שיעור בוקר 28.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו לומדים איתכם, מאותה חכמת הקבלה, שכל מה שיש לנו בעולם הזה יורד לנו מהרוחניות. קודם באים כוחות ואחר כך הם יותר ויותר ויותר מתחילים להיות עוברים להתגשמות, נעשים יותר מגושמים, יותר עבים, עד שמתהווה החומר, ובחומר יש כל מיני דברים.

לכן כשאנחנו מדברים על, נגיד "ויהי ערב ויהי בוקר" אז אנחנו לא מדברים על ערב ובוקר כמו שזה קורה בעולם שלנו אלא אנחנו מדברים על כוחות רוחניים, מצבים רוחניים. כל מדרגה חדשה מתחילה מהערב דווקא, מהחושך. אדם מתחיל להרגיש עד כמה הוא מאבד את כול מה שיש לו ולא מבין אחר כך כלום, ולא נשאר בו שום דבר עד כדי כך שהוא נשכב. "נשכב" זאת אומרת שהראש והגוף והרגליים שלו נמצאים ממש באותו הגובה ואין עדיפות שיש לראש לעומת הרגליים. ואחר כך זה עובר מעצמו במשך הלילה ואז הוא מתעורר, קם עם כוחות חדשים ומברך את היום. הוא מתחיל להבין, לראות, להרגיש, עד שעובר היום ושוב הוא נכנס לאיזו שקיעה, שקיעה בהבנה, שקיעה בהרגשה, ואז מבין שבא לו מצב חדש.

זאת אומרת, כל מצב מתחיל להיות מחושך, מאי הבנה, מהרגשה מעורפלת, וכך אנחנו צריכים להתרגל שבזה אנחנו מתחילים. ראיתי אצל רב"ש איך הוא קם ללמוד, נגיד היה בשתיים בלילה, הוא קם, ממש לא ידע איפה הוא נמצא, עד כדי כך. ואז מתיישב לאט, לאט הולך להתרחץ, מתיישב ליד השולחן, שותה כוס קפה, לאט, לאט עם עיניים עצומות מתחיל לחשוב וכך נכנס לתפיסה חדשה.

ואני ראיתי עד כמה היה מרגיש, כמה היה רוצה ממש לתפוס את המצבים האלה שעוברים עליו, אפילו בצורה הגשמית ומכל שכן בצורה רוחנית, שהם מאוד חשובים.

ולכן אנחנו, כשאנחנו עכשיו לומדים איתכם מה הגישה הנכונה ללימוד, אז אנחנו צריכים קודם כל להבין ש"יהי ערב ויהי בוקר יום אחד". לא יכול להיות יום אלא שמתחיל מלילה. ואז נעלמות כל הידיעות שלי, כל ההרגשות שלי שהיו לי קודם ואני מתחיל סיבוב חדש, מצב חדש.

לכן, מה שאנחנו לומדים איתכם עכשיו, גישה הנכונה ללימוד הרוחניות צריכה להיות כזאת שאנחנו מקבלים את הלילה כמו את היום, "ויהיו בעיניך כחדשים", ויהיו בעינך כשווים. וחשיבות הלילה לא פחות מחשיבות היום כי לילה זה גילוי הכלים ויום זה גילוי האורות. גילוי האורות נעשה רק לפי הכנת הכלים, והאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ורק לכלים אנחנו צריכים. ונקווה שנוכל להכין את הכלים.

בעצם אנחנו צריכים שיומיום כשאנחנו קמים, מה שאנחנו לומדים כאן, יהיה איתנו.

קריין: קטע מספר 24, מתוך הקדמה לתע"ס, אות צ"ז.

"הזהירונו חז"ל במקומות הרבה, על תנאי, המחוייב בעסק התורה, שיהיה "לשמה" דוקא. דהיינו, באופן שיזכה על ידיה ל"חיים", כי תורת חיים היא. ולדבר זה, היא ניתנה לנו, כמ"ש: "ובחרת בחיים". ולפיכך, מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה, וליתן דעתו ולבו, למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו, השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים". וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: "ומשחרי ימצאונני". וכמ"ש: "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן". וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה. וז"ש: "כל העוסק בתורה "לשמה", תורתו נעשית לו "סם חיים" (תענית ז' ע"א). דהיינו, רק שיתן דעתו ולבו לזכות ל"חיים", שזהו פירושו של "לשמה"."

(בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", צ"ז)

זאת אומרת, אי אפשר להגיד ש"לא הולך לי, הבורא לא נותן", אלא לכל אחד ואחד, בדיוק לפי הרצון האגואיסטי שלו, חייב להיות סכום היגיעה שהוא נותן כדי להתעלות למעלה מהרצון האגואיסטי הזה לעל מנת להשפיע, לשמה, להשפעה.

ואם לא עשה מספיק מאמצים אז הוא עדיין נשאר ולא יכול להגיד "זה לא הולך לי". כי אין דבר כזה שלא הולך, לכל אחד עם העביות שלו יש כנגדו המאור המחזיר למוטב והוא צריך למשוך את המאור המחזיר למוטב הזה על העביות, על האגו שלו, עד שזה יטפל בזה, עד שהאור יתקן את הרצון, ואז בתוך הרצון יהיה במקום כוונה על מנת לקבל כוונה על מנת להשפיע, וישתמש עם הרצון שלו במה שנקרא "לשמה".

קריין: קטע 24.

"הזהירונו חז"ל במקומות הרבה, על תנאי, המחוייב בעסק התורה, שיהיה "לשמה" דוקא. דהיינו, באופן שיזכה על ידיה ל"חיים", כי תורת חיים היא. ולדבר זה, היא ניתנה לנו, כמ"ש: "ובחרת בחיים". ולפיכך, מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה, וליתן דעתו ולבו, למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו, השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים". וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: "ומשחרי ימצאונני". וכמ"ש: "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן". וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה. וז"ש: "כל העוסק בתורה "לשמה", תורתו נעשית לו "סם חיים" (תענית ז' ע"א). דהיינו, רק שיתן דעתו ולבו לזכות ל"חיים", שזהו פירושו של "לשמה".

(בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", צ"ז)

שאלה: מה זה ב"אור "פני" מלך חיים"?

באור ההשפעה. לפי מה שאני מתאמץ, שאני רוצה להיות בכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה שיש בי מלכתחילה, אז אני מושך בזה את האור העליון, אור ההשפעה, והוא מתיישב בי ונותן לי אפשרות באמת לחשוב, לכוון, לחיות, להרגיש שאני נמצא בעולם של השפעה. עולמו של השפעה זו דרגת הבורא. זו דרגה עליונה, לשמה, על מנת להשפיע, רוחניות.

שאלה: מה זה היעוד שהזהירו אותנו חז"ל?

בעיקר מה שאנחנו צריכים זה להשיג לשמה. כמו שכתוב "צדיק באמונתו יחיה.". "אמונה" זה נקרא על מנת להשפיע, לשמה. ואם אנחנו לא מתכוונים לזה בזמן הלימוד אז אנחנו ממש בועטים בתורה, ואנחנו מזלזלים בתורה, כי זה העיקר בשביל מה ניתנה התורה, כדי להגיע לשמה.

ובכלל, כל הפירוש לשמה הוא הכי חשוב בעצם לאלו שרוצים לגשת לתורה. כי אם לא לומדים להגיע לשמה אז כל התורה, "תורתו נעשית לו סם המוות.". למה? כי כמה שלומד יותר הוא מתרחק מלהגיע פעם לשמה, לגלות מה זה. וככה מצייר לעצמו מטרות חדשות, אחרות, שונות, אבל כולן נמצאות בתוך האגו שלו. איך הוא יהיה יותר למדן וכולי.

ולכן העיקר לצייר לעצמו מה זה נקרא "לשמה". על מנת להשפיע. להגיע לעל מנת להשפיע. זה אי אפשר אלא דרך העשירייה ודרך למשוך את המאור המחזיר למוטב. רק את זה אני רוצה, ולא חשוב לי כמות הידע, אלא חשוב לי כמה אני יכול להיות בעל מנת להשפיע. כמה אני יכול להיות באהבת הזולת. כמה אני מתקרב לאהבת הזולת. כי "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.". ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו, האם יש לנו את זה יותר.

שאלה: מתי מגיע המהפך משלא לשמה תבוא לשמה?

אני לא יכול להגיד מתי. מתי, זה כשאתה תגמור את הסאה שלך. זאת אומרת, כמות היגיעה ואיכות היגיעה וסך הכול שתוכל לתת, ואז זה יקרה. אבל מתי? לפי הזמן, לפי חודש ויום, איך אני אגיד לך מתי זה יהיה? זה לא יום הולדת שאתה יודע מראש. זה יכול להיות עכשיו, זה יכול להיות בעוד כמה שנים.

תלמיד: נאמר שכשלא לשמה יכולה התורה להיהפך לסם המוות. איך אני יכול לדעת איפה הגבול שלי, בבירור שלי שאני עושה עם עצמי בתוכי?

תלוי בסביבה. זה תלוי בסביבה בלבד. האם אתה נמצא בסביבה שמחזיקה אותך ונותנת לך ללכת קדימה, דווקא כך. לקראת השפעה, לקראת אהבת הזולת, לקראת על מנת להשפיע שזה העיקר בשבילך ולא לקבל שכר אחר. ורק סביבה יכולה להחזיק אותך, לכוון אותך ולשמור עליך. כי אתה לעצמך ניתן רק לשליטת האגו שלך.

שאלה: איך אתה ממליץ לכל תלמיד להגיע לנקודה הזו כמוך, כמו רב"ש, יש כאילו פעולה, אני פועל ומתחת יש יום, לילה, שינויים, וזה לא משנה. כאילו, יש שתי רמות. פעולה ומתחת לה. אני לא שואל את עצמי על כל מיני שינויים. לא תלוי בכלום.

רק על ידי הקבוצה. אין לי מה להגיד לך אחרת. תגיד באיזה כוחות, באיזה תנאים אנחנו נמצאים, עם מי אתה יכול לחתום על ביטוח שאתה לא תברח, שאתה לא תיפול, שאתה לא תשכח בעוד רגע? מאיפה אתה יודע איזה כוחות פועלים עליך?

מה כאן השאלה? איך אני יכול לסדר את הכוחות שיפעלו עלי גם עכשיו וגם מחר וגם מחרתיים, והכוחות האלה כל הזמן יחזיקו אותי בכיוון הנכון למטרת החיים? איפה הכוחות האלה? אני צריך לארגן אותם בשבילי, כי אני כל רגע ורגע מאבד את הדרך לגמרי. אני מכיר את עצמי. ומי יודע אם אני חוזר פעם לאותה נקודה כמו עכשיו או לא, שאני אדאג להגיע לגלות את הבורא, לדבקות בבורא. ולכן אין לי ברירה. אני חייב סביבה שתחזיק אותי ותכוון אותי ואני כלפיה יכול לראות איפה אני נמצא, ואז להיות מכוון נכון למטרה נכונה.

תלמיד: אבל מה זה האין ברירה? איך מגיעים לנקודה הזו שאין ברירה? עושים, זהו.

תחשוב יותר על מצבך, איך אתה יכול להיות שבור, להיות נתון, כמו שאתה נוסע עם ג'י.פי.אס. איך אתה יודע שאתה הולך בדרך הנכונה? האגו שלך כל הזמן מסיט אותך לכל מיני כיוונים, ואז אתה לא יודע איך אתה יכול לשמור את אותו הכיוון. רק אם אתה נמצא בסביבה. זה הגיוני. הסביבה גם צריכה להבין שבלי שהם יחזיקו יחד, ושכל אחד ידאג במשהו לאותו כיוון, אין להם שום סיכוי להגיע למטרה, ככה זה.

שאלה: בעל הסולם כותב שכולם יכולים, מה גורם לי להיות מסוגל להגיע לזה ומה גורם לי לא להיות מסוגל להגיע לזה?

רק קשר עם הסביבה, כלום חוץ מזה. רק קשר עם הסביבה שכולנו יחד דואגים להיות קשורים יחד והמטרה שאנחנו רוצים להשיג היא נמצאת במרכז העשירייה. שאנחנו שם נתכלל ממש "כאיש אחד בלב אחד", ושם במקום אנחנו נמצא את הבורא. הכול קונקרטי פה. ממש נמצא בידיים שלך.

שאלה: האם ההשגחה העליונה זה העשירייה, החברים?

ההשגחה העליונה זה למעלה מהעשירייה. העשירייה זה האמצעי למצוא, למשוך את ההשגחה העליונה ולהגיע למטרת ההתפתחות. לא להתבלבל בין האמצעי והמטרה.

שאלה: המאמץ הזה שאנחנו מדברים עליו הוא מאמץ חד פעמי או זה מאמץ שאנחנו צריכים לעשות לאורך כל הדרך?

המאמץ שאנחנו עכשיו עושים הוא מאמץ שצריך לבוא כל רגע ורגע מחדש, ועל ידו, זה נקרא, פוסעים, הולכים בדרך עד שמגיעים למרכז העשירייה ושם מוצאים את הבורא.

שאלה: כתוב "יגעת ולא מצאת אל תאמין". זה סתירה למה שנאמר אחר כך. שאדם לא צריך כלום חוץ מיגיעה, היגיעה לבדה. אז כל מה שאתה צריך זה להתייגע, אבל כתוב "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין". תוכל להסביר את זה?

"יגעתי ולא מצאתי". זאת אומרת, אדם בטוח שהוא נתן יגיעה, אבל לא מצא מה שצריך להיות, והובטח לו ש"יגעתי ומצאתי". אז אם אני מתייגע אני חייב למצוא. למה אני מתייגע ולא מוצא? אז כנראה שאני לא מתייגע כמו שצריך. שהכמות או האיכות ביגיעה שלי הם לא טובים, לא נכונים.

בעל הסולם אומר לנו שם שיכול להיות שהתרשמתי, יכול להיות שהצלחתי באיכות היגיעה, שלמדתי כל כך חזק, ופנימה והכול, אבל זה צריך להיות גם כן כפול כמות היגיעה. נגיד שאני לומד עשר שעות ביום במשך חודש ימים. אז עשר שעות כפול חודש ימים, שלושים, עשר כפול שלושים זה שלוש מאות, המספר שלוש מאות זה נקרא סך כל "היגיעה".

אז אומרים, אם אתה לא הגעת לגילוי הבורא, סימן שאו בכמות השעות ביום, או במספר הימים, בעוצמה שלך, או במספרים, בכמה שאתה מגיע לזה, אבל במשהו אתה מתרשל. אז תבדוק, אבל לא יכול להיות שאם אתה מתייגע נכון ומספיק שאתה לא מגיע לגילוי, שאתה לא מוצא את כוח ההשפעה. זה נקרא "פני מלך חיים.".

קריין: קטע מספר 25, לקוח מתוך ספר "צוואת ריב"ש והנהגות ישרות".

 "כשלומד צריך ליישב עצמו לפני מי הוא לומד, שלפעמים מתרחק עצמו בלימודו מהבורא ית', לכך צריך ליישב עצמו בכל עת ובכל שעה.". 

(ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות)

זאת אומרת, אנחנו צריכים תמיד להיות מודעים לפני מי אנחנו לומדים. כמו שכתוב "לפני מי אתה עומד", לשם מה אתה לומד, ואתה צריך לדעת מה אתה צריך בזמן הלימוד, התפעלות מגדלות הבורא, התפעלות מגדלות המטרה, וכמה שאתה יותר ויותר בצורה חדה מכוון לזה ואז תצליח. זה מה שהוא אומר, "כשלומד צריך ליישב עצמו לפני מי הוא לומד," קודם כל. "שלפעמים מתרחק עצמו בלימודו מהבורא ית'," כי חושב לא על הבורא, חושב על כל מיני חכמות איך הספירות והפרצופים, איך הם יכולים להיות שם בכל מיני פעולות ברוחניות, ומה יש לו מהפעולות האלה? אין כלום, אם הוא מתרחק בזה מלתאר את הבורא שהוא נמצא לפניו ורוצה להשיג אותו בכוח ההשפעה אז הוא לומד חכמה ולא תורה. "לכך צריך ליישב עצמו בכל עת ובכל שעה." זאת אומרת לבדוק את עצמו כמו מטוס, האם הוא טס בדיוק לכיוון הנכון בגובה בתנאים הנכונים כל הזמן צריך להיות מכוון למטרה, ולהיות מכוון למטרה זה צריך להיות כמה תנאים, כמו שדיברנו.

שאלה: בעל הסולם כתב שכל מה שצריך זה יגיעה, מהי אותה היגיעה? כי אנחנו לומדים הרבה דברים זה כולל התכללות בחברים, לחשוב על הבורא.

המאמצים כוללים בתוכם נכללים מהכול, כשאני עושה מאמץ אז אני עושה מאמץ גם בקבוצה, גם למטרה, גם מהכוונה שלי, מכֹל דבר זה סך הכול סך הכול צריך להיות במאמץ שלי.

שאלה: אחת התוצאות מהלימוד שלנו בשבועיים האחרונים זה שיש איזו הרגשה שהלימוד נמשך כאילו גם ביום, לא יודע איך להסביר את זה אבל כאילו אתה נמצא מול הבורא גם במהלך היום.

מה רע בזה?

תלמיד: לא רע בזה אבל המציאות שאתה רואה בחוץ היא כל כך הפוכה.

תתאר לעצמך שאתה נמצא באיזה תיאטרון שסך הכול מביאים אותך לאיזה מצב שאתה נמצא בו ככה, סביבך אנשים או עצים או חיות או שמיים וארץ או משהו, מכונות, מכוניות, מביאים לך כל מיני דברים כאלה שאתה תהיה קצת יותר מבולבל, ותוכל כל פעם לחזור למטרת הבריאה, מטרת החיים שלך בצורה עוד יותר עוד יותר ועוד יותר כל פעם יותר מכוונת.

תלמיד: זאת אומרת זה בכלל גישה נכונה, להסתכל גם על החיים בחוץ כמו איזה חלק מהשיעור?

ודאי שהוא חלק אלא מה הוא מגיע ממקור אחר, לא מהבורא שמסדר לך את זה בצורה אישית? הוא רוצה שאתה כל פעם וכל פעם תתקן את עצמך עוד צעד ועוד צעד לקראת המטרה הנכונה.

תלמיד: ומה אם הפער הזה שאתה מגלה מול העולם בחוץ הוא כזה, שאתה אומר אני לא יודע להצדיק את זה?

אתה לא צריך להצדיק את זה, אתה צריך להגיד זה מגיע לי מהבורא, העולם הזה בנוי בשבילי, בשבילי בנוי העולם צריך להגיד, למה? כי אני צריך על פני כל זה להיות מכוון לאין עוד מלבדו.

תלמיד: מה שזה עושה זה ממלא אותי בצער הגדול, מה שאני רואה בחוץ.

למה? תגיד תודה רבה שהבורא מסדר לך את כל הדברים האלה, כי בכול פעם אתה מגלה צורת החיים החיצוניים והתנאים שלך הפנימיים, והקשר בין שני אלו בצורה הכי טובה ואופטימלית להשגת מטרת החיים.

תלמיד: אני אמשיך לנסות להשתדל לעשות את זה.

אתה תמשיך להשתדל כמו שאנחנו דיברנו שגם העולם החיצון נעלם, העולם נעלם אין לו צורה, אלא רק הוא ככה משחק כלפיך שאתה דרכו תמצא את הבורא.

שאלה: כשאני מגיע לעשירייה ואני רוצה להתכלל בה, להיות מחובר בתוך העשירייה, אז אני מגלה את ההשגחה הגלויה במרכז העשירייה, ואחרי זה אני יכול ללמוד ישירות מהבורא, שזה מה שאני מגלה ביחס של העשירייה כלפי, זה נכון?

זה אחר כך. אחר כך תגלה את היחסים שלך עם העשירייה כמו בתוך פרצוף, פרצוף רוחני.

שאלה: מה השילוב הנכון בין המאמצים שלי וההתקשרות שלי לתוך העשירייה, בשביל להשיג את המטרה?

זה אותו דבר, זה חייב להיות כשילוב גם זה וגם זה. אתה צריך לקחת את כל התנאים והיחס שלך, ולסדר את הדברים האלה כך שאתה נמצא ברגע זה נגיד, אתה נמצא בתנאים פנימיים וחיצוניים שהבורא מייצב לך, למה? כדי שאתה תייצב מעצמך את היחס הנכון לזה. שכל מה שיש לך עכשיו בהרגשה ובהבנה, זאת אומרת בליבא ובמוחא, זה הכול כדי שאתה תכוון את עצמך נכון למקור אחד, שזה מגיע מהבורא בלבד. ולמרות שזה נעים, לא נעים, מבולבל וכן הלאה, אתה רוצה להיות דבוק בו. אתה לא רוצה לגלות שום דבר חוץ מאין עוד מלבדו.

שאלה: אם אני מתאר לעצמי את הבורא ככוח השפעה אז קשה לי, אני לא מצליח לתאר אותו בתור מלך גדול, איך ליישב את שתי התמונות, זה לא מסתדר לי?

תמשיך. אבל תמשיך כמו שאני מדבר בצורה יותר מדויקת מדויקת להיות קשור ל"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

שאלה: כדי להתחזק בזה שהעולם החיצון זה תיאטרון, האם צריך לדבר על זה בתוך העשירייה או שזאת עבודה פנימית שלי?

אתם יכולים לדבר על זה עם העשירייה, יכולים.

שאלה: כשאנחנו רואים מאחורי כל הפעולות החיצוניות את הבורא, את היד המכוונת שלו, אז אתה אומר שבעקבות המאמצים האלה אנחנו מגיעים לגילוי העשירייה כפרצוף, מה צריכה להיות היגיעה שלנו כרגע כדי להגיע לזה?

אתם צריכים כל הזמן להרגיש בתוך העשירייה, שכל רגע ורגע הבורא מכוון אתכם דרך העשירייה אליו.

תלמיד: אבל איך להגיע לזה, להרגשה הזאת שהוא מכוון אותנו?

דרך זה שאנחנו נחשוב על זה כל הזמן, אנחנו נתחיל להרגיש. זה מה שבעל הסולם מסביר, שאין דבר כזה במציאות שאנחנו לא יכולים להרגיש אותו. אמנם עכשיו לא מרגישים, אלא בסך הכול זה תלוי בהתפתחות החושים שלנו. וכך מגיעים לגילוי הבורא.

שאלה: אז איך אפשר לקבוע בהרגשה שאין עוד מלבדו? כי הרבה פעמים יוצא שאתה יכול להגיד את זה, לחשוב את זה, אבל כל הרגש שלך מתנגד לזה.

על ידי זה שאני נמצא בתוך עשירייה ומייצב את עצמי בתוך עשירייה, אז על ידי זה אני מתאר את עצמי שאני נמצא בעשירייה, והעשירייה הופכת להיות כל העולם שלי, כל ההשפעה שלי, אז יוצא שאם כך אני מתייחס לכל העולם שזאת עשירייה, אז אני נמצא בהם ושם אני מגלה את הבורא.

תלמיד: הרבה פעמים במהלך היום אתה מצליח לשייך את זה לבורא, אתה נזכר שזה ממנו, אתה יכול להגיד, אבל עדיין זה לא מרגיש שזה באמת זה, כאילו כולך לא מסכים עם המצב.

ברגע שנתת מספיק יגיעה כמותית איכותית להרגשת העשירייה, אז אתה מתחיל להרגיש את מהות העשירייה שזה הבורא.

תלמיד: מה זה הכלי לאין עוד מלבדו?

הכלי לאין עוד מלבדו זה עשר הספירות, שמגלים שהכול בא מהשורש, מהכתר.

שאלה: בעצם כשאמרת שאין הבדל בין היום ללילה, אין הבדל בחשיבות ביניהם, זה אומר שהעבודה שם תמיד צריכה להיות דרך הצדקה, או שיש איזה מקום שאנחנו גם מגיעים לזה שמקבלים את המציאות ומסכימים?

עובד ה' שמח יותר מחושך מאשר מהאור. כי חושך נקרא שהוא הגיע לדרגה חדשה שתמיד מתחילה "ויהי ערב ויהי בוקר", מחושך. וזה סימן שהוא רשאי, שהוא הגיע לחושך, מגיע לו חושך, כי יש לו כוחות, הכנות נכונות מקודם, ולכן הוא שמח בזה יותר ממה שבאור. אור הוא צריך להשיג בעצמו על ידי מאמצים, וחושך הבורא נותן לו כדי שיתייגע כי הוא גבר, יכול להתגבר ולהגיע לאור.

תלמיד: אז למה אנחנו תמיד בורחים מהחושך?

לא אנחנו אלא אתה, כי אתה חלש, לא גבר.

תלמיד: ומה אני צריך לעשות כדי להיות גבר?

עשירייה, בלי קבוצה שאתה שם ממש מתבטל אתה לא תקבל כוחות. כי כוחות נגד החושך זה רק כשאתה כבר מושך אותם מהעשירייה, מהכלי. כי החושך בעצמו הוא חושך איכותי, הוא על זה שאין אור בין העשירייה.

שאלה: איך אני מרגיש את העשירייה כל הזמן בכל מקום?

תתפלל.

שאלה: כמה הודיה צריכה להיות בתוך העשירייה על מה שהבורא נתן לנו בעשירייה?

כמה? ההודיה שאתה נותן לבורא הופכת להיות הכלי שבו אתה מתחיל לגלות אותו. כל עוד לא התחלת לגלות אותו, אתה חייב להגדיל את ההודיה שלך יותר ויותר.

שאלה: האם כיוון הנכון הוא להעזר לגמרי בשכל שלי, להגיע להרגשה שכל מה שמגיע ממנו אגואיסטי ובלתי נסבל, ולרצות בשליטת הבורא באופן מוחלט? האם זה נכון?

כן, אמרת נכון.

שאלה: נאמר עכשיו שצריך לתאר את עצמך בתוך העשירייה ושאתה נותן, משפיע לעשירייה. איך אפשר לתאר את עצמך בתוך העשירייה? מה היא אותה תנועה פנימה בתוך העשירייה, איך אני יכול להתמוסס?

זו הרגשה שאתה נעלם, שאין לך שום דבר מעצמך. סך הכול מה אתה רוצה? אתה רוצה לקבל את הדעות שלהם, את השכל שלהם, את הגישה והמטרה שלהם, הכול שלהם, וכל הכוחות שלך הם שם, לדלל את עצמך שם.

תלמיד: מה אני נותן לעשירייה?

אתה נותן לעשירייה את כל מה שהיא רוצה. פשוט. זה נקרא התכללות.

שאלה: לגבי מה שאמרת קודם להגיע לשמחה בחושך, זה משהו שאם מפתחים אותו ביחד עם העשירייה, מגיעים לזה באופן קבוע, או שכל הזמן, בכל מצב צריך לפתח את זה מחדש?

אין לך משהו שנשאר. תמיד זה כל הזמן מחדש. כל הזמן מחדש. אבל זה מה שטוב. אנחנו כל הזמן רוכשים ורוכשים עוד הבחנות רוחניות. הן רוחניות, הן הבחנות נצחיות. זה לא שמה שהיה אתמול, היום נעלם ולא חשוב לי מה. לא, דווקא ההיפך. חשוב, ומאוד מאוד תכבדו את זה. כי כל הבחנה רוחנית היא נצחית, היא נשארת איתנו לנצח. אנחנו לא יודעים מה זה נצח.

תלמיד: האם אנחנו יכולים בעשירייה להגיע למצב כזה שם אחד אוהב מתמטיקה, ונותנים לו תרגיל יותר קשה, כשהוא רואה את התרגיל הקשה, הוא שמח. האם אפשר להגיע לרמה כזאת בחושך בעבודה?

זה תלוי בחשיבות המטרה. ודאי.

שאלה: קראנו בקטע מספר 25 שכשאתה לומד אתה צריך לקבוע ולהבין בפני מי אתה לומד כי אפשר להתנתק מהבורא על ידי הלימוד. איך להבין ולהרגיש בפני מי אני בעצם ניצב, לומד, כדי שלפי מידת החשיבות בפני מי אני לומד, אני לא אתרחק מהבורא בזה?

אני לומד שלפני כוח אחד יחיד ומיוחד, ורק הוא פועל במציאות. וכל הבלבולים שלי, שיש עוד כוחות, ועוד מישהו שיכול להשפיע עליי, זה הכול רק כדי לבלבל אותי, ולהביא אותי בדרך כזאת, בסיבובים, לאותו כוח אחד שנמצא, כי זה מה שאני צריך להרגיש.

תאר לעצמך, אחד צועק עליך, השני אומר שאתה בסדר, השלישי עושה עוד משהו, והרביעי עוד משהו. נגיד עשרה אנשים, כולם מדברים ומתייחסים אליך בכל מיני צורות שונות. בסופו של דבר כשאתה רץ מהשני, לשלישי, לסדר מול כל אחד מהם את הדברים, אתה מגלה שזה אותו אחד, שזה אדם אחד שמתלבש בכל מיני צורות. כשאתה מגיע אליו לזה שצעק עלייך לסדר את הדברים, אתה רואה שזה הוא. אחר כך אתה רואה שאתה צריך לגשת למישהו אחר כדי לסדר איתו דברים אחרים כי גם הוא גם עשה משהו. אתה מגיע אליו, ושוב זה הוא. אחר כך אתה הולך לעוד מישהו, ושוב זה הוא.

אז בחייך, מה קורה כאן? קורה כאן רק דבר אחד, אתה צריך לחבר את כל ההבחנות שלך יחד. והבעיה היא לא שיש מישהו מחוצה לך, הבעיה היא שאתה מפוזר, כי על ידי השבירה אתה השבור, ולכן יש לך כל מיני פיצולים כאלו. אבל באמת, הכול לפניך, ולפניך רק כוח אחד.

אם לא היית שבור משבירת הנשמה, משבירת הכלים, אז היית רואה אחד, בורא אחד סיבה אחת, וכוח אחד. אבל בגלל שזה נשבר, יש לך אלפי סיבות, לאלפי מצבים, לכל מיני אלפי תנאים. ואנחנו צריכים לחבר את כל התנאים, את כל הסיבות את כל המצבים, רק למקור אחד, לאין עוד מלבדו. ככה אנחנו מתקנים את השבירה.

שאלה: אני מסתכל על חבר או חברים בעשירייה, וברור שאני צריך לקבל את הגישה שלהם ללימוד, לחיבור, לכל דבר ודבר. מצד שני אני מסתכל עליהם ואני לא רואה שהגישה שלהם מוצלחת. הם מפספסים פגישות, אין שיעור בוקר, עוד משהו. מה ההבדל בין זה שאני משתמש בגישה שלהם?

אני צריך להגיד שאני רואה דברים לא נכונים. שבאמת כולם צדיקים, וכולם נמצאים במאה אחוז בדברים הנכונים, אלא אני רואה את זה בצורה מקולקלת כי "כל הפוסל במומו פוסל". עיניים להם ולא יראו. אני מסתכל על החבר, נגיד עליך, הוא מגיע פעמיים בשבוע לשיעור, הוא לא רוצה להיות בישיבת עשירייה, ונניח בעוד פעולת הפצה.

אז אני צריך להגיד לעצמי ככה, מצד אחד אני צריך לעשות ביקורת, וזה לחוד. אבל קודם כל אני צריך להגיד "עיניים להם ולא יראו". כי אני רואה את החבר שלי בקלקולים בגלל שאלו הקלקולים שלי. ואם אני רוצה להגיע לכוח השפעה, למעלה מכוח הקבלה, כך אני צריך ללכת. אחרת אני לא אעלה מדרגת העולם הזה, לדרגת העולם העליון. אתם שומעים? זה לא פשוט.

שאלה: תכונה רוחנית נשארת איתנו לנצח. מהי אותה איכות או תכונה רוחנית?

אהבה, ויתור, דבקות, אהבה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים תמיד להצדיק זה את זה. אם אני רואה שחבר לא בא לשיעורים, או לא מגיע לפגישות, אני צריך להצדיק אותו, אני צריך לראות אותו כמתוקן. ובכל זאת רציתי לשאול, מה זה אומר להיות בעשירייה, באמת, מה זה להתכלל באמת, הלכה למעשה?

אני מתקדם כדי להיכנס לעשירייה בזה שאני משווה את עצמי לאפס. אפס. אני נכנס בהם, ומתחיל את החיבור איתם בצורה של טיפת זרע שנכנסת לתוך הרחם. זאת אומרת, אני מבטל את עצמי לגמרי, וכל מה שהם רוצים, אני מוכן לעשות. מעבר לזה, כשמתגלה לי אחר כך האגו שלי, כעבור כמה דקות, אני כבר לא רוצה את זה, ועוד רוצה את זה, ורוצה ככה או ככה, וכבר יש לי ביקורת עליהם. אז אני לא מבטל את הביקורת, אני הולך למעלה מהביקורת, ובזה אני רוכש את הבשר. רוכש את הבשר על טיפת הזרע ואני מתחיל לגדול. יש לי ביקורת, אני למעלה מהביקורת, עוד ביקורת, ועוד אני למעלה מהביקורת, וכך אני גדל.

תלמיד: יכול להיות כזה דבר שאני לא עושה ביקורת בפנים, אבל אני בכל זאת דואג, ובודק, בצורה חיצונית?

תבדוק אדוני, תבדוק, ותבדוק, אל תעשה לי כאן תורה חדשה. תקרא עוד ועוד מה כתוב על זה אצל רב"ש ותראה מה יש שם בפנים. המאמרים הפשוטים האלה על החברה מאוד עמוקים.

שאלה: האם אפשר להכפיל יגיעה על ידי הפצה של חכמת הקבלה?

כן, נכון, אפשר. דווקא על ידי הפצה, אתה יכול להכפיל את היגיעה שלך, ולעשות יגיעה גדולה ביותר. כי אם אני עכשיו עושה איזו פעולה כלפי העשירייה או מישהו, זה דבר אחד. אבל אם אני מוציא את זה החוצה ומספר על זה להרבה אנשים, זה נעשה פי כמה וכמה יותר חזק מאשר כשאני מדבר או עושה בעצמי. אז בבקשה, תעשו הפצה ותראו כמה זה עוזר.

שאלה: בבירור הזה שבו מצד אחד אני מצדיק את החברים, ומצד שני כשאני רואה דוגמאות שליליות, לא טובות, מנסה לעשות ביקורת ולתקן. איך לעשות כך שאני בעצמי לא איחלש?

אתה לוקח שעון, מסתכל על השעון, ואומר "חצי שעה ביום מותר לי לעשות ביקורת", ואז תוך חצי שעה אתה עושה ביקורת, ורושם את הדברים, אבל תוך חצי שעה. ואתה מחליט, להתייחס ככה, או להתייחס ככה, זה לכאן, וזה לכאן. אחרי חצי שעה אתה שוכח את זה, שוכח ואומר, מה שהיה לי בחצי שעה הזו לא נכון, זה רק האגו שלי שדיבר בי. אז נתתי לאגו שלי כבוד, חצי שעה דיברתי עמו, יותר מזה לא.

שאלה: למה נראה לי שאני יכול להגיד "אין עוד מלבדו" על כל מיני אירועים בחיים שלי בלי קשר לעשירייה? האם זה טעות לחשוב כך?

בדרך כלל כן, אבל יכול להיות שאתה לא מסוגל בינתיים לקשור את כל הדברים האלה. כשקורה לך משהו בצורה ממש אישית לפניך, גם זה "אין עוד מלבדו".

תלמיד : אז מה אני צריך להגיד לעצמי?

אתה צריך להגיד לעצמך שאתה נמצא בפעולה שהבורא מעביר עליך, ואיך אתה מגיב על זה, אבל להגיב על זה, כבר דווקא דרך העשירייה.

קריין: קטע 26. לקוח מתוך מאמרו של הרב"ש, "לשמה ושלא לשמה".

"האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא."

(הרב"ש, מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

שאלה: אני נשאר ומתחזק בדרך בעיקר בזכות לימוד וקריאת מאמרים במהלך היום. חוץ מהחיבור עם חברים, אני מרגיש שהסביבה זה גדלות וחשיבות המטרה שאני מקבל דרך האמצעים האלה. האם זה נקרא לעסוק בתורה?

גם זה. לעסוק בתורה זה נקרא לעשות תיקונים בקשר בינינו כדי לגלות את הבורא. כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", מתי נברא יצר הרע? בשבירת הכלי, אז התגלה יצר הרע, זאת אומרת כוחות אגואיסטיים, זרים, שמפרידים בין החלקים השבורים. התורה נקראת הכוח שמגיע ועוזר לנו לחבר את הכלים השבורים האלה, לכלי אחד. זה נקרא כוח התורה.

אז יש את יצר הרע שהתגלה על ידי השבירה בין החלקים השבורים, ויש תורה שמחברת בין החלקים השבורים למעלה מיצר הרע, ואז יש לנו בכלי המתוקן עוצמה פי תר"ך פעמים לעומת הכלי שהיה קודם.

קודם לפני השבירה היה אור הנפש בכלי של אדם הראשון, ואחרי התיקונים יהיה נרנח"י, אור נרנח"י. זה כל העניין, וזה לא סתם אור יותר גדול, זו השגה. כשהכלים השבורים האלו מתחברים יחד, הם מתחילים להשיג, להבין מה זה נקרא "לשמה", מה זה נקרא מחשבות הבורא, רצונות הבורא, תכונות הבורא. הם מתחילים להשיג את הפנימיות של המציאות האמיתית, שלפני כן בכלל לא היתה להם.

(סוף השיעור)