שיעור בוקר 13.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח

קריין: אנחנו קוראים בספר פסח, בעמוד 272, מאמר "כל מקדש שביעי (ב')" של רב"ש. נמצא גם כן ברב"ש, כרך ג', עמוד 1793.

כל מקדש שביעי (ב')

"כל מקדש שביעי כראוי לו... שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". יש להבין מהו הפירוש "על פי פעלו". ומהו החידוש, הלא גם בגשמיות מקבל שכר רק על פי פעלו. ומי שעובד שעות נוספות מקבל שכר רב יותר ממי שאינו עובד שעות נוספות. אם כן מהו החידוש שאומר "שכרו הרבה מאוד". ואחר כך אומר שיקבל שכר רק על פי פעלו.

חז"ל אמרו, "הולך ואינו עושה שכר הליכתו בידו". ויש להבין ענין העשיה מהו. הנה חז"ל אמרו, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה" (קידושין מ' ע"ב).

ופירש אאמו"ר ז"ל, ש"מעשה" נקרא מה שהאדם מהפך את כלי קבלה שלו לכלי השפעה, שזה שאמרו רז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ומביא המדרש שעשיה הזאת זהו ענין, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שלעשיה הזאת צריך האדם להגיע.

חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל.

היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'.

ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א). משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא ועוזר לו.

אאמו"ר ז"ל אמר פשט על מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל את ה', "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ואמר ז"ל, כיון שראה את ההבטחה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא, שאמר לו, "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אמר "במה אדע". כי אין אור בלי כלים, והוא לא ראה שהבנים שלו יהיה להם צורך להשגות האלו, אלא שהם יסתפקו במועט.

לכן אמר לו, "ידע תדע" שהם יהיו בגלות, והם ירצו לצאת מהגלות. ואז בלי העזרה לא יוכלו לצאת מגלות מצרים. לכן על ידי זה הם יהיו מוכרחין לקבל ממנו את העזרה. וכל פעם הם יצטרכו לקבל השפעות גדולות, ועל ידי זה כבר יהיו נצרכים לאור התורה, כי רק התורה היא התבלין.

וזהו על דרך שאמרו בזהר הקדוש, "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא, כד איתייליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא, זכה יתיר יהבין ליה רוחא". נמצא שעל ידי זה הם יהיו נצרכים לעזרת ה', ועל ידי זה יהיה להם כלים לקבל את ירושת הארץ.

ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה זה ההולך ואינו עושה. הכוונה - מי שמתחיל ללכת בדרך ה' להגיע לידי מעשה, שזה פירוש "כל מקדש שביעי". ופירש אאמו"ר זצ"ל "שביעי" פירוש שבי - הוא.

ולפי זה יהיה הפירוש, בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל.

נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.

לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום.

נמצא לפי זה, "על פי פעלו", יהיה פירוש ההיפך מגשמיות. כי בגשמיות כל פעם שנותנים עבודה טובה אז משלמים בשביל טיב עבודה. וכאן ממש להיפך, כי עד כמה שהאדם רואה שאין הוא מסוגל לשום דבר שבקדושה, אז הוא צריך לעזרה יותר גדולה. לכן מוכרחים לתת לו כל פעם עזרה יותר גדולה, היינו השגה יותר גדולה.

נמצא ששכרו הרבה מאוד על פי פעלו, שהוא רואה את החסרון שלו, אז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול. וזה פירוש, הולך ואינו עושה. הוא הלך במלחמה ואינו עושה, היינו שלא יכול לעשות שכל המעשים שלו יהיו לשם שמים. אומרים לו, שכר הליכה בידו, שדוקא שהולך ואינו עושה אלא הוא צריך לעזרת ה', דווקא על ידי זה הוא מקבל את ירושת האבות."

נצטרך לקרוא את זה עוד כמה פעמים.

.

שאלה: אני מבין מהמאמר, שכל מה שנעשה כאן זה כדי שיהיה לנו צורך לבקש מהבורא ולא שנעשה משהו לבד.

אם לא היינו נכנסים למצרים היינו זקוקים לבורא?

תלמיד: לא.

לא, בשביל מה? הכול טוב ויפה. אלא הוא עושה רעב, נכנסים למצרים. במצרים הוא עושה מכות אחרות, ועוד צריכים אותו, כל הזמן יותר ויותר.

תלמיד: וגם סיפור ירושת הארץ זה כדי שיהיה לנו צורך בו.

כן.

תלמיד: אני שואל מצד המערכת. בגשמיות ברור שאם אני נניח רוצה לעבור מבחן ואני משתדל ולומד, אז בצורה טבעית יש לי פנייה לבורא שיעזור לי לעבור את המבחן או כל דבר אחר. כאן אנחנו, כביכול, משקיעים בחיבור ומנסים ובאים כל יום, והצורך הזה לפנות לבורא זה משהו שלא ברור לי.

כי אתם לא עובדים על זה.

תלמיד: למה? אנחנו כן עובדים.

לא, אתם לא מעוררים זה את זה. אני לא רואה על החברים שכשאני אני מסתכל עליהם בא לי לפנות לבורא. לא לומד את זה מהם. לא מקבל מהם את זה.

תלמיד: הפנייה לבורא, כמו שאני מבין, היא תוצאה מהפעולות שלי, אני מנסה משהו לעשות ולא מצליח.

לא, זה לא מספיק.

תלמיד: אלא איך נוצרת פנייה?

כי פנייה זה כבר חיסרון אחר לגמרי. חיסרון לפנות לבורא אין לי, אני יכול לקבל אותו רק מהסביבה. אבל אין לי סביבה באף אחד, נכון, אז אנחנו מפתחים את זה בצורה מלאכותית. ניתנה לך סביבה כדי כאילו לברוא רצון שאין בך, רצון לפנות לבורא.

תלמיד: כן, זה ברור.

מה זה ברור? זה לא ברור, אלה תנאים מאוד מיוחדים שיש לנו בעשירייה שאני יכול לקבל מהם חיסרון שלא ייווצר בי. אני שוכח מהבורא, אני לא רוצה לפנות אליו, אני אעשה כל מה שרק אפשר ורק לא לזה. אבל החברה יכולה להשפיע על כל אחד ואחד שהוא יפנה לבורא, על ידי קנאה, תאווה, כבוד, כל מה שאפשר. חוץ מפנייה לבורא לא חסר לנו כלום, זה כול הקושי.

תלמיד: אני שואל על המנגנון. איך נוצרת הפנייה? אמרו לי "אתה צריך להתחבר". אני מנסה ולא מצליח, כמובן שאני מחפש איזה כוח מחוצה לי שיעזור לי.

חפש. לבורא אתה לא תפנה.

תלמיד: למה לא?

כי זה חיסרון אחר לגמרי. מה הקשר בין מה שאני מחפש בחיבור עם החברים לבין הבורא?

תלמיד: כי חיבור זה הדבר היחיד שהוא יכול לתת לי, חומר דלק להתחבר איתם.

אתה יכול לספר לי את החכמות שלך, אני לא מבין בזה וגם לא בא לי.

תלמיד: ברור. ממש לא בא לי ואז אני פונה לכוח עליון או למישהו שיכול לעזור.

לאיזה כוח עליון אתה פונה? למי אתה פונה? לא בא לך לפנות. אפילו שאדם נמצא לא יודע איפה, כי אנחנו מדברים על אנשים שיש בהם נקודה שבלב, הנקודה שבלב לא רוצה לפנות לבורא למרות שהיא קשורה אליו.

תלמיד: לכן אני שואל למה לא בא לי לפנות לבורא?

כי אתה תוכל לפנות לבורא רק בתנאי שיש לך חיסרון נכון. החיסרון הנכון זה שאתה מבשל אותו בתוך החברה, במרכז העשירייה, אחרת כל החסרונות שלך הם אגואיסטים, וטוב שאתה לא פונה אליו.

תלמיד: אני רוצה רק להבין את המנגנון. אני רוצה לעבור מבחן או להיות בריא, או כל דבר אחר. אני מנסה ולא מצליח. כתוצאה מזה באה לי פנייה לאיזשהו כוח עליון שיעזור לי.

תתפלל. בסדר, שיהיה לך. אתה תראה שאתה לא משיג בזה כלום.

תלמיד: אני אומר שזה קורה בצורה טבעית. שאנחנו משתדלים לעשות משהו ולא מצליחים, למה אין פנייה בצורה טבעית? לא לאותו בורא, אלא למשהו אחר.

כי זאת פנייה לקבל כוח השפעה. אין דבר כזה אצלך לקבל כוח השפעה. לקבל כוח השפעה, חיסרון, אתה יכול לקבל רק מתוך העשירייה. אתה בעצמך לא יכול להוציא כוח השפעה. אין לך חיסרון לזה, האגו שלך שזה הכול אתה לא ייתן לך את זה, הוא לא רוצה. אבל כשאתה שומע מהאחרים, אתה לוקח את זה מהם ומעלֶה, זה נקרא "מתפלל עבור זולת".

תלמיד: אני שומע מהאחרים.

מה אתה שומע? שצריך לפנות לבורא?

תלמיד: כן.

אתה ממש שומע את זה? אתה מקנא שיש להם את זה? זה מעורר אותך? אתה ממש רץ לפנות לבורא?

תלמיד: אני לא שולט ברגשות שלי. אני שומע שהם אומרים את זה. האם אני מקנא? לא, אני לא מקנא.

אז כנראה שאתה לא שומע, זה נקרא ש"לא שומע". שומע זה נקרא, שמתוך השמיעה זה משפיע על הרצון לקבל שלי, שזה מחייב אותי, זה נותן לי חומר דלק לפעול נגד עצמי, זה נקרא שאני שומע את זולת.

תלמיד: אז מה עכשיו? לחפש למה אני לא שומע?

כן. אנחנו נחזור לזה, סביב זה אנחנו נהיה כל הזמן.

סדנה

אני רוצה לשאול אתכם כך, למה לא מספיק לבני ישראל אותו רצון לקבל שהם יצאו מבבל, אלא הם צריכים להיכנס למצרים? האם אנחנו נכנסנו למצרים והיינו במצרים כדי לקבל מהם תוספת עביות, רצון לקבל גדול שנקרא "פרעה", כדי שאחר כך נוכל לשרת לכל העולם? ולנו בעצמנו היה מספיק לא לרדת למצרים?

*

קריין: אנחנו בספר פסח, עמוד 306, מתוך זוהר לעם, שמות א', פרשת "שמות", מאמר "שבעים נפש".

שבעים נפש

.65" התורה ספרה בניו של יעקב. בתחילה, שהם י"ב (12). ואח"כ, שהם שבעים, כמ"ש, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה, שבעים. ומהו הטעם שהיו שבעים ולא יותר? הוא כנגד שבעים אומות שבעולם, שהם היו אומה אחת כנגד כולם.

.66 המפתחות המאירים, כלומר, מלכות הממותקת המסתיימת ביסוד, הנקראת מפתחא. הענפים שלהם יושבים במסעיהם, בעת שמאירים במסע ג' הקווים. והם ממונים על שבעים אומות, שיוצאים מי"ב חקיקות וקשרים המסובבים במסעיהם בסדר ג' הקווים, במשקל לד' רוחות העולם חו"ג תו"מ.

אע"פ שמסעיהם הם רק על ג' קווים חג"ת, עם זה הם מאירים בד' רוחות, שהם חג"ת ומלכות. ורק ג' בכל אחת, שהם ג' הקווים, וד"פ ג' הם י"ב. ומתוך שמאירים גם במלכות, יכולים לשלוט על שבעים אומות.

כתוב, יצֵב גבולות עמים למספר בני ישראל. מספר י"ב שבבני ישראל מאיר אל שבעים אומות. כמ"ש, כי כארבע רוחות השמיים פֵּרַשׂתי אתכם, שג' הקווים יאירו בכל ד' רוחות חו"ג תו"מ, להורות שהם מתקיימים בשביל ישראל, שהם י"ב השבטים. בארבע לא כתוב, אלא כארבע. כי כמו שאי אפשר לעולם בלי ארבע רוחות, כך אי אפשר לעולם בלי ישראל."

קריין: מאמר "וַיָקָם מלך חדש".

וַיָקָם מלך חדש

.75" וַיָקָם מלך חדש על מצרים. כל העמים שבעולם וכל המלכים שבעולם, לא התחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל.

מצרים לא היו שולטים על כל העולם, עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות. אז התגברו על כל העמים שבעולם. בבל לא התחזקה על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. אדום לא התחזקו על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים, והיו ירודים מכולם, ובשביל ישראל התחזקו."

.76 מצרים היו שפלים מכל העמים. עבדים ממש נקראים. בבל היו שפלים, כמ"ש, הן ארץ כשְׂדים זה העם לא היה. אדום היו שפלים, כמ"ש, הנה קטון נתתיך בגויים, בזוי אתה מאוד.

.77 וכולם אינם מקבלים כוח אלא בשביל ישראל. כי כשישראל בגלות אצלם, הם מתחזקים מיד על כל העמים שבעולם. משום שישראל לבדם הם כנגד כל העמים שבעולם.

כשנכנסו ישראל בגלות מצרים, מיד הייתה קימה למצרים, והתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים, כמ"ש, ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, פירושו קימה הייתה להם, שהתחזק וקם אותו המלאך הממונה לממשלת מצרים, וניתן לו כוח וממשלה על כל הממונים של שאר העמים.

כי בתחילה ניתנה ממשלה לאותו הממונה של מעלה, ואח"כ לעם שלו של מטה. ומשום זה כתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. זהו הממונה שלהם, חדש היה, כי עד היום הזה לא הייתה לו ממשלה על שאר העמים, ועתה קם למשול על כל העמים שבעולם. ואז התקיים הכתוב, תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עֶבד כי ימלוך. כי המצרים היו עבדים."

זה מספיק. אנחנו עוד נקרא בעניין הזה בקשר לגלות, חיזוק העמים, עד כמה שישראל חייבת לשרת אותם ואז להיכנס בהם ולהיות בהם, אחרת ישראל לא יוכלו אחר כך לקיים את השרות הזה ולהביא את שיטת התיקון לכל העמים.

שאלה: בדרך כלל כשאנחנו לומדים זוהר, אתה אומר שזו סגולה ומה שכתוב שם לא קשור בכלל למציאות שאנחנו מבינים. אז איך אנחנו צריכים להתייחס לקטע הזה?

שלא קשור למציאות.

תלמיד: איך זה שאנחנו לומדים לפסח על גלות ויש כאן מובנים שהם כביכול במציאות שלנו?

לזוהר מתייחסים כמו לסגולה קודם כל, ואחר כך אם יכולים ללמוד מזה משהו, כן. כאן הוא מסביר לנו על הדרגות הרוחניות ויחד עם זה על השפעתן על הדרגות הגשמיות. יש אדום, יש מצרים, יש כנען, יש בבל, ישנן כאלו דרגות רוחניות, מי ששומע הוא שומע אולי על גיאוגרפיה ומישהו אחר ששומע שומע על דרגות רוחניות, תלוי באדם.

תלמיד: אז למה את הקטע הזה כן, ובכל מיני קטעים שקשורים לקמעות וכל מיני דברים שאנשים מפרשים אותם ביום יום אנחנו אומרים שזה לא נכון והקטע הזה הוא כן נכון לגשמיות?

גם את הקטע הזה אנחנו לא מפרשים בצורה גשמית.

תלמיד: עכשיו דיברת על הבנת הגלות.

באמת גלות, זה לא שאני יוצא מארץ ישראל וחוזר לארץ ישראל. הגלות היא גלות מעל מנת להשפיע ושאנחנו חייבים למסור את השיטה הזאת אחרי שאנחנו בעצמנו נממש אותה לכל העולם.

תלמיד: זאת אומרת, שאין שום קשר בין זה לתהליך ההיסטורי שמתארים לנו?

לא, אנחנו יכולים ללמוד מהתהליך ההיסטורי, שיש שורשים עליונים שנותנים גם תוצאה בענפים הגשמיים.

תלמיד: למה דווקא בקטע הזה אנחנו פתאום עושים יחס ישר בין שורש לענף ובכל מיני קטעים אחרים לא?

איזה יחס ישר?

תלמיד: עכשיו אמרת שאנחנו יכולים ללמוד מהקטע הזה על ההיסטוריה.

על התהליך, אני אומר. כמו שיש תהליכים ברוחניות כתוצאה מכך ישנם תהליכים בגשמיות.

תלמיד: למה בקטע הזה עשית חיבור, יחס ישר בין השורש לענף ובקטעים אחרים אנחנו אומרים שזה לא קשור בכלל?

קשור, רק אתה לא יודע איך שזה קשור. בכל זאת אנחנו יכולים ללמוד מההיסטוריה את הדברים האלה, יכולים ללמוד, היסטוריה כן. אבל אם אתה מדבר על קמעות, על כל הדברים האלה, אני לא רואה איפה זה קיים כאן בעולם הזה.

תלמיד: לא רק קמעות, אני לא מכיר את כל הזוהר בעל פה אבל נתקלנו בהרבה מאוד קטעים בזוהר שזה מאוד מדבר ברמה הגשמית שאנחנו יכולים להבין את זה בחיי היום יום.

ואני לא רוצה שתתבלבל, לכן גשמיות זו גשמיות.

שאלה: מה זו המלחמה מול היצר הרע, איך נכנסים למלחמה?

זו מלחמה מדור לדור עד כולל את מלחמת עמלק. כל מלחמות ישראל הן מלחמות נגד היצר הרע.

שאלה: באיזה שלב מתחילים להרגיש שהמצרים שבנו מתחילים לקבל מכות ולא אנחנו כעם ישראל מקבלים את המכות?

מתי שאתה תשנא קודם כל את המצרים שבך, ותבקש מהבורא שהוא ילחם נגדם, ככה זה יקרה.

שאלה: שאלת לגבי גלות מצרים והשירות שלנו לכל העולם. אולי זה קשור באיזה תהליך רחוק, אבל גלות מצרים זה כדי שעם ישראל יקבל את התורה.

בשביל מה?

תלמיד: אני שואל אם זה כביכול שורש לכך? כי לי הרגיש שגלות מצרים זה בשביל עם ישראל.

בינתיים נמשיך, לא רוצה לפתח מיד. נתתי קודם כל חומר למחשבה. שאלתי היום כמה שאלות, ואני יודע שלא עניתי עליהן.

שאלה: אם כבר מדברים על הדברים האלו, אז במאמר "ירושת הארץ" קראנו בשורה הראשונה "ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת". יש לנו מדינה, ישראל פה, ולא היו אגודה אחת לרגע.

אתה ממשיך כמו החבר. איזו מדינה? איזה ארצם? על מה מדובר בכלל? מה זה נקרא ישראל? מי ישראל? איפה ראית?

תלמיד: כשבעל הסולם אומר את זה אני יכול לפרש רק בצורה רוחנית?

תפרש איך שאתה רוצה, אבל תפרש בצורה רוחנית, הוא כותב על רוחניות. אחד משניים, או שאתה חושב כך, או שאתה חושב כך. אני יכול להתעסק במדע, ואני מתעסק בקבלה. להשוות ביניהם ולחבר את שניהם זו בעיה גדולה. לפעמים אפשרי לקחת איזה קווים מגבילים, לפעמים לא. בדרך כלל לא. למה? ככה. כי העולם הרוחני כשהוא מתגלה אז אתה מבין שאתה לא מבין כלום. או שקודם לא הבנת שום דבר.

אתה רואה כאן מסביבך משהו אחר, לפניך, זה לא נמצא שם למעלה או שאתה מת ואז אתה רואה את העולם הרוחני, שום דבר לא משתנה, משתנה הכלי שלך. אז לפני שהוא משתנה אתה לא יכול להגיד שום דבר. ופתאום אתה רוצה מעולם לעולם, מכלי דהשפעה לכלי דקבלה להעביר איזה קווים.

תלמיד: כשרמב"ם כותב שהגיעו אלפים ורבבות. שהיו אלפים ורבבות שהלכו עם אברהם ויצחק ויעקב וכולי, איך אנו נתייחס לזה כאל גשמי או רוחני?

אם אני מסביר את זה לקהל הרחב אז אני מסביר את זה בצורה הגשמית. אם אני אומר לעצמי, אצלי זה רוחני.

תלמיד: איך זה יכול להיות שמה שרמב"ם כותב זה משהו שמעטים יודעים?

ודאי.

תלמיד: אבל זה גשמי אז הם היו אמורים דווקא את זה כן לדעת?

איזה גשמי? רמב"ם לא כותב גשמי, היה מקובל גדול. רמב"ם לא כותב שום דבר על גשמיות. קח את רש"י, רש"י ודאי שזה "פשט", הוא אלוף הפשט. מילה אחת אין לך שם ששייכת לעולם הזה. ממש כך. רק כולם לומדים וחושבים שהוא מפרש. הוא לא מפרש. זו בעיה, אנחנו לא מבינים מה שכתוב בתורה. את כל התורה אתה יכול לסגור ולשים בצד, תשיג את הכלים דהשפעה אחר כך תפתח את התורה אז תבין מה שכתוב. כך כל הספרים.

קריין: ספר פסח עמוד 74 מאמר "גשמיות ורוחניות".

גשמיות ורוחניות

"איתא בנוע"א, (שמות ו כז) "הם המדברים אל פרעה וכו' הוא משה ואהרן", שהקשה האיך אפשר שמשה ידבר אל הערל והטמא, ותירץ "הוא משה ואהרן" שהמה היו דבוקים והדבור היה יוצא מבין שניהם, וממילא שמע פרעה כי אהרן היה לו לפה ע"ש.

והכונה בסוד שחיקת מן לצדיקים, שמחליש תשוקת הגשמיות, ומאמץ ומרחיב תשוקת הרוחניות, והגם שלא נולד דבר חדש. בסוד (קהלת א ט) "ואין חדש תחת השמש". אבל ד"מ, כשנוטלים חוליא מתוך הבור ומחזירים לתוכו, יתגדל ויתרחב הרגשת השמחה, על אחת כמה וכמה מכדי הנטילה. כי תענוג תמידי אינו תענוג, ולפי התמדתו ואורך זמנו מתקרר.

וז"ע, (תהלים י טז) "תאות ענוים שמעת הוי' תכין לבם תקשיב אזנך", כי כל זה בסוד הכנת הלב, כי (זהר תצא הסולם אות קח, עי' תרומה אות תרסח, סנהדרין קו.) "רחמנא ליבא בעי", ומחמת נטילתו (ותשובתו) והחזרתו, מתגדל התענוג ומתרבה החפץ ותשוקה לדעת את קונו.

וז"ע (במדבר ה כו) "וקמץ מן המנחה", אשר מכל מנחה ומנחה הורם והוגש קומצו להוי', וזה משביע את הארי, סוד האש של מעלה הרובץ על המזבח כארי. והבור מתמלא מחוליתו, בסוד מ"ב דהוי', סוד מילוי ומילוי המילוי, בסוד מזל העליון דנוצר חסד.

ומזה נבין, שלא היה כלל חסרון באור הנשמה, בביאה א' לי"ג שנה להטותו לתחיה, כי אפילו בביאה שניה לאחר התחיה, אין מעלתה גבוהה וחשובה מלפנים, אלא לא היה הלב מוכן לכך, ולא היה לאור נשמתו מקום להתפשט.

ומטעם זה סבב שמואל לשפוט את ישראל במצפה ובגלגל ובית אל וחזרתו תמיד הרמתה, כי שם ביתו, הכנת לבו. וחוזרת כך כמה וכמה פעמים סביב סביב, ובכל פעם משלמת אור הנשמה את חלל לבו, להיות נכון בטוח לה', עד שכח התשוקה עשתה את המוטל עליה, ואז, כשחוזרת החוליא לתוך הבור, מתמלא באמת, בסוד, ומלא את ידו לה'. והטעם, שאין הנשמה בעלת החסרון, אלא הגוף, ורק על הגוף מוטל העבודה שיהיה מזוכך להתפייס עם הנשמה, ביחוד האמיתי, דהיינו, שלא יהיה באפשרות התעוררות לבו הגופני להתעורר, זולת לקדושת השם ית', ואז מתחברת הנשמה בו בקביעות, כי נעשה הקשר, בלתי לה' לבדו.

וז"ס "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו", פירוש, אל תתמה על שאור בעיסה, שסורו רע מאד ואוטם לבו משמוע, כי כל אלה ידי עשתה בכונה נפלאה, דהיינו, "למען שתי אתתי אלה בקרבו", פירוש בסוד, (דברים לד ד) "הצור תמים פעלו". והשלחן ערוך מכבר, ואינו צריך לתקנו עוד מלמעלה, בסוד (דברים ל יב יג) "לא בשמים היא וכו' בפיך ובלבבך לעשותו". והמים התחתונים, אינם צריכים לבכות, כי כבר נתן הבורא ב"ה נשמה קדושה באדם, שסופה לזכך את הגוף כראוי. אלא הכל בחכמה אתברירו, פירוש, שזיכוך הגוף לאמיתו להעלותו לעליונים, לזה מסוגלת החכמה, והיא מתגלית מכבר בתורה שבכתב, בסוד, "לא בשמים היא" כנ"ל.

אלא צריך לגלות האותיות בתוך הגוף, בסוד החקיקה, ולפי רוב האותיות הנחקקים בקרבו, כערך הזה יורד עליהם שפע החכמה ומזכך לגוף, וז"ס (אבות ו ג, עירובין נד., ז"ח רות פג טב) "חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות", פירוש, הן אמת שמתחילה בסוד הכתב הוא חרות וחקוק, אבל בסוד הקרי הוא חירות ממלאך המות, דהיינו לפי רבוי החרות ירבה החירות והבן."

והבן. אבל המאמר הוא סגור בפנים, צריכים מפתח כדי לפתוח אותו, אבל זה טוב.

תלמיד: הקטע הזה שלמדנו על הדומם והצומח היה מאוד חזק, חיבר הרבה דברים ביחד ויעזור לצאת קדימה.

אנחנו לא עזבנו את זה, נקוה שנעבור את הדומם. אבל הכול נפתר בחיבור, אין שום דבר חוץ מזה, לא כל החכמות וכל הדברים. סגולת תורה ומצוות, המאור המחזיר למוטב שמחבר בינינו.

תלמיד: קודם היו לנו יותר סדנאות ועכשיו יש יותר שאלות ותשובות.

קודם כל אני שמעתי ואני יודע שאתם מתחברים כמה פעמים ביום. זה נכון שחסרות סדנאות, אבל היו לנו כאלה בירורים שלא היה לזה זמן. נעשה סדנאות. לסדנאות אתה צריך שיצטבר חומר ואז אתה פותר אותו בסדנאות.

(סוף השיעור)