שיעור בוקר 07.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 837

חלק א', כותרת "ההבדלים ביני לשופנהאור",

חלק ב', עד "מהות הדת" (כולל)

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 837, "כתבי הדור האחרון", חלק א', כותרת "ההבדלים ביני לשופנהאור".

ההבדלים ביני לשופנהואר

[ארתור שופנהאואר (1788-1860), פילוסוף גרמני]:

"א. הוא תופס אותו לעצם כשהוא לעצמו, ואני תופס אותו לצורה ולנשוא. אמנם המהות הוא בלתי נודע, אבל יהיה מה שיהיה, הוא נמשך יש מיש.

ב. הוא תופס עצם הרצון, לשאיפה, ששום מטרה לא תוכל לשים לה קץ, אלא העפלה תמידית ודחיפה בלתי פוסקת. ואצלי הוא מוגבל לקבל דברים מסוימים ויש לו שביעה, דהיינו מגמה. אלא השגת המטרה מגדלת הרצון לקבל. ע"ד "יש לו מנה רוצה מאתים". אבל מקודם לכן היה הרצון לקבל מוגבל בהשגת מנה בלבד, ולא רצה מאתים. באֹפן שהשאיפה התמידית הוא מקרה התרחבות שברצון, ואינו עצם הרצון לקבל.

ג. הוא אינו מחלק בין רצון להשפיע ובין רצון לקבל, ואצלי רק הרצון לקבל הוא עצם הבריה, משא"כ הרצון להשפיע שבו הוא אור אלקי, והוא בחינת בורא ולא נברא.

ד. הוא תופס הרצון עצמו לעצם, ומה שרוצה הוא מחשיב כמו צורה ומקרה בעצם. ואצלי הדגש הוא דוקא על הצורה של הרצון, דהיינו הרצון לקבל, אבל הנושא של צורת הרצון לקבל הוא מהות בלתי נודע.

א. כיון שרואה ברצון את הנושא, הוא מוכרח להגדיר איזה רצון כולל בלי צורה, וע"כ בוחר את השאיפה הבלתי נפסקת לחומר, ומה שרוצה הוא הצורה.

אבל באמת אין כאן שאיפה בלתי פוסקת, אלא רצון המתגדל ומתגדל אחר המגמה, והוא צורה ומקרה ברצון.

א. לדידיה עצם, ולדידי צורה [לדידיה ולדידי פירושו לשיטתו ולשיטתי].

ב. לדידיה שאיפה בלתי פוסקת, ולדידי מוגדל במגמה.

ג. לדידיה אין חילוק בין להשפיע ובין לקבל, ולדידי הרצון להשפיע היא ניצוץ בורא.

ד. לדידיה השאיפה היא חומר, ואיכות הקבלה היא צורה, ולדידי איכות הקבלה היא חומר הבריאה, והנושא לאיכות הוא בלתי מודע, ואיך שהוא, הוא יש מיש."

תלמיד: אנחנו רואים פה מהלך מאוד יפה של בעל הסולם, הוא לוקח פילוסוף שהיה מפורסם בימיו, שופנהאור שהיה בן המאה ה-19 והתפרסם קצת לפני מלחמת העולם הראשונה, והיה אחד המשפיעים הגדולים על דארווין ועל איינשטיין וכולי. אני מניח שמה שקרה, שאחד מהאנשים שבעל הסולם דיבר איתם לגבי הפצת השיטה שלו, אמר לו, יש מישהו שכותב דברים דומים לך, כדאי שתקרא ותתייחס, ואז הוא קרא והתייחס.

בספרו שנקרא "העולם כרצון וכייצוג" שופנהאור מציג תפיסה שלפיה הרצון הוא הבסיס לכל הדברים במציאות. אם קאנט כתב שאנחנו מוגבלים בהכרה שלנו ומשיגים בתפיסת המציאות רק את התופעות ולא את השורש שלהן, אז שופנהאור המשיך והסביר שאנחנו לא משיגים רק שורשים שונים של התופעות, אלא יש שורש אחד לכל התופעות בעולם, שהאדם בהכרה שלו מוגבל ותופס רק ייצוגים של המציאות ולא את המציאות עצמה, אבל ביסוד המציאות יש רצון וזה עצם המציאות.

בעל הסולם מסביר פה ומתקן אותו. שופנהאור אמר שהאדם מונע מהרצון למלא את עצמו בלי סוף וזה רצון שלוקח אותו למקומות קשים ואפלים, ובכך הוא השפיע גם על התפיסה של פרויד, ובעל הסולם אומר, לא, יש פה משהו יותר עמוק. הוא אומר, קודם כל יש שורש גם לרצון שאנחנו לא מזהים אותו וזה הבורא. הוא אומר שיש גם רצון להשפיע וגם רצון לקבל ולא רק סתם רצון להתמלא בלי סוף, והוא ממשיך ואומר שהוא לא רק עצם אלא צורה וכולי.

זאת אומרת, בעל הסולם מביא פה תפיסה של פילוסוף שהיה מפורסם מאוד בימיו, צריך גם להבין שכל האינטליגנציה הישראלית דאז הושפעה מאוד מהפילוסופיה הגרמנית, גם כשהקימו את האוניברסיטה העברית היו שני נאומים של פילוסופים שהושפעו מהתפיסות הגרמניות, כלומר כל המודל האקדמי בארץ נבנה על זה, כל האינטליגנציה הישראלית מגיעה משם, ובעל הסולם לומד את מה שהם מדברים עליו כדי להסביר להם על בסיס זה מה נכון ומה זה באמת רצון.

זו דוגמה מאוד יפה עד כמה בעל הסולם יורד ולומד מה שצריך כדי להסביר לאנשים את יסודות הבריאה.

בסדר, תודה.

חלק ב'

מנהיגים של הדור

"ההמונים מטבעם להאמין למנהיג שאין לו שום מחשבות ואינטרסים של עצמו אלא שהקדיש והפקיר כל פרטיותו בשביל תועלת הצבור, כי באמת כן צריך להיות. ואם המנהיג עושה רעה לאחד מהצבור מתוך אינטרס פרטי הרי זה בוגד ושקרן וברגע שידעו זאת הצבור ירמסנו עד עפר.

אמנם יש לאדם ב' מיני אינטרסים פרטים: הא' הוא אינטרסים חומריים. הב' אינטרסים נפשיים. ומאלו אינטרסים הנפשיים אין לך מנהיג בעולם שלא יכשיל בשבילם את הצבור. למשל שהוא רחמן, ובשביל זה לא יבער את עושי הרע ולא יתריע עליהם. הרי שבשביל אינטרס פרטי מחריב הצבור. או שמפחד מפני נקמות ואפילו נקמות הבורא ובשביל זה יסתייג עצמו ולא יעשה תיקונים הנצרכים.

באופן אם יבטל אינטרסים חומרים עוד לא ירצה לבטל האינטרסים האידאלים או הדתיים לתועלת הצבור אע"פ שהם רק הרגשים שלו הפרטיים, והצבור כולו אין להם עסק עמהם כי המה אינם מבחינים רק במלה ה"תועלת" לבד, כי אין להם דבר לו אידיאלי ביותר שיעמוד בפני התועלת".

מעשים קודמים לשכל

"כמו ברצון ואהבה היגיעה אחר החפץ מוליד יקר ואהבה להחפץ, כן המעשים טובים מולידים אהבה לה' והאהבה מולידה דבקות והדבקות מוליד שכל ודעת".

ג' פוסטמאטים

[אקסיומות]

"כאלו בן חורין, כאלו בן אלמות, כאלו אשעין [מילה לא ברורה בכתב היד]. והם רעגבליאטיבי לתכונה מעשיית (מוסר) לטוב הנעלה ביותר."

אמת ושקר

"נודע שהמחשבה והחומר והרצון הם ב' מודיפיקציות [שינויי צורה] של ענין אחד: ונמצא שהעתקה הפסיכולוגיה מן הויה והעדר הפיזי הוא אמת ושקר, באופן שהאמת כמו הויה הוא תזיס. והשקר כמו ההעדר הוא אנתיתזיס ומבין שניהם נולד הסינתזיס הנרצה."

דעת היחיד דעת הציבור

"כמו דעת יחיד הוא כמין מראה שבו מקובלים כל התמונות של המעשים התועלתיים עם המזיקים שהאדם מסתכל באותם הנסיונות ומברר לו הטובים התועלתיים ודוחה את המעשים שהזיקו לו (המכונה מוח הזכרון), כלמשל הסוחר מתחקה במוח הזכרון כל מיני סחורות שהפסיד בהם והסבות ועד"ז כל מיני הסחורות והסבות שהביאו רוחים והם מסתדרים במוחו כמין מראה של הנסיונות, שלאח"ז הולך ומברר את המועילים ודוחה המזיקים עד שנעשה סוחר טוב ומוצלח. ועד"ז כל אדם בנסיונות החיים שלו.

עד"ז יש להצבור מוח משותף ומוח הזכרון והמדמה משותף, ששם נחקקים כל המעשים שנעשו ביחס להצבור ולהכלל מכל אדם התועלתיים והמזיקים, וגם המה בוחרים את המעשים והעושים התועלתיים ומשתוקקים שיתמידו בהם כל העושים אותם, וכן נחקקים במוח ה"זכרון" והמדמה שלהם כל העושים והמעשים הרעים המזיקים להכלל, והם ממאסים אותם ומשתוקקים לתחבולות להפטר מהם.

לפיכך מהללים ומשבחים להעושים והמעשים התועלתיים כדי להניעם במעשים אלו יותר ויותר שמכאן נולדו ויצאו האידיאלים והאידילאסטים וכל מדות טובות וחכמת המוסר.

ולהיפך יגנו מאד את העושים והמעשים המזיקים כדי למנוע ולהפטר מהם ומכאן נולדו כל מיני מדות רעות והחטאים ושפלות מין האדם.

באופן שהתפעלות דעת יחיד דומה לגמרי להתפעלות דעת הצבור. וזה וזה נערך רק בתועלת והזק בלבד."

הקלקול שבדעת הצבור

"הקלקול שבדעת הצבור הוא כי הצבור אינו נערך לפי רוב מנין שבו אלא רק לפי רוב בנין, דהיינו רק התקיפים שבהם, ע"ד שאומרים שעשרים אנשים תופסים ההגה בכל מדינת פראנציא [צרפת]. וע"פ רוב הם העשירים שבהם שהם רק עשרה אחוזים מהצבור. והם תמיד ההדיוטים שבעם (שזה ג"כ לפי דעת הצבור הנ"ל) כי הם המזיקים להציבור והם המנצלים אותם. וע"כ אין דעת הצבור שולט כלל בהעולם. אלא דעת מזיקים שולטים בהצבור באופן שאפילו האידיאלים שנתקדשו בעולם אינם אלא שדים ומלאכי חבלה ביחס רוב מנין של הצבור. ולא לבד הדת אלא גם משפט השלום הוא לטובת העשירים בלבד. ומכ"ש תורת המוסר והאידיאלים."

מקור הדמוקרטיה והסוציאליזם

"מכאן נולד רעיון הדמוקרטיה שיחזיקו רוב מנין של הצבור את משפט השלום והמדיניות בידיהם הם. וכן הסוציאליזם שהפרוליטאראט יקח את גורלם בידיהם הם. שבקיצור הוא, שרוב מנין יעשו את דעת הצבור להבחין מה תועלת להם ומה הזק להם, ועפ"ז יהי' כל החוקים והאידיאלים."

הניגוד שנעשה בין הדמוקרטיה והסוציאליזם

"הניגוד שנעשה בין הדמוקרטיה והסוציאליזם כפי הנראה ברוסיה, כי עשרה אחוזים שולטים שם בכל הצבור ובדיקטטורה שלמה. הטעם פשוט. כי חלוקה צודקת צריכה לאידיאליסטים שזה לא נמצא ברוב מנינו של הצבור. וע"כ סופו ליפול: ואין תקנה לזה רק בדרך דת מלמעלה שיעשה כל הצבור לאידאליסטים".

קונטקט עמו ית'

"ההמונים מדמים לעצמם שמי שיש לו קונטקט עמו ית' הוא אדם. .. הטבע ושיש לפחוד לדבר עמו ומכ"ש להמצא בד' אמות שלו. כי כן טבע האדם שמפחד מכל דבר שמחוץ לטבע הבריאה והוא מפחד גם מדבר בלתי שכיח כמו רעם וחזיז קולות.

אמנם למעשה אינו כן, כי אדרבא כי אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמ"ש "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובדו הזוכה לקונטקט עמו אינו ניתוסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו אשר באמת עתה נתעשר. ועכ"ז אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר.

כן הזוכה לחביבות יתירה לדעת שהוא בן למקום אין לו שום שינוי משהו בהמציאות הממשי, אלא ידיעה מה שלא ידע מקודם לכן.

ולפיכך אדרבה גם האדם הזוכה נעשה מתוך כך טבעי ביותר. ופשטן ביותר ועני ביותר, עד שאפשר לומר שמטרם הזכיה היה אותו האדם וכן כל ההמון מחוץ להטבע הפשוטה. כי עתה הוא שוה ופשטן ומבין את כל האנשים ומעורב עמהם מאד ואין קרוב וטבעי לההמון ממנו, ויש רק לאהוב אותו לבד כי אין להם אח קרוב כמוהו."

בנין עולם מחדש

"עי' "דעת יחיד דעת ציבור" ו"הניגוד שבין סוציאליזם אל דמוקרטיה", עש"ה.

נתבאר שם, שעד עתה היה דעת הצבור נבנה ומתפתח לפי רוב בנינו של הצבור דהיינו התקיפין. וזה מקרוב שנתפתחו ההמונים ע"י דת, וע"י הסקולין [בתי ספר], וע"י רבולוציוניען, וחפשו שיטת הדמוקרטיה והסוציאליזם.

אכן לפי החוק הטבעי "עייר פרא אדם יוָלד", והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין או כחז"ל, שלאחר החטא ירד מין האדם לקופין כי "כולם בפני חוה כקוף בפני האדם", אמנם לפי מעלת האדם המורכב מהכנה שכלית הלך ונתפתח ע"י המעשים והיסורין, וקבל דת ומדיניות ומשפט השלום עד שנסתדר להיות אדם מן הישוב. וכל התפתחות הזאת היה מונח כך על רוב בנינו של הישוב וההמונים מונהגים אחריהם כ"עולם גולם".

וכשהמונים פקחו עיניהם ליטול הגורל לידיהם עצמם, אשר בשביל זה היו מחויבים לבטל את כל התקונים והחוקים של התקיפין שהם הדת ומשפט השלום והמדיניות, אשר כל אלו היו רק לפי רוחם של התקיפים ולפי התפתחותם לטובתם עצמם.

נמצא שהם צריכים לבנות עולם מחדש, כלומר שהם דומים כמו אדם הקדמון הקוף הדארויני, כי לא עליהם עברו הנסיונות הללו שהביאו להם שיעור התפתחות הנוהג כהיום. שרשרת התפתחות על שכמוֹת התקיפים פעל בלבד ולא על ההמונים שהיו עד עתה קרקע בתולה.

ולפיכך נמצא העולם עתה במצב של חורבן גמור פרימיטיבי מאד במובן מדיני כבזמן אדם המערה. .. עוד לא עברו עליהם אותם הנסיונות והמעשים שהביאו להתקיפין לקבל עליהם הדת והנימוס והמשפט השלום. באופן שאם נניח את העולם להתפתח לפי סדירו הטבעי, הרי העולם של היום מוכרח לתהליך כל היסורין והחורבנות שעברו על האדם הפרימיטיבי, עד שיכריחו אותם לקבל משפט מדיני קבוע ותועלתי.

והפרי הראשונה של החורבן בא עלינו בדמות הנאצים שסוף סוף הם רק תולדה ישרה מהדמוקרטיה והסוציאליזם, כלומר מהנהגה של רוב מנין אחר פריקת עול של הדת ונימוס ומשפט השלום."

שאלה: נשמע שבעל הסולם אומר פה שהדמוקרטיה הגיעה ב-150 השנה האחרונות ולפני זה המדינות המתקדמות הונהגו על ידי "התקיפים" כמו שהוא אומר, ודווקא התקיפים כבר הגיעו למצב שהוא קורא לו "הדת ונימוס ומשפט השלום". זה לא מורגש כך, המדינות היו במלחמה.

כן, אבל אפילו מלחמות הן התפתחות.

תלמיד: הוא גם אומר שהדמוקרטיות לא עברו את כל התהליך הזה, שלטון על פי ההמון, והן צריכות לעבור את זה מחדש והוא משווה את זה להתפתחות האדם הפרימיטיבי.

כן.

תלמיד: האם הוא אומר שהשלטון על פי רוב מנין הוא יותר טוב, פחות טוב?

אני לא יודע אם להגיד פחות טוב או יותר טוב, אלא מתגלגל.

תלמיד: הוא רק מתאר לנו התפתחות היסטורית או שיש איזה מסקנות שהוא רוצה שנגיע אליהן?

את זה אני לא יודע. עוד מוקדם להגיע למסקנות. הוא אומר "ולפיכך נמצא העולם עתה במצב של חורבן גמור פרימיטיבי מאד" וכולי וכולי, "עוד לא עברו עליהם אותם הנסיונות והמעשים".

תלמיד: גם זה לא מובן, כי לפני זה אמר שיש משהו שהוא קורא לו זיכרון קולקטיבי של הציבור, כולם הולכים לבית ספר, לומדים את כל ההתפתחות ההיסטורית הזאת.

תלוי מה הם מקבלים, מה התוצאה מההתפתחות. אתה רואה שהכותרת הבאה היא "נאציזם".

תלמיד: הרבה פעמים אתה נותן את הדוגמה של תינוק שנולד עכשיו וכביכול יש לו את כל הניסיון המצטבר של כל האנושות עד עכשיו.

כביכול, כן.

תלמיד: ופה הוא כאילו אומר הפוך, שצריך לעבור את הדברים על בשרנו ממש. כך זה נשמע.

אנחנו לא רואים איך זה יקרה שהדור הצעיר יעבור את כל אותם הניסיונות שאנחנו עברנו, זה בלתי אפשרי. נראה הלאה, זו תקופת האפלה.

שאלה: בעל הסולם אומר פה משהו מעניין, הוא מציג את דעת חז"ל, "אכן לפי החוק הטבעי "עייר פרא אדם יוָלד", והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין או כחז"ל, שלאחר החטא ירד מין האדם לקופין כי "כולם בפני חוה כקוף בפני האדם"". תמיד היה ויכוח בין הדת למדע, המדע אמר שהאדם בא מהקוף, והדת כביכול אמרה שלא. ופה הוא אומר, דעת חז"ל שכן, הייתה חווה, היה חטא ואחרי החטא האדם ירד לרמת קוף ואז התחיל להתפתח.

כן.

תלמיד: זה דבר חדש.

אז אתה מסכים עם דארווין.

תלמיד: אני מסכים עם בעל הסולם. אבל כביכול הוא לא סותר את דארווין, הוא אומר שדארווין רואה, אבל הוא לא רואה באמת את ההתחלה.

כן.

נאציזם אינה תולדת גרמניה

"ונתבאר שהעולם בטעות החושבים את הנאציזם לתולדת גרמניה בלבד, כי הוא תולדתה של הדמוקרטיה והסוציאליזם, שנשארו בלי דת ונימוס ומשפט השלום. וא"כ כל האומות שוים בזה ואין תקוה כלל שהנאצים יגוועו עם הנצחון של בעלי הברית, כי מחר יקבלו האנגלוסאקסים את הנאציזם, שהרי גם הם נמצאים בעולמם של דמוקרטים ונאציסטים.

וזכור שגם הדמוקרטים מוכרחים לכפור בדת ונימוס ומשפט השלום כמו המארקסיסטים, מפני שכל אלו המה משמשים נאמנים רק להתקיפין שבצבור ומניחים מכשולים תמיד להדמוקרטים. או לרוב בנין [מנין] של הצבור.

אמת הוא שהוגי דעות בין הדמוקרטים משגיחים בשבע עינים שלא יחריבו את הדת והנימוסים בפעם אחת כי יודעים הם שהעולם יחרב. אמנם בשיעור זה המה מפריעים גם ממשלת הרוב ואחר שהרוב יחכימו להבין אותם בודאי יבחרו במנהיגים אחרים בדומה להיטלר. כי הוא ממש בא כח מובהק מבטא את רוב מנינו של כל צבור, יהי' גרמני או אנגלו סאקסי או פולני."

העצה האחת

"לא כהדמוקרטיה האומרים לבטל את הדת והנימוס לאט לאט ולהתאים מדיניות חדשות באופן שלא יחריב העולם, כי ההמונים לא יחכו על ידם כנ"ל. אלא כמאמרם ז"ל, אין סותרין בית הכנסת מטרם שאפשר לבנות בית הכנסת חדשה במקומה.

דהיינו שאסור לנו להניח את הרוב בנין [מנין] ליטול לידיהם את ההנהגה מטרם שנבנה דת ונימוס ומדיניות המתאים בשבילם, כי בינתים יחרוב העולם ולא יהי' עם מי לדבר."

ניהיליזם

[תפיסה פילוסופית השוללת את כל הערכים והמוסדות המסורתיים]

"לא ניהיליזם מוחלט אלא ניהיליזם הערכים (ע"ד ניטשה לערכי נצרות) היינו לכל הערכים בסדרי הדת והמוסר וסדרי המדיניות המקובלים עד הנה בתפיסת האנושיות.

כי כל אלו הם פשרות בשיעורי האגואיזם היחיד או המדינה או העובד לה'.

ואני אומר שכל שיעור באגואיזם פסול ומזיק ואין סדר אחר אלא אלטרואיסטי הן ביחיד, והן בצבור, והן בה'."

תלמיד: אני רוצה להתייחס לזה אם אפשר.

בעצם פה מסתיים איזה נושא. מבחינת "כתבי הדור האחרון" חלק א' הוא החלק הכי מסודר, שבעל הסולם כתב באמת רעיונות מתפתחים. מחלק ב' והילך מתחילות כל מיני טיוטות שהוא כתב בצורות שונות אז ככה גם נכון להתייחס. דבר ראשון.

דבר שני, הוא סיים עכשיו איזה רעיון, הוא עובר לרעיון שנולד ממנו. הוא הסביר מה שבעצם הוא פיתח בעיתון "האומה" על התפתחות המשטרים כמו שהוא רואה את זה. אתה תמיד מסביר שהבעיה הגדולה במהפכות שהיו היא שבעצם נתנו להמון להשתלט על הסדרים. זה בגלל שההמון הוא לא מפותח פנימית, הוא קורא לזה מוסרית ב"האומה" ופה הוא קורא לזה בשמות אחרים, אז מה שהם עושים זה שבעצם לוקחים שליטה לידים שלהם, אבל כיוון שהם לא מפותחים אחרי המהפכות הגדולות, 1917 וכולי, אז ברגע שאיכרים לוקחים שליטה, ההתפתחות הפנימית שלהם זה מה שהיא תביא.

והוא נותן בעצם הסבר היסטורי למה צריך היסטוריה, למה הוא מכניס פה את ניטשה, כי היסטורית מה שקרה בחברה המודרנית זה שהיא התנתקה לאט לאט מהדת ומהמוסר ששנים היה מוחזק בידי הנצרות, בעולם המערבי. בעצם משם היו מגיעים הערכים. אדם היה מוריד את הראש שלו בפני מה שהוא חשב שזה האל או השליח שלו וכולי. כל ההתפתחות ההיסטורית הייתה בכך שלאט לאט זה ירד ומה שניטשה הזהיר, שאם לא יחליפו את זה בערכים גבוהים אחרים, אז מי שיקבע ערכים יהיה האדם. וכיוון שהאדם הוא אגואיסט, אז הוא יבנה חברה שבה אחד יאכל את האחר.

כי לפני זה פחדנו מהאל, היום אין אל, ואם אין שום ערכים גבוהים אלא אדם קובע מה הערכים הגבוהים, "אכלנו אותה". זה מה שבעל הסולם מסביר פה. פה בעצם הוא הופך את כל זה להקדמה למה צריך דת אלטרואיסטית. ועוד מעט פה יהיו גם דברים מאוד יפים, שהוא בעצם אומר למה הדת היום היא דת לא נכונה ואיזו דת אלטרנטיבית הוא מציע במקום, שהיא בנויה על אלטרואיזם ולא על אגואיזם.

כלומר הוא מסביר את התפתחות המשטרים, מסביר איך עליית הדמוקרטיה, הסוציאליזם כשזה בידי אנשים לא מפותחים פנימית יביא דווקא לאסון ולא למקום טוב, ומסביר שהפתרון היחיד לדבר הזה הוא לפתח במקום הדת שעזבו אותה, דת חדשה על בסיס אלטרואיסטי. ואם זה לא יקרה, אז אנחנו צפויים להגיע לנאציזם ולא למקומות היפים שאנשים חלמו עליהם. בעצם הוא נכנס פה לזרם של כל המבקרים, ושוב הוא ממשיך לאן יגיע עתיד העולם.

יש כאלה שטוענים שהעולם יגיע למקום יותר טוב, זה הבסיס של כל הקדמה, שכביכול העולם מתקדם לאן שהוא ויש לו מטרה ותכלית אנושיים ולא רוחניים, זה השינוי בקדמה. ובעל הסולם אומר, לא, אם זה ימשיך להתפתח לכיוון אנושי לא צפויה לנו חברה טובה, פלורליסטית, הומניסטית כמו שחשבו, אלא צפוי לנו אסון קולוסאלי, אם לא יהיו ערכים אחרים חדשים שיחליפו את הערכים הישנים.

תודה.

מוניזם מטריאליסטי

"שהחומר הוא אבי הכל והמחשבה הוא פִּרְיָם של המעשים והתחושות וכמין מראה. ואין חירות רצון רק חירות מעשים. אכן לא ע"י עצמו כי מעשה רעה גוררת מעשה רעה, ודבר חירות המעשה מובנת ע"י שיסתכל (במראה המעשים הנק') בשכל של אחר ואז יש לו חרות לציית לו.

ולא יוכל לבחור מתוך (מראה שלו) שכלו עצמו, כי כל איש דרכו ישר בעיניו. ויש לו תמיד הסכמת שכלו".

מחוץ לעוה"ז

"מחוץ לעוה"ז יש להבין ולחקור רק בדרך סוביקטיבי ופרגמטי (מעשי) ובדרך הזה הרי זה מחקר של עוה"ז אע"פ שהוא מחוץ לו. כי הוא הוגה לפי שיעור המלובש בטבע עוה"ז, גם לפי שיעור התועלתי השמושי (פרגמטי)."

מהו מחוץ לעוה"ז?

"רק השי"ת הוא מחויב המציאות שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ואותו לבדו אנו מבינים שהוא גם מחוץ לעוה"ז לא שום משהו אחר. בניגוד לפנתאיזם.

ועוה"ז הוא מונח אוביקטיבי הניתן להבינו גם בבחינה אוביקטיבית שעיקריהם הראשונים הם חלל וזמן.

ומחוץ לעוה"ז שהם א"ק ואבי"ע [עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה] ניתן להבין רק בדרך סוביקטיבי מבלי לנגוע בהאוביקט אף משהו מהמשהו.

ומהות האוביקטים שאנו מגדירים בשמות באבי"ע הם לפי ההנחה כיון שהכל תופסים כן בלי יוצא מהכלל. (כלומר יחידי סגולה שבכל דור שהמה בכלל רבבות ומיליונים שהיו והעתידין לבא) א"כ יש לנו שם השגה אוביקטיבית. אע"פ שאיננו נוגעים באוביקטים כלום.

ומכאן יצאו לנו הד' עולמות שלמעלה מעוה"ז אע"פ שע"פ טבעם הם רק סוביקטיביים ומתלבשים בטבעי העוה"ז בב' הדרכים: התפשטות ומחשבה, דהיינו פרלליזם פסיכוו-פיזי: כי כל עצם מוכר לנו ע"י ב' סדרים: תחילה פיזי, אח"כ פסיכי, והולכים תמיד יחד בארח פרללי [מקביל].

ונודע שגם בעוה"ז יש רבים התופסים שיטת "אכספרס יוניזם" דהיינו רק לפי תפיסה סוביקטיבית בלבד. אמנם אני מחזיק גם בשיטת "אימפרס יוניזם" לבאר מושגי עוה"ז בדרך אוביקטיבי כמה שאפשר ללא תערובת מרובה של חזוק סוביקטיבי."

מהות הדת

מהות הדת מובנת רק בדרך פרגמטי כמ"ש זיעמס [ויליאם ג'יימס (1842-1910), פילוסוף אמריקני]: מקורה של אמונה בצורך והאמת בה עד כמה שהיא מספקת צורך זה.

ויש אמנם ב' מיני צורכים: הא' צורך נפשי, שמאוס לו החיים עד להקאה, זולתה. הב' צורך פיזי, וצורך זה מתגלה בעיקר בסדרי חיי החברה, כמו בתורת המוסר והמדיניות. כמ"ש קנט [עמנואל קנט (1724-1804), פילוסוף גרמני], האמונה בסיס לתורת המוסר ושומרת אותה.

ומובן מאליו שחכמי הדת לא יבואו רק מאותם שיש להם צורך נפשי כי הוא צריך לה גם מבחינה סוביקטיבי, משא"כ לחלק הב' יגיע להם הסיפוק דהיינו האמת גם מבחי' סוביקטיבי. ועכ"ז "מתוך שלא לשמה הוא בא לשמה".

הצורך הוא קודם לסבה המחייבת לאמונה."

נמשיך את זה כי אלה בכל זאת כתבי הדור האחרון. ככל שקולטים, אפילו שומעים, זה נכלל.

שאלה: אנחנו רואים שיחס המקובלים ובעל הסולם בכללם לפילוסופיה, הוא לא יחס של כבוד.

בכלל לא.

תלמיד: ודווקא כאן הוא ממש עושה מחקר השוואתי, הפוך ממה שאנחנו רגילים לו.

זה שאנחנו כביכול מזלזלים בפילוסופיה זה לא שאנחנו לא צריכים לקרוא, לא לדעת ולא ללמוד ובכלל לזרוק את זה. זה בכל זאת פרי עבודה גדולה של בני אדם חכמים שהקדישו לכך שנות מחקר ולכן אני לא חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לזלזל בזה. מי אנחנו?

תלמיד: נראה שהמקובלים נמנעים מההשוואה הזאת. אפילו בקורס קבלה, אנחנו תמיד עונים שאנחנו מלמדים את שיטת בעל הסולם ולא עושים השוואות.

זה כדי לא להתעמק בזה, לא להתבלבל וגם לא לבלבל את התלמידים.

לתלמיד שחקר יש אפשרות להרחיב.

תלמיד: כן. מה שהוא יעשה פה ובהמשך אלה דברים מאוד יפים, ככה אני לפחות תופס את זה. הוא לוקח את כל המושגים שהוא נותן להם בסיס עמוק בחכמת הקבלה וכותב לעצמו מקומות שזה יכול להתאים. נגיד פה הוא נתן את הסיפור הזה של "אכספרסיוניזם", "אימפרסיוניזם", אז זו בעצם תפיסת המציאות, איך אנחנו יכולים לתפוס אותה. ולפני זה הוא דיבר על שורש וענף. כלומר, איך השורש והענף מתלבשים בעולם שלנו וקרא לזה בכל מיני שמות. פרלליזם פסיכוו-פיזי לזה הוא מתכוון. הוא בעצם מסביר איך כל ענף בעולם הזה יש לו שורש בעולם העליון ויש ביניהם כמו שתי טיפות מים.

שוב, לא לשכוח, אלה דברים שהוא כותב לעצמו, רשימות דברים. באותה תקופה אני מרגיש שהוא עשה את כל זה כי המטרה הצדיקה, היום זו מציאות אחרת לגמרי.

אז למי שהקימו את המדינה הדברים האלה הרשימו אותם והוא חיפש דרכים של איך הוא יכול למצוא פתח להגיע אליהם ולהסביר בשפה שבה משתמשים כולם.

גם אז אלו שנתפסו כפילוסופים רוחניים של האומה, גם הם בנו הרבה מאוד על התפיסות האלה, ובכל אחד מהנושאים הוא ניסה להראות הקבלה איך חכמת הקבלה נותנת לזה פירוש יותר נכון, יותר מדויק, שאנשים לא יטעו ויחשבו כך או אחרת, בין אם זה איפה אלוהים נמצא ומי זה אלוהים.

פנטאיזם זה תפיסה שהיא הטבע, אז גם פה הוא מדייק, לא, יש גם משהו מחוץ לטבע, אני מסביר מה זה. ולגבי המטריאליזם וכל ההתפתחות הזאת, הוא אומר כן, יש מטריאליזם היסטורי, אבל זה לא התפתחות המשטרים הכלכליים, זה התפתחות חומר הבריאה, המטרייה של הבריאה היא מראש ועד הסוף וכולי.

אז אני רואה את זה כניסיונות שלו לרשום לעצמו מקומות שבהם הוא יכול להתלבש על מה שמטריד היום את מי שקובעים מדינות באומה כדי לנסות להציע להם את השיטה שתאפשר לבנות כאן מדינה מתוקנת.

זה לא משחק בפילוסופיה, לא מעניינים אותו הפילוסופים האלה, אבל הוא מבין שזה מה שמדברים אז הוא לקוח את וילאם ג'יימס בספרו "החוויה הדתית לסוגיה", את העיקרון הבסיסי שלו שהאמונה נובעת מתוך צורך של האדם ולוקח את התפיסה שלו, של הרצון ומדייק. וגם בהמשך נראה את הייגל. אז באמת, אני רואה את זה כניסיון שלו למצוא שפה שאנשים בדורו מעריכים ויכולים להבין כדי להסביר באמצעותה את עקרונות הברזל והיסוד שלו שמהם הוא לא זז. כלומר זו קליפה חיצונית שהוא משתמש בה כמעטפת הסברתית לעקרונות שאצלו לא משתנים. לנו אין מה ללמוד מזה כי זה כבר השתנה מאוד.

זה ללמוד על גדלות של מקובל ואיך הוא רוצה להתאים את השיטה לכולם בכל דרך, אבל היום אף אחד לא מעניין אותו לא ג'יימס ולא פרלליזם כזה או אחר או "אכספרסיוניזם" או "אימפרסיוניזם".

בימיו זה כן היה ממש עניין, כי קראו פילוסופיה בשביל ההתפתחות שלהם, גם חלק מבוני המדינה ינקו ממקורות כאלה או אחרים, אז הוא פשוט ניסה שוב להלביש את העקרונות המרכזיים החברתיים, הדתיים, הרוחניים שלו, בשפה שאנשים בימיו מדברים.

כן.

(סוף השיעור)