שיעור הקבלה היומי24 de feb. de 2021(בוקר)
שיעור בנושא "איש את רעהו יעזורו", שיעור 1
24 de feb. de 2021
לכל השיעורים בסדרה: איש את רעהו יעזורו 2021
שיעור בוקר 24.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא – איש את רעהו יעזורו
קטעים נבחרים מן המקורות
ובכן, אנחנו הגענו ל-הנושא של הכנס, שזה "איש את רעהו יעזורו". למה הוא הנושא העיקרי והחשוב ביותר? מפני שהוא מדבר על התכללות בינינו, שעל ידה אנחנו בונים את פרצוף הנשמה של כל אחד ושל כולנו יחד. בלי התכללות אנחנו לא מסוגלים להגיע לכלי הרוחני ולהרגיש בו תופעות רוחניות, את הכוח העליון, את הבורא שלנו.
כדי שאני אוכַל להשיג את זה אני צריך חברים. ולא רק שאני אלמד מהם, אסתכל עליהם מרחוק ומבחוץ, אלא שתהיה התכללות בינינו, כך ש"איש את רעהו יעזורו". אנחנו כולנו עוזרים לכולם בתוך עשירייה, שכל אחד יקבל התרשמויות, תכונות, התכללויות מאחרים, וכך לכל אחד ואחד ייבנה כלי שהוא יוכל להרגיש את כל העשירייה. כך כולם כלולים מכולם ועל ידי זה ייבנה הכלי שלנו. הדרך היא כך עד גמר התיקון, שיותר ויותר בני אדם, כל אחד בעשירייה שלו, בונים את עצמם כך, ואחר כך עשיריות כך מתחברות. ובמידה שעשירייה הופכת להיות, מרגישה את עצמה כאחד, היא כבר מרגישה שיש לה אפשרות, דחף, נחיצות להתחבר עם עוד עשיריות. וכך הן עובדות לפי אותה שיטה על התארגנות יותר גדולה, כלי יותר גדול, שהוא יותר מורכב. הכלי הראשון הוא מורכב מעשרה חברים, השני הוא כבר נגיד מעשרים, אבל זה לא עשרים, כי עשר עם עשר זה כבר מאה וכן הלאה. אנחנו נראה את זה כהגברה לא בצורה ליניארית, אלא ממש בממדים מאוד משמעותיים מפעם לפעם.
אנחנו צריכים להבין שזה שאני מגיע לקבוצה, זה לא מספיק לי שאני לומד איתם יחד, אלא אני צריך להתכלל עם התכונות שלהם. מכל אחד ואחד אני צריך ללקט את הנטיות שלו לבורא, מכל אחד נטייה משלו, וכך יוצא שכולנו נכללים מכולם. אחרת אין לאדם נשמה אם הוא לא בונה את זה. לכן לא מספיק לי להיות פיסית בקבוצה, לא מספיק לי להשתתף בכל האירועים עם החברים שלי בקבוצה, אלא אני צריך בעיקר להשתדל להתכלל עם הנטיות שלהם לחיבור בינינו לבורא. בזה אנחנו בונים את רשת הקשר שלנו, שבה אנחנו מגלים את הכוח העליון לפי השתוות הצורה עימו.
אני מאוד מקווה שאני מדבר מספיק ברור, והכנס שלנו הוא במיוחד צריך להיות בזה שאנחנו נעשה כזה מאמץ ונשתדל להתכלל כך זה מזה, שנעזור כל אחד לכולם, גם באווירה הכללית שהרבה עשיריות משתתפות יחד, וגם כל עשירייה ועשירייה בתוכה, וזה ישפיע גם בצורת המקיף על כולם וגם בצורת הפנימי על כולם. כי אם אני נכלל מחברים, בזה אני כבר בונה את הנשמה שלי. לא מן הסתם מקובלים קבעו מספר 10, בגשמיות זה מתבטא בכזה מספר. אם אנחנו כך נכללים יחד, וכל אחד מבטל את עצמו כדי להתכלל מאחרים, לכלול תכונות, נטיות לרוחניות מכל אחד ואחד מהחברים, כי כל הדברים האחרים לא חשובים לו, רק נטייה לרוחניות מכל חבר וחבר חשובה לי, ומהם אני צריך להתכלל, בהם אני בונה, מתוכם אני בונה ט' ראשונות של הנשמה שלי, ואני בעצמי המלכות שהיא מבטלת עצמה כדי לכלול מהם, לקלוט מהם את ט' הראשונות, כך אני על ידי החברים בונה את פרצוף הנשמה שלי, וכך כל אחד ואחד.
אחר כך אנחנו גם נכללים במה שכל אחד בנה בתוך עצמו מהתכללות עם החברים, ואז יש לנו פרצוף אמיתי, שזה כבר המבנה שעומד ברשות בפני עצמו ברוחניות. ואנחנו מתחילים מכאן והלאה, גם לפי אותו עיקרון של התכללות זה מזה, שעשירייה מעשירייה מתחילה להתכלל, לשאוב מכל העשיריות את ההתכללות שלהם, את ההשתוקקות שלהם, נטייה שלהם לבורא. וכך אנחנו עוד ועוד בונים את עצמנו בסופו של דבר לנשמה יותר ויותר מורכבת, מוגדלת, עד שמגיעים לנשמת אדם הראשון.
זה בעצם הנושא האחרון לפני הכנס אפשר להגיד, כי הוא הכי חשוב לנו ואותו אנחנו צריכים לעשות. אני בוחר בו כנושא האחרון, כי אני לא רוצה שהוא ייטשטש אחרי כל מיני נושאים אחרים, כי זה העיקר. "איש את רעהו יעזורו", הכוונה היא שכל אחד רוצה לעזור לשני להתכלל מהנטיות שלו לרוחניות, להראות כל אחד לשני עד כמה הוא רוצה להתעלות מעל עצמו ולצאת לחיבור בין החברים. עד כמה שמסוגלים, כי ישנם כאלה שמאוד מאוד לא מסוגלים להביע את עצמם, גם אני בהם, לא מסוגל כל כך להביע את הנטייה שלי להתחבר עם אחרים, אבל בכל זאת צריכים להשתדל כל אחד ואחד. כמה שהבורא נתן לכל אחד ואחד את היכולת הזאת, תכונות כאלה, אנחנו צריכים להשתדל כך לצאת ולהתכלל ולעזור לכל אחד, כך שמתוך עשירייה, איש את רעהו יעזורו, נעשה מכל המאמצים שלנו המשותפים ט' ראשונות למעלה מהאגו שלנו. כי כמה שאנחנו יכולים להתעלות מעליו כדי להתחבר עם החברים, כך אנחנו יכולים לקלוט מהחברים גם את הנטיות שלהם להתעלות מעצמם לחיבור הכולל שלנו.
בסך הכול בהצטברות, בהצטלבות, בהתחברות בין כל הנטיות האלו אנחנו נבנה את הרשת שבה אנחנו נגלה את הכוח שלנו המשותף, הסיכום מהמאמצים שלנו, שזה ייקרא בורא, "בוא ו"ראה". כך אנחנו מגיעים אליו וכך אנחנו גם מבצעים את המשפט הזה, "אתם עשיתם אותי".
יש הרבה מה לדבר על זה, אנחנו בעצם כל השיעור צריכים לברר איך אנחנו עושים זאת, התעלות מעל עצמנו, התכללות מעל עצמנו, איך אנחנו מראים אחד לשני כל אחד את הנטיות שלו לרוחניות, ליציאה מעל עצמנו. דווקא לא לעבוד בהצנע לכת, בצניעות, אלא ההיפך, אני צריך להראות את זה לחברים, לעורר אותם.
גם צריכים להבין שלא כולם מסוגלים לזה, להיות כל כך פתוחים ולהביע את הפנימיות שלהם, אבל אין ברירה, אני חייב לעשות את זה מפני שאני מבין שזה התפקיד שלי כלפי הקבוצה. ואני חייב להראות להם, שאפילו שאני לא כזה לפי הטבע, לפי האופי שלי, אבל אני עושה את זה מפני שאחרת אנחנו לא מגיעים לבניית הכלי הרוחני.
יש בזה הרבה דברים, אני אפילו לא יכול עכשיו להתרכז באיזה נושא מזה, אבל במשך השיעור אנחנו עוד ועוד, בעיקר מהסדנאות, מהדיבורים נברר את הנושא.
שאלה: אמרת שבהתחלה אני מתכלל בחברים, עושה מהם תשע ספירות של נשמתי, אחר כך אנחנו יחד מתוך הפרצוף הפרטי הופכים למשהו כללי. איך זה בדיוק נעשה?
אני לא רוצה עכשיו לדבר על איך שזה נעשה בצורה סכמתית, כי אין לנו עדיין שום דבר ששייך לרוחניות שאנחנו יכולים לצייר את זה ממש כמו שאנחנו מציירים את הפרצוף. יש רק נקודות, ועד כמה שהנקודה הזאת, נקודת הרצון האגואיסטית מבטלת את עצמה, היא יכולה להתכלל עם החברים, ואז היא רוכשת מהחברים ט' ראשונות.
וכמה שהיא מחזיקה את עצמה בלבטא את עצמה רק בהתקרבות והתכללות, בדבקות בט' ראשונות, כך היא רוכשת אותן וזה בעצם תחילת בניית הפרצוף בכל אחד מאיתנו. אמנם זה עדיין לא הפרצוף הרוחני, כי כל אחד כך בונה את עצמו לנכון כדי להתחבר עם האחרים, אבל כבר יש בזה משהו. שאם כך יהיה בכל אחד מאיתנו, נוכל להתחיל להשוות, לחבר את הנטיות שלנו שרכשנו מכולם יחד, ואז כביכול ט' ראשונות מכל אחד מתחברות ביניהן ובונות כבר ט' ראשונות משותפות, וגם המלכויות יהיו משותפות, וכך יהיה לנו פרצוף, ט' ראשונות ומלכות.
ומלכות זה כשאנחנו כולנו מחליטים לא להשתמש בה, וט' ראשונות זה שאנחנו קיבלנו זה מזה בהתכללות ומזה בונים את הט' ראשונות של הפרצוף המשותף. זה כבר פרצוף, זה כבר תחילת הנשמה.
שאלה: "שמח זה שיכול להתפלל כל היום"1. איך אנחנו יכולים להגביר את החשיבות להתפלל יחד בעשירייה?
זה שאנחנו מיום ליום יותר ויותר מתייאשים מכוחותינו עצמנו ורואים לפנינו פעולות שלא בכוחנו לבצע מצד אחד. אבל מצד שני, שזה בכל זאת אנחנו חייבים להגיע לזה אם אנחנו לא רוצים להישאר סתם חיות, זה מביא אותנו להחלטה ש"לא עליך העבודה לגמור". בכל מצב ומצב אנחנו צריכים לעשות מאמצים כדי לצאת ממנו, להבין שאנחנו לא מסוגלים להתעלות מעל עצמנו, מעל האגו שלנו שזה כל הטבע שלנו, ככה כל אחד ואחד, וכדי להתעלות מעליו אני חייב כוח שאין לי, כוח השפעה, כוח נתינה. ואז אין לי ברירה, אני חייב לבקש מהבורא שיתן לי כוחות כאלה.
זה לוקח הרבה זמן, כי האגו שלנו לא נותן לנו כל כך להתעלות מעליו, זה כבר נקרא איזה מין "יציאת מצרים", או לא יציאה אלא נטייה ליציאה, וזה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", זאת אומרת, בוכים שלא יכולים לצאת מהאגו. אבל אלה כבר שלבים שאנחנו כך מעוררים את עצמנו לפעולות נכונות. עושים מאמצים, מגלים שלא מסוגלים, זו חובה, אחרת אנחנו לא נגיע להחלטות אמיתיות שאנחנו חייבים עזרה מלמעלה, ואז פונים לבורא ומבקשים ממנו.
ובאמת העזרה מלמעלה היא זאת שעושה לנו את העבודה, אבל בהתאם לבקשה שלנו. חייב להיות מ"ן משלנו ואז קבלת הכוחות הרוחניים מהבורא שנקרא מ"ד. וכך אנחנו על ידי עליית מ"ן ועל ידי הורדת מ"ד נכנסים בקשר עם הבורא בקבלת הכוח הרוחני ממנו, ויכולים לבצע פעולות למעלה מהאגו שלנו, לבנות פרצוף נשמה, שבו אנחנו מתחברים יותר בינינו וגם עם הבורא.
שאלה: איך אני יכול לכלול את עצמי ביכולות של החברים שלי כדי שאנחנו נוכל ביחד ליצור משהו עוד יותר חזק?
זה רק תלוי בכמה שאתם מבינים את חשיבות ההתכללות זה בזה. זה לא שאני מקבל סתם עזרה, כוח מהבורא, שאני מסתכל עליו, אני מקנא בחבר שהוא מצליח ואני לא. זה לא בדיוק כך. אני צריך לקבל ממנו את הנטייה שלו לבורא, מהנטייה שלו ושלו ללקט את הנטיות האלו ומזה אני מרכיב את הט' ראשונות שלי. זאת אומרת, כל חבר וחבר הוא נכלל בפרצוף שלי, בנשמה שלי כט' ראשונות, כבונה את הנשמה שלי, מייצב אותה.
זה לא סתם איש את רעהו יעזורו, "איש את רעהו יעזורו" זה לעזור בבניית פרצוף הנשמה, אבל אני צריך את הנטיות. וכך אנחנו בנטיות הקטנות של כל אחד ואחד מצליבים אותם יחד, מחברים אותם יחד, ומזה נעשה ט' ראשונות של הפרצוף שלנו הכללי. כמה שכל אחד ואחד נכלל מאחרים, וההתכללות שלו מאחרים זה לפי המלכות שלו, עד כמה שהוא מתגבר עליה, לפי התכונות שלו. אתם מבינים עד כמה שכאן פתאום מתחילים להתאסף תכונות בהתכללויות אלו באלו ואלו באלו שלא היו באדם הראשון, הוא היה פשוט, ולכן הצורך לשבירה הוא דווקא בזה אנחנו רואים, שכמה שאנחנו נכללים מהנטיות האלו דווקא השבורות זה מזה ומחברים אותם יחד, בזה בונים ט' ראשונות של פרצוף הנשמה.
וכך, בזה אנחנו צריכים לעזור זה לזה. וזו עבודה פרקטית, מעשית, שאנחנו ממש מתעלים מעל עצמנו וכך משתדלים לעשות.
שאלה: הייתי רוצה לאמץ תכונה רוחנית מכל חבר. אני פשוט לא יודע איך לברור אותה, או איך לאתר אותה. איך עושים את זה?
יפה, שאלה טובה. אני פשוט מסתכל על כל אחד ואחד כמה הוא נמשך לרוחניות, באיזו צורה, מה חשוב לו ברוחניות, רק ברוחניות, מה הוא משתדל לעשות. וכך מכל זה אני מתרשם. זה בינתיים. אחר כך כשנרכוש את התכונות הרוחניות הראשונות בהתכללות זה עם זה, נוכל להבדיל בין תכונות יותר עמוקות שיש בכל אחד ואחד, ודרכן אני מגיע להכרת הבורא.
לי אין שום תכונה, חוץ ממלכות שמבטלת את עצמה, שאיתה אני יכול להגיע להכרת הבורא. אין. רק זה שאני מבטל את עצמי ומקבל התפעלויות, נטיות מכל החברים לבורא, בביטול המלכות שלי, בזה אני בונה את ט' ראשונות של הנשמה, ובה אני מתחיל לגלות את הכוח עליון.
בסך הכול החברים שמצטיירים בי בנטיות שלהם לבורא הם בונים לי את דמות הבורא. זה נקרא ש"עשיתם אותי". ממה אנחנו עושים אותו? אנחנו עושים אותו מהתכונות שלנו. שאנחנו מבטלים את עצמנו זה לזה ואז מכל התכונות שכך אנחנו מתכללים אנחנו בונים את פרצוף הנשמה, ומה מתגלה? האור העליון. הבורא זה האור המופשט, אבל כשהוא מתגלה במשהו, בהתכללויות שלנו, אנחנו כבר מתחילים להרגיש אותו, להבין אותו לפי השתוות הצורה. ואז אנחנו מגלים שהוא קיים סביבנו, והוא מתגלה בנו, ומתגלה בהתכללות המוצלחת שלנו בינינו.
שאלה: שמעתי שאמרת קודם שדרך הסדנאות נוכל לפתוח יותר את הנושאים. מה יש בסדנאות? איך לגשת לכלי הזה שנקרא "סדנה" ולהוציא ממנו מקסימום אפקטיביות?
על מה שאנחנו עכשיו מדברים אין לי כל כך מילים, כי אנחנו נכנסים עכשיו לפעולות רוחניות ממש, שקשה לנו למצוא מילים, אלא רק לפי "תלמוד עשר הספירות", שאלה מילים יבשות, מכניות.
אז אנחנו צריכים להשתדל לדבר בינינו כמה שיותר ואיכשהו לאתר את הנטיות הפנימיות, איך אנחנו יכולים להתכלל בהן, איך אנחנו יכולים להתחבר על ידן, איך אנחנו מחברים אותן כך שבסך הכול אנחנו מרכיבים כאן כאלה תכונות חדשות, כתוצאה מהשבירה. שכל אחד נשבר על ידי האור העליון, על ידי חוסר קשר עם האחרים, ואנחנו מגלים את חוסר הקשר הזה בינינו, וכך מגיעים למצב שאנחנו מבקשים מהבורא שיחבר את השברים האלו, שאנחנו רוצים להרכיב את עצמנו מהנטיות של כל אחד ואחד לחיבור, ואז יוצא שיש בינינו מערכת קשר חדשה שאנחנו הקמנו.
זה נקרא ש"אתם עשיתם אותי". והאור העליון כבר יכול בכל אותה מערכת חדשה להתחיל להאיר, למלא אותה, להתיישב בה ממש אחד לאחד. לא בצורת נפישה כמו שהיה באדם הראשון שהם היו כמו מלאכים, ללא שום מאמץ והכרה מצידם, מלכות וט' ראשונות, חווה ואדם, אלא אנחנו כולנו מקימים מערכת שנמצאים בה ממש בבניית הבורא, בגילוי הבורא.
כי המערכת שאנחנו בונים מתגלה מעצמה מהתכונות שלנו, תכונות הבורא, מה זאת אומרת "בורא"? בורא זה "בוא וראה". מה שאנחנו עושים בינינו, מתקשרים בינינו בהתכללויות שלנו להשפעה, לחיבור, לאהבה, בזה אנחנו בונים אותו, "אתם עשיתם אותי", דווקא בהתכללות.
לכן העיקרון "איש את רעהו יעזורו", כמו שנקרא השיעור שלנו, זה שאנחנו צריכים להתכלל אחד בשני, לעזור אחד לשני, להבין שאנחנו בסופו של דבר מגיעים ברוחניות "כאיש אחד בלב אחד".
בגשמיות אנחנו נמצאים עדיין בגופים, שזה עוזר לנו דווקא כל פעם לתת יגיעה לחיבור. אבל ברוחניות כולנו צריכים לראות את עצמינו, איפה אותה דמות שאנחנו נכללים בה יחד ונמצאים ממש כאחד.
שאלה: מה הן התכונות החדשות שאנחנו מגלים על ידי התכללות?
אנחנו מגלים בהתכללות כבר את תכונות הבורא. כי בהתכללות אנחנו מגיעים למצב שהאור העליון יכול להאיר בנו מתוך השתוות הצורה. ולכן כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, וכך אנחנו מגיעים לזה.
שאלה: מה התגלות הבורא מוסיפה לט' ראשונות? הרי ט' ראשונות הן כבר דמות הבורא, הן כבר צורת השפעה.
איזה ט' ראשונות ראית? אנחנו צריכים לבנות את הט' ראשונות. אנחנו כולנו מלכויות. וזו עדיין לא מלכות מצומצמת, זו מלכות האגואיסטית. אם אנחנו עושים צמצום על האגו שלנו ומשתדלים להתכלל זה מזה מעל האגו שלנו, אז אנחנו בונים התכללויות זה מזה, ובהתכללויות כאלו זה מזה אנחנו בונים תכונות דהשפעה. בתכונות דהשפעה האלו אנחנו בסך הכול מגלים בהן את דמות ההשפעה הכללית שזה הבורא.
תלמיד: אז מה זה התגלות הבורא?
התגלות הבורא אלה תכונות שהשגנו בהתכללות שלנו, בנטייה להתכלל זה מזה, זה מזה, כמה שאני נותן בליבי מקום לחברים. וכך אנחנו בונים בזה מקום לאור העליון, לתכונת ההשפעה שמתגלה.
אני לא מבין בדיוק מה אתה מתאר לעצמך. אבל ההתכללויות שלנו הן בנטייה לצאת מעצמו לאהבת חברים, "מאהבת החברים לאהבת הבורא". אין בזה משהו שאפשר לטשטש. אין כאן ברירה, אלא אנחנו חייבים כך להיות ופשוט ללכת על זה.
אנחנו לא יכולים לעקוף את הדברים האלה שכאילו כך זה יסתדר. נסתובב קצת וזה יסתדר. יש כאלה שאומרים "לא לנצח יריב"2, שהבורא בסופו של דבר יסכים ויעשה לנו משהו. הוא לא יעשה שום דבר. זה חוק, הבורא זה החוק הכללי של המציאות, אם אין חיסרון מצדנו לא תהיה פעולה מצידו.
שאלה: אנחנו צריכים למצוא את ההצטלבות של הרצונות שלנו ברוחניות או להתנתק לגמרי כל אחד מהרצונות שלו ורק להשתוקק לחברים?
אני צריך להתנתק מהרצון שלי ולהתכלל מהרצונות של החברים לבורא, כמה שאני רואה אותם, כמה שאני מבין אותם. וכשאני מלקט בצורה כזאת שאני מצמצם את עצמי ומקבל את הנטיות של החברים, אם אני מלקט את כל המאמצים האלה, אני בזה בסופו של דבר בונה את הפרצוף הרוחני שלי.
הפעולה צריכה להיות די ברורה. זה ביטול האגו שלנו, של כל אחד, ולקבל במקומו התעוררות מהחברים.
שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לחבר להגביר את החיסרון?
בדוגמה, לא יותר מזה. רק על ידי דוגמאות, ואני צריך לשחק לפני החבר. עד כמה שאני כאילו רוצה ומסוגל, ומוכן וכבר ממש מתקדם ומצליח, בזה אני צריך לשחק לפני החבר, ובזה אני עוזר לו. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".
במיוחד בזה שאנחנו מראים זה לזה עד כמה אנחנו מוכרים את עצמנו. ממש מוכנים להקריב את עצמנו להתעלות רוחנית. אנחנו צריכים לעשות את זה, אפילו שזה לא נכון ולא אמיתי.
אבל אני חייב לשחק את זה כלפי החבר, כי בזה אני נותן לחבר רצון לעשות כך כמו שאני משחק, ואז הוא לא ישחק אלא הוא ירצה לעשות את זה באמת. ואז אני אסתכל עליו וגם אני באמת אעשה כך. זאת אומרת, דרך החבר אני בעצם מגרה את עצמי להיות יותר גדול.
שאלה: אני לא יודע לשחק. אני לא יודע להראות נטיות של חיבור, וגם אומרים פה משהו שמבלבל אותי, שאני המלכות היחיד, ואין לי מעצמי כלום, שום דבר להראות לחברים. איך אני יכול לעזור לחברים?
אתה חייב. אם אתה נכנס לעשירייה, אתה מתחייב להצניע את עצמך ולהגדיל את תכונות ההשפעה אפילו שאין לך, כי אתה בזה מראה לחברים כמה שאתה דורך על האגו שלך וכמה שאתה משתדל לעבוד עם כל התכונות הדלות של ההשפעה שלך.
תלמיד: הנקודה של לתת דוגמה לחבר, זה בנקודה של לבטל את עצמי ולנסות להעלות את הנקודות השפעה שלי שאני לא יודע מה זה?
כן. העיקר צריך לעבוד, יש בזה הרבה דברים. זו בעצם כל העבודה שלנו, זו הפעולה הרוחנית הראשונה שלנו, לצמצם את האגו שלנו ולהתחיל לקלוט התעוררות מהחברים, כי אין לי מאיפה. אם אני יושב לבד עם ספר, עם כל דבר, זה שום דבר, אתה תהיה חכם בזה, אבל לא מקובל, אתה לא תגדל בבניית הכלי הרוחני, הכלי הרוחני נבנה רק מהתכללות. לכן הכלל הוא פשוט "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
שאלה: איך אנחנו מצמצמים, מגבילים את המלכויות שלנו אחד כלפי השני?
גם בזה אנחנו צריכים ללמוד אחד מהשני. אם אני רואה שהחבר משקיע, אפילו בצורה גשמית, לטובת עשירייה, אחד בזה שהוא מכין לנו משהו בקשר בינינו, השני בזה שבוחר קטעים, השלישי בעוד משהו, עד כמה שכל אחד מעורר אותנו במה שאפשר בעניין טכני או בעניין פנימי יותר, אני צריך ללמוד מזה. אני צריך להגיע למצב שאני מתבייש. זה כמו שרב"ש כותב, שאני מתבייש כלפי החברים ושאני ממש לא שווה להם. כך אנחנו צריכים להרגיש.
שאלה: אני מנסה לצמצם את הכול בתוכי ולהתכלל בחברים ואני בטוח שגם הם עושים את זה. אמרת גם שאנחנו יכולים איכשהו לחבר את נקודות הקשר האלו, להשוות בינינו. איך עוזרים זה לזה?
אני עוד לא מוכן לדבר על זה, אולי נדבר במשך השיעור, כי זה לא פשוט. עדיין אין לנו את נקודות המלכות ונקודות של ט' ראשונות של כל אחד ואחד, ויש בזה עבודה גדולה.
בניית הפרצוף זה כל הזמן מכאן ועד גמר התיקון בעצם, אנחנו כל הזמן בונים אותו הדבר. על מה שאנחנו עכשיו מדברים, בעצם העבודה הזאת בצורה יותר נעלה, יותר מורכבת, אבל העבודה הזאת היא כל הזמן נמצאת לפנינו, בניית הפרצוף של נשמה כללית אחת גדולה אוניברסאלית. זה מה שיש לפנינו ואנחנו כל הזמן עושים רק את זה.
זאת אומרת, כל העבודה היא רק בהתכללות, "איש את רעהו יעזורו". בכל מדרגה ומדרגה להתכלל עם הנטיות של החברים, עוד יותר פנימית עם החברים שנמצאים בעשירייה שלי, עוד יותר בעיגול חיצון יותר עם יתר העשיריות, וכך עד שמגיעים שוב למערכת אדם הראשון השלמה, המתוקנת, שנקראת גמר התיקון.
וכל פעם ודאי שהעבודה היא בסגנון אחר, בצורה קצת אחרת, אבל האופן שלה, התוכן שלה, המהות שלה זה אותו דבר, התעלות מעל האגו שלנו, הרצון לקבל הפרטי והכללי של העשירייה, והכללי של עשר עשיריות, מאה עשיריות, אלף עשיריות, וכן הלאה. וכל פעם מתוך התכללות מתכונות החברים, עד כמה שהם מבטלים את עצמם יותר, ועד כמה שהם נכללים מכולם יותר. משני אלו אני צריך להתכלל ולבנות את עצמי. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שאני לא בונה את עצמי, אני בונה את עצמי מזה שאני נכלל מאחרים, גם בנטיות של ט' ראשונות, וגם בנטיות כלפי המלכות שהן הפוכות. בט' ראשונות כמה שיותר מתחברים ומשפיעים, ובמלכויות כמה שיותר מצמצמים. זאת העבודה שלנו.
שאלה: אנחנו מדברים על כך שאת ההשתוקקות של החברים לכלול בתוכי. אני רואה בצורה מאוד קונקרטית את ההשתוקקויות. ואז אומרים שצריך לבטל את האגו, ולבטל את האגו שלי זה משהו מאוד אבסטרקטי, מופשט בשבילי. התגובה שלי כלפי השתוקקות של החברים, כהתנגדות להשתוקקות שלהם, זה הדבר הקונקרטי שאני צריך לבטל כלפי השתוקקות של חברים שאני רואה?
כן, מה שמפריע לי להתכלל מהחברים זה עיקר האגו שלי. אני לא חושב שאפשר לבטל את זה, כי האגו שלנו לא מתבטל, אנחנו לא יכולים למחוק אותו. גם לצמצם זה לצמצם מהשימוש, אבל לא שהוא נעלם, הוא תמיד נמצא וחייב להישאר עד גמר התיקון כיסוד של הפרצוף. אבל אנחנו מחזיקים אותו בצורה מצומצמת, למטה כיסוד של הפרצוף שלנו, של כל אחד ואחד, וכך בונים כול אחד ואחד כפרצוף קטן, ומחברים אחר כך את הפרצופים האלה לפרצוף אחד וכך מתקדמים.
תלמיד: האם אני צריך להודיע לחברים שלי באיזו השתוקקות עכשיו אני נמצא כלפי רוחניות כדי לעזור להם לאתר את ההשתוקקות שלי, אם הם לא רואים?
אני חייב להביע לחברים את כל הרצונות, התשוקות שיש לי לרוחניות בצורה כזאת במה שאני צריך לעזור להם. זה לא מין הסתם נקרא "איש את רעהו יעזורו". זאת אומרת, העבודה שלנו היא לא על עצמנו, אלא יותר לעזור לאחרים, לחברים שלי. לא שאני חושב מה אני לוקח מהם, איך אני מסדר את עצמי ביניהם, אלא העבודה היא יותר איך אני עוזר להם לבנות אותם, להתכלל ביניהם וממני, זאת אומרת העבודה היא מחוצה לי, היא לא מכוונות אלי, אלא לכל חבר וחבר. זו העבודה הרוחנית. לכן "איש את רעהו יעזורו" זה מאוד מדויק.
שאלה: לעורר את החברים זה משהו שקל כאילו לממש, אבל איך אנחנו מרגילים את עצמנו לראות, לזהות ולהתפעל, ממה שהחברים מראים לנו, מהנטיות שלהם לרוחניות? תמיד זה נראה כאילו זה חוזר אחורה עוד הפעם למבט הראשוני של האגו.
אני לא מבין אותך. אני דיברתי מספיק, אתה צריך לקחת את זה, לברר טוב טוב, למיין, לסדר ולממש. ואל תביא לי את הדברים שלך, אלא תיקח את הדברים שלי. "איש את רעהו יעזורו" זה נקרא שאני חייב לשחק, אפשר אפילו להגיד כך, כלפי החברים כדי להראות להם איך אני עובד בהתכללות עם כולם, ואיך אני בזה מזלזל ברצונות האישיים שלי. איך אני בונה ט' ראשונות, ואיך אני מצמצם את המלכות.
תלמיד: אני דווקא שואל על המימוש. איך אני מזהה בחברים שלי דווקא את הנטיות שלהם לרוחניות ולא את כל היתר?
תבדוק, תסתכל עליהם, תראה כמה הם רוצים את החיבור, את הלימוד, את המימוש של השיעור, עד כמה הם בכל זאת לא מפספסים שום פגישה, תלמד מכל הדברים האלה בינתיים. כל עוד אתה לא רואה את הדברים הפנימיים שלהם תלמד מהדברים החיצוניים שלהם, תנסה כך להתכלל.
תלמיד: אני מנסה כל הזמן. אבל איך זה מעורר לי את הלב? אני רואה שלא תמיד זה מעורר בי התפעלות, אני רואה אותם כל הזמן בשיעורים, בפעילויות, אבל איך אני מעורר את הלב בעזרת התמונות האלה?
אם אתה לא יכול לעורר את הלב שלך, אז אתה צריך לבקש את הבורא שהוא יעורר את הלב שלך. כי הלבבות שלנו זה בוודאי בשליטה שלו. אז סוף סוף אתה מגיע למצב שאתה רואה שאתה לא שולט על ליבך, אז תבקש ממנו שהוא יתקן את הלב שלך, זה דווקא מצב מצוין. יש לך על מה לבכות, שהלב שלך לא נמצא בשליטתך מצד אחד, מצד שני להיות שמח שאתה מגלה שהלב שלך לא נמצא בשליטתך, אלא על ידי מי עוד? בשליטת הבורא, ואז אתה פונה אליו והוא מסדר לך את הלב. אתה הגעת לנקודת אמת, נקודה מאוד יפה, בירור יפה, אין מה לבכות אלא קדימה.
שאלה: אמרת שהעבודה הקבועה שלנו זה ביטול האגו ובמקום זה לקבל התעוררות החברים. ואם זו עבודה קבועה, אז חייבת להיות כל הזמן התחדשות, גם בפעולות ביטול האגו שגודל.
מה אני מגלה כל פעם מחדש בהתכללות בין החברים, מה ההתחדשות בתהליך הזה?
תתחילו לעבוד ואתם תראו כמה שאין כאן רגע מנוחה, לא התחדשות, אין רגע מנוחה, כי כל הזמן אתה יכול למצוא נקודות חדשות בחברים שלך, בנטיות שלהם לרוחניות וכמה אתה צריך לפני זה ויחד עם זה לבטל את עצמך, את המלכות שלך, את הרצון שלך האגואיסטי, כדי להתכלל איתם ולהמשיך דרך זה.
כל רגע ורגע יש התחדשות. תנסה יותר ויותר לחטט בכל הפעולות האלה של התכללויות. "איש את רעהו יעזורו", זה מדבר על התכללות, שכל אחד יראה בשני כמה שהוא מבטל את עצמו, וכל אחד יראה בשני כמה שהוא בונה את עצמו מהתכללות באחרים ובזה אנחנו כולנו. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו" שאנחנו בקנאה, תאווה, וכבוד, מתחילים לעלות את עצמנו מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.
תלמיד: זאת אומרת, תהליך התכללות זה למעשה תהליך לגילוי הבורא שכל הזמן מתרחב?
לא, גילוי הבורא זה כתוצאה מהתכללות בינינו. אנחנו מדברים על הכלי וגילוי הבורא זה כבר תוצאה מהכלי הזה.
שאלה: איך לכלול את האגו נכון בתוך העשירייה?
אני לא חושב שיש בתוך העשירייה מקום לאגו שלי. אני רוצה להתעלות למעלה מהאגו שלי, לדרוך עליו ואז להתכלל בעשירייה. מאיפה המצאת את השאלה הזאת אני לא מבין, אולי תסביר?
תלמיד: יש תמיד קונפליקט פנימי בין איפה "אני" ואיפה "אנחנו", איפה הגבול הזה.
זה ברור.
שאלה: אז איך לכלול את אני בתוך אנחנו באופן הרמוני?
כמה שאני מבטל את עצמי, נותן מקום בליבי, זה ברצון שלי להיות מפנה מקום לעשירייה. ואני לא מבטל את הרצונות שלי, אני לא יכול לבטל אותם ממש, אני רק מחשיב את העשירייה יותר מהנטיות והרצונות של עצמי ואז יש להם בזה מקום להיות בליבי.
קריין: קטע מספר 1 בשיעור בנושא "איש את רעהו יעזורו".
"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים - על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו".
לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשור לבכם בלב אחד ממש, ויקויָם בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחֵך יטעם"."
(בעל הסולם. אגרת מ"ז)
שאלה: הודות לאיזה שיעורים אפשר לחבר את כל הלבבות שלנו?
זה שכל אחד ירצה להתכלל מאחרים. אחרי הנטיות האלו שאתם תשתדלו כל אחד להתכלל מכולם, בזה הוא בונה ט' ראשונות, שהתכונות הרוחניות של החברים יכנסו בו. כשאנחנו עושים כאלו מאמצים מעל הרצון לקבל שלנו, כשאנחנו מצמצמים את המלכויות שלנו, כשאני מצמצם את המלכות שלי ורוצה להתכלל מחברים, אני לא נכלל מחברים, אני נכלל מהתכונות הרוחניות שלהם, אני מבטל את עצמי כי אני רוצה להתכלל מהם, ואז יוצא שבזה אני בונה ט' ראשונות של הנשמה שלי.
כל אחד ואחד שמשתדל את זה לעשות, מההתכללות ההדדית הזאת של כולם יחד, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו בונים כאן ספירות. תכונות דהשפעה, כי אנחנו נכללים זה מזה כרוצים להשפיע, כרוצים להתעלות כל אחד לרוחניות מעל הגשמיות, ואז יוצא שלכל אחד יש כאילו ט' ראשונות משלו. וכך אנחנו בונים לעצמנו ט' ראשונות של הפרצוף הרוחני בהתכללות ההדדית.
צריכים להתחיל לעשות את זה. אין לזה כל כך מילים. תתחילו לנסות לצאת מעצמכם וכך להתכלל מאחרים. מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהנטיות האלו ישנן בחברים, אותן אנחנו כך רוצים לממש.
שאלה: אמרת שצריך לעשות עבודה כזאת, לצאת מעצמי ולחבר את הלב שלי עם הלב המשותף. ההצלחה הכללית של העשירייה היא תלויה בהשקעה של כל חבר?
כן. ובכל זאת אנחנו צריכים להבין שאף אחד מאיתנו לא חופשי. אנחנו יכולים להשפיע על כל אחד ואחד וכביכול לחייב, או יותר נכון לעורר אותו גם לעשות פעולות כאלה של חיבור וביטול, חיבור עם אחרים וביטול על עצמו. זה בדוגמאות, "איש את רעהו יעזורו".
שאלה: למה הכוונה עסקים מדומים?
עסקים מדומים, שהם לא שייכים לרוחניות. כי כל העסקים האלה הם ניתנו לנו רק כתוספת אגואיסטית כדי שאנחנו נוותר עליהם.
תלמיד: זאת אומרת כל פעם כשאני עושה את המאמץ לצאת מעצמי ולהתחבר עם החברים, אני יוצא מהעסקים המדומים?
יכול להיות שאתה לא יוצא מהם, אבל אתה לאט לאט מקטין את ההשתתפות הרצונית שלך בהם, אתה כבר לא משייך להם חשיבות כמו שקודם. אלא בסופו של דבר נשארים לך העסקים האלה כדי להתקיים בצורה הכרחית, ש"לא יגונה ולא ישובח".
שאלה: כוח ההשפעה זה כוח הבריאה?
כוח השפעה זה הכוח הנסתר בתוך הבריאה. נכון. מה אתה שואל?
תלמיד: איך לגלות את הכוח הזה מבין כל שאר הכוחות שנמצאים בבריאה?
בבריאה יש רק שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה. לכן אין כאן הרבה כוחות, רק שני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה. אנחנו צריכים להקטין את כוח הקבלה ובמקומו אז אנחנו רוכשים כוח השפעה.
שאלה: מה זה אומר ש"באהבת חברים תלויה זכות הקיום שלנו"?
זכות הקיום הרוחנית שלנו היא תלויה אך ורק בהתכללות, באינטגרציה הפנימית בין החברים, כי בזה הם בונים ט' ראשונות של הנשמה שלהם ששם מתגלה אחר כך הבורא. לכן אהבת הבריות זה הכול. זה מה שלימד אברהם כתחילת התיקון.
שאלה: מהו אותו "שיעור אהבה אמיתית" שמופיע בקטע?
שיעור אהבה אמיתית זה שהיא תמלא את כל הרצון שהבורא ברא בצורה אמיתית. שהבורא ימלא את הכול, "ויהי ה' למלך בכל הארץ".
שאלה: אמרת שעלינו להקטין את כוח הקבלה ואז נגלה את כוח ההשפעה. אבל כנראה שהתכוונת להקטין את השימוש בקבלה ולא את הכוח עצמו.
לא, אנחנו לא עובדים על להקטין רצון לקבל, אנחנו עובדים רק על גדלות הרצון להשפיע.
תלמיד: כן, ומכאן השאלה, איך בתוך הנטייה הזאת לא להשתמש ברצון לקבל לעצמי, איך לא ליפול בכך שנבטל אותו לגמרי?
אז אני אמרתי לך עכשיו, אנחנו לא עובדים על הרצון לקבל, אנחנו עובדים על להגדיל רצון להשפיע.
שאלה: מה הכוונה לתאוות הגוף שמפריעות באהבת חברים?
תאוות הגוף. אנחנו צריכים לראות אם זה מפריע לנו או לא מפריע. גם רב"ש אומר, "אם הוא כל כך רוצה, תן לו ותסתום אותו" ותמשיך בעבודה הרוחנית שלך.
שאלה: בסדנה ממש מורגש המאמץ על האגו אבל לא מורגשת ההתכללות. האם בכנס המטרה שלנו היא לגלות את ההתכללות?
כנס זה חיבור, כינוס. והחיבור שלנו זה התכללות כמה שאפשר. ההתכללות מתקיימת בכל עשירייה ועשירייה בצורה פרקטית, מעשית, שכל אחד עוד יותר ויותר ויותר רוצה להתכלל מהחברים עד כמה שהם נמשכים להתעלות למעלה מהאגו שלהם הפרטי לחיבור עם החברים. ואז כל אחד כך מראה לאחרים, "איש את רעהו יעזורו", איך להתעלות מזה יותר ויותר, בכל עשירייה ועשירייה וכולם יושבים בעשיריות כמו עכשיו. זה דבר אחד.
ומצד שני אנחנו פועלים מכל עשירייה על יתר העשיריות, כי זו הכוונה הכללית שלנו, שאנחנו רוצים בזה לעזור זה לזה. זה הכנס. התכללות בתוך העשירייה ועזרה של כל עשירייה לכל יתר העשיריות. בזה שהיא כך חושבת ומתכוונת היא גם עוזרת לעצמה, מרחיבה את הכלי שלה, מביאה את עצמה להשפעה תחת ההשפעה הכללית של כל הכנס. כנס זה כוח אחד גדול, שאם עשירייה מתכוונת להגיע לחיבור אז היא יכולה ליהנות מאותו כוח החיבור שקורה ושורה על כולם. זה מאמץ גדול שאנחנו כולנו עושים ואז כל אחד ואחד, הכוונה היא כל עשירייה ועשירייה, מרוויחה מזה.
קריין: קטע מס' 2, בעל הסולם.
"עשו כפי כוחכם ותשועת ה' כהרף עין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות."
(בעל הסולם. אגרת י’)
כאן אנחנו צריכים להגיד כמה מילים על הזמן המיוחד של דור המשיח, דור מיוחד שנקרא "הדור האחרון". ולכן מה שאנחנו פועלים בכללות בכל העולם ופועלים בתוך ארץ ישראל ופועלים בתוך הקבוצות שלנו, העשיריות שבכל העולם, זו ממש פעולה שמגיעה גם בזמן, גם לפי המקום, לפי רצון שמתגלה בכל האנושות, לפי כל הנתונים החיצוניים והפנימיים שאנחנו רואים. לכן אומר בעל הסולם "עשו לפי כוחכם ותשועת ה' כהרף עין". באמת אנחנו נמצאים במצב הנכון ומאורגנים כבר ואני בטוח שאנחנו יכולים לעשות צעד אחד גדול קדימה מהגשמיות לרוחניות. בואו נתאמץ, נעזור זה לזה ונצליח בעזרת ה'.
שאלה: אנחנו משחקים אחד בפני כולם, אנחנו מייצרים חיסרון לחברים. האם אני צריך להשתוקק למלא את החברים או ליצור בהם חיסרון רוחני או שזה כבר עושה הבורא על ידי התפילה שלנו?
אני צריך להראות לחברים עד כמה אני נמצא בנטייה לרוחניות, עד כמה אני מבטל את עצמי, לתת להם כל מיני דוגמאות עד כמה אני מבטל את עצמי ונמשך לרוחניות. זאת אומרת אני מראה להם כאילו מה עם הפרצוף שלי, מבטל את המלכות ונטייה בט' ראשונות להשפעה. את זה אני צריך להראות להם, שני דברים. תמיד יש לנו שניים, מלכות וט' ראשונות. וכך אנחנו צריכים לעבוד, להראות את זה איש לרעהו יעזורו. וכך נצליח. כל אחד לשני.
קריין: קטע מס' 3.
"סידרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.
והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש."
(בעל הסולם. אגרת מ"ז)
זאת אומרת רק בחיבור בינינו אנחנו מייצבים את הפרצוף שלנו שבו מתחילים לגלות את עצמנו ואת הבורא וכל העולם הרוחני. כל ההצלחה תלויה עד כמה אנחנו נכללים ומתחברים זה בזה.
שאלה: מהי הצורה הנכונה להתכללות בעשירייה באהבה לכולם?
הצורה הנכונה להתכללות בעשירייה היא שאנחנו כולנו מרגישים שממש נכללים זה בזה. באיזו רמה, לא חשוב איזו. שאנחנו מבינים את הנטיות זה לזה, עד כמה שכל אחד רוצה להיות מקושר עם האחרים. יש בינינו איזה שדה, שאנחנו בתוך השדה הזה בנטייה בינינו מתחילים גם להרגיש שאנחנו בונים בזה את צורת ההשפעה הכללית המשותפת בינינו שנקראת בורא. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", שבכמה שאני נכלל עם החברים אני פתאום מרגיש שיש בינינו איזה מין רצון משותף, נטייה משותפת, התכללות כזאת שהיא כוללת, כללית, ממלאה אותנו ועוטפת אותנו כך שזה איזה כוח שמעלינו, כי הוא כולל את כולם, וזה נקרא בורא, שהבורא מתגלה כך לאט לאט בקשר בינינו, זה נקרא "אתם עשיתם אותי".
שאלה: כפי שהבנתי, מתחילת השיעור וגם עכשיו, בכנס הכול מכוון לכך שנברר את כל הביטויים של היחסים שלנו בסדנאות. נגיד אנחנו מבטלים את עצמנו, לא סתם מבטלים אלא גם תומכים בחבר, ואנחנו רוכשים את כל זה בסדנאות ושם אנחנו בונים, מביעים את הפרצוף הזה של הייחוד שלנו.
כן, זה ככה.
שאלה: אמרת שהאגו הוא בסיס לפרצוף, האם ניתן לגלות זאת?
לא, אנחנו עכשיו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים על התכללות של החברים זה בזה, לבניית הפרצוף. ודאי שזה נעשה על ידי האגו, אבל על האגו עצמו אנחנו לא מדברים, צריכים להתעלות מעליו. את כל הכוחות שמפריעים לנו להתכלל, אנחנו מייחסים אותם לאגו ומצמצמים אותו כהפרעה.
שאלה: מהו אותו שלב של קואורדינציה בינינו, שכל אחד מבטל את עצמו נכלל באחרים, איך אנחנו בונים את זה בינינו?
כמו שעכשיו יש לנו יחסים גשמיים, שאנחנו מתחברים בעשירייה גשמית, כך ככל שאנחנו נשתדל להיות אחרים, אז בתכונות חדשות אחרות, במחשבות, בתשוקות, אנחנו נתכלל אחד מהשני. זה יבוא בעצמו, מתוך העבודה שלנו.
תלמיד: זאת איזו סינכרוניזציה?
היא תבוא מעצמה, מתוך זה שאנחנו כולנו רוצים להתכלל, הרי כל אחד רוצה לקבל מהחברים את התכונות הפנימיות של עצמו. ט' ראשונות שלי נמצאות בחברים, לא בדיוק בחברים, אלא איך שאני מתפעל מהם, נכלל מהם, ואז יוצא שבזה "איש את רעהו יעזורו", כל אחד מקבל מהחברים את ההעתקה שהוא מסוגל להוציא על עצמו מהחברים, וזה נקרא ט' ראשונות שלו. והמלכות שלו המצומצמת השתתפה גם בהתכללות הזאת עם החברים, כי הייתי צריך לצמצם אותה במשהו, להקטין את ההשתתפות שלה, זאת אומרת מעצמה, וכך אנחנו בונים את הפרצוף.
תלמיד: כלומר בעבודה החיצונית שלנו, מה שהחברים רואים, אני מדגים להם כמה שאני מצמצם את עצמי.
נכון. והם צריכים להראות לך אותו דבר, "איש את רעהו יעזורו".
שאלה: מה המשמעות של ללכת "מחיל אל חיל" באהבת חברים, ומה צריך לעשות כדי להשיג את זה?
המשמעות של ללכת "מחיל אל חיל" ולהשיג אהבת חברים, זה שאנחנו משתדלים כל פעם להתעלות מעל כוח ההפרעה שלנו, האגו שלנו, ולהתכלל עם כל החברים כך שכל אחד בונה בזה את הט' ראשונות שלו, שהוא רוצה להיות כלול עם כל הנטיות של החברים לרוחניות, לבורא, וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו". זו לא סתם עזרה, זה שאני בנטייה הזאת להתכלל מהחברים, אני מקבל מהם את הרצונות הרוחניים שלי. אין לי רוחניות, אלא בצורה כזאת אני מקבל אותה מהחברים. ולכן כתוב "קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים אדם מן העולם", מהעולם שלנו לעולם הרוחני.
תלמיד: ה"חיל" הבא זה יתר ערבות בסביבה, כדי לבנות סביבה טובה?
כן, ודאי, זה מדרגה אחת לדרגה שנייה, וככה זה בכל המדרגות.
שאלה: אומר בעל הסולם "עשו כפי כוחכם ותשועת ה' כהרף עין". לפי דעתך אנחנו עושים מספיק? כי אני באופן אישי לא רואה את תשועת ה'.
אני חושב שיש לפנינו את כל התנאים לעשות כך ולהגיע לבניית הפרצוף הרוחני הראשון, שזו מטרת הכנס. והיום, עכשיו אנחנו לומדים את השלב האחרון של העבודה הרוחנית שלנו בבניית הפרצוף. איך אנחנו נכללים זה מזה ובונים סוף סוף פרצוף רוחני בהתכללות הדדית, שבעבודה הזאת אנחנו מממשים את כל התכונות שלנו, כל התנאים שלמדנו. הכול נמצא עכשיו בעבודה שלנו, והכנס חייב לחתום על זה כאילו.
תלמיד: הוא אומר "והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות."
כן.
תלמיד: איך מגיעים לאחדות כזאת? איך עושים אחדות כזאת כמו שהוא כותב פה?
כמו שהוא כותב, כך עושים. אין לי מה להגיד לך יותר. אתה יודע עברית, אתה קורא, אתה שומע, תבצע, זהו, תממש. אתה לא רוצה, אל תעשה, אתה רוצה, אז תעשה. כמה תעשה? עד הסוף. לא מצליח, תבקש מהבורא. אתה לא יכול לפנות לבורא לפני שאתה מתייאש.
תלמיד: במה תלויה האחדות שעליה הוא מדבר פה, במה זה תלוי?
האחדות תלויה בפניה לבורא בסופו של דבר, אבל כדי לפנות אליו אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר להתכלל זה בזה ולראות שגם בזה אנחנו לא יכולים כל כך לממש את עצמנו.
תלמיד: ואז?
ואז "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", זו בדיוק יציאה ממצרים.
תלמיד: עכשיו זה נקרא שאנחנו יוצאים ממצרים, לפני הכנס ובכנס עצמו?
לא, עוד לא. הכול תלוי עד כמה שאתה תתכלל מהאחרים, ותשתדל לבנות את הפרצוף הרוחני הראשון שלך.
שאלה: הדברים שלך מאוד ברורים ומאוד ישימים, ורצינו להגיד תודה. האם בתהליך הזה נכנס העניין של העלאת מ"ן, והאם הרצון להתחבר עם החברים והבקשה מהבורא שהוא יבצע את החיבור, זה נקרא העלאת מ"ן למעשה?
זה שאנחנו רוצים להתחבר עם החברים, זה כבר כולל העלאת מ"ן, כי אני משתדל, אני מנסה. כל המאמצים שלנו, אפילו שאנחנו לא מכוונים אותם לבורא ולא פונים בתפילה אליו ממש, בכל זאת הם מגיעים אליו כי הוא המקור שלנו. אבל אחרי שאנחנו נתאמץ בהתכללות ולא נראה בזה הצלחה, אז נהיה מוכנים באמת לפנות לבורא ולבקש. כי יש לנו כאן לפנינו עבודה מאוד מאוד ברורה, מה אנחנו צריכים לעשות. סך הכול להתכלל בתכונות אחד מהשני, ובתכונות האלה לגלות את הבורא. ואם אנחנו לא מסוגלים להגיע לזה, אז אנחנו צריכים לפנות לבורא, שלא יכולים לצאת מהאגו שלנו, ממצרים, ולצעוק "הצילו, תוציא אותנו מזה".
שאלה: מה אני מגלה בהתקדמות? את עצמי, את החברים, את העשירייה או את הבורא? כרגע זה נראה שלא משנה מה אעשה, אני מגלה רק את עצמי. איפה ההתכללות כאן?
אתה עוד לא נכנסת לחברים, עוד לא התחלת לחקור את הנטיות שלהם לחיבור ולגילוי הבורא. זאת אומרת, אתם עדיין לא עובדים על "איש את רעהו יעזורו", שאתם מעוררים זה את זה, נותנים הזדמנות זה לזה, מגלים קנאה בכל אחד, עדיין לא משפיעים מספיק זה אל זה. אין עדיין עבודה קבוצתית שבזה כולם מתעוררים.
שאלה: מה אמורה להיות הסיבה העיקרית שלי לכך שארצה להתחבר עם החברים?
אתה רוצה לבנות את הפרצוף הרוחני שלך, אתה רוצה לגלות את הרוחניות, אתה רוצה לגלות את הנשמה שלך, אתה רוצה לגלות את הבורא. עכשיו זו הפעולה הפרקטית, איך אתה בונה כלי לגילוי העולם העליון, לגילוי הבורא.
תלמיד: וזה רצון אגואיסטי אבל, לא?
הכול מתחיל מהאגו, ואחר כך איך אתה משתמש עם האגו. האגו תמיד נמצא, רק באחוריים של הפרצוף הרוחני.
שאלה: באיזה טקטיקות אני יכול להשתמש בשביל לעורר את החברים שלי? כי מה שאני לא עושה, אני תמיד מרגיש שאני בייאוש.
נראה לי שאתה צריך לקחת שניים שלושה חברים, ארבעה אולי, ולעשות איתם מרכז של הקבוצה שלכם, ותעבדו ביניכם כל כך חזק, שכל האחרים יקנאו בכם וכך אתה תעורר אחרים.
שאלה: האם הפנייה שלי לבורא נעשית דרך החברים שלי בעשירייה? ואם החברים באמת לא יכולים לחשוב עלי, או אני לא מעורר אותם לחשוב עלי, אז גם אני לא יכול לזוז לכיוונם ובזה אני פוגע גם בהם וגם בעצמי?
הכול יכול להיות נכון, אבל אתה חייב להתכלל מהחברים, מהנטיות שלהם לרוחניות, ולעורר אותם כמה שאפשר. וכל היתר עם תפילה לבורא, יכול להיות שהוא יעורר אותם, יכול להיות שיסדר לך משהו חדש, אני לא יודע, אבל אתה חייב להשקיע כוחות במקום ובמצב שאתה נמצא. צריך לראות שזה מה שהבורא נותן לך עכשיו, ולא שאתה צריך להחליף עשירייה ועוד משהו. תחליף את הנטייה שלך לרוחניות לנטייה שתהיה יותר אמיתית ועוצמתית.
תלמיד: איך אני יכול לעשות את זה, בצורה יותר פנימית?
תשתדל. אתה שואל לפני שאתה עושה, אז מה אני אענה לך? תשתדל.
שאלה: איך להרגיש הכי קטן בתוך העשירייה, ולבטל את עצמי מול החברים שהם יותר גדולים ממני?
צריכים לעבוד על זה. "אני באמת הכי קטן בעשירייה", כך כל אחד צריך להגיד וכך צריך להרגיש, וזה לא סותר יחד עם זה ש"איך יכול להיות שכולנו, כל אחד, מרגיש שהוא הכי קטן?" כך זה ברוחניות כלפי כל אחד ואחד. ואפשר לענות על זה בצורה כזאת שאף אחד לא נמצא בתכונות של אחרים, ולכן באמת זה נכון, שכל אחד הוא הכי קטן מכולם. העיקר זה להיכנע, להתכופף, להצמיד את עצמו לחברים, וכמה שיותר להשתדל בזה, לקבל מהם אפילו את הכוחות הקטנים לרוחניות שיש להם. זאת העבודה שלנו.
שאלה: כל פעם שהוא עולה מעל ההפרעות הוא רוצה להתכלל בתכונות החברים. האם יש משמעות לדבר על התכונות האלה? למשל אתמול הייתה דוגמה מאוד בולטת במפגש הקבוצות הבלטיות, חברים הכינו איזה קליפ שמראה כל חבר במה החבר הזה גדול, אנחנו מאוד התרשמנו מזה.
אני לא ראיתי את הקליפ הזה, זו העבודה שלכם, אני שמח שאתם מראים כך זה לזה כמה שאתם מעריכים את החברים, זו בעצם גם צורת חיבור.
שאלה: אנחנו נמצאים בעשירייה מאוד מכוונת, כל החברים מקפידים על כל הפעולות הקבועות שלנו, מגיעים לכל השיעורים, עושים את כל המפגשים. השאלה שמתעוררת מידי פעם ובעיקר לפני הכנס, היא מה לעשות עם כל מיני פעולות שהן מחוץ לתוכניות הרגילות שלנו, איך לממש "איש את רעהו יעזורו"? אני אמור להסכים עם כל מה שחבר רוצה? אני אמור להגיד לו "לא אנחנו בדרך"? איך זה עובד מה אני אמור לעשות עם זה?
אני לא יודע ולא רוצה להיכנס לתוך זה, זו העבודה שלכם. אתם יודעים כולכם לקרוא, יש לכם מאמרי רב"ש, רוצים להצליח, בבקשה תבצעו מה שדורשים. לא רוצים להצליח, אז בסדר, כך תישארו. אני מיום ליום נותן לכם עוד מדרגה ועוד מדרגה להתכלל יותר ולהיכנס לרוחניות. מסוגלים? כן. לא מסוגלים? לא. מה אני יכול לעשות? אתם רואים עד כמה שהבורא מסדר לנו את התנאים, שאנחנו כן יכולים הכול לעשות. לא מסוגלים? אז יוצאים לפנסיה.
תלמיד: לא הבנתי את התשובה שלך, אני שאלתי לא על כל הפעולות שאנחנו קובעים בחברה, את זה אנחנו מבצעים. אנחנו מדברים על כל מיני אקסטרות למיניהן, מה היחס שלי צריך להיות לזה שחבר סתם רוצה להוסיף עוד מפגש כי בא לו, או כי מרגיש לו שככה צריך? זאת השאלה.
החברה צריך להתיישב ולדון, ולהחליט, אני לא יודע. אם לא, יש לכם עוד הנהלה של בני ברוך, הנהלה של הכלי העולמי, אתם יכולים לשאול. אני לא נכנס לכל הדברים האלה. לי נראה שאנחנו לא צריכים לעשות כל מיני פעולות מחוץ למה שאנחנו עושים, כל היתר אנחנו צריכים להוסיף רק מבפנים, ופעולות חיצוניות לא נראה לי, אני לא בעדן. לי זה נראה מיותר.
העיקר זה המאמץ הפנימי שלנו להיות מחוברים, זה הכול, וכך תתאמצו. יותר במאמצים פנימיים. ואקסטרות, כמו שאתה אומר אני לא יודע מה זה, אני כעיקרון נגד. אבל אם אתם מדברים על המאמץ הפנימי, כן, אני בעד. אתה יכול להגיד, אבל אם אנחנו לא נצא למשהו, ולא נעשה משהו פיזי אז לא נגיע להתעלות רוחנית, אני לא חושב שזה כך.
שאלה: בצורה ישירה החבר ניסה לשאול, רוב הקבוצות בפתח תקווה נפגשות בכנס במפגשים פיזיים כאלה או אחרים לשעה, לשעתיים, ליום, או לשלושה ימים. והעשירייה שלנו מסרבת להיפגש על סמך טענה שכאילו אתה אוסר את זה או משהו כזה. אתה יכול להגיד אם אתה מרשה או אוסר את זה?
אני לא אוסר את זה, רק אני מזהיר שזה חייב להיות לפי ההנחיות של משרד הבריאות, והיתר ודאי שאני לא אוסר. אם היה אפשר הייתי שמח לראות את כולכם יחד בגני תערוכה, במקום שאנחנו עושים כנס שנה שנה, ונקווה שכבר בשנה הבאה נעשה כנס פיזי, אני לא נגד זה, לגמרי לא, אבל שזה יהיה לפי מה שמקובל. לנו במיוחד אסור לעשות ההיפך, שלא ידברו עלינו שאנחנו כאלה שמפרים את חוקי הממשלה.
תלמיד: אם ההנחיות מאפשרות, אפשר להחמיר יותר מההנחיות? או שצריך ללכת עם ההנחיות. אם ההנחיות מאפשרות אז כן להיפגש, אם הן לא מאפשרות אז לא להיפגש?
אני לא נכנס לכל הפילוסופיות האלה. מה שמותר, כן. אפשר להיפגש פיזית אם זה מותר, נקודה. ובצורה שמותרת. אתם כל הזמן רוצים שוב להכניס אותי למשהו, "רב אמר, אנחנו עושים". אני לא אומר לכם כלום. אני בעד התאספות פנימית, אם זה יעזור לכם להתאספות פנימית, להיות בהתאספות חיצונית? את זה אני לא יודע. תחשבו. אבל זה חייב להיות ממש בצורה שישנה הסכמה מצד הממשלה וביניכם.
שאלה: איך אנחנו יכולים להראות אחד לשני שאנחנו מצמצמים את עצמנו, שאנחנו משפיעים בתוך העשירייה בצורה וירטואלית?
רק מתוך מאמצים. בואו נעשה מה שאנחנו קוראים, בואו נלמד מה לעשות, תנסו במשך היום, מחר בבוקר שוב נתראה ונמשיך הלאה. אתם תראו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, וזה מה שנעשה בכנס, חיבור בינינו בכל עשירייה עד שתהיה התכללות.
שאלה: אם אני מבקש עזרה מהחבר למלא את החיסרון שלי הרי בזה אני עוזר לחבר לפנות לבורא?
גם כן. כן, ודאי.
תלמיד: למה כל כך קשה לבקש, מה מפריע?
האגו שלך לא נותן לך אפשרות לעשות כך, האגו שלך מפריע.
קריין: קטע מספר 4 של בעל הסולם.
"עוד זאת אבקש ממך להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם תאוות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצויר שום שנאה, אדרבה רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים."
(בעל הסולם. אגרת י"א)
כן, הדברים ממש פשוטים. איזה יחסים צריכים להיות בין החברים אם הם כולם מרכיבים מעצמם פרצוף רוחני שכולו בהשפעה, כולו באהבה, למעלה מהרצון האגואיסטי, למעלה משנאה ודחייה. ודאי שאת הרגשות האלו הם חייבים לגלות ביניהם בפועל, זאת אומרת שיהיה ברור להם, כי דווקא ברגשות האלה הם אחר כך מגיעים לגילוי הבורא לנברא.
שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא כותב פה "ולבטל מאתכם תאוות מושגי הגוף"?
את כל האגו שלך תשים בצד, הוא נשאר, אתה לא יכול לבטל אותו, אלא אתה רק מקטין אותו משימוש מפני שאתה רוצה להשתמש בכל הכוחות האפשריים לחיבור עם החברים, כדי לקלוט, לקבל, לספוג מהחברים את הנטיות שלהם לרוחניות ולבורא שהן הן הופכות להיות לתשע הספירות הראשונות של הנשמה שלך.
שאלה: בעל הסולם אומר פה "להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים".
כן.
תלמיד: אם נוציא רגע את המימד הפיזי, כמו עוד התאספות, איזה המצאות יש שעל ידן אפשר לגדל אהבת חברים בלי מעשה חיצון?
בכל מיני צורות רוחניות, בכל מיני צורות התכללות שאנחנו נעשה. חלק מהקבוצה, קבוצה שלמה, אלו כנגד או בעד אלו. שאנחנו בזה נברר יותר ויותר אופנים, אופני הקשר שבינינו, וכך אנחנו נתקדם. אבל בינתיים אין לנו עם מה לשחק, אין לנו ביד התכללויות אלו באלו, אבל אחר כך נדבר על זה.
קריין: קטע מספר 5.
"ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו.
וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם."
(בעל הסולם. אגרת י"ג)
קריין: קטע מספר 6.
"מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגילוי, הוא גורם שיעורר את לב חברו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כוח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועוז, מטעם שכוח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחברו."
(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
שאלה: בעל הסולם היה צריך לשכנע את התלמידים. איך יכול להיות שתלמיד של בעל הסולם לא הקשיב לכל מה שהוא אמר?
אתם לא רואים על עצמכם? אנחנו תמיד עובדים על אגו עד היום האחרון.
תלמיד: אני שואל על עצמי.
אם אתה שואל על עצמך, מה יש לך לשאול? אתה גם מרגיש שיש לך עליות וירידות, שפעם אתה רוצה יותר, פעם אתה רוצה פחות. אז צריכים לעורר לב כל חבר וחבר, שזה שאתה עושה לחבר היום, הוא מחזיר לך את זה מחר. ואז כולנו מגיעים למצב שאנחנו עובדים כמו במנגנון כזה, כמו בוכנות במנוע, ששם עובדים בצורה כזאת, אבל בסך הכול הכול מסתובב ונוסעים קדימה. כך אנחנו צריכים לעבוד.
וכך יהיה בכל אחד ואחד בזמן הפעולות. כל אחד כלול מכולם, ואז תתאר לעצמך שכל אחד כלול מעשר ואז הוא צריך לבצע עבודות של עשר, וכך כל אחד בעשר הספירות העיקריות. אז יוצא שיש לך כל הזמן עבודה בכל הצורות שמשלימות זו את זו, ומזה מגיעים מצורה דיפרנציאלית לצורה אנלוגית, מיחידים לכללי. וכך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא בצורה יותר ויותר רוחנית, מעשית.
כי הבורא זה הכולל, אז אתה לא יכול לקבל אותו בכלי מוגבל, אלא חייבות להיות עשר ספירות, לא תשע ולא אחת עשרה, ואם אתה בונה אותו אפילו במידה קטנה כבר יש לך גילוי השלמות, בורא זה שלמות, גילוי השלמות במידת מה.
תלמיד: אנחנו מנסים להיאחז בכל דבר, וזה ברור שהכול בידי הבורא. אם זו הצלחה זה בזכות הבורא, אם זה לא מוצלח זה גם בידי הבורא. אנחנו עושים את כל המאמצים אבל זה נראה כאילו אנחנו עדיין צופים, כולם נותנים את כל מה שיש להם, ועכשיו זה רק בידיו?
אני לא מבין מה שאתה אומר. נראה לי שאתה לא נותן מספיק דגש לתפילה. כי סך הכול כל העבודה שלנו צריכה להיגמר בתפילה, וכאן אנחנו לא עושים את זה, ולכן נראה לכם שאתם לא מתקדמים.
אתם צריכים מיום להיות למדוד את עצמכם אם לא לפי ההתכללות ביניכם, אז לפי התפילה שאתם מפעילים כלפי הבורא, עד כמה שהיא נעשית יותר ויותר ברורה, מגובשת, מכוונת לכוח החיבור שצריך להיות ביניכם, למי שמעמיד אתכם כך. זאת אומרת, בתפילה אנחנו צריכים לראות סיכום מהמאמצים שלנו. ואתה מדבר על כל מיני דברים חוץ מתפילה, זה לא מספיק.
שאלה: מהקטע הקודם רואים שאסור לדחות את התפילה עבור ההתכללות ההדדית למחר. איך מתוך העשירייה המשותפת שלנו התפילה הזאת להתכללות צריכה להיראות?
לזה אתם צריכים להגיע לזה בעצמכם, אני לא אחבר במקומכם תפילה. אנחנו מדברים על זה איך צריכים להתכלל, איך צריכים להביא כל אחד להתכללות, איך כל אחד צריך להסתכל על האחרים, אבל מתוך זה שאתם פונים לבורא. אני לא יכול בזה להתכלל איתכם, לא, את זה אתם צריכים כמה שיותר. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", כל היום אתם צריכים להיות עסוקים בזה שאתם בודקים באיזה מצב, באיזו התכללות אתם נמצאים ביניכם ולבקש מהבורא. כך צריך להיות.
קריין: קטע מספר 7 של הרב"ש.
"אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז חסר לו הכוח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חברו לכף זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת חברים. נמצא שאין לו רק כוח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת."
(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
זה ברור שאין לו מספיק כוחות להגיע לרוחניות. אין לו בכלל כוח להגיע לרוחניות חוץ ממה שהבורא נותן לו, ועם הכוח הזה הוא לא יכול להגיע. לרוחניות אנחנו מגיעים רק מכוחות שקיבלנו מהסביבה, זה נקרא השפעת הסביבה על האדם, זה עניין הערבות, זה עניין "איש את רעהו יעזורו", ויש עוד הרבה הרבה פסוקים ותנאים. אבל סך הכול זה התכללות בתוך העשירייה מהחברים, שרק כתוצאה מההתכללות אנחנו רוכשים את הכוח שנותן לנו כניסה לרוחניות. חיבור עם האחרים, תוצאה מהחיבור, עם זה אנחנו מגיעים לרוחניות, זאת אומרת למצב שהוא השפעה, למצב שמוכן אני לגילוי הבורא.
שאלה: האם נכון לחשוב שסימן טוב להתכללות הדדית זה אמון מלא בין החברים וכלפי הבורא?
מבחינה רוחנית זה נכון. זאת אומרת, עד כמה שאני נכלל מהחברים, עד כמה שאני עובד עם התכונות האלה שקיבלתי מהם, ודווקא בתכונות האלו שקיבלתי מהם אני רוצה להתקדם ולהרגיש את הרוחניות, כך אנחנו מתקדמים, בהם אנחנו מגלים רוחניות, במה שקיבלתי וממה שנכללתי מהחברים. כך גם כתוב "מכל תלמידיי השכלתי". כמו רבי יוסי בן קיסמא, אם אנחנו זוכרים, מה הוא אמר? אני לא יכול לעזוב את התלמידים שלי אומנם שהם קטנים, כי אני צריך להתכלל מהם ואז אני מגלה רוחניות כל פעם יותר ויותר. אבל אם לא יהיו לי התלמידים האלו, החברים האלה איך אני אתקדם. כך זה תמיד.
שאלה: אמרת שעלינו לבדוק את עצמנו במהלך היום, לבדוק כמה אנחנו מתכללים.
עד כמה שאני חושב ומתרשם, ואנחנו עוד עושים פעמיים ביום לפחות מפגשים בינינו, ואפילו ללא מפגשים, יש לפניי חברים הם כאילו "עומדים בליבי" מה שנקרא, ואני כל פעם מעורר את הלב שלי להתכלל מהם, מהנטייה שלהם לגילוי הבורא, לחיבור, וכך נקרא שאני כל הזמן נמצא איתם יחד.
תלמיד: איך לדבר, לברר את זה בצורה משותפת?
כל אחד חייב לעשות כך. מתי נרגיש את עצמנו כנמצאים ממש יחד? כשכבר נתכלל והבורא יתגלה בנו, אז נרגיש "כאיש אחד בלב אחד", לפני זה לא. אבל אנחנו צריכים לבקש את זה, להתפלל. כל אחד רוצה להתכלל מהחברים ולהיות נכלל איתם יחד ממש בלב אחד, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא, [ככתוב] "ה' יגמור בעדי", את החיבור הזה בינינו ודאי שהוא צריך לגמור, כי זה על ידי האור העליון שישפיע על כל המאמצים הפרטיים שלנו, ואז הוא אוסף ומחבר אותם יחד ואנחנו מקבלים תוצאה מזה. לכן ה' נקרא "הכולל". הכולל הוא לא סתם עוד מספר, הכולל נקרא לפי הפעולה שלו, שהוא כולל אותנו יחד ואנחנו נעשים פרצוף.
תלמיד: ואם נשחק בזה בינינו והחברים יביעו איך הם רוצים להיות כלולים, יגידו מה חסר להם?
כן נכון, זה טוב.
קריין: קטע מספר 8.
"הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כוחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקווה שתקיימו בזה דבריי ותשאו העניין בשלמותו."
(בעל הסולם. אגרת מ"ט)
זאת אומרת, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, בדיבור בינינו, עד כמה זו שמחה גדולה שאנחנו מחוברים בינינו ועד כמה יש לנו צער מזה שאנחנו עדיין לא מחוברים, ואז במאמצים האלו, גם לשמחה וגם לגילוי הצער, אנחנו משתדלים להיות כל הזמן עד כדי כך שאז מחייבים את הבורא לגרום לנו חיבור אמיתי למעלה מהצער של הפירוד וכך נבנה את עצמנו, זה מאוד חשוב. זה מה שהוא אומר.
שאלה: מהי בפועל ההתכללות שלי בנטייה של החברים לרוחניות, מה אני צריך לתאר לעצמי, האם אני צריך לשבור את הראייה האגואיסטית שלי שבה אני רואה אותם עכשיו, כדי לזהות את הנטייה שלהם לרוחניות?
אתה לא צריך לשבור שום דבר, אתה לא צריך לטפל באגו שלך בכלל, לא ברע ולא בטוב, אתה צריך רק לטפל בחיבור שלך עם החברים עד לאהבת החברים רק בדבר הטוב, החיובי, ואף פעם לא לטפל בצורה שלילית. אבל כשאתה לא יכול להגיע לחיבור ואתה רואה מה מפריע לך, אז תמצא דרך איך לטפל בהפרעה. אבל גם הטיפול בהפרעה הוא בכך שאתה מגביר את כוח החיבור, את כוח ההשפעה, כך נכון יותר לעבוד. תמיד לשמחה ותמיד לחיבור.
תלמיד: איך לזהות את הנטייה שלהם לחיבור, לרוחניות, הרי אין לי את הכלי לראות את זה?
קודם כל מהדיבורים ומזה אתה מרגיש עד כמה כל אחד ואחד נמצא בנטייה לזה, בסך הכול אתם מכירים זה את זה, אתם גם מבינים שהבורא הוא זה שסידר את הקשר ביניכם והוא מביא אתכם למקום אחד, לרצון אחד, הוא רוצה לבנות מכם אותה הנשמה הראשונה שתהיה כיסוד של כל הנשמה הכללית דאדם הראשון שתקום בדור האחרון. אתם צריכים לדבר על זה יותר, לעורר את עצמכם.
תלמיד: זה בכללות, אבל עכשיו את הנטייה הספציפית.
על זה דיברתי מתחילת השיעור כשדיברתי על הכנס ומה שצריך לעשות בכנס. רק חיבור בינינו למעלה מכול ההפרעות, שאנחנו נכללים זה מזה, באים על ידי קנאה, תאווה וכבוד לכלול את כל התכונות, כל הנטיות הנכונות מכל חבר וחבר, וכמה שאנחנו מפרסמים לכל חבר וחבר שכל אחד נמצא בהתכללות ובמאמץ להגיע לתיקונים, על כל זה דיברנו. מה יש לי לחזור על זה ולהוסיף?
שאלה: מעבר לדוגמה טובה ותפילה, איך אפשר לעזור לחברים שלא משתתפים במאמץ הקולקטיבי?
אפשר לדבר איתם אם זה יעזור, אבל בעצם שיחה, דוגמה ותפילה, אין לנו יותר.
שאלה: מהו בדיוק החומר, הדבק הזה של העבודה הרוחנית בינינו?
הבורא.
קריין: קטע מספר 9 מ"מאור ושמש".
"ראוי ונכון להחזיק במעוז אהבת חברים, ולקרב אותם לדרך ה', כי על ידי זה, יוכל להמשיך הארה לאורך ימים, על ידי מה שמקרבם לעבודת הבורא."
("מאור ושמש". פרשת כי תצא)
סדנה
איך אנחנו כל הזמן מחזיקים את עצמנו מחוברים בינינו ומעוררים את החברים על ידי קנאה, תאווה וכבוד כך שאנחנו לא עוזבים את העבודה הרוחנית לרגע אחד?
*
שאלה שלי. היום זה היום האחרון לפני הכנס. מחר יש לנו בבוקר כרגיל שיעור שאנחנו עוד נעשה את החצי השני של השיעור של היום ונטפל בכל מיני זנבות שיש לנו. מה אתם חושבים, איך אנחנו צריכים לעבור את היום וגם את מחר בבוקר, שהכול זו הכנה אחרונה לכנס שמתחיל ממחר בערב לפי שעון ישראל, איך אנחנו צריכים עוד להתכונן בינינו? מה אנחנו צריכים להכין, אמנם לא מגיע לנו, האמת, כי עדיין אנחנו לא מגיעים לחיבור בינינו, אבל בכל זאת איך לעשות מאמץ כזה שבחיבור שלנו בכל זאת יתגלה הבורא? איך אנחנו יכולים לממש את עצמנו, לבצע כך, שנוכל להגיע לגילוי הבורא לנברא? זו בעצם ההשפעה שלנו כלפיו. מה עוד אנחנו צריכים להכין? זאת השאלה שלי אליכם.
אם יש לכם תשובה, בבקשה תסמנו לי, ואני אעלה אתכם לדבר לפני כולם.
תלמיד: יש לנו כלי נשק אחד שהוא הבקשה שלנו, וזה בכלל לא משנה אם אנחנו עכשיו מרגישים את עצמנו ראויים, מוכנים, כי האגו תמיד יטשטש לנו את המוכנות שלנו. אנחנו בהתקפה, בהתקפה אנחנו בכלל לא מסתכלים עכשיו פנימה, מה האגו שם עם הסיפורים שלו, אנחנו ביחד עם החברים נכללים בבקשה משותפת, ולכן אנחנו בטוח נצליח, כי דנים אותו באשר הוא שם.
טוב.
תלמיד: אנחנו צריכים ביום הזה שנשאר לנו ממש לתאר בינינו את המדרגה הזאת של החיבור, שתהיה ממש מונחת במרכז העשירייה ואליה אנחנו מכוונים. שנדע ממש להתכונן וללכת לזה, לתקוף את החיבור הזה בינינו.
נכון, זה כיוון טוב.
תלמיד: להתכלל, להגיע למצב של ייאוש ולבקש בכוח מהבורא.
אנחנו לא רוצים להגיע לייאוש, אלא אנחנו רוצים להגיע להצלחה. אבל אם מגיעים לייאוש אז מתפללים, ובכלל לפני זה גם מתפללים. האמת שתפילה צריכה להיות כמלווה כל המאמצים שלנו להתכללות. ואז זה נקרא שהבורא משתתף איתנו כשותף ואנחנו על בטוח נצליח.
תלמיד: אני רוצה להתייחס לפן הארגוני שלנו. אני זוכר גם את הרב מספר שלפני כנסים או יציאות כאלה לאיזושהי התאספות, מארגנים את החיים כך שלא יישארו זנבות. לארגן את הגשמיות, את העולם החיצון הזה כדי שהוא לא יתפוס אותנו, להשאיר את הכול מאחור שהכול יהיה שם מוכן, שאנחנו נהיה פנויים לצאת החוצה לחיבור בינינו בלבד ולא יהיו שום זנבות מאחורה.
נכון. זה באמת נכון, עצה פרקטית. תסדרו הכול כך שאתם לא תהיו תלויים בשום דבר גשמי, שיהיה מזון, שהכול יהיה מסודר, ותהיו פנויים בכל שלושת הימים האלו של הכנס, שישי, שבת, ראשון, כך שכולנו נהיה ממש רק בזה, מהבוקר עד הלילה ומהלילה עד הבוקר. אז תכינו את כל הדברים האלה כדי שלא תצטרכו כל כך להיות נכללים בעולם, לצאת לקניות, לעשות כל מיני דברים, אלא כמה שפחות להתנתק מהכנס עצמו.
תלמיד: בדרך כלל יש לנו את כנסי הערבה הגדולים, אנחנו יכולים להשתמש ביום הזה שיש לנו ולעשות שעה אחת של ערבה פנימית.
תדבר עם המארגנים שלנו, יכול להיות שהם יבינו אותך.
תלמיד: להניח לכל המשקעים, להגיע נקיים, לכסות באהבה, לתת הזדמנות אמיתית. פשוט להגיע נקיים לכנס ולתת הזדמנות מה שנקרא "יהיו בעיניך כחדשים".
בסדר גמור.
תלמיד: שנגיע לכנס לא כפריטים אלא כעשירייה מאורגנת.
זה ודאי, זה נקרא הכנה נכונה.
תלמיד: לגבי אחריות אישית, אני הייתי רוצה להרגיש את היום במחשבה שלהעלות את העשירייה, להעלות את בני ברוך לרוחניות זה תלוי רק בי. ממש לעשות בדק בית, להיות ביראה ובתפילה כל היום.
נכון, נכון מאוד.
תלמיד: לחשוב על העשירייה יומם ולילה.
יופי.
תלמיד: להוסיף גם שמחה והודיה והרגשה כזאת של חג מיוחד, זה בכל זאת חג, כי אנחנו בעלייה למצב ממש נפלא.
אתה צודק שאתה אומר שאנחנו צריכים להוסיף שמחה לכל הפעולות שלנו, למלא בשמחה את כול הימים האלו. כי דווקא רק דרך השמחה אנחנו יכולים להראות עד כמה עבודת הבורא היא רצויה, היא משמחת, ובזה ודאי שנתקרב אליו, לא בעצבות, דווקא בשמחה. אפילו שאנחנו מעלים תפילות, התפילות האלו גם מגיעות אלינו משמחה, שיש לנו למי לפנות, שיש לנו כוח שמטפל בנו, שאנחנו פונים אליו ובטוחים שהוא יענה לנו.
תלמיד: להיות בהתרגשות מתמשכת כמו ילד שהולך לקבל מתנה מיוחדת בשביל כולם.
נכון.
תלמיד: לבנות את ברית המלח בינינו, כי לאף אחד אין כוחות בפני עצמו.
טוב.
תלמיד: שיהיה אולי חדר פתוח במערכת הערבות שכל אחד במשך היום, מחר, יכול להיכנס ולהשתתף בסדנה.
זה אפשרי, אני לא יודע איך זה עם התרגום, אבל תנסו. ודאי שכדאי שיהיה לפחות לכל שפה חדר פתוח ששם כולם מאותה שפה יכולים להיכנס ולהתכלל, אבל לדבר רק על חשיבות הרוחניות, על ההתעלות הרוחנית בינינו.
תלמיד: להתפלל למצב הזה שנגיע לתיקון.
בסדר גמור, נכון.
תלמיד: להרגיש את האחריות שלי כלפי האנושות, שנהיה באמת מוכנים כלפי זה.
מצוין, אני מסכים.
תלמיד: לכוון את עצמנו במחשבה ובכוונה כמה שניתן במהלך הזמן שנותר. העשירייה גם יכולה לשמוע ביחד בזום שירים מעוררים ומחברים שיחברו אותנו לכנס.
טוב.
תלמיד: להתנקש בגאווה שלנו, להביע את התשוקה שלנו אחד כלפי השני, שהחברים יראו עד כמה אנחנו נואשים, שהבורא יהיה בינינו, בשמחה אמיתית שנבקש אחד עבור השני.
בסדר גמור.
תלמיד: שכל חבר הוא הלב והנפש שלי.
יפה.
תלמיד: להיות בטוחים שהבורא שומע אותנו ושניתן לו נחת רוח בכנס הזה.
יופי.
תלמיד: שהעשירייה שלי תוכל להגיע כאיש אחד בלב אחד כדי שתהיה דוגמה לכל הכלי העולמי.
יפה, תודה.
תלמיד: אנחנו צריכים לוודא שכל החברים מגיעים.
זה בטוח שאתם צריכים לעורר ולהעמיד את כול החברים ממש בשורה לפני כל שיעור. שיעור זה התחברות, אתם מבינים שבכנס אנחנו לא לומדים חומר חדש, אנחנו מתחברים, אנחנו נכללים זה מזה באיש את רעהו יעזרו, כמו שלמדנו היום. את השיעור של היום אנחנו צריכים לממש, בעצם מכאן ועד סוף הכנס זו העבודה שלנו, רק בזה.
תלמיד: להעלות תפילה לעשירייה שאנחנו ביראה להגיע למטרה בכנס, כלומר לגלות את הבורא.
תלמיד: קודם כל הודיה ענקית על כל ההכנה העצומה הזו שהובלת אותנו. שנית איך להתכונן לכנס הזה? התפילה צריכה להיות מהמקום שאנחנו כבר קיבלנו למעשה את הכול. הבורא נתן לנו המון מתנות, רב ענק, קבוצה ענקית שהתפתחה לכאלה ממדים, שעומדים והולכים בדרך למרות כל הקשיים, השאלות, הקושיות והמחלות שבדרך והקורונה ומה לא. הבורא חישל אותנו ונתן לנו את היכולת להתפתח ולהגיע לממד כזה, שהאנושות מתחילה להכיר למעשה בצורך לשנות את אורח החיים, וזה על ידי חכמת קבלה. זה צריך להיות המקום של הדרישה. כמו שהוא חזק וכל יכול הוא גם רחום, אנחנו צריכים לפנות לרחום שבו.
תודה.
תלמיד: אני רוצה להגביל את המלכות ולהתחבר עם ט' עליונות של החברים, ולצאת מעצמי ולהתכלל באחרים. אני רוצה להרגיש את הרוחניות בחברים, ולהראות את זה בצורה פעילה לכולם.
בסדר גמור, תודה.
תלמיד: שכל חבר יקבל 100% של אחריות על העשירייה, על העולם, ואם הוא לא עושה את זה, זה לא יקרה, למען נחת הרוח שלו.
בסדר גמור, יפה.
תלמיד: להתפלל כל הזמן עבור העשירייה, להיות בתפילה מתמדת בשביל למקד את החיסרון שלנו.
בסדר גמור.
שאלה: כשאני מעלה תפילה לעשירייה האם אני נותן כוח לחברים, וכשאני מבקש מהבורא האם אני מבקש לתת כוח לחברים?
כן, העיקר זה להתפלל דרך העשירייה לבורא, ואז בטוח דרך העשירייה אתה מקבל תשובה מהבורא. זו הדרך הכי בטוחה, נכונה וקיימת, בעצם היחידה, שאנחנו לא מתפללים ישירות לבורא אלא דרך העשירייה. כי הבורא לא שומע אחד ולא נותן לאחד אלא רק לעשרה, בשבילו עשרה זה כאחד. לכן רבי יוסי בן קיסמא לא רצה כל כך להתנתק מהתלמידים שלו, כי לא היה יכול אז להיות בקשר עם הבורא.
תלמיד: לחפש את החברים כל הזמן בליבי במהלך כל השעות שנותרו עד הכנס, וכמה שניתן לא לעזוב את מרכז החיבור כדי להגיע לכנס כאיש אחד בלב אחד.
נכון, טוב מאוד, תודה, באמת טוב.
תלמיד: עלינו לעזור לחברים להתעורר, אולי קבוצות אחרות שאנחנו לא רואים אותן יכולות להגדיל את החשיבות.
כן.
תלמיד: מרגע זה והלאה להיות במצב של התקפה, אין לנו מה להפסיד, רק לפרוץ את כל המחסומים, להיות כל הזמן בדרישה, לא לדחות שום דבר לרגע הבא ולעשות הכול ברגע הזה כדי להיות איש אחד בלב אחד.
יופי.
אני בינתיים רוצה להגיד משהו שנראה לי מאוד חשוב. נרשמו לכנס כבר יותר מ 5600 איש, זה לא היה אף פעם אצלנו, גם בכנסים שהיו קיימים בכל השנים. חשוב לי לעבור על הרשימות של הכנס, לכן אני מאוד מבקש, תרשמו, אני צריך את הרשימות האלה. אתם עושים בזה טובה גדולה לכל החברים שלכם. אנחנו בונים מזה דאטה בייס ואנחנו יכולים אחר כך לעבוד עם זה בחיבור בינינו, בלהתקשר, בלפנות אליכם. אז בבקשה תרשמו כמה שיותר מהר, נשאר עוד יום אחד, אחר כך הרשימה נסגרת.
אנחנו צריכים להבין כמה גברים, נשים, חדשים, ותיקים יש לנו, כי לפי זה אנחנו גם בונים את התכניות שלנו. כל הסדר שלנו בארכיונים, בכל המערכות שלנו מאוד תלוי בכמה אנחנו רואים את האנשים שנרשמים, מי הם, לפי הגילאים, לפי עמים, לפי העוצמה.
בזה אנחנו נסיים את השיעור, אני מאחל לכם כל טוב, מברך אתכם. ועד שיעור בוקר של מחר לא להתנתק, כל הזמן להכין את עצמנו להתכללות, שהכנס יביא לנו כזאת התכללות שבו אנחנו כבר נגלה את עצמנו העומדים במדרגה הרוחנית. נתפלל, נבקש, נתחבר, שוב נתפלל וכך נגיע.
(סוף השיעור)