שיעור בוקר 08.04.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450,

הקדמה לספר הזוהר, אותיות ס"ו-ע"א

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 450 ב"הקדמה לספר הזוהר" , אות ס"ו.

בעצם הקשר בין מה שנקרא עכשיו, שהדברים האלה כבר ידועים לנו, ובין יציאת מצרים ופסח, הוא מפני שאנחנו נמצאים ביציאת מצרים של כל העולם הגלובלי. ווירוס הקורונה הגלובלי הזה שפועל עלינו, כל העולם הגלובלי שאנחנו מכירים יותר ויותר מיום ליום, בעיות גלובליות שאנחנו נמצאים בהן, כל זה אומר לנו שגם היציאה מהאגו לא יכולה להיות באיזשהו עם קטן, קבוצה קטנה, אלא זה יכול להיות אך ורק אם נעשה מאמץ משותף.

לכן אנחנו נקרא את הקטע הזה ובקטע הזה באמת בעל הסולם מסביר לנו, והעיקר זה לא ההסברה, אלא להתכלל עם מה שחושב בעל הסולם על זה שכולנו כולנו שייכים למערכת אחת וחייבים לחשוב על הגאולה השלמה.

קריין: עמ' 450 ב"כתבי בעל הסולם", אות ס"ו ב"הקדמה לספר הזוהר".

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."

בינתיים תרשמו שאלות ובסוף תוכלו לשאול.

אות ס"ז

"חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

אות ס"ח

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?

אות ס"ט

ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה," אדם מישראל זה כל החברים שלנו שבכל העולם שמכוונים ישר א-ל, זה לא חשוב אם הם יהודים או לא יהודים. פעם זה היה ככה, היו כולם בבלים, ומי שכיוון את עצמו לבורא, ישר א-ל, אז הוא נקרא יהודי מהמילה איחוד, שבדרך ההליכה הוא חייב להתחבר, לייחד את עצמו עם אחרים, ולכן הם נקראים או ייחודים או יהודים. אבל היום אותו דבר, כל העולם הוא בבל אחת גדולה וכל אחד שמכוון את עצמו להשיג את הבורא, לגלות אותו, נקרא לפי זה יהודי, כי עושה את זה באיחוד עם אחרים, בחיבור, ונקרא "ישראל", "ישר א-ל".

"אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך." אנחנו צריכים להיות מוכנים שבזה שאנחנו מתקדמים קדימה, תמיד אנחנו נגלה הפרעות בדרך, שונאים בדרך, שמקללים אותנו, שלא נותנים לנו להתפתח, מכל הסוגים. וזה מושרש כבר בטבע, אין מה לעשות, אנחנו רק צריכים לדעת שאנחנו צריכים בסבלנות לעקוף אותם ולהמשיך למטרה. כמה שאפשר לא להיכנס איתם, לא במגע ולא במלחמות, כי בזה הם יותר חזקים וזו לא העבודה שלנו. העבודה שלנו היא למרות כל ההפרעות להשתוקק לבורא, להיות מכוון אליהם בזה שאנחנו מקבלים את כל ההפרעות האלה, שגם הן באות מהבורא וודאי.

"הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהיתה ח"ו דבר, שאין צורך בו כלל.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל.

אות ע"א

וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר - שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:

א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.

ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר."

כן יהי רצון.

שאלה: האם אנחנו מדברים על ישראל ואומות העולם בצורה חיצונית או רק בצורה פנימית?

אנחנו מדברים בצורה פנימית. בצורה חיצונה דיברנו עד מצב שאנחנו נכנסו לגאולה השלמה, לדור האחרון, לימות המשיח. עכשיו אנחנו נמצאים בַכְלל שזה נקרא ישר א-ל, ולכן זה כבר לא שייך לפי עמים, לפי לאומיות, שוב חזרנו למצב של בבל. ועכשיו מבבל הזו לא תצא איזו קבוצה כמו קבוצת אברהם שהולכת לאיזה כיוון שם, אלא כל הבבל בלי לצאת, בלי לרדת, בלי כלום, במקום איפה שנמצאים מסדרים לעצמם את העולם העליון במקום העולם הזה. הכול רק על ידי העבודה ביניהם, של כולם, כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "כי ביתי" בית ה' זה כל הכלי הרוחני, כל העולם, "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

לכן אין היום שום יכולת לחלק את זה לכל מיני חלקים, אלו קודם, אלו אחר כך. כמו שאנחנו, אנחנו מתקשרים לכולם. וודאי שבכל זאת יש הבדל מבחינת ההכנה ללימוד, כי מי שיודע עברית בשבילו בכל זאת דברי מקובלים הם יותר קלים, יותר נמצאים בקרוב אליו, אבל נשתדל לעשות שזה יהיה פתוח לכל אחד ומתאים לכל אחד. בעבודה רוחנית אין הבדל בכלל, זה ברור לנו.

שאלה: איך אומות העולם שבנו גם יבינו שהעבודה שלנו היא עבודה קדושה ומביאה לדרגה הגבוהה ביותר בקיום האדם?

האגו שלנו לאט לאט מקבל במנות קטנות את האור העליון ולאט לאט הוא מגיע לתיקונים עד שכולו מתחיל לראות שהכול בשבילו ודווקא לטובתו.

שאלה: מה יש בספר הזוהר שיציל אותנו מהגלות? כי כתוב ש"בחיבור זה יצאו בני ישראל מהגלות", מה יש בו בספר הזוהר שיוציא אותנו מהגלות?

כל מה שכתוב על ידי אותה קבוצה שיצאה מבבל על ידי אברהם, כתוב על גילוי הבורא לנברא, כי אין לנו יותר מה לעשות, רק את זה, לגלות את הבורא בשבילנו, ואז גילוי הבורא, שהוא מתגלה יותר ויותר, הוא יתקן אותנו, הוא יסדר אותנו, הוא יכוון אותנו לכל דבר נכון. ואז החיים שלנו גם בעולם הזה, גם בעולם העליון, הבא, הם יהיו חיים מכוונים נכון ומסודרים נכון.

ולכן כתבו על זה ספרים, מאדם הראשון והלאה. הספר היסודי ביותר שנכתב בחכמת הקבלה זה ספר הזוהר ואת כל הכתבים הלאה הם כתבו גם על פני ספר הזוהר. לכן בעל הסולם שרצה לעשות סדר לכול, הוא כתב את "פירוש הסולם" על ספר הזוהר. הסולם, איך לעלות על ידי ספר הזוהר. אנחנו לא כל כך מבינים את זה, לא כל כך מרגישים את זה, אבל בכל זאת משתמשים קצת בספר הזוהר. זה ספר למתקדמים מאוד, לאלו שכבר נמצאים בדרגות עליונות. כי מי שכתב, מחברי ספר הזוהר הם לא דאגו שכולם יבינו, הם כתבו לאלה שכבר נמצאים בהשגה. אנחנו כבר זכינו להרבה מאוד כתבים שהם יותר קלים לנו, יותר קרובים אלינו מספר הזוהר. במיוחד הכתבים האלה כתובים לאלו שעוד לא נמצאים בהשגה, שנמצאים עוד לפני זה, ולכן אנחנו משתמשים בכל הספרים של בעל הסולם ורב"ש כדי להכין את עצמנו להשגה.

העניין הוא פשוט, עד כמה שאנחנו מתרחקים ממתן תורה ועד היום, או נגיד מאדם הראשון ועד היום, כל דור ודור שמגיע הוא מגיע עם אגו יותר מפותח, יותר עמוק, יותר אכזרי, יותר כבד, ולכן לא מספיק שהם כתבו את ספר הזוהר ואנשים שקראו את ספר הזוהר הכול היה מובן להם והם כבר נכנסו ישר לעבודת ה'. אלף שנה אחרי זה אנשים קראו את ספר הזוהר וכבר לא הבינו כלום ואז התחילו לכתוב להם ספרים שיהיו מתאימים להם כדי שאחר כך יגיעו לספר הזוהר. אנחנו צריכים הרבה מאוד הקדמות לפני שאנחנו נבין את הספר הזוהר. גם עכשיו מה שקראנו, קראנו מ"הקדמה לספר הזוהר". זאת אומרת, יש כאן בעיה, אנחנו צריכים באמת עוד להגיע לזה, אבל נגיע. העיקר זה לבנות כלי ובכלי הזה הכול יתגלה.

שאלה: אני בטוח שיש עוד כאלה שנמצאים בהשגה בעולם הזה, למה הם לא עוסקים בהתקדמות העולם, בהפצה, למה רק אתה עוסק בזה?

יש בזה בעיה. הם רובם מפחדים מההתנגדות, שיתחילו לקלל אותם, לדבר עליהם רע וכן הלאה. ולכן הם עושים חשבון האם כדאי, לא כדאי להם את זה לעשות. אבל ודאי שהם מבינים שתיקון העולם צריך להיות לכולם יחד עם אלו שנמצאים בהשגה. אלו שלא נמצאים בהשגה חושבים שצריך לקיים תורה כמו שמקיימים יהודים דתיים. יש ויש. לצערנו זה ככה.

חוץ מהקבוצה שלנו אין עוד קבוצה שמוכנה לדבר על הכול בפה גלוי בכל השפות, ולפנות לכל העמים ולדאוג איך לחבר את כולם לכלי אחד שהבורא יתגלה לכולם לקטנים ולגדולים, לכל אומות העולם, כמו שכתוב בתורה "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"¹ "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"². זה אנחנו צריכים לבצע אתכם. ואצלנו אין הבדל מאיפה אתה בא ומי אתה ומה אתה, העיקר עד כמה שאתה מכוון את הלב שלך להשגת הבורא ולהביא אותו להכרת כולם.

שאלה: מי הם שארית הפליטה היום, לפי בעל הסולם, והאם התפקיד של שארית הפליטה בדורות הקודמים דומה בכל דור ודור?

שארית הפליטה, אנחנו צריכים להבין שחוץ מזה יש לנו את עשרת השבטים ועוד אנשים שיש להם מקום מיוחד בכלי הכללי, אבל בכל זאת מקום מיוחד, כאילו שמור ואנחנו עוד מחכים שהם יתגלו ויצטרפו. עוד נדבר על זה. שארית הפליטה אתה יכול להגיד גם עלינו, אבל העיקר זה אלו שעוד לא התגלו.

שאלה: בין כל הקבוצות שעוסקות בדבר יודעים שדווקא הגיע הרגע הנכון. הגיעה פקודה לפנות לאומות העולם. אולי גם אנחנו באמת הקדמנו את זמננו והזמן עוד לא הגיע. מה המדד שלנו שדווקא אנחנו אמורים להביא את זה לכל העולם לעומת שאר המקובלים שהגיעו להשגה ונשמרים בסוד העניין?

כל אחד בדרכו. בעל הסולם לא היה חוסך את זה. בעל הסולם לא היה מסתיר. הוא היה כותב בצורה גלויה לכולם ואפילו עיתון וכל דבר ודבר היה עושה בתקווה שכולם ישתמשו בזה. למה כולם בכל זאת לא עושים כמונו? יבוא אליהו ונראה את האמת. אני נותן מקום לכולם כולל אותך, הכול תלוי בכמה שאתה תחליט לפזר את זה לכולם או לא. אני חושב שבזה תלויה הגאולה השלמה שנמצאת, עומדת לפנינו.

שאלה: אנחנו מתכוננים כבר חודש לפסח, הערב תהיה סעודת ערב פסח. יכול להיות שמישהו שיהיה בסעודה הזאת בפעם הראשונה ויחווה את הפסח או שכבר היה בפסח אבל לא היה לו יחס פנימי לזה, מה היית יכול להמליץ במקרה כזה?

יש לנו הרבה חומר וברוסית במיוחד על פסח. אתם יכולים לקרוא במשך היום מה שכתוב שם. בערב אני ועוד ארבעה, חמישה חברים שנמצאים כאן בהסגר, אנחנו נעשה סעודה בסטודיו הקטן, ונעשה סימנים ונאכל משהו, נשיר משהו ונדבר על זה. זה סך הכול מה שעשינו כל שנה ושנה, רק כל שנה היינו עם עוד אלף ויותר אורחים והיום אנחנו, בגלל הווירוס, מחויבים להיות ככה לבד.

נקווה שזה מאוד דומה לאותו עם ישראל שהיה ביציאת מצרים שגם היו בחושך, היו מנותקים זה מזה, היו חושבים שצריכים להתחבר אבל עוד לא היו מוצאים כוחות לחיבור ביניהם, ואנחנו כן נמצאים באותו מצב ומאוד מקווים שעל ידי זה שנשב כל אחד ואחד במקומו ונרגיש שאנחנו מכוח העליון נמצאים מפורדים, מרוחקים, לא מרגישים זה את זה כל כך, הווירוס הזה פועל ומסביר לנו מי אנחנו באמת. אנחנו נעלה למעלה מהווירוס הזה בעזרת הכוח העליון. הבורא מחבר בינינו, יתקן אותנו ואנחנו נפרוץ קדימה לארץ חופשיה מהרצון לקבל האגואיסטי שלנו ושם נהיה מחוברים בינינו ועם הבורא בדבקות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"³.

נקווה שזה יקרה. אבל דברים חיצוניים ודברים פנימיים מתחילים להיות יותר ויותר קרובים, אנחנו נקווה שכך יהיה. גברים, נשים, ילדים, כולם יוצאים ממצרים. בקשה, אני מאוד מקווה שאנחנו נעשה את זה בערב. נכין את עצמנו בצורה פנימית לצאת. ולא חשוב מה יש לנו על השולחנות אלא העיקר מה שיש לנו בלבבות, עד כמה אנחנו רוצים לצאת מתוך האגו שלנו, להתעלות מעליו ולהתחבר במה שיצאנו מהאגו, בכמה שיש לכל אחד ואחד, מתוך זה אנחנו נרכיב את הנשמה הטהורה החדשה שלנו.

ויש עוד לפנינו במשך היום לעשות כל מיני הכנות, לקרוא, להכין את הכול. נהיה יחד. העיקר אנחנו לא נפרדים ורק מתחברים ומתקדמים לתיקונים. שיהיה לכם פה-סח, זאת אומרת יציאה יפה, גדולה, טובה לכולנו יחד.

(סוף השיעור)

---

1. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג(.↩

2. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" (ישעיה נ"ו, ז').↩

3. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט).↩