שיעור בוקר 21.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

התרחקות לשם התקרבות – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – התרחקות לשם התקרבות, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע 8.

הנושא הזה הוא נושא מאוד חשוב. התרחקות, סלידה, דחייה אפילו, שנאה, לא חשוב, כלפי הנושא הזה של חכמת הקבלה, חיבור, דבקות, כל הנושא ששייך למטרת הבריאה, למטרת החיים לפי חכמת הקבלה. שאנחנו מרגישים קודם כל התרחקות ואם מתגברים עליה, על ההתרחקות הזאת, במשהו לפחות, במעשה, בתפילה, אז משיגים התקרבות וכך באמת מתקרבים למטרה ומגיעים אליה. לכן כל החיבור שלנו בעשירייה בעיקר צריך להיות "איש את רעהו יעזרו" בזה שבכל ההתרחקויות שאנחנו כל פעם מרגישים, ואם נעלה את הרגישות שלנו, אז נרגיש בכל רגע ורגע שאנחנו נמצאים בדחייה, כל פעם הדחייה הזאת באה כדי שאנחנו נתקרב מעליה. דחייה, התקרבות, התרחקות, התקרבות, התרחקות, התקרבות. כל פעם כך. או שאפשר להגיד אחרת, שאנחנו מגלים רצון לקבל ואנחנו משתמשים בו דווקא בעל מנת להשפיע בכל מיני צורות, בהתאם לרצון לקבל שמתגלה.

ולכן זה צריך להיות אצלנו ממש כהרגל עיקרי, גם לאדם וגם לקבוצה, ובמשך כל ההיסטוריה שאנחנו נראה אחר כך את כל הדברים האלה, שהבורא לא עושה שום פעולה חוץ ממה שמגלה את האגו שלנו, את היצר הרע, באדם, בעשירייה, או בעם, או באנושות כולה, אלא כדי שאנחנו על פני זה נתקרב אליו. אז כל פעם אנחנו נמצאים בכאלו מצבים, כמו בנדנדה. הוא דוחה, אנחנו מתקרבים, הוא דוחה, אנחנו מתקרבים. ועל ידי זה אנחנו, גם את החושך וגם את האור, גם את הרע וגם את הטוב, את הכול בעצם אנחנו מחברים למטרה אחת, לדבקות, וזאת העבודה שלנו.

והעיקר שאנחנו משיגים בחיבור את הנטייה הזאת להתגבר על הדחייה, על ההתרחקות. ובזה "איש את רעהו יעזרו", וכל קבוצה מחזיקה כל חבר וחבר וכולם מבינים שהם קיימים בעצם כדי לא לתת [ליפול] לאף אחד מהעשירייה, או כבר מהקבוצה הגדולה של בני ברוך, או מכל האנושות שתהיה, אלא כשכולנו דואגים לכולם, "דאגה בלב איש", כך זה ישפיע על האחרים ויחבר אותם. ואנחנו נראה שאף אחד לא עושה את התיקון בעצמו, אלא רק בזה שהוא עוזר לאחרים וכך אנחנו מתקדמים.

אין בזה שום צורה אחרת של התקדמות, לא יכולה להיות, אלא בזה שאנחנו בונים אווירה כזאת שעל פני כל מחשבה ורצון מקולקל, זאת אומרת שמושך אותנו לאיזה כיוון שהוא, אנחנו מיד מרגישים את האווירה של הקבוצה, את השדה של הסביבה שמושך אותנו בחזרה למטרה, לחיבור, להשגת הבורא. שדווקא כל ההתרחקות, כל ההתקררות, היא אך ורק כדי שאנחנו נגלה עוד ועוד רצון, נכונות דרך החיבור להגיע לבורא.

זו בעצם כל העבודה שלנו, לכן הנושא הזה, התרחקות למען, לשם התקרבות, זו העבודה הקבועה שלנו בכל דבר ודבר. והבורא בעצם לא עושה שום דבר חוץ ממה שהוא מגלה לנו לפי הטבע של הנשמה, של הרצון של כל אחד ואחד, שהוא מגלה בהדרגה את הרצונות האלו גם לכל אחד וגם לכולם יחד, בהתאם זה לזה. ולכן אנחנו צריכים לדאוג להתקרבות של החברים למטרה בהשפעה הדדית, בהעלאת המצב הכללי של העשירייה, ובזה אנחנו נראה את עצמנו כמתקרבים.

זאת אומרת אם אני חושב על עצמי אני חושב על האגו שלי, אפילו במחשבות והרצונות הכי הכי, טהורים, אבל אם אני חושב על עצמי, על ההתקרבות שלי, בעצם אני עדיין נמצא בעל מנת לקבל. ורק אם אני חושב על הקבוצה, כמו שכותב לנו הרב"ש במאמרים על הקבוצה, רק במקרה כזה, אני באמת עושה עבודה נכונה להתקרבות בינינו לבורא. זאת העבודה על ההתרחקויות, זאת אומרת כמה שאפשר שאנחנו נוכל לפענח אותן, לקשור אותן, את ההתרחקויות האלה, להתרחקות בינינו בעשירייה ולהתקרבות בינינו בעשירייה, שבמרכז ההתקרבות שלנו, בחיבור בינינו, שם אנחנו מתקרבים לבורא.

קריין: קטע מס' 8.

"צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: איך בכל זאת לבקש נכון מהבורא שייתן את הטבע השני הזה, ובמה הוא בדיוק יעזור?

לבקש את הבורא אפשר רק במידה שאתה מחובר עם החברים ואתה פונה למרכז החיבור שלכם, שם נמצא הבורא. זה דבר אחד. דבר שני, במה הוא יתגלה? קשה לי כאן לתאר את זה, נגיד שהחיבור ביניכם יתגלה לכם כדבר שקיים בפנימיותו. שכוח ההשפעה הכללי שלכם יתגלה לכם כקיים וינהיג אתכם. שאז אותו כוח יוצא במקצת מההסתרה, אתם מגלים אותו ואז אתם גם כביכול ממליכים אותו עליכם. נמצא עוד מילים. האמת, זה קשה מאוד לתאר במילים הרגילות שלנו.

תלמיד: הכוח הזה של ההשפעה אמור להתגלות כהכרח, כמשהו חיצוני ששולט עליי או שהוא בכל זאת תוצאה מהמאמץ שלי?

לא, זה מה שנמצא מעלינו.

קריין: קטע מס' 9.

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו.

כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."

("זוהר לעם". "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "שתי נקודות" סעיף 121)

זאת אומרת, אנחנו רואים שדווקא מזה שאנחנו מקבלים הרגשת התרחקות, קודם כל זו לא התרחקות, זה לא שהתרחקנו מהמצב הקודם אלא אנחנו מהמצב הקודם מתקדמים בקו שמאל, זאת אומרת בגילוי יותר של הרצון לקבל שנעשה עליו תיקון בעל מנת להשפיע. אז אם אנחנו מקבלים כזאת הרגשת התרחקות אנחנו צריכים להבין קודם כל, וזה צריך להיות בקבוצה, שהקבוצה קובעת שכך זה צריך להיות ואנחנו מחזיקים את העובדה הזאת בינינו, שכל הרגשת ההתרחקות היא בעצם הזמנה להתקרבות.

שאלה: נדמה לנו, יש התרשמות כזאת שבעשיריות הסמוכות לנו לא הכול תקין ואנחנו מבקשים עבורם, זה נכון ככה לבקש?

הייתי אומר שזה דבר משני. קודם כל אני צריך לדאוג לעשירייה שלי, כמה היא מחוברת, כמה היא מלוכדת, כמה היא דואגת להשגת המטרה וכמה בכל פעם, בכל רגע, כל אחד שמרגיש שהוא מתנתק מהמטרה, הוא מרגיש על ידי העשירייה, שהיא כולה נמצאת לידו ודוחפת אותו בחזרה לאותה המטרה. קודם כל אנחנו צריכים לייצב בעשירייה גישה כזאת, כך שבכל רגע ורגע כשאני מרגיש שאני סוטה מהדרך למשהו שתופס את תשומת הלב שלי, שממלא את הראש והלב שלי במשהו, אני לא צריך לנקות את עצמי מזה, אלא למעלה מזה לבנות נטייה דרך העשירייה לחיבור עם המטרה, עם הבורא. ואם אני בכל רגע ורגע עושה כך, בזה בכל פעם ופעם אני מקיים את המצווה. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

תלמיד: נדמה לנו כבר שבקשה למען החברים בעשירייה, לבקש כך, על עצמנו, היא משהו אגואיסטי.

כן, אבל בכל זאת שכל אחד יבדוק שהוא נלחם עם הניתוקים שלו ועושה את זה גם למען העשירייה כדי לסחוב ממש אחרים, למשוך אותם. עשירייה למען עשירייה אחרת, לזה אני לא כל כך דואג עכשיו, אנחנו נמצאים עוד לפני זה. אנחנו עוד לא שקועים בחיבור טוב ונכון בעשירייה עצמה, כל אחד בעשירייה שלו. להסתכל על עשיריות אחרות זה רק אם יש מקרה מאוד מיוחד, יוצא דופן שממש בולט, אז אנחנו כן צריכים לדאוג לזה אבל ככה סתם, לא.

שאלה: מה הן אותן הסתירות נגד יחודו? אני מרגיש דחייה כל הזמן, אני מבין שאני רצון לקבל ואני מבקש מהבורא שבאמת ייתן לנו את החיבור הזה המיוחד. חוץ מזה מה אפשר עוד לעשות?

אנחנו צריכים לראות בכל המצבים שלנו שאנחנו מנוהלים על ידי הכוח העליון ואנחנו צריכים לקבוע בפעולות כלשהן שלנו שגם הן לקראת הכוח העליון הזה. זה הכול. גם בעליות וגם בירידות להשתדל לא להתנתק מהכוח העליון שמנהל אותנו בלבד.

שאלה: האם יש סדר פעולות שאני יכול לעשות ברגע שאני מרגיש ניתוק וחושך כדי להפוך אותו לאור?

כן. אתה צריך קודם כל להשתדל לפני זה כמה שיותר לחזק את הקשר שלך עם העשירייה, כי ברגע שאתה מתנתק, מתבלבל מכל מיני סיבות, מחשבות, רצונות, פעולות, אירועים, אתה יכול להבטיח לעצמך שהעשירייה בעצם שומרת עליך. כי אם היא לא שומרת עליך אז אין לך סיכוי בכלל להתקדם למטרת הבריאה. במיוחד אנחנו שנמצאים בדור האחרון, חייב להיות חיבור כמקור הכוח, החלטה, הרגשה, ידיעה. רק כך.

תלמיד: זה מורגש, שאני נמצא בידיים של החברים ואני סומך עליהם. אחרי שהתחברנו ועשינו את כל הפעולות, אבל אני עדיין נמצא בחושך, מה הצעד הבא?

דרך אותם החברים לבקש שהבורא יעזור. בשביל מה הוא נותן לך את כל המכשולים? כדי שתוכל להתחבר אליו, כי דווקא המכשולים האלה יעזרו לך לפנות אליו.

תלמיד: אתמול בשיעור אמרת לי שהתפילה צריכה להיות תמיד איך להידבק יותר בחברה. האם זו התפילה הנכונה במצב כזה שבו אני מרגיש מנותק? לא לבקש על תיקון המצב אלא לבקש להידבק יותר בחברה, זה הכיוון הנכון?

אבל זה כבר תיקון. ודרך החברה, שם אתה יחד עם החברה מתחבר איתה. בשביל מה אתה עושה את זה? כדי להתקשר מעליה לבורא.

שאלה: אתה מלמד אותנו שאנחנו צריכים להחזיק את המחשבה בעשירייה מעל ההפרעה ששולחים לנו מלמעלה. איך אפשר לעשות את זה, להחזיק שתי מחשבות בבת אחת? או שאני בעשירייה או שאני בהפרעה, אבל אני לא יכול להיות בשתיהן באותו זמן. אז מה זה אומר, "למעלה"?

לא הבנתי בדיוק את השאלה שלך. אתה צריך את העשירייה במיוחד בכל פעם שאתה מתנתק מהדרך. כשאתה מחובר לדרך וברור לך איפה אתה נמצא ואיפה הכיוון הנכון למטרת הבריאה, אז אתה מתחבר לעשירייה בצורה אחרת מאשר מתוך תסכול וחוסר. אבל בכל זאת, גם בעליות וגם בירידות אנחנו תמיד צריכים להיות מחוברים לעשירייה מפני שדווקא בצורה כזאת אנחנו בונים את הכלי, מהעליות והירידות בתוך העשירייה. אנחנו משתדלים להיות יחד כל אחד בכיוון שלו, כי כל אחד הוא כביכול ספירה אחרת, וכך אנחנו נמצאים בהתקרבות בינינו, כל אחד בהשלמה לשני, עד שנגלה שאנחנו שייכים לרצון אחד, לגוף אחד וכולנו יחד זוכים לגילוי הבורא.

שאלה: איך ניתן להתגבר על כעס וחוסר סבלנות בזמן הסתירות או המניעות?

קשה. נכון. אבל כמה שיותר ויותר נמצאים בזה רואים, מגלים שהבורא נותן לנו את כל המצבים האלה בכוונה כדי שנתקרב אליו. הוא כאילו מנתק אותנו מרוחניות, זורק אותנו ממש לכל המחשבות והרצונות הזרים, אבל בסופו של דבר אנחנו מתרגלים ומגלים שכל הפעולות האלה שלו הן כדי לבנות בנו את הכלי הנכון. כי אין צורה אחרת של בניית הכלי הנכון, אלא להוסיף לרצון לקבל המקולקל ואחר כך להביא אותו בכל זאת במשהו להכרת הרע. ואחר כך, למעלה מהכרת הרע גם להכרת הטוב.

תלמיד: אז המצב בפני עצמו הוא תיקון.

כן, ודאי. אין מצבים אחרים בכלל בכל הבריאה, כולל הכי גרועים שיכולים להיות, אלא הם כולם רק תיקונים. וזה מה שנגלה בגמר התיקון, שסך הכול היינו רק בתוך התיקונים.

שאלה: אמרת שכל רגע מסיטים אותי מהדרך, משהו תופס את תשומת ליבי ואני צריך לא לשים לב על ההפרעה ולהתקדם לכיוון המטרה. איך בלי להוריד את ההפרעה הזאת להגיע לאמנות הזאת של לבנות משהו מעליה?

רק סבלנות. כל הזמן להיות עם העשירייה וכל הזמן להתקיים יחד עם כולם.

שאלה: לפי מה נקבעת עוצמת הפירוד שמתגלה בינינו?

לפי היכולת שלנו להתגבר.

תלמיד: האם ניתן לשלוט בעוצמת הפירוד הזאת?

לפי היכולת שלנו להתגבר עליה ולהתחבר בחזרה.

תלמיד: אם לא מתגלה כוח הפירוד בינינו, מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו לא יכולים להתחבר. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ההפרעות שלו יותר גדולות. גם כלפי האדם, גם כלפי העשירייה, כך אפשר לראות את זה.

שאלה: כשחבר נפטר, איזה תיקון זה עבורו ועבור אלה שנשארים בחיים שמכירים אותו?

הכול תיקונים, גם זה. איזה תיקונים אני לא יכול להגיד, אבל זה תיקונים. אין יותר מתיקונים.

קריין: קטע מס' 10.

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו.
(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

זאת התועלת מהדחיות, שאנחנו לאט לאט מבינים, על ידי הרבה דחיות כאלה, שרק הבורא יכול לעשות לנו תיקון, ואיזה תיקון הוא צריך לעשות הוא יודע, ואנחנו מסכימים לכל הצורות של התיקון רק שיעשה, זו התועלת מהדחיות.

שאלה: מה זה צורך ורצון שלם? מה ההבדל בין צורך ורצון שלם לבין כזה שעוד לא שלם?

שרק את זה אני רוצה. הגעתי למסקנה שזה מה שאני צריך. אני צריך רק את עזרת ה' ורק שייתן לי כוח השפעה. וכוח ההשפעה הזה מתבטא בזה שאני מתקשר בעשירייה, ומגלה בקשר בינינו כבר לא קשר בין עשרה חברים, אלא קשר בין עשר ספירות לפרצוף.

קריין: קטע מספר 11.

"כשאדם נכנס בעבודת ה', אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת ה', ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות ה', ועדיין הוא רחוק מאוד, ולא התחיל כלל ליכנס לשערי הקדשה. [...] ע"כ נדמה לו כאילו אין השי"ת מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות." 

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מ"ח)

רק שמוסיפים לנו רצון לקבל מקולקל, האור העליון מגלה לנו עוד שכבה ועוד שכבה ברצון לקבל של כל אחד וכולנו, וודאי שאנחנו מרגישים בזה שאנחנו נעשים יותר גרועים, "איך יכול להיות שבצורה כזאת אנחנו מתקרבים?". מהעולם שלנו אנחנו יודעים שככול שמתקרבים קדימה מתקרבים בכל מיני הבחנות טובות, וכאן אנחנו בכל פעם מגלים את עצמנו שאנחנו יותר חלשים, יותר טיפשים, פחות מבינים, פחות מרגישים, פחות מסוגלים למשהו, לחיבור, לאיזו פעולה, וכך אנחנו רואים את ההתרחקות שלנו ולא את ההתקרבות.

אבל זה לא נכון, אלא הבורא מעלה את גילוי הרע שבנו ומתוך זה אנחנו מתקרבים. כי בלי היצר הרע שיתגלה בנו, אנחנו לא זקוקים לבורא ואנחנו לא יכולים להתקרב אליו. לכן, דווקא גילויי הרע, שאנחנו מרגישים כל פעם יותר ויותר גרועים, שפלים, מקולקלים וכן הלאה, דווקא הגילויים האלה הם סימן שאנחנו הולכים קדימה.

שאלה: במה תלויה היכולת להתגבר על המצבים האלה?

היכולת להתגבר על המצבים האלה תלויה רק בכמה שהסביבה מבינה את זה, מרגישה את זה, בשקט מבינה שכך היא צריכה לשמור על עצמה. שתהיה איזו רוח פנימית בתוך העשירייה, שצריכים לקבל נכון כל התגברות ברצון לקבל האגואיסטי, כי חובה שזה יקרה בכל פעם יותר ויותר, ואנחנו צריכים על פניו להתחבר בינינו יותר ויותר. זאת אומרת, אם אנחנו ביום יום לא מרגישים שיש לנו צורך להתקשר יותר, אנחנו לא נמצאים במקום.

הבורא בטוח מעלה יום יום את האגו שלנו, גם הפרטי וגם הקבוצתי, ואם אנחנו לא מרגישים שזה מגיע סימן שאנחנו פשוט בועטים, עוזבים את ההזדמנות להתקרב ולהתעלות ולא ממשים את ההזמנה שלו. אנחנו צריכים כל יום ויום להזכיר לעצמנו שחובתנו להיות רגישים יותר ויותר לעלית האגו שלנו, עד כמה הוא מרחיק בינינו וכמה שאנחנו נעשים יותר חלשים, יותר מיואשים, וזה דווקא כדי שאנחנו נבין שחייבים להתקרב.

בעצם בכל רגע ורגע, אם הנטייה שלנו היא להתקרבות, לחיבור, לאיחוד, אנחנו לא נפספס בהכנה הזאת, בנטייה הזאת, שום הזמנה מהבורא, כי אז בהתאם לזה הוא יגלה לנו את הרצון לקבל האגואיסטי בינינו. זה נקרא "שאני מעורר את השחר, ולא השחר מעורר אותי". זאת אומרת, שאם אנחנו משתדלים להיות יותר ויותר מחוברים, אנחנו בזה מזמינים כביכול את רצון לקבל שבינינו שיתגלה יותר ויותר. אנחנו מושכים אותו להתגלות, ולא מחכים עד שאנחנו נופלים.

לכן כדאי לנו כל הזמן לעבוד על להקדים את עצמנו לחיבור, ואז את כל הפעולות של הבורא שמעלות את האגו שלנו אנחנו נקבל בשמחה ובברכה, כי גם את הרע שמתגלה אנחנו נקבל כטוב, ובזה אנחנו נצדיק את הבורא ונברך אותו. זה מאוד חשוב, בזה אנחנו כבר נקראים במשהו "צדיקים", שמצדיקים את הבורא בבריאה שלו.

שאלה: תאוצה, האצה של הדרך, היא בהכרח שכל מצב שלנו נקשור לבורא?

כן, נכון.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בתוך חיינו אנחנו בקו שמאל של מלחמות, פירוד, כל דבר, אחר כך אנחנו מתקרבים אל הקבוצה שם יש שמחה, חיבור, בורא. איך אנחנו יכולים לחבר בין שני הדברים הללו בהפצה, ולתת לאותו אדם שלא מכיר את זה איזה מרשם שבו הוא יוכל לחבר בין שני הקווים ולהיות מאושר?

אנחנו לא יכולים לתת לאף אחד שום מרשם, אלא רק ללמוד מה שהמקובלים כותבים לנו ולהשתדל לבצע את זה במעשה בינינו בעשירייה. חכמת הקבלה זו שיטה מעשית, ואנחנו חייבים לעשות את זה במעשה בינינו, לא במילים אלא ממש במעשה.

שאלה: בעולם הגשמי כשאני רץ 100 מטר, אני מגיע ראשון, אני מנצח, התקדמתי, ניצחתי, וההרגשה היא טובה. בחוויה הרוחנית אני עולה למדרגה חדשה ושום דבר לא מוכר, אני מרגיש אבוד ולא יודע מה לעשות. זה כי "עולם הפוך ראיתי", לכן זה מתבטא בהיפוך?

גם כך יכול להיות הפירוש, והעיקר שמה שאנחנו צריכים להשיג זה דבקות בבורא. כשאתה מגיע לפרס נגיד בספורט, במשהו, אתה מגיע לדבקות שלך בפרס, וכאן אתה מגיע לדבקות שלך לא בפרס האגואיסטי אלא בפרס אלטרואיסטי. ולכן זה אחרת, זה הפוך, אתה צריך לפתח כלי חדש ואז תגלה.

צריכים לשים לב איפה אנחנו נמצאים, רגע רגע, יום יום, יחד כולם, אתם תראו כמה שאתם כבר יכולים לקפוץ קדימה. אתם קיבלתם הרבה דברים, רק לממש את זה לא כל כך מצליחים בינתיים, מצליחים אבל לא מספיק. אבל הדרך שלנו כבר היא כזאת שהבורא יכול להתגלות בקשר בינינו בכל רגע, רק חסר הקשר עצמו.

שאלה: הוא מדבר פה בקטע על אדם שנותן יגיעה שנים ומרגיש התרחקות מהבורא. איך אני יודע שאני באמת נותן את היגיעה הזאת, ולא סתם יושב כאן על הכיסא שלי ולא מתקדם?

אם אתה לומד כל בוקר, ונמצא עוד פעמיים ביום בקשר עם העשירייה ומשתדל לממש את הדברים, אז אתה תראה, אז אתה נמצא בדרך הנכונה.

שאלה: האם הגיע הרגע שאנחנו נהפוך להיות ממש תלויים בכתבים האלה?

בכתבים אנחנו לא כל כך תלויים. הכתבים האלה הם ייכנסו בנו, הם ייטמעו בנו, ואנחנו פשוט נראה שזה לא כתבים אלא זו המערכת שלנו הפנימית. כל כתבי הקבלה האמיתיים נכתבו מתוך הרגשת המערכת הפנימית שכך מקובל היה מגלה. וכך אנחנו גם כן נרגיש אותם שמדובר על המערכת הפנימית שלנו, של כל אחד וכולנו יחד, והמערכת הזאת היא נקראת פרצוף, או עולם. על זה מדובר בכל המאמרים של המקובלים, איך לגלות לנו את המערכת הזאת, את המבנה הזה, וכך אנחנו נגלה.

שאלה: התיקון שנקרא "שמאל דוחה" נותן לנו הרגשה שאנחנו מקולקלים ורחוקים מהבורא. אבל מה עושים במקרה שאנחנו באמת מקולקלים ורחוקים מהבורא, מה צריכה להיות התפילה שלנו במקרה כזה, מה יעזור במקרה כזה?

כתוב שחייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב, זאת אומרת אני צריך לקבל את גילוי הרע, דחייה, חוסר אונים בכל מיני צורות, אני צריך לקבל את זה בשמחה כמו שאני מקבל פרס גדול. כך זה צריך להיות, למה? כי כמו שבעל הסולם כותב באיגרת, שאם זה עכשיו מתגלה אז בטח שזה היה שם מההתחלה, ועכשיו רק נגלה מפני שאני מסוגל כבר לתקן אותו. לכן אני שמח באותם הרשעים שמתגלים, כשהם שלא מתגלים עדיין מי יודע מתי יתגלו, אבל אלו שמתגלים סימן שאני יכול להתגבר עליהם ולתקן אותם ביחס הנכון ביני לחברים ולבורא, וכך לתקן.

לכן אנחנו צריכים לשמוח על גילוי הרע כמו על הטוב. ורע יכול להיות שאני לא רוצה ללמוד, שאני לא רוצה להיפגש עם חברים, שאני לא רוצה בכלל שום דבר מהחיים האלו ומחכמת הקבלה, וכו' וכו'. זה הכול צריך להיות אצלי גם כסימן טוב, כי זה גילוי הכלים השבורים, ואם הם מתגלים אז זה הסימן שאני יכול לתקן אותם.

שאלה: בעבודה הרוחנית, מה זה בדיוק החושך של השכל והמרירות של הגוף?

החושך של השכל, שאני לא מבין מאיפה ולמה זה, ומרירות הגוף, שאין לי כוח שאני יכול להתגבר על המצב ולהביא את עצמנו למצב הטוב. מה התועלת? שגם לפי השכל וגם לפי הרגש אני צריך לפנות לעשירייה ויחד איתם לבורא שיטפל בנו. אנחנו לא צריכים בעצם לעשות שום דבר, להתגבר על כלום, חוץ מעל הפירוד בינינו לחבר את עצמנו, ופירוד מבינינו לבורא, לפנות אליו ולבקש. כל העבודה שלנו היא כמו שילד קטן, רק לדרוש, לבקש, לנדנד לבורא שיעשה, אבל מכולנו יחד.

לא דורשים מאיתנו לדעת, להבין, להיות חזקים, לא, לא. אין לנו אף פעם כוחות ולא שכל להתגבר על הרצון לקבל שמתגלה, כי כל פעם הוא מתגלה בצורה יותר ערמומית, יותר גדולה. לא, לא צריכים, אנחנו רק צריכים לדעת איך לפנות לבורא יחד כולנו אליו שיעשה, שיתקן, כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי".

שאלה: כתוב שבתחילת העבודה אנחנו נרגיש דחייה מצד הבורא, האם זה אומר שכשאנחנו נתקדם בעבודה אנחנו נרגיש אחרת?

יש כל מיני צורות של יחס הבורא אלינו, אבל בעצם כל פעם זה דחיות, דחיות, דחיות, כמו שאנחנו עכשיו קראנו שדרך ההתרחקות אנחנו גורמים להתקרבות. גם את ההתרחקות הבורא ודאי עושה לפי היכולת שלנו להתגבר על ההתרחקות ולפנות אליו. זאת אומרת, אם אנחנו מרגישים את עצמנו בירידה בטוח שמתוך זה אנחנו יכולים לפנות אליו, רק בתנאי שאנחנו מתחברים ופונים נכון. ואז בטוח שמתוך הירידה הזאת אנחנו נגיע למצב של עליה, שאת זה גם כן הוא עושה לא אנחנו, אבל מקבלים מצב רוח, כוחות, כך מתקרבים, ירידות עליות, ירידות עליות, כל פעם.

שאלה: מה זה להיצמד לעשירייה?

להתבטל כלפי החברים.

קריין: קטע מספר 12.

"עד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות עם ה'. מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו." כך אנחנו מרגישים, שלעומת החברים אני מרגיש את עצמי פחות מהם, שאני לא מבין, שאני לא מרגיש, שאני לא מצליח, הם מחוברים ביניהם ואני בצד מכל החיבור הזה, וכן הלאה.

"וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. והגם שמקבל לפעמים איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה, אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת." 

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

שאלה: מה עושה אדם שמרגיש במצב שהוא כמו חזיר, תמיד חוזר לדברים שהרצון לקבל אמר פעם שהם פסולת, עכשיו הוא רוצה לחזור ולאכול כבר מזה, וזה לא נגמר, זה יותר מתגבר עם השנים אפילו?

כן, ככה זה, בינתיים זו הדרך.

תלמיד: אבל הוא רוצה יותר, פעם כסף, פעם כבוד, פעם שליטה, הוא מתחיל יותר לרצות דברים כאלה ומה הפתרון?

הפתרון להמשיך, להמשיך, ובקצב להמשיך, זה הפתרון.

תלמיד: בקצב, בהתגברות יותר ויותר, מה זאת אומרת בקצב בדיוק?

כן, בהתגברות כמה שיותר מהירה.

שאלה: בכל הקטעים מדובר על התגברות, אבל יש הרגשה פנימית של סבל, וכאילו דרך מלאה של סבל, האם זה לא כך?

לא, זה לא כך, כי אנחנו צריכים להפוך את הסבל הזה לשמחה, כי אם אני מקבל מקום לעבודה, אז קודם כל הבורא רוצה לקרב אותי, זו כבר שמחה. אם אני מסוגל לפנות לקבוצה, לחברים, ויחד איתם לבורא, גם זו שמחה, כי אני כבר עושה את הפעולה, ממש פעולת התיקון, וגם שאני מקבל משהו מהבורא בחזרה, איזו תגובה, הרגשה, הבנה, גם זאת שמחה.

אנחנו צריכים לדרוש מכל מצב ומצב שלנו בתהליך הרוחני, שמחה. זה סימן שאנחנו נמצאים במצב הנכון. וחוסר שמחה, זה סימן שאנחנו מפספסים משהו, טועים במשהו, והמצב הזה הוא לא נכון. לכן נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

קריין: קטע מספר 13.

למה צחקת ככה?

קריין: מוצא חן בעיני מה שאתה אומר.

הכול מתברר פשוט.

קריין: קטע מספר 13.

"בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים. 

לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. 

לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זאת אומרת אם בירידות, בנפילות, בכל מיני מצבים שאדם מרגיש, הוא יכול לנתק את עצמו מההרגשה עצמה, כמו שרב"ש היה אומר, שיסבול, כך הוא היה אומר על עצמו, שיסבול, והוא בעצמו, המודעות שבו, האדם שבו שמח אמנם שהגוף מצטער.

אז לפי זה אנחנו יכולים להגיד שאדם נמצא בדרך נכונה, שמצד אחד מקדמים אותו טוב, חזק קדימה, ומצד שני הוא מקבל את צורת ההתקדמות הזאת למעלה מכל מה שמרגיש בגוף וזה בשבילו דווקא סימן יפה, לכן לא לבכות במצבים קשים, אלא לראות עד כמה שהם מטרתיים.

שאלה: אני רוצה להבין מה זה נקרא שהוא יכול להתגבר על כל ההסתרים?

שהוא מבין, מרגיש, מעכל את כול הדברים שנמצאים בו, שאת כולם הוא מקבל מהבורא וכולם מקבל כדי לתקן אותם כמו שכבר דיברנו, כמו שבעל הסולם כותב "ששמח אני ברשעים שמתגלים", זאת אומרת בכל התכונות האלה הרעות שלי שמתגלות, שאלו שלא התגלו הם עדיין, מי יודע מתי הם יתגלו, וכך אנחנו בעצם מתקרבים לאמת.

תלמיד: אז איזה חלק בדיוק בי שמח?

אותו חלק שמשתוקק לאמת, לבורא, למטרה ויחד עם זה נגיד שיש איזה חלק שהוא מצטער, זה אותו רצון לקבל שהתגלה כשבור, שרצה לקבל מילוי אגואיסטי ועכשיו הוא לא מקבל מילוי אגואיסטי, אתה צריך להתעלות למעלה ממנו ולשמוח בזה שדווקא שהוא לא מקבל את המילוי האגואיסטי, אתה בונה למעלה מזה יחס של השפעה דרך החברים לבורא, זה מאוד מאוד קרוב, זה פשוט, תראו עד כמה שזה כבר נמצא ביניכם.

תלמיד: ומה נותן לאדם את היכולת לעבוד ככה?

הוא כבר מגיע לזה על ידי כל הפעולות הקודמות, שכל כך רצה להגיע לחיבור, להשפעה, לרוחניות, ועכשיו יש לו הזדמנות הזאת אז הוא שמח שאולי סוף סוף הגיע לזה בפועל.

שאלה: אם השמחה היא סימן שהעבודה נעשתה בצורה נכונה, איך אפשר להחזיק את השמחה אפילו במצבים של דחייה?

יחד עם החברים אפשר, זה כמו ללכת להתקפה, יש עניין של לבד ויש עניין של העשירייה.

שאלה: תפילה יוצאת מהרצון לקבל, אם רק הרצון לקבל הוא זה שסובל?

תפילה יוצאת מהרצון לקבל שאנחנו רוצים להיות למעלה ממנו, להביא אותו לדרגה יותר גבוהה, לפעולה רוחנית.

תלמיד: אז תפילה נכונה יכולה להיות רק ממצב שהרצון לקבל הוא סובל?

שמבין למה הוא סובל ושמוכן להישאר בסבל העיקר להשיג משהו למעלה מזה.

שאלה: והשמחה במצב הזה, מה זה השמחה במצב הזה?

דווקא השמחה, אתה יכול לסבול ברצון לקבל ולהיות בשמחה בזה שמתפתח בך רצון להשפיע והרצון לקבל תמיד יסבול, הוא לא נעלם, הוא לא מתבטל, הוא לא מזדכך ותמיד הוא יסבול ואתה צריך להגיע למצב שההתפעלות שלך מהשפעה היא תהיה פי תר"ך פעמים יותר, ואז היא תכסה את כל הרצון לקבל ודווקא זה שהרצון לקבל הפוך מהכוח ההשפעה, מזה תהיה לך שמחה עוד יותר גדולה.

תלמיד: אז כאילו בחיבור הזה בין השמחה לסבל, שם זו ההרגשה הזו של הפי תר"ך?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים על התגברות אבל אם אנחנו נמצאים במצב של ירידה הרבה זמן ולא מצליחים להתגבר, מה יכול לקרות אז, מה יכול לקרות אם לא מצליחים בעצם להתגבר לאורך תקופה?

כי אתם שקועים כולכם באגו של כל אחד ואחד, ולכן אתם לא יכולים להתרומם, אתם צריכים לעסוק במשהו שלא שייך לרצון לקבל שלכם ונגיד לקרוא משהו מספר הזוהר, הקדמת לספר הזוהר כרך א', משהו שלא שייך לכם ממש וזה ינתק אתכם מהדאגות שלכם, למה אתם לא מקבלים רוחניות מצד אחד, ומצד שני ימשוך עליכם את המאור המחזיר למוטב ואז תתקדמו.

צריכים גם להתעסק לא רק בעבודה הפנימית בקבוצה אלא גם במשהו חוץ מזה כדי לנוח קצת מהמצב שאתם לא יכולים לצאת ממנו. תנסו לעשות כך, לפחות לקרוא איזה מאמרים על בריאת המציאות, מבנה המציאות כמו שאנחנו עכשיו לומדים נגיד ב"הקדמה לספר הזוהר", ככה.

שאלה: אם התרגום היה נכון, אז אמרת שהשכל זה האדם שבו ואפשר להצדיק רק בתוך השכל אז זה הופך בתוך ליבי?

לא, זה מה שאנחנו עוד צריכים לגלות, מה זה נקרא לב האדם ומה זה בדיוק המוח שלו, את זה עוד אנחנו נגלה, אל תעשו כאלה החלטות מעצמכם.

שאלה: התחושה של השמחה היא מופיעה וזה כתוצאה מזה שאתה מתעלם מעל התחושות שלך של הגוף אז שמה בדיוק השמחה הזאת, באיזה רצון היא מופיעה?

אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת כי אתם לא מגלים עדיין שום דבר ואם אני אגיד לכם אז אתם כבר תתחילו לחטט כל אחד בתוכו איפה זה נמצא. ככה לא לומדים. מגלים ולומדים, מגלים ולומדים. או מעוררים ולומדים. ואתה שואל רק מתוך השכל. מתוך השכל אני לא רוצה לשמוע שאלות. זו פילוסופיה.

שאלה: האם מצב ההתגברות וההרגשה שהכול בא מהבורא קשור למצב שבו אדם יכול לשנות את גורלו?

כן, ודאי שאנחנו בפנייה נכונה לבורא משנים את הגורל שלנו.

שאלה: בני ברוך כבר הרבה שנים נמצאים בחיבור מאוד גבוה. כמה קרובים אנחנו מלהשיג את החיבור עם הבורא בבני ברוך?

כמו כולם. אתם כמו כולם. אין פחות ואין יותר. אין מספיק ידע, אין מספיק שכל עדיין, אין מספיק ניסיון, אבל בעצם אם אתם עכשיו התארגנתם לעבודה הרוחנית, אז אתם כמו כולם.

שאלה: באלו מצבים אומרים "שיסבול", ועל אלו מצבים אומרים "אין מצווה לסבול"?

זה תלוי בי. אם אני מתקדם על ידי זה שאני מריץ את הרצון להשפיע שלי, אז הרצון לקבל שלי שיסבול. אבל אם אין לי שום תועלת מזה, אז אין טעם לסבול. זה כבר עינויים שאדם אחר כך ירגיש את עצמו צדיק ולכן זה אסור.

תלמיד: ואיך אני קובע שאין מזה תועלת?

רק המטרה. אם זה באמת להשגת המטרה, אתה צריך להתגבר על עצמך כך שאפילו שאתה סובל, הסבל שלך לא צריך להיות מורגש ממש כסבל כי אתה הולך לקראת השגת המטרה. עוד נדבר על זה. קשה לי לבטא את זה במילים. טוב שאני לא יודע עברית.

שאלה: לעיתים אני שם לב שאנחנו כעשירייה שומעים את העצות שלך, ההמלצות ואנחנו כבר נמצאים בתוך זה, אנחנו כבר עושים את כל מה שאנחנו יכולים לעשות, וכעשירייה יש לנו יכולת גם להתגבר על המצבים כי הכוח של הפירוד תופס את כל אחד בנפרד, אבל אנחנו כעשירייה כבר עושים את פעולת ההפצה. מה שקורה זה לזְכות.

איך אנחנו יכולים לעורר את הקנאה בתוך עשיריות אחרות שעדיין כביכול מחפשות את עצמן? כל אחד נמצא שם בכוח הפירוד שתופס אותו ומרחיק, ולנו יש כבר את היכולת להתמודד ואנחנו מצליחים לשלוף את החברים החוצה. איך בתוך עשירייה יכולים לתת לחברים אחרים דוגמה, כי כולנו סגורים בתוך העשיריות.

לא. בתוך עשירייה לא צריכים להיות סגורים. בתוך עשירייה אתם שייכים כולכם לרצון המשותף שביניכם. אז אתם יכולים לדבר ביניכם ולדרוש מהבורא חיבור לבבי ממש בפנימיות יותר ויותר המתגברת. כך מתקדמים.

שאלה: אנחנו בתור עשירייה יכולים לשמש דוגמה לעשירות אחרות, אני רואה שיש ממש בעיות כי כולם מדברים על סבל, אבל אם אנחנו מפנימים שזה רק לטובת המטרה, אם כל אחד בא עם הרצון הפרטי שלו ומצרף את זה לכולם, אז אתה רואה איך שאנחנו ביחד משלימים זה את זה. איך אנחנו כעשירייה נשמש דוגמה לעשיריות האחרות?

אני חושב שזה מגיע בלי מילים. רק על ידי תפילה שלכם ולא לדבר בין עשיריות. יקבלו את זה בסופו של דבר בצורה לא נכונה ולא טובה בקנאה, בתאווה, בכבוד, בכל מיני דברים כאלה אגואיסטים, וזה לא יגרום שום חיבור וקירוב אלא ריחוק, ולכן לא כדאי לנו לעשות את זה, אלא תמשיכו בעבודה שלכם בעשירייה שלכם. אתם יכולים לצרף לזה עוד תפילה, מחשבה זאת אומרת, שאתם בזה רוצים לעזור לעשיריות אחרות.

שאלה: איך אנחנו יכולים בעשירייה לעשות כאילו אתה לוקח תנופה בנדנדה?

נכון. זאת זכות בלעדית, זה מה שצריך לעשות הבורא ולא אתם. אתם לא מבינים מה לעשות בכל רגע ורגע בחיים. אתם לא צריכים לקבוע את כל המצבים כאילו שאתם בורא עולם, אתם צריכים על כל המצבים שאתם מקבלים מלמעלה רק לבנות מזה צורת החיבור. זהו. בלבד.

שאלה: שהתחלתי ללמוד קבלה הייתי ממש בהתלהבות, ממש רציתי רוחניות, אבל היום אחרי שנים אין לי חיסרון לזה בכלל. אז למה אני פה? מה יש פה שמושך אותי הלאה?

המטרה שהיא בכל זאת קיימת והיא מאירה קדימה ואם אתה עוזב אותה, אתה בכלל הופך להיות בהמה שקיימת כמה שצריכה להתקיים בעולם הזה עוד כמה שנים וזהו, בזה הכול נגמר. ולכן האגו שלך קושר אותך לאותה המטרה בינתיים בצורה אגואיסטית כי אתה רוצה להשיג משהו נצחי ושלם, ולכן אתה נשאר. אז תנסה בכל זאת להשתמש במה שנותנים לך בצורה נכונה, תתחבר יותר לעשירייה ותזרום יחד איתם, פשוט תזרום, אל תעזוב אותם ואז תתקדם בטוח נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שאם אנחנו ממהרים את ההתחדשות שמגיעה משורש הנשמה של אחד ואחד על ידי שימוש בקבוצה אז אנחנו מקבלים את זה כתענוג, ואם פספסנו את ההזדמנות אז אנחנו מקבלים את זה כייסורים. האם אפשר להגיד הגדרה כזאת?

כבר אמרתי. הייתה כזאת שאלה האם אנחנו יכולים בעצמנו להזמין כל המצבים והפעולות שאנחנו צריכים לעורר? לא. אנחנו יכולים רק להיות מוכנים לכל מצב ומצב שיתגלה מלמעלה אבל לא שאנחנו בונים את המצבים האלה בעצמנו. בזה אנחנו יכולים לעשות כאלו קלקולים שלא נצא מזה. אנחנו צריכים לתוך המצב שמתגלה רק להביא תיקון בחיבור. זה הכול.

(סוף השיעור)