שיעור ערב 17.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - סיכום משיעורי הקבלה היומיים

נושא השיעור הוא "סיכום משיעורי הקבלה היומיים", תסבירו לי בבקשה מה זה.

תלמידה: אנחנו בעצם עונים על שאלות ותשובות על החומר שלמדנו במהלך השבוע בשיעורי קבלה היומיים. החברות הכינו שאלות בנוסף לקטעים שאותם הכנו, גם על "החורבן כהזדמנות לתיקון" ועל "יום השנה להסתלקות האר"י".

אז הכול שוב לפי השאלות שלכן.

תלמידה: אנחנו קוראים את הקטעים, קטע או שניים, לפי החלטתך, ולאחר מכן שאלות ותשובות שהחברות הכינו מכל הכלי העולמי.

אבל הן כבר רוצות לשאול, אני רואה שהן מתפוצצות ממש משאלות, אז בשביל מה לנו לקרוא קטעים שאולי לא שייכים לאותו נושא של השאלות. בואו נתחיל לשאול אותן. זה לא יפה שאני מחזיק נשים שהן רוצות כל כך לשאול ואני עוצר אותן, אז בבקשה חברות אהובות.

אחרי ההקדמה שלי הן לא רוצות לשאול.

קריין: בדרך כלל אנחנו קוראים קטע אחד ואז זה מתחמם.

תקרא קטע או שניים, בבקשה. אף אחת לא רוצה להיות ראשונה, תסתכל מה קורה, איזה תיקונים אנחנו כבר עברנו.

קריין: קטע ראשון מתוך נושא שדיברנו עליו השבוע.

בעל הסולם זכה לעיבור נשמת האר"י

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיה בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופנה [...] וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל, ראוי היה שמואל הקטן וכו', אלא שאין דורו זכאי לכך, ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי."

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

שאלה: אם ניתן לגלות, לָמה זה קורה בכל כך הרבה כאבים ובעיות, או האם הייסורים שעוברים על העולם באמת יצרו את המצב שאפשר לגלות?

אנחנו לא מבינים עד כמה יש הבדל בינינו לבורא, בין כוח קבלה וכוח השפעה, ולכן נראה לנו שזה כל כך קל. זה לא קל. וקלות או לא קלות היא בזה שאנחנו לא מבינים שאפשר לגלות רוחניות רק בביטול האגו שבינינו. יש בינינו מחיצות, שכל אחד מאיתנו כביכול נמצא בתא שלו ולא רוצה להתקשר לאחרים, ולכן זו בעיה. אם היינו מוכנים לשבור את המחיצות בינינו, מיד היינו מגלים בורא דווקא באותן המחיצות. איפה שאנחנו מנוגדים זה לזה, ורוצים מהניגוד להתחבר זה עם זה, בזה מגלים את הבורא, דווקא במחיצות, ולזה אנחנו לא מוכנים.

שאלה: שאלה בקשר להפצה. באירופה אנחנו עושים הפצה בשני כיוונים, חינוך אינטגרלי למסות, והפצה של חכמת הקבלה לנקודות שבלב. אנחנו מנסים לא לערבב אותם, כדי שלא יהיו דחיות מהמילה "קבלה", יהודים וכולי. השאלה, האם זה מיקוד נכון לעשות את זה בשני ערוצים נפרדים?

אני חושב שלא צריכים להזכיר את היהודים בטוח, בשום צורה, בהחלט לא. ולאלו שבאמת באמת כבר משתוקקים ונמצאים פה ושם בלימוד, בשמיעה, איתם אפשר לדבר על קבלה. אבל כעיקרון לא יהודים ולא קבלה לא כדאי לנו להפיץ, כי מצד הטבע האדם נדחה מזה, כי הוא לא צריך את זה, הוא שונא את זה, ככה זה בנוי בתוך הטבע. והאדם לא אשם בזה, אלא כך אנחנו בנויים, כל האנושות. זה יסתלק רק במידה שאנחנו נתקן את עצמנו.

שאלה: לפני זמן מה דיברנו על עליות וירידות, ועל מצבי הביניים בין העליות והירידות, ושחברים שיש להם כבר ניסיון בדרך, זה יכול פשוט להימשך אצלם הרבה זמן, והם עושים את כל העבודה המכאנית בעשירייה ובהפצה. עכשיו אנחנו לומדים על ייסורי השכינה, וגם שם יש את ההרגשה הזאת של העפר, זו הרגשה שכאילו אין דחייה אבל אין גם מצב טוב. המצבים האלה זה אותו סוג של מצב?

את זה אתן תבינו מהניסיון שלכן, יש הרבה מאוד מצבים דומים אבל הם שונים, אבל אפשר ללמוד מאחד על השני. אצלכן הכול נמצא לפניכם ותלמדו את זה מהר מאוד. אני רואה שבכלל נשים הולכות קדימה יותר מהר מהגברים, לומדות מהר יותר. אנחנו רואים את זה בכל תחום, אפילו בבית ספר, בנות לומדות יותר טוב, הן יותר מתמידות, יותר שקדניות. בקיצור, אנחנו רואים שהבנות הן מתקדמות יותר מהר מבנים, ואני מאוד שמח, ובאמת להיות איתכן שעה פעם בשבוע זה התענוג שלי, תודה.

שאלה: אתמול בשיעור דיברת על כך שלהשתדל לא לקבל על מנת לקבל, אלא להעביר את זה לכוונה על מנת להשפיע. איך לקבל כשאין בזה תענוג? זאת אומרת, זה לתת ולקבל הרגשת עפר. הרי ההשפעה האמיתית בלי הנאה לעצמנו זה מבלבל.

אנחנו צריכים בכל זאת להתרגל לפעולות של השפעה, אפילו שיש להן חוסר טעם, זה נקרא קודם באונס ואחר כך ברצון. כשאנחנו נתרגל להשפיע, לאט לאט אנחנו נגלה בזה טעם מתוק. אבל קודם לתת, קודם להשפיע, קודם להתחבר, ומתוך החיבורים בינינו נתחיל להרגיש שמביאים אותנו ממש להרגשת המתיקות שבחיבור.

תלמידה: איך אני אבדיל בין ההרגשה האם זה על מנת להשפיע או על מנת לקבל, ההבדל בין הטעמים האלה? הרי אני צריכה לעבוד בהרגשת ההשפעה וליהנות.

אל תקפצי כמה מדרגות, תתחילי לעשות ואז מתוך זה תביני.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה בתיקון הרשימות? התיקונים האלה קורים במצב של עלייה, כשאנחנו יכולים לראות את השבירה הזאת ולבקש עליה.

כן. אנחנו יכולים לאתר את כל המצבים רק בזמן העלייה. בזמן הירידה אנחנו לא יכולים שום דבר לאתר נכון, לשקול אותו נכון.

שאלה: איך אנו יכולות להעלות את הרגישות שלנו למצבים כאלה?

רק על ידי דוגמאות ביניכן. שכל אחת חייבת אפילו שלא רוצה, חייבת להראות לחברות עד כמה שהיא מכבדת אותן, עד כמה שרוצה להתקרב אליהן. והן מתוך קנאה, מתוך כבוד, הן ירצו גם לעשות כך.

שאלה: באחד השיעורים העלית נושא מאוד חשוב, החיבור בעשירייה בדעת או באמונה למעלה מהדעת. איפה מקום החיבור הנכון בעשירייה, בתוך הדעת או באמונה למעלה מהדעת. ואיך זה מתבטא פרקטית בעשירייה?

אנחנו מרגישים את עצמנו בעשירייה שלא רוצים להתחבר. אבל אנחנו עושים כל מיני מאמצים כאילו שרוצים להתחבר, כאילו. ואז מתקרבים בינינו במשהו כאילו, ואז מתפללים שהכאילו הזה הוא יהיה אמיתי. נגיד, אני עכשיו חושב על החברים שאני כאילו אוהב אותם, מתאר לעצמי את המצב שלנו כאילו שאני אוהב אותם. ומתוך זה אני מתחיל לחשוב, איך יכול להיות שיהיה זה המצב האמיתי. אז אני מתפלל לבורא שיעשה את המצב הזה אמיתי. פשוט מאוד, שיעשה את זה.

תלמידה: אם הבורא נותן בקבוצה בצורה מאוד ברורה, אנחנו כולנו רואים את מצב השבירה. בשביל מה הוא נותן לנו את ההרגשה הזאת, איך לעבוד עם זה. כולנו ראינו שזאת שבירה, מה לעשות הלאה?

לעבוד על החיבור, ותשיגו חיבור. והבורא ייתן לכן שבירה עוד יותר גדולה, ושוב תעבדו על זה כדי להתחבר. וכך פעם אחר פעם עד שתגיעו לחיבור השלם.

שאלה: כשהכרת הרע, גילוי הרע מגיע מלמעלה, איך להתמודד עם הפחד לעשות רע?

זה הכול תלוי בחיבור ביניכן. כל הפעולות, מחשבות, מצבים שליליים, אנחנו יכולים לעבור רק בתנאי שאנחנו מחוברים. אנחנו לא צריכים לחשוב על שום דבר חוץ מהחיבור. כי כל מה שקורה לנו אפשר לטפל, לדלג, לרפאות, רק על ידי החיבור בינינו בלבד. לכן תעזבו את כל הדברים האחרים, חוץ מחיבור ומתוך החיבור, הפצה. שני הדברים האלה אם תתחילו בהם ממש ללחוץ, להצליח, לרצות לעשות, אתם תגיעו למצבים גדולים רוחניים.

שאלה: בספר שכתבת על הרב"ש "תמיד איתי", קראתי שרב"ש סיפר לך על תכונות שלך שלא היית מודע אליהם קודם, מבלי שהוא גילה לך אותם. האם יש מקום לפעילות דומה בעשירייה, אם כן באיזה אופן?

חס ושלום, חס ושלום, לא ייתכן. אני כבר הייתי לא במצב כזה שהייתי יכול להיפגע ממה שהוא אומר לי, לא, לא, זה לא טוב. אל תסתכלו בספרים האלה, שאתן צריכות לעשות אותם המצבים כמו שאני עברתי, לא.

תלמידה: זה משהו מתקדם?

זה לא מתקדם, יש הרבה דרכים למקום, הרבה דרכים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשקול את הרשימות, שמגיעות בזמן הכלא כמו שאמרת בשיעור בבוקר?

כמו שאנחנו נרגיש אותו כך נרגיש. ונרגיש עד כמה שאנחנו מבודדים זה מזה וכמה שאנחנו רחוקים זה מזה. ואז לפי זה נוכל לתאר עד כמה שאנחנו צריכים לעשות מאמץ כדי לשבור את הקירות בינינו.

שאלה: אמרת בשיעור הבוקר שבכל רגע ניתנים לנו המכשולים האופטימאליים עבורנו. ואם אנו מוכנים אנו מקבלים את המכשולים המקסימאליים ואנחנו עובדים לא בדעת אלא מעליה. איך אנחנו עושים את ההכנה המתאימה ומה עלינו לעשות, או איך לנהוג נכון כדי להיות מוכנים?

רק להגביר את החיבור בינינו, לא צריך שום דבר חוץ מזה. ולכן כל ההכנה שלנו זה רק ככל שאנחנו מעריכים זה את זה, ככל שאנחנו מתקרבים זה אל זה, כך אנחנו גם מתקרבים לתיקון.

שאלה: עכשיו בשיעור הגברים דיברנו על כך, שאדם צריך להתפלל על כל הציבור ולא על עצמו. אז אם כולם מתוקנים והכול רק בי והכול סביבי מתוקן, איך אני יכולה לבקש על החברה, על הציבור. מה התפילה הזו תסביר בבקשה?

כן, כדי שאת תבקשי עבור כולם, כי את אשמה במה שהם כאלו מרוסקים, שבורים, רחוקים זה מזה. לכן את מתפללת. כן, מה יש בזה.

תלמידה: אבל הבעיה היא בזה שהיה כתוב בקטע, למה אדם חושב שהוא ראוי יותר לתיקון מאחרים. הרי ברור שאני צריכה לבקש על תיקון של אחרים, אבל איך אני יכולה לבקש על תיקונם אם אני צריכה לראות אותם כבר מתוקנים. גם כך אני כל הזמן נמצאת כאילו בתפילה על עצמי, כדי שאני אוכל להיות חלק אינטגרלי?

לא, זה לא נכון שאת מבקשת על תיקון עצמך, זה לא נכון. אלא אם את מבקשת על תיקון של אחרים, בזה את מתקנת את עצמך. התיקון שלך בזה שאת מבקשת עבור אחרים.

שאלה: שאלה על שיעור הבוקר של אתמול. אמרת שטעם עפר זה חוסר ההבחנה, למדנו שמ"ן שקיבלנו במדבר יש לו כל טעם שנרצה. ורציתי להבין עפר ומ"ן מה הקשר ביניהם, האם זה הצד השני?

אוהו, אני לא ציפיתי לכזאת שאלה, שאלה יפה מאוד עמוקה, כן. זה אותו דבר, הכול בעצם אותו דבר, הכול זה אור העליון, רק תלוי בכלים שלנו איך שאנחנו מרגישים אותו.

תלמידה: באיזה אופן אנחנו מעבירים, הרי העפר הוא מורגש ברצון לקבל. איך אנחנו מעבירים את העפר הזה לצורת המ"ן, כדי שתשעה באב יהפוך ליום האהבה, שבו הוא ושמו אחד?

זה התיקון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, מריחוק לקירוב, זה כל התיקון שלנו.

תלמידה: אבל מה הופך את העפר למ"ן, איך לקשר אותם.

אז זה רק בתוך האדם, אין שום דבר חוץ מאדם שצריך להשתנות. אנחנו צריכים לשנות את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ואז כל הרע הופך להיות לטוב.

תלמידה : תבין אנחנו כל הזמן לומדים שבכל מצב, תפילה זה מה שפותר כל בעיה וחוץ מתפילה אין לנו שום דבר. איך להרגיש שבין העפר למ"ן יש כאילו עוד משהו שיכול להעביר, להפוך את העפר למ"ן. יש איזה כלי פה, יש פה איזה פער וזה לא מבורר?

אמצעי בין טוב ורע זה האדם. יש הבחנות כאלה, אבל אני עכשיו לא הולך להסביר אותם. זה נכון, אין בין קליפה לקדושה אלא החלטה של האדם. שיהיה לנו כך יותר קל, נישאר בינתיים בזה. את שואלת מאוד עמוק.

שאלה: כל תיקון בעשירייה שהולך לקראת החיבור והשפעה, הולך לקראת הבורא, הרוחניות. זו ההצלה?

כן בדיוק. בשאלה שלך כבר ישנה התשובה, כן.

שאלה: לגבי הפצה. אתה אומר כל הזמן שברשתות החברתיות אנחנו צריכים להסביר על מצב העולם, למה הקורונה חוזרת וכולי. איך להסביר את זה נכון, איזה חוק מהמציאות אדם מפר?

מה זאת אומרת? את תתחילי לתקן, באמת לתקן, להתקרב לחברות ולעולם, תתחילי לעשות תיקונים ואז תתחילי לגלות את הקשר בין קלקול לתיקון, קלקול ותיקון ואז תתחילי לראות את רשת הקשר בין הקלקולים לבין התיקונים. ואז יהיה לך ברור בכלל איך כול הטבע מורכב רק משני כוחות, שכולם כך ביניהם מחוברים. זה מתוך המעשה.

תלמידה: האם אפשר לתת לנו שיעור שבו תסביר יותר על המצב שבו אנו נמצאים, בשפה יותר פשוטה.

אנחנו נמצאים במצב הכי נמוך, הכי גרוע, אין לו שום ציור ונפח. אנחנו נמצאים בניתוק כולם מכולם. ולכן אנחנו צריכים רק דבר אחד, לעלות לחיבור בינינו. ואז בחיבור בינינו נתחיל לגלות את רשת הקשר בינינו הרוחנית, הנכונה. ובה אנחנו נגלה את כל החוקים הרוחניים, את כל הסדרים שבינינו, רק בצורה כזאת.

שאלה אנחנו רוצות להודות לך על מה שאתה עושה עבורנו, על מה שאתה מעביר לנו, אתה צינור עבורנו. כשאתה מקשיב לכל אחד מהחברים או החברות בכלי העולמי אתה תמיד מרגיש כל אחד מאתנו, ותמיד אתה יודע מה לענות. איך אני יכולה כל כך להרחיב את הכלי שלי, לכלול כל חברה בתוכי, כדי להרגיש אותה כמו את עצמי?

זה מאוד פשוט. צריכים לאהוב אותן. פשוט לאהוב כי אלה חלקי הנשמה שלי, זה לא קשה. כולכם, כולכם, גם גברים וגם נשים, כל העולם זה חלקי הנשמה שלי. ולכן אני פשוט פורש את עצמי על כל העולם ומתחיל להשתדל להרגיש שאני מתחבר לכולם, שאני אוהב את כולם ומתוך זה לא קשה לי. זה מאוד קל ויפה לגלות את הדברים האלה, זאת מערכת העולם האמיתית.

תלמידה: אני אוהבת אותן על זה שהן נמצאות איתי בדרך ויש להן נקודה שבלב.

אני אוהב אותם מפני שהם יחד איתי נמצאים בדרך לתיקון ואנחנו נמצאים כחלקים אינטגרליים של נשמה אחת שצריכה להתגלות ולגלות את הבורא בתוכה ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להביע לבורא את אהבתנו.

שאלה: איך נרגיש את האיזון בין כל ההפכים, כמו תינוק ואם, נתינה וקבלה, מנהיג ומונהג, בזמן שאני מתכללת עם החברות שלי, החברות בתוכי, אני בתוך החברות?

דווקא בצורה כזאת מגיעים לאיזון. אני לחבר וחבר לי וכך בין כולם אם אנחנו מסדרים כזה קשר בינינו אז אנחנו מגיעים להרגשת מרכז הקבוצה ובה אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: האם ככל שמתגלה רשימו חזק יותר של השבירה אז גם התיקון יהיה גדול יותר, חזק יותר?

נכון.

שאלה: האם הדבר היחיד שעומד בינינו הוא זה שכל אחת מאיתנו יש לה תפיסה, הבנה שונה של מה זה חיבור?

מה שנמצא בינינו ומבדיל בינינו זה האגו שלנו, של כל אחד ואחד. כל אחד מרגיש את עצמו ולא מרגיש את הזולת. אף פעם לא מרגישים את הזולת וזה מה שאנחנו צריכים להחליף, לרצון להשפיע, ואז אנחנו רק נבין כמה אנחנו היינו מבודדים זה מזה. העיקר בשבילנו זה לשבור את מחיצת האגו שמפריד בינינו. זה משהו שניתן לנו מהטבע העליון ואנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים כדי לשברו.

שאלה: לגבי העפר ומן. כשחלק מהחברות מרגישות שבירה בינינו, האם כדאי לדון בעשירייה כמו תהליך משותף, על זה שהשכינה בעפר ומעל זה לעלות ולבקש מהבורא? או שכל אחת מרגישה מה שהיא מרגישה ובעשירייה מדברות רק על החיבור ועל גדלות הבורא?

אתן צריכות לראות עד כמה כדאי לכן או לא? אני לא רוצה לקבוע כאן מה אסור או מותר. אלא תשתדלו בכל זאת לברר יחד את מה שנמצא ביניכן. ואם אתן עושות את זה יחד בצורה יפה אז זה בסדר גמור. בסופו של דבר זה מביא אתכן לתיקון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבחון את מהות הרע. האם זה אומר להגיע להבנה ולהרגשה שהכול מהטוב ומטיב, ואיך לעשות את זה כשהרצונות כל כך קשים?

כן, באמת האגו שלנו מאוד קשה. אבל הוא לא רק קשה הוא מאוד מאוד קשה ואי אפשר לנצח אותו. יש רק דבר אחד, להתחבר יחד ולבקש מהבורא שילחם עמו ויכניע אותו ואז אנחנו נוכל להיות למעלה ממנו. רק בצורה כזאת שאנחנו לא מסתכלים על האגו, כי אנחנו לא נוכל נגדו לעשות שום דבר, ההפך, הוא יעשה איתנו מה שהוא רוצה. אלא אנחנו פונים לבורא ומבקשים מהבורא, "תעזור לנו, תעשה לנו, אל תעזוב אותנו, תקרב אותנו" וכן הלאה.

בכל רצון של בקשה לפנות אליו ושיעשה. ולאגו עצמו אנחנו לא פונים, אנחנו לא רוצים להסתכל עליו, אנחנו לא חושבים שאנחנו יכולים לנצח אותו אלא רק לפנות לבורא שיעשה את העבודה הזאת.

שאלה: אם אנחנו רואים חוסר תיקון בעולם הזה האם אנחנו צריכים להתפלל על חוסר התיקון?

כן, כך צריך להיות. מה שאנחנו רואים קלקולים בעולם אנחנו צריכים להגיד שהקלקולים האלה הם כתוצאה מהקלקול שלי. ולא חשוב איפה זה נמצא עכשיו. זה יכול להיות באוסטרליה, בדרום אמריקה, בצפון רוסיה, באיזה מקומות. ולא חשוב איפה אני נמצא, אם יש קלקול בעולם זו תוצאה מהרשלנות שלי. ולכן אני צריך לבקש מהבורא שיתקן אותי כול עוד הקלקולים האלה לא יעברו מן העולם.

שאלה: אני מבינה ומאמינה ש"אין עוד מלבדו" ושמאחורי כל חברה עומד הבורא. אבל איך לשכנע את הדעת שלי ולראות את המעלות של החברה, איזה פעולות פרקטיות אפשר לעשות כדי לשנות את התפיסה שלי?

יש הרבה אפשרויות. או שאנחנו מתארים שאחרי כל חבר נמצא בורא והוא מראה לי את החבר כאיזו בובה שאני כלפיה צריך לעשות תיקונים. או שאני רואה שבתוך החברה שלי ממש נמצא בורא וכך הוא עושה לי צורות כאלה כדי שאני, למרות האגו שלי אני כך רואה את הקלקולים בחברה, אתייחס אליו באהבה. יש כאן דואליות מסוימת, שאני צריך פעם אחת להתייחס לחברה כמו שאני רואה אותה, זאת אומרת בצורה אגואיסטית, ופעם שנייה אני מתייחס לחברה כביכול שהבורא נמצא בה ואני מתייחס לבורא. ואז מכל מיני כאלה צורות שאני מוצא בעצמי לחיבור עם החברות, כך אני בעצם מתקן את עצמי.

שאלה: אנחנו עכשיו "בין המצרים", מהו אותו בית מקדש שבתוכו יהיה מקום לכל האנושות, שהבורא הכין לנו, ומהי אותה ירושלים שאנחנו נעלה והאנושות תעלה אחרינו?

זה כול הרצון המתוקן שלנו, שכולל את כל יתר הנבראים כאחד.

שאלה: איך העשירייה מראה לי את החסרונות שלי בחיבור?

כמה שאת רוצה להתחבר איתן, או לא רוצה להתחבר איתן, בזה את רואה את עצמך. את לא רואה אף חברה מכל העשירייה, את רואה את עצמך, והן כמו מראה, שאת מסתכלת ורואה את עצמך.

שאלה: אתה כל הזמן אומר שאנחנו צריכים לגלות את הבורא. האם לגלות את הבורא זה גמר התיקון, כשאנחנו מגלים אותו?

כן, גילוי הבורא לנברא בצורה השלמה זה נקרא "גמר תיקון", מפני שבזה האדם מתקן את הכלי שלו שבו מתגלה הבורא.

תלמידה: אנחנו כבר כמה שנים, כל הזמן מתפללות לבורא עולם, דרך העשירייה, דרך תהילים, ועדיין לא קיבלנו תשובה. אתה אומר שהוא מדבר איתנו והוא כל הזמן עונה לנו, אבל איך אנחנו נבין אותו? אני כבר לא יודעת איך להתפלל, איך לבקש, כי המצב הוא אותו דבר, כאילו שום דבר לא השתנה. אז איפה התשובה שלו, איפה השינוי שצריך לבוא דרך התפילות שלנו?

זה שיחס הבורא אליך לא משתנה, זה מפני שאת לא משתנה. ואיך להשתנות? להתחבר עם החברות כאילו שאתן נמצאות בגוף אחד, ממש ברצון אחד, בנשמה אחת. אם בצורה כזאת תתחילו להתחבר, אז תראו שבמידה הזאת הבורא מתקרב אליכן. וכמה שאתן מתפללות זה לא שווה שום דבר, כלום לא שווה, התפילות האלה הן תפילות אגואיסטיות. אלא את צריכה לדאוג לזה שיהיה לך כוח השפעה, כוח אלטרואיסטי, ואז בכוח הזה תתחילי לגלות את הבורא. לא על תפילות תחשבי, אלא איך להיות המשפיעה.

שאלה: כשדיברת על האר"י העשירייה שלנו חשבה עליך בחום, כי כמו מה שהאר"י עשה לאנושות, חשבנו על כל מה שאתה עושה לאנושות. כתוב שממשלת השלום זה הדרך לתיקון, זה שונה ממה שאנחנו רואים היום. מה זה אומר דרך השלום לקראת התיקון?

לתיקון אנחנו יכולים להתקרב רק על ידי החיבור המתגבר בינינו, ככול שאנחנו יותר ויותר מתקרבים בינינו, כך אנחנו מתקרבים לתיקון ולשלום. אבל בינתיים, ככול שאנחנו מנסים להתקרב זה אל זה ולשלום, אנחנו מגלים עד כמה זה קשה לנו, עוד יותר ועוד יותר. וזה גם נכון, אבל לא צריכים להפסיק, אלא ההיפך, להבין איפה עוד יותר אנחנו צריכים לתת כוח לחיבור, עוצמה, והעיקר שכל אחד נותן יד לשני וכך אנחנו נתחבר.

זה מאוד חשוב שנרגיש שכולנו תלויים בכולם. אם אתן כל הנשים בעולם, תתחילו ממש להרגיש את עצמכן שייכות לכלי אחד, ותתנו ידיים זו אל זו כדי להתחבר ביניכן, בטוח שזה יגרום לגמר תיקון. תנסו. הרצון לקבל שיש בכן הוא גדול מאוד, עוצמה גדולה, ידע מספיק כדי לגרום לזה, הכל תלוי בכן בלבד.

שאלה: בקשר לקטע 3 מהשיעור, מהו החטא של עץ הדעת?

החטא של עץ הדעת הוא, שרצו לקבל את גילוי הבורא על מנת לקבל, ובזה גרמו לחטא, גרמו שבירה לכל הכלי, וזה מה שאנחנו צריכים לתקן בגמר התיקון.

שאלה: אתמול בשיעור בוקר אמרת לכלי העולמי, שאם אחרי שיעור בוקר נפגש פעם או פעמיים בצורה נכונה, אנחנו נוכל לקבל תועלת גדולה מזה, למה התכוונת "בצורה נכונה"?

אני התכוונתי לזה שאתן תעברו על הנקודות החשובות מהשיעור, ומזה כך מתייחסות זו אל זו. שכל יום ויום אתן תרגישו כמה שיש לכן עוד התקרבות ועוד התקרבות זו אל זו. זה מה שאתן צריכות לבדוק כתוצאה משיעור בוקר. וגם להתקשר כמה פעמים ביום אם אפשר, אפילו לא כל העשירייה, אלא אלו עם אלו ואלו עם אלו, כדי לעורר קצת את הדברים בין כולן.

שאלה: יש לנו שאלה כאובה. בעשירייה שלנו יש חברה שלא מגיעה לשיעורים שלך, לשיעור שאתה מעביר לנו בשבת, שזה מאוד חשוב. מה החברות האלה מפסידות כשהן לא מגיעות לשיעור שלך?

וביתר השיעורים הן נמצאות, הן עוקבות?

תלמידה: לפעמים, לא יודעת לגבי שיעורי בוקר, נראה שלא. אבל בשיעורים שאתה מקדיש לנו בשבת הן לא נמצאות.

בקיצור, אם אדם לא נמצא בשיעורים שלי אז הוא לא מתקדם, תשובה פשוטה. אין לי איתו מה לדבר.

שאלה: אני מרגישה קצת כבדות לגבי ההפצה. יש הרבה עבודה טובה שנעשית בכלי העולמי, אבל אנחנו לא משתמשות בכל האינפורמציה בצורה טובה. האם אפשר שיהיה מקום בגלקסי שבו נשתף במידע מה שקורה בכל המדינות, כדי שנוכל להפיץ בצורה יעילה בכל העולם? העולם זקוק להפצה, זה מאוד רציני, צריך לקחת את זה ברצינות.

אני מפנה אתכן לגלעד שדמון, הוא אחראי על השיעור הזה ועל כל החיבור של נשות בני ברוך. תפנו את כל השאלות האלה אליו, חוץ מאינפו שהן יטפלו בזה. אני לא שייך לזה, אני שייך לשיעור הזה בלבד.

שאלה: אם אני רואה את החברות בעשירייה כגדולות, האם זה אומר שאני לא קרובה לתיקון?

אני לא יודע מה זה שאת רואה אותן יפות. אז לא. אנחנו צריכים לברר את הקשר בינינו, כמו שכותב הרב"ש במאמרים שלו על החברה, ולכן אל תשאלי אותי האם זה נכון או לא נכון, תבדקי את עצמך כלפי מאמרי החברה של הרב"ש.

שאלה כבר הרבה שנים שכל שיעור אתה מדבר איתנו על חיבור, ואנחנו באמת מכל הלב רוצות לממש את זה. אבל אני לא מרגישה מחוברת, איך לקנות את ההרגשה הזאת בלב, בשכל, איך לעשות את זה?

אין לי מה להגיד לך, הכול כתוב במאמרי הרב"ש, תנסי לקרוא את זה שוב ושוב ולממש את זה בקבוצה. אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: לכל אחד מאיתנו יש רשימות שבהן כתוב מתי האהבה לחברות תתבטא ולכל אחד זה אחרת. כדי לזרז את פתיחת הרשימות אנחנו מעלות תפילה לבורא, כדי שילמד אותנו לאהוב אחת את שנייה. אבל אני לא יכולה לבקש לעצמי לאהוב את החברות. אז איזה פעולות אנחנו יכולות לעשות כדי לזרז את פתיחת הרשימות?

לא, אני יכול לבקש מהבורא. ובוודאי שאני מבקש מהבורא שייתן לי אהבת הזולת, שאני אוכל לאהוב את כול החברים שלי. ודאי שכך אני צריך לבקש ממנו, זה נקרא שאני מבקש תיקון, זה התיקון.

שאלה: בשיעורי הבוקר יש שאלות שנשלחות דרך האינטרנט, האם גם נשים יכולות לשלוח לשם שאלות?

קריין: כן נשים שולחות.

אז בבקשה תשלחו שאלות.

שאלה: בבקשה תסביר לנו את סדר העבודה עם ההפרעות. אמרת שבעליה אנחנו צריכים להתחיל להתייחס גם להפרעה עצמה וגם לתיקון. מה זאת אומרת, איך עושים את זה בפועל?

אני לא יכול להסביר לך את זה במשפט אחד. אגיד לך רק דבר אחד, על כל דבר צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו הסבר ותקבלי את ההסבר ויהיה לך יותר ברור. אבל במידה שאת מתקשרת אליו ודורשת שיבהיר לך את כל הצעדים שלך בעבודה.

כתוב, "שלא יהיה לך אל זר", תתקשרי אליו כל הזמן ותבקשי ממנו, ותרגישי עד כמה שהוא קרוב אליך והאור העליון יתחיל לסדר את כל היחסים ביניכם, כך שתתחילו לראות איך הכול מסודר. זה הכול פשוט מאוד, רק צריכים לנדנד כמו ילד קטן כלפי האימא שלו, כך אנחנו כלפי הבורא.

בזה אני כמשאיר אתכן עד השבת הבאה, שיהיה לכם יום טוב, נעבור את היום המיוחד הזה שיהיה לנו מחר, יום של השבירה, כשאנחנו מסתכלים על זה כמדרגה לתיקון העולם. כל טוב לכן, להתראות.

(סוף השיעור)