המצוות הן מדרגות ההתקדמות הרוחנית, שלאורכן אנו עולים לדרגת התיקון השלם, שם כולנו מתאחדים לבריאה אחת ומתמזגים עם הכוח העליון, עם הבורא. הבורא הוא כוח ההשפעה, תכונה חסרת שם ובלתי גשמית של הטבע, אין לו צורה והוא מתבטא בנו ככל שאנו נדמים לו. כאשר אנו לפחות במידה מסוימת חופפים במאפיינים עם הכוח הזה שאינו ידוע לנו, אנו מתחילים להרגיש אותו. אהבה מושלמת היא מגע עם הבורא, שאליו אנו מגיעים, היא מונעת לא מכוח הפחד, אלא מכוחה של האיכות הבלתי אנוכית של ההשפעה, מבלי לעשות חישובים לשום שכר. עלינו להתעלות מעל האגואיזם שלנו עד כדי כך שלא נחשוב עוד על האיזון שלו עם הכוח העליון, אלא אכפת לנו רק מההשפעה לבורא. במקביל, מתעורר סוג חדש של התערבות: האגואיזם מתחיל לפעול בכיוון ההפוך, ומראה שלכאורה אין לנו ממי לקבל, אין לנו למי לתת, ולכן אנו אובדי עצות. על רקע זה נותר רק לדאוג שלמרות תחושת חוסר הקשר עם הבורא נמשיך להקרין את כוח האהבה. אהבה מושלמת היא יחס חסר אנוכיות, מסור כלפי איכות ההשפעה, שאנוכיות אינה מהווה עוד מכשול לה. לכן, אם המדרגה הרוחנית הראשונה היא רמת היראה, שבה מושגת דרגת הבינה, תכונת ההשפעה המוחלטת, אז המדרגה השנייה היא אהבה חלוטה. אדם שנמצא בשלב השני מגלה את סודות הקיום, מבין את היקום כולו והופך לחלוטין לבורא.