שיעור בוקר 05.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 931,

מאמר "מהו בחינת מרגלים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 931. מאמר "מהו בחינת מרגלים, בעבודה".

בחינת מרגלים זה עניין מאוד חשוב וקרוב אלינו כי אם אנחנו שמים לב אנחנו כל הזמן יכולים להרגיש אותם כמחטטים וכמנתקים אותנו מהעבודה הרוחנית. לכן אנחנו צריכים בכל רגע לאתר אותם, לעשות מאמצים ורק על ידי העבודה איתם, נגדם, אנחנו מגיעים למגע עם הבורא.

מהו בחינת מרגלים, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ל"ג
1988/89 - מאמר 33

"הזה"ק (שלח דף ח' ובהסולם אות י"ח) כתוב שם וזה לשונו "מקרא זה הסתכלתי בו, כיון שאמר שלמה, כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה, כן כמות זה, ורוח אחד לכל, כי נמצא כאן פתח לאלו שאינם בני אמונה. ומשיב, אלא שחזר על אלו הדברים, שטפשי עולם אומרים, שהעולם הזה הולך במקרה, ואין הקב"ה משגיח עליהם. אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם. ומה להם (אמר) שלמה. ואמר, ומי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ, העלה היא למעלה למקום עליון, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ, שכתוב בו "בצלם אלקים עשה את האדם", וכתוב "נר ה' נשמת אדם", עד כאן לשונו.

נמצא, השאלה היא, כיון שאמר שלמה "כי מקרה אחד להם, כמות זה כן כמות זה, ורוח אחד לכולם", שואל הזה"ק, נמצא ששלמה נותן פתח לאלו שאינם בני אמונה. ומשיב, ששלמה אמר זה לדעת הטפשים. וכששלמה הסתכל על הטפשים קרא אותם "בהמה", כמו שכתוב "אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברום האלקים ולראות שהם בהמה המה להם". לברום, שבוררם אותם אלקים שיהיו לבדם, ולא יתחברו עם בני אדם שלא יביאו דעה זו לבני אדם.

ומה השיב להם שלמה: "ומי יודע רוח בני האדם, העולה הוא למעלה, היינו למקום עליון, למקום קדוש, להזין מאור העליון, ורוח הבהמה, היורדת הוא למטה לארץ, ואינו לאותו מקום, שהוא לכל בני האדם". ויש להבין זה בדרך העבודה, כלומר איך לומדים זה באדם אחד, שיהיה כלול מכל אותם המצבים, היינו שיהיו לו כל השאלות.

אלא הענין, כי בזמן שהאדם רוצה להתחיל לקיים תו"מ, אז האדם שולח מרגלים לרגל את ענין עבודת ה', את הכדאיות. אז היצר הרע מראה לו תמונות של אלה שעוסקים בתו"מ, שהם דואגים אך ורק לתועלת עצמם. והם אומרים, שהם עובדי ה'. והוא רואה, שהם עובדים עבור עצמם. ורק ההבדל הוא בזה, שהם אומרים, שהם רוצים, שה' ישלם תמורת עבודתם, והחילוניים אומרים, שמספיק להם לקבל שכר תמורת עבודתם מאדם כמוהו. אבל כולם עובדים לתועלת עצמם.

ואנחנו שמענו, כי אתם אומרים, שחז"ל אמרו "רשעים בחייהם נקראים מתים", מסיבת שהיות הבורא הוא המשפיע, לכן אלו אנשים שעובדים לתועלת עצמם, הם נפרדים מחיי החיים, לכן נקראים "מתים". ועוד הם מביאים ראיה לדבריהם, במה שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) "כל העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא". לכן על המרגלים של אדם, אומר הזה"ק, שאמר שלמה עליהם, היינו שחזר על אלו הדברים, שטפשי עולם אומרים, שהעולם הזה הולך במקרה ואין הקב"ה משגיח עליהם, אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה כמות זה כן כמות זה, ורוח אחד לכולם. כלומר ששניהם נקראים "מתים", היינו בין דתיים ובין חילוניים, כולם עובדים לתועלת עצמם.

ושלמה אמר "ומי יודע רוח בני האדם, העולה הוא למעלה, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה". פירוש, שאנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו (פסחים נ') "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

לכן, הגם כשמתחיל בעבודה, הוא מתחיל "שלא לשמה", היינו לתועלת עצמו, כדמיון האנשים שהם בבחינת "הבהמה", היינו שעוסקים רק בתאות בהמיות. אולם אלו שעוסקים בתאות בהמיות, בסופו של דבר לאיזו מדרגה הם יגיעו. על זה אמר שלמה, שהם יגיעו לדרגת "רוח הבהמה יורדת למטה לארץ", כלומר שהם יושארו בארציות, היינו בכלי קבלה לתועלת עצמם, שהוא דבר הנמוך ביותר, הנקרא "ארץ". מה שאין כן אלו שעוסקים בתו"מ, הגם שזה הוא "שלא לשמה", היינו לתועלת עצמם, מכל מקום "מתוך שלא לשמה בא לשמה", לכן הם יצאו מאהבה עצמית ויגיעו לידי השתוות, הצורה הנקראת "דבקות בה'", שיזכו לבחינת חיים, כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום".

וזה שאומר שלמה "ומי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה למקום עליון". שפירושו "ומי יודע" היינו שצריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "ומתוך שלא לשמה בא לשמה" ו"הבא לטהר מסייעין אותו". אם כן "ומי יודע" להעריך את זה ולהאמין בדברי חז"ל, לכן ממילא הם יבואו לדבקות ה', שזה נבחן ל"רוח של האדם". היינו, אלה שעוסקים בבחינת "אדם", והגם שהם עדיין בבחינת "בהמה", כלומר שעדיין הם עוסקים רק לתועלת עצמם.

ואאמו"ר אמר פירוש על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין". וקשית העולם היא, שהיה צריך לכתוב "יהיב חכמתא לטפשים". על זה תירץ, כי מי שרוצה להיות חכם, כבר נקרא "חכם". מה שאין כן מי שאין לו חשק בחכמה, הוא נקרא "טיפש", כמו שכתוב "לא יחפץ הכסיל בתבונה".

לכן אלה אנשים שרוצים להיות בחינת "אדם", כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם", שענין "אומות העולם" פירושו, ענין אהבה עצמית שיש באדם נקרא בחינת "אומות העולם". מה שאין כן בחינת "ישראל" הוא כידוע בחינת ישר-אל, שפירושו, אצל "ישראל" כל מה שיש לו הוא ישר לאל.

לכן כנ"ל, מי שרוצה ללכת בדרך להגיע לבחינת "אדם", כבר נאמר עליו הפסוק "ורוח בני האדם העולה הוא למעלה, למקום העליון, היינו לה'", שכתוב בו "בצלם אלקים עשה את האדם" וכתוב "נר ה' נשמת אדם". שפירושו "בצלם אלקים" הוא, כמו שה' הוא המשפיע, כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו להיות משפיע. והגם שהאדם מתחיל את העבודה בשלא לשמה, ואיך האדם יכול להגיע לדרגת משפיע. והתשובה היא כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק "במה". ומשיב "בנשמתא קדישא", היינו שה' נותן לו נשמה וע"י הוא מקבל את הסיוע. וזהו פירוש "נר אלקים נשמת אדם".

וזה שאומר "אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם", שמפרש הזה"ק "לברם", שבררם אותם אלקים, שיהיו לבדם ולא יתחברו עם בני אדם, שלא יביאו דעה זו לבני אדם. שפירושו בבחינת עבודה הוא, שהאדם צריך להיזהר מטענת המרגלים שלו, שרוצים להביא לו דעת הבהמה. ולומר, שאל ישגיחו על דעת האדם, היינו שהגוף יכול להגיע לבחינת האדם, שהדעת הבהמית שלהם לא נותנת להם להסתכל על דעת האדם. לכן שלמה מזהיר אותם, שצריכים שמירה יתירה, שלא יהא נמשכים אחרי הדעה שלהם.

וזה שאומר "לברם", היינו שבררם, שיהיו לבדם, כנ"ל. כלומר, שהמרגלים באים בטענות, כי מקרה אחד להם, היינו ששניהם נשארים בבחינת "מות", היינו בבחינת הפירוד, כנ"ל, כי שניהם עובדים לתועלת עצמם, ושניהם נקראים "רשעים בחייהם נקראים מתים". וצריכים להתחזק ולא לשמוע בקול המרגלים, ולא להסתכל על הדעה שלהם, מה שהם אומרים, שחבל על העבודה, שבין כך ובין כך אתה תישאר בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", אם כן מה לך לתת עבודה בחנם, אם אתה לא תרויח כלום. ובכח זה שולטים אלה הטפשים, שהם בחינת "בהמה", על גופו של אדם.

ובעיקר טענת המרגלים היא, שנכון שהיה כדאי לעבוד לתועלת ה', אם היה מגולה הטעם בתו"מ. על כל פנים, בשיעור שמגולה תענוג בתאוה הבהמית, ואנו רואים שעל התו"מ, שאנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו", אין לנו שום טעם והרגש, ובתאות הבהמית אנו כן מרגישים טעם. אם כן מדוע הקב"ה עשה לנו הסתרה כל כך גדולה. הלא היה יותר טוב, אם הקב"ה היה מגלה את עצמו לתחתונים. ובשביל מה אנו צריכים לעבוד הכל בבחינת אמונה, שדרך האמונה מרחקת את האנשים מללכת בדרך ה'. לכן המרגלים אומרים, שבכלל אין הדרך הזאת מתקבלת על הדעת.

ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאם היה מגולה את הטעם של תו"מ, אז לא היתה שום מציאות לעשות בחירה, היינו לעשות משהו לתועלת הבורא. כי אנו רואים בתענוגים גשמיים, ששם אמר האר"י הקדוש, שכל הטעם שיש בגשמיות הוא רק נהירו דקיק ממה שיש ברוחניות. ואיך קשה לכוון אותם בעמ"נ להשפיע. ובטח על תענוגים גדולים לא תהיה שום אפשרות לקיים אותם בעמ"נ להשפיע.

ואין לשאול, אם היה מגולה את השגחתו יתברך בבחינת טוב ומטיב, היו כל הנבראים בטלים אליו "כנר בפני אבוקה". והתשובה היא, כי בזמן שמורגש את הטוב ועונג, אז הרצון לקבל לא היה יכול להסתכל על הבושה, אלא היה רוצה לקבל אפילו שיש בושה, כמו שאנו בתאוות גשמיות, שאין האדם מסתכל על שום בושה, אלא התשוקה דוחפת אותו לקבל. רק אח"כ האדם מתחרט, היינו לאחר שהתשוקה עברה ממנו, אז הוא מתחיל להתבייש, איך שהוא היה מקודם כמו בהמה, בלי שום בושה, שזה ענין מה שאמרו חז"ל "רשעים מלאים חרטות", שענין "רשע בעבודה" הפירוש שהאדם בעצמו בא לידי הרגשה שהוא רשע. אז האדם מתחיל להתבייש על מה שהוא עשה.

כמו כן ברוחניות, אם היה מגולה את הטוב והעונג, היה האדם מקבל אותו בעל מנת לקבל. רק אח"כ, לאחר שמילא את תשוקתו, היה מתבייש. ולא היתה לו שום עצה לתקן את עצמו. מה שאין כן בזמן שיש הסתרה, והאדם מתחיל לעבוד באמונה למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל לעשות תרגילים על ענין איסור של קבלה עצמית. לכן לאחר שהשקיע כוחות בעבודה דלהשפיע, והגם שאין האדם יכול להגיע לידי דרגה זו בלי עזרה מלמעלה, אולם האדם כשהוא מבקש עזרה, הוא מבקש שיתנו לו עזרה, שיהיה בידו כח לקבל בעל מנת להשפיע. לכן לא שייך לומר, שהאדם היה רואה את גדלות ה' והיה מתבטל אליו, אלא היה מקבל תענוג של רצון לקבל לעצמו.

מה שאין כן כשאדם עובד מקודם בזמן הסתרה בעל מנת להשפיע, הוא אומר להבורא, אני רוצה לעבוד לפניך בלי שום תנאים, היינו אפילו שאני לא ארגיש גדלותך, אלא אני רוצה להאמין, שאתה גדול וכדאי לעבוד בשבילך. נמצא, שהוא מסכים לעבוד לה' בלי שום תנאי. והגם שהוא לא יכול, אבל הוא מבקש מה', שיתן לו הכח הזה, שיעבוד אפילו בלי שום הרגש, רק בלתי ה' לבדו.

וזה, כשהאדם בא לידי דרגה זו, שהוא מוכן לעבוד בלי שום תמורה, זה נקרא בלשון חז"ל, שהוא לומד "תורה לשמה", בלי שום תמורה. ואז הוא זוכה לגילוי רזי תורה. שאז מתחילה עבודת המסכים, היינו שכבר הוא מסוגל לראות הסעודה. אבל הוא צריך אז לעשות חשבון, כמה שהוא יכול לקבל מהסעודה בעל מנת להשפיע, את שיעור הזה הוא יקח ולא יותר.

נמצא, שיש כאן להבחין, לדוגמא, שכבר הוא רואה שנותנו לו, למשל, חמש מנות לאכול. אבל הוא רק רואה אותם. ואיזה טעם שיש להם, זה הוא לא יודע, כיון שעדיין לא טעם מהם כלום. אבל היות שהוא איש נאמן, היינו שכבר בטוח שלא יקבל בעמ"נ לקבל, אז כבר הוא יכול לראות את הסעודה, כיון שכבר הגיע לדרגה "שלא יקבל בעל מנת לקבל".

לכן, הגם שהוא רואה את הסעודה, אבל עדיין לא טעם מטרם שעשה זווג דהכאה, המכונה "הכוונה", כמה שהוא יכול לקבל מהסעודה בעל מנת להשפיע. ולאחר שעשה את הזווג דהכאה, אז הוא טועם מהסעודה. מה שאין כן אם הוא עדיין לא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע, אז עדיין הצמצום וההסתר שורה עליו ואינו רואה שום דבר. לכן, דוקא בזמן שהאדם מסוגל לעבוד בלי שום דעת ושכל, רק הכל למעלה מהדעת, ושזה נקרא "לשמה", אז הוא זוכה לגילוי רזי תורה.

נמצא, שעיקר החטא של המרגלים הוא, הגם שהם לא אומרים שקר אלא האמת, שאומרים דוקא לפי השכל והדעת שלהם, לכן כל החטא הוא במה שלא מאמינים, שה' עוזר לכולם, שצריכים להאמין "סומך ה' לכל הנופלים". ואם האדם אומר, שהוא כל כך בשפלות, שאין הקב"ה יכול לעזור לו, נמצא שהוא פוגם באמונה, שאינו מאמין, שה' הוא כל יכול. ומאוד קשה לאדם במצבים כאלו, בזמן שבאות לאדם המחשבות כאלו.

והכי קשה הוא, במה שהאדם חושב, שהוא רואה את האמת, שהוא חס ושלום לא מאשים אף אחד, במה שהוא בורח מהמערכה. אלא שאומר, נכון שה' הצדיק, אבל מה אני יכול לעשות, שאין לי כח התגברות על הרצון לקבל שלי, היות שאין המידות רעות שלי דומות לאחרים. לכן אני מוכרח לעזוב את העבודה, ואין לי עוד על מה לקוות.

ולפעמים הוא אומר אחרת, כלומר, שאין אני אומר שהחברים שלי הם יותר טובים, אלא הם לא כל כך רואים את האמת, והם חושבים, שהם עושים משהו ברוחניות, לכן אין הם מרגישים את הענין במצב הקיים, שהם לא זזים שום שעל קדימה, לכן הם יכולים להמשיך בעבודה, ולא ניכר עליהם שום חסרון בעבודה שלהם, לכן הם תמיד שבעי רצון.

ולא חשוב מהי הסיבה שהאדם בורח מן המערכה, אלא העיקר שקשה אז להאדם שיאמין שה' יכול לעזור לכולם, שכנגדו יתברך אין שייך לומר שרק לגדולים הוא יכול לעזור, מה שאין כן לקטנים לא. נמצא, בזה הוא פוגם באמונת ה'. אלא שהאדם צריך להאמין כנ"ל בסוד "סומך ה' לכל הנופלים".

ובהאמור יוצא, כי ענין מרגלים הוא מחוסר אמונה, כלומר, שכל החסרונות מה שהם אומרים לאדם:

א. שזה קשה, מטעם שהוא נגד טבע הגוף, היות שהגוף רוצה להתקיים, וכאן אומרים לו, שצריכים לעבוד את ה' "בכל לבבך ובכל נפשך", וזהו בבחינת "ליבא".

ב. שצריכים להאמין, כלומר שכל העבודה מבוססת על יסוד שהוא למעלה מהדעת, אם כן איך יש מציאות שהאדם יוכל ללכת בדרך הזה.

אם כן, אנו רואים שהמרגלים הנ"ל אינם אומרים שקר. אם כן איזה חטא יש בדברי המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל, כמו שאומר הזה"ק, שארץ ישראל הכוונה על מלכות שמים, שנקראת "ארץ ישראל". וזה שייך רק לבחינת "ישראל". אבל הם אמרו, אין אנחנו רואים שיש מציאות לזכות לזה מב' טעמים הנ"ל, אלא החטא הוא, שלא היו מאמינים בגדלות ה', שהוא כל יכול, ולא היו מאמינים באמונת חכמים, שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו".

לכן התיקון הוא להתפלל לה', שרק הוא יכול לעזור על זה, ולהאמין "כי אתה שומע תפלת כל פה", כמו שפרש אאמו"ר זצ"ל "כל פה", אפילו הפה השפל ביותר שאין למטה הימנו."

שאלה: האם אנחנו יכולים לחנך את המרגלים? כי המרגלים מגיעים למקומות שאנחנו אמורים להגיע אליהם ואנחנו יודעים לפי מה שקראנו אתמול שמשה שלח אותם. אז השאלה, האם אנחנו יכולים לחנך אותם מראש. ברור שהם לא יכולים לקלוט דברים מסוימים, אבל האם אנחנו יכולים לתת להם איזשהו חינוך?

לא. המרגלים הם שליחים מהבורא ולא אנחנו מחנכים אותם אלא הם מחנכים אותנו ועל ידם אנחנו משתנים וכך מתקרבים לבורא.

שאלה: יש יחס מיוחד שצריך להיות בתוכנו כקבוצה כשאנחנו מרגישים אותם?

דברו על זה, תקראו את המאמר כמה פעמים ודברו על זה ואז תראו.

שאלה: רב"ש אומר פה שאדם צריך להגיע לבקשה שהוא אומר לבורא, "אני רוצה לעבוד לפניך בלי שום תנאים, היינו אפילו שאני לא ארגיש גדלותך, אלא אני רוצה להאמין, שאתה גדול וכדאי לעבוד בשבילך", זאת הבקשה שמכסה את כל המרגלים, היא כבר מעל הכול. אפשר לתאר את הבקשה הזאת, מה זה אומר לעבוד בלי שום תנאים, אפילו שאני לא רואה את גדלותך?

גם זה תנאי - אני רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע לבורא בלי שאני מרגיש בזה איזה פידבק.

תלמיד: איך עובדים בלי פידבק?

זה מה שמבקשים. כי כל דבר שבא אני יכול לקבל אותו כתשלום, כמילוי, וכאן אנחנו רוצים להיות לגמרי ללא שום פיצוי.

תלמיד: אז במה נאחזים?

צריך לבקש. נראה.

תלמיד: אם מתארים את זה כלפי העשירייה זה ברור, אבל מה זה לעבוד בלי פידבק כלפי הבורא?

אני לא יודע, צריכים לבקש, לעבוד בלי שום תשלום חזרה, שגם את זה אנחנו מרגישים כשכר.

תלמיד: ולפני זה כן רוצים שגדלות הבורא היא שתוביל?

לפני זה כרגיל. יש כאן מקום לבירורים.

שאלה: אי אפשר לנצח את המרגלים, זה כוח של הבורא.

בשביל מה אנחנו צריכים לנצח אותם? מה נקרא לנצח?

תלמיד: לענות להם או להבין.

צריך ללכת למעלה מהפיתויים שלהם. אנחנו רוצים דווקא על ידי המרגלים להתקרב עוד יותר לבורא.

תלמיד: זה על ידי אמונה למעלה מהדעת?

כן, להפוך אותם לכוח עזר.

תלמיד: עד כמה צריך להתעלות למעלה מהם, כדי שהם יהפכו לכוח עזר? שנראה אותם ממש כעוזרים?

אנחנו יכולים להפוך אותם לכוח עזר בתנאי שכולנו בקבוצה חושבים שהמחשבות והרצונות וכל ההפרעות האלו באים כדי שנלך מעליהם.

תלמיד: מהי השמירה היתרה שאנחנו יכולים להוסיף?

החיבור בינינו, אין לנו שום דבר חוץ מזה. החיבור בינינו, שאנחנו רוצים יחד להחזיק כל אחד את האחר, וכך כולם יחד לעלות למעלה מההפרעות.

שאלה: רב"ש כותב שאם אדם רוצה להתחיל "לעבוד באמונה למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל לעשות תרגילים על ענין איסור של קבלה עצמית." מה הם התרגילים, איזה תרגיל אנחנו יכולים לעשות?

כל דבר שבא אליך, שאתה רוצה ליהנות ממנו, התרגיל הוא שאתה יכול ללכת למעלה ממנו.

תלמיד: גם דברים בעולם הגשמי, רצונות גשמיים?

כן, בטח. מה אתה מבין חוץ מרצונות גשמיים בינתיים?

תלמיד: נכון, אבל אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו זה רצון שהוא אומנם גשמי, אבל הוא לכיוון נכון. אבל זה לא משנה, לאו דווקא רצונות כאלה, כל רצון.

כל רצון.

זה מאמר מאוד יסודי, טוב, ואנחנו עוד נחזור אליו פעם.

שאלה: בסוף המאמר רב"ש מגיע למסקנה שהחטא הוא שלא מאמינים בגדלות ה'.

כן.

תלמיד: איזה מין חטא זה שאדם לא מאמין? האם זה בידי האדם כן להאמין או לא להאמין? להגיע למצב של אמונה זו תוצאה של הרבה דברים.

לא. זה בידי האדם כי האדם נמצא בתוך קבוצה.

שאלה: נראה מהמאמר שלרשעים יש הרבה עבודה, יש להם עניין של בושה שמתעוררת באיזשהו שלב, יש להם חשבונות כמו שאלות פרעה, "מי, מה". יש להם התגברות, יש תהליך של התפתחות. מה יש בצדיקים? למה לרצות להגיע להיות צדיק אם אין שם עבודה?

מה פירוש אין עבודה? אין עבודה מפני שהוא כבר גמר את כל העבודות, את כל הבדיקות, את כל ההתגברויות ונשארה לו רק עוד ועוד דבקות בחברים ובבורא במידה שזה נפתח.

תלמיד: רב"ש רושם אחר כך שהצדיק מגיע למצב "שיעבוד אפילו בלי שום הרגש, רק בלתי ה' לבדו", כלומר הוא מסכים לעבוד לה' בלי שום תנאי, כאילו אין לו שום חשבון, כלום.

כן.

תלמיד: איך במצב שאין רגש יודעים בכלל בשביל מי אתה עובד? נראה שהוא מנטרל את עצמו לגמרי.

אני לא יודע, נגיע ונראה.

שאלה: מה תפקידם של המרגלים בחיי האדם?

לקדם את האדם לכיוון הנכון.

שאלה: מה נקרא שה' עוזר לאדם?

אנחנו כל הזמן נמצאים בין כוחות חיוביים ושליליים למיניהם ובסופו של דבר הם מביאים אותנו למטרה.

שאלה: אלו פעולות נדרשות כדי שהחוטא והצדיק יתקיימו יחד בתוך האדם?

אי אפשר שחוטא וצדיק יתקיימו ממש יחד אלא הם מתקיימים לסירוגין, פעם זה ופעם זה.

שאלה: מה זה אומר בלי לצפות לשום שכר?

בלי לצפות לשום שכר זה שאני לא דורש שום דבר עבור העבודה שלי מלבד מה שאני צריך כדי לממש אותה.

שאלה: יש מרגלים שעם הזמן הופכים לטפילים, הם נדבקים אליך ונמצאים בך בלי שאתה אפילו מודע להם. האם יש ברוחניות פעולות ניקוי, טיהור?

נאמר. אז מה?

תלמיד: לפעמים אדם רוצה לנקות את עצמו.

תפילה, אין מה לעשות. כלפי הבורא העבודה שלנו היא רק תפילה.

תלמיד: ואז מה?

וממנו כל הפעולות שצריכות להיות בנו כדי לנקות אותנו.

תלמיד: האם אחרי עניית התפילה הבורא מוציא את האדם חדש והוא יכול להגיד, עכשיו אני נקי מהכול?

כן.

שאלה: מה זה ללכת לסעודה, לא לאכול ממנה אבל להרגיש את הטעם שלה?

איפה זה כתוב?

תלמיד: כתוב, "כיון שעדיין לא טעם מהם כלום. אבל היות שהוא איש נאמן, היינו שכבר בטוח שלא יקבל בעמ"נ לקבל, אז כבר הוא יכול לראות את הסעודה, כיון שכבר הגיע לדרגה "שלא יקבל בעל מנת לקבל"." האם כשהוא מגיע לסעודה, הוא כבר מרגיש את הטעם שלה בלי לאכול אותה, בלי לקבל אותה?

אני לא מבין את זה כך.

שאלה: אנחנו אמורים להגיע קודם כל למצב שבאמת לא נקבל כלום לעצמנו. בשלב הזה בעצם מתחילה עבודת המסכים, אנחנו עושים זיווג דהכאה, וזה נקרא כוונה. אז למעשה אני עושה את החשבון איך אני מקבל עם הכוונה הנכונה על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: איך אני מבצע את העבודה הזאת עם הכוונה?

אתה דווקא הולך עם כל הרצון שלך ופותח אותו ככל שאתה מסוגל בכיסוי של הכוונה על מנת להשפיע, ואז אתה רוצה לטעום את כל הטעמים שיש בסעודה, שיש לך עליהם צמצום, מסך ואור חוזר, וזה נקרא שאתה עושה מה שהבורא מצפה ממך.

תלמיד: זה נשמע כפעולה מחשבתית, פיזית. איך הכוונה מקבלת פה משמעות?

לא, זו פעולה רגשית.

תלמיד: איך אני מבצע פעולה רגשית כזאת שנקראת כוונה?

זו לא רק כוונה, אתה מקבל בעל מנת להשפיע, זאת אומרת אתה ממלא את הכלים שלך, את הרצונות שלך באור פנימי, בתענוג.

תלמיד: ומה אז אני מרגיש?

אתה מרגיש תענוג של השפעה.

תלמיד: ואיך מזה אני מעביר השפעה?

אתה לא מעביר, בכך שאתה מקבל בעל מנת להשפיע, אתה כבר מעביר.

תלמיד: ופה זה נעצר, עצם זה שאני מרגיש את זה?

כן, כי אתה עושה זאת למען הבורא.

תלמיד: ואז בעצם השפעתי?

כן.

שאלה: רב"ש אומר שהמרגלים אומרים את האמת, וככל שהזמן עובר אתה מרגיש שלכל חבר יש תנאים שמפריעים לו, אם זה להגיע לשיעור, אם זה לעשות פעולת חיבור, יש לו תנאים אמיתיים ויש אווירה שזה המצב, זו אמת. האם אלו מרגלים?

לא.

תלמיד: מה הם מרגלים בעשירייה? איזה מצב זה?

מרגלים אלו מחשבות, רצונות, כוונות שלא נותנים לכם לעשות עוד צעד אחד לחיבור ביניכם ולחיבור עם הבורא, לקבל ממנו עוד מנה בעל מנת להשפיע, אם הייתם קודם באיזו מדרגה.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לעשות את הצעד הזה, אז כנראה, כמו שרב"ש כותב פה, הסיבה היא שאין גדלות ה'.

אז תעבדו על זה, אתם יכולים להעביר את ווירוס גדלות הבורא הזה, מאחד לאחר. תראו כל אחד לחברו עד כמה גדלות ה' בוערת בו ותראו עד כמה אתם מדליקים את החבר.

תלמיד: ואם לאדם אין תנאים עכשיו כדי להגיע לאותה גדלות ה'?

לא אותה גדלות, אלא לכל אחד משלו, אבל בכל זאת הוא צריך להתרשם ממה שאתם רוצים להעביר לו.

שאלה: כתוב: "איך שהוא היה מקודם כמו בהמה, בלי שום בושה, שזה ענין מה שאמרו חז"ל "רשעים מלאים חרטות", שענין "רשע בעבודה" הפירוש שהאדם בעצמו בא לידי הרגשה שהוא רשע. אז האדם מתחיל להתבייש על מה שהוא עשה."

למדנו שהבושה היא בריאה בפני עצמה שנועדה לקדם את האדם. רב"ש מתאר כאן את אומות העולם, את הרשעים, שפתאום עוברים כביכול לעבוד עם כלים אחרים. האם זה המצב?

כן.

תלמיד: האם המרגלים מייצגים את הרצון לקבל, את המלכות? והם בין הרצון לקבל לבין הכוונה להשפיע ששניהם תלויים באדם?

כן.

שאלה: האם ניתן לראות אמונה מעל הדעת כמעבר מדרגה אחת לדרגה הבאה?

כן.

תלמיד: אם כך, הדרגה שבה אני נמצא כעת היא דעת? כלומר אני עכשיו בדרגה של דעת ועליי לעבור לדרגה הבאה?

כן.

תלמיד: איך לעשות את העבודה כלפי המעבר?

אם אנחנו יודעים שלפנינו נמצאת מדרגה ואנחנו יכולים לעלות עליה, עלינו רק להיות בביטול כלפי ההפרעות שאנחנו מרגישים, לא לשים לב אליהן ולהמשיך בהתחברות בינינו ולבורא דווקא עם ההפרעות האלה. כי על ידן אנחנו עולים למדרגה הבאה. ההפרעות עצמן הן באותו גובה שאליו אנחנו צריכים לעלות עכשיו.

שאלה: במאמר מדובר על להתבטל כנר בפני האבוקה. אז איך להפעיל את המערכת של תורה ומצוות כדי להתבטל בפני החברים כנר בפני האבוקה?

אני חושב שנגיע לזה אם נהיה מחוברים יחד, ונעשה כמה צעדים, אז נגיע. אתה צודק.

שאלה: מה פירוש "נר ה' נשמת האדם"?

נשמת האדם כשהיא מתוקנת, מאירה כמו נר, כשהבורא מדליק אותה, ומאיר על ידה. וככה על ידי הנשמות המתוקנות הוא מאיר את העולם, ומתגלה לעולם.

תלמיד: לא הבנתי. מי מאיר למי?

בסדר, תבטא את זה בינתיים אחרת.

שאלה: כתוב כאן שכאשר אדם משיג מדרגה שהוא מוכן לעבוד בלי שכר לעצמו, אז הוא זכאי לגלות את סודות התורה, והוא יכול לעבוד בעבודת המסכים, ואז הוא מסוגל לראות את הסעודה. איך מגיעים למצב שבו רואים סעודה?

צריל לכוון אליה בעל מנת להשפיע, ואז אנחנו מתקרבים לסעודה כללית בינינו עם הבורא.

תלמיד: ומה היא אותה סעודה, האם זה תענוג מהשפעה?

זה מילוי הכלי בדרגה מסוימת, וכבר באור החכמה.

תלמיד: הכלי שמתמלא בסעודה, זה כלי שלנו, של העשירייה?

כן, ודאי שזה כלי של העשיריות שלנו, שכך הן יכולות לחבר בינינו.

שאלה: האם גם ברוחניות יש מרגלים?

אנחנו מדברים על הרוחניות. בגשמיות מילא, אבל ברוחניות זה העיקר. כשהם מסיטים אותנו מהדרך, מבלבלים אותנו, וכך אנחנו משקיעים כוחות בכיוון שלא צריך.

שאלה: בתחילת השיעור שמעתי שהמרגלים הם שליחים, כמו מלאכים שמגיעים מהבורא כדי לעזור לאדם להתקרב לבורא. בהמשך נאמר, שכשאדם רוצה להתחיל לקיים תורה ומצוות, הוא שולח מרגלים לרגל אחרי עבודת הבורא, כדי לראות אם היא כדאית. מה הכוונה שהאדם שולח מרגלים אחרי הבורא?

כי הוא רוצה לחקור על ידי היצר הרע שלו את הדרך, ולא מאמין לבורא, וזה דבר שצריכים להיזהר בו.

תלמיד: הוא יכול לשלוח מרגלים לרגל אחרי אחרים? שאחרים נמצאים עדיין בעבודה עצמית, אבל לכאורה הכול מגיע מהבורא, אז למה כתוב פה שאדם שולח מרגלים לרגל את עבודת ה', ואיך אדם יכול לשלוח מרגלים?

זה היצר הרע שלו, האגו שלו, הרצון לקבל כל הזמן מחטט איפה הוא יכול לחסוך ביגיעה.

שאלה: איך עלינו לראות או להרגיש את המרגלים באמונה מעל הדעת?

כל המרגלים האמיתיים נמצאים למעלה מהדעת. הם לא מושכים אותנו לתוך הדעת, לתוך הארציות, אלא הם רוצים לבלבל אותנו בלמעלה מהדעת. שם נמצאים המרגלים.

שאלה: העונג הרוחני תמיד מלובש מעל החומר? או שמגיעים למצב שיש עונג רוחני בלי אמצעי של חומר?

גם בלי אמצעי של חומר.

תלמיד: אם אני חושבת שהמרגלים עוזרים לאדם כשהוא לא יודע מה לעשות כדי לתקן כאן את עצמו? ואז איך אנחנו נראה את המרגלים משתנה לעזרה מלמעלה, ואז לא צריכים להילחם נגדם.

אנחנו צריכים להתייחס למרגלים בצורה נכונה, בכבוד, מפני שהם מכוונים אותנו למטרה. אמנם לא בצורה הנכונה, ולא בכיוון הנכון, אבל כשהם מעוררים אותנו, זה מביא אותנו לתיקונים, ואז אנחנו מזהים את המטרה, ואת הדרך אליה. לכן בלי מרגלים שמבלבלים אותנו, שמסיטים אותנו מהדרך, לא היינו יכולים להתקדם. פשוט כי בכלל לא היינו יודעים מה הדרך.

תלמיד: זה מובן אבל לא מובן למה השליחה של המרגלים מיוחסת למשה. למה משה הוא זה ששולח אותם? מה זה אומר שדווקא הוא שולח? כי יכול להיות, שבאים מרגלים, ואז אחד כנגד השני, אבל זה כאילו הכוח עצמו, משה עצמו הוא זה ששולח את המרגלים. מה זה אומר, למה זה ככה?

אני חושב שזה מפני שדווקא משה מעוניין לחנך את העם, ולכן הוא מעוניין שהם יתקעו במרגלים.

תלמיד: כאילו הוא שם מכשול.

כן.

תלמיד: אבל זה לא לשים מכשול בפני עיוור?

שילמדו. אחרת איך אפשר?

תלמיד: זאת שאלה, כי נראה שכאילו העם רוב הזמן נכשל, ברוב הפעמים.

בסדר, אבל בסופו של דבר הוא לומד ויוצא מהמצרים.

תלמיד: כלומר אין דרך אחרת? זה לא שאפשר להחזיק..

כנראה שלא.

תלמיד: אי אפשר להחזיק באמונה בבורא, אלא חייבים לשלוח מרגלים לראות בכל זאת משהו עם הרצון לקבל.

כל דבר צריך להתגלות על פני ההתנגדות, ואז מרגישים תועלת מזה ותועלת מזה ומה יוצא בסופו של דבר. אם לא יהיו כאלו פעולות, אז לא יוכלו להבדיל בין טוב לרע ואיך מתקדמים, לא יוכלו להראות שהם הולכים למעלה מהדעת. זו בעיה.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שהחטא הוא שלא האמינו בגדלות ה'. ולפני זה כתוב שבן אדם מבקש כוח לעבוד אפילו שלא מרגיש את גדלות ה'. איך לסדר את שני הדברים האלה?

אי אפשר להגיע למשהו בלי הכרה באותה מידת גדלות ה'. באיזה חומר דלק, במה אנחנו נמשכים קדימה?

שאלה: האם אפשר להגיד שהמרגלים הם גורמים לנו לעשות צמצום ומסך?

בסופו של דבר כן.

תלמיד: זאת אומרת גורמים לעשות בירורים שמתבצעים בצמצום ומסך.

כן.

שאלה: מה מאפיין את שיא כוחם של המרגלים?

הם רוצים להסיט את כול בני ישראל מיציאה ממצרים, זו בעצם המטרה שלהם. הם כביכול עובדי פרעה.

שאלה: מה ההבדל בין כלים של אהבה עצמית לכלים של לא לשמה?

כלים של אהבה עצמית הם לכולם. כלים של לא לשמה, זה כשאדם מזהה שהוא רוצה לעבוד בלשמה במשהו, אבל לא מסוגל ועובד בלא לשמה. ההבחנות הן זה כנגד זה.

שאלה: אם אנחנו מתעלים מעל המרגלים באמונה מעל הדעת בלי להתעמת איתם, והם כל הזמן ימשיכו להופיע מולנו עם הטיעונים שלהם, האם אנחנו צריכים להתפלל לבורא שייתן לנו את הכוח להתעלות מעליהם, או ללמוד ולמצוא טיעונים שנוכל לענות להם?

לא, אין טעם לענות להם, רק להתפלל כדי להתקרב לבורא. אז נדע בכלל איך הם עובדים, איך הם מבקשים. לא כדאי לבקש מהם, דווקא ההיפך כתוב, "שבור את שיניו".

תלמיד: בירורים הם דרך מומלצת לעשות חקירה כדי להתקדם בעבודה, ושליחת מרגלים זו דרך לא לגיטימית לפי מה שאנחנו לומדים כאן.

לא לגיטימית?

תלמיד: לשלוח מרגלים זה לא רצוי.

את זה הבורא עושה.

תלמיד: אבל נאמר במאמר שהאדם שולח. אז יש וריאציה של זה שאתה מרגיש שאתה שולח את המרגלים, או הקבוצה שולחת את המרגלים. האם מצטייר כאן כלל, שמותר לייצר פידבק אבל שמרבה יגיעה בסגנון של בירורים פנימיים, לקיחת דוגמה, מאיפה לקחת דוגמה, ואסור לעשות חקירה כשזה מצמצם יגיעה. האם זה הכלל?

לצמצם יגיעה זה לא בא בחשבון.

שאלה: איך להשתמש נכון במה שאומרים לנו המרגלים כדי להתקדם בעשירייה?

צריכים להשתדל יותר ויותר.

שאלה: האם זה בכוחו של האדם לעשות פעולה בעל מנת להשפיע או שזה הבורא עושה איתו באמצעות הבקשה של האדם?

האדם עושה כזה מאמץ והבורא עוזר לו.

שאלה: אנחנו לומדים שמלא לשמה מגיעים ללשמה, אנחנו בעשירייה משתוקקים להגיע לכאלה יחסים שאנחנו מרגישים את החברים כחלק מאיתנו, שיש אווירה של תמיכה. האם זאת העבודה של לא לשמה שבה מתקנים את דרגת הבהמה ורוצים שהעבודה הזאת תהיה לנו כשכר?

לא בדיוק, אבל עוד נברר את זה. אתה עושה צעד קדימה ואנחנו עוד לא למדנו את זה.

שאלה: אם האדם מכין את כוונתו ולטעום את האוכל, איך הוא יכול לדעת אם הוא אכל את האוכל עם הכוונה הנכונה?

בזמן שמקבל את המילוי בכוונה נכונה, הוא מרגיש בנרנח"י את מה שהשיג.

שאלה: איך להתייחס לחבר שקם ובא לשיעור בוקר כל יום, אבל במהלך היום אין לו קשר איתנו, הוא לא בא לפגישות ולהשתתף בדברים שאנחנו עושים?

אנחנו מתחשבים בעיקר ביגיעה לשיעור בוקר וכל יתר הזמנים אנחנו ודאי שרוצים לראות את כל החברים שנמצאים איתנו, אבל כל אחד כבר לפי העבודה שלו, לפי העסקים שלו, איפה שהוא נמצא ואז אנחנו לא כל כך דורשים את זה מהחברים. נכון?

תלמיד: נכון.

איך אתם מתייחסים לזה?

תלמיד: העיקר זה שיעור בוקר. השיעור המרכזי של היום ובמהלך היום יש עוד הרבה פעילות. יש מפגשי עשירייה, יש קריאת תע"ס בערב, יש קריאת זוהר, יש הפצה, יש הרבה דברים. כל אחד במידת היכולת שלו.

בסדר.

שאלה: מה בדרך בשליטה שלנו?

רק לפנות לחברים שיעזרו לנו לפנות לבורא.

תלמיד: זה עליי?

זה עליך, להיות בקשר עם החברים כך שבעזרתם אתה תוכל לפנות לבורא.

תלמיד: אבל כל הטבע שלי נגד הקשר.

בסדר.

תלמיד: אז לעשות פעולות דרך קשר עם חברים זה כאילו נס.

שיהיה נס.

תלמיד: מה המתכון לנס?

שאתה כל הזמן רוצה לעשות את זה.

תלמיד: שאני כל הזמן רוצה לחבר חברים?

כן.

תלמיד: ואם אני לא רוצה?

אתה לא מסכים לזה שאתה לא רוצה. אתה רוצה להיות מחובר עם כל החברים.

תלמיד: אני רוצה לרצות, אבל לא רוצה.

תפנה לבורא וכל הזמן תבקש.

תלמיד: במתכון יש מרכיבים ושיטות.

כן.

תלמיד: אז המרכיב זה הרצון, אבל השיטה שונה כל הזמן. במה זה תלוי?

במה שאתה מבקש, למה שאתה רוצה להגיע, אז השיטה יכולה להיות שונה. זו לא שיטה, זו פעולה.

תלמיד: כל ההצלחה שלנו תלויה על נס, להיות משהו שלא נולדתי.

נס נקרא מה שאני לא מסוגל לבצע, לא בשכל ולא ברגש ולא בפועל. זה נקרא "נס". אני לא מסוגל, אבל יחד עם החברים בפנייה לבורא אנחנו יכולים לדרוש ממנו והוא יעשה את הפעולה הזאת ואז זה נקרא נס, וכך אנחנו מגיעים לניסים.

תלמיד: אם אני לא יכול לבצע פעולות על מנת לבוא לקשר טוב עם חברים, אז אפילו הפעולות כנראה הן נס.

גם פעולות יכולות להיות נס.

תלמיד: אז איפה השליטה שלנו בדרך, אם הכול תלוי בכוח חוץ ממני?

הפעולה שלכם היא לעורר את הכוח הזה שנמצא מחוץ מכם. לעורר את הכוח הזה, לדרוש, לבקש, לשכנע, שהוא יעשה פעולה.

תלמיד: אבל מה קורה אם הכוונה לעורר את הכוח נשארת שלי?

לא רק שלך, גם של כל הקבוצה.

תלמיד: אז זו עבודה שלי לעורר כוח בקבוצה, לא עליי, ולהתכלל בקבוצה?

כן, בכל הקבוצה.

שאלה: הוא כותב על רוח בני אדם ורוח בהמה. מה זה רוח בהמה? מה זה רוח, למה זה רוח?

יש דרגות. אחת מהדרגות נקראת "רוח".

תלמיד: למה היא "רוח בהמה יורדת"? חצי מאמר הוא מדבר על הפסוק הזה.

מה כתוב שאתה שואל?

תלמיד: הוא כותב ככה. "ומה השיב להם שלמה: "ומי יודע רוח בני האדם, העולה הוא למעלה, היינו למקום עליון, למקום קדוש, להזין מאור העליון, ורוח הבהמה, היורדת הוא למטה לארץ".

כן.

תלמיד: כרגיל אנחנו מפרשים שהארץ זה מקום, רצון, אז השאלה מה זה רוח בהמה שיורדת לארץ? הוא עושה שינוי ברצון?

אם מתגלה לאדם רוח הבהמה אז הוא יורד. אם מתגלה לו רוח האדם אז האדם עולה.

תלמיד: זה מה שמגלה את האדם בפנים, כמשהו חדש?

כן. ודאי שמדברים על התכונות הפנימיות של האדם.

תלמיד: כתוב "כי אנו רואים בתענוגים גשמיים, ששם אמר האר"י הקדוש, שכל הטעם שיש בגשמיות הוא רק נהירו דקיק ממה שיש ברוחניות. ואיך קשה לכוון אותם בעמ"נ להשפיע." יש עבודה כזאת לכוון את כול מיני התענוגים הגשמיים גם על מנת להשפיע? לא חשוב איזה טעם?

לא חשוב. כל תענוגים, מאפס ועד מאה אחוז, שיש בכלל, ויכולים להיות בבריאה, אנחנו כולנו צריכים לקבל אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה לא חשוב אם זה תענוג מחיבור, מקבוצה, מלימוד?

לא חשוב. כל התענוגים.

שאלה: כוח האמונה זה רק בין אדם לבורא או שאפשר גם להעביר את זה, להקרין את זה, לבקש את זה אחד עבור חברו?

כוח האמונה זה כלפי הבורא בדרך כלל.

תלמיד: ומהי אמונה בתוך העשירייה?

בדרך כלל אנחנו לא משתמשים בכוח אמונה, אדם לחברו, אדם לעשירייה. איפה אתה רואה את זה?

תלמיד: נאמר שרואים שחבר נמצא בקושי מאוד גדול, אז מה מבקשים עבורו?

מבקשים מהבורא שיעזור לו, שיציל אותו, שירפא אותו.

תלמיד: שייתן לו אמונה מעל למה שהוא נמצא בו, או שזה לא מדויק כל כך?

לא. כך בצורה כזאת אנחנו לא מבקשים. יכולים להתפלל, אבל מתפללים בדרך כלל בזה שאנחנו מתקרבים לחבר, מחבקים אותו כולנו יחד, ומעלים אותו אתנו יחד לקראת הבורא.

תלמיד: אני שואל כי הוא כותב פה על שני סוגים של מרגלים. הראשון, שאדם אומר "אני בתוך הרצון לקבל, אף פעם לא אצא ממנו", והשני שהוא אומר, "אני מסתכל על החברים, טוב להם, הם שמחים, כי הם לא באמת מרגישים את האמת".

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר, "שני אלה זה שתי מלכודות, שכביכול משכיחים מהאדם לבקש מהבורא את כוח האמונה". אז כשהוא מבקש עבור החברים, מה הוא מבקש?

לפי מה שכתוב?

תלמיד: כן.

לא ברור איך הוא יכול לבקש עבור החברים אם הוא לא מזדהה איתם.

תלמיד: המרגל אומר לו כביכול את האמת. "תסתכל על החברים שלך. טוב להם, הם שמחים וכן הלאה, כי הם לא כל כך מרגישים את האמת כמוך", אז מה האדם מבקש במצב הזה?

הוא לא יכול לבקש לפי מה שהמרגל מסיט אותו אליו.

תלמיד: מעל לזה, מה הוא מבקש?

לעלות למעלה מכל דרישות המרגל.

תלמיד: אבל בכל זאת, לראות שהבורא כן שלח את המצב ולהאמין שכן אפשר לצאת ממנו?

כן.

תלמיד: אז זה לא נקרא שהוא מבקש עבור החברים, אלא עבור עצמו?

לא. הוא עושה את החלק הראשון מהפעולה לעזור לחברים כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: וזה לא נקרא "אמונה" בתוך העשירייה? אי אפשר כך?

ודאי שיש שם הגברת האמונה בתוך העשירייה.

אני לא כל כך תופס על מה אתם עומדים, כדי לשאול.

שאלה: המרגלים הם בתוך הדעת של האדם, עושים לו הפרעות ואנחנו רוצים ללכת לאמונה למעלה מהדעת. העבודה שלנו עם החברים זה לראות את הגדלות שלהם בתוך הדעת, כך שמעתי. כי איתם אני מגיע לתפילה?

כי איתם אתה מגיע לכל המדרגות. אבל אם אתה לא נמצא באותן המדרגות, איך אתה יכול לבקש לראות אותם בכל המדרגות כאילו שאתה נמצא שם ותגלה את זה?

תלמיד: אז יש לי גם מלחמה עם המרגלים לראות את החברים, העשירייה, את הגדלות שלהם גם בתוך הדעת?

כן.

תלמיד: על זה אני לא מסכים. אני חייב שתהיה לי גדלות כדי שאוכל להיכנס פנימה, לתוך העשירייה?

כן.

שאלה: כשהבורא נותן מצבים, מה בדיוק אני מתקן, איזשהו רשימו שלי?

כן.

תלמיד: כל עוד הבורא לא יוציא ממני את מה שהוא צריך, הוא לא יעביר אותי למצב הבא?

ודאי, מפני שזה עניין של מדרגות, הוא נתן לך עכשיו תנאים שאתה תתפוס מצב, מדרגה שמתאימה לך. כל עוד אתה לא גומר את העלייה עליה, הוא לא יכול לתת לך עוד מדרגה יותר גבוהה.

(סוף השיעור)