שיעור בוקר 19.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 10, דף י', פרק ב',

אותיות א'-ה'

קריין: בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', "צמצום וקו כולל ב' פרקים", עמ' 10, דף י', פרק ב', אות א'.

אות א'

מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל

"והנה אחר הצמצום הנ"ל, א אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז ב המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר ג מן האור העגול שלו ד מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא."

קריין: אנחנו נקרא אור פנימי, אות ג' קטנה מבארת "ג מן האור העגול שלו".

"ג) פירושה של תמונת העגול כבר נתבאר לעיל (פרק א' אות ק'), ומשמיענו בזה, שאפילו לאחר הצמצום נשאר האור העליון בתמונת העגול, שפירושו בלי הבחן מדרגות, וכל ד' הבחינות שוות אצלו במעלה (כנ"ל פרק א' אות ק'), והטעם הוא כמ"ש לעיל (בדיבור הסמוך), אשר ענין החידוש והמקרה אינם נוהגים ח"ו באור העליון, עש"ה, וכל אלו מיני ההתחדשות האמורים, אינם אלא יחסי הכלים בלבד."

באור העליון אין שום שינוי, הוא שווה בכל מקום, אותו דבר, אלא כל השינויים הם בכלים.

קריין: אות ד' מבארת "ד מלמעלה למטה".

"ד) אל תשכח שאין הכונה ח"ו במושגים המדומים במקום גשמי, אלא הזך ביותר מכונה בחינת מעלה, והעבה והגרוע ביותר מכונה בחינת מטה. וכנ"ל (פ"א אות ו') שכל מה שאפשר להבין בהתפשטות האור מהמאציל וביאתו לבחינת נאצל, הוא בעיקר בבחינת חידוש של שינוי הצורה שישנו בנאצל, דהיינו, בחינת ה"רצון לקבל" שנתחדש בו, שאינו נמצא במאציל. ומחמת זה, נבחן הנאצל, שהוא רחוק, עב ושפל ותחתון כלפי המאציל, כי שינוי הצורה מהמאציל עושה כל אלו ומפרישו מבחינת המאציל לבחינת הנאצל. גם ידעת ששינוי הצורה הזאת, דהיינו ה"רצון לקבל", אינו נגלה בבת אחת, אלא שמתרקם לאט לאט, בסדר ד' בחינות, ונגמרת צורתו בתכלית הגדלות רק בבחינה הד'.

ולפיכך יוצא לנו, כי כל שצורת הרצון לקבל שלו קלושה ביותר, דהיינו הבחינה הא' של ד' הבחינות, הרי היא נבחנת לקרובה יותר אל המאציל, והיא חשובה יותר וזכה יותר ועליונה יותר, כי שינוי הצורה שבה אינו כל כך גדול כמו ג' הבחינות שלאחריו. והבחינה הב', שהרצון שבה גדול מבחינה א', הרי היא נבחנת, לרחוקה מן המאציל ביותר ועבה ביותר ושפלה ביותר ותחתונה ביותר מן הבחינה הראשונה, עד שהבחינה הד', היא רחוקה מהמאציל יותר מכולן, ועבה ושפלה ותחתונה יותר מכולן. וז"ש הרב שהקו נמשך, "מלמעלה למטה", דהיינו מבחינה ראשונה עד לבחינה הד' (ולא עד בכלל), שהיא התחתונה ביותר מכולן. וענין מעלה ומטה האמור, נתחדש עתה עם יציאת הקו, כי בטרם שהאיר הקו, דהיינו בשעת הצמצום, לא נבחן שם מעלה ומטה, כנ"ל (פ"א אות ק'), אלא אחר שקיבלה האור בבחינת קו לבד, שפירושו שלא קיבלה אותו בכל ד' הבחינות, רק על ג' בחינות ראשונות שבה לבד, ובחינה ד' נשארה חושך בלי אור, הנה רק עתה, נגלית בחינה ד' לבחינה שפלה ועבה ותחתונה, שעליה נערכות גם כן ג' הבחינות הקודמות לה בכמה שהן זכות וקרובות יותר אל המאציל, כנ"ל. משא"כ, בעת הצמצום, שנסתלק האור מכל ד' הבחינות בבת אחת, לא היה עוד ההכר הזה בין הבחינות, כנ"ל (פרק א' אות ק')."

אות ב'

ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו

"ה וראש העליון של הקו, נמשך מן הא"ס עצמו ו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה ז למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס."

קריין: אור פנימי, אות ה' מבאר "ה וראש העליון של הקו".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ה) היינו בחינה ראשונה מד' הבחינות כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: אות ו' מבארת "מן הא"ס עצמו ו ונוגע בו".

"ו) כי בחינה א', שהיא הראש העליון, היא הקרובה ביותר לא"ס, כלומר למאציל, וע"כ נחשבת כמו שנוגעת בו, כי אין הפרש שבשינוי הצורה דבחינה א' ניכר כל כך עד להפרידו מהמאציל, כנ"ל."

קריין: אות ז' מבארת "ז למטה בסופו".

"ז) למטה בסופו מורה על הבחינה הד', שהיא רחוקה יותר מכולם ותחתונה יותר מכולם, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), שאינה מקבלת עתה את האור העליון, ונמצא שאינה נוגעת באור א"ס, אלא נפרדת הימנו."

תלמיד: כתוב ש"בחינה ד' שפלה ועבה ותחתונה". למה בעצם?

כי היא הכי רחוקה מהאור. שלושת ההבחנות הללו, שפלה, תחתונה ורחוקה, זה מה שהיא מרגישה.

תלמיד: במה היא רחוקה מהאור?

היא רחוקה מהאור העליון בגלל שהוא כולו רצון להשפיע, לתת, למלאות, והיא הפוכה ממנו.

תלמיד: מה המשמעות של "שאינה נוגעת באור א"ס, אלא נפרדת הימנו"?

אין בה התפשטות האור כמו באין סוף, בלי שום גבול, והיא לא מוגבלת מלמטה אלא רק מלמעלה.

תלמיד: מה זה לגעת באור העליון?

לגעת באור העליון, זה שיש לה לפחות תכונה אחת מכל התכונות שמשתווה עם האור העליון.

תלמיד: מה זה המגע הראשון המינימאלי באור העליון?

זה מה שאנחנו אומרים, שהאור העליון שמתפשט ומגיע לאיזו בחינה ונוגע בה, אז בנקודה שהוא נוגע בה, בנקודת המגע, יש ביניהם השתוות.

תלמיד: האור העליון נוגע בנברא.

כן.

תלמיד: האם הנברא נוגע באור העליון?

לא.

תלמיד: אין מצידו איזו פעולה.

אין מצידו.

תלמיד: יוצא שלפני הצמצום אין הבדל של מעלה ומטה, כמו שהוא כותב, כל הבחינות שוות, ודווקא אחרי הצמצום מתגלה פער.

כן.

תלמיד: למה דווקא הצמצום מגלה את הפער הזה?

נראה, הוא עוד לא עזב את העניין. אנחנו יכולים להגיד שזה מפני שהאור העליון שמתפשט למטה, לרצון של התחתון, הוא מתפשט עם כל הבחינות שלו, והתחתון מרגיש שהעליון יורד אליו וממלא אותו. זה מה שבינתיים אנחנו לומדים.

תלמיד: מה זה הארת הקו, ולמה הוא נמשך?

הקו נמשך מאין סוף לנברא, לרצון של הנברא, נכנס לאותם הרצונות שהנברא נמצא בהם ומשפיע על הנברא. ואז אנחנו לומדים איך הנברא מגיב על הארת אור אין סוף בקו אליו.

תלמיד: למה זה נקרא הארת הקו, מה המיוחד בזה?

אנחנו כבר למדנו מה זה קו. זה שיש לנו התפשטות א', ב', ג', ד', זה נקרא קו.

תלמיד: למה האור נשאר ללא שינוי ודווקא הכלים משתנים ומתחדשים?

אין שינוי באור, זה מפני שהוא מגיע מהמאציל, וכל השינויים הם בכלי. לכן אנחנו יכולים לכנות את כל סוגי השינויים שיהיו בכלים כלפי האורות.

תלמיד: לגבי הצמצום שמשאיר את בחינת ד' ריקה ומגלה שהיא שפלה, עבה ותחתונה. האם אפשר לומר שבגלל שהיא מגלה את השפלות הזו ואת העביות שבה, יש בה גם התחלה של התעלות לקראת ההידמות למאציל?

זה מה שהיא רוצה, הוא מסביר לנו את זה, כן.

תלמיד: האם מתוך הכרת ההפכיות שלה היא מתחילה את העלייה?

כן.

תלמיד: הוא קורא לזה קו דק בגלל שבחינה ד' לא נכללת ברצון הזה, אז כנגד הרצון הזה האור שנכנס הוא נחשב רק קו דק. אבל אנחנו יודעים שכל עניין הצמצומים והעולמות הכול קורה על הקו ויש שם בחינה ד'. מה ההבדל בין בחינת ד' שיש בה קו, לבין בחינת ד' שיש בעולם אין סוף?

בעולם אין סוף יש בחינה ד' בגלל שהיא מגיעה מלמעלה. ובחינה ד' שבקו, שהאור מתפשט אליה, זה מפני שהקו עצמו מגיע לרצון לקבל שבו. לכן האור שמגיע הוא נוגע בבחינה ד' שבקו.

תלמיד: כלומר בחינת ד' שבקו, גם כשהיא תהיה מתוקנת ומלאה באור, זה לא כל הרצון שהיה באין סוף, זה רק חלק ממנו.

כנראה שכן. זה לפי הרגשת האור, לפי הרגשת הכלי, שמגיע ממצב ריקן למצב ממולא.

תלמיד: איזה סוג של כלי האדם צריך לבנות כדי למשוך את האור העליון?

הוא צריך להגיע לרצון של בחינה ד', ולקבל את האור בתוך ג' הבחינות הקודמות. על קבלת האור אנחנו נלמד.

תלמיד: ההתפתחות היא בכיוון מסוים אחד, ויוצא שגמר התיקון זה המצב הכי קרוב לבורא. יוצא שבבחינה מסוימת יש פחות אור, אבל הבחינה הזאת יותר מפותחת ויותר קרובה למצב הסופי ויותר קרובה לבורא, כי אנחנו לא חוזרים אחורה.

הכול נכון. זה באמת כך.

תלמיד: אז למה אנחנו לוקחים את נקודת המדידה הזאת וממנה מעריכים בכל רגע נתון?

הנקודה שממנה מודדים מתחילה מהאור, לכן כך אנחנו מחשבים. במידת התפשטות האור, שורש, א', ב', ג', ד', אלה מדרגות הקשר בין האור לרצון שאותו הוא ברא.

תלמיד: מנקודת המדידה הזאת, האם יש ביטחון שיגיע מצב ג', או שהיא לא יודעת?

היא לא יודעת. מה שנותן האור זה מה שיש.

תלמיד: הוא כותב באור פנימי, אות ד' "מה שאפשר להבין בהתפשטות האור מהמאציל וביאתו לבחינת נאצל, הוא בעיקר בבחינת חידוש של שינוי הצורה שישנו בנאצל, דהיינו, בחינת ה"רצון לקבל" שנתחדש בו". האם הרצון לקבל שמתחדש זה רצון לקבל על מנת לקבל?

לא. זה לא על מנת ככה או ככה. זה פשוט "רצון לקבל" שלא היה קודם. היה רצון להשפיע.

תלמיד: כלומר אחרי הצמצום, כשהוא נשאר רק עם הכלים דהשפעה, הוא מתחיל לגלות רצון לקבל חדש שלא היה קודם.

כן. גם על הכלים דהשפעה, אנחנו לא כל כך מדברים. כי בינתיים אין בנברא, בתחתון רצון להשתוות עם העליון.

תלמיד: האם ככל שהרצון לקבל גדל בנברא, בנאצל הוא מתחיל להזדקק לכלים דהשפעה, לעומתם?

כן. התפשטות האור בתוך הרצון, על ידי האור שמתפשט בו, שממלא אותו, הרצון מתחיל להשתנות מבחינת שורש עד בחינה ד' ובהתאם לזה גם להידמות לאור העליון.

תלמיד: אמרת שעלינו לבנות את הכלי של בחינה ד' ואחר כך לקבל בו את האור. איך בבחינות הקודמות לו, בעבודה המשותפת שלנו אנחנו בונים את בחינה ד'?

אנחנו רוצים להתקרב לבורא, מעלים את התפילות, את הבקשות שלנו, את הרצון, מה שחסר לנו כדי להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, וזה משפיע על הבורא. בצורה כזאת הוא משנה בנו את הרצון שלנו.

תלמיד: אמרת שהאור העליון נוגע בנברא ובאותה נקודה שהוא נוגע יש השתוות צורה בתכונות. האם ההחלטה על השתוות הצורה בתכונות האור העליון מחליט אם הנברא מוכן או קודם הנברא מגיע להשתוות?

לא. הנברא לא יכול לעשות שום דבר בעצמו. הוא פעל אך ורק תחת השפעתו של האור העליון.

תלמיד: האם אור הקו זה כל האור שהנברא עובד איתו הלאה או שבהמשך גם האור הזה מתרחב?

אור הקו שמגיע מהבורא לנברא, משפיע על הנברא, והוא עושה את כל השינויים בנברא עד שהנברא משתנה, עובר שינויים, ומדמה את עצמו למה שהאור העליון מעביר לו.

תלמיד: כתוב "ששינוי הצורה הזאת, דהיינו ה"רצון לקבל", אינו נגלה בבת אחת, אלא שמתרקם לאט לאט, בסדר ד' בחינות, ונגמרת צורתו בתכלית הגדלות רק בבחינה הד'". האם השינויים שאנחנו מזהים בחוסר השתוות הצורה כלפינו מתגלים רק בצורה אחת?

אנחנו מגלים את השינויים שלנו מהאור העליון ולכן יש לכל אחד ואחד הרגשה אחרת כלפי האור העליון איפה שהוא נמצא בבחינות שלו. ככה ממשיכים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לתת להבחנה של חוסר השתוות הצורה מדרגות?

אנחנו מקבלים את זה כתוצאה מהטבע שלנו וטבע של הבורא, של האור.

תלמיד: כתוב כאן שרק כעת התגלתה בחינה ד' לבחינה שפלה, עבה ותחתונה. לפני הצמצום עוד לא היה הבחן בין הבחינות האלה, האם זה אומר שרק באותו רגע מגיעה הבושה?

זה מתעורר בהדרגה.

תלמיד: האם הבושה שהנברא מגלה תהייה הבסיס להכרת הרע בעבודה שלנו?

כן.

תלמיד: כותב בעל הסולם "וכל אלו מיני ההתחדשות האמורים, אינם אלא יחסי הכלים בלבד." ואנחנו אומרים שהעליון הוא זה שמעורר את התחתון. אם כך מה זה אומר שיחס הכלים משתנה בלבד?

הכול תלוי ביחס בין הכלי של המאציל לכלי של הנברא, ולכן אנחנו מדברים רק על השוואה ביניהם. במידה של השוואה אנחנו מדברים על קרבה, ובמידה של חוסר השוואה אנחנו מדברים על הריחוק. הכול לפנינו.

תלמידה: האור נמצא במנוחה מוחלטת, אז האם רק הרצון יכול להשתנות ואז להגיע להשתוות הצורה עם האור?

"האור נמצא במנוחה מוחלטת" זה נקרא שהבורא שמשפיע דרך האור על הנברא, הוא לא משנה את דרכו, הוא משפיע באותו כיוון, באותו לחץ על הנברא, על "יש מאין", ומשנה את הרצון שבנברא ואז הנברא מגיב קצת אחרת, יותר ויותר כלפי הבורא.

תלמידה: כתוב שהקו מתפשט מלמעלה למטה והוא נעצר בבחינה ד'. מה זה אומר שהקו לא חודר לבחינה ד'? מה זה אומר על הקשר בין הרצון והאור ואיך זה משליך על זה שבעולם שלנו יש יותר קבלה מהשפעה?

כן. זה נכון שבבחינה הראשונה האור נוגע רק לבחינה ד' שבכלי. ואחר כך, אחרי צמצום ועוד יותר הבחנות, כשהכלי כבר מרגיש את האור ושהרצון שבו מנוגד לאור, כבר מתחיל להיות חשבון מצד הכלי.

תלמיד: בגוף שלי קורים הרבה תהליכים שאני לא מודע אליהם, לא מרגיש אותם אבל הם עובדים בי, משפיעים עליי וקובעים את המצב שלי בכל רגע נתון. האם התהליכים שמתוארים כאן משפיעים עליי? או שהם ישפיעו עלי כשאגלה את הרוחניות?

הם ישפיעו אחר כך, כשתגדל.

תלמיד: כלומר עכשיו אני לגמרי מנותק מזה ואין דבר כזה שהתהליכים האלה קובעים את המחשבות שלי.

הם בונים, אבל אתה עוד לא מרגיש את זה.

תלמיד: הוא אומר שבעיקר בחינת חידוש שינוי הצורה שישנו בנאצל הוא בבחינת הרצון לקבל שמתחדש בו ואינו נמצא במאציל. מה זה אומר "החידוש הזה שאינו נמצא במאציל"?

שהוא ממש עכשיו התחדש בנאצל. האור מגיע מלמעלה, ונכנס לרצון לקבל של הנאצל, ובזה הנאצל מתחיל להשתנות. זה מה שהבורא עושה בנבראים על מנת לקרב את הנבראים לעצמו.

תלמיד: מה זה מבחינתי "שינוי צורה"?

שינוי צורה זה שינוי רצון.

תלמיד: במה זה מתבטא בעבודה שלנו? מה זה אומר מבחינתי ביום יום?

זה אומר שאם אתה משנה את הרצון שלך, אז אתה כבר משפיע בשינוי הזה על האור העליון, ותרגיש את עצמך נמצא במצב אחר.

תלמיד: האם הרצון הזה מתבטא בתוך הקשר שלנו בעשירייה? זה מתבטא ביתר התקרבות, יתר השתוקקות לגלות את הקשר בינינו?

הוא מתבטא ביחס שלנו לבורא.

תלמיד: אבל היחס הזה צריך להיות בגילוי של הבורא בתוך העשירייה? במרכז העשירייה?

כן.

תלמיד: מה לעשות כדי להגביר את השפעת האור עליי ושהרצון יתחדש יותר?

לשם כך אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, כדאי שניצור יותר שאלות, נשתתף בצורה יותר פעילה בדיון על החומר, נשתדל, ננסה מתוך הקריאה בחלק כלשהו מתע"ס למצוא את המשמעות, את המטרה, ננסה להדביק את עצמנו למה שהספר מדבר עליו ובצורה כזאת נצליח. כך או אחרת נצליח, אבל אפשר לזרז את זה רק על ידי הרצון המשותף.

תלמידה: מה זה "בחינות", מה המשמעות של המילה?

בחינות זה רצון לקבל שהבורא ברא יש מאין. הוא מתחיל על ידי האור העליון להשתנות ועובר בחינות, שורש, א', ב', ג', ד', ולכל בחינה יש רצון משלה ובהתאם לרצון, יש לה השפעה מיוחדת על האור העליון והאור העליון נכלל בה. וזה שהוא נכלל באור העליון, הרצון משפיע על קבלת האור העליון וזה מה שאנחנו לומדים. עד שנתקרב לבחינה ד' האחרונה ונגלה ששם הרצון לקבל מקובל במלואו.

תלמידה: הוא כותב פה ש"בחינה ד' לבחינה שפלה ועבה ותחתונה, שעליה נערכות גם כן ג' הבחינות הקודמות לה בכמה שהן זכות וקרובות יותר אל המאציל". מהו התהליך שהוא כותב, שבחינה ד' היא שפלה יותר?

האור העליון עובר דרך כל ארבע הבחינות שברצון לקבל וכל בחינה משתנה במקצת כלפי האור העליון, כלפי מה שהיא הייתה קודם. זה נקרא שהאור משפיע על הכלי.

תלמיד: ומה זה השפלות הזאת, על מה מדובר?

השפלות זה מפני שהרצון שבתחתון הוא תלוי בהשפעת האור העליון אליו.

תלמיד: כל חידוש בנברא כל התחדשות שיש בו?

כן.

תלמיד: זה שינוי שיש רק בו, האור שפועל על הנברא.

האור פועל על הנברא ומתוך השינוי שיש באור, אז יש שינוי בהשפעת האור על הרצון לקבל של הנברא, ובזה אנחנו לומדים שהנברא משתנה.

תלמיד: כשהנברא משתנה מתחדשת בו בחינה חדשה, זה משפיע במשהו על האור?

ודאי.

תלמיד: מה?

כי הרצון משתנה.

תלמיד: מה השינוי שיש באור?

אנחנו לומדים על הקשר בין האור לרצון. ולכן כל שינוי שברצון משפיע על האור וכל שינוי באור משפיע על הרצון.

תלמיד: אם כך, מה זה שהאור נמצא במנוחה מוחלטת?

טוב ששאלת, מנוחה מוחלטת זה שהכיוון של האור, הוא אותו יחס שלא משתנה. הוא רוצה להתכלל בעליון, בבורא ולהתייחד עימו.

תלמיד: אז הכיוון של האור לא משתנה, תמיד וכל הזמן הוא לוחץ על הנברא?

כן.

תלמיד: וכשהנברא משתנה הוא משפיע על הבורא.

כן.

תלמיד: במה בדיוק הוא משפיע עליו, איזה שינוי הוא גורם באור?

באותו שוני שיש בו עכשיו בקבלת האור העליון לעומת מה שהיה.

תלמיד: מה בדיוק השוני, מה ההבדל?

אם קודם קיבלתי מהאור עשרה קילו, עכשיו אני יכול לקבל עשרים קילו.

תלמיד: אז השינוי הוא באור או בכלי?

השינוי הוא בכלי שמשפיע על האור.

תלמיד: הוא גורם לשינוי באור?

כן.

תלמיד: איזה שינוי קורה באור, מה התחדש עכשיו באור, לא בכלי?

באור מתחדש הרצון שלו, מפני שהנברא מקבל מהבורא יותר כוח והוא יכול להשתנות. ואז על ידי השינויים הנברא מתקרב לבורא.

תלמיד: הבורא פועל דרך אור, דרך מחשבת הבריאה לפי החוק "סוף מעשה במחשבה תחילה", איפה הקשר של מחשבה?

כן, זה הקשר.

תלמיד: בטקסט היה כתוב שנוגע באין סוף. איזה תנאי מאפשר לנברא לגעת באין סוף?

אין סוף זאת באמת השפעה אינסופית האחד על השני, הבורא והנברא בצורה הדדית. אז אנחנו לומדים כמובן שהבורא משפיע על הנברא איך שהוא רוצה. יש לו תוכנית ובהתאם לתוכנית הזאת הוא כל הזמן מפרמט את הנברא כדי למלאות אותו עוד ועוד על ידי עצמו, והנברא משתנה כל הזמן בהתאם והופך להיות יותר ויותר דומה לבורא. וכך הם משפיעים אחד על השני.

תלמיד: ובושה בהקשר הזה קיימת, או שהיא משתנה או נעלמת?

הבושה נוכחת. איפה שהנברא מרגיש שהוא נפרד מהבורא, מרוחק מהבורא, שם הנברא מרגיש בושה.

תלמיד: מה הקשר בין הנברא למאציל אם עדיין אין ביניהם מגע?

יש ביניהם כבר מגע והקשר שכל אחד נמצא ברצון שלו, ובשינוי הרצונות הם משפיעים אחד על השני. זה עוד לפנינו.

תלמיד: איך להגביר את השפעת האור עלינו? שמענו שאנחנו צריכים לנסות למצוא את המשמעות, את המטרה ולנסות להדביק את עצמנו למה שהספר מדבר עליו.

כן.

תלמיד: איזו משמעות אנחנו צריכים לחפש בתוך הספר "תלמוד עשר הספירות"?

אנחנו צריכים לחפש בתוך הטקסט שקוראים, שמדובר שם על שינוי בנו שאנחנו רוצים להשיג, ועל ידי השינוי שבנו אנחנו משפיעים גם על האור העליון. ואז הוא ישפיע עלינו בצורה יותר קרובה לתיקון.

תלמיד: אז נגיד אנחנו עכשיו קוראים על השתלשלות מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: יש פה תהליך שהמאציל מאציל את האור, ויש תהליך של צמצום, הנברא מגיב, וד' בחינות. איפה בדיוק האדם מחפש את הדברים האלה בתוכו, איך הוא לא מתבלבל, מצד אחד, אבל מצד שני מה הוא מחפש?

האדם מחפש בתוכו איפה נמצאים בו השינויים האלו מרצון לרצון, כשהוא רוצה להידמות יותר בכל פעם לרצון העליון. זה מה שהוא מחפש, על ידי מה זה יכול לקרות, איך הוא מזמין על עצמו כוח כזה מהבורא, שישפיע עליו והוא יעלה גבוה יותר מקודם, וכאלה הם השינויים שהנברא עובר.

תלמיד: שמענו גם שהאדם צריך לנסות להדביק את עצמו לספר. מה היא המשמעות של "להדביק את עצמו לספר"?

להשתדל להבין ולעבור את אותם השינויים שאנחנו לומדים בספר, בשיעורים, ולהשתדל להיות בהבחנות האלה.

תלמיד: ומה האדם עושה כשהוא רואה שיש פער עצום בין מה שבעל הסולם כותב עליו, והאר"י בכלל, לבין איפה שהוא נמצא, איך הוא מגשר על הפער הזה?

זה שהפער נמצא, זה ברור, והכול תלוי בכמה אנחנו מבקשים שינויים. למרות שאנחנו מרגישים פער עצום, אנחנו רוצים להתקרב לבורא ברצון שלנו, ולהשתנות ברצון שלנו בדומה לבורא.

אות ג'

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות

"ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה."

אות ד'

כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם

"ובמקום החלל ההוא, ח האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם."

קריין: אות ח' קטנה מבארת את "ח האציל וברא, ויצר ועשה".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ח) רומז בזה, לד' העולמות הנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה. שהם כוללים כל העולמות, שהם בפרטיות בלי מספר. וד' העולמות הללו, נמשכים מד' הבחינות הנ"ל: מבחינה א' אצילות, מבחינה ב' בריאה, מבחינה ג' יצירה, מבחינה ד' עשיה."

אנחנו רואים עד כמה בעל הסולם נותן רק מה שחייב לתת, מבלי להוסיף עוד.

הבורא ברא את העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, שהם כוללים את כל העולמות שהם בפרטיות בלי מספר, וד' העולמות הללו נמשכים מד' הבחינות הנ"ל, מבחינה א' לבחינה ב', מבחינה ב' לבחינה ג', מבחינה ג' לבחינה ד'. זה מה שיש בינתיים.

אות ה'

קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו

"* ט קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, י הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם ית', כ שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס ית', כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי ל אין לו מקום ולא גבול ולא שם."

* שער מאמרי רז"ל שבת ד"ה ולהבין.

קריין: אור פנימי, אות ט' קטנה מבארת "ט קודם הד' עולמות".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ט) שנקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנ"ל (בדיבור הסמוך), אשר המה כוללים כל העולמות כולם, הנה קודם כל אלה, דהיינו מטרם הצמצום, לא היו ד' בחינות אלו נבחנות בזו למעלה מזו, כנ"ל (פרק ב' אות ד'), אלא בסוד האחדות הפשוטה כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה ולפי המבואר) בלי שום הבדל בין המדרגות ובין אור לכלי, אלא בסוד הוא ושמו אחד, כנ"ל עש"ה."

זאת אומרת שהנברא עדיין לא מרגיש את השוני שיש בין המדרגות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והוא מקבל אותם כאחדות פשוט לפני שהם התחלקו.

קריין: אות י' מבארת "י הוא".

"י) "הוא" מורה על האור העליון, ושמו מורה על בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם, כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה אין לתמוה עש"ה). "שמו" הוא בגי' "רצון", רומז על ה"רצון לקבל"."

קריין: אות כ' מבארת "כ שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו".

"כ) כלומר, עתה לאחר שנבראו העולמות, אפילו המלאכים שהם הנבראים היותר קרובים ברוחניותם אין להם השגה בא"ס."

קריין: אות ל' מבארת "ל אין לו מקום ולא גבול ולא שם".

"ל) כי בהיות שם בא"ס ב"ה סוד הוא ושמו אחד, ואין מקום וכלי ניכרים שם כל עיקר כמ"ש לעיל, לפיכך אין שכל נברא יכול להשיגו, כי אין השגה באור בלי כלי."

(סוף השיעור)