שיעור הקבלה היומי٣١ يناير ٢٠١٩(בוקר)
שיעור בוקר 31.01.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 815, "כתבי הדור האחרון"
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 815, "כתבי הדור האחרון", חלק א'.
מיום ליום אנחנו מתקדמים לצורה החדשה של האנושות, אנחנו רואים איך זה קורה מהר בירידה בתעסוקה, בחיבור בין אנשים, מדינות, משפחות, בכל מיני סכסוכים וייאוש מהחיים שלנו, מארגון החיים שלנו. עד כמה שהצלחנו בו אנחנו רואים עד כמה יחד עם זה אנחנו מגלים את ההפסד.
בהתאם לזה אנחנו צריכים לראות איך המקובלים חושבים על מבנה העולם, מבנה המדינה, מבנה החברה, מבנה המשפחה, האדם עצמו, המבנה הפנימי שלו, איך אנחנו יכולים להתחבר כמו שאנחנו מדברים על הטבע שכולו מנגנון, מערכת סגורה, ואיך אנחנו יכולים להגיע לקיים אותה מערכת סגורה, כשהחברה האנושית דווקא הפוכה מזה, היא לא נמצאת בהתחברות הנכונה ביניהם.
אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה, הם נעשים יותר ויותר אקטואליים, הם יותר ויותר הכרחיים לכולם, אנחנו צריכים גם לספר על כל התהליך שפותח לפנינו בעל הסולם, הרב"ש, חכמת הקבלה בכלל, בכל אלפי שנות ההתפתחות שלה, איך שהיא מדברת על עתיד העולם, על התיקון שלו, ואיך אנחנו יכולים להגיש את זה לדורנו שידע בשביל מה קיימים, לשם מה, ובאיזו צורה אנחנו יכולים להגיע ליישום שלנו.
שאם לא נלך יחד עם כוחות הטבע, עם תכנית הטבע, אנחנו רק עלולים לסבול ולהינזק ובגדול, לכן לא כדאי לנו כך להמשיך. אנחנו רואים עד כמה אנחנו כנראה טועים ולא הולכים בהתאם לטבע, ואיך הטבע בכל הרמות שלו כולל האקלים אפילו וכל הבעיות שעוד עלולות להתעורר, יוצא כאילו נגדנו.
לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להבין את השיטה וללמוד אותה עד כדי כך שנהיה מסוגלים להגיש אותה לכולם. תכנית ההבראה של עם ישראל וכל העולם היא בהחלט עלינו ואנחנו צריכים להתקדם לזה ואפילו להעמיד לעצמנו גבולות זמן. שעד לתאריכים כאלו וכאלו, לערוך איזו תכנית, ולא תכנית ארוכת טווח, כי בהתאם לאיך שאנחנו מתדרדרים עם העולם, אנחנו צריכים להבין שהגורל שלנו הוא כמו גורל העולם, ועוד יותר גרוע מפני שירידת העולם תלויה בנו, ולכן המכות קודם כל יבואו דרכנו. אז בואו נלמד מה אומרים גדולי המקובלים על המצב שאנחנו צריכים להתכלל בו ולטפל ולממש אותו נכון.
חלק א'
"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.
ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.
וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.
ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח."
עד כאן בעל הסולם נתן לנו כמה נקודות ברורות. מטרת הבריאה שכולנו נהיה מחוברים. החיבור הוא על ידי זה שכל אחד עושה טובות לזולת ולעצמו דואג רק להכרחיות בלבד. ועל ידי זה אנחנו מגיעים לתיקון, למערכת הנכונה, וזה מה שהבורא דורש מאתנו.
"וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה."
בעל הסולם כותב שזה כבר נמצא בדורנו, ואנחנו חייבים לממש את זה. אתם כבר מכירים את כל הכתבים שלו, זה כתוב בהרבה מקומות, בעצם זה כתוב מזמני האר"י, גם האר"י וגם מהרח"ו, כל המקובלים מהזמן הזה והלאה, הם כולם מדברים על כך שזה זמן התיקון. מהרח"ו שפותח את ההקדמה שלו ל"שער ההקדמות" כותב שם שאני יושב ומחכה והמשיח עדיין לא בא, היינו אותו האור שצריך לתקן את הכלים עדיין לא התגלה, והוא כותב את זה עוד לפני שש מאות שנה. לכן אנחנו צריכים להבין, גם לפי כל הסימנים שבטבע, בחברה האנושית, שאנחנו כבר נמצאים במצב שהתיקון חייב להתגלות בעולם.
"וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם."
ברור שלפי חוקי הטבע בסופו של דבר זה צריך להתרחש, אבל את הדרך לזה אנחנו צריכים לסלול והכול תלוי בנו. אין כאן שאלה ומה לשאול מאומות העולם, אלא כמו שאנחנו לומדים מסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ששם במיוחד כותב בעל הסולם, אם עם ישראל מקיים מה שצריך זה מתפשט בהכרח, אפילו בלי שום פרסום, לאומות העולם. מפני שאנחנו נמצאים במערכת אחת שבורה, ואם החלק שנקרא ישראל, ישר א-ל, ראש הפרצוף של הנשמה, הוא מכוון נכון לבורא, אז גם הגוף מקבל מהראש בהכרח ועושה את זה ואפילו עוד לפני זה אומות העולם מתפעלים מזה ומעלים את החיסרון וכך כמו שכתוב בישעיהו הם מעלים אותנו לתיקונים, עבורם.
אם כך אנחנו נמצאים בזמן שעת לעשות, ולכן אנחנו חייבים לפתוח את כל המקורות שלנו, גם לעצמנו ולכל עם ישראל ואפילו לכל העולם וכך להתקדם לתיקון. והתיקון, שוב, עד כמה שאנחנו מתקנים את עצמו בערבות, שכל אחד חושב על הקבוצה ולא על עצמו, בהתאם לזה בחיים הרגילים אנחנו נרגיש עד כמה הכוחות האלו מופיעים והאנושות פתאום מבינה שלא צריך לצרוך יותר מההכרחיות וכל היתר זה רק לטובת כולם, שלכולם תהיה רק הכרחיות בלבד ואת כל היתר מעבר להכרחיות, צריכים להשקיע בהתפתחות הרוחנית של כל העולם. זה בעצם הכול.
שאלה: יש הבדל באופן העבודה אם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה?
באופן העבודה ודאי שיש [הבדל], אבל בסוף לא. ודאי שיש הבדל, אם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה, אם בדרך תורה או בדרך ייסורים, זה הבדל באופן העבודה.
תלמיד: אני שואל על האדם היחיד שעושה את התיקון. אם מדובר בכמה אלפי אנשים או במיליונים או במיליארדים, האם העבודה שלהם תהיה אחרת? אני שואל כי אני רוצה להסביר את זה לאנשים.
כמה שיותר עושים אז יותר קל, זה ברור. ודאי שכולנו צריכים לעשות כמה שיותר בקהל כמה שיותר גדול.
"ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'."
כרגיל כמו שאנחנו אומרים, או בדרך תורה או בדרך ייסורים, אבל יצטרכו לקיים את חוק הערבות, חיבור, איחוד, עד שיתגלה הכלי לגילוי הבורא.
"ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת."
אבל זה כבר דרך ייסורים גדולים מאוד שנקווה שזה לא יהיה כך. אלא על ידי זה שאנחנו נעשה בעצמנו את מה שנדרש מאתנו ועל ידי הפצה.
שאלה: מה האיזון הנכון, נניח באחוזים אפילו, בין החיבור ביננו לבין ההפצה לקהל הרחב?
יש אצלנו אנשים שבכל זאת נמצאים בהפצה כמוך, יש אנשים בינינו שראויים להפיץ את השיטה הזאת לקהל הרחב על ידי נתינת שיעורים, שיחות, יש ויש. אבל איך שלא יהיה אנחנו צריכים בכל הכוח להפיץ את שיטת התיקון, את ההכרחיות לתיקון, הכדאיות לתיקון, ואת התיקון בעצמו והתוצאות הרצויות ממנו, לעם ישראל, זה חובה. יחד עם זה, יש לנו מספיק אנשים שיכולים לעשות את זה כלפי העולם כולו בכל השפות העיקריות. וגם זה, כמו שבעל הסולם אומר לנו ב"שופר המשיח", זו חובתנו כדי להגיע לתיקון הכללי.
תלמיד: ואם היינו יושבים פה עכשיו ורק מתחברים?
לא, זה לא מספיק.
תלמיד: למה?
כי הוא אומר שהפצת חכמת הקבלה באומות העולם זה הכרחי, זה מרכך את אומות העולם לקבל את השיטה. הם צריכים לגלות חיסרון, והם לא יודעים לאן לגלות ואיזה חיסרון, באיזו צורה, למי לגלות. אז קצת לעורר אותם לפחות בזה שממה שכולם סובלים, יש לזה סיבה, וישנה לזה מטרה, סיבה ומטרה.
רק לשבת באמצע ולסבול, ולתלות את הסבל שלי ביהודים, בישראל, זה לא מספיק. תן להם סיבה למה הם שונאים ומה יכול להיות אם משתמשים בשנאה, אבל בצורה המועילה כדי להתקדם, ומה צריך להיות כתוצאה מההתקדמות הזאת, מהי המטרה.
זאת אומרת, אתה חייב להביא את הסיפור הזה על בריאת העולם. זאת אומרת, הנשמה, כל האנושות כגוף אחד ושחייבים להגיע אליו שוב בחזרה אחרי השבירה ומה אנחנו משיגים בזה. ושבגוף הזה יש ראש וגוף, וראש זה נקרא ישראל, לי ראש, והוא חייב קודם להגיע, ולכן הם שונאים את ישראל, מפני שישראל דווקא מזלזלים בעבודה הזאת. וזה נכון ששונאים, זה טבעי. אנחנו רואים שזה כוח הטבע, זה לא תלוי בבני אדם.
אז איך אנחנו יכולים לעזור זה את זה, זאת אומרת אומות העולם לישראל וישראל לאומות העולם. ולא שסתם יתנפלו וישרפו את ישראל, מה זה יעזור? יעזור שאנחנו יחד עם מטרה אחת, כל אחד במקומו ובתמיכה זה בזה נגיע למטרה. זה נקרא שאומות העולם מעלים את בני ישראל להר המלך, להר ה'. אחרת לא נוכל להגיע לשם, רק על ידי החיסרון של אומות העולם. אז כדי לעורר בהם את החיסרון לזה, אנחנו צריכים הפצה בהם.
תלמיד: ואם היינו מתחברים בינינו בצורה מושלמת?
לא. כי יש לך רק כלים של גלגלתא ועיניים.
תלמיד: אבל זה מופץ בצינורות התת קרקעיים מה שנקרא.
לא חשוב ולא מספיק, בכל זאת אנחנו חיים בעולם המעשה. אני לא חושב שזה מספיק, לא. אנחנו צריכים לדבר עם אומות העולם, עם מנהיגי אומות העולם, אנחנו צריכים להסביר להם מה הצרה הזאת הכללית ומה הבעיה, ובאיזו צורה אנחנו יכולים למשוך את כולם לאותה תכנית ולאותה המטרה שהיא משותפת לכולם ואנחנו מגיעים יחד איתם, לא שאנחנו קודם והם אחר כך. אלא יחד, גלגלתא עיניים ואח"פ עובדים ביחד. הם מעלים חיסרון, אנחנו מעלים את החיסרון שלהם. אין לנו אפשרות למשוך את אור המשיח, אם אנחנו לא נכללים מהם.
תלמיד: מה התוספת הזאת שיש בהפצה? הרי במילא לא ישמעו, המנהיגים לא שומעים. ואנחנו אומרים שאם אנחנו נתחבר ישמעו.
אנחנו צריכים לעשות את שלנו.
תלמיד: נעשה, אבל מה התוספת הזאת?
זה נקרא "שיצדקו בגויים". זה חייב להיות, אתה חייב לפרסם. בעל הסולם אפילו נסע מישראל לפולניה, יכול להיות כדי לעורר אותם. אפילו כאלו היו, רמח"ל היה מלמד בזמנים ההם, בימי הביניים, באירופה את האירופאים, לא את היהודים.
תלמיד: וזה כדי לעורר אותם או כדי להתעורר?
כדי לעורר אותם. אנחנו לא מבינים את הצורך בזה. זה שאתה מעורר אפילו כמה אנשים מאומות העולם, אתה בזה כבר נוגע בשורש. כי זה מה שנקרא אצלנו בכל הקבוצות, זה הכול שייך לישראל, "לי ראש". אתה רואה שיש כאן [קבוצות] מאפריקה, איטליה, סולט לייק סיטי, אורל, סיביר, לא חשוב מאיפה, הם כולם שייכים לישראל לפי הנטיות, אין מה לעשות איתם. אנחנו ממש צריכים את אומות העולם. והם צריכים גם לדאוג איך לפזר אפילו במקצת, את הידיעות הללו בצורה נוחה, כדי שלא יקבלו את זה בדחייה. שיפזרו את זה בין כולם בצורה נוחה.
שאלה: אני רוצה להבין את המשפט שהוא כותב, שאנשים לא יעבדו. וככה אני מבין שהוא מתכוון גם לאומות העולם.
יותר ממה שצריך.
תלמיד: כן. וכל שאר הזמן הם יפעלו לטובת הזולת.
אלא במה יעסקו? אסור לך להשתמש בטבע יותר ממה שאתה צריך לקיום.
תלמיד: מדובר על הרצון או שמדובר גם על המעשים? כי גם היום רוב האנשים בקושי מספקים את ההכרחיות שלהם.
זה בגלל שגונבים מהם.
תלמיד: זה רובם. כשאני מסביר את זה, אנשים אומרים, גם ככה אני בקושי מתקיים.
אז אני אומר לך איך לענות להם. אני עבדתי פעם [ברוסיה] בתכנון מפעל, אז פועל היה מרוויח בשעה שלושים וארבע רובל. והיו משלמים לו עבור יום העבודה שלושה רובל. שמונה כפול שלושים וארבע, כמה זה? נגיד מאתיים שמונים רובל, והוא קיבל שלושה רובל. איפה העודף?
אם אתה מסדר את הכלכלה בצורה נכונה, אתה צריך להתקיים כמו החיות, אף חיה לא תאכל יותר ממה שהטבע שפועל בה, שמחייב אותה כך להתקיים. תראה ערוץ 41, אני אוהב לפעמים לראות את החיות. [טורף] תופס, טורף, אוכל ועוזב. לפעמים משאיר לעצמו, תלוי איזה חיות ובאיזה עונה. זהו. עוזב, לא דורש יותר. תסתכל על הילדים איך שהם חיים, הוא לא רוצה יותר, זהו. אתה דוחף לו בכוח, הוא לא רוצה. וזה באמת נכון, כך צריך להיות. "לא יגונה ולא ישובח"1, זה האיזון. ואם כן, אז אני אומר לך, יש לך היום לא רק שפע, אתה יכול היום להאכיל אני חושב שלושים מיליארד אנשים ממה שאנחנו מייצרים, חוץ מנשק וכולי.
תלמיד: אז מה זה לטובת הזולת, כל שאר הזמן במה יתעסקו?
בחיבור, כל היתר זה להתפתחות הרוחנית. הבהמה שלך שבעולם הזה לא דורשת יותר, תן לה מקום שבו היא תחיה וכמה שצריכה להכין לעצמה אוכל, מזון, כל מיני שירותים, אין שום בעיה, זה נכון, זה צריך להיות בצורה רציונאלית בלבד. כמה שהטבע דורש, לא להגזים. להגזים או לא להגזים, מאיפה יבואו כאלה חוקים? כל אחד יכול להגיד, אני חושב שאני לא מגזים, יש לי דירה של קומה שלמה בבניין. אז כאן באה התוספת, שחוץ מהכרחיות, אתה עוסק ברוחניות. ורוחניות כבר קובעת לך עד כמה שאתה לא תרצה יותר מרק להתקיים בנוח, בטוב. וכל היתר, חיבור.
ההתפתחות הרוחנית, עליה אין הגבלה, "שובו עד ה' א-לוהיך"2. אבל ההתפתחות הגשמית לבהמה, לא צריכה להיות יותר מהכרחיות.
תלמיד: הכרחיות פחות או יותר, כל העולם היום מסתפק בהכרחיות, לפי מה שאמרת.
נגיד. לא כל כך, יש לך את אפריקה, יש עוד מקומות, כמה יש בהודו, אפילו בסין, מכל שכן באפריקה, ובדרום אמריקה, אתה רואה מה שקיים. לא, העולם דורש סדר, זה ברור. אבל העיקר יבוא מההתפתחות הרוחנית, אחרת לא יהיה סדר בגשמיות.
תלמיד: בעניין טובת הזולת אנחנו מדברים על אומות העולם. אז כל היום הם יעסקו בטובת הזולת? מה זה בחיבור?
כן. בהשגת הא-לוהות.
תלמיד: מה הם ילמדו?
מתוך הקשר ביניהם על ידי שיעסקו בזה, הם יבנו מקומות שבהם הם יכולים להתחבר ולשבת ולייצר לעצמם כל מיני התעסקויות משותפות רוחניות, ואז הם יכנסו ממש להתקשרות הרוחנית, לגילוי הבורא ביניהם ולא ירגישו שהם כבר נמצאים בעולם הזה בזה, העולם הזה זה גוף, תן לו וזהו. אבל אחר כך גם הגוף נעלם מתוך ההרגשה וכולם עוברים להרגשה רוחנית בלבד.
תלמיד: וזה תמיד היה נגד רצון, החיבור הזה, גם אצלם?
נגד הרצון תמיד, עד גמר התיקון. בגמר התיקון כבר כל הרצון יתוקן. אני לא יודע איך זה מתקיים הלאה.
תלמיד: לדוגמה, אנחנו עושים כנס כבר עשר שנים ויותר, ודרכנו עברו, כמאה אלף איש שונים.
אל תדאג, הם יבואו. יבוא הזמן שירגישו לחצים, מתוך הלחצים יבינו ש"שם אצלם זה כנראה הפתרון" ויבואו.
תלמיד: לא, אבל בלי לחצים הם עדיין לא עומדים בתור.
עכשיו אין להם צורך יותר. חכה, יהיה צורך.
תלמיד: השאלה שלי, האם אני אשם שאני לא עושה להם חוויה מספיק טובה, או שזה לא שייך?
אני לא חושב. גם אנחנו צריכים עוד להשתפר. אבל מה שעשינו עשינו, אני לא מצטער על העבר בכלום. כך היה העבר, זה הכול נעשה על ידי הבורא.
תלמיד: לא, אני פשוט חושב, האם כדאי עוד להשקיע, עוד להשתפר בזה או ש..?
לעתיד כן.
תלמיד: לא, השאלה היא, האם זה תלוי בכמה שאנחנו יותר נבדר אותם, נעשה תכנית, נביא כל מיני אומנים, או שזה תלוי בדברים אחרים לגמרי?
לא, אנחנו צריכים להיות אנחנו, בלי אומנים ובלי כלום. הכול יבוא בזמן הנכון. אנחנו מתקדמים. אתם רואים עד כמה שאנחנו גם בלימוד שלנו של חכמת הקבלה, הערבות, כל הדברים האלה איך שזה זורם, מגיע למקום אחד. באיזה מקום אנחנו הולכים ומתקרבים ונפגש עם מה שבו העולם נמצא ואנחנו נמצאים, ונראה בדיוק איך שהשיטה שלנו ממש נכנסת לתוך העולם, לתוך התעשייה, לתוך המשפחה, לתוך החיבור בין האנשים, בין המדינות בכל דבר ודבר. שאי אפשר אחרת, אלא רק כך לפתור את הבעיות. זה הולך ומתקרב.
תלמיד: האם אדם שהוא לא ממש מתוך ישראל שנמצא בעבודה פנימית, עליות וירידות, אלא "עם ישראל" כמו שמדברים. האם הוא באמת צריך לבוא לכינוס כזה וממש לחוות כזה חיבור שיהיה לו כיף, או שעדיין לא.
אני לא יודע. אתה שואל אותי על דברים שיכול להיות שהם עדיין לא מתממשים בחומר, ואני עליהם לא רוצה לפנטז שום דבר כל כך קדימה. על דברים שאני מבין, אני אומר, כמו על המשבר, כמו על כל הדברים האלה שאנושות עוברת. על הדברים שהם שייכים לרוחניות יהיו בזה עוד עליות וירידות, וזה תלוי בהפצה שלנו. ויותר מזה, צריכים כמה שיותר לפרסם ובעיקר בישראל. אנחנו צריכים להגיע למצב שעם ישראל יידע שהעתיד שלו הטוב תלוי רק בכמה שהוא מבין את הייעוד שלו, את המטרה שלו, את מטרת הקיום שלו, עד כמה יש לו חובה כלפי אומות העולם, אחרת הוא לא מבין למה שונאים אותם.
למה אומות העולם שונאים את עם ישראל? הוא לא יודע. הוא חושב שסתם כך הם לא מבינים אותנו, מה עשינו להם? או שאנחנו מתגאים, "תראו מה עשינו לכולם, איזה המצאות, איזה דברים". אומות העולם מהבחינה הפנימית של הנשמה לא יכולים להתחשב בכמה שאתה ממציא כל מיני משחקים אלקטרוניים, זה לא חשוב להם, הם לא מקבלים את זה בחשבון, זה לא נמצא לפניהם. תביא להם אלף נגנים מיוחדים, אלף אלפי המצאות, פרסי נובל, מה שאתה רוצה, זה לא חשוב, הם לא מסתכלים על זה, הם ממש לא רואים. הם רואים רק דבר אחד, שאחרי כל צרה שיש להם עומד היהודי, והוא זה שגורם לזה. ובזה הם צודקים.
ואתה צריך להסביר את זה לעם ישראל, וזה לא טוב, לא נוח. תסביר לילד שלך שהוא אשם, עד כמה הוא לא רוצה לשמוע. אבל אנחנו חייבים למצוא דרכים כדי להסביר שלהימנע מזה אתה יכול רק בתנאי שאנחנו משתפרים. אתה לא תוכל לעשות שום דבר אחרת. ואם היה פעם יחס כזה בגרמניה ואחר כך באירופה, אבל זה בעצם יצא מעם אחד גרמני וממדינה אחת בעיקר, אז היום זה יהיה מכל העולם, מכל העמים. ולכן אנחנו צריכים להזדרז בהסבר.
תלמיד: כמו שאני מבין, בהיסטוריה עוד לא היה מקובל שהצליח להסביר את זה כן?
זה לא חשוב לי, אני בכלל לא עושה על זה חשבון. כמה שאנחנו, אני לא מדבר אני, חייבים, יכולים, צריכים לעשות. על זה אין שאלה.
תלמיד: דיווח קצר לגבי הכנס. אמרת שהכול תלוי בהפצה שלנו, ושאנחנו צריכים להסביר לעם ישראל את החשיבות של התפקיד שלו, ושל החיבור וכן הלאה. בשביל זה אנחנו עושים את הכנס.
ביום ראשון עשינו הכשרת הפצה, אנחנו צריכים להכשיר את עצמנו. אתמול בערב נשלח לכולם לינק לכל ההכשרה חתוכה לקליפים קצרים, כך שכל אחד יכול לראות כמה דקות, להכשיר את עצמו להפצה, ולהזמין חברים וחברות מעם ישראל לערבים בכנס שאנחנו מכינים אותם, עובדים עליהם מאוד קשה. נשלח גם היום את ההכשרה הזאת. זה נמצא גם בסביבה טובה, אז אפשר לעשות זאת בעשיריות שלנו ביחד, לשחק עם הדבר הזה, ולהתחיל לעבוד ולתת חשיבות אחד לשני איך אנחנו מפיצים את הכנס הזה לכולם.
אני גם רוצה לחזור לגבינו, לגבי ההרשמה. אז ההרשמה המוזלת היא עד העשירי בפברואר, כולם לזכור את זה. עשינו טופס פשוט, נכנסים ללינק ששלחנו אתמול, ונרשמים בצורה פשוטה תוך דקה.
ואתם פונים כל יום כאילו זה פעם ראשונה, כאילו זה יום ראשון להפצת הכנס?
תלמיד: יש קמפיין אינטרנטי חזק מאוד שנמצא באוויר, ואנחנו מפרסמים אותו לקהל הרחב.
כמו תרופות? כן, כך עושים, באותה עוצמה? בסדר.
תלמיד: אנחנו צריכים לקחת את זה ביחד בידיים. חברים זה בידיים שלנו, הכול תלוי בהפצה שאנחנו נעשה. אז בואו נתחבר סביב הדברים האלה, ומי שרוצה עזרה ושאלות איך להפיץ, ומה לעשות, תפנו אלינו, אלי, ונעזור לכולם. לחיים.
לחיים.
(סוף השיעור)