שיעור בוקר 11.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ו', עמ' 2006,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אותיות רי"ט – רל"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב"ו או עמוד 2006, "ג' עולמות בריאה יצירה ועשייה", אות רי"ט.

אות רי"ט

"* ועתה נבאר סדר התלבשות הפרצופים זה בזה, כי באצילות כבר בארנו, שכל הפרצופים שלימים וגמורים, והנה ג"ר דעתיק נשארין מגולין כלי לבוש, כי אין א"א יכול להלבישו מרוב זכותו ודקותו דרישא דעתיק. ואמנם ז"ת דעתיק מתלבשים תוך א"א בכל הי"ס שבו."

* שם פרק ד'.

זה ברור? מה הוא אמר?

תלמיד: שכל הפרצופים באצילות שלמים ובאריך אנפין אין לבוש כי זה הג"ר, זה הרישא דעתיק. אבל ז"ת דעתיק הם כן אריך אנפין.

אתה מתבלבל בין שתי מלים. סך הכול זה פשוט. יש טבור הכללי, סיום הכללי (ראו שרטוט מס' 1). מטבור הכללי מתפשט עתיק, פרצוף עתיק, ויש לו ראש מגולה. מראש דעתיק ומטה זה כבר אריך אנפין, אריך אנפין מתפשט עד הפרסא.

לעתיק יש ראש, פה, ואריך אנפין מתלבש כבר מפה, כמו שגלגלתא וע"ב.

שרטוט מס' 1

תלמיד: איך בהמשך לתחילת הפרק הזה שבו דובר על נשמת אדם הראשון וכל המקומות שלו ואיפה הוא מתלבש על העולמות, על הנשמות, על המקומות, הגענו עכשיו לדבר על עתיק ואריך אנפין?

כי אדם חי בתוך זה. איפה נמצא האדם? אדם זה פרצוף שנמצא בתוך הפרצופים האלה והוא תלוי בפרצופים האלה והם תלויים בו. אנחנו דיברנו על עולמות. יש לנו פשוט, יש לנו עולם ומה שבתוך העולם זה נקרא "אדם" (ראו שרטוט מס' 2). העולם זה ג', ב', א' ושורש, ואדם זה דרגה ד' מיוחדת, זה רצון לקבל מיוחד. אז כל זה, דומם צומח חי מדבר, גם תלוי איזה מדבר, אבל דומם צומח וחי זה נקרא עולם.

אבל אדם זה משהו אחר, זה שהוא דומה לבורא. והוא לא שייך לעולמות, לא שייך, הוא חי בהם. הוא ניזון מהם, הוא כלול משני חלקים, חלק הבהמה שבו, יש לו נניח גם ג', שקשור למציאות, וחלק האדם שבו ששייך לבורא. אז אנחנו מדברים עד כמה הוא שייך עכשיו לעולמות, עד כמה העולמות משפיעים עליו, עד כמה הוא משפיע על העולמות.

שרטוט מס' 2

אז לפני כן היה הא"ק, למעלה מטבור, והתוצאה מא"ק היא שהתגלו או התהוו עולמות אצילות, ומתחת לפרסא בריאה, יצירה ועשייה (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: אני רוצה טיפה להרחיב את השאלה לגבי הגישה ללימוד. לפעמים אנחנו מתחילים ללמוד כמו עכשיו ואין שום הקשר למה שלמדנו עד עכשיו, כאילו כולם בעניינים ועכשיו ממשיכים.

הוא גם אומר "ועתה נבאר סדר התלבשות הפרצופים זה בזה". כך לומדים, את התמונה הכללית אתה מבין או לא?

תלמיד: זאת בדיוק הנקודה, שהרבה פעמים התמונה הכללית חסרה.

לא, היא לא חסרה, היא תמיד אותה התמונה, שיש לנו חמישה עולמות ואדם שפועל בתוך החמישה עולמות. זה שהיא כל הזמן נעלמת, זה ברור לנו שהיא נעלמת, כי אתה עדיין לא משיג אותה. אבל תגיד לי עכשיו מה חסר? אלף פרטים, אבל מה כללית?

עכשיו יבוא אריך אנפין (ראו שרטוט מס' 3). על אריך אנפין הוא הסביר לך שיש לו פה וחזה. מפה עד החזה דאריך אנפין יש לנו אבא ואמא, חכמה ובינה. למטה יש חזה ויש טבור. מחזה עד הטבור יש לנו ישסו"ת. למטה מטבור יש לנו זו"ן, זעיר אנפין, ומלכות, כך הם מתלבשים זה על זה. בזה נגמר עולם האצילות. הוא נקרא אצילות מפני ששם גילוי הבורא, אור חכמה מתגלה בחסדים.

למטה מזה אנחנו עוד נלמד. ישנם כאן עולמות בי"ע. מקום בריאה יצירה עשייה, שהוא כבר נעשה מקודם בנקודות דס"ג. בריאה יצירה ועשייה, מקומות. ואחר כך לומדים על אדם הראשון. אדם הראשון זה משהו מאוד מיוחד. הוא נברא בצורה מיוחדת שהוא עומד כך שהראש שלו במקום זעיר אנפין דאצילות, הגרון שלו במקום מלכות דאצילות, ומתחת לפרסא יש לו שני חלקים, גוף ורגלין, רגליים. זה פרצוף אדם הראשון.

העיקר זה האדם הראשון. כלום חוץ מזה לא שווה, לא שייך. כל היתר זה המקום איפה שהוא נמצא, כמו בשרטוט מס' 2. האדם הוא החשוב, כל היתר זה סביבה.

שרטוט מס' 3

תלמיד: הוא אומר שכל הפרצופים שלמים וגמורים, ואתה אמרת לי שזו הסביבה של האדם. מה זה אומר שכל הפרצופים שלמים וגמורים בעולם האצילות.

שעולם האצילות לא דורש לעצמו שום תיקון. כל העליות וירידות וכל השינויים שבו הם רק כלפי אדם, אדם הראשון. זה האדם, אנחנו לא בני אדם, אנחנו לא נחשבים. אם אני אומר אדם, אני מתכוון לאדם הראשון.

תלמיד: דיברת קודם על הסביבה, שכל עולם האצילות נמצא בסביבה, בהשפעה.

לא. עולם האצילות זאת הסביבה לאדם הראשון.

תלמיד: זאת הסביבה של האדם. אז למי הוא צריך לעשות השתוות הצורה? לסביבה?

השתוות הצורה, האדם הראשון?

תלמיד: כן. אם זו סביבה ואם זה אדם הראשון, אז למי? ומה הקשר?

אני לא יודע, עדיין לא מדובר על זה.

תלמיד: אבל עם מי אדם הראשון עושה השתוות צורה, למי, בשביל מה כל העבודה הזאת, "מה העבודה הזאת לכם"?

עבודת האדם היא לאסוף את כל החלקים שלו. הוא נידון לנשירת איברים, הוא צריך לאסוף את כל האיברים האלה ולחברם כמו שהם היו לפני החטא.

תלמיד: אני מנסה להבין מה הסביבה שנותן עולם האצילות לאדם הראשון?

עולם האצילות מעביר מאור אין סוף לאדם הנהגה והשגחה. דרך כל העולמות הוא משפיע על האדם, והאדם בחזרה, משפיע על העולמות (שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

תלמיד: מה הוא משפיע? מה העולם העליון משפיע על האדם הראשון?

הוא משפיע כמו שאנחנו. אני לא מרגיש טוב בעולם, קר לי, אז אני צריך לחמם אותו. חם לי, אני צריך לקרר אותו. זאת אומרת העולם מעורר בי כל מיני רגשות מחוסר האיזון שלי עם העולם, ולפי חוסר האיזון הזה אני פועל. אז אני מרגיש את חוסר האיזון שלי עם האור אינסוף, כי העולם מעביר לי את אור אינסוף רק בצורה שמחליש לי אותו קצת, בהמעטת האורות, ובהתאם לזה אני פועל כדי להתאים את עצמי לאורות האלו. כך אני לומד איך אני יכול להרגיש את עצמי כל הזמן בצורה טובה. אני נמצא בעולמו של הבורא והוא משפיע אליי, אני צריך לסדר את הכלים שלי כך כדי להרגיש טוב בעולמו, בכל מצב שלא יהיה. כי המצב לא משתנה, הוא אינסוף, אלא רק מראים לי עד כמה אני לא מזדהה עם האינסוף הזה, אז אני צריך לעשות את זה, לתקן את עצמי.

זאת אומרת, מבחוץ העולם מביא אליי כל מיני השפעות, בדרך כלל לא נעימות, כי הוא מראה לי איפה אני צריך עוד לתקן את עצמי, ואני בהתאם לזה צריך לפנות לבורא ולהגיד "אני מרגיש לא טוב", "זה לא בסדר", "תראה מה שעושים לי". "אתה צריך לעזור לי", "אני רוצה להרגיש טוב", "להרגיש טוב איתך, להרגיש טוב עם העולם". זו כל העבודה.

תלמיד: אמרת שבשביל להרגיש טוב אתה צריך לאסוף את כל האיברים שלך, הרב"ש אמר ללקט את כל האיברים שלנו. אני קושר את זה לשיעור הראשון, מה זאת אומרת ללקט את האיברים שלנו, שאני רואה את הקבוצות בכל העולם?

אתה מתחיל כבר לקפוץ לכל מיני שאלות.

תלמיד: מה זה נקרא ללקט את האיברים? דיברו איתך על חיבור.

לחבר את כל יתר הנשמות אליי זה מה שאני צריך, גם אתה צריך. איך? את זה אנחנו לומדים, לך לקמפוס, שיעור א' ותתחיל.

תלמיד: כולנו מבולבלים, ואני אומר שצריך איזו נוסחה כדי שנצליח.

זה שאתה מרגיש בלבול זה טוב. זה סימן טוב שבכול מצב ומצב מרגישים בלבול, ובכול מצב ומצב מתחילים מחדש.

תלמיד: יש לי שאלה אחרת. מישהו עשה דבר כזה שחיבר את כל העולם? אף אחד. אנחנו הראשונים בעצם, אתה הראשון שהעלית את הרעיון, נכון?

אני מעלה רעיונות?

תלמיד: בוודאי מי הביא את זה? אתה רואה איזה מקובל בעולם שחיבר את כל העולם במכה אחת ובצורה כזאת יפה? לא.

מה אתה רוצה?

תלמיד: היום היית מאוד מאוכזב מאיתנו, לכן אני שואל האם יש איזושהי נוסחה שאפשר ללכת לפיה ולהצליח?

אין עוד מלבדו, זאת הנוסחה. נקודה.

תלמיד: זה הכול?

כן, זה הכול.

שאלה: הקטע הזה שקראנו עכשיו והשרטוט ששרטטת, זה כמו מה שלמדנו בחלק הראשון של השיעור, שדנו בכך שאנחנו צריכים לקחת את ההשתוקקות של החברים מכל הכלי העולמי, או שזה המשך של משהו חדש? אני רוצה להבין אם זה אותו דבר בשפות שונות?

זה לא חדש. עלינו לאסוף את החלקים שלנו שמתגלים לנו, יותר נכון שהבורא מגלה לנו. הבורא מגלה לך ולכל החלקים השבורים, חלקים שמוכנים להיות איתך יחד, והוא אומר לך קח לך את זה, קח. והחלקים האלה מוכנים להתחבר איתך, הם ממש באים אליך לידיים, תחבר אותנו. אנחנו צריכים את זה לעשות.

כל הקבוצות שלנו, כל החברים שלנו שבכל העולם כולם רוצים להתחבר. ואנחנו צריכים רק לגלות שאנחנו רוצים את החיבור, כל אחד ואחד כלפי כל האחרים, וזה מה שחסר לנו בלבד. ואנחנו מיד נרגיש בזה עד כמה העוצמה הזאת מספקת כדי לגלות עולם אינסוף. אם אנחנו כבר נמצאים, כמו שכותב בעל הסולם, בדור האחרון, גמרנו, לא צריכים יותר כלום, התנאים כבר נמצאים במקום.

אות רי"ט

"ועתה נבאר סדר התלבשות הפרצופים זה בזה, כי באצילות כבר בארנו, שכל הפרצופים שלימים וגמורים, והנה ג"ר דעתיק נשארין מגולין בלי לבוש," אין מי שמתלבש על ג"ר דעתיק. בכלל על ראש של הפרצוף שום דבר לא מתלבש אף פעם. "כי אין א"א יכול להלבישו מרוב זכותו", של העתיק, "ודקותו דרישא דעתיק. ואמנם ז"ת דעתיק מתלבשים תוך א"א בכל הי"ס שבו." זאת אומרת אריך אנפין, הפרצוף השני באצילות, מתלבש כרגיל מפה דראש דעתיק למטה. עתיק נקרא כתר דאצילות, א"א נקרא חכמה דאצילות.

אות ר"כ

אח"כ ג"ר דא"א ג"כ מגולין," ג"ר נקרא ראש. מגולין. "וז"ת מתלבשות באו"א וזו"ן. כי הן ד' אותיות הוי"ה, שהוא שמו של א"א," א"א הוא חכמה, הוא נותן את כל האורות, הוא המקור של כל האורות. עתיק לא נותן שום דבר, הוא רק מאיר בתוך א"א. וא"א כבר מאיר לכל העולמות. לכן עתיק נקרא עתיק מהמילה נעתק, מנותק מכולם. וא"א הוא נקרא אריך אנפין, ארוך, פנים ארוכות. פנים זה חכמה, וארוכות, מפני שמאיר מקצה לקצה, עד סוף האצילות. "כי הן ד' אותיות הוי"ה, שהוא שמו של א"א, כי א"א מתלבש תוך שם זה, שהוא ד' אותיות: ד' פרצופים, וסוד קוצו של י' הוא רישא דא"א, שנשאר מגולה חוץ לאבא שהוא יוד, כנודע."

בא"א יש לו ראש ועל הראש הזה לא מתלבש אף אחד בינתיים. על הגוף שלו מתלבשים כל פרצופי האצילות. כמו שציירנו (ראו שרטוט מס' 5). יש את א"א. עתיק זה נעתק, הוא צמצום א', הוא יכול אפילו להאיר למטה מפרסא איפה שאסור להאיר, אצלו מותר, הוא צמצום א'. מתחת לפרסא זה איסור על צמצום ב'. הראש של א"א מתחיל מפה דעתיק, הראש מגולה, אף אחד לא מתלבש על הראש שלו. או"א מתלבשים מפה שלו עד החזה. מחזה עד הטבור מתלבש עליו ישסו"ת, ז"ת דבינה. למטה מטבור כבר מתלבש ז"א וז"א דאצילות. ומלכות דאצילות מתלבשת על ד' תחתונות דז"א.

שרטוט מס' 5

אות רכ"א

"גם או"א מתלבשים ג"ת שלהם" מתבלשים ג' תחתונות שלהם "בז"א, כי או"א כחדא שריין" הם יחד "ואינם זה למטה מזה. וכן ז"א ג"ת שבו מתלבשין בנוקבא לפעמים". למה הוא אומר לפעמים? כי נוקבא לפעמים עולה ונעשית כולה כמו זעיר אנפין,ולפעמים היא עוד יותר יורדת לנקודה תחתיו. אז הוא אומר כך, "ז"א ג"ת שבו מתלבשין בנוקבא לפעמים", מה לפעמים? "כשהם אב"א." יש להם צורות שונות. "אך כשהם פב"פ אז הם שוין כמו או"א.", הם נכנסים זה לזה, זעיר אנפין לנוקבא, נוקבא לזעיר אנפין, ואז הם מתחברים ונעשים בקומה שווה. לכן על אבא ואמא הוא אומר "כחדא שריין", הם מתפקדים כמו אחד. אז כלפי זעיר אנפין ונוקבא יש כל מיני שינויים.

היחסים בין זעיר אנפין ונוקבא קובעים את כל השינויים שזו"ן נמצא בהם. לדוגמה, אנחנו נמצאים במערכת שנקראת יקום, יש כאן שמש, ירח, פלנטות, גלקסיות, החומר השחור, החומר הוורוד, מי יודע מה, מה שיודעים, מה שלא יודעים. זה הכול משפיע עלינו? משפיע. זמנים, הכוונה לשינויי ההשפעות עלינו, זה נקרא זמן, לא הזמן עצמו, כמה זמן לפי השעון, אלא שינויי ההשפעות עלינו. זה הכול נובע מיחס בין זעיר אנפין ומלכות.

הגאון מווילנה כותב מאוד יפה על הזמנים. ששמש וירח וכדור הארץ איך שמסתובבים, אני כתבתי על זה גם בספר הראשון שלי נדמה לי, שהסיבובים האלה היחסיים בין זעיר אנפין ומלכות איך הם קובעים את השעות. אבל אלה דברים חיצוניים כלפי הנשמה.

אות רכ"ב

"ואמנם בריאה לא כן הוא," זאת אומרת, הוא גמר עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זעיר אנפין ומלכות, עכשיו הוא הולך הלאה. "ואמנם בריאה", שכבר צריכה להיות למטה מפרסא, "לא כן הוא, כי א"א שבה", בתוך הבריאה, "הוא בסוד ו"ק שבו לבד. וג"ר של ו"ק אלו, שהם חג"ת," דאריך אנפין דבריאה, "נשארין מגולים. וג"ת שבו", דאריך אנפין דבריאה, "הם מתלבשין בו"ק דאו"א."

כך הוא אומר.

אות רכ"ג

"והנה סוד עתיק דבריאה הוא סוד נקודת מלכות דאצילות, שאמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך והוי ראש לשועלים. כי זהו ראש לכל הבריאה כולה. ואז היא סוד עתיק דבריאה, ומתלבשת בג"ר של ו"ק דא"א, שהם חג"ת המגולין כנ"ל. ואח"כ נבאר בע"ה נקודת מלכות דאצילות הנ"ל."

אות רכ"ד

"ונבאר סוד היצירה. כי להיות שיש בו מסך א' יותר בינו ובין הבריאה כי אין לו הארה רק ע"י התלבשות אור תוך ז"א דבריאה, לכן האורות העליונים כל מה שהם יותר זכים ועליונים הם מתמעטים, משום כי אין האור הזה יכול לעבור דרך מסך ההוא העב."

אות רכ"ה

"לכן א"א דיצירה אין בו רק בחינת ג' כלול בג', שהם נה"י כלילין בחג"ת, ולא ניכר בו רק ג"ס לבד. וכן אבא דיצירה, ג' גו' ג', דוגמת א"א. כי גם בבריאה היו שניהן שוין. אמנם אמא דיצירה אשר היה לה בבריאה פרצוף שלם, וכן זו"ן דיצירה, הם כולם בחינת ו"ק לכל אחד לבד."

זאת אומרת, הוא מסביר לנו כמה שיש ירידת המדרגות מעולם לעולם.

אות רכ"ו

"והטעם הוא, כיון שאור היצירה נמשך מן מסך ז"א שהוא ו"ק. לכן אין יכול להיות בכל אחד מהיצירה יותר מבחינת ו"ק, וזהו שית ספיראן מקננן ביצירה. כי הפרצוף היותר גדול שבכולם אינו יותר מו"ק."

מה עושים כשלא מבינים? מתפללים. לא מתפללים להבין, אלא מתפללים לאור המקיף. פשוט מאוד. "לא החכם לומד". מי שמבין את זה הוא לא יתקדם. יתקדם מי שיוציא מזה את מאור התורה.

אות רכ"ז

"גם ביאורו הוא, כי המסך הנעשה בין בריאה ליצירה הוא, שנתלבשה הבינה דאצילות תוך ז"א דבריאה, ועל ידה נעשית מסך ההוא וא"כ נמצא, כי כל יצירה הוא מן ו' ספירות שהוא ז"א. אך ההפרש של אמא וזו"ן דיצירה הוא, כי ו"ק דאמא אין לה מקיף כלל, וו"ק דז"א יש לו מקיף א', ונוקבא שיש לה ג"כ ו"ק יש לה ב' מקיפין."

אות רכ"ח

"והנה ב' תחתונים דא"א דיצירה מתלבשים באו"א, ונקודה א' מהם, כי הוא ג' גו ג', מג' ספירות שבו, נשאר מגולה, ועתיק דיצירה הוא נקודת מלכות דבריאה, שירדה בכאן ונתלבשה בזאת הספירה הג' המגולה. וכמ"ש בע"ה." ככה זה, מלכות דעליון נעשית כתר לתחתון.

אות רכ"ט

"ונבאר סוד העשיה. כי להיות שנתוסף בה, מסך א' ממלכות דיצירה, ולכן נפחתו האורות, כי א''א שבה ג''כ ג' גו ג' כמו שהיה ביצירה. והטעם כי להיותו בחינת קו האמצעי, כי הכתר הוא בחינת קו האמצעי, ובהכרח הוא שלוקח ב' קוין ימין ושמאל, לכן א"א אין בו עולם פחות מג' גו ג'. אך אבא שאין בו טעם זה, לכן נתמעט והיה נקודה א' לבד."

אות ר"ל

"ואמנם אמא וזו"ן דעשיה, נתמעטו גם הם ואין בכל אחד מהם רק בחינת ג' גו ג'. וההפרש שבהן הוא, כי אמא אין לה מקיף. וז"א יש לו מקיף א' והנוקבא ב' מקיפין. והנה גם בעשיה יש בחינת עתיק שהוא נקודת מלכות דיצירה שירדה לעשיה ונתלבשה בא"א."

רואים שפשוט ההתמעטות הזאת היא גורמת להמעטת המדרגות וגם ליצירת המקיפים יותר ויותר. עד כמה שפחות פנימי, יותר מקיף וכן הלאה.

אות רל"א

"* דע כי מצאתי להר"ר גדליה הלוי ז"ל, כי הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה שהם חג"ת, אשר נשארו מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך."

* ע"ח ח"ב שער מ"ז: שער סדר אבי"ע פרק ו'.

אות רל"ב

"ופירוש הדברים הם כך. כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות בי"ע יש להן מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא ונחקקו כל הי"ס של הבריאה."

יש כאן עניינים יפים אבל נצטרך להיכנס אליהם קצת יותר בצורה מיושבת. אחר כך הוא מתחיל מהקליפות, הוא מדבר קצת על הקליפות בסוף תע"ס בכלל, וכך זה נגמר. אצל האר"י עניין הקליפות מוסבר הרבה יותר חזק, אפשר שנעבור לשם ללמוד את זה.

תלמיד: הוא כותב שבין האצילות לבריאה יש מסך.

ודאי.

תלמיד: בין יתר העולמות אין. איך יתכן?

בין אצילות לבריאה ישנה פרסא, פרסא זה מסך.

תלמיד: ואחר כך בין העולמות בריאה, יצירה ועשיה אין מסכים?

למה?

תלמיד: כי הם לא כלולים, כל עולם כזה הוא בנפרד.

אם אין אור חכמה, בשביל מה מסכים?

תלמיד: אני לא יודע.

בסדר. תחשוב.

תלמיד: הוא אומר, משפט מאוד יפה, "לכן האורות העליונים כל מה שהם יותר זכים ועליונים הם מתמעטים,". מה זאת אומרת, ככל שזכים ועליונים האורות מתמעטים. למה הם מתמעטים?

הם מתמעטים, כי זה סולם המדרגות.

תלמיד: לא הבנתי.

אין אור, תשכח מזה שאתה חושב על אור. זו התפעלות הכלים. את האור אתה אף פעם לא מרגיש ולא יודע ואף פעם לא תדע. אתה רק תרגיש התפעלות של הרצון לקבל בכל מיני צורות, ולזה אתה קורא אור.

תלמיד: הוא כותב ש"אין האור הזה יכול לעבור דרך מסך ההוא העב". למה לא יכול לעבור דרך מסך העב? מה הסיבה?

כי אין לו במסך הזה מספיק כוח להעביר את האור שהוא כל כך גבוה.

תלמיד: מה זה המסך הזה?

אתה למדת פיסיקה?

תלמיד: למדתי פיסיקה, אבל כשהייתי ילד, עכשיו אני כבר לא זוכר.

אני לא יודע איך להסביר לך.

תלמיד: מה זה המסך הזה שהוא לא מצליח לעבור דרכו?

רצון לקבל. והאור, הרצון להשפיע. חוץ משניהם אין כלום. והכול פועל לפי חוק השתוות הצורה בלבד. אם אתה רוצה לקבל משהו, אז הרצון לקבל שלך צריך להתפעל ממשהו שנקרא אור, מהרצון להשפיע. אז אם הרצון שלך לקבל הוא מתפעל כמו הרצון להשפיע שרוצה להשפיע, אז נקרא שהרצון לקבל שלך מקבל את ההשפעה הזאת ומרגיש אותה וגם יכול להעביר אותה הלאה.

מה זה להעביר הלאה? לעשות מעצמו כל מיני רצונות או יותר גבוהים או פחות, כל מיני שינויים, ושהם גם יתפעלו מצורת ההשפעה. אין לנו כלום חוץ מרצון לקבל והתפעלות מההשפעה שבו. וזה בכל הפרצופים, רק ההבדל הוא עם איזה הבחנות קטנות שם, אבל תמיד זה אותו דבר.

תלמיד: פה הוא כותב "כי אין האור הזה יכול לעבור", איך הוא כן יכול לעבור את המסך?

לפי השתוות הצורה עם המסך.

תלמיד: וזה אומר שאני צריך להיות בהשפעה, בהשתוות הצורה עם המסך או עם הסביבה?

עם הסביבה, עם המסך, לא חשוב, אתה צריך להיות בהשתוות הצורה, אחרת לא ירגישו זה את זה, לא ירגישו זה את זה.

שאלה: על פי השרטוט האחרון ששרטטת, הראש של אדם הראשון, אם אני מבין נכון זאת הקבוצה העולמית שצריכה לאסוף את עצמה ולעלות לאצילות?

כשאנחנו נתחיל להתחבר בינינו בצורת עובר, אז אנחנו ניכנס לעולם האצילות. בינתיים אנחנו לא נמצאים שם. אנחנו צריכים להתחיל להתחבר ואז החיבור בינינו יגרום לנו השתוות הצורה עם האור במידה שאנחנו משתווים בינינו. כשכל אחד מבטל את עצמו למען החיבור וכולנו מגיעים לאיזה חיבור משותף זה נקרא כלי, פרצוף, נשמה, חלק מאדם הראשון.

ואז בפרצוף הזה, בכלי הזה אנחנו כבר נרגיש לפי עוצמת החיבור שתהיה על פני עוצמת הריחוק, כמה שהריחוק יותר גדול, וכמה שעליו יש חיבור יותר גדול, כך אנחנו נרגיש את האור שבו, תכונת ההשפעה שבו יותר גדולה. יכול להיות שנרגיש את תכונת ההשפעה בבחינת אור החסדים, יכול להיות שאפילו נרגיש אותה כאור החכמה, זה תלוי באיזה כלים, באיזה דרגות עביות הכלים אנחנו נוכל להתחבר בינינו.

שאלה: ואיך כל אדם מתווסף יחד, איך התהליך הזה מתרחש עכשיו מאפס ועד לאצילות?

על ידי זה שאני משתדל לצאת מעצמי "לשדה אשר ברכו ה' וללקט כל האיברים המדולדלים מנשמתי"¹. ואני רוצה לחבר אותם בחזרה, וכשאני הולך להתחבר, כבר אני מרגיש שנבנה כאן משהו אחר, תכונות חדשות, מהות חדשה, הקשר שלי עם הבורא, עם הכול. תתחילו את זה לעשות עם הקבוצה הכללית, אל תסגרו את עצמכם בעשירייה, העשירייה כבר סוגרת עליכם, אתם לא מרגישים שיש שם משהו לעשות, תתחילו להתחבר סביב הגלובוס וככה תצליחו.

שאלה: למדנו עכשיו שעתיק הוא נעתק. אז איך זה שז"ת של עתיק מתלבש באריך אנפין שהוא ראש עולם האצילות ודרכו אנחנו משיגים?

הוא מתלבש, מצידו הוא מתלבש בכל עולם האצילות ובכל עולמות בי"ע, הוא מבריח מקצה לקצה, עתיק מתפשט מטבור ועד הסיום. אבל כלפי התחתונים הוא נעלם, זאת אומרת גם אריך אנפין, גם אבא ואמא וזו"ן ובריאה, יצירה ועשיה לא מרגישים אותו.

מה שכן קורה, שלמטה, מתחת לפרסא ישנה הארה מעתיק, מנצח והוד דעתיק לנשמות השבורות, והוא מאיר להן ומעורר אותן להתחיל לעלות לאצילות (ראו שרטוט מס' 6). נצח והוד זה נקרא דדי בהמה דעתיק. וככה הם מתעוררים. מה אנחנו שרים? "נצח והוד יניקת הנביאים".

שרטוט מס' 6

שאלה: העבודה הזאת שאנחנו רואים בשרטוט, היא פרטית שכל אחד עושה או שיש מחוץ לזה עוד עבודה כללית שלנו?

פרטית של כל אחד אבל שאתה מקבל מכולם חסרונות. תגיד, "עליי לתקן את העולם, אני צריך לקבל מכולם חסרונות ולעבוד מול הבורא".

תלמיד: האם על הכלי שלנו יש משימה אחרת, יש עוד עבודה, או שכל אחד מאיתנו מבצע כלפי עצמו ואז איכשהו זה מתחבר לבד?

מה זה כלפי עצמו?

תלמיד: המקובל עושה את הפעולה הזאת, יש מקובלים שהשיגו את כל התיקון שלהם. אבל אנחנו פה לא השגנו את זה, האם כל אחד צריך להשיג את זה?

כל אחד צריך להשיג, אבל יש לך כלי שאתה צריך להתכלל עימו, אחרת איך אתה תשיג?

תלמיד: ברור שהעבודה היא מול הכלי שיש לי באותו דור או באותו מצב, אבל לא שכולנו ביחד עושים את הפעולה הזאת מול מישהו, מול משהו נוסף, אלא כל אחד מאיתנו צריך לבצע.

תנסה לבד ואתה תראה שאתה לא יכול בלי אחרים. אבל על כל אחד ואחד מוטל, הנטל על כל אחד ואחד, כל אחד חייב לבצע, כל אחד חייב להגיע לשורש נשמתו. מה זה לשורש נשמתו? לחבר את כל האדם הראשון לנקודה שבלב שלו. ולעשות על כול הכלי הזה מצידו, מהנקודה שבלב שלו, זיווג דהכאה עם האור העליון, עם הבורא, זה נקרא להתחבר עימו, להתאחד עימו.

תלמיד: אבל אז יש גם עבודה שכל אחד מהאחרים גם יעבור את הפעולה הזאת.

ודאי שכולם, כל אחד.

תלמיד: כלומר העבודה לא מסתיימת בזה שאני, אדם פרטי השיג את כל התיקון.

אתה לא יכול להשיג את כל התיקון עד שאתה לא מתקן את כולם.

תלמיד: כלומר מי שהצליח לעשות תיקון על עצמו הוא בעצם מגיע לזה שכל הנשמות האחרות, כל מה שהוא רואה מולו, כולם גם הגיעו לאותו תיקון?

כן, ברגע שאתה מגיע לתיקון אתה רואה את כולם מתוקנים.

הולנד.

תלמיד: אנחנו רוצים לומר תודה על השיעור הנהדר הזה. אנחנו מרגישים ממש שסחטו אותנו עד הטיפה האחרונה, ואנחנו כל כך מאושרים להיות יחד איתכם כאן, להרגיש את הקשר הזה מתפתח בינינו בכל העולם. שהבורא מזמין אותנו ויש לנו את הלב הזה המשותף.

תודה רבה.

מוסקבה.

תלמיד: היינו רוצים אם אפשר לשאול שאלות לגבי הכנה לכנס. יש לנו עשר מחלקות שעוסקות בהכנה לכנס והיינו רוצים לתת דו"ח קצר ושאלות מכל מחלקה. היום יש שאלות מהצוות שאחראי על הכנה לשיעור ומצוות הסעודות.

שאלה: אנחנו נספר עכשיו בקצרה על הדרך שבה צוות ההכנה עובד. יש קשיים, כיוון שאנחנו יודעים שכבר עברו אלפי הכנות לשיעור, ובהמשך לזה שאתה מזיז את הספינה לעבר האיחוד, יש איזשהו רצון לעשות משהו לא רגיל בקרב החברים. ולכן התחלנו להבין שהחברים שיעבירו את ההכנה חייבים להכיר טוב את החומר הזה עד כדי ללמוד את כל הקטעים, להיות מוכנים לכך שלקבוצת המיקוד ייתנו אפשרות לדבר.

יש המון שאלות לגבי איך לעשות את זה, כדי לתת התרשמות אמיתית. אנחנו מחפשים קבוצות אולי שלא כל כך ידועות, אולי לא גדולות אבל יש להם רצון עצום. האם זה כיוון נכון? מה תוכל לייעץ לנו לגבי הכנות לשיעור?

אני לא יודע. אתם צריכים לדעת. כל הכלי העולמי צריך לעסוק בזה. אני לא יודע כלום. אני גם לא יודע האם אנחנו צריכים קבוצת מיקוד, או כמה קבוצות מיקוד בבת אחת שיעבדו במקביל על כל שאלה, על כל פסוק. אני לא יודע שום דבר.

תלמיד: נכון לרגע זה יש לנו שיעורים ועל פי השיעורים האלה התחלקנו לקבוצות חברים, וכל קבוצת חברים באזור שלה מחפשת קבוצות מיקוד אחרות ומכינה לכל שיעור ליין אפ של הכנה.

שאלה: מצוות הסעודות בכנס כל הצוותים עובדים, כולם כלולים בתהליך הזה. אנחנו יודעים שסעודה זו פעולה מאוד מיוחדת, אבל יש לה כל מיני פורמטים בלימוד הנוכחי שלנו המודרני.

והשאלה היא כזאת. הסעודות בדרך כלל מתרחשות בין השיעורים. איך לממש את הסעודות? האם זה צריך להיות מימוש של מה שקיבלנו בשיעור, או שזה צריך להיות כהכנה לשיעור הבא, או שזה צריך להיות מקום לחיבור עם חיבורים של הרבה מאוד קבוצות מהעולם, איך היית מייעץ?

אני מייעץ לכם למצוא את הפתרון. אתם יכולים לשאול כמה שאלות שאתם רוצים, אתם תקבלו אותה תשובה. נגמר בית הספר או גן הילדים, אתם חייבים לשאול אבל לא אותי.

שוב אני אומר, תתקשרו זה לזה, תהיו קשורים, כל אחד שיצא מתוך עצמו לקבוצה הכללית, תתחילו לשאול ולדאוג. אתם נמצאים עכשיו בזמן קריטי, יש לכם הזדמנות, חבל לפספס. ממש דוחפים אותנו. זה כמו שבעל הסולם כותב, שפעם היית בהזדמנות ואל תתייאש תתחיל שוב, אז עכשיו אתם נמצאים בהזדמנות. ולא אלי, לא לחשוב שאני אעשה משהו. יביאו לי פסוקים, אני אקרא אותם, במקומי כל אחד אחר יכול לקרוא, זה לא חשוב. כל העבודה היא ביניכם, כמה שאתם תצאו מעצמכם, כמה שתתכללו בכולם זאת העבודה, ושם זו ההצלחה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-11_lesson_bs-tes-16_n1_p2_vlOZiMsb

---

1. "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק." (בעל הסולם. אגרת ד')↩