שיעור בוקר 31.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס קבלה לעם העולמי 2022 - "מתעלים על עצמנו" שיעור מס' 3 – נדבקים בחברים

כל מטרת העבודה שלנו היא להידמות לבורא, כך אנחנו יכולים לגלות אותו, להידבק בו, להיות במגע עימו. מידות המגע, מידות הקשר של האדם עם הבורא נקראות מדרגות ההשגה, מדרגות הדבקות. זו כל המטרה שלנו, לעלות במידות האלו עד שנגיע לדבקות השלמה, לגמר התיקון של הרצון לקבל שלנו שכולו יידמה לבורא, בעל מנת להשפיע. אבל הבורא בעצמו הוא נסתר, אפשר להגיד שכלפינו הוא לא קיים, אז איך אנחנו מגלים אותה מידת השפעה, אהבה שאנחנו צריכים להידמות לה עד שמגיעים לדימוי השלם שנקרא דבקות?

לכן הבורא נתן לנו חברה. כלומר הוא שבר את הרצון לקבל שלנו, את האדם להרבה לחלקים, כך שבקשר בינינו, ככל שכל אחד מתבטל כלפי האחרים, דבוק לאחרים, בצורה כזאת הוא מתקרב למושג הבורא, מבין ומרגיש מה זו תכונת ההשפעה וכך משיג אותה, משיג את הבורא. לכן אי אפשר להשיג את הבורא אלא רק דרך החיבור עם אותם חלקי אדם הראשון שהבורא הכין לנו כשבורים, כרחוקים, כשנואים והפוכים מאיתנו. ככל שאנחנו מבינים את זה יותר, מרגישים את זה יותר, כך אנחנו מצד אחד מרגישים כמה אנחנו הפוכים, רחוקים, לא רוצים להיות קרובים זה לזה, ובעצם מגלים כמה אנחנו רחוקים מהבורא, לעומת זאת אנחנו מבינים עד כמה אין לנו ברירה אלא להתקרב, להתחבר נגד הרצון, נגד הטבע שלנו. לכן כל העבודה שלנו היא להשיג את הבורא בדבקות בינינו.

לכן דבקות בחברים ודבקות בבורא זה בעצם היינו הך. והשגת מהות הקשר בינינו או השגת הבורא זה גם אותו דבר. קשה לנו מאוד לקבל את זה, להבין את זה, להרגיש את זה, כי זה בדיוק כנגד אותה שבירה שיש בינינו שהבורא הכין לנו. בני אדם עם נשמות גבוהות מרגישים את השבירה הזאת בצורה נוראית, הם לא יכולים להבין, להרגיש, הם פשוט לא מבינים על מה מדובר, הם לא יכולים לחשוב על התחברות זה עם זה, כל שכן התחברות ברגש פנימי. הם מרגישים שהם נמצאים בתוך שריון, מגן, בכזאת צורת כיסוי כך שהם לא מסוגלים לחשוב שהם יכולים בכלל להיות קרובים זה אל זה ולהוריד את הכיסוי הזה המבדיל ביניהם. זה סימן של נשמה גבוהה, כי "כל הגדול מחברו", שיהיה גדול מחברו, מלכתחילה "יצרו גדול ממנו", והוא יצטרך לעבוד יותר ויהיה לו קשה יותר להתקרב לאחרים עד שיגיע לחיבור איתם. בחיבור איתם שם הוא מגלה את הבורא, את מהות החיבור.

לכן זה מה שאנחנו צריכים, להשיג עד כמה אנחנו מרוחקים ועד כמה אנחנו צריכים להיות דבוקים, זו בעצם כל העבודה שלנו. כי בריחוק מאחרים שמתגלה כתוצאה משבירת אדם הראשון, משבירת המערכת הזאת, ולהתקרב למעלה מהשבירה, זו כל העבודה שלנו. מתוך המאמצים שאנחנו עושים אנחנו מרגישים שאנחנו נדחפים, דחויים, שיש איזשהו כוח צנטריפוגלי שממש זורק אותנו החוצה, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתגבר על זה עוד יום ועוד יום, עד שמשיגים רגשות, טעמים בחיבור בינינו, משיגים הכרחיות. כי חיבור בין האנשים, בין החברים בעשירייה זה בעצם היישום של תיקון העולם, תיקון הבריאה שזו העבודה שלנו, וכך נתקדם.

יש בזה הרבה פרטים. העיקר בין זה לזה בביטוי התיקון זה "איש את רעהו יעזורו". אני צריך להשתדל לחשוב במה אני יכול לעזור לחברים ובמה חברים יכולים לעזור לי. משתי צורות העבודה האלה, בכמה ובמה אני יכול לעזור לחברים ובמה הם יכולים לעזור לי, מתוך הגישה הזאת אני מתחיל ללמוד את עבודת הבורא, מה זה נקרא "עבודת ה'", וכך מתקדם.

אומנם אנחנו כביכול מתעכבים ונמצאים הרבה זמן באותו נושא שהוא חיבור, התקרבות, והיום נושא השיעור "נדבקים בחברים", אבל כל העבודה שלנו היא בזה. ולהעביר את הדגש מכל המאמצים שלנו, מכל מיני פעולות רק לחיבור בינינו, להבין את זה, זה לוקח המון זמן. יש אנשים שתופסים את זה מהר, ויש אנשים שיש להם יצר רע גבוה מאוד, הם מהחלקים הכבדים של אדם הראשון, לכן קשה להם להבין את זה. בכל זאת, כל אחד ואחד, ככל שהוא נמצא, נכלל בזה, בצורה כזאת הוא בכל זאת נכנס במוקדם או במאוחר. כי כל החלקים של הנשמה הכללית דאדם הראשון, החלקים האלה חייבים לנוע לחיבור ובתוך החיבור מוצאים את המטרה והתיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את הגשמיות להכרחיות ולהשקיע את כל מה שיש לנו בחושים הרוחניים ולהעביר את הכול לחברים בעשירייה וגם לחברים שלא נמצאים בעשירייה?

אנחנו נמצאים במציאות שמתראה לנו ברצונות המרוחקים זה מזה, כל אחד מרגיש שהוא מרכז העולם והאחרים צריכים להסתובב סביבו. זו הרגשת האדם מכיוון שכך הוא נולד וכך הוא קיים. יחד עם זאת כדי למצוא את האמת, את התמונה האמיתית עלינו להפוך אותה, כי מרכז החיבור נמצא במרכז המציאות וכך עלינו להתייחס לכל המציאות.

אני לא יודע איך עוד לדבר על כך, נראה לי כאילו כבר דיברתי על הכול. העיקר עלינו להבין שהחיבור בינינו הוא לא סתם תנאי ולא חלק ממשחק, אלא בחיבור בינינו אנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". כי אני לא נמצא במושג הבורא שפירושו "בוא וראה", כלומר, בואו תתחברו ואז תראו, תגלו מה זה נקרא חיבור, כי רק מדבר והיפוכו אנחנו יכולים להשיג אותו. אנחנו מנותקים, מרוחקים, הפוכים זה מזה, ודווקא מהמצב של השבירה אנחנו מתחילים להתקרב זה אל זה.

וכל אלו צורות השבירה, צורות הריחוק, השנאה, הדחייה, הניגודיות בינינו, כל אלה נשארים ואנחנו יחד עם זאת משתדלים למעלה מהם כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", להתקשר. וכשאנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים, שאנחנו מרוחקים זה מזה, שאנחנו לא יכולים להרגיש את החבר, זה טוב, כך צריך להיות, כך זה נברא, כך הבורא מלכתחילה עשה, כי בלי מינוס לא נשיג את הפלוס.

ובהפרש בין המינוס לפלוס אנחנו משיגים את עוצמת הבורא, הוא מתגלה ככל שיש פער בין האגו הגדול לבין החיבור שאותו אנחנו מייצבים כגדול, ככל שקיים ביניהם ההבדל, זה המקום לגילוי הבורא. לכן כתוב, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". מה זאת אומרת? שכל יום ויום אדם צריך להרגיש כאילו הוא לא עבד ולא קרה שום דבר ויש לו רצון לקבל חדש שלא מתוקן והוא צריך להתחיל מחדש ואיך שהוא להתעלות מעליו ולהתקרב לחברה.

דווקא זאת הצורה הנכונה של העבודה שלנו ולא להתייאש ממנה כי זה רק אומר שיש לאדם רצון לקבל יותר גדול. זאת אומרת, בסופו של דבר האדם הזה מיועד לגלות את הבורא בעוד יותר כוח ורגש ושכל ועוצמה. זה טוב, שישמח מזה שיש לו יותר ויותר מקום לעבודה, כי ככל שיתגלה לו רצון לקבל יותר גדול, סימן שהוא עולה יותר גבוה בקו שמאל של הסולם והוא צריך לצרף, הוא יכול לצרף, הוא מוזמן לצרף לכך גם את קו ימין.

זה העניין של "על כל פשעים תכסה אהבה", בהדרגה מתגלים פשעים יותר ויותר גדולים ואנחנו צריכים להדביק את עצמנו זה לזה יותר ויותר וכך נעלה במדרגות הסולם. יש אנשים שמהר מאוד מגלים את השיטה ולא קשה להם להבין אותה דרך ההרגשה שלהם, זה סימן שהרצון לקבל שלהם לא גדול והם מגיעים להישגים רוחניים כביכול מהר. ויש אנשים, גם בינינו, שלא מבינים על מה מדובר, שמאוד קשה להם לא רק להסכים עם השיטה שאנחנו צריכים כל פעם להתגבר על הרצון לקבל שלנו, על האגו שלנו, אלא הם פשוט לא מבינים שזו הדרך.

אבל כעבור זמן רב, יכול להיות אפילו מספר שנים, הם יבינו ויסכימו שזאת השיטה, שהבורא ברא רצון לקבל ושבר אותו ואנחנו צריכים למעלה מהשבירה למצוא איך אנחנו מחברים את הרצון לקבל שלנו מהחלקים, מהשבירות. ואז שאנחנו מחברים את החלקים השבורים, מתוך כך אנחנו מתחילים להשיג חיבור על פני השבירה ומזה אנחנו, בין זה לזה, מגלים את מהות הבורא וכך משיגים אותו, בונים אותו, מבינים אותו מתוך שתי פעולות שהוא עשה. הראשונה, שהוא שבר אותנו, והשנייה שאנחנו פונים אליו והוא מחבר אותנו. משתי הפעולות האלה, שבירה וחיבור, אנחנו מתחילים להבין ולהשיג אותו וכך מתקדמים.

שאלה: מתוך מצב ממש שבור, ניתוק מהדרך, ניתוק מהקבוצה אני מתחיל לפנות לבורא ולבקש להתחבר עם החברים, והוא נותן איזו תחושה של חיבור עם העשירייה, אבל במה אני משיג אותו לאחר שהוא נותן כזאת תחושה?

כתוב "ממעשיך הכרנוך". הבורא בעצמו נסתר, לכן אתה לא יכול להבין ולהרגיש אותו, אלא הוא צריך להתגלות באיזה חומר, באיזה פעולות, אחרת אנחנו הנבראים לא מסוגלים להשיג את הכוח הזה. כוח בלי פעולה שלו על החומר אנחנו לא משיגים. אפילו בעולם שלנו, חשמל, אלקטרו, מגנטים, כוח משיכה, במה אתה משיג? רק כשהם נמצאים בפעולה על איזה חומר אז אתה משיג שיש כאן איזה כוח. הוא פועל, אתה לומד את הפעולות שלו על החומר ומתוך הפעולות שלו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מתוך הפעולות שלו על החומר אתה משיג את הכוח עצמו.

ואחרי הכוח אתה משיג את הכוונה שלו, את המטרה שלו, את כל המעשים שהוא עשה עליך, ובשביל מה עשה, שזה כדי שאתה תגלה אותו, ומה הוא רוצה ממך, שאתה תתקרב אליו, תבין אותו וכן הלאה. אבל את כל הדברים האלה אנחנו משיגים דרך פעולות של הכוח הנעלם שמתגלה בפעולותיו. סך הכול זה מה שאנחנו מגלים, "ממעשיך הכרנוך". בצורה כזאת נתקדם.

תלמיד: כמו שאתה אומר, הכוח הזה נגלה בפעולה, במעשה, שהוא נותן איזשהו חיבור עם החברים. אבל איך מגלים את מחשבת הבריאה, את כוונת הבריאה?

מתוך זה שאתה עובד עם החברים, רוצה להתקרב, מרגיש שאתה מתרחק, נזרק בכלל מכל הקשר ביניהם, מגיע למצב שאתה מתקרב אליהם בלב ונפש, שאתה מחבק אותם, שאתה דוחה אותם, אוהב, שונא, מתוך כל המצבים האלה למיניהם אתה מתחיל להרגיש מה הבורא הכין בך. איזה רגשות, איזה כוחות, איזה כוונות, עד כמה אתה מגיע בצורה כזאת מסובבת אליו ובינינו, ומתוך זה אנחנו מכירים אותו, בתוך הקשר בינינו.

זאת אומרת, הבורא חייב להתגלות במשהו, כי זה כוח ללא חומר. אנחנו צריכים לתת לו מקום, שטח שיתגלה. כמו שבכל המציאות של העולם הזה, איך אנחנו מגלים משהו? אנחנו בונים כל מיני מכשירים, תנאים, הכנות, פעולות שאחר כך אנחנו מגלים בהן איזו תופעה חדשה ואותה אנחנו לומדים.

אותו דבר לגבי הבורא. אנחנו צריכים להכין כאלו יחסים, כאלו מצבים בינינו שבהם נתחיל להרגיש את הכוח העליון, איך הוא עובד, איך הוא פועל, איך על ידי הפעולות שלנו בהתקרבות, וגם בהתרחקות, בכל המצבים, אנחנו נתחיל להרגיש עד כמה הוא עובד לקרב בינינו, להרחיק בינינו, וזה נקרא גילוי הבורא לנברא.

אין יותר מקום, אין יותר מציאות, אין יותר הזדמנות להכיר את הבורא, את כל הפעולות שלו, את כל צורות היחסים שלו לנבראים, אלא רק מתוך זה שכך אנחנו נגלה. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". מה המעשים את הבורא? זה אנחנו, מה שברא בנו, ובמה שאנחנו רוצים עוד יותר לחקור אותו, עוד יותר לעשות משהו נגדו.

איך אנחנו עובדים במעבדה? אנחנו עושים כל מיני פעולות כדי לגלות משהו. איך אנחנו מגלים משהו? רק בזה שאנחנו עושים משהו נגד, ומזמינים תגובה. עושים משהו נגד, ומזמינים עוד תגובה. וכך אנחנו לומדים את התגובות להרבה פעולות שלנו ומתוך זה אנחנו לומדים איפה אנחנו נמצאים וכך אנחנו מגלים אותו.

אנחנו נמצאים עכשיו כולנו יחד במעבדה. איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי לגלות את הבורא, אותנו, את כל הסביבה, זאת אומרת את כל העולם, את כל המציאות, כשהכול בידינו? ברור שמה שנשאר לנו ומה שמקובלים ממליצים לנו לעשות, זה רק פעולות חיבור. הבורא בכוונה שבר את הכלי, את החיבור בינינו כדי שאנחנו נרכיב את החיבור ובזה נכיר אותו. וגם נכיר קודם כל את המהות שלנו, את האגו שהוא ברא בינינו.

וכך אנחנו נמצאים בעבודה רוחנית, מה שנקרא "עבודת ה'". האם אנחנו עובדים או הבורא עושה? אנחנו מגלים את הרצון לקבל האגואיסטי שהוא עשה, אנחנו מתקרבים לעבודה הפוכה, דלהשפיע, לחיבור, ואנחנו נותנים לו מקום לעבוד. לכן זה נקרא "עבודת ה'", כי אנחנו מעוררים את הבורא לעשות את עבודת החיבור.

שאלה: אם הבורא לא קיים כל עוד לא בניתי אותו, מאיפה אני משיג אמצעי לגלות אותו אם הוא לא קיים? האם זה לא מגביל את היכולת שלנו להשיג אותו?

בורא זה נקרא "בוא וראה", זאת אומרת הוא אותה התופעה שאתה מגלה. במידה שאתה מתגבר על האגו שלך, על כוח הדחייה, אתה נותן לבורא הזדמנות להתגלות, לעזור לך, להתגלות איתך יחד. אבל לא שהכוח העליון לא נמצא, אלא הוא נמצא אבל לא מתגלה, כי הוא מתגלה רק בדבר והיפוכו. ככל שאתה משתדל לתת לו מקום להתגלות, כך הוא מתגלה.

לכן אנחנו אומרים שהעבודה שלנו דומה לעבודה במעבדה, כי אנחנו מגלים את התנאים לגילוי הבורא, ואז אנחנו אומרים, "זה הוא מתגלה, זה הבורא". במה? כשיש דחייה בינינו ואנחנו רוצים להתעלות מהדחייה לחיבור, במידה שאנחנו דוחים זה את זה ובמידה שאנחנו רוצים להתקרב זה לזה, במידה הזאת, בין זה לזה, בין דחייה לנטייה לחיבור אנחנו מגלים את ההפרש הפוטנציאלי הזה ששם מתגלה הבורא.

לכן אנחנו "עושים אותו", אנחנו בונים אותו. המושג הזה, "הבורא", לא נמצא אלא רק כלפי הנבראים. אבל מלכתחילה הכוח העליון שמחזיק את כל המציאות, הוא נצחי, אי אפשר להגיד עליו אפילו נצחי כי הוא למעלה מהזמן.

שאלה: אם הכול זה הבורא ואנחנו כולנו שקועים בו כל הזמן, לָמה אנחנו מדברים על הרעיון של להידבק בו?

כי מדובר על היחס שלנו, הגילוי שלנו, המצב שלנו. מדובר כלפי אדם המשיג, לא מדברים על הבורא אף פעם, לכן "בורא" זה בוא ראה, תבוא ותראה, ולא מדובר על משהו שקיים מחוץ לאדם. אלא במידה שאדם יכול להתקרב למושג הזה, לבנות תנאים לגילוי המושג הזה, אז הוא מגלה, וזה רק כלפיו.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בעבודה אני מרגיש שאני יותר ויותר תלוי בחברים, לכן המושג "חבר" נהיה קריטי ביותר. מי הוא החבר שלי?

החבר שלך הוא כל אחד שהולך לאותה המטרה, וכנראה נמצא איתך בעשירייה. אז תברר את זה יותר ויותר מיום ליום.

שאלה: אמרת שיש חברים שיש להם הרגשה של השיטה והם מגיעים מהר להשגה, כי יש להם רצון לקבל קטן. איך אפשר לעזור זה לזה לזרז את ההרגשה של השיטה ולהגיע להשגה כל הכלי העולמי ביחד?

אנחנו מגיעים לזה על אף שיש אנשים שעדיין נמצאים בשלבים התחלתיים כלפי מידת ההשפעה שזה הבורא, ויש כאלה שמתקדמים יותר. לכן ככל שנתחבר יחד כולנו, במיוחד בפעולות משותפות כמו הכנס שלפנינו, הפעולות האלה מאוד מאוד יעזרו לנו כשנתחבר בינינו, לפרוץ בצורה יותר טובה. יש כאלה שיש להם רצונות לקבל גדולים, יש כאלה שיש להם דווקא ההיפך, זכוּת יותר גדולה, ואז אנחנו מתחברים ופורצים קדימה.

תלמיד: איך לא לחכות לכנס. איך כולנו, כל הכלי העולמי עושים את המעבר הזה כבר עכשיו, ולא משנה אם יש רצון לקבל גדול יותר או קטן יותר?

זה מה שאנחנו לומדים כל הזמן. תשתדלו כל אחד בתוכו להיות קשור עם כולם, לעזור לכולם ככל שהוא יכול, "הכול במחשבה יתבררו", אין למה לחכות. ודאי שזה לא עניין של הכנס, אבל בכנס שכולם נמצאים יחד בפעולה אחת, זה בכל זאת מאמץ משותף בזמן ובמקום מסוים שכולם מתחברים יחד בנטייה אחת. אז ודאי שזה עוזר לכולם, גם לאלו שמתחילים וגם לאלו שלא מתחילים. אבל לאלו שלא מתחילים, להם קשה מאוד להתקדם, כי האגו שלהם מאוד כבד. אם כי בסופו של דבר הם יהיו הגדולים מכולם, אבל בינתיים מאוד קשה להם להזיז את עצמם מהמקום.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו לומדים על פעולות שונות כנגד הבורא ובכך לומדים את התגובה שלו?

ככל שאנחנו מתקדמים קדימה כך אנחנו מגלים שאנחנו נזרקים אחורה, עליות וירידות. ולכן גם מהמצבים האלה וגם מהמצבים האלה אנחנו מתקדמים, אי אפשר להתקדם בלי ללמוד את הירידות ולהכיר את עצמנו. מזה אנחנו לומדים מהי עבודת הבורא, דווקא מתוך זה שאנחנו מגלים כמה אנחנו הפוכים, כמה אנחנו שבורים, כמה אנחנו אגואיסטים גדולים. מתוך זה אנחנו מכירים מה הבורא עשה ואיך הוא מתקן אותנו אחר כך, הכול מגיע מתוך השבירה.

לכן בתחילת הבריאה הבורא שובר את הכלי, למרות שהיה יכול כביכול לעשות אחרת, אבל הוא ברא את הכלי בצורה מושלמת ואחר כך שבר אותו על ידי אור החכמה. ואז שהכלי מקבל כביכול בעל מנת להשפיע אור חכמה ורוצה להגיע לדבקות, הוא מגלה כמה הוא לא מסוגל לזה. והשגת ה - לא מסוגל, ההשגה הזאת היא בעצם השבירה, ואז כל התיקון הוא איך אנחנו משיגים את הגבול ואיך אנחנו בצורה הדרגתית מתחילים לתקן את עצמנו.

שאלה: איך אני יכול להחליף את השליטה שיש לי על החיים שלי כך שהשליטה על החיים שלי תהיה בידי העשירייה?

זו כל העבודה שלנו, איך לעלות למעלה מהכול את הבורא שנמצא בתוך עשירייה ופועל עלי דרך העשירייה, זה מה שאנחנו צריכים. איך לעשות את זה? על ידי כך שאנחנו מתחברים או לומדים יחד, משתדלים כל אחד בתוך עצמו לשנות את הערכים שלו - שערך החיבור יהיה יותר מערך עצמי. מה שלא יהיה אני חייב בכל רגע ורגע לייצב את עצמי כך, שהחיבור בינינו יהיה יותר גבוה מהרגשת עצמי, מהרגשת האגו הפרטי. כך זה כלפי כל הבחן בחיים שלי, ואז אני לאט לאט מקרב את עצמי לראייה רוחנית.

תלמיד: האם זו צריכה להיות עבודה הדדית בינינו, או מספיק שיש לי רק את הגישה הזאת?

קודם כל עלי להשתדל להיות כך, לזה עלי לכוון את עצמי, שאני מראה זאת לאחרים, אפילו שאני לא מדבר על כך הם מקבלים זאת משדה הכוחות המשותף, כי כולנו נמצאים בשדה כוחות, אנחנו מעבירים זאת בצורה פנימית וחיצונית זה אל זה, נותנים דוגמאות. זה העיקר.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה יכולים לעזור לחברים להגביר את הקצב, את שינוי המצבים משבירה לחיבור, איך אנחנו מעלים את התדר?

זאת שאלה שגם אני לא יודע עליה לענות חוץ מדבר אחד, צריכים לעבוד על זה כל הזמן, להשתדל אולי לבקש עזרה מעשיריות אחרות. אתם תמיד מופיעים כעשירייה במצב דליל, אז להשתדל שיהיה לכם יותר אנשים בשיעור בוקר, אלה שעות שבכל זאת אפשר להיות פנויים בהן.

שאלה: בדרך כלל בכנס אנחנו מגיעים לקרבה מאוד גדולה ולמחרת ההרגשה הזאת נעלמת. מה התועלת באותה הרגשת התקרבות אם היא נעלמת?

באמת שאני לא מבין אתכם, אנחנו נמצאים במאה ה-21 ועוברים כל פעם למכשירים שפועלים בתדרים יותר ויותר גבוהים. אני זוכר שבתור ילד הייתי מרכיב כל מיני מכשירי רדיו. היה רק דטקטור אחד, זאת אומרת רק אנטנה גדולה ואפילו בלי סוללה, בלי ספָק, כלום מלבד אנטנה גדולה, נגָד, כבל וכך הייתי שומע בכוח הגל בלבד. הקליטה הייתה רק על דטקטור אחד.

אחר כך התחילו שפופרות, ואחרי זה טרנזיסטורים, דיאודות, טריאודות, כל מיני צורות פנימיות מתקדמות שאפשרו ליצור ולקלוט גלים קצרים. אנחנו רואים שהטכניקה מתקדמת דווקא בזכות התדרים, זאת אומרת, שינויים שקיימים בין המצבים. זה עיקר ההתקדמות, עד כמה אנחנו יכולים להיות בקיצור הזמן.

והיום, במכשירים שלנו, בכל שנייה יש לך אלפי שינויים במצבים של המערכת, וזה בעצם המדד עד כמה המכשיר יותר טוב, עד כמה הוא מייצב או יכול לקבל ולעכל יותר שינויים בכל שנייה ושנייה ובזה ההתקדמות. כמו שאנחנו לומדים מהבעל שם טוב ותלמידו, הוא אומר "תוך חמש דקות היו אצלי 400 שינויים", וזה באמת לא מוגזם, הוא ממש ידע ואמר את זה.

כך ברוחניות שנמצאת גבוה יותר מהעולם שלנו, אלו תדרים עצומים, שינויים עצומים. לכן זה שהיינו במצב טוב ונפלנו למצב יותר גרוע זה סימן שנפלנו למצב חדש, ומצב חדש זו תמיד התקדמות למטרה. ולכן אנחנו צריכים להיות שמחים כי מתחילים "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". צריכים להתרגל לזה, שכל דבר מתחיל מהחושך, מהלילה, מאי הסכמה, מחולשה, מחוסר רצון. גילוי השבירה, שמתגלה שבירה יותר ויותר גדולה.

ככל שמתקרבים לגמר התיקון מתגלים מצבים שבורים כבדים וקשים יותר, ואנחנו צריכים כנגד זה לעבוד ולהביא לחיבור יותר עוצמתי בינינו וכך אנחנו מתקדמים "כיתרון אור על פני חושך", מתוך החושך.

תלמיד: אז הרגשת ההתקרבות לא תהיה אף פעם קבועה?

קבועה היא לא יכולה להיות, לא בטכניקה, לא בטכנולוגיה, לא ברוחניות, בשום דבר. קבוע זה מת. מי שלא משתנה הוא מת. ושינוי לא יכול להיות לא רק בהתקדמות פלוס חמש, פלוס עשר וכן הלאה, אלא הוא חייב להיות הפוך, מדבר והיפוכו. יש מאמרים על זה שכל הרוחניות, כל הדברים מתגלים מדבר והיפוכו. ולכן מלכתחילה הבורא אומר "בראתי יצר הרע", זאת אומרת הפוך ממני, שדווקא בצעדים של הופכיות ממני ובחזרה אלי כל פעם ופעם, אתם יכולים להשיג ולהבין, להכיר ולהידמות לי.

שאלה: זה נשמע שלעשות הכנה לפני פעולה מרגשת, גדולה וחשובה זה דבר טבעי, אתה מתרגש ונכנס להכנה. מה קורה כשהמצב הוא קבוע, אין חשיבות, איך אתה נכנס להכנה?

יש לך חברים שנמצאים בכל מיני מצבים שונים, ואם אתם מתחברים, אתם יכולים כל הזמן להיות בתדר גבוה מאוד ובשינויי מצבים. אבל אם אתה לבד אז ודאי שלא, אם אתה מודד את עצמך "איך הייתי אתמול, איך אני היום, מה יהיה מחר", בצורה כזאת לא מתקדמים. רק על ידי עוצמת החיבור, משם אתה צריך להוציא את הכול.

שאלה: הבורא הוא זה שעשה את השבירה, והבורא הוא זה שרוצה את החיבור בינינו, אם כך זה אומר שרק הוא פועל. אם כך, איפה נמצאת העבודה שלי? איפה המאמץ שלי? האם רק בכוונה? האם רק בלעבוד עם הבורא באחד מהדברים שבהם הוא עובד או בחיבור בינינו?

לא. העבודה שלנו היא בזה שאנחנו מזמינים את השינויים, "אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי". אני רוצה שיקרו שינויים, לא חשוב לי אם לרעה או לטובה, כי אני מרגיש את עצמי רק בהפרש בין המצבים, בזה שאני עושה פעולה דיפרנציאלית, היה ויש, היה ויש, היה ויש, כך כל הזמן אני מתקדם. זאת אומרת, חשוב לי לראות שינויים, בוקר, ערב, לילה, יום, כי מתוך החיבורים ביניהם אני מרגיש את החיים.

אם אני ארגיש רק את הלילה או רק את היום זה מוות, אין דבר כזה. הנברא נמצא בין שני המצבים והוא הקובע באיזה קצב הוא יעבור ממצב למצב, ובזה שהוא מקבל חשכה כאור, בזה הוא מצליח. כי המצב עצמו לא חשוב לו, העיקר בשבילו שעל פני אור וחושך, יום ולילה שמרגיש, הוא בזה מגיע לחיבור עם הבורא, שהבורא בורא את הלילה ועושה את היום. ולכן העיקר בשביל האדם בכל המצבים האלו וביניהם להחזיק בבורא. זה המצב שהוא צריך להשתוקק אליו.

ואז לא חשוב איזה מצבים אני עובר, כי העיקר בשבילי להיות מחובר עם הבורא. ובמצבים האלה שמגיעים ממנו, לפי התוכנית שלו, שעושה מה שעושה, העיקר בשבילי שאתפוס אותו כמו תינוק שתופס את אמא ודבוק אליה. זה מה שאני צריך, ובלי קבוצה אני לא יכול לעשות זאת. זה העיקר, כל חכמת הקבלה נמצאת במושג הזה, לתפוס את הבורא, להיות דבוק בו על ידי החברים, עד שאנחנו מגיעים לדבקות השלמה, ולא חשוב על פני איזה מצבים, על פני איזה תנאים.

שאלה: האם תדירות בירור המצבים משפיעה על ההתקדמות?

ודאי שכן. ככל שמתקדמים יותר כך חילופי המצבים, שינויי המצבים הם יותר גבוהים. כמו שנתתי כדוגמה את הטכנולוגיה, הטכניקה שיש לנו היום. פעם אורכי גלי הרדיו היו קילומטרים, אחר כך מטרים, דצימטרים, סנטימטרים, והיום הם בכלל התקצרו. הכול תלוי בתדירות השינויים, תדירות השינויים זו הכוונה.

שאלה: קביעות זה מצב מת, אבל אנחנו לומדים שגם הבורא הוא קבוע והאור נמצא במנוחה מוחלטת. איך ניתן להבין זאת?

הבורא מתייחס לנבראים באהבה חלוטה, הוא כל הזמן רוצה מהם התקדמות ורוצה כל הזמן לאהוב אותם ולהביא אותם למצב שיהיו כולם מחוברים ביניהם ומחוברים אליו. בכיוון הזה אין שום שינוי, ולכן אנחנו אומרים שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. באיזה מנוחה נמצא האור העליון? הוא נמצא באינסוף שינויים, אבל כלפי הרצונות השבורים שמתגלים וצריכים להיתקן הוא כל הזמן מגלה את עצמו כפועל לכל הכיוונים, אבל זה בעצם לכיוון אחד, רק כדי להביא אותם לחיבור.

לכן אנחנו אומרים שהבורא הוא קבוע ולא משתנה וקיים רק בצורה כזאת, אבל יש בו אינסוף שינויים כלפי כולם לפי כל מיני חשבונות. האור העליון שבעצמו נמצא במנוחה מוחלטת, פועל על כל הכלים השבורים השונים, המנוגדים, מאיר על כולם, אבל כל אחד ואחד לפי השבירה שבו מתקדם לתיקון בצורה, במידה, באופן אחר. אבל הבורא ודאי לא משתנה בזה.

שאלה: אמרת שהעיקר זה לאחוז בבורא, זה אומר לקבל איזו הארה או המתקה מהשפעה?

לא, אל תחכה שיהיה לך אור ושיהיה לך מתוק, אל תחכה לזה. יש לך חברים, ואם אתה נמצא איתם יחד, מחזיק אותם שהם לא יברחו מהחיבור, ממרכז העשירייה, שם על ידי המאמץ שלך אתה מגלה את הבורא, רק שם.

שאלה: מה המשמעות של המילה "להידבק" בהקשר של "להידבק בבורא" ו"להידבק בחברים"?

אני נדבק לחברים בזה שיחד כולנו צריכים להיות ככלי אחד, כמטרה אחת, בפעולה אחת, זה מה שעלינו לסדר לעצמנו. ובצורה כזאת מאוד חשוב לי איך אני רואה את החברים לפניי. אני צריך להגיד "עיניים להם ולא יראו", ואפילו שהחברים נראים לי עדיין לא מסודרים נכון ביניהם כלפי המטרה, ויותר מכך, אולי אני שומע מהם שכל אחד מדבר לשון הרע על האחרים, אני אומר לעצמי שהאוזניים שלי לא שומעות, ואני צריך לקבל אותם למעלה מדעתי כאילו הם לגמרי מתוקנים ומחוברים, ורק אני ברצון האגואיסטי שלי, רואה אותם שבורים, מרוחקים זה מזה. ולכן אני לא יכול לא להאמין לעיניים שלי ולא לאוזניים שלי, אלא לראות את החברים כעשירייה שבאמת נמצאת בגמר התיקון, ורק אני צריך להשקיע את עצמי ולתמוך בהם עד שגם אני אראה את זה. וכשאני מתקדם, אני באמת רואה שעל זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל". שככל שנמצא בשבירה, יש בי במום, באגו, אני רואה כביכול שהם נמצאים בזה.

ולכן אני לא צריך לראות כל פעם מה שנראה לי ברצון האגואיסטי השבור שלי, אלא מה שאומרים לי מקובלים, שסביבך יש כלי שלם מחובר שנמצא בתיקון ולא בשבירה, ואתה רואה אותם כך בגלל שאתה נמצא בשבירה ולא בתיקון.

אז אתה צריך להודות על זה שיש לך הבחנה מאוד ברורה עד כמה אתה מקולקל, ועד כמה אתה צריך להיות מתוקן ובין שני המצבים האלו, אתה צריך לבחור את הכיוון הנכון ליחס שלך.

שאלה: אם הבורא לא קיים כל עוד נתאחד, איך זה שלא נוכל להתאחד אלא אם נבקש ממנו שיאחד אותנו?

בורא זה נקרא "בוא וראה", כל עוד אנחנו לא בונים אותו בינינו, אנחנו לא מגלים אותו. אבל זה לא נקרא שהוא לא קיים ושאין לנו מאיפה לקבל את הכוח, אלא צריכים להבין את המושגים האלה בורא, "בוא וראה". במושג כזה "בוא וראה" לא קיים כל עוד "בוא וראה", עד שאנחנו מגלים אותו, עד שמגיעים לכזה חיבור שבונים אותו מהקשרים בינינו.

שאלה: האם יצירת הבורא כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי" וגילוי הבורא הוא אותו תהליך?

כן.

שאלה: האם האדם מעורר את האור או האור מעורר את האדם?

ודאי שהאור הוא קודם, ואחר כך מעורר את האדם. והאדם כבר מתחיל להגיב על האור כדי לעורר אותו. לכן כשאנחנו מעוררים את האור זה נקרא "העלאת מ"ן", חיסרון, אבל החיסרון שבנו מגיע מהאור שקודם פעל עלינו.

שאלה: באיזה רגע של איחודנו הופכת תחושת הבורא לקבועה?

בגמר התיקון.

שאלה: אתה אומר שהחיבור צריך להיות יותר חשוב מהאגו שלי. האם אפשר לומר גם שהחברות יהיו יותר חשובות ממני או שזה רק החיבור?

החברות, החיבור בין החברות צריך להיות יותר חשוב מכל יתר היחסים בינינו. העיקר זה החיבור. "על כל פשעים תכסה אהבה", לזה אני צריך כל הזמן להשתוקק, לראות את זה כמטרה בכל הפנייה שלי לקבוצה, שעל כל הפשעים בינינו תכסה אהבה.

כלומר, בשביל מה אני צריכה את החברות? כדי להתייחס אליהן באהבה. לא לתקן אותן ולא להעביר עליהן ביקורת, אלא לקבל את זה מראש, שזה מה שהבורא נותן לי כדי שאני אוהב את זה. "אבל אני לא יכולה, אני שונאת, אני לא אוהבת בהן כל מיני תכונות, כל מיני צורות התנהגות", זה דווקא האגו שלך כך מייצב לך, תתעלי מעל זה.

שאלה: אילו פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע להידבקות בחברים ובבורא?

רק פעולות חיבור. מפעולות החיבור בינינו אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא, יותר מזה לא צריכים. לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'", והחיבור בין הבריות הוא מטרת התיקון שלנו. כי היום כל השבירה שלנו וכל השבירה בין העמים, בין בני אדם, זה גם גילוי השבירה שבינינו, ואנחנו צריכים כבר להגיע לשם עם התיקונים שלנו כדי לא לתת להם להתדרדר יותר לאסונות, מלחמות וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר לתפוס את הבורא, להחזיק בבורא?

זה להחזיק בחיבור בינינו. שאנחנו מבקשים מהכוח העליון הנעלם שייתן לנו את הרגשת החיבור, הרגשת הדבקות. שאנחנו על פני כל הדחיות בינינו אפילו השנאה, נהיה ב"על כל פשעים תכסה אהבה", נכסה את זה באהבה.

קריין: שיעור מס' 3, "נדבקים בחברים". קטע מספר 1.

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד." 

(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)

קריין: קטע מס' 2, רב"ש.

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

איך אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו מקבלים תכונות, כוחות מהחברים? נניח שהייתי לפני כמה שבועות או חודשים בצורה מסוימת, והיום אני נמצא בתכונות, במחשבות, רצונות, בצורה קצת אחרת.

איך אני יכול לזהות שמה שנעשה בי, נעשה מתוך החיבור עם הקבוצה? כי לולא החיבור לקבוצה, לא היו יכולים להתרחש בי שום שינויים. בגלל שאני נמצא בקבוצה, אפילו שזאת קבוצה אולי רחוקה שאני לא נמצא בה, זו לא העשירייה שלי, אבל בכל זאת איכשהו אני שייך לזה, כך אני מתקדם.

אנחנו רואים את זה מתוך הדוגמה, אי אפשר להשוות בין אדם שחי בזמננו לאדם שחי לפני 200 שנה, יש לו רגש אחר, יחס אחר, מחשבה אחרת, הכול אחר. למה? כי הוא נמצא באווירה כזאת שנותנים לו מחשבות, רצונות שונים, אחרים, לכן כך הוא מתנהג, חושב.

איך אני יכול לזהות שהיום אני חושב, מרגיש, רואה שאני משתנה? מתוך זה שאני נמצא בחברה, שההתכללות שלי עם החברים בונה בי אדם אחר. איך אנחנו יכולים לראות את זה על החברים? האם יכולים לראות? כי אנחנו משתנים והם משתנים, אז בכל זאת איך אנחנו יכולים לראות את זה? תנסו לחשוב, זה דבר מאוד מאוד חשוב. תרשמו את זה.

מאוד חשוב לנו לאתר איך אנחנו משתנים לפי איך שהחברה משתנה בעינינו, איך אני מסתכל היום, עכשיו על החברה, על הקבוצה ועל החברים, לעומת איך שהסתכלתי עליהם קודם, האם אני יכול להבדיל וכך כל אחד ואחד? ואז אנחנו יכולים לחבר את כל השינויים שיש בכל אחד, ממה שהיה למה שיש היום, ובצורה כזאת אנחנו נראה את ההתקדמות שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לאתר את המצב שלנו כדי להיות מסוגלים להשתלב בקבוצה. אבל ככל שאני מנסה להתכלל יותר, להתחבר יותר, אני מגלה יותר שנאה, יותר כעס, אני רוצה להרוג אותם. בתוך המצב הזה אני בכלל לא מסוגל לחשוב על זה שאני רוצה לאהוב אותם, שאני רוצה להתחבר איתם, להיות איתם, אני מלא בשנאה. מה אני אמור לעשות עם הרצון לקבל הזה?

אני שמח לשמוע שכך אתה מרגיש כי אלו סימנים של התקדמות. זה שאתה כרגע מרגיש יותר ויותר רחוק מהם, זה שאתה רואה עד כמה יש פער בינך לבינם, זה סימן של התקדמות אבל בקו אחד, בקו שמאל. עכשיו השאלה מה עושים.

צריכים למעלה מזה להתחיל ליצור קשרים חדשים. אלו כבר יהיו קשרים שמקדמים אותך לרוחניות, וזה יהיה כבר בשני קווים כביכול. מצד אחד אתה רואה שאתה מתרחק, ומי יכול להיות זה שהרחיק אותך מהם? הבורא, "אין עוד מלבדו", אין מישהו שפועל חוץ ממנו. ואם אתה עושה הפוך ורוצה להתקרב אליהם עד כדי כך שאתה רוצה לזהות בינך לבינם בורא, אז את הבורא אתה מזהה ככל שיש לך כוח התנגדות, עביות מה שנקרא, וככל שיש לך כוח חיבור, דביקות, זכות, ובפער בין מינוס ופלוס, בין דחייה וחיבור, אתה מגלה את המרכיב השלישי שהוא בעצם העליון והקודם שהזמין את שני המצבים הללו ריחוק וחיבור, ולו אתה קורא בורא, "בוא וראה". כך אתה מגיע למדרגה יותר עליונה.

אולי זה דומה לזה שאתה מסתכל על תמונה ואתה רואה הרבה צבעים, הרבה דברים. אבל חוץ מזה שאתה מסתכל כמו ילד שמסתכל, אתה מסתכל כאיש מבוגר, ואז אתה מבין את מטרת הצייר, מה הוא רוצה למסור לך, מה הוא הרגיש, את התוכן הפנימי של התמונה. כך אנחנו כשמגלים את עצמנו בדחייה ובקירוב, בין שני המצבים האלו אנחנו צריכים להשיג את הקו האמצעי, את יחס הבורא אלינו בצורה של מה כוונתו, וכך אנחנו משיגים אותו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". הוא יוצר אור ובורא את החושך, ואנחנו בין אור וחושך מגלים את המהות שלו, את הכוונה שלו, את המטרה שלו, את היחס שלו אלינו, וכך נתקדם.

תלמיד: המצבים האלה קורים לי בדרך כלל לפני הכנס, האם זה צירוף מקרים?

לא. זה בגלל שלפני כנס כולנו מתקבצים יחד יותר, חושבים יותר, מבינים יותר, מרגישים יותר, מכינים את עצמנו יותר, ולכן מתוך זה שיש הרבה פעולות בכל אחד ובכולנו יחד, זה משפיע עליך וגם לך יותר קל לזהות שינויים.

שאלה: מה זה אומר בפועל להיות דבוקים בעשירייה? איך הדבקות הזאת צריכה להיראות? האם צריך להיות משהו חיצוני או להרגיש את זה רק פנימית?

דביקות בעשירייה היא כמו תינוק שנמצא על אימא ותופס אותה בידיים וברגליים כי רוצה להיות דבוק אליה, כך אני רוצה להיות בעשירייה. לא חשוב איזה מצבים יש בינינו, ימין, שמאל, אני רוצה להיות דבוק אליהם בכל מצב ומצב. וכל המצבים שאני עובר, או שנראה לי שאנחנו כולנו עוברים בעשירייה, אני משייך אותם לבורא ש"אין עוד מלבדו", ולכן אני חייב להיות דבוק בעשירייה ודרך העשירייה בבורא כל הזמן.

זו בעצם הצורה שעל ידה אנחנו בטוח מצליחים מהר מאוד להגיע לתיקונים. כי אין לי פעולה אחרת אלא להחזיק בעשירייה ודרכה בבורא וכך לגלות אותו. ולגלות אותו זה נקרא שאני רוצה שהוא יטפל בנו ויקדם אותנו. וכשאני מעורר אותו, אני מתחיל לגלות שינויים עוד יותר גדולים לכל מיני כיוונים, ימין, שמאל ועוד, אבל אני מבקש ממנו להיות בקשר עימו, בדבקות, עד שאני מגיע למצב שאני ממש נכלל בו עם כל העשירייה, וכך אנחנו חוזרים למבנה של אדם הראשון.

שאלה: כשאנחנו מתחילים ללמוד אנחנו עוברים כל מיני רגשות, תחושות, הכול גם נראה עלינו מבחינה רגשית, חיצונית. וככל שאנחנו יותר לומדים, הדינאמיקה של השינויים הפנימיים של כל חבר, של כל הקבוצה נהיית יותר ויותר נסתרת, כי אנחנו רוצים לראות שינויים, אבל אנחנו אומרים שהתוצאה לא חשובה לנו, אז לאן נתקדם?

אם כל אחד ואחד היה עובד על השינויים שלו, ומעל השינויים שלו היה קשור לקבוצה, הייתם לא מתרחקים אחד מחברו אלא בכל השינויים הפרטיים הייתם מרגישים שאתם נמצאים בסירה אחת ומתקדמים יחד. זה הכול. אין לי יותר מה להגיד. תחשבו על זה וחייבים לבצע.

שאלה: אתה אמרת שהחברה השתנתה עם הזמן, שהיא לא אותה חברה מלפני מאות שנים. רציתי לדעת אם מה שהחכמים מדברים זה רלוונטי לכל הזמנים והאם הלימוד הזה הוא מעל הזמן?

כן. הלימוד הזה למעלה מהזמן, זו אותה השיטה שצריכים להתעלות מעל האגו הפרטי של האדם ולהגיע לחיבור ששם אנחנו מגלים את הבורא. זו כל המטרה של הקיום שלנו בעולם שלנו ובכל המציאות הזאת.

שאלה: איך אני בדיוק מביע אהבה לחברים בתוך העשירייה שלנו?

בתמיכה. בדאגה. כמו אימא כלפי הילדים.

תלמיד: בתמיכה בדאגה, לראות שהם נוכחים רק באופן וירטואלי שאנחנו פועלים באותו קו?

כן. לחבר אותם ככל האפשר "כאיש אחד בלב אחד" ביניהם ולבורא.

תלמיד: האם ניתן לזהות באיזה אופן אם כבר יש בורא בינינו בעשירייה?

לא ניתן, כי אין ביניכם חיבור.

שאלה: מה הן העיניים שיכולות לראות, להרגיש את הבורא?

עיניים שרוצות להשפיע. אז בכיוון זה, בכוונה הזאת מגלים את הבורא. ככה זה.

שאלה: אתה אמרת שאנחנו נכללים עם החברים בעשירייה בבורא, וגם אמרת שאנחנו נכללים בנשמה של אדם הראשון. מה זה אומר שאנחנו נכללים כעשירייה בבורא?

כשאתם רוצים להשיג מושג אחד אתם מתקרבים לבורא שהוא אחד.

תלמיד: מה זאת אומרת, מושג אחד?

אם אנחנו רוצים להתכלל במושג אחד יחיד, בנקודה שבה מרוכז הכול כמו לפני שהיה המפץ והיא התנפצה, התפוצצה ובנתה מתוכה את כל היקום, את כל מה שקיים, לכזה מצב אנחנו צריכים לשאוף, להשתוקק. ואז בדרך אנחנו מגלים את הבורא בגדלות שלו שהיא גדלה עוד ועוד בכוח ובכוונה.

שאלה: אלימות וכעס זה קשור לתדר של העבודה שלנו?

זה כבר דברים פרטיים. נדבר על זה אחר כך. עכשיו אנחנו מדברים על החיבור. שמתגלים כאלה דברים כנגד החיבור אנחנו פשוט צריכים להבין שהם מתגלים כדי שאנחנו נתגבר עליהם ונגיע לחיבור עוצמתי ככל האפשר.

שאלה: איך לסדר את זה שבעצם אנחנו בונים בורא אבל הכול זה בורא?

"הכול זה בורא" תגלה אחר כך, אבל בינתיים אתה צריך להתחיל מזה שאין לך כלום, שום קשר אליו, ואתה לא קולט אותו ולכן תתחיל ממה שאתה. יש רצוי ויש מצוי. אז תקרב את עצמך למושג הזה "בורא" ואז אתה תראה שבאמת המושג הזה ממלא לך את כל החיים, את כל העולם, בונה לך הכול, ולא שאתה סתם מדבר במילים.

שאלה: האם הרגשת הזולת זו תוצאת החיבור או זאת הרגשה שחייבת להיות בשלב לפני החיבור?

הרגשת הזולת חייבת להיות קודמת לכול. אליה אנחנו צריכים להשתוקק ובתוכה אנחנו מגלים את הכוח היחיד שהוא הבורא.

שאלה: אנחנו רצון לקבל שזה חומר, חברים הם גם חומר, ואנחנו מגלים מתוך הפעולות שבינינו משהו ששייך לרוח, כלומר שאנחנו ההרכב של החומרים שאנחנו מערבבים שזה רצונות, כוונות. זה מעביר אותנו לגלים, לתדר? מה בדיוק התהליך הזה?

ככל שהרצונות האגואיסטיים עובדים למעלה מעצמם כדי להתחבר ביניהם, הם מגלים מציאות יותר עליונה, דרגה יותר עליונה. זה כל סוד העלייה ממדרגה למדרגה, שישנו אני, ויש מישהו, למשל חבר שהוא נגדי, וככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, למרות שבטבע שלנו אנחנו הפוכים, מנוגדים, שונאים זה את זה, ככל שאנחנו משתדלים לעשות פעולות בחיבור, בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שהחיבור מתגלה כבורא, כנקודה יותר עליונה משתי הנקודות של שנינו, אני והחבר. שאלה טובה.

תלמיד: שינוי התדר של הפעולות שאנחנו עושים גורם לגילוי אהבה בינינו? זאת אומרת, בלי שינויים בתדר, אם חבר חוסם את עצמו לתדר הנוסף שחברים אחרים מעבירים לו, זה חוסם את המהלך?

לא. זה לא חוסם את המהלך. אנחנו צריכים לקבל את החבר כחבר שמשתתף אתנו, אולי הוא לא מבין, לא יכול, לא מסוגל, כל אחד מתוך נקודה שלו, אבל אנחנו צריכים להצדיק את החברים ככל שהם מסוגלים להשתתף ונתקדם.

אתה צודק. שאלות טובות.

שאלה: חוץ מהמהירות של ההתקדמות של גילוי המצבים האלה, האם יש גם איכות בהתקדמות הזאת, זאת אומרת, האם אפשר לעבור את המדרגה בצורה טובה יותר או פחות?

כן. אתם תגלו בדרך שיש "גיבור בכמות", "גיבור באיכות". תגלו איך לשלב את שתי הצורות האלה בנו, ויש עוד כל מיני צורות, זה כמו בחיים שלנו, אנחנו יכולים לעשות את העבודות בכל מיני אופנים.

איך לעשות את זה בצורה אופטימאלית? לחבר את כל הדברים הכי טובים יחד, זה מה שאנחנו לומדים. ובנוסף, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". ולכן רק בעליה ונפילה, עליה ונפילה אנחנו לומדים דברים. זאת אומרת, תמיד אם אנחנו עושים משהו טוב סימן שלפני זה אנחנו טעינו, נפלנו, התרחקנו, מצטערים על מה שהיה, בוכים, לא מסוגלים, מגלים חולשה, חוסר אונים, חוסר רגש, חוסר שכל, חוסר כוח, ומתוך זה פונים לבורא, רואים שאי אפשר. ואז אנחנו מוצאים את החברים. בסוף בסוף אנחנו מבינים שבין החברים אנחנו יכולים למצוא את החיבור בינינו.

ולכן אני מאוד שמח שיש לפנינו כנס ושאנחנו יכולים שם, כל אחד לפי הנחיצות שלו, לקבל תמיכה מכל הכלי העולמי.

שאלה: האם "הזולת" זה כל אדם כולל דומם, צומח וחי, ולא רק החברים?

לא. "הקרוב", מכונה קרוב בכוונה. אפילו לא כל בני האדם, אלא במיוחד רק החברים שלנו ב"בני ברוך" הכללי העולמי. זה קודם כל. אני לא יכול להגיד על החיות, ועל דומם וצומח שהם נמצאים איתי יחד בתהליך. הם נמצאים איתי יחד בכל התהליך, אבל זה מפני שאני נמצא בתהליך והם נכללים בי, פשוט ממבנה המציאות עצמה. אני לא מתכוון אליהם, הם לא עושים איזו פעולה כלפי, אלא זה בגלל שאנחנו מלכתחילה נמצאים בבנייה כזאת, במערכת כזאת.

תלמיד: אני שאלתי לגבי אותן הדרגות לפני שהן הופכות להיות החומר הזה. זאת אומרת, רק לגבי ההרגשה?

הם נכללים בנו, אפילו שאנחנו לא מתכוונים אליהם, אלא אנחנו מתכוונים רק כלפי בני האדם, כלפי אותם הנבראים שנמצאים אתנו.

תלמיד: מה זה לקבל השפעה בלי עבודה? אני קם בוקר, אני לא יודע מה קורה עם עצמי. אבל לאט לאט כשאני רואה את כל החברים ביחד, את העשירייה ביחד בקבוצה, אני פתאום מרגיש משהו אחר, איזו התרוממות רוח.

נכון. גם אני מרגיש כך, אמרתי את זה לא פעם.

תלמיד: זאת השפעה בלי עבודה?

אתה מקבל כוח השפעה מהעשירייה מפני שאתה נמצא בה, מפני שעשית כיול על הרגשות, על ההבנות שלך כשנכללת מהם. נעשתה על ידך קודם עבודה פנימית כשהתקשרת אליהם, ולא פעם אחת, יום אחרי יום, ולכן אתה יכול לקבל מהם התרשמות, חשיבות המטרה.

שאלה: מה נותנות לנו ההרגשה וההבנה של מימוש הזדמנות החיבור שבינינו, כשאנחנו מתעלים מעל אותו הרצון לקבל?

מה זאת אומרת מה זה נותן לנו? זה כל הכלי שלנו שבו אנחנו מגלים את הרוחניות, את הנצחיות, את הבורא. מה השאלה?

תלמיד: זאת השאלה, כשאנחנו בעצם בונים יחד את הכלי דהשפעה, כאשר אנחנו נמצאים באותה הרגשה והבנה שיש לנו רצון כללי משותף, האם מתוך זה אנחנו יכולים להרגיש את אותו כוח השפעה?

כן. אנחנו צריכים לחבר בינינו את כל הרצונות לחיבור, וברצונות האלה אנחנו מגלים את הבורא, עד כדי כך שהוא יתגלה בצורה אמיתית של גמר התיקון. אין לנו יותר עבודה, פשוט זה הכול. וכל מיני מצבים שאנחנו מגלים בדרך אלו דרגות העלייה שלנו בסולם המדרגות עד שאנחנו מגלים שאנחנו יותר נכללים זה בזה, "מתקנים את השבירה" מה שנקרא, וכך מגיעים לתיקון הכלי השבור.

תלמיד: אותה הרגשה שכבר עברנו את השלב הזה של רצון משותף על מנת לקבל לעצמנו ונמצאים בכוונה של השפעה לכוח עליון כדי להביא לו נחת רוח, זו הדרך הנכונה?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה. תבוא לכנס, תתכלל איתנו ויהיה בסדר. יהיה לך בירור על הכול.

קריין: קטע מספר 3 כותב הרב"ש.

”יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון על ידי אנשים שמבחוץ, שהם מחייבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם. וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה, שיש גם להם צורך לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא להמטרה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985

שאלה: לגבי קטע 3. כשהוא אומר, "תן לליבנו לראות את מעלות החברים ולא את חסרונם", על איזה מעלות מדובר, האם מדובר על מעלות גשמיות, כמו האופי, האישיות של החבר?

אני רוצה להסתכל על החברים כמו שאימא מסתכלת על התינוק שלה, היא לא רואה בו דברים לא יפים כי הוא שלה. יש לה אהבה טבעית אליו לכן היא לא רואה בו דברים רעים אלא רק דברים טובים. כך גם אנחנו מסתכלים על המציאות כי אנחנו מסתכלים מתוך האגו, ולכן מה ששייך לנו זה טוב, ומה שלא שייך לנו זה רע.

אנחנו רוצים להגיע למצב שמסתכלים על החברים, ועם כל הדברים הרעים שהבורא מעורר בכוונה בינינו, אנחנו רואים בכל חבר וחבר רק דברים טובים. זה סימן שמתקנים את עצמנו באהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", לזה צריכים להגיע. ולהתפלל לבורא, לבקש כוח תיקון, כדי שנראה מעלות חברינו ולא חסרונות חברינו.

שאלה: כתוב בקטע 4, להגדיל את הרצון על ידי אנשים מבחוץ שהם מחייבים אותנו ללכת לפי טעמם ורוחם, וברור שמדובר פה על החברים שלנו. אבל אם זה לא גלוי, וכיוון היחסים שלנו לא ברור?

אם אדם נכנס לעשירייה הוא חייב ככל האפשר, בכל מיני רמות ואפשרויות, להכניס את עצמו לתוך העשירייה, להכניע את עצמו ולתת להם אפשרות לשלוט בו בכול, כלומר כל האווירה, כל החיבורים, כל מה שהם מחליטים הוא יקבל. אם לא כך, אין סיכוי לבנות עשירייה.

שאלה: לפני הכנס מורגשת כבדות בעשירייה, איך לא להאמין לאגו שמראה לי שהחברים כביכול לא מטרתיים, איך לשבור את המחיצות בינינו?

זאת הכנה שהבורא נותן, כבדות בחיבור בינינו כדי שנכין את עצמנו להתעלות למעלה מהכבדות למדרגה יותר גבוהה של חיבור. איך אפשר אחרת? אנחנו צריכים לראות בדברים האלה הזמנה לעליה. "מי יעלה בהר ה׳, ומי יקום במקום קדשו. נקי כפיים ובר לבב", נקי כפיים הוא מי שנפטר מהצורות האגואיסטיות שלו, ובר לבב הוא מי שמתגבר רק להשפעה ולחיבור.

קריין: קטע מספר 5, כותב מאור ושמש,

"צריך שידמה לו שחברו עובד את השי"ת יותר ויותר ממנו, [...] "וקנאת סופרים תרבה חכמה" ויתחזק על ידי זה בעבודת ה' יותר ויותר. וזהו "כל אחד נכווה מחופתו של חברו", פירוש לשון התלהבות, על ידי שיראה שחופתו של חברו גדולה משלו, תבער בו אש ויתלהב נפשו לעבודת הבורא ית' יותר וישיג השגות אלוקות יותר."  

("מאור ושמש". פרשת יתרו)

שאלה: למה יותר טוב לראות את גדלות החברים בתוך הדעת מאשר למעלה מהדעת, אם בתוך הדעת זה יכול לשרת את האגו שלי יותר?

זה נגד האגו, זה כל העניין. זה שאני מקבל גדלות החברים למעלה מהדעת אז אני מקבל למעלה מהדעת, כך אני מקבל, אני לא מרגיש ולא רואה אבל אני עובד לפי זה. אבל אם אני מגיע למצב שאני רואה זאת כבר בתוך הדעת אז זה כבר אחרת, זה כבר מחייב אותי, זה סימן שאני תיקנתי את הכלים שלי לפחות כדי לזהות את זה. לכן כלפי הקבוצה יותר טוב לעבוד כך שאני אקבל התרשמות ממנה בתוך הדעת.

שאלה: אם הרגשתי שנאה כלפי החברות בעשירייה ואחר כך זה עבר והבורא לא התגלה, איפה אני טועה?

כנראה שלא לא ביטלת את עצמך, אלא עשית עדיין כל מיני חשבונות אגואיסטיים שכדאי לך כך או כך לשנות את המצב, יכול להיות כדי לא לסבול. ולכן עדיין היחס שלך למצב הוא לא על מנת להשפיע והוא לא ראוי לגילוי הבורא בו.

שאלה: אני עובדת בעשירייה בתמיכה, בדאגה ובביטול אבל מרגישה ניתוק, כמו קיר בינינו, איך לשבור את הקיר?

לשבור את הלב ולהתחיל בכוח להתייחס לחברות ממש בצורה של לב פתוח, ואז תתחילי להרגיש יותר ויותר.

שאלה: האם כשאפסיק להרגיש את עצמי מיד ארגיש את הבורא?

ודאי. אבל יש באמצע, במקום את עצמי אני מרגישה את החברות, ובתוך החברות אני מרגישה את הבורא. אי אפשר בלי מדרגת הביניים הזאת, לכן כתוב מאהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: מה העשירייה יכולה לתת לכל הכלי העולמי כדי שנצליח בכנס כולנו יחד להתעלות על עצמנו?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו או שכולנו מגיעים למטרה או שלא מגיעים בכלל. בהשגת המטרה, ביחס למטרה, בזה אנחנו גורמים לכל העולם עליה או ירידה.

אני שמח שאין הרבה שאלות. השאלות הן רציניות וכוללות הרבה.

אחרי הכנס אנחנו נתחיל לעבוד לפי סגנון אחר, אנחנו כל יום לפחות שעה נלמד פתיחה ואפילו תלמוד עשר הספירות, ובכל יתר הזמן שיישאר נלמד את מאמרי רב"ש.

(סוף השיעור)