שיעור בוקר 28.11.220 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור שלנו היום הוא "העבודה באמונה למעלה מהדעת". אנחנו נמשיך לקרוא את המסמך שלנו, קטעים נבחרים מהמקורות. ניתן למצוא אותו כמובן במערכת הערבות תחת אייקון של חומר לימוד ובאתר. הגענו לקטע מספר 43, "העבודה באמונה למעלה מהדעת".

סדנה

כל קבוצה מדברת בתוך עצמה, מסכמת מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", במשפט, שני משפטים, ואחר כך מקבלת אפשרות להגיד את זה לפני כולם. אז כולנו בתוך הקבוצות, אנחנו רוצים להגיע להגדרה כמה שיותר קצרה ומדויקת, מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

איזו עשירייה שיש לה כבר משפט ברור מה זה "אמונה למעלה מהדעת", מבקשת זכות דיבור כרגיל, ואז מזמינים אותה לדבר לכולם.

*

תלמיד: הגענו לזה שאמונה למעלה מהדעת זה להעדיף את ההשפעה על פני הקבלה.

זה נכון.

איך אנחנו מעדיפים השפעה על פני הקבלה אם אנחנו כולנו הפוכים? מדברים בתוך העשירייה, אחר כך מגיעים לתשובה אחידה לתוך עשירייה, ואז מזמינים זכות דיבור. איך אנחנו מגיעים לזה שהשפעה תהיה יותר חשובה מקבלה? כולם מדברים, כולם דנים.

*

תלמיד: ההשפעה היא של הקבוצה בחשיבותה, היא בונה לנו מטרה משותפת והסכמה מתוך ויתור לבניית מסך משותף.

תלמיד: בשני שלבים מגיעים. אחד, בהתחלה מרגישים שכדאי או שמשהו מושך אותנו, ואחר כך בשלב השני, מנקים מהכדאיות שהשפעה נקייה זה הכי חשוב, וזה על ידי התבטלות והכנעה.

בסדר.

תלמיד: צריך לקחת את המחשבות ששולח הבורא, ואיתן לחשוב על איך אפשר לתקן, וכך אנחנו יכולים יחד לתקן ולעבוד בעשירייה עם מה ששולח לנו הבורא.

כן.

תלמיד: ממצב שלכל אחד יש דעה משלו, נותנים דוגמה אחד לשני, וכל אחד עולה מעל הדעת ומגיעים לדעת משותפת אחת.

יפה מאוד. יפה.

תלמיד: על ידי שטיפת מוח, פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וכך ביחד אפשר להשיג את המסך המשותף.

גם זה אמצעי יפה.

תלמיד: כל חבר משחק כאילו הוא כבר נמצא בהשפעה כלפי החברים וכלפי הבורא, ובזה שמעוררים קנאה, זה מעורר את כולם.

מצוין. אתם ממש היום יותר מכולם.

תלמיד: אני חושב שזו מטרה מעשית שפותרים אותה אם יש הארה של אור חכמה, עם המצב הזה של בינה, אנחנו יוצרים אותו עד כדי כך בחסדים בהגברת הכוונה, שבא אלינו אור חכמה, ואז אנחנו מוסיפים קצת, לפחות פי שתיים.

כך לא מדובר באף מקום, וצריכים עוד לדייק.

תלמיד: בכך שאני מארגן את עצמי לרצות לפעול כמו החברים.

כן, זאת בטוח הפעולה הראשונה והנכונה. אחריה יש עוד פעולות, אבל זה נכון. היסוד הוא נכון.

תלמיד: כל מה שהבורא נותן, אני צריך לעבוד לא עם השכל שלי, אלא להשתדל לבקש ממנו שהוא יענה על השאלות האלה, שאנחנו כולנו נלך באמונה למעלה מהדעת, בשכל שלו.

נכון.

תלמיד: כאשר אנחנו עושים מאמצים לצאת כלפי החברים ולשים את הדאגות שלנו בידי הבורא. למרות שאנחנו מוטרדים מהרצון לקבל, אנחנו עושים מאמץ לשרת את צרכי החברים, לפני הצרכים של עצמנו.

יפה.

תלמיד: החשיבות מגיעה כשלסביבה יש חשיבות, והסביבה צריכה להיות חשובה לי.

זאת אומרת, אני חייב לדאוג לחשיבות החברה, ואז זה יהיה כאמצעי להגיע לאמונה למעלה מהדעת. נכון.

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת, כשיש שמחה מקשר של העשירייה בכל אמצעי.

יפה. זאת אומרת, באמת מתי שאני מרגיש שטוב לי, כדאי לי, אני רוצה להיות תמיד מחובר עם העשירייה בכל המצבים שאנחנו עוברים. ואז אני כבר נמצא בפעולה של "אמונה למעלה מהדעת". יש עוד הרבה פעולות בזה, אבל בסך הכול כן, זה כרטיס כניסה לעולם העליון שכולו נמצא ומתקיים באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אני רואה רק מה שנמצא מחוצה לי, זאת אומרת החברים, מתעלה מעצמי.

זה נכון. יפה מאוד.

תלמיד: דבקות בחברים למעלה מהדבקות בעצמי.

גם זה נכון. יפה.

תלמיד: אודות לחשיבות הבורא שהחברים נותנים לי והספרים והרב, אנחנו מגיעים לתפילה, ואז הבורא נותן אפשרות להעדיף אמונה על פני קבלה.

גם נכון. תראו עד כמה שכל התשובות הן במשהו קצת שונות, אבל הן כולן נכונות.

תלמיד: חשיבות התפילה עבור העשירייה.

כן, גם זה אמצעי.

תלמיד: להיות נוכחים בעשירייה ולעשות את הקשר, החיבור, כמה שיותר מהר.

כן. בסדר.

תלמיד: אני מתחיל לעשות את המשחק של הבורא, משחק של ההשפעה.

בסדר, זה נכון.

תלמיד: לעשות צמצום על עצמי, לפתוח את הלב לחברים ולהיפתח לכיוון הקדוש ברוך הוא.

זה רחב מידי.

תלמיד: לבחור ברצון העשירייה, דווקא כשהוא מרגיש כפחות חשוב מהרצון שלי.

זה בסדר גמור, יפה. גישה מאוד מאוד קונקרטית. בסדר. זה מאוד מורגש כדבר חזק.

תלמיד: להישאר תמיד צמודים לחברים למרות כל דבר שיכול לקרות לכל אחד מהחברים.

נכון. זה נכון. להשתדל, כמו תינוק שתופס את אמא, ככה לתפוס את הקבוצה ולא להיפרד ממנה בהרגשה פנימית, באף מצב שאני עובר במשך עשרים וארבע שעות. זה נכון. זה מאוד מאוד חשוב ומועיל.

תלמיד: להלל את הבורא על זה שהוא טוב ומיטיב, ומכאן לפתוח פרספקטיבה לאמונה למעלה מהדעת.

כן, גם נכון, אמנם שיש כאן עוד.

תלמיד: לראות רק את הדוגמה מהחבר, ולהיות רגיש לְמה שהם משתוקקים אליו.

כן, זה גם נכון.

תלמיד: לדבר עם הבורא דרך החברים.

זה נכון, לא רק אני לא יודע בדיוק איך לעשות את זה, את זה צריך להסביר אחר כך. תחשבו על ההסבר מה זה "לדבר לבורא דרך החברים".

תלמיד: להתכלל לחלוטין באהבת החברים, להרגיש תלות בהם בכל רגע ורגע.

מצוין. יפה.

תלמיד: כשהידיעה מהעבר נשארת ידיעה של התחתון, ואמונה למעלה מהדעת זה דעת של הקבוצה, העתיד, אבל בינתיים זה אמונה.

נכון.

תלמיד: לפחד בכל יום ויום שאנחנו לא עובדים מספיק חזק על הקשר בין החברים, והמטרה של כל אחד ואחד מאיתנו להגיע לדבקות.

כן. אנחנו כלים, האור מגיע מלמעלה. עד כמה שאנחנו נהיה צמודים זה לזה, קרובים זה לזה, לפי זה האור יוכל למלאות אותנו, להתגלות בנו.

סדנה

השאלה הבאה שלנו, איך אנחנו דואגים לא לקבל את האור, לא להתקרב לבורא אלא להתקרב זה לזה, זאת אומרת לבנות את הכלי איפה שאנחנו כן יכולים לבצע משהו. לא להשתוקק לרוחניות, אלא לבנות בשבילו תנאים שהרוחניות היא תתגלה בנו. זאת אומרת, איך אנחנו עוברים מנטייה לאור לנטייה לחיבור בינינו, שזה העיקר. שזה היסוד של העבודה שלנו.

איך אנחנו יכולים לעשות את זה? בוא אנחנו נחשוב על זה.

איך אנחנו חושבים על החיבור כעיקר האמצעי להשגת הרוחניות, להשגת ההשפעה לבורא, שהכול תלוי רק בחיבור בינינו?

*

מי מוכן מהכלי העולמי? איזו קבוצה מוכנה לענות, איך אנחנו מעבירים דגש מהאור, אפילו מהבורא, מכל מיני צורות רוחניות, לחיבור בינינו כי זה הכלי לפעולה הרוחנית. איך אנחנו דואגים שיהיה לנו מקום להתגלות רוחנית, כוח משותף שממנו אנחנו משפיעים? איך אנחנו מעבירים כל הדאגות שלנו רק לזה?

אם אני תופס את עצמי במשך היום, אני חושב על הבורא, אני חושב איפה אני נמצא, אני חושב מה עם האור העליון, מתי ישפיע עלי, מתי יתגלה, מתי אני אתקרב לרוחניות, איך במקום זה אני אחשוב יותר על הסיבה לזה, האמצעי לזה, העיקרון שאני חייב להיות מחובר ואז יהיה לי כלי, אמצעי, אינסטרומנט שעל ידו אני אוכל אז לגשת לרוחניות.

איך אני מעביר את עצמי מכל מיני ציורים רוחניים לבניית הכלי הרוחני?

תלמיד: מעלים חשיבות של חיבור בעשירייה, מדבירם על זה כל הזמן, נותנים דוגמה ומשכנעים בזה אחד את השני.

זה נכון.

עוד? אתה לא יכול כל הזמן לדבר עם החברים, כל הזמן להיות קשור איתם. מה בכל זאת אנחנו עושים שכל הזמן, 24 שעות, אנחנו כל הזמן נמצאים בנטייה ליתר החיבור בינינו, שזה קודם יהיה בשבילנו היסוד לכניסה לרוחניות.

תלמיד: לנסות לגלות את הבורא דווקא בעשירייה. לא בי אלא כמו בסדנה, לחפש אותו בינינו.

בסדר.

תלמיד: כל הזמן להשתוקק שהחיסרון של החברים יתמלא.

זה אמצעי הכי בטוח.

תלמיד: הכוונות שלי להרגיש את הרצונות של החברים כמו שלי.

טוב.

תלמיד: אני מבקש מהבורא כל יום, כל שנייה שיתן לי כוח לאהוב את החברים שלי יותר. רק מהבורא לבקש את זה, יותר אור לאהוב את החברים כל יום, כל רגע.

זאת אומרת, כל הזמן להיות קשור עם הבורא בתפילה שיעזור לי להגיע לאהבת חברים.

תלמיד: אני לא יכול להתקיים ללא העשירייה ועלי בכל יום לדמיין את המצב שבו אני מחובר עם העשירייה, כיוון שהעשירייה זה הבורא והבורא נמצא בעשירייה ואני אוהב אותו.

תלמיד: איך משימה משותפת שכל החברים בכל היום עושים אותה.

טוב. בסדר.

תלמיד: לראות את עצמי כחלק השפל או הקטן ביותר בעשירייה, ושהם תלויים בתיקון שלי ואני משתמש בתורה לשם תיקון.

תלמיד: לדאוג להשתוקקות להשפיע במהלך כל היום, ככה שאני אוכל לדאוג לכל החברים, שהם יהיו בדאגה הזאת להשפיע כל היום כדי לבנות את הכלי להשפיע.

כן. זאת אומרת, להתפלל עבור החברים שהם יהיו בהשפעה.

תלמיד: כל פרט מהעשירייה עם הייחודיות שלו, ככה שכל היום יהיה אפשר משך כל היממה להחזיק את הכוונה בעשירייה.

כן, זה קשה, זו הבעיה. נכון.

תלמיד: אדם צריך להודות לחברים שלו 24/7, לבטל את עצמו ולתת שמחה, לשמח את החברים כדי שהבורא יהיה שמח.

תלמיד: כשנמצאים באותה כוונה אנחנו מודים לבורא על הכול, רואים אותו כטוב ומיטיב.

בסדר.

תלמיד: הבורא הוא כוח השפעה ומתגלה רק אם יש לי למי להשפיע.

זה נכון. הבורא מתגלה במידה שאני רוצה להשפיע למישהו. כן, זה נכון. יפה אמרת.

תלמיד: בתפילה עבור החברים אני שוכח על עצמי.

כן, זה נכון. זה אחד מהסימנים שאז התפילה שלי היא נכונה.

תלמיד: להתפלל לבורא שיתן כוח להתבטל כלפי העשירייה למען האיחוד, החיבור בתוך העשירייה.

נכון. יפה.

תלמיד: לא לדאוג למצב עצמו אלא לדאוג איך אנחנו מגיבים אליו, מממשים. כי מהבורא אין מצבים רעים.

זה נכון.

תלמיד: להיות בבקשה ובכוונה עבור החברים כל הזמן כמו אימא שדואגת לבן שלה, ולבקש את היכולת לבקש עבורם.

כן.

תלמיד: כל החברים דוחים את היצר הרע בכל יום ויום, בעודינו עושים את העבודה אנחנו מגיעים להשתוות הצורה בינינו.

האם מספיק לנו רק לדחות את היצר הרע?

תלמיד: אני מניח, כנראה.

אנחנו, על ידי זה לא יכולים להתחבר. כל אחד מגלה את היצר הרע כמזיק לו, בכל מיני דברים. אז אנחנו דוחים את היצר הרע והופכים להיות טובים אבל לא מחוברים לגמרי זה לזה. נמצאים באוויר ואין קשר בינינו, אין כלי. בשביל מה אנחנו צריכים להפטר מהיצר הרע? יש הרבה אנשים שהיו רוצים להפטר מהאגו שלהם, אבל בשביל מה?

זו השאלה, מה סדר הפעולות? האם אנחנו צריכים קודם כל לקבוע לעצמנו מטרה, שזה השפעה, חיבור, דבקות בינינו ועם הכוח העליון, עם כל הטבע, שבעצם הבורא הוא הטבע. ולכן אנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו כמפריע, מצד אחד. ומצד שני כעוזר, שאנחנו בדחייה ממנו מגיעים לחיבור בינינו ולאותו הכוח הטוב של חיבור שנקרא "בורא".

זאת אומרת, לא מספיק לנו להתרחק מהיצר הרע, אנחנו צריכים קודם כל לקבוע שאנחנו צריכים להגיע להשפעה, לחיבור, לאהבה, ליצר הטוב. אחרת אנחנו גם לא נקבל עזרה מלמעלה. בשביל מה אני צריך להתרחק מהאגו שלי, להיות סתם אדם יפה וטוב? בעיני מי, אם אני לא עושה שום דבר בזה טוב לאחרים.

אנחנו צריכים להבין שיש בבריאה שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה ואין משהו באמצע. לכן אני לא יכול להפטר מהכוח הרע אם אני לא מחליף אותו לכוח הטוב. אין באמצע שום דבר. אני לא יכול להיות באפס, או במינוס או בפלוס. וזה חייב להיות אצלי מאוד מאוד ברור ואני צריך לשים דגש על זה, שדווקא אני הולך לחיבור, לכוח השפעה, לתכונת הבורא. ואז בתנאי הזה שאני נמשך לזה, רוצה לתפוס את החיבור, את כוח ההשפעה, אז אני יכול במידה הזאת להתנתק מכוח הקבלה.

תלמיד: העיקר לא לעזוב את המחשבה שאנחנו קשורים דרך הבורא. והעבודה שלי היא להחזיק את העשירייה באיחוד.

נכון. כל החיבור שלנו יכול להתקיים רק אם אנחנו מתארים את עצמנו קשורים דרך הבורא. הבורא הוא המקשר, הוא רשת הקשר בינינו.

תלמיד: לראות רק את תכונת ההשפעה ואת האיחוד של החברים כמשרתים של ה'.

נכון, כן. בסדר.

תלמיד: היגיעה, הדוגמה לעבר החיבור תהיה הכלי שלי, המקום שבו הבורא רוצה להגביר לנו את הרגש. זה גורם לי לראות מאחורי המאמצים, את גדלות החברים, את החיבור.

בסדר. טוב.

תלמיד: יש בינינו הרבה הפרדות, אי הבנה. ובמקומות שאנחנו חייבים להיות רגישים לבנות גשר לטובת כל הגוף שלנו. להרגיש את המקומות האלה ולעשות עבודה כמו עסק.

בסדר.

תלמיד: לצאת עם כל הקבוצה להפצה. מצד אחד זה ישמח את הבורא, מצד שני יעזור באיחוד.

כן, תשובה נכונה. רק צריכים עוד יותר לחבר את שניהם יחד.

שאלה: אמרת שיש רק כוח השפעה וכוח קבלה, אז מה זה אומר קו אמצעי?

על זה אנחנו עכשיו לא מדברים. תחשוב על מה שאנחנו מדברים.

תלמיד: כל אחד מהעשירייה משתדל לאסוף את הנקודות שבלב שישנן בלבבות של בני האדם ולכוון באיחוד לבורא בשביל לקבל את האור המחזיר למוטב.

נכון. קווינס דוגמה יפה לקבוצה. אנחנו יחד נמצאים כבר בלימוד חכמת הקבלה 25, 30 שנה, והם ממשיכים, ממשיכים. כל הכבוד. אני מאוד מכבד את השקעה שלהם. באמת, יפה מאוד.

תלמיד: כמו שבונים פרויקט ענק ועושים ישיבות כל יום עם כל הצוותים. אז לוקחים הכל לעשירייה. מבררים פעמיים ביום את החיסרון המשותף שנכון לאותו רגע אנחנו חייבים למלא את כולנו. מחזיקים אותו בלב וכמובן עושים צעדים ריאליים לקיים אותו.

בסדר. רק יותר קונקרטי.

תלמיד: אנחנו מרגישים שאם נותנים לנו משקל כזה כבד אז נוכל רק יחד לדחוף קדימה לקראת אהבת החברים ולהתקרב יותר לבורא.

בסדר גמור.

תלמיד: לרצות את מה שהאגו לא רוצה. ולמצוא טקטיקות בעשירייה כיצד לשמוע את הלחישות של הנקודה שבלב.

יפה. סיבוב יפה.

תלמיד: להתפלל לבורא שיחבר את העשירייה באהבה 34 שעות ביממה כדי שנשמש צינור השפעה לעולם ולעשות לו בזה נחת רוח.

בסדר. רק מספיק לנו 24 ולא 34 שעות. טוב מאוד.

תלמיד: אנחנו צריכים לטפל בחברים כמו באדם שהכי יקר לליבנו.

נכון.

תלמיד: לעלות את החברים ולדאוג שהם יתקרבו בינהם ולבורא.

טוב.

סדנה

איך אנחנו יכולים להסביר, אבל במשפט או שני משפטים, שרוחניות בנויה באמונה למעלה מהדעת? איך אנחנו יכולים להסביר בקצרה שרוחניות בנויה באמונה למעלה מהדעת? דברו ביניכם בקבוצה ואחר כך תנו על זה הסבר קצר, משפט או שניים.

*

איך אני יכול לתאר לעצמי שנמצא מצד אחד בעולם הזה בדרגות דומם, צומח, חי, איפה שנמצא הגוף שלי, הבהמה שלי, ומתקיים לפי תפקוד הגוף, כמו שכתוב "ניתן לרופא רשות לרפאות", ויחד עם זה אני מתקיים באמונה למעלה מהדעת בעולם הרוחני, בהרגשה הרוחנית, שם אני מרגיש כוחות של השפעה, חיבורים בין כולם וכן הלאה. איך אני מתקיים כך בשני העולמות? דברו ביניכם.

*

יוצא שבעולם שלנו אנחנו לא צריכים בכלל להשתנות במה שקורה לנו, דומם, צומח, חי, בני אדם, או שאנחנו כן צריכים להשתנות? איך אני יכול להיות באמונה למעלה מהדעת לדומם, צומח, חי, מדבר, בעולם הזה? איך אני יכול להיות רוחני גם במה שנמצא בחמישה חושים הבהמיים, הגשמיים שלי?

*

איך בזה שאני נמצא בעולם הזה, זאת אומרת שחלק מהמציאות איך שהיא, אולי מדומה, אבל מגולה לי, איך אני יכול גם בה לגלות את הבורא? אני מרגיש שמשהו מגולה, כל מיני תמונות, צורות, חוקיות של העולם הזה, מגולה לי. לא חשוב באיזה כלים ומה ואיך מגולה, אבל איך אני יכול מה שיש לי, מה שמתראה לפני, איך אני יכול בזה לגלות את הבורא?

*

ישנן קבוצות שיכולות לענות על זה? איך אנחנו דרך העולם הזה משתדלים לגלות את הבורא?

תלמיד: אנחנו משתמשים בעולם הזה שהוא לגמרי נסתר כדי להעלות את החיסרון לתכונת ההשפעה וכך אנחנו עולים דרגה אחרי דרגה.

בסדר.

תלמיד: אני מסתכל על העולם הזה דרך העשירייה, מגלה בו את הבורא.

בסדר. גם נכון.

תלמיד: אותו דבר כל פעם. לחשוב שכל דבר שקורה, קורה הודות לסביבה שבה אני נמצא, העשירייה, הקבוצה, החברים, הריח, השמיעה, הראיה, הטעם, הכול מגיע דרכם.

זאת אומרת שהבורא נמצא כיסוד ומגלה את עצמו דרך כל מיני צורות, ציורים, שאני רואה בעולם הזה.

תלמיד: אנחנו יכולים לעזוב את הדומם צומח חי ככה כמו שהם, ומה שחשוב לנו זה לעבוד על הכוונה, זה מה שעוזר לנו לראות את העולם הרוחני ביחד עם העולם הגשמי.

בסדר.

תלמיד: באיזשהו חלק שמגולה לנו, באותו חלק אנחנו כבר צריכים למצוא את הבורא וזה לא חלקים נפרדים אלא חלק ממערכת, וכך לאט לאט אנחנו נגלה את הבורא בשלמות.

זה נכון, יש בזה הרבה. אז איך אני מוסיף למה שאני מגלה בחמישה החושים הגופניים שלי, איך אני מגלה בזה גם פעולה פנימית של הבורא בזה? מה הוא רוצה בזה, איך הוא מפעיל את זה, למה עשה את זה כך, איך אני מגלה את זה?

תלמיד: על ידי הגברת הדבקות בעשירייה אני צריך להבין ש"אין עוד מלבדו". להרגיש את זה.

תלמיד: דרך הפעולות כלפי העשירייה והקבוצה.

בכללות זה נכון.

תלמיד: פעם העולם, הכול היה מאוחד בנשמת הבורא, ואז אחרי שהכול נשבר נהפכנו לרסיסים ובכל רסיס יש את ניצוץ הא-לוהות, ודרך זה אני מתחבר לכול, אני שוב יכול להתחבר.

נכון, תמונה נכונה.

תלמיד: אהבת חברים, אהבה לכל היצורים החיים, הערצת של היופי של כל שנברא, ואהבת הבורא.

נגד זה אין מה להגיד, זה נכון.

תלמיד: דווקא בעולם הזה מתעוררת בנו תכונת הבורא שהביא אותנו לרצון להתאחד בעשירייה כדי לממש את התכונה שלו בהשפעה בינינו.

בסדר.

תלמיד: עלי להבין שזוג עיניים מסתכלות עלי כמו מכל העשירייה, רק זוג, וגם ככה מכל העולם.

שסך הכול זה הבורא שבכל מיני צורות כאלה מתקשר אליך, מסתכל אליך. כן.

תלמיד: אני חי בחמשת החושים בעולם הזה, סופר את הכסף שלוש פעמים, ממש נמצא בעולם.

בכל דבר שאתה רואה איזה ליקוי, אתה אומר שזה אתה רואה את הליקוי, ולא שזה מגיע ככה מהבורא כי "כל הפוסל במומו פוסל", נכון.

תלמיד: דיאלוג קבוע עם הבורא דרך העשירייה בכל המצבים.

כן, זו באמת הגישה היחידה הנכונה לכל מקרי העולם הרוחני כלפי שאני מתייחס אליו רק דרך העשירייה, אחרת אני נשאר בדמיון שלי שאני שייך לרוחניות ללא כוח השפעה שאני יכול לייצב רק דרך העשירייה.

תלמיד: הטבע במשך מיליוני שנה בנה את העולם שלנו, כולל את חמשת החושים שלנו, אז לפחות לא להשמיד, לא להרוס, לא להזיק, ואחרי זה גם לבנות יחס למי שבנה את כל זה, אולי להחזיר לו.

כן. נכון.

תלמיד: כשאנחנו עובדים ביחד, מתכללים אחד בשני, פועלים עלינו כוחות עליונים, פועל עלינו כוח הבורא. הכוח הזה מאפשר לנו לעבוד גם במצבים שאנחנו לא מבינים לעומת חמשת החושים שכשאנחנו לא מבינים משהו, אנחנו עוצרים לחשוב, זה נכון?

נכון.

קריין: בהקשר של מה שדיברנו עכשיו, על הפיצול והחיבור בין גשמיות לרוחניות, אפשר לקרוא קטע קטן ששלחו לנו ממחלקת מקורות?

בבקשה בטוח שזה טוב.

קריין: מתוך האיגרת ט"ז של בעל הסולם.

אגרת ט"ז

אמרו חז"ל: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות". פירוש, אע"ג שהרפואה ביד ה' בלי ספק, ותחבולות אנושיות לא יזיזהו ממקומו, מכל-מקום הודיענו התורה הקדושה: "ורפא ירפא", להודיעך שרשות הוא, שהוא מקום המערכה בין מצוה לעבירה כנ"ל. אם כן הרי מחויבים אנו מצד עצמנו, לכבוש תחת הקדושה את "רשות" הזה; והכיצד נכבשת? אלא בהיות האדם הולך לרופא האומן, והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף פעמים, ואחר שזכה לקבל הרפואה הבריא, אז מחוייב להאמין שבלעדי הרופא, היה השי"ת גם-כן מרפא אותו. כי כבר קצוב חייו מכל מראש, ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי, הרי הוא מודה ומשבח להשי"ת, ובזה כובש את הרשות תחת גבול הקדושה."

אז איך אנחנו יכולים לעשות את זה בחיים שלנו בכל דבר. נגיד אני בעבודה, אני עם החברים, אני עם כוחות העולם הזה בכל דבר. איך אני צריך לפנות לכולם כמו לבורא שהוא עומד אחריהם? כמו בבורא שמתלבש ברופא? איך אני עושה את זה? איך אני במיוחד מתייחס כך לחברים, שאני מסתכל על החברים ואני צריך להתייחס אליהם כך שזה הבורא עומד אחריהם כמו שכתוב.

רב"ש כותב לא פעם אחת שאחרי כל החברים עומד הבורא. איך אני עושה זאת? איך אני מתייחס לזה, איך אני מדבר, איך אני מרגיש בפנים, איך אני צריך לכייל את עצמי כדי להיות כך מתייחס לכל אחד ואחד? קודם כל לחברים זה בטוח, ברור לנו, קודם כל זה לבני ברוך, שאחרי כל אחד ואחד עומד הבורא והוא מדבר איתי דרך הדמות הזאת, הדמות הזאת, הדמות הזאת, וזה לא שזה הם, זה הבורא כי "אין עוד מלבדו".

כך הוא רוצה לייצב בי כל מיני תכונות נכונות, לתקן אותי ביחס הנכון אליו בעצם. כי סך הכול אם אני אתייחס נכון לכולם, אני כך אתייחס נכון לבורא.

סדנה

איך אני מסדר כך את עצמי כלפי כל ההתגלויות שיש כלפַי בעולם הזה ואיך אני מייחס את עצמי נכון כלפי החברים? בבקשה. מי שיהיה מוכן לענות על זה, תנו סימן. בבקשה.

*

תלמיד: כשאני בכל הכוחות שלי מבקש להתחבר אל החברים, אבל אני לא מצליח כי כבר אין לי כוחות, אז אני מתפלל לבורא שייתן לי אותם.

ממשיכים, כולם ממשיכים.

תלמיד: להאמין שהכול בהשגחה פרטית, שהכול לטובתי ושהכול קשור.

זאת נקודה נכונה להתחלה, שהכול מכוּון אלי, שהכול לטובתי ואני צריך להתייחס לזה כמו פניית הבורא אלי. זאת נקודה נכונה להתחלה.

תלמיד: רק בעולם הזה יש אפשרות לנבראים להיות עצמאיים וגם לבנות את צורת הבורא בינם לבין עצמם. ואחרי שהרופא מרפא, אני בפעולה הזאת בונה את הבורא, רק שהפעולה הזאת צריכה להיות בין החברים, ולא סתם מול איזה רופא גשמי.

אתה בונה את הבורא מתוך סך כול רצונות החברים המחוברים יחד. כך אתה בונה אותו, כך אתה עושה אותו, "אתם עשיתם אותי", כי הכוח העליון לא קיים, אלא רק בתוך הכלי. ולכן היחס לחברים כמו לכלי לגילוי הבורא, לכלי לייצוב הבורא, זו בעצם הצורה היחידה והנכונה לכוון את עצמך לבורא, לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

אבל כשאתה מייצב את כולם יחד, את כל החברים, אתה מגיע למצב שאתה מרגיש מה זה הכוח הכולל. הכוח הכולל זה כוח מאוד מיוחד, זה כוח אינטגרלי שנמצא למעלה מכל הפרטים, שהוא היסוד של כל הבריאה, וכל הבריאה מתחילה מבָר, מחוצה ממנו, שהיא מתחילה כאילו להתחלק, להתנפץ, להגיע לצורה בדידה.

ולכן כשאנחנו בצורה כזאת רוצים להתחבר כדי למצוא את הכוח האחד הזה בינינו, וזה מרכז הקבוצה, ואחר כך עוד יותר מזה, אז באותה רזולוציה שאנחנו מסוגלים להתחבר באותו הדיוק, אנחנו מתחילים לגלות את הבורא כנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. והעיקר זה יחידה, יחיד, אחד יחיד ומיוחד.

תלמיד: אז בעצם אין לי מה לחכות אף פעם לאיזה גילוי, אלא תמיד עלי לנסות לבנות את היחס הנכון.

אין לנו מה לחכות, זאת טעות גדולה מאוד שאנחנו צריכים לחכות לגילוי הבורא, אלא ההיפך, אנחנו צריכים לבנות אותו. זה ההבדל בין דתיים למקובלים. אנחנו לא מצפים לגילוי הבורא בצורה שאנחנו לא בונים אותו, אלא אך ורק במידה שאנחנו משתתפים בצורה מעשית, מתחברים בינינו, אנחנו מייצבים מקום, אנחנו מייצבים אותו.

אבל לא ש"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"¹, מתי יבוא המשיח. מה פתאום, מה פתאום שהוא יבוא ומי זה? "משיח" זה כוח שמושך אותך סופית מכל הרגשת הבדידות שאתה עדיין איכשהו שם מנותק מאחרים לזה שאתה מחובר. מחובר סופית, זה המשיח, המושך לגמרי מכל הרצון לקבל הקטן, הנעלם, שאפילו שאתה לא מזהה, אבל עדיין מפריע לך לגלות את האיחוד. השגת האיחוד זאת מטרת ההתפתחות שלנו.

תלמיד: שאלת החשיבות היא בכך, שחוסר ההשתתפות בחיי הקבוצה מביא לחוסר יכולת של הקבוצה לקבל את האור העליון ובכך מעורר ייסורים בכל העולם.

זה נכון. המשפטים שלך טובים.

תלמיד: אני מתייחס לחברים כאל גדולים ואת עצמי אני מרגיש כקטן ובכוונה להשפיע.

זה מצד אחד, אבל מצד שני אי אפשר לאחוז רק בקצה אחד כך, שאני מקטין את עצמי. אלא כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על הקבוצה, שמצד אחד אני צריך לראות את עצמי גם גדול מכולם, שאני יכול למשוך את כולם אחרי. ממש כך.

זו צריכה להיות גם הנקודה התחתונה מכולם וגם הנקודה העליונה מכול, וכל החברים נמצאים אצלי בין שתי הנקודות האלה. פעם אני מקטין את עצמי תחתיהם, כמו אפס גמור - כמה שיותר אפסים, ופעם אני מגדיל את עצמי כאחד שאחרי כמה שיותר אפסים. ורק בפער בין שניהם אני יכול לבנות את היחס נכון שלי לעשירייה ובכלל לכל העולם,

דיברנו על זה שאני בזה יכול לכלול את כל העולם, אפילו את כל המקובלים הגדולים, כי הנקודה שבלב שלי היא מיוחדת, היא מיוחדת מאוד בזה שאין אותה באף אחד, ואני קשור עם הבורא עם אותה הנקודה. ואף אחד עם אותה נקודה לא יכול להיות קשור עם הבורא, כי אין באף אחד את אותה הנקודה. ולכן אני שדרך אותה הנקודה משפיע לכולם קשר עם בורא, אז אני מיוחד, אני הכתר. וכך כל אחד ואחד.

תלמיד: להיות בדאגה ובמתח שרק התפילה הקטנה שלי חסרה לכל הכלי הכללי הזה.

נכון, זאת הכוונה הנכונה.

תלמיד: לייחס הכול לבורא ולבנות עמו דיאלוג בפעולות פנימיות וחיצוניות עם החברים בעשירייה.

כן. זאת העבודה שלנו.

תלמיד בניית ברית היא בין העשירייה ודרך העשירייה לפנות לבורא.

זה נכון. זו הדרך, הכיוון נכון.

תלמיד: העולם סביב העשירייה זה כמו פלסטלינה שהבורא מניע ושולט בה, המקובל מחולק לשניים, מצד אחד, בכל פעולה הוא פונה למקור אל הכוח העליון שמחיה את הכול, ומצד שני, הפלסטלינה מאוד רכה.

את זה צריכים להמחיש קצת יותר, זה לא מייד כל כך ברור לכל אחד מה שאתה מתכוון.

תלמיד: אנחנו חייבים לראות את כל התמונות שאנחנו מרגישים בעולם שלנו כסימן מהבורא, לא משנה אם טוב או רע, אלא אנחנו חייבים לראות זאת כהזדמנות לחיבור בעשירייה, ואז אנחנו חייבים להתפלל בעשירייה לבורא שייתן לנו את הכוח להגיע לחיבור טוב יותר, ואז להחזיר את הכלי הזה חזרה לעשירייה.

יפה.

תלמיד: לעשות יותר דברים בעולם הזה ולקבל מזה כוח לבטל את עצמי בתוך העשירייה.

עכשיו אנחנו צריכים איזה שיר מתאים למצב שלנו.

(סוף השיעור)

---

1. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו" קהלת ד', ה'↩