שיעור בוקר 17.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ב' דראש השנה תשפ"ד

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 967,

מאמר: "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב'. עמ' 967. מאמר "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".

מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה

תש"ן - מאמר א'
1989/90 - מאמר 1

"הנה חז"ל אמרו: "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות, פרק רביעי). אם כן מהו פירושה שאומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".

הנה סדר העבודה הוא בזמן שרוצים ללכת על דרך התיקון, הנקרא בע"מ להשפיע. אז בסיס העבודה צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, כלומר כשהגוף רואה שהאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו, אז הגוף בא בשאלת פרעה הרשע ששאל טענת "מי", וכמו כן בשאלת הרשע "מה העבודה הזאת לכם". והשכל מחייב שצריכים לתת תשובות על השאלות האלו, עם בחינת ראש, שהוא בחינת שכל, ולא תשובות כאילו אין ראש, כלומר שצריכים לעיין ולהתעמק בראש מה להשיב על השאלות הנ"ל.

ועל זה אמרו, שאנו צריך לומר להגוף, שמבחינת השכל אתה צודק, ואין לי מה להשיב לך, אלא דרך התורה הוא, שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת והשכל.

ובהאמור יש לפרש, הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים. כלומר בזמן שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, לכן הם נקראים שועלים.

והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים.

וזה נקרא "והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת החסד שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן הוא מאמין שגם מה שהוא רואה את ההסתרה על השגחה, היינו שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.

זאת אומרת, אם היה ההשגחה מגולה לעיני כל, היינו אפילו מטרם שהאדם השיג כלים דהשפעה, לא היה שום מציאות שיהיה ביכולתו של האדם לקבל את הטוב בע"מ להשפיע. אלא, לאחר שהאדם עשה כל המאמצים בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, אז האדם יכול לקבל את הטוב והעונג בע"מ להשפיע, כפי התיקון מה שצריך להיות.

כידוע מה שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר, הכל נותן הבורא חוץ מיראת שמים - את זה אין הבורא נותן. ויש לשאול באמת, מדוע הוא לא נותן.

אלא שצריכים קודם לדעת את פירוש של יראת שמים. וכמו שמבואר בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב) וזה לשונו, יראה הוא שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, לכן הוא מפחד לקבל את הטוב. וזהו על דרך מה שכתוב: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". ודרשו חז"ל: "בשכר ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט". נמצא מה שאנו מיחסים להבורא, זהו רק שהוא נותן, מה שאין כן לא לתת, זה לא שייך להבורא. לכן אנו אומרים יראת שמים שייכת להנבראים, שהם מעכבים עצמם מלקבל, כל זמן שלא בטוחים שזה יהיה רק לתועלת הבורא.

וזהו כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם (של חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך מעלה עפר ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו, עד כאן לשונו.

ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. ויש לפרש, כי מי שהולך אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, שאומרים שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות בבחינת מרגלים - לראות אם באמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם. וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.

והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה.

וזהו מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה. ואז מתגלה הטוב ועונג בכלים דהשפעה, וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש: "דעת אתפשט וממלא אדרין ואכסדרין", שפירושו בזמן שהכלים הם בסדר, מתפשט הדעת הן בכלים הפנימים והן בכלים החיצונים.

ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת.

ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה כנ"ל, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, הנקרא "דעת דקדושה", כנ"ל בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש.

וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו.

לכן אם האדם רואה שעוד לא זכה לדעת דקדושה, הנקרא ראש, זהו סימן שעדיין עוד לא נטהר מכלים דאהבה עצמית, לכן עדיין אין לו דעת. כלומר היות שלא הלך מקודם בדרך לקבל את האמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה זוכים לכלים דהשפעה, שהם כלים שהקדושה יכולה להתלבש בהם, לכן אין לו דעת דקדושה.

וכעין זה אנו רואים במה שאמר המגיד מדובנה ז"ל, על פסוק "לא אותי קרא יעקב, כי יגעת ישראל", שאם האדם עדיין מרגיש יגיעה בעבודת ה', זה הוא סימן שעדיין לא עובד לשם ה', אלא הוא עדיין עובד לתועלת עצמו, לכן יש לו יגיעה בעבודתו. מה שאין כן בזמן שכבר תיקן את הכלים שלו שיעסקו בע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז הוא נהנה מהעבודה, היות שהוא מרגיש שהוא משמש מלך גדול, וזה שוה אצלו הון תועפות. נמצא שהאדם צריך להגיע לבחינת ראש ושכל ודעת דקדושה. היות שזהו מטרת הבריאה.

ובהאמור יש לפרש מה שאמר הזוהר הקדוש (פנחס, דף מט-נא) וזה לשונו: אמר ר' אבא, נזכרתי דבר ששמעתי מר' שמעון, ששמע משמו של רבי אליעזר. יום אחד בא חכם גוי, אמר לו וכו', ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך. אחת, שאתם אומרים, שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר, והרי אין לבנות אלא ב' פעמים וכו', כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, וכתוב על בית שני, גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון. ב', אתם אומרים, שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, ומי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלי צער, וכו' והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני האדם, וכו'. ג', שאתם אינם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים וכו'. אנו אוכלים כל מה שאנו רוצים ואנו חזקים וכו'. זקן זקן אל תאמר לי כלום, כי לא אשמע אותך. נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה וכו'. דברים אלו, ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את אליהו. ואמר במתיבתא דרקיע, סודרו אותם הדברים לפני הקב"ה, וכך הם וכו'.

ויש להבין, מדוע בזמן שהגוי שאל ממנו אותו ג' השאלות, עשה ממנו ר' אליעזר גל של עצמות, והוא זכה לגלוי אליהו ושאל ממנו אותו ג' שאלות, מדוע לר' אליעזר היה מותר לשאול אותם השאלות.

ולפי הנ"ל, היינו שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר אסור להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה.

ובזה יש לפרש מהו המעשה הזאת, שמספר לנו את הויכוח שהיה לו לרבי אליעזר עם הגוי. מה נותן לנו זה בעבודה. אלא על דרך העבודה - יש לפרש זה באדם אחד: היינו בזמן שהגוף שאל את השאלות, ורוצה להבין את הכל בתוך הדעת. ואז צריכים לומר להגוף, שהשאלות שלך לא מעניין אותי, היות שאני הולך למעלה מהדעת. וזה שכתוב: "נתן בו עיניו ועשה אותו גל של עצמות". פירוש שעשה אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי שהולך למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל. ואח"כ, שנח כעסו על השאלות שהרשע שאל אותו, זכה לגלוי אליהו, ואליהו נתן לו דעת דקדושה על כל השאלות, לפי מה שלומדים למעלה."

שאלה: רב"ש כותב למעלה מהדעת ולא מוסיף את המילה אמונה, אמונה למעלה מהדעת. האם יש פעולה של למעלה מהדעת בלי אמונה?

לא, זה אותו דבר.

שאלה: הוא כותב "כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה." מי הם אותם חכמים שהוא מדבר עליהם?

מי שהגיעו לעל מנת להשפיע, מי שהגיעו ל-למעלה מהדעת.

תלמיד: ומה זה אומר שהם לא עושים ביקורת? איך אפשר לא לעשות ביקורת על דבר שאתה לומד? איך אתה נבנה אם אין ביקורת?

יש דברים שאתה עושה עליהם ביקורת כדי להתקדם למטרה, אבל אתה לא עושה ביקורת על איך אתה מתקדם למטרה. את זה אומרים לך חכמים, ואם אתה רוצה ללכת אחריהם, אז אתה צריך בעיניים עצומות ללכת אחריהם.

תלמיד: לפי מה שכתוב פה, האם אסור להביע ביקורת?

מפני שאין לך כלים, לכן איך תעשה ביקורת?

תלמיד: מתי כן ניתן לעשות ביקורת, כשיהיו כלים?

ודאי.

תלמיד: מה זה אומר כלים?

כלים כאלה שתוכל לבנות עליהם ביקורת, לשאול לעניין ולקבל תשובה, ושתוכל להיות גם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: עד אז צריך לשתוק?

עד אז אין לך כלים, פשוט מאוד.

שאלה: מה זו התפשטות הדעת הן בכלים פנימיים והן בכלים חיצוניים?

כלים פנימיים וכלים חיצוניים הם שתי דרגות שהאדם צריך לרכוש וכך הוא מתקדם להכרת הבורא, למטרת הבריאה.

שאלה: מה הכוונה שנכנס אבק לעיניים כשהולכים אחרי החכמים?

הוא לא יכול לראות בדיוק איך הוא הולך, לאן הוא הולך, ולא יכול להתקדם אחריהם.

תלמיד: אז מה זה מועיל בהליכה כשנכנס האבק הזה בעיניים?

לסגור את העיניים וללכת אחרי החכמים.

תלמיד: כלומר לעצור כל ביקורת ולהתבטל כלפי העשירייה והדרך.

כן.

שאלה: כתוב, "כל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו". מה האדם יכול לברר כשהוא משוקע עדיין ברצון לקבל לעצמו? מה הוא כן צריך לברר בסטטוס הזה?

האם הוא הולך אחרי החכמים או לא. ולא חשוב שזה נגד רצונו, לא מבין איך ולמה, אלא הולך בעיניים עצומות.

שאלה: מדוע אין האדם יכול לקבל את הטוב והעונג בעל מנת להשפיע אם ההשגחה מגולה? אם ההשגחה מגולה, אז הוא רואה הכול.

באילו עיניים הוא רואה? בשכל שלו, ברגש שלו שהם כלים דקבלה. לכן בוודאי שהוא לא יכול ללכת לקראת האמת.

תלמיד: למה?

כי האמת לא נמצאת בדרך כשהוא מתקדם ברצון לקבל שלו.

שאלה: הוא כותב, "היות שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, ... והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל". הדרך שלנו בעשיריות מבוססת על שאלות, הכנה לשיעור, עוד מעט יהיה לנו כנס וחברים מכינים לנו סדנאות. איך מחברים שאלה שהיא לא מהשכל?

אם אדם מתכוון ללכת אחרי הבורא, אז כל השאלות שלו הפוכות מהשכל, כי על מנת להתקדם לאמת הוא לא יכול עם השכל שלו. הוא רק יכול לשאול איך להתקדם הלאה, אבל למה, הוא פשוט צריך להמשיך בדרך. כלומר הבורא מוביל אותו והוא הולך אחריו.

תלמיד: אני מרגיש שתקופה ארוכה אני עונה על שאלות בסדנאות מהשכל ויש לי הרגשה שגם החברים עונים עם השכל. איך עונים תשובה לא מהשכל?

למעלה מהשכל. אני לא הולך לפי הרצון לקבל, אני הולך רק לפי הרצון להשפיע, ככל שאני מתקרב להשפעה, זה נקרא שאני הולך נכון בדרך.

שאלה: הוא כותב שצריך לראות את כל השאלות בגוף אחד. הרשע הזה תוקף אותי ואומר, "כבר עשרים שנה אתה פה, אתה מתאמץ יותר מאחרים, אתה לא בשמחה כמו שצריך להיות". איך בנקודה הזאת מסובבים את המפסק ועוברים למעלה מהדעת? מה זה נקרא להפוך אותו לגל של עצמות? מאין יש לי כוחות מעצמי לענות לו?

להידבק לחברים, פשוט מאוד. לא להשתמש בשכל שלך, להשתמש בשכל של העשירייה.

שאלה: מתי נחשב שהאדם הולך למעלה מהדעת, האם כשהוא מצליח להתגבר בעצמו או שהוא קודם נופל?

זה לא חשוב איזה תנועות יש לו כדי להחליט וללכת קדימה, העיקר שהוא הולך לא עם השכל שלו.

תלמיד: כי הרבה פעמים יש הרגשה שיש כל כך הרבה שכל ואתה כאילו מתגבר, יש לך התנגדות פנימית ואתה עושה כביכול את העבודה הנכונה. אבל עד שאתה לא נופל פעם אחת ומצליח שם להתגבר, זה מרגיש כאילו העבודה פחות אמתית.

אין לך בדיוק הבחנות. לכן אתה צריך ליפול ומתוך הנפילה אתה צריך לזהות מה זה נקרא למעלה מהדעת.

תלמיד: כלומר הנפילות מחויבות בדרך הזאת, אי אפשר בלי הנפילות.

הנפילות מחייבות את האדם לקום ולהמשיך למעלה מהנפילה.

שאלה: הוא כותב פה שהבורא מביא את הכול חוץ מיראת שמים שהיא בידי הנבראים. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שתהיה יראת שמים?

כדי שתהיה יראת שמים עלינו להיות בחרדה, בפחד, שלא ליפול לתוך הדעת.

תלמיד: כלומר אני צריך כל הזמן להיות בתחושה שאני לא עושה מספיק כדי להשפיע לבורא.

נגיד.

תלמיד: מה זה אומר בדרך שאני לא משפיע מספיק לבורא?

שאתה לא דבוק בזה שאתה עושה בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה להשתמש בשכל של העשירייה, איך עושים את זה?

אם אני שומע את העשירייה ורואה עד כמה הם חושבים שונה ממני, אז אני משתדל בכל כוחי להתחבר אליהם וללכת לפי מה שהם אומרים.

שאלה: איך אפשר לעזור לחבר ותיק שלומד 20 ו30 שנה וקשה לו עם השאלות בזמן השיעור, הוא מרגיש שרוב השאלות חוזרות על עצמן, התשובות חוזרות על עצמן ואין חידוש?

זה אומר שהוא לא נמצא בהן. הוא שומע ונמאס לו לשמוע אותו דבר מצד אחד, ומצד אחר הוא לא קולט אותן, הוא לא מקבל אותן בצורה פנימית, הוא לא מכייל את עצמו לפי השאלות האלה.

תלמיד: מה באמת יש חדש בשאלה ובתשובה?

כל פעם זה נשמע כניגון חדש. האדם, אפילו כשעושה מאמץ, מרגיש שהוא עולה למצב חדש.

תלמיד: ואם האדם מרגיש שהניגון חוזר על עצמו?

סימן שהוא לא עובד עם עצמו, לא מקבל את הדברים האלה בצורה נכונה.

תלמיד: איך לשמוע חידוש בכל שאלה באותן מילים ממש?

יכולות להיות אותן מילים, אין לנו מילים אחרות, אבל השאלה איך אנחנו מקבלים אותן, איך אנחנו מתחברים אליהן בלב שלנו.

תלמיד: איך עושים את זה כך שמקבלים את השאלה בצורה פנימית בלב שזה ישמע חדש?

צריך להיכנס פנימה לתוך הדיבורים, להתחבר עם החברים, להתכלל עם מהות המשפטים.

תלמיד: מישהו ישאל אחריי, אני אשמע את המילים, מה אני צריך לחפש בשאלה שלו?

אני צריך לחפש שם את המקום שלי, איך אני נמצא בין המילים האלה כך שאני חי שם.

תלמיד: האם אתה שומע את השאלות אחרת, זה חדש לך?

אני משתדל לשמוע כל פעם בצורה חדשה.

תלמיד: האם אתה גם מרגיש שהתשובות שאתה נותן הן חדשות?

התשובות הן חדשות.

שאלה: מה אנחנו צריכים להוסיף להליכה למעלה מהדעת כדי שזה יהיה תיקון, שיקדם את מטרת הבריאה?

כל פעם שההליכה הזאת תהיה יותר גבוהה, למעלה מהדעת יותר גבוה, בניתוק מהדעת. כך נעלה עוד ועוד.

תלמיד: אני שומע את השכל ובוחר ללכת אחרי החכמים, מה אני יכול להוסיף לפעולה הזאת?

אני רוצה ללכת נגד השכל שלי בשכל של החכמים.

שאלה: נניח שחבר אומר לי שאני צריך לבוא לשיעור עם מחשב וספר. לפי מה מזהים שזו דעת הקבוצה מה שאני שומע?

תשתדל להידבק אליהם, לנטרל ולבטל את השכל שלך, לקבל את השכל שלהם, את הגישה שלהם, וכך תתחיל לזהות מה ההבדל בינך לביניהם ומה אתה צריך לעשות כדי להידבק אליהם.

תלמיד: זה אומר שגם אם חבר אחד אומר ואני מבצע את הפעולה הזאת, אז זו התשובה הנכונה, שזו דעת הקבוצה מהחבר?

למה אחד?

תלמיד: כי יוצא מצב שמגיע חבר אחד ואומר לי משהו, האם עליי לשמוע לו?

לא, אתה צריך להשתדל לשמוע את כל הקבוצה.

שאלה: איך אפשר שיתפתח חיסרון אצל מישהו שהולך בעיניים עצומות?

כי הוא רוצה ללכת בעיניים עצומות מתוך האכזבות הקודמות שלו. לא נשאר לו שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: זו כבר מדרגה שהוא צריך להגיע אליה אחרי שהוא עבר את כל האכזבות.

הוא עבר כמה אכזבות וראה שזה לא עזר לו, ואז הוא בכל זאת מבטל את עצמו עוד יותר כדי ללכת בעיניים עצומות.

תלמיד: ועכשיו כשהוא הולך בעיניים עצומות, איך יכול להיות שיתפתח בו חיסרון חדש להשפעה?

כי הוא יותר מחזיק בבורא. אין לו ברירה, זה רק מה שנשאר לו.

שאלה: הוא כותב על מטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש, אתה יכול להסביר את זה?

מטרת הבריאה היא שאנחנו צריכים לקבל את דעתו של הבורא.

שאלה: השכל קיים, במה להשתמש בו, לאילו הבחנות?

בכל מה שיש בשכל אנחנו יכולים להשתמש כדי להתקדם לדבקות בבורא. אנחנו לא צריכים לוותר על שום דבר שיש לנו, אלא רק שתהיה לנו יותר קרבה בינינו לבורא.

תלמידה: איך אנחנו משתמשים בו בצורה נכונה?

אנחנו רוצים להתקרב לחברים, לסגור עיניים, להתחבר איתם כמה שיותר כאיש אחד בלב אחד, וכך בקשר בינינו להתקרב יחד לבורא.

שאלה: מה זה אומר לקבל את דעתו של הבורא?

לקבל את דעתו של הבורא זה לקבל חיבור בינינו בכול וככל האפשר למעלה מהדעת, בין כל הנבראים, זו דעתו של הבורא, "ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

שאלה: אני שומעת בשיעורים האחרונים שאתה מייעץ להשתמש בעשירייה כמו באיזו "מועצת חכמים", ממש לשאול אותה באיזה רצונות להשתמש, איך לפעול, איך להתקדם. האם זה משהו שאנחנו ממש צריכים להכניס לחיים שלנו?

כן.

תלמידה: האם צריך להיות זמן שחברים מתייעצים בעשירייה?

יכול להיות שצריך לעשות כך. אבל עלינו להתחבר עם העשירייה, אז איך נעשה זאת אם לא על ידי כך שרוצים לגלות את החיבור בינינו.

תלמידה: זה נשמע לי דבר חדש. האם האדם בכלל לא צריך לקבל החלטות בעצמו על החיים שלו?

על סמך מה?

תלמידה: אנחנו חיים בחברה מאוד אינדיבידואליסטית, כל אחד יודע מה טוב לו, איך החיים שלו צריכים להיות.

אם את רוצה לפי זה לקבוע את העתיד שלך, אז בבקשה.

תלמידה: זה חדש לי שאנחנו צריכים לחיות גם ביומיום לפי החלטת העשירייה.

כן.

תלמידה: מאיזה מקום העשירייה עונה אם חבר או חברה שואלים מה עליהם לעשות? איך חברה יודעת שהיא נותנת תשובה נכונה?

מתוך החיבור ביניהם וחיבור עם הבורא.

תלמידה: איך אנחנו בטוחות שאנחנו יוצרות את החיבור הזה לפני שאנחנו עונות לה?

ככל האפשר.

תלמידה: האם להתחיל בתפילה לבורא שיחבר בינינו כדי שניתן לחברה עכשיו את הדרך הנכונה?

כן.

תלמידה: והאם אז לענות לה?

כן.

שאלה: כתוב, "מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה". מה זה שלא רוצים לקבל את דברי החכמים בתוך הדעת?

לפי השכל שלנו. אנחנו רוצים לקבל דברי חכמים למעלה מהדעת.

תלמיד: אני לא מצליח להבין.

אי אפשר להצליח להבין, אלא פשוט צריכים כך לקבל, למעלה מדעתנו.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה עממית, אמונת חכמים ואמונה למעלה מהדעת?

אתם צריכים להשתדל לענות על זה, לדבר יחד ביניכם ולתת לכך תשובה.

תלמיד: כאשר אנחנו מתייחסים לעניין האמונה, אז אנחנו מבינים שמדובר על אמונה למעלה מהדעת.

איך אתם מבינים מהי אמונה למעלה מהדעת?

תלמיד: שומעים, עדיין לא מבינים, יודעים שזה למעלה מהדעת. אנחנו גם שומעים שלמעלה מהדעת זה איך שהחבר מתייחס לדעת העשירייה, איך שהוא לוקח אותה מעל דעתו. בהקשר של אמונה עממית, מה ההבדל בין חבר שמקבל את דעת העשירייה לבין מישהו בחוג חיצוני שמקבל את דעת הסביבה?

אז הוא מקבל את דעת הסביבה.

תלמיד: למה דווקא אצלנו הפעולה הזו היא מעל הדעת?

כי הוא לא לוקח את דעתו והוא לא לוקח דעת של סתם אנשים שהוא נמצא איתם, אלא הוא רוצה ללכת באמונה למעלה מהדעת. זה נקרא שהוא עושה ההיפך מדעתו וממה שהסביבה שלו חושבת, לא העשירייה, והוא הולך עם דעתו החדשה נגד דעתם.

תלמיד: כלומר בחוץ יש השלמה לדעת של האדם ופה יש משהו שהוא נגד הדעת של האדם.

כן, ודאי.

שאלה: האם יש מצב שקבוצה מקבלת הזדמנות ללכת למעלה מהדעת?

קבוצה יכולה לקבל הזדמנות ללכת למעלה מהדעת אם היא בוחרת בכך, עומדת על כך וממש רוצה להתקדם. היא נלחמת על כך.

תלמידה: לכל אחד יש בירורים, איזו מזוודה כבדה משלו, הוא בתוך המלחמה האישית שלו כדי ללכת למעלה מהדעת או להבין מה זה, או לעשות איזה צעד. אבל אני מרגישה שעכשיו אנחנו עומדים לפני הזדמנות. איך אנחנו יכולים יחד לקחת את ההזדמנות הזאת כקבוצה?

אם אתם מרגישים שאתם נמצאים כקבוצה ואתם מחפשים באיזו דרך אתם יכולים להתקדם לבורא, אז אתם לוקחים על עצמכם חיבורים וכיוונים כאלה שהם לקראת הבורא. זאת אומרת, "טוב ומיטיב לרעים ולטובים", יחד בינינו, למעלה מדעתנו, ובחיבורים כאלה אתם מתקדמים.

תלמידה: מה זה עכשיו עבור קבוצת "בני ברוך" ללכת למעלה מהדעת?

אני לא יכול לומר על כל קבוצת "בני ברוך", כי בשביל זה צריך להיות קשר בין כולם. אבל אפשר להבין שכל אחד תומך בחברים בעשירייה שלו ונותן להם דוגמה איך ללכת למעלה מהדעת. כל אחד משתדל להראות כמה הוא נמצא בחיבור עם החברים ורוצה לתמוך בהם כדי להיות כל פעם בעלייה, כל פעם להיות בהשפעה.

שאלה: איך אדם יודע שיש לו אמונת חכמים?

הוא לא יודע, אלא הוא משתדל ללכת לפי עצות החכמים שאומרים שהוא צריך ללכת למעלה מדעתו, בצורה הפוכה.

תלמיד: איך הוא יודע שהוא לא סוטה מהדרך שמתווים לו? בעבודה שלנו הרי האדם מגלה יותר ויותר פגמים על עצמו.

זה טוב.

תלמיד: איך הוא יודע שהוא לא סוטה מהדרך שהחכמים מתווים לו?

כשהוא רואה כמה הוא יכול לסטות מהדרך, זה דווקא עוזר לו להשתדל להחזיק בה.

שאלה: איך הוא הולך, אם הוא עם עיניים עצומות, לאן הוא הולך?

הוא לא הולך בעיניים עצומות.

שאלה: כתוב "ללכת אחרי חכמים עם עיניים עצומות". מה זה אומר?

זאת אומרת שהוא חייב לקבל את הדרך שלהם, את העצות שלהם, את מה שהם אומרים. בכך הוא צריך ללכת.

שאלה: אז מה העניין הזה "עם עיניים עצומות", על מה הוא עוצם את העיניים?

הוא עוצם את העיניים על הרצון לקבל שלו. על האגו שלו. הוא לא רוצה לקבל את העצות האלה ברצינות.

שאלה: למה לא, כמו שרב"ש מסביר לנו ב"אהבת חברים", שבאהבת חברים משובח יותר לראות את החברים גדולים בתוך הדעת מאשר למעלה מהדעת, נכון?

כן.

שאלה: למה לא כך גם באמונת חכמים?

אבל הוא עוד לא הגיע לכך שהוא רואה את כולם שהם נמצאים יחד, כולם מחוברים, נמצאים בדרגת אמונה, ולכן הוא לא יכול עדיין לפקוח עיניים ולראות אותם כך.

שאלה: כן. אבל באמונת חכמים כתוב שצריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, "כשלא עושים בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת"

כן.

תלמיד: אם הוא עושה את זה, הוא זוכה לדעת דקדושה?

כן.

שאלה: למה לא יותר משובח לקבל את דברי החכמים בתוך הדעת? למה שלא אבין בתוך הדעת שלי, כשקוראים את בעל הסולם, בתוך הדעת זה עושה שכל. זה מובן.

אבל עדיין אין לך שכל, עדיין אין לך דעת, לכן אתה צריך לקבל מה שהם אומרים ולמעלה מדעתך.

שאלה: אם האדם מרגיש שהוא מקבל את דברי החכמים בתוך הדעת משהו פה לא בסדר? האם תמיד עצות החכמים צריכות להיות מנוגדות לאדם? האדם צריך להרגיש התנגדות אל העצות האלה?

רצוי. ואז ברור לו שהוא הולך לפי דברי החכמים.

שאלה: מתי אמונת חכמים הופכת להיות לאמונה למעלה מהדעת?

כשהוא מקבל אותם כלמעלה מהשכל שלו.

שאלה: אז מה ההבדל בעצם, בין אמונת חכמים לאמונה למעלה מהדעת?

אמונת חכמים היא מה שהחכמים אומרים, והאם הם למעלה מדעתו של אדם או לא? הכול תלוי באדם. אם הוא רוצה לקבל את אמונתם של החכמים למעלה מהאמונה שלו, מדעתו, אז הוא מתקדם איתם, וכך הוא מתקדם.

שאלה: עכשיו הסברת זאת כלפי החכמים, למעלה מהדעת. ואם אדם רוצה לדעת מה הדעת של העשירייה, האם הוא צריך לשאול את החברים מה היא הדעת שלהם?

כאן אתה כבר שואל על השימוש. כן. אפשר לשאול, אפשר לדבר.

תלמיד: ורק כשהם אומרים, ואם יש התנגדות, אז אני עושה את זה?

אז צריכים לדון בכך.

שאלה: כשרב"ש כותב על הדברים במאמר זה נראה מאוד ברור ומסודר. מי טוען, לדוגמה על האגו, מי טוען את הטענה, מה הוא טוען, ומה הן שתי האפשרויות של התשובה לענות לו ללכת מעל לדעת. זה מאוד ברור. אבל בפנימיות שלנו יש מין תערובת של רגשות, רצונות ומחשבות. אף פעם לא ברור מי שואל את השאלה. האם זה הרצון הטוב או הרע?

כי אתם לא מעבירים את זה לרגש.

שאלה: איך מעבירים לרגש?

צריכים להעביר את הדברים האלה לרגש.

שאלה: זה אמור להיות מסודר כך, כמו שרב"ש מתאר או הבלבול הזה, שלא ברור, האם הוא חלק מהעניין?

זה צריך להיות מבורר בתוך הרגש.

שאלה: אם בראש השנה עסקינן, בעניין של אוכל ופירות. מהם הפירות שמשיגים לאחר העבודה בהשגת כלים דהשפעה?

משיגים כלים דהשפעה.

שאלה: אלה הפירות?

כן.

שאלה: זה מה שנקרא "להיטיב לנבראיו"?

כן.

שאלה: אני רוצה לחדד בעניין המעל לדעת. כשאנחנו קוראים מאמר של בעל הסולם,ואו רב"ש, אנחנו מרגישים שמבינים מה שכתוב שם. אני מבין את המצב שהוא מתאר, אני לא נמצא בכך, זה בעל הסולם, זה לא אני. אני מבין שיש כזה מצב. אני מבין שזה מצב שאני צריך לשאוף אליו, אבל אני מבין. אני מתאר איזו תמונה ומקבל את התמונה הזאת. מה פה העניין של מעל לדעת?

אתה מקבל את זה למעלה מדעתך, שזה יותר חשוב ממה שאתה חושב, ואז לאט לאט, בכך אתה מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא מסדר לך את העניינים.

תלמיד: אבל אני לא חושב. אני קורא מה שהוא אומר ואני מקבל את זה, אין לי מחשבה כנגד זה, אני לא חושב שהוא טועה, אני לא חושב שיש מצבים אחרים, אני מקבל ב100% את מה שהוא אומר מתוך כך שאני יודע שאני לא שם, אין מה לעשות, אולי בעתיד אני אגיע.

זה לא טוב, כך נקרא שאתה לא עובד, אתה צריך לעבוד עם זה, אתה צריך לתאר לעצמך שאתה כן מסובב את עצמך לכיוון האמונה למעלה מהדעת ושבשכל וברגש ההפוך אתה הולך לעשות פעולות על מנת להשפיע.

תלמיד: הוא אומר שכולם צריכים להיות באהבה אחד לשני, אני לוקח דוגמה, להרגיש את הלב אחד של השני, אני מקבל את זה, אני רוצה את זה, אני לא שם ואני לא מרגיש שאנחנו נמצאים שם, אני אעשה כל מה שהוא אומר כדי להגיע לשם. אני מקבל את זה ב100% אני לא מתווכח, אני רוצה את זה ואני אעשה כל מה שהוא אומר, כל מה שמייעצים בשביל להגיע לכך.

סתם אתה אומר, זה שקר, כי אתה אומר מילים אבל אתה לא מקיים אותן מתוך הרצון שלך, הרצון הוא עיקר האדם.

תלמיד: בסדר, נכון, אני יודע שאני לא שם, אני נמצא במקום אחר, אבל אני לא מרגיש התנגדות, אני לא מרגיש שהוא טועה.

אתה לא הגעת לכך, אתה לא טעמת את זה ולכן אתה לא מרגיש התנגדות.

תלמיד: בכל מקום, בכל חבורה שהאדם נמצא בין אנשים, הרבה פעמים הוא מרגיש שהוא לא חושב כמו אחרים אבל יותר חשוב לו שאנשים יסתכלו עליו בעין טובה מאשר שעכשיו הוא יתחיל להיות בהתנגדות אליהם, אז הוא הרבה פעמים שותק, אפילו אומר דברים שהוא לא חושב אבל העיקר שהוא לא ירגיש שאנשים מסתכלים עליו בעין לא טובה. ההתכללות, האמפטיה של האנשים סביבו יותר חשובה לו מהדעת שלו.

כך הוא עובד בכלים דקבלה.

שאלה: האדם רוצה תמיד את האמפטיה של הסביבה, הרבה פעמים הוא מוכן לוותר על הדעת שלו, העיקר שיקבל את האמפטיה של הסביבה. כשזה נוגע לעבודה פה אצלנו בתוך העשיריות, למה אם אני לא מוותר על הדעה שלי בשביל להיות כלול בעשירייה, למה זה לא אותו דבר כמו בחוץ כשאדם מוותר על הדעה שלו, למה זה נקרא מעל הדעת?

כי אתה עושה זאת כדי לקבל את הרווח בעל מנת לקבל. בשביל מה אתה עושה את זה?

שאלה: בשביל מה אני בא לפה?

טוב זה עניינך, בשביל מה אתה עושה את זה.

שאלה: זה אותו דבר, זאת אותה שאלה, מה המטרה הסופית שלי.

על כך אני לא שואל. אני שואל כרגע בשביל מה אתה עכשיו רוצה לשנות את היוצרות, כדי שיכבדו אותך נגיד.

תלמיד: אוקיי.

זהו זה, אז מה אתה עומד לקבל?

תלמיד: זאת אומרת האדם צריך לעשות בכל רגע ורגע את החשבון, כך אתה אומר?

ודאי.

שאלה: הבורא יכול לתת הכול לאדם חוץ מיראת שמיים. איפה האדם צריך לקחת פחד לכך שאם הוא יוכל להגיע להשפיע לבורא?

מתוך הקבוצה.

שאלה: איך לקבל מהקבוצה את הפחד הזה?

שהוא יפחד שאם הוא לא יעשה את זה, הקבוצה לא תקבל אותו.

שאלה: בעצות מקובלים יש לנו תרי"ג עטין, עצות, וזה נשמע משהו שמשאיר לבן אדם יכולת לעשות בירור. כי אני נותן לך עצה, זו לא פקודה, אני לא אומר לך "זה חוק". אז אם אני רוצה לעשות מה שהמקובלים אומרים, אבל יכול להיות שאני רואה שהעשירייה לא תומכת בזה, איך נכון לעשות בירור על הדבר הזה?

אם העשירייה לא תומכת, אסור לו לעשות את הבירורים. בשביל מה? הרי זה כבר לא לקראת העשירייה.

תלמיד: עכשיו אחרי הקורונה יש בעשיריות שלנו, מין קללה כזו שהחבר קרא לזה שאנחנו היברידים, יש לנו שני מנועים, חצי בבית, חצי פה. בן אדם עושה חשבון אני בא, אני לא בא. יש פה נקודה שכאילו לא נעים להיכנס לתוכה, אבל היא נמצאת באוויר. אם אני רוצה לעשות בירור, אני צריך לראות שכולם מתוקנים, ואני צריך להכניס את עצמי למצבי לחץ?

אני צריך לקבל את כולם כמתוקנים, ואני צריך להידבק אליהם כדי להיות מתוקן. אין לי שום סטנדרט, שום הבחן למי אני צריך להגיע. אני צריך להגיע לדבקות באותם החברים שנמצאים איתי.

תלמיד: פה באולם יש עכשיו אנשים שנמצאים, שבאו פיזית ויש להם אפשרות, הם כמו מין קרם כזה שהבורא הביא לפה, והם בכל העוצמה. ויכול להיות שיש גם כאלה שיושבים בבית. אני יכול כאילו לקחת דוגמא מכלל הקבוצה, או שאני צריך להיות דבוק בעשירייה שלי? כי בעשירייה שלי יש כל מיני דוגמאות. מישהו קם בשעה 5, מישהו עושה חשבון כזה או אחר.

קודם כל מהעשירייה שלך, ואחר כך מכל הכלל.

תלמיד: אז הנקודה של הבירור שלי היא כל הזמן לתת את המקסימום שלי, ולא להסתכל מה אחרים עושים? אני צריך להיכנע עד הסוף? עכשיו יש סעודה, לא בא לי כל כך לבוא לסעודה, אני צריך לעשות מאמץ כדי להיכנע ולבוא לסעודה.

כן.

תלמיד: ושאר החברים שבשבילם זה בסדר, הם החליטו לא לבוא. אני צריך לראות שכל הדבר הזה עומד מולי?

כן ודאי. ובכלל כל העולם, זה אתה מאתר אותו כעולם, הבורא מסדר לך את הראיה הזאת, שכך אתה תקבל את העולם.

שאלה: אם לחבר נראה שהדעת של העשירייה היא לא בהתאם למה שהוא שומע בשיעורים, זה בסדר שהוא יפנה לבני ברוך לברר מה הדעה הנכונה?

הוא לא יכול לברר את זה בתוך עשירייה?

תלמיד: לפעמים נראה לי שהעשירייה רוצה ללכת לכיוון שונה מזה שאני שומע מרב בשיעורים, במקרה כזה האם זה בסדר לפנות לבני ברוך ולברר איך נכון לפעול?

למי הוא פונה?

תלמיד: ל board world kli , לראשי השפות, להנהלה, יש מי שיכול לענות לו.

כנראה שכן.

תלמיד: יש הרבה מצבים. נניח שבסוף שיעור אתה ממליץ לנו לקרוא את החומר של השיעור, ומישהו החליט שעכשיו חשוב לנו לקרוא מאמרי "שמעתי". יש על זה דיון בעשירייה, ולא בהכרח יודעים להגיע להחלטה. זה בסדר לפנות על דבר כזה אלינו כדי שנוכל לכוון אותם?

מי קובע את זה? אני לא יודע. יש מנגנון שקובע?

תלמיד: כן, ותמיד אם יש ספקות בעשיריות אפשר לכתוב ל board world kli .

אז אתם חייבים ללכת אחריהם. הכי גרוע זה לעורר ספקות בניהול. אין כאן מה לעשות מהפכות.

שאלה: אמרת שמחשבות ורצונות צריך להעביר דרך רגשות פנימיים. איך לעשות את זה? איך מעבירים מחשבות לרגש?

להשתדל להעביר מהשכל לרגש.

תלמידה: מה השלבים?

האדם נכנס לרגשות שלו, ורוצה לסדר אותם לפי אותם התווים שהוא מרגיש.

שאלה: אני רואה שחלק גדול מההתקדמות שלנו סובב סביב העשירייה. מה אני יכול לעשות אם אני מרגיש חוסר עניין בעשירייה שלי לעשות את העבודה. איך אני עושה את העבודה במצב הזה?

תשתנה, אחרת לא יהיה לך שום התקדמות.

שאלה: קראנו שאין לעשות ביקורת על דברי החכמים. מה המקום של ספקות ובירורים פנימיים אצל תלמיד שהולך בדרך?

הספקות וכל מיני בירורים שיש לתלמיד, אמנם שהוא רואה עד כמה הוא לא מבין, לא מרגיש, ולא רוצה לקבל דברי חכמים, שם הוא עושה מאמצים כדי להכניע את עצמו, ולקבל אותם.

שאלה: האם מותר לברר בעשירייה את הספקות האלו, או רק לבקש את העזרה של העשירייה להתגבר עליהם?

לא, יכול להיות שהוא רוצה לברר, אבל אחרי שהסביבה מסבירה, והם מקבלים את הדעה של כולם, אז הוא חייב לקבל את זה.

שאלה: מה ההבדל בין "אמונה עיוורת" ל"אמונת חכמים"?

אמונה עיוורת זה כשהוא עושה את זה בלי ביקורת, ואמונת חכמים זה כשהוא סומך על החברים, על אילו שהוא לומד מהם.

שאלה: אם תוכל לפרש את החלק הזה במאמר "זקן אל תאמר לי כלום, כי לא אשמע אותך. נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה."

 לא. אבל זה קורה לכל אחד ואחד, רק עוד לא עכשיו.

שאלה: מה זאת אומרת שמשה כיסה את פניו שכתוב "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". ודרשו חז"ל: "בשכר ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט".

משה מפחד שהוא יוכל ליפול ממדרגה למעלה מהדעת.

שאלה: מה זה גילוי של אליהו?

גילוי של אליהו? אני לא יודע, עדיין לא הגעתי לזה.

שאלה: בשורה הראשונה כתוב "לאחר שהאדם עשה כל המאמצים בכדי להשיג את הכלים דהשפעה", ובהמשך בפסקה מדובר שהכול אנחנו מקבלים מהבורא, רק דבר אחד לא מקבלים, שזו היראה. האם כלים דהשפעה, היראה הופכת להיות כלי דהשפעה? בילעדיה אנחנו לא יכולים לקבל את הטוב ומיטיב?

כן. האם הוא יוכל להשפיע לבורא.

תלמיד: לגבי השיעור של אתמול, אני רוצה להודות לה' ולך שהגענו לשלב שבנוסף לעשירייה, יש את כל הכלי העולמי, וזה היינו הך מבחינתנו, וזה קצת מטשטש את ההבדלים שהיו לחלק גדול מהחברים פה שאני מרגיש אותם כבר שנים, שהם ממש מרגישים את כל הכלי ועושים את הכול. אז הודיה ענקית לבורא ולך, תודה.

תודה לכם.

שאלה: אני מבחין שיש שני סוגי שאלות, הראשון על המאמר והשני על העבודה. כאשר השאלות הן על המאמר, האם זה אומר שחסרה עבודת חיבור בעשירייה?

כן, גם יכול להיות.

שאלה: כשצריך לעצום עיניים וללכת אחרי העשירייה ולהתחבר איתם בלב שלם, אתה מרגיש שיש מועקה מאוד חזקה בלב, אתה רואה שזה ממש בלתי אפשרי. ואז מבקשים מהבורא שיעזור והוא שולח חבר והחבר הזה עושה משהו בלתי אפשרי בתוך הלב, תיקון. איך אפשר להודות במצב כזה?

להודות מהלב. מה יש לשאול איך להודות? אתה צריך להרגיש בלב שאתה מודה לבורא על זה שקירב אותך.

תלמיד: האם הכוח הזה מגיע מהחברים, מהעשירייה?

מהבורא דרך החברים.

שאלה: ברגע שהאדם נמצא בפני הבחירה בין אמונה לבין דעת, נראה לאדם שבתוך הדעת יש הכול ובתוך האמונה אין כלום. מה עוזר לאדם לעשות את הבחירה לטובת האמונה?

אין ברירה, או שהוא נשאר בעולם השקר, או שיש לו הזדמנות לעלות לדרגת עולם האמת.

תלמיד: באיזה רגע מקום האמונה מתמלא במשמעות? כי משמעות זו ידיעה.

מקום האמונה מתמלא באוויר, במים ואחר כך באור.

תלמיד: אתה אומר שמקום האמונה מתמלא באוויר, במים, באור. האם אפשר לפרט איך להרגיש את זה?

אני לא נכנס לזה. אני רק אומר שזה המקום שאותו האמונה צריכה למלא.

שאלה: יש התקדמות מבחינת לימוד ויש התקדמות מבחינת גילוי והשגה. מה ההבדל ביניהם?

לימוד זה לימוד, כמו בבית ספר, והשגה היא כבר עניין של הרגשה וגילוי.

שאלה: מה הוא האמצעי שמאפשר לאדם לעבור מתוך הדעת למעלה מהדעת?

האמצעי שעוזר לאדם לעלות למעלה מהדעת הוא התפילה וודאי שתמיכת החברים.

שאלה: האם להפוך מזנב לראש זו דוגמה למעל הדעת? ומה התנאים לעשות את זה?

כן, זה בדיוק מעבר מלמטה מהדעת ללמעלה מהדעת. אנחנו צריכים להשתדל לעשות זאת.

שאלה: כל העולם אומר שאנחנו צריכים להיות בשכל, ואם למישהו אין שכל, אז מוותרים לו. לָמה אני צריך להיות מעל הדעת?

אתה צריך להיות למעלה מהדעת כדי להשיג את הבורא ולהידבק בו.

תלמיד: האם דרך השכל אני לא יכול להשיג אותו?

לא, בשכל לא משיגים.

תלמיש: אני לא רוצה להיות זנב של אריה ואני לא רוצה להיות ראש של שועל, איך אני עובר למעל הדעת?

אתה צריך להישאר איתנו ולשמוע מה שאומרים החברים, ואז לאט לאט תשתנה.

שאלה: היצר הרע הוא תמיד מגיע ומסיט את האדם מדרך האמת, הוא מפריע לאהבה, לאמונה בין החברים ולאמונה בבורא. איך אנחנו יכולים להתגבר על זה כדי לא להזיק לרגשות האלה בינינו? איך להפוך את זה לחיזוק הקשר בינינו?

אנחנו יכולים להתגבר רק בחיזוק הקשרים שבינינו, לחזק את הקשרים שלנו וליצור כלי גדול יותר שבו האור יוכל להאיר והבורא יוכל להתגלות.

שאלה: כתוב במאמר שאם אדם מרגיש עיכובים בעבודת הבורא, אז זה אומר שהוא עדיין לא עובד למען הבורא.

כן.

תלמיד: אם אני עובד למען הבורא, אז האם אני לא מרגיש שום הכבדות?

אתה לא מרגיש שום הכבדות, להיפך, אתה מרגיש כל הזמן כאילו מרימים אותך באוויר.

תלמיד: מהמילים האלו יוצא שיש רצון לעבוד את הבורא בהשפעה בלי להרגיש הפרעות, בלי להרגיש בעיות.

כן ולא, כי בזה שאתה מתגבר על בעיות אתה מרגיש שאתה מתעלה.

תלמיד: אם כך, מה זאת עבודה למעלה מהדעת? הרי אני בורח מהבעיות כדי שיהיה לי טוב בדעת, אז איך להתעלות?

אתה לא בורח מהבעיות, אתה מתגבר עליהן.

שאלה: שמעתי שאתה אומר שעלינו לראות את החברים כמתוקנים ולהחזיק בכל אחד ואחד מהם, אבל זה מאוד קשה לי לעשות זאת עם הכלי השבור שלי. האם אנחנו צריכים ללכת אחרי החברים כמו שאנחנו צריכים ללכת אחרי החכמה והדעת של המקובלים?

כן, ועוד יותר מזה, אני צריך קודם כל להגיע לחברים, ואחר כך אני כבר מגיע לחכמה ולכול יתר הדברים.

שאלה: מה הקשר בין השכל לבין הבורא? אם הכול מגיע מהבורא, אז מה התפקיד של השכל בעבודה הרוחנית? האם גם את השכל מעורר הבורא או שהוא עובד בנפרד מהבורא?

את השכל שלנו מעורר הבורא, שום דבר לא עובד בצורה אוטונומית מהבורא.

שאלה: אם האדם זוכה לתשובה ונדבק בבורא, האם אפשר לקרוא לו חכם?

כן.

שאלה: אם עלינו לקטלג את התחושות, אז איך לעשות את זה במאבק המתמיד שבין הדעת ללמעלה מהדעת?

למעלה מהדעת חייב להיות למעלה מהכול, כי זו דווקא התכונה שבה אנחנו מתקרבים ומשיגים את הבורא.

שאלה: כתוב "לכן אנו אומרים יראת שמים שייכת להנבראים", כל עוד הם לא בטוחים שזה לתועלת ה'. כלומר, בדרגת ''לשמה'' אנחנו בטוחים שנותנים נחת רוח לבורא, ובדרגת ''לא לשמה'' אנחנו בטוחים באמונה למעלה מהדעת, וכאן כתוב שהם מחזיקים עצמם מהקבלה. איך לעשות את זה?

רק להחזיק בחברות, הן יאזנו אותך.

שאלה: לגבי ההתייעצות עם העשירייה. האם האדם צריך לשאוף שבסופו של דבר יהיה לו מבנה פנימי של עשירייה עם הבורא בתוכה, וזה הופך לדעת דקדושה שלו ועם זה הוא מתייעץ?

כן.

שאלה: קיבלנו עצות במאמר איך להתנהג בכל מיני מצבים. האם אני לוקחת את זה כמו מחסן, שיגיע מצב אז אני משתמשת בזה, או שצריך לעורר את המצבים ולעורר כל מיני סיטואציות?

צריכים מיד לעורר את המצבים האלה.

תלמידה: איך עושים את זה בצורה הכי מועילה?

כמו שאת רואה את הקבוצה, כמו שאת רואה את כול החברה שלנו, שבמקצת הם משתנים, מתעוררים, אז גם את צריכה כך לעורר את המצב.

שאלה: לחיות מצב של אמונה למעלה מהדעת, האם זה מקום שבו אתה מגלה גילויים, אתה מרגיש משהו מושלם, אתה מצדיק כל מצב? האם זאת ההרגשה?

כן.

(סוף השיעור)