שיעור בוקר 30.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל מעשיך יהיו לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: כל מעשיך יהיו לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות.

המשפט "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" הוא משפט ידוע, רק שאנחנו לא מבינים איך להגיע לזה ולממש ומה בכלל הדרישה הזאת שכתובה על ידי המקובלים שפונים כך לכולם. מה זה "שיהיו כל המעשים לשם שמיים", מה צריכים השמיים, מה צריך הבורא שאני אעשה בשבילו. שאהיה כמוהו? איך אני יכול לעשות את זה.

זו בעיה גדולה להבין ולהרגיש את זה, כל שכן לחשוב איך להתקרב לדרישה הזאת, לתנאים האלה, "כל מעשיך יהיו לשם שמיים". זה לא מובן איך במחשבה, בדיבור, במעשה, בכל מה שאני, בכולי, שזה יהיה לשם שמיים, לשם ה'. האם הבורא צריך את זה? מי הם השמיים שלשמם אני צריך לעשות את זה, האם אלו כל בני האדם? כל האנושות? כל הטבע?

נקרא ונראה.

קריין: קטע מס' 1, אומר בעל הסולם ב"שמעתי":

"מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, שבכל מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא רוצה בהשתוות הצורה לה', שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים". היינו, שכל מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, כמ"ש: "לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו ולומר לו: כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם שאתה רוצה להנות. היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', כי שינוי צורה גורם פירוד וריחוק מה'.

והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: איך נכון לבדוק בזמן השיעור שאני רוצה להתחבר עם החברים דווקא כדי להשפיע לבורא ולהתאחד עם השכינה?

אני חושב שניתן לבדוק זאת רק על ידי התוצאות. אם כל אחד ואחד בעשירייה שלו משתדל להתנתק מעצמו ולהיות מחובר עם הקבוצה, אז הקבוצה כבר יכולה לחשוב איך היא מכוונת את עצמה לבורא. יש כאן שתי מדרגות, כל אחד יוצא מעצמו לתוך הקבוצה וכל הקבוצה יוצאת מעצמה לטובת הבורא.

והעבודה הזאת כמו שבעל הסולם אומר היא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", זאת אומרת, זאת הנטייה שצריכה להיות כל הזמן בכל אחד ובכולם יחד. בואו נצייר לפנינו את התמונה הזאת, את התנועה הזאת, את הנטייה הזאת וכך נחשוב, כך נחזק אותה ונחייה בה. כל אחד נמצא בנטייה מתוך עצמו כלפי כולם, ויחד כולם כלפי הבורא. לפנינו שני צעדים בסך הכול, וכך צריכים להשתדל להיות כל החיים. וכמו שבעל הסולם כותב, "מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד" אם מטרת עבודתו מכוונת נכון, כלומר איך הוא יוצא מעצמו לתוך הקבוצה ואיך הקבוצה יוצאת מעצמה לתוך הבורא.

שאלה: אם אוהבים אותנו אז אין לנו בעיה לאהוב חזרה, אבל כאן העניין הוא שהבורא מפנה לנו מקום ואנחנו צריכים להיות הראשונים שמתחילים את הפעולה כשאנחנו לא מרגישים איזשהו תענוג, ודווקא באותה נקודה להתחיל לעשות לו בזה נחת רוח.

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לתכונת החיבור והאהבה בינינו ומבינינו לבורא, ולא לחכות לאיזה תנאים מיוחדים. אין לזה תנאים מיוחדים מצד הבורא, דווקא ההיפך, תהיה יותר ויותר הכבדת הלב כדי שבכל זאת נעבור מהרצון לקבל, זאת אומרת ממחשבה על עצמו של כל אחד ואחד למחשבה על כולם יחד, ואחר כך מ-יחד לבורא. אלו שתי מדרגות מאוד לא פשוטות, כי אנחנו צריכים להרגיש איך הן מתייצבות בנו בפנים.

אנחנו עוד נדבר על זה, אני רואה שבקצרה אי אפשר למסור זאת. איך אנחנו יוצאים מעצמנו כלפי הקבוצה זו כבר בעיה גדולה מאוד, והיא נראית לנו הכי גדולה כי היא נמצאת לפנינו ואנחנו איכשהו יכולים להרגיש שלממש אותה זה ממש לא בכוחנו. ואחר כך שזה יהיה מכוון כלפי הבורא.

אבל העניין הוא שגם הצעד הראשון, שכל אחד רוצה לצאת מהאהבה העצמית שלו לאהבת החברה, שנהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד", גם הוא צריך להיות מכוון לשם ה' כדי להגיע לדבקות בבורא, לחיבור עימו, רק עדיין הפעולה הזאת קודמת לפעולה הסופית שבה אנחנו מתחברים עם הכלי של הבורא. בפעולה הראשונה אנחנו עדיין נמצאים בכלי שלנו ורק בפעולה השנייה, שאנחנו מתחברים עם הבורא, זה נקרא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", אני כבר נכנס לכלים שלו.

עוד נדבר ונבין.

שאלה: האם עלינו לחפש באופן מכוון מקומות שבהם עלינו להתגבר לקראת החיבור בינינו?

כן, אנחנו צריכים להשתדל למצוא נקודת חיבור, את מרכז החיבור שלנו, שבו אנחנו רוצים להתקיים, לחיות ולהתפתח.

שאלה: כתוב "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה". מה זו השכינה ואיך משיגים אותה?

"שכינה" זה נקרא הרצון המשותף שלנו לקראת הבורא, כלומר אנחנו מכינים את הכלי הזה שבו הבורא יכול להתגלות, להתיישב וכך אנחנו נרגיש אותו. אנחנו לא יכולים להרגיש את הבורא כמו שהוא בעצמו, אלא צריך להיות איזה שטח שבו שאנחנו רואים אותו. כמו שאני לא רואה את האור אבל כשקרן האור נתקלת במשהו, אז אני רואה איך קרן האור הזו נתקלת ושהיא קיימת. אחרת זה כמו בחלל, הכול חושך. אבל ברגע שמופיע איזה גבול, איזה גוף, אז האור נתקל בגוף הזה ואנחנו רואים שיש משהו בחלל, שזה לא סתם חלל חשוך, שחור וריק.

אותו דבר כאן. כתוב "כבודו מלא עולם", מה זה "מלא עולם", איפה הוא? אנחנו צריכים לעשות מחיצה בדרכו של האור ואז אנחנו נגלה אותו, ובאותה מידה אנחנו נגלה מה הטבע והגודל של המחיצה שלנו וכך אנחנו נעבוד. הבורא ישמח בזה שאנחנו "לוכדים" אותו בתוך הכלי שלנו, ובזה כבר אנחנו והוא מתחילים להתחבר ולייצב יחד את "הוא ואנחנו", "הוא ושמו אחד". כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מהי השכינה ואיך משיגים אותה.

השכינה היא אותו רצון לקבל שאנחנו רוצים בו לגלות את הבורא, אבל בכוונה על מנת להשפיע, אחרת זו לא שכינה. זאת אומרת, זה כל הכלי שלנו, הרצון לקבל, כל הטבע שלנו שאנחנו מסדרים אותו על מנת להשפיע לבורא - ואז אנחנו מתחברים בינינו וכולנו מכוונים את עצמנו לעשות נחת רוח לבורא בעבודה שלנו, ואז הוא מופיע בכלי שלנו בהדרגה, במידות, א', ב', ג', ד' וכן הלאה. על ידי זה שהוא מופיע, אנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח וכל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים כדי להנות לו.

ואז יוצא שבשכינה הזאת שאנחנו מבצעים ביחס לבורא, בחיבור בינינו והאהבה אליו, בזה אנחנו מבצעים קשר עימו והשכינה הופכת להיות כמו אותו השטח שבו אנחנו מגלים את הטבע של הבורא. היחס בינינו, השתוות הצורה, הכול נמצא בתוך השכינה שעשינו ובנינו, וזו המחיצה שעומדת בדרך של האור. ויש שם קודם כל רצון גדול, עביות, צמצום, מסך ואור חוזר, והכול מתגלה בקשר בין האור שמגיע מהבורא ובין הרצון שלנו לקבל אותו, אך ורק כדי לעשות לו נחת רוח וזה מתבטא בכלי.

שאלה: אם אנחנו רצון לקבל אז המעשה שהרצון לקבל יכול לעשות, זה לכוון את עצמו להרגיש תענוג, אבל בחיבור עם הבורא, עם תכונת ההשפעה?

אנחנו רוצים לתקן את סיבת התענוג שלנו, לא כדי ליהנות מהאור עצמו, שזה מה שאנחנו מסוגלים להרגיש ולזה יש לנו נטייה טבעית אגואיסטית, אלא אנחנו רוצים לעבוד עם הרצון שלנו כדי להנות לבורא, כדי לעשות פעולה שהוא ייהנה. ואז במידת התענוג ההדדי הנקראת "אני לדודי ודודי לי", אז כפי שהבורא רוצה להנות לנו אנחנו רוצים להנות לו, ואנחנו מתחברים יחד.

זה כמו בחיים שלנו, אם אני מתחבק עם החבר אנחנו מרגישים בחיבוק הזה כמה אני נמשך אליו והוא נמשך אלי, ובמשיכה ההדדית הזו אנחנו מגלים את היחס שלנו ואז יוצא לנו בזה חיבור.

תלמיד: אז פשוט מעשים זה תענוג, זו הרגשת שמחה?

כן, כתוצאה מזה יש לי שמחה גדולה מאוד.

שאלה: האם האמונה היא זו שמפרידה אותנו, או היא זו שמחברת אותנו אל הבורא?

אמונה זה כוח השפעה שכל אחד יכול לייצב למעלה מהרצון לקבל שלו. ובוודאי שככל שאנחנו מייצבים את כוח האמונה, כוח ההשפעה, כוח הבינה, בזה אנחנו מתחברים בינינו ומתחברים עם הבורא, ואחר כך לכוח האמונה מצטרף עוד כוח של הרצון לקבל, ועביות ואז אנחנו עובדים כבר באמונה - יש אמונה, יש אמונה שלמה, יש בזה דרגות.

שאלה: במה שונה הבירור שעושה האדם בשלב הראשון, למה שעושה העשירייה בשלב השני כדי להשפיע לבורא?

הבירור שאדם מבצע בשלב הראשון זה בירור שהוא חייב לעלות מעל עצמו ולהתחבר לקבוצה - שלא יהיה לו רצון אחד, אלא רק אותם הרצונות שהוא מוציא אותם בהתחברות עם האחרים, עם החברים. וכך הוא צריך לראות כל חבר גדול והוא נמשך לכל חבר כמו לבורא, ואז כשהוא מממש פחות או יותר את הנטיות הללו, אז תהיה לו מזה הבנה, איך הוא צריך להימשך לבורא, מתוך ההכנה הזאת שעשה עם החברים.

שאלה: כשאנחנו נפגשים כעשירייה, אוכלים משהו, מרימים לחיים, מורגשת שמחה גדולה. האם זו שמחה שגורמת נחת רוח לבורא, וזה נקרא להשפיע?

את זה אתם צריכים לבדוק ולברר בעצמכם אני לא יודע לתת לכם תשובה וגם לא צריך ולא רוצה, כי זה הבירור שלכם. מהם התנאים שצריכים להיות, כדי לקיים קשר בינינו שהוא יהיה קשר אמיתי, רוחני, למעלה מהרצון לקבל שלנו, לטובת החברים.

לפי מה אני בודק את זה? איך אני יכול למדוד מה צורת הקשר, עוצמת הקשר בינינו? עד כמה הוא חזק, שאם תבוא עכשיו איזו הפרעה היא לא תקרע את הקשר הזה? את כל הדברים האלה צריכים לבדוק.

לאדם יש מה לעשות כל זמן שהוא נמצא בחיים, ומה שאמרתי עכשיו, זאת אחת השאלות הגדולות והעיקריות שלו.

שאלה: אמרת שבשלב הראשון יש תנאי, להימשך לחבר כמו לבורא. מה זה אומר להימשך לחבר כמו לבורא?

אולי זה מוקדם מדי להגיד, אבל החבר לא צריך להיות פחות מהבורא. הקשר ביני לחברים צריך להיות באותה עוצמה, ואחר כך אני לוקח את הקשר הזה ומציג אותו כלפי הבורא. ורק בצורה כזאת אני מגיע למצב שאין גבול לחיבור בינינו, וזה הופך להיות חיבור רוחני.

תלמיד: מה זה אומר שאני מציג כלפי הבורא את הקשר עם החבר?

שאני רוצה למדוד, האם לחבר ולבורא אני נמשך באותו כוח, עוצמה ואופן.

תלמיד: איך בפועל עושים את זה?

חושבים על זה כמה שאפשר יותר וזו העבודה שלנו. תנסו לחשוב על זה משך היום עד השיעור הבא, אפילו עד שיעור הצהריים אם אתם רוצים, ואז נדבר הלאה, עד כמה הצלחתם, או לא הצלחתם.

אחר כך אנחנו בונים את היחס לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבורא לאהבת ה'". כי אני לא יכול לבנות יחס לבורא יותר או באופן אחר ממה שיש לי לחברים. וכאן אנחנו צריכים עוד לבדוק, להבין, להרגיש מה השוני בין אהבה לזולת ואהבה לבורא, במה הקשר עם הזולת ועם הבורא הוא שונה ובמה הוא דומה - איך אני מחזק את זה על ידי זה. כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואצלי בדרך כלל, כשאני חושב על אהבת הבורא, אני רואה שאני חייב לגדל את אהבת הבריות. ויש כאן עניינים כאלו וכאלו, מה קודם, ומה אחר כך ולמה כתוב בצורה כזאת - אנחנו עוד נברר את כל התנאים האלו.

שאלה: אני מרגיש שיש עבודה פרטית של האדם, כשהוא מתחבר לעשירייה והוא בונה בעצמו את התמונה של העשירייה - ויש הרגשה שזו תמונה לא שלמה עדיין. אבל יש גם הרגשה שיש איזו עבודה משותפת של כל החברים בעשירייה, שבונה תמונה יותר שלמה, גם של העשירייה וגם איכשהו של מה שצריך להיות כיותר אמיתי. אפשר קצת להסביר על ההבדל בין הדברים האלה?

אנחנו נגיע לזה. אתה שואל יפה אבל נגיע לזה בהדרגה.

שאלה: אמרת, שהבאפר, המחיצה באין סוף שבעזרתה אנחנו מגלים את האור, נקראת שכינה?

זה אחד מהתפקידים של השכינה. התפקיד הראשון של השכינה הוא להיות המחיצה, המסך. רצון לקבל שעליו יש צמצום, מסך ואור חוזר, ואז יש חשבון, באיזו צורה הנברא שיש לו צמצום, מסך ואור חוזר, על הרצון לקבל שהבורא גילה בו, יכול להגיע להזדהות, השתוות, התאמה בינו לבורא.

תלמיד: איך התפקיד הזה עוזר לנו בעשירייה?

גם בינינו בעשירייה אנחנו צריכים במשהו להידמות ביחס בינינו, ליחס בינינו לבין הבורא. אני מקבל כל מיני השפעות מהחברים, את ההשפעות האלה אני חייב לקבל גם במסך ובאור חוזר אחד כלפי האחר, וכך אנחנו בונים את הפרצוף שלנו.

תלמיד: בזכות זה יש את הגילוי בעצם?

כן, ודאי, אחרי שאני בונה את הקשר בינינו. כל אחד שונה מהאחר, כי כל אחד הוא כמו ספירה שונה, אחרת, הפוכה מהאחרת, ואנחנו צריכים להתחבר למעלה מהשוני שלנו למען השפעה הדדית משותפת לבורא, לכתר. ואז יוצא שבזה אנחנו הופכים למלכות, שדרך כל ההבחנות בינה לכתר היא משפיעה לכתר.

שאלה: יוצא שאין אפשרות לאהוב את הבריות בצורה ישירה, אבל זה סוג של מבחן שעלינו להצליח בו כדי להגיע למצב שאנחנו יכולים לאהוב את הבריות דרך הבורא?

כן.

שאלה: איך אנחנו הופכים למלכות שמשפיעה על הכתר?

במעשה, להשתדל ולבקש. להשתדל לבנות קשר בינינו, לגלות כל פעם בכל אחד ואחד שהוא לא מסוגל לזה ולבכות כמו ילד קטן שבוכה לאימא שלא הולך לו, ואז אימא עושה.

תלמיד: אני אבכה עכשיו, אבל אנחנו צריכים להגיע למלכות כללית.

כל אחד ואחד. בזה שאתה תבכה, אתה תשפיע על אחרים.

תלמיד: כשאני מתגבר על הרצון האגואיסטי שלי ואנחנו גם מתחברים יחד, זה אומר שאנו הופכים למלכות?

אנחנו מתחילים להרגיש שכולנו מתייצבים כלפי הכוח העליון וזה מחבר אותנו יחד. זה מה שמייצב אותנו בפעולה אחת, בהבנה אחת, "כאיש אחד בלב אחד", הכול מפני שאנחנו רוצים להשפיע לאותו הבורא.

תלמיד: מה זה אומר להשפיע לבורא? זה אומר שאנחנו רוצים להעביר לו את האהבה שלנו, את היחס שלנו?

אתה משפיע בין החברים, ומבין החברים אתה אחר כך משפיע לבורא, וזה נקרא "השפעה". באמת אתה לא יכול לתת לו שום דבר, חוץ מהיחס שלך, "אם צדקת מה תיתן לו?", וכך אנחנו עובדים.

אנחנו הולכים צעד אחרי צעד ולפעמים אפילו מתקדמים יותר ממה שאני חושב שאנחנו צריכים להתקדם, וזה מצוין. רק אני מבקש, שיעור כמו של היום, תנסו לשמוע עוד פעם, ואחר כך נשמע שאלות.

קריין: קטע מס' 2.

"האדם מוכרח לעבוד ולהשקיע יגיעה, ולעשות כל הסגולות, בכדי שיבוא לדרגת, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. וכפי היגיעה שהכניס בעבודה, בשיעור הזה הוא נעשה יותר נצרך להבורא, שיעזור לו." ככל שאנחנו מתקדמים ומבינים ומרגישים ונכנסים ליתר חיבור, גם בינינו, גם עם הכוח העליון, אנחנו יותר ויותר מרגישים כמה אנחנו תלויים בינינו, בין החברים, ובין כל החברים לבורא, וזה היופי שבדבר. "ואז, כשיש לו כלי, היינו צורך שה' יעזור לו, היינו שהוא לא רואה שום עצה, שיהיו לו האפשרות להגיע לדרגת השפעה, אז הוא הזמן, שהוא מקבל עזרה מלמעלה."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה" 1989)

דווקא במצבים שהאדם מרגיש שאין לו שום סיכוי להתקדם, שרואה שאין לו "שום עצה, שיהיו לו האפשרות להגיע לדרגת השפעה" כלומר שמאוד רוצה להיות בהשפעה ולא מסוגל בכוחותיו, אז מגיעה לו עזרה ממעלה.

קריין: קטע מס' 2.

"האדם מוכרח לעבוד ולהשקיע יגיעה, ולעשות כל הסגולות, בכדי שיבוא לדרגת, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. וכפי היגיעה שהכניס בעבודה, בשיעור הזה הוא נעשה יותר נצרך להבורא, שיעזור לו. ואז, כשיש לו כלי, היינו צורך שה' יעזור לו, היינו שהוא לא רואה שום עצה, שיהיו לו האפשרות להגיע לדרגת השפעה, אז הוא הזמן, שהוא מקבל עזרה מלמעלה."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה" 1989)

במצב שהוא לגמרי לגמרי נמצא בצורה שפוכה, שרואה שאין לו שום כוחות ושכל ורגש וכלום כדי להגיע פעם לאיזו השפעה הכי קטנה, לתחילת דרגת ההשפעה מצד אחד, ומצד אחר הוא אפילו לא כל כך רוצה את זה, כן רוצה ולא רוצה, במצב אנוש כזה הוא מקבל עזרה מלמעלה.

צריכים להתאמץ ולהתאמץ כל הזמן עד שנרגיש את עצמנו בסחיטה השלמה, באפס כוחות. שאין לי לא שכל, לא רגש, שום תכונות פנימיות וכלום, ואני באמת מוכן, מזומן, ויכול לזכות לאיזשהו קשר עם תכונת ההשפעה.

שאלה: השכר האמיתי הוא שאנחנו נותנים מאמץ ומגדילים זה את זה כל הזמן ובזה אנחנו כל הזמן תומכים זה בזה?

נניח שכן, זה לא חשוב איך מבטאים את זה. השכר שלנו באמת הוא שנוכל להמשיך, אפילו בצורה שאתה זוחל כבר, שאין לך כוחות להתקדם בשום צורה אחרת, ובכל זאת אתה קם ומגיע לשיעור ובכל זאת עושה בכוחות האחרונים שלך מאמצים. מזה מגיע כל השכר, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", כמו שכתוב במצרים.

שאלה: האם גילוי הבורא תלוי בעשירייה המחוברת או במאמצים שבאים דווקא ממני כדי לגלות אותו?

גם בזה וגם בזה. אנחנו צריכים להגיע למצב שאדם צועק, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", לזה אנחנו צריכים להגיע. לצעוק על זה לפני הזמן, גם זה קורה ודאי, וגם זה מכובד, אבל אין על צעקה כזו עניית התפילה, כי אנחנו צריכים להגיע לחיסרון הנכון, המתאים, ואז נתקדם הלאה, נקבל כניסה.

שאלה: איך להבדיל בין זה שאני רוצה להיות בהשפעה ובין זה שאני רוצה להיות בהשפעה כדי לעשות נחת רוח לבורא? אני צריך כל הזמן להיות בבירור הזה?

ודאי. אני רוצה להיות בהשפעה כדי לעשות מכוחות ההשפעה האלו נחת רוח לבורא, להשפיע לבורא. אחרת מה נקרא שאני רוצה להיות בהשפעה? בהשפעה למי?

תלמיד: אני רוצה להיות בהשפעה לחברים אבל זה לא מספיק.

זה לא מספיק, זו לא ההתחלה ולא הסוף. אם זה לא מחובר לסוף הדרך, אין לזה משמעות.

שאלה: מצד אחד העשירייה צריכה לפעול בכל הכוח כדי לתת גדלות החברים, לרומם אותם על ידי קנאה וכבוד, ומצד אחר, רב"ש כותב שאני צריך להגיע לייאוש המוחלט הזה. אלה שני דברים סותרים, העשירייה פועלת בכל הכוח לרומם ואני אמור להגיע לייאוש.

לייאוש מכוחותיו עצמו, שאני לא מסוגל לדחוף אותם קדימה, לסחוב אותם למטרת הבריאה. אם סתם מתייאשים, אז הולכים וזהו, מפסיקים את הצורה של מצרים, אבל אם אנחנו רוצים להגיע לכך שכולנו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" ואנחנו ממש חונקים את פרעה, מחייבים אותו שיוציא אותנו ממנו, אז זו המטרה.

תלמיד: האם הייאוש הוא מזה שאני לא מצליח לדחוף אותם, אני לא מצליח לעורר אותם?

כן, ככה כל אחד ואחד. כי באמת בתוך הטבע שלו כל אחד ואחד לגמרי לגמרי מזדהה עם פרעה. אחרת מה זה נקרא "יורדים למצרים, נכנסים למצרים"? לפי התכונות שמתגלות בהם ושהם מתקבלים אצל פרעה במצרים והוא שמח שהם באו, והם גם שמחים שנמצאים אצלו, ויש איזו הבנה והרגשה וחיבור בין בני ישראל לבין פרעה. ורק אחרי זה לאט לאט כשכוח הפרעה גדל אז מתחילים להרגיש כמה הוא הפוך מהטבע שלהם, מהמטרה שלהם, ושחייבים לעשות כל מיני פעולות עד כדי לברוח ממצרים.

שאלה: כל נושא שאנחנו נבחר אנחנו מגיעים לזה שאין לנו אפשרות לעשות שום דבר בלי עזרת הבורא, ועל כל דבר עלינו לעלות תפילה. האם זו התקדמות להכרת הרע?

כן. אנחנו מכירים את הרע שהבורא ברא בנו.

קריין: ממשיכים בנושא "כל מעשיך יהיו לשם שמיים", קטע מספר 3, כותב רב"ש.

"כשהאדם מתחיל ללכת על דרך, שיגיע על ידי הקיום בתו"מ לדביקות ה', הנקרא "שכל מעשיו יהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו". אז הזמן שהגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, ומביא לו מחשבות, איך שהעבודה זו אינה בשבילו. מטעם, שהיות שטבע הגוף הוא לתועלת עצמו, והוא רוצה לעבוד עתה לתועלת ה', לכן הגוף, הנקרא "רצון לקבל", מראה לו תמיד שאינו כדאי לעבוד לתועלת ה'. והיות בלי תענוג אין האדם יכול לעשות שום תנועה, שכך הוא הטבע של הבריאה, וזה נובע מטעם, שרצונו להטיב לנבראיו, שזהו סיבת הבריאה, לכן אם אין להאדם תענוג מהעבודה, הוא לא יכול לעבוד.

לכן כל מה שהאדם עושה, הוא רק בכדי להנות, היינו שהוא מקבל תמורה עבור היגיעה שהוא נותן. לכן בשלא לשמה, היינו כשהאדם מאמין בשכר ועונש, יש חומרי דלק להאדם בזמן עבודה, היות שהוא מסתכל על השכר, מה שהוא יקבל אחר כך. מה שאין כן כשהאדם עובד בכדי להשפיע, היינו שלא רוצה לקבל שום תמורה עבור היגיעה, איך הוא יכול לעבוד בלי הנאה. ועל זה אומר הזה"ק [הזוהר הקדוש], שצריכים לעבוד מסיבת שהבורא הוא רב ושליט, שפירושו, מטעם גדלות ה'."

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה" 1990)

שאלה: האם עזרת הבורא מגיעה ישירות לאדם, או שהבורא מדריך את האדם דרך פיו של החבר?

דרך כל מיני אפשרויות, אמצעים שמשפיעים על האדם והאדם משתנה. גם בזה ששולח לאדם כל מיני שאלות ותשובות שהן באות למוחו של אדם, וגם ששומע אותן מהסביבה. הבורא משפיע על האדם דרך הרבה מאוד אמצעים. מה שאין כן אדם לא כל כך מזהה את זה, בינתיים, אחר כך יותר ויותר יזהה את הדרכים, הצינורות, שבהם הבורא משפיע עליו, וכך הם מתקרבים יותר ויותר עד שמגיע "אני לדודי ודודי לי", לקשר הדדי ישיר.

שאלה: רב אנחנו אומרים שהיחס לחבר ולבורא צריך להיות שווה ובפועל זה לא יוצא ככה.

צריכים להתקדם ולראות עד כמה זה יהיה כך שחשיבות החברים יהיה בעיניך כמו חשיבות הבורא.

תלמיד: אנחנו מדברים רק על החשיבות? כי זה לא אותו יחס.

החשיבות קובעת את היחס.

תלמיד: מהחבר אני לא מבקש כלום, אני לא דורש ממנו.

כי אתה לא מרגיש שאתה תלוי בו. ובבורא אתה מתאר לעצמך שאתה תלוי בו.

תלמיד: ואם אני ארגיש שאני תלוי בחבר אני לא מגיע אליו ולא דורש שינויים או חיבור בינינו.

אז תתייחס לחבר כמו לבורא אם תרגיש שאתה תלוי בו באותה מידה.

תלמיד: ואז אני לא יכול להתייחס אליו כמו לבורא ולדרוש מהחבר שינויים, או אותו חיבור אפילו.

למה לא? אם החבר משפיע עליך ממש באותה מידה כמו הבורא אז אתה תתייחס לחבר כמו לבורא.

תלמיד: כי אנחנו אומרים שאנחנו צריכים רק לתת דוגמה טובה לחברים ומצב רוח טוב.

מה זה שייך דוגמה טובה או לא טובה? אני מדבר ממך, מהרצון לקבל שלך. הכול תלוי כמה אתה מבין, מרגיש, מגלה שאתה תלוי ביחס של החבר אליך. אם אנחנו היינו מרגישים שאנחנו תלויים בחברים שלנו כדי להתחבר לעשירייה ולהשפיע לבורא ולעלות לדרגה הרוחנית, אז אנחנו היינו מתייחסים אחרת אליהם. אנחנו היינו מתייחסים אליהם כמו למקור הכוח הרוחני.

תלמיד: צריך לחשוב.

כן. צריך לחשוב. להכיר בזה זה דבר גדול מאוד ולא פשוט. עד שאדם מתחיל לזהות את הקשר הזה, התלות שלו בעשירייה, ואז הוא חוזר לאותם המאמרים כמו שרב"ש כתב על רבי יוסי בן קיסמא וכן הלאה.

שאלה: מה קורה לרצון לקבל כשאדם עובד מטעם גדלות ה'?

הרצון לקבל עובד מטעם גדלות הבורא כשהוא מרגיש כך. מה קורה לאדם? האדם מבצע את הפעולה שהרצון לקבל שלו דורש ממנו.

תלמיד: האם זה חומר הדלק שלו?

כן. כשמרגיש את גדלות הבורא זה חומר הדלק שלו.

תלמיד: האם זה גם שכר, עובד בשביל שכר?

שכר תלוי בכוונה. האם להרגיש את גדלות הבורא בשבילו זה שכר או בשבילו זה רק אמצעי כדי להגיע לשכר והשכר בשבילו זה להשפיע לבורא. אז הוא חייב להרגיש את גדלות הבורא כדי להשפיע לו. אז להרגיש את גדלות הבורא זה שכר? לא. זה אמצעי. כי אחרת לא יכול להשפיע. אבל כשמגיע להשגת גדלות הבורא אז הוא משפיע וזה בשבילו השכר. השפעה לבורא זה השכר ולא הכרת גדלות הבורא.

תלמיד: איך הוא עובר משכר ועונש, כי יכול להיות שגדלות הבורא זה השכר בשבילו, לגדלות הבורא?

כך זה עובר, הכול תלוי במה עיקר ומה טפל. מה האמצעי ומה המטרה.

שאלה: אם הבורא רוצה להשפיע לנברא והנברא מסרב לקבל, הבורא יכול לקבל תענוג? האם זו רק תחילת העבודה?

כן.

שאלה: מאיפה מקבלים רצון לעשות נחת רוח לבורא כשהרצון הזה נעלם ולא מורגש?

מקבלים בחזרה מהבורא ודאי, על ידי זה שאדם לומד, נמצא עם החברה, הוא מעורר על עצמו בכל מיני הזדמנויות שינויים בהארה העליונה, וכך הוא משתנה בהרגשת הבורא.

שאלה: איך נזכיר לעצמנו שאנחנו פועלות למען הבורא ולא למען עצמנו?

זו עבודה בעשירייה, זו עבודה נטו של החברות שצריכות כל הזמן לכוון זו את זו לכיוון להשפיע נחת רוח לבורא. ואני חושב שלנשים זה אפילו יותר קל לעשות מאשר לגברים.

שאלה: למה בשכל קל להבין שהבורא גדול ובלב כל כך קשה? למה הפער הפנימי הזה?

אנחנו פשוט צריכים לעבוד ואז אנחנו נראה מתוך המעשים שלנו מה קורה איתנו. בינתיים אין לנו כל כך חומר כדי להתחיל לעבוד עימו, לעשות משהו, איזה בישולים. צריכים להמשיך לעבוד.

שאלה: אם בניסיונות שלי לעורר את העשירייה לבנות חיבור נכון אני לא רואה את ההדדיות מצד העשירייה, זאת בעיה שלי או של עשירייה?

יכול להיות שזו בעיה בעשירייה, ויכול להיות שהבעיה בך, אבל שוב אני אומר שלא כדאי לך להפסיק ולשנות משהו. אלא עוד ועוד לעבוד על חיבור העשירייה ולהבין שמה שקורה בעשירייה קורה מהבורא. זה לא שהחברות לא רוצות או יש עוד אילו סיבות, זה סך הכול הבורא שנמצא במרכז העשירייה, הוא מוביל את העשירייה לחיבור בדרך שלו ואנחנו צריכים רק להמשיך עוד ועוד וכמו ילדים קטנים לדרוש ולדרוש חיבור.

שאלה: מה אני יכולה לעשות בעשירייה אם דוגמה אישית שלי לא עובדת?

זה לא נכון. אני צריכה לעבוד לחיבור העשירייה ולא להתייאש ולראות עד כמה החברה משתנה. אנחנו נמצאים בתקופת הזמן שבטוח יש שינוי ויהיו שינויים עם החיבור בתוך העשירייה. בואו נהיה עקביות בזה. אני מרגיש אתכן ואני אומר שיש בכן הרבה מאוד כוחות ואפשרויות, תכונות שאתן כן יכולות להגיע לחיבור חזק, אמיתי.

שאלה: אם כל המחשבות באות מהבורא ואני מממשת אותן כאשר אני חושבת עליו, האם בפעולה הזאת אני משפיעה לו נחת רוח?

ודאי שכן. כל מאמץ שלי הקטן ביותר לחיבור בינינו ובלימוד, בקבוצה, במה שלא יהיה, גורם נחת רוח לבורא. הבורא סך הכול זה אותו כוח שמרגיש את עוצמת החיבור שלנו לפי הכמות, לפי האיכות.

שאלה: האם מצב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ויזעקו ותעל שוועתם" זה מצב שמחה שמאחרי חיפוש ומאמץ ממושכים אני מוצאת אותה תפילה, אותה דלת נכונה והמפתח לדלת, הרגשה הזאת נכונה?

כן. רק את לא צריכה למצוא את הדלת והמפתח לדלת, אלא ברגע שאת תהיי מוכנה את תרגישי שיש לפניך פתח ואת נכנסת. יש על זה אפילו אגרת של בעל הסולם. שאנחנו רואים קיר וברגע שמוכנים לעבור למדרגה הבאה הרוחנית, בקיר הזה פתאום נפתח הפתח ואנחנו נכנסים.

שאלה: אם חברים שלי הם אמצעי להגיע לבורא, זאת לא דרך אגואיסטית להשתמש בחברים שלי?

לא, כי אנחנו הופכים להיות ככלי אחד, מערכת אחת וכל אחד לא יכול בלי חברו. ורק בתנאי שאנחנו מחוברים בינינו אנחנו עוברים ממקום למקום, ממדרגה למדרגה, משלב לשלב.

שאלה: אני מרגישה תלות בחברות שלי בעשירייה, אבל אם אבקש מהן לעשות פעולות מסוימות הן יכולות להרגיש זאת ככפיה. מה ההבדל בין לעשות פעולה בכפיה לבין לעשות אותה בצורה נכונה?

זה הבדל גדול מאוד. לפעמים פעולה בכפיה היא יותר חשובה ולפעמים ההפך. אני צריכה לראות את זה מתוך התנאים שהבורא מייצב לפני.

שאלה: איך לנהוג אם להרגשתי התפילה המשותפת לא עובדת ויש הרגשה שכל אחת מתפללת בזמנה ושהאחרות לא משתפות פעולה, מה לעשות במקרה הזה?

זה לא חשוב. אנחנו לא צריכות להתפלל באותו זמן כמו שהקהל בדרך כלל עושה. אנחנו צריכות רק להיות בלב אחד, שנחיה בחיסרון אחד, זה מה שאנחנו רוצות. ואז זה יפעל על הבורא.

שאלה: אנחנו פועלים בעשירייה ואנחנו בעזרת זה יכולים לפנות לבורא ואז להרגיש איך הוא פועל בנו. האם צריך להגיע גם להרגשה שמתגלה בסופו של דבר, שהוא פועל גם דרך העשירייה, חזרה אלי?

ודאי שכן, כך אני צריך לראות את כל הפעולות של העשירייה עלי, שזה הבורא שפועל. ש"אין עוד מלבדו". אני צריך לקבל שגם חבר אחד שפועל עלי, לא העשירייה, זה מגיע מהבורא.

תלמיד: יש את הפעולה שאנחנו עושים זה על זה כדי להגיע לחיבור, ואז אמרנו שמהחיבור אנחנו צריכים לפנות לבורא, אבל ענית התפילה האם היא מורגשת גם דרך כל החברים בעשירייה כעשירייה או שזה מורגש בתוכי ואני לא מבין שזה מגיע דרך החברים?

אנחנו לא מבינים, אחרי כל חבר עומד הבורא, וכותב על זה רב"ש כמה פעמים באגרות שלו שאין עוד מלבדו, שאף אחד מאיתנו לא פועל, האמת שהבורא פועל הכול. וככל שאנחנו מתקדמים אנחנו עוד ועוד מבוטלים כלפי הבורא שפועל דרך כולם ועל כולם, ואין עוד מלבדו.

שאלה: אפשר אולי לתאר מה זאת ההרגשה שהבורא פועל עלי דרך החבר או דרך כל דבר, זאת אומרת שהוא לא פועל בתוכי אלא דרך משהו חיצוני לי?

איך אתאר את זה, אני לא יודע.

תלמיד: אולי אי אפשר עדיין.

אני לא יודע מה להגיד לך.

תלמיד: כי אנחנו מרגישים את התוצאות של הדברים ברצון שלנו, איך אנחנו פתאום רוצים משהו אחד, אחר כך משהו אחר, היחס משתנה אצלנו.

עד כמה שנדביק כל חבר לבורא, ונבין שזו רק הופעת הבורא כלפי. בצורה כזאת, בדרך הזאת אני מתקדם מהר לכך שאזהה את הבורא בכל דבר. כי סך הכול חוץ ממנו אין כלום, וזה מה שאני צריך לגלות.

תלמיד: מה זאת ההרגשה המיוחדת שאני מרגיש את הבורא דרך החבר? אני רואה את החבר, אני עובד איתו, יש לי יחס כלפיו, אבל מה זה היחס של הבורא דרך החבר?

שכך הבורא מצייר לפני איזו דמות, כדי שבתוך הדמות הזאת אני אלביש את הבורא.

יש על זה מאמרים של רב"ש, שהבורא מסתיר עצמו בלבוש החברים.

אולי תשאלו עוד, כי אני כאילו קצת מרגיש מה אתה שואל, איך אנחנו מתארים את הבורא דרך החבר. ניראה, אם זו שאלה היא בטוח תתעורר.

שאלה: אם בתהליך הרוחני צריך לקבל את הטבע שלנו כטבע של רצון לקבל, אז האם השמחה היא השער שבו אנחנו בעצם מכירים בטבע שלנו, מבינים אותו, ומשם אנחנו מתחילים להתפתח לרוחניות?

כן, השמחה היא תנאי הכרחי.

קריין: נקרא ציטוט על זה שהבורא מסתתר בלבוש של חברים

"פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש מאמר יט' "מהו קו אמצעי בעבודה" 1989 )

קריין: קטע מספר 4

"בגלל מה אנו צריכים לעבוד הכל לשם שמים, כמו שכתוב "כל מעשיך יהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו". הלא הבורא לא מקבל מזה שאנו עובדים בשבילו כלום, היות שהוא אינו בעל חסרון. אם כן לשם מה אנו צריכים לעבוד בעל מנת להשפיע.

אלא שזהו רק לטובת הנבראים, שעל ידי זה הם ינצלו מבחינת שינוי צורה מהבורא, אלא שיזכו לבחינת השתוות הצורה, שזה מכונה "מה הוא רחום אף אתה רחום". ולא שהוא צריך שיעבדו בשבילו חס ושלום, כאילו הוא נצרך לכבוד הנבראים, אלא זה שיעבדו לתועלת הבורא, הנקרא "אך ורק לשם שמים", מזה יצמח תועלת להנבראים, שהם יהנו. וזה נקרא, שהצמצום וההסתר היה בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו. כלומר שהנבראים יוכלו להנות ולא ירגישו שום בושה, שזהו ענין של השתוות הצורה ודביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

שאלה: האם אנחנו צריכים לתאר את הבורא כבעל חיסרון או לא?

תלוי למה אתה מתכוון בבעל חיסרון? שהבורא מצטער, שהוא רוצה? אז הוא מצטער ורוצה זה הכול כדי שאנחנו לא נגיע לשלמות. במושגים שלנו הוא לא בעל חיסרון, ודאי.

תלמיד: אז מה זה שאנחנו רוצים להגיע לקשר עם הבורא, על סמך מה?

כשאנחנו רוצים להשפיע לו, הוא מגלה כלפינו חיסרון, והוא רוצה שאנחנו נמלא את החיסרון שלו. אבל החיסרון שלו שונה מהחיסרון שלנו, כי אצלנו זה מחוסר, ואצלו זה מתוך זה שהוא רוצה לתת.

תלמיד: אני יכול לתאר את זה שהבורא רוצה לתת. אבל האם זה נכון לתאר אותו ככוח שרוצה לתת, ואני נותן לו אפשרות לתת?

כן, אתה פעם ראשונה בשיעור?

תלמיד: לא, אבל כאן הוא מתאר כאילו הכול לטובת הנברא.

ודאי שהכול לטובת הנברא, כי מלכתחילה הבורא הוא לא בעל חיסרון.

תלמיד: אני מחפש את החיסרון הנכון שהקשר יהיה הדדי.

הקשר הוא הדדי כשמשפיעים אחד לשני כל מה שאפשר.

שאלה: האם מה שאנחנו קוראים פה זו עבודה מעל הדעת כדי להגיע לדעת דקדושה?

כן.

שאלה: הדרגה של גדלות הבורא, זו כבר דרגה שלא נשרפת? לא נעלמת? או יש משהו מזין אותה?

זה כל הזמן עולה בינינו בהתאם לכמה שאנחנו רוצים להגיע להזדהות עם הבורא.

קריין: קטע מס' 5, כותב רב"ש.

"כיון שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, הנקרא בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, אז הוא צריך להאמין, שהקב"ה יודע מה לתת לו, ומה לא לתת. כי בכדי שהאדם לא ירמה את עצמו, ויראה כל פעם, אם הוא הולך על דרך להשפיע נחת רוח להקב"ה, אז הוא צריך לראות את עצמו, באיזה מצב שהוא נמצא, הוא צריך להיות שבע רצון.

והוא צריך לבטוח בה', שבטח זה הוא רצונו יתברך, אם כן לא חשוב לי באיזה מצב שאני נמצא, אלא אני צריך ליתן יגיעה ותפלה, על מה שהאדם מבין, ויבטח בה', שהקב"ה יעזור לו לטובת האדם. ומהו לטובת אדם, זה הוא ה' יודע, ולא האדם. ובזה יש יכולת להאדם, שיוכל לעשות על עצמו בקורת, על התעסקותו בתורה ומצות, אם כוונתו היא, משום שרצונו הוא בכדי להשפיע להקב"ה ולא לתועלת עצמו, היינו שאין כוונתו להיות משפיע בעמ"נ לקבל. ומשום זה, בזמן שהאדם מסדר לעצמו את סדר עבודתו, והולך להתפלל לה', ובטח שצריך לבטוח בה', שה' מקבל תפלתו, אז הוא צריך לבטוח בה', היינו שמידת הבטחון הוא על דעתו של הקב"ה, ולא לבטוח באחר. ומי הוא האחר, הוא האדם בעצמו. היינו, שמידת הבטחון, שה' יעזור לו, צריכה להיות כפי שהקב"ה מבין, ולא כפי שהאדם מבין."

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

שאלה: מה זה אומר שהביטחון בעזרת ה' צריך להתבסס על איך שהבורא מבין את זה ולא איך שאני מבין את זה?

מה שאתה מבין במה שהבורא צריך לעזור, ומה שהבורא מבין במה שהוא צריך לעזור לך, אלו שני דברים שונים מאוד. הבורא הוא המערכת הכללית שכוללת את כל המציאות, ולפי התקדמות המציאות למטרת הבריאה הוא מעביר אותך ממצב למצב. אתה לא מכיר את המערכת הזאת ואת התוכנית הזאת, אלא אתה רוצה להתקדם לפי מה שאתה חושב, רואה ומרגיש, זה ההבדל. לכן כתוב "תעשה רצונך כרצונו".

תלמיד: איך להיות בטוח? הוא מתאר כאן תחושה של מה שהבורא רוצה לתת לי ושאני רוצה כביכול לכייל את עצמי לזה.

התיקון מתחיל מזה שאתה שבע רצון בכל מצב שאתה נמצא, כי אין עוד מלבדו.

תלמיד: מה לבקש?

אתה מבקש רק להיות דבוק בבורא בכל רגע ורגע, לא חשוב מה שאתה מרגיש ולא חשוב מה שאתה מקבל.

תלמיד: אם כך, בשביל מה הוא מעורר בי חסרונות?

כדי שכל הזמן תתאים את עצמך לבורא ותראה באיזה שינוי ממנו אתה נמצא.

שאלה: מה זה אומר לבקש להיות בדבקות עם הבורא בכל מצב? איך לעשות את זה?

את זה אנחנו צריכים ללמוד. אבל תתחיל זאת מעכשיו, כל מה שאתה מרגיש תנסה להגיד על זה תודה רבה.

תלמיד: אני מנסה ואף פעם לא הצלחתי לעשות את זה.

סימן שלא ניסית.

תלמיד: איך לנסות לעשות?

אני לא יודע, אני רק אומר מה צריך להיות.

תלמיד: האם היגיעה והתפילה שלי הן לחיסרון שאני מקבל?

כן.

שאלה: אני רוצה להתבטל בפני הבורא ואני רוצה שהכול יקרה כמו שהוא כבר קבע בעבורי, האם זו גישה נכונה?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות כך שחשיבות החברים תהיה כמו חשיבות הבורא?

צריכים לחשוב על זה הרבה ולהתאמץ, אבל זה צריך להיות ממש אותו דבר, כי חוץ מגופו של אדם נמצא רק הבורא. זה שהוא מלובש בכל מיני צורות, דומם, צומח, חי, בני אדם וגם כוחות עליונים מזה, זה כדי לתת לאדם אפשרות להתאמץ ולהגיע להידמות לבורא.

שאלה: רב"ש כותב פה שצריך לבטוח בה'. האם לבטוח בה' אלו מידות של אמונה בה'?

כן.

שאלה: האם בחיים היומיומיים אנחנו גם צריכים לראות מאחורי הכול את הבורא או שבינתיים זה רק בקבוצה?

לא. בחיים הרגילים אנחנו צריכים להתנהג כלפי כל המציאות כמו כולם, ורק מתוך העשירייה ובתוך העשירייה שם אנחנו מדברים ומתנהגים כך שאין עוד מלבדו.

שאלה: האדם יושב בשיעור והבורא שולח לו מחשבות שלא קשורות למה שקורה פה, כל מיני שטויות. הוא מבין שזה בא מהבורא, איך אני יכול להיות מרוצה על כזה מצב?

תתלונן אליו.

תלמיד: אבל אמרת להיות מרוצה ממה ששולחים לי.

לא, תתלונן למה הבורא שולח לך מחשבות כאלו. תבקש ממנו להסביר לך למה אתה צריך את זה. ודאי שאתה צריך את זה כדי להתקדם, אז איך תתקדם, למה, תנסה לברר.

תלמיד: זאת צריכה להיות התפילה? בורא תסביר לי למה?

לדוגמה למה אני כל הזמן חושב על סטייק.

שאלה: בקטע הקודם קראנו שמה שיש לנו לתת זה רק את הכלי לבורא שהוא יהנה מאיתנו. עכשיו נראה שכאילו מה שאני רוצה להיות שבע רצון ובסוף לבקש רק דבקות. אז במה אני מהנה בזה לבורא?

בזה שאתה כל הזמן חושב עליו ורוצה לעשות אותו כמנהל כל המציאות.

תלמיד: אז מה אני מקבל ממנו, ממה אני נהנה?

אתה נהנה מזה שאתה עושה מאמץ כדי להכתיר את הבורא כמנהל את כל המציאות.

תלמיד: מזה אני שבע רצון, מזה אני נהנה? כי אני לא מרגיש שאני נהנה.

תנסה ליהנות מזה.

תלמיד: איך?

מזה שאתה עסקת היום כמה דקות בעבודת ה' כך שאתה רצית להעלות אותו למעלה מהכול.

תלמיד: ומזה גם הוא נהנה?

ודאי.

תלמיד: איך הוא נהנה מזה?

אני לא יכול להגיד, אבל כתוב על ידי מקובלים שמכירים ומבינים את זה שהוא נהנה. ואחר כך הוא נותן לך גם להרגיש את ההנאה שלו.

שאלה: איך להשיג ביטחון בבורא כפי שהוא מבין זאת ולא כפי שאני רוצה להיות בטוחה בו?

דרך החברות. קראנו את זה הרבה פעמים ולמדנו, רק דרך החברות. הבורא נסתר אחרי החברים ואני צריך להתכלל בחברים כדי למצוא אותו, ככל שאני מפרק את עצמי, מדלל את עצמי בתוך החברים, אני בזה יותר ויותר קרוב לבורא.

שאלה: מה זה אומר עבור הבורא שבוטחים בו?

שאני קשור אליו עוד ועוד בכל המקרים שעוברים עליי.

שאלה: מקטע 5 יוצא שהעבודה היא של אדם עם עצמו, האם אפשר להתפלל על עצמו?

כן, למה לא? אני רוצה להיות מתוקנת מחוברת עם החברות שלי, קרובה יותר לבורא, להשפיע לו נחת רוח, להרגיש כמה הוא קרוב אליי.

שאלה: האם נכון לומר שככל שאנחנו דומות יותר לתכונות הבורא כך אנחנו מבינות אותו טוב יותר?

כן, ככל שאנחנו קרובות יותר זו לזו אנחנו קרובות יותר לבורא.

שאלה: איך בעבודה בחיבור בינינו אפשר לצאת לשדה המשותף שמחוצה לנו?

מחוצה לנו, אנחנו צריכות לגלות את השדה הזה שהוא נמצא ממש בתוכנו, בינינו יותר ויותר ולצרף את השדה הזה לנו כשדה המשותף שבו מגלים את הבורא בצורה יותר ויותר גלויה, עוצמתית.

שאלה: מה זה לעבוד עם העשירייה למען הבורא?

שאנחנו מתחברים בינינו ובונים כמו רשת קשר בינינו, וברשת הזאת אנחנו תופסים את הבורא.

שאלה: כיצד נרכוש אמונה בבורא אם אנחנו לא מרגישות שהוא עונה לתפילתנו?

זה שאנחנו לא מרגישות זה לא אומר שהוא לא עונה, אלא אנחנו צריכות להמשיך יותר ויותר בחיבור בינינו עד שנגלה בחיבור בינינו את הבורא. העניין הוא כמה אנחנו יכולים לזהות את הדברים הקטנים האלה בקשר בינינו, עד כמה שאנחנו מתקשרים בינינו בהבחנות יותר ויותר עדינות, ולפי זה אנחנו מגלים את הבורא יותר ויותר דווקא בקשר בינינו.

שאלה: שמעתי שאמרת שאני תלויה בכך איך החברות שלי מתייחסות אלי. אז החברות צריכות לבקש בשבילי או בשביל העשירייה? איך נכון למקד מאמץ בתפילה לפרטי או לכללי?

גם כך וגם כך. זה כתוב, אנחנו יכולות לבקש עבור חברה מסוימת ועבור כל החברות ועבור חיבור בין כולם.

שאלה: במה מתבטאת הנכונות שלנו לעבור למדרגה הבאה?

לעבור למדרגה הבאה אנחנו צריכים כבר במדרגה הזאת לקנות חסרונות למדרגה הבאה ואז אנחנו עולים אליה.

(סוף השיעור)