שיעור בוקר 27.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עז, עמ' 2077,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות ש"ד – שי"א

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', דף ב'עז, עמוד 2077, לוח השאלות לעניינים, שאלה ש"ד.

"שד) מה"פ שהעשיה כולה קדושה אלא שנתלבשה בקליפות."

קריין: התשובה בעמוד ב'פח, תשובה ש"ד.

"שד) העשיה עצמה נבררה לגמרי בסוד המ"ן דבינה, ואין בה מבחי"ד כלום, אלא מפאת החטא שהנחש הטיל זוהמא בחוה, ירדה הבינה לצורת הבחי"ד, ונעשה השתוות מעולם העשיה אל הקליפות, שזה ענין ירידת העשיה והתלבשותה בקליפות, ואע"פ שאין זה נוגע אל העשיה עצמה, אמנם המקבלים מהעשיה, הרי השפע מתערבת בקליפות המלבישים אותה, שז"ס שעולם העשיה הוא רובו רע (א' תתקמ"א אות צ"ד)."

שאלה: אתה יכול בבקשה להסביר איפה בפרצוף, או בעולמות, נמצאים הנחש וחוה?

לא. אני רואה שהחלק הזה מביא בלבול בינתיים. "העשיה עצמה נבררה לגמרי בסוד המ"ן דבינה," זאת אומרת מה הבירור של עולמות בריאה, יצירה, עשיה? כשמלכות דאצילות עולה לבינה דאצילות ומתחילה לברר את עולמות בריאה, יצירה, עשיה שהם האח"פ לגבי אצילות שהוא גלגלתא ועיניים, היא מבררת את האח"פ הזה רק במידה שהכלים דקבלה האלו יכולים לשייך את עצמם לכלים דהשפעה שהם גלגלתא עיניים או אצילות. בצורה כזאת מבררים את הבי"ע. ב"פרי חכם מאמרים" הוא מדבר על מ"ן דאמא, מ"ן של שבעת אלפים שנה, הוא מסביר שם. זה לא חשוב, אנחנו לא ניכנס לזה, אלה דברים שעוד נברר אותם. ישנם תיקונים שנעשים על ידי מלכות שעולה לבינה ורק בצמצום ב', בקטנות, או באח"פ דעליה, שמזה באה הגדלות החלקית הזאת, עד גמר התיקון, על ידי זה אנחנו מבררים את הכלים.

כל יתר הכלים, לא על מ"ן דאמא, אלא על מ"ן דמלכות, הם יהיו כנחש, כי ברגע שעוברים ממלכות דאמא למלכות עצמה, הכול חוזר שוב לחורבן, לשבירה. "העשיה עצמה נבררה לגמרי בסוד המ"ן דבינה," זה ברור. זאת אומרת רק כלים דהשפעה מאותן הבחינות שעשיה יכולה לקום, הם מתבררים ומזה קם עולם העשיה. "ואין בה מבחי"ד כלום," זה ברור, כי את בחינה ד' אי אפשר לתקן עד גמר התיקון. "אלא מפאת החטא שהנחש הטיל זוהמא בחוה," איזו תועלת יש לנו מזה שבחוה יש לנו קצת זוהמה מהנחש? "ירדה הבינה לצורת הבחי"ד, ונעשה השתוות מעולם העשיה אל הקליפות," זאת אומרת, יש קשר בין עולם העשיה שהוא כולו קודש, אמנם נִברר חלקית אבל בכל זאת הוא קודש, לבין הקליפות. איך? מאותה פעולת הנחש שהטיל זוהמה בחוה. ואז, "שזה ענין ירידת העשיה והתלבשותה בקליפות," ישנו עולם העשיה שלא מתלבש בקליפות וישנו עולם העשיה שמתלבש בקליפות. "ואע"פ שאין זה נוגע אל העשיה עצמה, אמנם המקבלים מהעשיה," אלו שמקבלים, "הרי השפע מתערבת בקליפות המלבישים אותה," זאת אומרת כדי להגיע לעולם העשיה ולקבל ממנו, הם צריכים לעבור את הקליפות. הם צריכים לבטל את הקליפות, או לוותר על כל מה שהקליפות רוצות לעשות, ואז אדם עובר את הקליפות כאילו זה לא שייך להן, הוא קונה איזה מגן, אי השתוות הצורה איתן, "שז"ס שעולם העשיה הוא רובו רע." ואז אדם צריך להתגבר ולעבור.

אתם יכולים לשאול כאן דבר אחר. האדם רק מתחיל את העבודה, הוא רק עכשיו נכנס לקדושה אולי, איך יכול להיות שיש לו כאלו מחסומים בדרך? שרובו רע, כולו רע, הנחש, הקליפות, כל מיני דברים כאלה בדרך כדי להגיע לקצת קדושה, אפילו רק לבטל את עצמו? אבל זה מה שיש, את כל היתר אנחנו נברר הלאה.

"העשיה עצמה נבררה לגמרי בסוד המ"ן דבינה," זאת אומרת היא נקייה ושייכת רק בצורה חלקית. "ואין בה מבחי"ד כלום," לכן היא נבראה כולה לבינה. "אלא מפאת החטא שהנחש הטיל זוהמא בחוה, ירדה הבינה לצורת הבחי"ד, ונעשה השתוות מעולם העשיה אל הקליפות," זאת אומרת זה דבר נוסף. "שזה ענין ירידת העשיה והתלבשותה בקליפות, ואע"פ שאין זה נוגע אל העשיה עצמה," שהיא ממש קדושה, אבל יש לה קשר עם הקליפות, כי כך כבר מראש נעשתה הכנה. "אמנם המקבלים מהעשיה," זה שייך להם, שהעשיה התלבשה בקליפות. "המקבלים מהעשיה הרי השפע מתערבת בקליפות המלבישים אותה," את עולם העשיה. "שז"ס שעולם העשיה הוא רובו רע." לא הוא בעצמו אלא הלבוש עליו.

שומעים, פעם ראשונה שומעים.

קריין: שאלה ש"ה, בעמוד ב'עז.

"שה) מהו פו"ח העולמות."

קריין: תשובה ש"ה, בדף ב'פח.

"שה) המקום בי"ע, שנעשה מבחינת המחזה ולמטה דפרצוף תנה"י דא"ק, הוא נקרא חיצוניות העולמות בכללם, וכל מה שבתוך המקום, הוא בערך זה פנימית העולמות. אמנם גם פנימיות העולמות יש בו גם פו"ח. (עי' לעיל תשובה צ"א ואות צ"ט ובאו"פ א' תתקמ"א ד"ה אמת)."

יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג. ד'/ד', ד'/ג', ג'/ב'. נקודות דס"ג שהן עד הפרסא זה נקרא גלגלתא ועיניים ומתחת לפרסא זה אח"פ. גלגלתא עיניים זה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, שליש של תפארת, והאח"פ שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. גלגלתא עיניים הם כלים דפנים, ואח"פ זה אחוריים. שני שליש תפארת זה מקום לעולם הבריאה, נצח הוד ויסוד זה מקום לעולם היצירה, מלכות זה מקום של עולם העשיה, ומעל הפרסא זה אצילות (ראו שרטוט).

הוא אומר "המקום בי"ע, שנעשה מבחינת המחזה ולמטה דפרצוף תנה"י דא"ק," זה הפרצוף תנה"י דא"ק. גם זה שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות שבא"ק. מפני שהתערבו הכלים אלו באלו, הוא קורא לנקודות דס"ג שהם תנה"י דא"ק, כי הם קיבלו בחינה ד', הם קיבלו את כל הבחינות מנה"י דא"ק. "הוא נקרא חיצוניות" מקום שמפרסא ולמטה זה נקרא חיצוניות, ולמעלה מפרסא זה פנימיות. אז "המקום בי"ע, שנעשה מבחינת המחזה ולמטה דפרצוף תנה"י דא"ק, הוא נקרא חיצוניות העולמות בכללם, וכל מה שבתוך המקום," הזה, "הוא בערך זה פנימית העולמות. אמנם גם פנימיות העולמות יש בו גם פו"ח." זאת אומרת גם כאן הוא אומר שבריאה ויצירה זה פנימיות ועשיה זה חיצוניות. הוא מחלק את זה כל הזמן כך. בדרך כלל פנימיות זה נקרא שיש שם בכל זאת איזה תכונות דהשפעה וחיצוניות שאין, נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל.

שרטוט

קריין: שאלה ש"ו, דף ב'עז. השאלה.

"שו) מהו ג' ההבחנות המקוריות שבבי"ע."

קריין: תשובה ש"ו, בדף ב' פ"ח.

"שו) א', הוא מקום בי"ע, הנעשה מן תנהי"מ דפרצוף תנה"י דא"ק. ב', הוא הפרצופים וכל שבתוך העולמות בי"ע מבחינת הקדושה, הנבררים מן שביה"כ בסוד רפ"ח ניצוצין. ג' הם הקליפות, ששורשם הוא רק ל"ב האבן בלבד, אלא ע"י חטא עצה"ד שנחרבו המוחין דקדושה, שהיו מבחינת רפ"ח ניצוצין, ולא כלום מבחינת ל"ב האבן, הנה הם נפגמו מחמת החטא כי נתערב בהם מבחינת ל"ב האבן ונפלו לקליפות. ומאלו הניצוצין שירשו מן המוחין דקדושה, נבנו כל אבי"ע של הקליפות בסוד זה לעומת זה עשה אלקים. (א' תתקמ"א ד"ה וצריכים)."

"שו) א', הוא מקום בי"ע, הנעשה מן תנהי"מ דפרצוף תנה"י דא"ק. רואים את זה לפי השרטוט (ראו שרטוט), מקום בי"ע הוא כולו מתנה"י דנקודות דס"ג. "ב', הוא הפרצופים וכל שבתוך העולמות בי"ע מבחינת הקדושה, הנבררים מן שביה"כ בסוד רפ"ח ניצוצין." שמש"ך ניצוצין, אפשר לברר רק רפ"ח וזה כבר מדובר על העולמות עצמם, אחרי שבירה בעולם הנקודים. "ג' הם הקליפות, ששורשם הוא רק ל"ב האבן בלבד, אלא ע"י חטא עצה"ד שנחרבו המוחין דקדושה, שהיו מבחינת רפ"ח ניצוצין, ולא כלום מבחינת ל"ב האבן, הנה הם נפגמו מחמת החטא כי נתערב בהם מבחינת ל"ב האבן ונפלו לקליפות. ומאלו הניצוצין שירשו מן המוחין דקדושה, נבנו כל אבי"ע של הקליפות בסוד זה לעומת זה עשה אלקים. (א' תתקמ"א ד"ה וצריכים)."

שאלה: מה המקום של ל"ב האבן לפני אדם הראשון?

אתה מדבר על העולמות?

תלמיד: כן.

זאת אומרת, ל"ב אבן לא היה מתגלה לפני שבירת הכלים. לא ידעו, לא הרגישו את כל המערכות האלו שיש בהן רצון לקבל, שנשאר על מנת לקבל אחרי כל טפול שיהיה, לא חשוב איזה. אין כזה אור שיכול לתקן את התמצית הזו, שצריכים עוד להוציא אותה, אחרי פעולות כאלה, כמו פעולות כימיות נניח, שזה ייקרא ל"ב האבן, אין דבר כזה. אלא על ידי שבירת הכלים, מתגלה הרצון שעליו לא יכולה להיות כוונה בעל מנת להשפיע והוא נקרא ל"ב האבן. והוא נמצא בכל רצון ורצון, בכל פרט ופרט שלא יהיה, כי כל חלק וחלק הוא בכל זאת ה-ו-י-ה. בכל זאת אם הוא קיים, יש בו עשר, ובמלכות שלו יש גם אותו חלק העשירי שנקרא ל"ב האבן.

תלמיד: הוא אומר, שיש את מקום העולמות, יש את העולמות ויש את ל"ב האבן. אבל לפני אדם הראשון אנחנו לא יודעים איפה מקום ל"ב האבן. ולפי מה שאתה אומר עכשיו, זה נמצא בעצם בכל הרצונות.

לפני הבירור זה נמצא בכל הרצונות. לפני שבירת הכלים זה בכלל לא ידוע, לא נגלה שהוא נמצא. כי צריכים להפעיל כוונה על מנת להשפיע כדי לגלות שיש משהו שלא יכול להיות על מנת להשפיע, לכן ל"ב האבן לא נגלה.

זה לא שבירת הכלים, לא הלכו על שבירת הכלים, הלכו על גמר התיקון. עשו פעולת על מנת להשפיע על כל הכלי, ופתאום מתגלה שיש בו חלק שהוא לא מסוגל להיות בעל מנת להשפיע, ואז נגלה שזה ל"ב האבן, כך זה נקרא.

תלמיד: ואז כשנולד אדם הראשון, מתוך כל התהליך שהוא נולד, פתאום אומרים של"ב האבן המקום שלו הוא בי"ד ספירות אחרונות דבי"ע.

כשנולד אדם הראשון המשיכו לברר את ל"ב האבן, כלפי כל פעולה ופעולה מבררים את ל"ב האבן, ואז גם כלפי אותו התהליך שנולד אדם הראשון.

תלמיד: זאת אומרת, רק כשנולד אדם הראשון נהיה מקום לל"ב האבן, לפני כן זה לא היה מבורר בשביל שיהיה לו מקום?

לא. עוד לפני שהתייצב אדם הראשון ל"ב האבן קיים, כי הוא נברר אחרי כל עולמות אבי"ע.

תלמיד: קיים, אבל אין לו מקום, כי בתוך כל רצון ורצון הוא החלק הלא מבורר, או החלק שאי אפשר לעבוד איתו.

אי אפשר לעבוד איתו, אז מה?

שאלה: אני שואל רק על מקום. רק ברגע שנולד אדם הראשון אפשר להגיד שיש מקום לל"ב האבן, לפני זה אין מקום לל"ב האבן.

בכל רצון ורצון יש חלק שנקרא ל"ב האבן. מה זה מקום? מקום זה רצון. אז בכל רצון ורצון יש לך כזה רצון שאתה לא יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע אף פעם. אתה רק צריך לברר שאתה לא יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע, ולא להשתמש. זה התיקון שלו, שאתה לא משתמש. ואז את התיקון הזה אתה משאיר לבורא, כי הוא עשה את זה למעלה מהכוחות שלך ולא נותן לך לזה כיסוי, אז הוא בעצמו מתקן אותו אחר כך בסוף.

קריין: שאלה ש"ז בדף ב' ע"ז, שאלה ש"ז.

"שז) מהן ב' התיקונים השומרים שלא יארע עוד שביה"כ."

קריין: תשובה ש"ז בדף פ"ט.

"שז) הם: הגניזו דאו"א הפנימים, וגניזו של המלכות ברדל"א. (א' תתקמ"א ד"ה ועיקרם)."

אלה כאלה תיקונים שלא נותנים לנו אפשרות לעסוק עם הכלים דקבלה האמיתיים, אלא רק בהתכללות כלים דקבלה בכלים דהשפעה. וגם בזה יש הגבלות, ובצורה הדרגתית אנחנו יכולים לתקן. אבל כבר בראש האצילות יש לנו שם בעתיק ובאריך אנפין את שתי הגניזות האלו, מלכות נגנזה ברדל"א, וגניזת אבא ואימא פנימיים. עם המלכות האמיתית אנחנו לא משתמשים, וגניזת אבא ואימא פנימיים ואפילו אור שמקבלים מהבינה, מקבלים רק בצורה מיוחדת שאנחנו יכולים רק להתכלל בכלים דהשפעה, לעלות לכלים דהשפעה למעלה מפרסא, וכך לתקן את עצמנו. זאת אומרת, התיקון הוא חלקי, הוא חלקי לפי הזמנים ולפי העוצמה. לפי הזמנים זאת אומרת, שמחלקים כל פעולה להרבה חלקים ופרוסות, וגם לפי העוצמה, והתיקון הוא גם מקל לכבד.

קריין: שאלה ש"ח.

"שח) מהם מאה כתרים שנשאר באדה"ר לאחר החטא."

קריין: תשובה ש"ח.

"שח) הנה ערך פרצופי בי"ע, עם אדה"ר לאחר החטא, הוא כערך ז"א ונוקבא דז"א דאצילות לאחר החטא, דהיינו שז"א הוא ו"ק ונוקבא היא נקודה, כן בי"ע הם בחינת ו"ק דהיינו חב"ד חג"ת עד החזה, ואדה"ר הוא בחינת נקודת החזה. וע"כ כמו שנשארו לפרצופי בי"ע הבחינה חב"ד חג"ת מכל הפרצופים שבהם, כן נשאר לאדה"ר, בחינת הנקודה מכל פרצופי בי"ע, מלבד מפרצופי או"א דבריאה, שלא נשתייר לו מהם כלום. הנה נקודת החזה נבחנת לבחינת כתר דכלים ולבחינת נפש דאורות, כנודע. ונמצא שנשארו לו מאה כתרים שבהם מאה נפשות, כי י"ב פרצופין בבי"ע, שהם: או"א וזו"ן בבריאה, וכן ביצירה, וכן בעשיה. ובכל אחד ע"ס, שמלבד או"א, הם עשרה פרצופים, שהם מאה ספירות, ונשאר לו מכל ספירה בחינת הנפש שבהם, בכלים דכתרים, והם מאה כתרים שבהם מאה נפשות. (אות קכ"ג)."

קריין: שוב שאלה ש"ח.

"שח) מהם מאה כתרים שנשאר באדה"ר לאחר החטא."

זה האור המינימלי הזה שמאיר בכלים השבורים לאחר החטא, אור של מאה כתרים בלבד. מאיפה הם מאה הכתרים האלו?

קריין: תשובה ש"ח.

"שח) הנה ערך פרצופי בי"ע, עם אדה"ר לאחר החטא, הוא כערך ז"א ונוקבא דז"א דאצילות לאחר החטא, דהיינו שז"א הוא ו"ק ונוקבא היא נקודה, כן בי"ע הם בחינת ו"ק דהיינו חב"ד חג"ת עד החזה, ואדה"ר הוא בחינת נקודת החזה. וע"כ כמו שנשארו לפרצופי בי"ע הבחינה חב"ד חג"ת מכל הפרצופים שבהם, כן נשאר לאדה"ר, בחינת הנקודה מכל פרצופי בי"ע, מלבד מפרצופי או"א דבריאה, שלא נשתייר לו מהם כלום. הנה נקודת החזה נבחנת לבחינת כתר דכלים ולבחינת נפש דאורות, כנודע. ונמצא שנשארו לו מאה כתרים שבהם מאה נפשות, כי י"ב פרצופין בבי"ע, שהם: או"א וזו"ן בבריאה, וכן ביצירה, וכן בעשיה. ובכל אחד ע"ס, שמלבד או"א, הם עשרה פרצופים, שהם מאה ספירות, ונשאר לו מכל ספירה בחינת הנפש שבהם, בכלים דכתרים, והם מאה כתרים שבהם מאה נפשות. (אות קכ"ג)."

זאת אומרת, אור הנפש, האור הקטן בכל כלי וכלי שנשאר נקרא "מאה נפשות".

שאלה: מה תפקידו של ל"ב האבן בתהליך התיקון הכללי?

ל"ב האבן מחזיק את כל אור אין סוף, ומה שאנחנו מתקנים עד אז, הוא מצייר רק כקו דק מאוד. וכל היתר, שטח העיגול אם אפשר כך לתאר, הכול מסתתר אחרי ל"ב האבן. כשל"ב האבן יקבל תיקון בגמר התיקון אז האור יהיה באמת אור אין סוף, ועכשיו הוא רק קו דק, מה שאנחנו יכולים להשיג, עם כל מיני הגבלות אפילו על הקו הדק הזה.

ההבדל ביניהם, אני לא יכול להגיד, זה לא רוחניות, זה מעל לרוחניות. כשאתה מסתכל על כל מה שקורה סביבך עם העיניים, עם האוזניים, עם החושים שלך, אמנם בהם אתה מוגבל, אבל ההגבלה הזאת היא בונה לך תמונה, אלו הצבעים, אלו הצלילים, אלו המצבים, מעלה, מטה וכולי. תתאר לעצמך שהכול הופך להיות עיגול ללא גבולות, ללא הגבלות, איזו תפיסה אז צריכה להיות? וזה מה שיהיה לנו אחרי גמר התיקון. אנחנו עוברים לא לפי קו, מדידה, הגבלה, שבה אנחנו קיימים, ואני מדבר ברוחניות, בעולמות הרוחניים, אז לעומת זה מה יהיה אחרי גמר התיקון אני לא יודע, אי אפשר לתאר.

איך יכול להיות שנתפוס ללא גבולות? ככה יש לנו מסך, אור חוזר, בלקבל, לקבל על מנת להשפיע, כך וכך מדרגות, מצבים. וללא גבול, מה תופסים ללא גבול? את האור הלבן? לכן, אי אפשר לתאר את הדברים, זו תפיסה חדשה. זה כמו שאנחנו כלפי רוחניות נכנסים לתפיסה חדשה, "למעלה מהדעת" מה שנקרא, שתופסים הכול לפי כוח ההשפעה, אבל היא לפחות בכל זאת בגבולות, לפי המאמצים שלנו, לפי היגיעה שאני שולט, הבורא שולט, ההגבלה הזאת נותנת לי הרגשת הקיום, המידה. איך זה כשכולנו נהיה באור אין סוף? אני לא יודע, אי אפשר להבין.

קריין: שאלה ש"ט בדף פ'עז.

"שט) למה אין בהכתרים שנשאר לאדה"ר, רק הארת מלכיות לבד."

קריין: תשובה שט בדף ב'פט.

"שט) הוא מטעם ערך ההפוך שיש בין הכלים והאורות, שבכלים נבחן שהעליונים מתגדלים תחילה, והיפוכו באורות, שבהם נבחן שהתחתונים נכנסים מתחילה, וע"כ כשיש לו כתר דכלים, אין לו כי אם נפש דאורות. וכשיש לו כתר וחכמה דכלים יש לו נפש רוח דאורות וכו' כנודע. (א' תתקנ"ט ד"ה הכתרים)."

אלה דברים שאנחנו כבר מבינים.

שאלה: מתי ל"ב האבן יישבר?

הוא לא יישבר, מתקנים אותו בגמר התיקון. לא אנחנו, אלא האור העליון.

שאלה: למה כשהוא מדבר על כתר אנחנו חייבים להרגיש נפש?

ערך הפוך אורות וכלים.

קריין: שאלה ש"י.

"שי) מהן ג' הבחינות הנבחנות בנשמות דאדה"ר לאחר החטא."

קריין: תשובה ש"י.

"שי) בחינה א', הם האורות דט"ר שנסתלקו ממנו לשורשם, כי מאורות אין נפילה לקליפות כנודע. והם הנקראים זיהרא עילאה, והוא בחינת ט"ר דכל בחינה פרטיות שבנשמתו. ב', הם מה שנשתייר בו, והם בחינת נפש דאורות מכל המדרגות הפרטיות שבו. ובחינת כתר דכלים מכל הפרטים שבו. שהם מאה נפשות במאה כתרים. בחינה ג', היא מה שנפלו ממנו לקליפות, והוא הט"ת דכלים והט"ר דניצוצין מכל הפרטים שבנשמתו, שהם נפלו לקליפות. (אות קכ"ה)."

שאלה: איזה אורות נפלו לקליפות?

שוב אני קורא, ש"י.

"שי) מהן ג' הבחינות הנבחנות בנשמות דאדה"ר לאחר החטא."

זאת אומרת, הייתה לו נשמה, אחר החטא יש שם איזה חלקים. "בחינה א', הם האורות דט"ר" מהספירות, זה ט' ראשונות מהנשמה, "שנסתלקו ממנו לשורשם, כי מאורות אין נפילה לקליפות". והן נקראות "זיהרא עילאה," שהיא "בחינת ט"ר דכל בחינה" בחינות הפרטיות "שבנשמתו." זאת אומרת ט' ראשונות, ט' האורות הראשונים מ-ט' ספירות נסתלקו ממנו. בו, לא קיימים. "הם מה שנשתייר בו, והם בחינת נפש דאורות מכל המדרגות הפרטיות שבו." "שהם מאה נפשות במאה כתרים." זאת אומרת, מה שנשאר, מאה כתרים ובהם אור הנפש בכל אחד, "מאה נפשות", זו הבחינה ב' שנשארה בו. ג', "בחינה ג', היא מה שנפלו ממנו לקליפות". זאת אומרת שלא היו קליפות קודם, לפני החטא. אחרי החטא נעשו הבחנות ברצון לקבל שנקראות קליפות, "והוא הט"ת דכלים והט"ר דניצוצין מכל הפרטים שבנשמתו, שהם נפלו לקליפות." זו בחינה ג'.

מה שנפלו ממנו לקליפות, לבחינה ג', מה הם? "ט"ת דכלים והט"ר דניצוצין מכל הפרטים שבנשמתו", הם נפלו לקליפות.

שאלה: מה הם הניצוצות האלה?

יש לנו רק אורות וכלים, חוץ מזה כלום. גם לאורות וגם לכלים יש כינויים רבים. על איזה כינוי אתה שואל?

תלמיד: ניצוצות.

ניצוצין. אורות כאלו, ישנם שנקראים ניצוצין. מה ההבדל בין ניצוץ להאור? האור יכול להתפשט, הוא יכול להימשך לפי העביות של הכלי, יש בו פעולות. והניצוץ חי בתוך הכלי, הכלי מחזיק אותו. או שהוא נמצא בתוך הכלי אפילו נגד רצון הכלי, אפילו לא לפי השתוות הצורה עם הכלי, יכול להיות בתוך הכלי.

תלמיד: הוא כותב שהייתה נפילה של ט' תחתונות, שאלה הכלים.

כלי דכתר עם אור הנפש.

תלמיד: נשאר כלי דכתר עם אור הנפש, והאורות הסתלקו. ומה שמחייה את הכלים זה בעצם רק הרשימות?

זיהרא עילאה גם מחייה אותם, למעלה. הסתלקו האורות. וגם האורות שנשארו בתוך הכלי, כמו שהוא אומר "בחינה ג', היא מה שנפלו ממנו לקליפות, והוא" הקליפות מחיות את הכלי. אנחנו חיים מהקליפות. "קליפות", זה נקרא על מנת לקבל. אנחנו חיים מזה.

"שיא) למה הבריאה מקבלת מזווג הב' דאו"א, והיצירה מפב"פ דזו"ן והעשיה מאב"א דזו"ן."

"שיא) למה הבריאה מקבלת מזווג הב' דאו"א," העיקר שזה מאבא ואמא, הבריאה מקבלת. "היצירה מפב"פ דזו"ן והעשיה מאב"א דזו"ן."

זאת אומרת בינה, זעיר אנפין ומלכות דאצילות. אז מבינה דאצילות יש טיפול בעולם הבריאה, ומזו"ן דאצילות, למעלה מחזה, יש טיפול בעולם היצירה, ובזו"ן דאצילות למטה מחזה יש טיפול בעולם העשיה.

"שיא) זווג א' הוא פב"פ, שהם מוחין דהולדה, כי יש, בהם הארת חכמה, כי אין הולדה אלא ממוחין דחיה. וזווג ב' הם בחינת חסדים מכוסים בלי הארת חכמה. וכשזו"ן מקבלים מזווג א' דאו"א, אז יש להם מוחין דפב"פ. אבל כשמקבלים מזווג הב' דאו"א, הנקראים ישסו"ת, שהם חסדים מכוסים, הנה הם אינם מספיקים לו להיות ג"ר, אלא מחזה ולמעלה שהם הכלים דג"ר דגופא, שהם אינם בחינת עצמו, אלא בחינת ג"ר מבינה, שבהם אינו צריך להארת חכמה, דהיינו למוחין דפב"פ. אמנם מחזה שלו ולמטה ששם ו"ק דגופא ובחינת עצמו, הוא נשאר בו"ק בלי ראש, ונוקבא אין לה אז אלא בחינת אב"א.

ונמצא שבריאה, שהיא בחינת בינה משורשה, והיא מקבלת סיפוקה מזווג ב' דאו"א, דהיינו חסדים מכוסים, ע"כ יש לה ג"ר מהזווג ההוא. אבל היצירה שהיא בחינת ז"א דגופא משורשה, היא מקבלת סיפוקה רק מזווג א' דזו"ן, שהם מוחין דפב"פ, אבל מזווג דישסו"ת דהיינו מחסדים מכוסים אין לה אלא ו"ק בלי ראש, דהיינו כמו בחינת הקביעות והקטנות דז"א, כי היצירה היא כמו הז"א עצמו, שאין לו מוחין דתוספות רק מהארת חכמה, והחסדים המכוסים אינם מוסיפים לו כלום על הקביעות שלו. ועולם העשיה, שהוא בחינת מלכות דגופא משורשה, אין לה ממוחין האלו דישסו"ת המאירים בבריאה, רק בחינת אב"א, דהיינו כמו הנוקבא דז"א בעת שאינם מאירים בז"א דאצילות רק המוחין דישסו"ת, הנה הנוקבא דבוקה עמו אז אב"א מחזה ולמטה, כן העשיה לא תוכל לקבל מאלו המוחין רק בחינת אב"א. ויש עוד פירוש, עי' באו"פ דף א' תתקס"ג ד"ה שורש. (אות ק"ל ואות קמ"ט)."

(סוף השיעור)