ליקוטי מקובלים בנושא: undefined
שיעור בוקר 24.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 627,
מאמר קמ"ב "עיקר המלחמה"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 627, מאמר קמ"ב, "עיקר המלחמה".
קמב. עיקר המלחמה
שמעתי
"עיקר המלחמה צריך להיות במקום הרשות. מה שאין כן במצוה ועבירה, שם קרוב להפסד ורחוק משכר. לכן שם הוא צריך לקיים, כמו שהוא בלי שום שקולים.
מה שאין כן בדבר הרשות, שם שייך לעשות מלחמה ולקיים מצות בחירה. מטעם, כיון שהמעשה הוא רק דבר רשות. לכן, אפילו שיהיה נכשל, מכל מקום אין החטא גדול כל כך. לכן נבחן קרוב לשכר, כיון, שאם ינצח במלחמה, אז הוא מכניס רשות חדש תחת הקדושה."
העבודה שלנו היא להעביר חלקים מהרצון לקבל תחת כוונה בעל מנת להשפיע וכך לעבור הרבה מאוד גיחות. ולאחר פעולות רבות כל הרצון בעל מנת לקבל שיש בתוך האדם, לכל אחד בכמות ובאיכות שונה מהאחרים, אבל כך האדם צריך להעביר את כל הרצון לקבל שלו שיהיה בעל מנת להשפיע. כלומר, לחבר אותו עם הזולת ואחר כך להשתתף עם הזולת יחד ולחבר את כולם אליו ואת עצמו אליהם, לעבוד בכלי המשותף. זו בעצם העבודה שלנו.
לכן כל המצוות, כל הכלים שאנחנו צריכים לתקן הם רק כדי לחבר את עצמנו עם האחרים, כי רק בזה אנחנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו, אחרת לא נתחבר עם האחרים. אנחנו נכללים יחד בסגנון הערבות כך, שכולנו אחראים על כולם, אנחנו מתחילים לבנות כלי משותף, כללי ובו מגלים בהתאם לכך את הרצון להשפיע הכללי שרוצים להשיג הנקרא גילוי הבורא לנברא.
לכן כל הפעולה שלנו היא מלחמה נגד האגו על מנת להיות בחיבור עם האחרים, לשלב את כולנו יחד לכלי כללי שנקרא "נשמת אדם הראשון".
קמב. עיקר המלחמה
שמעתי
"עיקר המלחמה" שלנו כדי להיות מתוקנים היא בזה, ש"צריך להיות במקום הרשות. מה שאין כן במצוה ועבירה". יש שלושה מקומות - מצווה, עבירה, רשות. במצווה ועבירה "שם קרוב להפסד ורחוק משכר", אלה מצבים מאוד מסוכנים, אין לנו בעצם כוחות להצליח בהם. כלומר, לקפוץ מיד לעל מנת להשפיע ולעשות פעולות חיבור בצורה כזו שאנחנו עדיין לא תיקנו את הרצון לקבל בהכנות לכך, זה בלתי אפשרי, "לכן שם הוא צריך לקיים, כמו שהוא בלי שום שקולים."
כלומר, לעשות וזהו. יש פעולות שאנחנו חייבים לקיים אותן כדי לגרום לתיקון של הכלי הכללי דאדם הראשון. יש פעולות "עשה". יש פעולות "לא תעשה", פעולות שאסור לעשות אותן כי בטוח אנחנו לא יכולים להצליח. ויש פעולות שאנחנו מסוגלים להצליח בהן, שהן לא מצווה ולא עבירה אלא מקום רשות, שאם אני משתדל אני יכול להצליח ולהעביר את הרצונות האלה מקום, זאת אומרת מלקבל לעל מנת להשפיע. זה מה שהוא כותב.
"מה שאין כן בדבר הרשות, שם שייך לעשות מלחמה" נגד האגו שלנו "ולקיים מצות בחירה", שאני דווקא בוחר ברצונות האלו לבצע פעולות של השפעה, "מטעם, כיון שהמעשה הוא רק דבר רשות. לכן, אפילו שיהיה נכשל," שהוא לא יצליח בהתחברות, בכוונה על מנת להשפיע, "מכל מקום אין החטא גדול כל כך", למה? כי לקחתי את הפעולה לתיקון לפי בחירה שלי ולא בגלל שחייבו אותי.
אם מחייבים אותי זה כבר לא רשות, אם מחייבים אותי ואני לוקח ולא מצליח זו ממש עבירה. אבל אם לא מחייבים אותי ואני לוקח לפי הבחירה שלי כך, שאני רוצה להוסיף, שאני רוצה לבצע מעצמי, כי אני רואה שאני יכול להוסיף מעצמי, בעבודה שלי, זה כבר מקום רשות, אני בוחר שאני יכול להוסיף. ואז, אפילו שנכשלתי, אבל אני בחרתי, אני רציתי לנסות להוסיף מעצמי. לא יצא, לא נורא, אבל לפחות בדקתי וראיתי עד כמה אני מסוגל או לא.
זה מה שהוא אומר, "מה שאין כן בדבר הרשות, שם שייך לעשות מלחמה ולקיים מצות בחירה", לעשות או לא לעשות פעולת על מנת להשפיע "מטעם, כיון שהמעשה הוא רק דבר רשות. לכן, אפילו שיהיה נכשל, מכל מקום אין החטא גדול כל כך", כי הוא בעצמו בחר לעשות את הפעולה. "לכן נבחן קרוב לשכר, כיון" שאם יצליח, "שאם ינצח במלחמה, אז הוא מכניס רשות חדש תחת הקדושה" על עוד ועוד חלקים מהרצון לקבל השבור, הוא עושה עליהם צמצום, מסך אור חוזר, איזו פעולה על מנת להשפיע, משייך אותם כבר למקום התיקון.
שאלה: לא ברור מה ההבחנה בין הרצונות, שאני יודע שמכריחים אותי ובזה שאני בוחר?
הכול תלוי כמה אתה מתקדם. אם אתה מסתכל על הקשר שלך עם החברים ואתה מבין ש"ואהבת לרעך כמוך" זו המצווה הכללית, התיקון הכללי של הנשמה, שאתה מחבר את כל חלקי הנשמה יחד, זה בשבילך הכיוון הכללי.
אבל אם לִפְנֵי שיש לפניך איזו פעולה, אתה בעצמך בוחר את הפעולה ורוצה לקיים אותה, זו תהיה רשות. אם אתה נמצא ביחסים כאלה שאתה חייב לבצע, אז זה כבר מצווה, או שאתה מסוגל לעשות, רוצה או לא רוצה, זה כבר או מצווה או עבירה. צריכים להיכנס לזה ואז לראות את ההבדלים האלו.
תלמיד: וזה נכון כלפי כל רצון שאני אסתכל עליו או כעל מצווה או כעל רשות?
כן. מצווה, רשות, עבירה, זה מה שיש לפנינו כלפי כל רצון ורצון - מה לבצע ואיך לתקן אותו.
שאלה: האם מתוך הרצונות האגואיסטיים ניתן לבחור מה רוצים לתקן?
כשאתה מסתכל על החיים הנראים לפניך אתה צריך לסדר אותם כך, שהעיקר בשבילך יהיה בניית הכלי של האדם הראשון. שאתה חייב מצדך, כי אתה חלק קטן מהכלי הזה, חייב מצדך לפעול כמו שאתה רואה, כאילו שאתה מסתכל על הכלי דאדם הראשון שכולו שבור וחושב, איך אתה יכול לסייע לו להיות שלם.
וכך אנחנו נמצאים בפעולת התיקונים עד שאנחנו מגיעים למצב שאותם הכלים השבורים שנמצאים לפנינו, שאנחנו יכולים לתאר אותם כך לפנינו, אנחנו יכולים להביא אותם לאיחוד, לחיבור, להתקשרות, להתכללות.
ואז אתה מסתכל, מה עלי לעשות, מה אני יכול לעשות, ומה שיש לך לעשות זה להבין שהעשירייה שאתה נמצא בה, היא אותו מקום, שדה שאותו אתה צריך לתקן. כלומר, לאחד את החברים שלך יחד, לתת להם רצון, לתת להם מטרה, לתת להם כוחות, התעוררות כדי שהם יתחברו יחד ושאתם כולכם תרגישו שאתם נמצאים כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת ברצון אחד, בכוונה אחת יחד כולם. אומנם ודאי שאתם שונים, אבל זה לא חשוב, השוני דווקא יכול להיות כמגבר בהשגת המטרה הכללית, שכל אחד מצידו מוסיף את כל מה שהוא מסוגל.
וכאן ישנן שלוש אפשרויות, או מצווה או עבירה או רשות. אם יש לפניך יכולת לעשות פעולת חיבור, או שיש לפניך פעולת חיבור ואתה בורח ממנה - זו מצווה או עבירה. אבל אם אתה בעצמך מחפש איפה אתה יכול להוסיף ולהועיל לכלי הכללי אפילו שאתה לא מרגיש שיש לפניך כאלה פעולות הכרחיות, נגיד שזה נקרא רשות.
בפעולת רשות אנחנו יכולים יותר להצליח, למה? כי אנחנו בוחרים את הפעולות האלה, לפי המצב שלי, לפי כמה שאני מסוגל, כמה שאני מבין, מרגיש, אז אני בוחר משהו קטן, קצר. כמו ילד קטן שמשחק עם הצעצועים שלו, אז יש עניין, או שהוא בעצמו בוחר איך לשחק עם הצעצועים לפי הטבע שלו, לפי ההתפתחות שלו, או שאנחנו מביאים לו צעצוע שישחק איתו.
יש הבדל בין השניים, אם אנחנו מביאים לו צעצוע, זה אומר שהוא חייב לשחק בו, זו מצווה, ציווי מלמעלה, ואם הוא לא מסוגל לעשות את זה, זו עבירה. מה שאין כן, אם הוא בעצמו בוחר, אז הוא בוחר לפי מה שהוא מבין, אבל בכל זאת הצעצוע חדש והוא מתקדם במקצת, לפי הקצב שלו, במידה שהוא מסוגל, אבל זה מקום הרשות. תנסו לחפש עוד דוגמאות כאלה.
שאלה: באיזה רגע אנחנו נמצאים במקום הזה של בחירה?
כל אחד נמצא במקום שלו, וכל פעם המקומות האלו, כלומר היחס שלנו לפעולות התיקון שנקראות מצווה, עבירה, רשות, היחס שלנו משתנה, לכן אי אפשר להגיד על כולם יחד ואפילו על אדם אחד, אנחנו לא יכולים לקבוע את המצבים האלו. אנחנו צריכים לחפש איפה אנחנו יכולים לעשות ככל האפשר אותן הפעולות שעליהן כותב רב"ש במאמרי החברה, שבהן אנחנו בסופו של דבר נמשך להקים קשר בינינו, להביא אותנו להרגשת הנשמה, כלומר בקשר בינינו להרגיש את הבורא.
שאלה: בקבוצה אנחנו רואים שאם הקבוצה נותנת את הצעצוע הזה לחבר, הוא לא משחק עם הצעצוע הזה, הוא מביא את הצעצוע שלו לקבוצה ומשחק בתענוג עם הצעצוע שלו, אז איפה חופש הבחירה כאן?
אם אנחנו מחליטים בקבוצה שאנחנו צריכים לעסוק במשהו מסוים, ואנחנו לוקחים זאת על עצמנו שזו עכשיו הפעולה שלנו שאנחנו חייבים לקיים, אז הפעולה הזאת הופכת להיות לפקודה או למצווה. מצווה מהמילה ציווי, שאני חייב. לכן כולם צריכים לקבל את זה, ועל זה אנחנו מתחייבים עוד לפני כל הפעולות כשמתחברים לקבוצה, כך שכל אחד מתחייב להתחבר עם האחרים ולקיים את החלטת כולם. לא שאני קופץ כמו באיזה פרלמנט ויכול להגיד שאני לא רוצה, שאני חושב אחרת, אלא דווקא בקבוצה, ככל שמתקדמים, אני צריך עוד יותר להכניע את עצמי ולהתבטל כלפי העשירייה, זה קודם כל.
בעצם בזה רוב הבעיות נפתרות. כי לאחר מכן נשאר לנו רק עוד קצת לתקן את עצמנו לחיבור בינינו, להתאים את עצמנו במחשבה, בפעולה לרצון הכללי, והקבוצה הופכת להיות כאחד, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", וכך כל פעם עוד ועוד. כי הרצון לקבל שלנו נגְלָה יותר כל רגע, וכשהוא נגלה יותר אז אנחנו חייבים להתקדם. והעיקר הוא שאנחנו חייבים בסבלנות יום יום, כל פעם יותר להתקדם בזה. ויהיו הרבה ימים וחודשים ואולי שנים שלא נרגיש התקדמות, אבל חייבים להמשיך ולהאמין שאפילו אם אנחנו לא מרגישים את ההתקדמות בחיבור בינינו, ואפילו אם מרגישים ריחוק בינינו, כל זה נקבע מלמעלה כדי שנוסיף מעצמנו ככל האפשר, העיקר חוץ מצא, וכך נתקדם.
שאלה: האם אפשרית פעולה חופשית על ידי מצווה?
זה תלוי באיזו דרגה נמצא האדם. יכול להיות שכן. אחרי הבירור שלו הוא מעלה את הפעולה שבחר לדרגת מצווה, אבל בעצם זה התחיל מזה שהוא ראה בזה רק דבר רשות.
אני לא הייתי נכנס לזה היום כי זה יבלבל הרבה אנשים. מאיפה אנחנו יודעים מה זה רשות, מה זה מצווה ומה זה עבירה, אלו ההבחנות שבנו, לכן עוד נדבר על זה אחר כך. העיקר בשבילנו זה לדעת איך להתייחס לכל מצב ומצב, ואנחנו חייבים לחפש איפה אנחנו יכולים להוסיף מעצמנו בפעולת על מנת להשפיע.
שאלה: למה הבורא מכריח אותנו ללכת ולעשות את מצוות התיקון? ואם הוא מכריח אותנו, אז למה זה נחשב למלחמה נגד האגו שלנו?
קודם כל, מי שמסכים ורוצה לבצע את רצון הבורא הוא נקרא אדם שמתקן את עצמו או אדם מתוקן. מי שלא מסכים עם זה הוא נקרא מקולקל או שבור. אם זה מתגלה לפניך אז יש לך כאן רק שתי אפשרויות, לרצות לעשות את זה או לא לרצות.
כדי שזה יתגלה לך אתה צריך כבר להיות בדרגה רוחניות מיוחדת, שאתה מבין שזה רצון העליון שתעשה פעולת השפעה. אז או שזה מתגלה לך מכתבי מקובלים כמו שרב"ש כתב לנו, או שכך אתה רואה, שפעולת החיבור היא פעולה הכרחית לכל המציאות, לכל האנושות ולכל העולם, ואז אתה פועל.
נראה לי שאם אדם מסתכל היום על כל העולם שלנו בעיניים בריאות, נכונות, ישרות, אפילו אגואיסטיות, הוא בכל זאת מבין שחיבור העולם זה תיקון העולם.
תלמיד: בסוף הטקסט בעל הסולם אומר שאם הוא ינצח במלחמה הוא מביא רשות חדשה לקדושה. האם זה הרצון לקבל שאנחנו הופכים אותו לרצון להשפיע ואז אנחנו מגיעים בחזרה לבורא עם דעת חדשה, לזה הוא מתכוון?
כן.
שאלה: כשמגיעה הזדמנות לבחור, איך אני יודע אם זה יותר מועיל או פחות מועיל לעשירייה?
את זה אתה צריך לברר, אתה יכול לדבר עם החברים, אבל חוץ מזה אנחנו גם לומדים.
איך אתה מתאר לעצמך את הכלי של אדם הראשון המתוקן? שכל העשירייה היא מיני כלי, חלק ממנו, אבל בחלק הזה מתקיימים כל החוקים של אדם הראשון, רק בצורה קטנה, לא בולטת. אז תתאר לעצמך מה זה נקרא כלי שלם, שכל עשרת החלקים שלו נמצאים בתמיכה, בחיבור, ממש כל אחד עבור כולם. וכך הם מתקרבים אחד לאחר ולכולם יחד, עד שמגיעים "כאיש אחד בלב אחד", עד שכל הקבוצה הזאת הופכת להיות למיני עיגול, למיני אדם הראשון. זה מבנה של עשר ספירות ואין יותר מעשר, רק עד כמה הרצונות מתאספים כולם לעשר האלו. הקשר הנכון, השלם בין הבורא לנברא הוא דרך שמונה החלקים מכתר עד מלכות, ומחברים את כתר ומלכות כך, שהם הופכים להיות אחד ומרגישים את עצמם שנמצאים בדבקות.
שאלה: הכוח שמסוגל להשפיע על הבחירה האם זהו כוח המסך כפי שאנחנו לומדים, ובמה הוא תלוי?
כשאני נמצא בעשירייה וכבר עשיתי איתם כל מיני פעולות קודמות, זה מה שמכוון אותי להסתכל עכשיו על המצב ולראות מה במצב הזה אני רואה כמצווה, כעבירה וכרשות, ומומלץ לעסוק ברשות. מה זו רשות? שאני הולך לפי הבחירה שלי לעשות פעולת השפעה.
תלמיד: ואם אני מרגיש שיש מקום לבחירה אבל אין כוחות לביצוע?
יש לך קבוצה. ודאי שאין לך אף פעם כוח לעשות פעולת השפעה, על זה אין ויכוח. אבל אתה צריך להתכלל בהם, אמנם גם בהם אין כלום, אבל אתה צריך להתכלל בהם כך שדרכם אתה כן תקבל את הכוח מלמעלה, כי בתוך תוכם נמצא הבורא וכך אתה מגלה אותו. קצת תלחץ על הקשר איתם ואתה תרגיש עד כמה משם מגיע אליך מעיין הכוחות.
תלמיד: אני צריך איכשהו פנימית ללחוץ על עצמי או לפנות ולבקש?
אתה יכול גם כך וגם כך.
שאלה: מהו מעשה של רשות בקבוצה?
מעשה של רשות בקבוצה זה שאני לא מחויב, אלא אני מחפש ומוצא לעצמי במה אני יכול להוסיף לחיבור בקבוצה, מה עוד אני יכול לעשות כדי לקרב את כל החברים זה אל זה. זה מעשה רשות.
שאלה: מה הן מצוות אסורות ומה הן מצוות בחירה?
זה שייך למאמר הזה, אבל לא כתוב כאן. יש מצוות רשות, שאני יכול לעשות או לא לעשות. יש מצוות חובה, שמתגלה לפניי פעולת ההשפעה וחיבור עם האחרים ואני חייב לבצע כי מתגלה שבידי לעשות וצריכים לעשות. ויש משהו אחר שהרצון לקבל דוחף אותי למשהו ואני חייב להתנגד לו ולדחות אותו, כי אני עכשיו לא מסוגל לתקן את הפעולה או את מצב האגו שלי, את הרצון לקבל שלי שדוחף אותי לפעולה הזו, אבל בטוח שבעתיד אני אוכל לתקן אותה.
זאת אומרת, מה שאנחנו רואים היום, כל מיני מצבים, פעולות שאנחנו רוצים לבצע אותן ביצר הרע, אבל אנחנו חייבים להגביל את עצמנו ולא לעשות, אז כמו שכתוב, בגמר התיקון מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש, אנחנו נוכל לעשות את כל הפעולות האלה בעל מנת להשפיע, לראות בהן דווקא צורת ההשפעה הגדולה ביותר. אלה דברים שצריכים לגלות אותם, אני לא כל כך מרבה לדבר עליהם, כי האדם צריך לגלות זאת מתוך העבודה שלו.
שאלה: לפעמים אנחנו מקבלים משימות ממך או מבני ברוך, ומקבלים החלטה בעשירייה שמתחייבים לעשות זאת ואחר כך שוכחים ולא עושים. האם זה נכנס תחת הגדרה של רשות או שאנחנו עוברים עבירה?
אנחנו צריכים להשתדל לעשות את כל פעולות החיבור האפשריות. ובינתיים לא לחלק לרשות, מצווה ועבירה, אלא פעולת חיבור תמיד יכולה להיות לפנינו כפעולה שהיא גם רשות וגם חובה.
שאלה: האם תמיד האדם יודע להבחין בין עשיית מצווה לבין עשיית עבירה?
מאיפה אני יודע? זה תלוי באדם. תשאל את עצמך.
תלמיד: האם יכול להיות מצב שאדם חושב שהוא עושה מצווה ולמעשה הוא עושה עבירה?
יכול להיות, ודאי.
תלמיד: זו השאלה.
אז התשובה היא כפי שעניתי. אנחנו צריכים לברר כל פעם ופעם ולתת תשובה על כך. אבל לשאלה אין תשובה, האם יכול, האם לא יכול? מי שכן, כן, מי שלא, לא.
שאלה: אם ניתנת לי הזדמנות לעשות משהו למען חבריי כמו להצטרף לשיעור בוקר ולפתוח את המצלמה, ואני לא מתחבר, זו תהיה עבירה?
כן, אם יש לפניך הזדמנות להתחבר לשיעור, אז אתה כבר צריך לראות שאם אתה מתחבר, אתה מקיים את החובה שלך. ודווקא לא עבור עצמך אלא גם עבור כל הכלי העולמי. כלומר, אם אתה לא מתחבר לשיעור על אף שיש לך הזדמנות ואתה נמצא בכל המערכת הזאת, זה כבר נקרא עבירה, זה לא רשות, כי אנחנו התחייבנו להחזיק את הכלי הכללי שלנו וזה תלוי בכל אחד ואחד. ולכן מי שלא מקיים את זה הוא ממש עושה עבירה כנגד הכלי הכללי וזו בעיה.
כלומר, זו כבר לא מצוות רשות, אלא זו מצוות חובה, ציווי, כי אנחנו כבר כביכול חתמנו על כתב הערבות, שכל אחד אומר כך, "אני אחראי על זה שהסירה שלנו לא תטבע בים אלא תגיע לחוף מבטחים".
שאלה: אם חבר בעשירייה מוסיף מעצמו זה נותן כוחות לכל העשירייה להוסיף גם מעצמם?
ודאי, אנחנו קשורים יחד. זה שזה נסתר מאיתנו שאנחנו כולנו נמצאים בגמר התיקון ואנחנו נמצאים תחת כל מאה עשרים וחמש מדרגות הסתרה, זה כלפינו כדי לתת לנו אפשרות לגלות את כל המדרגות האלה ולאט לאט לעלות עליהן לדרגת הגילוי ודרגת התיקון הכללי שיתגלה, לגמר התיקון. אבל המצב שלנו שאנחנו מחוברים יחד נשאר, זה רק נראה כך כלפי הנבראים כדי לתת להם מקום עבודה.
שאלה: האם חבר שדוחף את החברים לבצע פעולות רשות על ידי עידוד ומתן דוגמה זו ההתקדמות האופטימאלית עבורו?
כן, העיקר בשבילי זה לחשוב איך אני מחבר את כל החברים יחד בכל מצב ומצב.
שאלה: רשום, שכתוצאה מהבחירה אנחנו מייצרים בחירה חדשה ובושה, מה זו בחירה חדשה?
חיבור מתקדם בינינו.
תלמיד: כלומר כל בחירה שלי מאפשרת את האפשרות הבאה לבחירה?
ודאי.
שאלה: אפשר לומר שאם עומדת לפניי פעולה זה רשות, וככל שהזמן מתקדם זה נהייה מצווה ועבירה?
כן, בינתיים זה כך, אחר כך זה נעשה הרבה יותר מגוון.
שאלה: מהי מצווה, מהי בחירה ומהי עבירה?
"מצווה" זה שאני חייב, מצווה לעשות חיבור. "עבירה" זה שאני לא מכוון ולא רוצה לבצע את החיבור המזדמן לי. "רשות" זה שאני בעצמי מחפש איפה אני יכול לבצע את הפעולה הזאת, מוצא ומבצע, ויש כאן גם את העניין של החיפוש.
שאלה: למה עיקר המלחמה הוא דווקא ברשות?
ברשות יש כמה דברים, רשות זה שאני צריך לברר, לראות איפה וכמה אני יכול להוסיף, אם הבורא רוצה את זה, אם זה מוצא חן בעיניו וכן הלאה. זו בעיה, רשות זה המון עבודה, זה כמו בחיים שלנו.
מה שאין כן אם אני נמצא בצבא אז יש פקודה "תעשה ולא תעשה", ואני לא עובד בראש אלא רק בידיים נגיד. לכן מצווה ועבירה אלו דברים ברורים ויותר קשים כי הם כפקודה שאני חייב לקיים. לעומת זאת רשות זה שאני מחפש בעצמי איפה אני יכול לקיים ועד כמה זה יהיה על מנת לקבל, על מנת להשפיע, למעלה מהדעת וכן הלאה. אפשר להגיד שהנטייה הנכונה שלנו היא להפוך את הרשות לתיקון.
שאלה: מה ההבדל בין מאמץ לבחירה?
אני חושב שעל ידי המאמץ אנחנו מבצעים את הבחירה לאתר את המקום והתנאים לעשות פעולת השפעה שהיא למעלה מהרצון לקבל שלנו. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, להתפלל לבקש כוח כזה, לקבל אותו מלמעלה ולעשות פעולת השפעה בפועל. כלומר, אני מגלה שככל שאני לא רוצה להיות מחובר עם האחרים, ומתגלה הרצון הזה, הדחייה הזאת יותר ויותר כל פעם עד כדי כך שאני מוכן להרוג אותם, אז למעלה מזה אני בונה את היחס שלי, שאני דווקא אוהב אותם, "על כל פשעים תכסה אהבה" וכך אני מתקדם.
נשים מרגישות זאת בצורה הרבה יותר ברורה, גלויה ובולטת מאשר הגברים. גברים תמיד משחקים ביניהם, כמו שאנחנו רואים קבוצת ילדים משחקים ומתקוטטים ביניהם, אבל זה משחק. ובנות לא, הן שתיים כאן, שלוש שם ותמיד יש ביניהן איזו משיכה או דחייה, פוליטיקה וכן הלאה. כי הרצון לקבל יותר בולט בנשים והרצון להשפיע קצת יותר בולט בגברים, בערך כך. אחר כך אנחנו נבדיל מה מקום המצווה, העבירה והרשות אצל גברים ונשים, גם בזה יש הבדל.
שאלה: מה זה אומר "מכניס רשות חדש תחת הקדושה"?
שהוא איתר את התנאים שבהם הוא יכול להיות בעל מנת להשפיע, לחבר אותם יחד, לייחד אותם לבורא ואז הוא מכניס אותם תחת השפעת הבורא לקדושה.
שאלה: איך כל הזמן לנצח במלחמה הזו ולנצל כל רגע שהבורא נותן לנו?
אני חושב שעל ידי הערבות שאנחנו צריכים לפתח בעשירייה, "איש את רעהו יעזורו", שנדליק כך זה את זה, שאדם יתבייש שהוא לא מצליח, שהוא בפיגור.
שאלה: איך אני יכולה לסייע לכל אחד להיות חלק של שלם?
לתת דוגמה.
שאלה: איך לבחור כל הזמן ברוחניות? יש הרגשה שבחירה כזו לא תלויה בי אז במי היא תלויה, מאיפה מגיעה החלטת הבחירה אם אנחנו יודעים שהבורא שולט בכל המציאות?
אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שהבורא ישלוט אבל בתנאי שאנחנו מחוברים ותומכים זה בזה. אף אחד לא יכול לעשות פעולה נכונה רוחנית אלא אם אנחנו תמיד מחזיקים את הקשר בינינו ותומכים זה בזה. אדם שלא קשור עם העשירייה ולא משתדל לבצע קשר בעשירייה זו בעצם כל העבירה. כך כלפי גברים וגם נשים.
שאלה: איזה ציווי יש בעשירייה, במה כל אחד חייב להתחייב כלפי העשירייה?
בעשירייה יש רק ציווי להיות עשירייה, כי אם היא כל הזמן מחזיקה את עצמה בצורת עשירייה, אז הבורא מתגלה בהם עוד ועוד ומתקרב אליהם בצורה של הגברת האורות נפש, רוח, נשמה וכן הלאה.
שאלה: איך אישה בודקת את עצמה אם היא גורמת עבירה בנוכחות בשיעור ובעשירייה? האגו תמיד יכול לתרץ את חוסר ההשתתפות מהסיבה שלאישה יש הכרחיות שמונעת ממנה להשתתף. איך לדעת מתי היא באמת לא יכולה, ומתי היא כן יכולה להוסיף מאמץ?
השאלה מאוד נכונה, צודקת ומורכבת. לכן יש תנאי, "נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן"1. כלומר, אישה לא מחויבת לבצע איזושהי פעולה בזמן שאחרים קובעים כי יכול להיות שיש לה איזו חובה להתעסק בתינוק, להתעסק בבית, היא לא בעלת הבית על הזמן ועל סדר היום שלה. יש לה כל מיני התחייבויות ולכן ישנו הכלל, "אישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן".
אבל אם זה לא נכון, אם היא לא חייבת דווקא עכשיו לעשות משהו שקושר אותה למשפחה, שהחיים שלה מחייבים אותה אז ודאי שהיא חייבת להשתתף בחיבור בעשירייה. חלים עליה אותם החוקים כמו על הגברים, רק יש כמה תנאים שמאפשרים לה לעשות פעולות גשמיות לפני שהיא נכנסת לרוחניות.
שאלה: כתוב, "אפילו שיהיה נכשל, מכל מקום אין החטא גדול כל כך. לכן נבחן קרוב לשכר". מדוע לא נותנים לאדם להצליח בבחירה הנכונה בקבוצה, מה זה אומר שמחשיבים לו את זה כקרוב לשכר?
מדובר על מצוות רשות שהוא בחר בה, הוא רצה לעשות אותה, אף אחד לא חייב אותו. ואפילו אם לא הצליח, הוא בכל זאת ניסה ונרשם בו שהוא רצה לבצע ולא יכל, ולכן בפעם הבאה הוא יידע יותר טוב איך להיות מוכן, לבצע ולהצליח.
שאלה: אנחנו לומדים שמצווה היא רצון הבורא, האם זה אומר שכל הפעולות שלנו עם הכוונה הנכונה הן קיום מצווה?
כל פעולה נכונה שאנחנו עושים לצורת החיבור היא קיום המצווה.
שאלה: מהו המאבק של בחירה, להילחם על הכוונה שלי או על הרצונות עצמם?
הבחירה היא איך לבחור פעולות שמביאות אותנו לחיבור, לשחזור של כלי דאדם הראשון. כל פעולה שתואמת לחיבור העשירייה או קבוצה כלשהי, לחיבור שבו אנחנו רוצים לגלות את הבורא שהוא כוח החיבור הכללי בינינו, אהבה ותמיכה, כל נטייה כזאת, כל צעד שאנחנו עושים לקראת זה נקרא מצווה ובסופו של דבר זה ציווי.
בסופו של דבר אנחנו מגלים שאין עניין רשות ואין עניין עבירה אלא הכול זה ציווי "תעשו ותעשו". רק כלפינו שמתקנים את עצמנו אז יש עניין של רשות, עבירה, מצווה. ואי אפשר להגיע למצווה, זאת אומרת לציווי, הצלחה בקשר בינינו אם אנחנו לא בוחרים לפני זה בצורת רשות ומגלים שלא מסוגלים לעשות זאת, שזה נקרא עבירה.
כמו שכתוב "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה"2. "נכשל בה", זאת אומרת שאנחנו לא יכולים אף פעם להצליח אם אנחנו לא נכשלים לפני כן. פשוט.
שאלה: האם כוונות על מעשי מצווה בעשירייה נחשבות רשות?
כן.
שאלה: מה הקשר בין תפילה ובחירה?
אנחנו צריכים קודם כל להיות במצב שיש לפנינו בחירה לבחור בתפילה. בסופו של דבר אין יותר מתפילה.
שאלה: העניין ש"נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן", הופך את כל הפעולות בעשירייה לרשות. איך לבדוק את עצמי בצורה אמיתית, ומה בכל זאת המחויבות כלפי העשירייה?
זה לא נכון. זה שאחרי ש"נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן" הופך להן את כל המצוות לרשות, זה לא נכון. אחרי שאנחנו חותכים את כל האפשרויות שיש כלפי אישה ואומרים שהיא לא מחויבת לעשות דברים מסוימים שיש לפניה, מפני שהיא חייבת לעשות בזמן הזה, שזה נקרא "הזמן גרמן", פעולות אחרות, אז אחרי זה אין לה כבר אפשרות שהכול יהיה רשות. יש חובה, יש מצווה, יש רשות ויש עבירה.
אם אני צריכה עכשיו להתעסק בשירות המשפחה, או שיש לי תינוק ועוד כל מיני דברים כאלה, אז אני חייבת לבצע זאת. אבל אחרי שאני מבצעת או באיזושהי צורה מסיימת את ההתעסקות שלי, אני חוזרת לפעולות שלי שהן בכל זאת מצווה, עבירה, רשות. זאת אומרת, מכל הפעולות שנשים עושות יש פעולות שהן יכולות לא לבצע אותן, לדחות אותן, כי זו הכרחיות, לא שהן בעצמן בוחרות את זה. יש לי עכשיו הכרחיות לטפל בתינוק ועכשיו זה זמן השיעור, אז מה אני עושה? אני מטפלת בתינוק. ועל זה אין שום ויכוח, אני מבצעת בזה פקודה אחרת של הבורא שעשה את זה בצורה כזאת, ולכן בזה אני מתקנת את העולם כאישה. ואחרי שהתינוק לא דורש טיפול, אני יכולה לבחור כבר בעצמי, כי הבורא לא שם תינוק לפניי ואומר לי כביכול לטפל בו. אז נניח שנתתי לו בקבוק והוא נרדם ואני נמצאת חופשיה, אז אני נצמדת לשיעור ובשבילי זו כבר מצוות בחירה אחרת.
אנחנו צריכים לראות בכל הדברים האלה שהם לא סתם לעשות כך או כך, אלא חלק מהזמן של אישה נכנס לתיקון לא על ידי מצוות בחירה, אלא כי היא חייבת לקיים את הטיפול שלה במשפחה. זה כנגד המלכות שיש בה כאלה פעולות שהיא חייבת לתקן את עצמה אפילו ללא כוונה. עוד נלמד את זה, ואתם תראו את זה מתוך ההתקדמות הכללית שלנו.
שאלה: הבדיקה של מה הכרחי לבצע כרגע היא פרטית, ולפעמים האגו מתעתע ועושה חשבונות לא מדויקים, איך לעשות בדיקה אמיתית?
הבדיקה האמיתית היא האם אני יכולה לעשות את זה בזמן אחר או מחויבת לעשות עכשיו. זה יכול להיות טיפול בתינוק, טיפול במשפחה, כל מיני סיבות אחרות, אבל האם אני יכולה לדחות את זה ולבצע זאת אחרי השיעור, אחרי ישיבת חברות. אם אני יכולה אז אני עושה, אם אני לא יכולה אז אין ברירה אני לא עושה. אבל השאלה היא, האם אני מצטערת על זה שאני מתנתקת מחיבור עם החברות.
(סוף השיעור)