שיעור 09.04.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור לנשים

חג שמח. אני חושב שאנחנו עוברים טוב את הימים האלה. הקבוצה מאוד משתנה לטובה, מתחזקת. ממש לא ציפיתי לשינויים כל כך גדולים. אני בדרך כלל מתכנן שינויים עם החומר, איך ללמוד, מה ללמוד? אולי בעוד כמה חודשים. הפעם אני ממש רואה שהקבוצה סוחבת אותי, ולא אני סוחב אותם. ממש כך. יש לכן חלק מאוד חשוב בזה, ובהחלט מגיעה לכן תודה וכל הכבוד.

אנחנו רואים שהאדם הוא כולו מרצון לקבל, זה החומר שלנו, אם הוא רואה לפניו מטרה חשובה, שכדאי לו, חשוב לו, קרוב לו, הוא מוכן לכל. ואז הוא פורץ קדימה, ושום דבר לא יכול לעצור אותו. לכן אין לנו שאלה חוץ מחשיבות המטרה, גדלות המטרה, עד כמה שאנחנו מסוגלים לתאר אותה כמשהו גדול ומיוחד. אבל אנחנו לא מסוגלים, כי אנחנו לא משיגים. ואנחנו רואים שכל החיים שלנו, הם בנויים בעצם על ההגדרות שהחברה נותנת לנו. במה שחברה חושבת שזה חשוב, כך זה חשוב לאדם. חוץ מהדברים הבסיסיים, אוכל, מין, משפחה, הדברים שיש בדרגת החי, שם אנחנו מרגישים שחייבים. זהו, אני חייב. כמו חיה שחסר לה את הדברים הבסיסיים האלה.

אבל צורות, וקצת יותר מהצורות האלה, של אוכל מין ומשפחה, אנחנו הכל מקבלים מהסביבה, והכל תלוי בסביבה. ולכן אם הסביבה מייצבת לעצמה מטרה, ולא חשוב איזה, ולא חשוב עד כמה שהיא חשובה מלכתחילה. אבל אם היא אומרת לעצמה, כך אנחנו נקבע, ונעלה את החשיבות הזאת, גמרנו. אחרי שהם קובעים ומחזיקים את זה, זה הופך להיות כבר כמו כדור שלג, שמתגלגל ובונה את החשיבות שלו כך, שכבר אי אפשר לעצור. ואנחנו רואים, עד כמה שכּלֵי התקשורת, או הממשלות, זורקים כל מיני צורות חשיבות, הגדרות, ערכים לחברה, והחברה בולעת את זה, ומתחילה לפתח את זה. וסביב זה היא מתחילה לבנות את הצורה החדשה שלה, אך ורק לפי החשיבות שמרגישה באיזה דברים.

היום אנחנו חיים בעולם שכל הדברים האלה מתנפצים ונעלמים, ואנחנו נשארים ברוב המקרים עם ידיים ריקות. אז מה שאנחנו צריכים, ולכן אנחנו קובעים, שבחברה צריך להיות דירקטוריון רוחני וועדות, שהן יקבעו איזה מטרות יהיו לנו חשובות. אלה על אלה. סדר החשיבות, דרגות החשיבות לכל דבר. וכך אנחנו תמיד בעצם עושים. מה שיש לנו לעשות, זה תמיד בחירה בין כמה דברים, בין היותר חשוב לפחות חשוב. זה הכול, ובזה אנחנו כמו המכונות. לכן לסדר את הסולם הערכים, זה החשוב ביותר. מה הכי חשוב, מה הכי פחות חשוב, ומה באמצע, בין אלה לאלה. הכל, כולל משפחה, יחסים, כסף, בריאות, כל דבר ודבר בחיים.

האם אני צריך את זה לעשות? לא צריך. קודם זה, ואחר כך זה. או בכלל לא לשים לב על משהו, או דווקא להגדיל משהו. הכול תלוי בסולם הערכים, לא של האדם, של החברה שהוא בה קיים. אם אדם מבין שעל ידי היחס שלו לחברה, הוא מתקדם למטרה נצחית, הוא ובני המשפחה שלו, בני ביתו, אז הוא נכלל עם החברה. ואז היא משפיעה עליו, וכבר לא קשה לו לקיים את זה. כי החשיבות נותנת כוח, במיוחד כשזה בא מחברה גדולה.

אנחנו עכשיו בחג, לפחות אני מדבר על גברים, עשינו התכללות גדולה ואנחנו מתחילים עכשיו עם הקבוצות שלנו סדר של הפצה רחבה, בכל מקום בארץ, שזה גם מאוד משפיע על כל התהליך שלנו הפנימי כאן ומאוד מזרז את ההתפתחות שלנו.

הנשים קשורות לבית, לילדים, זה מובן. אבל דווקא בגלל שאישה היא לא כל כך פנויה, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מחזיקים אותה, משפיעים עליה. איך אנחנו דואגים שהיא תהיה כל הזמן עם האינפוזיה הזאת, כמו הגבר, שהוא בבוקר, בצהרים, ובערב קשור לכל מיני דברים. ושהאישה תהיה בכל זאת קשורה, למרות הקושי שיש לה בחיים, להחזיק את עצמה קשורה.

כי הדברים שלידה מאוד חשובים לה, זה משפחה וילדים. ויחד עם זה, שהיא תרגיש קצת תוספת לכוונה הנכונה, זה יכול להעלות אותה לדרגות הרבה יותר גבוהות מגבר. דווקא בגלל שלגבר אין את ההכבדות האלה, כמו ילדים, משפחה, עסקי הבית, משק בית, וכן הלאה. לכן כאן עם אישה יש לנו עבודה עם חשיבות המטרה, חשיבות החיבור, והיא צריכה להיות הרבה יותר צמודה, מאשר עם הגבר, כי גבר בין כה וכה, מסתובב סביב זה, ופחות קשור לבית, לילדים, וזה עיסוק שהוא עסוק בו כל הזמן.

אז אנחנו צריכים עוד להדק את קשר ההשפעה על כל אישה ואישה. ולהשתדל להכניס לזה גם כמה שיותר ילדים, וזה דווקא יותר על האישה לעשות. זו עבודה רבה ומאוד חשובה, ובלי חיזוק הסביבה, שכל אחת תקבל מהסביבה, אני לא רואה איך מתקדמים. אבל מצד שני, כבר עברנו הרבה שלבים, ואנחנו מבינים איך לעשות זאת, ונעבוד על זה.

אני רוצה לשמוע מה אתן רוצות ממני שאעשה? אולי סדרת שיחות בטלוויזיה, באולפן. מה שתרצו, כי אני מאוד מעוניין לחזק את האווירה הטובה בקבוצה שלנו, קבוצת הנשים. כי בזכות נשים צדקניות, אם כבר נצא, אז נצא ממצריים כך. ואני רואה את זה כחשוב מאוד.

ועכשיו, איך שלא יהיה, היציאה מהגלות, זאת אומרת, מחוסר חיבור לגאולה, זה החיבור הנכון בינינו. שעד כדי כך הוא נכון, שבו, בתוך החיבור, מתגלה הבורא וזוכים לגאולה, לגילוי שלו. אז צריכים לעשות זאת כולם, וכולם משיגים את זה לפי חוק הערבות.

ס ד נ ה

שאלה הראשונה, איך הפסח הזה תרם לנו להגדיל את חשיבות המטרה, ואת גדלות הקבוצה? בואו נשמע, ואחר כך אני אוסיף.

אני רק מבקש, שתעשו חשבון פנימי. האם באמת כך נעשה, או לא? האם אני מדברת כך, בגלל שכך נהוג לדבר אצלנו. שיהיה פֶה ולב כמה שיותר שווים.

איך אנחנו זוכרות כל הזמן שאנו נמצאות בתהליך של בניית הקבוצה הרוחנית, ומגבירות בגדלות החברות? איך אנחנו לא עוזבות את הדרך וכל הזמן מוסיפות לגדלות הקבוצה וגדלות החברות כך שזה יהיה לנו קל, שלא נצטרך לחייב את עצמנו. שאני אקבל את חומר הדלק מבחוץ ולא אצטרך לסחוט את עצמי לעשות איזה שהם מאמצים בכוונה, במחשבה, באיזה מאמץ פנימי. בלי זה, ממש ההיפך, שאני עפה כך קלה.

איך אני מגיעה למצב שאני מקבלת התרשמות כזאת מהסביבה. שיהיה טוב שיהיה רוח בפנים כל הזמן. שתמיד אהיה במרץ, במצב רוח ובהתפעלות, בהתרגשות, שלא יעלה לי כוח לחשוב ולהיזכר במשהו, אלא החיים יהיו כאלה ממש כמו בכרית אוויר.

זה אפשרי אין בזה שום דבר מיוחד, ולא קונים את זה בחוץ, זה ממש תלוי בנו לעשות אווירה כזאת. תכל'ס, מה אתן עושות כדי שנרגיש כך כולם, ואיך עושים זאת?

איך אנחנו מתגברות על דעות אישיות ומתבטלות כלפי מרכז הקבוצה, שזה הדבר הכי חשוב? כי בלי זה לא יהיה חיבור, ובלי חיבור לא נקבל כלום. הידיעות שלנו יכולות להתפזר לכל הכיוונים ולא יצא מהן שום תוצאה טובה. אז איך אנחנו מתגברות על דעות אישיות כל אחת ואחת, ואיך אנחנו מתחברות יחד למרכז הקבוצה?

איך אנחנו דואגות, שכל אחת מאיתנו תשתתף בפעולות כגון תורנויות קילוף, עזרה הדדית, הפצה וכולי. כדי שכולנו יחד נשתתף בפעולות שמביאות אותנו לרוחניות? איך אנחנו נדאג שכולנו נשתתף בעבודות כאן במרכז ובעבודות בהפצה בחוץ. איך נעשה זאת? כי הפעולות האלה הן ממש פעולות רוחניות.

איך נדאג שלכל אחת תהיה הזדמנות לעסוק בזה, למרות שיש לה נטל של משפחה, ילדים, ובכל זאת, איך נתארגן כדי לתת לכל אחת לפחות קצת יכולת להשתתף?

מה חסר לנו כדי לעשות את הצעד האחרון ולצאת ממצרים? כי חוץ ממאמץ אחד אין לנו כבר יותר מה לעשות כדי להיות בחוץ, לצאת לגאולה. ואם תגידו נכון, אז איך לעשות זאת בצורה מעשית. מהו המעשה האחד שחסר לנו כדי לצאת ממצרים, ואיך מממשים את זה בפועל, ולא סתם במילים יפות?

איזה תפילה משותפת היינו מחברות עבור הקבוצה לפני קריעת ים סוף?

ושאלה אחרונה. בסיום חג הפסח יש לנו שוב צורך ורצון לחזור לעבוד בעשיריות, כי החג הזה אולי טשטש את העשיריות כשהיינו כולם יחד. אז איך אנחנו מגבירות ומוסיפות בעבודה בעשיריות? מה אנחנו יכולות להוסיף בעבודה שלנו בחיבור בעשיריות ובכלל בחיבור, כדי שניקח עכשיו מדרגה חדשה, ובפסח כל יום אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים. לכן זה לא שהחג נגמר והכל נגמר ונחכה להזדמנות בשנה הבאה. אין כאן, ההזדמנות היא כל רגע קיימת, אלא שהחג הגשמי קיים בחודש מסוים, ביום מסוים.

לכן איך אנחנו בכל זאת מתוך זה שעברנו את החג הזה בהצלחה, עם כל ההפצה שלנו שקדמה לחג הזה, הפצה ארצית רחבה יפה, שבאמת הצלחתם בה. אז איך אנחנו עכשיו מעלים את עצמנו לדרגת החיבור החדשה, שבהחלט תהיה כבר דרגה לקראת היציאה. אם אפשר משהו יותר מעשי. לא מילים יפות שכולן יודעות להגיד, אלא מעשה. או נגיד כך, מה אני מקבלת על עצמי, איזה תוספת עבודה לקראת חיבור יותר גדול בנינו, במעשה?

(סוף השיעור)