שיעור בוקר 06.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 336, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "תורה ותפילה", סעיפים 180 - 184

קריין: אנחנו לומדים מספר זוהר לעם, כרך א', את "הקדמת ספר הזוהר". הגענו למאמר "תורה ותפילה" בסעיף 180, בעמוד 336.

אין לנו יותר מתורה ותפילה, רק שני דברים. "תורה" זה האור שמגיע אלינו מהבורא, שהוא מחזיר למוטב, מתקן אותנו, מלווה אותנו עד גמר התיקון שלנו. ו"תפילה" זה מה שאנחנו צריכים לפתח מתוכנו, מתוך ליבנו, לחבר את הלב המשותף שלנו יחד ולכוון אותו לבורא. ובמידה שנעלה מליבנו תפילה, הודיה ובקשה, באותה מידה אנחנו גם נתקרב לבורא. כי חייבת להיות כאן מידה כנגד מידה, הבורא משתוקק אלינו, ואנחנו יכולים להתקרב אליו רק במידה שנשתוקק כמוהו בהדרגה עוד יותר ועוד יותר.

לפי הצורה הזאת של הידמות לבורא, בהשתוקקות שלנו, בחיבור שלנו בינינו ואליו, לפי זה אנחנו קרואים אדם, "אתם קרויים אדם", וכך אנחנו נתקדם עד גמר התיקון. גמר התיקון הוא סוף הדביקות, שאנחנו מגיעים בכל מה שיש בנו, בכל הכלים, בכל ההזדמנויות שלנו, לחיבור מבינינו לבורא ונעשים יחד כולנו ועם הבורא כאגודה אחד. נקווה שנזכה לזה בקרוב.

בינתיים בואו נקרא, "תורה ותפילה", "אורייתא וצלותא". פסקה 180.

".180 פתח רבי שמעון ואמר, כתוב, ויַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'. בוא וראה, כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על הכול. כי כל מי שעוסק בתורה, אינו ירא מעליונים ומתחתונים, ואינו ירא מחולָיִים רעים שבעולם, מפני שהוא אחוז בעה"ח, ולומד ממנו בכל יום."

אנחנו צריכים להשתדל להרגיש איך מה שאנחנו קוראים משפיע עלינו גם בשכל וגם ברגש. מבחינת השכל אנחנו מתחילים יותר ויותר לקשור את כל הדברים האלו למערכת אחת שדרכה הבורא משפיע עלינו ובזה משנה אותנו, מתקן אותנו, מקרב בינינו. זה מצד השכל. ומצד הרגש, מתוך זה שעוסקים בחומר אחד, מתוך זה שצריכים לבצע פעולות דומות, אנחנו מרגישים יותר וכך אנחנו יותר ויותר מבינים זה את זה, מתקרבים זה אל זה, נותנים לאור שישפיע, שיופיע בינינו, וכך אנחנו בעצם משתנים. אומנם אנחנו מאוד שונים זה מזה, אבל עם זאת לפי המאמצים, לפי העבודה שלנו, אנחנו יותר ויותר קרובים זה לזה.

".181 כי התורה מלמדת את האדם, ללכת בדרך אמת. מלמדת לו עצה, איך ישוב לפני אדונו, לבטל הגזרה. כי אפילו נגזר עליו, שהגזרה לא תתבטל, היא מתבטלת מיד, ועוברת ממנו, ואינה שורה על האדם בעוה"ז. ומשום זה, צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, ולא יסור ממנה. כמ"ש, והגית בו יומם ולילה. ואם הוא סר מהתורה, או נפרד ממנה, הוא כאילו נפרד מעה"ח.

ביאור הדברים. הנה פתח בתפילה בפסוק, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ומפרשו רק בתורה. והעניין הוא, שעצה זו עלתה לו רק בכוח התורה, שהשיג על ידה לבוא לתשובה שלמה, עד שלא היה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, השכינה הקדושה, שע"כ התקבלה תפילתו. וע"כ התבטלה הגזרה, שנגזרה עליו מיתה. וע"כ מסיים, ומשום זה, כיוון שאנו רואים, שכוח התורה גדול כל כך, עד לבטל גזרת מוות, צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, ולא יסור ממנה."

".182 בוא וראה, עצה לאדם, כשהוא עולה בלילה על מיטתו, צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה, בלב שלם, ולהקדים למסור אליו פיקדון של נפשו. ומיד הוא ניצל, מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו.

ביאור הדברים. כי קרא ה' לאור יום. כלומר, אור הדבקות והקדושה, שאנו משיגים מה'. וזו ממשלת היום. ולחושך קרא לילה. כלומר, הכוחות דפרודא, המפרידים אותנו מאורו, הם ממשלת הלילה. ולפיכך אנו ישנים בלילה, שהוא חלק אחד משישים במיתה, שהוא ממשלת הס"א. ומתוך ב' הממשלות האלו, אין אנו יכולים להידבק בו לנצח. כי אנו מפסיקים דבקותו, מכוח ממשלת הלילה, החוזרת ובאה עלינו תמיד, והמפסיקה אותנו מעבודת ה'.

ולתקן זה, נותן לנו רבי שמעון עצה, שבכל לילה, טרם שהולך לישון, צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה, בלב שלם. כי בעת שהלילה מתוקן, כמו במעשה בראשית, שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שלילה ויום מיוחדים שניהם, לגוף אחד ויום אחד. הנה אז, נקרא הלילה ממשלת המלכות. ושום קליפה לא מעורבת עימה.

וע"כ גם האדם צריך לקבל עליו מלכות עליונה זו בלב שלם, בלי שום חציצה בינו ובין המלכות. כלומר, שיקבל עליו מלכות שמיים, בין לחיים ובין למוות. ושום דבר שבעולם, לא יזיז אותו להרחיקו במשהו מהמלכות העליונה. כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ואם קיבל זה עליו בלב שלם, נמצא בטוח בעצמו, שכבר לא יצויר יותר שום דבר, חוצץ בינו למקום.

וע"כ נבחן בזה, שהתקדם למסור אליו פיקדון של נפשו. כי הקדים למסור נפשו, בידו של הקב"ה. לקיים מצוותיו, בכל השלמות, עד למסירות נפש. וע"כ, כשישן, ורוחו מסתלק, אינו טועם עוד בזה אחד משישים ממיתה, שהוא כוח של ס"מ. אלא רק מסירות נפש בדרך מצווה. כי כבר אין כוח מיתה שולט עליו. באשר שהכניס אותו לכוח מסירות נפש של מצווה.

וכשעושה כן, שוב אין ממשלת הלילה יכולה לפגום אותו, ולהפסיקו מנועם עבודת ה'. כי אצלו כבר הערב והבוקר יום אחד. ואין הלילה, אלא חלק מהיום ממש. וע"כ, מיד הוא ניצל מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו. כי הלילה שלו כבר יצא מרשות הס"א, שהרי לא יצויר לו עוד, שום דבר, חוצץ בינו ובין השכינה הקדושה. ואין עוד כוחות הס"א והדין שולטים עליו."

שאלה: כתוב כאן שרבי שמעון נותן עצה שלפני שהאדם הולך לישון עליו לקבל את ממשלת המלכות בכל ליבו ומאודו. לגבי זה יש הרבה שאלות, איך אדם יכול להגיד מראש שעכשיו יהיה לילה ומרגע זה עליו כבר להתכונן ללילה ולהצדיק את המצב מראש?

קודם כל, לא חשוב אם זה יום או לילה, אדם כל הזמן צריך לדאוג עד כמה הוא מגדיל את הקשר שלו עם הבורא וכל הזמן להיות במגמה כזאת. ודבר נוסף, הוא פשוט דואג לזה כלפי עצמו, כלפי החברים, ודאי שכלפי החברים הדאגה קודמת לעצמו, וכך כל אחד ואחת, ואז כולנו דואגים לכולם וזה לא קשה. אם כבר יודעים איך לכוון את עצמנו לחיבור, החיבור עצמו ממש מביא מילוי ותענוג ושמחה.

תלמיד: האם יש הכנה מיוחדת ללילה, האם דווקא כשאנחנו עושים ברית בזמן העלייה שלנו זו כבר ההכנה ללילה?

אנחנו לא צריכים להכין את עצמנו ללילה, אנחנו צריכים לעשות כך שלא יהיה לילה. פשוט מאוד, "חשכה כאורה יאיר". ובכלל, למה צריך להיות לילה? אין לילה ואין יום ברוחניות, אלא זה תלוי איזה אור אני מעורר ומושך על עצמי מלמעלה על החברים, על כולם. כך אנחנו צריכים לשמוע, לראות את זה.

שאלה: החומרים שאנחנו קוראים משפיעים על הרגשות שלנו והבנו שהם צריכים להשפיע גם על השכל. באיזו צורה הם משפיעים על השכל או אמורים להשפיע על השכל?

מכל הפסוקים האלו אנחנו יותר ויותר מתחילים לתאר לעצמנו את המערכת העליונה, שמצד אחד היא משפיעה עלינו, ומהצד שלנו אנחנו יכולים להשפיע עליה. ואז אנחנו משתוקקים להגיע למצב שנקרא "אני לדודי ודודי לי", אני משפיע על הבורא והבורא משפיע עליי, כך שאנחנו מגיעים למערכת הדדית, אחידה.

שאלה: למה הכוונה "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"?

שלא חשובה המגמה של המצבים הפנימיים שלנו, אם אנחנו מבחינים בהם בוקר או ערב, אלא "ויהי בוקר ויהי ערב יום אחד", זאת אומרת, כל המצבים הם בשבילנו רק הזדמנות להגדיל את הקשר עם הבורא, את הארת הבורא, את הארת האור העליון עלינו, ולכן זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

שאלה: התורה מלמדת אותנו איך לצעוד בדרך הרוחנית. איך אנחנו יכולים ליצור בינינו חיסרון כל כך חזק לרוחניות בצורה אמיתית עד שהוא ייתן לנו להרגיש ולממש את החשיבות שלה?

גם זה נמצא בתוך התורה. כשמתחילים לעשות כל מיני פעולות, לבצע עצות שנוגעות להתקרבות, לחיבור, לביצוע, אז אנחנו מתחילים לקבל הארה מלמעלה והיא פותחת אותנו. זה קורה לאט לאט.

האמת שכולם רוצים להגיע מהר לתוצאות, להרגיש את תגובות הבורא על המאמצים שלנו, אבל זה לא קורה כל כך מהר. אלא כל אחד לפי שורש הנשמה שלו, משקיע בזה יותר ויותר כסף וכוח, כסף הכוונה כיסוף, מסכים, כוחות, ודוחף קדימה את החברים והם דוחפים אותו, וכך בצורה הדדית אנחנו מתקדמים עד שמגיעים למצב ש"איש את רעהו יעזורו", ואנחנו כבר מגיעים לתוצאה הרצויה להיות "כאיש אחד בלב אחד", כולנו מחוברים, כולנו חברים, וזו העבודה שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין רב ורבי?

רב זה פשוט איש גדול, חכם. ורבי זה מישהו קרוב לאדם שאליו הוא יכול לפנות, ללמוד ממנו, לקבל ממנו תמיכה. בדרך כלל זה כך, אבל זה משתנה מתקופה לתקופה.

שאלה: בתחילת סעיף 181 מדובר כך שהתפילה שלו התקבלה כיוון שלא היה שום דבר חוצץ בינו לבין השכינה הקדושה. ובאמצע סעיף 182 ישנו משפט שבו מדובר על המלכות העליונה, ממשלת המלכות, ואם קיבל את זה על עצמו בכל ליבו, אז הוא כבר בטוח שלא יהיה שום חוצץ בינו לבין הבורא. כנראה שיש איזשהו קשר בין שני המשפטים האלה והייתי רוצה להבין את הקשר ביניהם.

זה מפני שעד שאנחנו מגיעים לשכינה, אנחנו מרגישים שיש בינינו קיר, שאני לא יכול לשבור את החומה הזאת, ואין לי מה לעשות. עד שאנחנו מתחברים יחד ובכוחות המשותפים שלנו אנחנו מתפללים, דורשים, כל אחד לוחץ על האחר, על חברו, וכך אנחנו מתקדמים. אז מתחילים לראות איפה המאמצים שלנו ואיפה התגובה מהבורא אלינו.

העיקר שנגיע לתפילה אחת, זו כל ההצלה שלנו, להיות קשורים יחד מחוברים ככל האפשר במה שניתן, ובמה שאי אפשר בינתיים, לבקש מהבורא שיעזור לנו להיות מחוברים, להרגיש זה את זה. גברים, נשים, מתחילים, ותיקים, לא חשוב איזה הבדלים יש בינינו, אנחנו רוצים להרגיש את הכול כולנו ביחד. ביחד, זאת אומרת שנרגיש לבבות, השתוקקות לקשר בינינו ולבורא בין כולם לגמרי וזה העיקר.

שאלה: מהו החיבור המוחלט עם הבורא דרך החברים?

החיבור המוחלט הוא חיבור של גמר התיקון, שאנחנו מגיעים שוב למערכת אחת וקשורים יחד בהשפעה שלמה, הדדית, כל אחד כלפי כולם, וחוזרים לאותו מבנה של אדם הראשון כמו שהיה פעם, רק פי תר"ך פעמים יותר עוצמתי.

שאלה: העצה הזאת להיצמד לעליון לפני השינה, האם זו הזמנה להיאחז בעשירייה או לעשות באמת תרגיל אמיתי לפני השינה? האם אתה יכול להסביר את זה?

זה תרגיל לפני השינה. "לפני השינה" זה נקרא לפני שאדם מרגיש שהוא מתקרב לניתוק מהבורא, או לפחות ריחוק מהבורא, והוא דואג מה יהיה לו, ואז הוא בודק את הקשרים שלו עם כל החברים, עם כל האנושות, ואיך הוא ישתדל לחיות בזמן הניתוק בצורה שהוא קשור לכולם והם מחזיקים אותו. כי הוא בעצמו, יכול להיות שיאבד את הקשר, מי יודע אם יהיה לו רצון לזה או לא, וכך אדם מכין את עצמו לדבר הזה. זה נקרא ניתוק, זה נקרא שינה, זה נקרא ריחוק זה מזה, זה נקרא יציאה למדבר, כל מיני סימנים כאלה של ניתוק וריחוק.

שאלה: איך מלכות יכולה לצאת מרשות הסטרא אחרא ומההשפעה של הדינים?

בסופו של דבר רק על ידי התפילה. תראו כמה זה יפה, כי להתפלל לבקש מהבורא אנחנו יכולים בכל מקרה, ובכך אנחנו יכולים לעזור זה לזה. יכולים להתאסף יחד ולספר אחד לחברו על מה הוא מתפלל ואז אנחנו מגיעים לאותן המילים, אותם הרצונות, אותן הבקשות, והתפילות וכן הלאה. לכן דווקא בזה שאנחנו משפיעים על הבורא בתפילתנו זה טוב, זה מסודר מאוד יפה ופשוט, רק לפתוח את הלב והכול יהיה כתיקון.

שאלה: יש קיר ומאחוריו יש הכול והרבה פעמים האדם מגיע לקיר ואז הוא מסתובב וחוזר אחורנית. למה ברוב המקרים אני חוזר אחורנית?

מצד אחד זה חיסרון של התמיכה בחברה, כי החברה צריכה לתמוך בך ולהביא אותך למעמד לפני הבורא, ומצד אחר אתה לא עושה בזה תרגילים. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום". זאת אומרת שאין לנו יותר מה לעשות בחיים אלא רק לבקש ממש 24 שעות ביממה, כל הזמן לבקש מהבורא שיקרב אותנו, שיסביר לנו מה אנחנו צריכים לעשות, בקיצור כמו ילד קטן, כל הזמן לא לרדת מהבורא. את זה הוא אוהב.

שאלה: הוא כותב בקטע על מסירות נפש. מהי הבדיקה הנכונה לכך שאנחנו נמצאים במסירות נפש?

כשלא אכפת לי כלום חוץ מדבקות בינינו לבין הבורא. אני צריך לרכוש בסך הכול שתי מדרגות, מדרגת הדבקות בינינו, בין החברים, ומדרגת הדבקות בינינו כולנו לבין הבורא.

תלמיד: הוא כותב "בזמן שנמצאים במסירות נפש אין כוח המיתה שולט עליו", מדוע זה כך?

נכון. כי כוחות הפירוד, שנקראים "מיתה", כבר לא יכולים להשפיע על האדם אם הוא הגיע לדבקות.

שאלה: מה זה ממשלת הלילה?

ממשלת הלילה זה כוחות הפירוד שחייבים גם להיות כדי לתת לאדם הזדמנות לבדוק את עצמו, לראות את עצמו, איפה הוא עדיין לא מחובר עם הבורא בצורה שלמה ולתקן את החיבור ולהגיע לחיבור השלם.

שאלה: אני קורא מהזוהר הקדוש. "וכשעושה כן, שוב אין ממשלת הלילה יכולה לפגום אותו, ולהפסיקו מנועם עבודת ה'. כי אצלו כבר הערב והבוקר יום אחד. ואין הלילה, אלא חלק מהיום ממש. וע"כ, מיד הוא ניצל מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו. כי הלילה שלו כבר יצא מרשות הס"א, שהרי לא יצויר לו עוד, שום דבר, חוצץ בינו ובין השכינה הקדושה. ואין עוד כוחות הס"א והדין שולטים עליו". איך מגיעים למצב של רגש?

אנחנו תמיד רוצים לפתח את הרגש, כי השכל שלנו הוא תוצאה מעוצמת החיבור שלנו עם הבורא בלבד. בעוצמה שלנו בחיבור עם הבורא יש לנו רגש ושכל. והרגש כאן העיקר, כי אנחנו מדברים על ההשגה מתוך הרצון לקבל שברא, ורצון זה רגש. מה שממלא אותו זה האור העליון, הבורא, ולכן אנחנו תמיד מודדים כול מה שקורה לנו ברגש. אז תתרגש בבקשה ותצליח.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב על ביטול הגזירה. אנחנו גם יודעים שבעל הסולם מכנה את החוק "חוק נתן ולא יעבור" על מכבש ההתפתחות ועלינו רק לזרז את הקצב, רק לזרז את שינויי המצבים. מה זה ביטול גזירה? כי כל דבר שאנחנו עוברים זה רק מתוך הפכיות, זאת אומרת אין מצבים שאנחנו יכולים לדלג עליהם, על כל המצבים אנחנו עוברים, מה זה ביטול גזירה?

אפילו לפי הרשימות שקיבל מהלידה, שהוא צריך לעבור כל מיני מצבים מאוד קשים בניתוק מהבורא, המצבים האלה, אף על פי שמתקרבים אליו, לא שולטים עליו.

תלמיד: מה זה לא שולטים?

לא שולטים. הם לא מתקיימים כמו שהם רשומים וכך הוא עובר בצורה יותר מהירה וחלקה לקשר, לתיקון.

תלמיד: אנחנו נמצאים במערכת אחת, האם אותם שינויי מצבים, אותו זירוז, האם הוא משפיע בהופכיות הצורה על חלקי הכלי האחרים?

ודאי שהכול משפיע, כל אחד על כל אחד.

תלמיד: באיזו צורה זה מתבטא?

באלף ואחת צורות, אי אפשר להגיד, אבל כל אחד שמשתנה משפיע על כולם.

שאלה: כרגע הייתה רעידת אדמה מאוד חזקה בטורקיה וצריכים לחשוב על החברים שלנו וצריכים את התפילות שלנו.

כן, אני חושב שכולם הרגישו את זה, גם אנחנו כאן הרגשנו את זה במשהו, ונקווה במחשבה שלנו שזה עבר בצורה כזאת שהחברים שלנו לא נפגעו, ובכלל כל העם הטורקי. נקווה מאוד.

שאלה: "והגית בו יומם ולילה", מה זה אומר לממש את זה בקשר בינינו, החברים?

זה אומר שאנחנו עוסקים רק בחיבור בינינו כי זו בעצם הפעולה הקרובה והחזקה ביותר שאנחנו יכולים לפעול בה ועל ידה הבורא ייהנה מאיתנו. זה מה שצריך להיות. "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", ועוד פסוקים דומים שמדברים על אהבת אדם לאדם, הכול כדי לחבר חלקים של מערכת האדם הראשון יחד, לתת לבורא אפשרות להאיר לכולם.

.183" ובבוקר, כשהוא קם ממיטתו, הוא צריך לברך לאדונו, ולהיכנס לביתו, ולהשתחוות לפני היכלו, ביראה גדולה. ואח"כ, יתפלל תפילתו. וייקח עצה מהאבות הקדושים, כמ"ש, ואני, ברוב חסדך, אבוא ביתך, אשתחווה אל היכל קודשך, ביראתך.

פירוש. ואני, ברוב חסדך, הוא לברך לאדונו, על החסד שעשה עימו. אבוא ביתך, הוא להיכנס לביתו. אשתחווה אל היכל קודשך, הוא להשתחוות לפני היכלו. ביראתך, הוא ביראה גדולה. ואח"כ, יתפלל תפילתו.

ע"כ נאמר, שייקח עצה מהאבות הקדושים. כי התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע"כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, הֲשִׁיבֵנו אבינו לתורתך.

כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך. ונמצא, שקודם התפילה, אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבשכינה, כדי שנדע, מה שצריך לתקן בה ולמלאה.

אמנם, כל הדורות של כלל ישראל, כלולים בשכינה הקדושה. ואלו התיקונים, שקיבלה מהדורות שקדמו לנו, אין אנו צריכים עוד לתקן בה, אלא שאנו צריכים להשלים עליהם. לתקן, מה שנשאר חסר בה, אחר תיקונם.

והנה האבות הקדושים, הם הכולל של כלל ישראל. כי הם ג' השורשים, של כל שישים ריבוא נשמות ישראל, מכל דור ודור, עד לגמה"ת. וכל ההמשכות וההשפעות, שכלל ישראל ממשיכים ומקבלים בכל הדורות, מקובלים תחילה אל האבות הקדושים. ומהם מגיע השפע אל כלל ישראל, שבאותו הדור, שהמשיכו השפע.

כי כן הסדר הרוחני, ששום ענף אינו יכול לקבל כלום, אלא רק דרך שורשו. ועיקר ההארה נשאר בשורש. ורק חלק ממנו נמשך לענף. ולפיכך נמצא, שכל התיקונים, שכבר נתקנו בשכינה הקדושה, הם עומדים וקיימים בנשמות אבותינו הקדושים.

ולכן האדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם יצחק ויעקב. כי כל תפילתנו היא רק להשלים, מה שחסר עוד בשכינה, אחר התיקונים, שכבר נעשו בה עד עתה. לכן צריכים מקודם, לדעת ולהמשיך בשכינה הקדושה, את כל התיקונים, שכבר תיקנו בה. ואז נדע, מה שצריך עוד להוסיף עליהם.

ע"כ אין לאדם להיכנס לבית הכנסת, מטרם ששאל עצה באבות הקדושים. כי צריכים להתייעץ באבות הקדושים, לדעת, מה שצריך עוד לתקן. וזה ייתכן, רק אחר המשכתנו בשכינה הקדושה, כל מה שהאבות הקדושים כבר תיקנו בה. ואז נראה, מה שעוד חסר בה.

כי הם תיקנו התפילה, שהיא השכינה הקדושה. שתיקון אברהם, נקרא שחרית. תיקון של יצחק, מנחה. ותיקון של יעקב, ערבית. וכיוון שכן, אנו צריכים מקודם, להמשיך כל שיעור התיקון, שכבר תיקנו הם בתפילה. ואז נדע, מה שיש עוד, להתפלל ולתקן, מה שחסר בה".

סך הכול אנחנו כלי אחד שנשבר, קיבל שבירה מלמעלה, מהבורא, זו העבודה שלו, וזה נקרא "בראתי יצר הרע". ואנחנו צריכים בחזרה לחבר את כול הרצונות השבורים שלנו לרצון אחד, ולעזור זה לזה, לחבר זה את זה. וכך אנחנו חוזרים למצב המתוקן פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם השבירה מפני שאנחנו כבר מתקנים את הפירוד שהתגלה בינינו.

שאלה: כתוב כאן שעלינו להתפלל על תיקון השכינה. איך אפשר להבין מה בדיוק עלינו לבקש?

אין לנו שום דבר שחסר לנו חוץ מחיבור. זה כנגד אותה השבירה שהייתה כתוצאה מחטא אדם הראשון.

תלמיד: צריכה להיות כאן רגישות מיוחדת כלפי השבירה הזאת בחיבור בינינו כדי שנוכל לבקש על התיקון?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו מה זה נקרא "מצב מתוקן" ואיך אנחנו יכולים לרצות אותו, להחזיק בו ולקרב את עצמנו אליו, לבנות מעצמנו את המצב המתוקן הזה שנקרא "אדם הראשון". וכך אנחנו מקימים את השכינה, את הכלי השלם.

תלמיד: ואיך אפשר לתאר נכון את המצב המתוקן הזה בינינו? מה זה בדיוק?

כל אחד דואג לתיקון של חברו. זה מה שאנחנו צריכים, ואת כל זה אנחנו עושים כדי לשמח את הבורא.

שאלה: למה הכוונה "להתייעץ עם האבות הקדושים", ולהבין מה זו ההתייעצות הזאת? "האדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם יצחק ויעקב וקיבל רשות".

כל ההגדרות האלה הן הגדרות רוחניות. "בית הכנסת" זה לא בית, זה מקום פנימי שאנחנו רוצים שם להתחבר כולנו יחד. האדם חי בתוך עצמו מלכתחילה כי הוא מגיע מהשבירה והוא צריך לתאר לעצמו שכולם חיים כאילו בבית אחד. "כנסת" זה כינוס, חיבור של כולם. צריכים פשוט לתאר לעצמנו מקום שבו אנחנו כולנו מחוברים יחד, ובצורה כזאת אנחנו מקיימים את התנאי הזה של החיבור, ובחיבור אנחנו משיגים את הבורא. כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך", עד שאתה מרגיש שהבורא הוא אלוהיך, הכוח העליון שבך.

תלמיד: אני לא מבין מה זאת הפעולה של התייעצות? מה זה "להתייעץ עם האבות הקדושים"?

שאתה מעורר בך את התכונות האלו של אברהם, יצחק ויעקב. אלה מידות החיבור, זה מה שיש לנו בבוקר, בצהרים, בערב, בלילה. אבל הכול מדובר על החיבור.

שאלה: האם תפילה אמיתית זה כשאנחנו מגלים את הטבע שלנו ועד כמה הוא הפוך מהבורא ומבקשים ממנו בתשובה שיעזור לנו, שישנה אותנו?

נכון.

שאלה: העבודה הקשה ביותר בחיבור בינינו היא לעבור את המצבים האלה של ניתוק מהבורא, אותם המצבים הקשים, וככל שאני אחשוב על החברות, כך נעבור את זה ביתר קלות, כיוון שבצורה חיצונית קשה לעבור את זה. עד כמה העזרה שלנו זו לזו מקלה גם על האנשים החיצוניים לראות את התהליכים האלה וללמוד מזה?

רק בצורה כזאת ניתן לעשות את זה, אחרת לא תוכלו להתחבר ולא יצא לכן כלום. רק בהתקרבות הדדית זו לזו תוכלו לאסוף את עצמכן מחדש למערכת האדם הראשון.

שאלה: האם על האדם לקבל עול מלכות שמים - לאחר עבודה רוחנית מסוימת? כלומר, הוא כבר מסכים באמונתו, וכל השאר על הבורא. מה שהוא יעשה יעשה. ואז הבורא מחדש בו איזה רצון, רשימות. ואז מתחיל השלב הבא,

אין לי כל כך הרבה דמיון כמו לך ולכן אני מתאפק. אנחנו צריכים לקרוא מה שכתוב ולנסות לממש בתוכנו מהכתוב. וככה נמשיך גם להתקדם בנחת, בלי איזה התפרצויות קדימה, לא ברור לאן.

תמיד: בתחילת 183 כתוב שכולנו צריכים להתפלל עבור השכינה הקדושה ולראות אותה כשלמות של כל ישראל. איך להרגיש את הצורך הזה בתוכנו, שיש נחיצות כזאת להתפלל עבור שלמות, לא רק עבורי?

"ישראל" נקרא כל אדם המשתוקק לבורא. לא צריך לדעת. כלומר אנחנו צריכים להבין שכל התיקון מסתכם בכך שכולם ישתוקקו ויימשכו לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות וזהו. לא שום דבר אחר. זה המצב שבעבורו אנחנו מבקשים שיתממש בנו.

.184" אדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם ביצחק וביעקב וקיבל רשות. משום שהם תיקנו התפילה לפני הקב"ה.

כמ"ש, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, שהוא חסד. אשתחווה אל היכל קודשך. זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. ביראתך. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא.

וצריך להיכלל בהם תחילה. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך, אתפָּאָר.

ומבאר כאן ג' תיקונים כוללים, שנעשו בשכינה הקדושה ע"י האבות.

אשר אברהם תיקן אותה בבחינת בית, שפירושו דירת קבע. באופן, שהאדם יוכל להידבק בה בתמידות, כמו שהוא בביתו בתמידות.

ויצחק הוסיף תיקון. ותיקן אותה בבחינת היכל הקודש. שפירושו, שהמלך שוכן בה בקביעות. כי המלך נמצא תמיד בהיכלו.

ויעקב הוסיף תיקון. ותיקן אותה בבחינת יראה. שהוא עניין שער לדירה, הפתח. הן לבחינת בית שבשכינה הקדושה, והן לבחינת היכל הקודש שבה. כמ"ש, מה נורא המקום הזה, וזה שער השמיים.

ואחר שהאדם נכלל כבר בג' התיקונים ההם של האבות בשלמות, אז אפשר לו לדעת כל השיעור, שכבר נתקן בשכינה הקדושה. ואז ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו, לתקן בשכינה, מה שעוד חסר בה.

וביאור הדברים. כי אברהם, הוא שורש החסד, שבנשמות ישראל. כי הוא תיקן השכינה הקדושה, לבחינת בית קיבול לאור החסד. וקיבלה החסדים, בעד כל נשמות ישראל, בכל מילואן. ואם היה נשאר כן, היו כל ישראל דבקים בה' דבקות תמידית. והשכינה הקדושה הייתה בית מלכות, המלא כל טוב ועונג. ולא היה שום איש, רוצה להיפרד ממנה אפילו לרגע.

אמנם כל תיקונו של אברהם, היה, שעשה בית קיבול שלם, לבלי שום אפשרות של פגם, לאור החסדים. שהעלה את השכינה הקדושה להשפעה ונחת רוח ליוצרנו. ולא לקבל להנאת עצמנו כלום. כי זהו המידה ובית הקיבול של אור החסד. כמו שלומדים, האומר, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שאינו דורש להנאת עצמו אף משהו.

וכיוון, שכל הצמצומים וכל אחיזת הס"א, הוא רק בקבלה לעצמו, נמצא, שהסיר בזה כל חלאת הקליפות והס"א לגמרי. ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה. אמנם, עוד לא הייתה נגמרת בזה מחשבת הבריאה. כי מחשבת הבריאה הייתה בעיקר, ליהנות לנבראיו. אשר מידת ההנאה, תלויה ושקולה רק בשיעור החשק לקבל. שלפי גדלות החשק לקבל, כן מידת התענוג מהקבלה.

וע"כ, אחר שכבר נתקנה השכינה, רק בכלי של השפעה, בלי קבלה לעצמו כלום, שהוא עניין הסתלקות מלקבל מה', ורק להשפיע אליו לבד, וא"כ לא הגיע עוד מזה, שום תיקון למחשבת הבריאה השורשית, שאינה באה אלא רק בגדלות החשק לקבל.

וזהו שכתוב, אברהם הוליד את יצחק. כי אחר שיצחק מצא השכינה, בתכלית השלמות והמילוי מאור החסד, ע"י התיקונים של אברהם, הרגיש את החיסרון שיש בה. שעוד אינה ראויה, לקבל כל הכלול במחשבת הבריאה.

ע"כ הלך ותיקן אותה לבית קיבול. באופן, שתהיה ראויה לקבל כל השלמות, הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה. שעורר גם את החשק, לקבל מה', אלא רק בקבלה ע"מ להשפיע. פירושו, שחושק מאוד לקבל, ורק מטעם שהמשפיע רוצה כן. ולולא שהמשפיע היה רוצה כן, לא היה בו שום רצון של משהו לקבל ממנו.

ונודע, שקבלה ע"מ להשפיע, נחשבת להשפעה ממש. ונמצא, שאין עוד לס"א שום אחיזה, ברצון לקבלה הזו. וע"כ נתקנה על ידו השכינה הקדושה, בכל השלמות הגדולה האחרונה. כי עתה היא ראויה, לקבל כל הנועם והרוך, מכל מה שחשב ה', ליהנות לנבראיו, בעת שעלו במחשבה לברוא אותם.

ולפיכך, נקראת עתה השכינה הקדושה, בבחינת היכל קודשו. כי עתה שוכן בה המלך, בכל הדרו ותפארתו, כמו מלך בהיכלו. אמנם מבחינת תיקונו של אברהם, היא נקראת רק בית, כלומר בית המלכות. כי עוד לא היה ניכר שם כל כבודו והדרו. כי אין כבודו של מלך ניכר, אלא בהיכלו המיוחד לו.

ונבחן בזה, שיצחק תיקן כל הגבורות שבנשמות ישראל. שפירושו, מיתוק כל הדינים שבהנהגת ה'. כי כל הצמצומים והייסורים והעונשים, הבאים בעולם, אינם אלא, כדי לתקן את כלי הקבלה של הנשמות, שיהיו ראויים לקבל כל הטוב, הכלול במחשבת הבריאה. ומתוך שיצחק, כבר תיקן בשעתו את השכינה בשלמות הזו, הרי נתקנו בזה כל הגבורות, כי באו כבר למטרה הרצויה להם.

אמנם גם תיקונו לא נשאר כך. כי העולם עוד לא היה מוכשר לגמה"ת. וע"כ יצא ממנו עשיו הרשע, שהוא קלקל את תיקונו. ולא עמד בו להיות מקבל רק ע"מ להשפיע, כמו שתיקן יצחק. אלא שנכשל בקבלה לעצמו. כלומר, שגם בעת שנגלה לו, שאין המשפיע רוצה שיקבל, רצה ג"כ לקבל, מטעם הנאת עצמו. וע"כ נאחזו בו הס"א והקליפות, בעניין אדמוני ואיש שעיר. וע"כ, הוריד שוב רגלי המלכות לקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות.

וכיוון שראה יעקב, את הקלקול של עשיו הרשע, הלך ותיקן את השכינה הקדושה במידת היראה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. כלומר, כיוון שראה יעקב את הקלקול של עשיו בשכינה, תיקן את עצמו ביראה גדולה, עד שהעלה את השכינה לעטרה על ראשו. וע"י זה נאחז בב' התיקונים, של אברהם ויצחק בבת אחת, ולא יצא ממנו שום פסול. אמנם תיקון זה אינו עוד גמה"ת. כי היראה דומה ליראת חטא, שהרי עקבו של עשיו גרם לו היראה ההיא, מבלי לחטוא כמוהו.

אבל בגמה"ת, אחר שיתבטל עקבו של עשיו, כמ"ש, בילע המוות לנצח, שהיראה תהיה אז, רק משום שהקב"ה גדול ומושל בכל. והנה יעקב לעצמו, ודאי השיג גם היראה האמיתית הזו. אלא מבחינת כלל ישראל, נשאר תיקון זה לכל הדורות אחריו, עד גמה"ת.

כתוב, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, חסד. כי אברהם תיקן אותה בבחינת בית המלכות, המלא מכל טוב, באור החסד.

אשתחווה אל היכל קודשך. זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. כי יצחק תיקן אותה בבחינת היכל הקודש, להדר כבוד המלך. כראוי לה'.

ביראתך. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא. כי יעקב תיקן אותה במידת היראה. וע"י זה תיקן אותה לבית קיבול, לכל התיקונים של אברהם ויצחק יחד.

וצריך להיכלל בהם תחילה. כי איך יידע, מה שנשאר לתקן עוד לשכינה, אם לא יכלול את עצמו בכל אלו ג' התיקונים, שכבר תיקנו בה האבות הקדושים? כלומר, שיקבל על עצמו להתנהג ע"פ תיקוניהם אלו. וזה נבחן, שנכלל במידתם.

ורק אחר שנכלל, בכל אלו ג' תיקונים של אבותינו הקדושים, יתחיל לתקן השכינה, ממקום שהניח לנו יעקב אבינו. להעלות היראה, למידת הרוממות משום שהוא גדול ומושל בכל. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. שיתפלל וימשיך בה האורות העליונים, עם יראת הרוממות להביאה לגמה"ת. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר."

שאלה: במהלך השיעור מגיעה הנאה והודיה גדולות, שלא נשאר שום מקום לתפילה והלב דורש מסך כדי להסיר את זה ולהשאיר מקום לתפילה. האם זה נכון?

אתה תמשיך איך שאתה יכול ואחרי זה נראה. את כל זה אתה מרגיש מתוך ההתפתחות.

שאלה: כתוב - להמתיק את הדינים. מה זה דינים ואיך אפשר להמתיק אותם?

להוסיף לזה המתקה.

תלמיד: איך, מה זה אומר דינים?

דינים זה הגבלות, ייסורים למיניהם. דינים זה כשאתה רוצה לעשות אבל לא יכול מאיזה תנאים חיצוניים קשים שפועלים עליך. זה נקרא "דין".

תלמיד: כשבאים לכנס כל כך הרבה אנשים, יש לנו האפשרות להמתיק את הדינים בעשיריות בתוך הכנס?

ודאי.

תלמיד: איך עושים את זה בעשיריות כדי להמתיק את הדינים? אתה מדבר על צרות.

על ידי התפילות.

תלמיד: מה זה בעשיריות? האם התפילות עצמן ממתיקות את הדינים או שצריך לעשות פעולות נוספות כדי להמתיק את הדינים?

לא. אלה פעולות נוספות. אני ממש הולך להמתיק את הדינים.

תלמיד: על מה צריך לשים דגש בכנס, בעשירייה, כדי להמתיק את הדינים?

קודם כול להיות יחד. אם אנחנו מתקרבים אחד לשני, זה לזה בתוך העשירייה, כבר אנחנו הופכים להיות לכלי. זאת אומרת לאיזה מין כלי בידיים שלנו שאנחנו יכולים לעשות עימו משהו. לפני שמתחברים לעשירייה אנחנו לא יכולים לפעול בשום דבר. לכן עלינו קודם כול להתחבר. כשאנחנו מרגישים שפחות או יותר אנחנו מחוברים - מה יש לנו עוד לעשות? עכשיו על ידי החיבור להשתדל משהו לתקן. החיבור שלנו עד כדי כך כבר מורגש, מוחשי, שאנחנו יכולים לבקש תיקונים אחד עבור השני, להיות כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד", באיזה עיגול, באיזה כדור, באיזו צורה מחוברים וכן הלאה.

תלמיד: הרי יש הרבה אנשים חדשים שאין להם מושג על מה אתה מדבר, וגם אני לפעמים לא מבין מה זה חיבור. מה לדעתך המינימום שבמינימום שצריך לעשות כדי להתחבר לחברים בכנס כזה?

המינימום זה לראות את העשירייה שלי, לפחות את העשירייה שלי, שעומדת לי בדרך לגמר התיקון שלי. כי אם זה שלי, אז אני יכול להבין שזה לטובתי. בינתיים בואו נתאר את בצורה כזאת, שאין לי ברירה אלא להביא את עצמי למצב שאני רואה שהעשירייה שלי צריכה לעזור לי להגיע לגמר התיקון, לדבקות בבורא, שאני אתכלל בו, ואני עדיין לא מרגיש שזה מה שקורה בפועל.

תלמיד: זאת אומרת גם אנשים שנמצאים בחו"ל בכל מיני כנסים מקבילים, וגם אנחנו, בעצם יכולים להמתיק את הדינים ביחד?

כן ודאי.

שאלה: האם להתקרב למלך אומר בהכרח לקבל ממנו? האם יש קשר שהוא מעבר לקבלה על מנת להשפיע?

לא, אין.

תלמיד: אז איך מכניסים בפעולת הקבלה מהבורא יותר עוצמה, יותר קשר עימו?

אין לי מה להגיד, פשוט רוצים לעשות הכול למען הקשר, למען העליון. ואם צריך למען העליון לקבל, אז אני מקבל. אם להשפיע, אז אני משפיע. אני עושה הכול מפני שבזה אני מבצע את פקודות הבורא.

תלמיד: בעה"ס כותב על היראה "משום שהוא גדול ומושל בכל". מה יש במשפט הזה שאולי נותן עוד כוח. למה הוא מתכוון כשהוא כותב את זה?

שאני אדע בדיוק למה אני מבצע את פעולות הבורא. מפני שהוא גדול, וסובב הכול, מנהל את הכול, כל העולם הוא כאין לפניו, וכולנו רוצים רק דבר אחד, שתהיה לנו הזדמנות להתחבר כדי לגרום לו נחת רוח.

תלמיד: אתמול הייתה לנו ישיבת חברים מאוד מאוד חזקה, היינו מאוד מחוברים אתמול. מה עוד אפשר לתת לבורא במעמדים כאלה?

יהיה בסדר. צריכים להמשיך, אתם בדרך הנכונה.

שאלה: איך תכונת עשיו, מרגלי עשיו, עוזרים לנו לבנות את הבורא? איזה כוח זה בתוכי?

זה לא כל כך חשוב. אברהם זה ימין, יצחק זה שמאל, ויעקב זה הקו האמצעי, וכל היתר נכללים בהם כתוספת.

תלמיד: אם שמעתי נכון, אם לא היה עשיו, לא היה מתעורר ביעקב פחד.

אני לא אמרתי ככה, ולא חושב ככה. אני מקבל את כל המערכת כשלמה, אי אפשר להפריד את זה מזה.

שאלה: בטקסט כתוב על האבות הקדושים, ועל כל התהליך שהם עברו. האם אנחנו צריכים להיות בהודיה לבורא, לגלות את הבורא, או להכריז את קול הבורא? לא ברורה העבודה עם האבות הקדושים.

האבות הקדושים אלה אופנים בהם הבורא מתגלה כלפינו, ואנחנו צריכים להתקרב באופן אחד, שני ושלישי, כאברהם, כיצחק, וכיעקב. אלה שמות, חלילה לא בני אדם, אלא שמות של התכונות שבהן הבורא רוצה להציג את עצמו לפנינו. אנחנו צריכים לקבל אותו בצורה כזאת, ובהתאם לזה להתייחס אליו.

שאלה: בסעיף 184 כתוב, "ומבאר כאן ג' תיקונים כוללים, שנעשו בשכינה הקדושה ע"י האבות". ואז ממש בצעדים מסבירים לנו, קודם כול דירת קבע שאדם יכול להידבק בתמידות, אחר כך לגבי יצחק, שהמלך שוכן בה בקביעות, ואחר כך מסבירים שהשער הוא היראה. אתה אומר לנו לקרוא ולנסות לממש, איך לממש את זה?

ככל שאת מבינה, ככה תממשי, ובשום אופן לא יותר. מה שאת מבינה, ככה תפעלי. וכל פעם כשתחזרי למצב הזה, את תרגישי שיש לך הזדמנות להוסיף עוד משהו, ועוד משהו, ככה האדם מתקדם.

שאלה: מה הקשר בין אמונה לתפילה. האם אמונה קודמת לתפילה או התפילה קודמת לאמונה? מה מזין את מה?

אמונה זה כוח שקיים בתוך האדם, והוא דואג איך להגדיל אותו. תפילה זה כשהאדם בודק את עצמו, רואה מה באמת חסר לו, ופונה עם זה לבורא. לכן אמונה ותפילה מוסיפות זו לזו, ועובדות ביחד. האדם מתחיל פעם מזו ופעם מזו. עוד נתקדם, ואז נדבר על זה יותר, כי יהיה לנו צורך ממשי לחבר בין האמונה והתפילה.

שאלה: אמרת שאברהם יצחק ויעקב אלה תכונות. בטקסט כתוב לגבי התיקונים שהם עשו. מה התיקונים ואיך זה נעשה?

בעל הסולם מסביר שאברהם זו תפילת בוקר, יצחק זו תפילת צהרים, ויעקב תפילת הערב, וכך אנו צריכים ללכת. מה זה בוקר צהרים וערב? זה תלוי איך אנחנו מפרשים את זה. אבל ודאי שצריך לברר את שלושת התכונות האלה, להגדיל, להבליט, ולחבר ביניהן. העיקר זה לחבר, ואז בחיבור ביניהן אנחנו נראה איך מתקנים את זה.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

כחיבור, כברית, לא צריך שום דבר מלבד חיבור. לכן אם משהו לא מובן לנו, כדאי להסתכל איך זה אמור להיתקן בחיבור, איזו צורה זה אמור לקבל, ואתה תראה שהכול נעשה דווקא בשביל זה, כדי להתחבר.

שאלה: מהי תפילה מתוקנת?

מתוקנת, כשהיא מגיעה מכל החברים.

תלמיד: מתוך ההרגשה המשותפת של כולנו יחד?

מתוך הרגשה משותפת, כן. כשמרגישים שכולם פותחים את הלב, כולם רוצים לחבר את הלבבות, ומתוך הלב המשותף שהם בנו, הם פונים לבורא. אז בטוח מיד מרגישים את הבורא, את שמחת הבורא, איך שהוא בא לקראתם בחיבוק, בפתיחת ידיים, ממש לחבק אותם, ולאחד אותם.

שאלה: מדוע כשהרגו את יצחק, ראשו התגלגל עד מערת המכפלה?

אנחנו נלמד את זה אחר כך, עכשיו זה בינתיים מוקדם.

תלמיד: היא התכוונה לעשיו.

זה לא חשוב, ברור לי. אנחנו נגיע לזה אפילו כאן בהקדמה הוא ידבר על זה עוד מעט. הכול יהיה במקום.

שאלה: האם אפשר להגיע לתפילה ולאמונה שלמה גם בלי יראה? כי היראה היא הכרחית כדי להגיע לתפילה ואמונה שלמה.

בלי יראה אין מה לעשות. איך אנחנו יכולים להתקדם בלי יראה, אם אנחנו רצון לקבל על מנת לקבל? אז רק על ידי היראה אנחנו יכולים איכשהו לסדר את עצמנו, להעמיד את עצמנו מול הבורא וכך לייצב את עצמנו ואז לפנות אליו ולקבל ממנו. זאת אומרת "יראה" היא התנאי שעל ידה אנחנו מכיילים את הכלי שלנו שיהיה מכוון לבורא או בהשפעה או בקבלה.

שאלה: כשאנחנו מדברים על צורת החיבור, הצורה תמיד נותנת תחושה של משהו גיאומטרי. מה זה צורת חיבור ברוחניות? האם זוהי תפילה האם יחסים רגשיים? מהי צורת חיבור ברוחניות?

אופן החיבור שלנו לעשירייה כל פעם צריך להיות יותר ויותר מתקדם, בהתכללות יותר ויותר זה בזה ובגובה התכללות זה בזה, וכמה שכל אחד מאיתנו נכללים בה, בתוך הצורה הזאת, יותר עמוק יחד כל אחד.

שאלה: האם אנחנו יכולים להבין למה החטאים של עשיו עדיין נשארים, כשיעקב כבר עשה את התיקון. אם אפשר להסביר את זה?

עשיו הוא יותר חזק מכולם, ורק על ידי התפילה שלנו המשותפת עם כל האבות והבנים אנחנו יכולים לבקש, לדרוש את הבורא שהוא יעצב אותנו נכון ואנחנו נתקן את עשיו.

אנחנו עוד נלמד את זה, וזה גם בתוך עשיו יש גם שורש של הבורא, הבורא שברא אותו, ולכן ראשו של עשיו נמצא במערת המכפלה. עוד נלמד, זה עוד לפנינו. לאט לאט אנחנו צריכים לייצב בנו את כל הפרטים.

שאלה: בקטע 183 כתוב "ונמצא, שקודם התפילה, אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבשכינה, כדי שנדע, מה שצריך לתקן בה ולמלאה." מה הוא התנאי להסתכל בשכינה?

שאנחנו נסתכל מה חסר לבורא, לשכינה הכללית, לכלי הכללי, ולזה אנחנו נדאג. ורק מתוך זה אנחנו נפעיל את עצמנו.

תלמיד: אנחנו לומדים שהכול מתוקן חוץ ממני, מה זה להסתכל בחסרונות של השכינה?

כי אתה גם חלק מהשכינה.

שאלה: רבי שמעון כותב בעמוד 339 טור ב' פסקה שנייה. "וזהו שכתוב, אברהם הוליד את יצחק. כי אחר שיצחק מצא השכינה, בתכלית השלמות והמילוי מאור החסד, ע"י התיקונים של אברהם, הרגיש את החיסרון שיש בה. שעוד אינה ראויה, לקבל כל הכלול במחשבת הבריאה." לא ברור מה הטריגר מהמצב הראשון מאברהם ליצחק, שמוליד את החיסרון החדש, כי הוא נמצא באור חסד, שלמות?

כשהוא נמצא באור החסד ובשלמות זו שלמות משלו אבל הוא לא מהכלי הכללי, אמנם אין לו מה לתקן בעצמו, אבל כלפי הכלי הכללי הוא חייב לתקן אותו. זה גם יהיה לנו עוד מעט. לאט לאט אתם תסגרו את כל הפינות.

שאלה: איך אפשר להגיע ליראה מלאבד את הבורא אם עוד לא הגעתי למצב של יצחק המתוקן?

אי אפשר. אנחנו צריכים לתקן את כל "האבות הקדושים", להתקין אותם בנו במערכת שלנו המקולקלת ואז אנחנו מגיעים לתיקונים.

שאלה: בסוף הקטע הוא מדבר על "יראת הרוממות" ואותה צריכים להביא לגמר התיקון. אתמול בישיבת חברים ממש בסוף הורגש המצב הזה של יראת הרוממות, איך מביאים אותה לגמר התיקון, איך מעלים את המצב הזה?

אני לא יודע, אני לא יכול להגיד שאני מרגיש את גמר התיקון בצורה כזאת שאני יכול לענות בצורה כה רחבה.

תלמיד: אז מה הצעד הבא בתפילה שמרגישים באמת את היראה השמחה הזאת מזה שאתה מגלה שבאמת הבורא מייצר הכול, עושה הכול, מביא את הכל?

שתהיה לך שמחה בדיוק באותה צורה וגודל שהיא מכסה את החסרונות שבכלי השבור.

שאלה: כתוב "כי היראה דומה ליראת חטא, שהרי עקבו של עשיו גרם לו היראה ההיא," אחרי תיקון של חסד וגבורות, בכל מקרה מתגלה החטא האמיתי שצריכה תכונת יראה נגד החטא הזה?

חלק מהתיקונים שלנו, אנחנו צריכים להתקין כדי לראות את החטא בעצמו.

תלמיד: ואיך אנחנו כל הזמן יכולים להיות ביראה, איך להיות בתכונה הזאת?

להיות כל הזמן ביראה אנחנו לא יכולים, אי אפשר, אלא הכול בא והולך הצורה והיפוכה, אבל אנחנו חייבים ללמוד דברים נכונים כדי ללמוד כנגדם אחר כך דברים מקולקלים ואחר כך שוב דברים טובים ושוב מקולקלים. לכן הם באים אלינו גם בהכרת הרע וגם בתיקון הרע בזה אחר זה, יום ולילה, יום ולילה כביכול.

(סוף השיעור)