שיעור בוקר 16.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 190 "פתיחה לחכמת הקבלה" אותיות ק"כ – קכ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 190, מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"כ, כותרת "ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף".

ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

הרשימות שנשארו לנו מהתהליך הקודם, הרשימות האלה הקימו גדלות ונשברו, כל הקומות של הגדלות נשברו, ובסופו של דבר הגיעו שוב למצב של קטנות. זה מה שהוא כותב "אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו" למעלה למקורם, "וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

שאלה: האם בגלל שמלכות התערבבה בבינה מזה כל הסיפור של קטנות וגדלות?

כן.

שאלה: זאת עביות כל כך קלושה ובכל זאת הפרצופים מתחילים לגדול פה, זו תופעה כביכול הפוכה, ומתחילים לקבל כלים.

כן. מעביות שורש מתחילה תופעה חדשה. כך הכול מתחיל, גם אצלנו בחיים שלנו.

שאלה: באות הקודמת הוא כותב, "אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו". מה זה אומר שצמצום ב' חזר למקומו "והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך"?

היו שם רשימות דקטנות, הן התממשו. אחר כך התגלו רשימות דגדלות, על רשימות דגדלות היה זיווג, הן משכו את האור הגדול, לא יכלו לקבל אותו על מנת להשפיע, נשברו, המסך נעלם, והאורות עלו בחזרה למקורם והכול חזר להיות בקטנות.

תלמיד: האם זה אומר שצמצום ב' חזר למקומו?

כן, זה מה שהוא כותב, "כל הקומות האלו חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, על כן חזר צמצום ב' למקומו".

שאלה: באות הזאת הוא כותב גם על קטנות וגם על גדלות וגם על ג' קווים. איך ג' קווים קשורים ביניהם?

שלושה קווים הם ימין, שמאל ואמצע, עוד לא למדנו אותם כאן, עוד מעט נלמד. איך הם נקשרים ביניהם? יש עבודה בכל קו וקו, אחר כך קושרים אותם יחד, ועל ידי זה מממשים את המטרה הכללית.

תלמיד: איך קטנות קשור לגדלות ולג' קווים? האם רק בגדלות יכולים להיות ג' קווים? איך בכלל הכול קשור פה?

נלמד את זה.

שאלה: כשיש עביות שורש ואין רצון משל עצמו, מה זה אומר שאין לו עביות אבל כן יש לו התלבשות?

התלבשות יש לו מהקומה שמעליו. עביות שורש לא יכולה לעבוד, היא לא יכולה למשוך, היא לא יכולה לעשות כלום, אבל התלבשות א' יכולה להאיר מלמעלה, מקומה יותר גבוהה.

תלמיד: איך הוא מתייחס להתלבשות אם אין לו שום רצון משלו?

יש לו, לעביות דשורש יש. הוא רוצה להחזיק את עצמו, ואם מאיר עליו משהו שיכול להטיב לו, לגדל אותו, אז זה עוזר לו לגדול.

שאלה: אם בעביות אין כלים, אז מה קורה עם אותם הכלים?

אין כלים. כלים הם מסכים, אז יכול להיות שיש הרבה סוגים וצורות עביות אבל מסך עליהם לא קיים. אנחנו סופרים רק כלים עם רצון ומסך, זה נקרא כלי. כאן אין עדיין כלי.

תלמיד: ואם אנחנו הכלי, העשירייה, אז אנחנו בסטנד ביי?

איך יכול להיות שאתה כלי? האם יש לכם רצון לרוחניות, רצון להשפיע או רצון לקבל של האורות העליונים, ואתם יכולים להתנגד לעל מנת לקבל ולהפעיל רצון להשפיע?

תלמיד: האם בכלי לא קיים רצון לקבל לעצמי?

בכלי הכול קיים, רק השאלה במה אתם רוצים לפעול.

תלמיד: בינתיים אנחנו מבררים את הדרך, אבל מה קורה עם אותו הכלי?

מה זה מה קורה עם אותו כלי? עם אותו כלי קורה בהתאם למצב שאתם נמצאים בו.

תלמיד: מה המעמד של אותו כלי שהוא לא יכול להתקדם?

שאין לו מסך על יותר מהמצב שבו הוא נמצא, ולכן הוא שומר על מצבו וזהו.

שאלה: בעל הסולם כותב "ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו". האם הזווג הזה נעשה במצח דראש דס"ג ואחרי זה יורד לפה דס"ג?

כן.

תלמיד: והוא כותב "ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון". מה זה אומר?

"מוחין דיניקה מהעליון", זה כשנכנס ליניקה. זה קשר כזה עם העליון שהוא כבר נמצא במסך דעביות א', מקבל על מנת להשפיע מהעליון.

שאלה: הוא כותב "וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד". האם ג' הקווים הם דבר מושלם?

אני לא יודע מה זה מושלם.

תלמיד: הוא שלם, אין בו חיסרון. האם לכך הוא מתכוון פה?

בכל מדרגה יש חיסרון, לכן יש צמצום ומסך שהם לא נותנים לנו להשתמש בכול אלא רק בחלק מהרצון לקבל.

תלמיד: ואז הוא וממשיך "אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים". מצד אחד זה מצב כביכול מושלם, ומצד אחר אין כלים בספירת המלכות, למה הוא מתכוון?

שאין לה מסך על עביות א', ולכן יש שם א' דהתלבשות ושורש דעביות.

תלמיד: כביכול שני הפכים.

כן.

שאלה: בעל הסולם מסביר איך יוצא פרצוף ראשון של עולם האצילות. האם לרשימות האלה אין קשר לשבירה או שיש?

זה לא שייך. באים עכשיו כלים חדשים שמבררים אותם ודאי שמכלי השבירה, אבל לא שהם היו ממש בשבירה יחד כמו שעכשיו, אלא מבררים אותם ובונים עליהם מצבים חדשים.

תלמיד: כלומר הרשימות האלה לא השתתפו בשבירה.

ממש הרשימות האלה, לא. יש רשימות שהיו בשבירה ונסתרו, ויש רשימות שעכשיו קמות כדי להביא את התיקון של הכלים החדשים.

שאלה: למדנו באות קודמת שעולם נקרא שהוא כולל בתוכו כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו, אבל בעולם אדם קדמון לא הייתה כפילות רשימות.

לאדם קדמון לא היו רשימות, הוא יצא במצב של אין סוף.

תלמיד: האם יוצא ששם לא עובד החוק הזה שהעולם התחתון כולל את מה שיש בעליון?

יותר גבוה מהעולם הראשון לא היה שום דבר.

שאלה: האם ג' קוים מרמזים על הצורה של הפרצוף?

ג' קווים הם צורת קיום הפרצוף בצמצום ב'.

שאלה: מה זו עביות דשורש?

עביות דשורש היא הכי הכי קטנה. אתה מבין מהי עביות א'?

תלמיד: זה כשיש רצון לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת יש עביות.

עביות א' היא לא רצון לקבל על מנת להשפיע. כל רצון זה רצון, רצון לקבל. עביות היא גודל הרצון. אז יש לו עביות דשורש, זאת אומרת גודל הרצון שלו הוא רק כדי להתקיים.

שאלה: בעל הסולם אומר "אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו,". מה זה אומר?

שבתוך עביות דשורש שהוא לא רוצה כלום חוץ מלהתקיים בלבד, יש עביות א', שהוא כבר רוצה לקבל יותר מאשר בעביות דשורש, ובזה הוא רוצה להתקיים, להרגיש קצת משהו מהקיום שלו, מהחיים שלו, לקבל קצת יותר ממה שהיה לו. 

תלמיד: אז כאילו יש לו עביות שורש, שהוא רוצה רק להתקיים, אבל בפנים יש לו גם משהו שהוא גונז, שהוא רוצה יותר מזה?

כן. 

תלמיד: והמצב הזה נקרא ה' תתאה במצח?

כן.

תלמיד: ואז ביניקה הוא כאילו מקבל מהעליון וזה כבר עובר הלאה.

וכך יותר ויותר. 

שאלה: וכשזה גדל זה ה' תתאה בנקבי עיניים?

כן. העביות כל הזמן מתפתחת.

שאלה: לפני השבירה חג"ת ונה"י היו בזעיר אנפין, אבל לא היו ג' קווים, לא היתה חלוקה לחג"ת ולנה"י. מה החלוקה הזאת נותנת, האם זה ביטוח ששלוש הספירות צריכות לעבוד יחד? זה לא מובן. 

הן לא יכולות לעבוד בנפרד כי אין להן כוח לזה. זה לא מפני שהם גדולות, להיפך, מפני שהן חלשות לכן הן מוגדרות ביניהן בצורה כזאת.

תלמיד: אחרי צמצום ב'?

כן. 

תלמיד: ולפני כן כל אחת מהן היתה עצמאית והיתה כלולה בזעיר אנפין?

כן. 

שאלה: בעולם הנקודים היה לנו ב'/א' צמצום ב' ויצא קטנות, ד'/ג' ויצא גדלות. במ"ה החדש יש לנו רק א'/שורש, אז איך יש לנו קטנות וגדלות?

אתה מדבר על עולם האצילות?

תלמיד: כן. 

אבל יש שם בגניזו את כל הבחינות, ולכן כשמגיע האור העליון אז הוא מפתח אותן.

תלמיד: את מי הוא מפתח? יש רשימות. 

הרשימות מתפתחות על ידי המאור שמאיר עליהן.

שאלה: אז הרשימות של שורש גורמות לא' שיכנס לגדלות?

שורש/א' גדל עד א'/ב' וכן הלאה וכן הלאה.

תלמיד: העוּבר גורם לזעיר אנפין להיכנס לגדלות?

אתה לא רואה שהעוּבר מתפתח?

תלמיד: התחתון גורם לעליון להיכנס לגדלות?

כן, התחתון. 

תלמיד: זה מופלא לגמרי. 

למה?

תלמיד: כי זה תמיד לפי העליון.

לא, העליון מייצב את התחתון ואחר כך התחתון מתחיל לעורר את העליון. 

תלמיד: התחתון גורם לעליון להיות בגדלות עם העלי עליון שלו?

כן, הוא דורש לגדל אותו. 

שאלה: מהות העיבור היא שחג"ת נכנס לתוך הנה"י?

נגיד. זאת לא ההגדרה אבל אפשר להגיד כך.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

נקרא שוב. 

 

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות" א' דהתלבשות "המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות" עביות דשורש "הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

שאלה: מה זה קונה כלים לחג"ת?

מקבל, מקבל כלים מדרגה יותר עליונה. 

תלמיד: מה מביא לו את הכלים האלה פתאום? היה זיווג, היה אור, אבל מה מביא את הזיווג?

היה אור, הוא התבטל כלפי הקומה הזאת ואז קיבל ממנה כלים.

תלמיד: ועכשיו עם הכלים האלה חג"ת נמצאים במקום אחר?

כן. 

תלמיד: הם למטה יותר, למעלה יותר, הכלי הזה הופך אותם להיות יותר זכים?

מי מקבל כלים?

תלמיד: הוא כותב שהעובר. 

מי זה העובר? עביות דשורש. 

תלמיד: כן.

עכשיו הוא מקבל כלים דעביות א'. 

תלמיד: לא ברור מה התהליך שמצרף אליו את הכלים?

מתבטל. כלים אפשר לקבל, לגדול אפשר רק על ידי ביטול כלפי העליון. תראה איך תינוקות גדלים, על ידי זה שבצורה טבעית הם מתבטלים לעליון, להורים. 

תלמיד: לא לפי המילוי?

אז הם מקבלים מילוי, אז יש להם כלים לקבל מילוי. 

תלמיד: אחרי זה הוא כותב שמתפשטים החג"ת מתוך הנה"י.

כן. 

תלמיד: איך חג"ת מתפשטים מתוך הנה"י?

על ידי זה שהוא קיבל אותם מהעליון, אז מתוך הנה"י שלו מתפתחים חג"ת שלו.

תלמיד: כלומר זה חג"ת של התחתון ונה"י של העליון?

וגם נה"י של התחתון, כבר היו לו נה"י קודם.

תלמיד: אני לא מבין את המשפט הזה.

תחשוב, תחכה ואז תבין. לאט לאט. 

שאלה: הפרצוף פה נקרא עובר על שם העתיד?

מה אתה חושב שנקרא עובר?

תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שעובר זה תחילת הנשמה.

אני לא יודע מה זה נשמה.

תלמיד: כי עד עכשיו אנחנו מדברים על עולמות, אנחנו מדברים עכשיו על בניית עולם האצילות. למה הפרצוף הראשון של אצילות נקרא עובר?

אני לא קושר זה עם זה. איפה אתה רואה שהוא כותב כך?

תלמיד: הוא כותב שעכשיו מדברים על מ"ה החדש. 

אז מה?

תלמיד: ואז הוא אומר שהוא יוצא על עביות א' שורש.

על עביות א' שורש ממצח דס"ג.

תלמיד: ואז הוא אומר שזה נקרא עובר?

כן. 

תלמיד: למה זה נקרא עובר?

כי עביות דשורש נקראת עובר. 

תלמיד: זה פשוט שם חדש פה במערכת, עד עכשיו לא קראו לזה עובר.

נכון, כן. 

תלמיד: אז מה הוא מסמל לנו?

העובר מסמל לנו את הדרגה הכי קטנה שישנה בקיום הפרצוף. הדרגה הקטנה ביותר. 

אני רואה שיש בעיה באות קכ"א, אקרא שוב. 

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח" דס"ג "נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות" א' דהתלבשות "המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות" עביות דשורש "הנק' נה"י" למה הם נקראים חג"ת נה"י? "מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד."

תלמיד: למה יש פה פתאום ג' קווים?

קודם לא היו. למה?

תלמיד: אני לא יודע למה, הוא אף פעם לא הזכיר ג' קווים.

וכאן הוא מזכיר אותם, קודם היה זיווג על עביות אחת שכולם נכללו בה ועכשיו יש הבדל בין הקווים, בין נצח, הוד ויסוד שהם ג' קווים. ג' הקווים האלה הם לאו דווקא בקטנות, יש ג' קווים גם בגדלות, יש ג' קווים לא רק בנה"י אלא גם בחג"ת וגם בחב"ד. זאת אומרת, ג' קווים זו התקשרות חדשה של הקווים, של הצדדים, ימין שמאל ואמצע.

כמו שהוא אומר,

"דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות" התלבשות א' "המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר," זאת אומרת, אין לו כלים משלו אבל אור הוא מקבל וכך מתקיים "שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

אחרי יניקה הוא מגיע כבר מקומת מלכות לקומת זעיר אנפין.

שאלה: עד עכשיו ידענו שיש עשר ספירות שהיו בצורה ליניארית, אחת מתחת לשנייה, כך לפחות למדנו. ופה פתאום ג' הקווים האלה כאילו מקבצים את הספירות במעין שלשות כאלה. האם אלה אותן ספירות שהיו קודם ליניאריות ועכשיו עובדות בשלשות? מה השלשלות האלה בכלל, למה צריך נצח, הוד, יסוד, למה הן ביחד?

הן חייבות להשלים זו את זו כדי לבנות פרצוף, מבנה שיוכל לקבל בעל מנת להשפיע אור עליון ובזה הוא ייקרא עובר, קיים בקיצור, בזה יתקיים.

תלמיד: מה יש בספירות האלה שהן פתאום יכולות לעבוד ביחד, מה הקשר ביניהן?

הקשר ביניהן הוא ימין, שמאל ואמצע של תכונות הקבלה, ההשפעה והשיתוף ביניהן.

תלמיד: וזה קרה בגלל צמצום ב'? מתי קרה החיבור הזה של הספירות האלה שפתאום צריכות לעבוד ביחד, מתי נוצר הצורך הזה?

הצורך הזה נוצר בעיקר בצמצום ב'.

תלמיד: למה? זה אף פעם לא ברור. איך פתאום צמצום ב' גרם לשלושה קווים?

העניין הוא שכשיש לנו הפרדה בקווים, אנחנו צריכים לראות איך הם מתחברים ביניהם, כי חיבור שלהם יכול להיות בתנאי שהם מוסיפים זה לזה. ימין מוסיף לשמאל, שמאל מוסיף לימין ואז הקו האמצעי יכול להאיר בשניהם. כך זה קורה. האחד כוח קבלה, האחר כוח השפעה והשיתוף ביניהם נותן אפשרות לאור להופיע בהם, האור נמשך לפי דרגת העביות, ולפי דרגת ההתנגדות לאור יש השתוות עם האור, ואז האור יכול להאיר.

תלמיד: יש כוח השפעה וכוח קבלה. ב' ו-ד'.

כן, הם נכללים זה בזה.

תלמיד: ומה הוא היסוד וכל הספירות של הקו האמצעי שפתאום יוצאות?

הן מחברות אותם יחד, בלי הקו האמצעי לא יהיה חיבור.

תלמיד: ומה מהות החיבור הזה?

מהות החיבור שיש חיבור בין פלוס ומינוס שקורה באמצע, והאמצע הזה דווקא נותן להם מקום להתחבר וחיים.

שאלה: זו בעצם התשתית ליצר הטוב וליצר הרע שלמדנו בשיעור הראשון?

נניח.

שאלה: כשהוא אומר "עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש". "עביות דשורש"זו ההגדרה של עובר?

כן.

תלמיד: אז כאילו נראה שנה"י היה צריך להיות העובר כי שם יש את העביות דשורש.

הוא בעצם נה"י אבל אומרים עביות דשורש.

תלמיד: הוא כותב "ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר". אז הוא אומר על קומת חג"ת שזה העובר.

לא, הוא אומר שחג"ת מתלבש בנה"י.

תלמיד: אז זה לא נה"י לבד.

כן.

תלמיד: כי קודם אמרנו שעביות שורש נקראת עובר, עכשיו אתה אומר שזה צירוף של שני דברים?

צירוף של שלושה קווים.

תלמיד: כן, אבל זה חג"ת עם נה"י, ביחד זה העובר?

לא. זו התלבשות זה בזה.

תלמיד: התלבשות של מה במה?

התלבשות של אור הנפש בעביות שורש.

תלמיד: ולאחר מכן הוא אומר ש"בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו".

כן.

שאלה: מאיפה מופיע הדבר הזה? כאילו הגענו לעביות אפס ובפנים פתאום מתגלה משהו חדש לגמרי.

ה"ת בגניזו זה צמצום, הוא קיים בכל הקומות. היה לנו צמצום, צמצום שהאור העליון לא ייכנס לכלים דקבלה, והצמצום הזה קיים כאיסור לכל המקומות, לכל הקומות, לכל הרצונות לקבל שיתגלו, אז מה אתה שואל?

תלמיד: מה הקשר בין מה שאמרת עכשיו לבין בחינת ה"ת בגניזו?

ה"ת בגניזו זו מלכות שלא יכולה להתגלות מפני שאין לה את הכלים הנכונים, המתאימים לקבלת האור.

תלמיד: עשינו את כל התהליך של חמישה שלבים והגענו לעביות אפס.

לא הגענו לאפס, לאפס לא מגיעים אף פעם. כבר יש רשימות מלמעלה.

תלמיד: התכוונתי לעביות שורש, וזה העובר.

עביות שורש זה לא העובר, אלא א' שורש, שיש לו משהו מלמעלה.

תלמיד: מה הוא מגלה פתאום?

איך מרשימות דהתלבשות א' הוא יכול להתחיל לקבל את הקומה.

תלמיד: האם העיקרון הכללי הוא שכל פעם מנסים לראות איך אפשר להשפיע ומזה נולדות חמש הקומות בזו אחר זו?

הייתי אומר כך, נשאר לנו רק רשימו דהתלבשות. רשימו דהתלבשות מגיע לעביות דשורש, היא מתלבשת בו וזה נקרא "עובר". מצד התחתון אין משהו פחות מזה, ומצד העליון זו הדרגה הכי קטנה, התלבשות. עכשיו מתחילים לגדל את זה. זאת אומרת במצב כזה אין משהו לתחתון שהוא קיום בפני עצמו, ועכשיו מתחילים לגדל אותו עד שמגיע לקיום בדרגות א', ב' וכן הלאה.

תלמיד: בהולדת הפרצופים עד עכשיו היו לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כל פעם היה ניסיון להשפעה, הייתה הזדככות, ואז היה מוליד פרצוף חדש.

זה היה מצד הבורא, זה היה מלמעלה למטה.

תלמיד: ומה עכשיו?

אחרי שהכול מצד הבורא נגמר ויש אפשרות לתחתונים להתקיים ולגדול, אז מתחילים את הבריאה.

תלמיד: מה זה מתחילים את הבריאה?

כל מה שהיה, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כל הפרצופים, כל העולמות, מלמעלה למטה, מאינסוף עד אלינו, האם זו הייתה בריאה? זו לא הייתה בריאה. זו הייתה החלשת האור העליון שהיה נחלש, נסגר, אחרי כל המסכים, כדי לתת לתחתון להתקיים. עכשיו כשהוא ברא תנאים שהתחתון יכול להתקיים, שאין שם אור עליון, אין שם את השפעת הבורא, אין הכרחיות מלמעלה, אז התחתון יכול להתגלות ולהתחיל לגדול.

תלמיד: אבל גם כאן אין עניין של בחירה חופשית או רצון של התחתון.

על בחירה חופשית אנחנו בכלל לא מדברים, אין בחירה חופשית בשום דבר.

תלמיד: אז מה ההבדל בין התהליך שהבורא ניהל מלמעלה למטה לתהליך שהנברא מנהל?

הבורא נסתר מהנברא העתידי יותר ויותר, עד שמגיע למצב שהוא איננו. בזה הוא נותן מקום לתחתון להתגלות, להתקיים.

תלמיד: הרי הבורא כל הזמן מנהל את התהליך, אז מה זה נקרא שהבורא איננו?

כלפי התחתון הוא איננו.

תלמיד: האם אפשר לדבר על מצב שהתחתון מרגיש?

התחתון מרגיש. ויש מצב שהתחתון מפסיק להרגיש את העליון, ואז נקרא שהוא קיים בפני עצמו.

שאלה: הוא כותב "ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו". האם המצב הזה שהעובר מקבל זיווג בעליון זאת הגדלות שבאצילות?

איפה זה קורה?

תלמיד: כשהעובר מקבל זיווג בעליון.

העובר אחרי שהוא קיים הוא עולה לעליון ומקבל שם זיווג.

תלמיד: כן. האם זה נקרא גדלות של עולם האצילות?

לא.

תלמיד: גדלות היא זיווג על מסך של מלכות. האם זו הגדלות?

למה אתה שואל על זה?

תלמיד: כי קראנו שיש גם קטנות וגם גדלות בעולם האצילות, איפה הגדלות?

לא יודע, אולי אחר כך זה יתגלה.

שאלה: פעם ראשונה הוא קורא לנה"י קומת מלכות.

כי זה ג' קווים, לכן הוא קורא לזה כך.

תלמיד: אחר כך הוא קורא לחג"ת קומת זעיר אנפין. ואז הוא כותב שהקומה הזאת מתעברת, נכנסת בתוך נה"י, בתוך מלכות כאילו. כתוב, "בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א". מה זה "יש לו קומת זעיר אנפין"?

שלנה"י יש קומת זעיר אנפין, אור דקומת זעיר אנפין מתפשט במלכות.

שאלה: אפשר להגיד שמעכשיו יש כלל כזה, שאין אור בלי כלי ואין כלי בלי אור?

גם קודם זה היה, אבל במיוחד זה מתברר מעולם הנקודים. אתה צודק.

תלמיד: זה חייב להתגלות ביחד, התהליך של הכלי והאור?

כן.

תלמיד: מה שמחזיק את כל התהליך עד סופו, זה צמצום?

הצמצום נמצא ביסוד של כל העניין, אם לא היה צמצום א', אז לא היה קשר בין הדברים והיחסים כאלו ביניהם. הכול קובע הצמצום.

תלמיד: אז הצמצום הוא מה שמפתח את הכלים?

כן.

שאלה: האם נכון להגיד, שאחרי המצב של א' שורש, ההיפוך כאן יוצר מצב של א' א', וזה ההיפוך? ועכשיו יש השפעה מהתחתון שהיה שורש וגדל לזעיר אנפין מלא?

למלא אני לא יכול להגיד, עוד חכה אבל כן, גדל לכיוון זעיר אנפין.

שאלה: הגדילה הראשונה זה מצב מוחין דיניקה?

כן.

תלמיד: המעבר הזה?

כן.

זה קשה, אבל לאט לאט אנחנו מתרגלים, אין כאן שום בעיה, כל הדברים האלה אנחנו כבר יודעים, רק עדיין זה לא מופיע לפנינו. במוח שלנו אנחנו עוד לא יכולים לסדר אותם לקשור אותם. אבל עוד שיעור אחד או שניים הכול יסתדר.

שאלה: מה צריך בשביל שזה שיקרה, שנרגיש את זה?

לא נרגיש, לא אמרתי את המילה הרגשה.

תלמיד: אני אמרתי.

אנחנו נרגיש אותם שהם קרובים אלינו, שהם מוכנים להבנה שלנו, לאיזה קליטה שלנו. עוד מעט, עוד מעט.

שאלה: מה אפשר לקחת לעבודה מהתהליך שהוא מתחיל לתאר פה, ג' קווים שמציירים מלמעלה למטה?

לא חשוב, לא כדאי עכשיו לדבר על זה, כי זה יבלבל אותנו. אני מאוד מפחד שזה יעצור אותו. לאט לאט, זה יבוא בעצמו.

שאלה: מה צריכה להיות הגישה הנכונה שלי כדי להיכנס לתוך השיעור? סיפרת פעם שכתבת שלושה ספרים ראשונים ברוסית, שמגדירים בצורה פשוטה את היחס לפתיחה. חיפשתי בכל האינטרנט ולא מצאתי.

קודם כל עוד מעט אנחנו מסיימים את הפתיחה. אני לא המלצתי אף פעם ולאף אחד את הספרים שלי ברוסית, כתבתי אותם בשנת שמונים ושלוש.

תלמידה: אולי אפשר לתרגם אותם?

אני לא יודע, אם תרצו תתרגמו.

תלמיד: ספר 3 יצא באנגלית, זה הספר עם ההקדמות. 1 ו-2 לא תורגמו.

אתם יכולים לתרגם ויכולים לעשות עם זה מה שאתם רוצים. כבר ארבעים שנה עברו.

תלמיד: קורים היום הרבה דברים. יש ב-18:30 מפגש התכללות של כל הכלי העולמי שהוא מאוד חשוב בחיים של בני ברוך וכולל דיווחים על חיי החברה, על חיי הפצה שקורים בינינו. יש היום גם כנס אבות ובנים בארץ וכמובן שיעור צהרים.

שאלה: ביום שישי בשיעור נתת משימה לכתוב עלון של הסבר עלינו, ועוד לא כתבנו אותו. אז אולי אנחנו יכולים לכתוב בעשיריות? ותציע איך לעשות את זה יותר טוב.

אני לא יודע, רק כדאי שזה יהיה ברור לכל אחד ולכולם, מה בסך הכול אנחנו חושבים על עצמנו. תנסה לאסוף את כל העלונים מהחברים ונראה את הסיכום שלהם.

(סוף השיעור)