שיעור בוקר 21.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם, עמ' 488, מאמר "האמה"

קריין: כותרת "היחיד והאומה".

"וכמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חסרון הרמוניא מבין אבריו, כן האומה, השקיעה הטבעית שלה היא תוצאה מאיזה הפרעה שנתהווה בין האברים שלה, כמו שהעידו קדמונינו, "לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח.

לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע." אתם מבינים על מה הוא מדבר כאן? הוא אומר שאנחנו צריכים להיות מחוברים כולנו כמו החלקים בגוף שלנו. רק החלקים בגוף מחוברים בצורה אינסטינקטיבית ופועלים בצורה טבעית. אף אחד לא חושב שהוא צריך לעשות איזו פעולה עבור השני, אלא כולם כך מסודרים כבר מהמוח ומהרצון ומהתוכנית הכללית ולכן אין שום בעיה שהיד זזה והרגל זזה ועוד כל מיני דברים זזים, וכל זה כדי לעשות איזו פעולה לטובת הראש, נגיד.

אף פרק ופרק לא מרגיש שיש לו איזה קושי. כי כולם מרגישים, צריכים - לא צריכים, רוצים - לא רוצים. זאת אומרת החיבור של החלקים בגוף כך שאף חלק לא עושה חשבון פרטי לעצמו, אלא כולם מורגשים בסך הכול לטובת הגוף.

מה שאין כן בין בני האדם, אנחנו נפרדים על ידי האגו האישי של כל אחד ואחד, אינדיבידואליסטים, ולכן יש לנו כאן בעיה לתקן את הקשר בינינו. איך אנחנו נתעלה למעלה מהאגו שלנו, מהעצמות שלנו, מהקושי לזוז, מאיפה אנחנו ניקח את האנרגיה הזאת, "מוטיב-פאואר" כמו שהוא אומר, כדי לקרב את החלקים, הגופים, לחשוב על מישהו, על משהו. אפילו אם אני חושב על מישהו אני מיד חושב על עצמי, בכמה זה יעזור לי או מה אני צריך לעשות כדי לתת לו ואיך זה יחזור אלי.

וכאן אנחנו צריכים להיות מחוברים בשיטה אחרת לגמרי, כמו חלקים בגוף אחד שאף חלק לא עושה חשבון לעצמו אלא לכללות הגוף. כך אנחנו צריכים להיות מחוברים, שכולנו כולנו נחשוב רק על כללות האנושות ולא על התועלת האישית של אף אחד. האם זה בכלל ניתן?

"ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם. לפיכך, אין אנו מוצאים בזמנים הקדמונים איגודים וחברות, שלא תמצא בהם קרבה משפחתית בין יחידיה, - כי אותה האהבה הפרימיטיבית, שהיא הכרחית לקיום החברה, אינה נמצאת זולת במשפחות, שהם בנים לאב אחד."

שאלה: כשאנחנו מדברים על אומה, התפיסה שלנו יכולה להיות העשירייה, הכלי העולמי.

איזה קבוצה, גדולה.

תלמיד: כל מי שיש לו נקודה שבלב.

לא כל אחד. "אומה" נקרא אוסף של אנשים שיש ביניהם איזה קשר. ואז אתה רוצה את הקשר הזה לראות בהתקשרות מעל הקשר הטבעי. נגיד כפר, קיבוץ, לא חשוב מה, אז אתה שואל לפי מה הם יכולים להיות מחוברים ביניהם. כאן הוא מדבר על מידת הקשר ביניהם, שנקרא ערבות, נגיד.

תלמיד: הקשר המשפחתי הוא קשר דם, קשר טבעי, זה מה שהוא אומר.

זה ברור.

תלמיד: אחר כך כשזה הופך לכפר או מדינה, קשר טריטוריאלי.

אז הקשר הטבעי כבר מתפורר. זה לא כמו שהיה במשפחה, לכן יש בעיה. אין קשר כל כך בין האנשים. אז עושים ביניהם קשר, בונים חומה ושמים ראש ואומרים, אתם תלויים עכשיו זה בזה והראש קובע. כמו שהיה בעל משפחה. אבל עכשיו הוא בעל העיר וכן הלאה. וכך היו מתקיימים.

תלמיד: אבל האומה הישראלית אף פעם לא הייתה על הבסיס הזה. אברהם אסף נקודות שבלב, הוא לא אסף משפחות.

נכון. אם אתה מדבר כבר על הקבוצה שנקראת ישר-אל, "ישראל", אז זה היה תמיד לפי הכיוון הזה.

תלמיד: הוא מדבר על האומה הישראלית כאן.

כן.

תלמיד: אז מה הקשר למשפחות?

הוא מסביר בצורה כללית.

"אולם בהתפתחות הדורות, כבר נמצאים חברות המקושרות יחד תחת מושג של "מדינה". רצוני לומר, בלי שום יחס משפחתי גזעי, שקשר היחיד למדינה כבר אינו קשר טבעי פרימיטיבי, אלא הוא נוגע מתוך צורך הדדי, אשר כל יחיד מתאחד עם הכלל לגוף אחד, שהיא המדינה. והמדינה מגנת, בכל מדת הכח של גוף מדיני, על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד." ברור שכך אנחנו היום בנויים. וזה כבר לא שייך למשפחה ואפילו לא ללאום, לשום דבר. יכולים להיות אדום, צהוב, לבן, לא חשוב מי חי בתוך המדינה, העיקר שהוא נמצא, חי, משלם מיסים ומשתמש בכל מה שיש בה.

"אכן המעבר הזה, - שעברו הדורות מן האומה הטבעית אל המדינה המלאכותית, דהיינו מן הקשר הבא מתוך אהבה הפרימיטיבית אל הקשר של אהבה הבא מתוך צורך הדדי, - אינו גורע כלום מכל אותם התנאים המחויבים בהאומה הטבעית הגזעית. וזה הכלל, כשם שכל אדם בריא מחונן בשלטון מוחלט על אבריו, המבוסס רק על רחשי אהבה. כי האברים נשמעים לו בהנאה רבה בלי שום יראה מעונשים. - כן המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל. הוא הכח הנוח ביותר, המספיק להניע את הפרטים לצרכי הכלל." זאת אומרת, חייבים אנחנו להגיע לקשר מלאכותי כמו שצריך להיות הקשר הטבעי מצד הטבע.

"אבל שליטה המבוססת על כפיה ועונשין, - הוא כח חלש מידי, להניע לכל פרט באופן מספיק לשמירת צרכי הכלל. וגם הכלל יתחלש ולא יוכל לקיים התחייבותו, לשמור ולהגן על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד שבו. ואין לנו עסק כאן עם צורת המשטר של המדינה. כי בין שהיא אוטוקרטי, או דמוקרטי, או שיתופי, - אין הם משנים כלום את עיקר ביסוסה של כח האיגוד החברתי, - לא תוכלה להתיסד ומכל שכן להמשיך את קיומה, אם לא על ידי קשר אהבה החברתית." רק דבר אחד יכול כאן לעזור לנו - שיהיה ביניהם קשר אהבה כמו בגוף אחד. אחרת לא יתקיים שום קשר.

"ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם." אנחנו עכשיו לא מרגישים את עצמנו שייכים לעם אחד.

"והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר". אנחנו חייבים לגלות בנו, בכל האנושות - שייכות לאדם הראשון, נגיד כך, למבנה של אדם הראשון, ורק לשם זה אנחנו חייבים להתקיים, סביב זה להתלכד, להבין שאין ברירה. אנחנו חייבים לחיות על פני כדור ארץ אחד עם רצון אחד, גוף אחד, תרבות אחת. לא מדובר שאנחנו חייבים ללמוד זה מזה תרבויות שונות אלא תרבות חדשה, תרבות של עולם אחד כאדם אחד. מה הוא אומר? אין טעם לחזור למה שהיה, זה לא יתקיים. אנחנו רואים שזה לא יכול להתקיים.

"ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב."

שאלה: איך בכלל ניתן לתאר אהבה לאומית בתוך מדינה, למשל? הרי המדינה מחזיקה אנשים באמצעות פחד.

כאן זה הפוך. אהבה - הכוונה שכולם מודעים שתלויים זה בזה. כולנו תלויים זה בזה כי הכול מתחיל להיות מהרגשת הערבות. אנחנו כמו חלקים בגוף אחד שלא יכולים לספק שום דבר לאף אחד אם אנחנו כולנו לא דואגים לכולם. וההרגשה הזאת, ההבנה, החינוך, לאט לאט חודר לכל אחד ואחד. אנחנו שקיימים גם בזמן הזה, מבינים שהחוק של הקיום החברתי מתגלה עכשיו בחברה כי אחרת אנחנו לא נתקיים.

ולכן אנחנו מקבלים את זה ורואים שרק כך באמת יכולים להגיע למשהו נכון וטוב. אחרת בכל העולם, גם בדומם, צומח, חי ומדבר, בכל הרמות הטבע יוצא מהשליטה הנכונה, מהתקשרות נכונה, מההרמוניה שהייתה בו, יחסית, ויתחיל להשתולל. אנחנו באמצע עם כל מה שאנחנו רואים שרק עכשיו מתחיל להיות. הוריקנים, הצפות, רעידות אדמה, מה לא. מדרגות הטבע ועד לדרגות של מלחמות העולם האטומיות. ככה זה יקרה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שאחרי שיתחברו היחידים במידה מסוימת כדי לקיים אומה אז יכולים להתקיים שם האיברים בצורה לא שלמה?

זה אומר שאם יש קבוצה טובה, חברה טובה, חזקה, היא יכולה לקבל בתוכה גם כמה חברים, מספר חברים שהם לא מתוקנים והיא תוכל לעבד אותם נכון, לחנך אותם, לחבר לעצמה ועל ידי זה גם היא תתחזק.

שאלה: אנחנו מדברים על אחווה ולחלוק את הקשיים של כל אחד, אבל כשחבר מעלה איזה קושי שיש לו בעשירייה, אנחנו לא מתייחסים לקושי הזה, אנחנו ממשיכים לדבר על התפילה היומית שלנו וכאילו ממשיכים עם הקרירות הזאת ולא עושים כלום. האם זה עניין של התפיסה אישית שלי או שבאמת יש פה איזו בעיה?

אתם צריכים לדבר על זה בקבוצה והקבוצה צריכה לשמוע מה שאתה אומר ולהתייחס לזה. או שזה עניין אישי פרטי שלך שכך אתה מרגיש והאחרים לא, או שכל הקבוצה מרגישה שיש בעיות ואתם לא מטפלים בהן, אבל זה עניין קבוצתי. אתה מתלונן שאתה לא מקבל עזרה, שירות, תמיכה מהקבוצה. אנחנו לא יכולים להיכנס לזה, אלא אם כל הקבוצה תגיד שהיא צריכה עזרה, אז יש לנו כבר אנשים כמו ראשי שפות, שיכולים לטפל בכם ולספר לנו ואולי גם אנחנו נתחיל לטפל בזה. אבל אנחנו לא יכולים לטפל בדברים כאלה בשיעור, זה דבר פנימי של הקבוצה, של העשירייה. אז נקווה שידברו על זה עם כל הקבוצה שלכם, ואחר כך אולי נשמע שהכול הסתדר, ואם לא אז נחשוב איך ממשיכים את הטיפול.

שאלה: היום האומות הן מאוד מקוטבות ואם יש איזה קשר הוא קשר אגואיסטי, אז איך אפשר להביא בין האומות קשר של אהבה?

אנחנו לא יכולים, אנחנו צריכים לעבוד על זה שיהיה קשר אהבה בין העמים, זה לא פשוט. איך זה אפשרי? אני לא רואה שאף אומה אוהבת את האומה אחרת, אין דבר כזה. גם בין בני אדם אין אהבה אלא יש אהבה אגואיסטית, אבל זו אהבה אינסטינקטיבית שאנחנו לא מביאים אותה בחשבון. אין אהבה בעולם. אם הייתה אהבה, אז במידה שהיא הייתה קיימת היה מתגלה הבורא, כי זה בעצם היסוד של הגילוי שלו, מידות של אהבה, אבל זה איננו.

כי איך יכול להיות שמישהו יאהב מישהו וירגיש שהוא שייך לו ותלוי בו ומוכן לעשות בשבילו הכול ללא שום תשלום? אלא אם אני אוהב אותו, אז אני עושה את זה כמו בשביל עצמי, אבל זה מפני שיש לי כזה קשר כמו בין אימא ובן, וזה משהו אחר. אבל סתם שיהיה לי קשר כזה לשני אחרי חטא עץ הדעת שאנחנו נחתכנו זה מזה, אין דבר כזה. להיות מחובר לזולת בצורה כזאת שאני אוהב אותו כנפשי וכך אני דואג לו? אין לי יכולת להרגיש כך את השני.

בשביל זה אנחנו צריכים להשתדל להיות קרובים זה לזה ככל האפשר בעולם שלנו במצב של "איש את רעהו יעזורו", ולהזמין מאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו ויקשור אותנו כמו שהיינו קשורים באדם הראשון. בהדרגה, לא מיד בכל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים, לא בכל 125 מדרגות הקשר, אבל לפחות בקשר אחד שנרגיש בינינו שאנחנו נמצאים בקשר כמו שתי צורות שונות שבכל זאת קשורות בעביות שורש או בעביות א' ביניהן, וכך נוכל להתקרב ולהרגיש זה את זה. אז אני לא ארגיש שיש ביני לבין החבר שלי הבדל כלשהו באיזו מידה או דרגה, אלא מה שיש לי יש לו, לא יכול להיות אחרת. וכך נתקדם.

שאלה: ההרגשה היא שאין אפשרות לצאת מהמצב שקורה היום. כותב בעל הסולם, "אנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, האיחוד ההוא אינו עושה אותם לגוף מלוכד". מה כן יכול לאחד אותנו כגוף מאוחד מבחינה פנימית?

הבורא שיתגלה ויאחד אותנו, אין כוח אחר. כוח האיחוד הוא כוח הבורא בלבד.

תלמיד: כן, אבל זה יכול לקרות בצורה כמותית כמו שבעל הסולם מסביר פה, שכל העולם יעבוד מבחינה פנימית? אני לא יכול לראות איך קורה דבר כזה.

אתה לא רואה ואני לא רואה, זה עוד לא קורה בעולם, אבל לזה אנחנו צריכים להיכנס עכשיו, זה נקרא "דור האחרון", שאנחנו מגיעים למצב שנכנסים למתחם כזה ששם כולם יהיו וכולם יתחברו.

תלמיד: אתה מדבר על זה מבחינת ההפצה?

צריך גם להפיץ את זה, גם לעורר את זה על ידי התפילות, גם לממש את זה בעצמנו בפעולה.

תלמיד: חוץ מהפצה יש עוד משהו שאפשר לעשות?

כן, קודם כל בעצמנו, קודם כל בעשיריות.

תלמיד: קודם אנחנו צריכים לעשות זאת בעשיריות ואחרי זה אפשר להפיץ החוצה?

לא אחרי זה, יחד, במקביל להפיץ החוצה. וזה יבוא מפני שהזמן, המצב הכללי, התנאים הכללים, מאוד מאוד תומכים בזה, מבחוץ כבר יש לחץ עלינו.

תלמיד: אתה מדבר על הצרות שיש היום בחוץ?

כן, גם צרות.

שאלה: בעל הסולם כותב, "כן המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל". למה הוא מתכוון, אתה יכול להסביר את זה?

שכל האנשים במדינה צריכים להיות קשורים זה אל זה, הם צריכים לדאוג זה לזה שלכל אחד יהיה פחות או יותר בשווה כמו לאחרים, כך זה יהיה. המדינה צריכה בכללות לדאוג לדברים האלה, להספקה, למילוי כל הרצונות הגשמיים, הרוחניים וכן הלאה, וכך זה צריך להתקיים.

שאלה: אנחנו רואים במאה השנים האחרונות את כל מה שבעל הסולם מתאר פה, את כל התפתחות הדורות, אבל הדבר היחידי שעדיין לא רואים זה את הקיום שמבוסס על אהבה חברתית. מהי אהבה חברתית?

אהבה חברתית היא שאני מבין שבלעדייך אני לא יכול להגיע לגמר התיקון ואתה רואה שבלעדיי אתה לא יכול להגיע לגמר התיקון, ולכן בצורה אגואיסטית אנחנו קשורים זה אל זה ומתקרבים עוד ועוד גם לאחרים, וכך אנחנו מרגישים שאף אחד לא יכול לזוז בלי האחר וכך נתקרב זה לזה.

תלמיד: מה שכרגע תיארת זה משהו שקורה אבל מהכיוון ההפוך, בגלל הצרה, כמו שגם בעל הסולם כותב, "אחים לצרה". איך הופכים את זה לאחים לאהבה, לא לצרה?

על ידי המאור המחזיר למוטב. זה שאנחנו מרגישים שאין לנו ברירה, זה נקרא אחים לצרה, ולאט לאט, מתוך לא לשמה באים לשמה. שאנחנו רוצים להתקרב ולהתקיים, ועל ידי מאור המחזיר למוטב אני פתאום רואה שיש לי יחס אחר לאחרים. קודם חשבתי שאין לי ברירה, אני חייב להיות מקושר אליהם ולדאוג להם כי אחרת לא יהיה לי מה לאכול ואיך להתקיים. ועכשיו, לא על ידי זה שאני סתם פועל, אלא על ידי המאור המחזיר למוטב נעשה שינוי. ואם אני מעורר את המאור הזה, אז אנחנו לא סתם נמצאים בערבות ויש לכולם מה לאכול ועוד כל מיני שירותים כמו מים, חשמל וכן הלאה, אלא על ידי זה שאנחנו כך דואגים כל אחד לכולם אנחנו מעוררים את כוח הבורא, שהוא כבר מתקרב אלינו ועוטף אותנו, ואז אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים "כאיש אחד לעם אחד".

תלמיד: אז בעצם מה שבעל הסולם בסוף הקטע, שכל החיסרון הוא הליכוד הפנימי מבפנים, הטבעי, זה כוח הבורא במילים אחרות?

ודאי, ואז אנחנו נכנסים לעטיפה כזאת שדואגת לכולנו.

שאלה: הוא אומר פה שברגע שיש בחברה חלק בריא, הוא כבר מחזיק ממש את הרקמה ביחד, ואז הוא יכול להחזיק גם את האיברים המדולדלים. איך הוא יכול? הרי מצדם אין להם רצון, הם מדולדלים?

יש להם חסרונות חיצוניים שעדיין לא שייכים כדי להצטרף לחברה ולשמשה. אבל זה שיש להם חסרונות חיצוניים, על ידי זה הם בכל זאת מצורפים לחברה, ולאט לאט הם מקבלים מהחברה את ההשתתפות שלה בהם, ולכן הם משתנים. זה נקרא חינוך, מה זה חינוך? אתה נכנס במישהו, ומשנה לו את המערכות.

תלמיד: זאת אומרת בגלל הסבל שהם מרגישים מבחוץ הם יסכימו לעבור תהליך חינוכי?

ודאי, כן, הכול על ידי הסבל, כי אתה עובד עם האגו, עם הרצון לקבל.

תלמיד: אז בעצם באותה אומה יהיה חלק שעושה את זה מאהבה, מרצון ומוביל, וחלק שיעשה את זה מתוך סבל?

כמו ילדים קטנים, קודם מאונס ואחר כך מרצון. ככה זה, האגו הוא היסוד.

שאלה: יש הרגשה אפילו בישראל של זילות חיי האדם. איך במצב הזה ניתן להסביר חשיבות ערך חיי כל אדם? מה יכול לעזור להכרה אמיתית והערכה של חיי האדם?

רק על ידי שאנחנו נפרסם את חוקי הטבע האמיתיים, נסביר אותם ונראה אותם כך שבלעדיהם לא נוכל להתקיים. רוצים או לא רוצים, לא שואלים אותנו. אלא כך אומרים לנו כוחות הטבע, אתם רוצים לחיות? אז אתם צריכים לקיים את זה. לא רוצים לחיות? אל תקיימו, זה עניינכם.

יש בחירה, לחיות או לא לחיות, לקיים או לא לקיים, זה הכול. לבורא אין חשבונות אחרים, "חוק נתן ולא יעבור". הוא צריך להביא את האנושות לצורה שהוא החליט מראש, וכך אנו מתקדמים, לכן ככל שאנחנו נפיץ את מטרת הבריאה, ואת תיקון הבריאה, בהתאם לזה אנחנו נבין מה המהות של אותו כוח עליון שרוצה ודורש מאתנו.

שאלה: המניפולציה של התקשורת והרשתות החברתיות משחקות את תפקיד הבורא. הן קובעות מה לחשוב, מה לקנות, באיזה קו ללכת כבן אדם. איך נוכל להתאחד נכון אם כולנו נשלטים על ידי המערכות האלה?

אנחנו נמצאים במצב שונה ממה שאתה אומר. אנחנו יוצאים בכל זאת לאט לאט, מתרחקים מהשפעת כלי התקשורת, אנחנו לא עבדים כמו הרבה אנשים. כך עוד הרבה אנשים, היום יש הרבה אנשים מיואשים מכלי תקשורת, ומכל מה שהם שומעים ורואים, ולכן אין מה להגיד שאנחנו ממש שטופים ועבדים של כלי התקשורת.

אפשר היום לגשת לבני אדם ולדבר איתם בצורה ממש לא תלותית בכלי התקשורת. היום כבר הגיע זמן שבו אנשים כבר לא כל כך משתחווים לכלי תקשורת.

אני לא מדבר על כולם, אבל המון אנשים כבר מבינים שאנחנו נמצאים בשטיפת מוח, ואנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו. בנוסף הזעזועים שיהיו בקרוב בעולם בכל מיני רמות, באקלים, באספקת הדברים ההכרחיים, ובכל התחומים, גם הם יתנו לאדם אפשרות לא להיות כל כך תלויי במדינות ובתקשורת, ואנחנו נצא מזה. נוכל להסביר הרבה יותר דברים, כי האנשים יהיו הרבה יותר פנויים.

שאלה: איך להבין את המאמר הזה נכון, האם בעל הסולם מספר לנו על מדינות מסוימות ועמים אחדים בעולם, או על הקשר הנכון בעם ישראל?

אין עם ישראל, יש קבוצה כמו בני ברוך, שהולכת לפי הכיוון שנקרא ישר-אל, ישראל, וכל היתר זה מה שנקרא אומות העולם, כולל אותם יהודים שחיים בישראל, באמריקה, ברוסיה, לא חשוב באיזה מקום. אנחנו אומרים שקבוצת בני ברוך תברר בדיוק כמה שאפשר את הדרך שלנו, עד כמה היא נכונה, ויותר קשורה לבעל הסולם ורב"ש, ואז אנחנו נלך ככל האפשר בעקבותיהם. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה היא אותה תרבות עולמית חדשה שתהיה?

כולנו נרגיש שאנחנו שייכים לגורל אחד, לכוח אחד, לבורא אחד ולכן אין לנו כל כך במה לחלוק בינינו אלא כולנו שייכים לעם אחד. כולנו צריכים לקיים חוק אחד של הערבות, וכל זה יביא אותנו לאהבה, לקשר מאוד מאוד טוב, חזק, אינסטינקטיבי, כמו גוף אחד של כולנו יחד. לא על מנת לקבל, שכל אחד הולך להרוויח משהו לעצמו, אלא רק בעל מנת להשפיע לכולם, שכל אחד ירצה רק להיות בשיתוף עם כולם, בהשפעה לכולם. לזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: האם אפשר לפרסם חלקים מ"האומה" לכל האנושות?

ודאי שכן, רק בזהירות. אני ממליץ להתייעץ עם ראשי השפות מפני שאנחנו לא רוצים לבלבל אנשים, ולא רוצים לדחוף אותם אחורה, אנחנו לא רוצים שהם יחשבו שאנחנו הזויים, שאנחנו פנטזיונרים, אלא שאנחנו מדברים על פתרון במצב הקשה שבו העולם שלנו נמצא. במיוחד לקראת השנים הבאות שיבואו על כל האנושות בצורה לא כל כך פשוטה. אנחנו רוצים להקל עליהם את כל הדברים, ולהראות להם לאן בסופו של דבר אנחנו נתפתח. כך יהיה להם הרבה יותר קל לקיים את עצמם, ולבנות את עצמם.

שאלה: אתה יכול לסכם את השיעור? בחלק הראשון דיברנו על זה שאנחנו צריכים לבנות את אדם הראשון בינינו, ובחלק השני שהאומה צריכה להרגיש ממש כאחד. אתה רואה קשר בין הדברים?

בסופו של דבר הכול מתחבר יחד, אבל אנחנו צריכים ללמוד גם את זה וגם את זה, והחיבור של כל הדברים האלה יהיה בהסתכלות הכללית, לכל אחד בראיית העולם שלו.

תלמיד: אתה רואה הבדל בין מה שדיברנו בחלק הראשון לשני, או שזה ממש אותו דבר?

אני לא רואה הבדלים בכל הדברים האלה, אני רואה את כל החיים שלנו כאן במצב עכשווי ואיך אנחנו צריכים לקדם את כל בני ברוך ואחר כך את כל האנושות לאיחוד, לחיבור עד שיתגלה הכוח העליון היחיד לכולם בתוך האיחוד הזה. כך אני רואה את התהליך.

שאלה: שק האגוזים שעוטף ומטלטל את כל העולם, יימס מהאהבה שאנחנו מייצרים בינינו?

כן, ודאי. בסופו של דבר הכול הופך להיות כמו ג'ילה, כמו איזו דייסה שכולנו עד כדי כך נהיה כלולים בכולם, שזה יהפוך כנרנח"י, אחר כך כאור הלבן. אין מילים לדברים האלה, אנחנו נראה איך שזה כל הזמן ישתנה ויתקדם לכיוון האור הלבן.

תלמיד: אפשר להגיד שההתפתחות של העולם בדרך טובה ומועילה ויפה ממש תלויה בכמה מאמצים אנחנו עושים להתחבר בעשירייה?

העיקר זה ההתחברות בעשירייה שבה אנחנו צריכים לברר עוד הרבה פרטים. העיקר זה התחברות בעשירייה, נכון.

אנחנו נתחיל ואתם תראו יותר ויותר עד כמה הכול ישתנה. עד כמה החברים שלנו יתעוררו והחברים שעזבו כביכול, לא לומדים מכל מיני סיבות יחזרו, אתם תראו את הדברים האלה. האור יעשה את שלו.

שאלה: האם אתה חושב שהצורך להגיע להכרחיות תכפה על אנשים להתחבר?

כן, ודאי. מאין ברירה. זה הדבר ההכרחי הוא החיסרון, כי לפי החיסרון המכוון המיוצב נכון, אנשים מסתדרים, מתחברים, מתקרבים זה לזה וככה זה הולך. אחר כך חוץ מהחיסרון, על ידי הכוונה. הבורא לא יצר שום דבר חוץ מחיסרון שעל ידו הוא יכול לכוון אותנו לכל הצורות שיהיו.

(סוף השיעור)