שיעור בוקר 03.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 70, דף ע', הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים", אותיות ע"ה – פ'

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ב', דף ע', עמ' 70. ״הסתכלות פנימית״. פרק ז׳, אות ע"ה.

אות ע"ה

מתחילה מתגבר המסך, ואח"כ מתגבר האור

"ומתחילה מתגבר המסך ודוחה אותו לאחוריו, ואח"כ מתגבר האור ומזכך את המסך." בהתחלה מתפשט האור לתוך הכלי ונכנס לתוך הכלי, רוצה להיכנס לתוך הכלי, המסך דוחה אותו, ואז המסך עושה חשבון עם כל האור שבא אליו. זה רצון להשפיע של הבורא לנברא ורצון להשפיע של הנברא לבורא. שני הרצונות האלה הם מנוגדים, כמו אורח שרוצה רק לטובת בעל הבית ובעל הבית רוצה לטובת האורח. הם צריכים לעשות עכשיו חשבון, שכל אחד יעשה רק לטובת הזולת. ואחרי החשבון הזה הנברא יקבל משהו, מפני שהקבלה שלו תהיה אז כהשפעה.

אז "ומתחילה מתגבר המסך ודוחה אותו" את האור "לאחוריו ואח"כ מתגבר האור ומזכך את המסך." האור רוצה לבטל את המסך. "אבל אינו מבטל רק אותה בחינת העביות שעליה היה הזווג דהכאה." אותה העביות שעליה היה זיווג, ששם התחברו פעולת הבורא עם פעולת הנברא, האור מבטל אותה. "אם הזווג דהכאה היתה בבחי"ד הוא מבטל העביות דבחי"ד שהיא המעכבת עליו מלהתלבש בפרצוף, ומשאיר בעביות דבחי"ג שאין לו עמה עסק." זאת אומרת הוא לא נכנס עימה בשום פעולה. איפה שהנברא מרגיש שזה לוחץ עליו, שם הוא עושה. כמו אורח עם בעל הבית, איפה שבעל הבית מפציר באורח "את זה תיקח, את זה תעשה, בזה אני מכבד אותך, בבקשה", האורח כנגד זה עושה את הפעולה. "ואם הזווג דהכאה היה בעביות בחי"ג, הוא מבטל רק העביות דבחי"ג, ומשאיר העביות דבחי"ב, וכו'." זאת אומרת תמיד איפה שהאור העליון שזה הבורא, פועל על הרצון לקבל ועל המסך שמורכב עליו שזה הנברא, שם הם נמצאים בהתקשרות בין זה לזה, ואז הנברא מגיב על פעולת הבורא.

קריין: אות ע"ו.

אות ע"ו

בחי"ד אינה נעדרת, אע"פ שנזדככה לבחי"ג.

"וכבר ידעת, שכל חידוש צורה המתהוה ברוחני, אין הצורה הקודמת נעדרת משום זה, כי אין העדר כלל ברוחני, אלא שיש כאן תוספת צורה. ולפי"ז תבין, שבחי"ד זו שנזדככה לבחי"ג שבה, הרי היא נבחנת, שיצאה מהנאצל הזה לבחינת נאצל חדש, שנתוסף על הנאצל הראשון, אשר הבחי"ד שבו, אינה בחי"ד שבבחי"ד, אלא בחי"ג שבבחי"ד. אמנם בנאצל הראשון, לא נתהוה משום ההזדככות הזו, שום שינוי כל שהוא."

הבורא לא משתנה. אלא הנברא, מפני שהבורא מפציר בו יותר, הוא מבטל את ההפצרה הזאת, לא רוצה לקבל אותה על מנת לקבל, מתחיל לעסוק בה בעל מנת להשפיע, ואז הקשר בינו לבורא עולה לדרגות יותר גבוהות, יותר זכות, מבחינה ד׳ לבחינה ג׳, מבחינה ג׳ לבחינה ב׳.

איך אפשר להסביר את זה? נגיד שאנחנו יושבים אצל בעל הבית והוא אומר "את זה תיקח", והנברא לא רוצה. אז בעל הבית אומר "אם לא את זה אז לפחות את זה תיקח, תנסה, זה טעים" והנברא גם לא רוצה. "אז לפחות את זה תיקח". וככה בעל הבית מפציר באורח בדברים יותר ויותר קטנים, לפחות שיכנס עימו בקשר. והאורח כל הזמן דוחה ודוחה את הקשר הזה בעל מנת לקבל שיצא מבעל הבית, עד שלגמרי יוצא ומזדכך, זאת אומרת יוצא מקשר עם בעל הבית.

אות ע"ז

תיכף שנזדככה לבחי"ג, נזדווג עמה האור

העליון, כי אינו פוסק מלהאיר.

"ונתבאר לעיל, שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אל התחתונים אפילו לרגע, וענין התפשטותו לנאצל, תלוי רק בהכנת הכלי שלו, דהיינו על פי ערכים של הרצון לקבל שבנאצל, וכל אימת שהנאצל מתעורר ומשתוקק אחר האור העליון, הרי הוא משיג אותו תיכף, במדת רצונו, כמ"ש לעיל (הסת"פ ח"ב אות ס"ג ד"ה ובאותו) עש"ה. ולפיכך, אחר שנזדככה בחינה ד' לבחי"ג שלה, ויצאה בבחינת נאצל חדש בפני עצמה, המשיכה אליה את האור העליון, אז יצאו בה עשר ספירות חדשות של האור העליון ממעלה למטה, וגם עשר ספירות חדשות של אור חוזר ממטה למעלה, ממש על דרך ההתפשטות של הנאצל הראשון. אמנם יש הבחן גדול ביניהן, בשיעור הקומה, כי הנאצל החדש חסר קומת כתר. ואין בו אלא קומת חכמה."

0815

שאלה: יש מאציל ויש נאצל, והמאציל נותן לנאצל את כל חמש הבחינות. ואז הנאצל קובע שתמיד רוצה לקבל פחות, מלכות לזעיר אנפין, זעיר אנפין לבינה, עד הכתר, זה המצב שהוא מתאר פה?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שהאור מבטל את העביות. מה הבסיס להתקשרות כשהעביות מתבטלת?

זו עביות שבמסך, זו לא עביות. עביות לא נעלמת ולא מתבטלת.

שאלה: כתוב "וענין התפשטותו לנאצל, תלוי רק בהכנת הכלי שלו, דהיינו על פי ערכים של הרצון לקבל שבנאצל". איזו הכנה אני צריך לעשות שהאור ייכנס אליי?

אתה צריך להכין את הכוונה שלך בעל מנת להשפיע, ואז אתה תהיה בהתאם לאור שמגיע אליך כדי להשפיע, ושניכם תהיו דומים. ובמידה שאתם תהיו שווים זה לזה, אתם תוכלו להרגיש זה את זה ולהיפגש ולהתלבש.

תלמיד: ואיך אני מכין את הכלי הזה? מה הפעולה של הכנת הכלי?

הכנת הכלי צריכה להיות לפני זה, על ידי זה שאתה מחובר עם עשירייה, שאתה מבקש כוח התנגדות, כוח המסך, בלי זה אתה לא יכול לגלות. כאן מדברים כבר על גילוי בעל הבית, גילוי הבורא כלפי הנברא, ואיך הנברא מקבל את גילוי הבורא, שהוא חייב להיות עם הבורא בהשתוות הצורה.

תלמיד: איפה המושג הזה "כי אין העדר ברוחני" שהוא הזכיר קודם?

"אין העדר ברוחני", זה לא שייך לזה.

תלמיד: הוא דיבר משפט אחד לפני.

כן, כי מה שהיה היה, ועכשיו באה הצורה החדשה שמתלבשת על הצורה הישנה.

שאלה: הוא דיבר על בחינה ד' שאינה נעדרת. זה אומר שתמיד יש הרגשת הביטוש בכלי?

לא, אין הרגשות שהן קבועות, הכול משתנה. זה שהחלקים האלה שבכלי הם לא נעלמים, זה דבר אחד. אבל איך שהם לא נמצאים בהרגשת הכלי עצמו, זה משהו אחר. כלי לא יכול להרגיש יותר ממה שעכשיו הוא נמצא במגע עם האור, כי האור מעורר בכלי רגש מסוים.

תלמיד: וזה שעכשיו יש זיווג על בחינה ג', ד' שנזדכה לבחינה ג' שלה, זה עוד בהזדככות של המסך, בעליה למעלה של המסך?

כן. המסך מזדכך, משתמש בפחות עביות. בפחות עביות לפי הטבע שלו, הוא נעשה יותר קרוב לבורא, כי פחות עביות. מה שאין כן, אם יש לו יותר עביות ויותר מסך, הוא נמצא בהתקשרות בכוונה יותר טובה עם הבורא. וכשהמסך מזדכך והעביות נעלמת, הוא נמצא יותר קרוב לבורא לפי גודל העביות שלו לא לפי המסך.

תלמיד: השאלה היא, אם היה כל הביטוש והצמצום על בחינה ד', למה אחרי כשיש את הזיווג עכשיו על בחינה ג' שלה, המסך ממשיך להזדכך?

כי הוא קיבל על זה החלטה כבר מלכתחילה. המסך היה בטבור ועכשיו הוא מזדכך, אז הוא מזדכך עד שמגיע לפה דראש. האורח שנמצא מול בעל הבית, ברגע שבעל הבית מתחיל ללחוץ עליו הוא לא רוצה לקבל כלום לעצמו. אחר כך הוא משתדל לקבל בעל מנת להשפיע. כי אם לא יקבל על מנת להשפיע, זה באמת זלזול בבעל הבית.

תלמיד: אז יש קודם כל הזדככות.

לא, זה קורה יחד. אם אנחנו מדברים על אורח ובעל הבית, אז כך זה מדובר. האורח שיושב מול הבעל הבית אומר "זה אני לא רוצה, ולא, ולא, ולא, ולא" על כל חמש המנות הוא אומר "אני לא רוצה לקבל על מנת לקבל", כמו שבעל הבית דוחף לו. אחר כך בעל הבית אומר "תעשה משהו בגללי, תעשה לי טובה". ואז האורח כביכול אומר לבעל הבית "בסדר, כדי לעשות לך טובה, על מנת להשפיע לך, אני אעשה. אני אקח כמה שאני יכול בעל מנת להשפיע לך. זאת אומרת, לא לפי הרצון שלי לקבל אלא לפי היכולת שלי להשפיע לך". ואז הוא מתחיל לטעום מכל מנה ומנה מחמש המנות.

תלמיד: אבל אז אנחנו אומרים שהוא לא מסוגל לקבל במנה הגדולה ביותר.

הוא מסוגל לקבל מכל המנות במקצת, כמה שמסוגל לפי המסך.

תלמיד: אבל למה הוא מזדכך מכל המנות בכל זאת שוב פעם? אחרי שהוא החליט שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, הוא שוב פעם מזדכך עד שעולה לפה דראש.

כי בא האור המקיף, האור המקיף מזדכך את המסך. אם לא האור המקיף, הוא כך היה נשאר. אבל בא אור מקיף ואומר "תראה מה שעשית, קיבלת נגיד אחוז אחד ממה שבעל הבית הכין לך, מה עם 99%?". זה אותו אור מקיף שעומד מחוצה לפרצוף. ואז האורח רואה שהוא לא עשה בעצם כלום לטובת בעל הבית, שזה ממש אפס קצהו, ואז הוא מזדכך, הוא לא יכול יותר לעשות שום דבר. הוא מזדכך, כי אם ייקח, זה יהיה על מנת לקבל, על זה הוא לא הולך בשום צורה והולך בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה יהיה בעל מנת לקבל גם בבחינה ג' של בחינה ד', כלומר בכל הבחינות זה כבר יהיה בעל מנת לקבל אחרי הביטוש?

מתי זה יהיה בעל מנת לקבל? אני לא מבין.

תלמיד: כשהאור המקיף פועל והוא אומר שהוא לא יכול, כי אז הוא יקבל בעל מנת לקבל, האם זה מזכך את כל המסך?

אז הוא מסתלק מכל הקבלה בעל מנת להשפיע מה שעשה, זה נקרא שהמסך עולה מטבור לפה. למה הוא עושה את זה? כי אם הוא יקבל, זה יהיה בעל מנת לקבל ואת זה הוא לא רוצה בשום צורה. לכן הוא מזדכך, עולה לפה דראש, זאת אומרת מגרש את כל האור שיש בתוכו, ומגיע שוב לריקנות מלאה. שוב נמצא מול בעל הבית שהוא לא מקבל כלום, ובעל הבית לא יכול לתת לו שום דבר.

שאלה: אם בעשירייה כמו בנברא חסרה התפיסה הנכונה, אז ההחלטה על הזדככות המסך יכול להיות שזה לא יקרה בכל ארבע הבחינות?

אני לא יודע מה אתם עושים שם בעשירייה, אבל אנחנו צריכים לראות מה שכתוב כאן. אין מקצת ברוחניות, אם הכלי מחליט שהוא מסתלק מקבלה, אז הוא מסתלק מכל הקבלה בעל מנת להשפיע שהייתה ונשאר רק בצמצום.

שאלה: האם אתה יכול להגדיר את העביות של המסך?

העביות של המסך תלויה ברצון לקבל שעליו המסך שורה, ורוצה להשתמש בעביות הזאת כדי לקבל בעל מנת להשפיע. המסך בעצמו זה כוח התנגדות, כוח דחיית התענוגים. אבל כשהוא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, אז המסך מתחבר עם העביות ופועל עם העביות יחד. אבל בעצם המסך הוא הפוך מעביות, אלא כדי לקבל בעל מנת להשפיע הוא מתחבר עם העביות. יוצא שהמסך דוחה תענוג לעצמו, ונותן לרצון לקבל, לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: יש לי שאלה בעניין הזיכוך. זיכוך בעברית זה שאתה לוקח חומר ממצב שלילי ואתה מטהר אותו, זה כאילו שהמצב הזה שהכלי נמצא בו, שהוא מלא רק בחלק מהאור הוא מצב שלילי עבור הנברא.

אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את ההגדרות האלה ומושך אותן לחכמת הקבלה.

תלמיד: מהמילה זיכוך. זיכוך זה מצב שאתה הופך משהו משלילי לחיובי, זו המילה בעברית.

מה שבעברית לא איכפת לי, ומאיזו אקדמיה אתה לוקח את זה ומגיע אלינו זה גם לא חשוב לי. תשמע מה שהוא אומר ולפי זה תבין. לא כדאי לך לקחת הגדרות ממקום אחר.

תלמיד: אין שום מקום אחר, רק מפה. כמו שכתוב "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל" לזכות אותם, לזכך אותם, נכון?

כן.

תלמיד: אז לגבי המילה הזדככות, כשהמסך מזדכך זה כאילו שלפני זה הוא היה במצב כזה שהוא שלילי, לא יודע איך לקרוא לזה, ועכשיו הוא הופך לחיובי.

לא, המסך לא היה במצב שלילי, המסך עבד עם רצון לקבל גדול מאוד, ועכשיו הוא מזדכך. דווקא אין לו כוח לעבוד עם הרצון לקבל הגדול, ולכן הוא נחלש ומזדכך ועובד עם רצון לקבל יותר קטן.

צריך להיזהר כך להשתמש, לקחת מילים מחכמת הקבלה והגדרות מחכמות זרות.

שאלה: הזדככות המסך בבחינה ד', האם קיים עדיין זיווג על בחינה ג'?

כן, ודאי. הוא מגיע לבחינה ג', עכשיו מתגלה הזיווג על בחינה ג'.

שאלה: האם זה אומר שאם המנה שבבחינה ד' מסתלקת, האורח מקבל עדיין את ג' המנות הקודמות?

לא, הוא לא עשה על זה זיווג.

שאלה: מתוארות פה פעולות מדויקות שאחרי החשבון. איך אנחנו יכולים ללמוד לעבוד עם הרצונות שלנו באותו אופן כדי להתקרב להבנה של תע"ס?

רק בעבודה בקבוצה אם אתה רוצה שם להשתדל לעבוד עם המסך, בלי מסך, עם יותר עביות או עם פחות עביות, אתה יכול להתחיל להרגיש על מה מדובר כי שם זה צריך להתגלות.

קריין: אות ע"ח.

אות ע"ח

טעם למה בחי"ג חסרה מכתר.

"וטעם חסרון קומת כתר, בנאצל השני הזה, הוא, מפני שאין בו עביות דבחי"ד שבבחי"ד," הוא מדבר על פרצוף ע"ב לעומת גלגלתא. "שבהבחן האו"ח, הוא הכתר שבבחי"ד וע"כ, לא השיב המסך את האור העליון רק מבחינת חכמה ולמטה, דהיינו אותו השיעור, שהיה ראוי לבא בבחי"ג שבבחי"ד. משא"כ בחינת הכתר דבחי"ד, שלא היתה בה התפשטות אפילו אם המסך לא היה מעכב בידה, שהרי הכלי, שהמשיך את האור העליון, הנה תיכף מתחילתו, לא המשיך יותר מחכמה ולמטה, ולפיכך לא החזיר המסך לאחוריו את אור הכתר, אלא רק מאור החכמה ולמטה, וע"כ חסר אור הכתר מאו"ח זה. ולפי שאין שם אור הכתר מאו"ח, אין שם גם אור הכתר של האור העליון, כי אין שום אור שיכול להתלבש בנאצל, בלי או"ח שילבישו, שהיא בחינת כלי הקבלה שלו. כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות כ"א ד"ה עתה) וע"כ, אין בו אלא קומת החכמה."

זאת אומרת, אם אין אור חוזר באיזה גובה, באיזו עוצמה, אז לא יכול להתלבש בו אור ישר ואז כאילו שאינו. לכן אם יש לי רק עשרה גרם נניח של אור חוזר, אז אני יכול לגלות לפניי רק עשרה גרם של אור ישר. כמו שעכשיו אין לי בכלל, לא צמצום ולא מסך, ואז אני לא רואה שום דבר שיש לפניי. לא אור ישר, היינו בורא באיזו צורה, כלום לא רואה. זאת אומרת, אני חייב שיהיה לי צמצום, מסך, אור חוזר לפחות באיזו דרגה קטנה, שאז לפי זה אני ארגיש את עצמי שנמצא בקשר עם הכוח העליון, עם האור העליון.

שאלה: מהם התנאים לאור חוזר בעבודה?

התנאים הם שיהיו לך צמצום, מסך ואור חוזר. התנאים הם שאתה מתחבר עם החברים למעלה מהאגו שלך, מוכן להיות איתם יחד, ובזה אתה כבר מוכן גם להיות עם הבורא בצורת קשר. אז יש לך כלי מוכן להיות בקשר עם הבורא, אם אתה מתחבר עם החברים.

שאלה: אמרת שאנחנו מתחברים עם החברים לכלי אחד מעל האגו ואז הבורא מתחיל לשכנע אותנו לקבל.

כן.

שאלה: כשאנחנו מתחילים לעבוד בסגנון כזה עם הבורא, האם אנחנו מתחילים לעבוד עם המסך מדרגת שורש?

זה תלוי מאיזה מצב אתה מדבר. אם מדובר כמו שאנחנו לומדים כאן, אנחנו לומדים ממעלה למטה, זאת אומרת מהעביות הגדולה ביותר. כשאנחנו מתחילים ללמוד התפשטות מלמעלה מאין סוף לעולם הזה, אז אנחנו מתחילים ללמוד מבחינה ד' ממש, שהכלי כולו כולו מסוגל להיות בקשר עם הבורא בכל העביות שמתגלה בו, וכך הוא עובד ויוצא לו פרצוף גלגלתא.

שאלה: אבל המסך שלנו צריך להיות על חמש המנות מלכתחילה כמו שאמרת, זאת אומרת על כל האור?

כן, ודאי. אתה לא יכול לשחק עם זה. קודם כל, את כל התנאים האלה שם לפנינו הבורא. שנית, אנחנו צריכים להבין שכאן אנחנו לומדים איך מתפשטים הכלים והאורות מלמעלה למטה. עדיין אין אדם, זה לא כלפינו, הוא מסביר לנו מכאניקה, איזה כלים יש לנו בכל דרגה ודרגה ובהתאם לזה אורות שממלאים את הכלים, וכך אנחנו לומדים.

מלמטה למעלה זה כבר דבר אחר. אנחנו לא מתחילים מהרצון לקבל הגדול כמו שמלמעלה למטה, אנחנו מתחילים מרצון אפס שאין לנו כלום. איפה יש לנו רצון שעליו אנחנו יכולים להתגבר? כלפי החברים. תתחיל לברר את הרצון הזה, שאתה רוצה לצמצם את עצמך ולתת להם ולסדר את כל הנטייה אליהם, בצורה כזאת אתה תתחיל להראות שאתה רוצה באמת בצורת השפעה. בהתאם לזה האור העליון שנמצא בכל מקום הוא יתחיל להשפיע עליך.

בצורה כזאת שאתה עובד עם החברים אתה מזמין את האור העליון שיפעל עליך, ואז אתה תתחיל להרגיש שאתה נמצא לא רק בקשר עם החברים, שהקשר עם החברים זו רק ההכנה לכך שאתה מתחיל לעבוד עם האור העליון. זה נקרא שאחרי חבר עומד הבורא. ואז אתה מסדר את היחסים שלך עם החבר, אבל בעצם אתה נמצא בקשר עם הבורא שעומד אחרי החבר והוא ממלא אותך בהתאם לזה.

שאלה: האם אפשר לומר שכשאני מביא את עצמי להתאמה בצורה כזאת, אז המסך הקרוב ביותר אלינו זה פשוט להיות קשור עם הבורא ועם החברים בלי שום תנאים?

איך זה בלי תנאים? שאתה רוצה סתם להיות כמו תינוק, רוצה. בלי תנאים זה גם עם תנאים, זה תנאי בלי תנאים.

שאלה: במובן הזה שאני בינתיים לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע שום דבר, אף אור בתוכי, אז אני פשוט קשור, מוסר את עצמי בצורה מקסימאלית איך שאני מסוגל?

כן, בינתיים אתה לא יכול לעשות יותר מזה כלפי החברים בקבוצה, אבל תשתדל, וההשתדלות הזאת היא תביא לך מצבים חדשים.

קריין: אות ע"ט.

אות ע"ט

"כל המשכה היא ע"י בחי"ד, ולכן צריכה למסך

שלא יתפשט האור לבחי"ד."

"וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל, ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה ודבר) ואפילו בחי"א שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה, מהבחינה הג' האמיתית, שהיא למעלה, כלומר, שהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד, מי שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה, צריכה לשמור על עצמה, שלא יתפשט האור לבחינתה, מחמת הצמצום הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה, את המסך השומר על דבר זה: כי בעת, שהאור מתפשט ומגיע לבחינה ד', מתעורר המסך, ומחזיר את חלק האור הזה, לאחוריו לשורשו ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, אלא נעשה לבחינת אור חוזר שפירושו, שממנו, בחינת כלי קבלה על האור העליון."

יש כאן כמה דברים, אנחנו עוד נעבוד עליהם. ודאי שכל רצון ורצון שבבחינה ד', ד', ג', ב', א', שורש שבבחינה ד' הם כולם כולם יותר גדולים מאשר בבחינה ג'. אפילו בחינה ד' שב-ג' היא פחות מבחינת שורש שב-ד'. זה מה שכתוב ש"יותר טוב להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים". כי אפילו אם אתה זנב לאריות אבל אתה שייך לדרגת ה"אריות", מה שאין כן אפילו שאתה ראש אבל ל"שועלים" שזו דרגה פחותה מזה.

לכן נשתדל להיות קשורים לקבוצה כמה שיותר חזקה, כמה שיותר גדולה אפילו שאני הכי פחוּת מהם, אבל אני שייך להם, משייך את עצמי אליהם, משרת אותם, מאשר להיות כגדול בקבוצה קטנה, שזה לפי האגו שלנו. אז איפה שאני יכול בביטול שלי להיות יותר שייך לאנשים גדולים שם עדיף שאהיה.

שאלה: הוא כותב פה ש"מתעורר המסך". האם יש מצב שהמסך לא מתעורר לפני או אחרי?

המסך מתעורר לפי האור העליון שפועל עליו.

שאלה: כשבחינה ד' דוחה הכול, יש שמה קבלה על מנת להשפיע או שהקבלה מתחילה רק בבחינה ג'?

שאלה טובה. באמת כאן אנחנו לא לומדים את זה כך, אבל קבלה בעל מנת להשפיע היא מתחילה מבחינה ג'. אחר כך נלמד את הדברים האלה.

שאלה: הזדככות המסך, הסיבה היא מטעם דבקות דווקא, זה לא חיסרון?

הזדככות המסך זה מטעם להמשיך בהשפעה. אין לו ברירה אלא רק להמשיך בהשפעה, אבל כדי להמשיך בהשפעה הוא חייב להזדכך מקבלה.

שאלה: כשמדברים על פרצופים, יש בשליטה קומת כתר, קומת חכמה, קומת בינה. מה ההבדל במשמעות בין הפרצופים האלה, כשתכונת הבינה שולטת, תכונת החכמה?

ברוחניות זה אחרת מאשר אצלנו. אצלנו זה עיניים, אוזניים, אף, חוטם, פה, אלו דברים שהם כאילו שייכים לחלקים שונים של הגוף. ברוחניות זו עוצמת ההתקשרות לבורא. נגיע לזה.

קריין: אות פ'.

אות פ'

לענין המשכת האור, הבחי"ד והמסך

הם כמו אחד.

"באופן, שהבחי"ד והמסך שעליה, המה דבר אחד, לענין המשכת אור מא"ס ב"ה כי הקשיות של המסך שורה על העביות שבבחי"ד. ולפיכך, אין אנו מזכירים על פי רוב, רק את המסך בלבד, בדבר המשכת האור, אמנם הכונה בהכרח, על שניהם, כמבואר. וגם אנו, כדי לקצר הלשון, נכנה המשכת האור מא"ס, על שם המסך בלבד, וכן דבר יציאת המדרגות זו מזו, נכנה ג"כ, בשם "הזדככות העביות", אע"פ שהכונה היא על הקשיות שבמסך. ותזכור, שהכונה היא על שיעורי העביות שבבחינה ד' העושים ד' בחינות קשיות במסך."

כי עביות אינה מזדככת, רצון לא מזדכך. הוא נעלם כלפי אותו המסך, אותו הכלי, אותו הנברא, או מעצמו, כשהנברא מחליט שהוא לא רוצה להשתמש בזה, או שמלמעלה מגבילים את הרצון על ידי האור שמאיר. ואור שפחות מאיר הוא מעורר את הרצון, אבל לא שהרצון בעצמו נעלם בכלל לגמרי במשהו. רצון כמו שברא הבורא, הוא ברא את הרצון לפי הרצון שלו להשפיע, שיהיו שניהם שווים. ואז הוא משחק עם הרצון על ידי האור, יותר מאיר, פחות מאיר, ובזה הרצון בנברא מתעורר יותר, מתעורר פחות. ובסך הכול זה כל המשחק מהבורא כלפי הנברא.

שאלה: האם טוב יותר להיות במלכות דעליון מאשר בכתר דתחתון?

מלכות דעליון נעשה אחר כך כתר לתחתון.

תלמיד: מלכות דעליון זה כאילו להיות טוב יותר בקבוצה, להיות הכי קטן זה כאילו זנב לאריות, ממה שלהיות בקבוצה הכי גדול שזה כתר לתחתון.

כן. הפעם אתה צודק.

שאלה: באחת האותיות הקודמות למדנו שההשתוקקות היא זאת שממשיכה את האור לבחינה ד'.

ודאי. על ידי מה מגלים את האור? על ידי השתוקקות, השתוקקות להשפיע מצד הנברא, מצד המלכות, מצד הכלי. השתוקקות דלהשפיע, עד כמה שאני רוצה להשפיע, על ידי זה אני מעורר את האור העליון מהסתר לגילוי, ואז הוא מתגלה.

תלמיד: מה קורה עכשיו כשבחינה ד' מזדככת, כשהמסך עולה, איפה ההשתוקקות שממשיכה עוד פעם לזיווג על בחינה ג'?

המסך שמזדכך לגמרי מכל דרגות העביות ומגיע לפה דראש, שלא רוצה לקבל כלום, וויתר על כל הקבלה שלו כמו שהייתה, עכשיו הוא נפגש עם השפעת הבורא שנמצאת בראש. כי המסך מגיע מטבור לפה, והבורא נמצא בראש, בפה. שם הנברא הוא אורח ונפגש שוב עם בעל הבית, עם הבורא, עם האור, ומרגיש שוב הפצרה מצד העליון אליו, ואז מתחיל הסיפור מחדש.

תלמיד: סיפור מחדש, כלומר השתוקקות אבל שהיא לא בבחינה ד' עכשיו?

ודאי שבבחינה ד' הוא לא יכול, כי הוא הזדכך מבחינה ד'. אבל עכשיו כשהוא נפגש עם הבורא, עם בעל הבית, יש לו אפשרות רק להיכנס עימו בג' בחינות השפעה מצד הנברא.

תלמיד: כלומר השתוקקות זה להשתמש במקסימום רצון שאני יכול כדי להשפיע?

כן, ודאי, יותר מזה אני לא יכול. אני עכשיו התפטרתי מכל העביות שבמסך דבחינה ד', נשארה לי רק בחינה ג'. היו לי נגיד מאה דולר לשלם על הארוחה ועכשיו נשארו לי שמונים דולר לשלם על הארוחה.

תלמיד: אני רוצה להשתמש בכל השמונים דולר, זה נקרא שאני ממשיך עכשיו את האור העליון.

אתה לא יכול להשתמש בפחות ממה שיש לך, אחרת זה לא נקרא השפעה. השפעה זה כמו אהבה, באהבה אין לך אחוזים, עד 100% או כלום. את זה אתה מבין?

תלמיד: כן, זה ברור.

ברור יופי. אני לא חושב שזה ברור לכולם.

שאלה: אני לא הבנתי מה זה אומר שבחינה ד' והמסך הם אחד, האם אתה יכול להסביר?

מסך שהיה בבחינה ד' הוא עובד כמסך של בחינה ד', מסך שנמצא בבחינה ג' הוא עובד כמסך דבחינה ג'. מסך זה כוח על מנת להשפיע. תתאר לעצמך, יש לך בכיס או מאה דולר או שמונים או ששים או ארבעים או עשרים או אפס, חמש דרגות יש לך, כך יש לך כסף בכיס, זה מסך. אתה לא יכול להחליט "אני אשלם על זה רק חמישים דולר או רק ארבעים או שמונים" אתה לא יכול, כי השפעה זה נקרא מכל הלב עד הסוף. לכן כך הכלי תמיד מתנהג.

שאלה: לגבי העניין של האהבה ב-100%. אם במדרגה הכי גבוהה של הבריאה יש כשל מערכתי שהנברא לא יכול לקבל ב-100%, מה משתנה אחרי זה שאנחנו עולים מלמטה למעלה?

הבורא משלים. כמו תינוקות שלא יכולים לעשות שום דבר, או משהו כן ומשהו לא, אנחנו עושים את זה במקומם. אז בכל הטיפולים של הבורא בנו, בינתיים הוא משלים אפילו שאנחנו לא מסוגלים, לא כל כך, עצלנים טיפה, עוד משהו, זה נקרא "ה' יגמור בעדי".

תלמיד: אחרי הצמצום הנברא לא יכול לקבל בכל ד' הבחינות, ואנחנו אומרים שצמצום א' לא מתבטל. איך יכול להיות שבגמר התיקון אנחנו כן מגיעים לשלמות הזאת של אהבה מושלמת?

כי אנחנו מתחילים אחרי השבירה. מה יש לנו לפני השבירה מהאינסוף? בא קו דק מאוד, ברצון קטן ביותר, שזו רק תחילת הבריאה, בדומם, צומח וחי, ואין שם בכלל דרגת המדבר, אין עניין. זה כמו שמספרים לך בתורה שכל החיות כולן נבראו לפני האדם, ואדם וחווה הם גם כמו שתי חיות, אין כלום חוץ מזה. ואחרי שהם הגיעו ביניהם לרצון לקבל הגדול שזה הנחש, שזה ממש המצאת הבורא, הרצון לקבל האגואיסטי התלבש בהם והם הרגישו שיש להם רצון לקבל גדול. אז על ידי כוח הנחש התפתח הכלי שנקרא "נשמה", או מה שיצא מהאדם הראשון.

האדם הראשון בעצמו הוא מלאך, אין לו בחינה ד' ממש, אין לו רצון לקבל אמיתי. ורק אחרי שהוא קיבל תוספת מהנחש עם חווה יחד, אז הם מתחילים להתפתח מבחינת הרעל של הנחש ומזה מגיעים להיות בני אדם. לפני זה לא, הוא נקרא מלאך לפני החטא. מלאך זה שאין לו בחינה ד' ממש. אתה יכול להגיד על כל אדם שהוא כזה זך, שאין לו כלום, לא רוצה שום דבר, שזה מלאך.

תלמיד: אז בתיקון מלמטה למעלה אנחנו בונים כלי חדש שלא היה קיים בבריאה?

בתיקון שלנו אנחנו מגלים את הכלי החדש, זה נקרא היצר הרע, רצון לקבל, האגו שלנו, מגלים אותו ומשייכים אותו לצורות הקודמות, שהן לא שייכות לדרגת האדם האמיתי. ומתוך שורש, א', ב', ג', מגיעים לבחינה ד' האמיתית, ואז בונים קומת האדם. וזה אפשרי רק אחרי כל השבירות, שהייתה שבירה בעולם הנקודים, היו הרבה שבירות, ויציאת כוחות הסיטרא אחרא, קליפות. אז דווקא בזכות הקליפות האלה אנחנו יכולים לקבל רצון לקבל המוגבר ולהתחיל לתקן אותו בעל מנת להשפיע. בלי זה ודאי שלא.

כל העולמות, מה הם העולמות שהתפתחו מלמעלה למטה עד העולם הזה ואחר כך רק יש יציאת האדם? כל העולמות האלה הם סתם מערכת. זו מערכת שבה אנחנו קיימים, כמו שקיימים בתוך מחשב באיזו מערכת, ויש שם תוכנה וכל הדברים האלה. אבל זה עדיין לא נברא, לא רצון לקבל, זה הבורא שברא כזאת מציאות מערכתית. מה שצריכים לתקן זה רק את בחינה ד' שבד' שמתגלה באדם הראשון כתוצאה מהתערבבות עם הנחש. בלי זה היינו חיות. כי בעולם שלנו אתה רואה דרגת אדם? אתה רואה דומם, צומח, חי ואנחנו גם שייכים לעולם החי. דרגת האדם הדומה לבורא, אין, את זה אנחנו צריכים לבנות בעצמנו.

שאלה: העיקרון הזה של שאהבה קיימת רק אם היא במאה אחוז, האם זה אפשרי רק כשהצמצום הוא במאה אחוז?

אתה שואל שאלה מאוד מורכבת. אנחנו צריכים להשתדל להגיע לדרגת האהבה גם בכל מיני רמות קטנות. נגיד שיש לי רצון לקבל ב10%, ואז ב10% האלה אני חייב לעשות על עצמי צמצום, מסך, אור חוזר, והשפעה בכל הכוחות שלי שהבורא נותן לי. ואם אני עושה את זה בעל מנת להשפיע סימן שאני נמצא באהבה ב100% לפי מצב שלי. אני גם לא יודע מה זה יותר, אני לא יכול לתאר. ילד שמחבק את אמא שלו וממש מצמיד את עצמו אליה, נראה לו שהוא ממש אוהב אותה בכל הכוחות, וזה נכון, אבל זה באמת כך? כשהוא יגדל וכל המודעות שלו תגדל, הוא יבין שזה לא הכול. זאת אומרת, הכול תלוי בדרגה שהאדם נמצא בה.

שאלה: כל האנשים בעולם הם בבחינת חי בחינה ג', זאת אומרת שאין חלק של אדם שהוא פעיל בעולם, אז הדבר היחיד הפעיל שקורה במציאות זה המקובלים והבורא?

כן, לכן כתוב על העולם "כולם כבהמות נדמו". זה לא גנאי, זה פשוט דה-פקטו שזה דרגת "דומם", "צומח" ו"חי" מה שיש לנו בעולם. מי שנמצא בדרגת "המדבר" זה מי שנמצא בקשר עם הבורא. זה קובע את דרגת האדם שבו, הוא יכול להיות קטן, גדול, בעיבור, ביניקה, במוחין וכן הלאה.

שאלה: האם להעלות אור חוזר זה אומר לוותר על הרצונות שלי כדי למלא את הרצונות של החבר?

כן, זה לפי הכלל "תעשה רצונך כרצונו", כך אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, שכל הרצונות שלנו מתעוררים בנו כדי שאנחנו נבטל אותם ונעדיף רצונות של האחרים במקום הרצון שלנו, זה ביטוי של אהבה.

שאלה: לגבי המקובלים שהם היחידים שפועלים במציאות, אנחנו אומרים שהרצון לקבל האמיתי בחינה ד' הוא נמצא דווקא באומות העולם, אז איך זה עובד?

לא, זו עביות והיא לא שנמצאת באומות העולם ממש, אלא כשיתעוררו ויוכלו להגיע ולהתחבר, וזה [יהיה] כבר בגמר התיקון. אז אנחנו נגלה וזה כתוב "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה"¹, שדווקא בכלים האלו, אבל זה כלים דעגולים בינתיים שזה אומות העולם, אנשים שלא קשורים, שלא מתעורר בהם רצון לקבל המכוון לבורא, אז בהם, שם זה הרצונות העצומים, הגדולים מאוד.

אנחנו סך הכול מושכים קו דק מאוד מלמעלה למטה, אבל הם בעצם מחזיקים למרות שלא יודעים, אבל מחזיקים את כל העיגול הגדול, כל העשרה עיגולים, ושם זה הרצונות לקבל הגדולים ביותר, שם זה בחינות ג' וד' דעביות האמיתית עם הקליפות, עם הכול זה עוד יתגלה.

והאמת שאנחנו צריכים לתקן רק מה שמוטל עלינו, שזה סך הכל כלים דגלגלתא עינים, וכל הכלים דאח"פ הם בהצטרפות, זה לא נורא, זה לא כל כך קשה. לא לתאר לעצמנו שזה משהו שאנחנו לא יכולים להגיע למגע הראשון עם הבורא, וכאן מדובר על כאלו כלים של עביות ג' וד', אלא זה מתגלה ומיתקן מאליו.

העיקר שאנחנו נהיה כצינור, זה נקרא ש"ה' יגמור בעדי", שאנחנו צריכים לבנות את הצינור ולהחזיק אותו, ודרך הצינור הזה האור העליון ישפיע דרך כל העולמות, מהעולם המקיף את הכול, מאין סוף הסובב, לתוך העיגול, למרכז העיגול, וכך בדרך ימלא את כל החלל. זה יקרה בקרוב.

(סוף השיעור)

---

1. (נדרים פ"א ע"א)↩