כנס "קבלה לעם" העולמי – יולי 2023 

הכול מושג בכוח התפילה

תפילת הודיה

שיעור 4

שיעור 02.07.2023 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אני שמח שוב להיות אתכם בשיעור, להיות אתכם בקשר. נשתדל ככל האפשר להתגבש, להתחבר, להתקרב זה אל זה "כאיש אחד בלב אחד", ולעשות מאיתנו כזאת קבוצה שיהיה לבורא נוח, יפה, טוב, ואהוב עליו כל הזמן להיכנס ולהיות בינינו, ושאנחנו גם נרגיש את הנוכחות שלו בינינו.

קריין: שיעור מספר 4 בנושא "תפילת הודיה", קטע מספר 1.

"במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה")

ודאי שאנחנו רוצים לגלות את הבורא, שיתגלה כבר עכשיו בכל אחד מאיתנו ובינינו, שימלא את כל העולם, כי זה באמת המקום שלו והוא נמצא, רק שיתגלה. מה שאנחנו צריכים זה רק להגדיל את ההארה, ולהגדיל אותה אנחנו יכולים ברצון שלנו, בנוכחות שלנו, בנטייה שלנו להיות קרובים זה לזה ולתת שבח והודיה לבורא כדי שיתקרב אלינו. זה מתבטא בחשיבות של גילוי הבורא לנברא, עד כמה אנחנו מחכים לו ומעריכים אותו, שהוא כן יכול להתקרב אלינו ולהיות מורגש בינינו. נשתדל לחשוב על זה ולהיות בזה.

שאלה: איך אפשר להודות לבורא אם אני מרגיש את עצמי הכי שפל שיש? אי אפשר לבקש את זה מהבורא. איך אפשר בכלל לפנות לבורא מתוך מצב שאני סמרטוט?

אם אנחנו פונים לבורא בדיוק כך ורוצים להראות לו שאנחנו רוצים שהוא יתקרב אלינו ושיהיה בקשר איתנו, אז זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות, וכמובן שהבורא כך מתקרב אלינו. אני מקווה שאנשים רבים מזדהים איתך וקשורים אליך, וכולנו יחד מרגישים את הלבבות שנמצאים יחד בלב אחד. תודה על מה שאתה מרגיש.

תלמיד: מתוך המצב הנמוך, השפל הזה, יש לי רק אפשרות אחת, לפנות לבורא. אבל אני רואה שהחברים כל כך גדולים והם כבר השיגו שלמות, אז מה אני צריך לבקש ממנו אם החברים כבר נמצאים במצב של שלמות?

אני חושב שאתה מתפעל מזה שהרבה אנשים מוסרים לך את הרגשות שלהם, את הלבבות שלהם, לכן כך אתה מרגיש ומופיע בצורה כזאת לפנינו. אני מאוד שמח שיש לנו כזאת התפרצות רגשות לקראת פגישה עם הבורא. תודה לך, ונמשיך.

תלמיד: למה הבורא מעביר מצב כזה שאני צריך להרגיש את עצמי עד כדי כך שפל?

זה לא רק לך, כולנו בזמנים שונים, ברגעים שונים מרגישים בכזה אופן את התקרבות הבורא. צריך להגיד לו תודה רבה על מה שהוא עושה איתנו, שמעורר בנו כאלה רגשות, ותודה לך על זה שאתה מבטא אותם.

שאלה: בכנסים כאלה בהם אנחנו מרגישים כאלה רגשות חזקים, איך כשמתגלה כל הרע להמשיך ולרצות לגלות את כל הרע למרות העוצמה של הרגשות החזקים? ואיך גם לא לשקר לעצמנו ולחשוב שאנחנו עושים כל מיני דברים שאנחנו לא בהכרח עושים אותם? איך להתמודד עם רגשות כאלה עוצמתיים?

אנחנו לא תמיד מסוגלים. אני יודע על עצמי שלא פעם גם הייתי מתפרץ בבכי ובכאלו תפילות. זה טוב. קודם כל הבורא מבין מה קורה לאדם יותר ממה שהאדם בעצמו, וטוב שאנחנו כך יכולים לפעמים לגלות לו מה קורה בנו. אני שוב מודה לחבר שלנו שגילה את ליבו לבורא לפנינו.

שאלה: כתוב ש"במידת החשיבות שהוא יכול לצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה". מה זאת החשיבות הזאת? איך אנחנו צריכים לתאר אותה?

זה הנושא של השיעור שלנו. דווקא במידת החשיבות שיש בלב האדם בהתקרבות שלו לבורא, במידת החשיבות לזה האדם מתחיל להרגיש את הבורא שממלא את הלב שלו, וכך הוא מתחיל להרגיש את ההתקרבות שלו לבורא. נקווה שאנחנו מתחילים נכון את השיעור ושהגענו למצב הנכון.

תלמיד: אבל חשיבות הבורא היא משהו שאנחנו בונים בינינו.

כן, אבל בתוך כל אחד מאיתנו אנחנו מרגישים את מה שהוא נותן. האדם לא יכול לבד לכייל את עצמו, לכוון את עצמו לרגשות מסוימים, אלא דווקא מה שהבורא שם בלב שלו זה מה שהוא מרגיש.

תלמיד: האם חשיבות היא משהו שאנחנו בונים לבד בעצמנו או שזה הבורא מאיר לנו?

בפועל זה מה שעושה הבורא.

תלמיד: אז למה כתוב פה, במידת החשיבות שאדם מתאר לעצמו?

מלכתחילה כך האדם מכוון את עצמו מראש, אבל בעצם הכול קורה בהשפעת הבורא, לפי פעולת הבורא.

שאלה: למה בקבלה הודיה גם נקראת תפילה?

כל הרגשה שהיא מתוך הלב תמיד מכוונת לבורא. אפילו אם אנחנו לא מכוונים בדיוק את הלב שלנו לבורא ולא בונים על זה שהוא הולך עכשיו לשמוע, להקשיב, זה בכל זאת מכוון לבורא ואנחנו צריכים להביא את זה בחשבון. כל רצון, רגש, הרגשה שיש בלב האדם נקראת תפילה ותמיד מכוונת לבורא. "אין עוד מלבדו", מי שיכול להרגיש את מה שאנחנו מרגישים ורוצים.

תלמיד: אנחנו רוצים להודות לבורא על כנס מדהים, על החיבור הזה עבורך. אנחנו רוצים שהבורא ישמע, ואנחנו חושבים שכל החברים בכלי העולמי חושבים אותו דבר. אנחנו ממש עוזבים את מה שחשבנו, שאנחנו מנהלים את הדברים, ומוסרים את כל השליטה והניהול לבורא. אנחנו מתחננים לפניו שירכך את הלב של כל החברים בחיבור לשלם אחד כדי שנהיה דומים לבורא ונעשה לו נחת רוח.

תודה.

שאלה: בכל פעם שיש לנו מטרה בעשירייה לקרוא את כתבי רב"ש, להיות בזמן בשיעור, מתגלים קשיים בחיבור. איך אנחנו יכולים לשפר את החיבור בעשירייה?

הכול תלוי בנו, זה לא תלוי בבורא. אנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה לזה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", וכך תהיה לנו הרגשה שאנחנו נמצאים ממש יחד, בלב אחד, ואת הלב הזה אנחנו מגישים לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך אפשר לבטא את ההודיה לבורא אם בכל בפעם כשאנחנו פונים לבורא אנחנו מרגישים יותר סבל והפרעות?

אני לא חושב שכך זה קורה. אלה בירורים שאנחנו עוברים כל הזמן, ואנחנו מרגישים בהם רגשות חדים. אבל אנחנו צריכים לעבור את השלב הזה, ואז נתחיל להרגיש שדווקא בהתקשרות בינינו, כשאנחנו נכללים יחד בלב אחד אפילו בדרגה הראשונה של החיבור בינינו, עד כמה זה טוב, וכמה זה מעלה אותנו מעל כל ההפרעות והייסורים.

שאלה: הכנס הזה דרש המון מאמץ מהחברים ומהחברות ויש הרגשה שאנחנו עומדים בפני קיר שכביכול מקרב ודוחה אותנו. יש הרגשה שהקיר הזה נעשה יותר שקוף ואתה עומד מול הקיר ולא יודע מה לעשות. איך לפרוץ את הקיר הזה סוף סוף?

אנחנו צריכים לשבור ולפרוץ את מה שעוטף את הלבבות שלנו ולא נותן להם להתחבר ללב אחד. את המעטפת הזאת, את הקרום הזה אנחנו צריכים לשבור. אני חושב שנעשה את זה. אנחנו כבר מרגישים שזה מה שעומד לפנינו ואנחנו חייבים לעשות את זה.

שאלה: למה בחלק מהרגעים זה הופך להיות מאוד קשה לבקש ואני אפילו מתביישת, למה זה קורה לי?

כי זה באמת כך. כי את רוצה להשיג משהו שאין לך, את רוצה לתקן ולשפר משהו בך, ולכן יש לך הרגשת בושה. זה דווקא טוב. לפני התיקונים האדם מרגיש מצבים כאלה.

שאלה: איך להרגיש את הלב של כל חבר ובו זמנית את גדלות הבורא?

אנחנו צריכים להיפגש פעם בשבוע ולהעלות תפילה, בקשה משותפת לבורא, וכך נצליח מהר. אנחנו כבר נמצאים על הגבול בין הרגשת העולם שלנו להרגשת הבורא.

שאלה: יכול להיות שאנחנו כביכול בוחנים פיל בזכוכית מגדלת במהלך השיעור, פה ושם רואים חלק. איך אפשר לראות את הפיל הזה, את הבורא כולו כתמונה אחת? איך להתעלות באמונה למעלה מהדעת כדי לראות את כל התמונה ולהרגיש אותה?

זאת לא בעיה, אבל לשם כך אנחנו צריכים לחבר את הרגשות שלנו כדי שנרגיש כולנו יחד את הבורא, וכך לא יהיו לנו בעיות בכלל. מה שאנחנו צריכים להכין זה את הרגש המשותף בינינו.

תלמידה: כלומר, המפגשים שיש לנו עכשיו בישראל ובעולם, הם בעצם החלקים הקטנים שאנחנו צריכים לחבר יחד?

בטח, וכך זה יהיה. כי הרי כולנו באנו במקור מאדם אחד, מהאדם הראשון, ואליו אנחנו צריכים לחזור, לצורה הזאת שבה כולנו מתחברים יחד למשהו אחד שלם.

תלמידה: בואו נבקש מהבורא לחבר את כל החלקים האלה יחד.

אני שומע את המילים שלך ואפילו מרגיש את הדמעות שבפנים. זו בקשה טובה מאוד.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את הרוחניות לדבר הכי חשוב בחיים שלנו? איך להחזיק את החשיבות של הרוחניות מעל לכל דבר אחר?

זה אפשרי רק על ידי החשיבות שאנחנו משייכים למה שאנחנו עושים לקראת הבורא ומה שהוא עושה לקראתנו. וככל שאנחנו מתקרבים זה לזה, כך נרגיש קרוב לבורא והבורא אלינו, ובמקום הזה נתחבר כולנו יחד.

שאלה: איך נוכל להחזיק את גדלות וחשיבות הבורא ואת ההודיה על כל מה שאנחנו מקבלים בעשירייה שלנו באופן קבוע? איך לשמור על זה באופן קבוע בעשירייה?

רק על ידי הכלל "איש את רעהו יעזורו", רק כך.

שאלה: איך נוכל להתגבר על האגו שבא אחרי הכרת התודה?

עם אותה התודה, עם אותה הרגשה, עם אותו יחס לבורא, נוכל להתגבר על האגו שלנו. כי אחרי שאנחנו נהיה בדרך, במסלול הזה, זה יהיה יותר קל.

שאלה: בכל פעם שיש כנס פועלים בנו כוחות שמאפשרים לנו לעשות מאמצים מדהימים, ואת המאמצים האלה והחיבור הזה אנחנו רוצים לעשות כל הזמן, אבל זה לא מתקיים אף פעם, למה זה קורה?

כדי שנעבור מהר ככל האפשר למצבים חדשים, שתהיה לנו מזה התקדמות, ולא שנעצור מפני שהגענו לאיזה סיום ואין לנו מה להמשיך. דווקא ההיפך, מהסיום הזה, מסוף הכנס אנחנו צריכים להמשיך בדרך חדשה, רק בצורה כזאת, ונתקדם.

תלמיד: אנחנו רוצים לנצל את המעמד הזה בשיעור הסיכום בנושא הודיה, והודיה גדולה יותר מזאת אני חושב שאין לנו יכולת להביע. הגענו לכאן קבוצה של חברים וחברות מקבוצת פתח תקווה וקבוצות אחרות בארץ, התקבלנו כאן בחום שאי אפשר לתאר, בדבקות, בעוצמה כזאת שבאמת אפשר פעם ראשונה לראות מה ההבדל בין כמות לאיכות. זו קבוצה שהיא לא גדולה מבחינה כמותית אבל עצומה מבחינה איכותית. אי אפשר לתאר את החיבוק, את החום, איך התרבות הזאת של האהבה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלהם, הנתינה וההשתוקקות לבורא. אנחנו רוצים להודות לבורא, לקבוצה, לכלי העולמי, על המתנה הגדולה הזאת שקיבלנו בזה שהגענו לכאן. אנחנו מתרגשים עד דמעות ורוצים באמת להודות לך, לכלי ולקבוצה האדירה הזאת ובעיקר לבורא. "לחיים!", תודה רבה.

"לחיים!", אני מאוד שמח שאתם מרגישים שם טוב, אני מכיר את אזרבייג'ן, הייתי שם כמה פעמים, ובהחלט שמח שאתם מרגישים שם טוב.

שאלה: יש שאלות שאני מתביישת לשאול, וקבוצות אחרות שואלות שאלות כאלה שכבר נותנות תשובה לשאלות שלי, האם זה בעצם העיקרון שאנחנו לומדים זה מזה?

כמובן, הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו לומדים זה מזה, מהחברים.

שאלה: תודה, עכשיו הבנתי את זה. אם אפשר להוסיף, תודה על הדרך הזאת, על פתיחת הלב, על ההכוונה, אני מאוד אוהבת אותך, הרבה בריאות רוחנית וגשמית.

תודה לך.

שאלה: האם ההודיה שלנו לבורא צריכה להיות על מה שעברנו או על מה שאנחנו צפויים לקבל? האם ההודיה יכולה להיות גם על העתיד, על מה שאנחנו עתידים לקבל?

כן, גם על מה שעברנו, וגם על מה שעכשיו עוברים, וגם על העתיד שאנחנו נקווה לעבור. ההודיה יכולה להיות על כל הזמנים, על כל הדרך, איך שנרצה. הבורא נמצא למעלה מהזמן והוא מרגיש ומקבל מאיתנו תפילה לכל הכיוונים.

שאלה: הכנסים מגבירים את כוח החיבור בינינו, אנחנו מרגישים כאילו ניפחו בלון בתוכנו, ממש הרגשה שהיצר הרע פינה מקום מעצמו. מה עלינו לעשות כדי שהבלון הזה שניפחנו לא יתפוצץ?

להתחבר כולם יחד ולהחזיק אותו, ואתם תראו עד כמה אתם כבר מוכנים להרגיש את הבורא.

שאלה: למה אנחנו לא יודעים להודות לבורא?

עוד לא הופיעו בנו הרגשות המתאימים כלפיו אבל הם צריכים להתגלות.

שאלה: כשכולנו יחד מחוברים אז הכול בסדר, אבל כשאדם נשאר לבד עם עצמו הגאווה שלו מתחילה לגדול. זאת אומרת מצד אחד יוצא שהבורא והגאווה לא יכולים להיות ביחד, מצד אחר המצב הזה כן נשלח על ידי הבורא. האם צריך להילחם בגאווה הזאת? מה לעשות איתה?

בטח להילחם, להילחם עד שאתה משמיד אותה.

שאלה: איך להילחם?

קודם כל, לא לתת לה לפרוץ.

שאלה: מה ההבדל בין הודיה מכנית להודיה כנה אמיתית?

ברגשות, בפתיחת הלבבות.

שאלה: איך להתעלות כל פעם מעל ההודיה המכנית להודיה כנה?

את זה אתם צריכים לעשות יחד, לחבק זה את ולעזור אחד לאחר, רק בפעולה משותפת.

שאלה: אנחנו מדמיינים שזה טוב להיות באיחוד הלבבות ולהתאחד לאחד, אבל למה זה תמיד כל כך מכאיב לשבור את הקליפות שעוטפות את הלב? למה קשה כל כך להתקרב זה לזה?

כשאני שובר את הקליפה אני בעצם מתעלה מעל העולם הזה לעולם הרוחני, לעולם העליון, וזו בעצם העבודה העיקרית שלי, לכן זה קשה.

שאלה: אנחנו רוצות להודות על ההזדמנות שהבורא נתן לנו להרגיש את הכוח הזה, להרגיש שאין מחסומים, שזה אפשרי. בפעם הראשונה באופן אישי הרגשתי שאין הבדלים, היו הבדלים אבל הם נשארו בחוץ, וזאת הרגשה שגרמה להתרשמויות חדשות.

איך אנחנו ממשיכים עם הכוח שנוצר, עם הכוח שאיחד אותנו? אני מרגישה שכל הכלי השיג את החיבור הזה, אז איך אנחנו ממשיכים? ושוב אני רוצה להודות לך, אני מרגישה שאני רוצה למסור לך שאני אוהבת אותך מאוד, אני חדשה אבל אתה בתוך הלב שלי, אני רועדת, תודה.

אני באמת מרגיש את זה ושמח ותודה לך על הרגשה כזאת כלפי.

אנחנו צריכים להמשיך, היום נגמר הכנס ואנחנו ממשיכים את הלימודים שלנו כבר ממחר ויהיו לנו עוד הרבה פגישות והרבה כנסים שכבר מתוכננים לשנה הזאת ולשנה הבאה, ואנחנו נשמח לראות אתכם משתתפים וכך נתקדם. תרגישו משיעור לשיעור מכנס לכנס עד כמה אתם באמת מייצבים את הכלי הרוחני הגדול שבו מתגלה הבורא לכולנו.

תלמיד: בהזדמנות הזאת נגיד שאחרי תקופה שלמדנו את כל מאמרי הרב"ש שעסקו בנושא התפילה, והכנס כולו מסכם את התקופה הזאת, ממחר בבוקר נמשיך לקרוא ממאמרי הרב"ש ונתחיל את סדרת מאמרי החברה של הרב"ש. נפתח מהמאמר הראשון "מטרת החברה א'", ונלך בעקבות הרב"ש ונלמד איך עוד יותר להתחבר בינינו בתוך העשירייה, בקבוצה, בכלי עולמי כולו.

בסדר.

שאלה: בכנס הזה קבלתי התרשמות והרגשה חדשה. בכל זאת, הפגישות הפיזיות עבורנו הן מאוד חשובות, כשאתה מגיע ונפגש עם החברים, מסתכל על החברים, אתה רואה שמהעיניים של החבר מגיעה אהבה, וזה מעורר בלב אהבה כתגובה לחבר.

אתה מרגיש את החיבור המשותף. לא פגשתי פה אף חבר שאין בו את הניצוץ ואת הארת האהבה הזאת בעיניים. אני חושב שזו הרגשה שיש בין כל החברים בכל העולם, וכתגובה נולד משהו חם כזה כלפי הבורא, הודיה על כך שהוא אסף אותנו, את כולנו יחד, וחיבר אותנו. יכול להיות שזאת תפילת הודיה לבורא?

כן, ככה זה. אני מאוד שמח לשמוע את זה ממך. אתם קבוצה נפלאה, אני שמח שהתאספתם יחד בהתאספות מאוד חזקה, אני שמח מאוד ומאמין בעתיד הרציני הרוחני שלכם.

שאלה: איך ללמוד לפתוח את הלב לקראת החברות ולקראת הבורא, בלי תנאים, בלי גבולות?

בלי שום תנאים מקדימים פשוט לפתוח את עצמך כדי לאסוף את כולם יחד בלב שלך ולהעלות את זה לבורא. הכוונה הזאת, ההרגשה הזאת, הפעולה הזאת, זה מה שצריך להיות לך.

שאלה: אני רואה את קבוצת "בני ברוך" כעובר שהבורא מטפל בנו. תפילת הרבים וההודיה היא על זה שהבורא מטפל בנו ומפתח אותנו. באיזה שלב בעצם אנחנו נעבור כבר לעולם הווירטואלי?

מתי שנוכל להתחבר יחד בקבוצה אחת. לא כולנו, אלא בקבוצה הקטנה, בעשירייה שאת נמצאת, אם תתחברו יחד, זה יהיה כבר התנאי שתוכלו לעלות למדרגה הבאה.

תלמידה: אבל אני חושבת שאנחנו כבר מחוברים, זה תלוי רק בבורא שייתן לנו חיים, שייתן לנו כוחות, חסדים.

לא. זה תלוי רק בכם, ובפניה ובבקשה שלכם לבורא. הבורא לא מעכב אתכם, הוא מאוד מאוד מצפה מתי הוא יוכל להעלות אתכם לדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: האם הודיה היא גם פעולה למעלה מהדעת שיש לה כוח להביא אותנו לקו האמצעי בכל העליות והירידות שלנו?

כן.

שאלה: אני רוצה להודות לבורא שהזמין אותנו ומאפשר לנו ללמוד איך להתפלל, שנותן כוחות לרב המושך אותנו ומעביר אותנו. זו הפעם הראשונה שאפשרו לנו להתפלל עבור אחרים והשערים נפתחו לתפילה. האם זה אומר שקבלנו את תכונת הבורא וניתנה לנו בפעם הראשונה בחיינו אפשרות להתפלל עבור אחרים?

כן.

שאלה: אנחנו לא מצליחים להיות בהודיה כי אנחנו מרגישים את המשקל של הביטול. איך אפשר לעבוד בדואליות הזאת ולעזור זה לזה?

על ידי זה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו ורוצים להתחבר זה עם זה, ובהרגשת החיבור זה עם זה אנחנו מקווים לגלות את הבורא. זו בעצם הפעולה שאנחנו צריכים להשתדל לבצע. אם נצליח, אז הבורא יתגלה.

שאלה: כולנו מרגישים שמחה בעשיריות שלנו וחוששים להתערבב עם עשיריות אחרות. איך לצאת מאזור הנוחות בעשיריות שלנו אל העשירייה העולמית יותר בחופשיות? אולי זה מוקדם מדי.

זה אולי באמת קצת מוקדם מדי, אבל אנחנו חייבים להימשך קדימה ונצליח.

שאלה: האם כשאנחנו מבקשות רחמים זה כמו שאנחנו מבקשות תיקון?

כן. זה התיקון. אנחנו מבקשים שהבורא יאיר עלינו באור שלו, ועם האור שלו אנחנו מתקדמים לגמר תיקון, כל פעם שלב אחרי שלב, מדרגה אחרי מדרגה.

שאלה: לפני הכנס הרגשנו חיבור גדול ותפילה חזקה בינינו. התחלנו לקרוא את מאמרי רב"ש והיה שם קטע על הפחד לפספס את ההזדמנות. אם הרגשתי בתוכי את הפחד הזה שאני לא אגרום נחת רוח לבורא, אז האם זה סימן לכך שבאמת התקדמנו בחיבור?

כן, נכון מאוד.

שאלה: המצב בכל כנס הוא שרוצים למסור את הלב, לתת אותו ולתת לו להימס בתוך הקבוצה. איך להחזיק את המצב הזה גם אחרי הכנס?

אך ורק בקשר עם החברים בקבוצה. אין דרך אחרת.

שאלה: אנחנו מנסים בכל מיני דרכים להגיע לתפילה הנכונה מלא לשמה ללשמה עד שנגיע לתפילה כאיש אחד בלב אחד. בדרך לשם, איך אפשר לזהות בכל תפילה את הנקודה שחס ושלום לא נגרום לחורבן?

אם אנחנו משתוקקים לחיבור בינינו, אז אנחנו שומרים על זה שלא לגרום לחורבן.

קריין: קטע מספר 2, בעל הסולם.

"אין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה." 

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לפתח יותר רגישות כדי להרגיש את הרוחניות. עכשיו מורגשת כל כך הרבה אהבה הודיה ושמחה. מה עוד אנחנו יכולים להוסיף לתוך האסיפה הזאת, לתוך הכנס הזה, כדי להגיע למטרה אליה אנחנו משתוקקים?

רק קדימה. אתם שמעתם את כל העצות, עליכם רק לממש אותן.

שאלה: יש רושם שלא נוכל אף פעם להצליח להתבטל כלפי הבורא, ובאותו זמן הוא עושה את הכול. איך להתפלל נכון במצב הזה?

רק להמשיך להשתדל להתבטל כלפי הבורא, אין שום דבר אחר, ונצליח.

קריין: קטע מספר 3, כותב הרב"ש.

"שמעתי מאאמו"ר, כי השבח והודיה שנותנין לה' על התקרבותו לה', עם זה ממשיכים את אור קדושתו למטה. כי האדם צריך להרגיש את עצמו לשלם, ואז נקרא הוא בחינת ברוך, וברוך מתדבק בברוך." 

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: האם אנחנו צריכים להודות על כל מה שהבורא נותן לנו במישור הגשמי, גם על מחלות? או שאנחנו צריכים לדאוג רק להודות לו על ההתקדמות הרוחנית ולהתרגל לחיות ברמה הזו?

אנחנו לא צריכים להתרגל לשום דבר חוץ מאשר להשתוקקות כל הזמן לבורא. כל הזמן להיות מכוונים אליו ולעלות כמה שיותר קרוב אליו.

שאלה: עכשיו קורה משהו מדהים, חיבור מאוד חזק, גם בהרגשה גם בשכל. יש לי כאב גדול. אנו עובדים מזמן בעשירייה וכל פעם אני מגיעה מהכנס ואני אומרת, עכשיו אני אעביר לעשירייה שלי את מה שהרגשתי ואני לא מצליחה. אני מאוד רוצה שהחברות יתקדמו, אני מאוד רוצה שלמרות שהן לא נמצאות פה הן ירגישו. מה לעשות?

זה בלתי אפשרי. אל תשתדלי למסור שום דבר לאחרים, זה יהיה רק יותר גרוע. תשתדלו להשאיר את הכול בפנים, בעצמכן ואחרי זה להפיץ את זה, לפרסם את זה רק למי שמוכן לשמוע, וגם במנות קטנות. אתם מקבלים כאן אור גדול וצריך בהדרגה, במנות למסור אותו לאחרים.

תלמידה: כבר מהיום השני אני שומעת שצריך להעלות את כולם לבורא. מה זה אומר? זו תפילה, מחשבה, רגש, זה היחס שלי לכל אחד ואחד?

זאת קודם כל תפילה, בקשה לבורא שהוא יקרב אותנו אליו, בצורה רגשית, מורגשת. את כנראה לא לומדת אצלנו הרבה. תתחילי ללמוד בצורה שיטתית ויסבירו לך את הכול.

שאלה: איך לדעת באיזה רגע אני חייב לקחת מחוץ לעשירייה את הכבוד, את ההתחשבות והאהבה שגורמת לי לחיבור עם החברים, איך אני יודע שאני מוכן לאהוב את כולם ואת הכול ללא תנאי?

את זה אי אפשר לבדוק, רק אתה יכול לעשות את זה. לכן תפתח את הלב שלך לחברים ותראה, במידה שאתה מתייחס לחברים, במידה הזאת אתה מתייחס לבורא. לא יותר מזה. במידה שאתה אוהב את החברים, במידה הזאת אתה אוהב את הבורא. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: תודה רב על הדוגמה הענקית שאתה נותן והאהבה שלך, תודה רבה לכל החברים בבני ברוך. תודה מכל הלב.

שאלה: הכנס היה מדהים, ואנחנו מרגישים שזה בעיקר בגלל שבכל העולם היו התאספויות פיזיות, מיני כנסים כאלה, ולמדנו יחד וגילינו מה שגילינו. בתחילת השיעור אמרת שאנחנו צריכים להמשיך לעשות כאלה התאספויות פעם בשבוע ורציתי לדייק, למה אתה מתכוון, כי אם מדובר על פגישות פיזיות אז איך לעשות את זה? כי אחרי הקורונה אנחנו התפזרנו ואין לנו מרכזים פיזיים ולהתאסף פיזית פעם בשבוע, אני כבר לא יודע אם זה בכלל ריאלי. לכן תסביר בבקשה את הפורמט של הפגישות השבועיות שהתכוונת.

אני בעצמי לא יודע. אני יודע רק שבוודאי יש הבדל בין איך התאספנו לפני הקורונה לעומת עכשיו, אבל בכל זאת, אילו אירועים משותפים אנחנו צריכים להחזיר, אנחנו צריכים לעשות אותם. אני מקווה שתחשבו על זה ובכל זאת במשהו תנסו לממש.

שאלה: זה אירוע שמפיל אותך מהרגליים, מדהים אותך, זה שעכשיו בכל העולם התאספנו לבקשה אחת, חיבור משותף, אין מילים, תודה לבורא.

תודה לכם.

שאלה: הכנס הוא מאוד חזק וגם הנושא של השיעור, ההודיה והקטע שמדבר על ההודיה שמושכת את האור מהבורא, אבל יש חברות שכשאנחנו מסכמות את השיעור בכנס הן מבקשות עזרה, כי הן מקבלות דחייה עד כדי שנאה. מה זה המצב הזה בכנס הגדול הזה?

זה מצב טבעי והוא מצב שאדם עוד לא נכנס ליחסים הרוחניים, לרגשות רוחניים, ואז יש לו דחייה מאוד גדולה, שנאה כלפיהם, אז הכול בסדר. אהבה ושנאה זה למעשה שני צדדים של אותה ההרגשה.

שאלה: אם הכוונה הזאת זו בחירה מודעת שלי בין הטוב לרע, איך אפשר לעשות מצווה ללא כוונה?

אפשר לקיים מצווה בלי כוונה. רק עם כוונה להתחבר, להתקרב, באהבה וכן הלאה, אחרת זו לא מצווה, זה סתם מילים ריקות.

שאלה: מהי תכונת הרחמים? איך התכונה הזאת מתגלה בחיבור בינינו?

תכונת הרחמים מתגלה בחיבור בינינו בזה שאנחנו מסתכלים רק על הדברים הטובים שיש בחברים ומדלגים על הדברים הלא טובים.

שאלה: כדי להתקרב לבורא עלינו להיות בהודיה כלפיו, האם זאת טעות לרצות לצאת מהמצב הנוכחי ולבקש את המצב הבא?

לא, כך אנחנו חייבים, אחרת איך אנחנו נתקדם? צריכים כל פעם להתעלות מהמצב הנוכחי וממנו להתעלות למצב הבא.

שאלה: אתמול הצלחנו להגיע להכרת האחרות, היום רצינו להעביר את זה לרגש, האם תוכל לייעץ משהו?

לפתוח את הלבבות זה לזה ולהתחבר ככל היותר ואז תרגישו הכול.

שאלה: יש לי הרגשה כזאת שאנחנו חייבים להגיע לאהבה לבורא דווקא, כל ההודיה וכל מה שאנחנו עושים, זה הכול על איזשהו תנאי כלפי משהו, כל דבר, כל מה שהוא נותן לנו, אבל באמת האם אנחנו יכולים להגיע לאהבה ללא תנאי לבורא?

אנחנו לאט לאט ובהדרגה מקבלים מהבורא "מיקרו מנות" של האור העליון, כי אנחנו עוד לא מסוגלים לקבל את האור הזה בצורה האמיתית שלו, ותחת השפעת האור הזה אנחנו משתנים. וככה אנחנו עוברים מרצון אגואיסטי בצורה הדרגתית, לאלטרואיסטי. ובקרוב אנחנו נגלה את עצמנו בזה.

שאלה: אני מברכת אותך על הכנס הזה ואת כולם, אני נמצאת בחדר צדדי, ורוצה לבטא את ההודיה שלי, המילים לא מספיקות. בהודיה שאני שייכת למשפחת בני ברוך. הלב שלי נמס. איזה הכנות אנחנו צריכים לעשות, מה אנחנו יכולים לקחת איתנו מהכנס כדי להתקרב להרגשה של הכנס להמשך, למהלך השיעורים ומהלך המפגשים עם העשיריות?

רק נטייה לחיבור, זה מספיק לנו, כי בתוך החיבור יתגלה הבורא. אז שוב, נטייה לחיבור, כי בתוך החיבור יתגלה הבורא. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אתמול בכנס הרגשתי שאני צריכה להתפלל, התחברתי לשתי חברות והן לא ידעו על זה, הכול היה בפנים, במחשבות שלי. בזמן שהתפללתי החברות שלי אמרו שמשהו קורה להן, שהן הרגישו מה שאני הרגשתי. מה זה היה?

אל תשאלי אותי, תשאלי את הבורא. כי אחרת את תעצרי בי, אבל אם תשאלי את הבורא את תמשיכי להתקדם אליו.

תלמידה: אנחנו מאוד מאוד מחכים. זה לא רק הרצון שלי אלא גם של כל החדשים. תודה רבה לך על הכול.

גם לכם.

שאלה: מה ההבדל בין תפילה לתיקון לבין תפילה שלמה?

תפילה שלמה כוללת בתוכה גם הודיה על מה שהבורא עשה איתנו. תפילה לתיקון לא כוללת את זה, לפעמים כן, אבל במידה מאוד קטנה. כי בעצם אנחנו מבקשים על תיקון, אנחנו מבקשים לתקן את עצמנו, וההודיה היא כבר הפוכה.

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש,

"בזמן שהאדם מרגיש ומצייר לעצמו, שהוא משמש את ה', הוא מרגיש עצמו לברוך, ואז בא הכלל, שברוך מתדבק בברוך. נמצא, שבמצב הזה האדם מרגיש עצמו למאושר בעולם, ואז הזמן שאדם צריך להודות לה', בזה שנתן לו קצת שרות ששרת אותו. נמצא, שבמצב הזה הוא דבק בה' מטעם שיש בו ענין של שמחה, כמו שאמרו חז"ל, "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה". 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל, בעבודה - א'" 1987)

שאלה: בכנס הזה התגלתה לנו הרגשה ענקית של הודיה. האם אנחנו צריכים לקחת את ההרגשה הזאת ולהגדיל אותה כל יום, או שאנחנו צריכים להרגיש רגשות חדשים כל יום?

כל יום שתהיה לנו הרגשה חדשה בהתקרבות לקבוצה, בהתקרבות לבורא ובהתעלות הרוחנית.

שאלה: אני מבקש מהבורא עבור החברים, האם את התוצאה אני צריך להרגיש בהם כשאני רוכש את הכלים שלהם?

כן.

שאלה: איך להתמודד עם ההרגשה שקיבלנו ברכה כל כך מופלאה, שקיבלנו פשוט מתנה מדהימה? זה פשוט בלתי נתפס בעיניי עד כמה זכינו, ועד כמה קיבלנו מתנה נפלאה. איך להתמודד עם הרגשות האלה?

עלינו להתחבר בינינו עוד יותר, ועוד יותר להתקרב לבורא, זה מה שאנחנו צריכים. מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים הזמנה מהבורא להתקרב אליו.

תלמידה: בזה שאני מרגישה את עצמי עובדת של הבורא, אני לא יכולה שלא לפנות ולאחל כל טוב לכלי האוקראיני הנפלא ולחברות האוקראיניות הנפלאות שלי. יש לי תחינה, תפילה גדולה לבורא שהחיבור שלנו והאהבה יכסו את הכול. אני מאוד מודה לחברות האוקראיניות שלנו, וד"ש חם מכל הלב לקייב.

שאלה: עכשיו בכנס להית מחוברים בינינו מורגש כמשהו טבעי לבני אדם. מצד אחד זו ברכה, ומצד אחר זו אחריות. למה זה מוביל אותנו? איך אנחנו ממשיכים עם זה?

אני מאוד שמח לראות אתכם, במיוחד את החבר הוותיק. אני מאוד מקווה שהכנס הזה ייתן דחף, דחיפה גדולה לכל הקבוצות הדרום אמריקאיות והן יתקרבו יותר ביניהן ואלינו, ואז נוכל להתקרב לבורא, זה מה שחסר לנו.

שאלה: זה כנס מאוד חזק, מזכך, מהותי, גורלי. כתוב שהשכינה באה רק כתוצאה משמחה, האם אנחנו יכולים להרים שמחה בעצמנו מצד התחתון?

כמובן, בדיוק לזה הבורא מצפה.

תלמיד: אם עכשיו נעורר את השמחה מצידנו מכל מצב שלא יהיה, אז אנחנו בעיקרון ניכנס למצב השמחה.

למצב השמחה, למצב השכינה, לנוכחותו של הבורא.

שאלה: מה צריך להיות התפקיד שלנו כדי שהאנושות תבין שהמלחמה היא לא נגד כוחות הטבע ולא נגד הבריות, אלא במיוחד בין האנשים וצריך להילחם נגד האגו?

אנחנו צריכים להבין שהאנושות יכולה לקבל את זה רק בתנאי שאנחנו נעבור על מאמרי רב"ש, נוכל להבין אותם קצת, כל מאמר ומאמר יאיר עלינו באור הנסתר שיש בו, ואז נוכל להרגיש מה זה האור הרוחני העליון שנמצא בכתבי רב"ש.

שאלה: האם הודיה היא התוצאה של כל מה שאנחנו מקבלים טוב מהבורא, או שזו הרגשה שנובעת מהקשר בינינו?

זה תלוי בקשר בינינו, אבל בעצם מקבלים אותה מהבורא.

שאלה: אנחנו עוברים על מאמרי רב"ש, לומדים אותם. אחרי המאמרים הארוכים האלה, אחרי שהצלחנו להתכלל בהם, ולפני השיעור קראתי את המאמר הראשון והרגשתי כאילו אף פעם לא נגעתי בו, אז קודם כנראה צריך להיכנס למאמרים הארוכים האלה ואחרי זה להגיע למאמרי החברה.

בדיוק כך נכתב, "סוף מעשה במחשבה תחילה". דווקא אחרי שאנחנו עוברים על המאמרים, אנחנו צריכים להתחיל אותם מההתחלה, ואז נתחיל קצת יותר להבין, וכך יותר ויותר לגלות, לפתוח אותם, וכל פעם לחזור אליהם.

שאלה: מאיפה מגיע פתאום עצב, למה הוא מגיע?

מהאגו.

תלמידה: אבל למה עצב?

תשאלי את עצמך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות כל הזמן בהודיה לבורא?

אף אחד לא יכול להיות כל הזמן בהודיה לבורא, אלא אם כן הוא מחובר נכון עם החברים. אם הוא מחובר נכון עם החברים, אז הוא יכול להרגיש הודיה בלתי פוסקת לבורא, ולהוסיף לתוך ההודיה הזאת עוד הרבה מאוד רגשות מעצמו.

שאלה: כולנו בהודיה גדולה, אנחנו בשיא גדול מאוד של חיבור. איך לעלות למדרגה הרוחנית הראשונה, מהם התנאים הרוחניים להגיע אליה?

בחיבור ביניכם, במידה שאתם מסוגלים עכשיו להתחבר ביניכם, תתחברו עד הסוף, וכשתצליחו בכך אז תרגישו בתוככם את המילוי של הבורא.

שאלה: למה הבורא מעכב או מבלבל את התשובה לתפילה עבור חברה בעשירייה שנמצאת בצער, אפילו שאנחנו נמצאות בחיבור?

רק טיפול על ידי המאמרים ועל ידי החיבור בקבוצה ילווה אתכם קדימה עד גמר התיקון.

שאלה: אחרי שיעור הבוקר הופיעה בי הודיה אדירה על הכול. ההשתתפות בכנס מאוד עוצמתית בגרמניה ואחרי זה הופיעה בי הרגשת גאווה ואגו. האם אני יכולה לבקש מהבורא לכוון את הרגשת הגאווה והאגו שלי לטובת העשירייה שלי?

כן, לטובתם, כלומר, הוא צריך להפוך ממש את מה שאת מרגישה. טוב מאוד.

שאלה: רצינו קודם כל להודות על הכנס הזה, הרגשנו שאין גבולות ושלא משנה באיזו נקודה נמצאים על פני כדור הארץ, כולם מרגישים את האחדות. הגיעו אלינו לכלי הסיבירי חברים מנובוסיבירסק, קנובוקוצינסק, ברנאול וכולנו הרגשנו שאנחנו מוכנים ובשלים לעשות כנס פיזי כאן באדמת סיביר. מה עלינו לעשות כדי לממש את הרצון הזה?

עליכם להעביר זה לזה דרישות שלום, ולבדוק אם כל החברים שלכם נמצאים בשיעורים, בפגישות ובהתאספויות של הקבוצה. אם אתם תשתתפו בשיעורים ובהתאספויות שלנו, אז לא תהיה שום בעיה ואתם תתקדמו טוב.

שאלה: הכנס נקרא "הכול מושג בכוח התפילה". עכשיו מסתיים השיעור האחרון ורצינו לצאת עם כל הכלי העולמי עם איזו תפילה קצרה ופשוטה. האם תוכל לכוון אותנו, איך אתה מרגיש את כל הכלי העולמי, גברים ונשים בכל היבשות. שתהיה לנו תפילה פשוטה שתחבר את כולנו יחד, ושנוכל לחזק אותה עד לשיעור הבוקר הבא. האם תוכל לעזור לנו?

אני יכול לעזור רק לפי התוצאות מהתפילה שלכם, אז תבנו בבקשה את התפילה שלכם כולם יחד, תאספו אותה יחד, ואז אני אעזור.

שאלה: אם אני מרגישה איזשהו מצב שלילי, או שאני רואה שמישהו אחר מרגיש איזשהם מצבים שליליים, ואני מתחילה לעורר בי הודיה על כך שדווקא עכשיו אפשר לתקן את מקום השבירה הזה, האם הודיה כזאת ובקשה לבורא תוכל להרים את המצב?

בוודאי שכל הודיה לבורא מתקנת משהו. אני לא יודע עד כמה זה יענה על הציפיות שלך אבל צריך לבקש, להודות, ולהיות בקשר עם הבורא.

שאלה: אנחנו מרגישות שמחה ואהבה. האם זאת התשובה לתפילה שלנו? האם נכון לסיים את הכנס עם ברית בעשירייה כדי שהשמחה הזאת תישאר עמנו?

כן, ודאי שזה טוב. עלינו לקבוע כאן חיבור כזה שעמו נמשיך לפחות עד הכנס הבא.

שאלה: כשאנחנו מתפללות ומבקשות עבור החברה אז אנחנו נעלמות, אנחנו מוצאות כוחות רק בכך שאנחנו מחזיקות בחברות, אין שום כוח שנותר בנו בעצמנו. איך לא ללכת לאיבוד בשלב הזה, איך למצב את עצמנו נכון?

אתן צריכות להרגיש מתוך הלב איך לייצב את עצמכן באהבה, בחיבור ובחיבוק. כשנשים מתחברות יחד הן בונות מצב שהקבוצה יכולה לגדול בו כמו בעריסה של תינוק, זה מה שאתן צריכות לעשות לכל הקבוצה. אני רואה שאתן מבינות ויכולות לעשות זאת, תמשיכו ותצליחו.

שאלה: אני מרגיש ממש הודיה מכל חבר כאן ואני מודה על ההזדמנות הזו שיש לנו. התכוננו רבות בעשירייה שלנו לכנס הזה ונתנו לו חשיבות מאוד גדולה, אבל ככל שניסיתי להתמקד יותר בחברים מהרגע שהכנס התחיל, לא הצלחתי להחזיק את עצמי ער, פתאום נרדמתי, שטפתי את עצמי במים ועשיתי כל מיני דברים כדי להתעורר.

נותנים לך בכוונה הרגשה כזאת כדי שלא תפריע למחשבות של כל הקבוצות והן יעברו דרכך וימלאו אותך, יעבדו עליך ויתקנו אותך, לכן זה בסדר גמור.

שאלה: מה ההבדל בין היום לבין מה שהיה אתמול בכנס, מה השתנה בנו ובחיבור שלנו, מה השגנו ואיך אתה מרגיש אותנו?

אני מרגיש שהיום הכנס הרבה יותר רציני ממה שהיה אתמול, על אף שנראה שיש כאילו פחות איזו התרוממות, התעלות כזאת, אבל זה אולי פיזית, פיזיולוגית בגלל שהתעייפנו, מפני שפשוט התשנו את עצמנו. מה שאני לוקח מהכנס הזה, שעלינו להתאסף אפילו רק ליום אחד ולא ליומיים אבל לעיתים יותר תכופות, אולי פעם בחודשיים, וכך נוכל להתקדם טוב יותר. אני מאוד שמח שיש איתנו קבוצות חדשות, יש לי התרשמות גדולה מאוד מכאלו קבוצות שאני רואה בפעם הראשונה, אז נתקדם הלאה.

שאלה: איך להגיע למצב שהתפילה שלי לא תעצור, ואז אני אנוח ולאחר מכן אני אתחיל שוב? איך אפשר להגיע לכזה מצב שהתפילה היא ממש החיים?

כדי שהתפילה לא תעצור צריך כל הזמן דרך החברים לפנות לבורא, והעשירייה היא הכרחית כדי להחזיק, לתמוך כל הזמן בקשר בינינו לבין הבורא. אם אתם זוכרים, אצל קבוצת רמח"ל היה כזה סדר, תור, שהראשון מתפלל, ולאחר מכן השני, השלישי וכן הלאה, כל אחד מהם פונה לבורא ומבקש עבור החברים שלו, אז נבקש בצורה כזאת.

שאלה: מה שקרה בכנס הזה זה שכל הרגשות של כל החברים מהכלי העולמי התערבבו יחד. האם הערבוב הזה של הרגשות הוא כבר מבטא את תפילת הרבים שלנו?

כן, במשהו, ודאי. אנחנו משפיעים אחד על האחר, אנחנו מתקשרים זה עם זה, ובאמת נראה עד כמה זה אחר כך עוד ייתן לנו תוצאות טובות.

שאלה: איך אפשר להחזיק את החיבור בעבודה בעשירייה וגם בכלי של קוסטה ריקה?

אני חושב שיש לכם את כל התנאים כדי להיות איתנו בקשר, כדי לעורר את החברים שיקומו לשיעורים, שיתאספו לישיבות, שיתחברו לכל האירועים שלנו. נהיה קצת יותר יחד, ואז אנחנו נעביר לכם את כל הלבבות שלנו, את כל מה שאנחנו רוצים שיתחבר בינינו.

שאלה: איך להשתמש בגאווה בנפילות, כך שהיא תהיה כחומר דלק לעלייה?

אנחנו לא יכולים לעשות את זה בשום צורה, בשום אופן, אלא רק אם נתקרב לחברים עוד יותר והם יעזרו לנו, אחרת בשום אופן לא נוכל. ירידה זו ירידה, שם אנחנו לא יכולים לעשות עם עצמנו שום דבר. לפעמים אנחנו צריכים פשוט ליפול ולהירדם.

שאלה: אנחנו עומדים להיכנס לשני האירועים האחרונים של הכנס, ואנחנו רוצים להגיע לתפילה משותפת שממש תעלה לבורא ותגרום לנו להרגיש ככלי אחד, כאיש אחד בלב אחד. איזו הכוונה אתה יכול לתת לנו לתפילה כזאת?

רק חיבור בלב אחד ופנייה לבורא שימלא את הלב הזה. שני דברים אנחנו צריכים - להשתדל בכוחותינו ובתפילה לבורא להתחבר בלב אחד, ולהתפלל כולנו יחד לבורא שימלא את הלב הזה.

שאלה: כתוב, "בזמן שאדם מרגיש ומצייר לעצמו שהוא משמש את ה'". הרי הוא לא בן אדם, אז מאיפה באה ההרגשה הזאת שמשרתים את הבורא? האם זה בא מזה שיש לנו בעצם את הכוונה לשרת אותו, ומשם מרגישים שמשרתים את הבורא?

גם משם אנחנו מרגישים שמשרתים את הבורא, וגם מזה שאנחנו מתחברים כדי לעלות לבורא ולמשוך אליו את כול החסרונות שלנו, כי אנחנו רוצים שהוא ייכנס בהם וימלא אותם. אנחנו רוצים לתת לו אפשרות לטפל בנו, וזה מה שהוא מחפש. הוא מחפש את הבקשה שלנו, שאנחנו מבקשים ממנו לטפל בו והוא שיטפל בנו.

שאלה: כשאני מתחברת בעשירייה שלי, אמרת פעם שבצורה אוטומטית אני גם מתחברת עם כל הכלי העולמי. האם זה נכון?

כן.

תלמידה: האם אני יכולה ברגע הזה למשוך לפחות מולקולה אחת של אותו אור שאתה המקובל מושך בעולם הזה? האם זה כך עובד?

אם תתקרבו לחברים שלכם, תתחברו איתם, אז תקבלו את אותה מולקולת האור.

שאלה: אני הרבה פעמים מרגישה שדווקא האגו שלי הוא זה שמקדם אותי להתקרבות עם החברים, האם זה בסדר?

זה בסדר, זה טוב. אנחנו צריכים להתקדם על שתי רגליים, ימין ושמאל, כלומר גם באמצעות תחושות ומחשבות טובות וגם פחות טובות. צריכים לכוון את עצמנו נכון למטרה ולא חשוב על איזו רגל כרגע אנחנו עומדים, אלא פשוט ללכת קדימה.

שאלה: האגו שלי רואה הרבה דרכים איך ליהנות בדרך. אבל היום אני יכול להגיד שאת כל הדרכים עזבתי, זרקתי, ויש רק דרך אחת. אבל זו לא דרך של תענוג עצמי, יש דרך אחת ויחידה, הדרך שלנו שהיא כדי להנות את הבורא, זו הדרך היחידה החד משמעית שנשארה. ואנחנו הולכים צעד בצעד יחד איתך.

תודה. אני גם מרגיש שאני הולך יחד אתכם ואתם איתי.

תלמידה: בעוד שבועיים יהיה לנו כאן כנס של הקבוצה האיטלקית, ורצינו לבקש שתבוא לאיטליה להשתתף בכנס.

אני אחשוב. בסדר גמור. אני לא מבטיח אבל הזמנה קיבלתי.

שאלה: סוף סוף התקרבנו לחשבון של אמת ושקר והתרחקנו מהחשבון של מר ומתוק. כדי להישאר בבירור האמיתי של אמת ושקר, האם זו צריכה להיות פעולה שלנו, או שזאת ברכה מהבורא? מה אנחנו יכולים להוסיף לזה?

אנחנו צריכים להוסיף לזה רק את הרצון שלנו שהבורא יפנה אלינו לעיתים יותר תכופות, יעורר אותנו ואנחנו נתעורר כלפיו.

שאלה: אחרי החיבור הזה שאנחנו מרגישים בכנס, איך אנחנו יכולים למסור את זה לאנושות? ומהו הצעד הבא? איך אנחנו ממשיכים?

איך אתם ממשיכים? כל יום לפני השיעור תתקשרו לכאן, למרכז "בני ברוך", ותמסרו לי ד"ש, ואז אני אהיה בטוח שאתם יחד איתי.

אחר כך נדבר על זה שאולי אני אבוא אליכם. אני זוכר את ארגנטינה, הייתי שם בתחנת הטלוויזיה כמה פעמים ואני זוכר את הטיולים שלנו, אז עוד נבוא.

שאלה: ההרגשה של הרחמים, האם היא מגיעה אך ורק מצד הבורא אלינו?

היא מגיעה מצד הבורא אלינו ועל כל העולם, וזה מה שאנחנו רוצים להמשיך. אנחנו פועלים עבור כל האנושות, ורוצים שכל האנושות תרגיש שאנחנו המעביר, הצינור שמעביר את כל ההשגחה מהבורא, את האור העליון שמביא בריאות וכל טוב לכל בני האדם בעולם הזה. אנחנו רוצים למשוך את האור הזה ולהביא אותו לכל אחד ולכולם יחד.

שאלה: האם הודיה לבורא היא דבר חיובי או דבר שלילי? האם זה צריך להיות על החיבור עם החברים? איך להתייחס להודיה לבורא?

אנחנו צריכים להודות לבורא על זה שהוא נותן לנו קבוצה, שאנחנו יכולים להתחבר עם החברים האלה, ולהמשיך איתם עד שנבנה את בית ה' - מקום, כלי, שהבורא יתגלה בו וישמח מאיתנו.

(סוף השיעור)