שיעור בוקר 06.07.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה בעליות וירידות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא - העבודה בעליות וירידות, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 11.

זה כבר לא נושא חדש, אנחנו ממשיכים אותו וצריכים טוב טוב להתרגל אליו, כדי שבאמת חוץ מעליות וירידות, לא יהיה לנו שום מצב אחר. גם עלייה וגם ירידה בעצם בשבילנו זה לא חשוב, העיקר שאנחנו מרגישים את המגמה שאנחנו הולכים לקראת כלי חדש שזה נקרא "ירידה", או נמצאים בעיבוד של הכלי הזה שקיבלנו מהירידה ומעלים אותו לפעולה נכונה רוחנית שזה נקרא "עלייה".

אבל דווקא בירידה ועלייה, כמו שדיברנו גם אתמול, קודם בא החושך, ערב, לילה ואחר כך יום, בירור ותיקון. כך אנחנו צריכים כל הזמן להיות, שיהיו כמה שפחות מצבים שאנחנו בהם מנותקים, מירידה ומעלייה. זה לא טוב, זה זמן שהוא לא מביא איתו שום תועלת.

לכן אנחנו בקבוצה, ועיקר התועלת מהקבוצה, זה "איש את רעהו יעזורו". ואנחנו צריכים ממש לדאוג שכולם, כל החברים שלנו, יהיו במצבים פעילים, עליות וירידות, ירידות או עליות.

בואו נתקדם, נקרא את הפסוקים. יש לנו ארבע פסוקים, נעבור עליהם גם בכמות כמה שאפשר יותר, כדי לסיים את הנושא שישאיר בנו רושם לכל החיים.

קריין: קטע מס' 11, אומר הרב"ש:

"כשאדם רואה, שיש לו ירידות, הוא צריך להיזהר, שלא יברח מהמערכה, אף על פי שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אלא הוא צריך להשתדל להתחיל כל פעם מחדש. היינו, שזה שהוא מתחיל לעלות, לא יגיד שהוא בא שוב לדרגתו הקודמת. נמצא, שהוא לא עשה שום דבר עם עבודתו, היות שהוא חושב, שהוא עולה עתה לדרגתו הקודמת. אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, כנ"ל, שכל פעם הוא מעלה ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

את זה אנחנו צריכים להבין, כל פעם זו עלייה חדשה, ירידה חדשה, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים" ואנחנו צריכים לדעת שזה מה שעומד לפנינו ולכן לקחת כל פעם ולהמשיך עם הרשימות החדשות שמתגלות.

שאלה: מה היא המערכה ואיך לא לברוח מהמערכה?

המערכה זה שאני רוצה לראות את עצמי או בירידה או בעלייה. וכשאני נמצא בזה, אני משתוקק רק לשני המצבים האלה ואני משתוקק ששניהם יעברו כמה שיותר מהר. כשאני מעבד את הנתונים מהירידה מהי? ומהעלייה מהי צריכה להיות, ובנטייה לחיבור דרך הקבוצה לבורא, אני מזרז את הזמנים ואז מעבד את הרשימות האלה כמה שיותר מהר.

שאלה: למה זה נראה לאדם שהוא חוזר לאותה מדרגה?

כי הוא לא מרגיש את הרשימו עצמו, במה בדיוק ההבחן שלו, השוני שלו, אלא הוא מרגיש מצב שיורד. זאת אומרת, לפי ההרגשה זו הרגשת הירידה, אחר כך לפי העלייה זה הרגשת העלייה, זאת אומרת, נמשך או לזה או לזה. הוא לא מרגיש הבחנות מדויקות, ולא יכול למדוד את עומק הירידה, או גובה העלייה וגם לא יכול למדוד את האופי שלו. זאת אומרת, כמה, מה הטיב של הירידה הנוכחית לעומת הקודמת וגם בעלייה. זה יבוא אחר כך, כשנתחיל להבחין בהבדלים המהותיים בין כל ירידה ועלייה.

שאלה: כתוב פה, "אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה"? מה הוא צריך לעשות אחרת, אפילו שהוא לא מרגיש?

לקבל מה שאומרים המקובלים ולהשתדל כך להתייחס. אם זה היה מעצמו, אז לא היו כותבים. אם הוא צריך להוסיף מעצמו למרות שלא מרגיש, לכן הם כותבים.

תלמיד: אבל מה להוסיף אם לא מרגיש את החידוש הזה שיש עכשיו?

להאמין למעלה מהדעת שזה חדש ולכן הוא צריך להתייחס לזה בתשומת לב מיוחדת כל פעם.

שאלה: במשפט האחרון מצוין, "כל פעם הוא מעלה ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו" מה זה אומר?

הוא רוצה בכל ירידה ובכל עלייה לממש כל מה שיש לו, כדי להרגיש במה הוא שונה מהקבוצה ומהבורא, ובמה הוא יכול להתחבר אליהם. זו סך הכול המגמה בינתיים. אחר כך נראה בכל הרשימות האלה הרבה מאוד הבחנות פנימיות.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מזרזים את הזמן כשאנחנו משתוקקים לחיבור בעשירייה?

כתוב ש"ישראל מזרזים את הזמנים", ממהרים את הזמנים. מה זאת אומרת? מי שנמשך לישרָ-אל, ישראל, זאת אומרת שרוצה בכל מצב ומצב לראות את עצמו כמה שיותר קרוב לחיבור עם הכלי שלו, היינו העשירייה ועם הבורא בתוכה, אז בזה, בנטייה הזאת הוא מקרב את עצמו לקבוצה, זאת אומרת לנשמה שלו ולבורא שזה מילוי הנשמה. וכמה שמתאמץ, כך הוא מקרב את התיקונים ואת הרשימות הוא מעבד בצורה נכונה וכל רשימו שבור שנותן לו מידת הריחוק בינו לקבוצה ובורא, הוא משתדל כמה שיותר מהר ליישם לחיבור.

שאלה: איך לממש נכון את הרשימו הזו בחיבור, רק להשתוקק אליו, או עוד משהו?

דווקא כמו שאמרת, שאנחנו צריכים יותר להימשך לחיבור, "כל מה שבידך בכוחך לעשות, עשה".

שאלה: אמרת שצריך לעבד את החומר.

כמה שיותר אתחבר עם הקבוצה ועם הבורא בתוך הקבוצה, שהוא הכולל של החיבור שלי עם החברים, וכאן אני צריך לראות במה אני יכול להשלים אותם כך, שבעיניי זה לא יהיו אנשים בודדים, אלא זה יהיה רצון אחד. כי זה שאני רואה אותם כרצונות שונים, או בכלל אפילו לא רצונות אלא בני אדם שנמצאים לפניי, זה אני שמבדיל אותם ברצון השבור שלי.

קריין: קטע הבא, מס' 12, אומר בעל הסולם:

בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע. ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב לעבודה.

(בעל הסולם. שמעתי. י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

זה ברור. רצון חזק נמדד לפי הזמן, ההפסקה שבין עבודה לעבודה, בין עלייה לעלייה. ומספיק לי להרגיש שאני מנותק רגע אחד, וכבר אני שוב הולך לתקן את הפירוד הזה. זאת אומרת, הרגשת הפירוד היא צריכה להיות מורגשת באדם כאסון, כמשהו מאוד ברור כשלילי. ואם הוא נמצא תמיד במגמה של חיבור, אז כל האסונות האלה, היינו הרגשת הניתוקים שמתגלים, הוא מיד ממשיך אותם לחיבור. ובצורה כזאת אם אנחנו מרגישים שנמצאים במגמה כזאת, אנחנו מהר מאוד הולכים קדימה בתיקון הכלי הכללי.

שאלה: מה זה אומר התגברות על הרצון לקבל?

שאני רוצה להיות מחובר עם החברים.

קריין: קטע מס' 13, אומר הרב"ש:

"אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה.

רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה. ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה.

כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

שאלה: כתוב פה "אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה" מה הכוונה?

אנחנו נמצאים במצב גשמי, למרות שלא נמצאים ברוחניות, אנחנו יכולים על ידי ההכנה הגשמית שלנו לזרז את יציאת הרשימות השבורות הרוחניות שיתגלו בנו ואנחנו נוכל לטפל בהם וכך להיכנס יותר ויותר לרוחניות. הכול תלוי עד כמה אנחנו נכין מקום בקשר בינינו, בין החברים בעשירייה. לכן להכין מקום עבודה זה נקרא שאנחנו מוכנים להיות מקושרים בינינו בכמה שאפשר יותר, ומשתדלים לעשות במה שאנחנו מוכנים. ולפי הנכונות שלנו אז מתגלות הרשימות הרוחניות השבורות בנו, ואנחנו כך יכולים להמשיך לתקן אותם ולהתקדם, מצד אחד.

מצד שני, כמו שהוא אומר, "מטרם שאני מאבד את" המצב הרוחני שלי, שיש לי איזה קשר, אני כבר מתחיל לחשוב על המצב הבא. אני מתחיל לחפש אפילו, כמו זקן שמחפש, איפה עוד יכולים להיות ליקויים בחיבור בינינו שאנחנו יכולים לתקן אותם, לעצב אותם וכך להתקדם. זה הכול לפי הנטייה הכללית שכל אחד בעשירייה שנמצא בזה, אז בזה הוא מקדם את כולם. וכך העשירייה בכללות מתקדמת.

שאלה: האם העליות והירידות שלנו תלויות ברשימות החדשות?

ודאי. ודאי שהכול נקבע על ידי הרשימות שמתגלות. והעבודה שלנו זה רק לזרז את התפתחות הרשימות, יציאת הרשימות, התגלות הרשימות מהשבירה, ואיך אנחנו יחד, על פני הרשימות האלה מזמינים את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף שמתקן את הרשימות האלה ומייצב אותנו סביב הרשימות החדשות וכך אנחנו מתקדמים.

אבל הכול תלוי ברשימות, הכול. כל החיים שלנו, גם החיים הגשמיים, הכול תלוי ברשימות.

קריין: קטע מס' 14. אומר הרב"ש:

"מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו."

"מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו.

נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם."

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

זו הבעיה שלנו, שאנחנו חייבים לראות איך אנחנו מתקדמים וכאן בעצם מופיע האגו הגדול שלנו. כי אם אני עובד בעל מנת להשפיע, אני לא צריך לראות שום דבר, רק מקום להשפיע. והתוצאה מזה שאני מתקדם, זו התוצאה האגואיסטית הגדולה ביותר שאני יכול לתאר לעצמי. אסור להיות בזה. אומנם האגו כל הזמן דורש, אנחנו כל הזמן דורשים, איפה התוצאות, מה קורה איתנו, מה קורה לי, למה אין לי, למה אתה לא נותן לי? זאת אומרת במקום להתעלות מעל האגו הגשמי, אני נכנס לאגו הרוחני.

כאן ממש המכשול שעומד לפנינו. איך אנחנו נתחיל להתייחס לתוצאות מהעבודה שלנו כך, שחוץ מפעולת ההשפעה שאני עושה, אני לא רוצה כלום. אחרי פעולת ההשפעה, אין לי שום דבר, אני לא רוצה לדעת מה עשיתי, למה גרמתי, רק העבודה עצמה היא בשבילי כבר השכר. ואני סוגר את עצמי מכל התוצאות שיכולות להתגלות, לא רוצה לראות אותם, לא רוצה להיות קשור אליהם, כי זה כבר נקרא "על מנת לקבל".

קריין: קטע 14.

"מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו.

נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם."

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

זה המכשול הכי גדול. לראות איך אנחנו מתקדמים, מה תהיה התוצאה מהעבודה שלי הרוחנית. אני מוכן להשפיע, כמה שאתה רוצה, אני אשפיע, אבל איפה התשלום? איפה השכר על זה שאני אהיה משפיע, על מה שאני עושה? כאן זו הבעיה. על רוחניות אין שכר על מה שאתה עושה, אלא זה שעשית השפעה לבורא, זה הוא השכר, השכר עצמו.

שאלה: במצב של ירידה, מה הפעולה של נתינה?

במצב של ירידה, מה העבודה? אין עבודה בירידה, אנחנו רק צריכים להתרשם מהירידה עצמה בזה שמעבדים את המצב הזה, כמה שאפשר. אנחנו מקבלים רשימו חדש, מצב חדש מהשבירה הכללית שהייתה בכלי דאדם הראשון. והירידה הזאת לא קרתה בגלל שאנחנו לא בסדר, אלא דווקא בגלל שהבורא רוצה לקדם אותנו למצב חדש, לתיקון חדש, לכן אנחנו מקבלים הרגשת השבירה יותר גדולה מקודם, שנקראת אצלנו "ירידה" יחסית, זה הכול.

ואנחנו יכולים להגיד, "זו לא ירידה". אלא מתגלים בי רצונות חדשים מהשבירה, רצונות יותר גדולים מקודם, מפני שאני נעשיתי בעל ניסיון יותר, חזק יותר, מוכן יותר ולכן אני עכשיו זוכה לרשימו חדש. ולכן אנחנו צריכים כך להתייחס למה שמתגלה בזמן הירידה.

שאלה: כתוב "שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה." מהי אותה הרגשה של עזרה שהוא יקבל?

הכוונה היא שבזמן שאני מרגיש ירידה, אני בתוך הירידה, חוץ מזה שאני מתרחק מהקדושה, מהחיבור, אני צריך גם להתחיל להרגיש בה את אופן ההתרחקות. עד כמה אני מרוחק, באיזה אופן, באיזו צורה, עד כמה אני לא רוצה להיות בעל מנת להשפיע, בעל מנת להתחבר עם החברים ועם הבורא. וכל המצב הזה שאני בצורה כזאת בודק, נותן לי הרגשה מה צריך להיות כנגדו, איזו עליה צריכה להיות. ודאי שעדיין קשה לנו לדבר על כל מיני נתונים פרטיים שיש בירידה, איך מהירידה לזהות את העלייה העתידה. אבל בכל זאת אנחנו כך צריכים לחשוב, להשתדל להרגיש ובזה נִפְתח את הכלים שלנו. כך נרגיש.

שאלה: אם אני משקיע מאמצים בעבודה ואני רואה שאני מקבל משהו בתמורה, מה עלי לעשות עם זה?

אתה צריך להשתדל לברר את המצב כשאתה עושה את העבודה, לא כדי לקבל שכר שאתה מרגיש אלא כדי להיות יותר מחובר דרך החברים לבורא, אין יותר.

שאלה: איך האדם יודע שהוא פועל בעל מנת להשפיע או שהוא לעולם לא יידע את זה כדי שחלילה לא יקבל למען עצמו?

האמת שאנחנו כולנו פועלים על מנת להשפיע. כל העולם, הוא רוצה או לא רוצה, הוא מקיים פקודות כוח העליון, פקודות הבורא. כל האנושות כולה מקיימת מה שהבורא רוצה, רק ישנם קומץ קטן של אנשים מכל האנושות שהם רוצים להרגיש את זה שהם עושים נחת רוח לבורא ולכן כל העבודה היא בשבילם. אבל באמת כמו שכתוב "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה"¹, זאת אומרת כולנו פועלים לפי הרשימות, רק ישנן כאלו רשימות שאותן מממשים בהסכמת האדם וזה חלק קטן מהרשימות שנקראים "ישראל" שהם מכוונים לבורא ויש כאלו רשימות וזה רובן כל האנושות, כל העולם, שהם מקיימים את הרשימות בצורה אחרת, בלי לדעת, בלי מודעות בלי כלום וזה נקרא "האנושות". אבל בעצם "לא ידח ממנו נידח" וכולם מבצעים את רצון הבורא ומתקדמים להכרת הרע בכל מיני רמות וצורות.

שאלה: הייתי רוצה להבין איך עובד המכניזם של עליות וירידות. אם אני רואה שהחברים בכלל לא חשובים לי, האם זה נכון לצפות שאחר כך שתהיה לי עליה אני אראה את החברים ההפך בדיוק, מאוד חשובים?

כן, בעליות אני רואה חברים חשובים, בירידות אני רואה פחות חשובים. זה מה שאני מבין מתוך מה שאני צריך לענות.

תלמיד: דוגמא אחרת, אם אני רואה שעכשיו נגיד חסרה לי חשיבות המטרה האם התגובה שאני אקבל אחר כך בעליה זה אומר שאחר כך המטרה תהיה חשובה מאוד?

יכול להיות, אתה רוצה לכלול בדברים האלה הרבה. יש שם הרבה פרטים, אני מפחד להגיד כי יש בזה כל מיני וריאציות. נעזוב את השאלה הזאת, אני לא יכול לענות עליה בצורה קונקרטית מדויקת. אולי תשתדל לחלק אותה לכמה חלקים ואז אני מסוגל לענות בצורה ברורה, חד משמעית.

קריין: אולי אני אנסה לעזור?

כן.

קריין: אני חושב שהחבר שואל ככה, הוא מנסה להבין את המכניזם של ירידות ועליות ואז הוא אומר, האם נכון לומר שמה שאני מרגיש שחסר לי בזמן הירידה, למשל חסר לי חשיבות של החברים, חסר לי חשיבות המטרה, זה בדיוק יהיה אותו הדבר שאותו אני ארכוש בעליה, יותר חשיבות של החברים יותר חשיבות של המטרה.

כן ולא. ודאי שככה זה יהיה, אבל לא לפי אותו סגנון.

שאלה: איך העשירייה טועמת את טעם החושך, במה אנחנו טועמים אותו?

מתגלה חושך, אלה הכלים החדשים השבורים שאין להם קשר למערכת, זאת אומרת לקבוצה ולבורא. ואת הרשימות האלה אנחנו מרגישים כחושך, כי הם התנתקו בזמן השבירה מכל יתר הרשימות ולכן אין בהם אור. מה שאנחנו צריכים עכשיו, לעבוד על המצב הזה שהאור העליון, היינו הבורא, יחבר את הרשימות האלה ויאיר בהן. אבל יש כאן עוד כל מיני תנאים שלא רק אנחנו אלא המערכת הכללית היא גם חייבת להיות שייכת לתיקונים האלו ולכן זה לא חד משמעי.

אם אני הייתי בעצמי עם הרשימות שלי ועם האור העליון פועל, אני, כלי שבור ובורא, זה אין בעיה, אבל יש כאן עוד מורכבות גדולה ורחבה ולכן אני לא יכול, אני רוצה לענות לכם בצורה קלה, חד משמעית שככה זה, כמו שאומרים לילד "תעשה ככה תקבל ככה, תעשה ככה תקבל ככה", אבל זה לא הולך. אנחנו בכל זאת נמצאים במערכת יותר רחבה שלא רק אני והבורא והקבוצה והכול אני מפעיל אלא יש כאן עוד כל מיני תנאים יותר סביבתיים.

שאלה: תגיד לי בבקשה, האם כאשר אתה מגיע למצב שבו אתה לא מחכה לתגובה או לתוצאה, אז איך אתה מודד את ההתקדמות שלך?

אנחנו מודדים את ההתקדמות שלנו עד כמה שיש לנו ניתוקים מהחיבור, ואנחנו משתדלים להתגבר עליהם ולהגיע לחיבור. זה מה שיש לפניי ככלי שבו אני יכול למדוד את ההתקדמות הרוחנית שלי.

שאלה: האם אלה הירידות שגורמות לנו להתקדם?

להתקדם. ודאי שאם לא הירידות, איך היינו מתקדמים? הירידות פותחות לנו את הכלים שלנו שאנחנו עוד לא תיקנו אותם, שהם נמצאים בדרך, בתור, שאנחנו צריכים לקדם אותם, לתקן אותם, להתקדם על ידם, להתחבר על ידם, וכך אנחנו מתחברים ומתקדמים. הרשימות האלו זה כל החיים שלנו, בלעדיהן לא היינו יכולים לדעת מה עלינו לעשות, ולא היינו מרגישים בכלל את הכול.

כל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בהרשימו. ההבדל בין הרשימו למצב האמיתי זה שהרשימו זה מצב האמיתי אבל המקולקל, שיש שם ליקוי כדי שאני אוסיף לזה את הרצון שלי, ההשתתפות שלי. זה כמו שאנחנו משחקים עם הילדים, אז אנחנו עושים לפעמים כאלה מצבים שהילד צריך להוסיף משהו ואז תצא תוצאה טובה. אז אנחנו מכינים את כל המצב חוץ מההשתתפות שלו הקטנה, שילחץ נגיד או משהו יעשה ואז יצליח. זה הרשימו השבור שמתגלה. הכול מוכן לסעודה מה שכתוב רק ההשתתפות שלנו הקטנה היא חייבת גם להתחבר לזה.

שאלה: יוצא שאנחנו מחפשים בדרך לא תוצאות אלא דווקא חסרונות, מקומות שבהם אפשר להוסיף בהשפעה. איך למצוא חסרונות או חיסרון במצב של עלייה?

אנחנו לא שצריכים לחפש בכל מצב רק את השלילה. במצב שאנחנו מרגישים את העלייה, אז אנחנו צריכים להודות, ללכת עם מה שהבורא מציג לנו. ובמצב הירידה, אז אנחנו צריכים להתכלל במה שהירידה ולרומם אותה ולהבין שזה מגיע לנו כמקום העבודה. ולא שבזמן העלייה אנחנו מחפשים את הירידה, בזמן הירידה ההיפך, לא. זאת אומרת, רוצים לממש את המצב שמקבלים מהבורא.

שאלה: אמרת מקודם משהו שהוא גילוי גדול מאוד, שעלינו להסתגר מפני התוצאות. אז במה ממלאים את ההסתגרות הזאת, איך מתגוננים מפני התוצאות?

אני לא מתגונן לפי התוצאות, אני רוצה רק להיות יותר מחובר עם הקבוצה ועם הבורא. ואיזה תוצאות יהיו, זה לא חשוב לי. אנחנו לא עובדים על תוצאות, אנחנו עובדים על המצב, והמצב הוא חייב להיות ש"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא" בלבד, ותפסיקו להיות בזה פילוסופים תוצאות כאלה, תוצאות כאלה ותתחילו בזה לחטט. יש לנו דברים מאוד פשוטים, "על כל פשעים תכסה אהבה", תעשו את זה כמה שאפשר בכל מצב ומצב, וזה מספיק כדי להתקדם נכון ולא להתבלבל.

שאלה: כשאנחנו מוצאים את עצמנו בירידות או בעליות, מהי הנקודה שבה אנחנו לא מופעלים ומגיבים, אלא דווקא מרגישים שותפים ורוצים להיות דומים לבורא?

אנחנו נמצאים בעליות וירידות בצורת שותפות, שכולנו רוצים להרגיש את עצמנו שיש עלינו כאלו מצבים. ואפילו שחלק מהקבוצה יכול להיות בעלייה וחלק בירידה, בכל מיני מצבים, אבל המגמה שלנו להיות סך הכול יחד, היא שנותנת לנו, לכולנו תוצאה אחת. אומנם אלה יורדים ואלה עולים, וזה באמת ככה קורה בדרך כלל בקבוצה, אבל המגמה שלנו היא אותה מגמה. זה מה שקורה. זה כמו שכדור הארץ בצד אחד יש לו שמש בצד אחד יש לו חושך, אבל סך הכול ככה הוא פועל. וכמו עם מגנט, אין מינוס בלי פלוס. בכל מצב ומצב יש דבר והיפוכו, וכך אנחנו עובדים.

שאלה: במה רשימות מבוררות ומתוקנות בעשירייה שונות מרשימות חדשות עוד לא מתוקנות שהתגלו?

אלו רשימות שאנחנו כבר עיבדנו אותן נכון, אז אנחנו עוזבים אותן ואנחנו לא חוזרים עליהן. אנחנו תמיד פועלים ממצבים שמתגלים, אנחנו לא נמשכים למה שהיה, אנחנו עובדים עם מה שמתגלה.

שאלה: כשמקובל מקבל עלייה או ירידה או נפילה, הוא מקבל את זה עם צמצום שכבר יש לו? לכן הוא יכול לשמוח מהמצבים האלה ולא כמונו שוקע בהם?

לא, הוא מקבל עליות וירידות והוא צריך לעבור עליהן, להרגיש אותן, ובכל זאת להמשיך לחיבור לקבוצה ולמטרת הבריאה, ובזה הוא בכללות מממש כל מצב ומצב. אחרי הכול אתה מגיע לחיבור? בסדר. אתה מגיע לזה שאתה משתוקק לגמר תיקון, עושה בזה משהו? זה בסדר. זאת התשובה הנכונה, הכללית והבטוחה ביותר על כל המצבים שלנו.

שאלה: אם אני בעבודה בכל זאת אני מצפה לתוצאה שיותר חברים יהיו בשיעור בוקר, אני מצפה לתוצאה שנצליח יותר בהפצה, אני מצפה לתוצאה שבאנושות יהיה פחות סבל, אז זה לא בסדר לצפות לתוצאות כאלה?

למה לא?

תלמיד: אמרת לא לצפות לשום תוצאה.

אני מדבר ברוחניות, ולא בפעולות הגשמיות כהכנה לזה.

שאלה: השכר שלנו בזה שאנחנו נקבל כוונה על מנת להשפיע, את הרצון, הכוונה הנכונה, ושאנחנו צריכים לדרוש את הכוונה הזאת, זה נכון?

כן.

קריין: קטע הבא קטע 15. אומר הרב"ש.

"אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

שאלה: אני מגלה רשימות כאלה שיש לי רק טענות שהולכות וגוברות, כלפיי, כלפי הבורא, כלפי כולם, הוא צריך לתת לי משהו גם בהתקדמות, גם בגשמיות, גם ברוחניות, איך אפשר לברוח לאיזה חור שאני יכול להסתתר בו מהטענות האלה?

אם אתה רוצה לברוח אז תברח לאיזה מקום, אצלנו לא נהוג לברוח אלא להתמודד. קודם כל להבין שמהבורא אתה לא תברח אף פעם, זה דבר אחד. דבר שני, שאתה בכל זאת נמצא תמיד בשליטת הבורא, וזה שהוא נותן לך כאלו מצבים זה הכול נובע מהמצב הרוחני שלך. ולא יעזור לך לחלק את החיים שלך לרוחניות וגשמיות, שבזה אתה יכול לחיות כך ובזה אתה יכול לחיות אחרת, אלא אתה צריך הכול לסדר כדי להגיע לצורה המקובלת בחיים הגשמיים, והתקדמות בחיים הרוחניים, ולראות את זה כמכלול אחד. והעיקר שהבורא שורה על כל שטחי החיים שלך, ואתה לא רוצה לשייך אליו רק חלק מהחיים.

תלמיד: אני לא התכוונתי לברוח מהדרך, אלא לברוח מהקבלה העצמית. האם יש דרך להתעלות איכשהו מעליה, כי אתה כל הזמן מלא בכל מיני טענות ודרישות למען עצמך?

כן, אפשר לברוח רק בצורה כזאת שאתה הולך על ייתר השפעה, השפעה לחברים, השפעה לבורא. יותר ויותר להגיש את כל החיים שלך הגשמיים והרוחניים למען החיבור עם העשירייה ועם הבורא, ולא יותר, אין לך יותר מה לעשות.

שאלה: מהי אותה נקודת מפנה מדויקת בין הנפילה והעליה של האדם?

הנקודה בין העלייה והירידה, האדם בדרך כלל לא מרגיש אותה. כי זאת פתיחה של הרצון החדש שלא היה בו אף פעם, ולכן הוא כבר מעבר לזה, אחרי זה הוא מתחיל להרגיש שנמצא במצב חדש, אבל הנקודה עצמה היא נעלמת ממנו.

היא נקודה שמגיעה לנו מעומק הכלי הכללי של האדם הראשון. אנחנו לא מסוגלים לבוא לשם, להיכנס לשם, ולראות מאיפה זה בא, לא. אלא אחר כך, אחרי תיקונים גדולים אז אנחנו יכולים לקבל כבר התרשמות מזה גם כן.

שאלה: קראנו עכשיו כמה קטעים של רב"ש וכאילו שהוא חי את הפנימיות שלי, כאילו כל דבר שאני עובר בפנים הוא מסביר, ואני לא מצליח עדיין להבין על איזו צעקה הוא מדבר, איך להביא את הצעקה הזאת מהלב, שהקבלה הזאת תהפוך להשפעה כבר?

אני לא יודע, קבלה, השפעה, אני יודע חיבור, זה יותר ברור לנו. אנחנו צריכים להגיע לחיבור הלבבות עד כדי כך שיהיו מתחברים, קרובים זה לזה, שהבורא יוכל להתגלות בהם.

קריין: קטע הבא 16, אומר בעל הסולם.

 "כתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. 

שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'." 

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

שאלה: מה זאת אומרת "תערוך לפני שלחן נגד צוררי"?

שיש הרבה מאוד הזדמנויות לרצון לקבל שרוצה להתנפל, לטרוף וליהנות מכל מיני מצבים מהעבודה הרוחנית, אבל לא מסוגל ובזה נופל, בזה מרגיש עד כמה הוא לא מסוגל להיות בעבודה הרוחנית. וזה מביא שמחה גדולה לאדם ולבורא, את זה צריכים להרגיש, זה שכר גדול מאוד שאנחנו מקבלים.

שאלה: מה זה בשבילנו ללכת למעלה מהדעת, שזה מה שמבטל את הצוררים?

שלמרות שאני מקבל משיכה לכל מיני כיוונים אגואיסטיים, אני בכל זאת מחזיק את עצמי לעומתם, מעליהם, בהתגברות למעלה מהם, כדי להיות בחיבור בינינו ובורא. כדי לא להפוך את הקשר ומה שמקבלים מהקשר, תוצאות רוחניות, כדי לא להתחיל לאכול אותן, לקבל אותן בעל מנת לקבל, להפוך אותן לקליפה.

תלמיד: מה זאת אומרת לא לאכול את הקשר בעל מנת לקבל, את התוצאות?

הבעיה היא שהתוצאות מהעבודה הרוחנית, ממאמצים רוחניים שמתגלים, כאן הבעיה גדולה מאוד, פחד גדול מאוד, סכנה גדולה שאנחנו נקבל את זה בעל מנת לקבל ולא בעל מנת להשפיע. וכאן צריכה להיות שמירה יתירה.

קריין: קטע 17, אומר הרב"ש.

"בזמן שמתחיל לתת חשבון על שיעור האיכות החסרון, ורואה שאין לו כאב, אלא שהוא בבחינת מחוסר הכרה, שלא מרגיש, שאם מרוחקים מה' זה נקרא שאין לו חיים, אבל לא כואב לו מזה שאין לו חיים, אז אין עצה אחרת, אלא להתפלל לה', שיתן לו קצת חיים, שירגיש שהוא חולה מסוכן והוא זקוק לרפואת הנפש. 

ולפעמים אדם בא לידי מצב, שהוא כל כך במצב של ירידה, שאפילו להתפלל על זה, גם כן אין לו כח. אלא במצב שלא איכפת לו שום דבר. וזה נקרא שבא למצב של דומם, היינו שאין לו שום תנועה. ובמצב כזה רק חברה יכולה לעזור לו." 

(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)

שאלה: יש לנו חבר שחלה בקורונה, הוא במצב קריטי וכולנו מתפללים עבורו. אז איך להתפלל על החיים של החבר בלי לצפות לתוצאה בעולם הזה, אנחנו הרי רוצים שהחבר ימשיך לחיות ולעבוד אתנו פה בעולם הזה, אז איך להתייחס לזה?

אני לא כל כך מבין, מה זאת אומרת בלי לצפות לתוצאות בעולם הזה? אנחנו יכולים להתפלל עבור החבר שיבריא בכלל של כל החולים שבכל העולם, ואליו אנחנו במיוחד מתכוונים שיהיה בריא. ואנחנו רוצים על ידי הרצון שלנו, על ידי הפניה שלנו לכוח הכללי, הבורא, שירפא, כי הוא נקרא "רופא כל החולים", הבורא, שירפא אותו. אתם יכולים להתפלל, לחשוב על זה.

תלמיד: קודם אמרנו שלא לצפות לתוצאה מהעבודה שלנו, ואם אנחנו מבקשים על החבר אז אנחנו כביכול מצפים לאיזו תוצאה.

אנחנו מצפים לתוצאה שהוא יבריא. זה לא בעבודה הפנימית בינינו שאנחנו מחפשים תוצאה רוחנית. אנחנו כאן רוצים שתיקרה איזו הבראה מהמצב. וזה לא עלינו אלא אדם שלא שייך לנו רוחנית, ולכן אנחנו כן יכולים להתפלל, אנחנו יכולים לחשוב עליו בזמן הלימוד. אפילו אם מדברים או לא מדברים, אנחנו יכולים להזכיר את כל החברים שלנו שחס ושלום דורשים איזו ישועה ושהלימוד שלנו יעזור להם. כן יכולים. ודאי.

שאלה: במצב של עליה אני נכנס למצב של בעיטה לבורא. איך מתגברים על המצב הזה? אני מרגיש שאני עצמאי, לא צריך אף אחד. איך יוצאים מהמצב הזה במצב עליה?

"עליה" אצלנו נקרא שאני מעריך את הבורא ואני משבח אותו, וכביכול ממש הולך לפניו, ולכולם כביכול אומר שהבורא הוא הגדול, והוא ש"חילצת נפשי". זה נקרא שאני נמצא במצב העליה. והמצב שאתה מספר, זה דווקא עליה אגואיסטית אולי אפשר להגיד, אבל בעצם ירידה רוחנית, עד כמה שהבנתי. אבל בכל מקרה עזוב את העליה והירידה, אלא חיבור. בחיבור אתה יכול בדיוק לתת הבחנות נכונות, האם אתה נמצא בהתקרבות לקדושה, לרוחניות או לא? אז תעביר את זה למונחים של חיבור, שאתה יכול לראות את זה.

שאלה: בשיעור, הרבה פעמים לפי הקטע הזה אם אנחנו מודדים את האיכות של הדרישה שלנו, אז רואים שהדרישה היא ברמה נמוכה, כי נרגעת או יש סיבה אחרת. הדרישה שאיתה הגעת לשיעור, אתה משיג את זה יחסית מהר. איך אפשר לחדש את איכות הדרישה בשיעור?

להיות כמה שיותר קרוב לעשירייה, ואז עם מה שתקבל מהם, תמשיך.

קריין: קטע 18. אומר הרב"ש.

"כריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא לשמה. והיות כעת יש לו חשק לעבודה, אחרת מי היה מכריח אותו להכנס בעבודת ה'. לכן האדם צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר "אפילו שיבוא איזה זמן של ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, מכל מקום הוא מקבל עליו, שלא יסתכל על החשק שלו, אלא יעבוד כאילו היה לו חשק". וזה נקרא "כריתת ברית"."

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו כריתת ברית בעבודה" 1987)

שאלה: מה זו ה"כריתת הברית", האם זה טריק פסיכולוגי שהאדם עושה בתחילת הדרך שלו?

נגיד כמו שאתה אומר שזה טריק פסיכולוגי. העיקר שאנחנו מסכמים מעצמינו, שיש בינינו הסכם שאנחנו נעשים מחוברים ותלויים זה בזה, שגם בעליות וגם בירידות אנחנו נמצאים קשורים זה לזה בינינו ולבורא.

תלמיד: האם צריך לעשות ממש טקס כזה בעשירייה? איך כורתים את הברית הזאת?

לא צריך טקסים, צריך הסכם בתוך הלבבות כדי שנבין שבלי זה אנחנו לא הופכים להיות קבוצה.

שאלה: אפשר להגיד שלצפות לתוצאה של חיבור זו ציפייה נכונה לתוצאה?

לצפות לתוצאה של חיבור ודאי שזו ציפייה נכונה, מה זאת אומרת? כל העבודה שלנו בכלי השבור של אדם הראשון זה להגיע לחיבור של כל החלקים שנשברו והתרחקו זה מזה, ובחיבור החלקים האלו אנחנו משיגים את הכוח העליון האחד ששורה בכולם. וכך דווקא מתוך זה שמתאספים ההפוכים האלה, אנחנו מרכיבים בזה את מהות הבורא. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בזה מגלים, מעצבים את שם ה'.

תלמיד: ונניח שהגענו להרגשה של התקרבות וחיבור, מה נקרא שזה לא יהיה בעל מנת לקבל? שזה דווקא יהיה שאנחנו רוצים בזה.

שאנחנו רוצים בזה לעשות נחת רוח לבורא ולכן אנחנו חוזרים למצב של כלי אחד כדי לגלות לו מקום אחד ושהוא ייהנה ממה שעשינו.

כאילו שהוא עשה מאיתנו מערכת והיה לנו טוב במערכת, אבל אנחנו גילינו שהמערכת הזאת טובה רק בשבילנו, אנחנו שברנו אותה, כאילו שברנו אותה, ואז אנחנו מרכיבים אותה רק לפי התנאי שזה יהיה טוב לבורא, וכשזה יהיה טוב לבורא זה יהיה טוב לנו. ואז זה כבר משהו חדש, זה לא כמו שהיה קודם, זו תוצאה פי תר"ך פעמים יותר גדולה ממה שהיינו מחוברים. כי אנחנו עושים את החיבור הזה בשבילו ולא בשבילנו.

תלמיד: אבל מה זה מצב הפוך, שהגענו לחיבור ואז אני רוצה לעצמי?

זה מה שקרה בחטא עץ הדעת, זה מה שקרה בשבירת הכלי.

(סוף השיעור)

---

1. "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה." (מסכת חולין דף ז' עמוד ב')↩