שיעור בוקר 22.04.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ח', עמ' 523,

"מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"

אנחנו כל יום פותחים שוב ושוב את מקורות בעל הסולם ורב"ש, לפעמים [פותחים מקורות של] מקובלים נוספים ושוב ושוב קוראים. אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שאנחנו מקבלים יום יום מנות חדשות של האור המחזיר למוטב ולרצות שהוא ישפיע עלינו ויום יום ישנה אותנו עוד קצת ועוד קצת כמו שכתוב, "כול פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". "חשבון גדול" נקרא שאני כבר מתחיל להיות מתאים לאורות העליונים והולך יחד איתם, משתנה יחד איתם ומתחילה להיות התאמה ביני לבין האור העליון, ביני לבין הבורא. לזה אנחנו שואפים.

הדרך לא פשוטה כי מדובר על שתי צורות הטבע, ואין הבדל גדול יותר מאשר בין הבורא לבין הנברא, בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, בין האור לכלי. לכן כשאנחנו רוצים להתאים את הכלי לאור, שהוא יהיה כמו האור על ידי הכוונה שלו, כי הרצון לא משתנה הוא תמיד רצון לקבל, אלא [את] הכוונה שלו [אנחנו מתאימים], את הנטייה לעבוד עימו כמו עם האור, אז אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו כן מתקרבים לבורא, כן מתחילים להרגיש אותו. זה העניין.

אנחנו צריכים לראות איך יום יום קורה לנו שהאור משפיע ואנחנו מתקרבים לאור. אני לא יכול למדוד את עצמי כלפי האור, צריכה להיות איזו מידה המתאימה למים, לאור, לרצון. הרצון שלנו לא משתנה, אבל אנחנו יכולים להתאים את עצמנו, למדוד את עצמנו עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מהבורא, לפי הכוונות. הכוונה שלו להטיב לנבראיו מלכתחילה, רק הכוונה בלבד, ואחרי הכוונה הזאת להטיב לנבראיו, הוא עושה את הכול כדי להטיב לנברא, והנברא נקרא "נקודה ההפוכה ממנו", אחרת היא לא תהיה נברא, היא לגמרי הפוכה, נקודת חושך שחורה באור לבן.

היחס של האור הלבן, של הבורא, סביב הנקודה השחורה הזאת, חייב להיות אך ורק כדי להביא את הנקודה הזאת להתאים לתכונת האור הלבן, ליחס של האור הלבן. שהנקודה השחורה הזאת תרצה להשפיע בחזרה לבורא, כמו שהבורא רוצה להשפיע לה, שהם יהיו באהבה הדדית. לכן אנחנו צריכים מיום ליום להרגיש עד כמה יש לנו, מתעורר בנו היחס הזה יותר ויותר. בצורה אישית יכול להיות שזה יותר קל כי אני לא תלוי באף אחד ואז אני מתייחס לבורא, לאור הלבן, לתכונת האהבה וגם חושב שאני יכול להתקרב אליו ולאהוב אותו. אבל באמת, המדידות הנכונות יכולות להיות אך ורק כשאני עושה את זה כלפי העשירייה, ורק שם. אמנם זה לא כל כך נעים ומבולבל, אבל אם אני כלפי הקבוצה שלי מגיע בכל זאת, בדרך ארוכה במצבים שאני לא רוצה, אבל אם אני בכל זאת מגיע לשם ומתחיל לראות את היחס שלי אליהם עוד קצת ועוד קצת ביחסים של חיבור, של אהבה, של הכרחיות לקשר, סימן שאני בזה בטוח מתקרב לבורא.

אמנם נראה לנו שכול חכמת הקבלה מדברת על איך אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו, בני האדם, לקבוצות, לאסוף את כל האנושות, שנהיה כולנו לאגודה אחת. אבל מדובר רק על הכלי, על בניית הרצונות, כי בסך הכול מהות החיבור בינינו תהיה כדי להתקשר לבורא. זו העבודה שלנו. אנחנו נמצאים בבירורים, לפעמים יותר בירורים, לפעמים לא, מתקרבים מתרחקים, כאילו מתרחקים, הולכים ימינה, הולכים שמאלה, בכל מיני כאלו תנועות אנחנו מודדים את עצמנו, בונים את עצמנו. אנחנו מגלים בתוכנו כל מיני נטיות ובסופו של דבר אנחנו צריכים לפתח בנו את תכונת הבינה, השפעה מעל הרצון לקבל שלנו. שהרצון לקבל שלנו בסופו של דבר ירצה לעשות פעולות השפעה. זאת אומרת שהכוונה שלי בשימוש ברצון שלי תהיה כדי לגרום טוב לחברים, ואם כך גם לבורא. בואו נלמד שוב ושוב איך עושים את זה. אנחנו קרובים להרגשת היחס הזה לבורא, שנקרא "פתיחת העולם העליון". נקווה שזה עומד לפנינו ואז נמשיך כבר לחיות במרחב העליון, נתחיל לחשוב אך ורק איך לעשות נחת רוח דרך החברים לבורא, ונרגיש איך הוא מחכה לנו ואומר לנו, "בואו, חיכיתי כל כך הרבה זמן, שנים רבות, שתבואו וסוף סוף הגעתם". ופותח לנו את השער.

קריין: אנחנו בשמעתי ח', עמוד 523 "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב".

סדנה

מה זה נקרא שאני יושב בצל ה' ונהנה מצילו?

*

מה זה נקרא שמאיר האור, אחר כך בא הצל, ואחר כך "ונסו הצללים", ואפילו הצל נעלם. מה זה נקרא ג' ההבחנות הללו? אור, צל, חושך, וגם הרגשת החושך נעלמת?

*

למה דווקא הצל זה הדבר הכי נחמד אלי, הכי טוב, "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי"? במה הצל עוזר לי להגיע לפירות המתוקים, מהעבודה שלי? אני לא משתוקק לאור, אלא משתוקק לצל. מה זה נקרא לשבת בצל של הבורא?

*

למה הצל זה המצב הכי טוב? שבו יכול להיות הבורא במשהו להופיע, והנברא במשהו מופיע, ולא אחד מדכא את השני? למה המצב של הצל הוא המצב הטוב ביותר לתחילת החיבור ביניהם, להתפתחות החיבור ביניהם?

*

שאלה: במצב הזה שלפני המחסום, באיזה צל אני נמצא?

שלא ברור לי אם הבורא מנהל את העולם או לא, שהוא נמצא או לא. שהוא זה שמסדר את העשירייה או לא. כל השאלות האלה שאני קורא אבל לא רואה, זה אצלי בעניין הצל ואני רוצה לפתור את אותן השאלות, בכדי להתקדם לעל מנת להשפיע.

שאלה: באיזה קשר אני נמצא עם הבורא כאשר אני נמצא בצל שלו?

אני תמיד נמצא עם הבורא בקשר הדוק, ובקשר הזה אין אף פעם שום שינוי, אלא כל השינויים הם רק בדמיון שלי, במה שנראה לי. אבל מהבורא אתה לא יכול לברוח, אתה תמיד נמצא בשדה שלו, ואין שינוי. מצד הבורא אתה לא נסתר, אתה כל הזמן נמצא בדבקות אליו. אלא הוא בונה בך כל מיני רגשות, של הצל, ריחוק, קירוב, כדי לפתח בך נטייה אליו, נכונה.

שאלה: אנחנו יושבים יחד עם החברים, מנסים להתחבר, מנסים לא לשים לב לשום השפעות הבורא, אלא רק משתוקקים לקשר בינינו. אז מה זה אומר כאן, חושך ואור, בגישה הזאת?

אנחנו צריכים לראות את המצבים שיש לנו בעשירייה, המצבים האלה הם באים לנו מהבורא, ואנחנו צריכים להגיב אליהם. הבורא תמיד נותן לנו מצב יותר מתקדם ברוחניות. מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. וכשאנחנו מרגישים בינינו חוסר איזון, יש כל מיני בעיות, כל מיני אי התאמות, אי הרגשה, דחיות קטנות, זלזולים, אנחנו צריכים בזה לטפל, עד כדי כך שאנחנו נביא את עצמנו לחיבור מושלם ממש. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה זה חיבור שלם?

חיבור שלם זה נקרא שאנחנו בינינו מתקשרים עד כדי כך, שמהות החיבור מהווה לנו את הבורא. שאנחנו מרגישים אותו בחיבור בינינו, מגלים אותו, עושים אותו, כאילו עשיתם אותי. זה נקרא מהות החיבור הנכונה.

שאלה: אפשר להגיד שצל זה מצב ביניים בין אור לחושך או שזה משהו אחר?

כן, זה נכון.

שאלה: בעל הסולם אומר במאמר שהצל הב' מגיע בגלל חטא הזלזול בצל הראשון. האם יש איזושהי טעות שאנחנו עושים שמגיעה ההסתרה השנייה, הצל השני? או ששני הצללים הם צעדים הכרחיים בדרך?

אנחנו מרגישים צל, זאת אומרת שהבורא ישנו אבל נסתר, ואני צריך להבין שאני מקבל בזה הזמנה להתקרב אליו, למרות שהצל נמצא, אני רוצה בנטייה שלי להתקרב לבורא, אז אני מתוך הצל, כשאני מדלג על הצל בצורה נכונה, מגיע לתוצאה טובה. זה נקרא גילוי בהסתרה, גילוי דרך מסך.

אבל אם אני לא עושה את המאמצים האלו, מהצל הראשון להגיע לקשר עם הבורא, זאת אומרת שאני לא מבטל את הצל, אני רוצה דווקא עם הצל יחד להיות קשור עם הבורא, כי לבטל את הצל נקרא שאני רוצה להרגיש על הרצון לקבל שלי את האור שלו, ואז הכול יסתלק, יעבוד הצמצום, לכן אני לא מבטל את הצל, ההיפך, אני בתוך הצל הזה, הופך את הצל הזה למסך. אני רוצה שיהיה צל, שהבורא נסתר, עד שאני בונה את צורת ההסתרה ממני ולא רוצה לגלות אותו בצורה ישירה, אלא רק במידה שאני דומה לו ואז אני מגיע לפרי מתוק. מה שאין כן אם אני דורש שמהצל הזה שיש לי, יהיה גילוי אז הכול יסתלק.

שאלה: האם הצל מצד הבורא מצריך, בקו האמצעי, שהנברא יסתיר את הבורא?

כן, נכון. מצוין, יפה מאוד.

שאלה: האם מצב ביניים זה מצב בין שמיים לארץ?

כן, אפשר כך להגיד.

תלמיד: זאת אומרת, בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע. מצד אחד הרצון לקבל ברא אותו הבורא, מצד שני הוא ברא לי חברה, שזה המסך שלי. ואז אני רואה כמו תופעת הקולנוע, אור וצל.

שיהיה ככה.

שאלה: איך בונים יחס כלפי הבורא?

דרך הקבוצה. אחרת אין לך אפשרות לפנות אליו. הפס שאתה מדבר עליו, הצינור שאתה מדבר עליו, אתה בונה אותו מהיחס לחברים ואז הבורא שומע.

שאלה: בפסקה לפני סוף המאמר כתוב, "לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול.", מה יוצא מזה שהוא לא יכול אפילו להתפלל, ומה קובע אם המצב הזה יעבור או לא?

אבל הוא בעצמו הזמין את הסתר ב'. האדם הזמין. ולכן נותנים לו הסתר ב' שיראה שלא כדאי להגיע לדברים כאלה, מצד אחד. מצד שני כשהוא כבר מגיע אז מתוך זה הוא לומד איך לא להתקרב או להתקרב ולהשתמש בזה נכון.

כל מצב הוא מצב הכרחי. אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים. רק השאלה היא איך להשתמש בכל מצב ומצב ובקשר ביניהם בצורה נכונה. לכן אפילו מצב הכי גרוע שאין יותר ממנו גם הוא קיים בבריאה וגם צריכים לעבור אותו.

תלמיד: אם עכשיו הוא במצב הזה, מה קובע שהמצב יתחלף כשהוא כאילו חסר אונים ולא יכול להתפלל?

על זה כתוב "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי"¹. גם במצבים הגרועים, המנותקים מהבורא אתה מרגיש בכל זאת שאתה לגמרי מנותק מהבורא. אבל ההרגשה הזאת שאתה לגמרי מנותק זה כבר חוסר ניתוק השלם. אפילו שאתה אומר אין לי כלום, "אין א-לוקים בקרבי"², אז למה אתה אומר שאין? כנראה שבכל זאת יש.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו בחיבור הנכון בינינו בעשירייה ושאנחנו לא פועלים מתוך האגו שלנו?

זאת בעיה. זה הכול תלוי אם אנחנו מכינים את עצמנו נכון כולנו יחד. אנחנו כולנו יחד, מפני שאנחנו אגואיסטים ורוצים להתחבר בחיבור המאוזן במרכז החיבור, ובמרכז החיבור אנחנו רוצים לבנות את עצמנו "כאיש אחד בלב אחד"³, אז בתוך ההרגשה של לב אחד אנחנו מגלים את המציאות. אנחנו בונים את המציאות שנקראת "בורא". לפני זה לא היה דבר כזה אלא אנחנו בנינו אותו מתוך ההתקשרות שלנו הנכונה, המאוזנת, השווה בתוך העשירייה.

לכן אם אנחנו בונים חברה סוציאלית, סוציאליסטית, לא חשוב איך להגיד, רק להבין את המילים האלה בצורה נכונה, שוויונית, במרכז העשירייה ששם אף אחד לא שולט אלא כולנו יחד, אז אנחנו מגלים שם את נקודת האיזון של כל המציאות. והנקודה הזאת, התכונה של האיזון, נקראת "בורא", הכולל של כל המציאות.

שאלה: האם יש קשר בין ב' הצללים במאמר הזה והקונספט של הקליפות של צד ימין וצד שמאל?

על זה לא דיברנו. שואלים רק על מה שמדובר. אחרת אתה מבלבל את כל העולם שעכשיו שומע איתנו יחד את המאמר. אתה צריך לחשוב על כולם. ולכן כשאני חושב על כולם אני לא עונה על שאלות כאלו.

שאלה: האם זה נכון שב' הצללים זה המקום שלי לעבודה באמונה למעלה מהדעת שהבורא שולח לנו לשם תיקון?

גם כן.

שאלה: האם אתה יכול להסביר את ההבדל בין צל להסתרה?

צל זה סוג של הסתרה. בהסתרה שנקראת "צל" אתה מרגיש מה שנסתר ממך.

שאלה: איך העבודה בתוך העשירייה מקרבת את הצל?

בלי עשירייה אנחנו לא יכולים לאתר את הצל. גם הצל נמצא במרכז העשירייה, והמטרה נמצאת במרכז העשירייה. אנחנו, כל מה שאנחנו רוצים לעבוד עמו, צריכים לסחוב למרכז העשירייה ושם לעבד את זה בצורה נכונה לחיבור בינינו. כמו נמלים שסוחבות כל דבר שהן מוצאות על פני הקרקע לתוך המקום שלהן, כך אנחנו צריכים לסחוב את כל ההתרשמויות שלנו למרכז עשירייה.

שאלה: אנחנו כל הזמן מתפללים אז במה ההתרשלות, איפה אנחנו לא באמת נותנים את המכה הנכונה?

כנראה שלא מתפללים בצורה נכונה. מתפללים לפי הרצון לקבל ולא לפי מה שאנחנו צריכים להגיע.

שאלה: ומה זה בדיוק?

מה זה מה זה בדיוק? בדיוק תאתר מה אתה צריך, באמת אתה צריך ולא לפי הפופיק שלך, מה שהאגו שלך רוצה.

(סוף השיעור)

---

1. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי"(תהילים כג ד(.↩

2. "    וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה   "(דברים ל"א, י"ז).↩

3. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩