בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 23.6.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*רב"ש ג', 1677, מה לבקש מה' - להיות עובדו*

1. *מה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא זה בסה"כ להיות העבדים שלו, להיות העובדים שלו, להיות דבוקים אליו וללכת בעקבותיו, לממש את התפקיד שלו שהוא רוצה למסור לנו. זה בסופו של דבר נקרא להיות עובדו. אין יותר עם מה לפנות לבורא. ודאי שיש הרבה מאוד מצבים לכל אחד ולכולנו, אבל בסה"כ אנחנו צריכים לממש את מה שהבורא רוצה מאיתנו בכל רגע ורגע בחיינו*.

2. *איך אנחנו מגיעים לדביקות לבורא? מבקשים ממנו להסיר את ההפרעות? או שהבורא ייתן לנו מה שנקרא טעם בתורה ומצוות שעל ידו אנחנו מתקרבים, מדלגים על הפרעות, למעלה מהם פוסעים וכך אנחנו מגיעים למצב שאין להפרעות שליטה*. 2 האפשרויות האלה נמצאות, כאן השאלה איך אנחנו בינינו מתחברים ומתארגנים כדי ללכת על זה נכון? ע"י העבודה בקבוצה, עבודה בעשירייה. שאין בכוח האדם לבד לעשות זאת, עד שהאדם מגיע למצב שנדמה לו שהוא מתקדם לבד אפילו, אבל התקדמות הזאת היא כדי שיבין שהתקדמות האמיתית היא בקבוצה. אבל כדי להבין שהתקדמות האמיתית היא בקבוצה הוא צריך קודם גם לעבור שלב של התפתחות עצמית. כדי להבין את זה, להרגיש את זה ולהחליט נכון. *מה אנחנו צריכים לעבור זה להגיע למצב שהמכשולים שנמצאים לפניי הם מכשולים חשובים, ואני דווקא נבנה ע"י זה שאני עובר אותם. זה חשוב, וכך מתקדמים*.

3. מידת החיות בעבודה הרוחנית שלי נקבעת ע"י כמה אני מרגיש שזה חשוב לי ושיש לי תומכים, כלומר שאני קשור לקבוצה והקבוצה נמצאת כל הזמן בשינויים, בדינמיקה כזאת שאנחנו מרגישים כולנו כמו שנמצאים בסירה אחת ועוברים דרך ים סוער, אבל הולכים למטרה, לחוף מבטחים. זה העיקר, שנמצאים בתוך הכוח העליון שעושה את הכל ומסדר את הכל, גם מבפנים וגם מבחוץ משנה אותנו, מבלבל אותנו, מפריע לנו, ועוזר לנו. עושה הכל, כמו שהגדול משחק עם הקטן, כדי לעורר בקטן כל מיני רצונות ומחשבות כדי שהקטן יתפתח ויהיה מוכן לכל מה שיקרה לו אח"כ הלאה בחיים. זה מה שאנחנו רוצים לקבל מהבורא דרך עשירייה, וכך נתקדם.

4. ש: ההפרעות במאמר הם רוחניות או הפרעות גשמיות?
   ר: קשה לנו להבדיל ביניהם בינתיים לא יצאנו מהגשמיות לרוחניות ממש, אבל ודאי שההפרעות לפי הדרגה שלנו הן הפרעות גשמיות.
   
   ש: בעיות גשמיות לעומת רוחניות..?
   ר: .. כמו שאין בעיה אפילו בכמות קטנה של אנשים לספק את כל מה שהעולם צריך, כך גם ברוחניות אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתארגנים כל פעם יותר ויותר בצורה מועילה להתקדמות הרוחנית. בסופו של דבר *אנחנו צריכים לראות שאם אנחנו משייכים לעבודה הרוחנית אפילו זמן קצר זה מקדם אותנו*.
   
   לכן זה שאתם עוסקים במשך היום בכל מיני עבודות וקשה לכם להתנתק מהעבודה לעבודה הרוחנית, כי כל העבודות שלנו הן כיום כאלו שמעסיקות את הראש שלנו, ואנחנו צריכים לחשוב, זה לא שאנחנו עובדים בידיים בלבד אלא גם בראש. לכן *אנחנו צריכים להבין שבכל זאת בכל אותם המאמצים שיש לנו היום, אם אנחנו משתדלים, אנחנו עושים מה שצריכים. את כל היתר תשאיר לבורא*, הוא יארגן את הייתר.

5. *זה שאנחנו מתנתקים פתאום מאיזושהי הבחנה, זה כדי להחליף אותה בצורה יותר מתקדמת. לכן לא לפחד שאנחנו שוכחים, בורחים, חוזרים לכל מיני דברים, העיקר שהמצבים האלה יתחלפו כמה שיותר מהר. לחשוב יותר על המהירות, לא להישאר רדומים באיזשהו מצב*. אבל זה שהמצבים מתחלפים, אפילו לא טובים, כן טובים, אולי לא, אולי כן. להיות הרבה זמן במצב הטוב זה יותר גרוע מלהיות הרבה פעמים לזמן קצר במצב הרע. *העיקר היא התדירות, כמה אנחנו נמצאים בתדר יותר גבוה בחילוף המצבים*.

6. *רצוי לא לרצות להסיר את ההפרעה, לא להצטער על ההפרעה, כי כל הפרעה והפרעה שאנחנו מקבלים באה מהבורא. אני לא רוצה לסלק סתם מה שאני מקבל ממנו, אמנם שזה יכול להיות דבר מאד מפריע ואני לא מסוגל שום דבר לעשות. אבל לפחות לבקש, לבקש שאני אהיה יותר למעלה מהפרעה, שההפרעה לא תנתק אותי מהדרך, מהמטרה, מהחברים, מהקבוצה מהבורא*. שאני יחד עם ההפרעה הזאת אתחיל לגלות קשר איתם יותר ויותר, עד שאני מגלה שההפרעה הזאת לא עוזרת, היא לא הפרעה אלא זו עזרה, היא עוזרת לי עוד יותר להתקשר לקבוצה ולבורא, ושאנחנו יחד כולנו נעשה עוד צעד אחד קדימה לחיבור בין כולנו, אני קבוצה בורא. *אבל לזה צריכים גם שתהיה קודם רוח קבוצתית שבכל זאת שורה על כולם ונותנת לכולם הרגשה, אור מקיף מה שנקרא*.

7. אנחנו בשיעור בוקר שלנו מתחברים סביב כל העולם, כל האנושות. היא נותנת מתוך הנקודה המרכזית שלה נשמות מיוחדות שמשתוקקות להשיג את מטרת החיים, מהות החיים, דבקות בבורא. נשמות האלה הם בשיעור שלנו, הם מתקרבים יותר ונכנסים תחת השפעת הבורא, תחת השפעת הכוח העליון. ולכן אח"כ במשך היום אנחנו יכולים לעורר אותה המחשבה, אותו הרצון, אותה ההשפעה מהבורא עלינו. הכל תלוי בנו, כמה אנחנו חושבים על כך כל אחד או בקבוצות, בעשיריות, אבל בהחלט אנחנו מתייצבים והופכים לאט לאט יותר להיות כגוף שנמצא תחת שליטת הבורא, והגוף הזה מתקדם ביותר.. אנחנו פתוחים לכל העולם ורוצים להתאים את עצמנו מכאן והלאה למצב הסופי, שכולנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד.

8. *אנחנו צריכים כולנו לראות איך אנחנו צריכים לשנות את השיעורים, את עצמנו בהשתתפות שלנו סביב השיעור. השיעור צריך להיות כמין חיבור כל יום יותר ויותר חזק. זו מהות השיעור*, זה לא שאנחנו נקרא עוד מאמר ועוד חלק מתע"ס. מהות השיעור היא שאנחנו מתחברים יותר ויותר, ודאי שזה על פני החומר, אבל החומר אח"כ יכול להיעלם, זה לא חשוב. העיקר החיבור בינינו, ההרגשה שאנחנו נמצאים בספינה אחת ושכולנו תלויים זה בזה. אנחנו עוברים דרך ים סוער וחייבים להיות ערבים זה לזה. מהות החיבור, עוצמת החיבור בינינו צריכה להיות יותר ויותר גדולה משיעור לשיעור, שנחזיק זה בזה כי אי אפשר אחרת להגיע למטרה.

9. *יש לך חברים, יש לך קבוצה, מה שאתה נותן לעשירייה, זה מה שאתה נותן לבורא*. אם אני נותן לעשירייה, אז זו כבר הפעולה שאני נותן לבורא. אתה יכול להוסיף לכך עוד יותר כוונות, עוד יותר נתינה, אבל בעצם זה הכיוון, *זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה', שאחד מתממש בתוך השני*.
   
   ש: המשמעות של הרגשת גדלות הבורא זה לא לקבל לעצמי..?
   ר: תתחיל מכך שאתה רוצה לתת משהו לחברים, נגיד אתה מביא להם כיבוד, עוגה, טורט, משהו נעים טעים מתוק, ואתה בזאת רוצה להעביר את היחס שלך לבורא. *כל הדברים שאתה מביא לעשירייה, תתכוון שזה לבורא, ואז תתחיל להרגיש שבאמת אחרי החברים הוא עומד ומקבל את היחס שלך*.

10. .. אתה מארגן את הפעולה שלך דרך חברים לבורא, או יחד עם החברים לבורא. תנסו לבצע את זה בפועל, ביחסים ביניכם לחשוב שאתם מכוונים לבורא ותראו כמה זה עובד.
    
    ש: על השמחה צריך להודות לבורא?
    ר: נכון, תנסה לטעום את השמחה הזאת שאתה מתחבר עם החברים לכיוון לבורא.

11. ש: מה התגובה שצריך תלמיד, צער שלא הצליח או סבלנות..?
    ר: קודם כל סבלנות, זה חייב להיות, אני נמצא בדרך ויש לי עוד כמה קילומטרים עד שאגיע למטרה. *אני חייב לעבור גם היום סנטימטר משלי מהדרך, אז אני חייב להיות בסבלנות. הסבלנות צריכה להיות סבלנות דינאמית, היא צריכה להיות במעשה. אני יודע שאני מתקדם לעוד צעד ולעוד צעד, אני חייב יום יום להרגיש כמה אני עובר על ההבחנות חדשות. מה שלא היה אתמול, אני משתדל היום, וכשהיום אני עושה משהו לעומת אתמול, אני אראה בכך התקדמות*.
    
    *אפילו שאני מיואש ומרגיש ביקורת וחוסר הצלחה, גם זו הצלחה, מפני שאתמול לא הרגשתי חוסר הצלחה, לא הרגשתי שאני טועה, שאני לא מבין, שאני לא מתקדם. היום אני כן מרגיש זאת, זה חלק מהתקדמות. אנחנו לא מבינים שאחרת אי אפשר להתקדם*.
    
    ש: סבלנות לא מכבה את הלחץ להתקדם?
    ר: גם זה וגם זה. צריך להיות עקבי, למרות שאני מרגיש חוסר הצלחה אני ממשיך ממש מאותו הרגע.

*מאמר החירות*

12. ש: במה צריך האגו להתלבש?
    ר: במה? *האגו מתלבש בדברים שאתה נמשך אליהם. כך אתה מתקדם מהנאה קטנה להנאה גדולה, מצורה אחת לצורה השנייה. כך אתה סופר את המצבים שלך בחיים, ואלו כל החיים שלך*.

13. ש: האם נוצרנו כדי לקבל הנאה?
    ר: *אנחנו חייבים ליהנות, אנחנו חייבים למלא את עצמנו עד בלי די, כי בעולם אין סוף האור העליון ממלא את כל הרצון*. אבל דווקא לזה אנחנו יכולים להגיע בתנאי שכלי הקבלה שלנו יהיו לא מוגבלים. כלומר כשאנחנו מתחברים עם האחרים בע"מ להשפיע וכך מתקיימים, אז אנחנו יכולים ליהנות ללא שום גבול. זו מטרת הבריאה.

14. אם מצד אחד האדם שבע אז ודאי שמוותר על הכל הייתר ומפסיק. *אנחנו צריכים כמה שיותר לתאר לעצמנו כמה אפשר ליהנות אם אנחנו מחוברים יחד ומגיעים לכלי אחד, ובכלי הזה מגלים את הבורא*. הבורא ממלא את הכלים שלנו ואז אנחנו באמת משתמשים ברצון לקבל שלנו בצורה שלמה. *אנחנו מצמצמים את עצמנו מקבלה אישית אינדיבידואלית צרה, שיכולים פה ושם קצת למשוך את הניצוץ, אבל באמת אנחנו צריכים להימשך להנאה המשותפת שלנו. כך כל אחד מרגיש הנאה של כולם וממלא את הרצון של כולם. זה הרצון שלו, וגם התענוג שמקבל הוא התענוג שלו. כך אנחנו מגיעים ממש לכלי גדול ונהנים בגדול. אנחנו סה"כ צריכים לשבור את המחיצות האגואיסטיות בינינו, ואז מגיעים לעולם המושלם*.

15. אני כל הזמן צריך לחשוב על העשירייה, שבתוכה אני משיג את העולם העליון, בורא, את כל מה שיש לי. לכן אני צריך כל הזמן לשים לב על כך. אם יש לי את זה, יש לי תקווה, יש לי קדימה מה לעשות. אם אין לי, אז אני נמצא במצב שלא מוגדר בכלל. אנחנו צריכים להשתדל להיות בעשירייה ולדאוג לחיבור, לקיבוץ של העשירייה עד שנגלה שם את הבורא.

*תעס חלק ג', פרק ד' אור פנימי*

16. ש: הו"יה, ב-4 בחינות, איך בחיבור בעשירייה יכולים להבחין ב4 דרגות הללו?
    ר: כשנתחיל לברר בינינו כמה שאנחנו מתחברים, איך אנחנו מתחברים, כמה שאנחנו בינינו משתנים ויש בינינו כל מיני חיבורים כאלו וכאלו וכאלו. *כל אחד משפיע על השני, ומזה שאני משפיע עליך, אתה משתנה במשהו, ובשינויים שלך אתה משפיע על הזולת, על האחרים, והם כך וכך וכך. כאן יש בינינו קשרים ראשוניים ומשניים ושלישיים וכן הלאה, עד שאנחנו בכל החיבורים האלו משתנים ונכללים. אז אנחנו הופכים להיות לכדור*. אנחנו לא יכולים לברר זאת בפה ובלשון, אבל במקצת כן כותבים על כך. אבל העיקר כל הדברים האלה יתבררו במחשבה וברצון.

17. ש: למה חשוב לדעת שיש דרגות ביניים?
    ר: דרגות הביניים חשובות מאוד מפני שאנחנו עוברים עליהן בין מדרגות למדרגות.

18. ש: אם האגו תמיד גדל, מדוע ככל שמתקדמים ברוחניות מאבדים טעם בהנאות גשמיות?
    ר: בינתיים כך אתם נמצאים במעברים כאלו וכאלו, אבל עוד מעט תתחילו להרגיש גם גשמיות וגם רוחניות בצורה ברורה יותר ויותר ולא אחד על חשבון השני.