שיעור בוקר 07.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חוק הערבות". אנחנו נמצאים בקטע מספר 27.

כמו שלמדנו ואנחנו לומדים ועוד נלמד ועוד נכיר מי שרוצה ומי שלא רוצה, וכל העולם יצטרך להכיר, שחוק הערבות זה חוק של הקשר בין כל חלקי המציאות, דומם, צומח, חי ובני אדם ואנחנו צריכים להקים את החוק הזה. לא שהוא קיים בעצמו, הוא קיים אבל הוא קיים בתוך הטבע ואנחנו לא רוצים לקבל אותו מפני שאנחנו דווקא נבדלים ומרחוקים זה מזה.

על ידי זה שאנחנו מתקרבים, אנחנו משיגים עד כמה שהחוק הזה הכרחי כדי לבנות כלי אחד, לגלות שהבורא אחד וכך להגיע לעולם אחד, לכן עלינו להתחבר, לקיים את חוק הערבות בינינו ולהבין שזה החוק המרכזי, העקרוני של כל המציאות, של כל חלקי המציאות. בסופו של דבר אנחנו צריכים להתקשר לפי החוק הזה וכך אנחנו צריכים לראות את העתיד שלנו ואנחנו צריכים להשתדל ללמוד אותו וליישם אותו בינינו וגם לפרסם אותו ולעזור לכל העולם ליישם את חוק הערבות.

רק תבינו שזה החוק היחיד, כמו שהיה חוק אחד שהיה לפני שבירת הכלים, שגם כוח הקבלה וגם כוח ההשפעה תמכו זה בזה מפני שמעליהם היה כוח הבורא שמאחד אותם, כך זה עכשיו. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים לדחוף את עצמנו לקיום חוק הערבות, לדרוש מהבורא שיעזור לנו להבין אותו שיקיים בינינו את חוק הערבות וכך אנחנו גם נשפיע אותו על כל חלקי המציאות, לדומם שתחתינו ולצומח ולחי ולמדבר.

קריין: אז מתוך מסמך "חוק הערבות" ציטוט מספר 27, מתוך מאמר רב"ש "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: רב"ש כותב שכל אחד צריך לתת רוח חיים, כוח תקווה ואמרת קודם שהעיקרון של היחסים ההדדיים בינינו הוא כספירות בפרצוף, זה דווקא רוח חיים שאנחנו צריכים להעביר אחד לשני במבנה הרוחני?

כל אחד מתוך הטבע שלו, מתוך האופי שלו, מתוך איך שהוא רואה אבל פועל למען להעלות את החברה, להעלות את הקבוצה לדרגה החדשה, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, לכן אנחנו צריכים לתת דוגמה אחד לשני אבל לא שכל אחד צריך להתנהג כמו השני אלא כלפי התעוררות הקבוצה, חשיבות המטרה, גדלות החיבור, והבורא שאנחנו רוצים לגלות ולבנות אותו מתוך החיבור בינינו.

מה עוד חסר לנו כדי לבנות את הבורא? זה כמו שאנחנו בונים מחמר או משלג איזו בובה, להבדיל, איך אנחנו צריכים לעבוד כדי לבנות את הבורא, לתאר מה זה? איך זה? מהתכונות הפנימיות שלנו איך אנחנו מסובבים את עצמנו מהאגו ולהיפך כדי להוסיף כל אחד ואחד לצורה הזאת, צורת ההשפעה מכל אחד ואחד עד שאנחנו מעמידים את דמות הבורא, "אתם עשיתם אותי", כך כתוב.

תלמיד: נניח שאני רוצה לתת לחברים את רוח החיים הזו כשאני חושב עליהם, מתכוון לבקש עליהם, ואני מרגיש שהחברים גם נפרדים אחד מהשני וגם את מה שמשותף בינינו, כלומר אני מרגיש את החיסרון שלהם וגם את המשותף בינינו אז אני מבקש לתדלק את רוח החיים בחברים הנפרדים?

גם וגם, תחשוב כך וכך, זה הכול טוב, אם הוא לתיקון ולחיבור ולחיפוש שלך כדי למצוא איתם קשר ובקשר הזה לבנות דמות הבורא, אין בזה בעיה, תמיד זה יצא לטובה.

שאלה: יש עניין של מטרה והדרך למטרה. האם זה אותו הדבר או שיש הבדל בין שני המושגים האלה?

המטרה היא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שכולנו נתחבר למושג שנקרא "בורא". האדם זה נקרא "דומה לבורא" כי אנחנו בונים את הדמות שלו, ונבנה אותו בצורה כזאת כבר בינינו, בקשר בינינו, שכל הרצון לקבל שלנו ייתן לנו התנגשות כזאת גדולה שאנחנו נביא למעלה מזה את כוח ההתחברות וכך אנחנו באמת נגיע לצורת הבורא.

תלמיד: הקושי שאדם מרגיש שהולך נגד הרוח והגשם כמו שאתה אומר, ההתנגדות הזאת היא ביחס למטרה או בדרך למטרה?

בדרך למטרה. המטרה עצמה שאנחנו מגיעים אליה, בה אנחנו מתקנים את עצמינו בעל מנת להשפיע כך שאין לנו שם שום התנגשות, שם זה העולם שכולו טוב ומנוחה לחיי עולמים.

תלמיד: זאת אומרת שיהיה כוח ללכת נגד הגשם ונגד הרוח, כמו שאתה אומר שבעל הסולם כותב בדוגמה כזו, המטרה חייבת להיות כל הזמן מאוד גבוהה.

היא מאוד גבוהה לפנינו ותמיכת החברים היא בדיוק כך שהכול שקול, הכול מסודר מלמעלה בצורה כזאת שאם אני עם הכוחות הדלים שלי, אבל קשור עם החברים שגם כאלו וכאלו, אבל אם אנחנו כולנו יחד מודעים לאיזו חולשה שלנו ופונים לבורא ומבקשים ממנו ותופסים ככה כל אחד את השני, לעזור אחד לשני ומבקשים כולנו את הבורא, אז אנחנו מצליחים.

הבורא אוהב כך, שאנחנו חלשים ועוזרים זה לזה לא ליפול, ויחד פונים אליו, אתה מבין איזו תמונה?

תלמיד: שהבורא אוהב שאנחנו חלשים, על הקרשים, חסרי אוויר, חסרי חיים.

אבל מחזיקים זה בזה כמו ילדים קטנים כדי לא ליפול ומבקשים מהבורא, זו הצורה הטובה ביותר.

תלמיד: מה אנחנו מבקשים מהבורא?

שיעזור לנו להיות בקשר אמיץ כי שבקשר הזה אנחנו רוצים לגלות את הכוח שלו יחד איתנו, ואנחנו דווקא רוצים לגלות שהוא חי בנו, הוא מסדר אותנו, הוא ממלא אותנו ובסופו של דבר כל המהות שלנו שקיבלנו ממנו, הרצון לקבל, עכשיו יתמלא בו ברצון להשפיע.

תלמיד: אני רוצה לחדד, אנחנו מבקשים לראות את גדלות המטרה או שגדלות המטרה קיימת ואנחנו רק מבקשים כוח ללכת אליה.

זה בדרך, ודאי שאנחנו מבקשים גדלות המטרה כדי להתקדם, ללכת, אבל בסופו של דבר בשביל מה? אנחנו רוצים לראות לפנינו את המטרה עצמה שאליה אנחנו מתקדמים. המטרה עצמה היא שאנחנו כולנו דבוקים זה בזה והבורא מתגלה בינינו כתוצאה מהחיבור.

תלמיד: זאת אומרת, אפשר להגיד שהבקשה מורכבת משני שלבים, קודם כל זו תמיד גדלות המטרה ומגדלות המטרה איך מגיעים לזה?

הייתי אומר שלא, יותר טוב ככה, "תן לנו אפשרות להתחבר בינינו כדי לבנות את הדמות שלך בינינו, תן לנו אפשרות להתחבר כך שצורת החיבור שלנו תהיה אתה". זהו. לבנות אותו. לא יודע איך בדיוק לבטא את זה, לפעמים זה יוצא ולפעמים לא כל כך.

שאלה: האם שמעתי ממך שאנחנו צריכים להתפלל עבור המצב הפוטנציאלי, ולא משנה מה המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע אלא כל הזמן מחזיקים באותו המצב שאליו אנחנו רוצים להגיע?

כן, אנחנו כל הזמן מתפללים למצב הבא.

שאלה: כשאני מרגיש שאין בי רוח חיים, האם אני מוכרח לחפש איך למלא את החברים במה שאין לי אפילו, או שאני פשוט מקבל את זה מהחברים?

מתוך הניסיון שלי, וזה קורה הרבה פעמים, כשאני מרגיש שאין לי שום כוח, שום רצון, כוח ורצון זה אותו דבר, אבל נניח כוח, רצון, התעוררות, אין שום דבר, אני משתדל כך, להפסיק לחשוב על עצמי לגמרי, ולחשוב רק על החברים שאני חייב לעזור להם, שאני חייב לשחק לפניהם, שאני חייב לדבר לפניהם, שאני חייב לעורר אותם.

לדוגמה זה היה היום בשיעור, הייתי בשיעור מאוד מאוד עייף, ויש לי בעיה מסוימת עם חולשה, עם הבריאות, ולא יכולתי, בעצמי לא הייתי בכלל קם מהמיטה, ולא הייתי מסוגל לא לקרוא ולא ללמוד. אני קמתי באחת עשרה וחצי בלילה, והשיעור הוא בשלוש, ולא יכולתי להירדם ולא כלום. ובסופו של דבר, מה לעשות? אני חייב לעורר אותם במשהו. יכול להיות שאני על ידי המצב הזה שלי דווקא מוריד אותם, אבל העיקר זו הכוונה. אז כל הזמן לפני השיעור חשבתי איך בכל זאת אני אוכל להשפיע עליהם, איכשהו לשכנע, איכשהו לעורר, איכשהו לרומם אותם, ולא חשבתי על עצמי בכלל. דווקא בצורה כזאת זה עוזר להתעורר. לפעמים זה לוקח כמה דקות ואתה כבר מתעורר, אבל אחר כך, כמה שאתם תהיו יותר בעבודה הרוחנית אתם תראו שזה יכול להימשך ימים, כי הכבדות היא גדולה, המדרגות הן כבר אחרות, ואין מה לעשות, חייבים להמשיך.

ולכן אם האדם לא עוזב, וכל הזמן חושב איך אני משפיע לחברה. וכל אחד ואחד אחראי, אל תחשבו שזה אני בגלל שאני המורה שלכם, זה כל אחד ואחד. בכלי הרוחני, האינטגרלי, אין ראשון ואין אחרון, כולנו נמצאים בעיגול, ואם יש כאן כאילו כאלה שקופצים קדימה כמו שהחבר מקייב או מישהו מניו יורק או מאלמטה, זה לא חשוב, כולם, כל אחד ואחד, נמצאים באותה דרגת חשיבות, כולם. יכול להיות שהוא אף פעם לא שואל ומתבייש לשאול. אלא אנחנו חייבים, כל אחד ואחד לדאוג איך אני מעורר את כולם, אפילו בלי אף מילה. תדעו על זה, זה מאוד חשוב.

ולכן כשהבורא במיוחד לא נותן אפשרות להתאושש, להתעורר, אז כמו אימא, שיש לה ילדים והיא חולה, אבל אתם יודעים, היא קמה מהמיטה בלילה, בבוקר, מתי שצריך לטפל בילדים והיא מטפלת בהם, אין מה לעשות, כך אנחנו. לכן, העיקר כל הזמן לחשוב שאתה נמצא בשירות אצל החברה שלך ואתה חייב, וזה דווקא מוציא את האדם מכל הירידות והוא מתקדם למטרה. וכמה שאנחנו נהיה בזה פחות חכמים ויותר מכוונים למטרה זה יהיה הטוב. אל תסתכלו על אנשים אחרים, אל תסתכלו על אלו שחושבים שיש סוג עבודה רוחנית אחר, תקראו מה שכתוב בתוך המאמרים של המקובלים שלנו ותראו. אתם יכולים לקרוא גם את ה"בעל שם טוב", אתם יכולים לקרוא גם את ה"סנה בוער בקוצק", כל מיני ספרים שמדברים על עבודה רוחנית אמתית, גם את "דגל מחנה אפרים", יש הרבה ספרים אבל כולם מדברים על זה.

שאלה: אני עדיין לא מבין, כמו שציירת עכשיו ציור, אמרת שאין לך כוחות ופתאום יש לך כוח להתחיל לחשוב עליהם, לבקש עליהם, על החברים. איך?

איך אימא עושה את זה כשהילדים חולים והיא חולה והיא קמה אליהם, מטפלת בהם והיא לא חושבת על עצמה?

תלמיד: אני באמת לא יודע.

אבל את זה אתה מבין.

תלמיד: אני יודע שיש ציור כזה, אבל אני לא מרגיש כמו אימא מהבחינה הזאת.

זה צריך לעורר אותך שזה אפשרי, שזה בכוחות של האדם.

תלמיד: מה זה, שני צירים כאלה? מצד אחד אין לו אויר, מצד שני הוא מספק אויר לאחרים?

אם אתה תחשוב שאתה מחויב לאחרים, לקבוצה שלך, אתה תמצא כוחות. אתה תמצא.

תלמיד: אבל אין לך אוויר, אין לך חמצן.

יהיה לך אוויר וחמצן. יהיה. לא כמו שאתה בדרך כלל יכול להיות בהתעוררות, בהתרגשות, בכוחות, קופץ בשמחה, אבל אתה יכול לסחוב את עצמך, לקום ולעשות משהו.

תלמיד: הציור הזה של אימא הוא בכל זאת אגואיסטי?

אז מה? גם אתה בינתיים אגואיסטי, אבל אתה יודע שאני חייב לעורר אותם, אני חייב לתת להם את חלקי וזהו. הלא אגואיסטי זה רק בגמר התיקון, עד אז תמיד יש לנו גם חלק אגואיסטי, תשתמש גם בו נכון.

שאלה: אני ממש מרגיש אותך, התעוררתי באחד עשרה וחצי בלילה ולא הצלחתי לישון. כמובן שאני לא ברמה שלך אבל הייתי במצב לא טוב. למה אנחנו צריכים לעבור דרך מצבים כאלה של נפילות, של העדר כוחות, מה זה נותן לבורא?

אלה לא מצבים מקריים, אלה מצבים שהם כולם רשומים בשורש הנשמה של כל אחד, ואנחנו חייבים לעבור את המצבים האלה. ולא שזה נותן לבורא משהו, הבורא זה הכלי הכללי שלנו שמחזיק את אור האינסוף בתוכו. לכן כל הבורא הזה, י' ה' ו' ה', מלא באור אין סוף. לכן אם אתה אומר על הבורא, אתה אומר על המצב הזה, הסופי, האידיאלי. למצב הזה צריכים לתקן את כל הנטיות, את כל הרצונות, את כל המחשבות, את כל מה שיש, צריכים שהכול יהיה מתוקן.

ולכן בכולם, בכל אחד ובכולם יחד, בסופו של דבר צריכים להתגלות כל המצבים האפשריים שרק צריכים להתגלות בכל הכלי הכללי דאדם הראשון. אין על זה שאלה, עלינו רק לתקן וזהו. למה? ככה. אחר כך אנחנו נראה למה המצבים האלה. זה כמו בילדים קטנים, הם יודעים למה הם עוברים כאלה מצבים? לא. אבל כך חייבים.

שאלה: רב"ש כותב שבעבר האדם חשב שעומד לפניו הר גבוה והפרעות גדולות וכעת מרגיש שהן כאין וכאפס¹. זה נשמע כמו איזה שינוי ענק בתפיסת המציאות וכאן השאלה, ההפרעות הגדולות לא נעלמו, הן רק גדלות. אם כך, איך להבין את המילים האלה של הרב"ש שעכשיו האדם מרגיש שהן כאין וכאפס.

אם עומדות לפני הפרעות גדולות, אבל אני, דווקא בגלל ההפרעות גדולות אלה, לא מוצא שום אפשרות אחרת לברוח מהן אלא להתחבר בחברה, אז אני מתחיל לראות את ההפרעות האלה לא כהפרעות אלא כמדרגה שעליה אנחנו יכולים לעלות יותר למעלה. וההפרעות האלה הן הופכות להיות לעלייה, וכך אנחנו עולים. רק בצורה כזאת צריכים לגלות את ההפרעות, אלה לא הפרעות, זה "עזר כנגדו". בינתיים זה נגדו נראה, אבל בסופו של דבר זה העזר שעוזר לנו כל פעם לעלות.

שאלה: ביחס לטעם בתפילה, מתוך העפר, מתוך הריקנות, איך להשתמש בעשירייה כדי לעורר את הטעם הזה? אני משקיע בעשירייה רק את התפילה שלי כמ"ן.

אם אתה תבקש מהחברה להתפלל יחד, אז אותה הפרעה גדולה שיש לפניכם, שאתם תתחילו להתחבר, היא תתהפך להיות לעלייה, ולחיבור ולגילוי. אתה מגלה תמיד מאחוריים אתה צריך להפוך את זה לפנים. אתה שומע? זה דבר מאוד חשוב.

תלמיד: הטעם הזה והתפילה מתוך הריקנות, איך לקשור את הטעם הזה לעשירייה? לקחת אותם לשם?

אני כל הפרעה והפרעה רוצה להביא לקבוצה, כי על ידי הקבוצה, אם אנחנו עובדים על ההפרעה, אנחנו הופכים את ההפרעה הזאת לעלייה הרוחנית. ולעלייה הרוחנית יכול להיות רק אנחנו מעלים יחד את עצמנו. אז כל הפרעה והפרעה תביאו אותה לעשירייה, זה לא שאתה מבלבל להם את המוח, אלא תנסה בחיבור עם כולם לפתור את ההפרעות שלך גם בצורה פרטית שאתה נמצא בהן, וכך כל אחד ואחד. כל אחד מביא לקבוצה את ההפרעה שלו, זה נקרא עביות הפרטית של הספירה שלו, מתוך העשר ספירות שאתם נמצאים יחד. ואז יוצא שכל אחד ואחד מוסיף את העביות של הספירה שלו ועל ידי זה אתם מחברים את המדרגה עליונה יותר ועולים עליה. תשתדלו בעבודה שלכם להיות יותר יצירתיים איך לבנות את המדרגות האלה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להעביר אליך כוחות, אנחנו אוהבים אותך מאוד והיינו רוצים להעביר לך כוחות. כלומר, אני יכול לבקש על החברים, אבל איך לעשות כך שלך יהיו כוחות?

אל תתפללו עבורי ולכו רק לקראת המטרה וכמה שאני צריך וכמה שיהיה לי כוח לעבוד איתכם ולהיות איתכם אז זה מה שיהיה יהיה, אין מה לחשוב על זה, הבורא הוא מסדר את הכול וכמה שצריך הוא ייתן לנו כוחות והזדמנויות להיות יחד. ואחר כך רק תבינו שזה הכול נמצא בידיים שלו ובידיים שלכם. אז אין על זה לחשוב בכלל. לא לחשוב, לא להתפלל, לא לכלום. רק חיבור בקבוצה שם אתם תראו את העתיד. רק כך.

תלמיד: הרי צריכה להיות דרגה כלשהי של מוכנות בינינו כדי לקבל את מה שאתה רוצה להעביר.

ככה זה קורה גם. כל רגע ורגע אני נותן לכם, מוסיף לכם, יש כל הדברים האלה אצלכם גם רשומים באתר שלנו באינטרנט, בלב של כל אחד ואחד. אל תדאגו. לא לדאוג. תשאירו את כל הדברים האלה לאין עוד מלבדו, יש לנו בעל הבית, הוא מחזיק ומסדר את הכול. תשתחרר קצת ממתח, צריך להיות רק דבר אחד, יחד ובורא בתוכנו.

תלמיד: הייתי רוצה לברר שני נושאים. דבר ראשון זה שאמרת עכשיו שכל אחד מביא לקבוצה את ההפרעה שלו, את העביות של הספירה שלו, כך אתם מתעלים.

אבל זה לא שאתה מספר לקבוצה על ההפרעות שלך אלא אתה רוצה להתגבר בתוך הקבוצה על ההפרעות האלה וכך כל אחד מביא את ההפרעות. והפרעות האלה זה לא הפרעות, זאלה מדרגות קטנות, עשר מדרגות קטנות שכולם הופכים להיות למדרגה אחת ואתם אז עולים יחד.

תלמיד: נגיד יש לי הפרעה קשה כלשהי, אני מגיע איתה לקבוצה, אני לא מספר עליהם על ההפרעה עצמה אבל אני משחק לפניהם בהתפעלות, באהבה, בהשתוקקות, ודווקא בזה אני כביכול מתגבר על ההפרעה בשביל כולם.

כן. בדיוק. נכון. ותמצאו את הדברים האלה רב"ש כותב על זה.

שאלה: כעת בכל בית יש מים וחשמל אבל יש לנו כוח אינסופי, אנרגיה אינפורמטיבית עליונה, רק בחיבור בינינו תלוי אם נרגיש אותה ונשתמש בה נכון, האם זה נכון?

כן.

שאלה: כשאמרת היום שאנחנו כמו ילדים קטנים מחזיקים בידיים ומבקשים יחד, אז מבקשים יחד זה עוד איכשהו ברור, אבל מה זה נקרא שאנחנו כמו ילדים קטנים שמחזיקים בידיים?

זה בגלל שאנחנו מבינים שאם הבורא לא יעזור, אנחנו לא נצליח. שאנחנו כלפיו חלשים, קטנים, אומללים, ורק בו תלוי התיקון שלנו. ואם זה תלוי בו, איך אנחנו יכולים לבקש ממנו? רק אם אנחנו מחזיקים זה את זה. אם כולנו יחד נחזיק בידיים שלנו בעשירייה ונפנה אליו, בצורה כזאת הוא מוכן לפנות אלינו ולעזור. זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"².

שאלה: כשאני מתחיל לעבוד עם החברים מתחילה להצטבר בי טינה וכעס כלפיהם, אני מפחד שזה פשוט יתפרץ ואני אתפוצץ על החברים, מה אני עושה עם זה?

יפה מאוד, יש לך על מה לעבוד. אתה צריך להפוך את זה לאהבה, תחפש על ידי מה. יש כל מיני שיטות איך להפוך שנאה, דחייה לאהבה. תנסה. אבל אם אתה עושה את זה, אתה תרוויח מאוד.

שאלה: האם המוזיקה של המקובלים יכולה לעזור לנו במשהו כדי להתגבר ההכבדה?

כן. מוזיקה יכולה מאוד לעזור. תנסו.

שאלה: זה נראה כאילו תמיד חסר חיבור, חסרה השפעה, חסרה חשיבות, תמיד חסרה לנו אמונה, השמאל תמיד מופיע. האם המטרה והדרך הן אותו דבר או הדרך אי פעם מסתיימת?

אני לא יודע אם הדרך מסתיימת, אני עוד לא הגעתי לסוף כדי להגיע לך איך היא מסיימת ומה. אני יודע רק דבר אחד, אסור להפסיק. כתוב "חוץ מצא"³. זה מה שאני קיבלתי מרב"ש. הוא כבר נפטר לפני שלושים שנה ואני בלעדיו ואני ממשיך ומשתדל ואני רוצה להאמין שאני הולך בדרכו. כך אנחנו צריכים להמשיך, "חוץ מצא" עד סוף החיים.

אתה תראה עד כמה כל פעם ופעם אתה תקבל גם חיזוקים בדרך. אתה תראה יותר נכון מה שקורה בעולם, מה שקורה בחיים שלך, איך נכון יותר להתקדם. אתה תראה כמה כל העולם הוא מבולבל ומשנה לשנה הופך להיות יותר ריק, אנשים נעשים יותר טיפשים כאילו, אבל לנו העיקר להמשיך. ומי שממשיך הבורא מתחיל לטפל בו בצורה יותר ויותר ברורה, אמנם גם כך הוא מטפל בכולם, אבל בצורה יותר ויותר ברורה. כמה שאנחנו יותר מתחברים יחד לקבוצה אנחנו על ידי זה מחייבים את הבורא לטפל בנו. וכך נתקדם. העיקר לא לפחד.

שאלה: איך למצוא כוחות פנימיים לעבודה ברוחניות?

מתוך תפילה וקבוצה.

שאלה: איזה רעב רוחני אנחנו צריכים להרגיש בתוך העשירייה, כמו אימא שצריכה להאכיל את הילדים שלה וצריכה להישאר ערה, כדי למנוע את השגרה?

אני צריך להתייחס לקבוצה פעם אחת כמו אימא שצריכה לטפל בהם, ופעם אחת שאני התינוק ואני נמצא בטיפול שלהם. כך אנחנו לומדים ממאמרי רב"ש על עשירייה.

שאלה: המקובלים כותבים שעל האדם לקבל על עצמו את עול מלכות שמיים. כיצד באמת לקבל על עצמך את העבודה הזאת, את האחריות הזאת כמו אימא שהחשיבות לא עוזבת אותך?

מצוין. אתה מדבר יפה ונכון.

תלמיד: תמיד הסיפורים שלך על רב"ש מעבירים את ההבנה לרגש. אתה יכול לספר על הרגע הזה שאצלך זה עבר מההבנה הזאת לפעולה?

קודם כל מהרב"ש למדתי עבודה בקביעות, התמודדות, זה העיקר. יום יום, שנים שנים, אתה קם ואתה מתחיל כך נכון את היום וממשיך אותו וגומר אותו ולמחרת אותו דבר והלאה אותו דבר, ואפילו שיש שינויים בחיים אתה משתדל כל הזמן להחזיק את עצמך באותו התלם. זה קודם כל מה שלומדים מהמקובל, שהמטרה הרוחנית היא כל הזמן כנגד עיניו.

ודאי שהוא בן אדם, והוא צריך לעשות את כל הדברים כמו אדם רגיל, אבל הכול אצלו מכוון להשגת המטרה. זה מה שלומדים במיוחד מהמורה, ואת כל היתר משיגים על ידי הקבוצה.

תלמיד: את החשיבות מבינים, אבל איך להפוך את זה לפעולה?

תסתכל על האנשים שהיו איתנו ועזבו, הם בדרך כלל אנשים שלא היו קשורים לקבוצה. וכמה שנתקדם יותר אתה תראה את זה בצורה עוד יותר בולטת, כי הקשר לקבוצה הוא יהפוך להיות ממש החשוב והיחידי, כי שם אנחנו בונים את הכלי שלנו, עשר ספירות שלנו. נתחיל לקבל בהם אור פנימי, מקיף, עליות, ירידות, כל מיני רשימות, הכול זה בתוך עשירייה.

למה רשב"י גילה עם התלמידים שלו את גמר התיקון? מפני שהם היו עשירייה כזאת שיכלו ביניהם לבטל כל אחד את עצמו כלפי האחרים, ואז התגלה בהם מצב של גמר התיקון. גם ביניכם ישנם כאלו אנשים שהם ממש מוכנים לזה, והרבה. צריכים להתאמץ טיפה.

שאלה: מהי ההפרעה שאני יכול להביא לקבוצה?

כל דבר שאתה שומע בחוץ אל תביא לעשירייה, חוץ מזה אין בעיה. אבל עשירייה זה כאילו שאתם חיים באיזה ענן, וכל הדברים ששייכים לקשר ביניכם ולבורא זה מה שאתם צריכים. כל היתר זה שטויות, זה ממש כל מיני קלקולים שמתגלים רק כדי שאתם תשמרו את עצמכם מהם.

שאלה: בעולם שלנו אנחנו מקבלים כוח מתוך הפוזיציה שהאגו שלנו שם אותנו שם. ככל שהפוזיציה יותר גבוהה אנחנו מחויבים כלפי הפוזיציה ואז יש לנו יותר כוחות. האם בעולם הרוחני יש מנגנון אחר, זה משתנה?

בעולם הרוחני זה אותו המנגנון כמו בעולם הגשמי, זה רק שאתם יודעים איך להשתמש באגו שלכם נכון. זה הכול. "אין בעולם הזה לעולם הבא אלא שעבוד מלכויות"⁴, שבמקום הרצון האגואיסטי שלך יש לך מלכות אחרת, מלכות שמיים ששולטת.

שאלה: אמרת שמה שחשוב שבכלי הרוחני כולנו במעגל אחד, והשאלה איך אנחנו בונים את הכלי הרוחני הזה?

אנחנו בונים את הכלי הרוחני בקשר בינינו. עכשיו למרות כל ההפרעות שיש לנו, נגיד אתם קבוצה גדולה, אני לא יודע מאיפה יש לכם כל כך הרבה אנשים, ממש יותר מעשירייה, אז תתחברו ביניכם, תתחילו לראות איך אתם מכבדים את מטרת החיים, מטרת הבריאה, את הבורא. כל חבר וחבר שהוא מתקשר לאחרים, איך אתם מקושרים יחד, איך אתם מבררים את החיסרון שלכם, שאתם רוצים להשיג את החיבור ובתוך החיבור להשיג את כוח האהבה שזה הבורא, ותפנו אליו ותראו עד כמה זה יעזור. תעשו את התפילה הזאת מהבוקר ותנסו להחזיק אותה במשך היום. אני איתכם.

תלמיד: אמרת שכל חבר צריך לתת דוגמא גם בלי הלב. איזו פעולה כל חבר צריך לעשות כשהוא נותן דוגמאות לחברים?

התעוררות, חיבה, אהבה, חיבוק, נטייה ללמוד, להבין, לדעת, להתקשר לאחרים, כל מה שאנחנו צריכים כדי להשיג את המצב הרוחני. תתחזקו.

הכול יסתדר, אני אומר לך, רק קצת סבלנות.

(סוף השיעור)

---

1. "וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס" . (כתבי רב"ש, "מה לדרוש מאסיפת חברים")↩

2. "ויאנחו בני-ישראל מן-העבדה, ויזעקו" (שמות ב', כ"ג(.↩

3. "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא" (תלמוד בבלי, פסחים פ"ו ע"ב(.↩

4. "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות, ל"ד)↩