי שבא אלינו לכנס, יש לו איזה מין רצון מהבורא, לא ממש ניצוץ לרוחניות, אלא רצון, איזו שייכות לרוחניות, ולכן דווקא הוא יכול להיות מעבר מאיתנו לקהל הרחב. כדאי לנו לעשות מהם שותפים, וכך זה ילך. תנסו להיות שקועים בזה, שאנחנו מחוברים בינינו ומטפלים בהם, אחר כך זה יעזור לכם לעשות את אותו דבר בבית. אנחנו חייבים לעשות את זה, תראו כמה בעל הסולם כותב על זה, שרק על ידי הפצה אנחנו נגיע לתיקון העולם, ואז אנחנו נהיה מתוקנים.

שאלה: אנחנו יודעים שהצלחתה של הרצאה פרונטאלית תלויה באנשים שהגיעו. בהפצה באינטרנט אנחנו לא יכולים להרגיש מי יכנס לעמוד ויקרא ומי לא. איך תגדיר את הצלחת ההפצה באינטרנט ומה המטרה שלה?

אני חושב שהשאלה הזאת מיותרת, אם אנחנו מפיצים, אנחנו לא יודעים בשביל מה אנחנו מפיצים? או למי מפיצים? זה לא נכון, ככה לא כדאי להפיץ.

אנחנו מפיצים לבני אדם כדי שהם ידעו שיש אפשרות להימנע מאסונות. אני מדבר על אסונות, ותאמינו לי שזה יכול להיות. למרות שוודאי שאנחנו לא רוצים שזה יקרה. אבל זה יקרה כדי להראות לנו שאנחנו מנותקים זה מזה, ואם נהיה מחוברים זה לא יקרה.

אז קודם כל אני רוצה לפרסם את זה בצורה, טובה, יפה, שלא דוחה אנשים, אלא מזהירה אותם. כמו שיש אנשים שאוהבים לקרוא על כל מיני תרופות,, על אוכל טוב, טעים ובריא, ועוד כל מיני דברים כאלה. רובנו קראנו כל מיני דברים כאלה. אותו הדבר אנחנו, במה אנחנו שונים? אני מציע להם חיים טובים.

שאלה: יש להם חשיבות לאורך חיים בריא, לאוכל בריא.

כדי לחיות ולא למות, אין חשיבות? בשביל מה הם צריכים אוכל בריא אם הם ימותו עוד מעט? אני לא מבין אותך. אתה מבין עד כמה עלינו לסדר את הדברים כדי לדעת איך להפיץ? אני מביא להם את הדבר הכי חשוב. אוכל בריא? עוד מעט לא יהיה להם מה לאכול. אז מה יעזור להם לקרוא על אוכל בריא?

שאלה: בעבודה על החיבור בין החברים, החלק חשוב הוא לעבוד באמונה מעל הדעת. האם בעבודה של חיבור גלגלתא עיניים ואח"פ עלינו גם להשתמש בעבודה מעל הדעת?

ודאי שאתם בזה מתחילים לעבוד, כל העבודה הרוחנית היא עבודה למעלה מהדעת. למעלה מהדעת זה נקרא למעלה מהרצון שלי. אתם רוצים להפיץ? אתם לא רוצים. אתם רוצים להתקשר לקהל הרחב? לא רוצים. יש כאן חכמים ששואלים אותי, "איך להפיץ בצפון אמריקה?" אני לא רוצה אפילו לדבר על זה עם האנשים, כי הם עדיין לא עשו איזה צעד. הם טרודים בזה, יש להם באמת שאלות לעניין? לפי השאלות שלהם אני מרגיש שהם עדיין לא התחילו.

ולמה זה? כי אתם לא רוצים לשמוע מה שאנחנו אומרים נגד דעתכם. דעתכם, שאנחנו נדאג לעצמנו, אנחנו מתאספים, אנחנו שומעים שיעור, זהו, אין לנו יותר זמן, אין לנו יותר כוח. אז אתם נשארים מנותקים, אתם לא מוכנים להיות מעבר, שמהבורא הכוח הזה יזרום בכם. אז כך אתם סותמים את צינור השפע ולא מקבלים כלום.

תלמיד: בשביל לאפשר את הזרימה הזאת מהבורא אלינו, האם עלינו לדמיין או לצפות לתוצאה שאנחנו רוצים להשיג בזה?

אני צריך שיצא ממני שפע, אור, השפעה לאחרים, אז זה ייכנס בי. זה דבר מאוד פשוט, אם ממני אין יציאה החוצה, אין בי כניסה פתוחה שייכנס בי פנימה, ככה זה, כך עובד הסנסור הזה. אני מיכאל, אם אני לא יכול להוציא החוצה, קודם כל שיהיה פתח מספר 1 (ראו שרטוט מס' 2) אז לא נפתח לי פתח מספר 2 מהבורא, לא נפתח, קודם ממני צריך להיות פתוח. האם זה פתוח או לא? אם לא פתוח גם פתח מספר 2 מהבורא סגור.

שרטוט מס' 2

שאלה: האם גלגלתא עיניים של הראש שונה מגלגלתא עיניים של הגוף, ואיזה גלגלתא עיניים עובד על הרצונות של הגוף?

לא. אח"פ דראש מתקשרים עם גלגלתא עיניים דגוף (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

תלמיד: השאלה מתייחסת דווקא לאח"פ של הגוף, איך עובד הקשר עם הרצונות של הגוף והאם זה יכול לקרות בלי מאמץ מהאח"פ של הגוף?

יש עניין של התקשרות. הדרגה האחרונה של האח"פ היא בקשר עם הדרגה הראשונה של גלגלתא ועיניים, זה בהתקשרות ביניהם (ראו שרטוט מס' 3). אבל אחרי שישנן התקשרויות בין אלו לאלו, לא כדאי [לדבר על זה], זה עניין של איך העובר גדל בתוך אימו, קודם החלק הזה אחר כך החלק הזה, אחר כך החלק זה, בשביל מה לכם את זה?

תלמיד: אז פשוט יותר. האח"פ שלנו שיגיע לכנס, איזה מאמצים הם צריכים לעשות בשביל להתחבר אלינו?

הם צריכים להשתדל להיות יחד איתנו בסופו של דבר בעבודה להפצה.

קריין: לגבי הלו"ז שלנו להיום ולהמשך, אנחנו ניסע יחד באוטובוסים לגני התערוכה, גברים ונשים, ונכין את עצמנו להכנות שיהיו לנו שם בגני התערוכה. במהלך שלושת הימים הקרובים אנחנו נהיה בכנס, לא תתקיימנה פעילויות כאן במרכז. הפעילות הבאה תהיה רק ביום שישי שלאחר הכנס, אנחנו כמובן נעדכן את כולם.

אני רק רוצה להגיד שההכנה לכנס שאנחנו עכשיו יכולים לעשות היום, היא מאוד מאוד חשובה. לא שאנחנו צריכים שאתם תעבדו על זה, אלא כדאי לכול אחד ואחד להשקיע במשהו בהכנה לפעולה הזאת המשותפת, זה מביא חיבור, בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים, ח', 3)↩