שיעור בוקר 19.10.24- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 523

מאמר ח' "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 523, מאמרי "שמעתי", מאמר ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

שאלה: אם הבורא נהנה מעבודת האדם בצל, במצב של הסתרה, כשהוא עובד למעלה מהדעת ומקבל את התנאים כמו שהם, בשביל מה הוא צריך גילוי פנים?

אם הוא יכול להתגבר בזמן ההסתרה ולקרב את עצמו לבורא, אז בסדר גמור, הוא מצליח. אבל אם לא יכול, אז באים חיפושים, כל מיני תפילות, ובסופו של דבר הוא רואה ששום דבר לא יכול לעזור לו, אלא רק הבורא, ומתפלל.

תלמיד: אם בצילו חימדתי זאת אומרת שהוא מקבל מילוי באותו צל, באותו הסתר, מסכים לכל התנאים, אז מה חסר? יש פה מעין גילוי במצב הזה?

יחסי, נכון שהוא בכל זאת מפרש את הצל כמו מה שמגיע לו כעזרה מלמעלה.

תלמיד: והוא מסכים לכל התנאים במצב הזה?

לא, אם הוא מסכים אז אין לו מה לבקש.

תלמיד: בדיוק.

לא, למצב עצמו הוא לא מסכים.

תלמיד: למה הוא מסכים ולמה הוא לא מסכים?

הוא מסכים שזה מגיע מהבורא, ולא מסכים שזה מגיע כהסתרה.

תלמיד: אז הוא דורש לצאת מהמצב של הצל?

כן.

תלמיד: איך האדם יודע שהבורא נהנה מההסתר שהוא נתן לאדם?

לפי הרגשת האדם.

תלמיד: כותב פה "כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות.

כן.

תלמיד: אז איך הוא יודע? לפי ההרגשה הוא יודע אם הבורא נהנה ממנו או לא?

כן, לפי ההרגשה, והוא רוצה דווקא במצבים כאלו להראות לבורא את הנטייה שלו לדבקות.

שאלה: בדיוק על אותה הנקודה, הוא אומר פה, "האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה." האדם מסכים בלב ונפש.

כן.

תלמיד: "כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא מסתכל על מה הבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים." אז על מה הוא מתפלל פה? הוא מקבל את האפשרות לראות את מציאות מהזווית של הבורא, להצדיק את הבורא, לשמוח בזה שהבורא מביא לו צל. אז מה יש פה להוסיף?

שהוא מצדיק אותו בפועל. למרות שמרגיש כל מיני החשכות הוא בכל זאת נדבק לבורא ורוצה לשייך את עצמו אליו וכך להישאר, יותר ויותר דבוק בבורא ובאותם המצבים שהבורא מעביר לו, זה מה שהוא רוצה.

תלמיד: אז מה יש פה יותר מזה, כי נשמע שזה כמו במצב שהוא בשלמות עם הבורא במצב הזה.

כן.

תלמיד: הבורא נותן לו החשכה, הוא אומר זה בדיוק מה שאני רוצה, העיקר שיש קשר עם הבורא, הוא רואה או מרגיש שהבורא נהנה מזה?

כן.

תלמיד: ובכל זאת אומרים שאם במצב הזה הוא לא מוסיף, הוא ייפול להסתר כפול.

כן.

תלמיד: אז מה יש פה להוסיף?

דבקות - שאדם מגיע למצב שהוא רואה את עצמו שמצדו הוא נמצא בחושך, ובחושך בכמה שיכול הוא דבוק בבורא, אז יש כאן עוד להוסיף, זה עדיין המצב הלא מתוקן.

תלמיד: להוסיף למה? לגרום לבורא עוד הנאה?

כן. ודאי, אין לו מטרה אחרת.

תלמיד: אז הוא צריך להרגיש שהבורא לא מספיק נהנה ממצבו, כי אחרת איפה החיסרון?

לפי הרגשת האדם הוא יכול להגיד שהבורא לא מספיק נהנה ממנו, כן.

תלמיד: אז זה המניע שלו בעצם להוסיף?

ודאי.

שאלה: הוא אומר, "וזה נקרא בצלו חימדתי. זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול." רציתי לדייק על העניין הזה שהאדם בנקודה הזאת בודק שיוכל לעשות התגברות למעלה מהדעת? זאת אומרת, יש בורא?

יש בורא, יש הסתרה, יש אדם שמרגיש את ההסתרה ואומר שהוא מסכים להישאר בדבקות בבורא אפילו בזמן ההסתרה, ורק מבקש מהבורא לתת לו כוחות להתגבר על ההסתרה.

תלמיד: ההתגברות על ההסתרה בלמעלה מהדעת זאת נקודה שהאדם שמח בה, כי הוא יכול מה?

גם בזמן ההסתרה הוא יכול להיות דבוק.

שאלה: בעל הסולם כותב, "והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". ואחר כך הוא כותב, "נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם", וממשיך, "אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו". כלומר האדם אומר שהוא לא צריך להתפלל עכשיו לבורא. אז מה זו ההתגברות למעלה מהדעת, מה הפעולה?

אם אין לנו על מה להתפלל, אז אין תפילה, אין התגברות.

תלמיד: הוא שמח בהסתר הזה, כתוב "וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת".

במצב ההסתרה.

תלמיד: הוא גם כותב שהאדם לא צריך להתפלל. ובהמשך הוא כותב,"במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו". אז יש פה כאילו שני דברים סותרים, בהתחלה הוא אומר שלא צריך להתפלל, כי הבורא בטח נהנה מזה שאני נשאר פה ואין לי חיסרון, ואז הוא אומר שכן צריך להתפלל.

בצל דקדושה אדם מרגיש את הצל, מרגיש את המרחק בינו לבורא, ומשתוקק לסגור את המרחק, ועל זה הוא מתפלל לבורא.

תלמיד: מתפלל לסגור את המרחק הזה.

כן.

תלמיד: אבל לא אכפת לו לאדם גם להישאר במצב הזה.

לא. הוא לא חושב שהמצב שלו הוא טוב, כי בכל זאת מהמצב הזה הוא יכול להתפלל ולהתקרב לבורא.

תלמיד: כלומר הוא חומד למצב הזה רק כדי שהוא יוכל להתפלל, להתקרב עוד.

כן.

שאלה: כשמדברים על הצל, האם צל זה אומר שאין הרגשה?

ישנה הרגשת הצל.

תלמיד: כלומר אם אדם יושב פה עכשיו בשיעור, לא מרגיש את הבורא ומבין זאת, אבל רוצה לעשות לו נחת רוח, רוצה כן להרגיש אותו, האם זה נקרא צל?

עדין לא.

תלמיד: מה חסר?

חסר שאין לו הרגשת הצל.

תלמיד: מה זה אומר שתהיה לו הרגשת הצל, מה עוד צריך שיהיה שם?

שיש איזו הפרעה בינו לבורא שלא נותנת לו להרגיש את הבורא בצורה ישירה.

תלמיד: כלומר האדם צריך להרגיש שיש את המסך הזה שמפריע לו להרגיש הבורא.

כן.

תלמיד: נניח שהאדם מצליח להרגיש את הדבר הזה שמפריע לו להרגיש את הבורא, מה הוא אז צריך לעשות?

אם למרות המסך הוא נדבק בבורא, אז בזה הוא מכפיל את מידת הדביקות שלו. כל כוח ההסתרה והדחיה שהיה לו הפך להיות לחיבור. זה נקרא בצילו ישבתי.

שאלה: דווקא על זה, הוא כותב, "מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת .ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דווקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת".

כלומר בהרגשה הוא מרגיש ייסורים, אבל הוא מאמין שהבורא מסובב לו את זה, ודווקא בגלל שהוא מאמין שהבורא מסובב לו את זה הוא נהנה מזה.

כן.

 תלמיד: והוא כותב, "ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין". על מה מבוססת ההכרה הזאת? כי האדם יכול להגיד שהוא מאמין.

על זה שהוא מרגיש.

תלמיד: זאת אומרת יש הרגשה גם בזה.

כן, ודאי.

תלמיד: אבל היא לא הרגשה ממש באיברים. במה הוא מרגיש את זה?

אני לא יודע, אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: האם יש לו כלי נוסף?

לא. הוא מרגיש את אותם הרצונות שהיה יכול להידבק אבל עדיין לא דבוק, ומקבל בהם נגיד אור מקיף.

תלמיד: כלומר יש לו רק כלי חיצון שהוא מקבל אור מקיף.

אני לא אומר כלי חיצון, אבל כן.

תלמיד: איפה הוא מרגיש את הייסורים והמכאובים שהוא צריך להתגבר עליהם למעלה מהדעת, האם בכלי הרגיל שלו, ברצון לקבל, כמו בעולם הזה?

באותו כלי, באותו רצון שהוא עכשיו נמצא בקשר עם הבורא בזמן ההסתרה הוא מרגיש כמה הוא רחוק מהבורא, וזה נותן לו עוד מקום לפתח את הדחף לבורא.

תלמיד: ומזה יש לו שמחה של סוכות, שהוא יכול להוסיף בדחף?

כן.

שאלה: הוא כותב שהשמחה הגדולה ביותר לבורא היא שאנחנו מעל הדעת. מה מיוחד בזה שאנחנו מעל הדעת גורמים לבורא כל כך הרבה שמחה?

אנחנו רואים שמטרת הבריאה היא בדיוק הולכת לפי הקווים האלו של ריחוק, הסתרה, ואחר כך גילוי ודבקות.

תלמיד: העבודה מעל הדעת היא בעצם חוק האמונה, ולא משנה בכלים שלי מה אני מרגיש, אלא אני יודע שהבורא איתנו, משגיח עלינו כטוב ומיטיב. אני מוכן לתת שינויים לכלים הפנימיים שלי ולהתקרב לבורא, ולא משנה מה המצב.

כן.

תלמיד: אתמול הייתה סעודה מאוד שמחה, וגם עשינו בעשירייה מפגש בתוך הסוכה. אתה מרגיש שמחה, אתה מרגיש באוויר משהו מיוחד. מה אנחנו צריכים להסיק מזה? אתמול אמרת שאלו זמנים מיוחדים בחג סוכות. איך אנחנו צריכים להביא את עצמנו עכשיו באמת למעלה יותר וחזק יותר בקשר בינינו?

כל דבר שאתם מרגישים תנסו לפתח אותו, עד שתשתוקקו להגיע למגע הדוק עם הבורא, בין כולכם, ולבורא.

תלמיד: כשאתה אומר "תנסו", מה אנחנו צריכים לנסות?

להתחבר ביניכם בצעד הבא כמה שיותר, ולהתקדם לבורא, לעוד צעד אחד.

תלמיד: הוא גם אומר שדווקא בזמן הזה התפילה מאוד מיוחדת, הבורא נענה לתפילות האלה יותר מאשר לתפילות אחרות בזמנים אחרים. אז איך לכוון את התפילה שלנו שבאמת נרגיש שאנחנו יותר ויותר מתקרבים לבורא?

ככול שתתקרבו זה אל זה בעשירייה כולה, בהתאם לזה תתקרבו לבורא שנמצא במרכז העשירייה.

שאלה: איך נכון להתייחס למצב של הסתר כפול כדי להפיק ממנו התקדמות רוחנית?

את כל ההסתרות אני רוצה להביא לגילוי על ידי כך שאשתמש בהן כדי להיות מחובר עוד יותר ועוד יותר לקבוצה שלי.

שאלה: איזה מצב מתקדם יותר, הסתר רגיל או הסתר כפול ומדוע?

בעצם המצב של הסתר כפול הוא כביכול מתקדם, אבל הוא הרבה יותר מקשה על האדם.

שאלה: האם ב' צללים הוא מצב הכרחי כדי לעשות נחת רוח לבורא, או שאפשר בהסתר הראשון בלבד?

לא, צריכים צללים.

שאלה: נראה שיש פה נקודת מפתח שכל השאלות סביבה, הוא אומר כאן, "בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן, מה אכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע". זאת אומרת, צריכים להיות פה שני נתונים. האחד, מה אני מרגיש, השני, מה הבורא נהנה. ואנחנו תמיד אומרים "מאהבת הבריות, לאהבת ה'". איך אנחנו מעבירים את ההרגשה מהרגשת העשירייה, כמה העשירייה נהנית או חברים נהנים, להרגשת הבורא, שבוודאות נגיד, מזה הבורא נהנה או לא נהנה?

אנחנו פשוט פונים אליו, מפנים אליו את ההרגשה שלנו הכללית בעשירייה, וזה מה שהוא מקבל מאיתנו.

תלמיד: פונים אליו ביחד?

רצוי.

תלמיד: ומה מבקשים בדיוק?

התקרבות, דבקות, חיבור והתכללות.

תלמיד: שיביא את נוכחותו לתוך ההרגשה ההדדית או ההתכללות שיש לנו בעשירייה?

נכון.

תלמיד: ואז יש איזו נקודת השוואה ואפשר לומר מזה הבורא נהנה או לא נהנה, והאדם בצד השני.

כן.

תלמיד: וזה בעצם תנאי להיכנס להסתר הראשון.

כן.

שאלה: מה הבורא רוצה בזה שהוא מרגיל את האדם לעבוד מעל הדעת? הוא רוצה רק שניהנה אותו, זו כל המטרה בעבודה מעל הדעת?

הבורא רוצה שאדם בדבקותו ירצה להיות למעלה מכל המצבים.

תלמיד: ומה זה נותן לבורא? מה הוא רוצה להשיג בזה?

שאדם יקבל אותן התכונות בהן נמצא הבורא ובצורה כזאת הם יתקרבו וידבקו זה בזה.

תלמיד: לא הבנתי. הבורא עובד גם מעל הדעת?

לא.

תלמיד: אז מה זה להתקרב לתכונות שלו בזה שאני עובד מעל הדעת?

בזה שאתה עובד למעלה מהדעת אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: למה? מה זה נותן לנו?

כי כל טבע הבורא הוא למעלה מהדעת שלך.

תלמיד: טבע הבורא הוא מעל הדעת? הוא פועל כלפי הנברא מעל הדעת?

אתה לא שומע מה שאני אומר לך. הבורא פועל על האדם כדי לקרב אותו אליו והאדם צריך לפעול בהתאם לזה כלפי הבורא, שמצד האדם זה נקרא שהוא עובד למעלה מהדעת.

תלמיד: הבנתי שאדם עובד כלפי הבורא מעל מהדעת. למה זה מוביל את האדם?

זה מוביל אותו לתכונת האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה מצב של הסתר ב', וכותב ששולחים לאדם מצב בו הוא לא יכול אפילו להתפלל. לא מזמן למדנו על הסתר ב' בהקדמה לתע"ס, שם הוא כותב שבהסתר ב' אדם לא מרגיש לא פנים ולא אחוריים של הבורא. אבל נראה לי שבמצב המתואר פה אדם מרגיש אחוריים של הבורא, הוא מרגיש שזה בא מהבורא ופשוט אין לו כוחות להתפלל. זה גם הסתר ב'?

כן.

תלמיד: הוא מרגיש אחוריים במצב המתואר פה?

יכול להיות שכן.

תלמיד: אז זה לא בדיוק אותו הסתר ב' עליו הוא כותב בהקדמה לתע"ס?

כן.

שאלה: הוא מתאר פה שני מצבי צל, קדושה וסטרא אחרא. אלה שני מצבי הצל היחידים הקיימים?

כן.

תלמיד: זאת אומרת כשאנחנו מדברים על צל בסוכות מדובר במצבים האלה?

כן.

תלמיד: כלומר, כשאנחנו מרגישים צל זה תמיד מצב של סוכות?

לא, זה מצב של הסתרה.

תלמיד: אז מה בעצם ההבדל בין צל בסוכות לצל אחר?

צל בסוכות זה צל מאוד מיוחד, אדם רוצה את הצל הזה, הוא עובד כדי לעשות אותו ונהנה ממנו.

תלמיד: וכשזה לא בסוכות?

וכשזה לא בסוכות אז לא.

תלמיד: זאת אומרת יש את שני המצבים האלה רק בסוכות. האם האדם יכול להרגיש צל לא בסוכות?

כן, ודאי.

תלמיד: איך הצל הזה נקרא?

צל.

תלמיד: לא צל דקדושה ולא צל דסטרא אחרא?

גם יכול להיות, אבל כאן זה צל מיוחד.

שאלה: האם את הפעולות האלה, לזהות שהוא נמצא בהסתרה, שהוא מול הבורא, שהוא צריך להתפלל, עושים רק בסוכות?

לא.

שאלה: במצב של הסתרה, לפי מה שאני מבין, אין לאדם חיסרון להשפיע לבורא, אלא עצם ההסתרה מביאה לו חיסרון לאחוז בבורא במה שיש.

כן.

תלמיד: מאיפה אדם מוציא תוספת חיסרון להשפיע?

הוא מבקש, הוא מתפלל ואז מקבל.

תלמיד: תוספת חיסרון תמיד מגיעה מתפילה?

תלוי איזה חיסרון, אבל בעצם כן, מתפילה.

תלמיד: האם האחיזה בבורא בזמן ההסתרה מוסיפה לו חיסרון להשפיע?

זה כבר האור שהוא מקבל במקצת מזה שהוא אוחז בבורא.

תלמיד: אז כל תוספת חיסרון צריכה להתחיל מתפילה לבורא שיוסיף חיסרון להשפיע.

כן.

תלמיד: ואז הוא יפנה לקבוצה, יעשה משהו, אבל יתחיל בתפילה?

כן.

שאלה: מאיפה האדם מביא שמחה כשהוא מגלה שהוא לא יכול להיות בכוונה הנכונה? הוא מאוד רוצה להתקרב לבורא, הוא מאוד רוצה אפילו להרגיש את הצל הנכון, אבל הוא מגלה שאין את הכוונה הנכונה.

מה זאת אומרת שאין לו כוונה נכונה? הוא נמצא בנטייה לזה.

תלמיד: כן, אבל הוא מגלה כל הזמן שהוא עושה את זה בשביל עצמו.

לא נכון. הוא לא נמצא במגע עם הבורא, בדביקות בבורא, אבל הוא משתוקק אליו ומתוך זה יש לו הנאה.

תלמיד: אבל כשהוא עושה חשבון לעצמו הוא רואה שבפנים הוא על מנת לקבל.

כך זה בינתיים, אבל מתוך זה הוא רוצה לעשות צעד קדימה כלפי הבורא.

תלמיד: אז מזה תבוא השמחה? גם על זה צריך לשמוח?

בטח, גם זה אור שמאיר עליו ומושך אותו לבורא.

תלמיד: זה אור אחר מאור רגיל שאדם מרגיש ביומיום אולי?

כן.

שאלה: צל זה זכיה, אדם שמקבל צל הוא זוכה בו?

כן, הוא כבר זוכה.

תלמיד: בעל הסולם אומר וינוסו הצללים, ב' צללים, יכול להיות שיש רק את הזכייה של הצל?

של הצל דקדושה.

תלמיד: אם האדם נמצא באמונה בהשגחתו אז זה צל דקדושה, ואם אין לו אמונה אז זה צל דסטרא אחרא?

כן.

תלמיד: אבל ברור שגם הסטרא אחרא היא ממנו רק שלאדם אין את האמונה, אז זה מה שחסר לו במצב הזה.

נגיד, בינתיים.

תלמיד: אני מנסה לברר, הבורא מקרב את האדם על ידי צל, ואם האדם כתגובה עושה פעולה, מתפלל, מתחבר עם החברים ומנסה להשפיע, על אף שהוא מרגיש ברצון לקבל את הצל, זו הפעולה הנכונה. ואם הוא לא מצליח לעשות כך, כנראה שהוא לא עושה פעולה נכונה, אז אין לו אמונה, אין לו הרגשה.

כן.

תלמיד: מה אדם צריך לעשות כדי לזכות בצל? כי זה נשמע דבר מאוד גבוה שאם זוכים בו יש אפשרות לעשות פעולה בעל מנת להשפיע בלי נגיעה לרצון לקבל, זה דבר מאוד נחשק.

לא. האדם צריך באמת להתקרב לבורא ככל שיכול, וכל הזמן להיות בתפילה, וכך לחיות, אלו החיים שלו.

תלמיד: האם כוח החיבור שלו עם החברים שהוא רכש יכול לעזור לו במצב הצל לעשות את אותו צעד לבורא?

כן, לכך זה מיועד.

תלמיד: כדי להבין שלבד הוא לא יכול במצב הזה?

כן.

תלמיד: אז הוא אוסף את החברים, את הרצונות, את התשוקות שלהם דווקא, ואז עושה כך?

לא.

תלמיד: מה הוא אוסף פה?

הוא אוסף את כל הנטיות שלו, לקשור אותן ככל האפשר לבורא, וכשהוא עושה את המאמצים האלו אז כתגובה על המאמצים האלו הבורא נותן לו עזרה.

תלמיד: כשאתה אומר לקשור אותן לבורא, הכוונה לקשור אותן לתכונת ההשפעה?

נגיד.

תלמיד: אני שואל האם זה כך?

לא, כאן זה לא חשוב.

תלמיד: אני עדיין לא מבין מאיפה הוא לוקח את הכוחות. הוא צריך להתחבר עם החברים בצורה מסוימת כדי שיהיה לו כוח?

כן, הוא כבר עשה את זה קודם, אחרת לא היה מגיע לכזה מצב.

תלמיד: אז החיבור עם החברים הביא אותו למצב של הזכייה של הצל?

כן.

תלמיד: ועכשיו הוא צריך לכוון את הרצונות שלו לבורא?

תמיד, כן.

תלמיד: אז עדיין לא ברור מה הם הרצונות שלו. אם הוא עשה חיבור טוב עם החברים הוא זכה לצל, אבל מה פה הצעד קדימה?

מה המטרה שלו?

תלמיד: המטרה שלו לעשות פעולת השפעה כנגד האגו שלו.

למי?

תלמיד: לבורא, כלומר לנבראים.

לא, לבורא.

תלמיד: לרצון של הבורא להתגלות בנבראים, למטרת הבריאה.

לא, אל תסובב את זה. לבורא.

תלמיד: לבורא עצמו.

כן. זו מטרתו, על זה הוא עכשיו עומד, ואת זה הוא רוצה לבצע.

שאלה: הבורא רוצה שאנחנו נשמח אותו. בהכנה לשיעור היום קראנו שהרב"ש כתב שלהסתפק במועט מוליד בתוכנו שמחה. למה התכוון הרב"ש כשהוא אמר שלהסתפק במועט זה שלב שמוליד מאיתנו שמחה?

שהאדם יהיה כמה שיותר קרוב לבורא בכלים דקבלה שלו.

תלמיד: אני רוצה לשמח את הבורא, וכדי לשמח אותו אני צריך להיות בהשתוות הצורה, וגם להיות שמח. הרב"ש אומר שהשמחה הזאת מגיעה מזה שאני מסתפק במועט.

נניח. כן.

תלמיד: רציתי להבין את זה בשביל להמשיך לברר.

כן, תברר.

שאלה: כתוב פה, כשהאדם נמצא בהסתר א' ומתרשל בתפילה, זורקים אותו להסתר ב' ואין לו כוח יותר להתפלל. ובסוף כתוב שמרחמים עליו מלמעלה והוא חוזר. האם אנחנו כחברים יכולים להשפיע שירחמו וייתנו לחבר שנזרק להסתר ב' ואין לו כוח להתפלל? האם יש לנו יכולת להשפיע על המצב הזה?

האדם צריך לחפש כל הזמן יכולת להשפיע, לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, ויכול להיות שהוא לא בדיוק מרגיש אפילו את המצב עצמו. אבל יכולת להשפיע זה מובן לו יותר, ושכל הזמן ישתוקק לזה.

שאלה: לגבי הרגשת הבורא. כתוב, "אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכול למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו." האם האדם מרגיש ישירות אם הבורא נהנה או לא נהנה מהעבודה שלו?

כן.

תלמיד: ואיפה פה החברים, איפה העשירייה?

באמצע, היא מערכת הקשר בין האדם לבין הבורא.

תלמיד: כדי להבין את ההרגשה. נניח שחבר לא מרוצה מהעבודה שלי בעשירייה, האם זה סימן שהבורא לא מרוצה, לא נהנה מהעבודה שלי, אני יכול לעשות השלכה כזאת, או מה שאני מרגיש מהבורא זה משהו אחד, ומה שאני מרגיש מהחבר זה משהו אחר?

לא, יש קשר. יש איזו תוצאה. זה שהבורא לא נהנה ממך, אתה מרגיש את זה דרך החברים.

תלמיד: האם אני צריך לחפש איך לרצות את החברים, וזה יהיה בשבילי לרצות את הבורא?

כן.

שאלה: מהי התגברות על ההסתרה?

מאיזה מצב?

תלמיד: מהמצבים שבעל הסולם מתאר פה.

הוא מתאר הרבה מצבים. התגברות על הסתרה היא כשאדם רוצה להיות עם הבורא במציאות שפתוחה לפניהם, שמקשרת את שניהם. ואז האדם מצידו והבורא מצידו פועלים על הקשר ביניהם, עד שמגיעים דרך השטח הזה לדבקות ביניהם.

שאלה: נראה שבהסתר אחד יש לנברא קשר עם הבורא על ידי תפילה. אומנם זה נראה חד צדדי כביכול, כי הנברא מעלה חיסרון לבורא, אבל עדיין יש קשר שהוא הדדי, אחרת הוא לא היה נופל להסתר שני, שאז לוקחים לו את התפילה והוא לא מרגיש. מה הוא לא מרגיש כשלוקחים לו את התפילה?

שיש לו מגע.

תלמיד: במצב א' כשהוא נמצא בהסתרה, יש לו את הכוח להתפלל, יש לו קשר עם הבורא דרך תפילה. מה יש בתפילה הזאת ששומרת על קשר הדדי בין הנברא לבורא במצב הזה?

מה הוא מבקש?

תלמיד: הוא מבקש שהבורא יקרב אותו אליו, שיהיה אתו במגע.

כן. זאת אומרת, הוא רוצה להתקרב. מצוין.

תלמיד: אבל האם יש תגובה מצד הבורא לנברא? כי יש הרגשה כנראה שהוא נמצא בו, רק הוא לא יודע לדייק אותה.

מה כתוב שם, מה קורה אחרי שהנברא מבקש?

תלמיד: אם הוא לא מבקש כמו שצריך, אז הוא מפיל אותו להסתר ב'.

בסדר, בכל זאת הוא מביא את האדם למצב שהוא ירצה להתקרב.

תלמיד: מה יש בכוח התפילה ששומר על הקשר הזה עם הבורא, כשהאדם יכול עוד להתפלל?

חיסרון שהאדם פותח, ועל ידי זה הוא מתקשר לבורא.

שאלה: במצב של מגע ראשון או מינימאלי עם הבורא, יש גילוי של אחוז אחד. מה היחס של שאר 99% שלא נמצאים במגע?

הם מקבלים איזו הארה מאותו שריר שנמצא במגע.

תלמיד: האם זה קשר מצד תפילה, מצד חיסרון להיות בקשר של גילוי?

אני לא יודע, אלא איך שזה קורה.

תלמיד: אבל האם יכולה להיות תמונה של מאה אחוז באדם?

לא, אין עדיין בנברא במצב כזה את הרגשת הקשר כולו.

תלמיד: ועל החלק שלא נמצא בקשר של גילוי, האם על זה צריך להיות בלמעלה מהדעת, להאמין שכן הבורא בכל זאת נמצא איתו בקשר, רק שהאדם עוד לא גילה את זה?

יש כאן הרבה תנאים. אבל נניח שזה כמו שאתה אומר.

תלמיד: כי במדרגה הבאה יהיה פחות מהחלק הזה בלמעלה מהדעת. יהיה הרבה יותר בגילוי, נאמר, יגיע לעשרה אחוז גילוי ורק על תשעים אחוז יצטרך להיות בלמעלה מהדעת.

אני לא חושב שזה כך.

תלמיד: אז איך נכון להסתכל על זה?

שאדם רוצה להיות דבוק בבורא במצב הנוכחי.

תלמיד: אבל ממה המצב מורכב, ממה שעומד לפניו?

לא חשוב לי, אני רוצה להיות דבוק בו.

תלמיד: דביקות נחשב רק במצב של גילוי? או גם על מה שיש הסתר עדיין?

אנחנו לא מדברים על הסתר ועל הגילוי, אנחנו מדברים על הדבקות.

תלמיד: אבל הדביקות יכולה להיות בתוך החלק שכבר מתגלה ויש עוד חלק שלא מתגלה, גם עליו צריך להיות בדביקות?

כן, וגם עליו אני רוצה להיות בדבקות.

תלמיד: אז סך כול היחס של האדם לשתי הצורות האלה, זה נקרא דביקות?

כן.

תלמיד: ככל שמתקדמים, נהיה יותר קל להיות בדביקות?

מצד אחד, כן.

תלמיד: ומהצד האחר מה?

מן הצד האחר, יותר קשה להגיע לדבקות. יותר קל מבחינת המקום ויותר קשה מבחינת הבירור.

שאלה: "נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת." למעלה מהדעת פה זה במשמעות למעלה מהרגש והשכל, או כולו בהשפעה?

למעלה מהדעת זה למעלה מהדעת, אי אפשר לומר כלפי רגש ושכל.

תלמיד: איך להבין את זה? למשל, אני רוצה עכשיו להיות למעלה מהדעת.

בבקשה, תהיה. תתפלל שאתה רוצה להיות למעלה מהדעת.

שאלה: דוד המלך נותן לנו עצה איך לעבוד למעלה מהדעת. הוא כותב לנו, "ה' צלך על יד ימינך". זאת אומרת, בכל מצב שאני נקלע אליו, אני צריך לשייך את זה לבורא כטוב ומטיב?

כן.

תלמיד: נעים או לא נעים לי, "על יד ימינך", זה מחשבות בקו ימין?

כן.

שאלה: אני מנסה להבין את הציפיה של הבורא מהאדם, כי ההתעוררות של האדם כלפי הבורא היא ביד הבורא, הוא פותח או סוגר לו את הנטייה אליו, או את ייסורי האהבה אליו?

כן.

תלמיד: וכאן הוא אומר "שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי הייסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים"?

כן.

תלמיד: אז הוא לא נותן לו להתקדם בדרך של ייסורי אהבה?

איזה ייסורי אהבה יש כבר?

תלמיד: אין?

אין.

תלמיד: ואז הוא מקבל מכות במקום שאולי הכי כואב לו, משפיל אותו, מוריד אותו על הברכיים. במצב הזה בדרך כלל, האדם רואה שזה כוח יותר גדול ממנו, שיש פה כוח שמנהל את המציאות, אבל האם זו הדרך הרצויה, כך ההשגחה מקדמת?

כן, כך.

תלמיד: אפשר לחשוב שזה קצת סדיסטי?

לא, לא סדיסטי. כנגד הרצון לקבל שלנו אין מה לעשות.

תלמיד: כאילו, בוא אתן לך מכות ועל ידי זה, תחפש אותי?

זה כמו אותו יהודי שבעל הבית שלו נסע וסגנו של בעל הבית נתן לו מכות. כשחזר בעל הבית הוא נתן לו תמורת המכות האלה 5,000 דינרי זהב ואז הוא בכה, למה כל כך מעט? אם היה מכה אותי יותר, אז היה לי יותר. תלוי איך אנחנו מתייחסים לשכר ועונש.

תלמיד: איך אפשר לצפות מהאדם שיתייחס לכאב כזה חזק שהוא מקבל, שהוא יצליח להתעלות למעלה מהדעת, ויגיד הנה, זה הבורא נותן לי, מקרב. איך אפשר לצפות בכלל לדבר כזה?

לא יודע, אבל לעת עתה הוא כבר לא חושב על המכות, הוא חושב כבר על הרווח.

תלמיד: וכל הסיפור של מחשבת הבריאה, שכל השבירה קרתה כדי שבסוף האדם יגלה את זה בכוחות עצמו, ויגיע לעצמאות ובחירה?

זה עוד רחוק.

תלמיד: אבל פה אין בחירה ואין כלום, אתה מתקדם רק על ידי מכות?

בינתיים אין לך חומר שעליו אפשר לעבור בבחירה חופשית. אין לך אפשרויות כאלה עדיין. עדיין החומר שלך לא מבין פניות כאלה.

תלמיד: סליחה שזה עם טענה, אבל אני לא מבין למה הבורא לא יכול לקדם אותנו על ידי ייסורי אהבה?

לא, תשאל למה הוא ברא יצר רע? ככה.

שאלה: אנחנו מדברים בחג לעלות את הסכך מבחינת הידור, לא לחכות למכות. אז מה הנקודה שמאפשרת את עדינות הנפש, לחפש את מקום העבודה ואת הדבקות לא מתוך מכות, אלא מתוך יוזמתנו כל הזמן להתקרב יותר, מה האלמנט הכי משמעותי פה?

הידור.

תלמיד: מה זה הידור?

הידור בסוכה זה סכך, כשיוצאים מהסוכה מנשקים את הסכך, ממש. עד כדי כך מבינים שהוא החשוב ביותר.

תלמיד: היום יש לנו מפגש עשירייה מאוד מיוחד. איך להוסיף בהידור במפגש הזה? מה הדבר הכי חשוב כשאנחנו נפגשים, כדי דווקא שם לנשק את הסכך?

אין לי מה להציע, רק לקרוא מה שרב"ש כותב לנו. בעל הסולם יותר קצר, לקוני, ויותר החלטי, אבל רב"ש כותב בצורה יותר רכה.

תלמיד: כשנפגשים עם העשירייה, איפה ההידור הזה בדיוק?

במרכז הלב של כל אחד. איפה הוא יכול להיות? אנחנו צריכים להיות קשורים זה אל זה בכל הידיים והרגליים, ממש לחבק את כולם בעשירייה בצורה שכולם יהיו כגוף אחד. אין יותר.

תלמיד: אנחנו תמיד מדברים על עוד חיבור, אבל אולי זה משהו מיוחד דווקא כלפי אותו הידור?

כל היתר זה בהתפתחות פנימית.

שאלה: בהכנה לשיעור שמענו קטע של הרב"ש בו הוא דיבר על הסתפקות במועט, ועל כך שמי שהולך לבית כנסת ולא יכול להתפלל או הולך לבית מדרש ולא יכול ללמוד, שכר הליכה בידו. ואם הוא מעריך את הקשר הקטן הזה עם הבורא הוא יוכל לעלות בכל המדרגות הגבוהות ביותר. אז יוצא שאדם צריך ממש להעריך את הקשר הקטן ביותר, כמו נניח להיות בעשירייה, אפילו שהוא לא מבין, לא לומד ולא מתפלל, אבל לא ממש מובן איך מכאן הוא יוכל להגיע למדרגות הכי גבוהות, כי הוא צריך להתקדם, צריך לפתח חיסרון, וכשהוא מסתפק, הנה "אני בקשר עם העשירייה, עם הבורא, מצדיק אותו, מעריך את המעט שיש לי וטוב לי", איך הוא מפתח חיסרון?

צריך לפתח, אחרת הוא דומה לתינוק שיש לו איזה צעצוע קטן ביד ומספיק לו.

תלמיד: אז למה הרב"ש אומר שזה יותר חזק ונותן לו יותר כוח מכל המתפלפלים, ומאפשר לו לעלות לכל המדרגות.

לעומת כל החכמים האלה, ודאי שיש לו יותר, אבל בכל זאת הוא חייב להבין שזה לא הכול, יש עוד הרבה דברים נסתרים בתוך התורה שאנחנו צריכים עוד לגלות.

תלמיד: אדייק בשאלה, אם אדם משתדל להימצא בזה, הבורא ייתן לו והוא יעלה לקשר יותר גבוה, או שלא יחכה לקבל מהבורא ויעשה מאמצים?

לא, הוא חייב לעשות מאמצים ויחד עם זאת לחכות לנתינה מהבורא, אלה שני דברים החייבים להיות בתוך אדם, וכך להתקדם.

שאלה: בכל מקרה במצב של הסתר אחד צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו עזרה, וגם בהסתר שני אמרת, שהחיים שלנו זה להימצא בתפילה מתמדת בכל סוג של הסתרת הבורא. אבל לא מדובר באותה הסתרה שאנחנו חוגגים בסוכות, כי הרי בסוכות אנחנו בעצמנו מייצרים את הכיסוי, את אותו סכך ועושים את הצל בעצמנו. מה ההבדל בין הצל מהסוג השני לבין מה שאנחנו עושים בסוכות?

חסר לנו חומר, לא רציתי להגיע לזה עכשיו. ישנה הסתרה המגיעה מלמעלה, לפי איך שאדם לומד וחי. וישנה הסתרה המגיעה מלמטה, לפי טבע האדם שמתגלה כל הזמן. אנחנו הגענו ממש לתפר בין זה לזה. אני מקווה שנגלה את כל הכלי הזה לגילוי הסוכות.

שאלה: מה היא הסתרה מלמטה?

מבני אדם, מאיתנו.

תלמיד: כל הסתרה היא מלמעלה, אדם יכול אולי רק להסתיר כלפי האגו שלו. מה היא הסתרה מלמטה, מאנשים, אתה יכול לפרט יותר?

עוד נלמד.

שאלה: אם אדם נמצא בצל וצריך עכשיו להתגבר למעלה מהדעת, שהוא המצב הטוב ממנו הבורא נהנה, האם ההתגברות הזאת מוטלת על האדם והעשירייה יכולה רק לתמוך, לתת כוחות או שאנחנו כעשירייה יכולים ממש להתחלק במדרגה הזאת וכל אחד מאיתנו יעלה עשרה סנטימטר במקום שהוא לבד יעלה מטר?

למה להתחלק? דווקא ההיפך, להיות מחוברים. לעשות ביחד.

תלמיד: כל העשירייה יכולה לעלות מטר?

כן.

תלמיד: האם המאמץ יורגש כאילו כל אחד עולה עשרה סנטימטר או שכולנו רואים הזדמנות לעלות מטר?

כולנו עולים מטר.

תלמיד: אז זה תלוי בהחלטת העשירייה, שכולם מסכימים להיכנס לתוך הקרב הזה יחד?

כן.

שאלה: מה מיוחד בצל שאדם בונה בסוכות?

את הצל הזה הוא עצמו עושה. הוא גידל גורן ויקב, לקח מהם דברים שלא שייכים למאכל אדם ובנה מהם סכך, מסך שיש בינו לבורא.

תלמיד: ולמה דווקא הצל הזה מהגורן והיקב, מפסולת, מקרב אותו עוד לבורא?

מפני שכך הוא רוצה להשתמש בזה.

תלמיד: אבל מהו החומר הזה, גורן ויקב, שמקרב אותו יותר לבורא?

זה שייך למאכל בהמה ולא למאכל אדם, והוא מעלה את זה לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: הוא מעלה את זה לדרגה של אדם.

ואפילו עוד יותר. להתקשרות אדם עם הבורא.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב "אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים.". ואז הבורא שולח, מסובב לו מצבים. אם כל השינוי הוא אצל המקבלים ואצל הבורא אין שום שינוי, מה זה אומר שהבורא שולח?

הבורא שולח לו מצבים חדשים והאדם צריך להגיב עליהם נכון. על ידי זה הוא יתקרב למטרת הבריאה.

תלמיד: אבל אם כל השינוי הוא אצל המקבלים ואצל הבורא אין שום שינוי, אז איך יש קשר?

הקשר הוא בכך שהבורא משנה את כול המציאות והאדם מגיב על כל השינויים האלו.

תלמיד: מה זאת אומרת הבורא משנה את כל המציאות?

הוא נותן שינוי תפיסה אצל בני האדם בקשרים רוחניים.

תלמיד: מה זה שינוי בתפיסה הזאת? איפה זה קורה אצל הנבראים?

זה שינוי התפיסה של הנבראים בבורא. בוא נגיד כך.

תלמיד: אמרת לפני כן שיש איזה תפר. מה יש בתפר הזה?

עוד מעט נלמד.

שאלה: בעל הסולם כותב שברגע שהאדם מסכים להנהגת ה', הוא מתחיל לראות את מציאות ה', שהחשבונות מתחילים להיות לא אם הוא מסכים, אלא הוא דווקא עושה את כל החשבונות ביחס לבורא. איך קורה המעבר הזה ממצב שאתה עושה את החשבונות על עצמך, לזה שאתה מתחיל לעשות חשבונות ביחס לבורא?

איך לפי המצבים הפנימיים המשתנים שלי אני מזמין אותם השינויים או כנגדם בבורא?

תלמיד: כתוב שהאדם לא מסתכל על מה שהוא יכול ליהנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול ליהנות. ולפי זה נקרא "הצל שלו". איך קורה המעבר ממצב שאתה עושה חשבונות על עצמך לחשבונות איך הבורא מקבל את זה?

זה כך קורה באדם שמתחיל לחשוב מה הוא עושה ביחס לבורא. לא שאני מקבל ממנו, אבל במה אני עונה לו.

תלמיד: במה אני עונה לו?

ביחס שלך לאחרים. דרכם אתה עונה לבורא.

תלמיד: במה תלויה היכולת של האדם לקבוע את הנהגת הבורא על המציאות?

היא תלויה בנשמת האדם והקשר שלו עם הנשמות האחרות, שדרך הבורא הוא יכול להשפיע על זה.

תלמיד: מה האדם יכול לעשות כדי להכתיר את הנהגת הבורא? איך בפועל מתחילים לחיות במציאות שאתה הולך תמיד ולנגדך הנהגת הבורא?

על ידי תפילה.

תלמיד: כל היכולת להיות למעלה מהדעת, ליצור את הצל הזה מלמטה, האם זה מגיע רק מתפילות?

כן.

תלמיד: אז למה התפילה לא מתפרצת? אם אתה מבין שזאת השיטה, אז למה היא לא יוצאת?

עדיין לא הגענו להתפרצות הזאת של תפילה לבורא, ואנחנו לא יכולים לגלות מה הוא כוח התפילה, ואיך היא מעלה ומנערת את כל המציאות.

תלמיד: איך מגיעים לזה שמתחילים להתפרץ בתפילות, ומבינים שהתפילה מנהלת לנו את המציאות?

זה נקרא "דופקים בתשובה". זאת אומרת ,אנחנו צריכים ללחוץ יותר על הקשר בינינו לבורא.

תלמיד: השינוי הזה שקורה, האם התפילה הופכת להיות כמו מנגנון שאתה עובד איתו תמיד, אתה מתחיל לפעול מתוך התפילות?

כן.

תלמיד: איך משיגים את היכולת הזאת?

על ידי עבודה משותפת בינינו לבורא.

שאלה: נראה שבאמת הכול תלוי במצב הזה של החיבוק המשותף בינינו. אתה אומר את זה בכל מיני צורות, שכל תכלית הקשר שלנו עם הבורא היא תוצאה מהחיבור בינינו, בקשר בינינו.

כן.

תלמיד: מה זה חיבוק? מה זה נקרא לחבק את כולם שנרגיש כגוף אחד?

שאנחנו מחברים את הרצונות שלנו, את הכוונות שלנו, את המצבים, המטרות, שהכול יפעל כאילו אנחנו חלקים בגוף אחד.

תלמיד: יש הרגשה שכל ניסיון לאסוף את הכול למקום אחד, זה כמו להתקרב לאיזה ברזל חם.

תגיד מה שתגיד, אבל זה מה שצריך.

תלמיד: אז על מה צריך להתגבר? איך לעשות את הקפיצה הזאת?

בלב. אפשר לעשות פעולות חיצוניות, אבל שיהיו קודמות לקשר הלבבות.

שאלה: איך להיות במקביל גם בחיבוק, בחיבור, ועם זאת גם בפירוד?

כשאנחנו בפירוד זה רק מגדיל לנו את החיסרון להיות מחוברים.

תלמיד: זה המצב הטבעי, להיות בשני המצבים האלה.

כן.

תלמיד: זה לא חיבוק שמכסה ומטשטש לגמרי.

לא, אין דבר כזה.

תלמיד: איך להחזיק בשני המצבים האלה יחד, לא לברוח, ולא להיות בזה או בזה, אלא להיות בשניהם?

זו תפילה מהקבוצה. מהקבוצה הגדולה שלכם, שהיא באמת בינלאומית וכל כך גדולה, אתם יכולים להפוך עולמות.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות בקבוצה העולמית?

שכולם יתפללו. תכתבו לכולם על מה אתם מבקשים להתפלל כולם יחד.

תלמיד: מה זה צל מלמטה?

כך אנחנו אומרים. תלוי מי מזמין את הצל. יש צל דקדושה, יש צל דסטרא אחרא, יש צל מהבורא ויש צל מהנברא.

תלמיד: האם האדם עושה את הצל מלמטה?

לא, הטבע שלנו גורם לצל.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שכשאדם מקבל התעוררות, הוא צריך לזכור שזה לא הוא אלא עוררו אותו מלמעלה ועליו לברך על זה, ומכאן זה קצה חוט שמתחילים לעבוד ממנו. 

כן.

תלמיד: זאת אומרת תמיד צריך לייחס את ההתעוררות לעליון שמאיר ומכאן מתחילים לעבוד. מה זה אומר התעוררות מלמטה? איך יכולים לייחס משהו להתעוררות מלמטה?

מפני שאתם נמצאים באיזשהו פירוד יחסי זה מזה, אם אתם רוצים להתחבר אז אתם מרגישים חוסר איזון, ומתוך הפער בין המצב הלא מאוזן לבין המצב העתידי המאוזן כביכול שאתם מתארים, אתם יכולים להעלות תפילה. 

תלמיד: וגם על תחושת חוסר האיזון הזו כתחילת העבודה, אנחנו צריכים להודות.

כן.

תלמיד: גם היא איזו התעוררות, לא כל אדם ברחוב מקבל תחושת חוסר איזון.

לא, זו אתערותא דלתתא שצריכה להיוולד בנו ועליה אנחנו בונים כבר את התפילה שלנו.

תלמיד: גם אתערותא דלתתא באה מלמעלה אבל היא גורמת לנו להתעורר, לעשות משהו כלפי זה?

כן.

שאלה: אנחנו נמצאים בעולמו של הקדוש ברוך הוא?

כנראה שכן. 

תלמיד: כתוב, "הכול ברא לכבודו". אם אנחנו בעולמו של הקדוש ברוך הוא, אז אנחנו אורחים בעולם הזה?

כן.

שאלה: אני מתנצל מראש על המילים הפשטניות שאני משתמש בהן. אני מבין שהצללים בחיים שלי מגיעים מהבורא, כי הם לא יכולים להיות צל אלמלא היה אור, והצללים יורדים מהאור האינסופי. אני מבין שהצללים הם הזדמנות להתקרב לבורא, עם זאת, כמו כל בני האדם, אני יוצר את הצללים שלי, אני בונה צללים, אני מבין שזה מגיע כנראה מהסטרא אחרא. האם זה אומר שהצללים שאני בונה משתלשלים מלמעלה, ממשהו בתוכי, כי אני זה שבונה את הצללים הללו? האם זה משנה אם אני אבחין בין הצללים שהגיעו מהבורא, שנבראו מהבורא, לבין הצללים שאני בונה מתוך החיים שלי? האם חשוב להבחין בין שני סוגי הצללים הללו?

לא חשוב עם מה אתה מתחיל, העיקר לאן אתה נמשך. שאתה רוצה להגיע למצב שהצללים האלו יהיו בינך לבורא.  

שאלה: הרגשת התוצאה מהחיבור בינינו צריכה להיות התפילה שלנו כל הזמן?

בעצם כן.

תלמיד: זאת אומרת, בעשירייה אנחנו עובדים כל הזמן בכדי שתהיה בינינו ההרגשה הזאת, שתמיד תהיה לנו הרגשה התוצאה.

כן

תלמיד: אנחנו בונים את ההרגשה הזאת בינינו?

כן.

שאלה: שמעתי שכולנו, כל הכלי העולמי צריכים להתפלל יחד. איך לעשות את זה? 

כשאנחנו לומדים אותו חומר יום יום, אז בזה שלומדים, בזה שמדברים, בזה שחוזרים על הלימוד, יוצא שאנחנו נמצאים, נכללים, סופגים חומר אחד לכולנו, ואז הוא נכנס בינינו ועוזר לנו להיות יחד. להכיר יותר זה את זה, להתחבר יותר זה עם זה, ואפילו שאנחנו עוד לא משיגים את מידת הדבקות בינינו, בכל זאת החיבור הזה הוא חיבור שכבר קיים. צריכים להמשיך, עוד מעט תהיה לנו מזה תוצאה. 

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות פעולה אחת משותפת של תפילה מתוך זה? 

לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: מהו הצעד הבא כדי להגיע לזה?

זו בעצם אותה הדרגה שעליה אנחנו מדברים. שכולנו מחוברים מתוך הרצונות שבלב שלנו, בלב המשותף שלנו, ברצון משותף, למטרה המשותפת שלנו, שהיא הדבקות של כולנו בבורא. 

שאלה: לגבי התפילה, לאדם יש יותר מתפילה אחת כלפי הבורא. יש כל מיני מצבים, מצב שיש בעשירייה בעבודה עם החברים, מצב בריאותי של משפחה של חברים, חברים שלנו שנמצאים במלחמה, יש המון פניות לבורא. איך מסדרים על מה לפנות לבורא, מה יותר חשוב? 

זה לא עלינו, לא עלינו לסדר את התפילה. התפילה צריכה להיות מתוך הלב המשותף שלנו, מכוונת לבורא ואפילו שתהיה כל יום חדשה. 

תלמיד: זאת אומרת העבודה שלנו היא יותר לכוון את התפילה, ואיפה שהלב כואב, אז למקסם את זה.

כן, תפתח את זה. 

שאלה: נשים מהכלי הישראלי נפגשות היום לתפילה כפי שהצעת לנו בעבר, איזו תוספת מומלץ להוסיף לתפילה היום לרגל הזמן המיוחד של סוכות? 

קראנו על כל הדברים האלה. אנחנו רוצים להיות כאיש אחד, בלב אחד, לבורא אחד, מכוונים כך, ואין יותר. בסך הכול תפילה פשוטה, לקונית. 

שאלה: מה מיוחד בתפילה בזמן שיעור הבוקר?

זה כמו תפילת שחרית, אנחנו רוצים לכוון אותם הלבבות שמגיעים, להיות בחיבור אחד לבורא. 

(סוף השיעור)