שיעור בוקר 11.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א'. עמ' 22, דף כ"ב. "הסתכלות פנימית". פרק ה', אות כ"ג.

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק א'. עמ' 22, דף כ"ב. "הסתכלות פנימית". פרק ה', אות כ"ג.

אות כ"ג

מלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה

שם בחינת סוף.

"ובהנ"ל יובן, המובא בתיקוני זוהר מבחי' המלכות דא"ס ב"ה, שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות שם מלכות בא"ס ב"ה, דא"כ יש גם שם ט' ספירות ראשונות וכו'. ובדברינו מתבאר היטב, דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח, כנ"ל, הוא נקרא מלכות דא"ס ב"ה, אלא ששם לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על האור א"ס ב"ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל, לכן נק' א"ס ב"ה, כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו', לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות."

למה היא נקראת מלכות דאין סוף? כי היא לא עושה את הסוף.

שאלה: מה זה אומר שבכל ספירה וספירה מעוצב הסוף הזה ממלכות?

אם לא היה סוף הספירות, אז לא הייתה גם תחילת הספירות, כי לא היה ממה להתחיל את המדרגה הבאה.

תלמיד: יוצא שהספירות במלכות אינן עובדות, כלומר הן תמיד מתחברות למעלה מעצמן.

במלכות נגמרות כל הספירות.

תלמיד: האם הנבראים לא משתמשים במלכות, אלא מתחברים מעל המלכות?

כל הנבראים מתקיימים בדיוק במלכות, זה כדי לבנות את מלכות.

אות כ"ג

מלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה

שם בחינת סוף.

"ובהנ"ל יובן, המובא בתיקוני זוהר מבחי' המלכות דא"ס ב"ה, שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות שם מלכות בא"ס ב"ה, דא"כ יש גם שם ט' ספירות ראשונות וכו'. ובדברינו מתבאר היטב, דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח, כנ"ל, הוא נקרא מלכות דא"ס ב"ה, אלא ששם לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על האור א"ס ב"ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל, לכן נק' א"ס ב"ה, כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו', לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות."

שאלה: האם אני יכול להתייחס למלכות כאל נשמה שנמצאת בתוכי?

לא צריך, אנחנו עוד לא מדברים על זה.

שאלה: יוצא שאין סוף לא מורכב מספירות ופרצופים, אז ממה מורכב אין סוף?

אין סוף הוא תכונת המלכות. זה לא במובן של מרחק.

שאלה: האם תחילת אין סוף במלכות זה עצמותו?

לא, עצמותו זה מעל זה.

שאלה: כשאנחנו מנסים להגיע להשתוות הצורה באמצעות החיבור בינינו, האם אנחנו מייחסים את זה למלכות דאין סוף? האם זו נקודת המגע שלנו?

כן.

שאלה: מה התוצאה שמקבלת מלכות מזה שהיא שמה סוף בכל ספירה ופרצוף?

שהיא יכולה למדוד, היא יכולה לסדר את כל ההבחנות הללו. הסוף של כל הבחנה, ספירה, פרצוף, עולם, נותן לנברא לסדר את הבריאה, להתחיל למיין אותה ולכן זה כל כך חשוב.

שאלה: האם אנחנו יכולים להבין את זה כך שהרצון לקבל תמיד יהיה שם, גם כשהוא נמצא בדרגת העביות הנמוכה ביותר שלו?

בכל מקום שאנחנו יכולים להצביע עליו, אנחנו מצביעים על הרצון לקבל שבו. אחרת אנחנו לא יכולים לזהות, למדוד, לשקול, לכנות את מה שאנחנו מזהים.

שאלה: האם לחבר את כל החלקים זה לשים סוף? ואם כן, אנחנו צריכים לחכות שהבושה תתגלה בנו כדי לעשות צמצום?

כן. הבושה צריכה להתגלות כדי שאנחנו נעבוד מתוך הצמצום.

שאלה: האם הסיבה שמלכות לא עושה סוף זה מפני שהיא מרגישה עדיין חיסרון ויכולת להכיל את האור העליון?

מלכות באין סוף עדיין לא עושה סוף, לכן היא נקראת מלכות דאין סוף. אין עדיין תנאים שמלכות צריכה לקיים אותם ולגלות שיש בה סוף.

שאלה: איך אפשר לתת שם למלכות דאין סוף? הרי שם זו כבר איזו הקבלה בהשגה.

כך נותנים לה על פי התכונה המרכזית שלה שזאת מלכות דאין סוף.

תלמיד: איך לתפוס את זה שאין לה סוף, אין סוף ממה?

אין גבול, אין הגבלה.

שאלה: כתוב "לאפוקי", שזה להיפך, מה זה אומר?

"לאפוקי" זה להבדיל. איפה אתה קורא את זה?

קריין: באות כ"ג.

"לכן נק' א"ס ב"ה," כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו', לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות.

ומה השאלה?

תלמיד: מה ההבדל בין זה שהיא לא עושה צמצום וסוף לבין זה שהיא כן מוגבלת?

קודם הייתה מלכות שלא היה עליה צמצום ולכן היא לא פעלה בצורה כזאת. מה שאין כן, אחרי הצמצום היא מפסיקה לקבל בתוכה ופועלת רק כמלכות המצומצמת. "לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות". גם צריך להגיד שבכל המלכויות הפרטיות שבכל פרצוף הצמצום הזה גם מופיע.

שאלה: מלכות דאין סוף היא רצון לקבל ללא סוף. בדרך לאין סוף, האם אנחנו בונים את המסך בנקודה אחת ספציפית, או ההתפתחות שלנו גם היא אין סופית?

לפני שמלכות דאין סוף גילתה שאין לה סוף, אז כל האור שהגיע דרך ט' ספירות ראשונות התקבל במלכות. ואחר כך, כשהתגלה הסוף שבמלכות, אז האור שנמצא שם כבר הסתלק ממנה. ואת זה אנחנו אחר כך לומדים כצמצום.

זה מה שהוא כותב, "לכן נק' א"ס ב"ה כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו', לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות."

שאלה: האם אחרי הצמצום ההתפתחות שלנו היא גם אין סופית או שיש גבול להתפתחות שלנו?

יש גבול להתפתחות מלכות. אומנם היא נמשכת ל"אין סוף".

שאלה: כל ההשגות הבאות של מלכות הן בזמן שיש לה מסך ואור חוזר והוא כלי שמלכות תקבל. עכשיו כשאין את המצב הזה, יש אור אין סוף שנכנס למלכות, האם אפשר להגיד ששם אלו השורשים של ההשגות שיהיו אחר כך? כי הכול נמצא באין סוף.

כן.

שאלה: האם אני מקבלת את כל החסרונות שלי ממלכות כל הזמן?

כן.

שאלה: מה זאת אומרת שנעשה סוף? מה זה סוף?

סוף להתפתחות האור, להתפשטות האור.

תלמיד: איך נהיה סוף להתפשטות? מה עוצר את התפשטות האור?

הרצון. אם אין רצון, אז אין אור.

תלמיד: ומה עוצר את הרצון?

הבורא ברא כך שהרצון מתפתח ואחר כך נגמר, מסתתר, והאור בהתאם לזה גם נעלם, עד שלגמרי נעלם.

תלמיד: האם הסוף הזה זה משהו שהבורא עושה?

סוף זה צמצום בדרך כלל.

תלמיד: אבל גם בצמצום הרצון לא נעלם, הוא כאילו נעצר, מצטמצם. האם בזה הוא נעשה לסוף?

אנחנו מדברים כלפי הנברא. ודאי שאין דבר בבריאה שבכלל נעלם, שהיה ונעלם, אלא הוא לא מופיע בגלל שיש מטרה יותר גבוהה ממנו והיא עוצרת אותו.

תלמיד: יש אור ויש רצון ופתאום הרצון הזה נגמר ומתחיל אחר כך רצון אחר. איפה הסוף של אותו רצון ראשוני?

הוא נגמר, הוא מיצה את עצמו. זה כמו בכל בחינה ובחינה.

תלמיד: לאן הוא הולך? מה זאת אומרת "נגמר"?

היו לך בחינות שורש, א', ב', ג', ד', לאן נעלמים הרצונות ההם? הם מתגלים ואחר כך מצטמצמים ונעלמים. אתה שואל לאן הם נעלמים?

תלמיד: כן. כי גם פה אנחנו אומרים שאותו רצון נכנס לאיזה סדר של התפתחות בעולמות א"ק וכן הלאה. הרצון עובר איזו מטמורפוזה, אבל הוא לא לגמרי נעלם, הוא עובר איזה תהליך. בגלל זה לא ברור, מה זאת אומרת שנהיה פה סוף וכאילו עוברים לאיזה מדרגות.

כי הוא גמר את התפקיד שלו ולכן נעלם. זה רצון, הוא נעלם.

תלמיד: האם ניתן להגיד שאותו רצון עובר שינוי בצורה שלו, אבל הרצון עצמו לא נעלם?

לא. הרצון נעלם.

תלמיד: כלל הרצון של מלכות דאין סוף נהיים לו פתאום הרבה סופים בכל הספירות, הפרצופים והעולמות, ואחר כך אותו רצון עובר תיקון, ושוב דרך מסכים שאנחנו אמורים לבנות מתגלה כל המלכות הזאת.

זה העניין של ההתפתחות שלנו, שאנחנו לא נותנים לאור העליון להיעלם.

תלמיד: כלומר גם המלכות לא נעלמת, היא פשוט עוברת קיטועים כאלה, הסתרות.

כן.

תלמיד: אז אותה מלכות נשארת, אותה מלכות של אין סוף מתגלה.

טוב יותר להגיד שהכתר נשאר. בחינת שורש נשארת והיא נותנת כל פעם יותר ויותר הבחנות חדשות כלפי הנבראים.

פרק ו'

אות כ"ד

"אי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות,

זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

ונרחיב מעט את הענין הזה, להבין היטב ענין הסוף שנעשה בדבר המלכות.

ונקדים מתחילה לבאר, מה שגדרו לנו המקובלים, ומובא בזוהר ותקונים, שאין לך שום אור גדול או קטן, הן בעולמות העליונים והן בעולמות התחתונים, שלא יסודר תחת סדר, של השם בן ארבע אותיות הויה.

וזה מותאם עם הכלל, המובא בעה"ח, שאין לך אור בעולמות שלא יהיה מלובש בכלי. פי', דכבר ביארתי ההבחן בין עצמותו ית', לאור המתפשט הימנו ית', שהוא רק מטעם הרצון להנות, שנכלל באורו המתפשט, שהוא בחי' שינוי צורה מעצמותו, שאין בו ח"ו הרצון הזה. ובזה נגדר אור זה המתפשט בשם נאצל, כי מסבת שינוי הצורה הזו, יוצא האור מכלל המאציל לבחי' נאצל. ומבואר ג"כ, שהרצון להנות הכלול באורו ית', הוא ג"כ מדתו של גדלות האור, והוא נק' מקום של האור, כלומר שמקבל שפעו ית' כפי מדת רצונו לקבל, וחשקו, לא פחות ולא יותר כנ"ל.

ומבואר ג"כ, שענין זה של הרצון לקבל, הוא כל בחי' החידוש, שנתחדש בבריאת העולמות, על דרך המצאת יש מאין ממש. כי רק הצורה הזאת לבדה, אינה כלולה ח"ו כלל בעצמותו ית', ורק עכשיו המציא אותה הבורא ית' לצורך הבריאה. שז"ס ובורא חושך, מפני שצורה זו, היא השורש לחושך, מפני שינוי הצורה שבה, וע"כ כהה היא מן האור המתפשט בתוכה ובסבתה.

ובזה תבין, שכל אור המתפשט הימנו ית', תיכף נבחן בזה ב' בחי'. בחי' א', היא עצמות האור המתפשט, טרם נגלתה בו הצורה של הרצון להנות. ובחי' ב', היא אחר שנגלתה בו הצורה של הרצון להנות, שאז נתעבה ונחשך מעט, בסבת הקנין של שינוי הצורה כנ"ל. והנה בחי' א', ה"ס האור. ובחי' ב', ה"ס הכלי. וע"כ נבחנות בכל אור המתפשט, ד' בחי', בדבר התפעלות הכלי. כי צורת הרצון לקבל, שנק' כלי אל האור המתפשט, אינה נשלמת בבת אחת, אלא בדרך פועל ונפעל. ויש ב' בחי' בפועל, וב' בחי' בנפעל, ונק' כח ופועל בפועל, וכח ופעולה בנפעל שהם ד' בחינות."

שאלה: האם אפשר לומר שמלכות דאין סוף היא מערכת אנלוגית, ואחרי הצמצום היא הופכת להיות מערכת דיסקרטית?

יכול להיות. אנחנו לא יכולים להגיד על אין סוף כל כך כי באמת אין לנו השגה במלכות דאין סוף. לכן אנחנו לא יכולים להשוות משהו עם המלכות הזאת לפני שהיא יורדת להיות המלכות המוגבלת.

שאלה: לגבי מלכות דאין סוף, יש שם השתוות צורה בין האור לכלי, האם השתוות הצורה הזאת היא מצד הבורא?

כן.

תלמיד: וכל הדרך שלנו מלמטה זה כדי שתהיה לנו השתוות מצד הנברא אל הבורא?

כל ההשתוות באה מלמעלה, בינתיים עד הצמצום, ואחרי הצמצום כשבונים את המדרגות. אחר כך כשמשתמשים בהן, אז כבר אפשר להגיד שהנברא הגיע להזדהות עם הבורא, להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: יוצא שמצד הבורא, מצד הרצון להשפיע שום דבר לא נעלם, הכול קיים. כל המדרגות, גם לפני, גם אחרי, ורק מצד המקבל יש צמצומים, סוף והסתרה. זה נכון?

כן.

תלמיד: ואפשר להגיד שכתר זה רצון להשפיע?

כן, כך כתוב.

תלמיד: וכשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים להגיע לטבע השני של הרצון להשפיע, אנחנו צריכים להגיע להרגשת הרצון של הבורא, שזה הכתר?

כן.

שאלה: ארבע בחינות דאור ישר זה ארבע בחינות באור או ארבע בחינות ברצון לקבל?

ארבע בחינות ברצון לקבל.

שאלה: האם גמר התיקון שווה למלכות דאין סוף?

לא, לא נענה על זה.

שאלה: בסוף הקטע הוא מדבר על שתי בחינות בפועל, ושתי בחינות בנפעל. אמרת שד' בחינות זה רק הרצון, אז מה זה פועל ונפעל ברצון?

האור העליון עובד על הרצון לקבל שעדיין נמצא כנקודת הרצון בכתר, ומפתח ממנה את הרצונות, שורש, א', ב', ג', ד'.

תלמיד: ומה החלוקה הזאת של פועל ונפעל?

כי הפועל זה העליון, והנפעל זה התחתון.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר פה ב' בחינות בפועל ויש ב' בחינות בנפעל. זה לא אמור להיות ארבע בחינות בנפעל, ברצון?

זה לא ארבע בחינות, אלה שתיים בפועל, ושתיים בנפעל.

שאלה: מה הסיבה, מה הגורם לפעולה, מה מביא לפעולה?

אם אתם מתחילים מההתחלה, הייתי אומר שהסיבה נקראת מחשבת הבריאה.

תלמיד: האם ניתן לקשור את זה לכוח ההתגברות שבנברא?

כמובן, דווקא הכוח הזה הוא שמעורר בנברא את הרצון להתגבר על עצמו, וכך לקבוע את הנברא כיצור עצמאי.

שאלה: התפקיד של מלכות הוא להחליט אם מדרגה מסתיימת? איך היא מחליטה את זה, לפי סאה מסוימת, לפי איכות, או כמות של פעולות, איך המנגנון הזה עובד?

כן. לפי שהיא מבטאה בזה את כל הרצון לקבל שבה. אין לה יותר מה לעשות, היא מיצתה את עצמה לגמרי.

תלמידה: זו כמות מסוימת של פעולות, או איכות של פעולות?

כמות ואיכות.

שאלה: ובאין סוף פשוט אין אפשרות לכמות ואיכות, ולכן זה לא יכול להגיע לסיום?

באין סוף יש כמות ואיכות, ומשם באות ארבע הבחינות, וכך הן מתחברות ביניהן.

שאלה: האם אתה יכול להסביר את ארבע הבחינות כמו שכתוב במאמר?

נדמה לי שנלמד אותן אחר כך. אתם לא למדתם על ארבע בחינות?

שאלה: בסוף המאמר כתוב שיש שתי בחינות בבורא, ושתי בחינות בנברא, ובסך הכול זה ארבע בחינות. אז מה זה ארבע בחינות, ששתיים מהן בבורא ושתיים בנבראים?

רצון להשפיע, ורצון לקבל באים לסירוגין זה עם זה. בחינת שורש, א', ב', ו-ג', או בחינת א', ב', ג', ד', לא חשוב, אלו ארבע הבחינות. אז שתיים מהן אלו בחינות ששייכות לנתינה, ושתיים מהן אלו בחינות ששייכות לקבלה, וכך גם בכל הבריאה, בלי זה הבריאה לא יכולה להתקיים.

שאלה: איך נוכל להגיע לרצון הפוטנציאלי?

על ידי החיבור בינינו.

שאלה: בנושא מלכות דאין סוף, אפשר להגיד שכל ההתפתחות בכדור הארץ בדומם, צומח וחי, כל מיליוני השנים שעברו שייכים למלכות דאין סוף?

הכול שייך למלכות דאין סוף.

תלמיד: ותכונת המדבר פחות שייכת למלכות דאין סוף?

לא, גם היא שייכת למלכות דאין סוף.

שאלה: לגבי מלכות דאין סוף, אנחנו לומדים שאין לנו שום השגה בה, ובכמה מקומות אחרים אנחנו לומדים שכל התפילות שלנו עולות למלכות דאין סוף, וגם ענית התפילה מגיעה משם. אתה יכול להסביר את זה?

מלכות דאין סוף זה כל מרכז העבודה שלנו.

תלמיד: כן, אבל איך אנחנו מעוררים את עצמנו למצב שאין לנו שום השגה בו?

אנחנו נכללים, כולנו נכללים ממלכות דאין סוף. וכל הרצונות שלנו, כל המחשבות שלנו, התשוקות, התפילות, הכול נכנס ונכלל בתוך מלכות דאין סוף, וכך אנחנו מתקנים אותה.

שאלה: ההתפתחות או השינויים של הרצון לקבל זו תוספת עביות שיש במלכות, או שזה רק גילוי של עביות שהייתה בה מההתחלה?

זו תוספת עביות.

תלמיד: זאת אומרת שיש כל הזמן תהליך של גדילה, כמו ילד שהולך וגדל, וכל הזמן נוצרים יש בו עוד רצונות?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שגם במלכות דאין סוף שלפני הצמצום, כבר בהתחלה היא פשוט מגיעה לשלב שהרצון שלה כבר מחייב צמצום. זאת אומרת היא השתנתה, יש בה שינוי מהמצב הראשוני, עד למצב שהיא כבר חייבת צמצום, כי הרצון שבה השתנה?

כן.

שאלה: אנחנו שמחים להודיע שקבענו את נושא הכנס שיהיה בבלטיה, מה- 1-3 לדצמבר. נושא הכנס יהיה "ישר-אל", ישר אל הבורא, ולדעתי עדיין לא היה לנו כנס שנקרא כך.

האם נוכל לפני הכנס לעבור על הנושא "ישר-אל" יחד עם כל הכלי העולמי, וללמוד מה זה אומר ללכת ישר אליו, ומה נדרש כדי להתקדם ישר-אל?

אני חושב שנבחר חומר שיכוון אותנו לאותה מטרה, נלמד, נתחבר עם החברים שלנו מבלטיה, ועם כל מי שהנושא קרוב לליבו, וכך נעשה את הכנס.

(סוף השיעור)