שיעור בוקר 18.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

נושא: הדור האחרון

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות 

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חיבור העולם בדור האחרון", אנחנו בקטע מספר 6.

אנחנו צריכים להשתדל לחבר את כל הדברים האלה יחד, כי סך הכול אנחנו נמצאים ברצון אחד, שאמנם התרסק להרבה מאוד רצונות על ידי חטא עץ הדעת, על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון, אבל בכל זאת זה רצון אחד. אנחנו נמצאים תחת השגחת כוח אחד שזה הבורא, ואין יותר, רק בורא ונברא, וזה כנגד זה, זה מה שאנחנו לומדים ועושים. אבל הנברא הזה מחולק להרבה חלקים, ובכל זאת למרות שיש לנו גם אדם ומשפחה והעם שלו, ומדינה אולי, וכדור הארץ, רוחניות וגשמיות שלו ועוד הרבה, אנחנו צריכים להשתדל לחבר את זה יחד.

כי כלפי הבורא הוא רואה את כל הדברים האלה בצורה כללית, איך הוא מחבר ומקדם את כל הבריאה, מהפירוד, מהחלוקות, שדווקא עשה בכוונה, כדי שירגישו עד כמה יש להם עוד חסרונות ועוד רצונות, ועד כמה כשהם מתחברים ביניהם יחד, יגלו בזה את הבורא. מתוך זה שיש להם אנליזה, הרבה רצונות ומחשבות, ומחולקים ונמצאים בהתנגשות, בהתנגדות זה לזה, כשהם מגיעים לסינתזה, לחיבור ביניהם, הם יכולים לגלות את הבורא בכל המכלול שלו, להבין מיהו, מהו, מחשבות, רצונות, כוונות וכן הלאה.

לכן אנחנו רואים שההתקדמות שלנו, של האנושות, היא גם בצורה כזאת שהיינו בהתפתחות אישית, אינדיבידואלית, אבל עכשיו אנחנו מגיעים למצב, שלאט לאט הוא מצב שמתעגל ומגיע לכולל. שהאנושות מרגישה את עצמה שהיא כולה קשורה, רוצים או לא רוצים, וגם אנחנו בה, ולכן אנחנו לא יכולים לנתק את עצמנו מהצורה העתידה של האנושות, שגמר התיקון שאליו אנחנו מתקדמים, לא יהיה שאנחנו, הקבוצה, בני ברוך מגיעים לגמר התיקון, אלא כל העולם, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שהבורא כן מתכוון לזה, ואת זה הוא רואה כעתיד הנכון והטוב, ומלכתחילה זה כך נקבע. ולכן כמה שאנחנו לומדים על התפתחות העולם, על חוק ההתפתחות הכללי, ואנחנו רוצים לשייך לזה את כל המצב שלנו, את כל העולם, עם המאמצים שלנו עבור זה, זה ייתן לנו יותר כוח וקשר וכיוון נכון להתקדם.

אז בואו נראה את החלק הזה בשיעורי בוקר על הדור האחרון, כדבר ההכרחי ודווקא החשוב ביותר, שכמשתוקקים לתיקון אז משתוקקים לתיקון העולם. ואנחנו סך הכול אותה הקבוצה שהיא מובילה את התיקון, וקיימת רק כדי לקיים את התיקון הזה בין כולם. אנחנו צריכים להיות כלי המשרת לבורא, והבורא נמצא בתוך כל העולם, ולכן כך אנחנו צריכים להתייחס גם לכל העולם, שאני חייב להביא להם את שיטת התיקון, את כוח התיקון, את הכול, לעזור. אני חייב לארגן, כמה שיותר להיות בזה איתם יחד.

קריין: אנחנו בקטע מספר 6, של בעל הסולם, "השלום בעולם".

"חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן. המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן. ויש - "ממשלת הארץ". וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה. ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

(בעל הסולם, "השלום בעולם")

זאת אומרת יש לנו שתי ממשלות, ממשלת השמיים וממשלת הארץ. אחת שהיא מצד הטבע, מפתחת הכול לפי התכנית, לפי הזמן, זה נקרא "בעיתו", ומביאה כל אחד ואחד, ואת כולם יחד, למצב שנקבע מראש. ובמצב הזה מה שיהיה, יהיה. שני כוחות חייבים להיות בסופו של דבר מחוברים יחד, ולקבל לפי חוק השתוות הצורה את הכוח העליון. שני כוחות הכוונה היא גם רע וגם טוב, הם חייבים להשלים זה את זה ולקבל את הבורא במלואו, שכך זה בנוי. הכוח העליון, הבורא, ברא את הכוחות האלה, טוב ורע, החדיר אותם לבריאה, והכוחות האלה צריכים להתחבר ביניהם ולכלול את הבורא בתוכם לפי השתוות הצורה.

אין כאן שום שאלה, אין כאן מישהו שבוחר ולא בוחר, זה ממשלת השמיים. זה באכזריות רבה כמו שראינו כל מיני תמונות כאלה, איך הדינוזאורים נופלים, איך יש לנו כל מיני קטסטרופות כאלה, התפרצות הרי געש, צונאמי, כל מיני דברים, בקיצור מלחמות. את הכול מנהלת ממשלת השמיים, והיא לא מתחשבת, פשוט לא מתחשבת בזה שיש כאן רצון לקבל שהוא מרגיש, שהוא רוצה להיות במילוי, בתענוג, ושונא את הכוחות הנוקשים שמגיעים אליו. בזה אין שום התחשבות, זה הטבע, הבורא זה הטבע, הוא לא מתחשב בזה.

אלא יש אפשרות לבני אדם, לחלק המפותח ביותר בטבע, שיכיר את התהליך, את התכנית, את המטרה, ויידע מתוך ההיכרות שלו, מה הוא יכול לעשות כדי להזדהות עם הכוח עליון, עם הבורא, להזדהות עימו. ובמידה שהוא מזדהה, הוא נעשה שותף, הוא ייקרא "אדם", אחרת הוא בהמה, וכשהוא ייקרא "אדם", זאת אומרת במידה שהוא יזדהה עם תכנית הבריאה, עם מטרת הבריאה, עם הפעולות שהוא צריך לעשות כדי כל הזמן להיות יותר ויותר דומה לבורא, אז הוא יוכל לזרז את ההתקדמות שלו, את ההתקרבות שלו לבורא.

אבל ודאי שלא לשם זה הוא עושה את זה, ולא כדי להקטין את מידת הייסורים שלו, אלא מפני שהוא רוצה לתמוך במימוש של מחשבת הבריאה, אך ורק. אם הוא יכול להתעלות מעל האגו שלו, שעושה את זה לעצמו מכל מיני סיבות, פחות לסבול, יותר מהר להגיע לטוב וכן הלאה, אלא עושה זאת אך ורק כדי להזדהות עם מחשבת הבריאה, כי הוא רוצה להראות לעצמו ולכולם שהבורא הוא הצודק, ושהוא מצדיק אותו בכל דבר, ההיפך ממה שהוא בעצמו מרגיש ומבין, אז כך הוא מבטל את עצמו ומזרז את ההתפתחות של כל הבריאה לאותו כיוון שהבורא קבע מראש.

שאלה: הסברת כרגע, וגם בעל הסולם כותב כך במאמר, שיש את ממשלת הארץ, והאנשים בעצמם יכולים להאיץ את ההתפתחות שלהם, להשתחרר מכבלי הזמן. השחרור הזה מכבלי הזמן מתרחש כאשר אנחנו מודעים למטרת הבריאה?

ודאי, אך ורק אם אנחנו מגלים מה מטרת הבריאה, ושאנחנו רוצים בה, למעלה מכל המטרות האגואיסטיות שלנו שמתעוררות בנו. ולא חשוב לי לא סבל, ולא כל מיני חשבונות אחרים, אלא אני רוצה להזדהות עם מטרת הבריאה, עם תכנית של הבורא, ולקיים אותה למעלה מכל החשבונות האישיים שלי.

תלמיד: השחרור הזה מכבלי הזמן, זה רק כאשר אני בעצמי, או נגיד העשירייה שלי והקבוצה שלי מודעים למטרת הבריאה? או שעלינו לשחרר את כל העולם מכבלי הזמן.

אנחנו לא יכולים להסביר את זה לכל העולם, כי זה תלוי במידת ההתפתחות של כל אחד ואחד. אבל לפחות העשירייה שלי, או קבוצת בני ברוך העולמית, אלו אנשים שכן יכולים להבין ולהסכים בהדרגה עם מטרת הבריאה, עם תיקון הבריאה, עם צורת העולם המתוקן, ולעשות מאמצים כדי לקרב את העניין.

שאלה: אנחנו רואים שתמיד, כל הזמן הטבע לוחץ עלינו התפתחות, אז מה בעצם הנקודה שבה כאילו משתנה היחס הזה?

אני לוקח את הקבוצה, את לימוד חכמת הקבלה, ואת הקשר שלי עם הבורא כתפילה, ואני משתדל ללכת יחד עם ההתפתחות הרוחנית שלי, או אפילו להקדים אותה. זה נקרא שאני "מעורר את השחר", שאני רוצה לזרז את ההתפתחות שלי.

תלמיד: על ידי פעולות בתוך העשירייה?

אך ורק. אני, עשירייה ובורא, על ידי התפילה.

שאלה: האם מדובר פה רק על השגחה פרטית, מה שנקרא, העבודה של האנשים שנקראים ישראל? איך הם משפיעים אבל על כל העולם, איך האור הזה משפיע על כל העולם אם הבן אדם לא מכיר את זה, או לא התעוררה בו הנקודה שבלב?

אם אנחנו מעוררים את האורות, אנחנו מושכים אותם דרכנו לכל הכלי העולמי, לכל האנושות. אנחנו הופכים להיות צינור, ורוצים להעביר את האור העליון אליהם, כי אנחנו נכללים מהחיסרון שלהם, אנחנו רוצים להמתיק את החיסרון שלהם, להקדים את ההתפתחות שלהם, וכשאנחנו עושים כך, אנחנו המעבר.

תלמיד: האם לכולם צריכה להתעורר נקודה שבלב או שלא?

לא, למה? אלא אנחנו צריכים לעשות את הפעולות שלנו, העבודה שלנו היא לקשור את הבורא לכל הנבראים דרכנו. כשאנחנו כצינור, זאת אומרת שיש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, כל מה שאנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים לדאוג שיפתח רצון לרוחניות, נקודה שבלב בכל אחד, לא, אנחנו צריכים רק לדאוג שכל אחד ואחד יהיה קשור באיזו צורה להתפתחות הרוחנית הכללית, וגם העולם כולו. שהוא ידע מה עומד לפניו, למה הוא צריך להתקדם, לאיזו צורת קשר בין כולם, מה עתיד העולם מצד הטבע. וכמו שהטבע כולו אינטגרלי, כך גם האנושות שהיא החלק המפותח ביותר בטבע, צריכה להיות מחוברת ודומה לבורא כמה שאפשר, יותר מכל צורות הטבע האחרות.

שאלה: "חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל," באמת. אתה יכול להסביר מה אומר המשפט הזה?

חוק ההתפתחות הוא חוק טבע שמגיע מלמעלה ומפתח את כל חלקי הבריאה, הוא נקרא "אבולוציה", ועל ידו כולנו מתפתחים גם דומם, גם צומח, גם חי, גם מדבר. ובטוח שנגיע למצב שנהיה בהתאם לבורא או בטוב או ברע. יש בו רק שתי דרכים, בהתחלה זה רק על ידי כוח הטבע אבל מתקופת התפתחות מסוימת, האדם מתחיל להתנתק מצורת הבהמה, ויכול לפתח בתוך הבהמה הזאת, את החלק הרוחני שבו שנקרא אדם, הדומה לבורא. אז האנשים האלה שכבר יש בהם את ההתעוררות הזאת, יכולים להתקשר לכוח העליון, למשוך את הכוח העליון אליהם ובצורה כזאת לזרז את ההתפתחות שלהם, ודרכם כצינור הם מעבירים את כוח ההתפתחות לאחרים.

תלמיד: זאת אומרת מהכוח הזה נהפך כל דבר שהיה רע לטוב?

כן. בסופו של דבר כל רע יהפוך לטוב, אבל אנחנו צריכים להשתדל להיות שותפים פעילים בזה.

שאלה: איך להיות שותף פעיל בעבודה הזאת עם המציאות שמתגלה לנו?

אם אנחנו מדברים על העבודה הכללית אז זאת הפצה. הפצה בכל האפשרויות, בכל הצורות, כמה שאפשר, שאנחנו נפיץ את הידיעה של תכנית הבריאה, תכלית הבריאה, שאנחנו נמצאים כבר במצב האחרון, בשלבי הסיום וכדאי לנו לסייע לדברים האלה. כי יכול להיות שכאן יכולים להתפתח עוד ועוד כל מיני מצבים.

אתה יודע יש משחקים כאלו בהם אתה זורק קובייה, אחר כך אתה מתקדם לכמה מקומות, עוד פעם זורק את הקובייה ושוב מתקדם. אבל לפעמים אתה מתקדם לאיזה מקום שזורק אותך כמעט להתחלה. אז אנחנו נמצאים בדרך כזאת, וחס ושלום, יכולים לחזור לסיבוב.

תלמיד: איך להימנע מזה?

על ידי שמירת חוקי הטבע, חוקי הבורא. כל הזמן להתחבר יותר ויותר, להתקשר אליו יותר ויותר ואז דרכנו אנחנו מעבירים את האור לכל המציאות יותר ויותר. המציאות הזאת, היינו כל האנושות היא לא בעלת פעולה, היא לא אשמה, אלא הכול תלוי בישראל, ישר א-ל, מי שמקשר את העיגול של כל העמים לבורא דרך הקו. ואנחנו הקו.

קריין: קטע מספר 7.

"כל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו. ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע."

(בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", י"ט)

זאת אומרת שכל ייסורים, מהקטנים ביותר ועד הגדולים והכלליים ביותר, הם אך ורק כדי שאנחנו נתעלה מעל האגו שלנו, מעל הרצון לקבל שלנו, שנרצה להפטר ממנו כי הוא זה שמביא לנו את כל הייסורים, זו הבעיה.

אנחנו צריכים ללמד את כולם, להסביר לכולם שסך הכול הסיבה לכל הייסורים היא למשוך אותנו מהרצון לקבל. ואם אנחנו בעצמנו מושכים את עצמנו מתוך הרצון לקבל שלנו, אז אנחנו חוסכים את הייסורים, ולא נכנסים לכל הצרות והבעיות.

שאלה: במצב העתידי שהוא מתאר, אם כל האנושות תיפטר מהרצון לקבל, מאיפה יהיה לנו כלים כדי לקבל איזשהו מילוי מהאור העליון?

הרצון לקבל לא נעלם, הוא לא מזדכך, הוא נעשה יותר ויותר גדול וכשאנחנו מגיעים לכוונות על מנת להשפיע אנחנו מגבירים את הרצון לקבל פי תר״ך פעמים, ובמקום האור שעכשיו גם מאיר כי גם עכשיו אנחנו חיים וקיימים בגלל שיש איזשהו אור קטן מאוד, זה נפש דנפש דנפש, הארה הקטנה מאוד שמאירה לנו, זה נקרא "קיסטא דחיותא" בלשון הזוהר, אז האור העליון רק גדל יותר ויותר לפי מידת הרצון שלנו להשפיע, ויותר ויותר ממלא אותנו, את הכלים דקבלה שלנו שהם בעל מנת להשפיע. לכן אנחנו מגיעים לחיים שאנחנו חיים באור אינסוף, כי גם ברצון וגם במילוי אנחנו לא מוגבלים, וזה מה שמחכה לנו. הכול תלוי בנו.

תלמיד: לא ממש ברור, למה הוא בדיוק מתכוון שאנחנו ניפטר מהרצון לקבל?

שאת הרצון לקבל שלנו, נסדר שיהיה כולו בעל מנת להשפיע לזולת, ודרך הזולת לבורא. ושהרצון לקבל הזה יגדל יותר ויותר ויהיה באמת במידת האין סוף, שיפתח את עצמו כך. כי הבורא ברא רצון לקבל קטן, רצון לקבל שבמלכות דאין סוף, אבל לא מן הסתם היא נקראת מלכות דאין סוף כי אין סוף יכול להיות כמו שאני אומר לכם על הכוס שלי שאם היא מלאה בלי גבול זה גם נקרא "אין סוף", "אין גבול", אם קצת פחות מלמעלה כבר יש סוף, אז אנחנו יכולים להגיע לרוחניות בצורה כזאת שבאמת אנחנו אינסופיים.

האם יש לזה גבול שהלאה לא משתנה שום דבר? אין דבר כזה, עד כמה שאנחנו מבינים, שאפשר לעצור את זה, אלא להיפך, זה שהבורא ברא את הרצון לקבל ההפוך מעצמו זה נותן לרצון לקבל לגלות את הבורא ללא שום הגבלה ושום עצירה בדרך, עד גמר התיקון ומעבר לגמר התיקון, שם ההתקדמות היא לא על ידי תיקונים, כי אנחנו כבר גמרנו את כל התיקונים, גמרנו להרכיב על כל הרצון לקבל לכוונה על מנת להשפיע, שם ההתקדמות היא על ידי צורות, תכונות אחרות, שלא נקראות חסרונות, אבל בכל זאת ההתקדמות היא תמיד, היא טוטלית, כי בלי התקדמות אנחנו לא מגלים שהבורא הוא בלתי גבולי.

אבל נראה, זה כל כך רחוק שעל זה לא מדובר בכלל, פה ושם אפשר לראות איזה רמזים בחכמת הקבלה. נגיע לזה, לכול נגיע.

שאלה: האם מחלות הן ענפים של שורש רוחני בהכרח?

ודאי שיש שורש רוחני לכל דבר, אבל זה הפוך מהבריאות, מחלה היא ההפך מהסדר הנכון בין כל חלקי הבריאה. הסיבה למחלה היא שיש אי סדר בין כל חלקי הגוף. זאת אומרת שהחלקים לא מכוונים נכון למטרת הבריאה ולכן יש ביניהם מחלות. לכן כמה שאנחנו נתקדם יותר ויותר יהיו לנו יותר ויותר מחלות, ויותר ויותר מחלות עדינות כמו שעכשיו אנחנו מגלים יותר ויותר וירוסים למיניהם, הכול זה וירוסים.

נשתדל להביא כזה כוח חיבור בינינו, שנצליח לחבר בין כל חלקי הבריאה בצורה נכונה ואז לא יהיה שום יסוד למחלות. מחלות זה כמו במכונית, אי התאמה בין החלקים גורמת לכל התקלות.

שאלה: האם הסבל האינדיבידואלי האישי מהווה מכשול עבור בני העולם לחוש אחראים לתיקון של כל האנושות?

כן, אפשר להגיד כך.

קריין: בקטע מספר 8 של בעל הסולם, מאמר השלום.

"מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך."

זאת אומרת אין דתות, אין אמונות, אין שום דבר, יש חוק הטבע, אותו אנחנו צריכים ללמוד ואותו אנחנו צריכים לקיים, זה הכול. תראו מה שמקובלים אומרים, הם מחוץ לכל הדתות, לכל האמונות, לכל מיני טקסים למיניהם. תדע את חוקי הטבע ותקיים אותם, כי בהם אנחנו קיימים, במערכת הזאת של הטבע, ואז בטוח שנוכל להגיע לטוב הנכון, המוחלט.

(סוף השיעור)