סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור צהריים 06.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מלוא כל הארץ כבודו – קטעים נבחרים מן המקורות
מובן שבאמת "מלוא כל הארץ כבודו", מפני שאין חוץ מהבורא משהו או מישהו שממלא את העולם. ובכלל, כל העולם זה הוא וגם אנחנו קיימים בו, כמו שכתוב "כי בו ישמח ליבנו". לכן עלינו רק לסגור את כול העניין הזה יחד - ש"אין עוד מלבדו", ש"כבודו מלא עולם" ושבאמת חוץ מהבורא לא קיים כלום. זה שנדמה לנו שאנחנו קיימים זו רק המחשבה שלנו, כך אנחנו אומרים, אבל באמת אין חוץ מהבורא שום דבר, לכן אין עוד מלבדו. האדם שמגלה שאין עוד מלבדו, הוא מבין שבאמת חוץ מהבורא לא קיים כלום, וזה שהבורא נותן לאדם הרגשה שהאדם כן משיג אותו, זה בגלל שכך הוא רצונו של הבורא.
קריין: קטע מספר 7, כותב הרב"ש.
"על מה שאמרנו, שהעולם ממולא עם תענוגים מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", נשאלת השאלה למה אין אנו מרגישים את האור ה' הממלא את העולם. על זה יש תירוץ שהקדוש ברוך הוא עשה צמצום והסתרה לא להרגיש את אור ה', מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא [...].
אלא בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, אז הוא רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את רצון ה' ומקבל את התענוגים."
(הרב"ש. 295. "כל מקדש שביעי - א'")
אצלנו זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע". אנחנו מקבלים תענוגים כדי להשפיע לבורא כי אחרת לא נוכל להשפיע לו שום דבר. אבל לפני זה אנחנו צריכים להיות ב"להשפיע על מנת להשפיע", שיהיו לנו רק כוונות לתת, להשפיע. וכשאנחנו רוכשים את הכוונות האלה, זה נקרא אור חסדים, כשרוצים רק להשפיע, ואז אנחנו כבר מגיעים ללקבל על מנת להשפיע.
שאלה: אמרת שאנחנו מקבלים מלמעלה את הכוונה שנקראת אור חוזר. מה זאת הכוונה הזאת? איך אני בונה אותה בתוכי? האם היא מחשבה, רצון?
מה שאני רוצה מכל העבודה שלי זה להחזיר לבורא את מה שהוא רוצה לתת לי, כמו אורח ובעל הבית, כלומר לתת לבורא בחזרה את כל התענוגים שהוא רוצה לתת לי. ואז אנחנו נמצאים במבוכה, כמו שכתוב "אם צדקת מה תיתן לו"1, מה אתה יכול לתת לבורא, אנחנו ממש במבוכה, "מה אני יכול לתת?". אני מבין שהתענוג היחידי שאני יכול לתת לבורא כמו אורח טוב לבעל בית טוב, זה שאני אקבל ממנו כדי לגרום לו בזה תענוג. וכך אנחנו מגיעים למה שחכמת הקבלה אומרת, למה שמסבירים לנו בעל הסולם ורב"ש.
תלמיד: כשאנחנו מתחברים בינינו ומשתדלים לא לחשוב על עצמנו, להיות פשוט בחיבור, להיות במאמץ הזה, גם זה תענוג שאתה מרגיש, כי טוב לך, אתה רגוע, אתה יכול להתעלות מעל עצמך. איך לתת לבורא את התענוג הזה שמגיע ממנו? מה זה אומר שאנחנו מעבירים את התענוג הזה לבורא?
אם אני נמצא באיזשהו קשר עם הבורא, אז זה כמו אורח עם בעל הבית, הם מכירים זה את זה, מרגישים זה את זה וקרובים זה לזה, וכל אחד רוצה לגרום לאחר תענוג. אז ברור לי במה אני יכול לגרום תענוג לבעל הבית, בזה שאני פשוט מקבל את מה שהוא נותן לי. אני אוכל, שותה טועם כל דבר ונהנה, אני מראה לו את התענוג הזה, אני מברך אותו - אלו הברכות שאנחנו מברכים לפני קבלת התענוגים מהבורא - וכך אני מגיעים לקשר עם הבורא.
שאלה: האם אפשר לומר שלהשפיע לבורא זה כשאני מבינה שהתענוג שלי הוא התענוג שלו?
כן, זה נכון.
שאלה: האם ככל שהרצון שלנו גדל להשפיע לחברים, כך הבורא נותן לנו את האפשרות לעשות את זה?
זה תלוי במצב שלנו. אם אנחנו מוכנים לקבל את התענוג מהבורא כדי לענג לו, אז יש לנו אפשרויות כאלה די והותר. כל מה שעלינו לעשות זה להיות מוכנים לכך שנוכל לחשוב דרך הקבוצה על הבורא ולכוון את כל הרצונות שלנו כלפיו.
שאלה: אם מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אז למה נעשה תיקון של צמצום והסתר על הנברא?
כדי שהנברא יוכל להגיע לתענוג האמיתי, תענוג מהשפעה, תענוג שבו נמצא הבורא שהוא המשפיע לכולם. וכשאנחנו נגיע לאותו רצון, לאותה הכוונה להשפיע לכולם כולל הבורא, אז נהיה עימו בהשתוות הצורה, בדבקות, "אני לדודי ודודי לי" כמו שכתוב. בזה נרגיש את נחת הרוח השלמה, שאנחנו נותנים לבורא והבורא נותן לנו, ושנינו כמתחבקים, כדבוקים זה בזה.
תלמיד: למה צריך לעשות תיקון של צמצום והסתר? למה זה הופך את התענוג לתענוג אמיתי?
כי זה מרחיק אותי מתענוג לעצמי. אני עושה צמצום על התענוג לעצמי, אין לי שום דבר כלפי עצמי, אלא הכול רק לשם שמיים מה שנקרא, רק לבורא, וכל הכוונות, כל הרצונות, כל הנטיות, כל היגיעות שלי כולם אליו, וזה כול מה שיש לי בחיים. אז התענוג שלי והתענוג של הבורא לתת לי הם ממש אותו תענוג "אני לדודי ודודי לי", וכך אנחנו מגיעים לדבקות.
תלמיד: אם יש צמצום והסתר, אז מהו הכלי שמתמלא וגורם לתענוג?
אנחנו ממלאים את הכלים שקיבלנו מהבורא, את הרצון לקבל, אבל בכוונה בעל מנת להשפיע. כל הרצון לקבל משתתף בזה וגם כל הכוונה בעל מנת להשפיע משתתפת בזה, ובפעולה הזו אנחנו עושים אותה פעולה כמו הבורא, וזה בדיוק מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי".
תלמיד: על מה בדיוק הצמצום, האם הוא על הכוונה שלך?
הצמצום הוא על הרצון לקבל שלי שרוצה לקבל לעצמו כי מלכתחילה כך נברא, ועל ידי הצמצום שאני עושה עליו אני פותח לי הזדמנות, אפשרות להיות בלקבל בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אמרנו שהרצון לקבל משתתף במילוי.
ודאי.
תלמיד: אבל אם עושים עליו צמצום, אז איפה הוא משתתף?
לא על הרצון לקבל אני עושה צמצום, אומנם אנחנו כך אומרים, אבל באמת אנחנו עושים צמצום רק על הכוונה בעל מנת לקבל, כלומר לא לעצמי. אבל אחרי ההחלטה שלי אני ממשיך לקבל, ואז הכוונה הזאת היא כבר בעל מנת להשפיע לבורא.
שאלה: כמות האור שמקבלים תלויה בגודל הכוונה. איך מגדילים את הכוונה?
את הכוונה אנחנו יכולים להגדיל רק על ידי תרגילים, כאשר אנחנו מנסים להגביל את עצמנו פעם אחר פעם בקבלה, וחושבים אך ורק דרך החברים באיזה אופן אנחנו מסוגלים לכוון את המחשבות, את הרצונות ואת הציפיות שלנו כלפי הבורא. רק בצורה כזאת.
תלמידה: אנחנו עושות כל יום תרגילים בעשירייה. האם בכך אנחנו מגדילות את הכוונה, או שכל אחת עובדת בתוכה פנימה על הכוונה שלה ואז עושות יחד תרגיל?
כן, אנחנו צריכים יחד, כל אחד דרך חברו, לכוון את כל הכוונות שלנו בינינו, דרכנו ולבורא.
שאלה: לגבי עבודה פרקטית בעשירייה על קבלת התענוג מהבורא אך ורק כדי לענג לו בחזרה. כדי שהוא ייתן לנו אפשרות כזאת, האם לפני כל מפגש ופעולת חיבור עלינו לעשות הכנה גדולה וכוונה ממוקדת כדי שכל התענוגים שנקבל מהמפגש יהיו אך ורק כדי לענג לו?
נכון.
תלמידה: האם ההכנה והכוונה לקראת פעולת חיבור היא הצמצום?
גם זה צמצום.
תלמידה: האם אין בכלל תענוג לפני צמצום?
אין. רק אם אחרי שאני מצמצם את התענוג לעצמי ומתחיל לפעול כלפי הבורא, שכל הפעולות שלי הן על מנת שהוא ייהנה, אז בזה אני פותח את הצמצום.
תלמידה: אם נדמה לנו שיש איזשהו תענוג ושצריך לצמצם אותו כדי לקבל על מנת להשפיע, אז זו טעות גמורה, אין בכלל תענוג לפני שעשינו פעולת צמצום.
נכון.
שאלה: מהו "לחם עוני" ומתי הוא מתגלה לנו?
לחם ביזיון זה מה שאנחנו מרגישים אם אנחנו מקבלים ללא יגיעה.
שאלה: איך אפשר ליהנות מהבריאה מבלי להרגיש בושה?
רק אם אנחנו עושים זאת עבור מישהו אחר, לא לעצמנו, לא לקבל, אלא רק כדי להשפיע לחברים או לבורא.
שאלה: מאיפה מגיעה הכוונה שלנו? אני נהנית מאוד כשאני עובדת לטובת חיבור אחרים, אבל נראה שהכוונה הזאת נקבעת מעוד מקום.
לאט לאט תביני, אני לא יכול להסביר זאת.
שאלה: אתמול במפגש עשירייה בזום ראיתי איך חבר שלי אוכל משהו וקיבלתי מזה תענוג, ממש נהניתי מזה שהוא אוכל. איך לכוון בצורה נכונה את התענוג הזה?
זו תוצאה מאהבה. אם אני אוהב מישהו והוא נהנה, אז אני נהנה ממה שהוא נהנה. כדאי לעשות כאלו תענוגים זה לזה כדי שבסופו של דבר כולם ייהנו מכולם.
שאלה: מה זה לברך את הבורא?
לברך זה לומר תודה, כמו שאנחנו מברכים את בעל הבית, "ברוך הוא אלוהינו שאכלנו משלו".
שאלה: כשאומרים שהבורא רוצה שאנחנו נהנה מהתענוגים שלו, מהם התענוגים שלו?
זה האור העליון שממלא את כל הרצונות שלנו ובו אנחנו מרגישים את החיים המלאים, הרוחניים, האינסופיים.
שאלה: אנחנו אומרים שהכלי שבו מתגלה הבורא זה כלי של חיבור בינינו.
כן.
תלמיד: אז מה זה נקרא שעל הכלי של החיבור בינינו קורה צמצום והסתר?
על הכלי שהוא החיבור בינינו יש צמצום והסתר, ואנחנו לא יכולים להתחבר בינינו כדי לגרום תענוג זה לזה ולכן אין לנו חיבור. למשל בכל העשיריות שלנו, אנחנו רוצים בעצם איכשהו להתחבר, אבל מפני שאנחנו באמת לא כמו שכתוב "חולת אהבה אני", שאין לי נטייה כזאת גדולה להיות בחיבור, בחיבוק עם החברים, זה לא קורה לנו. ואז אנחנו לא יכולים להשפיע זה לזה.
תלמיד: כל הגילוי של הבורא כלפי האדם, זה משהו שקורה בכלים שלו או זה תמיד קורה בכלי שנוצר בחיבור בינינו?
גילוי הבורא קורה אך ורק ככל שאנחנו רוצים להשפיע לו. ככל שיש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, אז באור החוזר שלנו, שאנחנו משתדלים לייצב כלפיו, אנחנו מגלים אותו ואת היחס שלו אלינו, "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: אתה חוזר כבר כמה פעמים בשיעור על, "אני לדודי ודודי לי". מה זאת אומרת שעשירייה עושה פעולה של להחזיר לבורא, במה היא גורמת תענוג לבורא?
בזה שרוצה להנות אותו, כמו שהוא רוצה להנות אותנו.
תלמיד: מה זה לעשות לו הנאה?
לגרום לו תענוג מאיתנו.
תלמיד: מה זה אומר?
שאנחנו נוכל לקבל ממנו ובזה אנחנו נגרום לו תענוג.
תלמיד: ומה בדיוק אנחנו רוצים לקבל?
לא חשוב לי מה לקבל, חשוב לי שאני גורם לו תענוג בזה שאני מוכן לקבל ממנו. ובמידה הזאת, אני פותח את כלי הקבלה שלי ומוכן לקבל. ומה לקבל, לא חשוב לי מה, העיקר שמזה אני מחזיר לבורא תענוג. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: איך אתה גורם לו תענוג אם הוא מוסתר ממך?
לאט לאט מתגלה לאדם אפשרות כזאת, כי אנחנו לא תמיד הפוכים זה מזה, "לא לנצח יריב"2, אלא מגיע מצב שאנחנו יכולים להבין זה את זה, להתקרב זה אל זה.
שאלה: הבנתי שהקטע מדבר וגם בהמשך לדברים שאמרת עכשיו, על לקבל על מנת להשפיע?
כן.
תלמיד: מה הכוונה לעשות לבורא נחת רוח במצב שלנו? זאת אומרת, עוד לפני שאנחנו אפילו מכוונים, אפילו לפני צמצום, לפני להשפיע על מנת להשפיע, מה היכולת שלנו שם לכוון לזה?
להשפיע על מנת להשפיע זה הכנה ללקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, שאני בכל כוחי, ככל שאני מסוגל, רוצה להיות בכל הפעולות לטובת הבורא. למשל כמו תינוק שמחייך ועושה תנועות בידיים והרגלים כלפי אימא וכן הלאה והיא נהנית מזה. מה הוא יכול לעשות, זהו. אבל זאת הנטייה שלו כלפיה, זו העבודה שלנו בינתיים.
תלמיד: כן, זה ברור כשזה בדוגמה הזו, אבל כשהוא אומר פה, שבכל מה שהבורא ברא את העולם, זה כדי שיקבלו תענוגים ממנו ולכן הוא מקבל את התענוגים.
כן.
תלמיד: אז כשהוא עדיין לא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע, איך הוא גורם נחת לבורא?
אפילו אם הוא מבין שהבורא נותן לו תענוגים, אף על פי שהוא עדיין לא יכול לגלות אותם, לקבל אותם בפועל, אבל זה שהבורא כך מתכוון כלפיו, זה כבר נותן לו הנאה גדולה, ומעורר אותו כך להתייחס לבורא.
תלמיד: זה כשהאדם מבין שהבורא רוצה לתת לו תענוג. אבל איך הוא גורם תענוג לבורא אם הוא עדיין לא מקבל בעל מנת להשפיע?
בזה שהוא רוצה להגיע לזה. הבורא מרגיש את כול הרצונות והכוונות שלנו.
תלמיד: זאת אומרת שכל עוד הוא לא מקבל בעל מנת להשפיע, הוא רוצה להגיע כבר ללקבל על מנת להשפיע? הוא לוקח איכשהו בחשבון שהוא הולך לקראת לקבל מהבורא כדי להשפיע לו, או שהוא עדיין לא לוקח בכלל בחשבון שהוא הולך לקבל, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע?
אדם כבר עושה חשבונות ומרגיש את הכוונות שלו, יש ויש. אני לא יכול להגיד כי בכל האדם משתנה, כל עוד האדם לא מגיע לאיזו קרקע יציבה ברצונות שלו, עדיין הוא נמצא כך או כך. אבל אחר כך כשכבר מתייצב המצב, אז הוא רואה לאן בדיוק מכוונות הכוונות שלו.
שאלה: אילו תענוגים האדם יכול לקבל בקבוצה לעצמו ולשים עליהם צמצום?
אנחנו צריכים לקבל תענוגים בקבוצה, רק מסוג זה שעוזרים לנו כל פעם יותר להיות מחוברים ולהתקדם כלפי הבורא מתוך החיבור שלנו. זאת אומרת להתקדם למטרת הבריאה.
שאלה: אם אדם הראשון היה מתנהג על פי מה שהבורא היה רוצה ממנו, אז לא היינו מתחלקים ונשברים לכל כך הרבה חלקים. אז איך אנחנו, החלקים השבורים, נדע או נוכל ללכת בעקבות הבורא בצורה נכונה?
קודם כל זה שאנחנו נכנסנו לחטא ונשברנו בקשר בינינו בכלי של אדם הראשון, זה הכול היה מתוכנן. שום דבר לא קורה נגד רצון הבורא לעולם, אף פעם. ולכן אנחנו היינו מחוברים ואחר כך עברנו שבירה, כמו שאנחנו לומדים גם בהתייצבות העולמות הרוחניים, שהייתה שבירה בעולם הנִקוּדִים ושדווקא על ידי זה הייתה ערבוביה בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, והיה אפשר אחר כך על ידי הבירורים להגיע לתיקונים ולהגיע לתיקון הגדול הכללי, גמר התיקון. לכן הכול מסודר לפי התוכנית.
שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שהבורא מתקרב אלינו ושאנחנו מתקרבים לבורא?
לפי המידה שאנחנו מסוגלים לחשוב על החברים שלנו בקבוצה בצורה שרוצים להתחבר איתם, ומתוך הקשר בינינו להתחבר לבורא.
שאלה: אם חברה עוזרת לחברות אחרות בעשירייה לגלות את הבורא והיא עושה כול מה שתלוי בה, האם זה חשבון אגואיסטי? האם זה בכלל חשבון נכון?
לא, זה לא חשבון, היא הרי לא עושה חשבון. היא צריכה לשאול את עצמה בשביל מה היא עושה את זה, היא צריכה לברר בתוך עצמה ככל שניתן, ואז היא תקבל את התשובה הנכונה במצב הנכון, במצב הנוכחי שבו היא נמצאת באותו רגע. וייתכן שאחר כך היא כבר תבין שאולי התשובה לא הייתה נכונה ולא הייתה באותן המחשבות, אבל היא צריכה לבדוק את עצמה, לחקור את עצמה מה הן הכוונות שלה.
שאלה: האם יכול להיות שהמאמצים שלנו הם יתר על המידה והם כבר הפרעה לקבלת התענוג בצורה נכונה? איך לכוון את המאמצים שלנו נכון?
אם אתם עושים זאת דרך הקבוצה, אז לא יכולות להיות שום בעיות.
שאלה: אם אני מרגיש שאני מחוץ לעשירייה, אז האם הבורא בכל אופן יתגלה עבור החברים?
הבורא לא יתגלה עבור החברים אלא אם כן הוא יתגלה דרכך. אנחנו מקושרים יחד באותה קבוצה, לכן אנחנו צריכים כך לאחוז זה בזה ולדחוף, לעזור זה לזה.
תלמיד: מה לעשות במצב כזה שאתה מרגיש את העשירייה כמחוברת ואתה כאילו מחוצה לה?
תתקדם, תדחוף את עצמך.
תלמידה: אני מרגישה שכל פעם כשאנחנו יותר ויותר עובדים עם מצבים של ירידות, אז ככל שמחזיקים בעשירייה, כך העשירייה נותנת לך להרגיש בושה.
זה טוב.
שאלה: ככל שאנחנו עובדים על מידת האמת בעשירייה, כך יש תחושה שאנחנו יכולים לכייל את אותן הרגשות כלפי כל הכלי העולמי, אותה הרגשת קירבה. האם זו תחושה שיכולה להיות בכל הכלי העולמי?
כן, כך זה יהיה פעם.
שאלה: האם לקבל על מנת להשפיע זו פעולה שבאה אחרי להשפיע על מנת להשפיע בזו אחר זו, או שלאדם יש קודם תקופה של להשפיע על מנת להשפיע ורק אחר כך מגיעה תקופה של לקבל על מנת להשפיע?
נכון, קודם להשפיע על מנת להשפיע, ואחרי שהוא גומר את כל הפעולות בזה, אז מגיע לו לבנות את פעולותיו בלקבל על מנת להשפיע.
שאלה: בגלל השבירה אנחנו מפורדים. מה מקבל הבורא אם אני מגיע למפגש עשירייה, ומעבר לטעם המר שאני מרגיש אני משחק באהבה כלפי החברים, האם גם מזה הבורא נהנה?
ודאי. זה כמו משחק, כי בינתיים אני לא יכול לעשות שום דבר ולכן אני עושה מה שביכולתי.
שאלה: התענוג עבורנו זה הוא, ואנחנו התענוג שלו. האם הקשר הוא שנותן את הערך או טעם להכול, אז איך להגיע לקשר טוב עם הכול?
רק על ידי אור החסדים, רק על ידי כך שאנחנו רוצים לעשות טוב לכולם.
קריין: קטע 8 כותב בעל הסולם.
"אינו דומה מי שיושב בבית, למי שעומד בפני המלך. שמי שמאמין במציאות השם ית', ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד הטבע ממש.
כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו. והכל נעשה בלי שום חשבונות. ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני שזה טבעי. כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה. יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים."
("בעל הסולם". "שמעתי". רי"ג. "ענין גילוי החסרון")
איזה מילים חזקות.
שאלה: אנחנו מצד אחד כל הזמן משתוקקים לגלות את הבורא, אבל מהקטע נראה שאם נגלה אותו, אז כל הזמן נרגיש את עצמנו כעומדים בפני המלך, ואז בעצם לא תהיה לנו שום עבודה, לא יהיה לנו על מה להתגבר.
לא, אל תדאג על זה, באותה מידה שהבורא יתגלה לך, תהיה לך יותר ויותר עבודה, כיוון שהגילוי שלו דורש המון מאמצים וכוונות. זה לגמרי לא כך.
תלמיד: כלומר כשאנחנו נגלה את הבורא אנחנו נראה את ההופכיות שלנו, שאנחנו הפוכים לבורא, וזו תהיה העבודה שלנו?
לא, גם זה לא כך. בואו נתקדם בכך שנעשה נחת רוח לבורא כדי ליהנות לו, שנעשה לו נחת רוח למענו, נהנה לו למענו, ואז נראה כבר כמה עבודה יש שם.
שאלה: איך אפשר לרכוש אהבה אמיתית לחבר?
על ידי המחשבות שהוא החבר שלך לנצח, שאתה והוא נמצאים בחיבור אחד רוחני קבוע, ושאין לך ברירה, עד כמה שהוא נראה לך בכל מיני צורות בלתי נעימות, הכול נובע מהכלים הבלתי מתוקנים שלך.
תלמיד: אז איך אני מתקרב לחבר, איך אני מקרב את הלב שלי?
אתה מקרב את הלב שלך לחבר, בזה שאתה כל הזמן חושב שבחיבור ביניכם אתם מגלים את הבורא, שרוצה להיות דווקא בחיבור עם שניכם. הבורא לא רוצה להיות עם מישהו אחד, מיעוט הרבים שניים לפחות, אבל האופטימלי זה עשר, זאת אומרת, הבורא רוצה שאנחנו נהיה מחוברים, זה רצון הבורא. אז אל תחשוב על החבר שאתה רוצה אותו, לא רוצה אותו, הבורא רוצה אותו.
שאלה: בקטע הוא מדבר בהתחלה על יחס הבורא לאדם, ואחר כך הוא משווה את זה בגשמיות שהוא אוהב את חברו. הדברים האלה קשורים, האם זה יכול להיות סימן של האחד לשני?
ודאי.
תלמיד: איכשהו כסיבה ומסובב?
כן, ודאי שזה מקביל זה לזה.
שאלה: כתוב בקטע, "כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה." האם אהבה כזאת היא טבועה באדם, ועלינו לעבוד ולהגיע, ולפחות לשאוף לרכוש אהבה כזאת לחברים. האם ניתן בצורה מלאכותית, על ידי יגיעה, להגיע לאותה עוצמת האהבה כמו שטבוע בנו למשפחה?
לא, זה בלתי אפשרי, שם במשפחה זו אהבה טבעית שהבורא הכין לנו, אהבת אם לבנה, וכאן בין החברים זו אהבה לא טבעית בינינו, אלא מלאכותית, אבל אנחנו, על ידי זה שפונים לבורא, מבקשים ממנו שהוא יעשה לנו את זה, ואתה תראה שאחר כך הוא יעשה.
שאלה: אם דוגמה אישית לא עובדת על כל החברות באופן דומה במה זה תלוי, בשורש הנשמה של כל אחת, בתכונות שלה? ואיך לא להתאכזב מזה? כאילו אני מתפללת והכול, אבל איך שכולנו יחד בהשתוקקות אחת מהר יותר נוכל לממש את הדבקות הזאת?
ברוגע, זה הכול תלוי אך ורק ברצון שלך, תתפללי עבורן, תבקשי עבורן, והכול יסתדר.
שאלה: בקטע כתוב שיש חשבון, כלומר אני לא עושה מה שהחברה לא רוצה. נניח בעשירייה, אני וחברה, והיא אומרת שלה יש איזה חשבון שהיא רוצה להתרחק קצת, כי היא לא יכולה להתעלות מעל איזה מילים שאמרתי לה. באמת יש חשבון כזה, איך אפשר בכלל להגיב על דבר כזה?
את צריכה להיות שפלה, זרוקה לפניה על הרצפה ולבקש שהיא תסלח לך, אם אלה המילים שאת אומרת לה. בפעם הבאה שימי לב על עצמך.
שאלה: האם המאמצים לחיבור הם אלה שמולידים את האהבה לחברות, או האם האהבה לחברות באה כתוצאה מהמאמצים לחיבור? מה מקדים את מה, האם קודם מאמצים ואז אהבה לחברות, או כתוצאה מהמאמצים לחיבור מתעוררת האהבה לחברות?
זה לפעמים בא כך ולפעמים בא כך, תלוי באיזה מצבים אדם נמצא, אבל בכל זאת גם חיבור וגם אהבה, וגם מאמצים, הכול זה צריך להיות רק כדי להתקרב זה אל זה.
שאלה: איך ללמוד במשך היום לא להסיח את הדעת שלנו על כל מיני מעשים מדומים, אלא איך כל הזמן לראות את גדלות המלך, איך כל הזמן לעמוד בפניו?
זה מאוד מורכב, כדי להגיע לזה צריך לעשות הרבה תרגילים. תנסו, תשתדלו כמה פעמים ביום להיות מקושרות ביניכן, כמו שכותב לנו הרב"ש, ולאט לאט תצליחו, לאט לאט זה ייכנס לתוך הרגל.
שאלה: יוצא שבכדי להגיע לאהבה אמיתית לחבר, בסופו של דבר החיים צריכים להיות כמו לא חיים עבורי עד שאני לא אגיע לזה. כזה חיסרון צריך להיות?
עד כדי כך, במידה כזאת, האמת היא שכן, זה נכון.
תלמיד: איך שתהיה כזאת אמביציה, כזאת חוצפה, שלבקש מהבורא שהחיים לא יהיו עבורי חיים אם אני לא אוהב את החברים שלי?
אתה יכול לבקש על הכול, אל תדאג, כל הבקשות שלך הן תקפות, הן חוקיות, הן נובעות מאותן הרצונות שהטמיע בך הבורא.
תלמיד: אני מתכוון שאין לי כזה רצון חזק.
אז זה לא חשוב, אתה מבקש ממנו יתר רצון וזה טוב.
תלמיד: אפשר לבקש כבר את הסוף, שהחיים לא יהיו חיים וייתן לי אהבת חברים אמיתית?
בבקשה, תבקש, רק שאחר כך אתה תחשוב האם אני יכול בכלל לבקש עבור משהו שלא נמצא בתוכי, הרי בכל זאת זה לא נכון, אבל בעיקרון כן, תבקש.
תלמיד: זה מה שאני אומר, שאני כאילו לא רוצה לבקש מה שאני לא צריך, איזה שלב ביניים כזה אמיתי, שאני יכול לבקש.
הבקשה האמיתית, הריאלית, היא להבליט את כל החברים שלך בכל הכלי העולמי על פני כל העולם, כל האנושות, שרק אותם האנשים שמגיעים ורוצים להתקשר ביניהם כדי לגלות את הבורא ולעשות לו נחת רוח, רק אותם האנשים הם החשובים ביותר עבורי בעולם, אליהם אני רוצה להתקרב, אותם אני רוצה לחבק, ויחד איתם להתקיים כל הזמן.
(סוף השיעור)