שיעור הקבלה היומי31 авг 2024(צהריים)
שיעור צהרים 31.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא הכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות.
קטע מספר 3.
"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
זה בעצם הקשר שלנו עם הבורא וההשגחה העליונה, שבצורה כזאת אנחנו קשורים, כמו איברים נפרדים לכוח עליון אחד. ואם אנחנו מתקרבים בינינו ומעלים את עצמנו לקשר אליו, אז אנחנו נכנסים יחד למערכת אחת, ואז אנחנו יודעים מה קורה לנו, מאיפה, למה, באיזו צורה אנחנו יכולים להיטיב לקשר בינינו ולבורא, וכך להתקדם עד גמר התיקון, ואז כל התהליך הזה ייקרא "תיקון".
שאלה: זה נשמע קצת מוזר, מה זה לדעת את צרכיו של כללות הגוף?
כך הוא כותב.
תלמיד: כן, הוא גם נותן דימוי. מה האבר מבין מהצרכים של כלל הגוף? הוא יכול להבין את תפקידו לכל היותר.
הוא יודע לא רק את תפקידו, הוא מתקרב לידיעה על כל כללות הגוף, לא באותה המידה אבל מתקרב. אחר כך יכול לעשות התקרבות עד בלי די, ללא הגבלות. זה התפקיד של כל אחד ואחד מאיתנו כי אנחנו - " שובה ישראל עד ה' אלהיך "1.
תלמיד: לכל איבר יש תפקיד משלו. אז נאמר כשהוא מתחבר לכללות הגוף הוא אולי מבין מה תפקידו?
אבל הוא נכלל בכולם.
תלמיד: אז זאת השאלה, מתוך ההתכללות הזאת איך באה הבנה או תפיסה של תפקיד של כלל הגוף או המשימה של כלל הגוף או האתגר של כלל הגוף? איך מתוך ההתכללות הזאת בא משהו נוסף?
הוא נכלל מכל האיברים וכל אחד מהם תופס איזשהו פן, איזו צורת קשר ובסופו של דבר הוא נכלל מכולם, וכולם נכללים בו, בכל אחד. ולכן כל התיקון שלנו הוא להגיע "עד ה' אלוהיך", שאנחנו מרגישים את הקשר שיש בינינו, ומבינינו לבורא. וזה חייב להיות "עד ה' אלוהיך".
תלמיד: נאמר נתרגם את זה לעשירייה, שזה הנושא שלנו "מתחזקים בעשירייה". כל אחד יכול להסתכל ולהבין ולהרגיש את החברים שלו ולהרגיש כמה כל חבר הוא מיוחד בתרומה שלו לדרך, לתוך העשירייה, ולהעריך את זה ולהתכלל ולהתבטל כלפי החבר. מהי כללות הגוף בעשירייה?
כללות הגוף זה כל העשיריות שנכללות זו בזו, וזו בזו עד שבסופו של דבר הן יהיו כעשר ספירות מקוריות.
תלמיד: כל העשיריות, זאת אומרת כל עשירייה בפני עצמה?
כל העשיריות יחד כעשירייה אחת.
תלמיד: זאת אומרת מתוך ההתחזקות בעשירייה צריך כבר להרגיש את הקשר לשאר העשיריות?
כן.
תלמיד: שזה כללות הגוף?
כן.
שאלה: מה זה המצב הזה שאיבר נחתך מהגוף ונעשה רשות נפרדת? אם לוקחים את זה לחברים בעשירייה באיזה שלב חבר נחתך מהעשירייה שלו?
זה קרה עוד לפנינו, בכלל שכל אחד מאיתנו היה עצמאי, כל אחד היה פועל בכל מה שהחליט בפני עצמו, עד שנעשים כולנו נכללים זה בזה וכך מתקרבים לגוף אחד.
תלמיד: אם חבר לא חושב על החברים, מנותק מהם, מנותק מהבורא, זה נקרא איבר שנחתך מהגוף?
כן, מלכתחילה אנחנו כולנו ככה.
תלמיד: איברים חתוכים?
כן.
תלמיד: ומה קורה כשהוא כותב "ואם יבוא רופא"
איזה "רופא ויחבר בחזרה", אז כך חוזרים לקשר.
תלמיד: איך יבוא רופא?
הוא לא מסביר לנו איך, אבל שאם יבוא הרופא אז יש לנו סיכוי שאנחנו נתחבר ונחזור שוב להיות בגוף אחד.
תלמיד: אנחנו תלויים ברופא?
כן, ודאי.
תלמיד: אנחנו מעוררים אותו רופא או שפשוט איברים חתוכים מחכים לרופא?
אנחנו צריכים לראות מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות.
תלמיד: אנחנו עושים מאמצים להתקרב אחד לחברו, ומתוך ההתקרבות הזאת אמרת שאנחנו צריכים להעלות את עצמנו לבורא. מה זה להעלות את עצמנו לבורא, מתוך הקשר בינינו, מתוך מאמץ להתקרבות אנחנו צריכים להעלות את עצמנו לבורא, מה זה אומר?
ברוחניות זה לפי השתוות הצורה, השתוות התכונות. אז אנחנו צריכים ללמוד מהו הטבע של הבורא, איך הוא מרגיש את המציאות ולהשתדל להידמות אליו, לבקש ממנו עלייה כזאת, שתקרה לנו.
תלמיד: אז אם הגישה שהגוף בשבילי זה העשירייה כרגע.
כן.
תלמיד: הגוף הזה בשביל שכל האיברים יתפקדו כולם כאחד, בגוף אחד, כל אחד צריך להתבטל עבור הוגף הזה.
כן.
תלמיד: איך אנחנו לפני שאנחנו מתבטלים, איך אנחנו לומדים מה זה הגוף הזה, איך מה התכונות של הגוף הזה, מה הוא רוצה מאיתנו בקשר?
התכונות של הגוף הזה, שכל החלקים שלו, הרצונות שלו הפרטיים, הם כולם, כל אחד נמצא ברצון לקבל לעצמו, ולכן כל כללות הגוף הוא כולו מפורק. מה שכן אנחנו צריכים לעשות, זה לאסוף את כל החלקים שלנו ולהשתדל לחבר אותם כך שכללות הגוף תהיה דומה לבורא.
שאלה: אנחנו לומדים שהבורא זה בעצם נתינה, השפעה ואהבה. זה הכוח של הטבע שהבורא נותן לנו ללמוד איך הקשר בינינו.
כן.
תלמיד: איך אנחנו אוספים את זה כל יום ודווקא מתוך זה שלא תמיד זה מצליח ויש התנגדויות ואנחנו רוצים לעלות דווקא מעל כל ההתנגדויות האלה, אנחנו לומדים את התכונות של הבורא?
עשינו אתמול לדוגמה ישיבת חברים ועשינו פתיחת לבבות, כל אחד פתח את הלב שלו, ואתה הרגשת שיש משהו מיוחד שנכנס בתוך הקשר הזה. אז אחת הדרכים היא פתיחת לבבות, מה עוד יש לנו לעשות כרגע לקראת הכנס שנבוא לכנס ונרגיש באמת שאנחנו כגוף אחד, האם זה בכלל אפשרי כרגע?
אנחנו כבר נמצאים באמת בצעדים מתקדמים לחיבור, ונקווה שבכנס אנחנו נוכל להשיג את המצבים הראשונים בחיבור הנכון בינינו, זה מה שהבורא רוצה ודורש מאיתנו. אין כאן שום דבר שאנחנו לא מסוגלים, זה הכול נמצא בידינו וממש נמצא בקרבתנו.
תלמיד: יש תחושה שהבורא מחכה לנו, מצפה לתפילה עמוקה במיוחד מאתנו.
כן.
תלמיד: מה התפילה שאנחנו צריכים להעלות לבורא, כדי שיבין שזה מה שאנחנו רוצים? אנחנו בכיוון ורוצים את זה, אנחנו רוצים אחרי הכנס להגיע למדרגה אחרת. הולכים קדימה, לא מסתכלים אחורה.
הכי קדימה, מדרגה אחרת, זה נקרא שאנחנו מתקרבים בלבבות ומתחברים בלבבות שלנו ובכך רוצים להגיע למצב שאנחנו ממש מגיעים ללב אחד. זה כל מה שאנחנו צריכים, להשתדל להיות רק בנטייה הזאת.
שאלה: הולכים קדימה, משתדלים בקרוב לבבות. גם את זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא, כי כנראה שכבר עשינו כל מה שביכולתנו לעשות.
אם היינו עושים, אז כבר היינו נמצאים בגמר התיקון.
תלמידה: כלומר, גם זו תפילה שאנחנו צריכים לדייק?
כן.
תלמידה: אנחנו קוראים בתהילים על רופא כל החולים, שהרופא נמצא ויש לו תרופה עוד לפני המחלה, אבל זה מרגיש שאתה בא לרופא והוא אומר, בוא נתחיל עם אקמול ונראה בהדרגה.
לא, אנחנו כבר מזמן לומדים על זה, ולכן אקמול כבר קיבלנו ולפני הרבה זמן.
תלמידה: אז אנחנו לפני מחלה ממארת? מה עוד?
מה עוד? כנראה שהתפילות שלנו עדיין לא מספיקות כדי שנתחבר כאיש אחד בלב אחד.
תלמידה: האם תפילה על המדרגה הבאה, תפילה לקירוב לבבות זו תחילת התפילה?
זו ההתחלה, זה הסוף, ואין לנו לאן לברוח. רק לעמוד על זה ולהשתדל שזה יחבר אותנו.
תלמידה: אז אנחנו יכולים לבקש מהבורא קירוב לבבות? זה משהו שפותח שערי שמיים?
כן.
שאלה: ליד או ללב אין זכות קיום עצמאית בנפרד מהגוף ואנחנו מרגישים שכל אחד מאתנו קיים בפני עצמו, זו אשליה בעצם?
זו לא אשליה, אבל זה מצב לא תקין.
תלמידה: המצב התקין הוא שאני ארגיש שאין לי זכות קיום עצמאית בנפרד מהגוף?
לא. המצב התקין הוא שאני מרגיש עד כמה אני מחובר לכולם, צריך להיות מחובר לכולם, ועד כמה רק בזה אני קיים.
תלמידה: אם אני קיים רק כחלק מהגוף, זה אומר שכעצמאי אני לא קיים? איך אני מסדרת את הפער הזה?
אני קיים כחלק שנחתך מהגוף, שזה מצב חולי. כשאני חוזר לקשר עם כל יתר החלקים הנחתכים, אז כולנו מתחברים לגוף אחד.
תלמידה: וכשמתחברים, כל אחד יודע בדיוק איפה המקום שלו בתוך הגוף ומה צריך ממנו?
כן, נכון.
שאלה: כשמגיעים לחיבור הזה, איך משמרים אותו? כי בזמן שאתה עובד, יש פעולות שמסיחות את דעתך.
כל הזמן נמצאים בריצה אחרי החיבור. אפילו כשמשיגים אותו, בכל זאת צריכים להמשיך לרוץ אחריו.
תלמידה: אני עובדת בגן, אני כל הזמן משגיחה על ילדים, מרוכזת בהם. איך אני חושבת על משהו אחר?
אני לא יודע איך את, אבל כל אחד חייב. יש לך אפשרות רק להתפלל.
שאלה: כשעשירייה מגיעה למצב שהיא גוף אחד במה זה מתבטא?
בזה שהם מרגישים בקשר ביניהם את הכוח העליון.
תלמידה: גוף הולך לאותו מקום, עושה אותם דברים, היד שלי חייבת לבוא איתי.
אנחנו מדברים על גוף רוחני, לא גשמי.
תלמידה: אז איך זה מתבטא?
איך זה יהיה? כשתשיגי את זה, תרגישי.
תלמידה: איך להשיג את זה?
על זה אנחנו כל הזמן מדברים ולומדים.
שאלה: במצב שכולם מרגישים כגוף אחד, הצורך היחיד של כולם הוא רק לעשות נחת רוח לבורא?
כן.
שאלה: האם כל אחת תמיד מקבלת מה שהיא צריכה מהעשירייה, רק שלא תמיד אנחנו רואות את זה?
כן. כי דרך העשירייה אנחנו מקבלים כל מיני הבחנות ולכן כל אחת מגלה רק מה שהיא צריכה.
תלמידה: ואנחנו צריכות להיות מחוברות יותר כדי שכל אחת תקבל מהעשירייה, או שהיא תמיד מקבלת? ככל שאנחנו מחוברות יותר, כך אנחנו נותנות לכל החברות מה שהן צריכות?
כן.
תלמידה: רק מי שקשורה בלב ובנפש לעשירייה, מקבלת מה שהיא צריכה, ומי שלא היא כמו איבר חתוך מהגוף?
כן.
שאלה: מה צריך להיות הצעד הראשון שלנו בכנס, כדי לחבר את כל האיברים לגוף אחד?
לבוא לכנס או להיות באיזה מקום בבית או במקום אחר, אבל שיהיה לנו כלי תקשורת, כמו מחשב, או שנימצא פיזית במקום אחד, ונשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד". לב זה רצון, אז נהיה כולנו ברצון אחד, שהרצון הזה הוא להתחבר בינינו, כדי שמהחיבור הזה נגיע לחיבור עם הבורא.
שאלה: באילו מילים עלינו לפנות לבורא, כדי שהוא יפתח בינינו את הרגשת האחדות בקבוצה?
אנחנו צריכים לפתוח את הלב לחיבור עם כל החברים ואז נרגיש שהבורא כבר עשה את זה מראש והוא מחבר אותנו.
שאלה: בגוף יש כל מיני איברים, ברור שאדם יכול לחיות בלי יד, אבל הוא לא יכול לחיות בלי לב. האם אני יכולה בעשירייה לדמיין לעצמי שאני המוח או הלב של העשירייה כדי להגביר את חשיבות החיבור והפעילות שלי בעשירייה?
כן.
שאלה: אנחנו לומדים "ואהבת לרעך כמוך", וכל מה שאנחנו לומדים בשיעורים שלנו זה להיות טובים ולעשות טוב. אני פונה אליך מעומק דליבא, כי כמה שאני בעבודה שלי ובכל מקום אחר מנסה לעשות טוב, אני מקבלת כאפה חזקה שפוגעת לי ממש בנשמה. אז רציתי לדעת למה זה קורה להיפך?
למה את לא שואלת על זה?
תלמידה: את הבורא עולם?
כן.
תלמידה: אני שואלת כל היום, אני כבר שבוע ימים רק בוכה ופונה אליו דרך העשירייה, אבל אני באמת עושה טוב ומקבלת כאפות כאלה כואבות שאין לי מושג למה הבורא עושה לי את זה?
כנראה את לא פונה לבורא. מהבורא לא מקבלים כאפות.
תלמידה: אז מה אני צריכה לעשות כבוד הרב?
להתפלל לבורא נכון ולבקש דברים נכונים.
תלמידה: אני מבקשת דרך העשירייה ביחד.
בסדר, תנסי בכל זאת לשנות את התפילה שלך.
שאלה: בכל כנס משהו טוב נפתח ואנחנו מתקדמים. מה הכנס הזה יכול להביא למצב שלנו בארץ, במה הוא יכול לתרום?
בארץ אני לא יודע.
תלמידה: בעולם?
גם אני לא יודע.
תלמידה: לא יודע?
אני מקווה שהוא יעשה בנו שינוי גדול לטובה, שסוף סוף נתחבר בינינו בצורה כזאת שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד" ואז נרגיש את כול המציאות שהיא נכללת בנו.
תלמידה: ונוכל להשפיע?
כן.
תלמידה: עוד יותר ממה שאנחנו עושים היום?
כן. ודאי.
תלמידה: אז זה משהו שאנחנו צריכים בהכנה להתרכז בו, שמה שאנחנו נקבל מהבורא יעבור לעם, לעולם?
כן.
שאלה: איבר שמנותק משאר האיברים, האם הוא עושה להם נזק בזה שהוא מנותק?
ודאי. נגיד כמו בגוף שלך חס ושלום שמשהו התנתק מהגוף, אז את רצה לרופא או לאיזה מקום, איפה שיכולים בחזרה לחבר אותו.
תלמידה: וכשאני כאיבר מרגישה שאני עושה נזק לשאר האיברים, איך זה יכול לשרת אותי בדרך?
אם את בעצמך איבר ונמצאת בקשר עם כל האיברים ופתאום הקשר הזה נאבד, אז את חייבת לחפש איך לחבר את עצמך לכולם.
שאלה: עשינו בעשירייה הכנה לכנס ודיברנו על מצבים שעברנו בכנס הקודם ונזכרנו שהיה מצב של עייפות מאוד גדולה אחרי שיעור. האם מצב של עייפות נובע מתחושה שאני רוצה לקבל לעצמי ואולי אנחנו לא מעבירות בינינו, או שיכולה להיות עייפות ממאמץ פנימי נכון?
גם וגם. אבל אנחנו צריכים לשים לב עד כמה הנטייה שלנו לחיבור תהיה יותר גדולה ומדויקת.
שאלה: איבר שנפרד מהגוף הוא בעצם מחלה, זה הכרת הרע, והאדם צריך להגיע לזה שהוא נפרד?
כן.
תלמידה: אז כשיש הכרת הרע, זה כמו שאתה מגלה את המחלה ואז אתה מתפרץ בתפילה, אתה רוצה להתרפא. שאלתי, מה צריך לכאוב לי יותר, שאני חולה, או שכולם חולים?
זה עד שתגלי.
תלמידה: או ששנינו בעצם חולים?
לא יודע. יכול להיות שלוש וריאציות, או שאת אשמה, או הם אשמים, או ששניים באיזה יחסים.
תלמידה: אז למה הכי נכון להגיע?
הכי נכון להגיע שאת אשמה בכל מה שקורה ומזה יש לך הזדמנות לפנות לבורא ולבקש ממנו את התיקון.
תלמידה: תיקון של כולם, לא רק שלי?
שלך.
תלמידה: שלי?
כן.
תלמידה: אז איפה כולם?
אל תדאגי לכולם, תדאגי רק להיות מתוקנת.
תלמידה: זאת אומרת אם אני מתקנת את עצמי, אז כולם בעצם מתקנים?
כן.
תלמידה: זה הכול בחבילה אחת?
כן. קשה לקבל שרק אני צריך לתקן את הכול.
שאלה: אתמול במפגש עשירייה בנינו מסמך עם כללי מסגרת מאוד נוקשה לכנס, אותה בנינו ביחד בכמה שבועות, מה אנחנו כעשירייה חייבות לעשות בכנס. זה הזכיר לי את ההסכם של תלמידי הרמח"ל. והיו לנו כמה תהיות, עד כמה הכללים שכתבנו זה השתדלות שאנחנו מגיעות איתה לכנס, או שזה משהו שבפועל אנחנו יכולות לעשות, כי התלמידים של הרמח"ל שחתמו על הסכם הערבות ביניהם, זה נראה שהם 100% שמה ואנחנו לא כולנו - החברות שלי בטח, אני פחות. אז בכנס כשאנחנו מסתכלות על המשפטים האלה, אולי כשאנחנו קוראות אותם לפני השיעור או משהו כזה, אנחנו צריכות להיות במצב שאנחנו מבינות שזה מאמץ והשתדלות, גם אם זה לא יקרה ב100% ולא צריכה להיות שפיטה וביקורת בינינו, פשוט השתדלות?
אנחנו לא צריכים להעמיד את התנאים לבורא שהוא חייב לעשות הכול, אלא אנחנו מבקשים את התיקון ושהתיקון הזה יעבור אלינו ויכלול אותנו יחד כמו שצריך.
שאלה: אז בעצם הבורא שורה רק בעשירייה, וההשפעה האישית שלו על כל אחד יכולה להיות רק אם הוא מחובר בעשירייה, זאת אומרת הגילויים האישיים שהוא יכול להרגיש, יכולים להיות רק אם הוא מחובר לעשירייה?
כן, מה את שואלת?
תלמידה: יש הרבה מצבים במיוחד אצל נשים שפיזית אי אפשר להגיע למפגש עקב בריאות, עבודה או כל מיני אילוצים.
מה זה שייך?
תלמידה: איך מחזיקים מעל זה קשר, והאם זה מספיק שמשתפים במה שקורה עם החבר? מה לא יחליש את העשירייה והקבוצה?
עלינו לדמות כל הזמן שאנחנו נמצאים בנטייה לחיבור כללי, כולל שלנו, ועל זה מגישים בקשתנו לבורא, שהוא יעשה את החיבור הנכון.
תלמידה: ואותה חברה שנאלצת לא להגיע לכמה פגישות, למרות שהיא מאוד רוצה, וגם דואגת שאולי היא עושה נזק לחברים האחרים, שזה לא יחשב בעיניהם כמו זלזול, האם רצוי לשתף במצבה?
הכול נמצא על מצפונה.
תלמידה: אז רצוי לשתף את החברים או שזה לא משנה?
רצוי שהיא תשתתף.
שאלה: אם אני תא סרטני, תא אגואיסטי, ואני עוברת עכשיו ריפוי, מתא שהיה רגיל לקח לעצמו על חשבון אחרים, ועכשיו הוא נאלץ כביכול לא לקבל. מבחינת ההרגשה האם זו תחושה של אובדן לפני שאתה מבין שאתה מבריא? זאת אומרת אתה לא מקבל כי הרופא מרפא אותך, אתה לא יכול לקחת על חשבון אחרים, אז האם ההרגשה היא דווקא הפוכה, רע לי כי אני לא מקבלת, ומרגיש כאובדן או שלא בהכרח, ותמיד תהיה שמחה מעצם זה שאני מתרפאת?
אני חושב שזה חשבון לא נכון.
תלמידה: פשוט רוצים לדעת שאנחנו הולכים לכיוון הנכון.
הכיוון הנכון הוא שאני צריך תמיד להוסיף, ולהשפיע לכל החברים.
תלמידה: ואם יש התנגדות?
איזו התנגדות?
תלמידה: נניח שאין לך את הכוחות.
מצד עצמו? שתהיה התנגדות.
תלמידה: אז להמשיך כרגיל?
בטח.
תלמידה: לא צריך בכלל להתייחס לזה?
לא להתייחס זה גם לא טוב, צריך להתייחס, לבקש, ולהתפלל שיהיה כוח לעשות את התיקון הנכון.
שאלה: אני מבינה שההתקדמות שלנו תלויה בתפילה, ובאמת אני משתדלת כל היום להיות בבקשה, בתפילה, אבל בגלל שאני לא מרגישה את כללות הגוף, אז תמיד מנקרת בי שאלה "איך את יודעת שמה שאת מבקשת זה טוב? אולי זה לא נכון לעצמי? אולי זה לא נכון לחברה, אולי זה לא נכון לעם?" ומצד שני אני אומרת הבורא נתן לי את הבקשה, כלומר אם יש לי בקשה אמיתית, כנראה הבורא שם לי אותה. מה היחס הנכון לבקשות הבוערות האלו?
את צריכה לממש אותן.
תלמידה: אז אם אני מרגישה את זה, אני צריכה לבקש?
כן.
שאלה: בגלל שעברנו כבר הרבה כנסים אז יש בי שאלה כזאת האם הכנס הזה יהיה כמו כל הכנסים שאנחנו מתכוננים אליו, מגיעים, ואחר כך אנחנו ממשיכים הלאה או שיש פה איזו מדרגה עוד יותר גבוהה? איך אנחנו עולים במסירות נפש, ברצינות, ולא באים בשביל לקבל, אלא יש משהו בכנס הזה שאני מפחדת לפספס את ההזדמנות.
טוב מאוד, זו צריכה להיות המגמה הכללית, כן, ואז אפשר לחשוב על ההצלחה.
תלמידה: אז אם זה באמת נכון, יש לנו עכשיו את הזמן עד לכנס, ואנחנו צריכים ממש כל יום לעלות. אז מה באמת לבקש מהבורא שלא לתת לספק הזה להתגנב, כדי שזה לא יקרה?
אנחנו חייבים להתקשר בינינו, לפנות לבורא, ולדרוש ממנו להחזיק אותנו יחד, ולהעלות אותנו בתפילה הנכונה אליו.
שאלה: הגעתי לכאן מעולם הסטארט אפ, שבו משקיעים ומשקיעים ברעיון, ויש דבר שנקרא GO-NOGO. יש איזו נקודה שאתה אומר השקעתי במשהו, וצומח ממנו משהו, או השקעתי בו אבל אני שם אותו בצד, ומפסיק.
אמרנו קירוב לבבות, זה נראה לי יותר כמו ניתוח לב פתוח. מה אני וכל החברים צריכים לעשות עם הלב כדי לעשות את מה שהבורא רוצה, כדי להגיע לתפילה שהבורא רוצה, ולעשות לו נחת רוח? אנחנו עובדים הרבה זמן על המדרגה הזאת, ומרגיש לי שזו נקודת ה GO-NOGO, שהגענו לרגע שצריך לתת את המאמץ הנכון, נורא מדויק, קטן קטן.
כן.
תלמידה: מה הוא? אני פותחת את הלב שלי, שמה אותו, חותכת את כל החדרים, פותחת אותו לחברה, לעשירייה, ומה אני צריכה לעשות?
את צריכה לגלות את הלב הפתוח שלך לכל החברים, החברות, ואת רוצה להתחבר איתם בלב אחד, כאיש אחד בלב אחד.
תלמידה: סליחה האם זה לא מה שכולנו רוצים, לא כולנו עם הבקשה הזאת?
אני לא יודע מה קורה לכולם. אני עדיין לא נמצא במצב שאני רואה את כל הלבבות, אבל אני עושה את זה.
תלמידה: אז מה לבקש, רק להמשיך להיות עם הלב פתוח להגיש אותו לבורא, להגיש אותו לחברה?
כן.
שאלה: בטח שהאגו שלי, האגו של אדם לא רוצה לראות שהוא לא מתוקן. ואם אני מסתכלת על חברה, ורואה שיש אחרים לא מתוקנים, יחסים לא מתוקנים, אז כשאני רואה כך, איזו עבודה עלי לעשות? נניח שאני רואה משהו, ומתחילה לחפש איזה תכונות לא מתוקנות בי, עלי לבקש את הבורא לברר את זה?
לבקש את הבורא על הכול, שיברר, יראה לי, ויתקן את זה.
תלמידה: וככה ממשכים כל הזמן לחפש מה לא מתוקן?
כן, כל הזמן.
שאלה: אני תוהה אם זה תלוי רק ברצון שלנו או שזה תלוי גם ברצון של הבורא, בעיתוי שהוא רוצה לפתוח לנו, שהוא רוצה לתת לנו?
בסדר, נו אז מה?
תלמידה: אז לא משנה כמה מאמצים נעשה, אם זה תלוי גם ברצון שלו.
כן, אבל זה שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו לאט לאט, אחד אחד, בסופו של דבר אנו מתקדמים למצבים יותר מתוקנים.
תלמידה: וזה למעשה תלוי בקצב ההתקדמות שלנו, הרצון שלו.
כן.
שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים להתקרב ללא גבולות. מה זה אומר להתקרב ללא גבולות, ואיך אנחנו מתקרבים, ופורצים את כל הגבולות בכנס הזה?
זה נקרא "עד בלי די", שאין בינינו שום מרחק, אפס, בלבבות שלנו. לב זה נקרא הרגשה, הרגשת האדם.
תלמידה: הכנס הזה אנחנו באמת ממש רוצים להתקרב, רוצים להגיע לחיבור אמיתי. איך זה מתבטא שאנחנו פורצים את כל הגבולות, שאנחנו מתחברים באמת?
בתפילה, פעולות בחיבור, אבל העיקר התפילה.
תלמידה: שמעתי שרוב התשובות שלך היום היו "כאיש אחד בלב אחד", "כוח עליון אחד", "בלב אחד", הכול אחד. מה המשמעות של אחד?
אחד, שאנחנו מרגישים שאין פער בינינו, אין מרחב בינינו, כולם רוצים את אותה מטרה, "כי בו ישמח ליבנו".
שאלה: אז הבורא שורה רק בעשירייה, והשפעתו על כל אחד אישית, כלומר, גילוים אישיים שהיחיד יכול להרגיש, הם רק אם הוא מחובר בעשירייה?
כן.
תלמידה: אבל יש הרבה מצבים, במיוחד אצל נשים, שפיזית חבר לא יכול להגיע עקב בריאות, עבודה או כל מיני אילוצים. איך נוכל עדיין להחזיק קשר. האם מספיק לשתף במתרחש אצל החבר? מה בעצם לא יחליש את העשירייה?
אנחנו צריכים כל הזמן להיות בנטייה לחיבור הכללי הכולל שלנו, ועל זה אנחנו מגיעים בבקשה לבורא שיעשה את החיבור הנכון.
תלמידה: אם חברה מאוד רוצה להגיע, אבל נאלצת לא להגיע לכמה פגישות וחוששת שמא היא גורמת נזק, האם רצוי שתשתף כדי שזה לא ייתפס כזלזול?
הכול מוטל על מצפונה.
תלמידה: אז רצוי שהיא תשתף את החברות או שזה לא משנה?
רצוי שהיא תשתף.
שאלה: אם אני תא סרטני, אגואיסטי העובר עכשיו ריפוי, מתא שהיה רגיל לקחת לעצמו על חשבון אחרים, עכשיו אני נאלצת לא לקבל. האם בתהליך ההבראה יש תחושה של אובדן, או שלא בהכרח ותמיד תהיה שמחה מעצם הריפוי?
אני לא חושב שזה חשבון נכון.
תלמידה: אנחנו פשוט רוצים לדעת שאנחנו הולכים בכיוון הנכון.
הכיוון הנכון הוא, שאני צריך תמיד להוסיף ולהשפיע לכל החברים.
תלמידה: ואם יש התנגדות?
איזו התנגדות?
תלמידה: נאמר אדם מרגיש שאין לו את הכוחות.
מצד עצמו? שתהיה התנגדות.
תלמידה: להמשיך רגיל?
ודאי.
תלמידה: לא להתייחס לזה בכלל.
לא להתייחס זה גם לא טוב, צריך להתייחס ולבקש ולהתפלל שיהיה כוח לעשות את התיקון הנכון.
שאלה: אני מבינה שההתקדמות שלנו תלויה בתפילה ובאמת משתדלת כל היום להיות בבקשה, בתפילה, אבל מפני שאני לא מרגישה את כללות הגוף, תמיד מנקרת בי השאלה "איך את יודעת שמה שאת מבקשת זה טוב? אולי זה לא נכון לחברה, לעם? אולי לא נכון לעצמי?" מצד שני אני גם אומרת את הבקשה הבורא נתן לי, אם יש לי בקשה אמיתית, אז כנראה היא מהבורא. מה היחס הנכון לבקשות הבוערות האלה?
את צריכה לממש אותן.
תלמידה: אז אם אני מרגישה את זה עליי לבקש.
כן.
שאלה: מפני שעברנו הרבה כנסים, עולה השאלה האם הכנס הזה יהיה ככול הכנסים, נתכונן ונגיע אליו ולאחר מכן נמשיך הלאה, או שתהיה פה מדרגה יותר גבוהה. איך נעלה במסירות הנפש, ברצינות ולא נבוא כדי לקבל? כי בכנס הזה יש בי פחד לפספס את ההזדמנות.
טוב מאוד, זו צריכה להיות המגמה הכללית. אז אפשר לחשוב על הצלחה.
תלמידה: נותר זמן עד לכנס ואנחנו ממש צריכות לעלות בכל יום, מה באמת לבקש מהבורא כך שהספק לא יתגנב?
אנחנו חייבים להתקשר בינינו, לפנות לבורא ולדרוש ממנו להחזיק אותנו יחד ולהעלות אותנו לתפילה הנכונה אליו.
שאלה: אמרנו קירוב לבבות, ולי זה נראה יותר כניתוח לב פתוח. מה אני וכל החברים צריכים לעשות עם הלב כדי לבצע את מה שהבורא רוצה, להגיע לתפילה שהוא רוצה, לעשות לו נחת רוח? אנחנו עובדים הרבה זמן על המדרגה ואני מרגישה שהגענו לרגע שצריך להשקיע את המאמץ הנכון, המדויק מאוד והקטן. מהו? האם אני חותכת את כל חדרי ליבי, פותחת אותו לחברה, לעשירייה, מה אני צריכה לעשות?
את צריכה לגלות את הלב הפתוח שלך לכל החברים, החברות, שאת רוצה להתחבר איתם בלב אחד, כאיש אחד בלב אחד.
תלמידה: האם לא כולנו עם הבקשה הזאת?
אני לא יודע מה קורה לכולם, אני עדיין לא נמצא במצב בו אני רואה את כל הלבבות, אבל אני עושה זאת.
תלמיד: אז רק להמשיך להיות עם הלב הפתוח ולהגיש אותו לבורא, לחברה?
כן.
שאלה: ודאי שאגו של אדם לא רוצה לראות שהוא לא מתוקן. אם אדם מסתכל על החברה ורואה שיש אחרים שאינם מתוקנים, איך הוא מוצא בתוכו את מה שהוא רואה? אדם נניח רואה משהו ומתחיל לחפש תכונות שאינן מתוקנות בו, האם לבקש את הבורא לברר זאת?
לבקש את הבורא על הכול, שיברר ויראה לי ויתקן את זה.
תלמידה: וכך ממשכים כל הזמן לחפש מה לא מתוקן?
כל הזמן, כן.
שאלה: אני תוהה האם זה תלוי רק ברצון שלנו או שזה גם תלוי ברצון הבורא, בעיתוי שהוא רוצה לפתוח, לתת לנו?
בסדר, אז מה?
תלמידה: אז זה לא משנה כמה מאמצים נעשה כי זה תלוי גם ברצון שלו.
כן, אבל בכך שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו לאט לאט, אחד אחד, בסופו של דבר נתקדם למצבים יותר מתוקנים.
תלמידה: למעשה, הרצון שלו תלוי בקצב ההתקדמות שלנו?
כן.
שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים להתקרב ללא גבולות. מה זה אומר ואיך נתקרב, נפרוץ את כל הגבולות בכנס הזה?
זה נקרא "עד בלי די", שאין בינינו שום מרחק, אפס, בלבבות שלנו. לב זה נקרא הרגשה, הרגשת האדם.
תלמידה: הכנס הזה אנחנו באמת רוצים להתקרב, להגיע לחיבור אמיתי. איך זה מתבטא שאנחנו פורצים את כל הגבולות, מתחברים באמת?
תפילה. פעולות בחיבור אבל בעיקר התפילה.
תלמידה: היום ברוב תשובותיך נאמר, "כאיש אחד בלב אחד", "כוח עליון אחד", "הכול אחד", מה המשמעות של אחד?
אחד, זה שאנחנו לא מרגישים שיש פער בינינו, אין מרחב בינינו, כולם רוצים אותה מטרה, "כי בו ישמח ליבנו".
שאלה: שאלה על הקטע. "וכן אם איזה אבר חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו". מה הפירוש של המצב הזה בגוף הרוחני?
האדם מרגיש שיש לו מה לתקן והוא מבקש מהבורא תיקון על הקלקול שהתגלה בו.
תלמידה: כלומר, המקום הצר זה מקום מקולקל והמקום הנוח זה מקום מתוקן.
כן.
תלמידה: אם איזה חברה נמצאת במצב קשה, אז איך אנחנו כגוף מרגישות אותה ועוזרות לה לעבור למקום יותר נוח לה?
אתן צריכות להגיע אליה ולעזור.
תלמידה: איך אנחנו מזהות את זה אם היא לא אומרת?
מה שאת יכולה. זה הכול לפי הרגישות שלכם.
תלמידה: מה ייחשב עזרה בשבילה?
גם לפי מה שאתן מרגישות.
שאלה: לפני כנס וגם כל יום, פעם הייתה שאלה אליך על החטופים, ואתה אמרת שאם אתן מתחברות, אתם מתחברים ואתה מחובר עם הבורא אז הבורא מוכן לבצע את הרצון שלך. אם כל אחד פה מבקש מהבורא מכל הלב לשחרר, לעשות נס בקשר לחטופים שלנו, זה יכול לשנות את הגורל שלהם?
כן.
שאלה: כשאנחנו מתחברים עם החברים הגדולים מקבוצות אחרות אנחנו מרגישים תופעה של קשרים חדשים. ואז עולה אגו חדש, התנגדות חדשה מתגלה. איך להבין למה הבורא באותו רגע מכוון אותנו?
את זה אנחנו נוכל להכיר רק במהלך העבודה שלנו. לא ניתן לתאר את זה, לספר על כך, ושאתם תשתמשו בזה. הרגש הזה צריך להתפתח בנו ואנחנו נהיה חייבים לממש אותו.
שאלה: באיזו מחשבה כל אחד מהעשירייה צריך להחזיק את עצמו כל רגע, כדי להיות בדבקות יחד ולהיות בתוך מחשבת הבורא?
כך המחשבה שלנו צריכה להיות מראש, זאת צריכה להיות המטרה שלנו.
תלמידה: מה זו הרשת הפנימית שאנחנו נכללים בה, שמתעלה לתוך המערכת רוחנית?
זה הקשר של כולנו בינינו.
שאלה: כשאנחנו עושים מאמצים, מבקשים, מתפללים, האם אנחנו צריכים להרגיש ייסורים על כך שאנחנו לא מצליחים?
לא. צריכה להיות שמחה, כי אנחנו הולכים לעבר התיקון, לקראת התיקון.
שאלה: אם יש הרגשה שהבורא לפני הכנס מוסיף לנו ניסיונות בדרך לחיבור בינינו, איך להגיד נכון?
לקבל את זה בהודיה.
שאלה: איך אפשר להיכנס למצב הפנימי של העשירייה כדי להרגיש את הקשר בינינו?
לבקש על זה, כל הזמן לבקש על זה.
שאלה: לקראת הכנס הבורא מפזר אותנו בכל מיני מקומות בעולם, חלק באות לישראל, חלק נשארות בחו"ל. עד כמה אנחנו צריכות להשתדל להתאסף יחד בזמן הכנס בצורה וירטואלית או פיזית, ולהיות יחד בכנס כעשירייה?
העיקר להיות ביחד. איפה כל אחת תהיה פיזית, זה כבר לפי כמה שתוכלו להתאסף, זה עניין שלכן, אבל העיקר זה להתחבר בצורה וירטואלית.
שאלה: אם יש איברים שהם בקשר עם הבורא, האם הם יכולים לפעול נגד התודעה של הראש? לטובת החיבור?
למה זה נגד?
תלמידה: כי אנחנו מפורדים בעולם הזה. האם אותם איברים שיש להם תודעה של חיבור יכולים לפעול נגד הפירוד?
כן, הם יכולים לעבוד נגד הפירוד, אם הבנתי את השאלה.
שאלה: עשינו תרגיל בעשירייה לפי ההמלצה שלך, לספר לחברות מה מפריע לי להתחבר איתן, והייתה תחושה של הכבדה ורגשות לא נעימים. בנוסף המלצת לעשות את התרגיל הזה פעם בשבוע. מה אנחנו צריכות לעשות, האם פעם בשבוע ללכת עם הרגשה לא נעימה? האם אני צריכה להכיר ברע שהאגו שלי גורם לחיבור כשאני שואפת לקשר, ומתוך כך להבין במה אני יכולה לעשות נזק לחיבור הזה? יש לי רשימה של כל הרע שאני גורמת, האם למרות זאת, אני צריכה כל הזמן ללכת?
כן, למרות הרשימה לכי לכיוון הקשר. יותר אי אפשר.
שאלה: יש לי דילמה, האם בזמן התפילה לדרוש מהבורא להתפלל עבור עזרה לחיבור ועם זאת להיות בהודיה על הקשר הקיים? נראה לי שיש פה מין סתירה וזה נראה כמו התנגדות.
תתאמנו על זה יותר ואז לא יהיו לכן שינויים במצבי הרוח.
שאלה: הבנתי מדבריך שלב נקרא הרגשת האדם, האם פתיחת הלב של החברות במצב הגשמי יכולה לתרום לפתיחת הלב הרוחני?
כן, יכולה להיות השפעה מגשמי לרוחני.
קריין:. קטע מספר 4 מ"זוהר לעם".
"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש."
("זוהר לעם". "תולדות". מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)
כך אנחנו צריכים לעבור על כל האיברים, על כל השאלות, על כל הבעיות, עד שלא יישאר כלום אלא הכול יהיה מתוקן.
שאלה:. כל הזמן יש מצבים לא נעימים, בעשירייה, בחיים, ויש לנו רצון שיהיה נעים וטוב. אני מרגישה שבכל פעם זה עוצר אותי ואני לא יכולה להתקדם. כשרע לי וקשה לי, במקום לבקש שיהיה לי טוב, אני רוצה לבקש שזה יהיה למען התיקון ולא לעצמי, ואני לא מצליחה. כשקשה לחברה אנחנו עוזרות לה להרגיש טוב, שיהיה לה נעים, שלא יהיה לה קשה, אבל איפה פה העבודה?
אל תשאלי על החברה, תשאלי על עצמך.
תלמידה: אני שואלת עלי.
אז תעשי את העבודה.
תלמידה: בכל פעם שרע לי אני רוצה שיהיה לי טוב, אז איזו עבודה זאת?
אז תתפללי שיהיה לך כוח לעבוד עם כל הרע שמתגלה.
שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על הבורא שמתפללים אליו, הוא שומע, הוא רואה, הוא מרגיש, הוא אוהב. למה מדברים עליו שהוא כביכול בן אדם?
כך אנחנו לומדים.
תלמידה: כך אולי אנחנו מבינים.
מבינים, כן.
שאלה: רציתי לשמוע מה יש לך לומר לגבי תרגיל שנתת. החברות שיתפו שכל חברה סיפרה מה מפריע לה להתחבר לחברות והייתה להן הרגשה רעה בסוף השיחה. האם זה תרגיל טוב?
אני לא יודע בדיוק מה קורה בעשירייה מסוימת, אבל אם גילו את זה אז עכשיו יש להן אפשרות לתקן.
תלמיד: מה השלב הבא אחרי שהן הגיעו להרגשה רעה, אחרי שהתברר מה כל אחת מרגישה שמפריע לה להתחבר עם העשירייה?
עכשיו הן צריכות לדבר על מה שהן יבקשו מהבורא, כדי שהמצב הבא יהיה יותר מתוקן.
שאלה: אם העשירייה היא גוף, איברים בגוף, מה זה הראש של עשירייה?
הראש הכללי.
תלמיד: זה עוד איבר במסגרת הגוף או זה משהו שנוסף לגוף?
לא נוסף, זה כמו פרצוף רוחני. יש לך ראש וגוף, ידיים ורגליים.
תלמיד: איך בונים את הראש הזה בעשירייה?
מדברים ביניהם ואז פחות או יותר מובן מה המטרה שלהם, מה ההשתוקקות שלהם, למה הם נמשכים וכן הלאה.
תלמיד: הראש הוא איבר מיוחד בגוף או עוד אחד מהאיברים?
לא, הוא ראש.
תלמיד: יש קשר שנקרא גוף ויש קשר שנקרא ראש?
איזה קשר?
תלמיד: בתוך העשירייה.
בהתכללות ביניהם בתוך העשירייה יש ראש, גוף, ידיים, רגליים.
שאלה: האם להיות כאיש אחד בלב אחד, זה אומר שלכולנו יש רצון אחד או כמה רצונות? אני שואלת, כי אפילו במהלך השיעור היום אני שומעת כמה רצונות שיש פה בקהל, כל אחד מדבר על משהו אחר. האם זה מצביע על כך שאנחנו לא כאיש אחד בלב אחד?
אנחנו עדיין לא.
תלמידה: האם צריך כביכול להתמקד על דבר אחד ביחד?
לאט לאט זה יתגלה. זאת לא בעיה.
תלמידה: אבל האם לשם צריך להגיע, למקום הזה?
לא. לאט לאט זה בכל זאת יקרב בינינו.
שאלה: האם יראה מול עשירייה ומאמצים לעלות למעלה מהדעת תלויים זה בזה?
כן.
תלמידה: מה יותר חשוב עבורנו בעשירייה, האם להגיע בכוונה אחת לעשות נחת רוח לבורא, או לברר מה מפריע לנו?
זה אותו דבר. גם מה שמפריע לנו וגם מה שאנחנו צריכים לעשות, מכול זה אנחנו צריכים לברר רק מצב אחד, איך להיות מחוברים, כך שהכול יתכלל ברצון אחד.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות במחשבה לא לפספס את ההזדמנות של הכנס הבא, ובאמת יש הרגשה כזאת כללית. מה עלינו לא לפספס, ובמה מיוחד הכנס הבא?
אני לא יודע בדיוק מה יהיה הנושא, הטקסטים, השאלות והתרגילים שנעבור, אבל נראה לי שאתן צריכות לעשות כל מיני תרגילים כדי להיות מחוברות יחד כאיש אחד בלב אחד. לנשים זה מאוד חשוב, יותר מגברים. כי לגברים גם בלימודי הבוקר וגם בכל מיני פעילויות אחרות, יש יותר נטייה להיות יחד, ולנשים זה יותר קשה. לכן הייתי ממליץ כבר מעכשיו והלאה, כי יש לנו כמעט שבועיים עד הכנס, לא לפחד, אלא יום יום לדבר על רצון אחד, מחשבה אחת, מטרה אחת, כוונה וכן הלאה. ובסמוך לכנס, נניח יומיים לפני הכנס, להפסיק את זה, ועד אז ממש יום יום להיות סביב זה, ואתן תראו עד כמה זה יועיל.
תלמידה: גברים ונשים, או רק נשים?
לא, רק בעשיריות הנשים.
שאלה: אמרת שיום יום אנחנו צריכות לדבר על להיות כאחד עד יומיים לפני הכנס. אז מה עושים יומיים לפני הכנס, לא חושבים להיות כאחד?
לא חושבים. כך שבכנס יהיה כביכול אוויר ריקני.
תלמידה: מה עושים יומיים לפני הכנס? כל יום יש לנו מפגשי עשירייה, אנחנו יושבות בשיעור יחד, ויש לנו בעשירייה במשך היום מפגשים בזום. מה אנחנו עושות בזמן הזה, האם כדאי לחזור על החומר של הכנס או לדבר על משהו?
כן, כדאי שתחזרו על הפסוקים האלה שאנחנו עכשיו קוראים ולומדים.
תלמידה: ולמה אנחנו צריכות לכוון את עצמנו ביומיים שלפני הכנס?
גם לחיבור. למה את שואלת דברים כאלה?
תלמידה: כי אמרת לדבר על זה יחד עד יומיים לפני הכנס.
כדי ששום דבר לא יפריע לכן בכנס, שתהיה מחשבה פתוחה יותר.
שאלה: שמעתי אותך אומר, שעד הכנס אנחנו צריכות כל יום לדבר זו עם זו, וברור לי שהתכוונת בעשיריות, נכון?
התכוונתי בעשיריות. כמו שתשבו יחד בזמן הכנס, כך אתן מתחברות ומדברות.
תלמידה: האם כדאי שלפני הכנס נעשה גם כנס עם כל העשיריות יחד, כנס נשים קטן? פעם היינו עושות את זה.
תנסו, אני לא נוכחתי בזה, אני לא יודע.
תלמידה: אבל האם אתה ממליץ שנתחבר בין העשיריות?
אני לא יודע. יש לכן כבר ניסיון, אתן יכולות להחליט בעצמכן.
שאלה: כדי שנצליח לעבוד כגוף אחד, האם כל חברה צריכה לדעת מה התפקיד שלה בגוף הכללי?
אני חושב שכן.
תלמידה: איך אפשר לברר מה התפקיד שלי בגוף הכללי?
לכן יש בעשירייה כנראה ראש עשירייה, ועוד כל מיני אנשים שיכולים לעזור.
שאלה: אני לא יכולה להגיע לכנס, אני גרה במדינה רחוקה ואני גם רחוקה מהעשירייה שלי. העשירייה שלי נמצאת במצב לא כל כך טוב, ואני רוצה להחזיק ברב לקבל אור מהחברים, לחזק את החברות. איך לעשות את זה, האם אני צריכה כל הזמן לשאול שאלות כדי שהרב יוכל להרגיש את החיסרון שלנו? איך להחזיק כל הזמן ברב, במורה האהוב שלנו?
את צריכה להשתדל להכיר את כול החומר שיהיה לנו בכנס, וגם להשתדל להיות מקושרת איתנו בכנס. ועם החברות שלך, כי את כנראה נמצאת בקבוצה, ואם לא, אז זה גרוע מאוד, את חייבת להיות בקבוצה, ויחד איתן להשתדל להגיע ללב אחד, וכך תצליחי.
תלמיד: רציתי לענות לחברה ששאלה ולכל הנשים בכלי העולמי, שיום לפני הכנס, ב-11 לספטמבר, תהיה ישיבת חברות עולמית, גם חברות שמגיעות מכל הכלי העולמי יתאספו כאן וישבו יחד ויתחברו, זה יהיה פתוח לכל הנשים בעולם כהכנה לאירוע.
שאלה: כל העבודה שלנו בכנס תהיה בעשירייה, מה עושה חבר שהעשירייה שלו לא מגיעה?
זאת לא פעם ראשונה שאת נמצאת בכנסים, אז מי שיכול בא ומתחבר כאן במקום.
יש לפנינו באמת שבועות בודדים עד לכנס. אני מקווה שהוא יהיה חזק, אנחנו צריכים להגיע אליו עם כלים טובים. לכן אני ממליץ לקרוא את כל המסמך הזה, את כל הקטעים, וזה יכין לכם עוד יותר תשתית.
שאלה: יש חברות שלא מצליחות להצטרף לשיחות בגלל כל מיני סיבות.
לשיחות שלנו כמו עכשיו?
תלמידה: גם לשיעורים, גם לשיחות בזום, גם למפגשים.
אז מה אני יכול לעשות, לנסוע אליהן ולדבר לפניהן?
תלמידה: איך חברה כזאת יכולה לדמיין את החיבור במצב כזה?
אני לא חושב שזה אפשרי.
תלמידה: ומה בכל זאת לעשות אם יש מצב כזה?
לעזוב את הכול.
תלמידה: מה זאת אומרת, האם לא להצדיק את הבורא?
מי שלא יכול להסתדר איתנו, שיעזוב. אי אפשר לדאוג בהתאם לתנאים של כל אחד ואחד. אני גם לא ראיתי עדיין מישהו שיכול להגיד בלב פתוח שהוא לא מסוגל, שהחיים לא נותנים לו, שהבורא לא מסדר לו משהו כך שזה יתאפשר, זה לא ייתכן.
(סוף השיעור)
-
שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך: (הושע י"ד, ב')↩