שיעור בוקר 31.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 23.08.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/p5UDTBRM?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קי"ב – קי"ד)

שיעור 46

עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק

כיוון שהבורא הוא טוב ומטיב לנבראים, מחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו. חכמת הקבלה מדברת מצידם של נבראים בלבד. האדם אינו יכול להשיג את מה שנמצא מעבר לתפיסה שלו, מעבר לחושים שלו, מעבר למה שנתפס בו. כתוב "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו ע"ב), לטוב ולרע. איננו מסוגלים לדעת דבר על "עצמותו", אלא רק על היחס שלו אלינו. המקובלים שמגיעים לתפיסה הכוללת, האמיתית, של יחס הבורא לנברא הכללי, קובעים שהבורא הוא טוב ומטיב, מתוך מה שהתגלה ברצונות שלהם.

אבל מהו "טוב ומטיב" ומה זה "להטיב"? "להטיב" פירושו להביא את הנברא לדרגת הבורא, לא פחות. כדי להביא את הנברא למצב כזה, הנברא חייב להיות, לפני הכול, עצמאי – כאילו הוא קיים לבדו, בעצמו, ללא שום כוח אחר בעולם, כמו הבורא. עליו להימצא גם באותה השלמות כמו הבורא, באותה העוצמה, באותו המילוי ואותה ההשגה וההרגשה. הנברא צריך להידמות לבורא בכל האופנים שהבורא מתגלה אליו, עליו להגיע לאותם התכונות, לאותו המעמד שבו הבורא נגלה. לשם כך צריך להביא את הנברא למצב שבו הוא יוכל להקים את עצמו כמו בורא.

כדי לאפשר לנברא להיות עצמאי, בעל בחירה חופשית, עם יכולת בלתי תלותית לבנות את הבורא מעצמו, יש לסדר בתוך הנברא וסביבו תנאים מיוחדים. לכן, על מנת להכין את הנברא לקבל יכולת כזו, הבורא בורא את הנברא כמוהו ולאחר מכן שובר אותו. בשבירה הבורא מרחיק את הנברא מעצמו, מבדיל אותו מעצמו, מסתתר ממנו ומאפשר לו, לנברא, את כל היכולות וההזדמנויות לבנות את עצמו בבחירה חופשית.

בחכמת הקבלה אנו לומדים כיצד נוצרת האפשרות של הנברא להיות חופשי ועצמאי בכל כוחותיו ויכולותיו, בהבנה ובהרגשה, כעומד בפני עצמו, ללא הבורא, ולבנות בצורה עצמאית את עצמו.

התנאים אינם פשוטים. דרושה מחשבה רבה אפילו כדי להתחיל להכיר בכך. בהתאם להשגת שלבי ההתפתחות על עצמנו, אנו מתחילים להבין מה הוכן לנו, מה עלינו לעשות ולמה עלינו להגיע. כך, לפי הכלל "ממעשיך הכרנוך", אנו עוברים שלב אחר שלב בהתפתחותנו ומגלים את עצמנו כנבדלים ורחוקים מהבורא מקצה לקצה, על מנת שתהיה לנו איזושהי יכולת להביע את עצמנו במשהו.

ב"פתיחה לחכמת הקבלה" אנו לומדים כיצד נבנית מערכת הריחוק של הנברא מהבורא לנקודה הקיצונית כנגדו, וכיצד נבנית מערכת התיקון שבאמצעותה הנברא יוכל להגיע בעצמו ובהדרגה להיות כבורא. במערכת התיקון הזו שנקראת גם "מדרגות העלייה", הנברא מתקן את עצמו לאט לאט, מקים את עצמו ממטה למעלה, ומתוך הנקודה שבלב בונה את עצמו להיות כבורא. תיקון הנברא נעשה בעולם התיקון. התכללות הכלים דקבלה והכלים דהשפעה בנברא, נעשית בשבירה.

הנברא נברא בנקודת מלכות דאין סוף, שהיא הרצון לקבל. בתוך הרצון לקבל, מורגש עד כמה הרצון לקבל הפוך מהבורא. לכן הוא מצמצם את עצמו ואינו רוצה לעבוד עם עצמו, אלא רק עם הבחנות שונות שהוא משיג בבורא. בכל פרצופי עולם אדם קדמון הרצון לקבל משייך את עצמו לבורא.

לאחר מכן, בעולם הנקודים, נעשה ניסיון לעבוד עם הנברא עצמו, כאילו יש בו תכונות השפעה. תחילה הודבקו תכונות ההשפעה, שהן גלגלתא עיניים, אל הנקודה המצומצמת, בצורה מלאכותית. כתוצאה מכך יצאה קטנות עולם הניקודים בתכונת ההשפעה בלבד, כלומר בט' ראשונות שאינן שייכות לנברא. בעולם הניקודים בקטנות, הנברא מרגיש את העולם שלו בתכונות של הבורא, בתכונות דהשפעה שעדיין אינן שייכות לו. לאחר יציאת עולם הניקודים בקטנות, רצה הנברא להשתתף בהשפעה בעצמו, ניסה ונשבר.

בשבירה הנברא הבין והרגיש עד כמה הוא הפוך מפעולת ההשפעה. עתה, מתוך איבוד הנקודה שנמצאת בדבקות ובחיבור עם האלוקות, עם גלגלתא עיניים; מתוך ההכרה מיהו ומהו, יכול הנברא לשחזר את עצמו ולהיות דומה לבורא באמת.

עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק

אות קי"ב

"והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק: פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי"ד והע"ס שבו הן בקומת כתר. פרצוף הב' דא"ק נק' ע"ב דא"ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ג והע"ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא. פרצוף הג' דא"ק נקרא ס"ג דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ב, והע"ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק. פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב', והקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים."

בעל הסולם פותח את ההסבר על עולם התיקון בסקירה כללית. הסקירה מתחילה מעולם אין סוף ועוברת לעולם הצמצום ולעבודה עם המסכים בחמש דרגות העביות: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן – דרגות שבהן המסך מיישם את החלטה שהתקבלה בעולם הצמצום. מפרצופי א"ק בעל הסולם ממשיך להסבר על שיתוף מידת הרחמים בדין שמושגת על ידי פרצוף ס"ג ונה"י דגלגלתא. נה"י דגלגלתא וס"ג עובדים זה עם זה, מתערבבים לפי קרבת האורות ביניהם, ורוצים לקרב את הכלים של בינה ומלכות לשיתוף.

מתוך שיתוף הכלים של בינה ומלכות, מלכות נכללת בבינה ויוצאת קומת הקטנות של עולם הנקודים. ולאחר מכן, בגדלות עולם הניקודים, בינה נכללת במלכות וכתוצאה מכך מתגלה כי חלק מהכלים של מלכות אינם מסוגלים להתכלל מהבינה. הגדלות שנעשתה בעולם הניקודים הביאה לשבירה. אמנם רק בחלק מהפרצוף התגלה רצון ללא כיסוי של מסך, אולם כיוון שכל הספירות נכללו אלה באלה עד אין קץ, כל הפרצוף נשבר. כל הגופים של הפרצופים דגדלות עולם הנקודים נשברו, וראשיהם התבטלו. כתר ואבא ואמא התבטלו, והגופים נשברו, כלומר איבדו את המסכים.

את הרצון השבור אפשר לתאר בצורות שונות. יכול להיות שאתם מתארים אותו למשל ככוס שנשברה לרסיסים. אלא שהרצון השבור הוא רצון ללא מסך, והרצון המתוקן הוא רצון עם מסך. רצון עם הכוונה על מנת להשפיע נקרא מתוקן, ורצון עם הכוונה על מנת לקבל נקרא שבור.

שאלה: מדוע בעל הסולם כותב שפרצוף מ"ה ירד מתחת לטבור דגלגלתא ולא נקודות דס"ג?

מ"ה דא"ק הוא מ"ה עליון שבו נעשה זיווג דהכאה על עביות א'. אולם מ"ה דא"ק הוא גם שמו של עולם הניקודים.

שאלה: מה זה מ"ה העליון?

הבלבול בין שמות המושגים בחכמת הקבלה אינו חדש לנו, הוא חלק מהלימוד.

לאחר יציאת הפרצופים גלגלתא, ע"ב וס"ג, בשעה שפרצוף ס"ג מתחיל להזדכך, יורדות כל מדרגות ההזדככות למטה מטבור ופרצוף נקודות דס"ג מתפשט מתחת לטבור. פרצוף הנקודות יוצא בעשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. הכלים עד אמצע התפארת, הם הכלים דגלגלתא ועיניים. מתחתם נמצאים הכלים אוזן, חוטם ופה שבהם נעשה צמצום ב', כתוצאה מהשפעת המלכות עליהם. גם לפרצוף נקודות דס"ג אפשר לקרוא מ"ה, כי ס"ג מוציא אותו מתוך עצמו כלפי התחתונים.

לאחר מכן, מתוך ההתרשמות מהשיתוף בין מלכות ובינה, עושה ס"ג זיווג בנקבי עיניים כדי למלא את המלכות ומוציא מתחת לטבור פרצוף שנקרא "קטנות דעולם הנקודים". גם קטנות דעולם הניקודים נקראת "מ"ה". מדוע? כי היא יוצאת על רשימו ב' א'. אמנם הרשימות ב' א' מצומצמות בצמצום ב', ובכל זאת גם הקטנות דניקודים נקראת מ"ה. לאחר יציאת הקטנות של עולם הניקודים, ס"ג עושה זיווג דהכאה על הגדלות, ומפה דאבא ואמא דניקודים יוצאת הגדלות של עולם הנקודים, שגם היא נקראת מ"ה.

ולכאורה תמוה, אם הגדלות של עולם הניקודים יוצאת על רשימות ד' ג', מדוע גם היא נקראת מ"ה? ובכן, הגדלות אכן יוצאת על ד' ג', אבל הפרצוף הוא אותו פרצוף הניקודים. כל ההבדל הוא שבגדלות, עולם הניקודים יוצא בשיתוף הכלים גלגלתא עיניים ואח"פ. בקטנות עולם הניקודים היה מצומצם, ובגדלות הוא אינו מצומצם. בסופו של דבר בינה רוצה למלא את המלכות, וכל מה שיוצא מבינה כלפי מלכות נקרא מ"ה.

לאחר יציאת עולם הניקודים בגדלות, כתוצאה מהשבירה, עלו כל הרשימות לראש דס"ג, וראש דס"ג עשה זיווג במצח. מהזיווג במצח דראש דס"ג יצא עולם האצילות. גם עולם האצילות נקרא מ"ה. אלא שהוא נקרא מ"ה החדש, זאת כדי להורות שנעשה בו איזשהו חידוש. מהו החידוש? עולם האצילות אינו יוצא ישירות מהשיתוף בין בינה ומלכות. לאחר השבירה יש בו הבחנות שונות וחדשות.

שרטוט מס. 1

שאלה: אם התהליך ממשיך מס"ג והלאה, מה תפקידים של מ"ן העליון וב"ן העליון?

כל מדרגה חייבת להגיע לסופה. כל שורש מוכרח להגיע לענף שלו. מדרגה שמתחילה, צריכה להסתיים. אם אין סוף, אין התחלה. ברוחניות אין זמן, כלומר התכנון, המחשבה והביצוע הם אותה הפעולה. אם כל המדרגות אינן יכולות לצאת, הן אינן יוצאות מלכתחילה. אנו איננו יכולים להבין זאת, אבל ככה זה ברוחניות.

ההחלטה בראש דגלגלתא, או במלכות דאין סוף לאחר הצמצום, לעבוד עם המסך כדי להגיע להשתוות עם האור העליון, חייבת להתבצע. היא מתבצעת בכל חמשת פרצופי א"ק שיוצאים מאותה מלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף שהחליטה לעבוד עם המסך, כוללת בתוכה את בחינות שורש, א', ב', ג' וד' דעביות. כנגדן יוצאים הפרצופים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן עליון. חמשת פרצופי א"ק הם מימוש של אותה החלטה. מלכות דאין סוף אינה יכולה לעצור את פעולתה באמצע.

גם הזיווג דביטוש אור פנימי באור מקיף במסך שעומד בטבור, מחייב את המסך להזדכך עד סופו. אמנם בדרך ההזדככות יוצאים עוד הרבה פרצופים, אבל מימוש ההחלטה שהתחיל בטבור מסתיים רק בפֶה ולא באמצע ההזדככות. הוא הדין ביציאת חמשת פרצופי א"ק: מלכות דאין סוף החליטה לממש את עצמה עם המסך עד לגמר המסך; והמסך נגמר לאחר חמשת הפרצופים: מ"ה, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון.

האם מ"ן העליון וב"ן העליון משפיעים על הפרצופים שיוצאים אחריהם, על נקודות דס"ג, עולם הנקודים ועולם האצילות? ודאי שכן. לא יתכן שס"ג יפעל למטה מהטבור בלי למסור את עצמו דרך מ"ה העליון וב"ן העליון. אמנם לפעמים נאמר שמ"ה וב"ן העליון יוצאים לאחר נקודות דס"ג ולא לפניהם, ולפעמים אחרת, אבל אין לכך חשיבות, זוהי רק צורת ביטוי. בכל מקרה ס"ג אינו יכול להתקשר לשום דבר למטה מטבור, אלא רק דרך מ"ה וב"ן העליונים.

כשבעל הסולם מצייר את פרצופי א"ק ואבי"ע בספר האילן, הוא מסביר כיצד עולם האצילות מתלבש על מ"ה וב"ן העליונים, ודרכם על ס"ג, גלגלתא וע"ב. אי אפשר לדלג על שום שלב בסולם מדרגות.