שיעור בוקר 09.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 447, דף תמ"ז, "עשר הספירות של עולם הנקודים", הסתכלות פנימית,

אותיות ט"ו – י"ז

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף תמ"ז עמוד 447 "עשר הספירות של עולם הנקודים". אנחנו נמצאים ב"הסתכלות פנימית", אות ט"ו.

אות ט"ו

"ומה שתיקון הזה של חזרת הבינה וזו"ן להמדרגה נקרא רק על שם הפרסא, ולכאורה, הרי כל זה נעשה רק מחמת הזווג דע"ב וס"ג, ומה תעזור הפרסא לזה, עד שתיקון הזה יקרא על שמה. והענין הוא, כי כל הבא מתחלת אצילותו אינו מקבל שום שינוי, ולפיכך אחר שבאה פעם הה"ת בנקבי העינים, שוב אינה יורדת משם לעולם. וע"כ לענין עליה וירידה של הה"ת מנקבי העינים נתתקן ראש אחר שני לו, דהיינו המקבל מראש הא', אשר הה"ת שבנקבי העינים דראש הב', נמצאת בבחינת עולה ויורדת, ואותו ההבדל שבנקבי עינים דראש הב' בין הכו"ח שבו לבין הבינה וזו"ן שבו, הוא המכונה תיקון הפרסא להיותה בבחינת עולה ויורד. ולפיכך נקרא ענין החזרת הבי"ע להאצילות, על שם הפרסא. כי רק היא מתוקנת כן, שהה"ת תרד למקומה לעשיה, ותחזור הבינה וזו"ן שיצאו מכל המדרגות. אבל ההבדל שנעשה בנקבי העינים של ראש הא' הנק' ישסו"ת, אינו מתבטל לעולם, כלפי הבינה וזו"ן שיצאו ממנו. מטעם, ששם נבחן לבחי' תחלת אצילות, שאינו מקבל שינוי. ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, בעת שהאח"פ שבים לראש, כי אלמלי השפיעה למטה לראש הב' אז לא יכלה גם הה"ת דראש הב' לרדת מנקבי העינים לפה. כי כח העליון שולט תמיד על התחתון ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה. וזכור זה.

ובהמתבאר תבין ההבחן, שבין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג. כי כמו דהוי"ה דע"ב הוא במילוי יודין כן הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין, ואין הפרש ביניהם אלא בהמילוי שבתוך הו' כי מילוי הו' דהוי"ה דס"ג הוא בא', כזה, ואו. והוא, כי סוד צורת הא' מתבאר בענין תיקון הפרסא: כי יש בצורתה ב' יודין: יוד עליונה, ויוד תחתונה וקו עקום שה"ס הפרסא, מבדלת ביניהם באלכסון. שזה רומז על התחלקות המדרגה שנעשה בסבת צמצום נה"י ועליה לנקבי העינים, שי' עליונה היא בחינת כתר וחכמה, של המדרגה שמנקבי העינים ולמעלה, הנק' מים עליונים זכרים. וי' תחתונה, היא הבינה וזו"ן דהמדרגה, שמנקבי העינים ולמטה, שיצאו לחוץ ממנה, הנק' מים תחתונים נקבות. והפרסא שבין אלו היודין, ה"ס הרקיע המבדיל בין מים למים. ולפי שענין זה הוא בחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהוא התחלה ראשונה להעולמות, כנ"ל באו"פ, ע"כ הא', היא ראש והתחלה אל הכ"ב אותיות, שהעולמות נבראו בהם, כנודע. ואכמ"ל."

שאלה: לגבי שני ראשים ופרסא, מה זה אומר שיש שני ראשים, זה שני חשבונות שונים?

חשבונות שונים, ודאי. חשבון לקטנות וחשבון לגדלות.

תלמיד: איך הם קשורים ואיך הפרסא קשורה לזה?

ראש אחד לקטנות וראש שני לגדלות. גם הגדלות משתנה, תלוי איזה חלק מאח"פ מצטרף לגלגלתא ועיניים. איך בעולם שלנו אתה יכול להשוות ילד עם הגדול, עד כמה התפיסה שלהם היא שונה. מילדים אנחנו לא דורשים כלום, אפילו שיעשו כל מיני שטויות, זה ילד, יש לו ראש של קטנות. זאת אומרת, הוא לא יכול להתחשב עם מה שמסביבו ולא יכול לראות את התוצאות ממה שהוא עושה. מה שאין כן הגדול חייב, חייב להתחשב עם הסביבה, חייב להתחשב עם התוצאות ממה שעושה, זה ראש אחר. להתחשב בתוצאות זה ראש דגדלות, שיש לו כלים דקבלה, הוא מסוגל לזה.

שאלה: יש כאן משהו חדש בשבילי, "ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, בעת שהאח"פ שבים לראש, כי אלמלי השפיעה למטה" וכן הלאה כל הסיפור.

הסיפור הוא מאוד מיוחד, שיש לך מחיצה בתוך הפרצוף. אנחנו משתמשים בטכניקה במין מחיצות כאלו, מוליכים למחצה (semiconductor) וכל מיני דברים כאלה. שיש לך העברה בררנית, למשהו כן ולמשהו לא, כמו דרך הגבול, על תנאי, זה מותר וזה לא, וזה מה שהפרסא עושה.

זאת אומרת, היא עוזרת לנו לא רק להיות בקטנות ובגדלות בצורה כזאת כמו מפסק on/off, אלא היא עוזרת לנו לשייך חלק מכלים דקבלה, לאיזה כלים דהשפעה, באיזו צורה.

זאת אומרת, הפרסא נותנת המון אפשרויות לעבודה שלנו, כמו אנייה, לעשות כל מיני פעולות בהתקשרות הרצון לקבל והרצון להשפיע כך שאנחנו בסופו של דבר מתקנים את הכול. בלי פרסא לא יכול להיות תיקון. אני לוקח רצון להשפיע ואני מחשב כמה רצון לקבל אני יכול ובאיזה צורה ובאיזה סוג ומתי אני יכול לצרף אליו כך שיצא מזה פרצוף, איזו גדלות. אבל איזו גדלות, סוג גדלות וכן הלאה, זה הכול הפרסא.

תלמיד: הוא ממשיך ואומר, "כי כח העליון שולט תמיד על התחתון ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה. וזכור זה." מה זאת אומרת?

אני יושב מול בעל הבית, אני לקחתי ממנו כל מה שאני יכול כדי להראות לו שאני דבוק אליו, דבוק, סתם שייך. אבל זה לא מספיק, הוא לא רוצה שאהיה כמו אפס לידו, הוא רוצה שאני אהנה כמו שאני כמוהו.

הפרסא עוזרת לי לפתוח את הרצון לקבל בצורה שקודם לא פתחתי. אני שיושב עכשיו ליד בעל הבית עם הכלים שלי, הייתי לפני זה מצומצם. עכשיו אני מתחיל לגלות את הכלים שלי, כמה אני יכול בהם להידמות לו. מה זה להידמות? אני יכול לעשות פעולות דהשפעה וליהנות מהן, מזה שאני משפיע לו. בזה שאני משפיע לו ונהנה מזה, נניח שזה מספיק. הכול זה הפרסא.

תלמיד: האם בכל אחד מאיתנו יש פרסא?

לא, איזה בכל אחד, אין באף אחד.

תלמיד: מה זו הפרסא, מאיפה בא בכלל הכוח הזה?

"פרסא" זה כוח השליטה על הכלים דקבלה.

תלמיד: מהבורא, ממי?

זה כוח שליטה שלי על הכלים דקבלה שלי, נקודה. לפני זה יש צמצום, אני מצמצם את עצמי ולא רוצה להשתמש בכל הכלים שלי. אחר כך אני אומר "לא", יש לי כאלה כלים שאני לא מפעיל אותם מתוך הרצון לקבל, אני מפעיל אותם מתוך הרצון להשפיע. אני נדבק בבורא בכלים דהשפעה.

מה זה כלים דהשפעה? אין דבר כזה כלים דהשפעה, אבל יש בי כאלה רצונות חלשים שבהם אני לא מרגיש תענוג מזה שאני מקבל, אי אפשר, הם קטנים, ולכן הם נקראים "כלים דהשפעה", א' ושורש. בהם אני יכול להיות תלוי בעליון. איך אני תלוי בעליון? מטעם זה שאני מקבל ממנו כוח, כמו תינוק שמקבל מלמעלה כוח להיות דבוק לאימא ומזה הוא נהנה ונותן תענוג לאימא. רק בתינוק הרוחני, הוא עושה מאמץ, כי הוא רוצה להיות דבוק לאימא כדי לתת לה תענוג ולא שהוא מקבל ממנה תענוג כמו בעולם שלנו.

אבל יש עוד כלים שאותם אני מפעיל לפי ההחלטה שלי ולפי כמה שאני נהנה בהם כדי ליהנות לבעל הבית. בכלים דהשפעה אני מהנה לבעל הבית רק על ידי זה שאני מבטל את עצמי, סתם מבטל, ועל ידי זה אני נותן לו תענוג, "אני שלך". אבל מי אני? אפס, עביות שורש וא', זאת אומרת ללא התעוררות של הרצון לקבל.

מה שאין כן, אחרי שאני מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל, מקבל כוחות למסך, אני מתחיל להפעיל את הרצון לקבל שלי שהוא יהיה להשפיע לבעל הבית. זה כבר משהו אחר, בזה אני כבר דומה לבעל הבית, כמו שהוא רוצה להשפיע לי, אני רוצה להשפיע לו.

ואני בודק, עד כמה שהוא רוצה להשפיע לי, עד כמה אני בכלים שלי רוצה לעשות אותו דבר, יכול לעשות אותו דבר, להשפיע לו ובזה אנחנו מגיעים לדבקות, להשתוות הצורה, "אני לדודי ודודי לי". את הכול מאפשרת הפרסא.

שאלה: הרבה פעמים כששרטטנו גדלות וקטנות, היתה קודם כל קטנות ב'/א' צמצום ב', ואחר כך ד'/ג' זה היה גדלות, וזה היה אחד אחרי השני. עכשיו אנחנו לומדים שזה אותו אחד, שראש הא' זה קטנות, ראש ב' זה גדלות והם אחד בתוך השני, כאשר א' הוא סטטי וראש הב' עולה ויורד. איך זה מסתדר?

זה לא בדיוק כך, גם לקטנות יש לנו כל מיני אופנים, וגם לגדלות יש לנו בהתאם לזה כל מיני אופנים. ישנה קטנות, כמו שאתה אומר, זה גלגלתא ועיניים, חב"ד חג"ת דכלים, חג"ת נה"י דאורות, פרצוף קטן, זאת אומרת אין לו סוף של הפרצוף. "סוף" הכוונה היא, אין לו כלים דקבלה, הוא לא מפעיל אותם. לא שאין לו, אלא הוא לא מפעיל אותם, זה נקרא שאין לו.

אחר כך הוא מחליט להפעיל את הכלים דקבלה שלו, אז הוא בודק כמה אפשר, באיזו צורה. מה זאת אומרת להפעיל כלים דקבלה? שהוא צריך ליהנות ברצון לקבל שלו, שהוא משתמש בו בעל מנת להשפיע. שברצון לקבל שהבורא ברא הוא משתמש בו בצורה מיוחדת, בעל מנת להשפיע. זה פרצוף אחר לגמרי, יש לו ראש חדש, גדול, שעושה חשבון על הכלים, על עשר ספירות דגוף, ויש לו גוף גדול שמבצע פעולות שהראש החליט, אין שום קשר לקטנות שהיתה קודם, חוץ מזה שהוא יצא משם. אבל כשהוא יוצא מהקטנות ומקבל גדלות, גמרנו, הוא עובד לפי הגדלות, ולא ניתן להגיד לפי הגדלות איזו קטנות היתה שם, אלא נעלמה הקטנות, נבלעה. כמו באדם הגדול, איפה התינוק שהיה פעם? לא נמצא.

זאת אומרת יש לנו פרסא, שזה דבר מאד חשוב, שהיא יכולה להיות באמצע הבינה ולהגדיל את הפרצוף שיהיו למעלה רק כלים דהשפעה. בגדלות יש לנו פרצוף, יש לנו ראש וגוף, יש לנו בראש יכולת להגביל את הראש לגלגלתא ועיניים ואח"פ, בהתאם לזה יש יכולת לגוף, להגביל את הגוף לגלגלתא עיניים ואח"פ (ראו שרטוט מס' 1). קטנות אנחנו מציירים בצורה כזאת שיש לנו בראש רק גלגלתא ועיניים, ובגוף גם גלגלתא ועיניים. אח"פ דראש נמצאים בתוך הגוף, בתוך גלגלתא עיניים דגוף, ואח"פ דגוף הם נופלים למטה, לא נמצאים במדרגה בכלל.

כדי לצייר את זה בצורה יותר סכמטית, לא בשרטוט, אנחנו אומרים, י' למעלה וי' למטה, וביניהן הפרסא. ב' יודים, גלגלתא עיניים ואח"פ. לפעמים אנחנו מציירים במקום ה-י' שלמטה, ד', ועוד ועוד. אבל למעשה הציור הזה מסמל לנו את הפרסא, העברת האורות מלמעלה למטה. זה דבר מאוד חשוב, מחיצה שהיא מצד אחד מחיצה, מצד שני מקשרת, מעלה למעלה, מורידה למטה, וכך הכלים יכולים להצטרף לפעולת ההשפעה.

שרטוט מס' 1

שאלה: למה בקטנות אין אח"פ?

כלים דקבלה. איזה פרצוף קטן יש לך שיש לו כלים דקבלה לשימוש? הוא יכול להשתמש בהם? איך? לתינוק יש כלים דקבלה שהוא יכול להשתמש בהם, להרוויח, להצליח, להשתמש? לא יודע איך זה [אפשרי]. לכן זה נקרא "קטנות".

תלמיד: אבל גם תינוק מקבל?

זה לא נקרא שהוא מקבל.

תלמיד: למה לא?

כי הוא מקבל לצורך עצמו, לחיים שלו, זה לא נקרא לקבל. אדם שמקבל זה נקרא אדם שיש לו רצון לקבל והוא הולך ומרוויח בתוך הרצון הזה. יש לו תוספת מהעבודה שלו, מהפעולות שלו. לתינוק אין שום תוספת, הוא רק מקבל. מקבל בצורה כזאת שהיא רק לקיומו, לכן זה נקרא כלים דהשפעה בלבד. רק לקיומו זה לא נחשב כלים דקבלה.

תלמיד: אפילו בקטנות, אין צמצום על האח"פ?

יש ודאי צמצומים, אחרת אתה לא יכול להיות פרצוף רוחני בקטנות. עד שאתה מגיע לזה, צריך לעבור מחסום, צריך לעבור הרבה מצבים. אבל אנחנו מדברים על התינוק הרוחני. כמו התינוק הגשמי, סך הכול אין לו כוונות להרוויח, לקבל, לתפוס, להשתמש בעולם.

תלמיד: לפי השרטוט, למה גלגלתא עיניים מחולק לשניים, למה לא מספיק אחד?

גלגלתא עיניים זה נקרא ראש שאחראי על הגוף. אם בגוף אני לא משתמש יותר מגלגלתא עיניים, גם בראש יש לי גלגלתא ועיניים.

תלמיד: אז יש לך גם בראש וגם בגוף גלגלתא עיניים?

כן, ודאי. כי אותם הכלים שאני משתמש בגוף, הם בראש, כדי להחליט. איך יכול להיות אחרת? ברוחניות אין דבר כזה ראש וגוף. יש כלים דקבלה, אני יכול להשתמש בהם או לא יכול. אם אני לא יכול להשתמש, אני קודם עושה חשבון. חשבון זה נקרא "ראש".

תלמיד: אבל גוף זה לא תמיד אח"פ?

לא. בגוף יש לך עשר ספירות. כתר חכמה בינה זה גלגלתא עיניים, זעיר אנפין ומלכות זה אח"פ.

תלמיד: ובקטנות, כאילו יש קיום בלי אח"פ, אז איפה יש פה עשר ספירות?

יש אח"פ, שום דבר לא נעלם, אלא אנחנו מדברים רק על החלקים שנמצאים בשימוש. אני לא יכול להשתמש בזה, לכן זה נקרא שאין בי. אנחנו עוד מעט נלמד, יש קטועי רגליים, קטועי ידיים, קטועי ראש. איך מתארים את הדברים האלה? הכול לפי השימוש שברצון לקבל בגוף או בראש. בראש זה תמיד מחשבה, חשבון. בגוף זו פעולה לפי החשבון שבראש.

שאלה: אמרת קודם שיש י' ו-ד'?

במקום י' לפעמים יש לנו ד', דלה וענייה, הכול תלוי באור שאנחנו רוצים לסמן שיש לנו באח"פ.

תלמיד: מה מסמלים הדברים האלה?

זה מסמל לנו שיש לנו אור בכלים דקבלה.

תלמיד: בעל הסולם כאילו אומר פה, שיש חידוש גדול בפרסא על צמצום ב' שזה מאפשר לעלות ולרדת, להעביר מלמעלה למטה, למטה למעלה. לא ברור מה החידוש, כי גם טבור מגביל במשהו את המעבר מלמעלה למטה, ומעביר, מאפשר לאור חסדים לעבור.

לא. אנחנו לא רואים דבר כזה בטבור. טבור זה גבול, זהו, אין, לא יוצאים ולא נכנסים.

תלמיד: אלא אם כן זה נקודות דס"ג ואז אפשר לרדת.

זה משהו אחר לגמרי, זה פעולות אחרות. כאן זה בתוך הפרצוף.

תלמיד: אז בוא נגיד שהפרסא בגדלות מאפשרת מעבר מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, אבל אחרי השבירה היא כבר נהיית כמו טבור, אז מה ההבדל? אחרי השבירה שעובר אור חכמה ושובר את הכלים, כבר יש הגבלה שאחרי התיקון אי אפשר במילא להעביר מתחת לפרסא. אז מה החידוש בכל זאת בפרסא?

כל התיקונים ברוחניות הם על ידי הפרסא.

תלמיד: אני מבין שהוא אומר את זה, אבל אני לא מבין מה זה אומר?

נגיע לזה, אנחנו עוד לא נמצאים בזה בכלל. פרסא זה פשוט "מפריס פרסא".

שאלה: המצב שציירת בקטנות נראה דווקא מצב הגדלות. שהפרצוף מצליח לשייך לעצמו את הגלגלתא ואח"פ של התחתון?

גלגלתא זה ברור שמהגוף הוא משייך לראש. אבל אח"פ דגוף לא משתמש בקטנות.

תלמיד: אתה יכול קצת להסביר את מצב הגדלות?

זה מצב הגדלות (ראו "גדלות" שרטוט מס' 2). בקטנות הוא משתמש רק בגלגלתא עיניים דראש וגם בגלגלתא עיניים דגוף.

שרטוט מס' 2

תלמיד: הוא משתמש אחרי שהצליח להרים את גלגלתא ועיניים לאח"פ שלו, וזה דווקא נראה שזה מצב הגדלות?

לא. למה אתם רוצים לפרוץ לדברים שאנחנו עוד לא למדנו.

תלמיד: מה זו "גדלות"?

גדלות זה שאני משתמש בעשר ספירות דראש ועשר ספירות דגוף. למה זה נקרא "גדלות"? כי קודם היתה קטנות. כי בעשר ספירות דגלגלתא לא אומרים גדלות או קטנות, זה עשר ספירות.

תלמיד: מה פרצוף גלגלתא שעושה צמצום מהטבור ולמטהלא הצליח לאתר בגוף שלו שדווקא בינה עושה?

בינה מוסיפה שם כוחות. נקודות דס"ג יורדות לשם ומוסיפות כוחות דהשפעה, ולכן הן יכולות להתכלל מנה"י דגלגלתא. כשהן נכללות מנה"י דגלגלתא הן מעלות את הרשימות האלה, וכבר ס"ג יכול לעשות עליהן זיווגים נוספים.

תלמיד: ולמה אנחנו רואים שגלגלתא זה דווקא הפרצוף הכי עליון, אם בכל הפרצופים שאחריו יש הרבה יותר הבחנות והרבה יותר כוחות?

הם לוקחים נה"י דגלגלתא ומהם עושים כל מיני הבחנות.

תלמיד: אבל למה גלגלתא זה הפרצוף העליון?

הוא תמיד יהיה עליון, כי הוא הראשון ודרכו הם מקבלים מאין סוף. אנחנו הכול מקבלים מאין סוף.

תלמיד: עליון זה בגלל שהוא הראשון?

כן. אבל הוא פחות מתוקן, פחות מבורר, וכל הפרצופים האחרים באים כדי לתקן ולמלאות את הגלגלתא.

תלמיד: והם נקראים פרצופים תחתונים?

כן, ודאי. העליון הוא כך, כמה שעשה, עשה. כל היתר שבאים אחריו הוא מוליד, אבל הם ממלאים אותו, כל התפקיד שלהם למלאות את הגלגלתא. כשימלאו כל הפרצופים האחרים, התחתונים, את הגלגלתא, גלגלתא יהפוך להיות למלכות דאין סוף, עגולה.

קריין: דף תמ"ז, טור ב', אות ט"ז.

אות ט"ז

"והנה נתבאר אשר תיקון הפרסא, אינו בראש הא' שהוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה, אלא בראש הב' שהוא מטבור ולמטה, שבפנימיות הם נה"י דא"ק, ובחיצוניות הם הג"ר דנקודים ששם מקום מ"ה וב"ן דא"ק, שהו' של השם הוי"ה רומז עליו, כנודע. וע"כ י"ה דהוי"ה דס"ג שהם מטבור ולמעלה שאין ענין הפרסא וה"ת נוהגים שם, המה שוים לפרצוף ע"ב, ומתמלאים עם יודין בשוה לפרצוף ע"ב. אבל הו' דהוי"ה דס"ג, שהוא מטבור ולמטה, היא מתמלאת עם א', כי שם הוא תיקון הפרסא, והתחלקות של מים עליונים ומים תחתונים. ותדע שמטעם זה, נמצא הוי"ה דמ"ה, שמתמלאות כל ד' אותיותיה במילוי אלפין, משום שכל עיקר אצילותו הוא רק בסוד הפרסא ושיתוף דה"ת, (כנ"ל באות ו' כאן, עש"ה). אמנם בהוי"ה דע"ב אין בו מילוי בא' כל עיקר, כי כל ההבחן שבין ע"ב לס"ג, הוא בענין החיבור עם הה"ת, שנעשה בפרצוף הס"ג, ולא בפרצוף ע"ב. ואפילו בהס"ג, אין החיבור ניכר, רק במטבור ולמטה בהז"א שבו, ולא מטבור ולמעלה."

רק בכלים דקבלה דס"ג, ובס"ג יש כלים דקבלה, זה הופך להיות אחר כך רחם ולידת הפרצוף התחתון. אז בס"ג יש לנו פרסא בו' דס"ג והפרסא הזאת קיימת רק כלפי התחתונים. ס"ג בעצמו מוגן נגד כל הכלים דקבלה, הוא יכול להשתמש בהם לצורך של התחתונים עד כמה שהם זקוקים.

שאלה: אפשר להגיד שהפרסא בתוך הפרצוף היא סוג של מסך?

ודאי שאפשר להגיד אבל זה לא הכול. הפרסא היא גבול מאוד חכם שהראש מנהל אותו, ולפי ההחלטות שבראש, הגבול הזה זז יותר למעלה, יותר למטה, כלפי כלים האלו, כלפי הכלים ההם. ובהתאם לזה הראש בוחר בכמה ובאיזו צורה הוא יעבוד עם הגוף.

תלמיד: למעשה גם המסך, אלא שהמסך הוא מלמטה למעלה.

מסך זה לא פרסא, מסך זה כבר החלטה שאני צריך כך וכך לעבוד. פרסא זה התנאי שהכלים דקבלה שאני לא יכול לעבוד איתם נמצאים למטה מפרסא, כלים דקבלה שאני יכול לעבוד איתם, אני יכול להעביר אותם למעלה מפרסא. לכן הפרסא זזה.

שאלה: מצד אחד זה נראה שאנחנו יכולים להשפיע רק בעשירייה, אבל כשאנחנו לומדים תע"ס, זה נראה שאנחנו יכולים להשפיע כל אחד לחוד.

לא. תע"ס לא מתחשב באדם אחד, כמו כל חכמת הקבלה. אנחנו לא קיימים במרחב הרוחני אם אנחנו אחד, רק אם אנחנו עשרה כאחד. במידה שאנחנו יכולים לוותר על האגו שלנו, לבטל אותו ולהתחבר כאחד מעל האגו שלנו, שאז האגו שלנו הופך להיות לעביות, דווקא לכוח של השפעה, במקום שהיה קודם כוח של קבלה, אז אנחנו בזה נחשבים שנמצאים ברוחניות. ואז אתה יכול לדבר עלינו כמו על פרצוף קטנות, גדלות, פרסא או מה שאתה רוצה.

תלמיד: נראה שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. איך אנחנו בינינו יכולים לדמות את המצב הזה ולדחוף אחד את השני או לשחק את זה כדי שזה יהיה אמיתי?

כל עוד לא נשכנע את עצמנו שלהיות פרצוף ברוחניות זה עשרה שמתחברים לאחד, לא יעזור לנו שום דבר, אנחנו לא נהיה קיימים ברוחניות. רק בביטול של כל אחד כלפי הרעיון המשותף הזה, אנחנו יכולים להגיע ולהתקיים ברוחניות, להיות כיחידה.

ואחר כך עד כמה שנתחיל לשתף את הרצון האגואיסטי שלנו שיגדל יותר ויותר בשנאה בינינו, בכל מיני בעיות בינינו, עד כמה שנתעלה מעל זה בחיבור, נגדל בגלגלתא עיניים. עד כמה שנוכל לצרף לחיבור בינינו גם את כל הבעיות והצרות שלנו בפועל שיעזרו לנו, זה נקרא שאנחנו עובדים עם האח"פ. אבל הכול זה סביב החיבור, זאת צורת הקיום.

שאלה: בפסוק הקודם הוא אומר, "ע"כ הא', היא ראש והתחלה אל הכ"ב אותיות, שהעולמות נבראו בהם, כנודע." הפרסא היא בסיס של האות א'?

כן. לכן מתחילים מאות א'.

תלמיד: אז בעצם האותיות נבנות מהפרסא?

כן. ברגע שעשר ספירות מתחלקות לגלגלתא עיניים ואח"פ, ויש בהן שליטה להעביר כלים דקבלה לשימוש, בלצרף אותם לכלים דהשפעה, ברגע זה אנחנו כבר שולטים במצב, בעשר ספירות. ואז מתוך זה מתחילה להיות כבר התכנסות לא"ב, אמנם התורה מתחילה מב'.

תלמיד: הוא אומר, "כי יש בצורתה ב' יודין: יוד עליונה, ויוד תחתונה וקו עקום שה"ס הפרסא, מבדלת ביניהם באלכסון." איך זה יכול להיות שגוף כמו פרסא יש לו למעלה השפעה ולמטה קבלה, איך הוא מורכב משני הכיוונים בבת אחת? יש בזה משהו?

כן. אתה שואל שאלה מאוד מאוד עמוקה. למה כלים דקבלה, אבל כשהם בעביות שורש וא', הם נקראים גלגלתא ועיניים ונקראים משום מה כלים דהשפעה? מה [פתאום] ישנה ההשפעה? זו עביות שורש ועביות א'. הם כך נקראים מפני שלעבוד ברצונות האלה אני יכול רק בלבטל את עצמי.

הרצונות קטנים, אני בא לאיזה מקום אני רואה איזו חכמה, איזה אנשים גדולים, מה אני יכול לעשות? להתכלל, להיכנס ביניהם, להיות כמו ילד קטן, להתחבא ביניהם אפילו. ואז אני מסתכל, משתתף. אבל במה אני משתתף? דווקא בזה שאני קטן, שאני לא מבין וכלום, אבל להיות ביניהם.

תלמיד: מה מחבר אותם?

מחברת אותנו מטרה. תגיד בבקשה, למה אתה יושב כאן? יש לו מטרה. מה הוא עושה מעצמו? קטן. הוא אומר "אני לא מבין כלום", זאת צורת הקטנות. יפה מאוד, יפה, "זה הקטן גדול יהיה". לכן גלגלתא עיניים שהם עביות שורש וא' נקראים קטנות ונקראים כלים דהשפעה. איזו השפעה? אין השפעה. אלא צורת הביטול שלהם היא דומה לכלים דהשפעה, לא יותר. יש עוד מה לדבר על זה.

מה שאם כן כלים דאח"פ, בזה אתה מפעיל שכל, רגש, חשבון. אתה לא יכול אחרת להשתתף איתם. נגיד אחרי שישבת באיזה מקום חדש, עשית מעצמך קטן, יפה, טוב, אתה מתחיל להפעיל את האגו שלך. אתה מתחיל לאט לאט בצורה ערמומית, כמו שאתה יודע אתה עושה, ואז אתה מתחיל פה ושם בכלים האגואיסטים שלך לפעול, זה נקרא שאתה מפעיל את האח"פ. לכן על אח"פ יש צמצום. כי בכלים האלה אתה לא יכול לפעול, אלא רק לקבלה, לקבל. והאם אתה יכול על מנת להשפיע או על מנת לקבל? זו כבר בחירה.

שאלה: עולם הנקודים יש לו משמעת מיוחדת של חשבון, קטנות, גדלות שלא נמצאים בעולם הנקודים. עולם ע"ב הוא נמצא רק בעולם עקודים, כן?

עולם א"ק זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון שנמצאים למעלה מטבור.

תלמיד: התכוונתי לעולם ע"ב.

ע"ב, אין כזה עולם, זה פרצוף.

שאלה: פרצוף ע"ב הוא נמצא רק בעולם עקודים?

כן.

שאלה: האם שני ראשים מתקיימים בו זמנית, או שקודם אחד אחר כך השני?

לא יכול להיות קטנות וגדלות בבת אחת, קודם קטנות אחר כך גדלות.

תלמיד: ואז ראש קטנות, מה נהיה איתו, הוא מפסיק לעבוד?

כן, בטח. איך בעולם שלנו? עובר מקטנות לגדלות.

תלמיד: הם שניהם קיימים מהתחלה או ראש דגדלות בהתחלה?

לא, הוא נעלם וזהו. אל תתבלבל, מה שאומרים ככה תקבל את זה. אל תיכנסו לדברים. אומרים לכם שתי אותיות ויש עוד שלושים אותיות. "לא, אני רוצה עכשיו לדעת אם שניים זה שניים או אחד וחצי". תלך הלאה, אל תיכנס פנימה מידיעה קטנה.

קריין: דף תמ"ח, טור א', אות י"ז.

אות י"ז

"ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה. כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב עד הפה שלו, להיותו בחינת התפ"ב שלו, כנ"ל בהחלקים הקודמים. וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל, ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה, למקומה האמיתי, כמו שהיא בע"ב. ולמטה בעולם התיקון נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן מהתחתונים כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן, אלא הזווג נעשה מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי, כנ"ל."

מגיע אור מלמעלה, הוא מוריד את הפרסא שהייתה בנקבי עיניים בראש, או שהייתה בחזה דגוף, למטה. ואז כל הכלים של דאח"פ דראש מצטרפים לראש, כל הכלים דאח"פ דגוף מצטרפים לגוף. זאת אומרת, הפרצוף מקטנות עבר לגדלות.

אתם יכולים לשאול, איך זה מיד, ומה הוא קופץ מקטן להיות כבר גדול? בהדרגה. נכון, בהדרגה לאט לאט, אבל כך זה קורה. בכל זאת מכניס את הכלים דקבלה שלו עכשיו לשימוש.

שאלה: הוא עושה פה מעבר בין עלייה של ה' תתאה מפרצוף ע"ב לס"ג, ופה הוא מדבר על נקבי עיניים, זה הפוך לגמרי, זה היה אחרי שנקודות דס"ג התערבבו. אין בכלל יש פה קשר בין ע"ב ס"ג ונקבי עיניים והעלייה הזו של ה' תתאה לנקבי עיניים? יש לנו פה מעבר של הזדככות מסך, זאת אומרת ה' תתאה שעולה לס"ג.

ה' תתאה שעולה לנקבי עיניים דראש דס"ג. אתה רוצה לדבר על גדלות או על קטנות?

תלמיד: אני מדבר על זה שאין פה עניין של קטנות בכלל.

קטנות באה מלכתחילה. תמיד מתחילים מקטנות. רשימות שבאות לראש דס"ג, אחרי נקודות דס"ג באות הרשימות לראש דס"ג, אלה רשימות ב'/א' צמצום ב'.

תלמיד: נכון, אבל לא היה לו עדיין צמצום ב'.

צמצום ב' קרה למטה, למטה מטבור. נקודות דס"ג התערבבו עם נה"י דא"ק וקיבלו מהם בחינה ד', ואז הם הצטמצמו. ואז הרשימות האלה אחרי הצמצום עלו לראש דס"ג.

תלמיד: הוא מדבר על ה' תתאה שעושה את המהלך הזה על ידי הזדככות המסך, המסך מזדכך וה' תתאה עולה.

יש לך בעיה באות י"ז, אני אקרא.

"ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה." זאת אומרת לפה. הוא אומר שבהתחלה יש לך צמצום ב', ועכשיו יהיה ביטול צמצום ב' וחוזרים לצמצום א'. "כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב עד הפה שלו," למה הוא אומר מחזה עד הפה ממטה למעלה? כי ראש מתפשט תמיד ממטה למעלה. "להיותו בחינת התפ"ב שלו, כנ"ל בהחלקים הקודמים. וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל," אור הע"ב זה גדלות. "ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה," אור ע"ב ס"ג זה אור מיוחד שהוא נותן כוח לפרצוף לעבור מקטנות לגדלות. נקודה. את זה חייבים לזכור. אור ע"ב ס"ג נותן כוח לפרצוף לעבור מקטנות לגדלות. הוא מחזיר את ה' תתאה "למקומה האמיתי," דהיינו למלכות "כמו שהיא בע"ב.

ולמטה בעולם התיקון" הוא כבר מדבר הלאה "נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן" חיסרון "מהתחתונים" שהם רוצים להשתמש גם בכלים דקבלה, לא רק בכלים דהשפעה, כדי להשפיע לבורא. "כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין" לפני עולם התיקון. עולם התיקון זה עולם האצילות. "אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן," אין ממי שיבקש "אלא הזווג נעשה מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי, כנ"ל." כי ס"ג וע"ב הם יכולים בעצם כך להיות בפעולה משותפת. ס"ג הוא בעצם כמו ע"ב. ע"ב נמצא בתוך תוכו של הס"ג.

שאלה: מה זה אומר שראש דס"ג משפיע, מלביש על חזה דע"ב? כאילו הוא הולך אחורה?

ככה הוא מלביש, כל הפרצופים כך. יש ראש דגלגלתא זה ראש דחב"ד, וחג"ת ונה"י. בין ראש דגלגלתא לחג"ת זה פֶּה (ראו שרטוט מס' 3). גם חג"ת מתחלק לחב"ד, חג"ת וביניהם חזה. מחזה עד הפה יש ראש דע"ב. מחזה עד הטבור הע"ב מתפשט, זה תוך דע"ב. תוך דע"ב מתחלק גם על החזה שלו. מחזה דע"ב ולמעלה יש כאן ראש דס"ג, וכך כל פעם. הראש דפרצוף הבא מתלבש על חצי עליון של התוך דפרצוף הקודם, זאת צורת ההלבשה. ב"ספר האילן", כתוב על זה.

שרטוט מס' 3

שאלה: יש לי שאלה לגבי הלימוד של התע"ס. בשבת בצהריים חבר אמר שאחרי שלומדים תע"ס וניגשים לזוהר, הזוהר פועל בצורה יותר מיוחדת. ואתה אמרת שאולי נוכל לנסות את זה במהלך השבוע. רציתי לדעת אם להתחיל עם זה?

בואו נתחיל היום, אבל צריכים לבחור חלק אחר, לא חלק ו' שלומדים עכשיו.

תלמיד: על מה אתה ממליץ?

מצדי שיהיה חלק ט', זה טוב. זה "זיווגי הספירות".

שאלה: האם לומדים תע"ס או רק קוראים בערב?

מה זה לומדים או קוראים?

שאלה: חצי שעה זה יהיה כמו שעכשיו אנחנו לומדים תע"ס, או שרק לקרוא את התע"ס בחצי השעה הזאת?

ללמוד.

תלמיד: ללמוד אותו כמו עכשיו?

כן.

שאלה: איך לחלק את השיעור?

חצי שעה ושעה. חצי שעה תע"ס ושעה זוהר. זה מספיק, חצי שעה אתם תראו עד כמה זה [מספיק], בכל זאת כמה שתופסים זה [טוב].

שאלה: אם מדברים על התפתחות בקבוצה, במה תלוי הצמצום? נגיד שהחלטה יש, אבל הפעולה בעצמה מאיפה היא באה?

החלטה בקבוצה שמחליטה, אחר כך אם זה מגיע לביצוע, הביצוע כבר מגיע מלמעלה. בכלל גם ההחלטה מגיעה מלמעלה, כך אנחנו מקבלים.

תלמיד: איך אפשר להבדיל אם יש החלטה או אין החלטה?

מהרבה החלטות שאין להן עדיין פעולה בפועל, אחר כך יוצא משהו. הרבה פעמים אדם מחליט ומחליט, זה נקרא "בכוח", עדיין אין אפשרות לממש את זה, לבצע, היה רוצה אבל לא הולך, עד שפעם זה כן יוצא. זה תלוי במידת הייאוש בדרך כלל.

שאלה: האם ללמוד בערב את "זיווגי הספירות" בחלק תשיעי, או בחלק עשירי "עיבור ראשון דזעיר אנפין"?

"זיווגי הספירות", זה יותר כללי. ב"עיבור ראשון דזעיר אנפין", אנחנו כבר צריכים לדעת עולם האצילות, ששם אבא ואימא. בעיבור דזעיר אנפין כשאימא האצילה אותו, ככה זה מתחיל. זה לא.

תלמיד: לפני כמה חודשים דיברנו על זה שלא עברנו על "לוח שאלות ותשובות" של החלקים הקודמים, חלק א', חלק ב', ואמרנו שזה גם אופציה.

כן. יכול להיות, נראה. נסדר היום את הלימוד לפי חלק ט', ונראה אחר כך. אפשר גם את זה.

(סוף השיעור)