שיעור הקבלה היומי17 февр. 2019 г.(בוקר)
שיעור בנושא "שאלות ותשובות"
17 февр. 2019 г.
שיעור בוקר 17.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שאלות ותשובות
שאלה: אתמול בטיש דיברת על לעורר שנאה וממש פחדתי. כי אנחנו ממש מפחדים להתמודד אפילו עם חתיכות קטנות של שנאה שמתגלות בקבוצה. האם אתה חושב שאנחנו מוכנים להתמודד עם הרמה הגבוהה הזאת של שנאה שאתה מוביל אותנו אליה?
לא. אני אומר שזה צריך להיות מאוזן. שאנחנו צריכים להרגיל את עצמנו למצבים ששמאל וימין זה שני קווים, והם צריכים להיות שקולים זה עם זה, שניהם יחד. ושאנחנו נהיה כאנשים בוגרים שמבינים שזה נמצא בטבע, ואנחנו באמצע, שמנהלים שנאה ואהבה ש"על כל פשעים תכסה אהבה". למה? כי זה בא מהבורא, כמו שדברנו. אנחנו עוד נרחיב בזה. אבל סך הכול, אנחנו צריכים לשלוט בשניהם. אנשים שנזרקים לאהוב, ואחר כך לשנוא, ואחר כך שוב לאהוב, זה כמו ילדים, או צוחקים או בוכים. אין להם אמצע.
אנחנו צריכים בכל זאת לדעת איך אנחנו שולטים בשתי צורות הטבע, וכלפי הבורא לא נמצא הבדל ביניהן, רק חיבור ביניהן. לחיבור אנחנו צריכים להגיע. אבל כשאנחנו מגיעים לחיבור, אנחנו צריכים, לחלק אותו לשניים ולהחזיק בשני החלקים למען החיבור. אז צריכים להתחיל לעבוד עם זה. ולא מן הסתם היצר הרע נותן לנו שנאה, והיצר הטוב נותן לנו אהבה, ואנחנו חייבים לחבר בין שניהם. צריכים להיות מומחים בלהיות בשניהם יחד. זו הבגרות האמיתית.
תלמיד: חכמת הקבלה מלמדת אותנו, וגם אתה אמרת את זה כבר כל כך הרבה פעמים, שאין בכלל דבר כזה ירידות. יש רק עליות, אבל מצד ימין ומצד שמאל. אולי כדאי להוריד מהלכסיקון שלנו בכלל את המילה ירידה כדי לא להתבלבל? עכשיו הייתה עליה ממש נפלאה בכנס, עליה מצד ימין ואז הגיעה הרגשה של כבדות וזאת כבר עליה מצד שמאל.
אתה מדבר נכון. באמת, אין ירידה ברוחניות, רק עלייה זאת אומרת "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אבל לפי ההרגשה שלנו, אנחנו נמצאים באיזו ירידה. זה קורה. נסיגה, בלבול, חוסר התמצאות. זה קורה. גם היום אתם יכולים להרגיש אולי אחרי המדבר, איזה מין ערפול, בלבול, חוסר תחושות רגילות. לכן, לקחנו את השיעור הזה כנושא "בחינת המעבר", כי אנחנו עוברים מזה שאנחנו היינו מרוכזים יחד בינינו שם באוהל אחד, בכלי אחד, למצב שאנחנו צריכים עכשיו להכין את עצמנו תוך יומיים כבר לפעולת התכללות עם קהל יותר חיצון.
אנחנו עוברים כאן ממש פעולות מאוד מכוונות, ולא במקרה. היום אנחנו לומדים אתכם יחד כאן. יהיה לנו עוד שיעור אחר הצהריים. ומחר אנחנו כבר נעבוד ב"גני התערוכה" בהכנה. ונכין את עצמנו לקבל את הכלי החיצון.
כך צריכה להיות ההרגשה שלנו, ההכנה שלנו. אנחנו באים לשם כדי לקבל אותם ולהסתכל עליהם שזה הכלי שלנו. זה חלק נוסף מהנשמה שלנו שהוא מוכן להצטרף. הוא לא יודע בדיוק איך, מה, אבל איכשהו מוכן. כמו ילדים, ככה, שלא מבינים כל כך. ואנחנו עושים הכול כדי לצרף אותם, כי דווקא בצרוף שלהם אלינו אנחנו נשיג את המדרגה הרוחנית הבאה. כמה שהם יצטרפו אלינו ברוחב, אנחנו נעלה בגובה. ולכן, ההכנה לנו היום היא צריכה להיות דווקא כזאת.
האם לראות בכל זאת בנפילה במצב רוח, בנפילה במרץ, בכוח, ירידה, כמשהו שלילי או לא? כך כתוב בחכמת הקבלה על החורבן, על כל הדברים האלה. ודאי שזה לצורך עלייה. אבל לעת עתה, ככה אנחנו מרגישים.
אנחנו רואים את זה לא לפי גובה הקומה, אלא לפי הסתלקות האור. אז אנחנו אומרים שזה "חושך", "לילה", "הסתרת פניך, הייתי נבהל."1. אלה עוד דברים קטנים עכשיו אצלנו, אבל אחר כך יבואו בפועל דברים גדולים שעוד נכיר בירידות כאלו שלא נוכל להגיד, "טוב. זה ככה. זה קורה".
יחד עם ההתקדמות הרוחנית האמיתית שאנחנו יכולים להיות מעל לשני קווים, יבואו בכל זאת מצבים אמתיים, קשים, בהיסח דעת שאדם צריך לעבור. המעבר בין המדרגות יכול להיות מאוד קשה, מבולבל. כתוב ב"שמעתי" במאמר "זמן הירידה", על זה שקשה לנו לתאר מצב ירידה.
שאלה: בכל הסדנאות האלה הדגשת לנו את החשיבות של השלב הבא, שאנחנו נגיע לכנס ב"גני התערוכה". בקשר לשלב הבא, זה שאתה מדבר על החושך שאנחנו עלולים להרגיש, אם הוא יהיה נוכח בחברים, האם התפילה היא התרופה למצב הזה עבור החברים, שתהיה להם הצלחה במשימה הכל כך חשובה הזאת?
כן. תפילה ודאי. זה בכל מקום, בכל מקרה. אבל יותר חשוב אם כל החברים יהיו מודעים לזה שאנחנו עוברים מצבים שונים, חדים, מהירים. וכל אחד חייב לדאוג איך הוא מחזיק את האחרים. זה חשוב. אני לא מסתכל על עצמי. אני משתדל להסתכל על אחרים, וכל הזמן לחשוב איך אני מחמם אותם, מקבץ אותם, מחבק אותם.
שאלה: אנחנו מתקדמים מאוד מהר, אבל מי זה שמקדם בכל המצבים האלה?
אנחנו עוברים את כל המצבים האלה על ידי המאור המחזיר למוטב. רק המאור שהוא מאיר עלינו ובהתאם למצבים פרטיים וכלליים, הוא שמסדר לנו את הכול. עלינו לעשות יגיעה כמה שיותר, כמו ילדים שלא יודעים איך, אבל קופצים, רצים, עושים ועל ידי זה גדלים. גם בגשמיות וגם ברוחניות זה אותו המאור המחזיר למוטב, הוא שמקדם את כל הבריאה לתיקון.
שאלה: מה עלי לעשות כשאני רואה פגם בחבר, משהו שאני לא אוהב?
כשאני לא אוהב, זה טוב מאוד. זה שאני אוהב זה לא טוב. זה שאני לא אוהב זה מצוין כי יש לי מקום עבודה. אז יש לפניי ממש מה לעשות ולהרוויח. ואם אני אוהב, אז אני נמצא באיזו מבוכה מה אני אוהב, או אם אני אדיש, זה עוד יותר גרוע. אלא, כמה שאנחנו מסוגלים לראות מקומות לעבודה, לשיפור, זה מצוין.
תלמיד: מה אני אמור לעשות בפרקטיקה כשאני מרגיש ככה כלפי איזו תכונה של החבר?
אני לא שם לב לתכונות שלו כי זה לא שלו, זה שלי. כשאני לא אוהב בו את זה, אז אני לא מתוקן. לא שהוא לא מתוקן. מראים לי כמה אני צריך להיתקן. אם הייתי ניתקן הייתי רואה בהם בכולם רק דברים טובים. העולם כולו טוב. מה זה, העולם יהיה כולו טוב? אני צריך לתקן את העולם? חס ושלום. זו קללה בחכמת הקבלה "מתקני עולם". אני צריך לתקן את עצמי. אז אם אני רואה בכל דבר משהו לא טוב, אני שמח, כי מראים לי מלמעלה שאני רצוי, ראוי לתיקון.
תלמיד: כתבתי מכתב ליהודים בצרפת שאם הם יתאחדו אז בשבילם זה יהיה פתח להצלחה ולעומת זאת באומות העולם אם הם יתאחדו זה יביא לפשיזם. האם יכול להיות שהיהודים, אם הם יתאחדו, יגיעו לפשיזם?
מה זה נקרא יתאחדו? "יתאחדו" זה נקרא, כמו שאנחנו מתאחדים כדי לחבר את כל העולם ולהגיע לתיקון הכללי. למה לפשיזם?
תלמיד: החבר שאל באופן ספציפי על איחוד לאומי. הוא כתב מכתב ליהודים שבו הוא מסביר להם שאם הם יעשו איחוד לאומי אין להם מה לחשוש מזה, הם לא יגיעו מזה לפשיזם. לעומת זאת אם אומות אחרות הם יעשו איחוד לאומי הם כן יגיעו לפשיזם.
אבל אז הוא התחיל לחשוב לפי מה שהוא קרא במאמר האומה ולפי מה שהוא שמע ממך, שאולי הוא לא הבין נכון, אולי זאת טעות. האם אתה יכול להסביר? האם כשהיהודים עושים איחוד לאומי הם כן עלולים להגיע לפשיזם?
לא, הם לא יכולים, זה לא נמצא בשורש של האומה ואתה יכול לראות את זה במשך כל ההיסטוריה של האומה, שפשוט לא נמצא העניין הזה. זה גם העם היחידי שלא היו בו עבדים כמו שביתר העמים. כשאנחנו קוראים בתורה שהיו עבדים הכוונה היא לעבד ה', זאת אומרת למי שנמצא בעבודה הרוחנית. אבל בצורה גשמית לא היה בעבר מקרה כזה שעם ישראל היה שולט על איזו אומה. זה לא נמצא בשורש.
אפילו אם היו חושבים "בוא נעשה משהו", לא תבוא כזאת מחשבה, אבל אפילו אם כן, לא מסוגלים. כי סך הכול כל עם ועם עובד לפי הרשימו שלו, לפי הנתונים שלו, ובגלל שהרשימו של האומה כולו מהדבקות שהיו משיגים אז בימי אברהם, בכל ההיסטוריה זה לא יתגלה.
היהודים לא יכולים להיות נאצים לפי זה שהשורש שלהם זה נקודה שבלב. אמנם אתה יכול לראות בהם היום זוועות, אבל לא לכיוון זה. לא לכיוון לעשות רע בצורה מכוונת לאיזו אומה שהיא. אתה יכול לראות את זה גם לפי ההיסטוריה, גם לפי ההיסטוריה המודרנית. כסף כן, כבוד כן, כל מיני דברים, אבל לא שנאה ממש למישהו.
אפילו אלו שהיו נאצים, בפנים אין שנאה, השורש קובע. אבל זה לא חשוב לנו עכשיו, אנחנו צריכים לדבר על התיקון.
שאלה: מה אני יכול לעשות אם בקבוצה שלי יש חבר שלא רוצה לעבוד לקראת החיבור, לקראת האהבה?
אסור לזרוק אותו אלא לחכות עד שהוא יתבשל. ואתם כולכם, חוץ ממנו, צריכים לדבר מתי שהוא לא נמצא, על כך שאתם צריכים לדאוג שהוא יהיה אתכם ולסבול אותו ולעשות עליו עבודה כמו שאתם מקרבים אנשים זרים. הוא לא נמצא כזר, הוא בכל זאת רואה, מחזיקים אותו, הבורא מחזיק אותו בתוך הקבוצה, לכן רק שלא יזיק. אבל כל היתר הזמן אם הוא לא מזיק, אלא רוצה להיות לידכם, אפילו שלא מסוגל לחיבור, תחזיקו אותו שיהיה.
שאלה: אתה יכול להסביר מתי עושים חצי שעה של ביקורת ואיך? אני מרגיש שזאת יכולה להיות איזו סכנה לקבוצה.
אני לא יודע איך להגיד את זה, בכל קבוצה זה משהו אחר. הייתי ממליץ בינתיים לא לעשות חצי שעה של ביקורת. כי אם אתם נמצאים 24 שעות כל הזמן בעלייה הרוחנית, אז אתם יכולים להרשות לעצמכם לעשות חצי שעה ביקורת בכוח, לא שבא לכם, אלא למרות שאתם לא רוצים. אבל בשביל זה צריכים להיות 24 שעות כל הזמן בחיבור.
שאלה: דברנו היום שאני צריך לראות בכל העולם כלי רוחני. לא כל כך ברור מה זאת אומרת שאני צריך לראות?
אני צריך לראות את כל העולם ככלי הרוחני שלי מפני שבאמת כל העולם זו הנשמה שלי, כך מתגלה בתפיסת המציאות הנכונה, האמתית, לאדם.
אנחנו עדיין לא מבינים מה זה שיש בעולם רק אני וכל היתר רק נראה לי שהם כך קיימים, אבל זה כך נראה לי, מפני שאני עדיין לא מחובר. אם אהיה מחובר, אני אגיע למצב שאני אראה אפילו לא את עצמי, אלא רק את הבורא. לא גופים ולא העולם הזה, לכן זה נקרא "העולם המדומה", אלא רק את הבורא, את האור העליון שממלא את כל המציאות.
והמציאות כולה היא עשר תכונות, עשר ספירות המחוברות יחד כדי לגלות את עצמן בקשר הדדי כמו האור שממלא אותן.
שאלה: כשמתעוררת שנאה ומבינים שצריך לכסות אותה באהבה, האם אנחנו מיד צריכים לבקש את האהבה או קודם צריכה להיות ההכרה שאנו לא מסוגלים לכך?
אני לא חושב שאני לא מסוגל, אני חייב לבקש תיקון, את המצב הסופי. אפילו על הדבר הקטן ביותר שמגיע לפניי כאיזה מכשול, אני מבקש גמר תיקון. אני לא יודע מה זה, אלא כמו ילד קטן שהצעצוע הזה בשבילו זה כל העולם. הוא דורש, הוא צועק, הוא מחייב.
שאלה: בתחילת השיעור אמרת שיגיעו תחושות חדשות. מה עלינו לעשות כשמופיעות כאלו תחושות? איך להתמודד איתן?
לא צריכים להתמודד, צריכים לעבור הלאה לפי אותה מתכונת "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת כל הזמן עוד ועוד לחיבור ואז אפילו כל הבלבולים וכל הטרדות וכל חוסר האוריינטציה, הכול יסתדר.
החיבור מכסה את הכול כי אפילו חיבור מכני הוא מביא אותך למצב החדש המתקדם ואז כל הבלבולים מִתקנים. זה מה שאני ממליץ, בצורה פשוטה, מכנית, לא חשוב איך. ישנם כאלה מצבים שאדם מבולבל, הוא לא יודע איפה הוא נמצא, מה קורה, הוא לא יכול לקשור את הכול. צריך חיבור, ואז מתחיל להתברר הכול.
שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאנחנו נגלה את העולם הזה ועוד עולמות. למה אתה מתכוון בעוד עולמות?
חוץ מהעולם הזה שבכלל לא נקרא עולם אלא נקרא "עולם המדומה", חוץ ממנו יש לנו מידות הקשר הרוחני בינינו שהן, המידות האלו, נקראות "העולמות".
אותן אנחנו צריכים לרכוש, צריכים לייצב בנו עד שמגיעים למצב שמהכלים עוברים גם למילוי שלהם. שהכלי מגלה לנו את האור, שאנחנו מגלים את הכלים כאורות. אבל אלה מדרגות, מדרגות ההשגה, מדרגות הדבקות, ולא שאנחנו נשארים במציאות הזאת כמו שעכשיו אנחנו נמצאים.
גם בצורה פיזית זה עולם זמני, קצר, וגם בצורה רוחנית, הוא ממש לא קיים. כשמשיגים את העולם הרוחני, עד כמה שיש לנו עוד חוסר תיקונים, אנחנו עוד מרגישים אותו. קשה להסביר, נחכה שזה יתגלה.
שאלה: אתמול כאשר החברים הגדולים שלנו מסין דברו הורגש שהתגלה חיסרון עצום, שיש מערכת שלמה מאחוריהם שמוכנה להתחבר. האם בכנס הגדול אנחנו יכולים לצפות לגילוי של חיסרון כזה עצום שוב?
זה תלוי בנו. החיסרון יכול להיות עוד יותר גדול, כי מתחברים אלינו פי שניים שלושה יותר אנשים מהכמות שלנו והם דווקא חיצוניים. ובאנשים חיצוניים, למרות שהם לא משתוקקים לאותה השגה כמוך, אבל בכמות שלהם הם מביאים לך כבדות, עוצמה כזאת שאתה בזה יכול להעלות את עצמך לדרגה מאוד גבוהה, רוחנית. כי דווקא על ידי חיבור של האח"פ לגלגלתא ועיניים, גלגלתא עיניים עולים.
ולכן אנחנו צריכים לראות בהם ממש מתנה מלמעלה, שהבורא מסדר לנו את האנשים האלה כדי שאנחנו נעלה עוד יותר. אבל זה בתנאי שאנחנו נרצה לטפל בהם, להתחבר איתם, ולהעביר להם כל מה שנקבל ברוחניות.
כל מה שאנחנו נשיג בקשר בינינו, ואנחנו יכולים להיות בקשר בינינו, הם לא מסוגלים, הם גם לא מסודרים לא בעשיריות ולא בכלום, אלא אם אנחנו נסתדר, נשתדל להיות מעורבים איתם ולרצות לעלות יחד איתם, אנחנו יכולים להשיג הרבה מאוד. הרבה מאוד, כי זה אח"פ מאוד אמיתיים, מאוד כבדים שבעזרתם אנחנו יכולים לעלות. בלעדיהם לא.
תלמיד: אם כך, איך לא לפספס את ההזדמנות הזאת, את הרגע הזה? איך להיות בתפילה כאיש אחד בלב אחד?
לכן אנחנו נמצאים כאן ומדברים על זה, ואני מסביר לכם ומכין אתכם ליחס אמיתי אליהם, ולעבודה אמיתית כמו גלגלתא עיניים עם אח"פ, בפרצוף אחד, ואנחנו נעשה כל מה שאפשר. אני לא שמעתי מהמארגנים, אבל מחר אנחנו יוצאים לשם לעבודה, אנחנו גם נכין את המקום. לכן מאוד חשוב לנו, מי שיעבוד שם מחר בהרכבה, בהכנה לכנס, במטבח, עם כל השולחנות, הכיסאות, כל מה שיהיה מסביב, מאוד חשוב שאנחנו מכינים את זה בשבילם. בשבילם, כדי שהם יבואו ואנחנו נוכל להתחבר איתם בצורה נכונה יחד, ואז אנחנו נזכה לעליה.
בכוונה אני עושה את הדברים האלה. במדבר אנחנו התחברנו בינינו, עכשיו אנחנו מכינים את עצמנו, לומדים איך להתחבר איתם. בעוד יומיים אנחנו נבצע את החיבור, ונקווה שיהיה לנו כלי שלם, גלגלתא עינים ואח"פ, ואנחנו נרגיש עד כמה שזה עובד בפועל.
שאלה: דרך עבודתנו בכנס, האם נוכל בכך להשחיז, לחדד את עבודת אומות העולם כלפי ישראל? האם גם נוכל לגרום לישראל להרגיש את תפקידם כלפי אומות העולם?
אני מקווה שכן. אמנם אנחנו לא חושבים על זה, אבל איכשהו אנחנו קשורים. אנחנו ישראל האמיתיים, שמכוונים לבורא, ישר א-ל. עד כמה אנחנו נשפיע עליהם כך שבפועל הם כבר ישתנו ויחשבו בצורה חדשה, עם ישראל בעצמו, אני לא חושב שזה יכול להיות כל כך מהר, לא נראה לי, אבל צריכים להשתדל.
צריכים להשתדל לחשוב שאנחנו בזה מקרבים את ישראל ואת כל אומות העולם יחד לעבודה משותפת כדי לעבור את המשבר הזה, וממנו והלאה להתחיל את העלייה. כי המשבר הזה וכל התהליך הזה שאנחנו עכשיו עוברים, או שהדרך למעלה או שהדרך למטה, ממש. אז נשתדל לתת דוגמה איך אנחנו מהחיבור שלנו משפיעים עליהם, על כולם.
שאלה: בזמן הכנס איך אני יכול להעביר את תחושת החיבור לכל החברים בסין, שיגדלו יותר מהר, שיתחברו אלינו ויגדלו עם זה?
אני לא יכול להגיד איך אתה יכול להעביר את זה. אני סך הכול הייתי בסין פעם אחת, שבוע ימים, קצת טעמתי ממשהו. אני אשמח לבוא ולעשות שם כנס או פגישה, עד כמה שזה ניתן לעשות. אני לא יודע, נראה לי שיש שם כל כך הרבה עבודה, אני אפילו לא יודע איך להתחיל בזה. רק אתם יכולים לעשות את זה, אני לא יודע. אולי קודם תשתדלו לעניין את הסינים בכל העולם, ודרכם להשפיע על העם הסיני שבסין? אבל אין לי שום דעה, זה כלי עצום ואין לי מושג איך לגשת אליו.
יחד נחשוב, יחד נעשה, אולי כן אפשר. צריכים גם לראות האם זה ניתן לפי מצב הרוח של המשטר, האם זה לא מסוכן? שזה יהיה בדרך התיקון היפה. נחשוב.
שאלה: האהבה מכסה על כל הפשעים, איך אני מממש את זה?
לממש את זה זה פשוט מאוד. כולנו נמצאים ב-100% פשעים. אנחנו צריכים להשתדל להגיע לאהבה לכל דבר שמחוצה לנו, פשוט מאוד. אם לכל דבר שמחוצה לנו אתה תתייחס באהבה, אתה תרגיש עד כמה אתה מתקן את עצמך. בכוח, תתחיל בכוח איכשהו לסדר את היחס שלך למה שמחוצה לך באהבה. אפילו בצורה פשוטה, גשמית, אם אתה עושה מאמץ פנימי זה כבר תיקון.
שאלה: מהם הכלים להתמודד עם החושך לפני שהוא מגיע כי אנחנו יודעים שהוא יגיע?
החושך מגיע, רוצים או לא רוצים הוא יגיע, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לחושך הזה. ואפילו "אני מעורר את החושך"2, "מעורר את הלילה כחשכה כאורה יאיר"3. אני צריך לעשות כך שבשבילי החושך זה כמו האור, שדווקא בזה שאני מעורר את החסרונות אני ממהר את התיקון.
כל העבודה שלנו היא להקדים לראות את הקלקול לפני שהוא מגיע, ואז הוא לא נקרא קלקול. לכן אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו בשני קווים, גם בשמאל וגם בימין, ולדאוג גם לשמאל וגם לימין וכשנהיה בצורה כזאת אנחנו נתקדם במצב שתמיד יהיה לנו אור. החשכה רק תגדיל את האורה.
שאלה: איך באופן פרקטי להעביר חיבור לכל מי שיבוא לכנס?
אני חושב שזה על ידי חיוך, יכול להיות חיבוק אם זה במקום, השתתפות במשהו. אנחנו בינינו כבר מבינים שככה זה הולך ואנחנו מבינים בשביל מה ולמה ישנה כאן מטרה. כלפי אנשים חיצוניים שאנחנו ניפגש בכנס הם לא מבינים, הם לא מרגישים. במיוחד בערבים כשיגיעו אנשים שרק שמעו עלינו קצת והגיעו להיכרות. אנחנו צריכים יותר נכון לחשוב על החיבור בינינו שהאוויר יתמלא ברצון להתחבר, בחום. זה יהיה באוויר ואז כל הלבבות ימסו.
שאלה: שמעתי שאנחנו צרכים להיות מעבר ושהמעבר יהיה קשה, מה הקושי?
לא. אני דיברתי על מעבר שהוא לא מעבר למישהו אחר, אלא המעבר אצלנו. אנחנו עוברים עכשיו ממדרגה למדרגה, ממצב למצב, ובין המצבים בדרך כלל האדם מבולבל, הוא קצת לא מתמצא, הוא מרגיש את עצמו שלא בדיוק יצא מהמצב הישן ועוד לא הגיע למצב החדש, ובאמצע יש לו איבוד אורות ועדיין אין לו כלי חדש, אז הוא נמצא במצבים כאלה.
ראיתי את זה על הרב"ש, גם עברתי בעצמי, אבל על הרב"ש, ראיתי עד כמה הוא היה במצבים כאלה שהוא לא מזהה שאני נמצא לפניו, עד כדי כך. הוא מסתכל ולא רואה מי זה, עד כדי כך. זאת אומרת, המצבים בין המדרגות הם מצבים קשים, זה כמו שאתה עובר מעולם לעולם. ביחד אנחנו נעבור את זה בצורה הרבה יותר קלה, אבל בכל זאת יש מצבים שמאוד מבלבלים אותנו, אנחנו נמצאים בחוסר התמצאות רגשית, פיזית, נפשית, ככה מעורפלים. צריכים להבין את זה, להתרגל לזה, לדעת איך לסבול את זה, לדעת איך לקבל את זה בחברים.
שאלה: בעבר שמעתי שהעבודה שלנו צריכה להיות בקבוצה ובעשיריות. האם עכשיו צריכים להוסיף אנשים מבחוץ לעבודה שלנו, ואם כן איך נעשה את זה נכון?
עשירייה היא כמו אחד, עשרה הם כמו אחד. אין כאן שום סטייה. כמו שעכשיו אני חושב על עצמי, אני, אז אני מקווה שעוד מעט אני אחשוב שהאני זו העשירייה ולא פחות. וכך אנחנו בתוך העשירייה מתחילים להתייחס לכולם. מה זה לכולם? לכל אלו שאני יכול לאסוף לעשירייה שלי. וכשאני אוסף עוד יותר ועוד יותר לעשירייה, העשירייה גדלה, היא עולה ועולה, דווקא על חשבון זה שבמישור התחתון אני מוסיף, אז אנחנו עולים.
כך אני צריך להתייחס, לכן אני מצפה למצב שאני אראה את עצמי בתוך העשירייה ככלי סגור אחד וכל היתר מצטרפים, מצטרפים לאותה עשירייה ואין יותר מעשירייה.
שאלה: איך לעשות את זה נכון? איך להרחיב את העבודה בצורה נכונה לאנשים שבכל העולם?
אנחנו צריכים לדאוג לעשירייה שלנו. שכל אחד נמצא בעשירייה, אחר כך בעשירייה אחרת, עכשיו שוב בעשירייה אחרת, לא חשוב, כולנו עשירייה אחת, ממש כך. ובצורה כזאת מתקדמים. וכל העולם מצטרף לזה. פשוט, כמה שבאים מצטרפים.
שאלה: בשביל להכניס את כל העולם פנימה, האם אנחנו צריכים קשר פיזי עם האנשים שבחוץ?
לא, אנחנו צריכים רק בינינו לעבוד, ולהם לפרסם.
שאלה: למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאנחנו יכולים לשנות חיסרון?
להגדיל אותו. הגדלת החיסרון זו כל העבודה שלנו. אבל החיסרון הנכון, החיסרון לדבקות, לחיבור לבורא.
שאלה: אני מרגיש עצמי כחלק לא מתוקן, האחרון הנמוך ביותר. מה אני עושה עם זה?
מצוין, תרגיש כך כל הזמן.
תלמיד: מה אני עושה עם זה?
להמשיך לעבוד. כן, אני התחתון, אני הכי הכי תחתון מכולם, לכן אני אוסף את כולם ודוחף אותם לבורא, מעלה אותם לבורא. ואני למטה, כתשתית לכולם.
שאלה: האם אפשר להגיד ששנאה אלה הבדלים שמתגלים בינינו שמהם אני מרגיש כאב?
לא. שנאה היא לא ממש הבדלים שמתגלים בינינו. שנאה היא ההיפך מאהבה שמתגלה כדי לעזור לנו להגיע לאהבה. אין הבדל בין שנאה לאהבה אלא היחס שלי, איך שאני מזהה נכון את התכונה הזאת.
שאלה: מה זה שנאה?
ההיפך מאהבה פירוד, ניתוק. ואהבה זה ההיפך, חיבור.
שאלה: למה כשמתגלה שנאה, עליי לראות את החברים כמושלמים?
כי זה תיקון של השנאה. היא מתגלה מפני שאני מרגיש שיש בינינו פער. ואז אני צריך לקבל אותם למעלה מהדעת כשלמים.
שאלה: חבר לא רוצה לעבוד עם הקבוצה, עם העשירייה, אלא רואה את כל העולם כמקום לעבודה. איך למסור לו את החשיבות של העבודה בקבוצה, בעשירייה?
אבל הוא רוצה לעבוד בעולם?
תלמיד: כן, להפיץ.
בבקשה, תנו לו הפצה וזהו. אין כפיה ברוחניות. מי שרוצה לעבוד בהפצה, בקשה. מי שרוצה לעבוד במטבח ולא לצאת מהמטבח, בקשה. מי שרוצה לנקות, ראיתי איש שאומר "אני לא יודע כלום, אני בא לכאן, אני אנקה את הכול" ומנקה כל הזמן, אחראי על הניקיון. בסדר גמור, הוא יתקדם יחד עם כולם. לכל אחד יש תפקיד משלו. אנחנו עוד לא יודעים את התפקידים בעשיריות, אבל אחר כך יהיו תפקידים מאוד, מאוד שונים, אפילו מוזרים וזרים זה לזה. חסד, גבורה, תפארת, דברים שבין שמים וארץ, כל פעם בכל מיני אופנים שונים.
שאלה: על מה עלינו להתרכז כשאנחנו מתחברים לקהל הרחב בכנס, על הקשר בינינו או על איסוף החסרונות שלהם?
לא חסרונות, שום דבר, רק חיבור בינינו, בין כולם. אנחנו רוצים לחבק את כולם.
שאלה: כל המצבים באים מהבורא. איך לדעת איזו פעולה שלי או תגובה שלי ישמחו את הבורא בכל מצב ומצב?
איך? אנחנו לא יודעים, כתוב "ואהבת לרעך כמוך". אם אתה עושה את זה אתה עושה תענוג לבורא, ואחר כך "ואהבת את ה' א-לוהיך", אתה מגיע לאהבה אליו. אבל לאהבה אליו אתה מגיע כשאתה גומר את כל העבודה על אהבה במישור שלך.
שאלה: אני מקווה שכתוצאה מהחיבור שלנו, יתעוררו הרבה נקודות שבלב בכל העולם, ויש עוד יומיים עד הכנס. האם להמליץ להם לראות את הכנס לדוגמה ב- kab.tv או לחכות למסלול הרגיל של הקמפוסים ולטיפול שלנו במסלול לימוד מסודר?
אני לא כל כך מבין את האמריקאים. אתם לא רוצים לעשות כמו כולם, אתם לא רוצים ללמוד כמו אצלנו. אתם בפנטזיות שלכם נמצאים כאילו שיש כאן משהו לעשות אחרת או שאמריקה בעצמה מעוררת כאלו שטויות. אתם צריכים ללמוד מה שאנחנו עושים. אנחנו לא מסתירים מאף אחד שום דבר, אנחנו מזמינים את כולם, גם הזמנו למדבר את כולם, בבקשה. אלו שנמצאים איתנו בקמפוסים בכל מיני מקומות, מי שרצה כן, מי שלא רצה, לא. הזמנו לכנס הגדול בעוד יומיים מי שרוצה, כן מי שלא רוצה לא, אנחנו פתוחים תמיד לכולם, מה יש כאן לשאול?
תלמיד: השאלה למי שלא יכול פיזית להגיע לכנס.
ברור שלא יכול פיזית, אז הוא רואה את זה דרך כל מיני קווים אחרים.
תלמיד: והוא עדיין לא במסגרת שלנו, הוא לא לומד קבלה.
מה זה חשוב במסגרת או לא. אנחנו רוצים שהם יכירו את כולנו. כולם יגיעו וכולם יכירו מי זה אנחנו.
תלמיד: זאת אומרת, כדאי להמליץ לו לראות את האתר ואת הכנס.
כן.
שאלה: במידה שאתה נמצא כאן אתה מכיר בכך שהמדרגה הראשונה שנמצאת כאן יותר גבוהה מהמדרגה הראשונה שנמצאת אצלנו.
יש לנו כמה קבוצות ותיקות שבהם כמה, לא כל הקבוצה, אלא הרבה אנשים שכבר איתנו שנים רבות ואני לא מרגיש שום שינוי בין מי שנמצא במוסקבה, בקייב, בפיטר, בעוד כמה מקומות, יכול להיות גם באמריקה. אבל אלו שנמצאים איתנו כל הזמן, כל יום ויום אני לא רואה שינוי. המקום לא קובע. ממש לא.
יש כאן חברים ממוסקבה אפילו עברית למדו. יודעים לקרוא ולדבר אפילו בעברית, מבינים אותה. הם לומדים יחד איתנו כבר שנים. אני לא רואה שיש בהם איזה חוסר ידע או הרגשה לעומת מי שנמצא כאן ויומיום נמצא בשיעורים שלי. הקשר הוירטואלי נותן לאדם, לפי הרצון שלו, להיות בשיתוף מלא.
שאלה: בורא, תן לי כוח לראות את זה כמו שתיארת. אני אספר סיפור. נסענו ועצרנו בתחנת דלק, שבו היו אנשים מקומיים שלהם נתנו פלייר של הכנס. היה שם איזה פלייר עם ציטוט, והאישה קראה את הפלייר וישר נדלקה מהציטוט, והתחברה אליו. אני הייתי צריך לקרוא אלף פעם את הציטוט, כדי להתחבר אליו. אז יש ספקות, מה אני יכול באמת להעביר בכנס הזה?
זה נדמה לך שהיא הבינה את מה שכתוב שם בפסוק, אתה מבין יותר ממנה. רק שהיא הבינה כמו אישה, כמו אדם חיצון שזה מדובר יפה, שמדובר אולי על אהבה, על החיבור, אז בשבילה אהבה וחיבור זה לא כמו בשבילך. טוב שאתה מקנא, זה טוב, קנאה היא מקדמת מאוד, אבל הכול גם צריך להיות במקום, מצד אחד. מצד שני, אתה לא מכיר את הישראלים, הם יותר רגישים ודאי לדברים כאלו כמו למילים של אהבה, חיבור וכן הלאה. אך כשאתה מדבר איתם על לממש את הדברים, הם מאוד קשים. יותר קל עם כל אומה אחרת להגיע לזה, ממה שעם עם ישראל. יש לו את האגו הכי חזק, את התכונות הכי קשות.
שאלה: אמרת שאם יהיה לנו כוח בעשירייה, עם עשירייה אחת נוכל לשנות את כל העולם. אמרת ש"אם יהיה", מה זאת אומרת "אם" יהיה?
אם זאת תהיה עשירייה כאחד. אם תהיה עשירייה כאחד, הכוונה היא שהבורא התלבש בהם, אז זה מקור הכוח לכל האנושות להיתקן.
תלמיד: איך אתה רואה את כלל העולם, אם נכיל את כלל העולם. האם כולם ישבו בעשיריות? איך אתה רואה את כלל העולם עובד עם זה?
אני באמת רואה שהעולם יתגלגל לצורה כזאת שלא תהיה לא ברירה, והוא יבין שהוא חייב לעבור שינוי, והחינוך לחיים טובים, לחיבור הוא יתקבל על כולם. נקווה שזה יהיה לא בהקדם מלחמה ומצבים מאוד קשים, אלא מתוך הבנה. ואז אנחנו נגיע למצב שהחינוך הזה הוא יתפשט בכל העולם, וכל העולם יהיה מחולק לעשיריות דרך קווי תקשורת וירטואליים, טלוויזיה, לא חשוב איזה, וכולם ישתתפו בזה, וירגישו בזה איך שהם מיום ליום משתפרים ועולים להשגת מציאות נצחית.
סך הכול יש לנו פרס, יש לנו מתנה, יש לנו תמריצים הכי גדולים שיכולים להיות, נצחיות, שלמות, עלייה למעלה מכל הבעיות, סכנות, צרות. וחוץ מזה שזו התעלות למעלה מכל המינוס, מכל השלילי, זו גם התעלות לחיובי, להרגשת העולם הנצחי, השלם שאנחנו לא מבינים בהרמוניה הזאת העליונה, שאין לנו לזה שום מושג. אנחנו שקועים בכאלו חסרונות, רק רוצים קצת לברוח מהם.
לכן נראה לי שכן העולם יהיה מחולק לכל מיני קבוצות. לא קבועות. זה לא צריך להיות קבוע. מה אכפת לי לשבת או עם אלו, או עם אלו, עם אלו, זה רק עניין של שפה. גם על שפה אפשר להתגבר, ואז אנחנו מהר מאוד נגיע לתיקון. אם אנחנו נעשה את מה שעלינו לבצע בדור הראשון של הדור האחרון, אז אחרינו יהיה לעולם הרבה יותר קל.
שאלה: האור יוצא מתוך החושך. אם אני מעלה מ"ן עבור האור של החבר, האם זה אומר שאני אגלה חושך?
לא, [זה אומר] שאני בונה את הכלי לעצמי, אני לא מגלה את החושך. אם אנחנו מעלים את המ"ן עבור אחרים, זה לא חושך שלי. אמנם זה נקרא "צער גידול בנים", שאני מצטער במה שהוא נמצא בחושך, מצד אחד. אבל מצד שני, אני מעלה אותו, אז אני שמח. ואני מעביר את האור לאח"פ שלו, שזה הרבה יותר ממה שאני הייתי משיג בעצמי.
אנחנו שוב חוזרים לאותו מצב שיש גלגלתא ועיניים, שזה אנחנו, וישנו אח"פ. האח"פ הזה הוא עצום (ראו שרטוט).
בגלגלתא עיניים לא יכולים להיות יותר מנפש, רוח. ובאח"פ, אם אנחנו מוסיפים אותו לגלגלתא עיניים, יש התחלפות האורות בהתאם לזה, אז יש לנו נשמה, חיה ויחידה. לכן את האורות האלו הכי גדולים אנחנו לא יכולים לגלות, אלא רק על ידי קהל חיצון.
ומה יהיה לנו? ולנו זה יהיה רק נפש, רוח, שזו חיוּת בלבד. זאת אומרת, סטנד ביי כזה, מצב כמו שהמנוע עובד ללא לזוז, ללא להניע גלגלים, ניוטרל. זה סך הכול, חיות בלבד.
לכן, אם אנחנו לא מטפלים באח"פ, אז אנחנו לא מבצעים גם את מה שמוטל עלינו, כי הבורא בכלל לא מתכוון אלינו, הוא מתכוון שאנחנו נעשה עבודה על כל האח"פ הזה. זה העיקר.
שרטוט
לכן הפגישה בזמן הכנס עם קהל יותר רחב, היא פגישה מאוד חשובה. אנחנו צריכים להבין שדווקא המדבר שבו היינו וקיבלנו איזו עלייה, קיבלנו את זה אך ורק כדי לממש אותה באח"פ, באלו שבזמן הכנס מגיעים אלינו ואנחנו רוצים להכניס להם ממש את הלב שלנו, את הרוח שלנו, לנפח אותם, למלא אותם בכל מה שרק אפשר מתוך הלב בלי מילים, ואז אנחנו נרגיש שאנחנו עולים. כך נעבוד.
שאלה: קודם שמעתי שניתן לתקן את העולם בעשירייה אחת. למה היום כל כך חשוב להגדיל את הכלי מאיכות לכמות? מה השתנה?
אני רוצה שאתם תעלו, ואין שום אפשרות לעלות. אפילו אם היינו יושבים במדבר עוד עשר שנים, לא חשוב כמה, לא היינו יכולים לעלות. כל העלייה היא רק על ידי חיבור של האח"פ. לכן אנחנו עכשיו עושים הכנה לחיבור האח"פ למדרגה הבאה שלנו. אנחנו נעלה על ידי זה. אנחנו לא הולכים כביכול למלאות ולתקן אותם, אלא על ידי הטיפול בהם, אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה יותר גבוהה.
לכן זה כל כך חשוב. זו פעולה אחת, גם המדבר וגם גני התערוכה. אלה שני כנסים ככנס אחד, רק שם זה היה גלגלתא עיניים וכאן זה כלי שלם, עם האח"פ.
שאלה: האם לדמיין את כל האנשים המנותקים זה מזה כעשירייה שמחוברת למעגל?
ודאי שכן. ודאי שצריכים לראות את כולם יחד איתנו, שיהיו יחד איתנו בעשירייה אחת. ואם אפשר אז חבר גם בין העשיריות הוירטואליות, לא חשוב כמה אנשים תהיו, חמישה, שמונה או עשרים, ולקרוא לזה עשירייה.
תלמיד: אם אסתכל ככה, זה יקרב אותי לתפיסת המציאות הנכונה?
כן, ודאי.
שאלה: מהו, "שדה אשר ברכו ה'"?
"שדה אשר ברכו ה'" זה כשנמלא את השטח בינינו באהבה. בינתיים אנחנו מרגישים ריקנות ביחסים בינינו, אז שהוא יתמלא באהבה, שהאוויר יהיה סמיך.
שאלה: כיצד עלי לשנות את תכונותיי כדי לא לפחד מהשנאה שמתגלה? מה רמת השנאה שנחשבת לבריאה, לנורמאלית?
זה לא חשוב לי, אני לא מתחשב בשום דבר שלילי, אני כל הזמן רק מכין את עצמי כדי להיות מוכן לכסות על כל השלילי בחיובי, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואני דווקא שמח בכל פשע שנגלה, כי אני יכול לכסות אותו באהבה.
שאלה: למה אני מרגיש כאב כשאני מרגיש שנאה?
זה חוסר שלמות בעבודה. חוסר הרגשה שזה בא מהבורא, שהוא מגלה לנו את הכלים השבורים כדי שאנחנו נתקן אותם. דווקא מקובלים שמחים כשמתגלה החושך.
שאלה: האם אני יכול לאהוב רק כשאני רואה את הסבל של החבר, שחסר לו קשר עם הבורא?
לא. רצוי שלא נתקן את הכאב שבא לנו ממצב של חוסר, אלא שכל הזמן נעלה. זה נקרא להקדים תרופה למכה.
שאלה: איך מישהו יכול לעשות הפצה אם אין לו עשירייה והוא לא הולך לשיעורי בוקר?
לעשות הפצה? מה הוא יכול להפיץ? את עצמו?
(סוף השיעור)