שיעור בוקר 20.06.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 173, "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות מ"ו – מ"ט

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". עמוד 173. את "פתיחה לחכמת הקבלה". אות מ"ו. בכותרת "טעמים נקודות תגין ואותיות".

טעמים נקודות תגין ואותיות

אות מ"ו

"אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף וכל האורות דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש, ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות המסך לפה דראש."

אני לא כל כך רוצה לצייר כי אז אתם תהיו תלויים בציור. יש לנו ד' בחינות דאור ישר, מלכות מקבלת, מרגישה בושה, מצמצמת את עצמה בגלל הבושה, מחליטה איך היא משלימה את עצמה, בונה מסך ועל ידי מסך עושה זיווג דהכאה עם האור העליון, עם ד' בחינות שהן נמצאות לפניה, היא הבחינה החמישית, וזה נקרא "ראש הפרצוף", ואחר כך היא מקבלת על מנת להשפיע לחלק מהרצון, לחלק מבחינה ד'.

בחינה ד' שהיא האחרונה מד' בחינות דאור ישר היא מתרחבת ומתחלקת לשני חלקים. זאת אומרת, בחינות שורש, א', ב', ג' הן הופכות להיות ראש ובחינה ד' זו המלכות, שהיא מתרחבת לתוך ולסוף, סך הכול לגוף. ואז היא מעמידה לפניה מסך, כי רוצה לא רק לצמצם את עצמה, אלא גם מעבר לזה לקבל בעל מנת להשפיע וכך זה קורה לה.

היא מסדרת את עצמה ומקבלת חלק מהאור, שהוא נקרא "אור פנימי", מתפשט מפה עד הטבור. החלק שהיא לא יכולה לקבל מהאור שמגיע אליה הוא נמצא מחוצה לה, זה נקרא "אור מקיף", ויש בין מקיף ופנימי, טבור, איפה שיש גבול להתפשטות האור בתוך הפרצוף, ולכן שם זה מקום הגבול ומקום הביטוש, ומתוך זה שיש גבול וביטוש, יש החלטה בראש להזדכך.

ואז המסך שעמד בטבור הוא מתחיל להזדכך ולהגיע לפה וחזרה. כמו שיש לנו חמש בחינות בתוך הפרצוף מהפה עד הטבור, כך יש לנו בדרך ההזדככות חמש דרגות כאלה, שבהן המסך שקיבל את האור מזדכך מפה לטבור. ואז בתוך המסך הזה מצטברות הרשימות מד', ג', ב', א', שורש שבגוף. וכשמסך מגיע לפה דראש אז יש לו רשימות מכל התהליך שהוא עבר, ואז הוא נכלל במסך שבפה דראש ונמצא עמו בחיבור.

לפי החיבור הזה שני המסכים האלה יורדים לפי החיסרון החדש שישנו במסך, שהוא נמצא לפי היחס שלו למאציל בדרגה ג', לא בדרגה ד'. זה נקרא שכלפי גלגלתא נמצא בחזה. מתלבש על החיצוניות דגלגלתא בחזה, ושם הוא בונה את פרצוף ע"ב.

אז יש לנו מהפרצוף הקודם, מגלגלתא, "טעמים" - התפשטות האורות מלמעלה למטה מפה לטבור, "נקודות" - הסתלקות האורות מטבור בחזרה דרך הפה החוצה, "תגין" - רשימות מטעמים ו"אותיות" - רשימות מנקודות. טנת"א סך הכול. הרשימות האחרונות שהן האותיות, רשימות מהאורות שמסתלקים מהפרצוף, הן נקראות "כלים" שנשארים אחרי גלגלתא ועליהם יוצא כבר פרצוף ע"ב.

נמשיך ונראה, הוא מסביר את זה.

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש.

והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב של הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת כתר הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה, ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג ונסתלקה גם קומת חכמה, ולא נשאר במסך רק בחי' ב', נמצא אור העליון מזדווג עמו על בחי"ב ומוציא ע"ס בקומת בינה. ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת הז"א מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה, ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון.

והנה נתבאר, שענין הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך למסך דגוף של הפרצוף הא' דא"ק, ומעלהו לפה דראש שלו, שעי"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"ב דא"ק, אין זה נעשה בבת אחת, אלא על סדר המדרגה, אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד' מדרגות שהולך ובא עליהם במשך זמן הזדככותו, עד שנשתווה לפה דראש. ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג, וכן בכל המדרגות. כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה, ואור העליון שאינו פוסק להתפשט לתחתון, נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו."

שאלה: האם כל הפרצופים זה גוף אחד שכל פעם נבנה עליו ראש אחר?

לא. איך זה יכול להיות? אתה לא שמעת שהגוף נעשה מהראש? הראש עושה זיווג דהכאה ולפי זה בונה את הגוף. איך יכול להיות? גוף זה רצון בפועל שמקבל על מנת להשפיע. איך יכול להיות שהרצון הזה יהיה קבוע? הוא בהתאם לראש.

תלמיד: לפני יום או יומיים אמרת שמה שחשוב זה הראשים ושכל הגופים כאילו מתלבשים אחד על השני.

אז דיברתי על משהו אחר, אל תצרף את זה לכאן.

שאלה: הטנת"א שיוצאים, איך הם עוברים כאילו לפרצוף הבא?

לא עובר לפרצוף הבא שום דבר. למה אתה קופץ לדברים שלא למדנו או שאתה לא יודע ולא מדובר כאן? אני לא רוצה לשמוע כאלה שאלות. רק על מה שמדברים, תלמד מכולם.

תלמיד: לגבי האור שמזדכך לפי המדרגות.

האור לא מזדכך.

תלמיד: המדרגות שמזדככות.

המסך מזדכך.

תלמיד: המסך שמזדכך זה האור חוזר של הפרצוף?

לא. אור חוזר זה אור חוזר. מסך זה מסך.

תלמיד: כי כתוב פה שהרשימות של ההזדככות הזאת הם הכלים.

מסך זה כוח התנגדות שלי נגד הרצון שרוצה לבלוע את כל התענוגים. אני מתנגד לו, לתענוג שנמצא לפני, ורוצה לקבל אותו בעל מנת להשפיע. זה שאני מתנגד לו זה נקרא "צמצום", זה שאני רוצה לקבל אותו בעל מנת להשפיע זה נקרא "מסך". לפי היחס שלי עם מה שנמצא לפני, עם התענוגים, אז אני מקבל בעל מנת להשפיע והתענוגים האלה שאני החלטתי לקבל אותם בעל מנת להשפיע הם מתלבשים בתוך הרצון שלי. זה נקרא "גוף הפרצוף". ואחר כך אני מחליט שאני מזדכך מזה, לא מקבל, ואז יוצאים כל התענוגים מהרצון ורצון נשאר ריק. זה נקרא "הזדככות".

שאלה: האם יש קשר בין הזדככות המסך לירידה?

לא. דווקא הזדככות המסך, אנחנו עוד נלמד, היא לאצילות הפרצוף הבא.

שאלה: למה ביציאה של האור אנחנו אומרים שזה קורה לפי סדר המדרגה, אבל כשהאור נכנס הוא כאילו נכנס בבת אחת למדרגה הגבוהה ביותר שהוא יכול?

לא, לא נכון. האורות נכנסים לפי הסדר ויוצאים לפי הסדר. אין דבר כזה שסתם נכנס אור. אין בכלל כזה דבר, סתם אור. כי הרצון שמקבל את המילוי, הוא מסדר את המילוי לפי עצמו, איך שהוא. ולכן זה לא סתם שהאור נכנס, שמישהו שופך לאיזו חבית. לא. החבית הזאת היא מושכת את האור, ומקבלת אותו בהדרגה, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. בזה שמפעילה את החסרונות, רצונות, מסכים, הכול.

תלמיד: אז למה אנחנו לא מציירים את זה? אנחנו אומרים אור פנימי וזהו.

כי הם חושבים שאתה יותר חכם.

תלמיד: למה בעל הסולם לא מפרט את זה?

לא, זה כתוב בהרבה מקומות. אבל איך יכול להיות? אני לא מבין גם לפי הרעיון של אור וכלי, לפי העניין, איך יכול להיות שהאור סתם מופיע? סתם, נכנס, מילא. אבל אם היה צמצום, אחרי הצמצום הכלי הוא בעל הבית על כל דבר. זאת אומרת אין דבר כזה שמשהו נעשה מחוצה לרצון לקבל, מסך, זיווג דהכאה, החלטה, קבלת האורות בתוך הכלים, בסדר המדרגה, ועל כל פרט ופרט.

תלמיד: אז מה החשיבות לפרט את זה דווקא פה? כי שם הוא לא פירט את זה.

תשאל אותו, אני לא יודע. מה השאלות האלה? אנחנו יודעים שהעקרונות האלה הם לאורך כל הדרך. ברוחניות זה ככה. אין לך משהו ברוחניות שנעשה מעצמו. לא הבורא פועל מעצמו, ולא הנברא פועל מעצמו. הכול לפי החוקים שקבע.

שאלה: בעל הסולם רושם פה, "ועל דרך זו נתברר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף פרצוף ע"ב."

פרצוף ע"ב.

תלמיד: כן. הפרצוף לא מקבל תמיד חמישה אורות?

כן, אבל אחד כלפי השני אנחנו כך מודדים.

תלמיד: כאילו יחסית לגלגלתא.

כן, ברור. זה "ה-ו-י-ה לא שיניתי".

שאלה: הוא אומר שכשהכול מזדכך ומגיע למסך דפה דראש אז נולד פרצוף חדש.

כן.

תלמיד: הבן של הפרצוף הקודם. ובדרך, כשהוא מתאר את היציאה של כל קומה, הוא אומר, הוא בונה עשר ספירות דחכמה, עשר ספירות דבינה. זו כבר הבנייה בפועל של הגוף?

ביציאת האורות הגוף נבנה, דווקא ביציאת האורות.

תלמיד: הגוף של ע"ב נבנה?

הגוף של ע"ב, כן.

תלמיד: ואחר כך הוא מתאר שהכול מזדכך למסך, ורק אז נולד הבן.

אחרי כל הזדככות הגוף של הפרצוף הקודם יוצא לנו זיווג דהכאה בקומה חדשה ונולד הגוף החדש. זהו.

קריין: אות מ"ח.

אות מ"ח

"אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע"פ סדר המדרגה אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות, כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת הזדככות," זאת אומרת מתחיל להזדכך. מזדכך? יש קומה חדשה. מזדכך? בדרך יש קומה חדשה. מזדכך? יש קומה חדשה. כל פעם שהוא נעצר, ד', ג', ב', א', שורש, יוצאים פרצופים חדשים. אבל הם כולם ביציאה, בהזדככות. "אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות, ומכונות בשם או"ח ודין, כי כח הדין של הסתלקות האורות כבר מעורב בהם. כי בפרצוף הא', הנה תיכף כשהביטוש התחיל לפעול וזיכך את המסך דגוף מבחי"ד, הנה נחשב כאלו כבר נזדכך כולו, כי אין מקצת ברוחני, וכיון שהתחיל להזדכך כבר מוכרח להזדכך כולו, אלא מתוך שמדרך המסך להזדכך על סדר המדרגה, יש שהות לאור העליון להזדווג עמו, בכל מדרגה של עביות שהמסך מקבל במשך זמן הזדככותו, עד שמזדכך כולו, כנ"ל, וע"כ אלו הקומות היוצאות במשך זמן הסתלקותו, כח ההסתלקות מעורב בהן, ונחשבות רק לבחינות נקודות ואו"ח ודין." כי ההתנגדות היא מולידה אותן, התנגדות להתפשטות. הוא רוצה לצאת מהעניין, האורח רוצה לעזוב את כל הקשר שלו עם בעל הבית, כי ראה שהוא לא מצליח. "ולפיכך אנו מבחינים בכל פרצוף ב' מיני קומות בשם: טעמים ונקודות. כי הע"ס דגוף שיצאו בראשונה בכל פרצוף, נק' בשם טעמים, ואותן הקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו, דהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמגיע לפה דראש, כנ"ל, הן נקראות בשם נקודות.."

כאן זו בעצם מכניקה, אין כאן שום דבר. הייתה התפשטות (ראו שרטוט מס' 1), הייתה החלטה שמקבלים כמה שמקבלים, זה נקרא "אור פנימי". אחר כך נעשה בטבור ביטוש פנים ומקיף והזדככות. בדרך הזדככות מד' יש ג', ב', א' ושורש. אז בכל קומה וקומה יש זיווג דהכאה, ראש וגוף, ראש וגוף, ראש וגוף, עד שהוא מגיע. הפרצופים האלו נקראים "נקודות", ויש ד', ג', ב', א', שורש.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה ההבדל הרגשי בין זיווג כשמקבלים את הטעמים ובין נקודות?

העיקר זה דבקות. הוא רוצה להישאר בדבקות, ולכן הוא מסתלק.

תלמיד: אבל מה ההבדל בין תגין ואותיות?

אני לא יכול להגיד. אל תשאל אותי על טעמים. על תשאל אותי על רגש. מדברים כאן על פעולות. לומדים "פתיחה", זהו. הוא רוצה להישאר בדבקות עם הבורא, ולכן רואה שרק על ידי הזדככות הוא יכול להישאר בדבקות. זו אותה פעולה.

תלמיד: אבל יש הבדל, אחרת זה לא היה.

ודאי שיש, אבל מה אני יכול לעשות? איך אני אסביר את זה?

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמה?

כן, כמו שאתה ובעל הבית, ואתה עוזב אותו ומסתלק. ואתה חייב לעזוב גם את זה וגם את זה, את כל המנות שהוא נתן לך, מפני שאין לך יותר מסך. מה זה מסך? שאתה לא יכול לקבל יותר, אין לך כסף. אז אתה חייב להגביל כל מנה ומנה לקצת.

תלמיד: אבל מה השוני בזיווג שאני מקבל ובזיווג בהזדככות?

שאני בכל זאת נשאר בדבקות. אני נשאר בדבקות, ואני לא יכול לעשות אחרת. אלא להישאר בדבקות אני יכול רק על ידי זה שאני מזדכך. מבעל הבית הייתי יכול לקבל.

שאלה: בכניסת האורות של קומת הטעמים, יש גם זיווגיי ביניים? זאת אומרת נגיד על ד', יש קודם שורש, א', ב', ג'?

לא, בכניסת האורות יש רק זיווג על המקסימום, על בחינה ד', ונכנס. אבל האור שנכנס, הוא ממלא בנרנח"י, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

קריין: אות מ"ט.

אות מ"ט

"ואלו הרשימות הנשארות למטה בגוף אחר הסתלקות האורות דטעמים, נקראות בשם תגין. ואלו הרשימות הנשארות מקומות הנקודות נקראות בשם אותיות שהם כלים. והתגין שהם הרשימות מהאורות דטעמים הם חופפים על האותיות והכלים, ומקיימים אותם. ונתבאר ד' מיני אורות הנק' טעמים נקודות תגין ואותיות.

אשר הקומה הראשונה היוצאת בכל פרצוף, מה"פ הנקראים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, נק' בשם טעמים.

וקומות היוצאות בכל פרצוף אחר שכבר התחיל להזדכך, עד שמזדכך כולו, נקראות בשם נקודות.

והרשימות הנשארות מהאורות דטעמים שבכל קומה אחר הסתלקותם, נק' בשם תגין.

והרשימות, הנשארות מהאורות של קומות הנקודות אחר הסתלקותם נק' בשם אותיות או כלים.

ותזכור זה בכל ה"פ הנק', גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, כי בכולם יש הזדככות, ובכולם יש אלו ד' מיני אורות."

שאלה: הזיווגים שבנקודות, בזמן הנקודות, האור העליון של הזיווגים, האם הוא תחת המסך של אותו הגוף העליון? נגיד האור הפנימי שיש כאן בשרטוט?

היה בטבור ביטוש פנים ומקיף (ראו שרטוט מס' 2). אחרי זה הוא מחליט להזדכך. איפה ההחלטה?

תלמיד: בראש.

בראש. אז יש לו בראש עכשיו זיווג על בחינה ג' דעביות, ואז זה יורד לגוף ושם מתממש. אני אמרתי שאת כל הזיווגים בגוף שאני ציירתי כראש, אין בגוף, כל ההחלטות הן בראש הפרצוף, בגוף זה רק הקומות של התפשטות האור בכלי.

זאת אומרת על קומה ג' יש התפשטות בראש, אחר כך יש ראש בקומה עוד פחות מזה, ומתפשט גוף. ועוד פחות מזה, ומתפשט גוף. ועוד פחות מזה, וכבר כאילו אין גוף, זו עביות דשורש.

שאלה: ובזמן טעמים בעצם כל העביות הזו מתרכזת במסך, שהוא הופך להיות האור הפנימי הראשון, ואחרי זה ההזדככות זו כל פעם עביות אחרת שבתוך המסך שעושה את הזיווג. נכון?

ודאי. ד', ג', ב', א', שורש. אבל בביטוש פנים ומקיף שנעשה כאן בטבור, ההחלטה היא להזדכך סופית. זה נקרא "אין מקצת ברוחניות", אני לא יכול כאן לעצור בדרך, זה לא יכול להיות, אין עצירה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: המסך שנמצא בביטוש פנים ומקיף, המסך דטבור, הוא שונה, כי אין לו אור פנימי, הוא לא מייצר אור פנימי, הוא כאילו כגבול.

עזוב, יש לי עוד שאלות. סתם אתה מתחיל להיות חכם.

תלמיד: למה הוא קורא לטנת"א ד' מיני אורות ולא כלים?

טעמים, נקודות, תגין ואותיות, זה אורות שמתפשטים בכלים. גם בטעמים, בנקודות אתה לא יכול להבדיל, זה אורות וכלים יחד. אבל למה הוא קורא לטנת"א אורות? אני חושב שזה מפני שכלפי הפרצופים הבאים זה מאיר כאורות. הכלי של הפרצוף העליון, הוא כאור לפרצוף התחתון.

שאלה: כשקיבלתי מנה מהבורא, הרגשתי טעם מהמָנַה עצמה או מזה שאני משפיע לבורא, ואז כשאני מזדכך אני מרגיש שקיבלתי 20%, אני מזדכך שנשאר לי טעם מאותה מנה, ונשאר לי כלי נגיד 80% שלא קיבלתי, זו הדרגתיות כזאת והזדככות? נשאר לי 80% והטעם מאותה המנה, אז זה הכלי החדש שלי?

כן.

תלמיד: אז עליתי עוד למנה חדשה, או שזו אותה המנה כל הזמן, כאילו מד' לג' ומג' לב' הזדככות כזאת?

מהמנה הקודמת נשאר לך הטעם בכלי החדש. יש לך עכשיו 50 שקל לשלם, אבל הטעם מאתמול על 100 שקל, ואתה רוצה להסתדר. איך אתה עכשיו מסתדר?

תלמיד: אז אני מבין שאני לא מסתדר ואני עולה עוד מנה כאילו אוסף עוד פעם?

כן.

תלמיד: עד שלא נשאר לי.

אתה צריך לעשות חשבון חדש.

שאלה: בנקודות הוא אומר "ועל כן אלו הקומות היוצאות במשך זמן הסתלקותו כוח הסתלקות מעורב בהם ונחשבות רק לבחינת נקודות ואור חוזר ודין" לפני כן הוא אמר רק אור חוזר בזיווג דהכאה ועכשיו הוא קורא לזה אחרת.

אתה כבר נעשה חכם. ככה זה שם וככה זה כאן. זה טוב, אבל בכל זאת. הפתיחה היא מאד קצרה ואתה יודע את זה, אפילו שאפשר להרחיב תע"ס לעוד מאתיים או עוד אלפיים כרכים. אין לזה סוף. אז נקודות זה אור חוזר, כי זה אור שמחזיר אותו למאציל ודין, מפני שיש לו עכשיו הגבלה ועל ידי ההגבלה האורות מסתלקים. אז מה לא ברור? זה הכול נרשם בנקודות. האור שאנחנו קוראים לו נקודות הוא יוצא מהפרצוף עקב חולשתו של המסך, ולכן באור הזה נרשם המסך שלא יוכל להחזיק אותו.

ואולי נלמד פעם אחר כך מה קורה לנו עם האור חוזר הזה. מה זה נקרא שנרשמה בו חולשה, או, לא חולשה, אלא פגם אפילו, אלא חוסר הצלחה. מה זה נקרא שנרשם בזה. הנקודות הן מאד חשובות, הנקודות הן יצירת הכלים בדרגה הראשונה בהזדככות הפרצוף, ואחר כך אחרי הנקודות יש עוד תגים ואותיות. עד שמגיעים לאותיות שהם הכלים ממש, אז חייבים לעבור כל ההבחנות הללו בהתפעלות, בהתרגשות, בזה שלא יכולים להישאר במצב המושלם, כי גילינו שהוא לא מושלם. שעומדים בטבור, אז לא לי ולא לו, לא לטובת הבורא, לא לטובת הנברא. לא לטוב בעל הבית ולא לטובת האורח.

שאלה: אמרת קודם, כמה פעמים אפילו שזו מכניקה.

טוב, תשאל, רק בלי ההקדמות האלה.

תלמיד: אני שואל כי מצד אחד אתה אמרת זו מכניקה, זה מרגיש כמו בוכנה עולה ויורדת, מצד שני כל ההסבר הזה בעל הבית והאורח והרגשות. איך ליישב את שני הדברים האלה?

לא יודע. את זה אני מוסר לך. תעבוד עם הבוכנות אחר כך יהיו רגשות, אחר כך בעל הבית וכל השאר.

שאלה: הנקודות זה אחרי שהוא הרגיש שהוא היה בטבור, והוא הרגיש לא לי ולא לו, מה שאמרת עכשיו?

הנקודות הן פרצופים שביציאת המסך מטבור לפה.

תלמיד: כן. זאת אומרת, אבל כל הידע הזה של כמה אני יכול לקבל וכמה אני לא יכול לקבל, היה כבר ביציאה של הטעמים, הוא ידע שיצאה קומה. הפרצוף ידע, עד כאן אני יכול לקבל ומפה והלאה אני לא יכול לקבל. זאת אומרת זה לא משהו תוך כדי יציאה הגיע אליו, הוא ידע מראש. הוא עשה זיווג על כמות מסוימת, היה את הידע הזה. אז מה ההבדל, בין כוח לפועל כאילו, הנקודות זה בפועל והטעמים זה בכוח?

טעמים זה התפשטות האור מפה לטבור. נקודות זה יציאת האורות מטבור לפה, דרך הפה החוצה במאציל.

תלמיד: כן.

זה ההבדל. יש הבדל או לא?

תלמיד: יש הבדל, אבל הידע, הידע שהיה בטעמים, היה במסך, שעשה את הזיווג על קומת טעמים היה כבר, זאת אומרת, הוא יודע בדיוק כמה הוא יכול לקבל ומה הוא לא יכול לקבל.

כן.

תלמיד: אז מה בעצם ההבדל העקרוני בין שתי הקומות האלה? כי לזה הוא קורא בחינת דין ואור חוזר. אבל הדין הזה לא היה בטעמים?

הסתלק מקבלה. הוא מסתלק מקבלה, הוא לא רוצה. הוא מחזיר לבעל הבית מה שבעל הבית רוצה לתת לו, הוא אומר, אני לא מסוגל אני לא רוצה להיות איתך בקשר.

תלמיד: כן, אבל מרוב שהוא אמר, אני הולך לקבל עכשיו עד פה וזהו?

וכשקיבל ראה שזה לא מספיק. שלמטרת הבריאה הוא לא מגיע, הוא קיבל קו דק.

שאלה: מבחינת התפשטות האורות זה טעמים, זה מובן, והסתלקות האורות זה הנקודות, הרשימות שנשארו.

לא רשימות, הסתלקות האורות.

תלמיד: נקודות זה לא אורות?

נקודות זה הסתלקות האורות. יש לנו שני אורות, אור אחד של טעמים ואור שני של נקודות.

תלמיד: האור של הנקודות מה זה?

האור שהיה בתוך הכלי מסתלק.

תלמיד: וזה נקרא אור?

כשהוא מסתלק זה אור. תענוג שמסתלק.

רשימות מטעמים הן תגין. ורשימות מהנקודות הן האותיות (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: אני עוד לא הבנתי מה זה שהסתלקות מאורות זה אורות?

אורות שיוצאים מהפרצוף בהדרגה. יוצאים, הוא מתפטר מהם, הוא מרגיש אותם.

תלמיד: ומה זה אומר רשימות?

רשימות זה מה שנשאר מתוך מה שהיה.

שרטוט מס' 3

תלמיד: מה זאת אומרת, זה זיכרון?

נגיד שזיכרון. האמת שזה אור, רשימות הן גם אורות, רק אורות קטנים שנשארים בתוך הרצון.

לדוגמה, הייתה לך כוס חלב, שפכת או שתית ויש עוד קצת בדפנות. נכון או לא?

תלמיד: כן.

זה נקרא רשימות. רק כאן אלה רשימות יותר משמעותיות, אתה יכול לחזור לממש את הרשימות ולהגיע למצב כמו שקודם. נניח שאתה מסתכל על כוס החלב, אתה רוצה אותה, אז אתה הולך להשיג את הכסף, המסך, ואתה יכול לחזור לאותה הכוס המלאה.

תלמיד: ולמה אנחנו אומרים שהאותיות הן גמר הכלי, הן העיקר?

כי זה מה שנשאר על כל מה שהיה.

תלמיד: אמרנו שאותיות הן רשימות רק מההזדככות.

חיסרון. חיסרון מזה שהיה לי ואין לי, אותו חיסרון שמאוד חשוב לי לצרף עכשיו לעלייה הבאה, כמו שלמדנו היום בשיעור. לכן אני מצרף את החיסרון הזה לעלייה הבאה, ואני בונה מהחיסרון הזה את הפרצוף הבא. מאיפה מגיע הפרצוף הבא? מהאותיות.

אנחנו דיברנו על זה היום, שאם הבורא היה נותן לנו עלייה, זו עלייה שלא נחשבת לעלייה, היא לא על חשבוננו, לא מאיתנו. אלא אם אני משתמש באותיות, מזה יוצא הפרצוף שלי (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: אז האותיות הן רשימות כביכול של כל המצב.

בסופו של דבר הן אותיות מכל המצב. אם אתה לוקח טעמים, נקודות, תגין ואותיות אז יוצא לך א' ב' ג' ד', שגם זה בפני עצמו ד' בחינות, ה-ו-י-ה (ראו שרטוט מס' 4).

תלמיד: זה נכון להגיד שהאותיות מכילות בתוכן גם את הטעמים, הנקודות והתגין?

לא. ארבעת אלו, אור ישר זה טעמים, אור חוזר זה נקודות, ג' זה תגין וד' זה אותיות, וכל זה ה-ו-י-ה ( ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

תלמיד: שוב השאלה. למה האותיות הן כביכול הכלים?

כי זה מלכות דה-ו-י-ה. מכל הופעת האור בפרצוף בכניסה ויציאה, ומכל מה שנשאר שם, המלכות, הדרגה האחרונה, האותיות הן שמהוות לנו כלי לפרצוף הבא.

תלמיד: כי הן מכילות את הדרגות הקודמות.

ודאי, כן. ושוב אני אומר, על האותיות האלו שהן חסרונות ממש אמיתיים אתה בונה את הפרצוף הבא, ואז הפרצוף הבא הוא על חשבונך. ולא מה שאתה מקבל מהבורא, כי כאן יש מלא החלטות משלך.

שאלה: מה ההבדל בין נגיד זיווג על עביות ב' לזיווג על עביות א', זה רק עניין של עוצמה? למה נתנו שם לכל עביות?

הכול קשור אחד לשני, גם עוצמה. עוצמה היא קובעת הכול. עוצמה בדרגה ד' זה אדם, בדרגה ג' זה חי, בדרגה ב' זה צומח, בדרגה א' זה דומם. עוצמת הרצון הקשור למסך קובעת הכול.

תלמיד: למה עוצמה היא מביאה למהות חדשה?

רצון לקבל, חוץ מרצון לקבל אין כלום. אור שמחייה אותו ורצון לקבל שמשחק עם האור.

תלמיד: מה זה בעצם אומר שהוסיפו יותר רצון לקבל?

שמעלים בדרגה. אותו היצור שהיה בדרגה הקודמת מעלים אותו עכשיו בדרגה.

שאלה: מתי הרצון שזה גוף, מחליט לבנות ראש שינהל אותו, משמע שהאור ינהל אותו?

אחרי צמצום א'. הוא לא יכול כבר להתקיים בלי ראש, כי הוא בצמצום א' מצרף לקבל יותר את האור, אבל נשאר בבושה ובחוסר החלטה, ואז הוא צריך עכשיו לפעול בצורה הגיונית.

שאלה: האם אתה יכול בבקשה להסביר שוב את אות מ"ט?

בסדר, אות מ"ט.

אות מ"ט

"ואלו הרשימות הנשארות למטה בגוף אחר הסתלקות האורות דטעמים, נקראות בשם תגין. ואלו הרשימות הנשארות מקומות הנקודות נקראות בשם אותיות שהם כלים. והתגין שהם הרשימות מהאורות דטעמים הם חופפים על האותיות והכלים," זאת אומרת, נמצאים למעלה מהם, "ומקיימים אותם." מחיים אותם. "ונתבאר ד' מיני אורות הנק' טעמים נקודות תגין ואותיות". שניים מהם זה אורות, טעמים ונקודות, ושניים מהם זה רשימות, תגין ואותיות.

"אשר הקומה הראשונה היוצאת בכל פרצוף, מה"פ הנקראים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, נק' בשם טעמים." קומה ראשונה, מלמעלה למטה שמתפשט מראש לגוף. "וקומות" הקומות, לא קומה אחת, אלא "קומות היוצאות בכל פרצוף אחר שכבר התחיל להזדכך, עד שמזדכך כולו," מטבור לפה, "נקראות בשם נקודות.

והרשימות הנשארות מהאורות דטעמים שבכל קומה אחר הסתלקותם, נק' בשם תגין. והרשימות, הנשארות מהאורות של קומות הנקודות אחר הסתלקותם", שמסך עולה מטבור לפה, "נק' בשם אותיות או כלים.

ותזכור זה", שאין יותר חוץ מהטנת"א.

שאלה: חיבור האותיות נותן לנו מילה, ובמילה יש גם תגין, גם נקודות וגם אותיות. אז קודם כל, מה זה מילה?

זה קוד, בהמשך נדבר על זה. מילה זה כבר לא פרצוף, אלא סדר של פרצופים שמבצעים פעולה אחת ומחוברים בקוד מסוים מעליהם, שנקרא "מילה".

תלמיד: מה זו אותה הפסקה שבין מילה למילה?

לא, תשאל על מה שאנחנו לומדים, אל תהיה חכם. אתה נפסל, אני פוסל אותך, ככה לא שואלים. אתה עוד בכלל לא יודע על מה מדובר כאן והולך לפרוץ קדימה. כך לא לומדים.

שאלה: מה ההבדל או ההבחן בין האור החוזר שבעה"ס כותב עליו בזמן ההזדככות לאור החוזר, שאתה משרטט בראש דגלגלתא למשל?

האור חוזר שיש לנו בראש דגלגלתא זה אור חוזר מלביש. הוא מלביש את האור הישר ואחרי שהוא מלביש את האור הישר, שני האורות האלו נכנסים לתוך הפרצוף ונקראים אור פנימי.

שוב. האור שמגיע לפה דראש נקרא אור ישר. האור שיוצא על ידי דחיית המסך על האור הישר נקרא אור חוזר. אור חוזר מלביש את האור הישר שבראש. שני האורות האלו נקשרים יחד ואז הם נקראים אור פנימי, והם נכנסים לתוך הפרצוף מפה דטבור.

מה שאינו כן האור שיוצא מהגוף לראש בחזרה, גם הוא נקרא אור חוזר אבל זה כבר אור חוזר אחר. ובכלל, אם תתחילו לחטט בספרי הקבלה אתם תגלו שיש לנו אולי עשרים סוגי אור חוזר. בחלק ד' של תע"ס אתם יכולים למצוא על זה קצת, משהו ב"הסתכלות פנימית", וזה לא הכול. יש עשרות סוגים, אפילו מאות סוגים של אורות שאנחנו לא לומדים לפרט, אלא לומדים אותם בצורה יותר כללית. כל היתר, המשיג הוא משיג ומבין. ככה זה, אי אפשר אחרת.

זו חכמה כל כך גדולה, עם כל כך הרבה פרטים, אתם יכולים לשאול על כל פרט ופרט, כי אחרי כל חלק אפילו גשמי. כמו שכתוב, "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו, גדל". מי זה המלאך? האור. אז על כל עשב ועשב עכשיו תתחיל לשאול איזה אור מנהל אותו? אנחנו לומדים בכללי, מה לעשות. ולכן אני לא סובל שאלות שהן לא מתוך הטקסט. לא בגלל שאני יודע או לא יודע. ויש כאלה שאני לא יודע, אתם יכולים לשאול על דברים שפשוט אין עליהם באף מקום ולכן אני לא רוצה לדבר עליהם, מפני שאין לי אסמכתה. זה דבר אחד.

דבר שני, שהם לא נחוצים עכשיו. אתם צריכים לדעת את מה שלמדנו. אז בבקשה, לא להתאפק אלא לדעת איך לקבוע את קו הלימוד. זה מאוד מאוד חשוב. ואפילו שיש לכם הזדמנות לקרוא באיזשהו מקום על משהו, לא הייתי ממליץ. העיקר ללכת יחד עם מה שאנחנו לומדים מבעל הסולם.

אז עכשיו אתם יודעים מה אנחנו עושים עם השיעור הראשון? אתה כבר מצאת חסרונות מהירידה הקודמת? אתה כבר יודע איך לצרף אותה לעלייה הנוכחית? איך להתכלל עם זה, בתוך זה ובקבוצה, עם החברים ויחד איתם לעשות עלייה גדולה עם חיסרון גדול משותף? תנסו.

אז במשך היום אנחנו רוצים לקחת כל אחד ואחד את העלייה הנוכחית שלו, עם החיסרון הקודם שלו, ובצורה פרטית שכל אחד יצרף זאת לעצמו, איך הוא מגדיל את החיסרון בזמן העלייה דווקא לעוד חיסרון לגדלות הבורא, ועכשיו הוא עושה את זה. זה נקרא "אני מעורר את השחר ולא השחר מעוררני". אחר כך תתחילו בפעולה הזאת להתחבר ביניכם. שתהיה התרשמות מהעלייה, התרשמות מהירידה וסך הכול דרישה לגדלות הבורא המשותף.

תלמיד: שלום חברים יקרים, אנחנו רוצים להזמין אתכם עכשיו, כמו תמיד ביום חמישי לזום של צוות ערבות (Arvuteam) שלנו היום נדון במה שדיברנו עליו בחלק הראשון של השיעור, ונבנה ביחד את הכנס. עד שש ורבע כולנו מתכנסים יחד.

אנחנו אוספים רעיונות לכנס, פשוט תשלחו את כל הרעיונות שלכם ומתוכם אנחנו נבחר.

בימים האלה אנחנו עוברים איתכם צעדים מאוד משמעותיים במימוש הרוחני שלנו ולכן אני קודם כל, משתוקק לראות חומר נוסף ואיך אנחנו יכולים לצרף אותו לכנס הקרוב שלנו, במולדובה.

יש לנו עוד חודשיים וחצי, אבל אנחנו כבר צריכים להתחיל לבלוע את החומרים האלו, לעכל אותם, ולעבוד איתם.

אם אנחנו נעלה על הגל הזה שבו אנחנו מצרפים ירידה לעלייה, אנחנו כבר מתחילים להתקדם בעצמנו, ממש בעצמנו. אתה כבר יושב על העגלה ואתה מנהל את עצמך ואין לך שום בעיה, הכול נמצא בידיים שלך. ודאי שהבורא יביא כל מיני מכשולים בדרך, אבל אנחנו עוד נדע את זה, נדע איך אנחנו מצרפים גם מהם חסרונות לעליות.

תלמיד: יש לנו כבר לו"ז לכנס כפי שביקשת. יש לו"ז עם השיעורים, מתי מגיעים, מתי הולכים, בעיקרון יש את הבסיס.

בסדר גמור. אני כבר הזמנתי כרטיסים ואפילו בית המלון מוזמן. אני ממליץ לכולם לדאוג לזה שיהיה יותר נוח.

(סוף השיעור)