שיעור בוקר 30.08.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת –

קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 8.

אני לא יודע איזה עוד הקדמות אנחנו יכולים לתת לשיעור הזה, פשוט נמשיך אותו ונראה. אני רואה שקטע מס' 8 דווקא הוא בעצמו כל כך חזק, שפותח את השיעור. אז תקרא פעם אחת ונסביר אותו.

קריין: קטע מס' 8, מתוך "שמעתי" מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

הבורא ברא רצון לקבל, והרצון לקבל מזה שנברא על ידי הבורא היה כאחד. כדי לתת לרצון לקבל הזה עצמאות הבורא שבר אותו ונתן לרצון לקבל הזדמנות להתחבר בחזרה בכוונות על מנת להשפיע זה לזה, זה נקרא "להתחבר". בעולם שלנו, להתחבר, אנחנו אולי מבינים את זה בצורה אחרת, אנחנו מתחברים כדי להיות נגד מישהו או בעד להרוויח יחד משהו, אבל ברוחניות, בצורה האמיתית, להתחבר זה נקרא שאני פועל לטובת הזולת. וכדי לתאר את הזולת בצורה שלמה, אז לטובת הבורא.

לכן אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו תמיד בשתי רמות. או שאנחנו מתעסקים בעל מנת לקבל, בכוח הקבלה שלנו, לפי הטבע שלנו, לפי הרצונות, המחשבות שבנו, אז אנחנו נמצאים ברמה שלנו, ברמה אגואיסטית פשוטה קטנה, שבזה אנחנו כולנו כמו דומם, צומח וחי, אנחנו לגמרי לא מתעלים מעל ההרגשה הזאת. או שאנחנו הולכים למעלה מזה, רוצים להתחבר בכוונה להשפיע זה לזה, ומתוך זה שמכינים שטח בהשפעה הדדית כזאת זה לזה אנחנו יכולים לעלות מזה להשפיע לבורא, זו הרמה השנייה שהיא נקראת דרגת "אדם", כי בזה אנחנו מקימים רשת קשר בינינו שנקראת "הדומה לבורא".

לכן המצב הזה שאנחנו מתקשרים בצורה כזאת הדדית זה לזה נקרא "אדם", וכלפי המצב האגואיסטי זה נקרא "השפעה", למעלה מכוח הקבלה או אמונה למעלה מהדעת.

נקרא שוב.

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל," שהוא מרגיש שצריך לעשות משהו ברוחניות כלפי החברים, כלפי הבורא, נגד האגו שלו, נגד הרצון לקבל, ולא בא לו. אז "אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה." הרצון לקבל, תמיד בצורה כזאת, נראה, מורגש, שהוא מפריע לעבודת החיבור, לעבודה האמיתית, לעבודת ההשפעה. "והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו," בשביל מה, למה וכולי, "להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ."

"תורה ומצוות" זה כל פעולות ההשפעה ההדדית בינינו, ובינינו לבין הבורא שהן כולן נקראות "מצוות", כי זה מה שאנחנו מצווים לעשות, פעולות השפעה בינינו, בתוך העשירייה או בתוך כל האנושות אפילו, ולבורא מתוך זה. אז ודאי שהרצון לקבל עומד נגד זה. "אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה," של חיבור, "זה באה לו מלמעלה." ההפרעה הזאת מתוכננת מלמעלה. "כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל," הבורא מגלה לאדם את הרצון לקבל שבקרבו. על זה כתוב, "בראתי יצר הרע", "מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא," במה יש אז מגע עם הבורא שמפריע לרצון לקבל? "שיעזור לו", שהבורא יעזור לאדם, במה? "להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע."

אין עוד מה לעשות, ואין עוד מה לבקש מהבורא חוץ מזה. "והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא," האדם פונה לבורא, מקבל ממנו עזרה, ובעצם הבורא עושה את הכול. לכן העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", שאנחנו צריכים להזמין את העבודה הזאת, ולפי ההזמנה הבורא מבצע את הכול. לכן העבודה נקראת "עבודת ה'". כי מזה נמשך נחת רוח לבורא, "מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות," מהי הדבקות בבורא? שהאדם כל הזמן מחזיק בבורא, שהבורא יעזור לו להתנגד, לעבוד נכון עם הרצון לקבל שבקרבו של אדם ולהגיע להשתוות הצורה עם הבורא. זה נקרא "דבקות", "הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל," הביטול הוא לא בזה שאנחנו מבטלים את הרצון לקבל, אם נבטל את הרצון לקבל לא תהיה לנו סיבה לפנות לבורא, אז מה נעשה? אלא אם אנחנו נפנה נכון לבורא, אז אנחנו מצד אחד שומרים על הרצון לקבל, כשמאל נניח, כיסוד לפנייה, לעבודה שלנו, ומצד שני אנחנו מגלים את הקשר עם הבורא מעל הרצון לקבל, שאז בזכות הרצון לקבל אנחנו מחזיקים את זה. כמו שלמדנו בדוגמה של פתילה שזה פסול, הרצון לקבל ושמן למטה ואור למעלה, שכך, בצורה כזאת, אנחנו דווקא יכולים, לבנות את העבודה שלנו. "והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע." הרצון לקבל מתבטל מהצורה שלו, של על מנת לקבל, והופך להיות בעל מנת להשפיע. "ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: אמרת שלהתחבר זה שאני פועל לטובת הזולת. מה זאת אומרת לעבוד לטובת הזולת לא מטעם אגואיסטי אלא מטעם השפעה, מטעם למעלה מהדעת?

לטובת "הזולת", כך אנחנו מדברים, אבל בעצם זה לטובת ההשפעה הכללית שזה נקרא "כוח הבורא", "כוח הנתינה", "כוח החיבור", לשם זה אנחנו פועלים. למה אני כל כך מהסס להגיד לטובת מי ומה, כי אני מפחד, יכולים כאן לדמיין את הבורא כאיזו דמות, את הרצון לקבל כאיזה כוח פיזי שפועל בינינו.

אלא לעבוד לטובת הזולת, זה נקרא שאני פועל מחוצה לי. אני צריך לבנות בי את המערכת הזאת, או שאני פועל לטובת האגו שלי, או שאני פועל לטובת הזולת, "זולת" זה חוץ מהאגו שלי. כך אני צריך להעמיד את עצמי, לחלק את עצמי לשני כיוונים, לטובת האגו שלי, לא לחשוב שזה לטובת עצמי, זה לא לטובת עצמי, זה ממש ההיפך, ויתברר לי יותר ויותר שזה ההיפך מטובת עצמי. ושאני אעבוד לטובת הזולת, מה שנקרא עכשיו עדיין "זולת" בצורת החברים, בצורת הבורא, שעדיין נראים לי כזולת, אבל אני ארצה ההיפך, להיות בצורה שהם לא יהיו לי זולת, אלא שדווקא הרצון האגואיסטי, הוא יהיה ל"זולת". כמו שכתוב, "שלא יהיה לך א-ל זר".

לכן צריכים כך להעמיד את עצמנו. רצוי לתאר את זה כשתי רמות, רמה אגואיסטית, תחתונה, ורמה אלטרואיסטית עליונה וכך לראות את עצמנו. שאנחנו רוצים לשייך את עצמנו להסכמה עם הבורא, להשפעה לבורא, להשפעה לחברים כאמצעי להשפיע לבורא. אבל תמיד זה צריך להיות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אני צריך להיות דרך החברים מקושר, מכוון להשפיע לבורא.

ובאמת אין לנו מה להשפיע לבורא, זה כמו שכתוב, "מה תיתן לו?", אין לו רצון, חיסרון לקבל מאיתנו משהו. אלא הוא נהנה, כמו שהורים נהנים מזה שהילדים מגיעים לאיזה השגות, למשהו טוב, זה מה שיש לבורא. לעשות נחת רוח לבורא זה להראות שאנחנו פועלים למען ההשפעה, שאז אנחנו מגיעים למצב נצחי ושלם.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל לבין הרצונות הגשמיים שלנו? מהו בדיוק הרצון לקבל שעליו מדובר?

רצון לקבל זה כוונה, כוונה ליהנות, כוונה להיות במנוחה, לא במאמצים של להשפיע. כל העבודה שלנו מתי היא נקראת עבודה, עבודה רוחנית, עבודת ה'? כשאני משפיע לזולת. מתי אני מרגיש שאני משפיע לזולת? מתי שזה נגד הרצון שלי. נגד הרצון, זה חייב להיות כך, אחרת אין לי אינדיקציה, מדד אם אני משפיע או לא משפיע. אם אני לא מרגיש התנגדות והכול כאילו זורם, זאת לא השפעה. לכן קודם כל אני צריך להבדיל מה אני יכול לעשות לפי הרצון שלי, ומה הייתי צריך לעשות אם הייתי שם בצד את הרצון שלי ועושה מה שבאמת צריכים לעשות לתיקון הכלי השבור של הנשמה הכללית. ואז יש לי רק פעולת חיבור.

פעולות חיבור יש הרבה, יש עיקריות, יש משניות וכן הלאה, אבל פעולות חיבור, וזה מה שהבורא דורש מאיתנו, מכל האנושות במיוחד. מאיתנו הוא דורש בקפדנות קיום כל מיני חוקים של קומוניקציה, קשר שלנו בעשירייה, ואחר כך נלמד עם כל מיני עבודות עדינות יותר, עם הכוונות. אבל בסופו של דבר בינתיים גם בשבילנו ולכל באי עולם זו פשוט עבודת החיבור, מאמצים להתקרב. להבין שאנחנו חייבים להיות יחד בתמיכה הדדית, שאף אחד לא יכול לעשות שום פעולה רוחנית לבד, לא יכול להיות, כי פעולה רוחנית היא חיבור, זה בינינו, אף פעם לא בתוך האדם, אלא בין הרצונות של אדם וחברו. ולכן כך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, כל הזמן לראות את המאמצים איך להיות יותר קרובים זה לזה.

יש הרבה אנשים שכאילו מרגישים שיש להם נטייה לזה, אני מבטיח להם שאם הם מרגישים שיש להם נטייה לזה, זה בינתיים, מפני שהם בנויים בצורה כזאת שבאגו שלהם הם מרגישים שהם יכולים להיות קרובים לאחרים. אבל באמת, אף אחד לא קרוב לשני. אם אנחנו מתחילים לעבוד בצורה אמיתית, רוחנית, אנחנו מגלים עד כמה זה בלתי נסבל. ואז מתחילה עבודה אמיתית, איך אנחנו ב"איש את רעהו יעזורו", ומושכים את הכוח העליון שיעזור לנו להתקרב ויעשה איזה קשר בינינו וכן הלאה.

אבל שוב, גישה לעבודה הרוחנית היא תמיד למעלה מהדעת, למעלה מהשכל, למעלה מהרגש, למעלה מכל הנטיות שלנו. הרצון שלנו בנוי בצורה הפוכה מחיבור. לכן כל הרוחניות היא נמצאת למעלה מחיבור.

שאלה: האם אפשר להיות בתוך הדעת ומעל הדעת באותו זמן?

אנחנו כל הזמן עושים חשבונות, כל הזמן כאילו משחקים עם זה, למעלה מהדעת ובתוך הדעת, אתה צודק. רוב העבודה שלנו היא ליפול לתוך הדעת ו[לעלות] למעלה מהדעת, לתוך הדעת ולמעלה מהדעת, כשאני כל הזמן עושה חשבון. אי אפשר להיות למעלה מהדעת, אלא רק על ידי ירידות לתוך הדעת ועלייה למעלה מהדעת, בצורה כזאת. כל הזמן למטה למעלה, למטה למעלה, כל הזמן להרגיש את הגבול, לבדוק את עצמך. אתה צודק, כך צריך להיות.

שאלה: במצב שבו ברור איזו פעולה עלי לעשות, וגם ברור שאני לא יכול לבצע אותה בלי לפנות לבורא לעזרה, איך להתגבר על המחסום הפנימי הזה שלא מאפשר לי לפנות לבורא למרות שאני יודע שזה הפתרון היחידי?

תדבר על זה עם החברים, תספרו זה לזה איך אתם משתדלים להצליח בזה. לא על זה שאתם לא מצליחים, אלא על זה שאתם כן מצליחים. קנאה ברוחניות זה דבר טוב מאוד. כשאתה מקנא בחברים אתה מקנא לא כך שאתה רוצה להוריד אותם מההצלחה, אלא אתה בעצמך גם רוצה לעלות להצלחה, ולכן קנאה ברוחניות היא דבר טוב.

תלמיד: אז אתה אומר לקחת את כל המאמצים שלי, לבוא לעשירייה ולדבר על כל ההצלחות שקרו לי, ויחד כשכולנו מביאים את הכוח הזה אנחנו מקבלים כוח לפנות לבורא?

כן. תנסו ותתחילו לראות מה עוזר, מה לא, מה כדאי לספר, מה לא, בצורה שזה ידחוף אתכם קדימה.

שאלה: כשאנחנו מתקרבים לבורא בדבקות, זה נקרא השתוות הצורה. אני רק תוהה למה זה לא נקרא השתוות הרצונות?

רצונות זה לא יכול להיות, כי רצון הבורא הוא להשפיע, והרצון שלך הוא לקבל. והרצון שלך לקבל הוא לא משתנה, אלא אתה עובד בכוונה עם הרצון שלך לקבל, בכוונה שאתה הופך אותו לכזאת צורת לקבל שהיא כלפי הבורא נראית כהשפעה. רק בצורה כזאת אתה מקבל כוחות מהבורא.

הבורא הוא מסדר לך את הכלי הרוחני ואתה עובד עימו כדי להשפיע לו, אבל על מנת להשפיע, בכוונה על מנת להשפיע. אבל במה אתה עובד, באיזה רצון? ברצון לקבל. רק צורת הקבלה היא כזאת שאתה אומר, אני אקבל ממך כי אחרת אני לא יכול לתת לך שום דבר. אני אקבל, אבל רק תדע שאני מקבל כדי להשפיע לך ולא להשפיע לעצמי. אז מה אני עושה? אני עושה צמצום ולא מקבל. ואחרי הצמצום אני פותח את עצמי ומקבל בכוונה על מנת להשפיע לך. זאת אומרת אני מודד, שוקל כמה אני יכול לקבל, מה אני יכול לקבל ממך כדי לגרום לך תענוג. ואז אני צריך להרגיש אותך, אני צריך לגלות אותך ובצורה כזאת אני מוכן לעבוד. תעזור לי, אני בעצמי לא מסוגל, אני אפילו לא מסוגל לדעת איך לסדר את הדברים, אבל אתה תעשה ממני כלי כזה מתוקן. לזה אני מסכים וזה אני מבקש שיהיה.

תלמיד: אז השתוות הצורה היא כשאני הופך להיות משפיע במקביל לזה שאני מקבל? זאת אומרת הבורא משפיע ואני גם הופך להיות משפיע, זו השתוות הצורה?

רק השמות "השתוות הצורה", במה אנחנו משתווים? בצורה. אבל הצורה של הבורא היא להשפיע, הצורה שלי היא לקבל כדי להשפיע. הפעולה היא הפוכה, הבורא נותן, אני מקבל, אבל מקבל בכוונה להשפיע לו. לכן אצלי העבודה היא בפעולה לקבל ובכוונה לתת, ובסך הכול הכוונה היא קובעת. ובזה אני והבורא נמצאים בהשתוות, בהשתוות הצורה, לא ברצונות. הרצון שלו להשפיע, הרצון שלי לקבל והוא נשאר לקבל, רק צורת הרצון לקבל, הביטוי החיצון שלו הוא כמשפיע.

נגיד אימא כלפי תינוק, היא נותנת לו הכול, נותנת ונותנת, אבל באמת בפנים אם היית רואה מה קורה לה ברצונות שלה, היא נהנית, היא מקבלת, אבל הביטוי החיצון שהיא הכול נותנת לו.

תלמיד: אז ההשתוות עם הבורא היא רק בכוונה.

100% נכון.

שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים לדבר על הכישלונות שלנו אלא רק על ההצלחות, ודרך זה אנחנו צריכים לעורר קנאה שזה כוח גדול. את זה אנחנו מבינים. השאלה היא, איך אנחנו צריכים להביא את החסרונות שלנו לקבוצה בשביל שלא נתחיל לדון על הכישלונות שלנו?

תעשו מה שאנחנו עכשיו דנים בינינו, תעשו לאט לאט מה שאנחנו מדברים, מה שאנחנו חושבים, אל תעשו שום דבר אחר. לאט לאט עם כולם אנחנו נעשה צעדים נכונים, ואפילו שאני לא עושה צעד נכון, אני פתאום אתחיל להרגיש שהצעד הזה הוא לא נכון מפני שמה שאני אעשה זה יהיה שונה מאחרים.

לכן בואו נשמע מה שאנחנו עכשיו לומדים, ובמשך היום עד מחר נשתדל כל הזמן לחזור לאותה הכוונה, לאותה המחשבה ולאותו המעשה, כמה שמסוגלים, שהמעשה הזה כבר יהיה למעלה מהדעת. זאת אומרת שאני ארגיש שלפי דעתי, לפי רצוני, הייתי עושה מה שטוב לי, לרצון לקבל שלי. למעלה מהדעת, זאת אומרת בהשפעה למעלה מקבלה, אני צריך לעשות מה שטוב לחברים ודרכם מה שטוב לבורא, וזה צריך להיות הפוך ממה שהייתי עושה לעצמי. בצורה כזאת לאט לאט אנחנו נוכל לבנות בתוכנו תבנית, מודל, איך אנחנו פונים לזולת, והפעולה הזאת היא תהיה פעולת השפעה.

שאלה: המודל שתיארת עכשיו שבו אני מצמצם את עצמי ומבקש מהבורא, ממרכז העשירייה, בקשר שלנו שהוא יתגלה כדי שאני אוכל להשפיע לו. מה זה אומר שאני אוכל להשפיע לו וכאילו מגלה אותו יחד עם החברים, איך זה קורה?

אני בפעולות שלי, עם החברים, בונה מערכת קשר בינינו. אמנם כל אחד מאיתנו הוא אגואיסט קטן, אנחנו רוצים בינינו לעשות כאלה פעולות שהם נגד האגו, למעלה מהאגו, פעולות השפעה. פעולות השפעה נקראות "פעולות אמונה". כי כוח האמונה, כוח הבינה, בינה, זה נתינה.

אז אנחנו רוצים להשפיע אחד לשני דברים טובים. איזה דברים טובים הם? שמקרבים אותנו לבורא, זה נקרא "טוב", כל היתר נקרא "רע". זאת אומרת מה שמקדם אותנו למטרת הבריאה, למטרת החיים, לחיבור, לדבקות, רק זה נקרא "טוב". וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

אני צריך גם לבדוק, כשאני משתדל לעשות דברים כאלה, אני רוצה לעשות את זה או לא? אם אני רוצה לעשות, אז זאת לא פעולת השפעה. זה נקרא שבפנים נמצא "מחבל" מה שנקרא, הרצון לקבל האגואיסטי שלי והוא ככה כל הזמן מדליק אותי לעשות איזה פעולות. אבל הפעולות האלה הן פעולות של גאווה, פעולות של לברוח מהשפעה אמיתית.

פעולות של השפעה אמיתיות הם כאלה שאני מרגיש "פווו" לא מסוגל, לא מסוגל. הידיים כבדות, לא יכול שום דבר לעשות. ואז מה עושים? רק מתחברים בינינו ופונים לבורא. אתם זוכרים איך כתוב בתורה ו"ידיי משה כבדות" שלא יכול להרים את הידיים להתפלל לבורא שיביא קשר, שיביא כוח השפעה לעם, לקבוצה שלו.

תלמיד: ואנחנו עושים על הרצון הזה צמצום?

על הרצון שלנו האגואיסטי, שיתברר עכשיו כאגואיסטי, אנחנו עושים צמצום ומתחילים עמו לעבוד כדי להפוך. "ונהפוך הוא" כמו שכתוב. מה זה נהפוך הוא? איך לעשות ממנו דווקא רצון להשפיע. רצון זה הכוונה. הרצון עצמו לא משתנה אלא כוונת השימוש שלו שתהיה לטובת הזולת, לטובת החברים, ומהם לטובת הבורא.

תלמיד: אבל ברגע זה אנחנו כאילו התגברנו על עצמינו, נכללנו בקשר בינינו, אבל זה רק השלב הראשון, כיוון שאמרת שאנחנו צריכים למען הבורא עוד לקבל?

על זה אנחנו נדבר בפעם הבאה, בינתיים תשמע מה שאומרים עוד חברים. לא יותר משאלה אחת, לא יותר מלברר פעולה אחת. לי יש סבלנות, אני עוד צעיר יש לי עוד אפשרות להגיע לכל הדרגות האלה. אל תדאג הכול בידי שמיים רק צריכים ללכת בהדרגה.

שאלה: איך אני יכול להתעלות מעל האגו?

איך אני יכול להתעלות למעלה מהאגו? אנחנו יחד כולנו מתחברים, מבינים שאנחנו כולנו אגואיסטים ולא יכול להיות בינינו חיבור אמיתי שכל אחד חושב על עצמו. אבל אנחנו פונים לבורא שישבור את המחיצות בינינו שאנחנו נוכל להתאחד לרצון אחד, ואת הרצון האחד כמה שהוא יהיה אחד, הבורא יתקן. הוא יחבר אותנו לרצון אחד וייתן לרצון הזה כוונה על מנת להשפיע.

אז אנחנו נתחיל להרגיש איך אנחנו רוצים להשפיע זה לזה. ובעצם אתה יכול להגיד "מה זה זה לזה, איפה כאן זה לזה? אנחנו בזה משפיעים כבר לעצמינו, אנחנו כולנו כגוף אחד", נכון. אז ברגע שאנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו כולנו עשירייה כאחד, איך אני יכול להשפיע לחבר? זה כמו ליד שלי, כמו ללב, לבטן, לראש שלי, איך זה? זה אותו גוף. אז אנחנו נתחיל להתחבר עם קבוצות אחרות, עשיריות חיצוניות, וכך אנחנו נרחיב את עצמינו. תמיד אנחנו נצטרך להרגיש "אז מה זה יותר ממני" מהעשירייה, מכמה עשיריות, אולי מכל האנושות? נראה איך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אנחנו רוצים להודות לבורא על ההזדמנות עצמה לעבוד באמונה למעלה מהדעת. האם בתפילה המשותפת החבר מתפלל במילים שלו או לפי הטקסט מתפללים? ליצור תפילה משותפת.

אנחנו בתפילה משותפת בינינו פונים לבורא, בוודאי שכל אחד שפונה לבורא הוא פונה כאילו מליבו, הוא לא יודע מה בדיוק נמצא בלב חברו, אבל כשאנחנו כולנו פונים, פחות או יותר, לכוח עליון אחד הוא מסדר אותנו ומחבר אותנו ובו אנחנו מתחילים להיות מחוברים, לא בינינו אלא בו. עד כמה שאנחנו נכללים בו, עד כמה שאנחנו מתחברים בינינו זה הכול נמצא בו. ואת זה אנחנו מרגישים.

זה נקרא "ישראל", זה אנחנו. כל אחד שמתכוון לבורא. "אורייתא" זה נקרא כוח שמחבר אותנו שבא מהבורא ו"קודשא בריך הוא" שזה הבורא בעצמו, אחד. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא", שלושת הדברים האלה הם כאחד נעשים. מתחברים יחד. וזה נקרא "כלי המתוקן".

הרצונות שלו התחברו כולם, השפיע עליו האור שהם יתחברו, ואחר כך השפיע אותו האור שימלא אותם ועושה אותם ממש אחד. ואין הבדל בין האור שממלא אותם והרצונות עצמם. הם כולם מוסיפים זה על זה וקשורים, מה שנקרא "דבוקים זה לזה".

שאלה: יש תנאי הכרחי בעבודה. זאת אומרת, שיעור בוקר, תפקיד בהפצה, פגישות ב"זום". האם התנאים ההכרחיים האלה הם מספיקים או שנחשב ברוחניות מה שאני מוסיף, לפחות עוד חצי אחוז למאה אחוז האלה?

זה שאתה נמצא בשיעור בוקר, שזו חובה לכל אחד להיות בשיעור בוקר. אולי אתה לא יכול בזמן הזה, כי אתה עובד. נגיד אתה נמצא עכשיו במזרח הרחוק, ושם כבר, בפיליפינים, יפן, סין בכל מיני מקומות, עכשיו זה יום העבודה כבר. אז אתה כבר לא יכול להיות אתנו בשיעור, אבל אתה שומע אחר כך. חובה.

תאר לעצמך שהשיעור של היום, והשיעורים יהיו יותר ויותר חשובים. וכל שיעור ושיעור זה מנה לאותו יום שתוך עשרים וארבע שעות אתה חייב לשמוע את השיעור. כי תוך עשרים וארבע שעות, סיבוב כדור הארץ, אתה נמצא יחד עם החברים שהם כולם גם חושבים על השיעור.

ואז יש לנו פעולה משותפת קבוצתית סביב כדור הארץ. ואז ישנה הצלחה. אז תשתדל. זה דבר אחד. שיעור בוקר. אני אומר שיעור בוקר כי אצלנו עכשיו זה שלוש וחצי בבוקר, לפנות בוקר. זה עוד לילה. ואחר כך אתה צריך לחזור לאותו שיעור. רצוי. לחזור לאותו שיעור יחד עם העשירייה. אני שומע שאתם קוראים כאלה פסוקים, כאלו מאמרים. אני לא נגד. זה מאוד חביב, מאוד מכובד עלי, בעיני. אבל לחזור על שיעור הבוקר אפילו עוד פעם, ועוד פעמיים. כמה שאתם מסוגלים. אתם תראו כמה שיש בו יותר ויותר עמקות. הבעיה היא בחכמת הקבלה לא כמות החומר, אלא איכות החומר. כמה שנכנסים פנימה.

שאלה: אמרת שכל הרוחניות נמצאת מעל לחיבור. ואנחנו כאילו לומדים שהרוחניות היא בתוך החיבור. אתה יכול קצת לפרט את זה?

הרוחניות נמצאת למעלה מהרצון לקבל. אנחנו מתחברים בינינו עם החומר של הרצון לקבל, אבל בכוונה על מנת להשפיע. לכן גם הרצון לקבל וגם הכוונות שלנו על מנת להשפיע, כולם הם משתתפים בחיבור.

אני לא יכול בלי הרצון לקבל להתחבר עם אחרים. אבל הכוונה שלי שאני משתמש ברצון לקבל שלי כדי לשרת את החברים, לשרת את הזולת. ולכן הרצון לקבל שלי משתתף בזה. בלעדיו בכלל לא הייתי עושה שום פעולה. אין לי חוץ מרצון לקבל כלום. רק כוונות זה רוח. פעולה בכל זאת אנחנו עושים ברצון לקבל.

לכן אנחנו פועלים גם ברצון לקבל וגם בכוונה שמעליו, על מנת להשפיע. במידה שיש לנו כוונה על מנת להשפיע אנחנו מפעילים את הרצון לקבל שלנו.

שאלה: כשבעשירייה אנחנו מתפללים ביחד אנחנו תמיד מעל לדעת?

אני לא יודע. תלוי איך אתה מתחבר בעשירייה יחד. אולי אתה מתחבר בעשירייה כדי לצאת לרחוב ולשדוד מישהו? זו צריכה להיות פעולה בעל מנת להשפיע. פעולה בעל מנת להשפיע בעשירייה היא יכולה להיות רק בתנאי שכל אחד בעשירייה הוא תומך באחרים, הוא פועל רק בשבילם כדי לקרבם לבורא. ואז בצורה כזאת הם מפעילים כוח השפעה כל אחד כלפי התשעה. ואז כל העשירייה היא הופכת להיות לכוח השפעה לבורא.

אבל לא סתם פעולה. צריכה להיות ממש פעולת ההשפעה של כולנו בעשירייה כלפי כולם. תנסו. תנסו דברים כאלה בפועל. תרצו לעשות. תבקשו מהבורא שייתן לכם דוגמה ושיסדר אתכם בצורה כזאת. הוא יעשה. אתם לא תצליחו, אבל תנסו כמה פעמים, תראו שלא מצליחים, אז יהיה לכם דחף לפנות לבורא והוא יעשה לכם, הוא יסדר אתכם.

כמו שאנחנו עושים את זה עם ילדים. מה אתה עושה? אתה מושיב את הילד בכיסא, עוד קושר אותו לכיסא. נותן לו כף ביד ואומר לו ש"כך אתה צריך לאכול". ואתה יודע איך שהוא עושה את זה עם היד, ועד כמה שהוא לא מסוגל. וכך אתה מלמד אותו. כך הבורא מלמד אותנו לכל הפעולות.

אחר כך אנחנו נראה אותן פעולות טבעיות. אנחנו נראה אותן שזה כן, זה העולם הרוחני. ככה צריכים להתחבר. כך צריכים בחיבור לגלות את היחסים בינינו. וזו כבר שכבה הרוחנית, רשת קשר בינינו שהיא דוקא נקראת "הכלי הרוחני". היא נקראת "אדם". הרשת קשר בינינו היא תהיה דומה לבורא. אתם תראו שכך זה. רק לאט לאט להישאר כל הזמן בכאלו רצונות, פעולות, בירורים.

שאלה: כל הימים עלי להתאמץ בשביל להיות מוקדם במשך רוב השיעור, ורוב הפעמים אני משתתף בשביל לתת קנאה, הרבה פעמים בלי לחשוב האם הכוונה שלי נכונה או לא. או, מה עלי לשפר בפעולות שלי?

תברר את זה עם החברים. טוב מאוד שיש לך השאלה הזאת. תברר איתם היום, עם החברים. תדברו על זה. תספר להם מה בדיוק המצב שאתה לא מבין, הוא נכון לא נכון, עד כמה דורש תיקון. תדברו כולם. כי המצב הוא מצב כללי. כל אחד יעבור את המצב הזה. זה טוב.

שאלה: הנקודה הזאת שלאדם אין כוח, איך נכון לעבוד עם המצב הזה?

קודם כל, אני מאוד שמח לשמוע את זה ממך. כי תמיד אתה היית אצלנו בחור חזק, מכוון למטרה, הולך קדימה, בלי נקודת חולשה, רק להגיע למטרה בלבד וזהו. וכך אנחנו ראינו אותך. ופתאום אתה אומר, אתה משיג נקודת חולשה, חוסר כוח. זה התקדמות יפה מאוד. ממש נוגע ללב.

מה עושים? "ידיו לא-לוהים", ככה זה נקרא. מה זה נקרא "ידיו לא-לוהים"? שאני את הידיים שלי, מכוון לחברים. יחד איתם אני רוצה להגיע לבורא. שאת הידיים אנחנו כולנו נחבר יחד אליו, הוא מיד ישמע ויתחיל לטפל בנו.

ואל תחשוב שמה שאתה מרגיש אחרים לא מרגישים, והם נמצאים כאילו בדרגות אחרות שונות. לא. אנחנו לא יכולים לבדוק, אבל כולם נמצאים במצב אחד. אנחנו מכוונים מלמעלה להיות במצבים כאלו ולכן אם חבר אומר משהו על המצב שלו ואתה לא מרגיש שאתה נמצא עימו, אז אתה לא נמצא במצב שלך האמיתי. אתה שומע?

אנחנו מכוונים מלמעלה בכל עשירייה ועשירייה להיות משלימים זה את זה. כמו בסריגה ככה, שהחוטים קשורים זה לזה. כך אנחנו סורגים את הכלי שלנו.

שאלה: נקודת ההסכמה היא טענה של האגו או של האדם?

כל ההסכמות שלנו בינתיים הן אגואיסטיות. למטה מצמצום. אבל על ידי זה אנחנו נגיע גם למעלה. בקרוב מאוד, בעזרת ה'. אבל תמיד תוסיפו בעזרת ה'. כי באמת, אנחנו לא סתם אומרים ככה כמו שאומרים דתיים למיניהם. אנחנו עושים את זה כי באמת רק בעזרת ה' מלמעלה אנחנו יכולים להגיע למימוש של כל פעולה שלנו.

שאלה: איך לא ליפול לקליפות בכך שמשפיע לחברים? בכך שחברים נהנים אני נהנה?

זה אך ורק על ידי זה שאנחנו דואגים קודם כל לחיבור בינינו. ואחר כך לחיבור עם הבורא.

שאלה: אדם צריך להאמין כי מזה נמשך נחת רוח לבורא. מה זה אדם צריך להאמין? זה צריך להרגיש ומגיע להרגשה או להאמין בלי הרגשה?

אדם צריך להאמין. להאמין זה לא להרגיש. להאמין אצלנו, בינתיים אנחנו מדברים רק על מצב שלנו, אנחנו צריכים להאמין באמונת חכמים. הם אמרו לנו תעשו כך וכך ולכן אנחנו מאמינים שמה שהם אומרים זה דבר נכון ואנחנו צריכים לבצע את זה. זה נקרא להאמין. אתה שומע מה שאומר המורה ואתה עושה את זה בלי השכל שלך, אלא השכל רק כדי לקיים מה שהמורה אומר. הראש של המורה, הפעולה מצדך. זה נקרא דרגת האמונה שלך. עד כמה שהמורה אומר משהו שאתה לא רוצה, אבל אתה עושה, אז הפער בין הרצוי והמצוי זה נקרא דרגת האמונה שלך. כבר אתה נמצא באיזו אמונה. ותזהר כי זה לא פשוט במיוחד בשבילך.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים להישאר בדרך?

בזה שאתה כל הזמן מעורר אותם להיות יחד. ומלהיות יחד להיות מכוון לבורא. זה הכול. דבר פשוט. "ישראל" זה אתה או כל אחד שמשתוקק להשיג את מטרת החיים, "אורייתא" זה האור הכללי שמחבר אתכם יחד בקבוצה, ו"קודשא בריך הוא" הכיוון מתוך הקבוצה לכוח אחד העליון, הבורא, לדבקות בו, "אחד" זה צריך לקבץ לפעולה אחת. זה הכול. זו כל העבודה שלנו. כמה שהיא יותר קונקרטית, יותר מרוכזת, אנחנו נתחיל להרגיש את זה. כאן סוד ההצלחה.

ותראו מה שאנחנו עשינו כמה שנים, כמה דברים זה הכול כדי להגיע למצב שסוף סוף המוח שלנו והלב שלנו הם כבר היו יכולים להיות מרוכזים בזה, מתחילים להרגיש שכן בזה תהיה לנו נקודת האחיזה והתקדמות. זה מאוד מיוחד מה שאנחנו עכשיו עוברים. זה ממש כניסה למצב רוחני, להרגשה רוחנית.

שאלה: כשאתה אומר תבררו את הכוונה בעשירייה זה חייב להיות בסגנון של סדנה או שזה יכול להיות דיון פתוח?

גם וגם. לא לפחד. אתם צריכים להגיע בעשירייה למצב שאין משהו שאתם יכולים להסתיר זה מזה כי אתם כגוף אחד. את הבהמיות שלך תשאיר אותה בצד, זה לא מעניין אף אחד, אבל עם הרצונות שלך אתה צריך להיות מחובר איתם יחד עם כולם, הכוונות שלך יחד עם כולם, ולכן ברוחניות אתם ממש חייבים להיות "כאיש אחד בלב אחד"¹. אתה מבין מה זה להיות "בלב אחד"? אין הבדל בין הלבבות, אתה מבין, החיבור הרוחני הוא כל כך צמוד, הוא ממש אחד שאין מה להסתיר וחס ושלום. הכול צריך להיות אבל לעניין. לא לבלבל את החברים. לעניין, רק כל הזמן לחיבור בינינו והבורא. זה יקרה. אתם התחלתם לזוז טוב.

שאלה: לעבוד באמונה למעלה מהדעת צריך להיות התמדה בשביל שיהיה באמת פעולת השפעה, מאיזה שלב האגו מסכים ונותן לעבוד בשמחה?

בסוף המאמץ צריכה להיות שמחה. בתחילת המאמץ צריכה להיות חשיבות. בהתחלה כשאתה מתחיל את המאמץ זה חשיבות הפעולה, שזאת פעולה הרוחנית, היא לא נמצאת בעולם הזה, אני חייב להרכיב אותה פעם ראשונה מחדש ואז אני מגיע אליה, ניגש אליה בעדינות בבירורים, ובסוף הפעולה זו שמחה, שעסקתי בזה, הצלחתי בזה משהו, אולי לא כל כך אבל משהו עשיתי. זה כמו ילד קטן שאתה נותן לו מרק וכף שהוא אוכל אז אתה יודע שכל רוב המרק יהיה על השולחן, אבל בכל זאת הוא משהו עשה צעד קדימה.

שאלה: מהם הגופים שה' שונא ולמה שהוא ישנא משהו שהוא ברא?

כתוב ש"הבורא שונא את הגופים". גופים, גופות, זה לא חשוב איזה מין זכר או נקבה, זה תלוי איך משתמשים. אם משתמשים בצורת על מנת לקבל זה נקבה גופות, ואם משתמשים בעל מנת להשפיע זה זכר גופים. למה הוא שונא אותם? הוא ברא אותם כדי לשנוא אותם. כי הוא מתכוון לגופים שהוא ברא אותם בכוונה על מנת לקבל, אבל ברגע שאתה משתמש באותם הגופים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז זה הופך להיות גוף קדוש.

הוא כולו נעשה קדוש, שבגוף הזה מתגלה הבורא. החיבור בינינו והחיבור עמו. וכל המציאות אינסופית, רוחנית, היא כולה מתגלה בתוך הגוף הזה המתוקן. אין חוץ מרצון לקבל שום דבר. מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה ספירות, עולמות, פרצופים, זה הכול נמצא באותו רצון לקבל. חוץ ממנו אין כלום. חוץ ממנו אנחנו לומדים שיש איזה אור מקיף, אור הסובב, שאנחנו לא משיגים אותו אלא משתמשים בו כדי להשפיע, למשוך אותו לתוך הגוף בלבד.

שאלה: הפעולה שלי בהשפעה לזולת צריכה להיות הופכית לרצון של החבר שלי להשפיע?

לאו דווקא. אני לא יודע בדיוק איך אתה עושה את זה, שהפעולה שלי צריכה להיות הפוכה מפעולת החבר? אתה עושה בזה מתמטיקה, אם הוא כך אז אני ההפך? אתם תרצו עכשיו רק דבר אחד, להרגיש שאתם כולכם דבוקים בלב אחד. ולא שאתם מתחברים ביניכם על ידי איזה קשר זה לזה, וזה לזה. לא. לב אחד. ולא שההוא פונה בימין ואני פונה בשמאל. גם זה ישנו אבל אחר כך נדבר בצורות האלה. הן לא כל כך פשוטות. אז רק להשתדל להיות בלב אחד.

תלמיד: אמרת קודם שכל חבר שעובר מצב אני צריך לנסות להרגיש כאילו אני עברתי את אותו מצב.

לא, את זה לא אמרתי, אתה יכול לחזור ולשמוע. אמרתי שעכשיו אנחנו אולי לא מודעים לזה, אבל אנחנו עוברים מצב אחד, שכל אחד מרגיש בו בינתיים את עצמו, כי אולי הוא לא מחובר לאחרים, אבל הבורא מגלה את המצבים שלנו על ידי האור הכללי שמעורר ואנחנו מגלים את עצמינו בכל זאת שנמצאים בכלי אחד.

השבירה היא שהאור הסתלק, שאנחנו לא מרגישים שאנחנו מחוברים. והתיקון הוא שהאור משפיע יותר, מתקרב ואנחנו מרגישים עד כמה אנחנו מחוברים אבל אולי לא בצורה נכונה.

תלמיד: אם העשירייה מרגישה שיש חבר שתקוע באותו מצב כבר שנים, מהי הנקודה שאפשר לעזור לו?

לתת דוגמה. עדינה, וגם לא כל כך למהר. אם הוא נמצא בקבוצה ומוכן להיות אתכם וכמו שכותב רב"ש, רק לא להפריע, רק לא להפריע לחיבור בקבוצה, אז תשאירו אותו בקבוצה ושיהיה אתכם יחד.

אחר כך תגלו שדווקא אלו שלא מסוגלים ללכת בקצב שלכם אלא מפגרים כביכול, הם לא מפגרים, יש להם נשמה הרבה יותר כבדה ואחר כך היא תתחיל לעבוד ואתם תראו מזה תועלת גדולה. דווקא למקובלים הגדולים היתה דרך מאוד קשה. כי הרצון לקבל הכבד, להרכיב עליו כל פעם כוונות, מאוד קשה. עד שמבינים את הדברים שאנחנו מדברים.

התיקון הוא תמיד מקל לכבד. אתם עוד תראו, כשתתחיל באמת התעוררות אצל הכלל, אתם תראו עד כמה יהיו שם מצבים ומעברים קשים. הרצון לקבל הגדול מהשכבה התחתונה, אתם תראו.

אנחנו צריכים ללמוד בינתיים על עצמינו איך כל העולם יתקדם אחרינו. יהיה להם לא פשוט, ולכן אנחנו צריכים לעשות קשר בינם לבורא, שאנחנו באמצע כצינור ואז הם יוכלו לעשות את זה. עכשיו הכול תלוי עד כמה אנחנו מעמידים את עצמינו כצינור ואז במידה הזאת כל העולם יכנס לפעולה. זאת אומרת עכשיו אנחנו עוצרים את ההתקדמות, לא הם, הכול תלוי בנו. ולכן ככל שנהיה יותר מודעים לכך שאנחנו חייבים להתחבר בינינו לבין הבורא בזה אנחנו מצילים את העולם ועושים נחת רוח לבורא.

תלמיד: אם לסכם מה שאתה אומר, אז רק דוגמה אישית.

בעיקר, בעיקר זה כך.

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים אחד לשני ומנסים לדייק את העבודה בינינו ויש קצת דרישה כלפי החברים, זה יוצר דחייה של חברים מסוימים כלפי העבודה הזאת. האם יש משהו שאנחנו עושים לא נכון?

לא, לראות את הדברים האלה שזה הבורא נותן לנו עבודה. הבורא נותן לנו עבודה ויהיו כאלה עוד ועוד, וכאילו החברים נופלים, כאילו הם לא רוצים, כאילו הם שונאים את האחרים, כל הדוגמאות האלה עוד יהיו והרבה. ואנחנו נצטרך לגלות וליישב אותן, לחבק אותן יחד כולנו, ממש כמו מטפסי הרים, אלפיניסטים, שכך עולים להר ה'. רק בעזרה הדדית.

שאלה: איך להגיע לשליטה על האגו בעבודה רוחנית?

תסתכל על החברים ותקנא בהם ויהיה לך יותר קל. אני יודע רק דבר אחד, קנאה זה דבר מאוד מאוד חשוב, ואמנם אתה רוצה שלא תהיה לך קנאה אבל תיזהר לאבד אותה. דווקא קנאה היא עוזרת מאוד. כמו שכתוב "קנאת סופרים תרבה חכמה", רק על ידי קנאה אנחנו מתקדמים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים בעשירייה להגיע להיות כגוף אחד. הבורא מראה שהחברים ישנים בשיעור, אין להם כוחות. איך אנחנו יכולים ללמוד לדאוג לחיסרון של החבר ולעורר?

לדבר ביניכם, להשתדל להגדיל את החיסרון למטרה, חשיבות המטרה, חשיבות העשירייה וכך להתקדם. ולהיות בסבלנות זה אל זה, ממש. להשתדל יחד עם זה לתת לכל אחד הרגשת אבא ואמא, שאתם בכל זאת דואגים לכולם.

שאלה: רצינו להתייעץ אתך. אנחנו בעשירייה, בנינו קבוצת וואטס אפ, קבוצת חירום. במידה וחבר מרגיש חוסר כוחות, יורדת לו המוטיבציה למטרה, אז הוא כותב בצ'ט הזה וכל הקבוצה, כל העשירייה, מתפללים. מתפללים עבור כל הקבוצה שתקבל את זה. האם אנחנו לא מפספסים פה משהו? האם אנחנו לא לוקחים לו את המקום להתגבר ולקחת דוגמה מהקבוצה?

לא, אדם לבד לא יכול להתגבר. יפה מאוד שאתם עושים יחד. כל אחד צריך שכשתהיה לו איזו חולשה, להרגיש יחד עם זה שאי אפשר להתגבר על שום דבר לבד. אי אפשר. כמו שתינוק, ילד קטן, הוא רץ לאמא וממש רוצה להיכנס בה, כך אנחנו צריכים להיכנס לתוך העשירייה. עם כל דבר קשה, עם כל דבר מפחיד, משהו לא מובן, מיד להתקשר לקבוצה. את כל החסרונות האלו להביא לקבוצה.

תלמיד: הקטע הוא שהבורא מוציא אותנו מהמצב הזה.

על מנת שאתם תכנסו יותר פנימה לקבוצה. יפה, נכון. ודאי שאת הכול עושה הבורא. זה נקרא "בראתי יצר הרע", שכל פעם הוא בורא, כל רגע ורגע הוא מחדש את הבריאה.

תלמיד: זה ממש עובד טוב, ממש יפה.

תכבד אותו עד כמה הוא יודע את העבודה שלו ואתה תעשה את החלק שלך.

שאלה: מאיפה אני מקבל את הכוח לעשות את הקשר הזה, לעשות את המעבר, מהקבוצה או מהבורא?

קשר אנחנו מקבלים מחיבור עם הקבוצה וקבוצה עם הבורא. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא". רק משלושתם שמתחברים יחד יש קשר וכוח וכוונה נכונה, הכְוונה נכונה ולאט לאט כך משיגים את המטרה, בזה שכל הזמן בודקים את החיבור הזה יותר ויותר עד שמגיעים לנקודה הסופית שהיא גמר התיקון.

שאלה: איך עושים צמצום?

אנחנו לא חושבים עכשיו על צמצום. צמצום זה בדרך, נגיד כשאני הולך עכשיו להתחבר עם העשירייה, אני רוצה לעשות צמצום על כל המטרות הפרטיות שלי. אלא אני מבליט, מעלה, רק את מטרות החיבור בינינו. לכן על מה ששייך לי, אני עושה צמצום. אני לא מוחק, אני לא מזלזל בזה, אלא בינתיים הרצונות האלה, אני עוד לא יודע מה לעשות איתם, והרצונות האלה מתעוררים בכוונה כדי שאני אעשה עליהם צמצום.

כמו בפרצוף, יש ראש, תוך, סוף. ב"ראש" החלטה, ב"תוך" אנחנו מחליטים עם איזה רצונות לעבוד, וב"סוף" אנחנו מחליטים עם איזה רצונות אסור לנו לעבוד. זה צמצום.

תלמיד: אני עושה את זה בעצמי או שאני מבקש מהבורא?

עם הקבוצה ועם הבורא, אנחנו עוד נעבוד על זה. עוד נעבוד.

שאלה: מה אנחנו רוצים לקבל כדי שזה יהיה לטובת הקבוצה, לטובת הכלל?

רק כוח התיקון. רק כוח התיקון אנחנו רוצים לקבל מלמעלה. כוח התיקון זה יכול להיות כוח שמברר וממיין ומחבר את חלקי הכלי ואחר כך עושה עליהם צמצומים, הכנות, זיווגי דהכאה וכבר פעולה בגילוי הבורא בתוך הנברא.

את הכול אנחנו צריכים לעשות יחד עם הכוח העליון, עם האור שמביא לנו את היכולת להבין, יכולת לסדר, יכולת לתקן, יכולת למלא. הכול מגיע מלמעלה. אבל אנחנו משתתפים בזה, ההשתתפות הזאת היא מקנה לנו דבקות בבורא.

זה מתחיל מזה שהבורא לוקח, כמו שאנחנו לוקחים את היד של הילד ועוזרים לו, איך לכתוב, איך לעשות משהו, וכך ביד שלנו אנחנו מובילים את היד שלו ואחר כך לאט לאט הוא משתדל לעשות את זה מעצמו. זה בדיוק אותו דבר, כך אנחנו.

אז בואו נסדר את עצמנו כך שנרגיש שהבורא לוקח את היד שלנו ומתחיל עם זה לכתוב אותיות עבודה. ככה זה, בדיוק כמו שבעולם הגשמי אנחנו עם הילדים.

שאלה: יש שאלות שהצטברו מהאינטרנט.

לא הרבה שאלות, אלא ממש כמה שיותר חדות לעניין. למה הם לא נמצאים בעשיריות האנשים האלו? אני שואל על האנשים שמסתתרים אחרי המסך, למה אנחנו לא רואים אותם ולמה הם לא מחוברים בעשירייה? לא בא לי לענות להם כי הם לא מסודרים בעשירייה. אין להם חיבורים, אין להם חברים, אז מה התועלת? אני מבין שהם לא יכולים לבוא פיזית לשיעור, אבל עכשיו יש לו הרי אינטרנט, יש לו קשר, למה הוא לא נמצא בקשר עם אנשים אחרים, ואחר כך במשך היום הוא לא מתחבר איתם כנראה? אז בשביל מה לי לענות לו, הוא לא יכול לממֵש את מה שאני אתן לו.

לכן לא בא לי, אני מסתכל על פוקוס גרופ כדבר מיותר כביכול. אני עושה את זה, בכל זאת בתקווה שהם אחר כך יראו עד כמה שכל ההתקדמות שלהם זאת התקדמות תיאורטית, שקרית. או שהם לא רוצים להראות שהם נמצאים איתנו? את זה אני יכול להבין, ישנם כאלו שיש להם חשבונות כאלו, אני מבין. אבל בכל זאת אין התקדמות בדברים כאלה.

שאלה: מה ניתן לעשות כשכבר נופלים לרצון לקבל גופני, איך במצב כזה אפשר להתעלות למעלה מהדעת?

להרגיש שאני נמצא במצב גופני ושאני יכול להתעלות ממנו, ושוב להיכנס ואולי שוב לעלות, להרגיש את הגבול הזה, איפה הגבול הזה נמצא, זה דבר מאוד חשוב, דבר מאוד חשוב. בכל רגע פנוי מה לעשות? או ללמוד משהו, לשמוע שיעור, להתחבר עם חברים, או לא יודע מה לעשות, לראות איזה סרט, או לשמוע שטויות. שהאדם יראה איפה יש לו קושי, ואז על ידי זה שמתגבר על הקושי הוא הולך לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: יש חברים שהם מאוד חברותיים ונחמדים, וזה רק מעורר דחייה עד זלזול מוחלט, איך להתגבר על זה?

זאת צורת קנאה, קנאה רעה, לא שבונה אלא שהורסת. אני זוכר את עצמי, גם הייתי ככה. אבל אם אני רואה היום שישנם חברים שהם רוצים להתקרב לחיבור ומדברים על חיבור, אפילו שאין בהם כל כך, העניין הזה נמצא לא עמוק, אבל בכל זאת הם מדברים על זה כל הזמן, אז זה טוב, זה בכל זאת פרסום של החיבור. אנחנו צריכים להשתדל להעריך את זה, לדבר בקבוצה על הערכת הנטייה לחיבור, ואז מה שיהיה בקבוצה אני גם אוכל להעריך, תשתדל.

שאלה: האם שיעורי הבוקר תמיד היו חשובים? כי קודם הזכרת שבתקופה הזאת שיעור הבוקר מאוד מאוד חשוב.

אלא מה עוד חשוב, מה יש לנו עוד חוץ משיעור בוקר? שיעורים חיים, צהרים, ערב? אם אצל רב"ש בשיעור בוקר היו עד 30 אפילו, אולי 20-25 תלמידים, ובשיעור ערב היו 5-6-7, אנשים היו עובדים, כי הוא דרש שכולם יעבדו. אין דבר כזה שאדם לא עובד, אתה לא עובד, לך תעבוד. אין לך עבודה, לך תעבוד בלי שכר. נגיד יש לך סבתא עשירה שנותנת לך כסף, או שאין עבודה תמורת כסף, תעבוד בלי כסף. אתה חייב להשקיע לפחות 6 שעות ביום באיזו עבודה למען הציבור, למען הכלל. בלי כסף, עם כסף, זה עניין אחר לגמרי, זה לא שייך לעבודה, זה לא שייך ליגיעה.

היגיעה שלך צריכה להיות כלפי העולם הזה, שאתה עושה משהו לאנושות בלי שכר או עם שכר גשמי. ויגיעה צריכה להיות ברוחניות למען הבורא, ושם כל השכר שלך לעשות את היגיעה עצמה ללא שום שכר אחר.

שאלה: כשאמרת מקודם שבכל רגע ורגע פנוי אני צריך לחשוב מה לעשות, אז יש תמיד לאדם כמה אופציות. בעיקר לעשות איזו פעולה שקשורה לחיבור, או לחזור על השיעור ולקרוא, ולמען החברים, או ללכת לכיוון של הפצה, לכתוב, להפיץ, לא משנה מה. ומאוד קשה לברר מה לעשות.

אני מבין אתכם ואני אתכם בזה גם כן. לפעמים יש פנים לכאן ולפעמים יש פנים לכאן. פנים זה נקרא דבר חשוב. אז אני לא יכול להגיד, לפעמים תקופה כזאת, לפעמים תקופה כזאת, תנסו לברר מה חשוב.

תלמיד: ללכת יותר לכיוון של מה שלא בא לי לעשות, לחפש את ההתנגדות?

גם זה יכול להיות כבדיקה. וגם כן להתייעץ עם חברים ולראות מה שבידכם לעשות, לעשות יותר בטוח, יותר מהר, יותר לטובת האנושות, לתיקון. אני לא יכול להגיד, גם לא תמיד אנחנו יכולים להפיץ, אז תשתדלו.

שאלה: מה זו קנאה רעה, והאם גם היא טובה אם היא מקדמת את האדם?

קנאה רעה, כשאתה רוצה שחבר ירד ממה שהוא השיג, שאז לא תהיה לך קנאה, לא יכאב לך. וקנאה טובה, כשאתה מודה לבורא שהוא עשה את החבר גדול בעיניך, שאתה גם כן רוצה להיות גדול כמוהו. זאת אומרת, קנאה רעה כשאתה רוצה להוריד את החבר, וקנאה טובה כשאתה רוצה לעלות לדרגת החבר.

שאלה: כתוב בקטע, "האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה", למה יש דגש על זה שצריך להאמין?

כי מאיפה הוא יודע? אבל כל רצון לקבל בא מלמעלה, ובמיוחד הרצון לקבל שפתאום מושך אותו לכל מיני כיוונים, לבילוי, למנוחה מיותרת או משהו, זה הכול בא מלמעלה, מהבורא. אז לכן יש לנו עסק עם הבורא תמיד. הוא כל הזמן כל הזמן מנהל את הרצון לקבל שלנו, ואנחנו צריכים להרגיש שבתוך הרצון לקבל שלי, שם נמצא כוח הבורא. ודרך הרצון לקבל הוא כל הזמן מדבר איתי, ואני רוצה לדבר עמו ברצון להשפיע. ואז אנחנו בונים שני קווים, ואחר כך משלימים זה את זה בקו אמצעי.

שאלה: איך למנוע את נפילת העשירייה, באילו ויטמינים רוחניים צריך לחזק את העשירייה?

אנחנו לא יכולים לעצור ירידה. אנחנו לא צריכים לדאוג שלא ליפול, לא צריכים לדאוג לזה, לגמרי לא לחשוב על זה, אנחנו צריכים לחשוב רק על עליה ובצורה כזאת אנחנו שומרים את עצמנו לא ליפול. ובכל זאת אנחנו ניפול, כמו שכתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם", אבל אין ברירה, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: יש הרגשה שאפשר ורוצים להתקדם מהר יותר. האם אפשר להגיד שנתחיל לתרגל את דרגות נפש, רוח, כשיהיו בשיעורים 24 אלף תלמידים?

לא, זה לא תלוי בכמות האנשים. אל תתחילו לספור, זה שטויות. זאת יכולה להיות עשירייה אחת ואני מגיע בה לגמר התיקון. אתם לא יודעים עדיין מה זאת רוחניות, איך היא מתחלקת, גדלה, ולכן אל תשימו לב לדברים כאלה. העיקר זה חיבור, בכמה שהוא יותר מרוכז לפי העוצמה ובכמה שהוא יותר מתרחב לפי השטח, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אם מתעורר בי רצון להיות דומה לרב האם זו קנאה טובה או רעה, או שאני צריך לדאוג יותר לחיבור בעשירייה?

יותר טוב לחשוב על איחוד העשירייה וגילוי הבורא, ולהידמות לבורא במידת ההשפעה. הרב הוא כמו מדריך שמדריך אתכם מהצד. אני רוצה שתהיו יותר ויותר עצמאים, פחות ופחות תלויים בי, אבל לא שעושים מחוצה למה שאנחנו מדברים.

שאלה: היום נתת לנו מידה ענקית של אור, בסוף שאלת איך נכון עכשיו להשתמש באור שנתת היום לא למען עצמנו. איך להשתמש בו למען העשירייה ולא להתבלבל?

אם אתם מבינים איך צריך להיות רב, שרב צריך להיות מורה דרך שמכוון אתכם לחיבור בקבוצה ולבורא. הוא עומד בצד, נניח כמו מדריך בקבוצת כדורגל או משהו, הוא עושה הכול, הם שומעים מה שהוא אומר, מבצעים את מה שהוא אומר, אבל הוא לא משחק איתם, אלא מפקח, מנהל מהצד. זה התפקיד כל עוד הוא נמצא, כי עדיין מסתכלים על הגופה שלו. ואחר כך רב לא יהיה, ואתם תמשיכו לבד. כבר יהיו קבוצות מחוברות, יהיה קשר ביניכם, ואתם תתחילו עוד יותר ועוד יותר ללכת לפי אותו תלם, לפי אותו כיוון שהרב לימד אתכם, לכיוון חיבור ובורא. רק לכוון דבר אחד, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". זה יקרה, אנחנו נמצאים בדרך.

שאלה: האם יכול להיות מצב שעשירייה אחת מכלל ישראל תביא תיקון על כלל ישראל ועל העולם כולו?

ודאי שכן. כן.

תלמיד: למה זה לא מתבצע עד עכשיו? אין בינינו אף עשירייה בין כל הכללים האלה שעושה את העבודה שלה נאמנה ואיתנה?

קודם כל יכול להיות שבאמת אין, ושנית, יכול להיות שהבורא רוצה לא בעשירייה אחת, אלא רוצה בכמה. אני לא עושה חשבונות, ולא אספר לכם את זה.

שאלה : אמרת היום בשיעור שלכל עשירייה נשלחנו מלמעלה כדי להשלים ולקשור זה את זה. במה אנחנו משלימים ובמה אנחנו קושרים זה את זה?

אנחנו צריכים ללמוד על זיווגי הספירות, זה חומר די מתקדם בתלמוד עשר הספירות, אבל אנחנו כבר לומדים איך בנויים הפרצופים, איך הם קשורים בספירות זה בזה, איך כל ספירה שעושה פעולת השפעה, עושה על עצמה צמצום, מסך, אור חוזר, פועלת דרך כל יתר הספירות ממטה למעלה, ואחר כך מקבלת את האור מלמעלה למטה, אז יש התכללות בין כולם.

אנחנו נצטרך ללמוד זאת ולבצע בפועל בינינו. איך מקובלים כותבים על דברים כאלה? מתוך זה שהשיגו, ומתוך ההשגה שלהם, ההרגשה שלהם איך זה קורה לפי ההתקשרות של אור וכלי, כך הם כותבים לנו. אנחנו נגלה את זה בינינו ונראה. ואז את מה שנקרא בתלמוד עשר הספירות נגיד, אנחנו נרגיש בינינו, איך שזה עובד בתוך הרצון שלנו, ברצונות המשותפים.

שאלה: לפני רגע תיארת את אחד המצבים שהכי מפחידים את מי שמנסה להיות תלמיד, זה המצב שהרב מסתלק, שהגופה מסתלקת, ואז צריך להמשיך לבד. אחרי שכבר אמרת שיהיו קבוצות מחוברות, יהיו קשר ביניכם ונתחיל עוד יותר ללכת לפי אותו התלם.

קודם כל "לא אלמן ישראל" אנחנו נמצאים תחת הכוח העליון וכמו שהוא מסדר אותנו, שאני רב, ואתם תלמידים, והוא חיבר אותנו והביא אותנו לאיזה מצב, אז גם הלאה אנחנו נקווה שכך זה יהיה. לכן אנחנו צריכים לא לחשוב על זה, אלא רק להמשיך מיום ליום כמה שאפשר יותר דרך החיבור לתת מקום לבורא להתגלות. רק על זה לחשוב ולא על שום חשבונות, מי חי, ומי מת, ומי בעולם הזה? זו לא בעיה, אל תדאגו, הכול תלוי בעד כמה שאנחנו נבצע את המצבים שמוטלים עלינו. זה כמו שהאר"י אמר למי שהיה לידו לפני שנפטר. הוא אמר ש"אני מסתלק בגלל שאתם לא צריכים אותי". אני לא זוכר איך קוראים לתלמיד הזה שהיה לידו.

הכול קורה לפי המצב הרוחני, אז אל תדאגו. בכלל תשחררו את כל המחשבות האלה. אנחנו צריכים לעבוד בלמעלה מהדעת. אנחנו נמצאים בכלי אחד, כלי נצחי, צריכים לגלות את הנצחיות שלו ואת הקשר של כל החלקים. מה כאן השאלה? אתם לא צריכים להתפלל שאני אשאר איתכם כאן, המצב הזה זה המצב הכי גרוע, בשביל מה להיות בעולם הכי נמוך.

תלמיד: כן זה ברור, חלילה, אנחנו לא רוצים לאחל לך דבר כזה. אבל מצד אחד שומעים עכשיו לא לעשות חשבונות כאלה, לא להתעסק בזה, ומצד שני כן צריך להיות מוכנים למצב.

תקדמו לבורא זו ההכנה, אין יותר. תתקדמו לבורא.

תלמיד: חבר רשם לי פה שהרב יצחק הכהן היה ליד האר"י כשהוא נפטר.

כן יצחק הכהן, הוא היה ליד האר"י ואז האר"י סיפר לו את זה. תמצאו את הסיפור הקטן הזה ותקראו אותו, הוא דווקא טוב.

שאלה: בעשירייה שלנו רובנו עסקנו בתיירות, ועכשיו יש לנו בעיות בעבודה. מה לעשות בהקשר זה?

אני מבין שיש בעיה עם העבודה, במיוחד בגרוזיה שהיתה ממש מתמלאת בתיירים, ועכשיו אין עבודה. זו בעיה מאוד גדולה, אני לא יכול להגיד לך משהו.

אנחנו צריכים להבין רק דבר אחד, וירוס הקורונה יתבטל רק אם אנחנו נבטל את הדחייה ההדדית שבינינו. העולם חייב להגיע לחיבור. אם נתקדם בחיבור הכול יהיה יותר בריא והכול יחזור. לא יחזור, אלא יתקדם למצבים טובים ושוב ניסע, ושוב נטוס, ושוב נטייל על פני כל כדור הארץ. אם אנחנו לא נהיה מחוברים יותר ויותר, אנחנו לא נגיע להתפתחות של התיירות ולא להתפתחות בשום צורה אחרת, אתה תראה מה שיקרה.

האנושות חושבת שעוד מעט זה יגמר והכול חוזר, ואני לא יכול לספר להם, הם לא ישמעו את זה ממני. לא הממשלות, לא בעלי העסקים, ובעלי חברות גדולות, אף אחד לא ישמע. מעצמו זה לא יחזור להיות טוב, אנחנו מחכים שהזמן יעבור והכול יחזור לקדמותו. זה לא יחזור. רק במידה שאנחנו נתקרב אחד לשני אפילו בצורה גשמית, קצת יותר, רק בצורה כזאת אנחנו נראה חיים יותר טובים, יותר בריאים, ועד אז הכול הולך יותר ויותר לשבירה. יהיו יותר מפוטרים, יותר עסקים יסגרו, ויותר אנשים ישבו בבית.

כסף יהיה רק לאוכל ובקושי, והילדים ילמדו דרך האינטרנט, בגלל שהוירוסים עכשיו במיוחד מתחילים להתגלות בגילאים הצעירים. הכול יכנס ליותר ויותר הקפאה, לא יעזור לנו לעשות כל מיני משחקים כאילו שזה עובר, כמו שכל ממשלה מעוניינת, כדי להראות לעצמה שכאילו הכול נפתח ופורח, אחרת איך היא מצדיקה את זה שהיא שולטת? אבל יותר טוב לא יהיה.

העניין הוא שאנחנו נמצאים בדור האחרון, זאת תקופה שהתחילה ממש לפני כמה שנים במיוחד משנת 2010, אפילו 2015-16, ועכשיו היא ממש בפועל מתגלה. התקופה הזאת תמשיך עד גמר התיקון, והחשבון שלה הולך רק לפי מידת ההתקרבות בין בני האדם. אם אין התקרבות בין בני האדם, התקרבות טובה, לא יהיו חיים יותר טובים.

אך ורק במידה שנתקרב זה לזה, החיים יהיו יותר נעימים, טובים, קלים, יהיה יותר מזון, יהיו יותר אפשריות לטוס ולבלות, כל דבר יהיה רק אם אנחנו נפתח את הלבבות יותר ויותר. ואתם יודעים מי האחראי לפתיחת הלבבות באנושות? אתם. אתם, ולכן אנחנו צריכים כמה שיותר לפתוח את העניין הזה לכולם.

שאלה: לכל פעולה ולכל רצון אפשר לבנות כוונה נכונה, אז איך לא לרמות את עצמו?

אם אתה עושה את זה יחד עם החברים, אז הכוונות שלך, הרצונות שלך יהיו מכוונים נכון. רק יחד בעשירייה, ואז אין על זה שאלה. תעשו בעשירייה, אפילו אם אתם טועים, הבורא יתקן. אתם יכולים להגיד, כולנו אגואיסטים, עכשיו אנחנו מתחברים יחד, מחליטים יחד. אם אתם מחליטים יחד, אתם בונים חומה, זה נקרא "עיר הנידחת אי אפשר להחריב", ובחיבור שלכם אפילו שהוא לא נכון, ואגואיסטי, אבל אתם רוצים להגיע למטרה, אתם רוצים להיות מחוברים? גמרנו, הבורא יעשה את העבודה. לא לפחד.

שאלה: מצד אחד האדם רוצה ליהנות מגשמיות, מצד שני הוא רוצה להשקיע מאמצים ברוחניות.

אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו כדי לתת לנו גם קיום גשמי וגם קיום רוחני. על זה כתוב "אם אין קמח אין תורה". זאת אומרת, חייב להיות קמח, לחם, ואז גם יכולה להיות תורה. "אם אין קמח, אין תורה".

לכן אנחנו צריכים לדאוג גם לחיים הגשמים וגם לחיים הרוחניים, גם בינינו ולכל העולם להשתדל יותר ויותר על ידי החיבור להביא את הרוח, ואז זה יסתדר.

קריין: הקטע שאתה אמרת לקרוא של ההסתלקות של האר"י עם הרב יצחק כהן, נמצא באגרת ל"ט של בעל הסולם.

"בעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל, וזה לשונו מילה במילה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו, נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם. וישיבהו, אילו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"."

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

אנחנו לא צריכים לחשוב על העתיד, אם תהיו מחוברים, תבוא מלמעלה הדרכה ולא חשוב באיזו צורה, ואז תמשיכו. העיקר להמשיך באותה דרך. למה אנחנו מדברים על זה דווקא היום? אני לא יודע, אולי לכבוד יום ההולדת שלי.

שאלה: שמעתי שאמרת שהחשבון עם האנושות זה לפי התקרבות טובה בין האנשים.

זה החשבון של הבורא, כן ודאי. כי אנחנו צריכים לחזור לצורת אדם הראשון לפני החטא. עם כל הרצון לקבל שלנו שהתגלה, אנחנו צריכים לחזור לצורת הכלי לפני החטא, אבל עם הרצון לקבל המוגבר.

תלמיד: האנושות מבינה שהיא לא נמצאת ביחסים טובים ולמרות זאת בוחרת כן לחפש איך צריכים להיות ביחסים טובים, וזה כבר נמצא לא בתוך הרצון. חייבים כבר להגיע לזה?

כן, חייבים להגיע. נניח שהיום האנושות תשמע שאם אנחנו רוצים להפטר מווירוס הקורונה רק מהמחלה, אנחנו צריכים להתקרב זה לזה בתכונות כאלה וכאלה. לא לקלל, לא לרצוח, לא לגרום רע לזולת בצורה כזאת בוטה, זהו. ואז וירוס הקורונה עובר ולא מגיעים וירוסים. אחר כך, אם אנחנו רוצים שכל העסקים שלנו שהיו קודם יחיו, יתקיימו, אז יש תנאי, אם אנחנו פותחים את העסקים האלה במקצת, לא לגמרי, אבל במקצת זה לטובת המשתמש, לטובת האנשים. זהו.

אחר כך עוד כל מיני כאלה דברים. נפתחים בתי ספר, כל מיני פעולות כאלה של הכלל, בתנאי ששם אנשים מתייחסים יפה זה לזה וכולי וכולי.

זאת אומרת שאם זה יהיה בצורה שתגרום לאנשים לחיבור הנכון, שזה בסך הכול פועל על הרוחניות, לא בעניין הגשמי, אלא פועל על הרוחניות בצורה הנכונה, אז ודאי שאנחנו נראה בזה הצלחה. ואם לא, יהיה רק יותר גרוע. רק יותר גרוע.

הם סתם יושבים ומחכים בכל הממשלות האלו, ש"עוד מעט יהיה", כלום לא יהיה. רק יותר גרוע, אבל בצורה כזאת שאנשים יבינו לאט, לאט, כמה זמן צריכים לזה. עד שהם יראו שיש כאן איזו מגמה רעה ואין מה לעשות. והם יתחילו להתרגל שאין ברירה, וייסגרו עסקים, והאנושות תתחיל יותר ויותר ליפול ולהתמוטט, ולבנות את עצמה לא מהשכל שהיא צריכה להיות בצורה חדשה בנויה יפה לכולם, אלא בזה שיהיו עוני ומלחמות ובעיות. זה מחוסר הבנת התהליך שאנחנו עוברים. נקווה שאנחנו נוכל להסביר בכל זאת מה המגמה ואיך אנחנו יכולים להמתיק אותה.

קריין: יש לנו עוד ציטוט ששלחו החברים, אם אפשר לקרוא, בקשר למה שאמרת "ידיו לאלוקים". מתוך מאמר של רב"ש, "ענין יניקה ועיבור".,

"על כל הקושיות שעולה במוחו, על הכל הוא אומר שהוא הולך למעלה מהדעת, והוא הולך עכשיו בעינים עצומות, ורק באמונה. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק "כוש תריץ ידיו לאלקים". (תהלים סח, לב). "ואמר אם האדם יכול לומר "כוש" היינו הקושיות שלו הם תירוצים, היינו שאינו צריך לתירוץ, אלא הקושיא בעצמו, מזה הוא מקבל תירוץ, פירוש, שאומר שעכשיו שיש לו קושיא, אני יכול ללכת למעלה מהדעת. אז "ידיו לאלוקים", היינו שאז הידיים שלו היינו הכלי קבלה שלו מלשון "כי תשיג יד", ואז האדם נבחן לשלם, עם אלקים."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

איזה יופי זה. עד כמה שפתאום זה מתברר שאנחנו יכולים לפעול. יש לנו מה לעשות. יש קבוצות, יש ארגון, אנחנו מחוברים יחד, אנחנו יכולים ממש לעזור זה לזה. ומה חסר לנו? רק מהחיבור שלנו לפנות לבורא.

שאלה: אז בכל זאת לשאול על הקטע הזה שקראנו על האר"י, זה נשמע על פניו כמו מצב מאוד לא טוב שהתלמידים הגיעו אליו, שהמורה שלהם הסתלק ככה בלי שהוא יכול להעביר להם את מה שהוא רצה.

אני לא יודע. אנחנו, אסור לנו לדבר משהו רע על התלמידים שלו. הם היו תלמידים שהיו מסורים לו, אבל לפי הזמן, מאיפה אנחנו יודעים בדיוק מהו המצב? רק אנחנו רואים שככה זה היה. למה הם לא הגיעו למצב שהוא היה נשאר בחיים אני לא יודע, אבל כך הוא אמר. אני לא הולך לבדוק את זה ולהשוות את עצמי למצבים שלהם, שאני בהם לא מבין. הם כולם היו אנשים תלמידי האר"י. זה לא צחוק. הם לא היו הרבה אנשים. אנחנו קראנו איך שהם למדו, איך שהם ניסו לבנות לעצמם את שיטת החיבור, התקנון. זה לא פשוט.

אני לכל הדברים האלה מתייחס כמו שרב"ש לימד אותי, "תתייחס לכל הדברים שאתה רואה, שזה משחק אתך. מה שרציני זה איך אתה צריך להגיב. ומה שיש לפניך זה הבורא משחק אתך. או שאתה רואה את הקבוצות ההן בצורה כזאת, או את החברים בצורה כזאת, או המורה שלך בצורה כזאת, זה לא חשוב. זה משחק.

אבל מה יש לך מזה? שאתה לומד מהשיטה איך לפנות למורה, איך לפנות לחברים ודרכם לבורא, זה העיקר. בזה תחזיק. כל היתר "עיניים להם ולא יראו". אל תאמין למה שאתה רואה. זה הכול הבורא משחק אתך ויכול להביא לך כאלה בלבולים שאתה רק אחר כך תגלה עד כמה שהוא רמאי גדול, שקרן גדול. אין כמוהו. כל הרע בעולם ברא בצורה כזאת ולכן צריכים אנחנו תמיד לראות איך אנחנו בהתאם לזה מתנהגים.

תלמיד: קודם ציינת שלא ברור למה אנחנו מדברים על הנושא הזה היום. אולי בגלל יום ההולדת שלך.

לא, זה בצחוק. פעם אחת כתוב בתורה על יום הולדת, כתוב "היום יום הולדת לפרעה". אתה מבין, יום הולדת לפרעה. זאת אומרת מכל העולם, פרעה, הרצון לקבל האגואיסטי, הוא מנהל את יום ההולדת הגדול שלו. הוא חוגג יום הולדת.

אנחנו לא חוגגים יום הולדת. לילדים קטנים מקסימום עד בר מצווה, אפילו פחות מזה, חמש, שש, אז אנחנו עושים להם איזה יום הולדת. אבל אחר כך לא. זה לא מקובל. למה? על מה יש לך לחגוג? שאתה אגואיסט נולדת לעולם הזה? אז תעשה מה שאתה צריך וזהו. מה אתה חוגג? שעוד התגלתה צורה אגואיסטית בעולם? אז תעשה תיקון. אין חוגגים יום הולדת. לכן רק צחקתי מזה.

שאלה: אחרי החיבור בעשירייה, אחרי שהבורא איחד את העשירייה, מה צריכה להיות הפנייה הכללית? זו הודיה לבורא, או שיש עוד פעולה?

מה שאנחנו צריכים זה להודות לבורא על החיבור בינינו, שאנחנו יכולים מתוך העשירייה, מתוך החיבור בינינו להודות לו על החיבור ולבקש ממנו שהחיבור יהיה מעשי, שמתוכו באמת נוכל להשפיע. שאנחנו נוכל מתוך החיבור להרגיש אותו, שלו אנחנו משפיעים. וכל הזמן להיות בזה, אני, חיבור, בורא. אני, חיבור, בורא. למה אני צריך כל הזמן להזכיר לעצמי? כדי שאני מתוך זה אעלה, אגדיל את החיבור, אגביר אותו. ככה זה.

שאלה: הערת מספר פעמים על פעולות שאסורות על פי הקבלה. נראה לי שיהיה חשוב להקדיש איזה זמן בשיעור כדי לדעת איזה פעולות אנחנו אמורים לא לעשות שלא עוזרות לחיבור בינינו.

לא כדאי. אנחנו צריכים ללמוד מה עלינו לעשות, ומה לא לעשות אנחנו לא לומדים. מה שלא גורם לחיבור בינינו ובינינו לבורא, כל היתר בשבילנו אלה דברים גשמיים שאנחנו חייבים אולי לבצע אותם כדי להחזיק את הבהמה שלנו. ואז אתה צריך להסתכל על הבהמה שלך, כמה היא צריכה לאכול, כמה היא צריכה לישון וזהו. אתה צריך להלביש אותה, אתה צריך להשכיב אותה לישון, אתה צריך לרחוץ אותה. כמו לבהמה כך תתייחס לגוף שלך מה שהוא חייב, כאילו שלידך חי חמור ואתה צריך לטפל בו, אז כדי להתקיים החמור גם צריך לקבל איזה טיפול. כך תתייחס לגוף שלך וכל היתר זה רק לחיבור.

חיבור ישראל, זאת אומרת אתה, "אורייתא" שזו התורה שמתגלה, החיבור שמתגלה בתוך העשירייה, ו"קודשא בריך הוא" זה הבורא, זה הכול. לא לומדים על דברים שליליים בחוכמת הקבלה, אף פעם. אנחנו לא רוצים לגעת ברצון לקבל, לא לתת לו לדבר ולדון שככה זה בסדר וככה זה לא בסדר, אנחנו לא מדברים על מה שאסור, זה נקרא תורה חיצונית, חיצוניות התורה. את זה לומדים במקומות אחרים. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים רק על החיבור. וחוץ מחיבור הכול פסול בשבילינו ואנחנו מרחיקים את זה מאיתנו וזהו. ובכל יתר הדתות והאמונות למיניהן שבהן מתעסק הכלל, שם זה ההיפך, זה אסור וזה אסור, [מדברים] רק על מה שאסור, ואנחנו לא מדברים על האסור. אנחנו אומרים שחוץ ממה שמותר שגורם לחיבור כל היתר פסול.

שאלה: עד כמה תפקיד הש"ץ חשוב בעשירייה כדי לחבר את החברים?

ש"ץ בעשירייה צריך לעורר אותם לתפילה. הוא לא יודע בדיוק מה להתפלל ואיך להתפלל והוא לא צריך להיות יותר מהחברים, אלא הוא צריך לעורר אותם לתפילה, זה עיקר התפקיד שלו. זה נקרא "שליח ציבור", שהוא פונה אליהם לעורר אותם לחיבור, לתפילה ולבורא, כדי לחבר אותם לבורא. אז כל פעם צריך להיות מישהו אחר, כל יום אדם אחר, והוא צריך להרגיש בזה את התפקיד שלו. ובאותו יום הוא חייב להיות שקוע בזה וכל הזמן להעביר להם את החשיבות הזאת של חיבור ותפילה.

שאלה: קודם אמרת שהיית מאוד רוצה לראות את העשיריות יותר עצמאיות. במה מתבטאת העצמאות של העשיריות?

עצמאות של עשירייה מתבטאת בזה שהיא מרגישה את עצמה כאוסף שלם שלא מורידים ממנה ולא מוסיפים לה שום דבר, אלא עד כדי כך היא מרגישה שלמה ורק חסר לה הקשר עם הבורא. והיא מוכנה להעלות חיסרון לבורא מקרבה, זאת אומרת מתוך הלב המשותף שלהם ודורשת שהבורא יענה לה. זו פנייה נכונה מעשירייה נכונה לבורא הנכון.

שאלה: הציור שציירת לעתיד הוא לא נראה כל כך ורוד.

למה לא ורוד? אם אנחנו נטפל בכל מה שיש לנו באקטואליה שמתגלה, אנחנו ממש נתקדם יפה וטוב. ואם לא, אנחנו נראה בכל הדברים האלה שמתגלים כשליליים, שהם מעוררים אותנו לכיוון הטוב. אי אפשר להתקדם על ידי כוח אחד, חייבים להיות שניים. אחד מושך ואחד דוחף מאחורה. אם אתה לא נמשך קדימה בעצמך אז באותו רגע מגיע כנגד זה כוח מאחור שדוחף אותך קדימה. ושני הכוחות האלה מגיעים מהבורא ושני הכוחות האלה מכוונים אותך למטרה. ועל ידי איזה כוח להתקדם, זאת הבחירה שלנו. אז תבחרו.

תלמיד: אם אנחנו עכשיו ברמה הפרקטית נשים לעצמנו אתגר שכל שיעור הוא כאילו כנס ונגיע בוערים ברמת ההשתוקקות, האם זה ישפיע על המצב?

בטח, לא צריכים יותר. "בכל יום ויהיו בעיניך כחדשים" .

תלמיד: אבל אתה תיארת קודם שהאנושות צריכה להתקרב אחד לשני.

זה בתנאי שתהיה התדרדרות, שההתדרדרות תימשך. אתה רואה שהם חושבים שעוד מעט זה ייגמר, עוד מעט יהיה טוב. בינתיים יש קריסה מיום ליום, אפילו לא רוצים לדבר על זה כל כך, כי הממשלות מפחדות שאז יתנו להן סטירה ויפילו אותן. בשביל מה אני צריך ממשלה שמיום ליום אני מרגיש יותר גרוע. בדרך כלל עושים מהפכות, הופכים את הדברים האלה שעושים, למרות שלא יודעים מה, אבל אתה רואה כמה כאלה יש שרוצים לקפוץ ולנהל. "תן לי לנהוג", כל אחד רוצה להחזיק את ההגה ביד, למה? יש בזה שליטה וכסף.

תלמיד: אז כשאתה אומר שהמפתח אצלנו, זה אומר פרקטית שאנחנו באים לשיעור ובמהלך השיעור להיות עם דרישה חזקה כמו בכנס, זה המדד שצריך להיות, אנחנו נראה ישר שינויים?

כן. אנחנו צריכים לראות שינויים ממש מיום ליום ושינויים לטובה, שאנחנו רואים שהם לטובה. יכול להיות שהאנושות לא תבדיל בזה כי עוד לא מגיע לה, היא מיד תתחיל להירגע. גם אנחנו אם נתחיל להירגע עם איזו הופעה טובה בינינו לעולם, גם אנחנו נראה התקדמות. אנחנו גם עכשיו מתקדמים ומתקדמים לא רע, בוא נגיד, ודאי שתמיד אפשר להוסיף, אבל אנחנו צריכים להוסיף.

אנחנו מתקדמים אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים יום יום כבר להגיע למצב שאנחנו מגלים קשר יותר חזק עם הבורא, שמתגלה לנו עוד יותר ועוד יותר, שכבר נמצא בינינו, שאנחנו מרגישים שיש כוח שמקשר בינינו. בוודאי שכל יום אנחנו מתחילים בחושך יותר גדול ומתקנים אותו עד לאור יותר גדול.

שאלה: היום קבוצת מוסקבה מתאספת לפיקניק, אפשר להזמין אותך או שעדיף לא לעורר קנאה?

אני איתכם, אל תדאגו. אני יודע על הפיקניק הזה, דווקא הנשים כתבו לי ולא הגברים. הגברים לא כותבים ולא מזמינים. לא שאני מצפה לזה ומחכה לזה, ודאי שלא, ואני לא צריך להיות בזה, זה דבר חברותי, ואם אני אהיה, אני שובר את החברה. זה לא טוב, ממש כך. אין מה לעשות, אם אני אהיה, זה יהיה עקום.

לכן שיהיה לכם פיקניק טוב ותתחברו בעדינות, תעשו את זה בעיקר בכוונות, בעיקר בקשר דרך איזה מרחק. תנסו כך וכך, אני מקווה שזה יגרום טוב לכולנו.

שאלה: אמרת "מעשירייה נכונה לבורא נכון", תוכל להסביר מה זה "בורא נכון"?

בורא זה לא משהו אידיאלי, בורא זה לא משהו אוניברסאלי, משהו עליון עליון, בורא קודם כל נקרא "בוא וראה". אלה שתי מילים, "בוא", "ראה". "בוא" זה תבוא, תתקרב, ו"ראה", תסתכל, תראה, תגלה. זאת אומרת, לפי כמה שאנחנו מתקרבים למושג הזה "עליון", אנחנו רואים אותו, מכירים אותו, מרגישים אותו. זה הכול כלפי האדם המשיג. לכן כלפי אחד זה ככה, כלפי השני זה ככה, ואף אחד לא יכול להשוות את הבורא שלו עם בורא של מישהו אחר.

קריין: קטע 8 מתוך שמעתי י"ט "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

כן, אפשר לדבר על קטע הזה עוד הרבה, אבל נראה.

שאלה: בקשר לתפקידי ש"צ ודברים כאלה. נניח שחבר רוצה להיות ש"צ ביום שני וגם אני רוצה להיות ש"צ ביום שני, בזה שאני מוותר כביכול אני עושה פעולת השפעה?

ודאי שגם זאת פעולת השפעה, כן.

תלמיד: מה צריכה להיות הכוונה?

כוונה שאתה עושה טובה לחבר, אתה רוצה לעשות לו טוב.

תלמיד: אבל אני גם יכול לעשות את זה מתוך רחמים?

זה לא חשוב מתוך מה, אתה גורם לו טוב. את הסיבות שלך אתה תגלה אחר כך, עד כמה הן נקיות או לא נקיות מהאגו שלך, אבל בזה שעשית את הפעולה בצורה פיזית, שויתרת לו, כבר עשית פעולת השפעה. כדאי.

שאלה: אנחנו קוראים מאמרי "שמעתי" לפני ה"הכנה", וכשאנחנו קוראים יש לי תחושה כאילו בעל הסולם בכבודו ובעצמו יוצא, שם יד על הכתף ואומר "פה תיזהר, פה שים לב" ועם המון סבלנות ואהבה. מה כל כך מיוחד במאמרים האלה?

אלה מאמרים על עבודה רוחנית שאין כמוהם בכלל בכל ההיסטוריה של חכמת הקבלה, בכל גילוי של חכמת הקבלה אין לך עבודה פרטית של האדם בצורה כל כך שיטתית, מבוררת כמו בקובץ מאמרי "שמעתי". זה לא היה גלוי, זו הייתה רק מחברת אצל רב"ש, הוא כל הזמן פתח אותה וקרא בכל פעם. בערך שנה אחרי שהייתי איתו, זאת אומרת הייתי משרת אותו, עוזר לו, נסענו יחד לים, לבריכה, לטיול בפארק, אז כשדיברנו הוא נתן לי [משמעתי] את המאמר "אין עוד מלבדו", שניים, שלושה דפים, קראתי את זה ולא הבנתי הרבה. בסך הכול הייתי אצלו אולי שנה, שנה וחצי. אצלו, זאת אומרת באתי ללמוד. צילמתי ודאי את המאמר והחזרתי לו. לא דיברתי יותר כי לא ידעתי שיש עוד מאמרים.

אחרי כמה זמן בזמן שטיילנו או נסענו, שאלתי פה ושם על המאמר הזה ועוד שאלות, אז הוא הביא לי את כל הקובץ של מאמרי "שמעתי" ונתן לי. אני ודאי כרגיל מיד צילמתי, החזרתי לו את המאמרים, וקראתי אותם. בדרך כלל קראתי אותם לפני שיעור הבוקר. פעם הוא טייל לפני שיעור בוקר וראה שאצלי האור דלוק בחלון, נניח ב-01:00 בלילה, אז הוא שאל אותי אחר כך "למה יש לך אור שם במטבח?", אמרתי לו שאני קם לפני השיעור וקורא את מאמרי "שמעתי", הוא התרשם מזה מאוד, מאוד התרשם, וכך הייתי עושה. כי אצל מקובלים היה מנהג לקום ב-12 בלילה. כי 12 זה נקרא חצות, ומחצות הלילה והלאה הלילה מתחיל כבר לנוע לכיוון הבוקר, ולכן כדאי לברר כבר את האורות העליונים, שהם יאירו לך לקראת יום חדש. הוא שמע שאני קורא את מאמרי "שמעתי" לפני שיעור בוקר וראיתי עד כמה הוא קיבל את זה מאוד ברצינות וגם התחיל לדבר איתי בצורה אחרת.

לאחר הרבה שנים כשהיינו בבית חולים, כשלמחרת הוא נפטר, לאחר שבערב טיפלתי, רחצתי, השכבתי אותו במיטה ורציתי ללכת, הוא נתן לי את המחברת עצמה, האוריגינלית, ואמר, "זה לך, תתעסק בזה". אז הבנתי שהמצב יכול להיות לא טוב ואמרתי את זה לחברים, הם חיכו מחוץ למחלקה, אני הייתי אצלו ואמרתי שיכול להיות שזה סימן לא טוב. למחרת כשהגעתי, הגעתי ממש בדקות האחרונות של חייו והוא נפטר בידיים שלי.

המחברת נשארה אצלי ודאי ונתתי לכל החברים לצלם אותה, לא רציתי שהיא תישאר רק אצלי ואף אחד לא יידע על דבר כזה, שהוא אוצר. לא אני צילמתי ונתתי להם, אלא נתתי להם את האוריגינל שהם יצלמו, נתתי להם גם את כל הקלטות שבהן הקלטתי את רב"ש ואת כל הרישומים שלי שרשמתי, הכול נתתי לכולם. לא רציתי להחזיק אותם ושחס ושלום יחשבו שאני אומר מעצמי. אין לי שום דבר מעצמי, אם יש משהו אולי משם.

מאמרי "שמעתי, הם אוצר שאין כמוהו, באמת. רואים את זה גם עכשיו ממאמר י"ט, תראו כמה הוא אומר בקטע אחד קטן. בימינו בלי מאמרי "שמעתי" אני לא חושב שאפשר להגיע, לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת. אנשים רק יכולים לדמיין לעצמם שהם אולי נמצאים בזה, אבל אותה הכְוונה ואותו כוח שישנם במאמרים האלה, זה יוצא מן הכלל. אלה דברי בעל הסולם. שאלתי את רב"ש, "איך כתבת מאמר של שניים, שלושה דפים?" הוא אמר, "אני לא כתבתי כלום, בזמן שאבא דיבר אסור היה לכתוב, כולם ישבו ושמעו ורק אחרי שיצאתי משם כתבתי". שאלתי אותו, "איך אפשר לכתוב מאמר של שלושה דפים ואפילו יותר, כששמעת רק פעם אחת, ורק אחר כך כשהגעת הביתה ישבת וכתבת?". הוא אמר, "זה מלמעלה", ככה זה, "זה מלמעלה ישבתי וכתבתי".

ואחר כך כשפעם היינו בטבריה אמרתי לו "נראה לי שכאן כדאי לשנות משפט לצורה כזאת וכאן לצורה כזאת, הוא אמר, "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה אבל תדע שככה אבא אמר", אמרתי לו, "אמר ממש מילה במילה?", "מילה במילה", זאת אומרת תתארו לעצמכם איזה דברים ישנם ברוחניות שתלמיד יוצא מהשיחה עם האבא שלו וכותב ממש בעל פה, זוכר כל מילה ומילה שאבא אמר במשך אולי חצי שעה ולא משנה אף מילה. זאת אומרת, זו ממש דרגה רוחנית, כזאת שאנחנו עוד לא מבינים, לא מכירים, זו פעולת המאור שקושרת שני אנשים והקשר ביניהם כבר נשאר וכך הוא מבצע. נקווה שגם אנחנו נזכה במשהו לדברים כאלו ושזה יחיה בנו.

שאלה: אמרת אתמול בשיעור נשים שלגרמניה צפויים זמנים קשים, השאלה היא, אם הגרמנים, הקבוצות שלנו בגרמניה יתחברו טוב, האם בזה נוכל להמתיק את הזמנים הקשים?

אני מאוד מקווה שנוכל לעזור לחברים שלנו בגרמניה, לקבוצות שלנו בגרמניה, להיות מחוברים יותר טוב, אבל ודאי שגרמניה עד כמה שהיא הייתה מדינה מתפתחת המקשרת את כל אירופה, ובכלל העם הגרמני, האופי הגרמני שהוא חזק ושומר על עצמו, אז כך הם ירגישו עכשיו התפוררות וירידה. נקווה מאוד שנוכל להסביר להם דווקא יחד עם זה, מה קורה כאן. הם יכולים להבין את זה טוב, הם מאוד קרובים רק הפוכים מהיהודים, ואנחנו יודעים, יש בין הגרמנים ליהודים היסטוריה ארוכה מאוד, ומתוך זה אני חושב שהם יכולים להבין אותנו יותר. ולכן כדאי לנו לפרסם דווקא בגרמניה, אוסטריה, ובכל המדינות ששם זו השפה הגרמנית, האופי הגרמני, לפרסם במיוחד את הסיבה לקלקול ואת השיטה לתיקון. וכמו שאומר בעל הסולם, האנושות זורקת את עצמה לשמאל קיצון כמו רוסיה, לימין קיצון כמו גרמניה, ובאלה אנחנו יכולים לראות את מקורות ההפצה החזקים שלנו. נראה לי שבגרמניה עם כל הנפילה, הירידה שלהם הם יכולים אולי לקלוט את המסר שלנו בצורה נכונה. אני הייתי מתקשר לגרמניה ואצלנו למי ששולט בגרמנית, ובכלל לא רק בשפה אלא ביחס, ביכולת ועושה שם פעולת הפצה. כן, אני ממליץ את זה לעשות.

שאלה: אני זוכר שאמרת פעם שברגע שנעבור לצד השני אנחנו נזכור כל מילה שאמרת אפילו אם אנחנו ישנים בשיעור, זה עדיין רלוונטי? אני זוכר טוב?

בטח, כן. בכלל שום דבר לא נעלם, "היד רושמת". אבל אתם תגיעו ליותר ממני, זה רק להחזיק כדי שתגדלו, זה ללא ספק. אבל לא שאני מקנא בכם, אני אתכם.

שאלה: אמרת שבתקופה הפנדמיה הרצון של האנושות זה לחזור אחורה לחיים הקודמים, להרגלים, לאותן תבניות התנהגות בעבר וזה לא הולך לקרות. השאלה שלי, האם גם אצלנו בחברה אתה מזהה את הרצון הזה מבחינת הפצה, חברה, או דברים כאלו? מה אנחנו צריכים לזנוח מעצמנו כדי להתאים את עצמנו לעולם החדש?

אנחנו צריכים להשתדל להתקיים עם עצמנו רק באמונה למעלה מהדעת, זה בינינו. וכלפי האנושות, כלפי החיצוניים, אנחנו צריכים להתנהג כך שזה יהיה ב"שלום בית" מה שנקרא, בשלום העולם, לא יותר מזה. שיראו שאנחנו נוחים, לא נוכלים. אין יותר מזה. אבל העיקר זה הפצה חיצונה ולהחזיק את עצמנו באמונה למעלה מהדעת.

אנחנו נלך יותר ויותר, תקראו עוד את הקטע הזה ואת כל הקטעים הקודמים, וגם את הקטעים הבאים אם אתם רוצים. אפשר לעבור על זה אלף פעם והכול נעלם כי כל פעם בזה אדם מתחדש. ומתוך ההתחדשות הפנימית כל פעם אתם תקראו את זה כאילו זה מחדש. ככה זה.

שאלה: היום יש לנו בעשירייה דיון. אתה יכול להגיד לנו בבקשה איך עושים את זה בצורה הכי טובה ויעילה?

דיון על מה שאנחנו מדברים, או אולי יש לכם משהו שאתם רוצים לדון במיוחד?

תלמיד: יש איזשהן הגבלות, צורה, לפי כללי הסדנה? איך עושים?

איך בתוך כללי הסדנה, בתוך כללי החברה, זאת אומרת העשירייה, איך אנחנו מחזיקים שם באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: כמו שסיפרת איך רב"ש רשם את מה שבעל הסולם היה אומר, איך אנחנו צריכים להתייחס נכון למילים שלך כדי להיות איכשהו בכזאת רגישות למילים שלך?

אין על מה להצטער. אני אומר לך. אני יכול להיזכר בכל פרט ופרט, בכל מצב ומצב שהייתי עם רב"ש, שדברתי, ששמעתי, זה לא נעלם. בכלל ברוחניות, ובכלל לא נעלם שום דבר מהחיים. כמו שכתוב שלכל המעשים שלך יש יד רושמת. ולכן אם צריך, אתם תזכרו את כול הדברים, רק מתי שצריך. בינתיים זה מפריע לך להתקדמות.

(סוף השיעור)

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩