חוה"מ פסח תשפ"ג
שיעור צהריים 10.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אני ולא שליח – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - "אני ולא שליח"
למדנו כבר פרקים קודמים מתוך החומר הזה, אני מאוד התרשמתי מאותם הפסוקים שהחברים שלנו אספו. אני מקווה שאנחנו נסיים לקרוא אותם יחד ונחזור עליהם אפילו כמה פעמים, אני מאוד ממליץ לכולם לעבור כמה פעמים על אותו החומר שאנחנו הכנו לתקופת הפסח. ודאי שאנחנו לא יכולים לעבור על כולם, כי יש שאלות ואני לא יכול לסרב ולא לענות על שאלות לאנשים שהגיעו מרחוק ורוצים לשאול ולשמוע ממני תשובות.
לכן אנחנו לא מסוגלים לעבור על כל החומר בקפדנות, אבל יש לכם את החומר, תחזרו הביתה, נקווה שיהיה לכם זמן ורצון ואתם תקראו את הקטעים ותתעניינו בהם יותר ויותר. ואם יהיו לכם עוד שאלות תוכלו לשאול לאחר מכן, כך, "יש לי שאלה מהקובץ "אני ולא שליח" מספר 5", ואני אשתדל לענות לכם. אז לא נורא אם אנחנו לא מספיקים לעבור עכשיו על כל הפסוקים אף על פי שהם כולם מאוד חשובים.
מה למדנו עד כה, אם אנחנו חושבים שיש לנו בעיה בקבוצה, בעשירייה ובעוד כל מיני סיבות לחוסר הצלחה, האמת שיש רק סיבה אחת לחוסר הצלחה שלנו והיא הבורא, פשוט מאוד. הוא בעצם מי שעושה לנו כל הבעיות ועושה זאת בכוונה מפני שהוא רוצה שאנחנו נגיע אליו, נתלונן אליו, נצעק אליו, נגלה שהוא בעצם מחבר את הכול ולא ייתן לנו להתקדם כל עוד אנחנו לא נחייב אותו. אנחנו צריכים לחייב אותו לעזור לנו, ואין לנו שום בעיה חוץ מכפי שכתוב "אני ולא שליח". אל תחשבו שיש סיבה אחרת לפניכם, הסיבה היא "אני ולא שליח" ולא שום כוח אחר. בואו נלמד מה כותבים על כך המורים שלנו.
קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "אני ולא שליח", קטע 1 כותב רב"ש.
"כתוב ביציאת מצרים (ב"הגדה של פסח") "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אני ה', אני הוא ולא השליח. אני ה', אני הוא ולא אחר". שזה בא לומר, שרק ה' הוא יכול לעזור לצאת משעבוד גלות פרעה מלך מצרים, שמחזיק אותו שלא לצאת מאהבה עצמית, ולעשות כל המעשים רק מה שיביא לו תועלת לאהבה עצמית. ואין לו שום עצה, שיהיה בידו לעשות משהו לתועלת ה'. אז בא עזרת ה'."
(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)
אם האדם מבין, עד כמה שאפשר כמעט במאה אחוז, שרק הבורא הוא זה שמסובב את הכול, מנהל את הכול וקובע את הכול. כל דבר שמפריע לנו, ונראה שיש הרבה הפרעות, הכול זה הבורא - הוא מתלבש בדומם, צומח, חי, מדבר ובתוך האדם עצמו ומפריע לו, למה? כדי להביא את האדם להרגשה, להבנה, לידיעה לזה שהבורא עושה. זה נקרא אל תאמין באלוהי מצרים - שיש את פרעה, שיש כל מיני הפרעות, אלא רק הפרעה אחת יש לאדם, שהוא לא מאמין בבורא, שהוא עושה את הכול.
שאלה: יש אנשים במצרים שהבורא שופט אותם בצורה חיובית?
הכול חיובי, כי הבורא עושה את כל המשחק הזה, הוא משחק דרך כל הבובות שזה פרעה ועוד כל מיני חרטומים ועוד כל מיני אנשים חזקים, גדולים, שכביכול מנהלים את האנושות, הכול בא אך ורק מהבורא.
שאלה: כתוב "אני ה', אני הוא ולא השליח. אני ה', אני הוא ולא אחר", איך להגיע להכרה והחשיבות הזאת?
אם אנחנו בכוח שלנו כל הזמן נדמיין לעצמנו ששיש רק כוח אחד עליון שעושה את הכול ואין חוץ ממנו אף אחד אחר, אין אחר בעולם אלא רק הבורא, אז אנחנו לאט לאט נגיע בכל רגע ורגע לכך שאנחנו צריכים לקבוע שהבורא הוא האלוהים ואין עוד מלבדו, אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נתחיל להרגיש את זה, לגלות את זה ולהתחבר אליו.
שאלה: אם פרעה הוא גם הבורא ואנחנו חיים בעצם באותו חדר גם עם פרעה וגם עם הבורא, אז מה ההבדל בין אותו בורא ששולט על פרעה לבין אותו בורא אמיתי שאליו אנחנו משתוקקים?
יש רק בורא אחד שמבלבל ומטעה אותנו כדי שאנחנו נגיע להכרתו השלמה, המלאה והנכונה.
תלמיד: אני לא מבין למה צריך להתגלות כזה אירוע דרמטי ולא יחסים של משא ומתן והסכמה?
אני חושב שהמשחק שהבורא יצר עבורנו הוא משחק הכי נכון כדי לחנך אותנו לגלות שיש כוח אחד ואין עוד מלבדו, אי אפשר לעשות אחרת. אם אנחנו נתקדם יותר אתם תראו שהבריאה היא בריאה מושלמת ואחרת לא היינו מגלים את הבורא, לא היינו מכירים אותו, לא היינו מתקרבים אליו. בלתי אפשרי באיזו צורה אחרת לגלות, להגיע, להתחבר, אם אנחנו לא היינו מגלים אותו דווקא בצורה כזאת שבכל המצבים, בכל המקרים אנחנו רוצים לגלות רק שאין עוד מלבדו. אין עוד חוץ מ"אין עוד מלבדו", קראנו את זה במאמר הראשון של "שמעתי", כמאמר החשוב, אין לנו יותר מה לעשות.
תלמיד: אני יכול להגיד שאני מסכים עם אין עוד מלבדו?
אתה יכול להגיד שאתה מסכים עם זה ש"אין עוד מלבדו", אומנם כתוב כך, זה בסדר. אבל שבך פועל כוח אין עוד מלבדו ואתה מסכים עימו, אני לא בטוח, אלא אם אתה כבר בדבקות עם הבורא.
תלמיד: אני מסכים איתו, אבל לפעמים יש פער, עיכוב של כמה ימים אולי כמה שנים בין היכולת להצדיק ולהסכים עם המצב שקרה.
אז זה לוקח כמה שנים עד שאנחנו מסכימים עם מה שקורה לנו ובאמת קובעים שאין עוד מלבדו.
תלמיד: ואז אני אקבל את כל הסיטואציות שאין עוד מלבדו?
כן.
שאלה: אני מרגיש שבאמונה בבורא אין קשיים, בכל פעולה מיד מורגש שזה הוא שפועל עלי. אבל הקושי הוא שאי אפשר להתגבר ולהצדיק אותו. לפעמים הוא מעורר כאלה ייסורים שאני לא מבין בגין מה ולמה ואני לא מצליח להתעלות מעל זה, אני משתדל, אבל אני לא מצליח להצדיק אותו עד הסוף. בעומק הלב עדיין נשארת אותה שאלה עבור מה ולמה, האם האמונה בבורא ולהצדיק את הבורא זה אותו דבר או אלה דברים שונים?
זה אותו דבר, אם אתה מאמין בבורא אז אתה מצדיק אותו. אבל שוב אני אומר, זה לוקח זמן ולזה נתנו לנו את כל החיים עם כל המקרים. העיקר זו הקבוצה שכל אחד ואחד משתדל להראות לחברים שלו עד כמה הוא מסתכל על הבריאה כמו על הבורא שמלובש בכל המציאות.
שאלה: להגיד אין עוד מלבדו אין בעיה, אבל להגיד טוב ומטיב זה קשה, האם זה נכון?
אני מבין, אלו שני דברים שונים. מה לעשות? להמשיך לעבוד על זה בקבוצה עד שזה יתיישב בלב ובמוח.
שאלה: כתוב "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים." אם הבורא יצר בעצמו את פרעה ואת אלוהי מצרים למה הוא שופט ומעניש אותם?
הבורא לא מעניש אף אחד, הוא רק מטפל בנו כדי להביא אותנו להכרתו, שכוח אחד פועל בעולם והוא הכוח הטוב והמיטיב.
שאלה: יש בי ידיעה שהבורא מתלבש בדומם, צומח, מדבר, ובכל דבר שאני נתקלת בו במציאות, אני לא מבינה איך זה מתקשר לעשירייה? כי העבודה היא בכל רגע ורגע והעשירייה לא נמצאת איתי בכל רגע ורגע.
אני צריך לתאר את העשירייה שהיא תמיד איתי ואני תמיד מרגיש אותם לידי ואנחנו תמיד קשורים, ואין לי שום בעיה כביכול לדבר איתם. וכך בקשר כזה שאני מייצב בינינו לאט, לאט, אני מגיע למצב שאני מתחיל להרגיש שהבורא מתיישב בנו, מתייצב בנו והוא שמנהל את כל התהליך הזה.
תלמידה: אני יודעת שהוא נמצא, אני מרגישה אותו בכל רגע ורגע, אבל בתוך העשירייה דווקא אני לא מרגישה אותו.
זו הבעיה שלך. את צריכה להשקיע יותר בחיבור עם החברות, הכול תלוי רק בך.
שאלה: לפעמים הבורא נותן תחושה שאני יכולה לעשות הכול. כשאני נמצאת בתחושה הזאת אני אפילו לא חושבת על הבורא, איך אפשר להגיד שאין עוד מלבדו כשאני נמצאת בהרגשה הזאת?
את חייבת בכוח, אין לך ברירה. אנחנו חייבים להחזיק בכוח בבזה שאנחנו קשורים לבורא דרך העשירייה והבורא נמצא במרכז העשירייה. את שני דברים האלה אנחנו חייבים לקבוע, כל אחד לעצמו בצורה חד משמעית, ברורה וסופית.
שאלה: אתמול אמרת שהבורא הוא כמו ים ואנחנו נמצאים בתוכו ויכולים ליצור קשר בינינו דרך הים הזה. לפעמים אני מרגישה שכולנו נכנסנו לאוטובוס אחד והאוטובוס הזה הוא הבורא שהוא גם הנהג ואנחנו יחד נוסעים אל עבר המטרה. אבל למה אני מרגישה את זה בצורה מאוד ברורה וחדה רק כשאנחנו מתאספים יחד בכנס בפתח תקווה?
מפני שיש הרבה מחשבות, הרבה רצונות, הרבה אנשים שמשתוקקים להרגיש את אותו מצב, אותה מטרה ואת נכללת מהם. אבל אם את לבד בבית או באיזה מקום אחר, אז אין עליך לחץ מהקבוצה, לכן כך זה קורה. את צריכה להגיע למצב שבכל מקום את תהיי קשורה לכל הקהל שלנו בכל העולם, ולא שאת באה דווקא לכנס וכך את מרגישה ולכן את מתקדמת.
שאלה: איך הכי נכון עלינו להיות קשורים זה לזה?
רק דרך העשירייה, מספיק לנו להיות קשורים דרך העשירייה ודרכה להתפשט יותר ויותר.
שאלה: הבורא הוא טוב ומיטיב ואני משתוקק לזה, אבל השליחים שלו לא תמיד מתנהגים כטובים ומיטיבים.
בטח, יש מלא סיפורים כאלה בתורה כמו פרעה, אחשוורוש ועוד.
תלמיד: מה צריכה להיות העבודה שלי כשאני מרגיש כאב או חוסר נעימות מהשליח?
להחזיק בזה שהבורא עומד אחריו ואתה חייב, דרך הדמות הזאת שהיא באמצע, הרשע הזה נגיד, להתקשר עם הבורא.
תלמיד: פנימית ברור מה אני צריך לעשות, האם גם הפעולות החיצוניות צריכות להשתנות בהתאם?
פעולות חיצוניות הן פשוטות, אל תעשה לחברך מה ששנוא עלי, ואהבת לרעך כמוך, כאלו דברים אנחנו צריכים לעשות, זה כול מה שנדרש מאיתנו. אבל אם אתה כל הזמן מכוון לאין עוד מלבדו, שהכול בא מהבורא ובכל רגע ורגע אתה באמת משתוקק לגלות אותו, אז אתה תרגיש עד כמה אתה מתקדם לזה.
תלמיד: זה כמו מצב העיבור, שאני סותם את הפה ואני צריך להתבטל?
גם כן וגם לא, אתה צריך להשתדל לראות בכל הדברים שאתה רואה בעולם בסופו של דבר את פעולות הבורא, אז אתה תגיע לאין עוד מלבדו שזה גמר התיקון, זו הדרך לזה שבכל דבר אתה תראה אך ורק את פעולות הבורא.
שאלה: איך אני מתחבר למרכז העשירייה האהובה שלי בהולנד כשאני כאן?
אתה יכול להחזיק אותם בלב, אבל בפועל אתה צריך להתחבר עם מי שנמצא כאן. פשוט מאוד, איפה שאני נמצא אני משתדל להתחבר איתם, חוץ מזה שיש לי עשירייה מקורית, למשל בפתח תקווה.
תלמיד: אז החברים שלי כאן יכולים לעזור לי לחשוב יותר על החברים בהולנד?
כן, הם יכולים להזכיר לך יותר עד כמה אתה זקוק גם לחיבור עם הקבוצה שלך ויחד עם זאת אתה מחובר איתם כאן.
תלמיד: היו לי עכשיו שלושה ימים שעברו מבלי שבכלל חשבתי על העשירייה שלי בהולנד, עכשיו אני חוזר לשם וחשבתי שזה לא טוב.
זה בסדר עזוב את זה, הכול השגחה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להכריח את הבורא לקדם אותנו בדרך תורה ולא למשוך אותנו באוזן?
רק על ידי חיבור, שאנחנו מתחברים לחברים ומתוכם יחד אנחנו מעלים תפילה, בקשה לבורא. זה מה שיש לנו לעשות.
שאלה: איזה פעולה אנחנו יכולים לעשות שיהיו לטובת הבורא שנעשה לו נחת רוח?
הבורא זקוק רק לכך שאנחנו נתחבר בינינו ונתחזק באהבה בינינו, זה הכול.
שאלה: עברתי המון הרגשות, עליות, ירידות, שנאה, אהבה, התנגדות, כל מיני מצבים בכנס הזה, מה אתה יכול להמליץ לי?
להמליץ לך? לעבור עוד פי כמה וכמה.
שאלה: חזרת כמה פעמים על כך שאנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שזה לוקח שנים ומצד שני אנחנו צריכים לדרוש מהבורא לעזור לנו עכשיו, איך לאזן בין שני הקצוות האלה?
אנחנו צריכים להבין שהדרך לוקחת כמה שנים כי מדובר על איזון פנימי חדש בתוך האדם, נגד הרצון לקבל שלו, נגד הטבע הראשוני שלו, ואז יוצא שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים להרכין את הראש ולהסכים עם מה שהבורא עושה איתנו.
תלמיד: אנחנו דורשים בפסח הזה לצאת ממצרים, האם אנחנו צריכים לומר לו, תעשה איתנו מה שאתה רוצה אנחנו מוכנים לעבודה של שנים?
תלוי באיזה מצב פרטי האדם נמצא. מצד אחד אנחנו צריכים להסכים עם כל דבר שיש כי זה בא מהבורא ואין עוד מלבדו, ומצד האחר אנחנו צריכים לחכות שזה יקרה בכל רגע ורגע, בכל יום שיבוא. ככה זה.
שאלה: אם אני לא מסוגל לשמור את המסגרת שלי בעשירייה, איך לקשור את זה עם אין עוד מלבדו?
שהבורא הוא זה שמייצב את המסגרת ונמצא בתוך המסגרת, וכשאתה מתקשר למרכז העשירייה שם אתה צריך למצוא, לגלות אותו.
שאלה: האם דרך הרב ויחד איתו אני פונה, או שמתעלה ממנו למקום פנייה?
אתה צריך לפנות לבורא והרב רק נותן לך הדרכה, אבל הפנייה היא ממך ועם החברים שלך בקבוצה.
תלמיד: והאם גם דרך הרע אני פונה?
גם דרך הרע. לא חשוב אם אני מרגיש רע או טוב, העיקר שמתוך זה אני פונה לבורא.
שאלה: התכונות האלה של קנאה, תאווה, כבוד, הם הכוח של פרעה?
זה לא שייך לפרעה. קנאה, תאווה וכבוד הם הכוחות שעל ידם הבורא מנהל אותנו. הם יכולים להיות גם לצד הטוב וגם לצד הרע.
תלמיד: כשמרגישים קנאה, שנאה, תאווה וכבוד בצורה מאוד חזקה, איזה קשר יש להם לפרעה או שבכלל אין קשר?
אם זה יוצא מהאגו, אז זה כביכול רע, ואם זה יוצא מעל האגו שלנו, אז זה טוב.
תלמיד: איפה קורה המעבר הזה בין שזה רע לבין שזה טוב?
בליבו של האדם, תלוי איך הוא מתקשר עם עצמו ועם החברים.
שאלה: אנחנו רואים שיש כאן עבודה מאוד חזקה כל השבוע, יש כאן חיבור מאוד עוצמתי, ואנחנו מגלים שיש גם הרבה ייאוש אצל החברים.
מצוין. למה ייאוש?
תלמיד: לדוגמה חברה מטורקיה הביעה עכשיו כאב מאוד מאוד חזק.
אלא מה היא חשבה? האם היא חשבה שהיא תבוא לכאן ולמחרת היא תקבל גמר תיקון, ואחרי זה היא תעלה יותר ויותר לאן שעוד אפשר לעלות?
תלמיד: אני לא יודע מה היא חשבה. אני רוצה לשאול איך אנחנו כמערכת אחת, כעשירייה אחת, באמת משתמשים בכל הדברים?
אתם מקבלים הדרכה, יש לפניכם סולם מדרגות כדי לעלות מכאן, מהדרגה הנוכחית שלנו, עד גמר התיקון. אז בבקשה, תקבלו את זה ותמשיכו, תעלו לדרגת גמר התיקון. אין כאן שום בעיה, הכול לפניכם, הבורא לא מפריע. הוא נותן לכם הפרעות, אבל זה כמו שבבית ספר נותנים לכם תרגילים כדי שתפתרו אותם ותעלו לכיתה הבאה.
תלמיד: איך אנחנו עכשיו כאן כעשירייה אחת באמת לוקחים את כל המצבים האלה ומעלים מהם תפילה שהבורא ישמע, שהבורא יענה?
תדברו ביניכם. יש לכם בורא אחד שאליו אתם צריכים להגיע, לתפוס אותו, לבקש ממנו בכל מיני צורות, כמו שהילדים הקטנים באים להורים ודורשים ואפילו מרביצים להם, אז תבקשו בכל שפה של בקשה.
תלמיד: כל השבוע הזה אנחנו כל הזמן בדיבורים, בחיבורים, עובדים.
מצוין. שום דבר לא עובר סתם, הכול נרשם.
תלמיד: אז מה עוד חסר כדי לפרוץ עכשיו ולא אחר כך?
עוד להתחבר ביניכם ועוד לבקש מהבורא. אין לי כל כך מה להוסיף ומה לחדש, החכמה היא מאוד פשוטה, אלא מאוד לא פשוט לממש אותה.
שאלה: כתוב "ואין לו שום עצה, שיהיה בידו לעשות משהו לתועלת ה'. אז בא עזרת ה'". איך לקבל את עזרת ה' ולא לקבל תענוגים רוחניים בעל מנת לקבל?
אני לא יכול להסביר לך את זה. אני רוצה לעבוד אצל הבורא, אבל אומרים לי, "אתה יכול לבוא לעבודה, אבל לא תקבל שום תשלום". "אז בשביל מה לעבוד אם אני לא אקבל שום תשלום? האם לפחות נותנים לי כאן ארוחת בוקר, צהריים, ערב, בגדים, דירה?". אומרים לי "לא, שום דבר לא תקבל. חוץ מזה תצטרך לעבוד בעוד מקום כדי שכל זה יהיה לך. מהעבודה אצל הבורא אתה לא תקבל כלום". "ממה אני אהנה? מה ימלא אותי?", "מזה שאתה עובד אצל הבורא". "מה יש לי מזה?", "שאתה עובד אצל הבורא". "וזהו?" "כן, זהו". "אז אני לא רוצה לעבוד", "אם אתה לא רוצה, אז צא החוצה".
תלמידה: אני רוצה לעבוד למען הבורא.
בסדר. אם את רוצה לעבוד רק בגללו, בשבילו, עבורו, אז את לא מקבלת כלום חוץ מהעבודה עצמה.
תלמידה: זה לא יכול להיות כי הוא רוצה שנקבל.
את שואלת, איך זה יכול להיות. למה לא? אנחנו מבינים שאם הבורא הוא גדול ואת מגיעה כדי לעשות משהו בשבילו, אז לא נותנים לך שום דבר אחר חוץ מזה. עוד יותר מזה, מקשים עליך לעשות משהו בשבילו, תצטרכי עוד לשלם על זה.
לא רק שלא תקבלי תשלום אלא תשלמי כדי שייתנו לך לעשות משהו בשבילו. את צריכה לפתח אהבה אליו, כמו אימא לתינוק שלא צריכה תשלום כי זה שיש לה תינוק והיא עושה הכול בשבילו זה כבר בשבילה התשלום.
שאלה: בתחילת השיעור דיברנו על משחק ואני באמת מרגישה שהוא משחק איתנו במחבואים, והחברות שלי בעשירייה עוזרות לי כל פעם לפתוח את אריזת המתנה הזאת שהבורא שולח. עכשיו שדיברת הרגשתי שאני כמו ילדה קטנה שהבורא משחק וצוחק איתה אבל נהיה לי קצת עצוב שאני לא קופצת מהמיטה בבוקר והולכת לחפש אותו אלא אני מחכה שהוא יתחיל במשחק. האם אנחנו צריכים ללכת לחפש אותו לפני שהוא מזכיר לנו?
בדיוק. אנחנו צריכים להתקרב אליו ראשונים, לדרוש אותו ולמשוך אותו אלינו. כך אנחנו צריכים להתנהג אליו.
שאלה: לא הייתי מוותר על שום דבר שכולנו, כל התלמידים עברנו כי השיעור שלמדתי זה להיות כאן בדרך אתכם. אבל יש לי דאגה מסוימת, נראה לי שאני שמח להיות בעבדות פרעה ויכול להיות שהוא קונה אותי ואני אשאר במצבי הנוכחי. איך אפשר להתגבר על הפחד שאולי ניפול חזרה לידיים של פרעה?
פחד זה טוב. הפחד שניפול שוב לידי פרעה מאוד מועיל לנו שלא ליפול.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לכתוב את התורה על לוח ליבנו ואנחנו "בני ברוך" מרגישים זאת כל שנה יותר חזק מהשנה הקודמת. יש לנו עכשיו הרבה תלמידים ואנחנו כל הזמן מתפללים אבל מרגישים שהמצב נעשה יותר קשה ושיש יותר רוע.
בוודאי, ויהיה עוד יותר קשה.
תלמידה: אנחנו עושים את כל המאמצים כדי שיהיה לנו טוב אבל אני בוכה מהמצב הזה. מה חסר לנו כדי להתפלל על מנת שלא יהיה יותר קשה?
זה סימן טוב, שמגיע לך לקבל מכות כדי לרצות לצאת מתחת לשליטת פרעה.
תלמידה: מה עוד חסר?
חסר שתרגישי שרע לך להיות באגו שלך.
תלמידה: האגו מאוד חזק.
באמת, את כזאת אגואיסטית?
תלמידה: אני חושבת שכן, אם אתה אומר כך.
יופי, זה כבר משהו אבל זה לא מספיק, אחרת היית בורחת מזה.
תלמידה: לא, אנחנו משרתים את הבורא יחד.
גם עם האגו?
תלמידה: האגו דוחף אותנו, בלי האגו אי אפשר.
זה כבר משהו, אז את משיגה את העניין.
שאלה: איך לא לחכות לשום תוצאה אם אני כל הזמן מחכה שהבורא ייתן לי יותר כוחות להשפעה, יותר כוח לעבודה?
את עדיין לא מחכה ממש שיהיו לך כוחות השפעה, את מחכה שיהיו לך יותר הזדמנויות להרגיש, להנות, להבין ולגלות. לאט לאט זה יתהפך לרצון להשפיע באמת דרך הקבוצה לבורא, ורק כך זה יקרה.
תלמידה: אני מחכה לעזרת הבורא.
אין למה לחכות, צריכים לעשות. לעשות חיבור בקבוצה, בעשירייה, כדי דרך החיבור הזה להשפיע על הבורא כולנו יחד, ואז זה יקרה.
תלמידה: אני מחכה לעזרת הבורא.
זה לא מספיק. איך את מבקשת ממנו לעזור לך? עליך לבקש שהוא יעזור לעשירייה שלך, שכולם יתחברו יחד בלב ונפש וגם את תהיי שם כמארגנת, כעוזרת, ממש כמשרתת את כולם.
תלמידה: כן, אני רוצה להיות שותפה של הבורא.
לא אמרתי שאת צריכה להיות שותפה של הבורא אלא שעליך להיות משרתת של הקבוצה.
תלמידה: טוב, תודה, שכנעת אותי.
שאלה: זה שיש רק בורא אחד זו דרגה גבוהה מאוד של מודעות באנושות. מה איפשר את המודעות הזאת?
אנחנו לא מדברים עדיין על האנושות אלא רק על הקבוצה שאם היא תגיע למודעות הזאת אז היא תחייב את הבורא להשפיע לכל האנושות.
שאלה: איך באים לידי ביטוי הדינים של הבורא?
כל אחד מראה לאחר עד כמה הוא נמצא בהתפעלות בכל מיני צורות וכך איש את רעהו יעזורו.
תלמיד: איך אפשר לזהות דין שמגיע מהבורא?
האמת שמהבורא לא מגיעים דינים, "רק טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".
תלמיד: האם הכול קורה דרך החיבור של החברים בעשירייה?
כן.
תלמיד: האם אתה יכול לתת דוגמה לדין שבא כלפיי הקבוצה, איך זה נראה כלפינו? האם זה משהו שאפשר לעבוד איתו, מה זה דין?
דין זה כוח התגברות בלי אור החסדים.
שאלה: אתה כל הזמן אומר שהחיבור עם הקבוצה הוא הכי חשוב.
בלי קבוצה אנחנו לא יכולים להתחבר לבורא.
תלמיד: כן, בסדר, אני מרגיש שיש לי בלב רצון חזק לחיבור, באמת, אבל אני לא מצליח. ואני רוצה לשאול אותך מה חסר לי?
זה לוקח זמן, ובכל זאת תראה עד כמה אתה מתקדם. גם בעברית פה ושם אתה מתחיל לדבר. מהפגישה הראשונה שלנו בטורקיה, ועד היום אני רואה איזה הבדל יש בך. נתקדם.
שאלה: איך מגלים שמאחורי כל השליחים האלה זה הבורא ולא שליח, שהוא זה שפועל?
זה מתגלה לאט לאט. במשך הזמן אני מתחיל להרגיש שאחרי כל חבר נמצא הבורא, וככה זה בכל מקום, וכל הזמן.
תלמיד: כשמתגלים הדינים האלו, האם צריך לעבוד מול השליחים ספציפית, או מול הבורא ישירות דרך החברים?
תלוי במצב. אבל באמת יותר טוב להגיד שאנחנו צריכים לעבוד בצורה ישירה עם הבורא.
שאלה: האם אנחנו צריכים להתפלל עבור החברים עד כדי כך שנשכח על הילדים שלנו? פעם הייתי מבקשת על הבן שלי, על הבת שלי, ועכשיו אני חושבת רק על העשירייה. אז אני חושבת מי יתפלל על הבן והבת שלי? האם זאת רמת האהבה שאנחנו צריכים לבטא לעשירייה?
לא צריכים לבטל שום דבר. אבל אנחנו בטוחים שאם אנחנו עובדים על החיבור בינינו, בין כולנו כדי להגיע לבורא, ולעשות לו בזה נחת רוח, אז בטוח שהוא כבר יטפל בכולם, כולל הילדים שלי.
תלמידה: אימא שלי נפטרה לפני 10 שנים, ואני עדיין מתפללת עבורה. אני תוהה אם זה בסדר שאני מתפללת עבורה, כי היא גידלה אותי להיות קרובה לבורא, היא לימדה אותי תהילים. בזמנו לא הודיתי לה, חשבתי שזאת עבודה קשה, אבל עכשיו אני מרגישה שהיא נתנה לי את המתנה של הבורא, ואני מרגישה מחויבת להתפלל עבורה כל הזמן, אבל היא כבר לא נמצאת כאן. האם אני צריכה להתפלל עבור אימא שלי?
לא. את צריכה להתפלל רק על להתקרב לבורא, בלבד, וזה מכסה על כל העולם בצורה הכי הכי שלמה, באהבה, שלום וחיבור.
שאלה: אני כתכונה של אהבה עצמית הולכת באמון מלא לקבוצה שהיא תכונה של אמונה עבור תיקון העצמי. האם זו בקשה לבורא?
גם זו בקשה לבורא. האדם תמיד מדבר עם הבורא, ורק עם הבורא, אבל השאלה היא עד כמה הוא מכוון לזה.
שאלה: למה האדם צריך ללמוד לאהוב, לאהוב את החברים? למה זה בא כהוראה ולא כרגש?
אנחנו מיצר הרע, מהרצון לקבל, ורוצים לעשות טוב לעצמנו בלבד, גם לילדים ולקרובים שלנו, כי זה כמו לעצמנו. אז מה את רוצה? אם היה לנו רצון אחר, לזולת, לא היינו צריכים ללמוד על אהבת חברים. אבל אנחנו נולדים ברצון לקבל רק לעצמנו, לכן אין לנו מה לעשות אלא לתקן את עצמנו. אחר כך כשנתחיל לאהוב את הזולת, הכול יסתדר.
אנחנו הפוכים ממטרת הבריאה, ולא רוצים לאהוב אף אחד חוץ מעצמנו. וגם את עצמנו אם היינו יודעים מה אנחנו עושים, איך אנחנו מזיקים לעצמנו, אז בכלל לא היה לנו כוח להתקיים. לכן הבורא ברא את הכול בשקר, שאנחנו אוהבים את עצמנו, וכך אנחנו מתקיימים.
שאלה: מתחילת פסח יש משפט שחוזר אצלי בלב, גם למדנו עליו אתמול "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוהים". האם זה נס, והאם יש לזה עדים?
כך מסופר לנו בסיפור, ואנחנו צריכים לממש אותו בפועל בימינו. זה לא היה פעם, אמנם זה היה פעם, אבל בצורה כזו כאילו שזה היה.
אבל מה שלא יהיה אנחנו צריכים להגיע לקשר בינינו, במיוחד בעשיריות, ולהשתדל לצאת מהדחייה ההדדית בינינו, לחיבור הדדי בינינו. זה נקרא לצאת ממצרים, ולהיכנס לארץ ישראל.
תלמיד: האם משה שומע את צעקתם? האם פרעה שומע את צעקתם? האם זה שכר שאפשר לשמוע את הצעקה, והאם צריך לשאוף לזה?
בעיקר, אנחנו צריכים להתחבר בינינו. שוב אני חוזר, על החיבור, לצעוק, לא לצעוק, העיקר שנשתדל להגיע לדימוי של הכלי של אדם הראשון, שכולו מחובר לכלי אחד. אחר כך הכלי הזה נשבר לחלקים רבים, ואנחנו צריכים לחבר את החלקים האלה שוב לכלי אחד, ובו נגלה את האור של גמר התיקון.
שאלה: מה זאת אומרת לשרת את הבורא, ולממש את תכונת ההשפעה?
זה נקרא שאנחנו מגלים את הבורא, את הכוח הטוב והמיטיב ששורה על כולם. שמכוח הטוב ומיטיב הוא פועל על כל המציאות, מקרב את כולם יותר ויותר זה אל זה, ואנחנו רוצים להיות השותפים שלו.
שאלה: כשאני מסתכל על ההיסטוריה, קשה להגיע למסקנה שיש גבול לרוע האנושי וזה מפחיד אותי. האם יש לזה גבול, והאם יש לזה סוף?
אין גבול, הרוע האנושי יכול להגיע למצב ממש אינסופי. כמו הרצון לקבל, והרצון להשפיע, כמו שנאה ואהבה, לכל אלה אין גבול.
תלמיד: אז איך להתגבר על זה?
נתנו לנו כלים כדי להתגבר, והיתר תלוי בנו, בכמה שאנחנו רוצים לשכנע את עצמנו. אם אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שלא כדאי לחכות, שכדאי עכשיו לתקן את עצמנו, אז בואו נעשה עכשיו גמר תיקון, ונצא מהכול. אחרת כתוב שאימהות רחמניות בישלו את ילדיהן ואכלו אותם. אתה מבין? אלה דברים נוראיים שכתובים על גמר התיקון.
תלמיד: מה ההבדל בין אדם שנמצא תחת איום ומתפלל, לבין התפילה שעלינו לבנות כאן ב"בני ברוך"?
אנחנו צריכים לגלות את התפילות והבקשות, לפני שאנחנו מגיעים לייסורים גדולים.
תלמיד: אני ממש מפחד מזה, מה אני יכול ללמוד מזה?
שכדאי לעשות גמר תיקון לפני זה, זה הכול.
תלמיד: יש איזה רמז?
יש חוקי טבע, אנחנו לא יכולים לשחק כאן במשהו, אנחנו רק לומדים. מה יכול להיות בזה, ובזה. אם אתה רוצה, תקבל, ואם אתה לא רוצה, החוקים יפעלו בצורה כזאת שהם יחייבו אותך.
תלמיד: אני רוצה שזה יסתיים.
כולם רוצים אבל לא עושים בשביל זה את מה שצריך, ולכן זה לא יעזור. רק לרצות זה לא מספיק.
תלמיד: אנחנו לא עושים את זה.
נכון, ואני מקווה מאוד שאחרי הכנס, נפעיל את עצמנו הרבה יותר.
שאלה: אימהות רחמניות אכלו את הילדים. מה זאת אומרת?
אין לי מה להגיד, כך כתוב. כך כתוב בנביא, ובעל הסולם מביא את זה באחד המאמרים.
שאלה: מה זה אומר שצריך להיות לנו רק רצון אחד, והוא להתאחד עם הבורא?
כי יותר מזה לא צריך. זה הכוח העליון שמסדר אותנו בכל רגע ורגע בחיים, בכל הקשרים בינינו, שקובע את הכול מהתחלה ועד הסוף, אז מה עוד עלינו לעשות? רק להבין ולקיים, ש"אין עוד מלבדו".
שאלה: כשהייתי ילדה קטנה, היה לי פחד גדול כאילו אני לא קיימת. הבנתי שאני לא מרגישה את מה שהאחרים מרגישים, והם לא מרגישים את מה שאני מרגישה, וזה יצר הרגשה שכאילו אני לא קיימת. היום בכנס הפחד הנוראי הזה שחוויתי בילדות, חזר אלי שוב. אבל הפחד חזר בצורה שונה.
אנחנו מחכים ויודעים שאנחנו לא עושים את מה שצריך, וכאילו הם מחכים שאני אעשה משהו. במציאות אנחנו יכולים להיות קיימים רק בלב אחד של השני. לאיזו גאולה ממצרים אנחנו מחכים, מה הבורא יכול לעשות, אם אנחנו לא קיימים בלב אחד של השני?
אנחנו לא מדברים כל כך לעומק, כמו שאת רוצה שנדבר. את צודקת, אבל מספיק לנו כמו שדיברנו.
שאלה: איך לקנא נכון בחברים כדי לקדם אותם, ולהתקדם ולא לעצור את ההתקדמות על ידי הקנאה שלי?
אנחנו צריכים להתחבר, לחבר את כול הכוונות שלנו, את הדרך לעתיד, ולהשתדל מאוד להתחבר כך שכל המחשבות שלנו, התקוות שלנו יתחברו ואז הבורא יענה עליהן. לא בגלל שאנחנו נתחבר ברצון חזק, אלא בגלל שאנחנו נתחבר בינינו למרות כוחות הדחייה. זה העיקר בחיבור בינינו, להתעלות, להתגבר למעלה מכוחות הדחייה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להבין למה הבורא נותן לחלקנו בעיות מסוימות כמו מוות של אנשים קרובים, או בעיות כלכליות. האם אנחנו צריכים להבין את זה?
לא. רק להמשיך בחיבור בינינו.
שאלה: שמעתי שאמרת שהשנאה היא ללא גבול. מה הוא הטבע של השנאה בגמר התיקון, מה יקרה עם השנאה חסרת הגבול?
היא תעזור לנו לאהוב זה את זה. השנאה תהיה כיסוד של אהבה וחיבור. אצלנו בעולם אנחנו כמעט ולא מרגישים עד כמה תכונות מנוגדות עוזרות זה לזה. בלי שנאה לא יכולה להיות אהבה וכן הלאה. אז בגמר התיקון כול השנאה תהיה כיסוד לאהבת עולם. לכן עכשיו לפני גמר התיקון, אנחנו עוד נרגיש עד כמה השנאה נכללת בתוך הטבע האנושי.
תלמידה: האם השנאה צריכה להתגלות עוד כל כך הרבה, כדי שנוכל לגלות אהבה רוחנית?
זה תלוי בנו. אם אנחנו נרצה, יספיק לנו מה שיש כדי שאנחנו נחזור לחיבור, לאהבה, אז מה טוב. אבל אם זה לא מספיק, אז השנאה תתגבר עוד יותר.
שאלה: הגענו לכאן מרחוק, אני הגעתי מקרוב לגבול יפן. ואמרת שכשאנחנו נחזור לארצות שלנו, אנחנו צריכים להרים את המקום בו אנחנו נמצאים.
כן.
תלמידה: באיזה אופן לעשות את זה?
אני לא מרגיש מה קורה שם. פעם הייתי ביפן, ולא יותר. מה לעשות? אני חושב שכדאי לך לדבר עם האנשים שמפיצים אצלנו, יש להם ניסיון. אני כבר שנים לא מתעסק בזה ותוכלי לקבל מהם עצות. אני אשמח מאוד לשמוע שאת מצליחה.
שאלה: כשיש התפרצות מתחושות, הרגשות בתוך האדם, מה התהליך של העבודה הפנימית, איך אדם יכול להפוך את זה לעבודה פנימית, כדי שישתמש בזה בצורה נכונה כשיש התפרצויות?
אי אפשר לתת עצה לכל החיים אבל נראה לי שהכי טוב זה להיכנס למים, לאמבטיה, או לטוש או לבריכה. זה פועל מהר מאוד על האדם וכשהוא מתפרץ, זה מאוד מקרר אותו ומאזן אותו.
שאלה: איך בן אדם יכול לאזן את עצמו מתוך הלימוד, נגד כל ההרגשות. אם אני מרגיש משהו, תחושה וזה דוחף או לוחץ עלי, איך אני יכול להשתמש בלימוד, בסביבה, בחברים כדי שאני אגיע לאיזו הבנה שאני יכול לסדר את עצמי בצורה נכונה בתוך הקבוצה, הסביבה?
הרבה שנים כתבתי ספרים, וזה היה מרגיע אותי. ועוד, כשאני מלמד, אני לומד, אני נמצא בדברים האלה וקשור אליהם הרבה שעות ביום וזה הכול.
תלמיד: מפני שיש לנו הרבה חברים חדשים שנכנסים לקבוצה והדרך שלנו היא מאוד עדינה, ואדם צריך להסתכל על עצמו משני הצדדים כל הזמן, והוא כל הזמן באמצע התנאים, והוא לא יכול כל כך לברר מה לעשות, איך לעשות, מה הכיוון, ההמלצה, איך להתמודד?
ללמוד וללמד, זה מה שאני ממליץ. אין לי עצות אחרות כדי להרגיע אדם, כדי לקדם אותו למטרת הבריאה.
שאלה: כשבן אדם מרגיש איזו התפרצות פנימית באותו רגע, ללמוד וללמד זה אולי לטווח ארוך אבל באותו רגע הוא לא מסכים עם משהו באיזה כעס, התרגשות מאוד גדולה. איך להשתמש בסביבה כדי לקחת את זה פנימה לעבודה פנימית, להרגיע את זה ולעבוד עם זה?
לעשות קפיצות. לשבת לקום, לשבת לקום, מהר, מהר, מהר וזהו.
שאלה: היום בשיעור בוקר והצעת למישהו ללכת לים ושני חברים אחרי השיעור היו ממש גמורים, אבל היה חשוב להם לממש את העצה שלך ולנסוע לים. ואני מאוד התפעלתי מהמסירות, מהדבקות. מה יכול לעזור לחבר להיות יותר דבוק ברב, להקשיב, לשמוע. זה היה מאוד חזק לראות איך הם לקחו את זה כעבודה פנימית, לנסוע לים. זה לא היה סתם לנסוע לטייל, אלא לממש עצה של רב מעל כל מה שהם הרגישו, מעל כל המשימות שיש להם.
אין לי מה להוסיף. אני מכבד מה שהם עשו אבל להיזהר, אני לא שולח אתכם לים.
שאלה: הכנס הזה, ההתאספות הזאת, היא מאוד מיוחדת כי אנחנו עוברים בירורים מאוד פנימיים, מאוד עמוקים, ונכנסים ממש לרזולוציות בעבודה פנימית שאף פעם לא היינו בהן. איך לעבוד נכון עם כך שזה מאוד פנימי, אבל יש את הצורך הזה בחיבור. איך לאזן בין זה שאני לא אשקע יותר מדי רק בדבר ההפנימי אלא שאני גם אעבוד על התרוממות במקביל?
אני לא יודע. אצלי זה גם וגם, זה הולך יחד.
אני מאוד מקווה שאתם תצאו מהכנס הזה בסופו של דבר מלאים בכוחות, בהבנות, ברגשות טובים נכונים ונמשיך. יש עוד דרך, אומנם לא כל כך ארוכה. אנחנו חייבים רק לממש אותה בצורה פרקטית עלינו בינינו. על זה עוד נלמד.
תלמיד: מה אתה מציע. האם כל הזמן להתעמק פנימה או גם לנסות כביכול לשחרר את זה? לעשות משהו כדי לפרוק קצת את המתח. איך אתה מציע לעבוד בצורה כזאת שכל הרגשות יהיו מאוזנים?
גם כך וגם כך.
(סוף השיעור)