שיעור בוקר 15.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 788, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (המשך מאות פ"ו)

קריין: כתבי בעל הסולם. עמ' 788. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות פ"ו.

אות פ"ו

"ועתה מובן לנו היטב, מה שהקשינו בענין השבועה, שמשביעין את הנשמה טרם ביאתה לעוה"ז, אשר "אפילו כל העולם אומרים, לך צדיק, אתה תהיה בעיניך כרשע".

שהקשינו: מאחר שהעולם כולו מסכימים עמו, שהוא צדיק, למה מחויב להחזיק עצמו כרשע, וכל העולם כולו לא יהיה נאמן לו? ויש עוד להוסיף להקשות, על הלשון "ואפילו כל העולם כולו אומרים וכו'", מה ענין העדות של העולם כולו לכאן? והלא האדם יודע בעצמו יותר מכל העולם כולו, והיה לו להשביעו "שאפילו אתה יודע בעצמך שצדיק אתה, וכו'".

וביותר קשה: הלא גמרא מפורשת היא (ברכות ס"א): "אמר רבא, לידע איניש בנפשיה, אם צדיק גמור הוא, אם לאו". עכ"ל. הרי, שיש חיוב ומציאות, להיות באמת צדיק גמור. ולא עוד, אלא מחוייב לחקור, ולידע בעצמו, את האמת הזו. ואם כן, איך משביעים את הנשמה, ש"תמיד תהיה בעיניה כרשע", ושלא תדע לעולם את האמת בעצמה, אחר שחז"ל חייבו את ההיפך, כמבואר?"

שאלה: מה זה המצב, שאדם חושב שהוא צדיק ואומרים לו, "אל תחשוב שאתה צדיק, תטיל ספק בזה". מי חושב שהוא צדיק בכלל?

הוא כתב על זה קצת ויכתוב עוד שכך זה נראה לאדם.

תלמיד: מה נראה לו, שאין יותר חומר לעבוד? הוא כבר אוהב את כל החברים שלו? הוא כבר אוהב את כל העולם? כך באמת נראה לו שהוא בקשר כזה עם הבורא שאין יותר מה לתקן?

כנראה שכן.

תלמיד: למה נראה לו ככה?

כי כולם מחשיבים אותו כצדיק.

תלמיד: זה הכבוד שהורג אותו?

לא, פשוט אסור לו להסכים עם מה שהוא מרגיש, עם מה שהוא רואה.

תלמיד: איך המחשבות של כולם שהוא צדיק, גורמות לו לחשוב שהוא צדיק?

הוא כותב, שלאדם בעצמו זה יותר קל, נראה את זה באות הבאה, באות פ"ז.

"אמנם, הדברים מדוייקים מאד, כי האדם עצמו, כל עוד שלא זכה לפקיחת עינים בתורה בהשגה נפלאה, עד שיספיק לו להשגה ברורה בהשגת שכר ועונש, הנה ודאי, שלא יוכל לרמות את עצמו בשום אופן, להחזיק את עצמו כצדיק, - כי מרגיש בהכרח, שחסרים לו ב' המצוות הכוללות ביותר שבתורה, שהן "אהבה" ו"יראה"." אם כן מה צריך לעשות? ומפני שאין לו השניים האלו, אז הוא מחויב למעלה מהדעת לקבל את העניין, שאפילו אם כל העולם מקבל אותך כצדיק, לוחץ עליך, אתה מקבל את עצמך כרשע.

תלמיד: ואם לא היו לו שתי ההבחנות האלה הוא היה חושב שהוא צדיק? על סמך מה בן אדם יכול לחשוב דבר כזה על עצמו?

על סמך מה שהוא רואה בעולם ובתוכו. זאת אומרת, הראייה שלו הייתה ממש מקולקלת במידת שתי המצוות האלו.

בואו ונראה.

אות פ"ז

"אמנם, הדברים מדוייקים מאד, כי האדם עצמו, כל עוד שלא זכה לפקיחת עינים בתורה בהשגה נפלאה, עד שיספיק לו להשגה ברורה בהשגת שכר ועונש, הנה ודאי, שלא יוכל לרמות את עצמו בשום אופן, להחזיק את עצמו כצדיק, - כי מרגיש בהכרח, שחסרים לו ב' המצוות הכוללות ביותר שבתורה, שהן "אהבה" ו"יראה".

שאפילו, לזכות ל"יראה" בשלימות, דהיינו, באופן "שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד", מחמת רוב יראתו מהעונש וההפסד של העבירה, כנ"ל, הנה זה לא יצוייר לאדם כלל, בטרם שיזכה להשגה שלימה וברורה ומוחלטת, בהשגחת שכר ועונש, דהיינו, הזכיה של מדרגה א' של גילוי פנים, המגיעה לו לאדם, ע"י פקיחת עינים בתורה, כנ"ל.

ואין צריך לומר ל"אהבה", שענינה לגמרי מחוץ לגדר יכלתו, להיותה תלויה באבנתא דליבא, ושום יגיעה וכפיה אינה מועילה לו כאן."

זאת אומרת, יש לו כאן איזו הפרעה בדרך, נראה איך הוא עובר אותה.

אות פ"ח

"ולפיכך, לשון השבועה היא: "ואפילו כל העולם אומרים לך, שצדיק אתה, וכו'". כי ב' המצוות האלו, "אהבה ויראה", הן מסורות רק לאדם עצמו, ואין אחד מבני העולם זולתו, יכול להבחין בהן ולדעת אותן.

ולפיכך, כיון שרואים אותו שלם בתרי"א מצוות, מיד אומרים, שמן הסתם, יש לו המצוות של אהבה ויראה ג"כ. ומתוך שטבע האדם, מחייב להאמין לעולם, הריהו עלול מאד, ליפול לטעות מרה. לפיכך, משביעים את הנשמה על זה, עוד טרם ביאתה לעוה"ז. והלואי שיועיל לנו. אמנם, האדם, כשהוא לעצמו, מחוייב ודאי לחקור ולידע בנפשו, אם צדיק גמור הוא, כנ"ל."

שאלה: גם בפ"ו וגם כאן בפ"ח הוא מזכיר על השבועה שמשביעים את הנשמה טרם ביאתה לעולם הזה. מה זה התהליך הזה ואיפה זה קורה?

אני לא יודע איפה זה קורה, אבל הוא כותב שזה קורה שכביכול בנשמה יש לך תנאי, שאפילו כל העולם אומר לך שאתה צדיק, תהיה בעיניך רשע.

תלמיד: אבל ההשבעה הזאתי כלפי הנשמה, הרי האדם בהתחלה לא מחובר לנשמה שלו. האם זה מרגע שהאדם כבר זכה לרוחניות שיש לו ההשבעה הזאת, או מתי זה קורה?

כשהאדם נמצא בדרך והוא משתדל לגלות את הנשמה שלו, אז יש לו יכולת להיכנס למצב שהוא יראה את עצמו כאילו הוא צדיק.

שאלה: הוא כותב פה, "ולפיכך, כיון שרואים אותו שלם בתרי"א מצוות, מיד אומרים, שמן הסתם, יש לו המצוות של אהבה ויראה ג"כ. ומתוך שטבע האדם, מחייב להאמין לעולם, הריהו עלול מאד, ליפול לטעות מרה." קודם בהקדמה אמרנו שהאהבה זה מצוות התרי"ג והיא תוצאה מקיום כל יתר המצוות. פה פתאום יש גם את מצוות היראה. אז שאלה ראשונה, מה זה יראה?

יראה שלא יוכל לקיים רצון ה'.

תלמיד: אז האדם מגיע להרגשה כזו שהוא נמצא ביראה מזה שלא יוכל להשפיע, וזה גם תוצאה מקיום כל יתר תרי"א המצוות, או שזה משהו בפני עצמו? זה משהו שהאדם מסוגל להגיע אליו, או שזה גם תוצאה?

האדם לא מסוגל להגיע לזה, אלא הבורא מביא אותו לאותו מצב.

תלמיד: זאת אומרת, לא רק האהבה היא תוצאה מתוך העבודה שלו, אלא גם היראה היא תוצאה מתוך העבודה שלו?

כן.

שאלה: אם כל העולם אומרים לך שאתה צדיק, אתה יכול ללכת נגד השפעת הסביבה, להגיד שאתה רשע?

כתוב שלא, שאתה חייב בכל זאת להחזיק את עצמך כרשע, אפילו אם כל העולם אומר לך שצדיק אתה, אבל כל העולם חושב שאתה צדיק.

תלמיד: אדם צריך ללכת בעיניים עצומות לפי מה שהעולם אומר לו, או לפי מה שהרגשות שלו אומרים לו, מדברים בו?

כאן הנקודה המכרעת. נקרא עוד קצת ונראה איך הוא פותר הבעיה.

שאלה: כתוב אהבה תלויה באבנתא דליבא מה זה אומר?

בהבנת הלב. שהלב מבין את זה, הלב מרגיש את זה, והלב קובע. אני לא מבין מה הוא מתכוון לאהבה. אבל מין הסתם זה למעלה מהשכל.

שאלה: אולי עוד לפני הפתרון. המצב שהוא מתאר פה זה בהכרח מצב שהאדם חייב לעבור דרכו?

כן.

תלמיד: ואם עוד לחדד, אז עוד לפני שהאדם מגיע להיות באמת צדיק מכל הלב, להיות אוהב, הוא צריך בחיצוניות להיות שלם במעשים החיצוניים ורק אחר כך להוסיף את הלב?

לא יודע. לא כתוב.

תלמיד: אבל אמרת שזה מצב שהוא מתאר, שבו כולם אומרים על האדם שהוא צדיק, זה מצב שאדם כבר צריך להגיע אליו ואחר כך עוד משהו.

כן.

שאלה: למדנו שהצדיק זה מי שמצדיק את ההשגחה, שמה שקורה איתו מסביב כל הדברים בעולם, הוא מעביר את זה לכף זכות והוא לא מרשיע את הבורא?

כן.

תלמיד: אז מה פה ההגדרה של צדיק, מי זה האנשים האלה שאומרים לו שהעולם הוא טוב ומיטיב, זה לא ברור ביחס להגדרה של הצדיק?

צדיק הוא מי שמצדיק את פעולות הבורא.

תלמיד: אז אם אני מצדיק את פעולות הבורא, זו בדרך כלל מלחמה שלי כלפי דברים שקורים מחוצה לי ולא להיפך. אם טוב לי אז אני מצדיק את זה כבר אוטומטית. אז מה זה אומר שכל העולם אומרים עלי שצדיק אתה?

האדם נכלל מכל העולם ומתי שהוא שומע, רואה, מבין, מרגיש שכל העולם מסכים עם זה שהוא צדיק, אז הוא גם לא יכול לחשוב אחרת.

תלמיד: זאת אומרת אפילו שאני בהרגשה שלי מצדיק את ההשגחה, אפילו בנקודה הזאת אסור לי לחשוב שאני מצדיק?

לא.

תלמיד: אם אני מרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו.

כן.

תלמיד: בנקודה הזאת הלב והפה שלי שווים, וכל העולם מבחינתי עכשיו אומר שהבורא הוא טוב ומיטיב. בנקודה הזאת עדיין אני צריך להחזיק את עצמי כרשע?

אם כל העולם אומר לך שאתה צדיק, אתה בכל זאת לפני ההכרעה שלך, צריך להחזיק את עצמך כרשע.

שאלה: צדיק זה מי שמצדיק את פעולות הבורא?

כן.

תלמיד: ואהבה זה משהו שהלב קובע וזה למעלה מהשכל?

כן.

תלמיד: אתמול היה לי קשה להצדיק את הבורא. זה התחיל מכך שבבוקר הרב לא היה אתנו בשיעור, ובמלחמה קרו דברים איומים. אני מנסה להבין מה זה אומר להצדיק את הבורא? בשכל שלי אני לא מסוגל להצדיק אותו על כלום פחות או יותר.

במילים פשוטות, במה שמתגלה לנו אני צריך להיות מוכן לגלות את הבורא כפועל טוב, טוב ונכון. ואם אני לא יכול לעשות את זה, אז במידה זו אני כבר נקרא רשע.

תלמיד: אז איך אני מתקדם? רשע אני בטוח.

אתה צריך לעשות עם הסביבה את כל הפעולות כדי למשוך יותר את המאור המחזיר למוטב ולקבוע שהבורא צדיק.

תלמיד: מה זה לקבוע? בשכל שלי אני לא רואה שהוא צדיק, אני רואה שהוא רשע, מה אני עושה?

תוסיף את התפיסה שלך, את הידיעות שלך, את היחס שלך להשגחה, כך שהבורא יהיה בעיניך כצדיק.

שאלה: בעל הסולם אומר "הרי, שיש חיוב ומציאות, להיות באמת צדיק גמור. ולא עוד, אלא מחויב לחקור, ולידע בעצמו, את האמת הזו". מאין לקחת את האמת הזאת, מהסביבה? מההרגשה הפנימית שלי?

מהנתונים שיש לך בדרך. אתה רואה את כל העולם ואת עצמך ואת הקשר עם הבורא ואתה עושה על הכול חשבון, האם הבורא צודק במעשיו או לא.

תלמיד: הוא אומר שיש חיוב ומציאות. מהו החיוב? מהי בעצם המציאות?

חיוב נקרא שאתה חייב. אתה חייב לחקור את פעולות הבורא בעולם שאתה מגלה ולהחליט על כל הפעולות האלה שהן פעולות צודקות.

תלמיד: החקירה שלי היא דרך הסביבה שלי?

את זה אני לא יודע. אבל בעצם עד כאן, זה צריך להיות כך. לפי מה אני קובע אם הבורא צודק או לא? לפי המציאות שאני מגלה.

תלמיד: אני מגלה את המציאות מחוץ לעצמי דרך החברים, הבורא מראה לי דרכם מה אני צריך לתקן, איפה אני רשע, איפה לא תיקנתי עד עכשיו את מה שהייתי צריך לתקן. הוא אומר "איש את רעהו יעזורו", אז אם הסביבה אומרת לי שאני צדיק, איך אני יכול ללכת נגד מה שהחברים אומרים לי ולהגיד לעצמי שאני עדיין רשע?

יש כזה כלל שאתה חייב גם כן להגיב עליו, שאפילו כל העולם אומר לך שאתה צדיק, בעיניך תהיה כרשע.

תלמיד: אז זה החיוב שלי? השבועה של הנשמה שלי? על אף שכולם אומרים לי שאני צדיק, אני צריך לראות את עצמי כרשע?

כן.

תלמיד: האם ההיבט שאני רשע שייך למה שאני אמור להגיע אליו בהמשך הדרך, המשך התיקון? כי אני רואה את עצמי כצדיק במה שתיקנתי עד עכשיו, אבל כמובן שעוד לא תיקנתי את כל הכלים שלי. האם הכוונה היא שאני צריך לצפות מעצמי לעוד ועוד תיקונים ועד אז לראות את עצמי כרשע? האם כל הזמן לראות שמה שעד עכשיו תיקנתי זה לא מספיק?

יכול להיות. כתוב, להחזיק את עצמך כרשע. אבל איך מבצעים את זה בפועל אנחנו צריכים לגלות.

שאלה: לפעמים מתגלה מציאות כל כך קשה לאדם, שממש כואב לו שהוא לא יכול להצדיק את הבורא. אחרי הייסורים האלה הוא מתחיל לקבל מחשבות והרגשות שהבורא באמת צודק, שהוא צדיק. האם זה תמיד חייב לעבור דרך כאב כזה, דרך ייסורים או יש דרך אחרת?

אני חושב שיש דרך אחרת. אבל חוץ מזה, צריכים לבדוק גם את הדרך הזו שאתה אומר. אדם צריך לברר בדיוק את המאמץ שלו, איפה הוא נמצא עכשיו.

תלמיד: זאת אומרת שלא ייסורים ותענוג ינהלו אותו בהצדקה של הבורא?

לפעמים כן, אבל הוא צריך להתעלות מעל זה.

תלמיד: ההצדקה צריכה להיות מעל הכאב, מעל הייסורים?

כן.

תלמיד: מה מנחה אותו? האמת?

כן.

שאלה: כשאדם רוצה לחקור את פעולות הבורא ולהחליט שהן צודקות, האם זה כמו שבעל הסולם כותב לנו פה בעניין שכר ועונש, שאם דברים מסתדרים במציאות, הוא כנראה עשה משהו טוב ומתקדם בדרך מחשבת הבריאה ואם קורים דברים שהוא מפרש כלא טובים, זה סימן שהוא בעונש, שהוא לא מתקדם לכיוון התיקון?

כן.

תלמיד: כך נכון לפרש את זה?

נאמר, כן.

תלמיד: ומצד הבורא, כך הוא מנהל את המציאות?

אני לא יודע מצד הבורא.

תלמיד: בדרגה שאנחנו נמצאים, כשקורה אסון או מצב לא טוב, אנחנו צריכים לומר שזה מפני שעשינו משהו לא נכון?

גם את זה אני לא יודע.

תלמיד: אז איך אפשר לחקור את פעולות הבורא ולהחליט לגבי משהו בכלל?

גם את זה אני לא יודע.

שאלה: האם המאמץ להצדיק את הבורא גם כשאתה רואה בעיניך, בשכל שלך שהוא לא צודק, הוא עשה דברים נוראיים, הרג, אנשים מתו, כל הדברים הנוראים שאנחנו מגלים, המאמץ הזה עובר דרך השכל? מותר לאדם להתחיל לנסות להסביר לעצמו למה מה שהבורא עשה זה בעצם לטובתו, גידל אותו, חינך אותו, הביא אותו לטוב, על אף שעכשיו זה כואב או כל מיני הסברים אחרים, זה נכון לעבוד כך?

נראה, עוד לא גמרנו.

שאלה: למי מיועדת העצה "אפילו כל העולם אומרים, לך צדיק, אתה תהיה בעיניך כרשע"?

לאותו אדם שחוקר.

תלמיד: האדם שחוקר, התלמיד?

כן.

תלמיד: באיזה שלב הוא נמצא שהעצה הזאת היא רלוונטית מבחינתו? כי פה זה נראה שהוא כבר נמצא במדרגה מאוד גבוהה. או שזה רלוונטי גם לאנשים בתחילת הדרך?

למה מאוד גבוהה?

תלמיד: כי כל העולם כבר אומר לך, "צדיק אתה".

כך נראה לאדם.

תלמיד באיזה השלב בהתפתחות של האדם זה קורה? באיזו מדרגה הדבר הזה קורה, שהוא מרגיש שכל העולם אומר לך "צדיק אתה"?

קראנו שהוא כבר יכול לקיים את עצמו כלפי הבורא ונשארו לו שתי מצוות, אהבה ויראה ובהן עדיין אין לו סדר. זה מה שבעל הסולם כותב באות פ"ח, "ולפיכך, לשון השבועה היא: "ואפילו כל העולם אומרים לך, שצדיק אתה, וכו'". כי ב' המצוות האלו, "אהבה ויראה", הן מסורות רק לאדם עצמו, ואין אחד מבני העולם זולתו, יכול להבחין בהן ולדעת אותן." במצב כזה האדם נמצא, זה מצב מאוד גבוה.

תלמיד: זה מה שאני שואל כדי לא להתבלבל, כי אנחנו מחויבים כל הזמן להתאמץ ככל האפשר להצדיק את הבורא, ופה העצה אומרת, כל הזמן תחזיק את עצמך כרשע. תהיה כל הזמן במקום של ביקורת, במקום שאתה מרשיע את המציאות. למה להחזיק את עצמי כרשע אם אני יכול להצדיק? מה הרציונל? מה עומד מאחורי המהות של העצה הזאת? בשביל מה זה?

דווקא כדי לזכות לאהבה ויראה אתה צריך להיות מלכתחילה בגדר הרשע. תראה מה שבעל הסולם כותב באות פ"ח. "ולפיכך, לשון השבועה היא: "ואפילו כל העולם אומרים לך, שצדיק אתה, וכו'". כי ב' המצוות האלו, "אהבה ויראה", הן מסורות רק לאדם עצמו, ואין אחד מבני העולם זולתו, יכול להבחין בהן ולדעת אותן.

"ולפיכך, כיון שרואים אותו שלם בתרי"א מצוות, מיד אומרים, שמן הסתם, יש לו המצוות של אהבה ויראה ג"כ. ומתוך שטבע האדם, מחייב להאמין לעולם, הריהו עלול מאד, ליפול לטעות מרה. לפיכך," כנגד השבועה הזאת "משביעים את הנשמה על זה, עוד טרם ביאתה לעוה"ז." זאת אומרת, שאדם מחויב להחזיק את עצמו כרשע.

שאלה: זאת אומרת, כל העולם אומר לך, "צדיק אתה", זה הרצון לקבל שלך אומר לך כך, כי אף אחד לא יכול לראות את המצב שלך. בעל הסולם רושם כאן באות פ"ז, "אמנם, הדברים מדוייקים מאד, כי האדם עצמו, כל עוד שלא זכה לפקיחת עינים בתורה". זאת אומרת, "פקיחת עיניים בתורה" זה מצב שהוא כבר השיג את היראה והאהבה, או לפחות את היראה?

כן.

שאלה: אני שואל על מדרגה מאוד נמוכה, לא על המדרגות המאוד גבוהות שמדברים עליהן פה. איך אני מצדיק את הבורא ברמה הכי נמוכה? מה זה אומר שאני מצדיק את הבורא ברמה הכי פשוטה? לא במדרגות הגבוהות האלה?

אני לא יודע, נלמד ונראה. אין הבדל אולי בין להצדיק אותו במדרגה גבוהה או במדרגה נמוכה.

תלמיד: ההצדקה של הבורא היא משהו שקורה בשכל של האדם, ברגש של האדם, מעל לשכל, מעל לרגש? איפה זה קורה?

בשניהם.

תלמיד: כשאני מסתכל על המציאות, על דברים מאוד פשוטים, קמתי בבוקר וכואב לי הראש, כבר אני מרשיע את הבורא - למה שלחת לי את הכאב הזה? מה האדם צריך לעשות כשהוא מרגיש שהוא מרשיע את הבורא?

לעשות תשובה.

תלמיד: איך אני עושה תשובה על זה?

עליך להבין שכל מה שיש לך ודאי מגיע מהבורא, אבל התגובה שלך על זה היא לא נכונה.

תלמיד: אחרי שראיתי שאני מרשיע את הבורא, מה אני צריך לעשות? אני צריך להודות לו על מה שהוא שלח לי על אף שבתוך ההרגשה של הרצון לקבל אני מרגיש ההפך? נגד זה אני לא יכול לעשות כלום, ככה אני מרגיש וזהו.

כן.

תלמיד: אני אומר עכשיו שבח והודיה לבורא על מה שהוא שלח לי, על אף שברגש בפנים אני מרגיש הפוך. ומה יקרה אז?

אתה מסכים עימו.

תלמיד: מה זה אומר להסכים עימו?

כי זה מה שיש לך, זה מה שקיבלת ממנו, ועל אף שהתפקיד שלך הוא לעלות על ההרגשה הזאת ולהודות לבורא, אתה לא יכול לעשות את זה.

תלמיד: ואיך אני מתקדם משם? זה המצב, יש הרגשה, אני יודע מה אני צריך לעשות ולא מצליח לעשות את זה.

כן.

תלמיד: מה עכשיו?

כנראה שיהיה שינוי מצב מהבורא.

תלמיד: ההצדקה הזאת של הבורא זו פעולה של האדם, פעולה של האור, מה זו ההצדקה הזאת?

שאתה מצדיק את הבורא על זה שהוא משנה השפעתו אליך.

שאלה: הוא שינה את השפעתו עלי, הרגשתי ברצון לקבל משהו לא נוח. מה הרצון לקבל אמור לעשות, או שבכלל אני צריך להתעלם ממנו?

אתה רוצה עכשיו לשנות את היחס שלך למה שהבורא עשה איתך. אז כבר יש לך תפילה. זה נקרא "תפילה".

תלמיד: מה התוצאה הנכונה מהתפילה, מה יקרה לי?

הבורא יעשה איתך משהו.

תלמיד: אני עושה תפילה ולפי מה שמתגלה שם להמשיך הלאה.

כן.

תלמיד: האם יש נקודה שאני יודע שאני הצלחתי להצדיק את הבורא על המצב הקודם שהוא שלח לי, או אפילו לרגע לא יכולתי להצדיק אותו?

זה אתה צריך לשאול את עצמך, הצלחת או לא? האם בסוף המשפט הזה אתה חוזר על עצמך ואומר - "כן, הבורא צדיק".

שאלה: האם יכול להיות שאדם מגיע למדרגת צדיק אם לפניה לא הרשיע את הבורא?

לא יודע, יכול להיות.

תלמיד: מדרגת צדיק יכולה להתלבש על מדרגה של רשע, או יכולה לעמוד בפני עצמה?

בפני עצמה לא יכולה, חייב להיות איזה הבדל ביניהם.

תלמיד: זאת אומרת כדי להגיע למצב שהאדם מצדיק את הבורא, הוא קודם מוכרח להרשיע אותו בכלים של קבלה.

"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא".

תלמיד: לכן אולי בשביל זה כתוב שגם אם כל העולם אומר לך שאתה צדיק, זאת אומרת גם אם בכל החושים שלך אתה מגלה שהבורא הוא טוב ומיטיב וכולי, יכול להיות שזה מלכודת של הכלים דקבלה. אז לא ליפול אליה, הוא חייב תמיד איזה מצב של התגברות.

זה חייב. כן.

שאלה: האם ההרגשה של ההצדקה זאת פעולה שצריכה להיעשות מצד האדם, או שזה בא מהבורא?

מהבורא.

תלמיד: מה אדם עשה קודם, שהוליד בו את הרגשת ההצדקה, שהוא זוכה לה מצד הבורא?

מה הוא עשה קודם?

תלמיד: איזה מאמץ הוא נתן בעצמו כדי לזכות להרגשת הצדקה?

כל הדרך שהוא הגיע לכאן בעצם זה היה בשיתוף עם ההתגברות שלו.

תלמיד: אם אני רוצה לתרגל את עניין ההצדקה, להצדיק את הבורא, אז המשמעות היא שאני צריך לספר לעצמי שכל מה שאני רואה בעולם, כל מה שעובר עלי, אפילו הגרוע ביותר הוא טוב ומיטיב.

כן.

תלמיד: אלה פעולות ומאמצים מצדי שאני צריך לעשות.

כן.

תלמיד: למה יחס כזה גורם?

זה גורם שאתה תמיד רוצה להצדיק את הבורא במעשה. אבל בכוונה יכול להיות שלא.

תלמיד: זה שאני מספר לעצמי משהו אחד ומרגיש משהו אחר, איך זה מתקדם? איך מה שאני מספר לעצמי והכוונה שלי וההרגשה שלי יתחילו להיות שווים שבאמת תהיה פעולת הצדקה?

יש "בכוח" ויש "בפועל".

תלמיד: מתי הכוח הופך לפועל?

עוד לא עכשיו, אין לך כוח לזה.

שאלה: האם זו לא צביעות או זיוף שאני מספר לעצמי ש"הכול טוב ומטיב", כשאני מרגיש אחרת ורואה אחרת?

כל העבודה שלנו אם כך היא זיוף.

תלמיד: איך מתקדמים באמת לזכות להרגשה שאתה מצדיק את הבורא, שאתה מקבל ממנו הרגשה כזאת, מה לעשות כדי להרגיש את זה, לחיות את זה?

להמשיך. להמשיך להתקדם ולראות. מתוך זה שהוא מגלה לנו את התהליך, אנחנו נבין.

תלמיד: בסוף אני צריך להגיע למצב שאני מסכים עם הבורא, עם מה שהוא מעביר עלי?

בסוף, ודאי.

תלמיד: זאת אומרת להכניע למצבים שהבורא מעביר אותי בהם?

כן.

תלמיד: וזאת תהיה הצדקה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא מכניע אותי ואני מסכים איתו, אני מצדיק אותו.

כן. בסופו של דבר אתה מקבל את שליטתו.

שאלה: אם אני מסתכל על מצבים לא נעימים שהיו לי בעבר אני מצליח לראות שבסוף הם היו לטובה וזה נותן מעין בסיס לכל מיני מצבים עכשוויים שקשה להצדיק, ובסוף אני אראה אותם לטובה. יחד עם זאת, השכל לא נותן לך לראות את זה, מפריע. כל רגע הוא מראה לך צורה אחרת. איך אנחנו מצליחים לייצר מבפנים את המצב הזה שהבורא יבוא ולהיכנע לבורא בסיטואציה?

איזו סיטואציה?

תלמיד: שאנחנו מרגישים שלא מצליחים ברמה האישית להצדיק את הבורא. בשכל מצליחים, עושים מאמץ בשכל, ברגש זה קצת נותן לך אפשרות ואז זה חוזר. זה לא משהו שאתה מצליח להכניע אותו בצורה ישירה ומהירה.

כן. שחסר לך כאן איזה גילוי מצד הבורא.

תלמיד: כן, אתה מחפש איזה קצה חוט קטן שייתן לך להיאחז בו כדי להצליח לסיים איזה משהו שתצליח להצדיק אותו באותה תופעה שאתה חש.

כן.

תלמיד: פה נראה כאילו הבורא לא מוותר, כאילו הוא עקשן ואתה מנסה להצדיק אותו, ואתה אולי טיפה מצליח, אבל הוא כאילו לא יוותר לנו עד שאנחנו לא נצליח להגיע להצדקה מלאה בתהליך הזה?

כן.

תלמיד: הוא לא יוותר?

לא.

תלמיד: זה ברמה האישית, אנחנו חיים בתוך מדינה וכשקורים כאן אסונות ברמה של מדינה, גם קשה להצדיק את זה, בשכל אפשר להגיד "אנחנו יודעים" והדרך שלנו היא שהבורא הוא טוב ומיטיב אבל שם הרבה יותר קשה להצדיק, רמת הקושי שם יותר גדולה, לראות שחלילה נהרגים חיילים, לראות בזה משהו שהוא צודק זה כמעט משהו בלתי אפשרי.

החשיפה שלנו לדברים האלה בתקווה שזה לא נוגע באף אחד מאיתנו, אנחנו יכולים לקבוע את רמת החשיפה לדבר הזה, נניח קרה עכשיו אירוע, אני יכול לשמוע חדשות, אני יכול לדבר על זה, אני יכול להיחשף לזה יותר, איך אנחנו צריכים להתנהל במצבים כאלה שאנחנו יכולים לקבוע את החשיפה, אני יכול גם לא להיחשף לזה, או להיחשף לזה בכלום וזה לא יטריד אותי, ואני לא אצטרך גם להצדיק את זה, לא אצטרך להתמודד עם זה, אז השאלה איפה עובר הגבול?

ודאי שהגבול עובר כבר לפני זה שאתה בכלל נוגע בדברים כאלה, שאתה רוצה להגיד שהם רגשיים. לא צריכים להגיע לזה.

תלמיד: אם אני מבין אותך נכון אתה אומר דבר כזה, אם יש נגיד אירוע כזה, אני צריך להימנע כמה שיותר, כאילו להיחשף לזה ברמת הידיעה אבל כמה שפחות להיחשף לאירוע כזה רגשית כל עוד אני לא חייב?

אז איך אתה תשקול אותו?

תלמיד: עכשיו היה אירוע, אני עכשיו שומע בחדשות, סיפרת שהרב"ש שמע עשר שניות, אני שומע ידיעה וזהו זה קשה אבל אין לי מאמץ פנימי יותר מדי להצדיק, זה כמו איזו מכה בבטן אבל בסדר, אם אני אראה חדשות בטלוויזיה נניח, אם אני אחשף לעוד אנשים שמדברים על זה, זה ייראה כאילו המאמץ שאני צריך פה להשקיע כדי להצדיק היא הרבה יותר גדולה. האם אני צריך להימנע בכלל מלהגיע למצבים שאני אצטרך להצדיק?

לא.

תלמיד: אז איך עובדים עם מצב כזה, כי אני מניח שכולנו מתמודדים עם זה יום יום.

כן.

תלמיד: אז מה ההמלצה שלך, איך לעבוד עם זה? אתה צריך להביא את עצמך.

שאותם אנשים ששומעים את כל הידיעות האלו, החדשות, שאותם אנשים הם יהיו קשורים זה אל זה ויחזיקו זה את זה ברמה שהיא למעלה מהקרקע.

תלמיד: כאילו הכוונה לאנשים שיכולים להחזיק מעל הקרקע זה אנחנו?

כן.

תלמיד: אני יכול בתוך העשירייה למשל לנסות להחזיק?

כן.

תלמיד: למרות שאין לנו בשכל משהו שאנחנו כן יכולים לעשות את זה אבל צריך במאמץ גדול להחזיק מעל הקרקע, כי עם אנשים מחוץ לפה אני לא יכול לעשות את זה.

כן.

תלמיד: יחשבו שאני מנותק, אז אתה אומר שזה רק עם החברים.

כן.

שאלה: מה זה בכלל סיום או השלמה נכונה של מצב כזה של הצדקה, מה קורה? אני מסכים עם הבורא? אני מרגיש שאני צריך גילוי? אני צריך להוסיף ביגיעה, האם המצב הזה מסתדר אי פעם? שאדם מרגיש עכשיו מצב בו הוא מרשיע, הוא כביכול לא יכול להסתדר בכלים של האדם.

הוא נשפך למצב הבא, וכך כל פעם.

תלמיד: זה כאילו מתגלגל?

כן.

תלמיד: יש מצבים כאלה הקשים ביותר הם כאלה שחוזרים, כלומר זה מעורר באדם עוד פעם ועוד פעם עד שהוא הצליח לכסות ושוב פעם זה נפתח בו כמו איזה פצע עוד פעם.

כן. אבל כל פעם זו תוספת.

תלמיד: ואז מה התגובה הנכונה מהאדם, הגלגול הזה הלאה?

שאני מסתכל על זה כמו על תופעה שחוזרת על עצמה, אבל אני כל פעם ניגש אליה כאני החדש.

תלמיד: ולזה אני בעצם מבקש כוחות, שייתן לי כוחות לגשת כאני חדש להסכים עם המצב למרות שכל הגוף צועק בפנים אבל יודע שחייב להסכים ושזאת הדרך?

כן.

שאלה: האם יש פה מקום של עזרה אחד לשני? אם יש לי חבר ואני מרגיש שהוא בסיטואציה כזאת, אני יכול לעזור לו?

נדבר על זה אחר כך, קודם אנחנו נברר את הבעיה עצמה.

שאלה: רוב השיח כרגע בעניין ההצדקה הוא כשקורה מקרה או בדיעבד, אני רוצה להתייחס רגע לתשובה שניתנה קודם שאני צריך להיות מוכן לגלות את הבורא כפועל טוב.

כן.

תלמיד: עכשיו אנחנו יושבים בשיעור ואחרי כן יוצאים ליום, אם האני האדם רוצה לבדוק את עצמו שהוא מוכן לגלות את הבורא כפועל טוב.

מיהו?

תלמיד: מי הוא האדם?

סתם אדם.

תלמיד: או אני האדם שלומד.

כן.

תלמיד: מהם המרכיבים שצריך להסתכל עליהם שהוא מוכן לגלות את הבורא כטוב, כפועל טוב?

מה הוא עבר? באיזו מדרגה הוא נמצא? ומה קורה לו עכשיו?

שאלה: מה הכוונה באיזו מדרגה הוא נמצא?

מה עכשיו? באיזה מצב הוא נמצא עכשיו, באיזה כוחות? אילו הכנות. ומה נותנים לו עכשיו, מה לפניו?

תלמיד: הוא נמצא כרגע תוך כדי עבודה או בעניינים של הבית, נמצא ביום עבודה שוטף.

זה לא אומר שום דבר, לא על זה אני שואל.

תלמיד: אז כלפי מה הוא צריך להסתכל?

כלפי הבורא, כלפי עצמו, כלפי חבריו.

תלמיד: שמה? מה כל הדברים האלה אומרים לגבי הגילוי שהבורא פועל בטוב? מה הוא בדיוק צריך לבדוק בדברים האלה?

איך הוא מתייחס לבורא, לחבריו, לתהליך שהם עוברים. נחשוב.

שאלה: כביכול יש הפרדה בין האדם לבין הנשמה, וכשהאדם נותן יגיעה בעולם הזה הוא צריך להגיע למצב שהנשמה שלו קובעת ומצדיקה את הבורא, שמגיע אליו כזה אור של נשמה שהוא עכשיו מגלה, ואז יש מצב שהאדם נותן יגיעה בעולם הזה, ואז מגיע לו מצב גבוה יותר של הנשמה שלו, ששם הוא יכול להצדיק את הבורא. ואותו אור נשמה קובע לו שהוא צדיק או לא, לא האדם צריך להגיד.

כן יש בזה משהו.

שאלה: איך משלבים בעבודה שלנו את הרצון לרומם ולהגדיל את החברים וגם להזכיר שהאדם צריך לראות את עצמו כרשע?

זה לא מפריע אחד לאחר. זה הולך באותו קו, כי מנקודת הראייה שלו הוא יכול לראות את הבורא, ומאותה נקודה הוא יכול לראות את עצמו.

שאלה: מה התגובה הנכונה של התלמיד כשהחברים מחמיאים לו שהוא חבר גדול וצדיק?

זאת שאלה, זה לפי המצבים. יכול להיות שמגביה את עצמו, ויכול להיות שרוצה להרגיע את עצמו.

שאלה: מה זה אומר לגלות את נשמתך?

לגלות את הנשמה של האדם, זה נקרא לגלות אותו הקשר שיש בינו לבורא.

שאלה: מה זה אומר להיות מוכן לגלות את הבורא כטוב? איזה פעולות אנחנו יכולות לעשות בעשירייה כדי להיות מוכנות לזה?

לגלות את הבורא כטוב זה להשתדל לפתוח לעצמנו כל שיעור ושיעור שלנו כך שהוא יהיה לנו כמו דף ברור של הספר.

שאלה: האם צריך להתפלל על שינוי המצבים הרעים שאנחנו מרגישים או להתפלל לבורא שייתן לנו יכולת להצדיק אותו?

להתפלל לבורא שייתן לנו יכולת להצדיק אותו.

שאלה: מה אפשר לעשות אם אנחנו מתפללות על מצב בריאותי של חברה והמצב לא משתפר?

אבל יש בזה כמה פעולות שאנחנו צריכים לעשות, והיתר זה להשאיר לכוחות עליונים יותר.

שאלה: האם יש הבדל בין ללכת למעלה מהדעת לבין להצדיק את הבורא?

בדרך כלל אם אני רוצה להצדיק את הבורא, אני צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: יש מצבים אגואיסטיים שחוזרים על עצמם, אז כשאדם מבקש תיקון על הטבע האגואיסטי שלו, הוא בעצם מבטא חוסר הסכמה בסיסית, שורשית, על מה שהבורא ברא, למה זה לא נקרא להרשיע את הבורא?

הוא שואל על מצבו, הוא שואל כדי לשפר את עצמו ולכן זו לא עבירה.

שאלה: איך לא עוברים את הגבול, כי יש מצבים שבן אדם לא יכול יותר לסבול את הכרת הרע הזאת שחוזרת וכאילו הבורא לא מתקן ואז בבקשה עצמה נראה שיש גבול שהוא לא יכול לסבול?

שיבכה, שיצעק.

תלמיד: בבכי עוד יותר מרשיעים את הבורא, יש כעס, יש זעם.

אז מה?

תלמיד: אז הוא הופך להיות רשע?

לא. האדם צריך להשתדל בכל זאת לעבור את כל המצבים.

תלמיד: מה ההבדל בין לא להסכים עם הבורא לבין לא להסכים עם מה שהוא ברא?

זה אותו דבר. הרצון לברוא אותו דבר בשניהם.

תלמיד: איך מבקשים תיקון מתוך צדיק ולא מתוך רשע? כי אנחנו כל הזמן נמצאים בחוסר הסכמה, כל הזמן אתה לא מסכים עם מה שהוא מגלה בך.

כן.

תלמיד: כשעברנו את כיפור הכרת הרע הייתה מאוד חזקה, הגילויים האלה של הרע, ואז יש חוסר הסכמה בסיסי מאוד עמוק עם הטבע שהוא ברא, איך אדם לא מרשיע את הבורא כשהוא מבקש תיקון?

לאט לאט האדם מקבל יותר ויותר הוכחות שהוא לא צודק. ואז אם הוא מגיע כבר לבורא, הוא מגיע רק עם ההסכמה שהוא צריך תיקון.

שאלה: אנחנו קראנו על הסתר פנים והסתר בתוך הסתר ועל השגחת שכר ועונש, למה לא קוראים למדרגה הזאת השגת האמונה, למה הביטוי המבלבל הזה? השגת שכר ועונש.

כי זה מה שאנחנו מרגישים. תמיד אנחנו נמצאים בין שכר לעונש, ותמיד אנחנו יכולים להגיד במה אנחנו מעריכים, שכר או עונש.

תלמיד: אבל זה בדיוק מה שאנחנו רוצים, להתעלות מעל השכר ועונש, אנחנו לא באמת רוצים להשיג את זה, אנחנו רוצים להשיג את האמונה.

איך אתה משיג אותה?

תלמיד: כמו שהסברת, שאדם נמצא בתוך סביבה, מקבל כוחות מהסביבה להתעלות מעל המצבים שלו וממשיך קדימה. למה בעצם השימוש בביטוי הזה השגת שכר ועונש, כי האדם לא צריך להיות מרוכז בזה, הוא צריך להיות מרוכז בדיוק מחוץ לזה?

למה זה לא טוב שהוא יהיה מרוכז בשכר ועונש?

תלמיד: כי הוא נמצא בתוך עצמו, הוא צריך להיות מחוץ לו, הוא צריך לקבל כוחות להיות ההפך מעצמו.

כן. מסכים.

(סוף השיעור)